תלמוד תורה ודרך ארץ - ראש ישיבת כרם ביבנה, הרב מרדכי גרינברג שליט"א

[מוזיקה] כן הגמרא בנדרים בדף ח אומרת שאדם יכול להישבע שהוא ילמד פרק מסוים אקום אשקים ושני פרק זה שני מסכת הזו נדר גדול נדר לאלוקי ישראל הגמרא שואלת איך הנדר הזה חל יש לנו כלל שכל מה שאדם מושבע ועומד מהר סיני הוא לא יכול להישבע על זה אדם לא יכול להישבע שהוא ישב בסוכה כי הוא בן כך חייב במצווה הזאת אז הרי אדם חייב בתלמוד תורה איך הוא יכול להישבע שהוא ילמד תורה אין שבועה חל על שבועה אז הגמרא מסיקה אכמה שמלן כיוון דב פתר נפשי בקריאת שמע שחרית וערבית משומה יחיל שבוע לי התשובה של הגמרא שבעצם אדם אם הוא ילמד יקרא פעמיים ביום קריאת שמע שחרית וערבית הוא יצא ידי חובה זה חובת תלמוד תורה אז לכאורה יותר הוא לא חייב ממילא הוא יכול להישבע שהוא יקום וישנה פרק מסוים שאלה הגמרא אבל הוא מושבע ועומד לא הוא לא מושבע ועומד הוא מושבע ועומד ללמוד פעמיים ביום אם הוא קרא קריאת שמע פעם ביום ופעם בלילה הוא כבר יצא ידי חובה אז עכשיו כשהוא נשבע על פרק מסוים או על מסכת מסויימת זה כבר מעבר לחובה שלו לכן השבועה חלה כך מסביר פה רשי בפשטות אבל הרן חו לק על זה כי הרן אומר מה זאת אומרת אדם קורא פעמיים ביום קריאת שמע אז הוא יצא ידי חובת תלמוד תורה אדם צריך ללמוד והגיד את בו יומם בולילה ואיך הוא ידע את כל התורה אם הוא יקרא כל יום קריאת שמע יצא ידי חובת תלמוד תורה איך הוא ידע את כל התורה לכן אומר הרן אין דבר כזה אדם חייב ללמוד את כל התורה כולה והגית בו יומם ולילה אז למה הגמרא אומרת שהוא פטור ויכול להישבע אומר הרן זה ראיה לשיטתי שכל מצווה שלא כתובה בפירוש בתורה אפשר להשבה על זה כיוון שגית בו יומם ולילה לא כתוב מפורש בתורה זה הרי כתוב בספר יהושע בתורה כתוב רק קריאת שמע שחרית וערבית שוכך ובקומך אז ממילא כל השאר אפשר להשבה על זה כי זה לא מפורש בתורה אבל עצם העניין של תלמוד תורה הוא אומר אדם חייב ללמוד תורה כל היום וכל הלילה השיטה השלישית פה זה שיטת הריטבא י שיטה אמצעית הריטבא אומר שבאמת אדם יכול לצאת ידי חובה בשחרית וערבית אבל זה בתנאי שלא היה לו יותר זמן אם יש לו זמן הוא חייב ללמוד יותר אם אין לו זמן הוא עסוק בכל מיני דברים אז קריאת שמע שחרית וערבית יצא ידי חובה מכיוון שזה לא חובה מוחלטת אז הוא יכול להישבע שהוא ילמד משנה פרק מסוים או מסכת מסוימת כי הוא לא חייב ממש אם אין לו זמן הוא לא חייב לכן הוא יכול להישבע על זה אנחנו רוצים לברר באמת את השיטה האמצעית הזאת מה המקורות שלה מאיפה הרידב לקח את הדברים האלה זה נפק מינה כמובן לכל אחד מאיתנו כמה שעות צריך אדם להקדיש כל יום למצוות תלמוד תורה אז נתחיל במקור ב מסכת מנחות פה מבואת הגמרא אבל יש על זה משנה המשנה דנה בלחם הפנים כתוב בתורה שלחם הפנים בעיה על השולחן לפני תמיד לחם הפנים צריך להיות על השולחן תמיד עכשיו השאלה היא איך מחליפים את הלחם החדש עם הלחם הישן אתם יודעים שכל שבת היו מורידים את הלחם הישן ושמים לחם חדש את הלחם הישן היו מחלקים לכהנים לאכילה ברגע שאתה מוריד את הלחם הישן אז השולחן בלי לחם ובתורה כתוב שצריך להיות לחם פנים לפניי תמיד אז במשנה יש סדר איך עושים את זה כי השולחן היה צר אי אפשר היה לשים עליו גם את הישן וגם את החדש שני הסדרים הם תפסו את כל המקום של השולחן אז מה אומרת המשנה היו עומדים כהנים מצד זה ומצד זה אלה היו מושכים את הל קצת בקצת המקום שהתפנה היו שמים את הלחם החדש כך אומרת המשנה תפחו של זה בצד תפחו של זה אז כל הזמן יש לחם עד שהיו מורידים לגמרי כבר היה הלחם החדש על השולחן והיו מחלקים את הישן אבל יש מישהו שחולק על זה עכשיו תראו את הגמרא תניה רבי יוסי אומר אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה בערבית אין בכך כלום זה לא בעיה אפשר להוריד את הלחם הישן בבוקר ולשים את הלחם החדש לפנות ערב ואין בזה בעיה למה אין בעיה לא כתוב בתורה תמיד אז מה אני מקיים לפניי תמיד שלא ילין שולחן בלא לחם מה זה לא ילין הכוונה שלא יעבור לילה בלי לחם במילים אחרות כש כתוב תמיד בתורה זה לא הכוונה 24 שעות אלא תמיד הכוונה כל יום כל יום צריך להיות לחם על השולחן כמה זמן צריך להיות לחם על השולחן לא כתוב יכול להות גם שעה ביום אבל העיקר שלא ילין זאת אומרת שלא יעבור לילה בלי לחם אבל אפשר להוריד את ה בבוקר ולשים בערב ל לפנות ערב זה בסדר גמור לדעה הזאת של רבי יוסי יש השלכה גם לעניין תלמוד תורה למה כי בתלמוד תורה כתוב והגית בו יומם ולילה זה אותה בעיה מה הכוונה יומם ולילה הכוונה כמו תנ קמה שצריך להיות כל היום וכל הלילה או הכוונה יום ולילה קצת ביום קצת בלילה העיקר שלא יעבור יום או לילה בלי תורה אז זה מה שהגמרא אומרת כן אמר רבי יוחנן אמר רבי אמי מדבריו של רבי יוסי נלמד שאפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצוות לא ימוש ספר התורה זה מפיך והגיד תבוא יומם ולילה אל תחשוב שלא ימוש והגית יומם ולילה הכוונה כל היום וכל הלילה לא העיקר שלא ימוש ביום ובלילה קצת ביום קצת בלילה אמר רבי יוחנן משום רב שמעון בר יוחאי קודם אמר רבי עמי פרק ביום בפרק בלילה בא רב שמון בב יוחי ואומר אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית והרביעית גם כן קיים לו ימוש כי קריאת שמע זה גם דברי תורה אלא מה דבר זה אסור לאמרו בפני המרץ כי כל עמי הארץ יקפצו על המציאה הזאת לא ילמדו אפילו דף יומי כי אומרים מספיק קריאת שמע שחרית ורבית יצאנו ידי חובה רב אמר מצווה לאמרו בפני עם הארץ רשי מסביר אם המ הארץ יראו שאפילו קריאת שמע אדם מקיים מצוות תלמוד תורה אז יהיה לו חשק לעשות עוד טוב אז זה דעה אחת שאל בן דמה בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חוכמה יוונית האם מותר לי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה אחרי שאני כבר עברתי על כל השס ועל הרמבם על השולחן ערוך ואני יודע את כל התורה כולה קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמד בחוכמה יוונית הוא אומר תראה כתוב בתורה והגית בו יומם ולילה תמצא לך זמן באמצע בין היום והלילה תלמד חוכמה יוונית אין זאת אומרת מה רבי ישמעאל סובר שמצוות תלמוד תורה זה כי פשוטו כל היום וכל הלילה אי אפשר להכניס משהו באמצע הוא חולק על רבי שמעון בר יוחאי שאמר קריאת שמע שחרית וערבית מספיק כן אם כן זאתי ה המחלוקת בין רבי יוסי ותנ קמה זה אותה מחלוק לק של רב שמעון בר יוחאי ורבי ישמעאל עכשיו נראה גמרא מקבילה לכאורה במקור ח גמרא במסכת ברכות רבי חנינא בר פפא רמי הוא שאל סתירה בין הפסוקים