שיעור כללי - פסול רשע דחמס ורשע דשאר עבירות | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

שטרמי שליטה הנושא של ה כל הסוגיות שאנחנו עוסקים בהם אה אכן מהמשנה בדף כד עמוד ב זה הנושא של פסולי הירשה לעדות והייתי רוצה היום היום בעזרת השם לעמוד על הגדר של הפסול הזה ומה הנפקמינות שעולות מה מהדיון בעניין הזה. אז אה בגמרא בכז עמוד א' נחלקו הבי ורבא. אומרת הגמרא מומר אוכל נבלות לתיאבון דבר הכל פסול לאחאיס הבא אמר פסול רב אמר כשרי אמר פסול דרשע ורחמן אמר אל תשת רשע את ורב אמר כשר רשע דחמס וינז רואים שנחלקו אה נחלקו אביי ורבא לגבי לגבי אוכל נבלות לאכיס שמה לדעת רבא באמת הבי אומר שהוא פסול לעדות ורב אומר שקשה אבל לגבי מומר אוכל נבלות את האוון כולם מסכימים שהוא פסול בגדר הזה של מומר אוכל נבלות לתיאבון נראה שנחלקו בזה הראשונים כיצד להגדיר את ה את הדבר הזה רש"י כותב אחי גרסינן מומר אוכל נבלות לתאבון דברי הכל פסול דכיוון דמשום ממון כאביד שכיך בזול תפי מדתר אבל כרשע דחמס ופסו לעדות כלומר לפי ההגדרה של רש"י באמת סבור רבא שאדם סתם שרשע ואוכל נבלות לתיאבון לא בגלל איזשהו רצון לחסוך בממון סתם שיצרו תוקפו ואוכל נבלות וטרפות אפילו בגלל שהוא לא מוצא בשר אחר והוא רוצה לאכול בשר אז הוא אוכל בשר של נבלות אוכל מאכלות של איסור אומר רש"י מפני שהאדם הזה יש איזשהי עבירה שקיל עלי עבירה שקלה לו ועובר עליה הוא לא נפסל בגלל זה לעדות זה לא מספיק לפסול אותו לעדות מתי עובר עבירות לתיאבון נפסל לעדות אך ורק כאשר יש איזה זיקה של חימוד ממון. כלומר, אם יש בשר כשר, הוא אוכל את הבשר הכשר. אבל אם אבל אם כשיש בשר זול יותר אז הוא מעדיף לאכול את הבשר אל הבשר הנבלה כדי לחסוך בכסף, חימוש, זה נקרא משום חימוד ממון, רק אז הוא נפסע לעדות. כלומר לפי שיטת רש"י, רק אם רואים שהוא עובר על דת, עובר על לו שבתורה בשביל חימוד ממון, אז מן הסתם הוא גם יעבור על עדות שקר בשביל חימוד ממון ולכן הוא נוסע לעדות. אבל עצם העובדה שסתם עובר על על אכילת מאכלות אסורות בפני עצמה לא בשביל חימוד ממו בשביל שיצרות תוקפו מהסיבה הזו אין להגדיר אותו א רשע דחמס הוא נקר רשע כמו אוכל לבלות לאכיס והוא לא נפסע לעדות לפי שיטת רבה ככה מדייק גם החתם ספר במקום וגם הרשש שמוכח מדברי רש"י שאורק עם הסיבה בא שהוא עובר ואוכל לתאבון בשביל חימוד ממון אז שזה אז יש לזה זיכה למושג שנקרא רשע דחמס אז אבל כרשע דחמס מה הדמיון לרשע דחמס כשם שהוא עובר עבירה משום חימוד ממון עבירת אכות אכילת מחלות אסורות אז גם הוא יבוא להעידדות שקר בשביל חימוד ממון אבל סתם ככה אדם שאוכל נבלות בשביל למלא את תאוותו לא בשביל חימוד ממון לא חשוד שהוא גם יעיד עדות שקר בבית הדין בשביל חימוד ממון כי אולי במקרה הזה באמת על זה אולי זה חמיר על אולי חימוד ממון אולי ידות שקר יותר חמורה בעיניו אז אין הכרח שמזה שהוא עובר עליו אחד הוא יעבור על עדות שקל אבל כבר מאיר הרשש שמדברי הריף והראש שהצית אותו מוכח שהם הגדירו שהמושג מומר אוכל נבלות אתבון שפסול גם לדברי רבא הוא מושג רחב יותר. אומר הריף במקור ג' מומר אוכל נבלות את תאבון דברי הכל פסול כפין ואכין נבלה כפיין נמי ושקיל ארבע זו מעסיד כלומר רואים מדברי הריף שגם אם אדם אוכל לבלות לתאבון לא בשביל לחסוך בממון הוא לא עושה את זה בשביל חימוד ממון פשוט הוא רעב הוא רעב והוא אוכל נבלות בשביל להשביע את רעוונו להשקיט רעוונו זה לכשעצמו אומר הריף לדעת רבא נקרא רשע דחמס כמו רשע דחמס מדוע כי הרעיון הוא שאם אדם מסוגל לעבור על דעת כונו בשביל למלא את תאוותו ולא דווקא תאוות ממון סתם למלא את אהבתו כפין ואכי נבלה יש מקום לחשוד ש כאשר יבוא לפניו ה הניסיון הזה להעיד עדות שקר בשביל חימוד ממון אז הוא גם כן יעבור ו וייד עדות שקר בשביל חימוד ממון אומר אומר הרשש חמדת הממון היא החמדה שהגדולה מכולם כמו שמבואר בסוף מסכת מכות בשיני מכות חימוד הממון זה התאווה הגדולה ביותר אז אם אדם מסוגל לעבור על דעת קונו ולאכול נבלות הטרפות בשביל חימוד בשביל בשביל תאוות בשרים תאווה גשמית של בשרים תאווה של יצר הרע אז סביר להניח והוא חשוד שהוא גם יבוא לקחת שוחד ולהעיד עדות שקר תמורת חימוד ממון אז לפי דברי הריף וגם הראש שציטת אותו אומרים הרשש החתם סופר המושג מומר אוכל נבלות לתיאבון הוא רחב יותר גם מדברי התוספות לאל בדף ט עמוד ב נראה שככה הם אחזו אומרים התוספות לרצונו רשע הוא ככה הגמרא אומרת הרי הרי פלוני רבעני לרצוני שואלת הגמרא אומרת הגמ לרצונו רשעו בתורה אמר עלת רשע עד אומר התוספות שם אבל הרי אף אגב דרב רשע דחמס כלומר מדוע הגמרא מניחה באופן פשוט שמי שנבעל מי שנרבה לרצונו הוא רשע למה הוא רשע רשע שנפס לעדות הרי לפי רבה מומר אוכל כן נבלות התיאבון לא נפסל לעדות אלא אם כן אה אלא אם כן כלומר נדלק יותר לפי שיטת רבה אך ורק רשע דחמס נפסל לעדות ולא כל רשע אז למה הגמרא קובעת שמי שנרבע לרצונו אוטומטית הוא רשע אומרת הגמרא אומר התוספות אף אגב דרב רשע דחמס בפרק זה בורר הי כמו רשע דחמסו דומידוכות התאבון כיוון שעובר להנעתו על דעת קונו כמו כן היה עושה בשביל הנאת ממון הוא מעיד שקר אז מוכרח מדברת תוספות שאדם שנרבע לרצונו לא בשביל חימוד ממון הוא נרבע לרצונו למלא את אהבתו אז כיוון שהוא עובר על נעתו להנעתו על דעת קונו אז כמו כן הוא היה עושה בשביל הנאת מון ומידדידדות שקר אז שוב רואים גם שהתוסלות החזו כמו הריף והראש כפין ואכין נבלה כפין נמי ושקיל ארבעז זה המעשים הגדרה של מומר אוכל התאבון היא הגדרה יותר רחבה כל מי שמסוגל לעבור על דעת קונו בשביל סיפוק הנאותיו הוא חשוד עלינו שהוא גם יקח כסף ויהדידות שקר כי זה החימוד והיצר הורה הכי גדול שיש אה מקום להאיר וככה האחרונים מאירו שברמבם אה ברמבם אין אין שום איזכור לעניין הזה שמומר אוכל נבלות לתיאבון נחשב כרשע דחמס ברמאמן אין שהוא מיזכור כזה כן אז שוב יש לנו מומר רוכבות לאכיס שמה הביה פוסל ורב המכשיר מומר אוכל נבלות לתיאבון גם רב הפוסל הסיבה שרב הפוסל למרות שרב הסבור שחמז בעניין משום שממר אוכל נבלות תאבון נחשב כרשע דחמז ההשוואה הזו והרצון הזה לומר שמו אוכל כן נבלות לתיאבון נחשב כרשד חמס לא מוזכר ברמבם ברמבם מוזכר תראו בהלכות עדות בפרק י הלכה א' כותב הרמבם מקורי הרשעים פסולים לעדות מן התורה שנאמר על תשידך עם רשע להיות את חמס