שיעור פתיחת זמן אלול תשפ"ה - מצות מינוי דיינים בזמן הזה | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] ככל פתיחת זמן וכל שכן פתיחת זמן אלול ישנה שמחה מיוחדת ומתחדשת לראות את עולם התורה החוזר וחבו שצסל בית המדרש עולם הישיבות וגם גם הישיבה שלנו קרם ביבנה חוזרת להשמיע את כל התורה ברמה בגאון וזה שמחה גדולה מאוד וגם השנה כבכל שנה אנחנו מתברכים בקבוצה מכובדת מאוד של תלמידי שנה א' מהארץ ומחוץ לארץ ו השנה יש גם יש ערך מוסף ללימוד התורה כפי שהיה גם בשנתיים האחרונות כוחה שכוחו של לימוד התורה לסייע ל לחיילינו נמצאים בחזית ובקרב לא צריך להחבר במילים על חשיבותה של לימוד חשיבותו של לימוד התורה אה אה להושיע את עם ישראל ולשמור על חיילינו ועל חטופים ו כמובן ימי אלול חודש הרחמים והסליחות אה חיבור בין א התשובה ללימוד התורה חיבור שאנחנו אומרים אותו שלוש פעמים כל יום בתפילה שיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מקנו לבדך וחזרנו בתשובה שלמה לפניך יש חיבור הדוק בלימוד התורה לבין עשיית התשובה ו עם כל כך הרבה א א ערכים וחשיבויות ללימוד התורה אז אנחנו פותחים עכשיו את זמן אלול ורוצים לאחל בכל התלמידים לכולם בלי יוצא מן הכלל בפרט לתלמידי שנה א' הרבה הרבה הצלחה שהקדוש ברוך הוא יתן לכם את ה יתן לכולנו את הכוחות לעלות ולהתעלות בלימוד התורה בעלייה במידות ביראת שמיים בעבודת התפילה וחשוב באמת לדעת שהכל תלוי ההצלחה בלימוד תלויה בשאיפות ברצון ומי שיש לו רצון והוא יודע גם כן להשקיע ולעמול ללא ספק יראה פירות ברוחים מאוד בעמלו ו אז אנחנו באמת רוצים לאחל לכולם בעזרת השם אנחנו נלמד מסכת סנהדרין מסכת שעוסקת ממש ביסודות סדרי המשפט בדיני נפשות בדיני אמונות בכלל מסכת מאוד מגוונת שמטובלת בהרבה הרבה דברי אגדה ומוסר ובאמת אם כל אחד כל אחד מסוגל בעזרת השם לעבור וללמוד את כל המסכת הזאת מרשיטה ועד סופה ולעמול על המסכת בפקיעות ובעיון לדלות מה המסכת הזאת סודות חשובים בסדרי המשפט בהלכות דיינים ועדות ועוד ובאמת נאחל לכולנו בעזרת השם שיו תהיו תלמידי חכמים גדולים מרביצי תורה בעזרת השם אז א באמת יוצא שהמסכת הזאת הולכת עם פרשת השבוע הזדמנות לעסוק במצווה זו של שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר השם אלוקך נותן לך משפטיך ושבטו את העם משפט צדק וחשבתי באמת לדון וא אולי בשיעור קצת נופך הלכתי הייתי אומר איך אנחנו האם המצווה הזו קיימת היום והיא מתקיימת אז איך אנחנו מקיימים אותה והאם כלומר אולי אולי לשאול אחרת לא מצאנו כל כך שבכל עיר ועיר וכל פלך ופלך הולכים וחותרים ומתאמצים להקים בתי דין בכל מקום ומקום ועלו דבר הוא צריך להבין על מה על מה שמכו העולם שפרשה מפורשת בתורה לא מקיימים שופטים ושוטרים תיתן אחד בכל שעריך אז א אני רוצה לנסות בעזרת השם לפרוס את ה כמה וכמה שיטות בעיקר בשפות האחרונים בלימוד הראשונים בשיטות הראשונים כדי להבין באמת מה מעמדה של המצווה הזו בימינו והאם היא ישימה מה ומה תוקפה? אז אני רוצה לפתוח דווקא בדברי החינוך תראו במצווה תצה תציא א במקור ג כותב החינוך מצוות מינוי שופטים ושוטרים למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנותים מדרך האמת אליו בעל כורחם וכולי וזה שנעמיד בכל עיר ועיר 23 דיינים כלומר הכינו חובר על סוגי הסנהדרין בהתחלה הוא אומר שיש כל עיר בעיר 23 דיינים מקובצים כולם במקום אחד וזאתי סנהדרין קטנה ונעמיד בירושלים בית דין גדול מ70 דיינים ומקום שהוא מועט המניין שאינו ראוי לסנהדרין קטנה כפי שמופע במשנה אצלנו בסוף המסכת בסוף המשנה שעיר שכמה יהיה בעיר ותראו אליי לסנהדרין 120 אז אם יש לנו עיר שהיא קטנה מועת המניין בנו ראוי לסנדרין קטנה אז יעמידו בשלושה ישפטו הם הדבר הקטון, הדבר הקטן והדבר הקשה יביאו למישהו למעלה למעלה מהם וכמו כן אם אם אנו נוגסים בעם אלו השוטרים שסובבים בעיר בשוקים ובחובות וכולי ואז אומר החינוך שיש תנאי בסיסי בקיומה של מצווה זו ואין מעמידים סנהדרין לעולם בין סנהדרין גדולה בין סנהדרין קטנה אלא סמוכים כלומר יש כאן תנאי בקיום המצווה של מינוי שופטים ודיינים שאותם שופטים ודיינים יהיו סמוכים. מה זה אומר סמוכין? אומר החינוך, משה רבנו שמך לתלמידו יהושע כמו שכתוב וסמוך את הדיו עליו. כמו כן שמח ל70 הזקנים שאסף אליו ואותם הזקנים שמכו לאחרים ואחרים לאחרים עד סוף כל הסמוכים. אפשר לראות הרחבה של הדברים בדברי הרמב"ם. תראו במקור ד' בהלכות סנהדרים בפרק ד' הלכה א' כותב הרמב"ם אחד בית דין הגדול ואחד סנהדרין קטנה או בית דין של שלושה גם בית דין של שלושה צריך שיהיה אחד מהם סמוך מפי סמוך ומשה רבנו שמך יהושע ביד שלאמר וישמוך את ידיו עליו ויצווהו וכן ה70 זקנים משה רבנו שמחם ושרתה עליו שכינה ואותם הזקנים שמכו לאחרים ואחרים לאחרים ונמצאו הסמוכים איש מפי איש. כלומר, צריך שתהיה רציפות איש מפי איש עד בית דינו של יהושע ועד בית דינו של משה רבינו וכולי. גם בהלכה ד' כותב הרמב"ם, תראו במקור ה אין קרועים אלוהים אלא בית דין שנשמח בארץ בארץ ישראל בלבד. גם בית דין שלושה לא נקרא אלוהים אלא אם כן זה בית דין שנשמח בארץ ישראל בלבד. והם האנשים החכמים הראועים לדון שבדקו אותם בית דין של ארץ ישראל ומינו אותם ושמכו אותם אז אם כן נחזור לדברי החינוך היכן שיצרנו אז דברי החינוך ברורים שמצוות מינוי שופטים ושוטרים מותנת בכך א שיש לנו דיינים סמוכים א איש מפי איש עד משה רבנו כותב ה ממילא כותב החינוך בנוהג את מצווה זו, כלומר סנהדרין גדולה או קטנה הוא בדין של שלושה בארץ ישראל דווקא בארץ ישראל ששם יש שמיכה אבל לא בחוץ לארץ שאין סומכים בחוץ לארץ אבל מכל מקום כל הנסמך בארץ ראוי לשפוט אפילו בחוצן הארץ וזהו מה שאמרוזכנ במכות דף ז סנהדרין נוהגת בארץ ובחוץ על הארץ כלומר אומר החינוך שמצוות מינוי שופטים ושוטרים מצוות המינוי נוהגת אך ורק בארץ ישראל, שרק בארץ ישראל ניתן לסמוך, אבל לא בחוץ לארץ. עכשיו נגיע בעצם מכוח זה להבין מה המעמדה של המצווה הזו בימינו. אומר החינוך בפסקה הבאה, וזאת אחת מן המצוות המוטלות על הציבור כולם שבכל מקום ובקום ומקום. וציבור הראוי לקבוע ביניהם בית דין כמו שבבר מסכת סנהדין לב עמוד ב ולא קבעו להם ביטלו עשה זה ועונשם גדול מאוד כי המצווה זו עמוד חזק בקיום הדת כלומר החינוך כאן מכניס גם את הערך הערך האידיאולוגי של קיומה של המצווה הזו כלומר לייסד ממסד שיפוטי ממסד של בית דין הוא עמוד חזק בקיום הדת. בית הדין דנים, בית הדין אוכפים, בית הדין מסובבים דואגים לכך שדיני שהדת תעמוד על טילה. כותב החינוך בעקבות האמירה הזו שהמצווה הזו היא עמוד חזק בקיום הדת ויש לנו ללמוד מזה שאף על פי שאין לנו היום בעבודתנו סמוכים ואני מוסיף וממילא לא ניתן לקיים את המצווה מן התורה של מינוי שופטים ודיינים כי כבר כפי שראינו זה התנאי הבסיסי המצווה הזו קיימת אך ורק אם יש סמוכים והיום בימינו אין לנו סמוכים בעוונותינו. במאמר מוסגר יש ספרים שלמים שנתחברו על חידוש השמיכה ופולמוס השמיכה בתקופתו של מרן הבית יוסף א רבי יוסף קרו מארי ברב שהיה ניסיון לחדש את השמיכה והוויכוח הגדול בין המארי ברב למהלבך כל מי שרצה אולי בטח יעסקו בזה אבל אה לדעבוננו אין לנו היום סמוכים וממילא בפשטות שיט שטת החינוכי שלא ניתן לקיים את המצווה הזו בימינו ודאי לו מן התורה אבל אומר החינוך ואני חושב שזו ה שזה ב בזיקה למה שהוא אמר שהמצווה הזו היא עמוד חזק בקיום הדעת שגם אם אנחנו לא יכולים לקיים את המצווה הזו בתורת מצוות עשה מן התורה אבל הערך של המצווה הוא ערך כל כך חשוב שיש לנו שאנחנו לא יכולים לקיים את המצווה הזו. יש לנו ללמוד מכך שיש לכל קהל וקהל שבכל מקום נמנות ביניהם קצת מן הטובים שבהם שיהיה להם כוח על כולם להחיכם בכל מיני הכרח שיראה להם שיראה בעיניהם בממון או אפילו בגוף על עשיית מצוות התורה ולמנוע מקרבם כל דבר מגונה וכל אדמנו וכולי וכולי בפשטות נראה מלשון החינוך ויש לנו ללמוד מזה זה שבאמת המצווה הזו של מינוי שופטים ודיינים בזמן הזה אינ אינ נוהגת כלל מן התורה וכפי הנראה אפילו מדרבנן היא לא נוהגת וכל מה שאומר החינוך לכל יותר יש עניין יש לנו ללמוד מזה בגלל העניין המהותי של עמוד החזק בקיום הדעת יש לנו ללמוד מזה שלנו יש מקום לשאוף להעמיד מבינינו אנשים טוב טובים שיפקחו על כל העמדת הדת על טילה. ככה נראה בפשטות מלשונו של החינוך. ויש כאן נקודה מעניינת שכבר הייתי עומד עליה. לכאורה היה מקום לשאול הרי ישנן בין תפקידי בית הדין כל בית דין וגם להורות בעניינים של איסור והיתר. תראו המדרש הגדול במקור ב' שמביא את הפסוק מתייחס לדין של כייפלה ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובנגע לנגע דברי רבות בשרך וקמת ועלית למקום אשר יבחר השם אלוקיך בו אז מבואר במדרש בכמה מדרשים אבל ציטתי פה מדרש אחד אז כותב המדרש כי יפל ממך דבר למשפט וכולי ואני טיפה מדלג מה זה א בין דם לדם אומר המדרש רש בין דם לדם, בין דם נידה לדם לידה, לדם זיבה. בין דין לדין, בין דיני ממונות לדיני נפשות, לדיני מכות, בנגע לנגע. מה זה בנגע לנגע? ניגי אדם, ניגי בתים, לניגי בגדים, דברי אלו ערכים וחרמים והקדשות, ריבות אלו השקיית סותטה, עריפת עגלה וטהרת מצורה, בשרך זלקת שכה ופאה, וקמת מיד וקמת מבית הדין ועלית אל בית הדין הגדול. כלומר, רואים מכאן שבית הדין הגדול בכוח סמכותו כבית דין גדול לא רק מכריע