כתיב פסוק אחד כתוב ולקחתי דגני בעיתו אז של מי הדגן של הקדוש ברוך הוא וכתיב פסוק אחר וסבת דגנך הדגן הוא של האדם של האדם סתירה אומר גה לא קשייה כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום וכאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום אם עושים רצונו של מקום אז מגיע להם דגן אז זה ואספת דגנך אם לא עושים רצונו של מקום אם הם חוטאים אז הקדוש ברוך הוא אומר ואסף תי תגני זה שלי ואני לוקח את זה בחזרה כך מיושבת הסתירה הלאה תנו רבנן ואספת דגנך מה התלמוד לומר לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה זה מפיך יכול דברים ככתבם מה ממש לא ימוש ספר תורה מפיך האם באמת אדם חייב ללמוד 24 שעות ביום תלמוד לומר ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ אדם צריך גם לפרנס את איתו אז התורה אומרת ואספת דגנך אל תחשוב שמה שכתוב והגית בו יומם ולילה זה הכוונה כפשוטו לא יש זמן שאדם גם יוצא לשדה לעבוד עכשיו לפי מי הדעה הזאת לא זה זה זה לכאורה דעתו של רבי שמעו בר יוחאי מה אמר רבי שמעו בר יוחאי במסכת מנחות שלומדים קצת ביום קצת בלילה מה אמר רבי ישמעאל כפשוטו והגדת ביומם ולילה לך תמצא זמן שלא פה כתוב הנהג בהם מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל זה הפוך ממה שהוא אמר במסכת מנחות פה רבי ישמעאל אומר ש והגית ביו בלילה זה לא כפשוטו אלא קצת ביום קצת בלילה באמצע אתה יכול ללכת לשדה לעבוד זה הפוך ממה שהוא אמר במסכת מנחות שמה הוא אמר שאין זמן ללמוד חוכמה יוונית כתוב ואגדת בו יום בלילה לך תמצא זמן שהוא לא יום לא לילה כן והפלא עוד יותר גדול בשיטת רבי שמעון בר יוחאי כתוב רבי שמעון בר יוחאי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה זורע בשעת זריעה קוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מתה עליה כל כך הרבה עבודות צריך לעשות אז מה מה יהיה עם תורה אלא בזמן שישראל עושים רצונ של מקום מלאכתם נעשת על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים וראו צונם אז אם הם עושים רצונו של מקום הם באמת יכולים ללמוד תורה כל היום וכל הלילה ומה יהיה עם הפרנסה אומר הקדוש ברוך הוא ידאג ומדו זרים וראו צונם יהיה בסדר אבל בזמן שהן עושים רצונו של מקום אז אין להם ברירה והם צריכים לעבוד בעצמם שנאמר ואספת דגנך נו אז זה ממש סותר את רבי שמעון בר יוחאי רבי שמעון בר יוחאי הרי אמר במסכת מנחות שכמה חייב אדם ללמוד תורה קריאת שמע ביום קריאת שמע בלילה זה בסדר פה הוא אומר לא אין דבר כזה מה אם אדם יעבוד כל היום אז מתי הוא ילמד אז הסתירה פה בין רבי שמעון בר יוחא לרבי ישמעאל כל אחד סותר את שיטתו ויש כאן עוד כמה קושיות מה אומר רבי שמעון בר יוחאי ואספת דגנך במה זה מדובר שאינם עושים רצונ של מקום מה למדנו שורה אחת לפני כן בגמרא אתם זוכרים הגמרא הקשתה סתירה פעם כתוב אספת דגנך פעם כתוב ולקחתי דגני איך הגמרא תרצה שלקחתי דגני מה זה שלא עושים רצונו ש מקום אספת דגנך עושים רצו שם מקום בא עכשיו שו יוחא ואומר לא ספת דגניה זה כשאין עושים רצונו של מקום זה סותר את מה שהגמרא אמרה למעלה איזה עוד קושיה יש פה שכל אחד היה צריך להתעורר מיד איך אפשר להגיד שבשפת דגנך זה באין עושים רצונו של מקום איך מתחילה הפרשה והייה אם שמועת שמואל מצוותי אז עושים רצונו או לא עושים רצונו עושים שומעים את כל המצוות איך אומר רבי שמעון בר יוחאי שספת דגנך זה באין ושים רצונו של של מקום את השאלות האלה לפחות את השאלה האחרונה שואל התוספות תסתכלו בהם כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום שנאמר ואספת דגנך שואל התוספות ואם תאמר והרי לקמן בזמן שאין עושים רצונו של מקום מוק מינן לי הלו אמרנו שהפסוק ואספת דגנך אומר רבי שעון בר יוחאי זה כשאין עושים רצונו של מקום אז מה אתה אומר לי כאן שלקחתי דגני זה באין עושים רצונו של מקום אבל אספת דגנך זה בעושים רצונו של מקום זה סתירה בגמרא ויש לומר דמירי ודאי שעושים רצונו ברור כתוב והבה הם שמות תשמעו ודאי שעושים רצונו אז למה אומר רבי שו בר יוחאי שאין עושים רצונו אומר אבל אין עושים רצונו כל כך שאינם צדיקים גמורים אומר תוספות כן עושים רצונו של מקום אבל לא לגמרי לא צדיקים גמורים עכשיו תסבירו לי מה זה נקרא צדיק גמור שעושה רצונו ומה זה נקרא צדיק גמור שלא עושה רצונו כל כך כמה אחוזים מהשולחן ערוך צריך אדם לקיים כדי שהוא יקרא צדיק גמור ועל איזה מצוות מותר לו לוותר כדי שהוא יקרא צדיק שאינו גמור מה איזה מין הגדרה זאת מה מה אומר כאן התוספות זה ממש לא לא מתחיל להיות מובן איך אפשר להגדיר צדיק גמור וצדיק שאינו גמור הדברים של התוספות פה הם ממש סתומים חוץ מזה אני רוצה להציג עוד שאלה רבי ישמעאל אומר מה אומר רבי ישמעאל במסכת ברכות ספת דגנך מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים כי כתבם מה באמת כל הזמן אדם ילמד תורה תלמוד לומר לא ואספת דגנך מותר לך לעבוד אני לא מבין את השאלה הזאת אומר רבי ישמעאל יכול דברים ככתבם בטח דברים ככתבם אלו ככ אתה אמרת לבן אחותך לא כשהוא שאל אותך מותר לי ללמוד חוכמה יוונית מה אמרת לו כתוב לא ימו פע תורה וגת בו יומם ולילה אז לך תמצא זמן ש לא יום לי זאת אומרת מה בעצם הוא אמר לו שצריך ללמוד תורה 24 שעות ביום לך תמצא זמן בין היום והלילה עכשיו בא רבי ישמעאל ואומר יכול דברים ככתבם לא זה לא ברצינות מה זה לא ברצינות ככה אתה אמרת מה הוא חזר בו עכשיו טוב אנחנו רוצים לחפש פה איזה הגדרה מה זה באמת הגדר של מצוות תלמוד תורה בשביל לענות על השאלות האלה אז קודם כל נברר עוד עניין והאחרונים שואלים פה שאלה יסודית אתם יודעים שיש כלל שכל עוסק במצווה פטור מן המצווה למשל אומרת המשנה בברכות שאם אדם חופר קבר למת מת שוכב פה צריך לחפור לו קבר אז א הוא עוסק במצווה והנה הגיע זמן קריאת שמע פטור מקריאת שמע למה אומרת המשנה העוסק במצווה פטור מן המצווה עכשיו אתה חופר קבר זה מצווה חשובה של מת אתה פטור מקריאת שמע א כתוב בראש השנה דיינים שעוסקים בקידוש החודש הגיע הזמן קריאת שמע פטורים ממצוות קריאת שמע למה עוסק במצווה פתור מן המצווה ומה הדין כשאדם קם בבוקר מוקדם ולומד תורה והגיע הזמן קריאת שמע האם הוא חייב לקרוא קריאת שמע להפסיק את לימודו ולקרוא קריאת שמע במשנה מפורשת כתוב במשנה מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה תחילת ברכות הגמרא אומרת במה מדובר כאן אומרת הגמרא מדובר ב תלמידי חכמים שעוסקים כל היום בתלמוד תורה אבל כשמגיע הזמן קריאת שמע צריכים לקרוא קריאת שמע להתפלל לא כי