תלמוד תורה, מלאכה ולימוד חול - ראש ישיבת כרם ביבנה, הרב מרדכי גרינברג שליט"א

[מוזיקה] נחזור בכמה מילים על היסוד שאמרנו בשיעור הקודם. נוכל להמשיך. אז א הצגנו שתי סוגיות, סוגיה במנחות וסוגיה בברכות. הסוגיה במנחות אמר רבי שמעון בר יוחאי שאדם יכול להיפטר ממצוות תלמוד תורה בקריאת שמע, שחרית וערבית. לעומת זאת מביאה הגמרא דעה שלכאורה סותרת דעתו של רבי ישמעאל כששאל אותו בן אחותו כגון אני שלמדתי את כל התורה כולה האם אני יכול ללמוד חוכמה יוונית אז הוא אמר לו כתוב והגית בו יומם ולילה צא לך תמצא זמן שהוא לא יום ולא לילה ושמה תלמד חוכמה יוונית משמע שרב שמעון בר יוחאי סובר רבי ישמעאל סובר ש אין דבר כזה ללמוד דברים אחרים הגידת בוא יומם ולילה שיעור ברחי אומר מספיק פרק ביום או קריאת שמע ביום קריאת שמע בלילה כן אז א הראנו את הסתירה במסכת ברכות ושם לכאורה כתוב דברים הפוכים ממש ש רבי ישמעאל אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים כי כתבם ממש לא ימוש תלמוד לומר ואסבתא דגניך הנהג בהם נהג דרך ארץ זאת אומרת שלא צריך ללמוד כל היום וכל הלילה ואפשר לעבוד את האדמה ולעשות כל מיני דברים וזה לא ביטול תורה מצד שני רב שמעון בר יוחי אמר שם אם אדם יחרוש בזמן חרישה ויזרע בזמן זריעה וכולי אז תורה מטה עליה אלא שאדם ילמד כל היום תורה ואם זכה אז נסה את מלאכתו על ידי אחרים לא צריך לדאוג לפרנסה הקדוש ברוך הוא יעזור כן זוהי סתירה של דעות הפוכות השורה התחתונה מה שיצא לנו שיש כאן שתי סוגיות שונות סוגיה אחת מדברת בצד החובה. סוגיה שנייה מדברת בצד האידיאל. מצד החובה, אומר רב שיעור בר יוחאי, קצת ביום, קצת בלילה, קיימת מצוות והגיד בו יומם ולילה. רבי רבי ישמעאל אומר, לא מותר לאדם לעסוק בכל מיני דברים. זה קיום מצוות, ענייני פרנסה, אכילה, שתייה, שינה. כל הדברים האלה מותר לאדם לעשות. כשהוא עוסק בדברים האלה הוא פטור מתלמוד תורה. אבל אחרי שהוא גמר לעסוק בכל הדברים שהוא זקוק להם, על זה באה עכשיו מצוות והגיט ביומם ולילה. זאת אומרת המצווה של להגיד ביומם ולילה היא אומרת לא שאדם ילמד 24 שעות ביום, אלא שכל זמנו הפנוי. מה זה זמנו פנוי? כל אחד לפי העניין שלו. אחד צריך לעבוד יותר זמן, אחד עובד פחות זמן, אבל העיקרון הוא עשית כל מה שאתה צריך, נשאר לך זמן, בזמן הזה תלמד ואז אתה מקיים והגיד בו יומם בלילה. לפי רב שמעון בר יוחאי, למדת קצת ביום, קצת בלילה, קיימת והגית בו יומם בלילה. זה היסוד של רבי ישמעאל. כשדנים מצד האידיאל זה משהו אחר. רבי ישמעאל אומר זה האידיאל שאדם יעשה כל מה שהוא צריך ובזמן הפנוי ילמד תורה זה היהודי האידיאלי שעבר חי אומר לא היהודי האידיאלי הוא שיעסוק רק בתורה אבל זה לא חובה זה פחות או יותר הדברים שדיברנו עכשיו נלך קצת הלאה הדברים של רב ש רבי רבי ישמעאל במסכת מנחות הם עדיין קשים. מה מה כתוב שם? שבן אחותו שאל אותו כגון אני שלמדתי כל התורה האם מותר לי ללמוד חוכמה יוונית? אז מה הוא השיב לו? הוא אמר לו לך תמצא זמן שזה לא יום ולא לילה שם תלמד אותו. זאת אומרת בעצם הוא אמר לו אין דבר כזה. אי אפשר ללמוד חוכמה יוונית כי צריכים ללמוד תורה. אבל אנחנו הרי הסברנו שגם רב שמעון, גם רבי ישמעאל הרי מה הוא סובר שמותר לאדם לעסוק בכל מיני דברים ואספת דגניך כל יני דרך ארץ כותב שמאגרה ראינו את זה בשנות אליהו זה מצווה אם אדם עומד 18 הוא פטור הוא עוסק לפרנסתו הוא ישן כל הדברים האלה הוא לא חייב בתלמוד תורה כשהוא גומר ילמד תורה. אז מה מה אמר? מה אמר לו רבי ישמעאל שהגיד בו יומם ולילה? לך תמצא זמן שזה לא יום ולא לילה. לא מותר לי לעשות דברים ביום ובלילה לצרכים שלי. אז כמו שמותר לי לעשות לצרכים שלי, אולי גם מותר לעמות חוכמה יוונית. אז מה הוא ענה לו? איפה רואים פה? שאסור ללמוד חוכמה יוונית בגלל שכתוב והגיד בו יומם ולילה עלו גם דברים אחרים בעצם זה ביטול תורה ובכל אופן רבי ישמעאל אומר שזה מותר תלמוד לומר והסבתא את גניך אז למה חוכמה יוונית לא אז האמת היא שהשאלה הזאת נמצאת בירושלמי אם תסתכלו במקור ב' תלמוד תורה שם כתוב במשנה תלמוד תורה כנגד כולם שאלו את רבי יהושע מה הוא שילמד אדם את בנו יוונית אמר להם ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה כתיב וגית בו יומם בלילה אז אצלנו זה מופיע בשם רבי ישמעאל פה זה בשם רבי יהושע אב שואלת הגמרא ואתה מרבי ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות אז מותר ללמוד אומנות מהתה אסור ללמד את בני אומנות בגין דכתיב וגית בו יומם בלילה. אם אתה אומר שאסור ללמד חוכמה יוונית בגלל שכתוב וגית בו יומם ולילה אז הרי יוצא שאסור ללמד את בנו אומנות כי כתוב גיד בו יומם ולילה וזה הרי לא יכול להיות כך שואל הירושלמי מה עונה הירושלמי רבי ברידי דרבי חיא בשם רבי יוחנן מפני המסורות אז המפרשים מסבירים המסורות זה המלשינים שכיוון שהם לומדים את היוונית אז יש להם קשרים עם השלטונות והם יכולים להלשין. א יש גם מאמר אחר שמביאים אותו שכתוב שערור מי שלמד בנו חוכמה יוונית. אז יש איסור מיוחד ללמד חוכמה יוונית. אז זה בעצם מה שהוא ענה לו. אבל זה קשה מאוד. זה לא נכנס בלשון. כי בגמרא כתוב שמה הוא ענה לו, למה הוא לא יכול ללמוד חוכמה יוונית. הוא לא אמר לו בגלל שזה אסור. הוא אמר לו בגלל שכתוב והגיד בו יומם ולילה לך תמצא זמן שהוא לא יום ולא לילה עכשיו אתה מספר לי שבכלל חוכמה יוונית יש איסור פרטי לא ללמוד חוכמה יוונית אך זה בכלל לא קשור לבקית ביומם ולילה אז על פי הדברים שאמרנו אפשר ליישב את זה א מעריך בזה מאוד ברכת שמואל שהיה תלמידו המובעק של רב חיים א ממש תלמיד שמבטל את עצמו לגמרי כלפי רב חיים זה מי שקורא ורואה שכל פעם כשהוא מזכיר את מורי ורבי אז הוא ממש חיל ברעדה אוחז אותו פעם שמעתי רב אברום שפירה שהתלמיד תמידים של רב חיים היו מאוד מסורים אליו, מתבטלים כלפיו. אם הוא היה אומר להם שהשולחן הזה זה פרה, הוא אומר הם היו מאמינים. אבל הברכת שמואל הוא לא סתם