בענייני דיני נפשות א דיני כנסות ודיני מלכות ששמה יש דרשות מפורשות שיש צורך בסמוכין אלא גם עוסק בענייני הוראות הוראות של איסרו בהיתר מה מותר מה אסור מה טמא מה טהור נגעים דם לדם אלו כל המרחב הזה של איסור והתר ביסודו בעצמו הוא לא זוקק סמוכין לא צריך שם סמוכין בשביל להורות להורות באיסור והתר איפה כתוב בתורה שלהורות באיסור ויתר צריך סמוכים הוראת חכם ו אבל אנחנו מוציאים שבית הדין הגדול עוסק בעניינים האלה כן תראו כל הלכות זקן ממרה תראו במקור ו' כותב הרמב"ם הלכות ממרים בפרק א' הלכה ד' שכשהיה בית דין הגדול קיים לא הייתה מחלוקת בישראל אלא כל דין שנולד בו ספק לאחד מישראל אז שואל לבית הדין שבהירו ואז אם הם ידעו אמרו לו אם לא הרי שואל אותו בית הדין או שלוח עולים לירושלים וכולי וכולי מסיים הרמבם וכותב זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם מדבריו זה עוסר וזה מתיר כן, גם בהלכות פרק ג' הלכה ח כיצד דנים זקן ממרה בעת שיפלא דבר ויורא בו חכם המגיע להוראה וכולי אז הרי הוא והחוקים הם עולים לירושלים באים לבית דין שעל פתח הבית לאחר מכן בית הדין שעל פתח האזרה ואחר כך באים לבית הדין הגדול שמשם תורה יוצאת לכל ישראל אז לכאורה כתוב כאן דהדיה ברמבם שכל סוגיית דין כל דין זקן ממרה הוא עוסק במחלוקות שיש בין הזקן לבין כן שאר חכם חכמים בדין בכל סוגיות בכל מרחבי ההלכה גם במרחב כזה של איסור והיתר שזה עוסר וזה מתיר וזה מטמא וזה מ שבכלל נאמר לגביהם שום דבר בעצמותו בעצמותם שהוא זקוקק שמיכה זה הוראה של חכם אז לכאורה זה קצת לא מובן אולי היה מתבקש שלפחות אם לא יהיה מצוות מינו מינוי סנהדרין לפסיקה בנושאים שכן נזקקים להם סמוכים כמו דיני נפשות ודיני קנסות ומלכות אבל לכל הפחות לעניינים של הוראה של איסו ועיתר של איסוניג נגעים קטמים בין דם לדם מה פתאום שלא יהיה מצווה למנות בזמן הזה בית דין שיעסקו בעניינים של א של הוראת איסור והתרים בחינוך שזה הכל בחד המחתא. כלומר, ברור שבשביל הוראת איסור והתר אין צורך בסמוכים. חכם יכול להורות היום חכם מורה בדיני כתמים, בדיני בכל איסור והתר, חכם מורה הוא לא גם לא נשמח איש מפי אישת משה רבינו. אז זה ברור שבשביל להורות את הדין יכול להורות גם חכם שלא נשמח. אבל בשביל עצם מצוות מינוי בית דין הגדול שבירושלים לשמה הצנאי הבסיסי הוא סמוכי גם בשביל הוראת אותם דברים שבעצמותם לא צריכים צמוכים זה החידוש הגדול שיש כאן למיסה בוודאי שכל אחד יכול להורות כל חכם יכול להורות אבל מצוות מינוי סנהדרין זה אך ורק אם הסנהדרין הם יכולים להורות בכל מרחבי התורה ולשם כן צריך סמוכים. אז גם כאשר הם באים גם כאשר חלק מהתפקיד שלהם זה להורות בדברים שלא צכים סמוכים. אבל כל היחיתים זה של מצוות המינוי של סנהדרין הוא אך ורק אם הם יכולים להורות בכל הדברים כולל אלה ש שצריכים שמיכה. ולכן יוצא שגם גם להורות גם בכדי להורות למנות למנות סמוכים ודיינים שיורו בדברי איסור ויתר המצווה למנות ך ורק אם סמוכים בזה גם נוכל להבין מה שכותב הרמבם בפרק ד הלכה ח תראו במקום ח כותב הרמבם ויש להם למנות כל מה שירצו לדברים יחידים והוא שיהיה ראוי לכל הדברים והוא שיהיה ראוי לכל הדברים דברים כיצד חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון ולא להורות באיסור והתר או יתנו לו רשות באיסור והתר ולא לדון דיני ממנות או יתנו רשות לזה ולזה אבל לא לדון דיני כנסות כלומר מה שייך לכאורה דבר תמוע מה שייך תורת צמיכה כשמדובר על הוראה של איסור והתר יש לבית דין נסמוך אותו וניתן לו רשות לדון ולא להורדות באיסו והתר מה שייך תורת צמיכה להוראת איסור ויתר הרי בהוראת איסור וטר לא צריך שמיכה בכן שכתוב אלוהים בכן שכתוב אל משפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני אדיותות שמה נאמר בדיני המשפט שמה נאמר מושג של סמוכין אבל לא נאמר מושג של סמוכין שמדובר על הוראת איסור והיתר מה שייך תורה צמיחה בהוראת איסור והתר התשובה נכון אפשר להורות באיסור והתר גם אם אתה אתה לא סמוך. אבל המינוי, מצוות המינוי של דיינים, גם כ דיינים כאלה שהמנים אותם אך ורק להוראת איסור ויתר, המצווה הזו כמצווה של המדתדת בית דין קיימת רק אם הוא סמוך לכל הדברים. ולכן יש יש אפשרות יש אפשרות לסמוך לדבר ספציפי. כלומר, יש מושג של תורה צמיכה נפקמינה לגבי המצווה שלמינוי. לגבי המצווה של מינוי, סנהדרין, מינוי, שופטים, מצוות המינוי קיימת אך ורק בסמוכים, גם אם ההוראה היא הוראה של ניסוטה, זה לכאורה חידוש שצריך לחדש בו בפשטות. אז אם כן לסיכום שיטת החינוך כפי שראינו היא שבפשטות אין לנו בזמן הזה מצווה מן התורה וככפי הנראה אפילו מדרבנן למנות למנות שופטים ודיינים משום שאין לנו סמוכים בעוונותינו איך אומר החינוך אבל אומר החינוך ראוי ונכון לנו להעמיד מצידנו כאלה שיעמידו את הדת על טילה אבל תראו רבנו ירוחם במקור ט כותב רבנו יוחם צריך עדיין להיות לו רצועה ללקות ומקל למכת מרדוד וסנדל לחליצה וכולי צריך עדיין להיות סבלן וכולי ומסיים החינוך המישרים רבנו ירוחם וכותב מצווה מדרבנן למנות שופטים בכל עיר ועיר אף על גם דין לנו שמחה אתה כדורך בסנדר כלומר אומר רבנו ירוחן נכון אין לנו בעוונותינו סמוכים אז אז לא יכולה להיות המצווה דאורייתא של מינוי שופטים ודיינים אבל עדיין יש חיו מדרבנן להעמיד שופטים למנות שופטים בכל ערביות אפילו שאין סמוכים אז זה כבר שיטה חדשה לכאורה בטור תראו בחושן משפט בהלכות דינים בסימן א' כותב א תנ בפרק כמה דמקות דף ז צנהדרין גדם בארץ חוץ לארץ מסכינה בגמרא שאין חוץ לארץ שווה לארץ שבארץ חייבים למנות בכל פלך ופלך ובכל עיר ויר הראשונים תורכים להסביר מה הפשט פלך ופלך מה ההבדל בין פלך לבין עיר בפשטות פלך זה מחוז ועיר זה זה עיר ובחוץ לארץ אין חייבים למנות אלא בכל פלך ופלך אבל לא בכל עיר ועיר כותב החינו הטור דווקא בזמן שיש שמיכה אבל העידנ דלק השמיכה כל הדיינים בטלים מן התורה כלומר אומר אומר הטור אין אין אין אין מושג של דיינים. מה מה בדיוק אתה רוצה למנות? את מי אתה רוצה למנות? התנאי הבסיסי של המינוי, מינוי שופטים ודיינים, זה שיש לך דיינים. אין לך דיינים כי אין לנו סמוכים. אז מבל אין מצווה למנות. את מי תמנה? כי בכתיב לפניהם ולא לפני אלוהים הכתובים בפרשה דהיינו סמוכים ודרשים לפני ולא לפני הדותות. ואנו הדיותות אנו לפי כך אין הדיינים מן התורה אלא דשליחותיו דקמי בדין כלומר כל מוסד המשפט בזמן הזה הוא מיוסד על הדין שנקרא שליחותי שליחותי דקמי אבדינן המושג הזה כמו זה מושג שראוי להקדיש לו שיעור בנפרד אבל אם תראו במקור יז תראו תקפצו שנייה למקור יז אז א הוא מופיע בגמרא בג גיטים בדף פח עמוד ב הגמרא שמה מספרת שהבייה מצא את רב יוסף דיטי וקם מעשה הגיטה קופא על מתן גט מעשה הגיטה אז הוא שאל אותו והנה נדיתות ות ותניאה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא הגוראות של עובדי קרבים אף על פי שדיניהם כדני ישראל היא אתה רשע להיזכה כנ שנאמר ואלה המשפטים שתשים לפניהם לפניהם ולא לפני הכל דבר אחר לפניהם ולא לפני אדיוטות זה יש איסור הכוח של האכ אכיפה הכוח של הכפייה לדון והכפייה על דיני התורה לעשות הגיטה זה כוח של נתנח ורק לסמוכי אז אמר להנן שליחותי כאבדינן מדידה ההודעות והלוואות איך אנחנו דנים היום הודעות והלוואות מדין שליחותי וקבדינן יחי גזלות וחבלות נמי כי הבדיין שיחותיים במיתה דשכיחה במיתה דלא שכיחה לא הבדין שיחותיים כלומר הדין הזה של הבדיין שליחותי הוא אומרת אומרת הגמרא בגיטי נאמר אך ורק בדברים משכיחים זה לא נאמר בדברים של גזלות וחבולות שאינם שכיחים תראו גם במקור כ בבקמת בד שמה בהמשך הגמרא תראו בעמוד ארבע אז הגמרא מוסיפה כאן עוד תנאי אומרת הגמרא כי הבדין על שליחותיי הוא במילתא דשכיחה ואיד בחסרון כיס דווקא בדבר שהוא מצוי ויש בו חסרון כיס אבל מיתה דשכיחה ולת בחסרון כיסנ ממיתא דלא שכיחה ואת בחסרון כיס לא אבלינשיכותי כלומר הדין הזה של הדין השליחותיי הוא דין מוגבל הוא מוגבל אך ורק לדברים כאלה למקרים כאלה שהם בהגדרה שכיחים ויש בהם חסרון כיס כן זה נפסק להלכה גם ברמבם בשולחן ערוך אה אה נראה את זה בהמשך טוב הסוגיה הזאת של הבדיין השליחותיי הוא אה שליחותה דקמיה שליחותם של ראשונים שליחותי של ראשונים ש שליחותיי שולתם סמוכים היא באמת סוגיה מאוד מעניינת מה ההגדרה שלחותיי וכאב דינן אה אני שוב לא אני לא רוצה להרחיב בזה אבל מר בקצרה אה אנחנו נראה יש בזה מחלוקת האם דין שליחותיי או זה דין דאוריית או דין דרבנן רוב הראשונים נקטו שזה דין דרבנן ויש תשובה של הריב ריבש ידועה בסימן רכ"ח שהריבש כותב ששליחותי כאב דינה זה לא דין שליחות גמור לא דין שליחות רגיל שממנים שליח כמו בכל התורה כולה כי המושג שליח בית דין המוכר זה שליח בית דין שמוציא לפועל את מה שבידין פסקו אבל שליח בית דין שנמסר לו נמסר לו שליחות לדון ולפסוק לחייב ולחייב ולפתור לזכות זה לא מצאנו שליחות מהסוג הזה זה אבל אה אבל אה כפי הנראה שליחותי כאב דינן זה הנחה כן תלוי אם זה דורת נדבר על זה אולי אחר מכן בקצרה אבל זה הנחה שבית הדין הסמוכין כלומר אותם סמוכים ממי משה רבנו או בית הדין הגדול בזמן שנהגו סמוכין כביכול הציל לנו מכוחו ומסמכותו ונתן לנו רשות לדון גם בלא שמיכה. איך זה עובד? האם זה עובד מדאורייתא או מדרבנן? אז זה נשאיר את זה כרגע. אבל אה ברור שה ההורשות הזאת שניתנה