מפי השמואה למדו על תשת רשע עד עכשיו אומר הרמבם בלכה ב איזה הוא רשע כל שעבר עבירה שחווים עליה מלכות זהו רשע ופסול למה אשרתור תורה קראה למחויה מלכות רשע שנאמר ויה עם בינקות הרשע ואין צריך לומר מחוי מיתת בית דין שהוא פסול שנאמר אשר הוא רשע למות ואחר כך בהלכה ג' הוא נותן דוגמה על עבירה שחווים על המלכות מן התורה זה פסול מן התורה ואם זה עבירה שחוויה מדבריהם אז זה פסול מדבריהם כיצד אכל בשר במהמה בחלב או שאכל נבלות נבלות ושקצים בין לתיאבון בין לאכיס כלומר הרמבם מכניס את אוכל לבלות ות אתאבון בקטגוריה של רשע רגיל כן או שחילל את יום טוב הראשון וכולי וכולי אז א זה פסולדות מן התורה אבל אם אכל בשר עובל או שחילל יום טוב שני של גלויות שזה רק מדבריהם אז הוא נפצע מדבריהם אחר כך בהלכה ד' כותב הרמבם ועוד יש שם רשעים שהם פסולים לעדות סוג אחר של רשעים שפסולים לעדות והם אף על פי שאין בני תשלומים ואינם בני מלכות הועיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולים שנאמר כי יקום את חמס באיש כגון הגנבים והחמסנים אף על פי שהחזיר פסולדות מת שגנב וגנב אז רואים מכאן שהרמבם סליחה לא מכניס לתוך הקטגוריה של רשעים רשעים דחמס הוא לא מכניס מומר אוכל נבלות את האוון בעיניו מומר אוכל לבנות את התיאבון הוא נמצא בקטגוריה של רשע בשאר העבירות רשע דלו דחמס רשע דחמז זה אך ורק אלה שגזלנים גנבים הם נכנסים מהקטגוריה של עבירות ממון אז הם נקראים חמס אבל אוכל מומר אוכל לבנות את האבון הוא לא נכנס בכלל לקטגוריה של חמס הוא באמת א אחרונים הוכיחו מכאן ככה ראיתי בשיעור רב שמעון רזובסקי אבל ועוד שכל הצורך להגדיר שמומר אוכל נבלות את עוון אז הוא נידון כרשע דחמס הוא אך ורק לשיטת רבא כי רבא סבור שמומר אוכל נבלות להכיס לא נפסע לעדות כלומר עצם העובדה שאדם עובר על דעת כונו א א והוא רשע ללא ספק הוא רשע לא הופכת אותו אדם להיות פסול לעדות בכדי להיות פסול לעדות צריך להיות חמס צריך להיות אלמנט של חמס. אז כאן אל תש להיות חמס. אז כאן אומרת הגמרא שבכדי לומר שרבא מסכים מודה שמוכות לתיאבון גם נפסע לעדות צריך להגדיר שהוא נחשב כרשע דחמס. אבל לשיטת לשיטת הרמבם אין צורך לזה. לשיטת הרמבם הרמב"ם סבור שכל כל מה שהתורה כל מה שהגמרא אומרת שמומר אוכל נבלות לתיאבון נידון כרשדחמס זה אך ורק לרבא אבל לשיטת הביה שהביה סבור שעצם העובדה שהוא רשע גם מומר נבלות לאכיס הוא פסול לעדות אז אין צורך לומר שמומר רוח נבלות לתאבון נפסל בגלל שהוא כרשע דחמס אין צורך להגיע לשם עצם העובדה שהוא שהוא אכל נבלות, לא משנה מה הייתה המוטיבציה שלו, בין אם זה לאכיס, בין אם זה לתיאבון, סוף סוף הוא אכל נבלות שיש עלזה חיוב מלכות. ולכן הוא נפסל מדין רשע. רשע זה שאר עבירות ולא צריך להגיע לכך שהוא גם כן נכנס לקטגוריה של רשע דחמס. רשע דחמס יהיה לפי שיטת הרמב"ם. אך ורק עבירות שיש להם זיכה ישירה לעבירות ממון כגון גנבים, גזלנים, חמסנים. זה נקרא רשע דחמס. אם כן יש סיכום יוצא שבהגדרה של המושג מומר אוכל נבלות לתאבון יש לנו כאן מחלוקת בין הראשונים כיצד להגדיר אה לפי שיטת רש"י זה עבירות כאלה שיש להם שעוברים עליהם משום חימוד ממון לפי שיטת הריב והראש ואולי התוספות גם אז סתם אדם שעובר בשביל הנאת יצרו הוא כבר נחשב כרשע דחמס ולפי מה שהבינו האחרונים בשיטת הרמבם אז רשע דחמס זה אך ורק משהו מאוד מאוד מצו ממצם ש שהוא אך ורק בעבירות עבירות ממון. עכשיו יש מקום לחקור א היסוד וגדר הפסול של רשע דלו חמס. רשע בשאר עבירות כל אחד לשיטתו ורשע דחמס. מה החילוק מה הגדר הפסול בכל אחד ואחד? האם קיים בכלל הבדל ביניהם או לא? אז יש א קצות החושן א בשני מקומות גם בסימן מו סע סיב קטן יז וגם בסימן נב סיב קטן א' הקצות הלך בכיוון של הנימוקי יוסף שיש הבדל יסודי בגדר הפסול בין רשע דלו חמס כלומר רשע בשאר עבירות לבין רשע דחמס ודבריו מיוסדים כפי שאמרתי על דברי נמוכה יוסף במקור ו תראו בדף ה עמוד ב מדפי הריב כותב הנמקי יוסף ששבואת שו מה זה שבועת שו על עמוד של אבן שהוא של זהב ואף אגב דל רשת חמסו ותלמודה פסק כבי אומר הרמ כסף דלא באינן רשע דחמס להבייה לא המה משום דעבר אבידו אלא תמה דבן משום דרשאו ורחמן פס על העדות דרכתיב על תש רשע עד אבל בעלמה בשאר ייסורים דלא שייך עדות אפילו עד אחד כשר בהם ואפילו אישה כשרה בהם לקלמפסת כלומר יש כן כחידוש עצום של הנימוקה יוסף אנימק יוסף דן כלומר בשאלה יסודית ועקרונית מה הדין רשע במקום כזה שאין בו לא נאמרו בו דיני עדות למשל א עדות אישה. בעדות אישה אז קיימנן שגם פסולי עדות מתקבל את עדותם בבית הדין. אפילו אישה ושבחה ועבד כשרים להעיד בעדות אישה. לומר לאישה שמת בעלה. האם רשע האם רשע בשאר עבירות נפסל לעדות גם בעדות אישה או לא? אומר הנמקה יוסף שיש הבחנה בין רשע רג רשע דשאר עבירות לבין רשע דחמס חמס כן רשע דחמס ככה ככה מבאר הקצות החושן את את הדברים רשע בשאר עבירות אומר הקצות החושן לפי דברי כסף הללו שפסולו הוא מגזירת הכתוב כלומר, כשם שהתורה פסלה לצורך העניין קרוב, למרות שבקרוב אין חשש משקר, כפי שעולה מתבאר מדברי הגמרא, לכמן שנראה בבבטר בקנט עמוד א', קרוב נפסל לעדות גם אם הוא מעיד לרעתו של קרובו. וסיבת הפסול לא נובעת בגלל שהוא חשוד לשקר בעדותו, אלא סיבת הפסול לגזירת הכתוב. התורה אומרת שהעדות של הקרוב איננה גבילה בבית הדין. אומר הנמקרה יוסף, זה גם יסוד הפסול וגדר הפסול של רשע. רשע איזה רשע? רשע בשאר עבירות. רשע בשער עבירות נפסל לעדות מכיוון שהוא שיש לו שם של רשע. והשם של הרשע או המעמד של הרשע הוא זה שפוסל אותו לעידוד. לא בגלל שהוא חשוד לשקר. ומכיוון שומכיוון שכך במקומות כאלה שאין צורך בקשרות לעדות במקומות כאלה שגם עד אחד נאמן במקומות כאלה שגם אישה נאמנת שאין דין של דווקא כשר לעדות יעיד את העדות בבית הדין אז גם רשע כשר לעדות גם רשע כזה אוכל לבות להכיס יהיה נאמן להעיד בעדות אישה מה שאין כן אומר ה אומר אומר הקצות החושן מה שאין כן במקרה של בדין של רשע דחמס שמה מתבאר לעדם מדברי הראשונים כן כפין ואכיל כפין ואכיל נבלה כפין איך כתוב שמה כפין נמבי ושקיל ארבע זוזו זה מסי כן ורשי גם כותב שחימוד חימוד הממון מעבירו על דתו כלומר מתבאר בלשונות הראשונים שרשע דחמס יסוד פסולו ומשום שהוא חשש משקר אנחנו חושדים בו שהוא יבוא לקחת שוחד ולקחת ממון בכדי להידדות שקר אז לכן