שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ו - אם למקרא ואם למסורת | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] אנחנו מתחילים היום א לשיעורים של זמן חורף בהמשך א מסכת סנהדרין. יש כאן סוגיה גדולה שמתחילה בג' עמוד ב. ומסתיימת בסוף ד' בסוף ד' עמוד ב' שהיא נקראת סוגיית אם למקרא ואם למסורת שהדיון עליה הוא מתחיל אה בעקבות א המקור או המחלוקת כמה דיינים צריכים בדיני ממונות ש תנא קמה אומר אה דיני המונות בשלושה רבי אומר בחמישה ומסקנת הגמרא שהיינו טעמה דרבי שלוש שורות מסוף ג' עמוד ב אשר ירשיעון אלוהים טרה נאמר אלוהים למטה ונאמר אלוהים למעלה מה למטה שניים אף למעלה שניים עד האלוהים יבוא דבר שניהם שניים אשר ירשיעון אלוהים שניים ואין בית דין שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן חמישה וכך הגיע הרבי למסקנה שבדיני ממונות אנחנו צריכים חמישה דיינים לעומת זאת חכמים א דורשים את הכתיב של הפסוק אף על פי שאנחנו אומרים ירשיעון אבל כתוב ירשיען וזה לשון יחיד וממילא יש לנו אה אחד ועוד אחד מקודם ביחד שניים ואין בית דין שקול מוסיפים עליהם עוד אחד אז ככה הם מגיעים לשלושה זה ה זה ההסבר של הגמרא למחלוקת רבי וחכמים ועד לאחי הביאה הגמרא את כל המקרים שלמצאנו שיש הם למקרא מול הם למסורת רבי ורבי יהודה בן רועץ ובית שמאי ורבי שמעון ורבי עקיבא כולו סביר עלהו יש הם למקרא ויש כאן הרבה לימודים אנחנו לא נאכל במסגרת של שיעור אה שיעור של שעה ובע ל להסביר את כל הלימודים ואת כל העניינים אבל אני רוצה לדבר קצת על הגישה על הגישות שיש בעניין הזה נראה קצת את דברי הראשונים וננסה להסביר את העיקרון וגם חלק מהדרשות שלוש דרשות יתר דיוק אם נספיק בעצם הסתירות בין הכתיב של התורה לבין איך שאנחנו צריכים לק איך שאנחנו קוראים את התורה מסורת הניקוד שהיא לא מסורת כתובה ספר תורה לא מנוקד לא מנוקד ולא מפוסק ולכן הניקוד והפיסוק זה בעצם תורה שבעל פה שעברה מדור לדור אמנם אה בכתבי יד של ה של התנ"ך אנחנו כן מוצאים כבר ניקודים וטעמים. כך שמרו את זה. אי אפשר לשמור את זה לגמרי בלי בלי לכתוב את זה. אבל א הכתבי של התנ"ך שאנחנו מכירים מנוקדים הם א מתקופות מאוחרות. הם לא מהתקופות של התנאים ולא מהתקופות של הנביאים. אנחנו לא יודעים איך שמרו את מסורת הניקוד והטעמים, האם שמרו את זה בעל פה או איך איך עשו את זה. אנחנו כן מוצאים כבר בספר עזרה שאנחנו מוצאים שהיה מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. כבר הייתה שמה מסורת שלמה של ניקודים וטעמים והם נקראו סופרים בגלל שהיו סופרים אותיות שבתורה וברור לנו שהדברים הללו עברו במסורת במהלך הדורות ועם ישראל מסר חכמי ישראל מסרו נפשם על מסירת התורה מדור לדור ויש לנו שתי מסורות מסורת אחת היא מסורת אקטיב איך איך כותבים מסורת שנייה היא מסורת הניקוד והטעמים שזו מסורת איך קוראים וזה מה שנקרא בלשון הגמרא יש אם למקרא ויש אם למסורת מה עושים כשיש סתירה בין הקריאה לבין מה שכתוב איזה מסורת אנחנו מעדיפים כשיש סתירה אין ברירה לכאורה חייבים להכריע כמו אחת מהם וזה בעצם לכאורה בהבנה פשוטה וככה כנראה מבין רש"י או ככה מסביר רש"י על כל פנים את ה א מחלוקת בין אם למקרא לבין למסורת יש לנו שתי מסורות מסורת אחת היא המקרא מסורת אחת היא הקריאה ואנחנו צריכים צריכים להכריע בין שתי המסורות הללו ככה אומר רש"י יש אם למקרא בתר קריאה אזלינן דהי עיקר לעומת זאת אה הם למסורת. אז הבאתי את א את הלשון של רש"י בסוכה ובמכות יותר חזק אפילו. יש אם למסורת כמו שכתב משה ומסר בספר תורה לישראל היא האם והעיקר ולא כמו שהוא נקרא. רש"י במסכת מכות אומר כמו שנמסרה כתב של תיבה למשה אנו צריכים לדורשיו ולא לפי המקרא לא לפי איך שקוראים אלא לפי איך שכתבו מה ההסבר יש הסבר אחד קיצוני שאומר שאין ברירה לפעמים יש לנו סתירות היינו רוצים שהכל יהיה ארמוני אני אבל יש סתירות ככה לפעמים אנחנו מוצאים גם בתורה שבעל פה משניות ברייתות שסותרות אחת את השנייה ואנחנו צריכים להכריע ביניהם לפעמים מכריעים בדרך של הוקימתא ולפעמים מכריעים על ידי שדוחים אחד אחד מהמקורות מפני המקור השני יש מקור אחד שאנחנו סומכים עליו ומקור אחד שאנחנו דוחים אותו שמשבת בשת או מה שלא לא יהיה. ואפשר היה להסביר, זה הסבר קצת קיצוני, אבל אפשר היה להסביר שזו המחלוקת ככה ההבנה הפשוטה שכשיש סתירה בין המסורות, בין מסורת הקריאה למסורת הכתיבה נחלקו בזה תנאים. איך להכריע? האם אנחנו נעדיף את מסורת הכתיבה? כי הכתיבה היא משהו שאפשר למש. לעומת הקריאה שזה משהו שעובר בעל פה, אז יכול להיות אולי שיש בו יותר טעויות. אפשרות שנייה, להגיד לא. מסורת הקריאה זה דבר שהרבה אנשים שותפים לו. כל השומעים בבית הכנסת הם שותפים. כל השומעים הם שותפים לשמירה של מסורת הקריאה. לעומת זאת, מסורת הכתיבה היא מסורה לבודדים, שזה הסופרים שמעתיקים מספר לספר ויותר עלול להיות טעות של סופרים מאשר טעות של ציבור. אז אפשר להגיד כך, אפשר להגיד כך ואולי בזה נחלקו לפי לפי שיטת רש"י. זה ההסבר הראשון שעולה על הדעת. ההסבר הזה הוא כנראה גם יסוד לשיטת תוספות. תוספות אומר לא כמו רש"י. הוא לא אומר שזה או זה או זה. כי תוספות מביאים מקרים שדורשים גם את המקרא וגם את המסורת. תוספות אומר שרק כאשר ישנה סתירה בין המקרא לבין המסורת, רק אז צריכים להכריע. אבל אם אין סתירה גמורה אז יש משמעות גם לכתיב וגם לקריא. אבל סוף סוף תוספות מודה שיש מציאות של סתירה בין הקריא לבין