לנו, אם ניתנה בפועל או שרק אנחנו עושים את זה כאילו ניתנה לנו, היא אך ורק נאמרה בדברים מאוד מאוד מוגבלים. בדברים שיש בהם יש בהם חסרון כיס והם שכחים. שכיחה. ומי תדיד בחסרון כיס? רואים מכאן אז אני אחזור על זה בהמשך בעזרת השם אני רוצה לשנייה שנחזור לאכן שיצרנו בדברי הטור אז אומר הטור במקור י אנן אדיותות אנחנו אדיותותנו לפי כך אין הדיינים מן התורה אלא דשליחות דקמיאבדינה כלומר רואים לאדיה בטור שכל דין שליחותיו זה לא דין דאורייתא זה דין דרבנן אין לנו דיינים מן התורה גם גם לנוחה גם לאור העובדה שיש מושג שנקרא שאנחנו האדיוטות קיבלנו רשות והצילו לנו מסמכותם בית הדין הסמוכים בזמן שבית הדין הגדול היה בירושלים והוא הציל לנו כביכול מסמכותו בכדי שנוכל להורות גם בזמן בתקופה שאין שמיכה הרי שכל זה לדעת הטור אך ורק מוגדר כתקנה של חכמים אבל אין איזה אין איזה תוקף של דאורייתא אין לנו דיינים מן התורה בזמן הזה אלא שליחותיו דקמה כאב דינן לכאורה היה ניתן להבין או ניתן להבין מלשונו של הטור שוב שהוא הולך בכיוון של החינוך שאין לנו בכלל מצווה של מינוי שופטים ודיינים בזמן הזה משום שאין לנו סמוכים אז אין לנו דיינים אבל הבך תראו בבך במקור יא כותב הבח בסימן א' ונראה מדבי רבנו הידמכות עלמה דעתור דלדידה נמי דליקסמוכין אלא דשלחות דקמדינן לא עדיף מניו ואין חיוב להושיב אין חיוב להושיב בית דין בחוץ עלארץ אלא בכל פלך ופלח ובלבד ולא בכל עיר בעיר כלומר הבח כותב להדיה שיש חיוב גם הזמן הזה להושיב בתי דין בכל פלך ופלך ולא בכל עיר ועיר. כלומר, רבך כותב בדעתו של הטור שאין חיוב להושיב בית דין בחוץ לארץ אלא בכל פלך ופלך בלבד ולא בכל עירויר. משמע שבכל פלך ופלך יש חיוב. מתבאר מלשונו של הבך בדעת הטור שגם לדידן בזמן הזה שאין לנו סמוכין אבל יש מצווה מדרבנן יש חיוב מדרבנן להושיב למנות בית דין בכל פלך ופלך וכך גם העתיק כדבריו הטומים רבי תן איבשיץ בסימן א' אה א באורים כן באורים באות א' גם תיקח כלומר שיטת הטום טומים אחרבך והטומים בדעת הטור שהתור הולך בשיטת רבנו ירוחם שיש בזמן הזה מצווה מדרבנן חיו מדרבנן להעמיד שופטים ודיינים גם אם אין לנו סמוכים אדיותות באמת היה מקום לשאול כאן שאלה יסודית לכאורה יש לנו דין שנקרא קיבלו עליי בגמרא לקמן בדף כג עמוד א הגמרא אומרת שעל טובע והנטבע יכולים לומר נאמנים עליי שלושה רואה בקר כלומר הציבור או הבעלי דינים יכולים לקבל על עצמם גם דיינים פסולים כדיינים וגם עדים פסולים כעדים ויש איזה תוקף יתרה מכך הציבור הוא יכול להמחות ולקבל על עצמו דיינים מערכת משפט ככה מתבאר גם דברי השולחן ערוך תראו במקור יב השולחן ערוך בסימן ב סעיף א' מביא את הדין של של נגדר מילטא שכל בית דין אפילו הם אינםס סמוכים בארץ ישראל. אם רואים שהם העם פרוצים בעבירות אז היו דנים בין מיטה, בין ממון, בין כל דיני עונש וכולי. וכל מעשיהם יהיו לשם שמיים ודווקא גדול הדור או טוב העיר שימחום בית דין עליהם. רואים שיש מושג של בית דין שימחום עליהם. כלומר ככה מברנושא כלים. הכוונה שהציבור עם חאה בית דין כבית דין מוסמח. שיהיה בו את הכוח לאחוף וליישם את דיני התורה. אז לכאורה צריך לשאול מדוע כתבו כל הראשונים שאין לנו אפשרות לקיים בזמן הזה את מצוות מינוי שובטים ודיינים מן התורה? מדוע לא? הרי יש לנו את הסמכות ואת הכוח לקבל על עצמנו גם דיינים שהמנם דיינים כשרים גם טוב עיר וזה תקף נאמנים עלי שלושה רואה בקר זה תקף יתכן מאוד שזה תקף אפילו מן התורה אז מה הבעיה למה שלא יהיה כאן מצוות עשה מן התורה באופן שהציבור יקבל עליו דיינים שאינם סמוכים מה? קושה עצומה על הראשונים. איך איך הם יעלימו מהדבר הזה? אבל נראה להסביר בפשטות על פי דברי הרן בשבועות, תראו במקור יג הרן שואל שאלה. יש לנו הלכה בהלכות שבועת העדות. כידוע עד שנשבע השביע אותו אותו אדם ש שאמר לו בוא ותעידני בוא ותעיד לי עדות ואומר אני יודע לך עדות והוא משביע אותו ואחר כך ואותו עד נשבע לשקב ואחר כך חזר והודע אז הוא מביא קורבן שבועת העדות זה משנה בשבועות בדף ל ואומרת המשנה ששבועת העידות לא נוהגת במי שאינו ראוי להעיד מהתורה היא לא נוהגת בקרוב, היא לא נוהגת באישה, היא לא נוהגת בפסולים. ובהמשך במשנה בדף ל בשבועות אז המשנה שוב חוזרת על אותו דבר. המשנה אומרת שאם אדם השביע מי שקרוב או פסול או יודע עדות עד מפי עד, הוא לא שמע, הוא לא ראה מעצמו, הוא ראה עד מפי עד, אז הוא לא מביא קורבן שבועת העדות. שואל הרמבן שמהרן מביא את הרמבן ששואל הקשה הרמבן למה ללימית נרחי פשיטה ברור דים משום קרובים ופסולים אתנן בריש דמתניין דנה נוהגת בהם ואם משומד מפיעד דקמה שמ דפסול פשיטה וטנילה בסנבן כט כלומר מה החידוש במשנה בדף ל הרי כל כבר נאמר במשנה בדף ל שכל מי שפסול או מי שקרוב או מי מי שראה לא בעצמו אלא עד מפדל הוא לא ראוי להעיד הוא ממילה הוא לא כלול בקורבן שבועת העדות אז מה החידוש בשב במשנה בשבועות בתה אומר הרמבן הביא אותו הרן ותרץ דעת השמואינן שאפילו האמינו האמינן הנטבע על עצמו שאם יבואו ויעידו איתם אפילו אחי פטורים כיוון שמן הדין אינם נאמנים וכניין שאמרו בירושלמי דגסיננתם עדך אחד שאמרו לו הרי אתה מקובל עלינו כשניים יכול להיה חייב תמוד אמר והוא הור ראה את הקשר להעיד עדות ממון יצא אחד שלא כשר להעידות ממון כלומר מתרץ הרמבן החידוש של המשמיד הוא שאף על פי שבעלי דינים ענית בא קיבל על עצמו והאמין לו ואמר אתה מקובל עליי כעת כשר עד אחד אתה מקובל עליי כשניים אז הייתה ואמינה כיוון שבסופו של דבר הנטבע קיבל על עצמו את העד הפסול, אז כבר גם העד הפסול יהיה בכלל קורבן שבועת העדות. לכן אומר הרמבן, מחדשת לנו התורה, מחדשת לנו המשנה על פי הפסוק והוא עד שדווקא מעד שקשר להעיד, רק הוא כלול בשבועת העדות. לא עתיד שלא כשר להעיד. כלומר, אם יש עץ שהוא פסול ביסודו ורק הנטבע ובעלי הדינים קיבלו אותו עליהם, הקבלה של בעלי הדינים לא הופכת את העד הפסול לעד כשר, הוא עדיין עד פסול. אז מה הפשט? איך זה מחייב? אז יש בזה באמת הרחבה גדולה מאוד בראשונים וב כמה שיטות ב בלק לקמה בדף כ"ג. אבל בפשטות בפשטות יש כאן כאין מתנה אפילו. כלומר הנטבע אומר אני מוכן לקבל על עצמי לשלם במקרה והעד הזה הפסול יגיד שאני הדיין הפסול יגיד שאני חייב זה לא אומר שיש תורת פסק דין על מה שהוא אומר אלא זה אומר אם הוא יגיד שאני חייב אז אני משלם בתורת התחייבות בתורת מתנה גם אם אני לא חייב יוצא שלמעשה אין כאן לאמיתו של דבר אין כאן דיינים אין אין כאן עדים, אין כאן פסיקת דין, יש כאן מתנה. ולכן לא מתקיים פה הפסוק והוא עדורעו ידיים לא יגיד ונשא עוונו. אז ממילא אומר החידושי הרי מיגור, הוא שאל את השאלה הזו בסימן א' עוד ב' הוא שאל את השאלה הזו. למה אין מצוות מינוי דיינים בזמן הזה? הרי קיבלו עליהם מעלה אם חום בית דין עליהם. למה אין מצוות? אומר החידושי הרים מגו מה מה זה יעזור? גם אם אנחנו נקבל על עצמנו דיינים שאינם סמוכים, מה שאנחנו מקבלים על עצמנו לא הופך אותם להיות דיינים. דיינים הם לא. דיינים הגדרה בסיסית של דיינים. זה סמוך. אנחנו אדיוטות. אז זה שאתה מקבל לא הופך את הדיין להיות דיין. ובמילא, כיוון שהוא לא הופך את הדיין להיות דיין, אז ממילא אין אין גם מצווה למנות אותו. אין חיוב לקבל אות. אין חיוב לקבל. כי אם אתה גם אם תקבל אתה לא מקיים את המצווה של מינוי שופטים ודיינים כי אם לא דיינים אז נכון שיש אפשרות לקבל אבל אין חובה לקבל כי גם אם מקבלים לא מקיימים את המצווה ככה אה ככה כותב החידוש הרי מגור ובאמת בואו נתקדם הלאה לשיטת הרמבן הרמבן אתם יודעים אולי לפני הרמבן טוב אולי נמשיך לרמבן תראו במקור דז הרמבן בממש בתחילת הפרשה שופטים כותב הרמבן אבל במסכת מכות שנו ויהיו אלה אליכם לחוקת משפט לדורותיכם וכולי אם כן למה נאמר שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שרך אלא בארץ אתה מושיע בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר ובחוץ על הארץ אתה מושיע בכל פלך ולך והיא אתה מושיע בכל עיר ועיר וכולי כותב הרמבן אבל בזמן הזה לאחר שבטלה השמיכה כיוון שכל המשפטים בטלים מן התורה דכתיב לפניהם ולא לפני דיותות ואנ לדיות ענן ואין דיינים בחוץ לארץ אלא תקנה דשליחות אבדינה רואים להדיה ברמבן שדין שליחותיו דכמיה בדינן זה אך ורק תקנה של חכמים זה לא דין דאורייתא אז אין אנו חייבים במצוות מינוי שופטים מן התורה כלל מה מן התורה? האם הרמבן מסכים לדברי הבך, לדברי הטומים? אז מצאתי בתשובת חתם סופר באור החיים סימן נד כותב החתם סופר כך הוא למד פשט ברמבן שדווקא מן התורה אין מצוות מינוי שופטים בזמן הזה אבל מדרבנן יש החתם סובר מעניין הוא עוסק בתשובה שלו בשאלה למה לא מברכים על מצוות מינוי דיינים כן לאחרונה היה מינוי של דיינים ברבנות הראשית מינו כך וכך דיינים למה לא מברכים על המצווה הזו של מינוי דיינים? ומצטט החתם סופר מצטט את דברי הרמבן שאומר הנה תסתכלו ברמבן רק מן התורה אין אבל מדרבנן יש אז הוא אומר וזה גם מוסר כן אומר החתם סופר יכול להיות שאנחנו לא מברכים על מצוות מינוי דיינים לא תקנו ברכה על מצוות מינוי דיינים כי אולי אנחנו לא כלומר האדם יראה לעיניים הקדוש ברוך הוא יראה ללבב אנחנו לא תמיד אולי חלילה אנחנו לא ממנים דיינים שראויים להיות דינים מן התורה וזה ברוך למטלה לכן לכן אין לא תקנו על זה מוסר יש בזה הרבה מוסר אבל כל פנים רואים