שיעור כללי - קידוש החודש ודיני טעות באמירת יעלה ויבוא | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

בעזרת השם בשבוע הבא נתחיל פרק שלישי בלי לימוד העיון ו השיעור השיעור הבא כבר של של רב גבריאל יהיה על א יהיה על תחילת פרק שלישי אבל היום כדי לסיים את אה את פרק ראשון נותן ן שיעור אחד לפחות על ענייני קידוש החודש ו בשם בשם כך נלמד את ה סוגיה של הראשונה של קידוש החודש ונדון במשהו הלכתי שיוצא מההבנת הסוגיה הזו וגם נראה את ה מחלוקת הגדולה ביותר שיש בעניין הזה של קידוש החודש והדברים נוגעים גם לימינו. אז נתחיל עם הגמרא. הגמרא בדף י עמוד ב. עיבור החודש בשלושה. הלשון עיבור החודש הוא לשון קצת קשה. כשלכאורה יש לנו מושג שנקרא קידוש החודש. יש גם אפשרות לדבר על חישוב אומר אומרת הגמרא חישוב לא קטנה קידוש לא קטנה אלא עיבור לא לקדשה וממילא לעבר אמר הביתני קידוש החודש תנמיא אחי קידוש החודש ועיבור השנה בשלושה דברי רבי מאיר אמר רבא והיה עיבור קטנה אלא אמר רבא קידוש ביום עיבור בשלושה אחר עיבור לקידוש ומני רבי אלעזר בן צדוק היא דתנן רבי אלעזר בן צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשים אותו שכבר קידשו הוא בשמיים ארבע דעות תנאים יש לגבי המושג קידוש החודש יש דעה אחת דעתנקמה מופיעה במשנה במסכת ראש השנה בדף כד קידוש החודש ישנו בין בזמנו בין שלא בזמנו. בזמנו הכוונה ביום 30, שלא בזמנו ביום 31. בשני המקרים הללו יש מעמד של קידוש החודש. ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש. הדבר הזה נעשה בין כשהחודש יהיה חסר של 29 ימים, בין שהחודש יהיה מלא שיש חודש של 30 יום. בזמנו זה כשהחודש הוא חסר ויום ה-30 הוא יום הראש חודש ו שלא בזמנו שהחודש הוא מלא והיום ה-31 הוא ראש החודש רק כדי לתת הסבר מאוד מאוד קצר חודש מהלך לבנה שלם היקף שלם של הלבנה הוא 29 וחי וקצת יותר א ימים כט יום יב שעות ותשצג חלקים תשצג חלקים הכוונה תשצג 793 חלקי שעה כאשר מחלקים את השעה לתטרטראפ חלקים טראפ זה 1080 שעה שמחולקת ל1080 חלקים מתוכה זה המהלך של ירח קוראים לזה כתיב כט יום יב שעות תשצג חלקים עכשיו אם היה כט ויב חודש אחד מלא חודש אחד חסר ובזה היינו מדויקים מכיוון שיש לנו את התשצג חלקים הללו לכן א אף על פי שבדרך כלל יש לנו חודש מלא חודש חסר יש שנים ולפי החשבון של הלוח ישנם שני חודשים שמדי פעם מזיזים אותם וזה חשבן וכסלב אבל אה בכל מקרה זה הסיבה לחודשים החסרים והמלאים אז לפי דעתנקמה במשנה מסכת ראש השנה בכל מקרה מקדשים בכל מקרה בית הדין אומר מקודש בין אם זה ביום א 30 הראש הראש חודש החדש בין זה ביום 31 דעת רבי אלעזר ורבי צדוק לא בזמנו מקדשין אותו אם ראו את הירח בלילה ש של יום ה-30 זאת אומרת בלילה שבין 29 ל-30 ראו את הירח הגיעו עדים באים לבית הדין בית הדין ביום 30 מקדשים אותו ואז ראש בית דין אומר מקודש וכל עונים אחר מקודש מקודש אם לא ראו את הירח בליל 30 או שראו אותו ולא הספיקו לדון בבית הדין לא משנה בין כך ובין כך ולא קילשו אז יום 30 לא יהיה ראש חודש מה יהיה ראש חודש יום 31 יהפוך להיות ראש חודש והחודש יהיה חודש מלא ורק יום 31 יהיה ראש חודש במקרה כזה זה אין צורך לקדש, אין צורך להגיד מקודש מקודש כי זה כבר אוטומטי מקודש אין לנו אפשרות לחודש אחר או 30 או 29 זה מספר הימים שיש בחודש לא יכול להיות חודש 31 יום אין דבר כזה רק חודשים של אומות העולם יש להם 31 אצלנו או 29 ימים או 30 ימים אז ברגע שחלפו להם 30 ימים ומגיע יום 31 כבר אין צורך שבית הדין יכריזו מקודש כי זה כבר זה מה שיש לא אין צורך זה זו דעתו של רבי אלעזר ורבי צדוק אז א הבאי ניסה להסביר את המשנה שלנו עליבה דתנקמה רבא מסביר את המשנה שלנו עליבד עלבד רבי אלעזר ברבי צדוק וכמה שכתוב עיבור החודש זה קידוש ביום יום העיבור רב נחמן מגיע לדעה השלישית יש עוד תנא פלמו הדעת דעתו של פלמו בדיוק הפוכה מדעתו של רבי אלעזר ברבי צדוק וכך אומרת הגמרא רב נחמן אמר קידוש אחר עיבור בשלושה ביום עיבור לקידוש ומני פלמוי דתניה פלמ אומר בזמנו אין מקדשים אותו שלא בזמנו מקדשים אותו לא ניכנס עכשיו לדעתו של פלמו שלא נפסק על ההלכה זו הדעה השלישית רב אשי אמר לעולם חישוב קטנה ומהי עיבור חישוב דעיבור ואייד דקביל למיתנה עיבור שנה אתה אינ מעבור חודש חישוב חודש אין קידוש חודש לא מני למה אתה משתמש בלשון חישוב ולא בלשון קידוש רבי אליעזר ידתני רבי אליעזר אומר בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מקדשים אותו בכלל חולק על המשנה מסכת ראש השנה אין בכלל מעמד של קידוש החודש יש רק חישוב שנאמר וקידשתם את שנת ה-50 שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חודשים עד כאן הסוגיה אצלנו נפסקה הלכה כדעתו של רבי אלעזר ברבי צדוק לא ניכנס עכשיו לשאלה שאלה למה אבל ככה נפסקה הלכה כמו רבי אליעזר ברבי צדוק כל הראשונים ככה פוסקים ולכן אנחנו רוצים להסביר את דעתו של רבי אלעזר ברבי צדוק ויש ארבעה הסברים ארבעה הסברים בראשונים נאמרו לדעתו של רבי אלעזר ורבי צדוק ובואו נראה רשי אצלנו אומר כך אה הנה כן בזמנו ביום 30 דתולדתו ביום 30 הוא דאין חודש לבנה פחות בכט יום ומחצה ותשצג חלקים שכבר לא מקדשים אותו שכבר קידשו בשמיים בית דין שלמעלה מאתמול זאת אומרת מה זה בית דין שמעלה מאתמול בית דין של מעלה אם בית הדין של מטה לא קידשו ביום 30 אז בלילה שבין יום 30 ליום בית דין של מעלה מקדשים אותו לבית דין של מעלה אין בעיה לפי שיטת רש"י אין בעיה לקדש את החודש גם בלילה יכולים לקדש גם בלילה בית דין של מטה רק ביום אבל בית