תובנות תניא פרק יט // הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] שלום וברכה בפרק יט אנחנו מגלים באור חדש עמוק יוצא דופן למילה חוכמה השפה הרגילה שלנו מפרשת את המילה חוכמה כמעלה החריפה של האדם לתפוס את העולם להבין אותו להחזיק אותו ממש בידיים ופתאום מתגלה לנו שחכמה אמיתית חוכמה האלוקית היא עניין אחר לגמרי הפסוק אומר והחוכמה מעין תימצא כל המציאות שלה היא שייכות אל העין היא לא שייכות לפה ועל זה בא בפרק שלנו פרק יט משל הנר משל הנר מבואר שהשאיפה של הלהבה לחפש לבקש לעלות למעלה זה מפני ששייכות האמיתית של יסוד האש הוא שהוא שייך למעלה הוא שייך לעליונים והביאור הזה הוא לגמרי מייצג את הנשמה של האדם נר השם נשמת אדם ודרגת החוכמה שבו החוכמה מאין תמצא הנר הלהבה מבקשת לה מקום אחר היא לא שייכת לכאן הדליקו אותה פה אבל כל הזמן היא מחפשת את הדרך להיות שם ויותר על כן זה לא רק שכאן הלהבה עוזבת את מקומה ומפליג למחוזות אחרים אלא שגם שם הלהבה תבטל מפני שיסוד האש הגדול שכולל כל האישות שבעולם ולמעלה מהם הוא מתגלה באופן כזה ש אפילו לא שרגה בתירה אין לה קיום מפני שהיא נמסה בתוכו למעלה ואם כן מכאן היא יוצאת ואיין לה קיום ולשם היא מגיעה וגם שם אין לה קיום וזה פירוש הפסוק וחוכמה מעין תימצא כלומר הם בעצם כל המציאות שלה היא מהעין מהעין של עצמה היא מתאיינת כשהיא מגיעה לתכלית קיומה אומנם זאת המציאות האמיתית התפיסה כאילו המציאות כאן בעולם הזה היא עיקר הכל היא תכלית הכל היא האמת האמיתית של מה זה מציאות היא טעות גמורה הקדוש ברוך הוא והאור האלוקי הם נצחיים הם לפני שנברא העולם ואחרי שהעולם התעלה לשורשו הם למעלה מכל מדרגות העולם והם המציאות אמיתית ואנחנו כאן אין לנו אל התנוצצות של האור ההוא והחוכמה היא המדרגה בתוכנו שבדרך כלל היא לא גלוייה בכלל היא לבושה בהמון לבושים עד שהיא מ כאן בכלים שלנו החוכמה האמיתית שדורשים רבותינו חוכמה כוח המהות כוח מה מה הוא הדבר באמת מה מהותו מה קיומו מה מציאותו השורש האלוקי שלו ובשורש האלוקי אין לנו מציאות נפרדת אין לנו מציאות העומדת לעצמה ודווקא שם דווקא כשאין לנו מציאות נפרדת אנחנו מגיעים לשורש ששם האמת שלנו מתגלה וכמו משל הנר שיש בקשה עצומה ובערה עצומה וכיסופים גדולים להגיע למקום שבו סוף כל סוף לא נהיה נפרדים לא נהייה חלקיים לא נעסוק רק במציאות המזערית שלנו ועל ידי זה נשכח את השורש את הקוליות את האלוקיות על ידי הביקוש הזה לעלות למעלה אנחנו חוזרים אל מציאות האמיתית יש לזה דוגמה כשאדם נמצא בקהל רב בתפילה אמונית או משהו כיצה בזה שהוא מרגיש את העוצמה של הציבור כל כך עד שהוא שוכח מעצמו וזה כעין ו כאפס לעומת השכחה העצמית שיש בה טעם של אמת טעם של אור אלוקי שהדרגה של החוכמה שבנפש מרוממת את האדם לשורש האלוקי שבו ששם המציאות האלוקית באמת היא המאירה את הכל