בחתם סופר שהוא היה ברור לו שיש היה מקום לברכה לתקן ברכה בזמן הזה גם המינו דיינים רק הוא אומר אין אין ברכה כיוון שאולי אנחנו לא מדייקים במינו של הדינים עכשיו בוא ננסה לעמוד מהד דעתו של השולחן ערוך והרמה השולחן ערוך בחוש משפט בסימן א' בסעיף א' רק מביא את ההלכה שבזמן הזה דנים הדיינים דיני הודעות והלוואות כתובות אישה וירושות ומתנות הוא מזיק מהמון חברו שהם דברים המצויים שכיחה מצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס אבל דברים שאינם מצויים אף על פי שיש בהם חוסרון כיס וגם דברים שיש בהם חוסון כיס ואינם מצויים אז הם דנים אותו אלא מוכים סמוכים בארץ ישראל הרמבם אה סליחה השולחן ערוך והרמה השמיטו בפשטות השמיטו לגמרי את הדין של מצוות מינוי דיינים ושופטים בכלל מינוי דיינים ושופטים לא מופיע בשולחן ערוך רק שולחן ערוך עוסק במהם דנים אבל כחיוב למנות דיינים ולהעמיד דיינים בכל עיר ועיר, בכל פלך ופלך, לא מוזכר בשולחן ערוך. והסמה תראו בסעיף קטן א' כותב על דברי השולחן ערוך עוד כתב הטור בגמרא בסנד דףז עמוד ב אמר רבי ירמיה אשר תשים לפניהם אשר תלמד בעלי אלא אלו כלי הדינים וכתב רב הי בית דין צריך שיהיה לו מזומן במושב בית דין מכה לרדוד בו ורצועה לאכות בה ושופר לנדות בו כלומר הטור מביא דברי רב הי גאון שבכל בית דין ובית דין צריך שיהיה כלים מסוימים שזה השופר והרצועה והמקל ותמסמה ומהתימה על המחבר ועל מורם על הרימה שהשמיטו זה דם הם לא כתבו שבכל בית דין ובית דין צריך שיהיה שופר ומקל ורצועה אז הוא כותב יכול להיות אפשר אומר לא ראיתי לרבנן כשישה נזרים בזה זה שיהיה לפניהם אלו הכלים ואפשר בסביר על הלו דלאו צריכו לזה לילדים סמוכים זה תשים לפניהם כתיב אבל סתימת לשון רבי גאון הנלטור לא משמע אחי צריכים כלומר אומר הסמה משמע מלשונו של הטור ורבי גאון שהמצווה המצווה שיהיה כלי הדיינים בכל בית דין ובית דין זה מצווה שנוהגת גם בזמן הזה אז איך זה שעטור איך זה שהשולחן ערוך סליחה איך השולחן ערוך והרימה השמיטו את הדבר הזה ואני שואל עד שהוא מקשה למה לא שמו כלי הדיינים למה למה הוא לא שואל שאלה לא חזינה לרבנן כשישה שמה שבכלל מינו או עמלו או טרכו או דאגו למנות דיינים הוא רק שואל איך זה שהשולחן ערוך והרמה השמיטו בכך שבתוך בית הדין צריך ש כלי הדינים על זה הוא לא תמע איך איפה השולחן ערוך איך איך השולחן ערוך לא כתב את המצווה של מינוי דיינים את החיוב של מינוי דינים שמופיע בטור הרי לפי הבנת הבך בטור נכון לפי הבנת הבך בטור כתוב בטור שאין חיוב מן התורה אבל יש חיוב מדרבנן איפה איפה איפה איפה השולחן ערוך איך יכול להיות ש למה לא טמא העשמה איך איך זה שו איך זה שהשולחן ערוך ברמה השמיטו את החיוב הזה למנות גם בזמן הזה שאין סמוכים למנות דיינים ושופטים מוכח בפשטות מעשמה שהוא למד לא כמו הבח אלא שהעשמה למד כמו שהבנו פשט בחינוך שלדעת הטוב בשולחן ערוך אין בכלל מינוי בזמן הזה אין בכלל מצוות מינוי ולכן הוא לא טמע איך זה שהם לא יזכרו את החיוב למנות הוא רק הזכיר כשיש בית דין למה לא הזכיר הרי מה והשולחן ערוך שיש חיוב שהוא כלי דיינים אבל הוא לא הזכיר הוא לא תמר כך שאין שהשולחן ערוך לא הזכיר את החיוב למנות וזה באמת הפל הפלה אך שהשולחן ערוך והרמה השמיטו כן לכאורה לפי מה שראינו ברמבן החתם סופר למרבן שיש חיוב כן הבח והתו ים למדו בטור שיש חיוב מדרבנן יש נקודה שראוי להתלבט בה ה שח בחושל משפט בסימן שפו סע קטן ד כותב שהכותרות של הסימנים גם נכתבו על ידי הבית יוסף בעצמו הכותרות של הסימנים על ידי רבי יוסף קרו מה הכותרת של סימן א' תראו במקור יד מינוי שופטים בארץ ובחוץ על הארץ מינוי שבטים. אז אולי אולי הוא כן שמח על זה שבכותרת הוא כתב שיש מושג של מינוי. אני לא יודע אבל בפשטות זה דוחק לומר את זה והשולחן ערוך היה צריך להזכיר את זה. אז זה אפלה ופלה. האם האם השולחן ערוך חלוק על כל השיטה שבכלל הוא סבור שאין בכלל מצוות מינוי דיינים בזמן הזה? למה לכל הפחות מדרבנן? דרבנן אולי כן האם השולחן ערוך סבור שבכלל אין מצווה כזו זה ראוי לעמוד על פשט השולחן ערוך איך השולחן ערוך השמיט השמיט את ה השמיט את ה את האפשרות הזאת שלכל הפחות מדרבנן יהיה כפי שכותב המיישרים כדבר פשוט יש חיוב מדרבנן ישארים תלמידו של הראש שיש מצווה מדרבנן וכמו שאמרנו גם ניתן לדייק את זה מלשונות הראשונים שדיברו על כך שמן התורה אין חיוב באמת יש מקום עוד להתפלפל בדברי הרמבן במקור תז הרמבן כתב שבזמן הזה לאחר שבטלה הסמיכה אז כיוון שכל המשפטים בטלים מן התורה ואנ כי אנהדותנן אלא תקנה דשליחות אבדינן אז אנחנו לא חייבים במצת מינוי שובטים מן התורה כלל יש מקום בהחלט לדון לפי השיטות שסוברות ששליחותי אבדינן זה דין דאורייתא ולא תקנה של חכמים בלבד מי שאוכז בשיטה הזו בצורה להלכה זה הנתיבות הנתיבות בסימן א' חוש משפט סימן א' סיב קטן א' נקט בצורה פשוטה שדין שליחותי הוא כאב דינה כלומר הכוח שלנו להורות בזמן הזה שאין סמוכים בהרשאת הסמוכים שנתנו לנו שליחותה הוא נתנו לנו רשות לדון גם בזמן שאין סמוכים בעולם הוא דין דאורייתא גמור הנתיבות אומר את זה על סמך הנתיבות על הסברה של הנתיבות כותב הוא בפשטות זו כוונתו הרי כתוב בתורה ובתי לשופט אשר יהיה בימים ההם והרי גלוי וידוע לפני מי שכתב את התורה שבוודאי הקדוש ברוך הוא ראה שיהיו תקופות שלא יהיה שמיכה והתורה היא תורה של נצח והיא אומרת ובתל השופט אשר יהיה בימים ההם גם כשלא תהיה שמיכה יהיה ממסד שיפוטי יהיה ממסד שימשיך את סדרי המשפט בעם ישראל אומר הנתיבות התורה נתנה כוח לחכמים כן כן התורה נתנה כוח ביד חכמים לייש מערכת משפט גם כאשר יהיו תקופות כאלה שלא יהיה בהם שמיכה בכתוב משרה לחכמים הם יחליטו במה באלו ענפים באלו באלו ענפים בתורה באלו ענפים במשפט ימשיכו ימשיכו א א ימשיכו להעמיד שופטים ודיינים כדי שלא יהיה מציאות של אנדרמוסיה שיו חיים בלהו אז אז חכמים ראו לנכון להשתמש בכוח הזה שכתוב מסרן לחכמים התורה כתבה שמוסד המשפט הוא מוסד של נצח אז הכתוב מסרן לחכמים להחליט באלו עניינים להשתמש בכוח הזה וחכמים לפי רוחב דעתם החליטו שאך ורק בדברים שהם שכיחים ויתבם חסרון כיס אז א נשתמש בכוח הזה אז לפי הנתיבות יוצא שבאמת הדין ששל שליחותי הוא כב דינן הוא דין דאורייתא גמור אז לכאורה אם כל הסיבה שלא נוהגת המצווה הזו בזמן הזה מן התורה לדעת הרמבן היא בגלל שאין לנו סמוכים וכל מה שאנחנו דנים זה אך ורק משום תקנה זה שלחותי הוא כאב דינן אז ייתכן מאוד שזה אך ורק הרמבן לשיטתו הרמבן באמת במסכת יבמות בדף במקור יח הרמבם במסכת יבמות ודאב במקור יח כותב בצורה די פשוטה שדין שליחותי הוא כאב דינן זה דין דרבנן זה לא דין דאורייתא הרמבן עומד על כך איך אנחנו מקבלים גרים בזמן הזה שאין לנו סמוכים ככה הוא שואל כאן נקבד דגר צריך שלושה משום משפט כתיב באלימהנ ממומחין איך אנחנו מקבלים גרים בזמן הזה שאין לנו מומחין והרבה ראשונים עסקו בזה התוספות בקידושים בדף סב ב עמוד ב ואת בגיטים בדף ח עמוד ב ונאמרו בזה שני תירוצים עיקריים גם מופיע ברמבן שיתכן תירוץ אחד שכל הדין של משפט שנאמר בגר זה נאמר אך ורק לגבי בית דין של שלושה אבל דווקא סמוכים לזה אין אין אין א זה רק אסמחתא שיהיו סמוכין אבל לא דין גמור ותירוץ שני כל מימר מזה שכתוב וכי יגור איתכם גר אשר בדרך לדורותיכם שגם רבנו נתנאל שם בתוספות בקידוש דף סב עמוד ב נוקט שהתורה שוב גילתה לנו שמוסד הגיור כמוסד שגיור יהיה קיים לנצח גם בתקופה שלא יהיה בה אפשרות להקריב קורבן של הרצאת דמים של גר ולא יהיו דיינים סמוכים עדיין המוסד של הגיור בעם ישראל ימשך אז ממילא אה ממילא לפי זה ממילא לפי זה אז יש אפשרות של גיור גם בזמן הזה שאין סמוכים אבל אחר כך כותב הרמבן ואפשר תראו בשורה האחרונה במקור יח ואפשר דמורה אפילו הידיות דנים בשליחותה יודמך זה המקור שהיכול לשמש מקור לדברי הנתיבות בסימן א' סעיף קטן א' שדין שליחותיי הוא תקף אפילו מן התורה אפשר מן התורה אפילו אדיותות דנים בשליחותי יד מומחים זה יכול להיות מקור לדברי ה הנתיבות אבל כל פנים שיטת הרמבן כפי שעולה מדבר בפירושו לתורה וגם מ נראה עיקר נטייתו בסוגיה בהיבמות בדף שדין שליחותי הוא כאב דין על הזה אך רק תקנה של חכמים זה לא דין דאורייתא וממילא היה ראוי לדון לאותם שיטות שזה השיטה שמובאת בסיפה של דברי הרמבן שדין שליחותי הוא אבדינה זה דין דאורייתא ושיטת הנתיבות כפי שראינו נתיבות בסימן א' שדין שליחותיו זה דין דאורייתא לכאורה היה מקום לדון שגם בזמן הזה יש מצוות מינוי דיינים ושופטים מן התורה גם בזמן הזה למה כי כל הסיבה אומר הרמבן שאין מצוות מינוי כי אין לנו סמוכים אין לנו דיינים אבל אם דין שליחותי כאב דין זה דין גמור דאורייתא אז יש לנו דיינים שליחותי הוא כאב דינה אז צריך להיות מצוות מינוי מן התורה יש לדון בזה ולהתפלפל בזה כי באמת אפשר אפשר אפשר היה לומר שדין שליחותיי הוא עובד מעיקרון אחר אני לא הרכים בזה כרגע אבל עובד על עיקרון של קיבלו עליי שאנחנו עושים את עצמנו כשליחותה כעושים שליחותם של בית הדין כן ככה ככה מדקדק מן שלוש של הריבש בתשובה בסימן רכח שבעצם הרעיון הוא שלדורות לכש לכשה עם ישראל לדורות גם בזמן שאין שמיכה יהיה בכוחם לי מערכת משפט בהסכמת הציבור וזה יחשב כאילו קיבלנו סמכות לכך מדברי מדברי חכמים ויהיה לזה תוקף מן התורה מדין קיבלו עליו ככה ככה גם ניתן להסביר