דין של מעלה כבר מאתמול זו שיטת רש"י שיטה שנייה היא שיטת היש מפרשים בתוספות שכבר קידשו בשמיים יש מפרשים שבדין של מעלה מקדשים אותו לעולם בשעת המול מולד. ברגע שיש מולד, כנראה צריכים לומר מולד שאפשר לראות אותו. בסדר? מולד שניתן לראות אותו זה הרגע שבית הדין של מעלה מקדשים. ככה היש מפרשים בתוספות. כי היש מפרשים בתוספות כנראה לא מבין מה הכוונה שבית דין של מעלה מקדשים. מה זה בית דין של מעלה מקדשים? מה פירוש המושג? בית דין של מטא אנחנו מבינים שיכולים לקדש. מה הכוונה שבית דין של מעלה מקדשים? בית דין שמעל המקדשים מה שמבין הישמפרשים בתוספות הכוונה המציאות הטבעית האסטרונומית זה הכוונה שבין דשמע למקדשים הכוונה שזה נהיה נהיה ראש חודש כי י רואים את הירח והיא נראה ואין נראה אומר אם זה ככה ואם כן בזמנו נמי כבר קידשו בשמיים אז גם אם ראו את הירח בין 29 ל-30 30 גם לא צריך לקדש. ביום 30 לא צריך לקדש. למה כבר? כי ברגע שראו את הירח יש מולד כבר קידשו שמיים. זה מה שתוספות זה מה שתוספות אה שואלים על האיש מפרשים קושיה עצומה על שיטת ה על שיטת היש מפרשים א על שיטת היש מפרשים הזאת. בוא נמשיך לפירוש השלישי. אלא נראה כפירוש הקונטרס בפרק שני דראש השנה דביום 30 ממתינים בין דין של מעלה לבית דין של מטה שמה יעברו אבל ביום 31 שאי אפשר שלא יקדשו היום מקדשים אותו בשמיים מן השחר מהבוקר מקדשים אותו בבית דין בבית דין של מעלה זה ההסבר השלישי אז נמצא שיש לנו שלושה הסברים הסבר ראשון ברשי בית דין של מעלה מקדשים אותו בליל במקרה שלא קידשו ביום 30 אז בליל יום שהוא יהיה ראש חודש כבר בלילה בית דין של מעלה מקדשים השיטה השנייה היא שיטת התוספות שיטת התוספות ב יש מפרשים בתוספות שבית דין של מעלה מקדשים אותו בזמן המולד לא משנה מתי מתי שיש מולד שניתן להיראות כן יש יש מולד המולד שאסטרונומי אבל אי אפשר לראות אותו בעיניים הכוונה בזמן שבני אדם יכולים לראות אז בית דין של מעלה מקדשים אותו זה לפי זה שואלים תוספות אז אם ככה קידשו שמיים אז זה גם ב גם בגם בזמנו גם אז מקדשים אותו גם אז מקדשים אותו בשמיים אז למה רק ביום ה-31 אומרים אין מקדשים אותו שכבר שכבר קידשו שכבר קידשו שמיים ו הפירוש אז זה קושי תוספות קושיה עצומה תכף נסביר את השיטה הזאת ושיטה שלישית בתוספות שבית דין של מעלה מקדשים רק בבוקר בית דין מעלה מקדשים רק בבוקר השיטה השלישית הזאת של התוס תוספות היא שיטה גם קצת קשה. כל אחד מבין שלדבר על מושגים של בית דין של מעלה ב אה מושגים מוגשמים שיש כביכול שלושה דיינים שיושבים וזה והם דנים מחליטים ו זה דבר שהוא מוזר. הוא מוזר ודאי לשיטת הרמב"ם בסדר צורת החשיבה הרמב"ם מסי זה מוזר אלא מה זה ביטוי נכון יש גמרא בראש השנה שמדברת על יום ראש השנה שהקדוש ברוך הוא נתן רשות לעם ישראל לקבוע החודשים עכשיו אם על פי ה ראייה היה צריך להיות ראש השנה ביום ראשון וכתוב שהקדוש ברוך הוא מכנס את הפמילה של מעלה וכולם מתכנסים לדין של ראש השנה. כולם באים לדין ואז בית דין של מטה החליטו לא לקדש את החודש. אז הקדוש ברוך הוא אומר נקפל את כל ה את כל ה אירוע את כל המפות היפות שפרסנו לכבוד בית הדין את כל הזה ונעבור מחר עוד פעם. זה נכון בדרך מדרש בדרך דרש התיאור הזה בא לבטא את העובדה שהקדוש ברוך הוא מסר לידי חכמי ישראל את קביעת הזמנים ועד והכוונה היא אפילו שזה לא נכון אז המדרש מתאר את זה בלשון ציורית אבל זה לא הכוונה שיש למעלה מפות ויש למעלה כיסאות ויש למעלה זה גם כשמדברים שהקדוש ברוך הוא א קם מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים זה לא שיש לו כיסא אחד אני לא רוצה לדעתי ש כיסא דין אחד כתוב עליו דין אחד כתוב על רחמים הוא עובר מכיסא לכיסא זה לא זה דרך משל ומליצה אנחנו ברוך השם חיים היום בדור שכולם מבינים את זה הרמבם היה צריך להילחם על התובנות הללו אבל אה זה כולם מבינים לכן מה הפש השיטה הכי הגיונית זה בדי מקדשים בשעת המולד נכון נכון? זו השיטה הכי הגיונית, השיטה הז של תוספות. יש מפרשים בתוספות. נו אבל צודק תוספות. אז מה הכוונה שכבר קידשו שמיים? א נראה לי אני יודעתי לפרש ככה. בית דין של מעלה מקדשים בזמן המולד. כמו שאמרנו זה לא שיושבים בית דין אלא הקביעה, המציאות האסטרונומית היא מה ש זה הכוונה בית דין של מלה. בסדר? המציאות האסטרונומית זה בית דין של מעלה. המציאות הטבעית, נכון? יש רשות לבית דין של מטא להתעלם מהמציאות האסטרונומית ולקבוע מכל מיני סיבות ביום עוד יום אחד יש להם יש להם את היכולת לעשות את זה והפשט הוא לכאורה ככה לפי היש מפרשים בית דין של מעלה מקדשים בזמן המולד תמיד אלא שבית דין של מטא יכולים לומר מקודש מקודש לא יכולים, צריכים לומר מקודש מקודש. והכוונה שבית דין של מטא מצטרפים ל למציאות האסטרונומית ואומרים מקודש מקודש. אבל בזמן שבית דין של מטא דחו את זה ליום ליום ליום 31 והפכו את החודש לחודש מלא. במקרה כזה אז אין צורך לאמירה של בית דין של מטא. למה אין צורך לאמירה של בית דין של מטא? כי ממילא אין אין להם אפשרות אחרת. אמירה זה רק כאשר מה שאני אגיד ישנה משהו. אבל כשמה שאני אגיד לא ישנה כלום אז אין טעם לבוא להתכנס ולהגיד מקודש מקודש. מה אתה מתכנס? כבר קידשו שמיים הכוונה ואין לך אפשרות אחרת. ככה צריכים להסביר את האש מפרשים ש ש בתוספות. אז אה השיטה ה השיטה ה של רש"י מה הכוונה? בית דין שמעלה קידשו מאתמול? הכוונה כשאין אפשרות אחרת אז כבר בליל 31 מתחיל ראש חודש. מתחיל ראש חודש וכיוון שמתחיל ראש חודש ובית דין של מטה מתי יכולים להגיד מקודש מקודש רק ביום כי בית דין לא