הכתיב. וכשיש מציאות של סתירה אז אנחנו צריכים להכריע לקחת את הכתיב או לקחת את הקריא. הבעיה היא שלגבי המקרה ה העיקרי שעליו הכל בנוי של הסוגיה שלנו ירשיעון אין מילה כזאת בעברית ירשיען מה זה אשר ירשיען אלוקים אשר ירשיעה אלוקים מי בא אלה הנ סופית מיותרת אין מה לעשות איתה אם אתה רוצה לדבר לשון יחיד תגיד ירשיעה אם אתה אתה רוצה להגיד לשון רבים תגיד ירשיעון או ירשיעו לא משנה אבל ירשיען אין מילה כזאת בלשון הקודש אין מילה כזאת שנקראת ירשיען כ שאין מילה שנקראת ירשיען אז א זה לא באמת מחלוקת בין הכתיב לבין הקריא אלא ברור שמסורת הקריאה ומסורת הכתיבה הם אותו עניין לשון רבים אלא שלפעמים מכתיב חסר ולפעמים כתיב מלא. יש לנו במקרא הרבה פעמים כתיב מלא והרבה פעמים כתיב חסר. אז ירשיעון בכתיב חסר הנ סופית מכריעה. אז איך איך א אז אי אפשר להסביר כפשוטו כמו שהסברנו עד עכשיו שיש כאן א חילוקים אף על פי שחייבים להודות וצריכים לדעת את זה. אף על פי שזה מאוד א קשה לנו א לחיות עם זה שמסורת הכתיבה ודאי שהיו בה אה פה ושם נפלו בזה במהלך המסירה מחלוקות כי יש לנו דרשות בגמרא שמבוססות על כתיב מסוים ש בספרים שלנו זה כתוב אחרת גם בקרנת קרנת קרנת קרנות קרנת קרנת קרנות אצלנו שלושת המקומות כתוב חסר בגמרא לפי הבבלי יש שתיים חסר אחד מלא אצלנו שלושתם חסרות ככה בספרי תורה שלנו אמנם היו ראשונים שאמרו שצריך לשנות את הספרים כי כל דבר שלימוד שלמדו ממנו הלכה וכך הוא כתוב צריך לשנות את ה לתקן בספרים שלנו על פי התלמוד הבבלי. אבל רוב וכך הלכה רוב הפוסקים אנחנו לא נוגעים במסורת שעברה אצלנו מדור לדור. המסורת שעברה אצלנו מדור לדור זה הספרים שיש בידינו. וגם בספרים שיש בידינו יש מחלוקות. אני לא יודע אם כולם יודעים אבל גם בין ספרים של שעברו באשכנז מול הספרים שעברו בספרד יש הבדל אחד אות אחת פצועה דקה בספרים אשכנזים כתוב פצוע דקה עם א' וספרים ספרדים כתוב פצוע דקה עם ה אז א יש לנו הבדל ובספרים תימניים יש תשעה הבדלים מהספרים שלנו והספר המכריע מכל הספרים זה מה שנקרא בלשון העם כתר הרם צובע שהרמב"ם קורא לו הספר של בן אשר היה אחד מגדולי המסרנים רבי אהרון בן אשר שהוא היה א גדול המסרנים של ארץ ישראל היה גם כן בן נפטלי שהוא היה גדול מסרני בבל אבל הספר של בן אשר הוא כתר הרם צובה ועל פי הכתר הזה עכשיו זה לא הזמן להסביר שהוא ספר שמתוכו מוכח השלמות של הספר הזה והמיוחדות האדירה של הספר הזה והרמבם שמח על הספר הזה בכל הפרשיות הפתוחות והסתומות שהוא ציין בהלכות ספר תורה שאתם יודעים שמי שפתח את הסתום או סתם את הפתוח אח אז ספר פסול והרמב"ם שמח על הספר הזה של בן אשר וכל הדברים אבל אני לא יודע אם זה בהש כנראה זה בהשגחה כל הספר תורה עבד הנביאים והכתובים מי יאזינו ועד זה יש לנו מגילת אסתר והתורה אין לנו אין לנו את אתן השם ואף על פי שאפשר מתוך דברים אחרים בספר להוכיח שכנראה חלק לפחות מה מה נוסחאות התימניות הם היו הנוסחאות שהיו בספר של בין אשר אבל לא משנים על כל פנים זה גם בספרי תורה אבל בספרי בספרי הנביאים והכתובים לנו שינויים אז א ברור שפה ושם קראו עובדה שהקרנת קרנת קרנות זה עובדה יש הערה של רבי עקיבא עגר בגליון השס בגמרא בשבת שהבאתי פה פה שם כתוב אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל אומר בני אלי חטו אינ לתושמר ושם שני בני אלי חופני פנחס כהנים להשם סבר לה כרבד אמר רב פנחס לא חטא רק חופני חטא מקיש חופני לפנחס מה פנחס חטא חופני לא חטא אלא מה אני מקיים אשר ישכבון את האנשים וכולי אומרת הגמרא אחרי זה א את דברי רב גופה אה א איפה זה כן גופה אמר רב זה שורה שלישית גוף אמר רב פנחס לא חטא רק חופני שנאמר ואחיה בן החיתוב אחי כבות בן פנחס בן אלי כהן השם בשילו אפשר חטא בא לידו והכתוב ביחסו ולא כבר נאמר חט השם לאיש אשר יעשה נער ועונה מאלה יעקב מגיש מנך שם צבוקות וכולי עליו שמנה פנחס לא חטא אלא כתיב אשר ישכבו כתוב אשר השכבון השכבון כתיב כתוב השכבן כתוב חסר ו זה זאת דרשה מאוד דומה על הדרשה של ירשיען כתיב אז מה לעשות אבל שבספרים שלנו ישכבון כתוב מלא ישכבון כתוב מלא הנה דוגמה שכן אז השכבון כתוב מלא רוצה את הראשון משהו איפה >> בסדר אבל >> מה >> טוב אז זה עיצוב של שתי הגרסות באיזה תנך מלא וברשר בקורן זה חסר או מלא חסר ואיפה מלאכ >> צריך להסתכל שוב בכתר בסדר בתנך הכתר בכל מקרה יש שינויים אז הנה השכבון השכבון כתיב אז יש יש נוסחות כאלה ויש כאלה אז א הרי שלנו לפנינו מהמקור הזה עצמו גם כן שהגמרא מביאה שהוא דומה לירשיען אבל ירשיען באמת כתוב כך סוף דבר אף על פי שיש פה ושם שיבושים במסורת הכתיב באותה מידה אפשר גם לשאר שפה ושם גם נפלו טעויות במסורת הקריאה אבל אין לנו אין מלא בסימנים זה מלא טוב בקיצור אין לנו דרך אנחנו לא יכולים עם כל זה לבוא ולהגיד שזאת המחלוקת איפה יש יותר שיבושים כמו שאמרנו שהרי מירשיען עצמו אנחנו לומדים שזה לא העניין א שאלות את השאלה הזאת כבר שאלו כבר שאלו עוד ראשונים יש בחידושי הרן למסכת סנהדרין תראו בעמוד מספר שתיים, זה לא הרן, זה לא הרן שזה, זה מיוחס לרן, אבל זה חכם אחד שהוא מתלמידי רבנו דוד בונפיד, בעל חידושי רבנו דוד על מסכת פסחים, שהוא תלמיד הרן. בסדר? זה ממנו. אז הוא בהתחלה א אומר ככה. רבי קמן ד אמר דכל פלוגתה א אח איו דכוליטלו ישם למקרא שלא לחינם אנו קוראים כן אל שם למסורת סביר מסורת נ מדרשינן ומד שמקרא סבירה דלא משגחינן המסורת כלל אלא קרא כדקרינן ולתא דפלוקתה דקרנת