Transcript
Auto-generated transcript. Not time-synced to the video.
שלום ילדים, היום ניקח אתכם למסע מופלא אל
בניית בית המקדש.
סיפור מלא חוכמה, קסם וניצוצי קדושה שמאיר
כל הלב.
שלמה המלך היה נער צעיר מאוד כשהומלח
למלך,
אך כבר אז בליבו באר חלום ענק לבנות את
בית המקדש,
המקום הכי קדוש בעולם, מלא אור, יופי
וקדושה.
הוא דמיין אותו בכל פרט.
אבנים ענקיות ומברקות כאילו עשויות מקרח
נוצץ. עצי ברוכים וגבוהים שהשמש מלטפת את
עליהם.
כלי זהב נוצצים שהיו כאילו השמש עוצמה
בחרה לשכוע בהם. ופירות קסומים מזהב
שכאילו צמחו מעצמם ורקדו באוויר.
החוכמה של שלמה הייתה כה גדולה ששמו הגיע
עד למדינות רחוקות
וכולם רצו לבוא ולעזור לו בבניית המקדש
המופלא.
שלמה שלח שליחים למלך מצרים בבקשה להביא
אמנים מיומנים.
הוא הבטיח להם שכר נדיב וששום רע לא יקרה
להם.
אך המלך המצרי שהיה ארמומי ומרושע חישב
מזימה.
הוא קרא לה חוזים בכוכבים ושאל להילו
אנשים ימותו בשנה הקרובה?
ואז שלח את אותם אנשים כאמנים כדי שיוכל
לדרוש משלמה המלך כסף רב אם הם ימותו
במהלך העבודה הקשה בבית המקדש.
כאשר האמנים המצריים הגיעו, שלמה הביט בהם
בחוכמה רבה וראה מיד שהם עתידים למות
באותה השנה.
הוא חיה חיוך קטן ומסטורי ואז העניק להם
תכריחים
בגדים של מתים ושלח אותם חזרה למצרים עם
המסר ברור למלך הארמומי.
האם אין תכריחים במצרים ששלחת את אנשיך
למות פה?
המלך נבוך מאוד. מזימתו נחספה והוא נאלץ
לוותר על תוכניתו הסדונית.
שלמה פנה אז לחירם מלך צורבי
ממנו אמנים חכמים שיודעים לבנות כל מבנה
וכל כלי וגם עצי בראש משובחים מצידון.
חירם הסכים מיד בשמחה ושלמה שילם ביד
רחבה, בשמן, בחיתים ובערים יקרות מהגליל.
אלפי אנשים ואמנים מיומנים מכל רחבי הארץ
הגיעו. מלא מרץ ושמחה מוכנים להתחיל
במלאכת בניית המקדש המופלא.
ילדים, אתם זוכרים שבבית המקדש היה אסור
להשתמש בכלי ברזל?
לכן שלמה המלך שלח את עבדיו לחפש את תולעת
השמיר הקסומה שהיה לה כוח נדיר ובלתי
רגיל.
היא יכלה לחתוך את האבנים הכי כבדות והכי
קשות בדיוק מופלא כאילו הן עשויות חימר רך
בלבד.
כאשר תולעת השמיר הגיעה כל הבנאים נעצרו
לרגע והתבוננו בפליאה.
האבנים הענקיות התרוממו באוויר כאילו הן
רוקדות ואז נחתו במקום בדיוק מושלם.
כל אחד מהעובדים השתמש בחישרונו ובחוכמתו
והאבנים, העצים והאביזרים הקדושים התחברו
יחד ליצירת קסם מופלא.
האוויר כולו התמלא ברעש צחוק ושירת עובדים
כאילו המקדש עצמו שר ורקד יחד עם כולם.
המקדש נבנה במהירות ובכן מרהיב. בכל
הבניין בכלים הקדושים היו מצופים בזהב
זוהר.
כאילו השמש עוצמה בחרה לזרוח על הקירות.
הניסים התחילו להתרחש אחד אחרי השני.
אף אחד מהעובדים לא חלה או נפגע.
הבגדים נשארו שלמים.
כלי העבודה לא נשברו.
האבנים הכבדות הפכו קלות בידיים
וכל העבודה התבטעה בהרמוניה מופלאה.
שלמה ביקש לבנות גם קישוטי עצים מזהב.
בחוכמתו
יכל להעניק להם כוח רוחני.
וראו זה פלה. על העצים מזהב שמכו פירות
נוצים
ושימשו כקישוט מרהיב לבית המקדש.
הכל הרגיש חי וקסום וכל מי שנכנס הרגיש
מיד את הקדושה באוויר.
אך כאשר הגיע רגע המרגש ביותר
הכניסה למקדש,
השערים הגדולים לא רצו להיפתח.
שלמה ניסה לשיר ולהלל.
הוא קרא 24 שירי רננות ותשבחות,
אך השערים עמדו קשוכים.
כאילו שני ענקים עצומים מתחבאים מאחורי
הדלתות.
שלו לוטר
הוא קרא בכל רם וחזק.
שערים ראשיכם וינשאו פתחי עולם ויבוא מלך
הכבוד.
השערים רעדו, זעמו והזדעזעו.
הם חשבו ששלמה מדבר על עצמו.
ואז נשמע כל עמוק.
>> מי הוא זה מלך הכבוד?
שלמה ענה בכל חכם ובביטחון.
השם איזוז וגיבור,
השם צבעות הוא מלך הכבוד זלע.
השערים העקשנים עדיין לא הסכימו להיפתח.
שלמה קרה הרים את ידיו והתפלל מעמקי ליבו
זכור את חסדי דוד עבדך
פתאום בכל שמיימי ומופלא
השערים זזו ונפתחו בכל תרועה אדיר
כל הנוכחים צהלו הילדים קפצו מרוב התרגשות
והמבוגרים
בכו מעונג
והבניין כולו נצנץ בקדושה.
הרגע הזה היה מרגש מאוד.
כל האנשים הרעים שחשבו לפגוע בכבוד דוד
המלך, אביו של שלמה, היו נבוכים מאוד. הם
הבינו שטעו ושכל מחשבותיהם היו שטות.
צדקתו של דוד, חוכמתו של שלמה והניסים
במקדש הראו שגם כאשר הדברים נראים תקועים,
רק האמת והטוב יכולים לפתוח שערי עולם
ולהאיר כל הלב.
ไป