היה מאמין, הוא היה רץ להביא דלי בשביל לחלוב. הרב אברום היה לו איכו שומור מיוחד. אז זה הייתה התבטלות קמורה. אז הוא מדבר גם כן על היסוד הזה והוא יוצא מכאן לדבר חדש. אומר לו כתוב בגמרא שאדם חייב ללמד את בנו אומנות ומי שלא מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו לסטות. זאת אומרת שכדי שאדם יוכל לחיות כמו יהודי וללמוד תורה הוא חייב שתהיה לו פרנסה אחרת הוא לא יוכל לחיות הוא לא יוכל לתפקד כתוב בגמרא תראו במקור ג' ללמדו אומנות מנלן אמר חיסקיד אמר קרא ראה חיים עם אישה אשר אהבת מה זה ראה חיים כוונה תלמד איזה מקצוע שתוכל לחיות. אז אם היא שמה ממשי, מה שכתוב בפסוק, אם אישה אשר אהבת, אז כשם שחייב להשיאו אישה, כך חייב ללמדו אומנות. ואם האישה הכוונה לתורה, אז כשם שחייב ללמדו תורה, ככה ילד אומנות. אז אם כן, יש חיוב על האבא ללמד את בנו אומנות כדי שיוכל לחיות עם האישה או עם התורה. בקיצור, כל הדברים שאדם צריך אותם כדי להתקיים, אז האבא חייב ללמד אותו או שהוא חייב ללמד את עצמו. אבל מי שלא לומד מלמד את בנו אומנות, אז הוא כאילו מלמדו לסטות. כי מה יעשה הבן? הוא ילך לסתם את הבריות. אז כי אתה השם בזה שלא לימדת אותו אומנות. עכשיו תארו לעצמכם שהאליסטים הזה שלא למד אומנות כשהוא יבוא לשמיים ישאלו אותו למה לא למדת תורה אז הוא אומר מה זאת אומרת אני הייתי עסוק בענייני הפרנסה הייתי צריך לעבוד כדי לחיות ומה עשית בשביל לחיות הייתי לסתים נו אז מה יקבלו את זה בשמיים אבל החידוש של הברכת את שמואלו לא רק שיקבלו לא יקבלו את זה כי יגידו לו מה אתה השתגעת זה זה נקרא אומנות לו אסור לגזול אומר לא רק זה אלא ידונו אותו על זה שהוא לא למד תורה אבל הוא צועק מה זאת אומרת אבל אני אני הייתי עסוק בפרנסתי אומרים לו לעסוק בפרנסה זה בדברים שמותרים שבזה אתה מתקיים אבל אם אתה עוסק בדברים אסורים זה לא נקרא לעסוק בפרנסה ואם לא עסקת בפרנסה אז הרי חוזרת השאלה מלכתחילה למפריע אז למה לא למדת תורה כי הרי הפטור לא ללמוד תורה זה בגלל שהוא עסוק באריאה חיים אבל אם זה דבר האסור שאין לזה תר אז ממילא אתה ביטלת תורה אז ממילא אומר הברכת שמואל כשאומרים בגמרא בירושלמי שאסור ללמד חוכמה יוונית אז הרי בעצם אומרים כאן שהחוכמה היוונית פה היא לא יכולה לשמש בתור עיתר לביטול תורה כי מה הוא יגיד אני למדתי חוכמה יוונית בשביל א להתפרנס או זה לא משנה זה דבר שאסור כל דבר שהוא אסור הוא לא יכול לשמש עיתר בשביל ביטול תורה. התורה אמרה שמי שעוסק בדברים הנצרכים לו, לא משנה באיזה תחום, אבל אם אתה עוסק בדברים שאתה צריך אותם, אז באותו רגע אתה לא חייב ללמוד תורה. אבל אם אני עושה דברים האסורים, אין את היתר הזה. לכן בירושלמי והבבלי הוא אומר לכאורה זה אותו דבר, כי הירושלמי מדבר באמת על כך שאסור לי ללמד חוכמה יוונית. אז למה אמרו לו שזה דין של וגית בוא יומם ולילה? מפני שאם הוא עושה דבר האסור אז ממילא אין כאן עתר לביטול תורה אז שני הדברים הולכים ביחד ממילא יוצא שלכאורה לו דווקא חוכמה יוונית כל דבר שאדם עושה ואסור לעשות אותו או שזה לא לצורך הקיום שלו אז אין לזה התר של ביטול תורה ואז שואלים באמת איפה היית עכשיו נראה איזה הלכה ונראה אם זה מתאים. במקור ד' כותב הרמה שמה השולחן ערוך מדבר איזה דברים צריך אדם ללמוד. אז כתוב שאדם צריך לשלש את לימודו. שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. על זה כותב הרמא. ויש אומרים שהיום כשיש לנו את הגמרא אז התלמוד הבבלי הוא בלול במקרא במשנה ובגמרא ממילא אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל ולא צריך לחלק את היום שלו לדברים האלה הלאה ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם ובזה יקנה העולם הזה בעולם הבא אבל לא בלימוד שאר חוכמות. כן, אסור ללמוד שאר חוכמות. ומכל מקום, אומר הרמא, מותר ללמוד באקראי בשאר חוכמות, לא באופן קבוע, אבל א להצ להציץ פה ושם זה בסדר. ובלבד שלא יהיו ספרי מינים. וזה הנקרא בין החכמים טיול בפרדס. ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמי כרסו בשר ויין והוא לידה איסור ועתר בדיני המצוות כותב ההגרה כן כידוע הגראה שולח אותנו תמיד למקורות של ההלכה בשולחן ערוך למקורות הראשונים של הגמרא או ראשונים אם אין גמרא כותב הגרא ואין לאדם ללמוד בשאר חוכמות כמו שכתוב במנחות שם שאל בן דמה ובספרי ודיברת בם עשה אותם עיקר ואל תעשם תפלה שלא יהיהם השאה ומתנך אלא בהם שלא תערב בהם דברים אחרים שלא תאמר למדתי חוכמת ישראל ללכת ולמות חוכמות אחרות תלמוד לומר ללכת בהם ולא להיפטר מהם וכולי אז הגרם מביא כאן מקור למה אסור ללמוד שאר חוכמות. אומר הגמרא במנחות מה שלמדנו שבן דמה שאל את רבי ישמעאל רבי ישמעאל והגיד תבוא יומם בלילה. אבל אנחנו הסברנו שזה משהו אחר לגמרי. למה אסור ללמוד חוכמה יוונית? אז אמנם הוא אמר לו והגיד בוא יומם ולילה צא ולמד בשעה שלא יום לילה. אבל על זה שאל הירושלמי נו אז מה אם והגיד בו יומם ולילה? גם לאכול זה לא הגית בו יומם בלילה. גם כשאדם יושן הוא לא הגית בו יומם בלילה. אלא מה התשבועה? שלחוכמה יוונית אסור ללמוד. אז לכן הסברנו אז מה זה קשור להגיד ביום בלילה? כי אם הוא עושה דברים האסורים אז חוזר האיסור שהוא לא שהוא ביטל תורה. אבל איפה יש פה לימוד על כל חוכמות אחרות שאסור ללמוד? לפי הרמה אסור ללמוד חוכמות אחרות כי זה ביטול תורה רק הקרא מותר אבל לא אז אומר הגרא הגמרא במנחות של רבי ישמעאל אבל הגמרא רבי ישמעאל זה משהו אחר לגמרי מה שרבי ישמעאל אמר שאסור הסברנו הירושלמי אומר שזה איסור אז תיאמנו בין הגמרות אבל זה זה לא זה לא מצד ביטול תורה זה מצד זאת אומרת היסוד הוא בגלל שזה דבר האסור אבל אם זה דבר המותר ואין בו איסור אז לכאורה למה למה למה זה יהיה אסור והרמל לומד מכאן אופן כללי שכל חוכמות אחרות אסורות אומר הגרא זה רבי ישמעאל אז לכאורה זה לא זה לא מתאים אני היה לי קשה פה בלשון של רבי ישמעאל או יותר נכון של בן