ואם זה ככה אם זה באמת הגדרה נכונה למה זה תקף מן התורה אז י שאנחנו חוזרים למה שאומר החידושי הרים מיגור בסימנ שבקיבלו עלי אין מצווה מן התורה של מינוי וקיבלו עליי כי בסופו של דבר כל ה כל הדין שקיבלו עליי הוא מיוסד על כך שהנטבעים בציבור החליטו לחייב את עצמם במידה והדיינים יגידו שהם חייבים אבל זה לא שזה קיבלו עליי הוא לא הופך את הדיינים להיות דיינים מן התורה אז לכן אני אומר יש מקום להתפלפל גם לשיטה שסוברת ששליחותי הוא כאב דינן זה דין גמור מן התורה האם יש לנו מצוות מינוי דיינים בש בזמן הזה זה יהיה תלוי מה יסוד הדין ששליחותיו כבדנה מן התורה על מה על מה הוא מיוסד האם הם מיוסד על כמו שאומר הנתיבות שהכתוב מסרן לחכמים שהתורה העידה בלשונה ובתל השופט אשר יהיה בימים ההם שהתורה היא ניצחית והתורה מדברת גם על תקופה שלא יהיה סמוכים. ודאי יהיה אפשר לי מערכת משפט בעם ישראל והתורה נותנת את הכוח את הסמכות לחכמים להחליט באלו ענפים כן יהיה ניתן לדון ויש איזה אותו ק מן התורה אז לפי זה יכול להיות שגם בזמן הזה יש מצוות מינוי מינוי דיינים בזמן הזה מן התורה או שמצוות או שדין שליחותה יותר דינן באמת מבוסס על עיקרון אחר על עיקרון שהציבור הוא זה שמקבל על עצמו את את הדיינים את המערכת המשפט גם אם איננה איננה מערכת משפט של סמוכין והתוקף של מערכת המשפט נובע מכוחו ובמסמכותו של הציבור לקבל על עצמו מערכת משפט והתוקף הזה הוא תוקף דאורייתא אבל עדיין לפי המהלך הזה אין כאן מצווה מן התורה של המינוי יש כאן אפשרות אבל אין כאן מצווה מן התורה בין פה חיוב כיוון שסוף סוף אין כאן דיינים אז לכן אני אומר יש מקום לדון גם לשיטה הזו יש עוד נקודה נוספת בהקשר הזה. דברים מופלאים שכותב הקריאת ספר בפרק ה. תראו במקור יט. כותב הקירת ספר המבית דבר מדהים. הוא כותב א דיני קנסות הם דנים אותם מלאגים מומחים. אני מדלג כל הנסמכים בארץ ישראל דנים דיני כנסות אפילו בחוץ לארץ וסנדו נוגד בחוץ לארץ וכן אפילו בלא שמיכה. נראה דמדאורייתא דנים דייני חוץ לארץ אפילו בדבר שאינו מצוי בדיני הארץ שבזמן שאין שמיכה כולם שווים והכל הולך אחר החוכמה דבר מה מהל שאומר כאן המבית המבית אומר שכל הדין של שמיכה זה אך ור במקום שיש שמיכה אבל במקום שאין שמיכה כולם שווים והכל הולך אחר החוכמה. אם אין שמחה הולכים אחר החוכמה. מה? דבר דבר א דבר מדהים. כלומר יוצא מדברי המבית שכל הדין שלחותיי הוא כאב דינן. זה אך וחק בזמן שיש בפועל סמוכים. כשיש בפועל בעולם סמוכין ואנחנו רוצים עכשיו לדון במקום אחר שאין בו סמוכין אז אנחנו צריכים את הדין של שליחותה היא. שליחותיי אנחנו עושים את השליחות אנחנו מקבלים רשות מ מהדיינים הסמוכים אבל במקום שמתבטל את השמיכה אז כבר אין דין של שמיכה הכל הולך אחר החוכמה המקור לדבר הזה אז ראיתי באים רבינה בהלכות דיינים בסימן א' האם רבינה מביא את ה את המבית וכותב היה מקום לומר שאולי המבית דיק את זה מזה שהרי מה המקור לכך שאסור לאדיותות לדון? אז הגמרא בקיצים בדף ח אומרת אלו המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני דיותות אומר אומר רבינה שמזה שכל האיסור של אדיוטות לדון הוא מדויק מהלשון לפניהם ולא לפני אדיוטות אז משמ שזה אך ורק כאשר ה לפניהם קיים כלומר כאשר יש סמוכין אז אסור לדון לפני דיותות אבל כאשר אין סמוכין אז מותר לדיוטות לדון אומר האם רבינהזה זה דוח הגדול. כי אז אם זה ה אם זה באמת הפשט, אם זה באמת הפשט, אז חלילה וחס. בוא נמשיך הלאה. הרי הדרשה הזו בגמרא בגפ עובדת עם עוד דרשה. אלו המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עקום שאסור לישראל לדון בדיני עקום. אז מה תגיד? שכל האסור לדון בדיני עקום. זה כבר אשר יש סמוכין. אבל אם אין סמוכין אז אפשר להדליפ חלילה ואחד. אומר רבינה אפשר להגיד דבר כזה הרי הבית יוסף מפורסם מכו שמשפט סימן כו מחודשז מביא תשובת הרשבא מפורסמת שמי שדן בזמן הזה ברכאות של הגויים או בדיני הגויים הרי הוא מחלל את השם ומרים יד בתורת משה ועוונו חמור מאוד גם בזמן הזה אז מה אה מה מה הפשט במבט בזמן שאין שמחה לא צריך בכלל שיחות טירו הכל הולך אחר החוכמה כל אחד יכול אבל לחומר העניין אולי אפשר לומר על פי מה ש כותב הקצות החושן בסימן ג' סעיף קטן א' הקצוות מפורסם ששואל על שיטת הרמב"ם וכולם שואלים על זה הכסף משנה מביא בשם הרמך שהגשה שהרמב"ם כתב אחד גיסה תראו במקור א כאן אנחנו מתקדמים רבותיי בסדר במקור כאמר הרמבם אה א הרמב"ם פוסק הלכה כרב אחאה אף על פי שאין בית דין פחות משלושה רב אחה ברביקא מותר לאחד דו מן התורה שנאמר בצדק לשמות מדאורייתא פוסק הרמבם כרבחבר דרביקה מותר לאחד שלא סמוך לדון בהודעות והלוואות ככה כותב ככה פוסק הרמבם כמו רוחבר דרביקה לא כמו רבי אבא ואז כולם שואלים על הרמבם בשבילכות סנהדרין בפרק ה הלך ח כותב הרמבם שלפי כך תראו לקראת הסוף לפי כך דנים בהודעות והלוואות ויוצא בהם בחוץ לארץ אף על פי שהם בית דין שלחוץ לארץ אלוהים שליחות בית דין של ארץ זה עושים ואין להם רשות דני כנסות בשותה אז כולם שואלים כזה הרמך כזה מי ששם הרמך מה מה מה הרמבם עושה פה מזה כשרטרה לבטרי מה מה הוא עושה מצד אחד הוא פוסק רבה חברי דרביקה בצדק תשפות אמיתך שלא צריך בכלל סמוכין בהודעות והלוואות כן כל אחד גם אתותות יכולים לדון מידח גיסה הוא כותב שאיך יכולים לדון הודעות ולאות בחוץ לארץ הרי צריך אלוהים לא שליחותי הוא כבד איזה שליחותי מה צריך שליחותי לאן אין דין שסמוכים בהודעות ולבואות למה צריך שליחותיו לדעת הרמבם למה קבל למה צריך לקבל כוח והרשא מקמאי או מבדין שבארץ ישראל מבדיין סמוכין אם בכלל אין צורך בסמוכין בהודעות בהבאות זה כולם שואלים על הרמב"ם וזה כמה תירוצים אבל הקצות החושן מישלב על פי דברי התוספות אצלנו בדף ב' עמוד ב ששואלים שמחד גיסה משמע בגמרא שמעתין על אדיותות מזה שכתוב אלוהים ואילו בפרק המגרש בגיטין פח עמוד ב ממטין עלדיותות מזה שכתוב לפניהם לפניהם ולא לפני דותות מתרץ התוספות נראה לפרש דבגית מילדכפייה כן דאחלה ביך רב יוסף דיתי כמעשה הגיטה ואמר לי לדתותנה אבל אלוהים לאלה מלידי יסוי מהרי אלא בית דין בעלמה כלומר התוסות עושים הבחנה בין שני מושגים בין מושג של פסיקת הדין ובין מושג של כפיית דין של עיסוי של אכיפת החוק, פסיקת פסיקת הדין אכיפת הדין. שני הדברים האלה יכולים לעשות אך ורק על ידי סמוכין. גם פסיקת הדין רק על ידי סמוכין למעלתם וחוכמתם של וסבירה שהם הושמחו מאיש מפי איש מפי משה רבינו. וגם אכיפת הדין של יסוי מלידי כפייה זה גם כן יכול להיות אך ורק על ידי סמוכים. אלו המשפטים תשים תשים זה לכלי הדיינים לפניהם ולא לפני דותו אז אומר הקצות החושן שגם הרמבם שפוסק כדעת רבחבר דרביקה שבצדק תשפוט אמיתך שבהודעות והלוואות יכול כל אחד לדון גם אם הוא לא סמוך זה נכון אז זה נאמר אך ורק על הוראת הדין פסיקת הדין זה יכול להורות כל אחד אבל מילד כפייה העיסוי של הדין, היכולת לדון בכפייה, לקוף בן אדם ולהוציא ממנו, כן? להוציא ממנו ממון, לרדת לנכסיו ולקחת את ממונו ולקוף אותו. זה סמכות שניתנה אך ורק לסמוכים. גם וגם הרמב"ם מודה בזה. ולכן הרמב"ם אומר, איך יש בידינו כוח לקוף בהודעות ועבות בזמן הזה? מדין שליחותי הוא כאב דינן. לכן הרמב"ם גם נזכק לדין שליחותי וכאב דינה. למה הוא נזקק? לדין שליחותי? לא להוראת הדין אלא לכפיה. לדון בכפייה. לזה צריך בית דין של סמוכים. ולכן יש צורך בשליחות כאב דינן. להוראת הדין לא צריך לשליחותיו. כי גם אדיות גם אם מי שאינו סמוך יכול להורות. אבל לצורך ככפי שמה צריך סמוך. ממילא אם נחזור עכשיו למבית אז נוכל לומר שאולי המבית היה סבור ככה כמו הרמבם כמו הקצות החוש הרי הרי המבית דברי המבית מוסבים על דברי הרמבם שבאמת כל מה שכותב המבית של אם אין סמיכה הכל הולך אחר החוכמה כוונתו לומר לכאורה היה מקום לשאול למה צריך סמוך אם לקוף את הדין הרי אם לשיטת הרמב"ם אם כל אחד יכול להורות בצדק תשפות אמיתך יכול להורות בהודעות והלוואות אז גם יוכל לקוף הרי יש לנו דין של הפרושם מאיסורה להפרוש אדם מגזל אז למה צריך דין של שמחה לצורך כפייה בדין חמבי תירץ את זה המביא תראץ את זה לעצמו שכל זמן שיש בית דין מומחין וסמוכין אז ממילה הלך אחרבה דין יפה. כלומר אין בכוחו של דיין שאינו סמוך לכפות על דין מדין הפוש שמאיסורה. כי יאמר הנטבה מי אמר שאתה פוסק דין אמת? יש פה דין שבית דין סמוכין. בית דין סמוכין אולי הדין שאתה פוסק הוא לא דין נכון בכלל. הלך אחר בית דין יפה. רק כאשר הפסק דין ניתן על ידי בית דין סמוכים שהם ההרכאה העליונה השיפוטית העליונה המוחלטת שיש בהסמכות של משה רבנו רק לי ש את הסמכות לכפות על זה אומר המאבית מחילה על זה אומר המאבית שכל היכולת לכפות הסמכות הבלדית של הכפייה שהיא ניתנת אך ורק לסמוכים זה אך ורק בזמן שיש יהיה סמוכים בעולם. כלומר, בזמן שיהיה סמוכים בעולם, אז אין יכולת לאף אחד לכפות. כמו שכותב הרמב"ם, אין יכולת לאף אחד לכפות. אם יש אם יש סמוכים בעולם אז אין יכולת לאף אחד לכפות. מי אמר ש מי אמר שמה שאתה פוסק זה נכון? יש כאן בית דין עליך אחרי בית דין יפה. אבל בזמן שאין סמוכים בעולם, אומר המבית, הכל הולך אחר החוכמה. אם אין סמוכים בעולם אז אתה לא יכול להגיד או יש כאן סמוכים בוא נלך לסמוכים אין סמוכין ברגע שאין סמוכין אז ממילא כל לכל מי שניתן ניתנה ניתן הכוח לדון ולהורות אז הוא גם