ממילא יוצא אומר הקצות החושן נפקמינה בגדר הפסול בין רשע בשער עבירות לבין רשע דחמס רשע בשאר עבירות פסולו הוא מגזירת הכתוב כמו קרובים ושמה אין חשש משקר בעדותו אנחנו לא לא חשוד בינינו כשקרן הוא לא בחזקת משקר ולכן הוא כן עדותו כן תהיה כבילה במקום כאלה שלא נדרש כשר לעדות עד כשר גם אישה כשרה וגם עד אחד כשר לעומת זאת רשע דחמס שמה רש דחמס פסולו הוא משום מחשש משקר הוא חשוד לשוחד ולכן עדותו תהיה פסולה גם בעדות אישה כראיה ל לנקודה הזו אפשר להבין מדברי רבנו ירוחם במשר שרים בנתיב ב' תראו במקור ז' כפי שהזכרתי לפני כן יש סוגיה בבט בכ דף קנט עמוד א' שמדברת על קיום שטרות בסיטואציות מיוחדות לדוגמה אם אדם העיד על שטר בתאריך מסוים באותו זמן שהוא העיד על השטר הוא היה עד כשר לאחר מכן שהשטר בא לבית הדין ורוצים כבר לממש את התוקפו של השטר לממש את החלות את את השטר לגבות על ידו. באותה שעה כבר השתנה המצב. המציאות השתנתה. אותו עד שהיה כשר בשעת העדות, בשעת החתימה על השטר, עכשיו כעת הוא פסול לעדות. מה הסיבה שהוא פסול לעדות? זה יכול להיות כל מיני סיבות. זה יכול להיות מפני שהוא עבר עבירה ונפסע לעדות. זה יכול להיות בגלל שהוא גזל ונפס לעדות. וזה יכול להיות בגלל שהוא התחתן עם הבעל השטר, נעשה מחוותן שלו, חתנו ובגלל זה הוא נפס לעדות. אז עכשיו נוצרת כאן נוצרת כאן מציאות שאותו עד שהיה כאשר בשעת חתימת השטר לא יכול כעת לקיים את השטר כי הוא כרגע פסול לעדות. אז השאלה היא האם ניתן להתבסס על עד של אחרים שהעידו שזה כתב חתימתו, כתב ידו של העד? האם יכולים לעשות את זה? והגמרא עושה הבחנה בין המקרים. כאשר מדובר על עד שהיה בהתחלה רחוק ועכשיו הוא נתקרב, הוא נעשה חתנו, שמה אין שום בעיה. אפשר שיבוא עד אחר ויזיעו ילדים שיזהו את חתימת כתב ידו של העד החתן ובזה זה בסדר השטר הזה הוא מקוים ואפשר להשתמש בו אבל אם מדובר על גזלן כלומר שבשעת החתימה לפי התאריך היה עד כשר ועכשיו העד הזה כבר נפסל משום גזלה שמה אומרת הגמרא לא מספיק שיבואו עדים אחרים ויזהו את חתימת ידו למה? משום שהגזדן הוא חשוד לשקר. הוא חשוד עלינו שאולי הוא זייף את השטר וגם את התאריך. כלומר, התאריך שמופיע בחתימת השטר כביכול תאריך לפני שהיה אותו עד נפסע לעדוד, הוא בעצמו שקר. יכול להיות שהתאריך הזה מזויף. אז בכדי שיהיה ניתן להתבסס על זיהוי של חתימת ידו של העד העד הזה הגזל, צריך שיוחזק כתב ידו לפני כלומר שיוחזק התאריך בכשרות. כלומר הוחזק יוחזק בבית דין התאריך בכשרות. כלומר אם ידוע לנו שהשטר הזה יצא בתאריך שלו והוחזק בבית דין שהוא יצא בתאריך המדויק שלו, אז יהיה ניתן להתבסס שאחרים מזהות החתימה. והתנאי הזה לא נצרך כשמדובר על חתן. כן? אז נראה את הגברים בקצרה במקור חטא. היה יודע לו עדוד בשטר עד שלא נעשה גזן ונעשה גזן הוא אינו מעיד על כתב אדום. אבל אחרים מעידים אז הגמרא אומרת שיש פה דבר מוזר איש אשת הוא לא מאמן אחרי אחרי ממנה וזו שקשה בדין המולות אומרת הגמרא מה היא קושיה דין מה כגון שהוחזק כתבדו בבית דין אז כשהוז כתבדו בבית דין אני יודע שהתאריך שנכתב בשטר הוא תאריך מדויק הוא תאריך אמיתי אז לכן אפשר שאחרים יזהו את החתימה היה יודע לו בעדות עד שלא נסע חתנו ונעשה חתנו אז הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידים הוא לא מאמן וכינ ממנה וכי תאמינה מכיויקון שהוכזקת בדו בבית דין אמר רבי יוסף במי אמר נכון אף על פי שלא הוחזקת בדו בבית דין ומה הקושיה דילמה גזרת מלכי דאי לו מאמן ואחרי מאמנ ולא משום ד משקר דילות אחי משה ואהרון לחותנם משום ד לא ממנה הוא אלא גזירת מלך הוא שלא יעידו אכן גזרת מלך שלא שלא העיד על כתב אדו לחותנו אז כן מתבאר בגמרא שיש הבחנה יסודית בין פסול גזלן לבין פסול קרוב פסול גזדן הוא חשש משקר הוא חשוד לשקר ולכן לא ניתן להתבסס על זיהוי חתימת ידו לאחר שהוא נעשה גזן אלא אם כן יוחזק את הדו בבית דין שהתאריך שנכתב השלב הוא תאריך אמת לעומת זאת כשמדובר על נעשה חותנו אז שמה גזירת מלך זה לא אין פה חשש משקר אין בו הוא לא חשוד לשקר הקרוב אלא התורה גזרה ופסלה קרובים אז מכוון שהוא לא חשוד לשקר לכן לא צריך שיוחזק אתדו בבית דין אה אה אה בתאריך הנקוב לא צריך לא צריך שזה יתקיים כן זו הבחנה בין קרוב לבין גזל מה שנקרא הרשע דחמס אומר רבנו ירוחם הוא מביא את ההלכה הזו בנטיב ב תראו במקור ז' היה יודע לו עדות בשטחת שלא נסע חתנו ונסא חתנו הוא אינו מעיד על כתב עדו אבל אחרים מעידים על כתב ידו ולא חיישינן שם החתם אחר שנעשה חתנו והקדים הזמן ה הוא זייף את את התאריך כן זה לא חוששים אבל חתם בשטר שנו עשה גזלן ונעשה גזלן אם הוחזק אותו כתב עצמו בבית דין קודם שנעשה גזלן כלומר שאנחנו יכולים לומר שהתאריך הוא תאריך אמיתי אז באמת קשה אבל מילה אפילו אחרים הכתבת פסול למה כי חישין השם החתם אחר שנעשה גזם והקדים וכן הדין בעת דומה ואז מסיים רבנו ירחם ואומר ככה וכתבו התוספות יש להסתפק אם נפסל בשאר עבירות שאינן של חמס אם חוששים לכך. כלומר, מה יקרה אם בשעת חתימת השטר לפי התאריך הנקוב הוא היה כשר לעדות? אבל לאחר מכן הוא נפסל לא מטעם גזלן, לא מטעם חתן, מטעם בשאר עבירות. הוא אכל לבלות והעידו בו עדים ופצלו אותו לעדות. אז עכשיו השאלה היא האם אנחנו יכולים כפי להתבסס על זיהוי החתימה שלו על ידי אחרים או שצריך לפקפק גם בתאריך של השתם כן אז התוסות מסתפק בכך אבל מוכח מדברי הנימוקי יוסף כמו שאמרנו שבאמת היה ברור לו שבפסול בשאר עבירות בפסול בשאר עבירות אין חשש של משקר הוא לא חשוד לשקר בכלל ולכן לפי שיטת הניקי יוסף ההשוואה לפסול בשאר עבירות תהיה דווקא לחתן ולא לגזלן בגזלן כמלה בגמרא שהוא חשוד לשקר בגזלן רשע דחמס לפי רבא רשע דחמס הוא רחב יותר לפי הראשונים רש"י והראש ורריף אז ברשע דחמס יוצא עולה מדברי הגמרא שהוא חשוד לשקר וזה גדרו רש דחמס פסולו הוא משום שהוא חשוד לשקר כפין ונקית ארבעה זוזו מעשיד אבל רשע דלו חמס רשע שהוא רשע בשאר עבירות אז הוא באמת לא אין שם חשש משקר כלל פסולו הוא משום שהוא כמו קרוב ממילא תן נפקמינה לפי הנימוקי יוסף לא רק לגבי עדות אישה האם לעדות אישה רשע כשר או לא אלא גם לגבי הסוגיה הזו בבבת הקנות הא צריך שיוחזק תבדו בבית דין שגם התאריך הנקוב הוא תאריך אמת עד כאן בקוצר עיקר דברי הקצות החושן גם ככה החזיקו גם כן הגבורה טרי בעל השגתיה במכות בדף