קרנות ובסוקת בסוקות מדית שיש אין לה מסורת מסורת דריש ולא מקרא בקיצור ואז ואז הוא מסביר כך יש לומר זה בשורה הרביעית סוף השורה איך הדש נקרא ממסורת כמו בסוכת בסוכת בסוכות איקל לממר שעל המסורת סמך הכתוב והמקרא אינו אלא דרך צחות כגון בסוכות ובקרנות שאין המקרא אה מחלוקת מחובר שאין במשמ קרנות וסוכות שבאו למניין אבל ב70 וש7 שהוא מחלוקת מפורסם רחוק הוא שנאמר שלא נשגיח על המקרא ונאמר 70 אני לא מבין למה למה בסוכת זה אין זה גם בסוכה דרך אגב זה לא עברית גם קרנת זה לא עברית לא בסוכת עברית ולא קרנת עברית אני לא זכיתי להבין פה את אה את מה שהוא אומר המאירי הולך עוד חצי צעד אף על פי שקריאת התיבות בניקוד המסור להם הוא העיקר הוא אומר כולנו מסכימים שהמסורת עיקר שהולכים עכשיו יש כוח ביד חכמים לפעמים לדון על פי קבלתם מכוח המסורת במה שאין מזו הריסה למקרא א במה שהמסורת מכחיש את המקרא אין לך עמו דין ודברים המשל בזה הרי שנכתבו לדעת רבי שלושה פעמים אלוהים פרשת שומרים שפרנסת את הראשון לגופו נשארו שניים והפין שלך ריבוי מדת אלוהים שהרי אף ליחיד היא אמורה לפעמים אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא טהור שמה זה גם דיין אחד לא צריך לקלל את כל הדיינים מספיק דיין מי שמקלל דיין אחד כבר עובר עליו מכל כיוון שאמר ירשיעו נורא שהם שניים ולמדנו השני לו בגזירה שבה ממנו לשניים רי כן ארבע מוים אחד לצורך בית דין נותן צאו חמישה וחכמים נחלקו עמו שיש אם מסורת וירשיען כתוב ולא ו' לרמז שאין בורא אלא לאחד אז אם זה לאחד הרי הרי כתוב שיעון אלא שלשון אד דנות נאמר בלשון רבים לפעמים ואין כאן אלא שניים ואחד מצאו שלושה וכן הלכה אז המאירי אומר תלוי אם יש התנגשות חזית או אין התנגשות חזית כאן ככל הנראה הוא אומר שלפי דעת חכמים אז התשובה היא מאוד פשוטה מדברים לפעמים בלשון רבים גם ליחיד ליחיד הנכבד מדברים בלשון רב רבים. זה בעצם המקור לאלוהים לא תקלל. לדיין קוראים בלשון רבים. אף על פי שהוא יחיד. הוא נקרא לשון רבים מפני הכבוד. עד היום משתמשים בשיחה עם אדם מכובד. לפעמים מדברים איתו בלשון רבים. יש כאלה מדברים בגוף נסתר ויש מדברים בלשון רבים ולא בלשון יחיד. כביכול דעתו או מעשיו הם נחשבים כמעשה הרבים ולא כמעשה היחיד לכן אמרו ירשיעון אלוהים כיוון שאלוהים זה לשון רבים ממילא אמרו גם ירשיעון אבל כדי לרמז לך שזה לא רבים אלא זה יחיד אז הורידו את הו בכתיב ה בכתיב החסר אז באמת העיקר אומר המירי זה תמיד המסורת השאלה היא האם למקרא יש מבוא לשנות קצת את בספר יראים לרב אליעזר ממיץ הלך למקום עוד יותר קיצוני והוא אומר תשמע אנחנו אני אקצר את זה בסדר מקום לקרוא בפנים מקווה שלמדתם את זה אני אעשה את זה במשפט אחד בעל היראים אומר שאנחנו לא בקיאים בלשון הקודש ישנן מילים שצריכות להיות מלאות ואז החיסרון הוא מקור ללמוד. יש מילים שזה בסדר שהם חסרות ואנחנו לא יודעים. אין איתנו יודע עד מה. לא מבינים בזה. חכמי התלמוד, התנאים, המוראים, הם ידעו והם דקדקו והם הסבירו והם יודעים ואנחנו לא יודעים. והוא ממש אה בוא רק נקרא את הסוף, ממש חריף מאוד בזה. אבל אנו שאין לנו פקיעים כמו בעלי התלמוד אין לנו להשבות ולהקשות מזה לזה ואם בא חכם לומר בקי אני ונבון לא כיוון לדבריי על זאת שכמה חכמים שימשתי ולא ראיתים שווים לדעת אחד כל אחד עכשיו אומר על ה על רבותיו כל אחד בודא לפי דעתו וגם בודע היום כך למחר כך בקושיות וחלוקות לשון עברי בעברות וחסרות ויתרות אב כשהם מפועל אחד וגזרה אחת שניהם יוכיחו לאומר בכי אני צריך לפרש כי רבו מרבה בלא מספר ילקח כל אדם יבלום פיו מלומר חכמתי להשבותם מתוק רצה להקשות מתנה לתנא דידי הדידה כאשר הקשה התלמוד לפי סברה הזאת שפשתי אין להקשות ולטמוע על התלמוד מדעתנו יש מקרים ויש מקרים ואנחנו לא מבינים עברית ולא יודעים כלום ובזה מסתיים השיעור הכללי עכשיו לא יודעים כלום אנחנו לא מבינים כלום ולא יכולים להבין כן אז זה הדעת העירם והכל תלוי לפי חוכמת לשון הקודש שרחוקה מדעתנו. אז אני בעניותי, כיוון שאנחנו לא רוצים לסיים את השיעור, לפחות אני לא רוצה לסיים את השיעור עליי, אז אה אני מקבל את דברי היראים. מקבל את דברי הירים, אבל לא לזה שיבלום אדם פיו. מה הכוונה? אני מקבל דבר הרים שאין שאין כללים ברורים מחוברים בלשון הקודש. לא ניתן על פי אה איזה שהם כללים כתובים שנכתוב אותם ונגדיר אותם. לדעת באופן ברור מה היה צריך לכתוב ואיפה אפשר לדרוש ואיפה אי אפשר לדרוש. זה אני מסכים ליראים. אבל היראים אומר זה הוא אומר מחוסר ידיעה. לכן את זה אני חושב אפשר להגיד אחרת. הוא אומר, הם ידעו ואנחנו לא יודעים. ואני מסכים לזה שאנחנו לא יודעים אבל את הכללים האלה, אבל אני לא בטוח שאצל החכמי המשנה היו כללי דקדוק סתומים וחתומים שלא עברו מדור לדור. אם זה דקדוק ויש זה אז בסך הכל אמרו להיות כללים די פשוטים. למה זה לא עבר מדור לדור? אז התשובה היא שלא הדקדוק כשלעצמו קובע, אלא הרבה דברים אחרים, או הקשר, או שוני חריף, או מקומות אחרים, פסוקים במקומות אחרים שעוזרים להבין או טעמים או משמעות ואין לדבר הזה כלל. אחד ברור אלא לפי דעתם של חכמים היו יושבים דורשים ומבערים את הפסוקים וודאי וודאי ששני שתי המסורות אמת גם מסורת הקריאה היא אמת וגם מסורת הכתיבה היא אמת ויש דברים שאנחנו יכולים ללמוד מתוך המקרא ויש דברים שאנחנו יכולים ללמוד מתוך המסורת ואף על פי שכמו שאמרנו פה ושם נפלו מחלוקות ב במסורת ה במסורת הכתיבה והקריאה. עם כל זה אנחנו אין