יכול לקוף מדין הפו שמאייסורה זה מה שאולי התכוון ה המבית לומר זה מה שהתכון המבית לומר שבזמן הזה בזמן הזה זה אין לנו שאין לנו שמיחה הכל הולך אחר החוכמה הכוונה היא שכל אחד שיכול לדון הרי כל אחד יכול לדון לפי הרמבם כל אחד יכול לדון בהודעות והלוואות מן התורה לפי שיטת הרמבם בצדק תשמות אמיתך ובא אלא מה אלא מה הדין סמיחה שהיה לצורך הכפייה כמו שאומר הקצות החושן שזה היה נתון אך ורק לנחנתן של הסמוכין אז בזה רך ורק כאשר סמוכים בעולם אבל כאשר אין סמוכים בעולם אז כל אחד היה יכול לכפות על הדין אז יוצא ככה לפי הקריאת ספר יוצא שמורה באמת בזמן הזה שאין שמיכה אז יכול להיות שאפשר אפשרי להורות בהודעות והבואות יכול להיות שיש אפילו מצוות מינוי בהודעות והלוואות וכל מה שלא מורים במילטא שהיא לא שכיחה או שאין בה חסרון כיס זה גוף התקנה של חכמים. כלומר, התקנה של חכמים היא תקנה שבא למעט, היא לא בא לרבות. כלומר, מדאורייתא בצדק תשמות איתך. כל דבר שלא נכלל בקטגוריה של קנסות, נפשות, מלכות, כל מה שלא נכלל בזה אפשר לדון מן התורה לפי שיטת הרמב"ם בזמן הזה. ממילא יתכן אפילו שיש מצווה למנות דאינים. מה שחכמים באו ועשו, חכמים הגבילו שלא ידונו אלא אך ורק בדברים שיש בהם חסון כיס ומילתה דשכיחה. זה חידוש גדול המבית הזה אבל צריך לדעת יש שיטה כזו אז אם כן סיכום יש לנו מקום לדון שגם בזמן הזה יהיה מצוות מינוי שופטים ודיינים מן התורה אפילו אם זה לדעת הנתיבות המשפט ששליחותי כבדין הזה דין דאורייתא יש לדון בכך ואם זה לדעת הקריאת ספר שבאמת מינוי דיינים להודעות והלוואות לא צריך סמוך סמוכים אז לכאורה צריך להיות מינוי אפשר צריך למנות דיינים שידונו בהודעות ולבות לא צריך בשביל זה סמוכים ו ובזמן כשאין שמיכה הכל הולך אחר החוכמה אפילו עניין האכיפה הכל הולך אחר החוכמה אז אפשר גם לאותם דיינים לא סמוכים לחוף מדין הפו שם ייסורה אני רוצה עכשיו אה אה להציג בפני לכם שאלה. אני רוצה לחזור לחידושי הרי מיגור בסימן א' עוד ב'. שואל החידושי הרי מיגור שמבואר בראש. תראו בראש בכתובות בכד כותב הראש כידוע בתולה כתוב בתולה ניסאת ביום הרביעי כן כתובות שאם יש טענת ביטולים אז ביום חמישי א יוכלו לשבת ולדון בעניין הזה. אז כותב שמה הגמרא שמה אומרת בדף ג בכתובות אמר רב שמואל ברבי יצחק לא שם בתקנת עזרה ואלך שהם בתי דינים יושבים בשנים חמישי אבל במקום שבתי דינים קבועים בכל יום אז אישה ניסאת בכל יום והוא עוד התאריח לי אז כותב הראש כן אז הגמרא אומרת שאם בתי דין יושבים בכל יום אז אפשר לשת אישה בכל יום כי למחורת אפשר להביא לבוא ולטעון טענת בטולים בבית הדין אומר הראש מה שכתוב בכל יום זה לאב דווקא כי בשבת אי אפשר בשבת לא עושים קניין וגם ביום שישי כן כי אין בתי דינים גבוהים בשבת אבל כותב הראש תראו בסוף הדברים ומה שנהגו העידנה לכנוס בשישי היום אומר היום כונסים גם בשישי איך כונסים בשישי הרי אין בתי דינים קבועים בשבת אומר הראש לא משום שאף בכל ימי השבוע אין לנו בתי דינים קבועים ומי שיש לו עסק מחניף שלושה הוא מסדר טענותיו בפניהם וזה יכול לעשות אפילו בשבת הביא אותו הטור גם באבן העזר בקיחות קידוש מסמ סד בסוף הדברים כתב אדוניש ומה שנהגו הידנה לכנוס ביום שישי משום שאב ימי השבוע אין לנו בית דינים גבוהים ומי שיש לו עסק מקבץ ג מסדר את הנותן לפניהם וזה יכול לעשות אפילו בשבת מר אומר פה הראש והתור מביא אותו להלכה מעידים על מציאות שאין לנו בתי דינים קבועים. הראש בתקופת הראש, בקהילותיו של בקהילות של הראש, אין לנו דינים קבועים בזמן הזה. מי שיש לו עסק מחנף, מקבץ לו שלושה דיינים ומשוטח את טענותיו בפניהם. שואל החידושי הרים, יעלה על הדעת. הראש והתור סוברים שאין לנו בכלל אפילו מדרבנן אין מצווה למנות דיינים הם מעידים על על תופעה שקיימת אין לנו בתי דינים קבועים גם הראש גם הטור אז יש כאן שתי שאלות שאלה ראשונה קשה על הבך שדייק מהתור מלשונו של הטור שכתב שמן התורה אין לנו דיינים והוא דייק מדבריו שיש חיוב מדרבנן ואילו כאן מדברי הראש בכתובות עולה שאין בכלל חיוב במציאות לא היו בתי דינים לא היה בתי דינים קבועים בכל מקום ומקום לא היה דבר כזה מי שהיה הולך כמופה בישיבה יש בתי דין יש בית דין מה אין בית דין מי שיש לו הולך מה אנחנו מבטלים חיוב מה ש א צריך צריך לעבד צריך לדעת את זה בכל עיר ועיר לא לא בכל הערים יש בתי דין מבטלים פה חיוב הראש והטור מידים שבימינו אין בתי דינים קבועים מה זמרת תמנה אם יש חיוב מדרבנן תמנה אומר הרי אם רואים כאן שחידושי אין חיוב אז קשה על הבך של כתוב וגם דברי לפי דברי הבך יוצא שהטור סותר את עצמו מכשפט סימן א' ואבן עזר סימן סד ד בחושב סימן א' הבח מדייק מדבריו שיש חיו מדרבנן ובאבן העזר בסימן סד מדויק מדבריו שבכלל אין לנו בתי דינים גבוהים איך אפשר ליישב את ה את דברי ה קושיית החידושי הרים אז אני אומר את זה בקצרה ונסיים בעזרת השם ככה לנו מהלך קטן ונסיים בעזרת השם מכדי להבין את זה אז אה צריך לעמוד על שאלה אחת ראינו גם בדברי החינוך בפתיחת הדברים וגם בדברי ה הרמבם בספר המצוות במצוות עשה קעו וגם ב גם בשני תורה שעיר שאנש מעטים כן תראו בספר המצוות לרמבם במקור קו ו מצוות עשה קעו שציונו למנות שופטים ושוטרים אז בהמשך כותב הרמב"ם ועיר שאנשה המעטיים שזה סוף המשנה אצלנו שאינה ראויה לסנהדרין קטנה התמנו בה שלושה לעשות את הדינים הקטנים כלומר בעיר שאין בה 120 שהיא לא ראויה לסנהדר קטנה של 23 דיינים אז ימנו בית דין של שלושה מה המקור להלכה הזאת הרמב"ם, תראו, במקור כ"ז, גם כן סוקר את כל המצוות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה. אז הוא כותב, אני לא אקרא את הכל כמובן, אבל הוא חוזר על הדברים שכבר ראינו אותם בדברי החינוך. אז הוא כותב, "כמה בתי דינים גבוהים יהיו בישראל וכמה מניינם." ואז הוא בבית דין הגדול שבמקדש. אחר כך בית דין של אה בית דין של 20 בית דין של 23 אחד על פתח האזהרה אחד על פתח הר הבית ואחר כך הוא כותב מהמדים בכל עיר ועיר מישראל שיש בה 120 או יותר סנהדרין קטנה ויושבת בשער העיר ואז הוא מסיים ואומר עיר שאין ב-120 מעמידים בשלושה דיינים שאין בית דין פחות משלושה כדי שיהיה בהם רובות אם הייתה בני מחלוקת בית דין בן הדין אז הרמבם גם כן מזכיר גם ב גם בספר המצוות וגם ביד החזקה הוא מזכיר את ההלכה שעיר שאין בה 120 מעמידים בשלושה דינים אוקיי מעמידים בשלושה דינים עכשיו השאלה היא מה המקור לרמב"ם מה המקור להלכה הזו איפה זה כתוב בתורה אז הכסף מישתה כותב תראו במקורמקור כ"ח נלמד מדתנן בסוף פרק כמה במשנה שלנו כמה יהיה בעיר ותאיר יוס דין קכ והפשיטה שאין מניחין אותה בלא בלא בית דין ופחות שבותיי דינים הוא שלושה מה מה המקור לרמבם לפי שיטת הכסף משנה סברה מה מה כלומר מצוות המינוי של התורה זה בית דין של 71 ובית דין של 23 אבל עיר שאין ב 120 אומר הרע כסף משתה פשוט פשיטה לא מניחים איך תניח עיר בלי בית דין מי מה מה יעשו שמה? מי יפקח שמה? מי יפסוק להם? סבריו. נכון? ככה נראה. אבל באמת אה אה באמת צריך צריך חיול בדברי הכסף משנה. כן. באמת ב אה ראיתי בספר שנקרא מעיין החוכמה. מעיין החוכמה נכתב על ידי רבי נוח חיים צבי ברלין. הוא מפורסם יותר בספרו עצי ארזים על אבן העזר ועצה אלמוגים על הלכות עירובי חצרות. הוא א חי בתקובתו של רב חיים מיוז'ין נפטר בשנת תקסב. רב חיים מלולוז'ין במכתב ההסכמה לספרו כותב עליו שדעתו כדעת אחד מן הראשונים. ככה הוא כותב עליו. אל רבי נוח חיים צבי ברלין אז הוא יש לו ספר שנקרא מעיין החוכמה על תרייג המצוות ששמה הוא חורז בשירה ממש בשירה הוא כותב שירה חורז את כל תרייג המצוות על כל קטע וקטע שהוא א חורז שיר אותה מצווה הוא גם כותב הערות ולמדניות אז שמה באמת אה שם באמת הוא כותב בצורה פשוטה שה כמו שהכסף מי שכתב שזה סברה סברה סברה שהם מניחים עיר בלא עיר אבל הוא כותב מן החוכמה כותב זה לא סברה זה נכלל במצוות שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שריך כלומר מצוות שים שופטים ושותוטים תיתן לך בכל שריך זה עליו דווקא בית דין של השלושה בית דין של בית דין של 71 בית דין של 23 אלא תמנה בכל שעריך תמנה שופטים שיהיו רואים לדון היו נדיני וצורקי העיר. אז זה כולל גם בעיירות שאין בהם 120. זה כולל זה כולל גם בית דין של שלושה בעיירות מהסוג הזה. זה הפחות שבבתי הדין. אבל כאן שואל אם רבינה בלכות דעני בסימן א' על השיטה הזו. אם באמת נאמר שמצוות מינוי בית של שלושה בעיר שאין ב 120 זה דין דאורייתא גמור שהוא כלול במצוות שופטים ושוטרים. דנך בכל שעריך אז לכאורה תמוע מאוד הרי מבואר בגמרא לקמן בדף טז במשנה אצלנו מבואר שרק בית דין של 71 מוסמך למנות בית דין של 23 כך כתוב במשנה אין מעמידין הנה אין דנים לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את הכהן הגדול על פי 61 וכולי ואין מוסיפים על האב הזרות אלפ ואין עושים סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של 71. כלומר אין אפשרות למנות בית דין של 26 רק לב רק לב בית דין בית דין גדול מוסמח למנות נכון וככה גם פוסק הרמב"ם תראו את הרמב"ם בלכות סנהדלין במקור לא כותב הרמב"ם אין מעמדים מלך אלא על פי בית דין 61 ואין עושים סנהדרין קטנה לכל שבט ושבט לכל אלא בן יגידו של 71 אם נאמר אם נאמר שמצוות מינוי בדי שלושה הוא גם כן כלול במצוות שופטים ושדרים תיתן בכל שעריך