יכולים להיכנס אז כשאתה בא ביום אומר מקודש מקודש זה מביא לידי גיחוך כי הרי כבר אתמול בלילה התחיל ראש חודש אז מה אתה היום אומר מקודש מקודש זה כן מה שהסברנו השיטה המחודשת היא והשיטה לפי הנידתי הבאמ באמת לא מובנת זו שיטת התוספות עצמו שתוספות אומר שבית דין של מעלה מקדשין אותו בשחר בבוקר שיום 31 בית דין של מעלה מקדשים מה מה המשמעות שבית דין של מעלה מקדשים בבוקר לעומת בערב הרן וככה גם ברמבם וככה במאירי אומר אין דבר כזה אין דבר כזה א קידוש דוש בשמיים. כלומר שאין צריכים לומר ביום לא מקודש מקודש לקדש החודש השני שמילא הוא מקודש דלעולם אין לך חודש יותר מ-30 יום וכי אמרינן אתם אפילו שוקים אתם אפילו מזידים אתם אפילו מותעים היינו דווקא קודם לא אבל ביום לא אין צריך קידוש בית דין שכבר קידשו שמיים זה לא הכוונה שבשמיים התכנסו וקידשו לא זה לא שבשמיים מקדש אלא זה אין לך אין לך מה לעשות אין לך מה אין לך מה לשנות ככה גם כותב הרמבם ואחר כך אחר שתתקיים העדות ראש בית דין אומר מקודש כל מנים אחר מקודש מקודש והן מקדשים חודש אלא בשלושה ואין מקדשים אלא בשלושה ואין מקדשים אלא החודש נראה בזמנו ואין מקדשים אלא א ביום והם קידשו בלילה אינו מקודש אה אפילו ראו בית דין בכל ישראל ולא אמרו בדין מקודש עד שחשכה ליל 1 או שנחקרו העדים ולא הספיקו בדין אומר מקודשך ליל אחד 30 אין מקדשים אותו ויהיה החודש מעובר ולא יה ראש חודש של היום אחד ו30 אף על פי שנראה בליל 30 שאין הראיה קובעת אלא בדין שאמרו מקודש הם שקובעים וכך אה כך במאירי ברב לזר ברבי צדוק אם לא נראה בזמנו אין צריך שיקדשו בית דין שכבר קידשו שמיים מה זה קידשו שמיים רוצה לומר שמאליו הוא מתקדש ואין צריך קידוש קידוש בית דין. אז זה בעצם השיטה הרביעית. אז אני אני חוזר שוב. שיטה ראשונה שיטת רש"י. שקידשו שמיים בליל בליל א 31. בלילה הם מקדשים אותו. מה הכוונה שהם מקדשים אותו בלילה? לא אפשר להסביר כמו המאירי וכמו זה, זה התקדש מאליו. אפשר להסביר ככה. אפשר להסביר שבית דין של מעלה מקדשים רק לבית דין של מעלה לא מפריע להם היום והלילה הם נמצאים מעל השמש והירח אז הם יכולים אצלהם תמיד הכל א הכל יום יכולים לקדש יכולים לקדש בה זה הפשטות אבל אפשר להסביר את רש"י כשיטת הרן והמאירים שיטה שנייה יש מפרשים בתוספות יש קידוש של בית דין של מעלה זה תמיד בזמן המולד וזהו וא שבית דין של מטה יכולים לדחוט את ההחלטה של בית דין של מעלה וזהו אבל מקודש מקודש זה רק כאשר הם מצטרפים לבית דין של מעלה אם הם לא מצורפים לבית דין של מעלה אין להם מה להגיד מקודש מקודש ושיטה אחרונה שיטה שלישית היא השיטה של תוספות עצמו שבן של מעלה מקדשים בבוקר ו ושיטה רביעית שאין דבר כזה בית שמע לא מקדשים לא בלילה ולא בבוקר בוקר ולא בזמן המולד, אלא זה מעצמו נהיה מקודש וזהו. בסדר? זה הכוונה שכבר קידשו שמיים. הכוונה מאליו הוא נהיה מקודש כי זה מאליו נהיה ראש חודש. עד כאן דברי ה דברי ה דברי הגמרא אצלנו ושיטות השיטות הראשונים. ישנה גמרא במסכת ברכות. והגמרא הזאת בסת ברכות היא היא א עוסקת בשאלה של טעויות בתפילה אבל אולי לפני שנראה אותה אנחנו בעמוד שניים נראה נראה קודם את ה את הגמרא ברייתה במסכת שבת בשם רבי יושעיה תני רבי הושעיה ימים שיש בהם זה למטה הקטע האחרון בזה דת רבי יושעיה ימים שיש בהם קורבן מוסף כגון ראש חודש בחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל 18 ואומר מאין המאורה בעבודה יעלה ויבוא ואם לא אמר מחזירין אותו אם בן אדם טעה ולא אמר יעלה ויבוא בתפילה ערבית, שחרית ומנחה הוא צריך לחזור. אם הוא לא עכה רגליו, יחזור לרצה ויגיד יעלה ויבוא. אם סיים את התפילה חוזר ומתפל עוד פעם. ואין בהם קדושה על ויש בהם הזכרה בברכת המזון. ימים שאין בהם קורבן מוסף כגון שני וחמישי ותעניות מעמדות שני וכולי אז יש איזה הלכות משלים אז רואים כאן בברייתא שבראש חודש ובכולו של מועד צריכים להזכיר ערבית שחרית ומנחה ואומרים אין המאורה ואם לא אמר מחזירים אותו ככה גדול בסדר זה ברייתה מפורשת על הברייתה הזו או ביחס לברית לבריתה הזו יש סיוג של דברי הברייתא וזה הגמרא בברכות ודף ל אמר הרב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ראש חודש ערבית אם בתפילת ערבית מישהו שכח להגיד ילה ויבוי לא אמר אין מחזירין אותו לפי שאין בית דין מקדשין את החודש אלא ביום כיוון שבית דין מקדשין את החודש רק ביום אז בלילה לא לכן לא צריך לחזור אמר המימר מסתברה מילתא דרב בחודש מלא אבל בחודש חסר מחזירים אותו מה הכוונה אם החודש הוא מלא חודש של 30 יום אז אה מי שטעה ולא ולא אמר יעלה ויבוא בערב חוזר אבל בחודש חסר מחזירים אותו מה ההבדל בין חודש חסר לחודש מלא אומר רש"י בחודש מלא כשהחודש שעבר מלא עושים ראש חודש שני ימים זה כבר לפי המנהג שלנו היום שהוא היה מנהג לפי רש"י כבר בימי הגמרא שעושים ראש חודש היו עושים ראש חודש שני ימים אז ביום הראשון של הראש אם ביום הראשון של ראש חודש זה זה חודש מלא יש בו שני ימים ראש חודש נכון כשיש לך 30 יום בחודש אז יום ל הוא תמיד ראש חודש ויש לך גם יום א' שהוא ראש חודש בחודש חסר אין לך יום ל אז יש רק א' כט הוא אף פעם לא ראש חודש אז אה כשהחודש מלא יש שני ראשי חודשים יש ראש חודש ראשון ראש חודש שני אז מסתר מד חודש מלא שבראש חודש הראשון זאת אומרת ביום ל בחודש היום הראשון של ראש חודש אין בעיה ש אם לא אמרת יעלה ויבוא למה יכול לאומרה למחר דערבית של מחר ראש חודש גמור יותר מן הראשון זה ככה המימר הבין את את הסיבה לא כל כך כך מובן מה אבאמינה של המאימר למה בזה