לדיין אלא מה שנברות. אנחנו צריכים ללמוד את התורה כפי שהגיע לידינו. כין הדבר הזה יש את דברי השאגת אריה המפורסמים על פי הגמרא וקידושין. הגמרא בקידושין אומרת שאנחנו לא בקיאים בחסרות ויתרות. אומר בעל שהגת אריה שלכן אין היום מצוות כתיבת ספר תורה כי ספר תורה שחסר בו אות אחת או יתר אות אחת הוא פסול אז אנחנו לאלא לא צריכים לכתוב ספר תורה ו ווהדברים שלו קשים מאוד כי לפי זה גם תפילין לא נניח ועוד ומזוזות לא נעשה אבל דבר ברור שכשניתנה תורה לי זה לא אני אומר זה כבר אמרו אמרו אחרונים אחרים כשניתנה תורה לישראל הדעת הדעה כי ניתנה תורה שעם ישראל ישמור בכל כוחו את המסורת של הכתיב ואת המסורת של הקריא ולפי המסורת שתהיה כך יהיו מצובים לכתוב לפי דעת בני אדם לפי ההכראה אצלנו שתפילין מסודרים כפי רש"י ולא כפי רבנו תם גם דרך אגב שם בתפות תותפות תפותפות גם שם זה שונה הספרים שלנו שונים ממה שכתוב בגמרא ואנחנו צריכים לעשות לפי מה שכתוב בספרים שלנו ובזה מקיימים מצווה מדאור התה כי על דת זה ניתנה תורה אז לכן צריכים ללמוד את הקריא צריכים ללמוד את הכתיב ולהעמיק ולהבין את כוונת הדברים בכל אחד מן המקומות הללו ואני רוצה א להדגים את הדברים הללו בשלוש מקומות. אחד בירשיעון, אחד בסוכת, בסוכת, בסוכות והאחרון ביראה יראה. והדגמות לא ישנו את מה שהגמרא אומרת. כי כשהגמרא אומרת יש אם למקרא או יש אם למסורת, הגמרא מסבירה מהיכן למד החכם הזה במקרה הזה את שיטתו? במקרה הזה חכם אחד הסמיך את הדברים על המסורת וחכם אחד הסמיך על המקרא ובזה יתורצו כל הקושיות מדברי חכם לחכם כמו שרמז המאיר אפשר להביא הרבה קושות על רבי שמעון ועל רבי מאיר ועל רבי עקיבא שלפעמים הוא דורש מקרא לפעמים הוא דורש מסורת והתשובה לפי המקום והעניין הם דרשו אלא שבמקום שהם דרשו את המקרא אמרו יש אם למקרא במקום שהם דרשו את המסורת או או יש אם למסורת ככה צריכים להסביר אז אני רוצה להסביר קודם כל את הדרשה של אשר ירשיעון אלוקים ואני רוצה להתייחס כאן לשאלה אמ דיברתי על זה בשיעור היומי אצלי בכיתה אבל גם התחדשו כמה דברים וגם יש לכל הציבור יש משנה אה משנה זה עמוד שלוש משנה בפרק זה בורר דיני ממונות בשלושה זה בורר ללא אחד וזה בורר ללא אחד ושניהם בוררים להם עוד אחד דברי רבי מאיר חכמים אומרים שני דיינים בוררים להם עוד אחד המשנה בפרק שלישי היא משנה שמפרשת את מה? את המשנה בפרק ראשון. זה בעצם פירוש. המשנה בפרק ראשון היא משנה עתיקה מאוד. דיני ממונות בשלושה. ואת מה שכתוב דיני המונות בשלושה באה המשנה במסכת בפרק שלישי ומפרשת אותה. היא אומרת איך דיני ממונות בשלושה. אז הוא אומר ככה עושים זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהם בוררים להם עוד אחד. השאלה אם שני בעלי דינים בוררים עוד אחד או שני הדיינים בוררים עוד אחד. אנחנו פוסקים כחכמים. כל אחד ממנה דיין אחד והדיין ושני הדיינים האלה ממנים לעצמם יחד ממנים דיין שלישי. אומרת הגמרא מה ישנה דעבדי הכה? למה? למה עושים את זה בצורה הזאת? אמר במערב המשמי דרבי זרע מתוך שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושניהם בוררים להם עוד אחד יצא הדין לאמיתו למה אז אם תפתחו רגע שם לדף כג עמוד א' אומר רש"י דיבור מתחיל יצא דין אמת לאמיתו רש"י גרס אמת לאמיתו דצייתה בעלי דינים יצא הדין לאמיתו הכוונה בפועל דסברך הרי אני בעצמי בררתי אחד ואם היה יכול להפרך בזכותי מהפר ודאיני בעצמם נוכה דעתן להפך בזכות שניהם מפני ששניהם ביררו. רש"י מתייחס בחלק הראשון שלו ל ל אה לקיום בפועל של הפסק הדין. בחלק השני רש"י אומר הדיינים יכולים ביחד לדבר בחופשיות. לא כך מובן לנו. סליחה למה? אבל היה דרמה אומרת את זה בצורה מפורשת אפילו קצת אולי קשה לקבל אותה והסיק דחי כאמר זה בורר לו דין אחד וזה בורא לו דין אחד ושני בוראים להם עוד אחד מה היא טעמה כדי שיהיה זה מהפך בזכותו של בעל דין זה שביררו ועלה מהפך בזכותו של שני שביררו והשצו בשניהם אין דעתו נותה לאחד מהם יותר מחברו אלא מכריע את דבריהם לאמת מת והדין נגמר בשניהם ונמצא בשלושתם ונמצא הדין יוצא לעמיתו הדרמה אומר כל אחד הוא בחר אותו אז הוא מנסה למצוא כל תצדקה לזה שמינה אותו והשני מנסה למצוא תצדקה זה שמינה אותו והשלישי הוא הראש מאוד א לא אהב את ה את הגישה הזאת מה איזה מין דבר זה אני מישהו מינה אותך אז אתה דואג לו, אתה הולך לפי האמת. כל דיין צריך למצוא את האמת. אומר הראש, מפני שיש חסרי דעת טועים בדברי רש"י, ולמדים ממנו שהדיין יש לו להפך בזכות אותו שבירר ועומד במקומו לכפות בדברים אשר לא כדין. ונהגו כמה אנשים לברור להם בעל תחבולות. וניתלים בדברי רש"י שמשמע שיש לו להפך בזכותו. אז מחפשים אחד במקום דיין הם מביאים עורך דין בעצם כל אחד ממנה עורך דין אחד ובאמצע עומד וחלילה וחס לא דקדקו בדבריו שכתב דסברי הרי אני בררתי כי הוא סובר כך שפך בזכותו יותר בזכות האחר מתוך זה צית לדיניהם אבל הדיין עצמו חלילה לו למצוא סברה לזכותו אם לא שיראה לו דין גמור אבל אם היה יכול להטעות את חברו לקבל סברתו אפיל שהוא מסופק בה הרי זה בכלל מטה משפט אבל מתוך שזה בארו מבין דבריו לאשורו אם יש לו שום צד זכות נושא נותן עם חברו כן נושא הדיין האחר לשני נמצא לו נשאר זכות נסתר ונעלם לשניהם והשלישי שומע משע ומתן של שניהם מכריע ביניהם ויוצא הדין לעמיתו אז גם הראש אומר לא הכוונה שתשנה אלא הכוונה של הראש שהדיין שהאדם בוחר הוא מכיר אותו, הוא מבין אותו, הוא מבין את העולם שממנו הוא מגיע, למה