ו' וגם רב כבגר בתשובה במהדור הקמה סימן מז גם כן שניהם אחזו את בעיקרון הזה שיש שיש הבחנה יסודית בגדרי הפסול בין רשע דחמס ובין רשע דלו חמס רשע דשאר עבירות כאן זה גזירת הכתוב כמו קרוב וכאן זה פסול שנקרא חשש משקר חשוד לשקר חשוד לקחת שוח זה הפסול של דרשע דחמז וממילה יש כמה נפקמינות שעולות מכך אבל ככל שאנחנו מתבוננים יותר בדברי הראשונים לכאורה יש מקום לפקפק על התפיסה הזו של של הקצות החושן ו ורת הרי והרק גר ראשית אה אחרונים עמדו על כך יש קודם כל התוסות אצלנו התוספות אצלנו ביחס לשאלת ה שאלת הביה על רבה כן שואלת הגמרא מיתי ואל תש רשע עד אל תשת חמס עד אלו גזלנים ומועלי ומועלים בשבועות גם מועלים בשבועות הפסלים לעדות שואלת הגמרא מה אליו אחד שבועת שו ואחד שבועת ממון אז רואים מכאן שגם אדם שנשבע שבועת שעו מה זה שבועת שעו על עמוד של אבן שהוא של זהב אין בזה שום אין בזה שום אלמנט של ממון סתם אדם משוגע נשבע בא ללמוד של אבן שהוא עמוד של זהב אז גם הוא נפסל לעדות אז מוכח מכאן שלא צריך רשע דחמס בכדי להיפסל לעדות אלא גם רשע על בשאר עבירות זה הקושיה של הביה על רבה אז עמד על כך התוספות תוספות שואלים למה הגמרא לא שואלת שאלה נוספת תימה ליתבא באי לרבה מפרק כל הנשבעים בשבועות דף מד עמוד ב שמה כתוב במשנה שאם הנטבע חשוד על השבועה אז כנגדו הטובע נשבע ונוטל. יש מצבים כאלה שחז"ל תיקנו להפוך את השבועה. כיוון שהחשוד, הנטבח חשוד על השבועה, חז"ל מתקנים שכנגדו נשבע ונוטל. והגמרא שמה אומרת וקבא למר זה אפילו שבועת שו. גם אם הוא חשוד על שבועת שו אנחנו אומרים שכנגדו נשבע ונוטל. אז למה הגמרא לא מקשה מהמשנה הזו בשבועות מד הנה מוכך מכאן שלא באנן על רשע דחמס לא צריך רשע דחמס אפילו אם אדם שחשוד על שבועת שו שאין בה שום מרכיב של חמסת אדם נשבע ל הוא לא פוגע באף אחד הוא לא רע לבריות הוא רק רא לשמיים ובכל זאת הוא שכנגדו נשבע ונותן משהו שלא צריך רשחמס אלא מה אנחנו אומרים א מיגו דח חשוד השבועת שו דרה לשמיים חשוד נמיה השבועת ממון דרע לשמיים עבירה על הבריות כלומר מוכח מכאן שגם אדם שהוא רק רע לשמיים ולא ראיות כמו ח מומר אוחל נבלות א כמו סתם רשע כן למרות שהוא לא ראה לבריאות אבל מי אבל העובדה שהוא רע לשמיים הוא נחשד גם על שבואת ממון דרע לשמיים ואפילו שזה רע לשמיים ורע לבות אסור תוספות מתרצים איך שמתרצים לכאורה היה מקום לשאול עד שהתוספות אומרים אומרים ליטיב הביה לרבה משמדת תוספות שלביה בוודאי ניחה להביא בוודאי זה מובן מדוע אם הניטבע חשוד על השבועה על שבועת שו אז ברור שכנגדו נשבע ונותל לכאורה הדברים בכלל בכלל לא ברורים אם אכן נכונים דברי הקצות החושן והרבקי עגר והגבורת הרי שיסוד הפסול של אה יסוד הפסול של רשע שהוא רשע בשאר עבירות. יסוד הפסול הוא גזרת הכתוב הוא כמו קרוב משפחה עד כדי כך שוהוא בכלל לא חשוד על השבועה הוא סליחה הוא בכלל לא חשוד על שקר עד כדי כך שבמקום כזה שלא צריך עדות אז הוא יהיה נאמן להעיד בדות אישה כ יהיה נאמן כי גם אישה כשרה אז לכאורה בוא נשאל את עצמנו האם אישה נאמנת בשבועה ברור שכן אישה נטבעת נשבעת זאת אומרת אישה נאמנת שבועה. כלומר, כל הקטגוריה הזו של שבועה הוא בכלל לא בכלל לא אמור להיות קשור בכלל ותלוי בדין עדות. מה זה קשור? הרגישה גם כשרה לשבועה. נכון? אז גם להביה צריך להיות קשה. למה הביה? הביה אומר שכנגדו שכנגדו נשבע א כתוב בגמרא שכנגדו אפילו חשוד על שבועת שו. כן? הוא אמור להיפסל הוא אמור להיפסל לעדות מה זה קשור יכול להיות שאדם חשוד על שבועת שם אבל לשבועה בסופו של דבר לשבועה גם אדם גם אדם שהוא אמור להיות חשוד בעדות ממון לא אמור להיות פסול לשבועה נכון לפי ה לפי העיקרון של הביה הרי אדם שנפסל בשאר עבירות זה רק פסול מגזרת הכתוב זה לא חשש משקר אז לפי שיטת אדם ש אדם שנשבע שבועת שער הוא עבר על שער עבירות נכון הוא אמור להיות עדיין כשר לשבועה כי כמו שאישה כשרה לשבועה זה לא שמה לא נצרכים דיני עדות בשבועה לא נצרכים דיני עדות אז כשם שעד שהוא רשע כן רשע בשאר עבירות כשר לעדות אישה אז גם היה צריך להיות כשר לשבועה אז עד שהתוספות מקשים לא תיב למה הגמרא לא אומרת שהביאי יקשה על רבה מהדין שכנגדו חשוד על השבועה למה את השבוע על הטובע היה צריך להקשות את זה על הבעיה גובה למה אתה הביה איך אתה תסביר את המשנה למה מהפכים את השבועה מהנטבל הטובע למה בגלל שהוא א בגלל שהוא חשוד אם הוא נשבע שבועת שו אז הוא יהיה פסול לשבועה למה שיהיה פסול לשבועה הרי לשבועה זה זה שבועה לשבועה גם נשים כשרות. א לשבועה לא צריכת דיני עדות. לא צריך דיני עדות. אז העובדה שהוא נפסל לעדות לא אמורה לפסול אותו לשבועה. זה לא אמור לפסול לשבועה. זה אמור לפסול אותו לעדות. בגזרת הכתוב. אבל האם זה נכון לומר שכל אדם שנפסל לעדות אוטומטית הוא נפסל לשבועה? לא. לפי העיקרון של הקצות החושן זה לא תלוי זה בזה. אדם עשוי להיות פסול לעדות מגזירת הכתוב ולא להיות פסול לשבועה כי שבועה זה קטגוריה שגם נשים כשרות לשבע אז למה למה התוספות קורחים את הדברים זה בזה לכאורה כתוב כאן בתוספות לא כמו הקצות החושן אלא כתוב שגם רשע שהוא לא רשע דחמס רשע בשאר עבירות נשבע שבועת שו הוא בעצמו חשוד על השקר גם בו יש חשש שמשה שקר גם שמה יסוד פסולו משום חשש משקר אז כיוון שהוא חשש משקר לכן שואלים בצדק ה לכן אומרים בצדק התוספות כן שלפי הביה כן לפי הבייה הניחה כיוון שהוא נשבש והוא עצב והוא רשע בשאר עבירות אז הוא נפסע לעדות למה הוא נפסע לעדות כיוון שהוא חשוד לשקר אז אה כיוון שהוא חשוד לשקר אז הוא גם יהיה פסול לשבועה ולכן שכנגדו נשבע ונוטל אז לכאורה מוכרח מהתוספות לא כמו הקצות החושן שגם רשע דלו חמס גם רשע בשאר עבירות הוא חשוד לשקר ולכן יש את הקושיה משבועה גם מדברי הרמבם בכמה מקומות ניתן לכאורה לראות שהרמב"ם לא למד כדברי הקצות החושל ממילא גם לא כדברי הנימוקי יוסף הרמבם הלכות עד בפרק יד הלכה ה תראו במקור י כן לגבי הנקודה הזו שהזכרנו אה ההבחנה בין גזלן לבין חתן ביחס לקיום השטר בגמרא בבת הקנט אומר הרמבם מי שהיה יודע עדות לחברו מי שהיה יודע לחברו עדות בעדות עד שלא נסגן ונס הגזן הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אם הוכז כתב ידו שבשטר זה בבית דין קודם שיעשה גזלן הרי זה שטר כשר וכן אם נעשה חתנו הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידים אף על פי שלא הוחזק בבית דין אלא אחר שנצא חתנו הרי זה כשר שימו לב למשפט הסיכום שאינו דומה הפסול בעבירה לפסול בקריבה שהפסול בעבירה חשוד לזייף לכאורה לשונו של הרמבם היא לא מדויקת מדוע הרמבם הרמב"ם דיבר לאל על גזלן הוא דיבר על גזלן על רשחמס אבל כשהוא בא לסכם את הדברים ולהסביר מה הטעם של יסוד החילוק אז הוא כותב שאינו דומה פסול בעבירה לפסול בקרבה הוא כבר עושה הבחנה בין קרוב לבין פסול עבירה מפשט לשונו של הרמבם משמע שהוא כולל בתוך המושג פסול בעבירה לא רק את הגזלן ואת הרשע דחמס אלא גם רשע דלבחמה גם רשע בשאר הפירות כל הפסול בעבירה הוא חשוד לזייף ולכן צריך שיוחזקת ידו שבשטר קודם שיעשה פסול וכך גם ניתן לדייק גם ממקומות נוספים ברמבם הרמבם בהלכות גירושים בפרק יב הלכה יז עוסק בדין של א של אגונה כן שאישה שעידות אישה שמת בעלה ששמה הנמוקי יוסף חידש את חידושו המיוחד שרשע בשאר עבירות שהוא נפסל מגזירת הכתוב של רשע כמו קרוב אז הוא יהיה נאמן להעיד בעדות אישה כי זה עדות שאין אין בה דיני עדות גם אישה כשרה אז גם רשע יהיה כשר הנה הרמבם כותב להדע לכאורה לא כך כותב הרמבם בפרק בהלכות גירושים פרק יז וכן הפסול בעבירה מן התורה אם בא להעיד לאישה שמת בעלה אינו נאמן אם היה מצך הוא נאמן וכולי גם כאן הרמבם סותם את לשונו לא מחלק בשום אופן בין סוגי הפסולים בעבירה לכאורה הרמבם היה צריך לחלק אם צודקים דברי הקצות הרמבם היה צריך לחלק ולהגיד כמו כיוסף אם זה פסוק סול אם זה עבירה של חמס יש לנו רשע דחמס אז באמת הוא לא נאמן אבל אם רשער עבירות אז הוא כן נאמן אבל הרמבם לא כותב כך הרמבם כולל בתוך בתוך בתוך הפסולים בעדות אישה את כל הפסול מחמת עבירה מן התורה משמע להדת שלא קודעת אני מקיוסף או משמע כמו שאמרנו שגם פסול פסול רשע בשאר עבירות יסוד וגדר הפסול הוא משום חשוד חשש משקר חשוד לזייף עוד נראה בדברי הרמב"ם הלכות סותטה בפרק א' הלכה טו כותב הרמבם ביסוד הדברים הוא מלשו מדברי הגמרא בסותטה לא עמוד א' שבענייני סותטה כלומר בענייני אה להעיד שאישה נטמאה לאחר שהיה כינוי וסתירה אז גם שם שמה לא נצרכים דיני עדות וגם אישה נאמנת וגם שבחה נאמנת כותב הרמבם אפילו אישה ועבד ושבחה הוא פסול שימו לב לדברים של הרמבם הוא פסול לעדות בעבירה מדברי סופרים ואפילו קרוב נאמן לעדות סותטה להעיד עליה שהיאזינתה ותיעסר על בעלה לעולם ונשטה ותצא בלא כתובה למה הועיל וקדם הכי כינוי והסתירה בעדים כשרים והתורה האמינה ידך בטומאה הרי כולם כשרים לעדות טומא הף חמש נשים ששונאות את זו את זו מעידות על זו לומר שנטמד ונאמנת עליה לסרה ל בעלה וכולי שימו לב ברמבם כשהוא בא כשהוא בא לכלול גם פסול לעדות בעבירה כן שהוא כשר לעדות הוא כשר לעדות לעדות סותטה הוא מדגיש בדבריו דווקא עבירה מדברי סופרים. משמע שאם היה מדובר על עבירה מן התורה אז האותו רשע שפסול בעבירה מן התורה היה פסול לעדות סותטה. פסול לאדות סותה. למרות שבאדות סותה לא נאמרו דיני עדות וגם עבד ואישה ושבחה כשרים להעיד. אפילו אחי הפסול לעבירה מן התורה הוא פסול לעדות סותטה. מה? איך אפשר להסביר את זה? אם לא, שכתוב כאן ברמב"ם שגם פסול לעבירה בשאר עבירות חשוד לשקר. ולכן אם הוא חשוד לשקר, הוא חשוד לשקר תמיד. הוא חשוד לשקר גם במקומות, בכל מקום שיש לו אינטרס וגם במקום כזה שאין שם דיני עדות, גם שמה הוא פסול להעיד. גם בעדות סותטה, גם בעדות אישה שמתבעלה, כפי שראינו, בהלכות גירושין. בדרך אגב, ככה גם פוסק מרן השולחן ערוך בהלכות בבן העזר בסימן יז סעיף ג שכל הפסול בעבירה מן התורה לא נאמן לעדות אישה לכאורה שלא כדעת אני מקייסב עוד מקור ברמבם בהלכות טועים וניטעם בפרק ב' הלכה ב כותב הרמבם אחד הנשבע לשקר שבועת ביטוי שזה לא אה אה שזה לא רע לכאורה זה זה לא רע לבריות או שבועת עדות או שבועת הפיקדון או שבועת שו הרי הוא חשוד על השבועה וכן כל הפסול לעדות משום עבירה בין פסלנות של תורה כגון בעלי ריבית ואוכלי נבלות אוכלי נבלות כן וגזלנים הוא משווה ביניהם בין פסלנות של דבריהם קודם כל סרקי בקובי הרי הוא חשוד על השבועה ואין משביעים אותו מה מה זה קשור שבועה? מה קשור שבועה לעדות? שבועה זה גם נשים יש להם נאמנות גם לנשים והרי הקצות החושן טען שמומר אוכל נבלות לאכיס הוא כשר א הוא בוודאי אבוא להיות כשר לשבועה למה שהוא יק פסול לשבועה הרי הוא לא חשוב לשקר התורה פסלה אותו רק לעדות אבל לשבועה הוא אמור להיות כשר הוא לא חשוד לשבוע שבועת שקר הוא לא חשוד בכלל לשקר ואיך הרמבם כאן כותב לאדיה שכל אוכלי נבלות פסולים וחשודים על השבועה והוא משווה אותם לגזלנים. גם מכאן לכאורה מוכח ברמב"ם שגם יסוד הפסול של מומר אוכל לבנות לאכיס שרשע לאכיס שרשע בשאר עבירות גם שם יה יסוד הפסול שהוא חשוד לשקר שהוא חשוד לזייף לא כמו האחרונים שהזכרנו באמ רבינה בהלכות עדות סימן דיני עדות סימן לא הוכיח כך גם מלשונות מדבריו של היד רמה. היה דרמה אצלנו על אתר מבאר את דברי הגמרא בדף כז עמוד א' על במקור יד שלשאלת הגמרא מיתי על תשת רשע עד על תשת חמס עד אומרת הגמרא אלו הגזנים רביות מועלים בשבועות שואלת הגמרא מה אליו אחת שבועת שב כגון נשבע לשנות את הידוע לאדם ואחת שבועת ממון דשבועות טוב מהשמע בשמינה דשבועות שבנ הפסיד ואף אגב דלקחמס וקשה לרבא זה ביאור קושית הגמרא אומר הירמה בביאור בביאור שיטת הביה ולהדן תמה הדקתני בברייתא על אל על תשת חמס עד למה פירוש הדעת דעתשת רשע עד הרי מה איך כתוב בלשון של הגמרא אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד ככה ביארה ביאר תנא את לשון הפסוק אל תש את ידך עם רשע להיות את חמס על תשת רשע עד על תשת חמס עד אומר הדרמה זה לא נכון להסביר שיש כאן שהתנא בא להסביר את הפסוק בצורה של פרשנות על תשת רשע עד איזה רשע עד אל תשת חמס עד כלומר שרשע זה חמס זה לא אלא מי למי לקטן יש כאן שני שני סוגי פסולים אלא מי למי לקטנה ולפירוש שקרא קעת דרשה דקרא משמע אל תשת ידך עם רשע הכוונה אל תשת רשע עד זה הרישע של הפסוק וסוף דקרא להיות את חמס שלא תשת חמס עד זה עוד עוד פסול אחר יש פסול רשע בשאר עבירות ויש פסול חמס ותנק מפריש לנו את רביו רשע דלו חמס כגון מועלים בשבועת שעה חמס כגון הגזלים הוא מביאה ריביות ואחר כך הדרמה מביא פירוש אחר והיא בהית פירוש כמפר לא שיש בפירוש על תשת רשע עד על תשת חמס עד הסיפה זה פירוש של הרשע נו אז לכאורה