תובנות תניא פרק א // הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] שלום וברכה אנחנו זוכים ללמוד בספר התניה קדישה ולומר על כל פרק כמה מילים נגיעה כדי לעיין ו להשיר את המחשבות בפרק א' האדמור הזקן בעצם מעמת בין שתי מערכות של שמות לרשע בינוני וצדיק העולם נוהגים לומר שבינו זה אחד שחציו עוונות וחצי ה זכויות וא אדמור הזקן מעריך להוכיח שאין הדבר כן לפתוח את ספר התניה בשאלה הזאת זה כמובן מעורר את המחשבה שיש פה עניין עמוק וחשוב באופן יוצא דופן כדי שהוא יהיה הבסיס לכל המשך הדיון נדמה לי שאפשר לומר שהחשיבות העצומה של השאלה הזאת נוגעת לכל ספר התניה השאלה העומדת על הפרק היא האם בעצם אדם יכול להיות נינוח בתוך חוויותיו בעולם הזה להגיד מצד אחד ד אני עושה עוונות זה נכון א מצד שני יש לי זכויות ואם אני רק אשמור על מצב שבו יש לי יותר זכויות מאשר עוונות די לי בזה לא זו מלבד אלא אפילו אני אקרא צדיק וא אדמור הזקן מריך וכך זה לא יכול להיות כי ענקי עולם ראו את עצמם כבי נוני ואף על פי שתלמידיהם שאלו איך אפשר לא שביק חי לכל ביריה להגיד שרבא הוא רק בינוני אבל בכל זאת המקובל הוא שבינו הוא חצי עבירות חצי זכויות ונראה לומר שעיקר העניין שבעל התניה רוצה ללמד אותנו כאן זה לאן אנחנו שייכים מי אנחנו בכלל האם אנחנו בני עולם הזה משועבדים לחי זודי אלמה חלק מהמציאות כאן לבדה ומחויבים משהו לשם לקדוש ברוך הוא לרבי שללם ו אם ניתן לו מחצית מה מגויסות שלנו די בזה או שבעצם התבוננות על עצמנו ושאנחנו שכים אליו יתברך והנשמה זוכרת את ימי אביה כינורה לפני שירדה לעולם והאמת של הנשמה היא האמת האלוקית היא חלק אלוקה ממן ולכן שכל מעשינו אש יהיו שייכים לשם זה פשיטה לא רק מעשינו גם דיבורי ואפילו מחשבותינו כל מחשבה שההיא בבחירה שלנו אין שום מקום אחר להיות בו אם אנחנו באמת נאמנים לצמ מי שנאמן לעצמו ואין לו שום מקום אחר להיות בו הוא צדיק או בינוני במה זה תלוי אם גם הפנימיות שלו נתונה כל כולה בטבעה למקום האמיתי שלו אז אל הוא חייב הוא חי בחיים האלוקיים זה צדיק שאין לו שום משיכה שאין לו שום נטייה שאיין לו שום כיסופים אלא להשם אלוקיו זה אדם שהזהות האמיתית שלו יוצאת אל הפועל אבל כשאדם נמצא בעולם הזה ורואה בו חלק מהמערכת אז הוא צריך לשאול את עצמו אז אם כן לאן אני שייך והבינוני זה אדם שלמרות היותו שייך למעלה הוא נשלח עם משיכה חזקה לעולם הזה כדי שיגלה בכל מסירות נפשו שהוא באמת שייך למעלה רשע זה מי שנכנע ורואה עצמו שייך לעולם הזה ולכן אפילו אדם שחותך חט קל אומרים חזל שהוא נקרא נשה באיזה מובן שהוא מזייף את הנשמה האלוקית שבו הוא מזייף את עצמיותו והבינוני זה מ שכל ימיו הוא נמצא בשאלת הזהות והוא יודע לכוון אותה למקום הנכון בחיצוניות הוא מצליח לגמרי ובפנימיות נשאר לו תמיד להמשיך ולעבוד על העניין עד בנדי