דברים היקרו, איך איך דברים רגילים לקרות אצלו. ומתוך כך אז אה הוא יכול למצוא לו צת זכות וככה דיין השני עם השני. ובסוף א המסע מתוך המסע ומתן ה השלישי מכריע ביניהם אפילו הראש אני לפי היה דרמה ודאי לפי היה ד רמה כל אחד באופן טבעי מהפך בזכותו של חברו של הממנה שלו וזה הרעיון של שלושה דיינים לפי הראש ואפשר גם להסביר את הירמה ככה בסדר זה יותר נוח לנו בעולם שבו אנחנו בעולם שבו אנחנו חיים ואני זה לא הסוגיה שלנו אני לכן לא רוצה להעריך בזה יותר מדי גם הזמן קצר אבל גם לפי הראש אה כל דיין הוא בסוף מבין יותר את ה את ה זה שמינה אותו כי זה שמינה אותו בסוף מהעולם שלו אם זה חסיד גור או אם הנה אחד חסיד גור אז הוא יודע מה זה חסידי גור ומה השפה שלהם ומה מהעולם שלהם. השני הוא מקצה אחר של הארץ, מעולם אחר לגמרי. אז הוא מישהו כמוהו, מבין אותו, יכול לרד סוף דעתו, הוא מ מהגבעות. אז הוא מביא אחד דיין מהגבעות והם ביחד בוחרים איזה אחד א יודע מקרם ביבנה שהוא ממוצע ביניהם. אבל גם הראש משתמש בלשון שהשלישי מכריע. השלישי מכריע בין שניהם. וה אף על פי ש פי ההלכה אם יש בית דין קבוע בעיר אם יש בית דין קבוע בעיר אי אפשר ללכת בצורה של זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד אבל ככה נראה לי אני יודעתי שהעיקר של דיני המות בשלושה כמו שפשטות המשנה הולך התחיל הרעיון של שלושה זה במקרה של של זה בורר לו אחד. ככה היו דנים ברוב העניינים, ברוב המקומות היו דנים על ידי זה בורר לאחד וזה בורר לו אחד. והדברים הללו הם רמוזים במקרא. ואפילו אפשר להגיד כמעט אני אומר כתובים בפירוש. כמעט כתובים בפירוש. שהרי כתוב כך שלושת הפעמים כתוב ונקרב בעל הבית אלוהים אם לא שלח ידו במלכת ראהו בואו נסביר את זה לפי אלה שדורשים תחילות בסדר דורשים תחילות הנטבע הוא הולך להישבה אצל מי בפשטות הולך אצל דיין סמוך כן הקרוב אליו הולכים לפי הנטבע ונקרא בעל בית אל האלוהים הפסוק השני על כל דבר פשע על שור על חמור על סל שמה על כל עבד אשר אמר כאילו זה עד האלוהים יבוא דבר שניהם עכשיו פתאום איזה דבר שניהם קודם דיברנו רק על בעל הבית הולך לבד לד עד היד עכשיו אומרים הכל דבר פשע עד האלוהים יבוא דבר שניהם איך זה דבר שניהם מגיע אל האלוהים זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד אשר ירשיעון אלוקים או אלוהים אשר רשיעון אלוהים מה זה אשר ירשיעון אלוהים ירשיען או ירשיעון ודאי שירשיעון שלושת הדיינים יושבים ביחד אבל למה זה כתוב חסר כי באמת מת או זה המבנה של השלושה. לכן יש שלושה כי יש אחד שהוא המכריע. עד יבוא דבר שניהם אבל בסופו של דבר יכריע הדיין השלישי. ולכן ירשיען כתיב כיוצא בדבר א אשר ישכבון את הנשים הצובעות ואת השם ישכבון כתיב מה הכוונה פ כמו שהגמרא אומרת פנחה באמת הכתוב מאשים במעשה גם את חופני וגם את פנחס כי היה לו למחוט ולא מחר אבל בפועל מי שעשה את זה היה רק אחד וזה נרמז בזה שהורידו את האות ו ודאי שקור אף אחד לא אומר השכבן כולם אומרים ישכבון אלא הורידו את האות ו' כדי לרמוז אבל מבחינת האשמה מבחינת האחריות מי שיכול למחוט ולא מיכן נדפס בעוון ולכן אמרו אשר ישכבון לכן אמרו אבל ישכבן רק אחד אותו דבר כאן בדרך כלל אחד יכריע אבל בסוף בסוף ודאי שהכראה היא תוצאה של השלישיה שמכריעה יחד. אז זה בעצם ההסבר של דברי חכמים וחכמים אומרים קוראים לזה יש אם למסורת יש אם למסורת וכוונה ואפשר ללמוד מזה הלכות גם מי שיגיד שלא רוצה לדרוש תחילות אלא רוצה לדרוש רוצה רק לדרוש א אשני והלאה עד האלוהים יבוא דבר שניהם כבר יש לנו שניהם אשר ירשיעון אלוהים השלישי זה לא זה לא זה כבר לא כל כך משנה כך או כך אנחנו מגיעים לאותו לאותו הלימוד הלימוד השני שרציתי לדבר עליו זה הלימוד של א בסוכת בסוכת בסוכות ככה כתוב בפרשת אמור את ההסבר את הלימוד הזה אני רוצה להסביר בשלוש דרכים שלוש דרכים ומה שמצן בעיניכם טוב בעיניי שלושתם שלושת הדרכים הם כולם טובות בסדר כולם טובות ואני גם חושב שהם משלימות אחת את השנייה אבל זה כבר נושא למסכת סוכה אה בהסברים האלה אחד הוא לא שלי ושניים אחרים שלי אז נקרא כל את הפסוקים דבר בני ישראל אמור ב-15 יום לחודש השבי הזה חג הסוכות שבעת ימים להשם כתוב סוכות מלא זה אחרי זה כמה פסוקים מתחיל עוד פעם אך ב-15 יום לחודש הזה פרשת המועדות מוכר אני מקווה שמוכר לכולם ואז כתוב בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידיעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציא אותם מארץ מצרים אני אדוני אלוהיכם. בסדר? עד כאן ה ה פסוקים האלה. יש עוד פסוק בפרשת ראה, פרשת המועדות, פרשת ראה מאוד קצרה. ויש שם פרשת מועדות. חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באוספך, מגורנך ומעקבך. ושמה עוד פעם הסוכות חסר. אז אני רוצה להגיד את ההסבר הראשון. ההסבר הראשון זה הסבר ששמעתי מהרב מדן אבל בעצם זה לא הסבר שלו זה הסבר של הונקלוס בעצם והוא אומר כך במקום שכתוב סוכות חסר אלו סוכות של בני אדם שבנין אדם בונה כשאדם אומר סוכות מלא אתה מתכוון לסוכות של שמיים סוכות של ענייני כבוד ולכן בפעם הראשונה כתוב ב-15 יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים להשם כשאנחנו מדברים על חג הסוכות שהוא ב-15 לחודש השביעי אז כולם מכירים את ההסבר של הגרא בספירושו לשיר השירים למה ב-15 לחודש השביעי כיוון שביום הכיפורים ירד משה מנהר אחרי שחתוך את העגל כמובן ונמחה להם ואז אמר להם זאת התרומה וכל ש יש את הפרשת תרומה