זה דרבנן אבל קריאת שמע זה דאורייתא חייבים להפסיק ולקרוא קריאת שמע הגמרא אומרת כגון רב שמעון בר יוחאי וחבריו שתורתם אומנותם והם עוסקים כל היום בתורה איך זה יכול להיות כשאדם עוסק בחפירת קבר אז אומרים לו אתה פטור מקריאת שמע וכשאדם עוסק בתלמוד תורה שהרי נאמר אנחנו אומרים כל יום למוד תורה כ נגד כולם זה המצווה הכי חשובה אז אומרים לו תפסיק לקרוא בתורה כדי לקרוא קריאת שמע זה לא מובן או למשל שאלה דומה יש תקנת עזרה שמי שהוא בעל קרי הוא לא לומד תורה אסור לו להתפלל אסור לו ללמוד תורה עד שהוא לא מטאר את עצמו אבל היום אנחנו לא נוהגים בזה אבל זאת היייתה תקנת עזרה אומרת הגמרא אבל אם מגיע זמן קריאת שמע אז לפחות יערער בליבו לא להוציא את המילים בפה אבל לערער בליבו אבל כש ביחס לתלמוד תורה אז אם אדם הוא בעל קרי אז היייתה תקנה שהוא פטור מתלמוד תורה אז הוא לא הוא לא לומד גם לא להרר בליבו שוב השאלה היא איך זה יכול להיות קריאת שמע שזה מצווה רגילה אז אנחנו אומרים תעשה מהמה שאפשר כדי לקיים את המצווה אבל תלמוד תורה אומרים לו תוותר על תלמוד תורה איך זה יכול להיות אל תלמוד תורה כנגד כולם אז אי אפשר להגיד שמצוה תלמוד תורה היא מצווה פחותה מקריאת שמע אז למה במצווה תלמוד תורה אין דין של עוסק במצווה פטור מן המצווה ואומרים לו תפסיק ללמוד תקרא קריאת שמע וכשאתה לומד תורה אם אתה טמא אל תלמד אבל קריאת שמע לפחות תערער בלב מה ההבדל אז צריכים לומר דבר כזה יש שני סוגים של מצוות יש מצוות שהם מאוד מוגדרות אני יודע למשל שאני חייב פעם ביום להניח תפילין פעמיים ביום לקרוא קריאת שמע שלוש פעמים ביום להתפלל פעם ביום לקחת את הלולב מצווה מאוד מוגדרת כשיש איזה אונס ואני לא יכול לקיים את המצווה זה לא אומר שאיין עליי חובה אבל כיוון שאני אנוס יש לנו כלל אונש רחמנא פטרי אם אתה נוס אתה לא פושע אתה פטור אבל אי אפשר אומר שאני פטור ואני אין עליי בכלל חיוב ודאי שיש חיוב לקרוא קריאת שמע אם אתה אנוס אתה לא יכול אז אתה פטור אבל החיוב רובץ עליך לקרוא קריאת שמע יש מצוות ש אין להם חובה מוגדרת אלא למשל חיייבים לתת צדקה כל יום אם אחד הוא עני אז זה טוב יש בגמרא משהו נגמה לי שלישית דינר שזה הוא כן חייב אבל מעבר לזה הוא לא חייב למה הוא לא חייב מעבר לזה האם בגלל שהוא אנוס עונס רחמנא פטרי או למשל אדם צריך לעשות גמילות חסד הוא צריך ללכת לבקר חולים עכשיו הוא בעצמו נהיה חולה הוא שוכב במיטה עם חום גבוה הוא לא יכול לרדת מהמיטה אז הוא פטור כמובן אבל למה הוא פטור בגלל שהוא אנוס לא הוא פטור כי הוא בכלל לא חייב מי שאני לא חייב לתת צדקה מעבר למינימום מי שהוא חולה לא חייב לעשות גמילות חסד למה כי המצוות האלה שהם אינם מוגדרות בדיוק אלא מה הוא חייב לעשות זה כמו שאנחנו אומרים בעברית תפוס כפי יכולתך המצווה היא לקיים את המצווה כמה שאתה יכול אם אתה עשיר תיתן יותר אם אתה אדם בריא ויש לך פרנסה ויש לך הרבה זמן פנוי תקיים יותר מצוות גמילות חסד אחד שעשו כל היום בפרנסתו וכדומה הוא פטור מגמות חסד לא בגלל שהוא אנוס הוא פטור מפני שהוא בכלל לא חייב למה הוא לא חייב כי התורה חיבה אותו עד כמה שהוא יכול אם הוא לא יכול הוא לא חייב מצוה תלמוד תורה לכאורה אין לה חיוב מוגדר כמה בדיוק אדם צריך ללמוד הוא חייב ללמוד כמה שהוא יכול עכשיו תראו למשל אדם מתפלל מותר מותר לו ללמוד בזמן התפילה ודאי שלא הוא עומד 18 אסור לו לחשוב על התוספות למה האם בגלל שהוא אנוס אדם הולך לישון פטור מתלמוד תורה כשהוא ישן למה בגלל שהעיניים נסגרו לו והוא לא יכול לעיין בספר כי הוא נוס ולא יכול ללמוד לא מפני שהתורה אומרת לבן אדם תחיה באופן נורמלי ומותר לך ללכת לישון אתה חייב ללכת לישון מי שישבע שהוא כן עכשיו אנחנו לומדים נדרים אדם שישווה שהוא לא יישן שלושה ימים מקים אותו ויישן לאלתר אין דבר כזה שאדם לא יישן אז אם אדם הולך לישון הוא לא פטור מתלמוד תורה בגלל שהוא נוס והוא לא יכול ללמוד בזמן השינה אלא התורה אמרה לו תלך לישון ארבע שעות שמונה שעות מחלוקת הרמבם זה הגרה כמה אדם צריך לישון ביום אבל צריך לישון כמה שעות בשעות האלה הוא לא חייב ללמוד תורה לא בגלל שהוא אנוס אין חיוב בכלל ממילא יש נפק מינה גדולה כשיש שתי מצוות מתנגשות או כשתלמיד מתנגשות למשל אדם חופר קבר ויש קריאת שמע אז מה הוא יעשה אלו אם הוא חופר קבר אז הוא פטור מקריאת שמע למה כי הוא לא יכול לעשות שני דברים ביחד אבל הוא באמת פטור מקריאת שמע הוא חייב ר הוא לא יכול הוא אנוס ואם הוא יקרא קריאת שמע אז הוא לא צריך לחפור כבר הוא פטור מחפרת הקבר הוא חייב לחפור קבר אבל מה אפשר לעשות אני לא יכול לעשות שני דברים ביחד ולכן מה אמרו חכמים שעוסק במצווה פטור מן המצווה אם אם אתה עושה כבר בדבר אחד תעזוב אתה לא חייב אתה אנוס אתה לא חייב לקיים את המצווה השנייה אבל המצווה רובצת עליך אתה חייב קריאת שמע מה אפשר לעשות אתה לא לא מסוגל לעשות שני דברים ביחד אז עוסק במצווה פתור מן המצוה אבל בתלמוד תורה זה לא ככה אם אדם לומד תורה והוא גם חייב לקרוא קריאת שמע אז נכון שמצד העוסק במצווה פטור מן המצווה הוא בעצם היה פטור מקריאת שמע אבל למה הוא פטור מקריאת שמע כי אין עליו חובה או בגלל שהוא אנוס הוא נוס כי המצווה של קריאת שמע רובצת עליו אבל הוא לא יכול הוא עכשיו לא עוסק במצוות תלמוד תורה אז הוא לא יכול לקיים קריאת שמע אז הוא אנוס אבל אבל מצווה יש אבל מה קורה להפך אם אדם קורא קריאת שמע מה קורה ביחס למצוות תלמוד תורה ה חייב הוא לא חייב בכלל כי התורה אמרה כשאתה עוסק במצווה ולאבד כשאתה עוסק במצווה מה יהיה כשאדם עוסק בפרנסה שלו או כשאדם מתפלל או כשאדם אוכל או כשאדם ישן כל הדברים שאדם עושה כי הוא צריך לעשות אותם אין עליו באותו רגע מצוות תלמוד תורה אז עכשיו אני שואל אתכם מה צריך אדם לעשות כש שיש לו דילמה כזאת אני עכשיו לומד תורה ויש לי מצווה אחרת כמו קריאת שמע מה אני צריך לעשות מה עדיף להמשיך ללמוד ולהיות פטור מקריאת שמע כי עוסק במצווה פטור מן המצווה או להפך עדיף לעבור לצד של קריאת שמע לקרוא קריאת שמע ואז מה יהיה עם התלמוד תורה לא חייב בכלל נו אז הרי ברור שעדיף לקרוא קריאת שמע ואני לא חייב בתלמוד תורה אז יצאתי ידי חובה בשופי עם עם שתי החובות האלה לכן אומרת הגמרא אם אתה לומד תורה תעזוב את התלמוד תורה ותקרא קריאת שמע כי ברגע שאתה קורא קריאת שמע אין עליך חובה של תלמוד תורה מה שאיין כן אם אתה תמשיך ללמוד אז אמנם תיפטר מקריאת שמע למה כי עוסק במצווה פטור מן המצווה אבל זה לא זה לא פטור אתה עדין חייב בקריאת שמע אז ברור שעדיף