למה לא הזכיר הרמבם למה בגמרא לא מוזכר בדף טוטז עמוד ב שגם אין ממנים בית דין של שלושה אלא אך ורק בית דין הגדול בית דין של 71 מה נפשך אם תגיד לא שהמצווה של מינוי המצוות מצוות מצוות המצווה למלות בדין של 23 נתון אך ורק ביד בית דין הגדול בין של 23 ולא מצוות מינוי של בית דין של שלושה אז מה חטאתי שבכלל יש כאבת מצווה כזאת ממנו נפש אם אתה אומר שמצוות שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שך היא כוללת בתוכה גם בית דין של שלושה אז בית דין הגדול היו צריכים למנות אותם וזה לא מופיע לא בגמרא ולא ברמב"ם. אז מה המקור לרמבם? אם הרמב"ם סבור שביד שלושה כלול במצוות שופטים ושוטרים, אז צריך כתב צריך לכתוב הרמב"ם שאין מעמידים בית דין של שלושה אלאבית דין הגדול שבירושלים רק הם יש בסמכותם כמו בית דין של 23. אז מה המקור? אמרנו אפצחת סברה שהם מניחים עיר ולא יהיה באמת האם אפשר למצוא מקור אחר אז ראיתי ב גם כן ב אני חוזר לחידושי הרים באמת יש לו פה א הרבה חידושים חידושי הרים בסימן א' סעיף ב' כותב בהתחלה אפשרות אחת לומר שבאמת אין כאן חיוב דאורייתא כבר זה לא כלול במצוות שופטים ושוים תיתן לך בכושרך מינוי בית דין של שלושה לעיר שאין בה 20 120 אלא המקור הוא תקנת עזרה תראו בתוספות בבקמה בדף פ עמוד א' אומר התוספות במקור לב ודנים בב וה אם תאמר אבל לא קודם תקנת עזרה היו בית דין קבועים בכל יום כדי אמר בכתובות דף ג אם כן מה התקנה מה הייתה תקנת עזרה הרי היו דנים בחוליום וכי תיקן שלא יהיו גבוהים אלא בבית וה מה תיקן עזרה שיו בית דין גבוהים בב וה אומר התוספות ואומר רבנו טעם שלא היו כבעים תחילה בכל יום אלא בעיר אחת והוא תיקן בכל עיר ועיר כלומר כתוב כאן היו בית דין יושבים בכל עיר ועיר אבל אבל לא בכל עיר ועיר ועזרת תיקן שיו יושבים בכל עיר ועיר בב וה אז בהתחלה אומר חידושי הרים יכול להיות שזה היה המקור של הרמבם לכך שבית שעיר שאין בה 23 א עיר סליחה עיר שאין בה 120 מחויבים להעמיד בבית דין של שלושה דיינים מכוח תקנת עזרה. אז כיוון שזה רק תקנת עזרה אז מובן שאין צורך בבית דין הגדול שימנו אותה. כי הצורך בבית דין הגדול שבירושלים למינוי זה אך ורק כשזה נוגע למינוי דאורייתא. מינוי לדאורייתא זה אך ורק במקום שיש בו 120 ואז אפשר ממנים שמה סנהדרין קטנה וזה הכוח שניתן אך ורק לסמכות לבית דין הגדול אבל כשישיר שהיא פחוטה מ20 ממא שמה מצוות המינוי היא מכוח תקנת עזרה זה האופציה השלישית אז אמרנו סברה אמרנו זה כלול בשופטים ושוטרים עכשיו החידושי הרים מחדש שיש פה תקנת עזרה אבל אז הוא אומר חידוש נוסף. מה המקור לרמבם ולחינוך, לחיוב, למנות בכל עיר גם פחות מן-120? בדיש שלושה. מה המקור לדין הזה? אז אומר החידושי הרים בתיאות יש חידוש גדול מאוד. כתוב בגמרא בסנהדרין בדף נ עמוד ב הגמרא אומרת, תראו במקור לג שבע מצוות נצטוו בני נוח. אחת מהמצוות שנצטבו בני נוח, תראו, יש אומרים אף על הדינים. כלומר, בני נוח נצטוו על הדינים. מה זה דינים? אומר הרמב"ם בפרק ט הלכה יד מכות מלכים. כיצד מצוים על הדינים, מקור לד חייבים להושיב דינים ושופטים בכל פלך ופלך, לדון בשש מצוות אלו ולהזהיר את העם ובנוח שעבר על אחת משוות וכולי וכולי וכולי. כלומר, יש מצווה גם על בני נוח. להושיב בתי דינים בכל עיר ועיר בכל פלך ופלך דדון במצוות בני נוח עכשיו מחדש החידושי הרים חידוש נפלא כתוב בגמרא בסנהדרין בדף נט הגמרא אומרת תראו בהמשך כל מצווה שנאמרה לבני נוח ולא נשנת בסיני במקור ל אז אומרת הגמרא לישראל נאמרה ולא לבני נוח כלומר אם יש מצווה שנאמר אך ורק נח כמו פריה ורביה ולא נשנת בסיני לישראל אם לא נשנת בסיני אז לישראל נאמר ולא לגדול שואלת הגמרא אדרבה מדלא נשנת בסיני נבנה נוח נאמרה ולא לישראל אדרבה תגיד הפוך מזה שהיא לא נשנת בסיני אז המצווה נאמרה רק לבני נוח ולא לישראל אומרת הגמרא ליק מדעם דלישראל שרי ולנוכי אסור אין מציאות, לא יכולה להיות מציאות שמשהו לבני נוח יהיה אסור ולישראל יהיה מותר, שבני נוח יהיו מצובים וישראל לא יהיו מצווים. לא יכול להיות דבר כזה. אומר החידושי הרים בבית יסוד הדברים מופיע גם בגבורת ארי לשאגת אריה במכות דף ז עמוד א וגם הרב שך ראיתי בפרק ט מלכות מלכים באביזרי פרק ט הלכת ד חידוש גדול מאוד אתם יודעים מה המקור לכך מה המקור לכך שיש מצווה למנות בית דין של שלושה בעיר שאין בה עיר עיר שאין ב-120 לכאורה אם אין ב עיר של 120 אין מצוות שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך כי שעריך זה אך ורק בית דין של 20 מקום של 120 ושמה אפשר להמיץ עלדרין קטנה אומר החידוש הרים המקור הוא מזה שאומות העולם בני נוח נצטבו על הדינים וליקה מדעם אין מידי שבני נוח מצווים וישראל לא מצווים כלומר מקום כזה כזה במקום כזה שאין חיוב מצד שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אז יש חיוב מצד דינים מצד בני נוח שנצטבו על הדינים אם בני נוח נצטבו על הדינים כל שכן שכל שכן שישראל הצטבו אלא שאצל ישראל התורה החשיבה את ממונם שצריך סמוכין אי אפשר להסתפק בסתם אדיוטות צריך סמוכין אומר החידושי הרים זה המקור זה מדהים זה המקור של הרמבם לפי זה אפשר להבין אולי חידוש גדול שאומר ה השיט גיבורים תראו בשיטי גיבורים במקור לדו מביא בשם ספר התרומות שכל דין שאינו נמצא אצלנו ואין לנו מנהג שנדון בו כמנהג הנוכרים בעוד כתב בעל התרומות וכן אני אומר לכל דבר שאין דינו מפורש אצלנו ואין לנו מנהג ידוע שהולכים אחר מנהגות שלהם שקרוב דבר זה לדינה ולכות לדינה והם דנים מנהגות כלומר אומר בעל התומות דבר מדהים מביא אותו שיט גיבורים אם יש איזה מנהג של אומות העולם בדיני ממונות שהוא לא נוגד לתורה שלנו הולכים אחר מנהגות שלהם למה וקרוב דבר זה לדין הברכות והם דנים על המנהגות הרי תרחו רבותינו הראשונים ותרכו רבים להבין מה יסוד ההלכה של דינה דמלכות הדינה שכתוב בכמה סוגיות בש"ס בנדרים כ"ח גיטן י בקמטר נד כל הראשונים טרחו להבין מה היסוד ההלכה אומר ה אומר ה אומר הבעל התרומות מה אם זה לא נוגד את דיני התורה ויש לנו מנהג אז קרוב הדבר לדין למה שגם אנחנו אנחנו חוייבים ללכתח המנהגות האלה. מה יסוד ההלכה? יכול להיות שיסוד ההלכה הוא בדיוק מה שאומר חידושי הרי ניגור. שבמקום כזה שזה לא נוגד את דיני התורה שלנו אז אנחנו לא גרועים מדינים שנצטוו עליהם הגויים. כמו ש כמו שבני נוח נצטוו על הדינים. אז כשבני נוח נצטבו על הדינים נצטוו מערכת משפט ומערכת חוקה וכל המנהגים שלהם. עשויים לחייב אותנו במידה וזה לא נוגד דיני התורה מהכוח של דינה דמלכות דינה שיסודו הוא החיוב של שבע מצוות בנוח של דינים שדינים יצטבו אל הדינים אז מדוע שזה לא יחייב אותנו לכאורה יש כאן א יש כאן בסיס חשוב לכל המושג של דינה דמחות דינה כשזה לא לכל פחות שזה לא נוגד עניין תורה יסוד החיוב הוא שנצטוו בני נוח על הדינים ואנחנו כשזה לא נוגד ידי דיני התורה אנחנו לא גרועים מהם וזה לפי החידושי הרים היה מקור ההלכה של מינוי בית דין של שלושה בעיר שאין בה 120 מכוח הדין של בני נוח שאנחנו לא גרועים מבני נוח חידוש גדול מאוד שאומר החידוש הא עכשיו אני אני רוצה להביא עוד שיטה אחת אני חוזר לה עם רבינה ביחוד מסימן א' האם רבינה מצא מקור אחר אז הצאנו כרגע כמה וכמה אפשר אפשרויות. מה המקור לשיטת הרמבם של מינוי בית דין של שלושה בעיר שאין בה 120? אחד כסף משנה אומר סברה. שתיים אה שתיים ראינו אופציה שזה כלול במצוות שופטים ושוטרים של מיין החוכמה. שלוש ראינו אופציה של תקנת עזרה. ארבע בני נוח דינים חמש. האם רבינה אומר מביא ספרי? הספרי אומר תגו במקור לז שופטים ושוטרים מני שממנים בית דין לכל ישראל תמוד אמר שופטים תיתן לך מני שממנים שוטרים לכל ישראל תמוד אמר שוטרים תתן לך ושבטו את העם בעל כורחם משפט צדק ולא כבר נאמר לו אתתם משפט תלמוד משפט צדק זה מינוי הדיינים אז יש גרסה של הגרה לספרי הזה תראו בספרי מגרות הגרה שגורס הפוך שבושפטו את העם זה מינוי דיינים משפט צדק זה בעל כולכם. כלומר אומר האם רבינה מה זאת אומרת ושפטו את העם זה מינוי דיינים מה אז מה כתוב שים שופטים ושוטרים תדחה בכוש זה לא מנוי דיינים לכאורה יש פה כפילות בפסוק ושבטו את העם זה מינוי איזה מינוי על ידי דנים אתה מדבר אומר הם רבינה רואים מכאן שיש שתי מצוות של מינוי דינים יש מצווה אחת ששופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך שזה עיירות שהם מעל 120 ששמה יש מינוי של בית דין של 71 שממנים סנהדרות של כג אבל מעבר לזה יש מצווה על כל ציבור וציבור מעם ישראל גם בעיירות שאין בהם למנות בכל עיר ועיר בנד ש שלושה וזה ושבטו את העם משפט צדק זה מפורש ממילה לצורך המצווה הזו לא צריך בית דין הגדול כל ציבור וציבור יכול למנות ומיושבת קושי עם רבינה הקושיה שהוא ינח איך יכול להיות שזה לא נכלל ברמבם שרק בית דין הגדול מוסמחים למנות בית דין של 23 נכון אבל בית דין של שלושה זה חיוב שמותל על כל ציבור וציבור מה אני רוצה להרוויח מפה באמת יש כאן הרבה אריכות אבל אבל אה מה אני רוצה להרוויח מפה? שימו לב ושפטו את העם זה מינוי דינים. משפט צדק לפי גרסת הגרה זה בעל כורחן. עכשיו אני שואל שאלה ובזה אני מסכם את הכל בעזרת השם יש לנו כאן חיבור בין שני דברים בין מינוי דיינים לבין אכיפה של דיינים בעל כוחה לדון את העם בעל כוחו יש לנו שופטים ויש לנו שוטרים האם שתי המצוות הללו הם מצוות נפרדות או