אחותו איזה איזה דיוק בלשון שלא מצאתי מישהו שמדבר על זה. מה שאל אותו בן אחותו? תשימו לב ללשון. תראו במקור א' שאל בן דמה בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל. כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מה הוא ללמוד חוכמה יוונית? בשביל מה הוא הוסיף את המילים האלה? כגון אני שלמדתי כל התורה כולה. נגיד שהוא לא למד את כל התורה כולה. מה אדם יגיד? האם מותר לי לאכול או לישון בגלל שלמדתי כבר את כל התורה כולה? אם אתה רוצה לאכול ולישון מותר לך גם אם לא למדת את כל התורה כולה. אז למה הוא שאל אותו אם מותר ללמוד חוכמה יוונית בגלל שלמדתי כבר את כל התורה? אם זה אם זה מותר ויש בזה איזה עניין ללמוד את החוכמה הזאת אז זה לא קשור אם הוא למד את כל התורה או לא כמו שמותר הרבה דברים וזה לא קשור אם הוא כבר יודע את כל התורה כולה כנראה שהוא ידע שחוכמה יוונית זה לא דבר דבר שזקוקים לו מצד הקיום של ה של התורה כמו אכילה ושתייה ושינה ופרנסה הם צריכים אתה רוצה ללמוד תורה אתה רוצה לחיות כיהודי תעשה את כל הדברים האלה אפשר להיות יהודי גם בלי חוכמה יוונית ולכן הוא הבין שכל זמן שהוא לא למד את כל התורה כולה אז זה פשיטה שזה ביטול תורה הוא לא יכול ללמוד דברים אחרים כל זמן שהוא לא למד את כל התורה. אז מה הוא היה בא לשאול אם מותר לו ללמוד חוכמה יוונית? אז רבי ישמעאל היה אומר לו, תגיד לי, את הש"ס כבר גמרת, את השולחן ערוך כבר גמרת, אז מה יש לך עם חוכמה יוונית? והוא ידע את זה בעצמו שזאת תהיה התשובה והוא בכלל לא עלה בדעתו לשאול את השאלה הזאת. מה הוא כן שאל? הוא אומר, אחרי שאני כבר למדתי את כל התורה, אולי מותר לי ללמוד גם דברים אחרים. בשביל מה אתה צריך את זה? הוא אומר, זה אני אוהב את זה. אני רוצה לעשות א בפילוסופיה. מה תעשה עם זה? פרנסה הרי לא יהיה לך. אבל זה חשוב חשוב לי. זה זה טוב לי לנשמה שאני לומד את הדברים האלה נגיד משהו יותר מזה אתה שומע גם את הביטויים האלה היום הרבה בן אדם אינטליגנט צריך לדעת עוד דברים אה בנאום ה איך קראו לזה ששבוע שעבר כן נאום הבהמות אז הוא אמר את המשפט הזה אמר איזה איזה מין בן אדם זה שלא יודע ספרות, לא יודע שירה, לא יודע תיאטרון. כן. הדעה רובחת שבן אדם אינטליגנט צריך לדעת את הדברים האלה. אז אומר הבן אחותו, טוב, כל זמן שלא למדתי את כל התורה, מה יש לי לעשות עם זה? ברור, צריך קודם לגמור את הש"ס. אבל אומר, אחרי שגמרתי כבר את כל הש"ס, אולי באמת מותר ללמוד את הדברים האלה. ועל זה אמר לו רבי ישמעאל, "לא והגיד ביומם ולילה. לתורה אין גבול ואתה לא יכול ללמוד את הדברים האלה. זה בעצם מה שהוא ענה לו. מה שכתוב בגמרא במנחות. מכאן אומר הרמא סימן שלו דווקא החוכמה היוונית. כל דבר שהוא לא זקוק לצורך הקיום שלך, אין לזה התר של ביטול תורה. מה עם הירושלמי? הירושלמי אמר משהו אחר. הוא אמר שזה אסור. כנראה שיש באמת שתי גישות כאן. עכשיו תסתכלו עוד פעם בירושלמי ותראו שהסגנון הוא אחר לגמרי. בירושלמי כתוב ששאל שאלו את רבי יהושע מה הוא שילמד אדם בנו יוונית? הוא לא הקדים את ההקדמה הזאת. כגון אני שלמדתי כבר את כל התורה כולה. אז פה הייתה שאלה אחרת כמו שירושלמי אומר נגיד לצורך איזשהו כן צורך האם מותר ללמוד ועל זה מה ענו לו שאסור ומכאן למדנו את היסוד שכל דבר שהוא אסור הוא לא נכלל בהתר של בהסבתאגניך הסבתא דגניך אומר שכל מה שאתה צריך תעשה ואין בזה ביטול תורה אין בזה זה באותו רגע אתה לא חייב ללמוד תורה אבל בתנאי שזה מעשה שאתה צריך אותו לקיום שלך לקיום של התורה אבל אם זה מעשה שהוא אסור זה לא כלול ביצר של עשבת אתגניך אז זה נראה שיש כאן באמת שתי גישות בין הבבלי והירושלמי ובאמת זה לא צריך להיות סתירה כי שניהם נכונים שניהם נכונים כי היסוד של שניהם הוא אותו יסוד. מה היסוד? יש שני סוגים של ביטול תורה. יש ביטול תורה בשבע אל תעשה. סתם אדם שוכב על הגב, מסתכל על השמיים, לא עושה שום דבר. זה ביטול תורה. יש ביטול תורה שאדם עושה מעשה בפועל. למשל הוא עוסק באומנות שהיא אסורה. אם היא מותרת זה לא ביטול תורה. באותו רגע הוא לא חייב ללמוד תורה. אבל כמו שאמרנו אם הוא עוסק בדבר שהוא אסור אז הוא בידיים מבטל תורה ואז הוא חייב לא רק על המעשה האסור שהוא עושה אלא גם על זה שהוא ביטל תורה. אז יש ביטול תורה בשבע אל תעשה יש ביטול תורה בקום ועשה תשאלו מה נפקמינה קודם כל יש לנו מקור לזה כי כתוב בספרי שהגרה מביא כתוב ודיברת בם ולא בדברים בטלים בשביל מה צריך פסוק מיוחד לא כתוב והגיד תבוא יומם ולילה אז יש מצווה כל הזמן ללמוד תורה ואם אדם מבטל תורה אז הוא אז הוא לא מקיים את הוא עבר על ה על ההגיד את אתה בואו ימם בלילה. למה צריך פסוק מיוחד של בדיברת בם ולא בדברים בטלים? התירוץ הוא שהדברים בם ולא בדברים בטלים. זה אומר שיש דברים בטלים שבזה אתה בקום ועשה מבטל את התורה. וזה שני דברים. תשאלו מה נפקמינה? מה זה משנה? הוא מבטל תורה. הוא לא לומד תורה. מה זה משנה? איך הוא עושה את זה? יש נפקמינה גדולה. אם אדם מבטל תורה בשבע אל תעשה כן אמרנו הוא שוכב על הגב בשפת הים מסתכל לשמיים חולם על כל מיני דברים זה ביטול תורה בא אחד ואומר לו תשמע אני נותן לך 100 ש₪ לשעה אם אתה תספור את הכוכבים בשמיים בין כך אתה מסתכל כן אז תספור שמה תקבל 100 ש₪ שקשעה. אז עכשיו זה כבר לא ביטול תורה כי זה אומנות שלו. ככה הוא מתפרנס. אז זה מותר. אבל אם האדם יגיד למישהו על פי הירושלמי, על פי הירושלמי תקבל כך וכך ללמד חוכמה יוונית, זה לא יעזור שהוא יגיד אני מתפרנס מזה. מפני שחוכמה יוונית זה הדבר האסור. וכשאדם עושה דבר האסור, אין פה עיתר של ביטול תורה של בסבתא גניך. אז לכן התורה דיברה על שני סוגים של ביטול תורה. יש אדם שלא עושה שום דבר ויש אדם שעוקר את התורה בידיים כשהוא עושה מעשה בפועל, במעשה חיובי ומבטל את התורה. על זה לא יעזור שהוא מקבל כסף כי אסור לעקור את ה את התורה. ואז הוא מבטל תורה בידיים. חוץ מהאיסור שהוא עובר על