תקרא קריאת שמע וכשאתה קורא קריאת שמע אתה לא חייב בתלמוד תורה אז עדיף לקרוא קריאת שמע לכן זה לא בגלל שתלמד תורה זה פחות אלא בגלל שתלמד תורה זה סוג כזה של מצווה שהתורה אומרת תלמד כמה שאתה יכול אבל כשאני קורא קריאת שמע אני לא יכול אז אני לא חייב בכלל אז זה עדיף לעשות ככה מאשר להמשיך לקרוא בתורה ולהסתמך על זה שאני אנוס ואני לא יכול לקרוא קריאת שמע אותו דבר גם בעל קרי בעל קרי יש עליו חובת קריאת שמע נכון רק הוא לא יכול אז זה אונס רחמנא פטרי כי אדם חייב לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום אז אם הוא נוס בגלל שהוא בעל קרי אז הוא נוס הוא פטור אבל יש חובה לקרוא קריאת שמע אז אומרים לו לפחות רער בלב אבל כשאדם בעל קרי והוא רוצה ללמוד תורה אומרים לו אדוני יש תקנה מי שהוא בעל קרי הוא פטור מתלמוד תורה כי אין עליו חובה בכלל ללמוד תורה אז למה למה צריך להרר זה לא חובה שמוטלת עליו אז הוא לא צריך להרר ככה מסבירים אחרונים יש קהילות יעקב בשבת יש אור שמח בתחילת הלכות תלמוד תורה ככה הם מסבירים את הגדר של מצוות תלמוד תורה במשפט אחד אם נרצה להגדיר את זה נמר שמצוות תלמוד תורה לא עושה פתור על מצוות אחרות הוא חייב במצוות אחרות רק הוא לא יכול אבל מצוות אחרות עושות פטור על תלמוד תורה כי ברגע שאתה עוסק במצווה אתה פטור מתלמוד תורה לא בגלל שאתה אנוס אלא בגלל שבכלל לאכל עליך חובה באותה שעה כמו שכשאתה ישן אין חובת תלמוד תורה וכשאתה מתפלל אז כך גם בשאר הדברים זה ה זה ההבדל או רגע עכשיו אנחנו הולכים להסביר ודאי שהוא פטור מתלמוד תורה באותו רגע הוא פטורת יש אין אין אין חובת תלמוד תורה כשאתה צריך לעשות מצווה רק מה כתוב בהלכה בתנאי שזה מצווה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים אבל אם המצווה יכולה להתקיים על ידי אחרים תכף אני אראה לכם את זה אז בשביל מה למה שהם יעשו אתה תלמד תורה טוב אחרי שהבנו קצת את ה את הגדרים אני אראה לכם בעצם איפה זה כתוב ב במקורות שלנו תראו ב במקור ב בסוף המקור בסוף העמוד כתוב עוד תנה דבר רבי ישמעאל תנא דבי רבי ישמעאל דברי תורה לא יהו עליך חובה ואי אתה רשאי לפתור עצמך מהם מהמה מה פירוש המשפט הזה אז תסתכלו בתוספות הוא מביא את פירוש רשי לא יהיה עליך חובה כאדם שיש לו חוב ואומר מתי הפרענו ואפטר אל תסתכל על תלמוד תורה כאילו משהו רובץ עליך ואתה אומר נו יאללה נגמור את זה כבר ונפטר מהמצווה כן נלמד קצת ונפטר לא לא יאמר שני פרק אחד ויפטר שאי אתה רשאי לפתור עצמך מהם אתה לא יכול לפתור את זה בקלות כך אומר רשי כך פירוש בקונטרס אבל התוספות מפרש פירוש אחר והתוספות בעצם אומר כל מה שאמרנו הוא אומר עוד יש לפרש לא יאו עליך חובה שלא תעסוק אלא בהם אל תסתכל על מצוות תלמוד תורה כאילו זה חובה שאין משהו אחר רק ללמוד תורה לא זה לא ככה אלא יש גם דברים אחרים אם יש דברים אחרים אז אולי נעסוק רק בדברים אחרים אומר לו אי אתה רשאי לפתור עצמך מהם שלא תעסוק בהם כלל אלא יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ אז הנה התוספות אומר בדיוק את הרעיון הזה התורה הרבי ישמעאל אומר וזה אותו רבי ישמעאל שמה הוא אמר לך תמצא זמן שזה לא יום ולא לילה עכשיו אנחנו מבינים שרבי ישמעאל לא התכוון להגיד באמת ללמוד 24 שעות ביום אלא רבי ישמעאל אומר אתה תעשה כל מה שאתה צריך כל הזמן הפנוי שיש לך תשאיר את זה לתלמוד תורה אז אומר תנא דב רב ישמעאל תורה לא יהיה עליך חובה לעסוק רק בתורה מצד שני אל תחשוב שמותר לעסוק רק בדברים אחרים אלא הנגבה י מנהג דרך ארץ עכשיו אנחנו מבינים את רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר וגת בו יומם ולילה לא יוםו ספר התורה אומר רבי ישמעאל יכול דברים ככתבם אז שאלנו מה זאת אומרת ודאי דברים ככתבם ו ככה אתה אמרת לרב לבן אחותך לא רבי ישמעאל הרי לא מכוון באמת להגיד ש-2 שעות ביום צריך ללמוד תורה יכול דברים ככתבם אז מה יהיה עם כל הדברים האחרים תלמוד לומר ואספת דגנך אז מה הפשט עכשיו והגית בו יומם ולילה לפי רבי ישמעאל כל הזמן הפנוי שיש לך יש לך זמן פנוי ביום ובלילה תנצל את זה ללימוד תורה יוצא שבדברי רבי ישמעאל יש כולה וחומרה הכולה היא שאם אדם צריך למשל לפרנסתו לעבוד 10 שעות ביום ואחר כך הוא צריך גם לאכול ולישון ולקיים כמה מצוות אז מה יהיה מה שנשאר לך זמן תלמד וכשאתה לומד בזמן הפנוי זה נקרא והגדת ביומם בלילה אבל מצד שני יש בזה חומרה שאם יש לך יותר זמן אז תלמד יותר כל הזמן הפנוי זה המחלוקת ברבי שמעון בר יוחא ורבי ישמעאל במסכת מנחות רבי שמעון בר יוחאי אומר שמצוות תלמוד תורה היא מצווה מוגדרת כמו פעמיים ביום קריאת שמע שלוש פעמים ביום להתפלל פעמיים ביום ללמוד תורה זה המצווה של והגית ביומם בלילה קצת ביום קצת בלילה זה זו המצווה בא רבי ישמעאל ואומר לא זה לא המצווה המצווה היא שאמנם מותר לך לעסוק בדברים אחרים אבל כל הזמן הפנוי שלך על זה נאמר והגית בו יומם ולילה אז מצד זה רבי ישמעאל מחמיר מצד שני הוא מקל כי אם אין לך יותר זמן אז באמת תלמד קצת ביום קצת בלילה זה מה שכתוב במסכת מנחות רב שומ יחי אומר זה חובה ללמוד קצת ביום וקצת בלילה רבי ישמעאל אומר לא זה לא קצת ביום וקצת בלילה זה כל היום וכל הלילה אבל מה אם יש לך דברים אחרים לעשות תעשה את הדברים האחרים כל הזמן שישאר לך תלמד זה הגמרא במסכת מנחות עכשיו נראה מה קרה במסכת ברכות כי יש לנו פה בעיה נוספת כשאתה מדבר על חובה אומר רבי שמעון בר יוחאי חובה כמו קריאת שמע קצת ביום קצת בלילה רב ישמעאל אומר לא כל היום וכל הלילה עכשיו השאלה היא אבל מה הקדוש ברוך הוא רוצה שנעשה לא חובה אבל מה הוא רוצה מה מה האידיאל של יהודי פה זה מתהפך פה בא רבי שמעון בר יוחאי ואומר אתה שואל אותי מה האידיאל זה מה שאני עשיתי מה אני עשיתי לקחתי את הבן שלי נכנסנו למערה למדנו תורה מהעם פרנסה הנה אתה רואה צמח שמה עץ חרוב יצא מעיין ושנים שנים ככה למדנו תורה במערה הכל היה בסדר אומר זה האידיאל זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו אבל הוא לא מחייב אותנו אנחנו לא חייבים ככה ולכן שני הסוגיות הם לא סותרות כשת על חובה אומר רבי שמור יוחאי חובה קצת ביום קצת בלילה באה הגמרא במסכת ברכות ואומרת אבל מה רצונו של מקום זאת אומרת מה הקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו מצפה שתעזוב את הכל ותעסוק רק בתורה אז תכף נבוא להסביר את הקושיות של התוספות אבל לפני כן אני רוצה שתראו במקור יג כי זה גרא חשוב מאוד שבאמת חוזר זאת אומרת אנחנו בעצם סיכמנו את מה שהגר אומר כתוב במסכת פאה