ו דבר בני ישראל ויקחו לי תרומה ואז יומיים הביאו ביום השלישי זה התחילו זה ואז שרתה שכינה מחדש וזה היה ב-15 יום לחודש השביעי שרתה שכינה זה ענייני כבוד אמ טוב מנעים בסדר זה אז זה עיני כבוד יש חג הסוכות בגלל לא בגלל שזה ב-15 לחודש השביעי אלא זה בגלל שזה זמן האסיף זמן האסיף חג עשה לך שבעת ימים לא ב-15 אלא באוספך מגורנך או מעקבך נכון שני החגים הללו שני האירועים האלה מתלקדים יחד כן אבל יש שני טעמים יש טעם חקלאי ויש טעם רוחני הטעם החקלאי חג הסוכות סוכות חסר ולכן בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח ישראל ישבו בסוכות אז זה א שתי הסוכות הראשונים חסרים זה סוכות שבני אדם עושים למה יודורים כי בסוכות ישבתי ענייני כבוד וכך בתרגום אונקלוס במטליה תיתבון שבעה יומין כל יציבה בישראל יתבון במטליה בדיל דידעון דרכון הרי במטלת עננין או במטלת ענני אוטב דבני ישראל והפקותי אתה מערעה דמצרים מנה השם אל הכחון ועכשיו ההסבר לכאורה הוא כך סוכה של הקדוש ברוך הוא היא סוכה מלאה שמקיפה מכל הצדדים נכון ענני הכבוד היו א היו שישה עננים ועוד שביעי שהולך לפניהם אז יש לנו מכל הכיוונים הם מוקפים וסגורים זה ענני הכבוד. מי שאומר שיש למקרא הוא אומר, "תשמע, נכון שסוכות זה סוכות שבני אדם בונים, אבל הסוכות שבני אדם בונים הם סוכות שהם זכר לענייני הכבוד. ולכן אם זה חיני הכבוד אז צריך לעשות ארבע ואז אבל יש איתה אתה לכתה גרעתה וו זה דעה אחת הדעה השנייה אומרת נכון יש בזה רמז לענייני הכבוד אבל בסוכת אנחנו בסוף עושים סוכה של בני אדם סוכה של הקדוש ברוך הוא ארבע צדדים סוכה של בן אדם שלוש עכשיו זה התאל חטה גרעתה לשלישית אז שתיים כחתה ושלישית אפילו אפילו טפח אבל כולם מודים לאותו עניין ככה ההסבר הראשון לבסוקת בסוקת בסוכות הקושי בהסבר הזה הסבר מאוד יפה ככה גםוס שלפי ההסבר הזה כולם מבינים שסוכות זה ענייני ענייני כבוד כי אחרת מה ההבדל בין אם סוכות שהושבתי אותם זה סוכות רגילות אז למה בראשו למה בראשונים כתוב חסר ואחרי זה כתוב מלא זה החיסרון היתרון זה זה שכתוב חג הסוכות תעשה לך חסר בספר דברים ואחד הסוכות מלא בפרשת אמור אבל זה ההסבר עם הקשיים שלו ועם ה ועם היתרונות שלו. הסבר הסבר שני הולך כך יש פסוק בספר שמואל ב ויש את חושך סביבותיו סוכות חשרת מים עווה שחקים זה פסוק שמופיע בשני מקומות גם בספר שמואל ב וגם בספר פרק כב וגם בתהילים בפרק יחד בין שניהם מקומות הללו זה אה כ אנחנו פוגשים את ההבדלים ביניהם בברכת המזון. מקום אחד כתוב מגדיל ישועות מלכו מקום אחר כתוב מגדול ישועות מלכו. אבל א זה הבדל אחד. יש עוד הרבה הבדלים אבל הפסוק הזה ככה מופיע. מה זה ויש את חושך סביבותיו סוכות? אומר תרגום יונתן פה זה יונתן בנביאים זה יונתן ואשרי שכינתה בערפלה וענן יקר שכור סחור לה מחית מים תקיפין מרפת ענינים אז מה זה סביבותיו סוכות ענן כבוד סביב סביב אומר רש"י ויש את חושך סביבותיו לסוכה כעניין והיהי ענן והחושך מפסיק בין מצרים לישראל יוצא שהמילה סוכות כאן זה מחיצות. בפסוק הזה בשמואל ב הפירוש של המילה סוכות זה מחיצות. יש לנו גם בתורה כתוב ויסך על הארון את הפרוכת. ויסך הכוונה שם את הפרת למסך. אז סוכות יכול המשמעות הפשוטה של המילה סוכה זה מבנה שיש לו קירות וגג והוא מגן וחוצץ אבל המילה סוכות משמשת בלשון המקרא גם למילה מחיצות איפה שירת דוד שדרך אגב מתייחסת ולא ניכנס עכשיו אנחנו לא לומדים את שירת דוד מתייחסת לענייני הכבוד והיא קוראת לעיני הכבוד סוכות מחיצות. עד כדי כך מסתבר שמה שכתוב בתורה, למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. מה זה בסוכות? מה זה בסוכות? הרבה סוכות או סוכה אחת? כתוב כל האזרח בישראל ישבו יש מחלוקת רבי אליעזר וחכמים. רבי אליעזר סובר שכשם שאין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חברו, כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו. כל אחד צריך סוכה שלו. חג הסוכות תעשה לך. כל אחד הסוכה שלו. חכמים אומרים לא. אפשר לפי רבי אליעזר אי אפשר להתארח בחג סוכות. כל אחד בסוכה שלו. לפי חכמים אדם יוצא דוכבתו בסוכתו של חברו. שנאמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל יכולים לשבת בסוכה אחת איפה כל ישראל בסוכה אחת הסוכה הכי גדולה א בארץ לא יודע איפה בנוע אבל בצבא אני יודע מחנה שיזפון שמה הסוכה הכי גדולה בארץ שנה שעברה הייתי שמה בסוכה הזאת במחנה שיזפון הלכתי לכל חול המועד הלכתי להיות השם גם תלמידים, גם הבן שלי היה שמה. אמרתי, "לך שמה שבת חול המועד." הלכתי שבת חול המועד. כל הבסיס הכנסתי אותם לסוכה הזאת. למה הכנסתי? יש כאלה שעל פי הפקודות רק ביום, בחג הראשון של סוכות מחייבים את כולם לאכול בסוכר. בלילה הראשון הם לפי הדרשה של א 15 רוצים שזה אבל שער אז החדר אוכל פתוח. מי שרוצה אוכל בחדר אוכל נותן? יש גם חיילות זה ומי שרוצה אוכל בזה אמר לי ה אז אני הגעתי לא אני הייתי בטוח לא ידעתי את הזה אמרו לי טוב א בא אליי המפקד של הבסיס אומר לי כבוד הרב אנחנו אה בגלל שיש הרבה אנשים שלא רוצים לאכול בסוכה רוצים זה אנחנו נעשה את הקידוש וגם הוא בכללם בערונותנו אז הוא אומר בוא נעשה את הקידוש בחדר אוכל אמרתי לו איך עשה קידוש בחדר אוכל מה זה קידוש בחג סוכות יעמוד רב בישראל ויעשה קידוש בחדר אוכל זה לא יכול להתכבד אומר לי אין מה לעשות על פי הפקודות הם לא חייבים לאכול אז מה אז התחלתי התלבטתי מה אני אעשה מצד אחד אני ואני שלא יהיה להם קידוש אם אני לא