המעשה. הרמה מדבר בהתחלה על היסוד של הבבלי. ובבבלי לא כתוב שחוכמה יוונית אסורה, אלא כתוב שזה ביטול תורה. למה זה ביטול תורה? מפני שרבי בן אחותו הרי אמר, "אני כבר למדתי את כל התורה כולה. האם מותר ללמוד חוכמה יוונית? והוא אמר לו שזה אסור. זאת אומרת, הוא אמר לו שאפילו ללמוד דבר שזה לא איסור, גם כן אסור לעשות את זה. באמת. למה? למה לא? הרי הוא לא יושב בטל. הוא עוסק במשהו. מפני שאם אתה לומד דבר שאין לו ערך, אתה לומד את זה כי זה טוב לך. אתה רוצה להיות בחור אינטליגנט, אבל אתה לא לומד את זה בשביל פרנסה. אז זה ביטול תורה. ביטול תורה בידיים. למה? כי אתה מציב משהו נוסף במקום תורה. כאילו אתה אומר אין בתורה מספיק כדי לבנות אותי, כדי להשלים אותי. אני זקוק למשהו מבחוץ כדי להשתלם. כי אתה לא מספיק אינטליגנט כשאתה לומד תורה. אתה צריך דברים נוספים. זה נקרא לעקור תורה בידיים. הבאתי פה כמה ציטותים מהברכת שמואל. הוא מדבר פה על דברים חריפים, אבל כדאי לראות אותם בעיניים. הוא אומר אז הגראה הביאה הרי את הספרי. אתם זוכרים? הספרי אומר ודיברת בם עשה אותם עיקר ואל תעשה תפלה שלא יהיהם עשך ומתנך אלא בהם שלא תערב בהם דברים אחרים שלא תאמר למדתי חוכמת ישראל אלך ואלמות חוכמות האומות תלמוד לומר ללכת בהם ולא להיפתר מהם וכן הוא אומר יהיו לך לבדך בהתהלכך תנחה אותך וכולי אז הגרא מביא פה את הספרי הספרי לא מדבר על זה שאסור אסור ללמוד חומה יוונית. מה אומר הספרי בכל הדברים שלו? שאתה מציב משהו כנגד התורה. אז תראו איך הוא מגדיר את זה. במקור יב הוא אומר וזה בעצם דברי הספרי ודיברת בהם עשה אותם עיקר ואל תעשם תפלה היינו שחיוב של תלמוד תורה שיהיה אצל האיש הישראלי התורה עיקר וחס וחלילה שלא ידמה שיש עוד השכלה והשלמה אנושית כאילו בשביל להיות אדם מושלם הוא חייב ללמוד חוכמות נוספות שאם היה עוד השכלה בעולם עולם שצריך היה אדם להשתלם בה אז השם יתברך היה נותן לנו אתו על הר סיני אלא כל איש הקבע בדעתו שהתורה היא עיקר וחס וחלילה שאין בעולם דבר שעל ידה יושלם האדם חס וחלילה על ידי זה עושה את התורה לתפילה בהמשך זה לא רצוף אולם לא כן אם לומד דבר אחר שאמר אלך ואלמוד חוכמת האומות והיינו שלומדה בקביעות מה זה מראה הקביעות שזה בראש שלו היא חשובה בעיניו להתפאר בה כן כי בזה הוא מציג את התעודה שהוא קיבל או בידיעות שלו ואז נקרא שנפטר מן התורה ויש ויש לאותו האיש עוד דבר חשוב בלב ומצרפה להתפאר בה על ידי שחשובה היא בעיניו וזה ביטול תורה ועל ביטול תורה כזה לא מעני מה שמשתלם תשלומים הוא מתפרנס על ידי זה זה לא יעזור כי הוא מבטל את התורה בידיים ועוד אמר יהיו לבדך ביאור הדברים דכל איש ואיש מישראל אסור להיות מתרבק לאהוב לימוד זר כי אם את התורה הקדושה בלבד הרי מובא פסק הרמה דלימוד שאר חוכמות אסור ולא מעני בזה התר משום אומנות דמשום הלימוד דאלימות בדרך קבע הרי זה עושה עוד קניין קבע וחשיבות כאילו יש עוד דבר חשוב להשלמת האדם וזה ביטול תורה בידיים דיושב ומסיר את התורה שמחויב כל איש ואיש מישראל לקבוע בליבו צריך אדם להפנים את הידיעה הזאת חשיבותה של התורה הקדושה שאין שום דבר להשלמת אנושי כמבואר בספרי עשה אותם עיקר ואל תעשה אותם תפילה שלא תערב בהם דברים אחרים, שלא תאמר למדתי חוכמת ישראל, אלך ואלמות חוכמת האומות. על זה כתוב ודיברת בם שלא יהיה מסך ומתנך אלא בהם. זה לא בגלל שאסור ללמוד את את החוכמה הזאת. לפי הבבלי זה מפני שאם אתה שקוע בחוכמה הזאת אתה כאילו מציב את הצרה של התורה. יש לורה צרה שותפה ואתה לא יכול להיות אדם שלם אם אין לך את ה את הידיעות האלה. אם כן, יש לנו פה שני מקורות שונים, נפרדים, אבל היסוד הוא אחד. היסוד הוא שיש ביטול תורה בידיים ועל זה לא מועיל אומנות, כי זה נגד התורה. בין אם הדברים האלה, המעשים שאתה עושה, מעשים אסורים, אף על פי שאתה מתפרנס מזה. ובין אם אתה לומד חוכמות אחרות ושקוע בזה, כל הדברים האלה אין את העתר של ואספת דגניך, כי אתה אומר כאילו אני תלוי בדברים אחרים ולא בתורה. מצאתי איזה מדרש יפה בשיר השירים על הפסוק לריח שמניך טובים. תזכרו את את המדרש הזה כי הוא מבטא יפה את ה האיסור הזה. כתוב לריח שמניך הטובים. מה השמן הזה? מלא שמן בידך. נפל לתוכו טיפה של מים ויצאה כנגדו טיפה של שמן. לא יכול להכיל יותר. אז אם אתה מכניס שמה מים אז יוצא טיפה של שמן. וכך אם נכנס דברי תורה ללב יוצא כנגדו דבר של ליצנות. נכנס ללב דבר של ליצנות יצא כנגדו דבר של תורה. אם אתה מביא חוכמה אחרת זה תופס את המקום של התורה אז התורה יוצאת כנגד הדבר החדש שאתה מכניס כן זה מה שכתוב ב בבלי ובירושלמי ככה אני חושב שזה שני א מקורות שונים שתי תפיסות ששייכות לבסופו של דבר לאותו יסוד של ביטול תורה בידיים לכאורה נתקדם קצת מה יהיה אם אדם עושה דבר לא דבר האסור אבל לא דבר חיוני נגיד עוד מעט יהיה בין הזמנים מותר ללכת להתרחץ בים בבריכה סתם בשביל הכיף לא לכאורה זה לא נותן לההנות מכל דבר. אתה עובר באיזה מקום, אתה מריח ריח של גלידה, אתה נכנס לחנות, בודק, יש הכשר, בסדר, אוכל גלידה להנעתך. זה צורך הקיום שלך. יש אומרים שזה לא בריא. מותר לכל גלידה. לאהגרידה? לכאורה אסור. כי פה כתוב מה אמרנו מה מותר מותר דברים שהם קיום שלך ואז אין ביטול תורה אבל ללכת לשכב על חוף הים לשחות במים לכאורה ביטול תורה אז תראו דבר מעניין שכותב ה האבן העזל בחידושים שלו על הרמבם בהלכות מלכים בסוף הספר תראו מקור ו' מדייק דיוק מעניין כתוב ברמבם המלך אסור לשתות דרך שחרות שנאמר על המלכים שתו יין אלא יהיה עוסק בתורה ובצורכי ישראל ביום ובלילה שנאמר והייתה אמו וקרא בו כל ימי חייו אז יש מצווה למלך לקרוא בתורה כל החיים שלו אז שלא ישתה דרך שחרות אותו דבר הלכה ו' וכן לא יהיה שטוף בנשים אפילו לא הייתה לו אלא אחת כי יש איסור על המלך הרי לא ירבה לו נשים אבל נגיד יש לו אישה אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטיפשים שנאמר לא תיתן לנשים חליך על השרת ליבו