שתלמד תורה זה אחד מהדברים שאין להם שיעור אומר הגרא לתלמוד תורה נאמי אין לו שיעור לא למטה ולא למעלה זאת אומרת אין מגבלות אין מינימום ואין מקסימום למה דכתיב והגית בו יומם ולילה ואם כן אין לה שיעור למעלה אי אין לזה גבול כל היום וכל הלילה אבל למט נ מפעמים בתיבה אחת פותר לפעמים גם אין מינימום זאת אומרת אפילו מילה אחת הוא יצא ידי חובה ואד הית בגמרא קריאת שמע ערבית ושחרית כאילו קיים גית בו יומ בלילה מה שמע שלפחות צריך קריאת שמע אומר לא לא בא לאפוקי שאינו יוצא בתיבה אחת הוא לא בא להגיד דווקא קריאת שמע אבל מילה אחת לא אלא קריאת שמע הוא חיוב על כל אחד לקרוא שחית וערבית לכן הוא נקת קריאת שמע אבל באמת אם הוא לא קרא קריאת שמע אלא מילה אחת אמר בדברי תורה הוא גם קיים מצוות תלמוד תורה ועל זה אמרו שאם קרא אפילו תיבה אחת אין צריך ללמוד ויוצא בקריאת שמע ואעד כתיב והגית בו יומם בולילה כיוון שיוצא בתיבה אחת אז מה זה יגיד את בו יומם בלילה אומר היינו ד אילו לא אקטיב תה אומינה שאינו צריך אלא תיבה אחת ולא יותר זה כל החיוב אף שיש לו פנאי ללמוד לכן נאמר והגיתה לומר שחייב אדם ללמוד תורה יום ולילה אבל אם צריך לעסוק במצווה או בדרך ארץ בענייני פרנסה שהוא גם כן מצווה אז הוא פותר את עצמו בתיבה אחת אומר הגרא המצווה היא חובה והגית בו יומם ולילה אבל זה הכל בטנה שהוא כבר גמר את החובות שלו אם הוא עשק כבר בענייני פרנסה וכבר התפלל ואכל וקיים את כל מה שהוא צריך לעשות אז הוא מקיים וקית בם בלילה אומר כל הזמן הפנוי ולכן הוא אומר נקת התנא עד אין לתלמוד תורה שיעור למטה להורות שצריך אדם מאוד מאוד לחבב את התורה שבכל תיבה ותיבה שלמד הוא מצווה בפני עצמו הנה תשמעו מה הוא אומר והראיה שיוצא בתיבה אחת מצוות תלמוד תורה שהיא שקולה כנגד כל המצוות והכלל בזה שאין מבטלים תלמוד תורה אפילו למצווה אם יכולה לעשות על ידי אחרים ו אומר השכל מחייב את זה מפני שכל תיבה ותיבה בפני עצמה ומצווה גדולה והיא שקולה כנגד כולם ואם כן כשאדם לומד למשל דף אחד מקיים כמה מאות מצוות כילו הוא אומר כמה מאות מילים ואם כן הלו ודאי יותר טוב לקיים 100 מצוות ממצווה אחת אז אם יש לך התנגשות בין תלמוד תורה ומצווה אחרת אז תבדוק אם המצווה אחרת יכולה להתקיים על ידי אחרים אז תמשיך ללמוד למה כי זה הגיוני כשאני לומד אני מקיים 100 מצוות 200 מצוות וכשאני הולך לעשות את המצווה זה רק מצווה אחת רק אם אי אפשר לקיים אז אסור לבטל את המצווה ולזה שונה התנה תלמוד תורה אין לשיעור למטה לאורות קנל או כשצריך לאכול הוא גם כן מצווה לולי זאת אם לא היינו אוכלים לא היה לנו פלאי לעשות איזה מצווה או לאכול תכתיב והגית בו יומם ולילה ולכן נשמנו לפחד יצא אז הנה זה היסוד המצווה היא חובה יום ולילה אבל בתנאי שכבר גמרת את כל החובות שלך עכשיו מה זה החובות זה כל אחד תלוי בחובות שלו שלאו היום יש כאלה שיושבים בבית בשעה אחת הם עובדים עם המחשב על ה על הבורסה הוא עשה את היום שלו הוא הולך ללמוד יש אחד אחר שצריך לעבוד במפעל שמונה שעות או 10 שעות הוא בא הביתה הוא מת מעייפות לומד פה משנה פה משנה קיים והגית ב יומם בלילה זה מצווה שהיא לא מוגדרת כל אחד צריך לעצמו לארגן את היום שלו לפי הצרכים שלו אם כן זה המחלוקת בין רבי שמעון בר יוחאי ורבי ישמעאל לכן אני אומר שרבי רבי שמעון בר יוחאי שתי הסוגיות משלימות אחת את השנייה אמרנו סתירה פעם הוא אומר אסור לאסוף את הדגן צריך למוות כל היום פעם הוא אומר קצת זה תלוי אם זה מצד החובה אז קצת ביום קצת בלילה מצ מצד האידיאל כלל היום וכל הלילה עכשיו שני הדברים משלמים למה האידיאל לא יכול להיות חובה כי כמה בני אדם יכולים לעסוק יומים ולילה בתלמוד תורה לכן אומר רבי שמעון בר יוחאי זה האידיאל אבל זה לא יכול להיות חובה מה החובה קצת ביום קצת בלילה מה שאין כן רבי ישמעאל רבי ישמעאל הרי אומר שהחובה והאידיאלים אחד למה כי מה הוא האידיאל שאדם יעסוק בכל מיני דברים שהוא צריך לעשות תלמוד לומר ואספת את גנך והזמן הפנוי תלמד תורה אז האידיאל הזה זה חובה על כל יהודי כל יהודי צריך להתנהג כמו רבי שמון בר כמו רבי ישמעאל א תשאלו אז מה איך יודעים מה ההלכה תסתכלו ב א במסכת ברכות במקור ח אמצע כתוב אמר אביה הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם כרבי שמון בר יוחאי ולא עלתה בידם אז אומרים האחרונים יש פה הדרכה לבני אדם הרבה עסו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם חסידים אומרים יותר מזה הם אומרים לא עלתה בידם זה לא רק הכוונה שזה לא לא כל כך הצליח למה זה באמת לא כל כך הצליח כי זה לא מתאים לכולם אבל הם אומרים תדייק במילים לא עלתה בידם הכוונה לא היייתה להם עליה מזה הם חשבו שהם התרוממו כתוצאה מזה שהם התנהגו כמו רבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם לא היייתה להם עליה למה לא היייתה להם עליה כי זה לא מתאים להם הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם זה לא בשביל הרבה זה לא בשביל רבים הרבה עשו כרבי כי רבי ישמעאל ועלתה בידם הדרך הנורמלית היא לרוב האדם זה רבי ישמעאל גם רבי ישמעאל מודה שיש אנשים שצריכים להתנהג כמו רבי שמעון בר יוחאי אבל רוב העם צריך להתנהג כמו רבי ישמעאל לכן זה בעצם פסק פה בגמרא שהרבה עשו כ רבי ישמעאל ועלתה בידם עכשיו נלך הלאה כדי ליישב את השאלות האחרות תמשיכו לראות במקור יש פה אני סימנתי את זה בקו שתי ממראות של רבא ברחנא הראשונה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אליי בואו ראה שלא כדור הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים עשו תורתם קבע ומלאכת הראי העיקר זה היה התורה המלאכה הראי וזו וזו נתקיימה בידם דורות אחרונים חשבו שהם יאספו הרבה כסף אז עשו את מלאכתם כבע ותורתם הרי וזה וזה לא נתקיים בידם היה להם לא היה להם לא פרנסה ולא תורה אומר הרב קוק בהן היה שלא כפי ההשקפה הפשוטה איך אנחנו מבינים מה זה תורתו קבע ומלאכתו אראי הכוונה אני יודע 10 שעות ביום אתה לומד שעתיים אתה עובד זה נקרא מלאכתו תורתו כבע או מלכתו הראי ואם זה ההפך אז זה ההפך אומר לו זה לא נכון יש אדם שצריך להשקיע בפרנסה שלו 10 שעות ביום לא והוא בא הביתה הוא מספיק ללמוד רק שעה שעתיים אבל הראש שלו נמצא בתורה כל הזמן הוא כל הזמן חושב וזה העיקר הוא אומר אם אני לא לומד את השעה שעתיים ביום אז היום שלי הוא לא יום תורתו כבע ותורתו הראיי זה לא תלוי בזמן כמה אדם מקציב לזה זה תלוי מה הראש של הבן אדם חושב עד כמה התורה תופסת אצלו מקום וכמו שאומר הגרא יכול להיות שבמילה אחת הוא יצא