יש לנו כאן רק פסול רשע דחמס איפה פסול רשע בשאר עבירות אומר ה אומר האדמה פירוש מפרש דהי אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד כאמר ולו לממר דלא ופס סול עדה וחמס זה לא הייתה כוונת התנא לפרש שעד שהוא לא יגיע לחמס ויעבור עבירות ממון של גזל וחמסנות וכל מה שזה וגניבה רק על זה נפסל לא אלא ארי גמר רשע שחוששים שמה יהיה את חמס אל תשיטו נתן אל תש ידך עם רשע בשאר עבירות שחוששים בו שהוא יהיה את חמס אז אל תשים אותו מה כתוב כאן? אומר האם רבינה? כתוב כאן שיסוד הפסול ברשע בשאר העבירות הוא משום שהוא חשוד בסופו של דבר לשקר בבית דין ולקחת כסף ולהיות עד חמס. אז גם מכאן מוכרח שיסוד הפסול ברש דלו חמס הוא משום חשוד לשקר. נסיים בעוד הוכחה מדברי התוסות בעירובין בדף סט הגמרא שמה מביאה אתשיטת רבי מאיר כן תראו בגמרא במקורות טו אמר אבונה איזהו ישראל מומר זה ש זה המחלל שבתות בפרסיה אמר לרב נחמן כמן כרבי מאיר דמה חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה אפילו באחד מכל היסורים שבתורה נמי לא צריך להגיע לכך שדווקא מחלל שבתות בפרסיה ויקר רבנן אמר חשוד דבר אחד לא וחשוד לכל התורה כולה במועל עבודת כוכבים טוב אז הגמרא אומרת שבאמת רב הונה אמר את דבריו לשיטת חכמים שחשוד לדבר אחד לא וחשוד לכל התורה כולה אבל המעמד של חילול שבת בפרסה ה הוא מעמד זהה למומר לעבודת כוכבים אבל תוספות על התר שואלים על ה על השקלה ותר בגמרא בעירובין הגמרא בעירובין אומרת חושמעי שלשיטת רבי מאיר חשוד לדבר אחד חשוד לאכול התורה כולה. אדם חשוד לאכול נבלות הוא חשוד לכל התורה כולה. הוא לא יכול להעיד בשום דבר. הוא לא יכול להתיר שום דבר. אומרים תוספות א ואחנם מתנה בהדה בבכורות מסכת בכורות בברג עד כמה בדף ל שנחשד לדבר אחד נחשד לכל התורה כולה. דברי רבי מאיר. שואלתו זאת דתימה דבפרק זה בורר אצלנו גבי פלוקטדבי ורבדוכ נבלות לאכיס ורבא אמר כשר אז הגמרא רצתה להקו מרבה כרבי יוסי רבי יוסי אמר שהוא זם בדיני ממונות שזה קהילה אז הוא כשר בדיני נפשות כלומר לא פוסלים מהקל אלא החמור אז הגמרא רצתה לומר שרבא שאמר אוכל נבלות לאכיס אה כשר אז הוא יזבור כשיטת רבי יוסי שמי מי שאוכל לבלות לאכיס שהוא רק רע לשמיים אז הוא לא יהיה רע לשמיים ולבריות בעדות שקר והגמרא דוכה ומשנה דרבה אפילו כרבי מאיר הגמרא אומרת לא רבא יכול להסתדר גם משיטת רבי מאיר שאמר עת זומם פסול לכל התורה כולה דעת כאן לא כמה רבי מאיר אתם אלא לגבי עת זומם דממון כלומר רק עת זומם דממון שהוא גם רע לשמיים וגם לרביות אז הוא יהיה פסול לכל התורה כולה משמע שאם אם הוא רק רע לשמיים אז הוא אז הוא לא יהיה רע הוא לא יהיה רק רע הוא לא יהיה רע לכלל לכלל ה לכלל התורה כן רק את זומם דממון הוא נפסל לכל לכל העדויות אבל אחר לשמיים ולא רא לבריות לא ולכן מומר אוכל נבלות לאכיס לא יהיה ואז יהיה נאמן לגבי לגבי שאר העדויות אז אומר אומר תוסות שמע מינה דלת ללבי מ חשוד לאחד מכל היסורים לי וחשוד לכל התורה כולה לרב דלא אמר מכל לחמירה אלא בעת זומ דמון דוקא דר לשמים רע לבריות כלומר מוכח אומר התוספות בעירובין מוכח מדברי הגמרא אצלנו לפחות לשיטת רבה בהסבר שיטת רבי מאיר שלא אומרים שנחשד לדבר אחד נחשד לכל התורה כולה לא אומרים את זה הראיה שרב הבאר בשיטת רבי מאיר שרק את זומם דממון הוא זה שנפס טל לכל עדות כי הוא גם ראיים וגם ראה על הבריות אבל אם הוא רק עבר עבירה בעלמה הוא לא נפסע לתרסא לכל התורה אבל מור למה שהגמרא בבכורות אומרת והגמרא בעירובין שלרבי מאיר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה חותם הארטוסות את קושייתו ואומר מי הוא לאביניך מי הואבי דהתם אצלנו הוניחה וקמן נקבטה אז כרגע לא ניגע כרגע בתשובה של התוספות אבל תוספות אומרים חד משמעית שלביה אין קושיה להביה מובן מאוד מדוע לרבי מאיר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה כלומר שאם אדם בא לאכול אצל מישהו שהוא חשוד שהוא לא א שהוא אוכל בשביעית אוכל לא מקפיד על דיני שביעית כן ואתה בא אליו לא בשביעית אתה בא אליו ביתר השנים אז אתה צריך לחשוב שהסלט שהוא נותן לך הוא לא מאוסר לפי רבי מאיר. למה? כי חשוד בדבר אחד, חשוד לכל התורה כולה. זה רשיטת רבי מאיר. סליחה לפי הביה זה מיכה. הרי לפי אני לפי הקצות החושן שהביה הביה נכנס עובר שכל ההלכה של רשע זה לא חיסרון ב זה לא חש זה לא חשוד. הוא בכלל לא חשוד. הוא לא חשוד על שום דבר. זה לא חשוד. זה גזירת הכתוב. הוא לא נחשד בשקר. הוא אדם מאמין. התורה אומרת שהעדות שלו לא כבילה כמו עדות קרוב. אז להביא הניחה מה שאמר רבי מאיר שחשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה. הרי בכל העניינים האלה שביעית מעשרות זה עניינים שגם נשים נשים נאמנות. לא צריך שעד אחד נאמד בייסורים. אישה נאמנת בייסורים. אז אז מה פתאום רבי מאיר אמור להדעת לדעת הבניחה ניחה שאדם שנחשד על מעשרות על שביעית הוא יהיה חשוד למעשרות למה למה הרי לפי הביה לפי הביה אדם שעובר עבירה לא פוגעת באמינות שלו בכלל זה לא פוגע באמינות שלו הוא לא הוא לא חשוד על שום דבר הוא פשוט נפסל לעדות בגלל שהתורה פסקה אותו. זה הכל. למה שהוא יהיה פסול להעיד על מעשרות? למה? הרי מעשרות אישה נאמנת. אז כמו שרשע הגמור שאוכל נבלות לאכיס, נאמן להעיד לאישה שמת בעלה, אז הוא לא יהיה נאמן להעיד שהפירות האלה מאוסרים. למה? בגלל שהוא חשוד לאכול שביעית. מה גרם ממי שפסול לאכול נבלנות? אחיס נאמן העיד לאישה שמת בעלה אז אחד שלא אוכל הוא לא אוכל כשרות הוא לא מקפיד על כשרות אז בגלל זה הוא לא יהיה מה להעיד על זה על על המעשרות מה זה קשור מוכח בתוספות כמו שאמרנו שסוד הפסול של רשע הוא באמת חשש משקר חשד משקר ה הוא אדם לא אמין הוא אדם שחשוד לשקר או אז אם הוא חשוד לשקר. אז סובר רבי מאיר שאדם שחשוד לדבר אחד הוא נחשב לכל התורה כולה. כ מובן את ההשוואה כמו שהתוספות אומר להבא איניך. לא הניחה. למה? כי באמת רשע אדם שאוכל עובר על דעת קונו לא משנה כרגע מה הסיבה בין אם הוא עושה את זה להכיס בין אם הוא עושה את זה בתיאבון הוא אדם שאדם הוא חשוד לשקר הוא חשוד על זיוף. המילים שיוצות מפינם הממיניות אז הוא גם חשוד אם הוא אומר לך הדבר הזה מאוסר אתה לא יכול להאמין לו אז זה בהחלט מובן אז גם מכאן מוכח כמו שאמרנו ש הקביעה הזו של הקטות החושן והגבורת ורב כיבגר כאילו רשע בשאר עבירות הוא רשע מגזרת הכתוב וכמו קרוב והוא כשר לכל המקומות שלא צריך שמה דיני עדות. יש בהחלט מקום להוכיח. לא ככה אומר לפחות מדברי התוספות שיקשו מחשוד על השבועה וכל הראשונים גם שהקשו את אותה קושיה ומדברי הרמב"ם מדברי הדרמה שמה מוכח די בצורה די ברורה שכל כל רשע חשוד לשקט וזה יסוד פסולו. יש דבר מעניין ב בפתחי תשובה ב בחושי משפט בסימן לד סעיב קטן א' מביא את דברי הרחבות יאיר בהשמטות בסוף הספר שדן בשאלה מעניינת מה הדין אם אדם זה הפתיחה של הכלי תשובה שמה מה הדין אם אדם יודע בעצמו שהוא רשע הוא יודע בעצמו שהוא אוכל נבלות עושה מעשה רשעה שיש על זה חיוב מלכות אבל אף אחד לא יודע מזה רק הוא יודע בעצמו הוא ידע שהוא רשע והוא לא עושה תשובה הוא לא עושה תשובה ולא רוצה לעשות תשובה עכשיו מזמינים אותו להעיד או כן מזמין אותו להעיד על הלוואה או משהו שזה לא יהיה האם הוא כשר לעדות או פסול לעדות לכאורה לכאורה זה תלוי בחקירה. אם נאמר שפסול רשע זה פסול מגזרת הכתוב ולא רשש משקל אז הוא רשע. גמרנו זה לא קשור כרגע שאתה משוכנע בעצמך שאתה דובר אמת לחלוטין 100% אני דובר אמת ראיתי את ההלוואה במו עיניי אני יודע מה היה זה לא משנה אתה רשע מי שרשע הוא פסול לעדות העדות שלך לא גבילה אז הוא לא יכול להעיד אסור לו להעיד בבית דין לא יכול להעיד בבית דין אבל אם כל פסול רשע הוא לא גזרת הכתוב אלא הוא פסול שיסודו הוא אדם על זה חשש חשוד עלינו שהוא לא אמין הוא משקר בבית הדין הוא יקח כסף בשביל הידידות שקר כמו זה גזלן כמו גזלן בדיוק גם הוא הרשע הזה גם הוא יקח כסף תאוות הממון תעביר אותו על דתו אז אתה גם אם אתה רשע ולא עשית תשובה אבל אתה יודע שמה שאתה מעיד זה אמת אז מותר לך להעיד בבית אדם ככה דן החבות יהיה בוא נתקדם הלאה לגבי רש רשע דחמס רשע דחמס נראה די די מובן או מוסכם ליתר דיוק שהוא פסול של חשש משקן נכון וזה ברור לחלוטין שאדם שהוא גזלן הוא חשוד עלינו שהוא זייף שהוא שקרן ככה ראינו בגמרא ליד בדף קנט ש שאם הוא נעשה גזל אז צריך שיוחזק את הדו בבית דין אז הוא חשוד לשקר ככה ראינו הינו בדברי רש"י והריף" והראש כפין ואכיל כפין כן אז זה ברור שרש דחמה סוכש משקר כך גם מדייק ה הרב חונן וסרמן בספר שלו קובץ הערות בסימן כא מדברי הגמרא בכתובות בדף יחמרא שמה אומרת דברי רבא מפורסמים מפני מה אמרה תורה מודה מקצת התנאי שווה כן א אז הגמרא אומרת שחזקה אין אדם מעץ פנ בפני בעל חובו ובאמת הוא רצה לכפור בכל ומה שהוא לא כפר בגלל שהוא לא מעיץ בניו חוב או אז הוא בכולי אז ממילא בחו בית דלודילה הוא באמת רצה להודות בכלוד כי שתמתח בשביל לדחות את התביעה לזמן אחר סבר עד ולזוז פרנלי ורחמנאמר רב שמעלה כך דלא דלכולי. בעצם הגמרא אומרת שאדם שהוא אה כופר ב מודה במקצת הטענה הוא לא חשוד עלינו שהוא שקרן, שהוא לא חשוד עלינו שהוא א א שהוא ישבע על השקר. אנחנו מחזיקים אותו כאדם כזה שהוא כן רוצה להחזיר את החום, אבל הוא מנסה להשתמת, מנסה לקבל איזשהי דחייה. לכן הוא מודה במקצה. אז רואים מכאן שכן ש לא חשוד. אז הוא אומר ואם תאמר אומר תוספות ואם תמ כד לא חשוד השבוע אז למה גזדן פסול לשבועה? כן למה הגזן נפסל בשבועה ככה שואלים התוסות. למה לא נגיד גם בגזל שלא השיב את את הגזנש גם שתמותה? למה אנחנו פוסים אותו לשבועה? אז אומר התוספות, יש מפרשים דגזלן כשר לשבועה מן התורה דלא חשיד השבוע אלא דמדרבנן פסלו כשהוא גזל. חידוש עצום אומר התוספות שיש בפרשים שגזלן באמת מדאורייתא הוא כשר לשבועה. הוא לא חשוד על השבועה רק מדרבנן פצלו אותו כשהוא גזל. אז שואל אותו מביאים אותו מה ומה ישנה דלעדות פסול כי דכתיבת שת ידך עם רשע ולשבועה כשר איך זה יכול להיות שלעדות הוא פסול ולשבועה הוא כשר ויש לומר דבשבועת שקר יש בה עונש גדול דכתיב בה לא ינקה וכד אמר בשבועת הדיינים שכל העולם כולו להזדעזע כשאמר הקדוש ברוך הוא לא תיסא ועוד שבדוד שקר לקלה לא תענה בשבת שקר לא תגזו ולא תשבו לא תשבו לשקר שואל רבי חוננון אם נאמר שפסול רשע וחמס הוא גזירת הכתוב ואין בו שום סברה והיגיון אלא כמו שאמרנו ביחס לרשע דלו חמס לפי אני מכסף שזה גזירת הכתוב זה כמו פסול קרוב אז מה התוספות שואלים התוספות שואלים איך יכול להיות מה ישנה מה ישנה ד דלעדות הוא פסול ולשבועה הוא כשר פשוט לעדות הוא פסול כי זה גזרת הכתוב לכן לשבוע הוא יהיה כשר מה מה השאלה של התוספות מה מה נקודת ההשוואה בכלל אם כל פסול רשע דחמס הוא גזירת הכתוב אז ברור ברור שלא יש מקום לחלק שהתורה פצה אותו לעידות מגזרת כתוב כמו קרוב אבל לעדו לשבועה הוא נאמן כי שבוע זה לא עדות מה לעשות אז מה השאלה של התוספות אומר רבי חונון מוכח מכאן שפסול רשע דחמס כן גזלן הוא בוודאי פסול שחשש משעקר ולכן תוספות שואלים בצדק מה ישנה דלעדות הוא פסול ולשבועה הוא כשר ועל זה תספות זו ששבועה חמיר עלה מכיוון שלא תיסע ונזדעזע וכולי גם הגבורת טרי שהזכרנו לפני כן במסכת מכות בדף ה עמוד ב גם כן כותב דברים פשוטים שרשע דחמס יסוד וגדר פסולו הוא חשש משקר ולכן מה היא נפקמינה נפקמינה לגבי פסול שנמצא אחד מהם קרוב בפסול מה שראינו לאל בגמרא בדף ט בפרק ראשון שאם אחד מהקת של העדים נמצא קרוב הפסול אז עדות כולם בטלה שואל דן דן כאן הג ה א הגבורת הרי מה יהיה דין אם אחד מהכת של האדים הוא רשע איזה רשע רשע דחמס הוא גזן האם גם ברשע דחמס אנחנו אומרים נמצא אחד מהקראו בפסול דם בטלה אומר הגבורת הרי לא למה כי הפסול שלו הוא לא פסול בעצם כלומר רשע ליו חמס רשע בשאר עבירות כיוון שהוא עובר עבירה שחייבים עליה מלכות אז הוא מוגדר בהגדרה של התורה של סטטוס של רשע הוא נקרא הוויה עם בנקות הרשע חייב מיתות בית דין הם רשעים בהגדרה הם מוגדרים רשע יש להם שם של רשע ולכן התורה פסלה אותם מגזרת הכתוב כמו אישה וקרוב כן מוכרח בגבורת הרגש שגם שגם אישה לכאורה גם אישה תפסול בנצר קרוב פסול מה שהנתיבות בסימן לו סע קטן י לא מסכים שבאישה וקטן סובר הנתיבות שכיוון שאין להם שם של עד בכלל אז הם לא הם לא מצטרפים לקת בכדי לפסול את כל הכת אבל אבל א אבל רשע רשע הוא בוודאי שם של עד פסול רשע ודאי יפסול את הכת כולה אבל רשע דחמס רשע וחמס הוא לא עבר. עבירה שיש במלכות הוא גזל. בגזלה אין מלכות אז הוא לא מוגדר רשע. אין לו פסול רשע. בעצם יש כאן אדם שהוא רמאי. הוא נוכל הוא גזל הוא גזלן. האדם הזה אל תיקח אותו