הקפידה התורה שנאמר ולא יסור לבבו שהרי ליבו הוא לב כל קהל ישראל לפי כך דיבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם שנאמר כל ימי חייו השאלה היא למה זה נקרא יותר משאר בני אדם. תראו במקור ז' כותב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה עד מתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר פן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכל זמן שלא יעסוק בתורה בלימוד תורה הוא שוכח אז אומר הרמבם בהלכות מלכים שעל המלך יש מצווה מיוחדת מה המצווה המיוחדת שלא איך כתוב אמ על השרת ליבו הקפיד התורה שנאמר ולא יסור לבבו גם אצל ישראל כתוב ישמר לך ואן יסורו מלבך כל ימי חייך אז כתוב והגידת בו יומם ולילה יש מצווה לאדם יום ולילה וכל ימי חייו בין יסורו מלבבך כל ימי חייך זה בדיוק מה שכתוב אצל המלך אז מה הרמבם הקדיש הלכות מיוחדות אצל מלך. זה מצווה שקיימת אצל כל בן אדם. רואים מכאן שבכל אופן יש הבדל. זה שהרמב"ם כותב שהמלך אסור לשתות דרך שחרות, זה לא כתוב אצל כל אדם מישראל שאסור לו לשתות יין דרך שחרט. איסור בטח אין פה. או למשל שלא יהיה שטוף באפילו אישה אחת, לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטיפשים. בסדר? אבל זה לא איסור. הרמב"ם כותב שהוא טיפש אבל זה לא אסור. אצל המלך זה אסור. זאת אומרת שהתורה בעצם גילתה לנו כאן שמותר לאדם לההנות. לעבור ייסורים, לא, אבל לההנות מותר. אבל למלך זה אסור. מלך זה משהו מיוחד. הוא צריך להיות באמת משהו נפרד מן העם והוא לא יכול להנות את ההנאות הרגילים שבני אדם רגילים להנות בהם. אבל כל בן אדם מותר לו. לכן כותב האבן האזל, אני אקריא לכם פה את הלשון הוא אומר מותר לו לההנות אף שיגרום לביטול תורה על ידי שחרות או בהילת נשים ול יודע מה המילה הזאת אה ולאדיות אסור לבטל תורה רק בלי סיבה שאז מסירה מליבו והוא מסיים עין בספר מעלות התורה זה האח של הגרא שמנה יותר מ-30 מצוות עשה ולא תעשה בביטול תורה מכל מקום כשרוצה להתענג מותר העניין העניין של ביטול תורה זה כשהוא לא עושה שום דבר או כמו שאמרנו שהוא עושה איסור אבל אם אדם רוצה להתענג מותר לו. רק למלך אסור. טוב, אז מה אנחנו סוגרים עכשיו את הגמרות והולכים להתרחץ בים? מה הכוונה שמותר להתענג? אבל כידוע דברי תורה עניים במקום אחד ושירים במקום אחר וצריך לברר מה באיזה אופן מותר לאדם להתענג כדי שזה לא יקרה ביטול תורה. אז אומר הרמבם בשמונה פרקים, תראו במקור י הרמב"ם באמת מדבר שם איך אדם צריך להתנהג. פרק ה משמונה פרקים. כותב הרב חרלפ, יש לו ספר ביאור על הרמב"ם בשמונה פרקים. הוא כותב מי יתן והיה לחזור על הפרק הזה תדיר הוא מתחיל נפלא הוא הפרק הזה ומי יתן והיה לחזור עליו תדיר הוא ממליץ לכולם ללמוד את הפרק הזה הרבה פעמים והרמב"ם כותב שם מה התכלית של האדם והוא מביא דוגמאות הוא אומר שהכותרת היא שהאדם משעבד את רצונו לשם שמיים כך כך הוא מתחיל וככה הוא מסיים. ובאמצע הוא נוזף באנשים שלמשל אוכלים יותר מדי ולא שמים לב אם זה בריא או לא בריא. העיקר אם זה טעים או לא טעים. ולפעמים הוא אומר זה יכול להביא אותו לידי מחלה ואולי אפילו לידי מיטת פתאום. אז כותב שמה הרמב"ם שמי שמתנהג ככה זה והבהמה אצלי שווים מי שאוכל בלי לשים לב אם זה טוב או לא טוב אם זה בריא או לא בריא זה והבהמה אצלי שווים צריך האדם בכל דבר שהוא עושה לחשוב אני צריך את זה או לא צריך את זה זה טוב בשבילי או לא טוב בשבילי זה בריא או לא בריא זה המודד ולכן הכותרת היא שהכל יהיה לשם שמיים. טוב, אבל יש לפעמים דברים שאדם עושה שלכאורה הם דברים נגד הכלל הזה. אומר הרמב"ם, אם אדם פועל בדרך שאמרתי לך על על זה העקש לא יכוון אז אל ההנאה בלבד עד שיבחר מן המאכל והמשה היותר ערב. וכן בשאר ההנהגות המודד הוא לא אם זה טעים או לא טעים אלא יכוון אל המועיל אם מזדמן שיהיה הרב ויהיה לא צריך א במאכל טעים כן בגללידה לפזר קצת מלח ופלפל כדי שזה לא יהיה טעים אם זה טעים טעים אבל אם אתה צריך את זה תאכל אם מזדמן שיהיה נמאס יהיה אם אני צריך את זה אז גם אם זה לא טעים צריך לקחת לקחת איזה סירופ, איזה כדורים, זה לא טעים, בסדר, אבל צריך אז אוכלים כי זה המודד. זה בריא או לא בריא, אני צריך את זה או לא צריך את זה? או שיכוון אל הערב לפי העיון הרפואי. כגון נחלשה תאוותו למאכל. אדם חולה באיזה מחלה, אין לו תיאבון. אז אומר הרמבם, יעוררה במאכלי תאווה ערבים ומטובלים. יבקש מאשתו שתעשה לו אוכל ערב, יפה, מושך. תגיד לו אשתו, מה אתה השתגעת? מה? אני אעבוד כל כך הרבה זמן במטבח בשביל מה? תאכל וזהו. לא, הוא צריך אוכל טעים עכשיו, יפה, אסתטי. למה? כי אין לו תיאבון. צריך משהו שיגרה אותו. אז זה מצווה גדולה. אצל אחר זה מיותר. אצלו זה מצווה. או למשל, אומר הרמב"ם, התעוררה עליו מראה שחורה, מה שקוראים בלשוננו דיכאון. הוא לא מרגיש טוב מבחינה נפשית, לא טוב לו. אומר הרמב"ם יסיר בשמיעת שירים ומיני נגינות או בטיול בגנות ובניינים נעים שילך למוזאון שילך לקונצרט אומרים לו הרמבם מה על מה אתה מדבר מה בחור ישיבה ילך לקונצרט אם הוא בבעיה והוא צריך את זה כן שילך לקונצרט אם הכל שמה בסדר אין שום בעיה שילך לא יכול היום אפשר לשמוע קונצרט גם בבית שים לך אוזניות או טיול בגנות לראות אה דברים יפים בניינים נעים ישיבה עם צורות נאות במוזאון וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש ויסיר דאגת המראה השחורה ממנה אבל בסופו של דבר אומר הרמבם בשביל מה תהיה הכוונה בכל זה שיבריא גופו. ובשביל מה צריך להיות גוף בריא? בשביל השרירים החזקים. תכלית בריאת גופו שידע שיחקם. אומר הרמב"ם מותר לעשות דברים כדי לההנות. אבל הכל בתנאי שזה יהיה לשם שמיים, שזה יהיה למטרה טובה. עכשיו גם הרמח"ל ב במסילת ישרים מדבר על זה. הוא אומר, יש אנשים שמגבילים את עצמם ועוסרים על עצמם כל מיני דברים ויש על זה סתירות בדברי חז"ל. יש דברי חז"ל שאומרים שאסור לאדם. כן? אנחנו למדנו עכשיו בנדרים לא דייך מה