ידי חובת תלמוד תורה אם לא היה לו אפשרות אחרת אבל הוא לא הלך לעסוק במלאכתו כבע בגלל שהוא רוצה להיות עשיר אין לו ברירה הוא צריך לפרנס אז הוא עושה את זה אבל הראש שלו התכלית שלו זה בתורה זה נקרא תורתו כבע בלי קשר לכמה זמן זה היה דורות ראשונים הראש שלהם היה בתורה הדורות האחרונים הראש שלהם היה במלאכתם עכשיו תראו עוד ממ רע עוד אותו דבר אמר רבא ברכ אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלי בוא ה וראה שלא כדורת הראשונים דורות אחרונים דורות ראשונים היו מכניסים פירותיהם דרך טרקס מון כדי לחייבם במאסר אתם יודעים שמתי חייבים במאסר אם מכניסים את הפירות בדרך הראשית אם מכניסים את זה מהגג מהחלונות פטור דורות אחרונים מכניסים פירותיהם דרך גגות חצרות רפיפות כדי לפטרה מן המעשר ואמר רב יניא אין התבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית עכשיו זה שני מאמרות שהגמרא הצמידה אותם ביחד ושניהם זה של אותו המורה מה רצו להגיד לנו פה רצו לתת לנו פה הגדרה באמת מה זה נקרא תורתו קבע מה זה נקרא אדם עלזה נאמר באותו עמוד שהגמרא מדברת על עושים רצונו ואין עושים רצונו מה זה נקרא עושים רצונו אומרת הגמרא אתה חושב שהפוך נגיד אין עושים רצונו מה הכוונה שהוא חוטא לא לא צריך להיות חוטא בשביל להיקרא אין עושים רצונו אלא הוא אדם שמקיים את כל המצוות כל מה שהוא חייב אבל מה לא מעבר לזה אתם יודעים פה מולינו יש נמל אשדוד מדי פ פורצת שמה איזה שביטה אבל אסור לעשות שביטה אם לא מכריזים זה יש כל מיני דברים בחוק כן אז מה עושים שביטה איטלקית קוראים לזה בעברית אנחנו עובדים לפי הספר מה כתוב בספר זה מה שאני עושה אבל אתמול עשית הפריון שלך היה הרבה יותר גדול אתמול התנדבתי היום אני לא רוצה אני עובד לפי הספר יש יהודי שהוא חוטא הוא רשע זה נקרא אין עושים רצונו של מקום הוא חוטא מה המקביל לו המנוגד לו אחד שעושה רצונו של מקום במה זה בא ליידי ביטוי שהוא מקיים כל מה שכתוב בתורה והוא לא עובר על שום דבר הוא לא חוטא ומקיים כל אבל מה הבעיה שלו שהוא עושה רק מה שהוא צריך לא מעבר לזה למשל לוקח את הפירות שלו מכניס את זה דרך החלון הוא עשה עבירה לא עשה עבירה זה על פי החוק אבל זה לא נקרא עושה רצונו של מקום כי מי שעושה רצונו של מקום אומר הרמחל במסילת ישרים מי שאוהב את אבא שלו הוא כל הזמן מחפש מה אני יכול לעשות עוד ואני אומר תמיד לתלמידים כשמגיע הזמן סוכות אל תחכה שאבא שלך ירים טלפון אולי אתה בא לעזור לי לעשות סוכה אתה תרים אליו טלפון תשאל אותו מתי עושים סוכה כשמגיע פסח אל תשאל את האמא מתי מורידים כלים מתי עושים זה אתה תלך אליה ולא תחכה שהיא תגיד לך כך אומר הרמחל הבן האוהב כל הזמן מחפש מה אפשר עוד לעשות יוצא לפי זה שיש לנו בעצם שלוש מצבים שלושה מצבים והדברים האלה מפורשים במקרא ו בחז אם תסתכלו במקור ה או לפני כן תראו במקור ט באמצע בפרק ג במלאכי פסוק יח כתוב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו עכשיו נעבור למקור ה יש על זה גמרא במסכת חגיגה אמר לי בר ה ה להלל מה דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלוקים היינו רשע היינו לא עבדו מה זה הכפילות הזאת צדיק ורשע עובד אלוקים ולא עבדו זה אותו דבר צדיק מקביל לעבדו רשע מקביל ללא עבדו מה זה הכפילות הזאת אומרת הגמרא לא אתה טועה אמר לי עבדו ולא עבדו תרבי הו צדיק אגמור נינו אלא אינו דומה שונה פרקו 100 פעמים לשונה פרקו 101 מה התשובה של הגמרא הגמרא אומרת מה שאמרנו עכשיו יש אדם שהוא רשע המקביל של הרשע זה הצדיק אבל יש שני צדיקים יש צדיק שהוא ההפך של הרשע דהיינו הרשע חוטא הצדיק לא חוטא אבל לא מעבר לזה הוא רק לא חוטא ועושה כל מה שצריך אבל לא מעבר לזה זה נקרא צדיק שלא עבדו לא שלא עבדו שהוא חוטא לא הוא צדיק אבל הוא לא עובד הוא לא עבד השם הוא עושה רק מה שצריך אבל יש צדיק שהוא עבדו מה זה הצדיק שעבדו שהצדיק שלא עבדו לומד 100 פעמים אז הוא מפסוט 100 פעמים זה מספר עגול שלם 100 פעמים כמה אפשר ללמוד אני כבר יודע את זה בעל פה תי אותי בלילה אני אגיד לך זהו גמרתי בא צדיק שעבדו ואומר אין דבר כזה גמרתי אני מחפש עוד נלמד 101 זה הדוגמה שהגמרא נותנת לאחד שעושה מעבר למה שמצפים ממנו זה נקרא צדיק עובד אלוקים דרך אגב אם תסתכלו על המילים תסתכלו אותם בפסוק יח על המילים בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו תראו את ה ראשי תיבות עובד אלוקים לאשר כן יש ראשי תיבות ע א ל כמה זה הראשי תיבות האלה בגימטריה 101 הלאה לא עבדו לע 100 אתם מבינים זה אך כתוב עובד אלוקים לאשר לא עבדו אז מה בין זה לזה זה 100 וזה 101 המרשה נדמה לי אומר עוד דבר יפה כמה זה שכח בגימטריה וכמה זה זכר 227 אז כמה זה שכח פחות זכר 101 אם אתה רוצה לזכור 101 זה ה זה הפטנט טוב אז א אז עכשיו אנחנו מבינים שיש שלושה מצבים יש רשע יש צדיק שלא עובד אלוקים ויש צדיק עובד אלוקים גם הביטויים עושה רצונו ואיין עושה רצונו יש לכל ביטוי כזה שתי משמעויות אם אתה מדבר על רשע אז יש אחד צדיק זאת אומרת הרשע הוא לא עושה רצונו של מקום כן הוא חוטא אז המקביל המנוגד לו זה צדיק שעושה רצונו של מקום מה פירוש עושה רצונו של מקום שהוא לא חוטא והוא מקיים כל מה שצריך זה נקרא עושה רצונו של מקום אבל עכשיו אנחנו הולכים עוד מדרגה יש אחד שהוא עושה רצונו של מקום לא מבחינה הזאת שהוא לא חוטא והוא עושה כל מה שצריך הוא עושה מעבר למה שצריך למה כי הוא חושב כל הזמן מה רצונו של הקדוש ברוך הוא זה נקרא זה משמעות עמוקה יותר של עושים רצונו של מקום עכשיו כל הגמרות והתוספות מסודרים יפה זה ממש מוגדר התוספות אומר כשהגרוש את דגנך זה עושים רצונו של מקום ולקחתי דגני זה אין עושים רצונו של מקום אבל רבי שמון יוחי הרי אמר שספת דגנך זה אין עושים רצונו של מקום יש פה סתירה חוץ מזה מה זה ויהם שמעות תשמעו ואספת דגנך אז הרי כן שומעים אז כן עושים רצונו של מקום אומר תוספות כן עושים רצונו של מקום אבל לא כל כך שאינם צדיקים גמורים אז שאלנו כמה אחוזים מהשולחן ערוך אדם צריך לקיים כדי שהוא יהיה צדיק גמור וכמה אחוזים הוא נקרא אינו גמור לא אין דבר כזה אדם חייב לקיים כל מה שכתוב בשולחן ערוך ואז הוא נקרא עושה רצונו של מקום כי הוא מקיים הכל ולקחתי דגני זה באין עושים רצונו של מקום זה רשעים ואספת דגני זה עושים רצונו של מקם ום שמשמ מצוותי אבל מה הבעיה אומר רב שמ יוחאי שהם רק שמ תשמעו מצוותי לא יותר מזה זה נקרא אין עושים רצונו של מקום על זה אומר התוספות עושים רצונו אבל לא כל כך נו עכשיו יש לנו הגדרה מדויקת מה זה נקרא