יותר אבל אם יש לך את יום מחר אז גם שחרית וגם מנחה למה רק ערבית תוכל להגיד מחה בשחרית תוכל להגיד מחר במנחה מה מה הייחודיות של א של תפילת ערבית דווקא אמר לרב אשי לאמר מקדי רב טעמה כאמר מה זה טעמה כאמר שאין מקדשים את החודש בלילה מה לי חסר ומה להימלא אלא לא שנה. ככה אומר רב אשי וכך גם נפסק נפסק להלכה. יוצא שלפי הבנת רש"י המאימר לא שת ליבו לטעם שנאמר. רב ענן אמר בשם רב טעם ולא הזכיר. והוא אמר לפי שאין בדים מקדשים את החודש אלא ביום. והטעם הזה הוא לפי דעת רב עשי מתאים לשני הימים והמימר לא התייחס אלא רק אמר זה לא כל כך מובן מה ההיגיון בדבריו של של המימר תוספות מביא הסבר אחר ויש מפרשים דווקא בלילה הראשונה אין מחזירים אותו לפי שהם מקדשים חודש בלילה, אבל בלילה השנייה מחזירים אותו שכבר מקודש מיום שלפניו ולא נראה לחלק. מה שמסבירים התוספות זה כך המחלוקת בין המימר לבין לבין לבין רב אשי זה לא ביום השני של שני ימים של ראש חודש אלא כשיש שני ימים כשיש שני ימים של ראש חודש אז המאימר אמר במקרה כזה רב אמר את דבריו ביום הראשון ורב אשי אומר גם ביום הראשון לא זה המחלוקת אבל ביום השני של ראש חודש רב לא אמר את שיטתו ביום השני של ראש חודש אז א רב בכל מקרה סבור ש אומרים א אומרים א אומרים יעלה יבוא ואם טעה חוזרים הדבר הזה מתאים מאוד מוד לשיטת לשיטת א רבי אלעזר ברבי צדוק וזאת בעצם הקושיה הגדולה שיש על הגמרא מסכת ברכות רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שבדין של בדין של מטא מקדשים רק בחודש חסר בכט בל אבל בל בדין של מטא צריכים לקדש שכבר קידשו שמיים זה כבר מקודש מעצמו עצמו. אז אם זה כבר מקודש מעצמו אז לכאורה הטעם שנאמר שם בגמרא טעה ולא הזכיר שראש חודש ערבית אין מחזירים אותו. לפי שהם בית דין מקדשים את החודש אלא ביום זה נפקמינה רק לחודש לחודש חסר. בחודש חסר אני מבין שבלילה בעצם עוד לא קידשו בית דין לכן אתה צריך מה לעשות? אתה צריך אתה אם לא אמרת יל ויבוא באמת באמת זה עוד לא ראש חודש לכן אתה לא צריך לחזור א אם לא אמרת לי ויבוא אבל בבוקר בית דין של מה אתה מקדשים אותו אז בבוקר זה כבר ראש חודש אבל בחודש מלא ביום השני של החודש המלא בראש חודש השני זאת אומרת בא' א ודאי שזה כבר התקדש מהלילה אז אז צריכים לכאורה זה לא יהיה נכון המאמרה של רב ועל זה א על הדבר הזה א הקושיה הזאת זה יש מפרשים שבתוספות שהם מסבירים שאין החינמי באמת זה כך באמת ביום שני של של ראש חודש ביום השני שלו הוא ודאי קידשו שמיים זה כבר התקדש מאתמול ועל זה כנראה אה מגיע הדברים של תוספות אצלנו בסנהדר י שבית דין של מעלה גם שבית דין של מעלה מקדשים הם מקדשים רק בבוקר והם לא מקדשים את זה הם לא מקדשים אותו מ מהלילה למה צריכים להגיד שבית דין של של למעלה מקדשים רק בבוקר כי אחרת הגמרא במסכת ברכות לא תעמוד על מתכונתה כי למה למה בלילה למה בלילה שבין 30 ל-31 אחד שזה במקרה כזה אנחנו אומרים שגם כן אם מישהו טעה בלייב והוא לא יחזור הוא צריך לחזור כבר קידשו שמיים על כוכך להגיד שקידשו שמיים קידשו שמיים בבוקר נמצא שלפי שלושת הפירושים רשי שקידשו אתמול הישמפרשים הראשון בתוספות והרן והמאירי וכל חבריהם לפי שיטתם אז אה ההלכה היא כזאת בחודש א בחודש חסר בחודש חסר אז אם מישהו טעה ולא אמר יעלה ויבוא מהדין הוא לא צריך לחזור למה כי לא מקדשים את החודש בלילה ו ובחודש מלא בלילה הראשון לא חוזרים ובלילה השני כן חוזרים. מלבד שיטת התוספות עצמם אצלנו ב בסנהדרין שבית דין של מעלה מקדשים בבוקר רק הם מצליחים לתפוס את הקידוש עוד לפני שבית דין של מטא יספיקו זה שמה ברגע כממרה אז הם מקדשים את זה בבוקר בית דין של מעלה אז לפי זה בלילה גם בלילה השני לא צריך ככה לכאורה עולה עולה מתוך הדברים ואבל לא ככה נפסקה הלכה ברמבם ובבית יוסף ובשולחן ערוך. תראו את הרמב"ם א הבאתי פה בוא נראה תוספות הראש קודם אין מקדשים את החודש בלילה. ואם תאמר ל31 אין הטעם תלוי בקידוש בית דין שכבר קידשו שמיים ולמה לא יחזור ל31? ויש לומר כיוון שאין ראוי לקדש את החודש בלילה אלכך אין מחזירין אפילו ליל 31 לא מובן כל כך דברי התוספות הראש על כורחנו ככה אני אראה לני דעתי אולי מישהו אחר יש לו הסבר אחר אפשר להגיד כיוון שאין ראוי לקדש את החודש בלילה אין מחזירין אפילו 31 הכז אפשר שתי דרכים או שהוא סובר כמו התוספות אצלנו שבית דין של מעלה מקדשים בזה זה או להגיד שאמרו לא פלוג כיוון שבלילה הראשון בחודש בחודש חסר ובלילה ראשון של חודש מלא בשני המקרים האלה אנחנו לא חוזרים אז נמצא שבשני שליש מהמקרים לא חוזרים בחודש חסר יש יום אחד של ראש חודש אבל הן מקדשים בלילה וגם בחודש מלא בלילה הראשון גם אנחנו לא חוזרים ויש רק לילה אחד שזה ערבית של של החודש המלא אז לא רצו לחלק בן הזה לא פלוג ואמרו שגם ביום השני של ראש חודש בחודש מלא גם אז לא תחזור אולי זה הכוונה כיוון שאין רואה לקדוש ואלה כן מחזירים אפילו אפילו ל-31 או שהוא סובר כמו התוספות אצלנו שמקדשים אותו בשחר בית דין של מעלה מקדשים בשחר וזה הרי דבר שאמרנו שהוא דבר תמוע מה שייך בית דין שמן הרי לא מקדשים במובן במובן הרגיל של המילה שהם יוצרים לא כל כך מובן מה מה המשמעות של זה ו והדבר ה ה הסבר השני לא פלוג לא רצו לעשות חילוק בין המקרים אם יעשו חילוק בין המקרים אנשים יתבלבלו כבר לא ידעו מה לעשות לכן אמרו תשמע לא חוזרים שמה תגידו טוב אבל קבעו אז קרה קבעו יעלה ויבוא ואם לא אמרת יעלה ויבוא ואתה חייב להגיד יעלה ויבוא אז א אז כאילו לא זה לא קיימת את מצוות תפילה כמו שנתקנה אז קודם כל אפשר להגיד שכך