שעשרה תורה. אתה הולך לסור על עצמך דברים נוספים אבל יש גם ממרים הפוכים. כתוב שמי שנודר נקרא קדוש קל וחומר מנזיר נזיר לא לא נודר יושב בתענית נקרא קדוש אם נזיר רק מהי יהיה נקרא קדוש קדוש יהיה אז אם אחד עוסר על עצמו את הכל אחד כמה וכמה ויש מאמר באותם המילים בדיוק הפוך היושב בתענית נקרא חוטא מאיפה קל וחומר מנזיר אם נזיר רק על היין נקרא חוטא אז מי שיושב בתענית על אחת כמה אז מה הולך פה הוא קדוש או חוטא אומר הרמחל תלוי למה הוא עושה את זה אם הוא עושה את זה בגלל דבר חיובי אז הוא קדוש כמו שראינו בגמרא לגבי רבי שמעון עם אותו נזיר אם הוא עושה בשביל כי הוא רוצה להסתגף סיגופים אם זה לא ראוי לך אל תעשה את כי אסור לאדם למנוע מעצמו את ההנאות שהוא זקוק להם אם הוא זקוק להם, אם זה עושה לו טוב וזה עוזר לו לתפקד. ואומרים בשם רב נחמן, אני חושב שזה כתוב בזוהר, שמי שמונע מהיצר הרע שלו את מה שמגיע לו, הוא משלם על זה אחר כך בריבית דריבית. הם מביאים דוגמה כזאת שרב נחמן כשהוא היה צעיר אז הוא רצה לעבוד על היצר של האכילה אז הוא החליט שהוא לא לועס אלא הוא בולע את האוכל ככה כמו שהוא כי איפה יש ההנאה של האדם זה לא בבליה זה בלייסה כתוב במשלי וכך אוכל יטעם כן כשהוא בכך זה טעים אז הוא רצה לדלג על השלב הזה זה והוא בלה את האוכל ככה כמו שהוא בסופו של דבר הוא פצא לעצמו את הושת וכל החיים שלו הוא סבל מזה והוא כותב שהיה לו אז שכל קטן כך הוא אומר אסור אומר הרמחל לאדם לסגף את עצמו אז איך אדם ידע אז הוא אומר מה שאתה צריך יכול להיות שאצל אחרים זה נקרא מותרות אבל אם אתה צריך צריך את זה וזה מפריע לך לתפקד, אסור לך להימנע מזה. מצד שני, אם זה סתם מותרות ואתה לא זקוק לזה, רק אתה רוצה סתם להנות, תימנע מזה. אמרתי פעם דוגמה, פעם היו אצלנו אמריקאים שהיו חייבים כל יום לאכול דייסה. אם הם לא אוכלים את הדייסה, הם כל היום מבולבלים. עשו להם דייסה. אצל אחד זה מותרות, אצל השני זה חלק מהקיום שלו. אז אומר הרמח"ל, אני לא יכול לתת לך כלל א את הפרטים. אומר, "נתתי לך כלל ולפי שכלו יהולליש." כל אחד יעשה לעצמו את החשבון לפי הבנתו. מה שאני הולך לעשות עכשיו זה טוב או לא טוב? אני צריך את זה או לא? אז יש דברים שהם באמת צורך הקיום וכשאדם בין הזמנים הולך להתרחץ בים זה טוב מי שלמד כל ה כל החורב למד כל הקיץ צריך קצת זמן הגוף של האדם בנוי בצורה כזאת שצריך לעשות פסק זמן קצת להחליף אוויר קצת להחליף א א עיסוק אנחנו לא כאלה גדולים שלא מסתכלים על כאלה דברים זה חסר לנו אחר כך אנחנו מתאווררים, חוזרים עם הרבה א כוחות אז זה דבר חיובי ממילא זה מה שאומר האבן העזל מותר לאדם להנות אבל זה לא פרסרי זה להנות כי זה חלק מה מהצרכים הקיומיים שלו חייבים לתת גם ליצר הרע קצת כן קראנו לו מזמן כששולחים את השעיר להזזל גם השטן צריך לקבל משהו גם הגוף שלנו צריך לקבל משהו אם אתה חי רק חיים רוכנים זה בסוף מתנקם תלוי במדרגה של הבן אדם בן אדם נורמלי כמונו צריכים את הדברים האלה בזה אנחנו יכולים גם להבין יש גמרא בשבת תראו במקור ח כתוב אמר רשלקיש מה דכתיב היה אמונתיתך חוסן ישועות חוכמה חמה ודעת אומרת הגמרא כל מילה דורשת כאן כנגד סדר במשניות אמונה זה סדר זרעים איתך זה סדר מועד וכולי וכולי בסוף כתוב אמר רבא בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו נסאת ונתת באמונה זה כנגד המילה הראשונה והיה אמונת כן אז אמונה שואלים אותו נסאת נתת באמונה המילה השנייה זה איתך שואלים אותו קבעת איתים לתורה המילה השלישית א חוסם עסקת בפריה עוביה וככה כולי וכולי טוב אז עכשיו תראו יש פה תוספות במקור יא בסנהדרין ושם כתוב בגמרא שאין דנים את האדם אלא על דברי תורה קודם כל כשהוא בא לבית דין של מעלה דנים אותו על דברי תורה למדת או לא למדת שואל התוספות והרי אמרינה בפרק הם הם מדליקים, זה מה שראינו עכשיו ששואלים לו נסעת ונתת באמונה ואחר כך קבעת איתים לתורה? אז פה כתוב שדנים רק על דברי תורה אומר התוספות טם באדם שעוסק בתורה מהירה אלא שלא קבע איתים לתורה לכן שואלים אותו קודם נסעת ונתת באמונה אבל אחי שלא עשה כלל לכן דנים אותו קודם כל על דברי תורה א הנה מי אומר תוספות שואלים לו תחילה על משע ומתן באמונה ומכל מקום יקבל דינו תחילה על דברי תורה. זאת אומרת, קודם כל בשאלות שואלים אותו האם נסת נתת באמונה, אבל את הדין, את העונש, זה על תורה. לא ככה ברור. למה לחלק את שני הדברים האלה לשניים? אז המרשה כותב, הוא אומר, לפי דעתי אפשר לתרץ את זה פשוט. מה שכתוב כאן שדנים אותו על דברי תורה זה אדם שתורתו אומנותו אז לכן דנים אותו על תורה מה שכתוב בקידושין בשבת שקודם דנים אותו על שואלים אותו על עסקתא באמונה זה אדם שאין תורתו אומנותו והוא עוסק הרבה גם במשא ומתען ואז השאלה הראשונה עסקת באמונה אבל כך אומר המרשה אבל אני לא מבין הרי זה גופה עדיין קשיה. אז מה אם הוא עושה קודם במשע ומתן? אבל תלמוד תורה כנגד כולם. למה לא שואלים אותו קודם כל על אם למדת תורה? לפי מה שאמרנו אז אפשר להבין כי שואלים אותו עסקת ונתת באמונה? כי אם זה לא היה באמונה אז מה המצב עם האיש הזה? הוא ביטל תורה. אם הוא עסק באמונה אז זה לא ביטול תורה כי ואספת את דגניך מותר לאדם לעסוק בדרך ארץ וגם לקבוע אתים לתורה אבל קודם כל צריך לברר באמת תורה כך אומר המרשה מי שעוסק בדברים אחרים שואלים אותו אם זה היה באמונה אז כוונתו שאם זה לא באמונה אז זה ביטול תורה אבל אם ככה אז כבר אפשר גם להבין את התוספות התוספות אומר הכותרת היא תלמוד תורה אבל קודם כל שואלים אותו אם נסעת ונתת באמונה כי צריכים לדעת את הגדרים של הבן אדם הזה זה שבא אלינו עכשיו לדין כמה תלמוד תורה הוא היה חייב אם הוא עוסק בעסקים אז א השיעור של תלמוד תורה הוא אחרת לגמרי כי יש והסבת דגניך ואחר כך יש כפיות ציתים לתורה אבל אם אם הוא לא עסק באמונה אז מה קורה? אז התביעה שלו ללימוד תורה היא הרבה יותר גדולה. כמו שאמרנו שאדם עוסק בלי בליסטים אז תביאו אותו על