עושה רצונו צדיק גמור ומה זה נקרא אינו גמור צדיק שאינו גמור זה צדיק שמקיים את כל הריג מצוות וכל השולחן ערוך זה נקרא צדיק גמור אבל הוא נקרא עושה רצונו של מקום ביחס לרשע אבל ביחס לצדיק הגדול יותר הוא נקרא אינו עושה רצונו של מקום כי הוא לא נכנס לראש של הקדוש ברוך הוא לשאול מה אתה רוצה עוד זה לא מעניין אותו לכן זה נקרא אינו עושה את רצונו של המקום הוא לא אידיאליסט אבל הצדיק גמור זה אחד שעושה מעבר לטריב מצוות ולשולחן ערוך הוא נקרא צדיק עושה רצונו הדברים האלה גם כתובים בפירוש ואני רוצה שתראו את זה כי זה קשור אני אומר את זה גם לתלמידים להסדר ניקים וגם בלבטים הגדרה מאוד חשובה תראו במקור ג כותב הנציב משל אבל זה מאוד מגדיר לנו את החיובים שלנו הוא אומר הנה רצונו של מלך שכ הראוי למלחמה יהה איש חיל בלשוננו אנחנו אומרים ככה מגיע חייל לבקום שואלים אותו מה אתה רוצה להיות איפה אתה רוצה לשרת אז הוא אומר אני רוצה להיות קלב אתם יודעים מה זה קרוב לבית זאת אומרת אני משרט בשלישות ו אומר לו הפקיד רגע אני מסתכל בתיק שלך אני רואה יש לך פרופיל 97 אתה יכול ללכת ל סיירת מה פתאום אתה רוצה להיות בשלישות ללכת כל יום הביתה הוא אומר כן לא בא לי לא רוצה להיות בסיירת הוא עובר עבירה לא מותר לו זה מה שאומר פה הנציים רצונו של מלך שכל הראוי למלחמה מי שיש לו 97 שיהיה איש חיל שיהיה קרבים והמשתמש מזה אומר לא אני רוצה להיות בשלישות אף אלגב שגם הוא על פי חוקי המלוכה אי אפשר לחייב אדם להיות בצנחנים זה רק התנדבות שאינו מחויב להיות איש חי הוא לא חייב להיות קרבי אבל מכל מקום אין זה עיקר רצונו של מלך הוא אומר לו אתה לא אידיאליסט הוא אומר אני חוטא לא אתה לא חוטא אבל אתה לא אידיאליסט אתה לא עושה רצונו של מלך וכך הוא אומר רצון השם שי ה כל ישראל הראויים לעמל תורה שיהיו בני תורה מי שראוי להיות בן תורה לומד בקול ככה זה בזמננו תלך לעשות את זה וה משתמט מזה אחד אומר כן היה לי פעם חבר הוא אמר תשמע נמאס לי כל פעם שאני הולך לתקן את המכונת כביסה אני הולך לחפש גמח לא יכול להתקיים מהמגש של הכולל הלך לעבוד אומר הנציב המשתמט מזה אף על גב שיש לו טעמים המביאים אותו לכך והוא לא חוטא זה בסדר גמור ר מש פיינשטיין כותב באגרות שמותר לאדם לשאוף לרמת חיים גבוהה יותר זה לא עבירה אבל אומר הנציב בכל זאת אינו עושה רצונו של מקום מקרי מותר לך אבל אתה הפקעת את עצמך מהיחידה המובחרת הזאת של בני תורה שעושים רצונו של מקום זה לא עבירה אבל אתה בדרגה נמוכה הוא אומר זה גם בברכות וגם בבבא בטר מה זה ברכות זה הגמרא שלנו שהגמרא אומרת ברבי שמעו בר יוחאי אם עושים רצונו או לא עושים רצונו הוא אומר זה ההגדרה אתה לא חוטא אתה עושה בדיוק מה שאתה צריך לעשות אבל אתה לא עושה רצונו של מקום וזה אומר תוספות שאינם עושים רצונו של מקום בזה אנחנו יכולים להסביר להבין כל הסיפור הזה במקור ט זה אתם יודעים שהפרק הזה הוא הפרק שמסיים את התנך אם תסתכלו ב מקום שהדגשתי פסוק יג הנביא אומר לעם ישראל זקו עלי דבריכם אתם מדברים דברים קשים ואמרתם מה נדברנו עליך לא זוכרים שדיברנו משהו עליך אומר אמרתם שב עבוד אלוקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו אתם אמרתם שיך אומרים היום חבל על הזמן בשביל מה צריך את זה אז למה הם אמרו מה נדברנו עליך כשהם אומרים דבר כזה זה הרי נורא ואיום זה ממש כפירה מה בצ כי נעבוד אז כשהוא אומר למה דיברתם אז אומרים מה דיברנו לא דיברנו ושאלה נוספת על אותו דרך אם תלכו להתחלה תראו בפסוק א פסוק הראשון למימי אבותיכם שרתם מחוקי ולא שמרתם שובו אליי ושוב עליכם אמר השם ואמרתם במן השוב כלומר אם הם אומרים במן השוב הם בטוחים שמה ב הכל בסדר אין לנו שום חטא אז הוא אומר להם הקבע אדם אלוקים כי אתם קובעים אותי מה זה קובעים גוזלים גוזלים לקבוע זה לגזול ואמרתם במקו אנוך מה מה גזלנו ממך אומר להם המאסר והתרומה אז אני לא מבין אם אנשים לא מפרישים תרומות ומעשרות אז מה הם מתממשים במה נשוב במ קו אנוך מה אתם לא יודעים שאתם גוזלים את המאסר והתרומה למה אתם מתאמים ושואלים במן שוב עכשיו אתם מבינים את התשובה לא מדברים פה באנשים שאוכלים טבל חס וחלילה הם יודעים שאסור לאכול תבל אבל מה הם עושים מכניסים מהחלון מחפשים כל מיני חטמ צות איך להיפטר מחובות עכשיו אם אתה שואל אותי אם זה עבירה זה לא עבירה ולכן הם לא יודעים מה אתה רוצה מאיתנו ולכן הם אומרים מה נדברנו עליך אז הוא אומר אמרתם מה בצע כי נעבוד ושמרנו משמרתו מה זאת אומרת תראו לעצמכם שבראשון לאפריל צריך להגיש דוח למס הכנסה אומר הרואה חשבון לבעל המפעל תשמע אני רואה שבמשך השנה היה לך כך וכך הוצאות כן את זה אנחנו רושמים בהוצאות על זה זה מתקזז אתה לא משלם מס אומר לו הבעל המפעל אומר שתשמע אני אני ככה שומע ברדיו בעיתונים שהמדינה נמצאת במצב לא טוב אז תעזוב תכתוב את זה בהכנסות אין הוצאות נשלם על זה מס אתם מכירים בן אדם כזה אני לא מכיר בן אדם אומר מה אם אפשר לרשום את זה בהוצאות למה לשלם מס הרי החוק אומר שלא זה מה שהם אומרים מה בצע כי שמרנו משמרתו בשביל מה לשלם מס ולהפריש תרומות ומעשרות אם אפשר פטר מזה נכניס דך החלון כך כתוב בשולחן ערוך שאם אתה מכס דך החלון אתה פטור אז מה למה נשלם סתם מס הכנסה על זה אומר להם הנבי זהלא יעבור בשקט למרות שאתם צודקים אבל אתם לא עושים רונו של מקום לכן אומר הנבי אם תסתכלו בפסוק יט כתוב הנ היום בא בוער כתנור איפה כתוב א לא יש עוד פסוק אולי זה לא מופיע פה וייתי עד ממהר איפה זה יכול להיות שזה לא שזה לפני כן מה יט לא לא כתוב שמה יש פה בפרק הזה פסוק והייתי עד ממהר ואחרונים שואלים למה הקדוש ברו הוא כל כך ממהר אלו בדרך כלל הוא ערך הפים אז למה היית ד ממהר ולמה הוא ממהר ליום הדין כן כי הנה היום בא בוער כתנור וכולי אז למה הוא ממהר כל כך התשובה היא שבאמת על אחד שלא עושה רצונו של מקום על פי חוק לא מענישים אבל מה עד יום הדים אם תסתכלו במקור יא כתוב כאן שהמלאך פגש את רב קטינה שהוא לבש בגדים כאלה פעם ביום פעם בלילה והוא פטור מציצית אז הוא אמר לו קטינה קטינה סדינה בקתה רבלה בסטה אתה תחליף את הבגדים בקיץ ובחורף אבל ציצית של תכלת מה תהיה עליה מתי תקיים מצוות ציצית אמר לי מה אנשיו העשה אתם מענישים על מי שלא לא מקיים מצוות עשה אמר לה כן בזמן דיק ריתך אנ שינן אז התוספות פה שואל מה זאת אומרת מה לא מענישים על מצוות עשה עו כתוב שמקים אותו עד שיאמר רוצה אני אם הוא לא רוצה לקחת לולב מקים אותו עד שיאמר רוצה אני אז ודאי שמענישים על מצוות עשה אז מה הוא שואל אותו אם מנשים נשית