תיקנו כשתיקנו הוא יעלה ויבוא בראש חודש תיקנו אותו בדרך בדרך הזו הגמרא הברייתא שהבאנו קודם מסכת שב שבת לכאורה מנוגדת לזה כי הברייתא מסכת שבת אומרת תנה רבי יושעיה ימים שיש בהם קורבן מוסף כגון ראש חודש וכולו של מועד ערבית שחרית ומנחת פ 18 ואומר ממנה מורה בעבודה ואם לא אמר מחזירים אותו זה אומר על הכל אז תמיד אפשר להגיד שכיוון שיש פה את חולו של מועד בחולו של מועד בכל מקרה וכיוון שיש שחרית וזה אז הברייתה אמרה בצורה כזאת וזה וזה אה אף על פי שערבית של ראש חודש אף פעם לא מחזירים. אפשר גם לומר שהברייתא בשבת חולקת על רב. הוא לא סובר כמו רב. אמר אף על פי שאין מקדשים את החודש בלילה בכל מקרה אנחנו אה חוזרים. ככה אפשר גם להגיד. ויותר נוח לומר לפי שיטת לפי השיטת התוספות במסכת ברכות שהבאנו ולפי שיטת רש"י והרן וכולי שגם בראש חודש יש מקרים שבערבית כן חוזרים מתי? ביום השני של ראש חודש, ביום שני של ראש חודש כן חוזרים. אז לכן הברייתא יכלה מה שהבריתה אמרה שגם בערבית חוזרים זה לא דבר לא נכון כי גם בערבית של ראש חודש יש מציאות שחוזרים, יש ערבית שלא חוזרים אבל יש גם ערבית של ראש חודש שכן חוזרים. לכן אני חושב שיש בברייטה הזו מסכת שבת קצת תימוכין גם לשיטת ה גם לשיטת ה התוספות בוא נראה את הבית יוסף אומר ועד הם מחזירין על שכחת הזכרת ראש חודש דווקא שחרית אבל שכח ולא הזכיר בערבית הם מחזירים אותו לא שניים ראש חודש יום אחד או הוא שני ימים פשוט בסוף פרק תפילת השחר כתב באורחות חיים כתב הרב נתן דבערבית ליל שני מחזירין אותו שכבר מקודש הוא אומר הבית יוסף ודבר תמה הוא שזה הפך פשט דברי הגמרא זה הפוך מהפשט דברי הגמרא ש שמה שכתוב שבין מלא בן חסר א מגדיר מה לי חסר מה לי מלא בכל מקרה אנחנו אנחנו מחזירים ככה ככה אומר א אני לולי כל ההסברים שיש ולי הגרסה של הגמרא אצלנו הרי דברי הממרק שלעצמם לא מובנים אמרנו מה הכוונה שמחר אתה יכול מה הפשט שמחר אתה יכול להגיד מה הפשט בזה היה אפשר אולי לומר שיש כאן א היה כאן שיבוש וככה בכל צריך להגיד גרסה כזאת אמר המאמר מסתברמ מילתא דרב בחודש חסר בחודש חסר מובן הדין של הרב אבל בחודש מלא מחזירין אותו מתי בחודש מלא בראש חודש האמיתי שזה א' ככה לכאורה אם ככה היינו גרוסים בדברי המאמר זה היה נפלא ואז אמר לרבשמגדי רב טעמה כמר מה לי חסר מה לי מלא כמו שבזה אנימדק אצל של רבן ש אמר לו מה לא אמר לו מה לי מלא מה לי חסר כמו דברי הממר אלא מה לי חסר מה להימלא אבל מה לעשות שהגרסה היא כמו שנמצאת לפנינו ולא מצאתי באף אחד מעידי הנוסח בדקתי בכל עידי הנוסח של התלמוד הבבלי כל הכתבי יד שיש הכל כמו אצלנו נסתרב מילית דרב בחודש מלא אבל בחודש חסר א בחודש חסר מחזירים אותו אז אה עדיין גם כן אני חושב שצריכים צריכים להבין את ההיגיון ב את ההיגיון בדברי בדברי המימר. אז קודם גם צריכים לשאול מה הפירוש שאין מקדשים מחזירים אותו שאין מקדשים את החודש בלילה. מה הכוונה לא מקדשים את החודש בלילה? נכון פעולת המעשה של הקידוש לא נעשת בלילה אבל ברגע שברגע שכבר מקדשים ברגע שמקדשים אז מתקדש לכאורה כל היום ואז ראש חודש זה גם הלילה וגם היום זה זה ראש חודש אז מה מה זה משנה זה שזה שלא מקדשים אם תגיד שקדושת ראש חודש חלה רק ביום והיא לא חלה בלילה. אז למה בכלל אומרים יעלה ויבוא בערבית? אז אל תגיד יעלה ויבוא בערבית כי עדיין זה לא עדיין זה לא ראש חודש. אם עדיין זה לא מה מה פשר ה מה פשר הדבר הזה שאומרים יעלה ויבוא אבל אם טעית ולא אמרת אז לא חוזרים לכאורה צריכים להגיד איזה חידוש כאן ב בעניין של בעניין של ראש חודש ואולי כך אולי כך הוא ה כך הוא ההסבר של א של א של ראש חודש לפי הזמן טוב אולי כדי כדי שנבין את זה טוב נראה קודם את היסוד הגדול של הרמבם והרמבן ואז נסביר את את העניין כולו יש מחלוקת גדולה בין הרמבם לבין הרמבן לגבי איך היום יש לנו ראש חודש איך היום יש לנו ראש חודש הרי היום אין בית דין שמקדש את החודש בשביל לקדש את החודש אנחנו צריכים לפי הרמב"ם בית דין הגדול או בית דין סמוכים לפי לפי הרמבן אם אין לנו בית דין גדול ואין בית דין סמוכין מה יש לנו לוח ארץ ישראל מדפיסים לך את הלוח זה שפסים את הלוח איך זה עושה איך זה עושה לנו את הראש חודש אז אה בואו נראה בפנים זה דבר שחייבים ללמוד אותוכשלומדים את הסוגיות האלה הבנתי שלא כל הרם אם הגיעו לסוגיות של קידוש החודש אז מי שלמד את זה ילמד את זה עוד פעם מי שלא למד שזה זה דבר שצריכים להכיר אותו בלי קשר לכל ה הפלפול שאנחנו מדברים עליו אומר הרמבם המצווה קנג היא שציוונו יתברך לקדש חודשים ולחשב חודשים ושנים וזוהי מצוות קידוש החודש והוא אומרו התעלה החודש הזה לכם ראש חודשים ובא פירוש עדות זו תהה מסורה לכם. כלומר שמצווה זו אינה מסורה לכל איש ואיש. כמו שבת בראשית שכל איש ימני שישה ימים וישבוט בשביעי. עד כשתראה לכל איש ואיש הלבנה שיקבע היום ההוא ראש חודש או ימינה מניין תורי ויקבע ראש חודש או יעיין יחור האוויר וזולתו עם מה שראוי להסתכל בו ויוסיף חודש. אבל מצווה זו לא יעשה אותה לעולם זולת בדין הגדול לבד ובארץ ישראל לבד. ולכן בטלה הראייה אצלנו היום בהדר בית דין הגדול כמו שבטלה קרבת הקורבנות בהדר המקדש ובזה יטעו המינים הנקראים בכאן במזרח קראים למה הוא אומר ה למה הוא לא רוצה להגיד הקראים כי אסור לפי הרמבם זה לא נכון להגיד שהם קראים הם הקראים הם אמרו אנחנו הקראים ואתם רבניים ככה זהזה זהכה זה נכנס גם לכולם עד היום נכנס לכולנו למה כי הם ההוא אנחנו סמוכים על המקרא ואתם כאילו אנחנו אנחנו רבנים אנחנו סומכים על ה על החכמים ולא על