תלמוד תורה גם על אותה שעה שהוא עסק לפרנסתו. ולכן זה מה שאומר תוספות. צריך לברר קודם כל על דיני תורה, על תלמוד תורה, אבל אי אפשר לברר אצל האדם הזה כמה תורה דורשים ממנו, אם לא מבררים קודם, האם הוא עסק באמונה. אם הוא עסק באמונה, אז אה עסק כמה שעות במסחר ושאר השעות בתלמוד תורה, אז הוא מיל את חובתו של וגית ביומם בלילה. אבל אם הוא לא עסק באמונה אז כל השעות שהוא עסק בעסק שלו זה זה ביטול תורה לכן צריכים קודם כל לברר כמה האם הוא עסק באמונה אבל גם זה לצורך התורה לכן אומר תוספות הדיון הוא באמת על תלמוד תורה ככה אפשר להסביר גם את ה את התוספות. אם תשאלו מה אומר הרמה שיעסוק בהם רק הרי? אמרנו שאסור ללמוד חוכמות אחרות כשהם מצרניות לתורה. אבל אם הוא לא לומד חוכמה אחרת בשביל להיות אינטליגנט, כמו שאמרנו, מקבל תואר, סתם, הוא הולך ללמוד אומנות כדי שיהיה לו מה להתפרנס. ואם הוא צריך ללמוד איזה חוכמה אחרת אז הוא לומד חוכמה אחרת בשביל הפרנסה. אז אומר הרמה בסדר זה מותר אבל בתנאי שזה יהיה הרי ולא בקביעות. טוב אחד יבוא לאוניברסיטה היום ויגיד תשמע אני רוצה ללמוד פיזיקה אבל אני מודיע לכם מראש שהרמ אמר שלומדים את זה רק אראי לא קבע. כמה בדרך כלל סטודנטים לומדים חמישה ימים בשבוע. אני לומד רק יום אחד. זה זה הרי אף אחד לא יקבל אותו וגם הוא בעצמו איך איך הוא ילמד גם לא יהיה לו פרנסה מזה אם הוא ילמד הרי הוא צריך ללמוד קבע מה מה ההתר הזה שהרמה אני חושב שכוונת הרמה זה לא בהריי וקבע מבחינת הזמן זה את הדברים האלה למדתי ב בספר ספר אין היה של הרב קוק. כן. אז הוא כשהעל הגמרא שלמדנו בפעם הקודמת שעשו תורתם קבע ומלאכתם הרי או להפך שזה לא טוב אז כותב שמה הרב בעין היה עיקר שם ארי וקבע אינו תלוי כל כך בזמן לא כמו שאנחנו חושבים שערי זה קצת קבע זה הרבה זמן לא זה לא תלוי בזמן יכול להיות שאדם עסוק בפרנסתו צריך לעבוד 10 שעות ביום מה נשאר לו כבר כדי ללמוד כשהוא חוזר הביתה מהעבודה עייף? מעט מאוד. ואף על פי כן אומר הרב זה לא תלוי בזמן כמו בהסכמת הדעת. אתם מבינים מה זה הסכמת הדעת? שואלים מה יש לך בראש? אתה מבין שהתורה זה אי חייך ואורך ימיך? צריכים לעשות עוד דברים. בסדר? אני עושה כל מה שצריך. אפילו אם זה ייקח לי הרבה שעות, אני עושה מה שצריך, אבל אני מבין בשביל מה אני עובד, בשביל מה אני עסוק, בשביל מה אני לומד מלאכה אחרת. כי בלי זה אני לא יכול להתקיים. אז אני לא יכול ללמוד תורה, אני לא יכול לקיים תורה אם אין לי פרנסה. כמו שרב אמר שם באותה גמרא בברכות במיטות המניחו ב בזמן הקציר והסיף אל תבואו אליי ללמוד תורה כי אחרת אתם תבטלו תבטלו תורה כל השנה לא יהיה לכם עם מה להתפרנס אז אני מבין שצריך להתפרנס צריך לעשות דברים כאלה אבל אני מבין שזה לא העיקר זה נקרא הרי וקבע אז יוצא ש אם אדם הולך ללמוד אומנות כדי להתפרנס והוא מבין את ההרי והקבע אז מותר זה מה שכותב הרמה אבל אני חושב שהיום יש נקודה נוספת כל הדברים האלה שדיברנו להם עד עכשיו זה בעיקר בחוץ לארץ בזמן הגלות כשלמדו דברים אחרים באמת לצורך הפרנסה ואז העיקרון היה תעשה מה שצריך ככה יוצא זז ולא אל תשתקע בזה היום אני חושב זה עניין אחר אני אני אגיד את ההסתייגות שלי אחר כך אבל קודם כל העיקר קרון כשאנחנו נמצאים היום במדינת ישראל, בארץ ישראל, אנחנו מי שפועל באמת לשם שמיים הוא עושה את זה לא רק בשביל הפרנסה שלו. אתן לכם דוגמה, אני כבר הזכרתי את זה כמה פעמים שתלמידים של הרב קוק באו ושאלו אותו. הוא היה אחד דוקור זיידל ודוק לבין והם שאלו אותו, למדנו כבר הרבה שנים בישיבה, אנחנו רוצים עכשיו ללמוד איזה מקצוע, מה ללמוד? אז אני לא אומר שהיום אנחנו נגיד את אותה התשובה, אבל את העיקרון אתם רואים כאן. הוא אמר להם ללמוד או בלשנות, כלומר חוקי הלשון, או חקלאות. כי אלה הם שני הדברים היום שעם ישראל זקוק לו. השפה העברית מתחדשת והארץ מתחדשת וצריך ללמוד חקלאות כדי לדעת איך ליישב את ארץ ישראל. זהו. [מחיאות כפיים] היום לא כל אחד צריך ללמוד בלשנות. יש אקדמיה ללשון ו אבל אולי הוא היה אומר היום לך תהיה רופא. אם משרד הבריאות אומר שאין מספיק רופאים היום. וכן כל מיני א א מלאכות. אה אני יודע למשל בישיבות אני חושב חסר פסיכולוגים. יש הרבה בעיות ברוך השם. מי יטפל בהם? אז שולחים לפסיכולוגים לא דתיים, הם לא מבינים בכלל מה מה רוצים מהם, מה מה הבחור יש לו בראש. צריך פסיכולוגים דתיים שיעסקו עם בחורי ישיבה. אז בשביל להקים מדינה צריך אנשים שיעסקו בדברים האלה. מאיפה אני לוקח את הדבר הזה? תסתכלו ב נו במקור ט הוא מדבר על מחלוקת רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי אנחנו פוסקים כרבי ישמעאל ראינו כבר רבים עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם אומר החתם סופר רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואסבת דגניך אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרועים שם שהעבודה גופה מצווה משום משוב ארץ ישראל כדי להוציא פירותיה הקדושים אז צריך לעבוד לא רק בשביל הפרנסה צריך לעבוד בשביל ישב את ארץ ישראל ועל זה ציפתה התורה ושבת אתגניך והנה אתה רואה בועז זורק גורן הסורים בלילה משום מצווה הוא היה ראש הסנהדרין הוא הלך לעבוד בגורן וככה גם יצחק זרה ועוד כאלה עכשיו תשמעו איזה משפט חריף שהוא אומר כאילו תאמר לא הניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה. האם יכול אדם להגיד דבר כזה? אני כל כך שקוע בתורה, אז היום אני לא מניח תפילין, במקום זה אני לומד תורה. אז דיברנו על זה בשבוע שעבר השיעור הקודם. אין דבר כזה. תורה זה בשביל לקיים. מגיע זמן מצווה, צריכים להפסיק את הלימוד תורה ולקיים את המצוות. ואח הנמי לא יאמר לאסוף דגני מפני עסק התורה כן אין לי זמן לעבוד את אדמת ארץ ישראל כי אני עוסק בתורה אין דבר כזה מוסיף החתם סופר ואפשר אפילו שאר אומנויות שיש בהם מישוב העולם הכל בכלל מצווה יש עוד הרבה דברים שצריכים לעשות בארץ ישראל כל