אבוא לא יהיה להם קידוש יאכלו בלי קידוש או לעשות קידוש בחדר אוכל בחג סוכות איך אפשר לעשות זה מה נעשה אמרתי אני אעזור כגבר חנצה אמרתי לו סליחה אדוני אני המפקד לא מקובל עליי אני באתי ממרחקים להיות כאן איתכם את המינימום של המינימום הזה כל הבסיס יהיו בסוכה בקידוש מי שלא רוצה להישאר לא מכריחים אותו לאכול אבל בקידוש כולם יבואו לסוכה אומר לי טוב כבוד הרב אם זה מה שאתה רוצה נעשה נו וככה הבאתי את כולם אחרי זה הסוכה גדולה אבל אבל כמה נכנסו שם כמה מאות חיילים מה זה כל ישראל ראויים לשבת בסוכה אחת מה זה זה איזה סוכה זאת מה זה בחברון בכותל איפה תעשה סוכה שכל עם ישראל זה לא יכול אין סוכה כזאת של כל ישראל חוץ מסוכה אחת איזה סוכה ענני כבוד כל עם ישראל ישבו בסוכה אחת נכון עני כבוד הקיפו אותם מהכל זה כל הדברים ישבו בסוכות לפי זה אז אם זה ענייני כבוד אז מה זה בסוכות הושבתי לשון רבים כתוב ו מה זה מה זה בסוכות הושבתי במחיצות או שבתי בני ישראל בהוציא אותו. הסוכות זה מחיצות ולא מבנים. ולכן כיוון שסוכות מתפרש כמחיצות ממילא עכשיו הדרשה של בסוכת בסוכת בסוכות למניין הדפנות הוא כבר רמז גדול. יש בו טעם. זה לא רק פסוק בספר שמואל ב, זה אולי אפילו כוונת עיקרו של הפסוק בסוכות. זו דרך, זו דרך שנייה. יש א יש דרך שלישית שרציתי להסביר על פיה וזה א קשור לפסוק בספר ישעיהו. אז לכן אני אמרתי הדרכים מה שאתם בוחרים זה טוב זה טוב עכשיו השלישי ונותרה בציון כסוכה בחרם כמלונה ומקשה כעיר נצורה סוכה שהיא בעצם הסוכה הפשוטה של חג האסיף זו סוכה ש קשורה לסוכות האריסים בכל קרן קרם בכל מקשעה בכל שדה היו צריכים שומרים מפני גנבים היו צריכים שומר שישמור והשומר הוא צריך שיהיה לו סוכה כמובן כל אחד מבין מעצמו שהסוכה של השומר היא לא הייתה סוכה סגורה מכל הכיוונים עם מזגן לא רק בגלל שלא היה מזגן כי אם זה סגור מכל הכיוונים מה עוזר את הסוכה הסוכה צריכה להיות סוכה כזאת שאפשר לראות ממנה כל מה שקורה בקרם. אז מצד אחד זה צריך איזה שיהיה איזה לצניעות קצת מזה אבל צריך שיהיה אפשרות לשמור. עלה בדעתי שהרעיון הוא כזה. הסוכה שבקרם היו שמים אותה בפינת הכרם ובפינה של הכרם ה כדי שהוא יוכל לראות כמו שצריך עשו שתי מחיצות. שתי מחיצות זה לצניעות מהדרכים אלה שהולכים בחוץ ואם הוא רוצה אבל מאלה שבתוך הכרם אין אף אחד בתוך הקרם רק הוא שומר אז יש לו צניעות מאלה שהולכים בחוץ וכלפי תוך הקרם אז יש לו פתוח יכול לראות הכל לא רק זה מישהו אמר לי הוא נער בבנציון אמר לי ש למה לא עשו מחיצות עד הגובה שזה ט הוא גם צריך לרוץ לתפוס מישהו וגם גם כן שהוא שוכב הוא צריך לראות בכל מקרה זה הסוכה שזה מה הרעיון של חג הסוכות תעשה לך באוספך מגורנך ומעקבך כל האזרח מה זה אזרח אזרח זה א בעלי קרקעות ככה יש לנו מקומות אחרים בתורה אזרח זה בעלי קרקעות כגר כאזרח הארץ תורה אחת תהיה לכם לגר ולאזרח הארץ הגר זה מישהו שהוא לא בעל קרקע אזרח בעלי הקרקעות הם צריכים לשבת בסוכות כאילו הם השומרים, האריסים, הפועלים הפשוטים כי ה הבתים שייכים לקדוש ברוך הוא. הארץ כי הארץ. אתם רק גרים ותושבים אתם עמדי. הגרים לא צריכים. הגרים יושבים בסוכות מעצמם אבל האזרח צריך לשבת בסוכה כדי לא להרגיש בעל הבית בשביל זה צריך סוכה דירת ערי בעינה כן סוכה כזאת של סוכה בחרם אבל זה בסוכת בסוכת אבל צריך גם עוד רמז בסוכות יש לזה עוד משמעות נכון בסוכות הושבתי את בני ישראל והוציא אותם איך איך הייתה הסוכות של ענייני כבוד לפי השיטה של ענייני כבוד היו היה עמוד הענן בתורה לא מוזכר ש שהענן הקיף אותם מכל הכיוונים יש עמוד ענן הולך לפניהם הענן היה עומד על המשקל מסתבר שהיה עמוד ענן יורד מן השמיים עד למשכן וכשהיה מגיע למשכן היה מתפשט והולך לכל הכיוונים וסוגר את המשכן. אבל אנחנו לא סוגרים מכל הכיוונים כי אז לא הרווחנו את סוכת האסיף. אבל אם אנחנו עושים רק שניים אנחנו לא זוכרים את הסוכות תושבתי של עמוד הענן. מה עושים? עושים עוד עמוד. שלישית אפילו שלישית טפח זה עוד עמוד. נכון? אפשר לעשות יותר אבל כל היותר זה התפשטות של העמוד. ולכן שלישית אפילו טפח זה כנגד עמוד הענן וזה הבסוקות זה ההסבר השלישי בסדר כל אחד יבחר איזה הסבר שהוא רוצה ההסבר הדרשה השלישית שרציתי רציתי לדרוש אותה גם זה הדרשה שלוש פעמים בשנה יראה כל זכוכך את פני האדון השם אז אצלנו בגמרא בדף דפתחו רגע ד עמוד ב גם את זה הביאו כדרשה של אם למקרא והם למסורת במקרא אפשר לקרוא יראה ואפשר לקרוא יראה אבל כתוב יראה אם אין אין סיבה בעולם לכאורה אין סיבה בעולם להגיד יראה אם כתוב יראה וככה כותבים יראה אז אתה אומר את אז אין מחלוקת מה זה אין מחלוקת למה לקרוא הפוך אם אין שום סיבה לעשות את זה מילא בירשיען יש סיבה בסוכת יש סיבה חסר פה אין סיבה למה תראו רגע למטה א והרי יראה יראה דכי דדה נינו ופליגה דתניה יוחנן בן דבשום רבי יהודה בן תמסומה בחטור מן הראיה שנאמר יראה יראה כדרך שבא לראות אה ככה בא לראות מה לראות בשתי עיניו אף לראות בשתי שתי עיניו אומר רש"י יראה כל ז יראה כל זכורך כתיב וקראינן יראה תרבה יודרשינן יראה כל זכורך שיראו פני השכינה יראה משמ שיתראו לפניו שהוא בא לראותם הקיש ראייתך לראייתו כדאי שהקדוש ברוך הוא בא לראותך כך בא לראות לו מה הוא רואה אותך כשהוא שלם כלומר איני השם אלוקיך בא מ בראשית וכולי ויותר מזה זה אני לא יודע למה רש"י לא הביא לא הביא פה את הפסוק והיו עיניי וליבי שם כל הימים הקדוש ברוך הוא מסתכל הזמן על הר הבית בכוח המקדש