המקרא הם זה בעצם המצאה של הקראים שהמקרא שייך להם ואנחנו חכמי חכמי ישראל אלה שהולכים חכמי ישראל הם לא הולכים עם המקרא הם הולכים רק עם ה רק עם דעתם של החכמים שהיא כביכול מנוגדת למה שכתוב במקרא לכן אני אומר המינים איך איך לשון הרמב"ם הנקראים קראים הם לא באמת קראים הם א מינים המקרא הוא גם שייך לנו אנחנו גם קראים וגם רבנים אנחנו קוראים ואנחנו מקבלים את דרשות חז"ל אנחנו לא הולכים נגד המקרא אנחנו מסבירים את עומק המנת המקרא טוב זה סוגריים וזהו שורש גם כן שלא ידעו בו גם זולתנו מכלל הרבנים והולכים עמהם באפלה חשכה ודע שהחשבון הזה זה יש לפי הרמבם יש שני מושגים יש מושג אחד שנקרא ראייה ראייה היא נעשת רק בבית דין הגדול היא לא יכולה לעשות בבית דין סתם וההיגיון בזה לפני בלי הלימודים והמקורות ההיגיון בזה הוא אם כל בית דין יוכל לקדש על פי הראייה אז בית דין אחד יחליט שהם ראו ובית דין שני יחליט שלא ראו אז מה יהיה עם הדבר הזה אי אפשר יהיה ל אף פעם אי אפשר יהיה לקבוע לוח קבוע. לכן יש בית דין הגדול היחיד שמוסמח לקדש על פי הראייה. אבל יש כשאין ראייה יש דרך אחרת וזה החשבון. אפשר על פי החשבונות לדעת מתי צריך להיראות הירח. כבר רבן גמליאל ידעת החשבונות הכתיב תשצג. אתה יכול לדעת לפיו מה יהיה. ודע שהחשבון הזה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי חוששים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד מה הכוונה אפשר לתת את זה לאפליקציה שתחשב את זה גם אם אתה נמצא בניו זילנד זה לא הכוונה אי אפשר הכוונה ה גם החישוב יש לו נפקמינה כי בית דין יכולים לקדש על פי ראייה ויכולים על פי חשבון והחשבון הזה מי שצריך לעשות את החשבון הזה זה חכמי ארץ ישראל ולא לא מישהו בחוץ לארץ ישראל אלא בעת הצורך ובעידר החיים מארץ ישראל אז אפשר לבית דין הסמוך בארץ ישראל שיעבר השניים ויקבע חודשים בחוץ לארץ אבל זה רק אנשים שהם קיבלו שמיכה בארץ ישראל והם בעצם נמצאים בחוץ לארץ רק באופן זמני הם בעצם חכמי ארץ ישראל שיצאו לחוץ לארץ כי לא יכלו לקדש חודשים בארץ ישראל מסיבות של שמד או דברים כאלה זה כמו מישהו שיוצא נוסע לחוץ לארץ עם דרכו דרכון ישראלי הוא יוצא עם הדרקון הישראלי שלו אז הוא בעצם ישראלי שנמצא עכשיו ב כמו שעשה רבי עקיבא כמו שהתבראר בתלמוד ובזה קושי גדול חזק והידוע תמיד שבית הגדול אומנם היה בארץ ישראל והם יקבעו חודשים ויברו שנים בפנים המקבלים עצם ובקיבוצם גם כן ובכאן שורש גדול מאוד משורשי האמונה לא ידעו ולא יתבן ממקומו אלא מי שדעתו עמוקה וזה שהיותנו היום בחוץ לארץ מונים במלאכת את העיבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חודש וזה היום יום טוב. לא מפני חשבוננו נקבעהו יום טוב בשום פנים, אלא מפני שבית הגדול שבארץ ישראל כבר קבעו זה היום ראש חודש או יום טוב. ומפני אומרם שזה היום ראש חודש או יום טוב, יהיה ראש חודש או יום טוב. זה שחכמי ארץ ישראל שנמצא גם אם הם לא סמוכים, אם הם מחליטים שזה ראש חודש, זה גורם לכל האנשים שגם גרים בחוץ לארץ, כל היהודים שהם מחוייבים ללכת לפי החשבון שנקבע בארץ ישראל בין שהייתה פעולותם זאת בחשבון או בראייה, כמו שבא בפירוש אלה מועדי השם תקראו אותם אין לי מועדות אלא אלו. כלומר שמו הם שהם מועדות אפילו שוגגים אפילו אנוסים אפילו מותים כמו שבאתנו הקבלה ואנחנו אמנם נחשב היום כדי שנדע היום שכבעו הם רוצה לומר בני ארץ ישראל בור ראש חודש כמלאכה הזאת בעצמם מוני וקורים היום לא בראייה ועל קביעתם לסמוך לא על חשבוננו אבל חשבוננו הוא לגילוי מילתא ואבן זה מאוד הרעיון שעומד מאחורי הדברים האלה הרמבם מסביר אותו עכשיו ותכף נגדיר אותו ואני אוסיף לך באור אילו אפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל חלילה לאלמעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אומות האומה מכל וכל ולא יהיה שם בית דין לא יהיה בחוץ לארץ בית דין שנזמח בארץ אם לא יהיה בארץ ישראל תלמידי חכמים שהם אה יש הם מחליטים שעכשיו זה ראש חודש הנה חשבון אפילו אם בחוץ הרציו כל גדולי ישראל הנכשיו זה לא יעלנו אז כלום בשום פנים לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוץ לארץ ונעבר שני מקבע חודשים אל בתנאים הנזכרים כמו שביארנו כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים כשהיתבונן מי שיש לו שכל שלם לשנות התלמוד בכוונה הזאת יתבאר לו כל מה שאמרנו באור אין ספק בו אומר הרב כשאתה תבין את זה יהיה לך אתה תבין את זה לגמרי אני אסביר קצת בסדר זה בתוספת הסברים שאמרו אחרונים בדברי הרמב"ם הרעיון הוא כזה א זה טולים את זה גם בדברי הרמב"ם על השמיכה שהרמב"ם אומר שיראה לו שאם יתכנסו כל חכמי ארץ ישראל ויחליטו לסמוך מישהו הוא יהיה סמוך ולמה הרעיון הוא כך יש מושג שנקרא תורה שבעל פה והרמב"ם כותב בהלכות ממרים שבית דין הגדול שבירושלים הוא יסוד תורה שבעל פה. הם קובעים והם מכריעים מה ואיך יעשו ישראל. ו הרעיון של בדין הגדול של של יסוד תורה שבעל פה הוא לא חכמים או רבנים כשלעצמם אלא הקדוש ברוך הוא מסר נתן את התורה לעם ישראל לעם ישראל הוא נתן את התורה וחכמי ישראל בית דין הגדול שבירושלים הם בעצם מייצגים את כלל ישראל. כי ודאי שאנשים שאין להם ממינה, משמאלם הם לא יודעים, לא יכולים לקבוע, אלא כלל ישראל הוא מיוצג על ידי בית דין הגדול, על ידי חכמי ישראל. כלל ישראל. איפה יש מושג של כלל ישראל? המושג של כלל ישראל הוא היהודים שיושבים בארץ ישראל יש להם ודאי שכל יהודי הוא חלק מכלל ישראל אבל מה שהגמרא קוראת לזה קהל יקרא רק אלה שגרים בארץ ישראל הם יקרו קהל ואלה שלא גרים בארץ ישראל לא יקרו קהל הם כיחידים הם שייכים לעם ישראל אבל הקהל שהוא קובע לענייני כלל ישראל אלה יושבי וארץ ישראל. ולכן חכמי ישראל שהם נמצאים בארץ ישראל הם בעשאין בית דין גדול סמוך הם בעצם מי שקובע מתי יהיה החגים, מתי יהיו ראשי חודשים והם עושים את החשבון ומה שנראה להם. ואפילו אני סובר ככה נראה לי אפילו אם אין עכשיו בארץ ישראל אפילו אחד שעושה את החשבונות ישמי שעושה חשבונות אבל אפילו אם לא יהיה אחד שעושה את החשבונות אלא הם סומכים עלזה על הלוח שמדפיסים חכמי הרצל כולם מכירים את הלוח בדקו אותו פעם עצם ההחלטה ההחלטה זה לא שיושבים ומחליטים אבל זה קבוע בליבם זה דבר פשוט לכל חכמי ישראל שהולכים לפי החשבון הזה שיש תלוח היום זה מחייב את כל מי ששייך לכלל ישראל בחוץ לארץ גם כן כי כלל ישראל שזה הקהל שבארץ ישראל החליטו ככה וכולם הולכים לפי העניין הזה אבל אם לא היו פה יהודים בארץ ישראל בטל המושג של קהל ובטל המושג של קידוש החודש וכל הדברים האלה זה החידוש של הרמבם נמצא שלפי הרמבם מה שקורה כל ראש חודש. כל ראש חודש ההסכמה אפילו ההסכמה בלי לחשוב רק כולם מבינים שמה שהיה ראש חודש ביום שני זה יוצר את הדין של ראש חודש בכל חודש וחודש וכיוון שחכמי ארץ ישראל מסכימים לזה אז גם כל היהודים בכל מקומות מושבותיהם בחוץ לארץ גם הם מחוייבים ללכת לפי החשבון ההסכמה הזאת של חכמי ישראל זו שיטת הרמבם הרמבן לעומת זאת חולק על הרמב"ם נמצא כאן בהשגות לא הבאתי את כל ההשגות זה ארוך מאוד הבאתי את סוף הדברים אבל מרפה הקושי הגדול הזה איך הרמבן אומר צריך סמוכין אצל הרמבם כלל חכמי ארץ ישראל הם גם יש להם את הכוח של של הסמיכה הם יכולים גם לסמוך מישהו החלטה שלהם של כל חכמי ארץ ישראל כיוון שהם גם יכולים לסמוך מישהו החלטה של חכמי ארץ ישראל היא החלטה של ש שהיא באה מכוח הגיש בה גם את כוח הסמוכים אפילו שהם בפועל אין שסמוך אבל בידם לסמוך ההחלטה שלהם היא כן החלטה סמוך ככה לכאורה צריכים להסביר ברמבם אבל הרמבן לא מקבל את זה ואומר מרפה הקושי הגדול הזה הוא והעולם רגילים מכירים יותר את הרמבן הזה שרבי הלל הנשיא בנו של רבי יהודה הנשיא שתיקן חשבון העיבור הוא קידש חודשים ועיבר שנים הראויים להתעבר לפי מניינו עד שיבוא אליהו זכרו לברכה ונחזור לקידושנו על פי הראייה בבית דין בבית הגדול והקדוש אמן ומרה בימינו יהיה שהוא זכור לטוב ראה שיתבטלו המועדות מפני הפסד השמיכה ועמד ותיקן החשבון וקידש ויבר בו חודשים ושנים עד שיבנה בית המקדש זה מה שנקרא אצלנו הלוח העברי המחזורים של 19 שנה עם כל החשבונות וכל הזה קבע אותם הלל הנשיא זה לא בנו של רבי יהודה הנשיא שאנחנו מכירים מהמשנה אלא זה הלל השני ככה קוראים לו הלל השני שהוא חי א התיקון של הלוח היה כנראה בשנת 358 או 359 תשע יש בזה זה אה לספירת ה לספירת הנוצרים זה הזמן שבו חי אילן סי הוא היה הקביל מבחינת הזמן שלו הגביל לדור השישי של האמוראים בבבל הוא חי בימיו של רב אשי בסדר כדי שנקבל את ה ההקבלה בנר ישראל הוא חי בימיו של רב אשי רב אשי הוא אה הוא נולד בשנת ככה לפי ה מה שיש בספרות הגאונים אם אני לא טועה וב-358 כבר נקבע הלוח הוא היה רבשי היה צעיר כשנקבע הלוח בארץ ישראל לדורות על ידי הלל השני ולפי כך א זה מה שהוא אומר ולפי כך הוא שבטלה רגע אחד ואז הוא מקשה קושיות מתרט זה ואני עובר לסוף דברי הרמבן ולפי כל זה נאמר שמשעה שהסכים רבי הלל הנשיא עובד דינו על החשבון הזה ותיקן אותו לדורות בחודשים ובשנים קורא אני בהם אלה מועדי השם שתקרו אותם במועדם וזה העניין הוא קיום החודשים והמועדות היום עד יבוא ויורד צדק לנו כך כנראה סובר ככה צריכים להסביר לפי הרמבן שעדיין הייתה שמיכה אה הידה הינתה שמיכה בארץ ישראל עד אותו עד אותם שנים והוא קבע והוא תיקן עכשיו אני רוצה לחזור רגע שנייה אחת אני רוצה לחזור אל הגמרא במסכת ברכות ש שראינו ולהסביר את את הממרה של רב ואת ההיגיון שבה אמר רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ראש חודש ערבית. אין מחזירין אותו לפי שאין בדין מקדשים את החודש אלא ביום. והדברים האלה מתאימים מאוד להסבר של הרמב"ם. ההסבר של הרמב"ם הוא שבכל א בכל חודש וחודש בכל חודש וחודש כשחכמי ארץ ישראל לא משנים את דעתם והולכים לפי הלוח באותו הזמן זה נקבע להיות ראש חודש וזה נקבע להיות ראש חודש בכל העולם כולו ולפי זה גם בימי רב ענן אמר בימי רב ודאי א טעב ולא הזכיר שראש חודש ערבית לא מחזירים אותו למה כי עדיין לא נקבע להיות ראש חודש נכון אנחנו יודעים לפי החשבון שלנו שהולך שמחר רחמי ישראל יגידו שזה ראש חודש אנחנו יודעים את זה וכשזה יהיה ראש חודש זה יהיה ראש חודש כבר כבר מלמפריע אנחנו יודעים את זה אבל בפועל זה עוד לא ראש חודש כי בפועל זה רק קבע כראש חודש מחר ואז זה יהיה למפריע. אז זה ההיגיון. אני גם כיוון שאנחנו יודעים שלמפרע זה יהיה ראש חודש אז לכן אנחנו מזכירים יעלה ויבוא ועז כשהיקבע ראש חודש זה לא אמרנו משהו שלא היינו צריכים להגיד כי באמת כ התברר שכשאמרנו זה היה ראש חודש כי זה יקבע להיות למפריע ו ואבל אם מישהו טעה אם מישהו טעה ולא ולא אמר לא אמר יעלה ויבוא אתה לא יכול להגיד שיש דין שהוא צריך לחזור ולהגיד למה כי עוד לא בפועל זה עוד לא ראש חודש לכן זה זה ההגיון כל כך כל כך מובנת עכשיו ההלכה של רב מלכתחילה תגיד כי אנחנו יודעים שזה יהיה אבל כל זמן שזה לא קרה אם לא אמרת עכשיו תתפלל עוד פעם תפילה אתה מתפלל אי אפשר לחייב אותך עכשיו לחזור לחזור ולהתפלל אה להתפלל עוד תפילה. אני לא חושב שזה אפשר להגיד שזה שזה