מיני אומנויות זה מצווה ומותר לבטל תורה בשביל הדבר הזה הזה. אבל כשאנו מפוזרים בעוונותינו הרבים בן אומות העולם כל שיערבה העולם ישוב מוסיף עבודת השם חורבן. זה מאמר של חובת הלבבות והרמב"ם שכל מה שאתה עוסק בענייני האדמה והיישוב זה חורבן לעבודת השם. או במקום אחר כתוב זה חורבן לשכל. זה חורבן לעולם הרוחני של האדם. אתה צריך פרנסה, תעשה מה שאתה צריך ותברח מזה. תחזור לבית המדרש. אבל וזה מודה רבי ישמעאל רב שעובר בר יוחאי שבחוץ לארץ מה שאתה צריך תעשה ותברח משם אבל בארץ ישראל הוא אומר הכל מצווה טוב אז אני שואל עוד פעם אז מה אף אחד לא יחזור לפה לאלול כי צריך לעבוד את ארץ ישראל ויש כל מיני א כל מיני מצוות של יישוב ארץ ישראל צריך לדעת את הסדר ואני ממליץ לכל אחד עכשיו עכשיו כבר שעה מוכרת. אני אגיד את זה רק בקיצור נמרץ וזה רק דוגמה אחת מה שגדולי ישראל דיברו על זה. יש על זה הרבה באגרות מושה אה הרבה שאלות ששאלו אותו על העניין הזה. אני רוצה רק לומר לכם איזה ורט של הנציב בסוף התורה פרשת ניצבים לא פרשת האזינו. בהתחלה כתוב יערוף כמטר לקחי תיזל קטל אמרתי אומר שמה הנציב חז"ל אומרים בנו זה בפרקי אבות כתוב מנאו בניכם מן ההיגיון אומר רש"י מה זה מן ההיגיון אומר רש"י שלא יעסקו במקרא יותר מדי באמת ישיבות וחוגים שונים שלא נותנים לתלמידים ללמוד תנ"ך כן מנאו בניכם מן ההיגיון אומר רש"י מן המקרא יותר מדי אומר הנציב זה לא נכון איפה כתוב כאן בכלל תנך לא כתוב פה תנך כתוב מן ההיגיון אז רש"י באמת כותב תנך אז אומר הנציב הכוונה היא שאדם עוסק בתנ"ך הם הוא אומר דוגמה כתוב בחז"ל ויתן אל משה כחלותו לדבר איתו כתוב לי ו' אומרים חז"ל כחלתו הכלה מקושטת ב-24 תכשיטים. כך תלמיד חכם צריך להיות מקושט ב-24 הספרים בתנ"ך. תלמיד חכם צריך להיות בקי בתנ"ך. עכשיו, כשאדם לומד תנ"ך, עולים לו כל מיני בעיות ואז הוא מנסה לפתור אותם. אומר הנציב, מי שלא לומד מספיק גמרא לא יכול לדרוש דרשות בדברי אגדה ולא יכול ללמוד תנך בעיון מכיוון שהשכל שלו עוד לא התיישר על פי הגמרא, על פי הכללי האמונה והיהדות, והוא עלול לפרש דברים שבסופו של דבר הוא יהיה הוא יהיה הפיקורס כמו כלה זה לא אישה נשואה יש יש לה 24 תכשיטים, היא שמה את זה בצד, היא מחכה שהיא תתחתן. אישה רווקה שתצא לשוק עם 24 תכשיטים, הוא אומר יחשבו שהיא מה זה הקישוטים האלה? אם היא מתחתנת, יש לה בעל, היא צריכה להראות יפה לפני בעלה, זה משהו אחר. ככה תלמיד חכם, אתה לא יכול לפני שאתה לומד מספיק גמרא לעסוק בהיגיון. ולכן מנעו בניכם ההיגיון מ מ מת מת מת מתנ"ך, אבל ההיגיון של התנ"ך, העיון שבת"ך זה לא. וכך גם בדברי אגדה. והוא דורש על זה אחר כך, מביא על זה דרשות של חז"ל על הפסוק כן? הרי כאן כתוב יערוף כמטר לקח תיזל קטל אמרתי. אז הוא מביא על זה מקורות בחז"ל שיערוב כמטר זה לימוד גמרא לימוד הלכה ותיזל קטל זה לימוד אגדה ואתה לא יכול ללמוד אגדה לפני שלמדת מספיק גמרא והוא מביא עוד דרשות כתוב למשל ורוב דגן ותירוש אז אומרים חז"ל דגן זה גמרא טירוש זה אגדה יין אגדה אדם נהנה מזה הוא אומר אבל אסור לשתות יין לפני שאתה אוכל לחם לפני הדגן כי זה משקר אותך. שותים יין באמצע הסעודה אבל לא בהתחלה. ולכן אסור ללמוד את התירוש את האגדה לפני שהתבססת מספיק בלימוד הגמרא. ואחר כך הוא הולך צעד נוסף והוא אומר ושוב מי שרוצה יעיין בזה אבל הוא מדבר שמה על מטר ותל ושמש ככה יש בפסוקים אלה הם הדברים שמשביחים את פירות האילן אבל כל דבר בא בזמן כשהאילן הוא עדיין צעיר ואין לו פירות צריך הרבה גשם אחר כך כשהוא גדל יותר אז גם אם אין גשם אבל יש טל ובסוף כשיש פירות אז יש שמש והשמש ממתיקה אומרת הגמרא השמש ממתיקה את הפירות אנחנו יודעים היום שיש את הפוטו פוטוסינתזה וזה ממתיק את ה את הענבים על ידי הקליטה של העלים את קרני השמש הסדר הוא אומר צריך להיות ככה אל תלמד אגדה ותנ"ך בעיון לפני שלמדת מספיק גמרא וקל וחומר הוא אומר שהשמש, שזה ממתיק את הפירות, הוא אומר זה כנגד החוכמה הטבעית, את החוכמות החיצוניות שאדם אפילו אם הוא צריך ללמוד, אבל שילמד את זה בזמן. והזמן הוא רק אחרי שהוא מילה את כרסו בתלמוד, אז השכל שלו מתיישר. גם מצד אחד אין חשש שהוא יתקלקל ומצד שני התועלת שתהיה בלימוד של החוכמה הטבעית היא תהיה הרבה יותר גדולה כאשר הוא ילמד קודם את הגמרא. אנחנו יודעים את זה היום במציאות. היום יש גם אצל החרדים הרבה בחורי ישיבה אבריחים שהולכים לאייטק וכל מיני דברים כאלה וה מנהלי המוסדות והמפעלים מאוד מתפעלים מהם כי השכל שלהם הוא אחרת לגמרי הם למדו להבין את האמת איך לקרוא טקסט כמו שצריך כתוב איך שם איך לנתח את הדבר הזה זה שכל אחר לגמרי אז גם כשדיברנו קודם שיש מצווה שלי ישוב ארץ ישראל כמו שאומר החתם סופר אבל זה לא מיד אחרי שהוא טעם טעם של גמרא הוא כבר הולך לעסוק בזה צריך אומר הנציב ללמוד כמה שנים יש בגמרא איזה מספר כתוב שמי שלמד חמש שנים ולא ראה ברכה בלימודו אז שיחפש משהו אחר אני אומר אם מישהו יש לו איזה איזה טייבה כזאת לתרום וזה יכול להיות דבר אמיתי שהוא מרגיש שזה הוא יותר שייך לדבר הזה. אבל המינימום של מה ש קבעו בהסבר על הדרך שהגמרא אומרת חמש שנים, אצלנו זה לא בדיוק חמש שנים כי יש באמצע שנה וחצי בצבא, אבל לא משנה. המסגרת של חמש שנים זה כנראה המינימום שאדם הופך להיות איזה תלמיד חכם שיכול לעסוק גם בדברים אחרים. לכן אני אומר שני דברים צריך כל אחד לקחת בחשבון. דבר אחד צריך שזה יהיה לשם שמיים. זה דבר ראשון. הוא לא עושה את זה להנאתו. הוא לא עושה את זה בגלל שהוא רוצה להרוויח הרבה כסף. הוא עושה את זה כי זה הכישרון שלו והוא חושב שבזה מתאים לו לתרום לעם ישראל ולארץ ישראל. ואחרי כל זה צריך להתמלא בגמרא. לפחות להישאר פה חמש שנים בישיבה אחרי שהוא יוצא מידה מסוימת של תלמיד חכם הוא יכול אחר כך לצאת החוצה לא רק שאין חשש שהוא שזה יתקלקל וזה יפריע לו אלא התרומה שלו למה שהוא רוצה לתרום היא תהיה באופן כזה הרבה יותר גדולה