תמיד הוא מסתכל לשם וזה והיו עיניי וליבי שם כל הימים בכל מקרה אף אתה רואה אותו בשתי עיניך על מה אף על גב דכידד דנינו דרשין עלן מסורת דורשים גם את המסורת אבל כאן כה אין סיבה לדרוש אין אין סיבה לדרוש את המסורת. אז א פה יש א פה יש שני הסברים. גם פה אני חושב שני ההסברים הם יכולים להיות נכונים ומשלימים. זה הולך ככה. הסבר אחד קשור לשתי לשונות שיש בפסוקים. אחד בפרשת משפטים ואחד בפרשת כיטיסה. בפרשת משפטים כתוב שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון השם שמה ברור שלהראות זה שהקדוש ברוך הוא יראה אותך אל פנה אל פנה זה כמו להגיד לפני בכלל המילה לפני היא מילה שמורכבת בלשון הקודש משתי מילים אל פנה אז זה ש איזה מצד שני שני פסוק בפרשת כיטיסא שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון השם אלוקי ישראל מה זה מה זה את פנה מה זה יראה כל זכורך את פנה אז כנראה אולי אפשר לדרוש כך זה ודאי שמסורת הקריאה היא יראה במקום השני בשני המקומות תירא אבל זה כאין ככה אני מציע להגיד זה כאין תיקון סופרים כאין תיקון סופרים באמת היה צריך לכתוב כך שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני אדון השם אלוקי ישראל שלוש פני יראה כל זכר את פני וזה פסוק עכשיו זה לשון שמתיישבת על הלב לגמרי נכון יראה את פני אז אה אז א למה אנחנו קוראים יראה. למה אנחנו קוראים יראה? אנחנו קוראים יראה כי רצו החכמים רוצת תורה. בסדר? אם זה תיקון סופרים, לא ברור מי תיקן את זה או ככה מסורת זה לא דרך כבוד כלפי מעלה. זה יכול לגרום לאנשים להגשמה לחשוב שיש לקדוש ברוך הוא פנים ואפשר לראות אותם וכולי. לא. אי אפשר לראות את הפנים. מה שאפשר לראות זה את כבוד השכינה. כמו שכתוב, כי היום השם נראה עליכם וירא כבוד השם אל כל העם. אז מה זה וירא? הם ראו ענן. הם ראו ענן. אז זה בעצם א מה שהיה צריך לראות. אבל כדי שאנשים לא יטעו, כדי שאנשים לא יגשימו, אז לכן לא כתוב א יראה כל זכה את פני, אלא יראה כל זכוכה את פני. והיתי בלשון המיקר אומר וכינה הכתוב כינה הכתוב כדי שלא הקריא. אבל הגזירה שווה יראה יראה. מה זה הגזירה שווה הזאת? כשם שבא לראות כך בא לראות התשובה היא כך. יש אפשרות ללמוד גזירה שווה כאשר יש פסוק שמחליף את עצמו למשל זכור ושמור בדיבור אחד מה ק זכור וש מקום אחד כתוב זכור מקום אחד כתוב שמור מה זה שמור זכור דיבור אחד הכוונה כיוון שיש את אותו פסוק באחד כתוב זכור את יום השבת לקדשו בשני כתוב שמור את יום השבת לקדשו ושניהם מתערים אירוע אחד חייבים להגיד שהזכור והשמור בעצם מבטאים שני צדדים של אותו המטבע ולכן כל מן דיתנו בשמור יתנו בזכור ולכן נשים חייבות בקידוש בסדר זכור ושמור זה שני צדים ודיבור אחד נאמרו אותו דבר כאן יראה יראה ודיבור אחד נאמרו פה יראה פה יראה זה מקור אחד מקום שני שיראה יראה זה לא אני אמרתי כבר אמר את זה רבנו בחיה בפירושו בפירושו לתורה כן לא היה מקום להכניס את זה פה ולא היה לי זמן אז הוא אומר כך הרמז לדרשה של יראה יראה ויקרא אברהם שם המקום ההוא השם יראה אשר יאמר היום בהר השם יראה מה הכוונה של הפסוק הזה ויקרא אברהם שמקום השם יראה מה השם יראה השם יראה זה השם יבחר השחר את המקום הזה אלוקים יראה לו השא לעולה בני מה זה אלוקים יבחר לו את השא לעולה הפשט של דברי אברהם אבינו זה הקדוש ברוך הוא יבחר את המקום הזה. הרי בספר דברים כתוב מקום אשר יבחר השם אלוקיך מקוד שבטיך לסום את שמו שם הקדוש ברוך הוא יבחר עוד עתיד הקדוש ברוך הוא לבחור את המקום הזה שיהיה מקום השראת שכינה לדורות עולם עדיין לא עוד יהיה משכן שילו עוד יהיה משכן מדבר עוד יהיה נו וגבעון אבל בסוף השם יראה הקדוש ברוך הוא יבחר וזאת הייתה המשמעות בימי אברהם ועוד עוד יש משמעות גם בימינו השם יראה גם היום אפשר לקרוא למקדש השם יראה מה הקדוש ברוך הוא יראה את כל זכורך שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך אשר יאמר היום בהר השם יראה את זה אפשר לקרוא בשתי דרכים מקרא נדרש לפניו ולאחריו אפשר להגיד לפי הטעמים בהר השם יראה בהר השם יראה כל זכורך בהר השם כולם צריכים להראות אבל אפשר גם לקרוא בהר השם יראה בהר השם השם יראה לעיני כל ישראל אז אפשר לקרוא את זה כך ואפשר לקרוא את זה כך אפשר לקרוא את זה יראה אפשר לקרוא את זה שהקדוש ברוך הוא ודאי שקוראים יראה אבל יראה או הקדוש ברוך הוא נראה או בני אדם נראים. אז אנחנו רואים שכבר בספר בראשית יש לנו מקור לדרשה הזאת של יראה. יראה יראה הקדוש ברוך הוא יראה זה יראה זה הקדוש ברוך הוא יראה. אז אפשר להגיד שזה סמכו את זה על הפסוק בספר בראשית. יכול להיות שסמכו את זה על שינוי הפסוקים בפרשת משפטים בפרשת זה אבל זה המקור. וזאת הסיבה לזה שבאו ואמרו טוב אבל איפה יש לנו כאן אחיזה בפסוק יש אם למסורת אה אבל יש מקרא נכון יש סיבות למה קוראים אבל במקום הזה יראה כל זמן את פני יש אם למסורת ויש למסורת כאן משמעות והמקרא יש לו סיבות אחרות אבל זה לא אומר שמי שיגיד שיש אם למסורת ביראה הוא גם יסכים לישם למסורת בירשיעון הוא יסכים למקום אחר אז א אני מקווה שהנחתי את דעתכם לפחות בשלושת הלימודים האלה גם בירשיעון גם לבסוכת בסוכת בסוכות גם ליראה יראה ומתוך זה למדנו שהירים צודק אבל כמו שאנחנו בדרך שאנחנו שאנחנו הסברנו אותו ועוד היה אפשר להעריך בכל הלימודים וגם בשיטות רש"י ותוספות והרן וזה ליישב אותם גם אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה נשארה גם לכם עבודה Да. Ко [מוזיקה]