הו העשה אומר תוספות על עשה כזה מה זה העשה המיוחד בציצית כי אדם יכול ללכת כל החיים שלו עם בגד של שלוש כנפות הוא פטור מציצית והוא לא עובר שום עבירה אומר לו וזה מה שעשה רב קטינ אומר לו המלאך אבל תדע אז הוא שאל אותו מה על מצוות עשה כזאת אתם מענישים אלו אני לא חייב אני פטור אומר תוספות תסתכלו הנשית הו העשה כי הי של ציצית שאיין אדם חייב לקנות טלית המחוייב אם אין לו אבל השה גמור אפילו בי דין של מ אתה מענישים אומר לו המלאך נכון אתה לא עובר עבירה כשאתה לא קונה בגד של ארבע כנפות אבל תדע לך בעיד נ דירתך יענישו אותך גם על זה ולכן הפרק הזה של מלאכי שעוסק באנשים כאלה שהם הם צדיקים הם לא עוברים שום עבירה הכל על פי החוק אבל הם לא מכניסים את עצמם לחיוב של תרומות ומעשרות הם לא עושים רצונו של מקום אז הוא אומר כשיבוא יום הדין יענשו גם על דברים כאלה למה לא עשית את זה ולכן אדם לא יכול לפתור את עצמו ולהגיד אני מאוד עסוק תעשה טוב חשבון האם באמת אתה עסוק אולי יש דברים שזה לא נקרא שתעסוק במקום לקחת עוד כמה שעות נוספות יכולת להסתדר עם המשכורת הזאת ובמקום זה ללכת ללמוד אחרי הצהריים אז על זה כתוב בעדנה ד ריתך מענישים אני רוצה לסיים בעוד איזה שאלה יפה שראיתי פעם איזה קושיה של רבי סרול מסלנט ושאלה מאוד פקחית תראו במקור ו כתוב שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון השם תעברו לפסקה שלפני כן כתוב יוחנן בן דבי אומר משום רבי יהודה סומה באחת מעיניו פטור מן הראיה שנאמר יראה ייראה כתוב שלוש פעמים בשנה ייראה אבל אפשר גם לקרוא יראה אז מה זה ייראה יראה כדרך שבא לראות כך בא לראות מה לראות בשתי עיניו אף לראות בשתי עיניו זאת אומרת כשהקדושים הוא רואה אותך בשתי עיניים כן כי הוא שלם אז גם כשאתה בא תבוא עם שני עיניים ואם אתה סומה בעין אחת אז אתה פטור ממצוות ראייה כי פה כתוב ש שלוש פעמים בשנה ייראה כל סכוך על פני אדון השם אז אם אתה לא בשני עיניים אתה אתה לא בא להראות כמו שהוא רואה אותך אז אתה פטור שואל רבי ישראל מסלנט אם תעברו למקור י תראו אמר לו אתם קרועים בנים וקרועים עבדים בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אתם קרועים בנים בזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום אתם קרואים עבדים עם ישראל כשהוא לא עושה רצונו של מקום הוא נקרא עבד כשהוא עושה רצונו של מקום הוא נקרא בן עכשיו נראה עוד איזה פסקה קטנה במדרש במקור ז כתוב דמ לכ לצבי מה צבי זה בשעה שהוא ישן אינו אחת פתוחה ואינו אחת קמוצה כך בשעה שישראל עושים רצונו של הקדוש ברוך הוא מביט עליהם בשני עיניים הדהוד כתיב עיני השם אל צדיקים שני עיניים כן בשעה שאיין עושים רצונו של מקום הקדוש ברוך הוא מביט להם בעינו אחת שנאמר הנ אין השם אל יראו אם אנחנו נחבר את שני המקורות האלה יצא לנו דבר כזה כשישראל עושים רצונו של מקום איך הם נקראים בנים כשלא עושים רצונו נקראים עבדים מה כתוב כשאין עושים רצונו של מקום בכמה עיניים מסתכל עליהם עי עין אחת זאת אומרת ומתי מתי ה הן עושים רצונו של מקום אז איך הם נקראים ר לא לא עבדים עבדים כלומר כשהן עושים רצונו של מקום הם נקראים עבדים ואז הוא מסתכל עליהם בעין אחת עכשיו תגידו לי הפסוק שלוש פעמים בשנה יראה כל זכוכה מה הם נקראים שמה עבדים או בנים תסתכלו בפסוק חברה תסתכלו בפסוק מה מה כתוב כתוב אל פני האדון השם זאת אומרת שהוא אדון אם הוא אדון מה אנחנו אבדים אם אנחנו עבדים בכמה עיניים הוא מסתכל עלינו בעי אח בעין אחת איך אומרת הגמרא שמי ששומה בעין אחת פטור כי כמו שהקדוש ברוך הוא מסתכל בשתי עיניים גם אנחנו צריכים לבוא בשתי עיניים א זה לא נכון פה כתוב ש אנחנו באים והוא אדון שלנו זאת אומרת אנחנו עבדים שלו אם אנחנו עבדים שלו זאת אומרת שאנחנו לא עושים רצונו אם לא עושים רצונו אז הוא מסתכל בעין אחת אז יוצא שמי ש בעין אחת חייב כך שואל רבי סרול מסלנט נדמה לי שאני לא זוכר איפה ראיתי את השאלה הזאת בשמו ולא ראיתי תירוץ אבל לפי מה שלמדנו היום אז זה מסודר יפה מאוד למה כי עבד יש עוד שאלה עבד זה דרגה נמוכה אמרנו נכון למה משה רבנו נקרא עבד וי מוד שם משה עבד השם וי אחרי כן הוא נקרא עבד איך הוא נקרא עבד התירוץ הוא לפי מה שאנחנו אמרנו יש שני סוגים של עבדים יש עבד שנקרא לא עושה רצונו של מקום דהיינו מה שאני חייב אני עושה גמרתי אני הולך לישון אבל יש עבד שהוא עבד השם שהוא עושה רצונו של מקום גמרתי מה עוד אפשר לעשות זה אבד שעושה רצונ וזה כמובן מדרגה גדולה של עבד ולכן אברהם למשל נקרא עבדי נקרא גם אוהבי זה ההבדל בין אוהב כך אומר הרמחל ההבדל בין אוהב למי שעושה יש ביטוי כזה בגמרא סותה מה חובתי וסנה תגיד לי מה אני חייב אני עושה זהו גמרתי אבל יש אחד שהוא אוהב ולכן אם תסתכלו עוד פעם במקור ת תראו בפסוק פסוק יז כתוב חמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו זה ביטוי מאוד מוזר יש לפעמים בתורה שכתוב עבדים במקום אחר כתוב בניים מה זה בנו העובד אותו עכשיו אתם מבינים אם הוא רק עבד אז מה הוא ר מה שחיב מה שחייב בן עושה מעבר אבל מה אבל בן הוא לא כל היום עובד אצל אבא שלו יש לו גם ילדים יש לו אישה השילוב של שני הדברים ביחד בנו העובד אותו זה האידיאלי שהוא עבד אבל הוא עושה כמו בן מאהבה זה נקרא עבד השם ולכן התורה מסיימת שמשה רבנו הוא עבד השם והנביאים מתחילים וי אחרי מות משה עבד השם ואיך הנביאים מסיימים זכרו תורת משה עבדי לא כתוב כאן תזכרו מה שכתוב בשולחן ערוך אלא כתוב תזכרו ורת משה עבדי להיות עבד השם ממילא כשכתוב שמשה רבנו היה עבד ודוד היה עבדי לאיזה עבד מתכוונים העבד העליון שעושה רצונו של מקום אז כשכתוב בתורה שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון השם שהוא אדון ואנחנו עבדים אבל איזה עבדים עבד שעושה רצונו של מקום זה וודאי בשני עיניים ראייה אם תסתכלו במדרש במקור ז תראו כתוב כשאין עושים רצונו של מקום אז הוא מביט בעין אחת לכאורה ימן עושים רצונו של מקום אז מה הם הם רשעים נכון אז מה כתוב כאן הני אין השמן יראו אז אם הם יראו אז הם לא רשעים התירוץ הוא פה מדברים על המשמעות העליונה יותר שמי שעושה רצונו של מקום אז זה עבד השם מי שלא כי הוא אוהב אבל מי שלא עושה רצונו ש מקום לא שהוא חוטא אלא הוא עושה רק מה שצריך למה כי הוא לא אוהב הוא ירא מי שירא עושה מה שהוא חייב אבל לא מעבר לזה לכן הגמרא יכולה להגיד שמי שירא יראיו זה ינם עושים רצונו של מקום ואז הוא מסתכל בעין אחת אבל יש עבד שהוא מסתכל בשני עיניים על זה מדובר שם בפסוק ובזה מתורת השאלה של רבי סרול מסלנט ‏y