שזה ברכות לבטלה. אני חושב שאין מחזירין אי אפשר להכריח אי אפשר להכריח להחזיר כי עכשיו כל הזמן שלא קידשור יצאת ידי חובת יצאת ידי חובת תפילה. זה ההיגיון בממרה של בממרה של רב שאין מחזירים ו א ה המימר אומר ככה מסתברה מילתא דרב בחודש מלא אבל בחודש חסר מחזירים אותו הממר הבין שהסיבה היא לא כמו שכתוב פה שזה לפי שאין בית דין מקדשים את החודש בלילה זה רב אשי אמר לו לפי שהוא חשב שזה אולי תוספת של רב ענן ואיך ש איך שאני מבין זה שהמר הבין כך בחודש מלא אז יש לנו שני ימים ראש חודש וזה התחיל מזה שאנשים לא ידעו לא ידעו האם היום הראשון א האם בית דין בזמן שבית דין היו מקדשים על פי הרייה לא ידעו מה יהיה האם זה יהיה היום הראשון או זה יהיה היום או זה יהיה היום השני לכן היום הראשון ראשון הוא יום שהוא אה תיקנו אותו כאין מה שהיה פעם ופעם זה היה מדין ספק ומספק לא צריכים לא צריכים לא צריכים לחזור בבוקר כבר היה מגיע הידיעה אז כבר היו יודעים זה כנראה ההסבר בדעת הממה הרב ש אומר לו לא כתוב אין בית דין מקדשים את החודש אלא ביום יש כאן סיבה ואם כך זה לא משנה אם זה חודש חסר או חודש מלא וכך גם ההיגיון שאין הבדל אם זה חודש חסר או חודש מלא לדעתנ כמה שצריך לקדש גם בחודש חסר גם בחודש מלא הדברים נכונים פה לדעת רבי אלעזר ברבי צדוק בפשטות בחודש מלא בחודש מלא היום השני היום השני ודאי שהוא כבר מקדשים אותו מהלילה לו לדברי התוסות שמקדשים אותו מקדשים אותו בבוקר שזה שיטה אחת מתוך מתוך מתוך שלוש שיטות אז לכן לכאורה לפי לפי ההיגיון הזה אז מובנים הדברים ביחס ל לחודש חסר מובנים הדברים ביחס לחודש מלא בחודש הראשון אבל הראש חודש השני כמו דעת מפרשים בתוספות וכמו דעת רב נתן שהובא בבית יוסף בשם האורחות חיים. מי שטעה ולא אמר יעלה ויבוא בערבית מחזירים אותו. כאן אני רוצה להוסיף עוד משהו. כל זה טוב ויפה עד שהגיעל נסיעה. כל זה טוב ויפה עד שהגיע אל נסיעה. לפי דברי הרמבן. לפי דברי הרמב"ם זה טוב ויפה לדורות. לפי דברי הרמבן זה לא טוב ויפה לדורות אלא ביום שהגיע אל נשיע וקבע מראש יש אפשרות לפי הרמבן לקדש מראש חודשים זה ההמשך דברי הרמבן שם אפשר לקדש מראש הוא קידש אז בשנת אני לא זוכר אני לא רוצה להגיד את השנה של הנוצרים בסדר ד אלפים ומשהו שהיה א אז א או שמנין שטרות שיש לא משנה איזה מניינים כשהוא קבע את זה קבע לדורות את הלוח יוצא שראש ראש חודש הוא לא כמו שהרמב"ם מסביר, הרמ"בן מסכים לרמב"ם כל זמן שהיה שהיה מקדשים על פי החשבון אבל אחרי שקבעו לוח לדורות אז הראש חודש כבר מתחיל מהלילה ואז יוצא שלפי דברי לפי ההבנה של הרמבן הממרה הזאת של רב כבר לא רלוונטית אל תגידו המימר ורבשי המימר היה רבו של רב אשי רב אשי למדנו הרבה הרבה פעמים יש לנו ממרות שרב אשי דן לפני הממר. יכול להיות שזה היה הדיון הזה היה עוד לפני שנקבע נקבע הלוח על ידי הלל על ידי הלל נסיע או לפני שזה התפשט בבבל וקיבלו את זה כקביה גמורה. אבל אחרי שזה נקבע כקביה גמורה לפי דעת הרמבן לכאורה לכאורה אין הבדל בין בוקר לבין לבין ערבית לבין שחרית. אין שום הבדל. לפי דברי הרמבם אז כן אז זה נשאר לדורות אבל לכאורה רק ביחס ליום הראשון ורק בחודש חסר ביום הראשון של חודש של חודש מלא אבל לא ביום השני של חודש מלא ככה נראה לכאורה לפי אני דעתי פשוט אלא מה שהרמבם בעצמו בהלכות תפילה לא כותב ככה כותב הרמבם כך בהלכות תפילה פרק י טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא אם נזכר קודם שישלים תפילתו חוזרת ועבודה הוא מזכיר ואם נזכר אחרי שים תפילתו חוזר לראש ממרגיל למד תוכנים אחר תפילתו ונזכר אחר ששלים תפילתו קודם שיעקור רגליו חוזר לעבודה במי דברים אמורים בחולו של מועד או בשחרית ומנחה של ראשי חודשים אבל ערבית של ראש חודש אם לא הזכיר אינו חוזר והרמב"ם לא חילק אז נכון אנחנו אמרנו שככה נראה לפי ההיגיון וככה נראה לפי שיטת רש"י וככה נראה לפי יש מפרשים בתוספות שהסברנו אותו וככה נראה לפי שיטת הרן ולהגיד שבית דין של מעלה מקדשים את החודש בבוקר זה משהו שגם קשה גם קשה להבין אותו מה הכוונה שבן שמע מחדש אז מה מה פשר מה ה פשר אז הרמבם מת לשיטתו שזה נשאר לדורות כי הוא לא מסכים לרמבן לפי ההסבר בר שלנו כי אני אגיד לכם בסוגריים חייבים להגיד חייבים להגיד את האמת הרמבן לא כותב שזה בשום מקום שבעקבות זה השתנתה ההלכה וצריכים להגיד א צריכים להגיד גם בערבית צריך לחזור לא אומר את זה אבל לכאורה לפי הסברה זה ככה אז אה אז הרמבם אז מה הפשר מה הפשר ה הדין הזה ברמבם שהוא כותב שבכל מקרה בערבית בערבית לא חוזרים. מה מה ההיגיון? מה הסברה? אפשר ללכת אפשר ללכת לשתי דרכים. אפשר ללכת לדרך אחת שלא פלוג. כמו שאמרנו קודם, לא פלוג. כיוון שמתוך שלוש מקרים, בשני מקרים לא צריך לחזור אז גם במקרה השלישי לא חוזרים. ויכול להיות שזה גם קשור, זה תוספות בברכות בדף כו, זה גם קשור לכך שתפילת ערבית היא תפילת ערבית היא רשות ולכן לא החמירו בה. אז לכן אפשר גם לעשות לא פלוג בתפילת ערבית. זו דרך אחת. א זו דרך אחת לומר. בדרך שנייה לומר שהרמב"ם גם סבור שכשאומרים קידשו שמיים הכוונה קידשו שמיים מהבוקר ולא מתקדש ראש חודש מהלילה למה מה ההגיון בזה אני לא מבין אם מישהו מהיושבים פה יוכל להסביר לי מה הפשט שבית דין של מעלה מקדשים בבוקר לא להגיד לי כן בית דין של מעלה כן של מטה את זה אני יודע כבר גם בלעדיכם בסדר אני מקווה משהו שתיישב על דעתי ועל לי לבי. זה צריך להתיישב גם על הליב, לא רק לא רק על דעתי. אם מישהו יבוא יסביר לי, אני אשמח מאוד ונזכיר אותו פה בשיעור הכללי הבא על המימה.