שהם מצווה אחת מה הדין אם יש שופטים, יש אפשרות למנות שופטים ואין אפשרות למנות שוטרים. האם עדיין קיימת מצוות מינוי שופטים? תראו את הפסיקטא. בפסיקטא במקור לחפסיקטא פותחת. רב ליעזר בן שמוע אומר אם יש שופטים, אם יש שוטרים יש שופטים. אם אין שוטרים אין שופטים. כלומר לפי רבי לזר בן שמוע שתי המצוות הללו זה מצווה אחת בעצם ההת עליה אם אין שוטרים אין שופטים לומצות בברייטה שמובאת לאחר מכן בפסיקטא נראה לכאורה לא כך תנו רבנ מינין שממנים בית דין על ישראל כולו תמיד שופטים תטה שוטרים לכל ישראל מנין תמוד מה שוטרים תיתן כאילו לכאורה מלשון הפסיק קתה שיר החיבה לשתי באבות למה לא כתוב מני שממנים שופטים ושוטרים לכל ישראל תמוד אמר שופטים שופטים ושוטרים תן קצת משמע אולי שזה שתי מצוות נפרדות באמת ראוי לחקור בזה האם מצוות מינוי שופטים ושוטרים היא מצווה אחת או שתי מצוות נפרדות אז אני אגיד בקצרה יש שאלה מפורסמת יש תשובה מפורסמת של הרשבה בחלק א' א סימן יח תראו במקור לט הרשבא שואל למה אין מברכים על המצוות כולם כגון המלווה את חברו והתוען אמו וכיצא בהם למה לא מברכים על על כמה וכמה מצוות אז כותב הרמבם א ששלך הרשבא וכן אין מברכים על מצווה שאינה תלויה כולה ביד העושה ממני שאפשר שלא יתרצה בחברו ונמצא המעשה מתבטל כגון מתנותנים אתה בא לתת מתנה לאני והוא לא רוצה לקבל אז זה נמצא מעשה מתבטל כותב הרשבא וכן על דבר שהוא מסור לבית דין כגון עשיית הדידים שמה לא יקבלו בעלי הדינים בדעתו כלומר למה לא תקנו ברכה על עשיית דין לא על מינוי אנחנו לא מדברים כרגע על מינוי על עשיית הדין שבצדק תשפות אמיתך למה לא מברכים על המצווה הזו כי אולי בעלי הדינים לא יקבלו את דעתו לכן לא תקנו על זה ברכה שואל החתם סופר בתשובה באור חיים סימן נד מביא את קושיית המארץ חיות שהיקשה על הרשבה מירושלמי בירושלמי בברכות הגמרא מספרת היו במקור אומר שרבי חגאה ורבי ירמיה סלקו לבוותא קפץ רבי חגאה ובירך עליהם מה זה בי חנוותא אומר המרב פולדה שמה או פולדה שבחנוטא זה מקום מקום שדנים שם בית דין זהו רבי חגי בירך על מה אומר המרב ולדה בירך על המצווה שישבו לדין דינה כלומר לפי הפירוש שמרב פולדה רבי חגאי בירך על עשיית דין כלומר דיינים לפני שמתחילים לדון ברוך אתה השם אלוק ש על עשיית דין לא יודע מה נוסחה של ברכה אבל בירושלמים ברכו אז שואל החתם שואל המרץ חיות קשה על הרשבה הרשבה ואמר שלא מברכים על עשייתי דין שמה לא יקבלו באלי הדינים את דעתו אבל בירושלמים לפי פירוש המרפון הזה שכן מברכים על הדין כן אז אומר המארץ חיות שהסברה של הרשבה היא שלא מברכים על קלקול כלומר החשש הוא ש בעלי הדנים לא יקבלו את דעתו והדינים יצטרכו לחוף אותו ויהיה פה מצב של כפייה בכוח ולא חז"ל לא ראו לתקן ברכה על מציאות מקולקלת על קלקול ומה סובר הירושלמי ירושלים הוא סובר אומר אומר המארץ חיות שמתקנים ברכה על תחילת מצווה גם אם היא לא גם אם לא על גם אם א על תחינת המצווה די תחינת המצווה אבל לכאורה היה מקום להגיד לאור מה שחקרנו אולי אולי דבר אחר מה המחלוקת בין הירושלמי לבין לבין הרשבא אפשר להגיד טוב נקצר בזה שבוא הזמן שלנו נסתיים אה אני אגיד את זה בקצרה יכול להיות שיסוד המחלוקת הוא בדיוק בשאלה הזו האם לא לא השאלה האם מברכים על קלקול או לא מברכים על קלקול אלא אלא השאלה היא האם האם א אה הדין של בית צדק תשפות אמיתך והדין של אכיפת הדין כן האם הם דינים שהם תלויים זה בזה כלומר האם קיום פסק הדין הוא חלק מהמצווה של עשיית הדין או שלא וזה נקודת הוויכוח ביניהם כאשר הירושלמי היה סבוק כמו התנקמה איתכן לפי מה שדייקנו שזה שתי מצוות נפרדות יש מצווה של עשיית הדין ויש מצווה של אכיפת הדין של קיום פסק הדין או יש דין של של שוטרים יש של שופטים תיתן ויש של שוטרים תיתן לשני דינים נפרדים אז גם אם בעלי הדינים לא יקבלו את דעתו כן גם אם בעלי הדנים לא יקבלו את דעתו ונמצא שלמעשה לא יתקיים פה או האכיפה או מצוות האכיפה זה לא אומר שלא התקיימה המצווה של עשיית הדין כן הייתי מרחיב פה בטוב זמן אבל הרעיון הוא שיתכן מאוד שהירושלמי סבור שפס אכיפת הדין הוא לא חלק ממצוות עשיית הדין אז כיוון שהוא לא חלק ממצוות עשיית הדין זה שאפשר לברך על זה ברכה. מה שאם כן הרשבה הלך כמו שיטת רבי עזר בן שמוע שאם אין שוטרים אין שופטים אם אין שופטים אין שוטרים ה בעצב זה דין אחד אם אין אפשרות לאחוף את הדין ואם יש אפשרות שדי בעלי הדין לא יקבלו את דעתו ממילא המצווה תתבטל לגמרי גם מצוות עשיית הדין מתבטלת לגמרי ובאמת ה יש ראיתי בגאון רבי זלמן ביורי דעה בסימן א' א בקונטס אחרון אות ז שכותב את הדבר הזה שחלק ממצוות עשיית הדין של בית צדק תשפות אמיתך היא לא רק פסיקת הדין אלא גם עשיית כל תצדקה כדי שהדין יצא לפועל כדי שהדין יהיוסם כלומר מצוות שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שיך אמנן שתי מצוות נפרדות זה מצווה אחת ובאמת תראו באור החיים האור החיים במקור ה תראו בזה אנחנו מסיימים כותב האור החיים וטעם השוטרים אמרו בפסיקטא רב לזר בן שמוע אומר אם יש שוטרים יש שופטים אם אין שוטרים אין שופטים הדברים מוכיחים שאם אין שוטרים אין חיוב מצוות שופטים ומעתה כל שיודעים ישראל שהם אינם נשמעים לשופטים והשופטים אינם יכולים לחופה עם אין חיוב במינוי השופטים וכל שהם נשמעים לדייניהם ולא שוטרים חייבים למנות שופטים וקוראים לנו בשופט זה שופט זה שוטר כלומר אור החיים כותב כדבר פשוט כדעת רבי עזר בן שמ יתכן מאוד שהוא למד שאין בכלל מחלוקת כלומר מה שאנחנו רצינו לומר שיש הוא סבר שאין בכלל מחלוקת זה פשוט ברור לו ששופטים ושוטרים זה דבר אחד ואם אין שוטרים אין מצוות מינוי שופטים כי מצוות עשיית המשפט היא לא רק פסיקת הדין כי היא גם אכיפת הדין והוצאתה על הפועל ואם אין את הכלים לעשות את זה אז אז אין מצווה למנות שופטים אז ממילא אפשר לומר יותר מזה אפשר לומר שגם עכשיו אני חוזר להם רבינה אפשר לומר גם אם לא נקבל את דברי אור החיים הקדוש ונגיד שמצוות מינוי שופטים ושוטרים הם שתי מצוות נפרדות אבל לגבי המצווה של מינוי דיינים של ושפטו את העם משפט צדק שמה כולם מודעים שבפסיקטא ושפטו את העם זה מינוי דיינים משפט צדק בעל כורחם שמה כבר אין לך שמה פשטות פשוט שכולם אמורים להודות שהאכיפה של בעל כורחם היא חלק ממצוות ושבטו את העם משפט צדק שהרי זאת הפרשנות של המצווה ושבטו את העם מה משפט צדק גם אם תרצה לבוא ולומר ששופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אלו שתי מצוות נפרדות ובמינוי בית דין הגדול וסדין של כג אז שתי המצוות הן נפרדות ונלויות זו וזו הרי שכשאנחנו מגיעים למצוות ושפטו את העם זה מינוי דיינים משפצת בעל כורחם עכשיו בוודאי אפשר לומר ש שמינוי הדיינים שלושה בבתי דינים הוא אך ורק כאשר יש להם את היכולת לאחוף את הדין לעשות משפט צדק בעל כוכה אז אשתדת לאחי אז אפשר לישב אה אפשר ליישב את את הקושיה שהקשנו איך זה שהשולחן ערוך איך זה שהראש והתור העידו שבתקופתם אין להם בכלל בתי דינים קבועים איך זה מתיישב עם מה שדיקנו האחרונים דיקו מלשונותם של הטור בעצמו ומלשונותם של הראשונים הרבנו ירוחם הטו הראש שיש חיוב מדרבנן יש חיוב כל ש התורה אבל חיוב מדרבנן יש התשובה היא נכון יש חיוב מדרבנן למנות שופטים ושוטרים אבל זה אך ורק אם יש להם יכולת לאחוב את הדין אם יש להם סמכות לאחוף את הדין לקוף את הבעלי דינים לרדת לנכסיהם של הנטבע אבל אם אין להם אפשרות לחוף את הדין אז כולה עלמה מודעים שאין חיוב כזה. אין חיוב של מינוי שופטים ודיינים בזמן הזה אם אין להם את היכולת לאחוב את לאחוב את זה מצד המסד מצד הציבור. לדעווננו היום אין לנו את היכולת הזו של דיינים שדינים דיני תורה לחוף. יש יש מושג של בתי דינים היום עם שטר בוררות. שטר בוררות זה שטר ששוב בעלי הדינים מסכימים שתהיה אפשרות אכיפה אין נותנים את הכוח לדיינים לחוף אם אבל הכוח הוא לא הוא ניתן להם על ידי בעלי הדינים הוא לא הוא לא ניתן על ידי על ידי אין להם את הכוח הזה מכוחם מעצמותם אז ממילא אין חיוב גם של מינוי מהצד הזה אז לסיכום לסיכום הדברים אז אני אסכם רק את כל השיטות שראינו ביחס למצוות מינוי דיינים בזמן הזה זה אז ראינו עכשיו סליחה אז מסביר למה השולחן ערוך והרימה השמיטו את המצווה של מינוי דיינים הם השמיטו לא בגלל שהם לא מסכימים שיכול להיות שיש חיו מדרבנן יכול להיות שיש חיו מדרבנן אבל כל זמן שאין אפשרות של או סמכות של אכיפה אז אין בפועל את את המצווה הזאת מצווה זו לא קיימת אם אין בפועל את האפשרות לאחוף אז אז זה סיכום ככה אז ראינו ששיטת שיטת אה א שיטת התלבטנו בשיטת הנתיבות ושיטת הקריאת ספר האם יש מצווה מדאורייתא שמינוי דיינים בזמן הזה יכול להיות שיש מצווה מדאורייתא ראינו שיטת המישרים שזה דין דרבנן ראינו את שיטת החידושי הרים שיכול להיות שאפילו דין מדין מצוות בני נוח יהיה חיוב והתפלפנו בשיטת הראש והטוב שיכול להיות שיש חיוב מדרבנן אבל כל זה טוב טוב ונכון אך ורק אם לחיוב הזה יהיה סמכות יהיה כוח וסמכות לאחוף וליישם ולהוציא לפועל את ה את הדין אבל אם אין את היכולת הזאת מסתבר מאוד לומר מכל שכן לפי שיטת האור החיים שאם אין את הכוח הזה אז אין בכלל מצווה של מינוי שופטים אז יהי רצון שנגיע בעזרת השם לקיום ושיב שופטה כבר הראשונה וצאה כבתחילה שיחזור להיות פה דין תורה וסמכות לדיני תורה בעזרת השם תודה Да. [מוזיקה]