לעידוד. הדברים שהוא מוציא מפיב זה פטפוטים של שקר. אל תאמין. אתה לא יכול להאמין לו. זה הסיבה שהתורה פסלה אותו. לא ביקל שהוא פסול בעצם. נו אז אם יש קץ יש לנו קץ אנחנו לא צריכים להתבסס על הדברים שלו אז אין כאן דין נמצא אחד מהם קרוב פסולדותם בטלה ככה ברור לגבורה תרי במכות דפה אז לכאורה עד כאן לא נחלקו הראשונים כפי שראינו בדיון הקודם אלא אך ורק ברשע דלב חמאז ברשע של שר עבירות שמה נחלקו האם זה פסול של גזירת הכתוב או שזה פסול של חששש משקר אבל ברשת דחמס זה כולם מסכימים כן המסתבר שהדברים לא פשוטים המנחת חינוך במצווה לז או טו בא להוכיח ההפך שגם רשע דחמס זה גזירת הכתוב גם רשע דחמס זה גזירת הכתוב מה ההוכחה שלו אז כתוב אומר על ההלכה קיימלן שחשוד כרבי יוסי לא כמו רבי מאיר בבכורות דף ל שחשוד לדבר אחד לא חשוד לכל התורה כולה ו אומר השולחן ערוך בהלכות מאחלות מאכלי עובדי כוכב מסימן קיט סעיףז מי שהוא מפורסם במקור יט באחד מהעבירות שבתורה חוץ מעבודת כוכבים וחילול השבת בפרסיה או שאינו מאמין בדברי רבותינו ז"ל נאמן בשאר הייסורים ובשל אחרים נאמן אפילו אותו דבר מר מותר לו כלומר מתבאר מפשט לשונו של הרמב"ם שגם אדם שהוא לצורך הרשד חמס מובהק יכול להעיד בשאר ייסורים הוא נאמן הוא יכול להעיד על יכול להיות משגיח כשרות. יכול לתת כשרות. אם זה לא נוגע אליו. נוגע אפילו אחר. אם זה נוגע אליו בשער ייסורים גם נאמן. ואם זה בשל אחרים הוא נאמן אפילו על אותו דבר להגיד להגיד שמותר. סליחה אם אתה אומר שרשע דחמס יסוד פסולו משום שאדם הזה הוא שקרן ונוכל והוא עובר על דעת קונו בשביל כסף. אז איך אתה מאמין לו בשאר יסורים? איך אתה מאמין לו? איך איך אתה יכול איך הוא יכול לתת תעודת כשרות? איך הוא נאמן? הוא חשוד. שזה לכאורה דבר מאוד מאוד תמוע כי כולם מסכימים על השולחן ערוך ככה פסק. אין מי שחולק על זה באמת על ההלכה הזו. יתרה מכך אומר המנחת חינוך בוא אומר בוא נתבונן בוא נתבונן בוא נתבונן אם באמת כל יסוד הפסול של רשע דחמס הוא לא פסול בעצם הוא לא נפסל בעצם הוא לא פסול בכלל כי הוא לא א לצורך העניין גזלן הוא לא עבר על העבירה שיש במלכות הוא לא רשע הוא לא פסול בעצם כל הפסול שלו זה ק הוא חשוד שדבריו הוא חשוד מוחזק לנו כשקרן אדם הזה שקרן אתה לא יכול להאמין לו אז אומר אומר המכת חינוך אם לדוגמה מדובר על דוד נפשות הרי מומר אוכל נבלות את האוון נפסל לכל התורה כולה גם לידות נפשות בוא נתאר לעצמנו מציאות שיש אדם ש עומדים להוציא אותו לעורק ובא אדם רשע גזלן אן ואומר יש לי להעיד עליו עדודות להציל אותו, להציל אותו ממוות אז מה אתה תגיד? לא לא הוא חשוד לשקר אז נוציא אותו לעורק בי שמה להחמיר אני מבין לקבל עדות של רשע שהוא חשוד לשקר להחמיר בעדות נפשות ולהוציא אדם לאורג זה ודאי לא נאמין לו למי שחשוד לשקר אבל אם זה מדובר להציל אדם ממוות זה לא אין לך והציל לו העדה יותר גדול מזה אז משהו הוא חשוד לשקר אבל יכול להיות שמה שהוא אומר זה אמת. 50% זה אומר אומר אמת. 30% אומר אמת. איך אתה מוציא אדם להורג? את שמח עדות א ומתעלם סליחה מתעלם מעדות שמישהו חשוד לשקר. איך אתה עושה דבר כזה? איך אתה לא מציל אותו? הוא יש בו ספק. על כוח. אומר המנחת חינוך שגם פסול של רשע דחמס זה גזירת הכתוב זה גזירת הכתוב אה אם זה גזירת הכתוב אז זה כמו פסול של קרוב כמו פסול של אישה שגם אם אישה מעידה לטובת לטובת הרוצח או לטובת ה הנידון וגם אם קרוב משפחה מה לעשות זה גזרת הכתוב התורה גזרה שהעידות שלה לא כבילה אז לכן פסול רשע אפילו גזלן נפסל לעדות גם להציל ממוות ככה אומר המנחת חינוך ולכאורה אני חושב לכאורה ההוכחות שלו טובות גם העובדה שאנחנו פוסלים לגמרי את עדותו של החשוד על עדותו של הגזלן גם להציל אנחנו פוסלים את אותו לגמרי ואנחנו לא מעלים בדעתנו שמה שהוא אומר זה אמת למרות שזה הכי מתבקש בעולם שהעובדה שהוא חשוד על השקר לא אמורה לא אמורה למנוע מאיתנו לקבל את עדותו בכדי להציל את את הנידון וגם העובדה שהר השולחן ערוך פוסק לאדיה שכל הפסולים בעבירות בלי יוצא מן הכלל כן נאמנים בייסורים אם אדם הזה חשוד והוא חשוד פשוט לקחת שוחד ולקחת כן איך אתה יכול להאמין למשגיח כשרות שהוא רשע כן שהוא להאמין לו על יסור הוא יכול לקח שוא לקחת צוח מישהו שילם לו אז איך הוא איך הוא נאמן באמת מסקנת מסקנת דברי המלכתחינוך שם הכלל העולה שבין רשע דחמס ובין רש דח אין שום הבדל ביניהם שניהם זה גזירת הכתוב ככה אומר המלכת חינוך במקום שצריך עדות שניהם פסולים במקום שלא צריך עדות שניהם קשרים באמת הדברים מאוד תמויים כי אנחנו טרכנו להוכיח שאפילו רשע שאינו של חמס הוא חשוד לשקר הרי זה כל הפתיחה רש לדברים שלנו הוכחנו מהרמב"ם התוספות דרמה שאפילו רשע שאינו של חמס הוא חשוד לשקר ורשה דחמס פשיטה שהוא חשוד לשקר זה גמרא ארוכה בקנט שגזלן צריך ש יחזק אתדו בבית דין עכשיו בא מלכת חינוך הופך עלינו את כל העולם אבל לא רק שרשע שאינו שלחמה זה גזירת הכתוב אלא גם רשחמה זה גזירת הכתוב לכאורה יש לו הוכחות לזה זה איפה איפה איפה איפה מצאנו ידינו ורגלנו בנקודה הזו? כן ובאמת אי אפשר להתעלם שהאחרונים רבים כתבו לאדיה שרשע זה חשוד לשקר כן אז אולי יש מקום לפשר בין השיטות ואולי אולי לתת הגדרה אה א שתשלב את הדברים. אז בכני באמת להתבונן בנקודה הזו היינו הייתי רוצה לעסוק בכשרות עד אחד לעדות. כשרות עד אחד לעדות. אנחנו יודעים התורה בדיני ממונות, בדיני נפשות על פי שניים עדים יקום צריך שני עדים. מה המעמד של עד אחד למשל בנפשות? עד אחד בממונות. כן, ביחד להוצאת ממון. למה אתה לא מוציא ממון על ידי עד אחד? למה עד אחד לא נאמן במקום שצריך שני עדים? האם זה בגלל שהוא חשוד ש שהוא משקר? רק שיש שני עדים אז אני יודע שאין אין פה אין פה שקר כי אחד מחזק את ה את הדבריו של השני. אז אני יודע שיש כאן שיש כאן עדות אמינה. אבל אם יש עד אחד אולי הוא משקר. חשוב לשקר. האם האם זה יהיה נכון להגדיר את הדברים בצורה הזו? מדברי כמה וכמה ראשונים מתברר שלא ככה לא כך פני הדברים והסיבה שעד אחד פסול לעדות היא במידה מסוימת אה גזרת הכתוב כן בוא נראה את למשל שוט הרשבא הרשבא שמיוחסות לרמב"ם בסימן צד אז הרשבא עוסק בשאלה מעניינת נראה נראה את הדברים כותב ולפי שידעתי שכלך יפה אגיד לך דבר בא דבר בא לידי מה שאמרתי אב פי שנחלקו עליי כל חבריי מדעתי שאין מחלוקתם רק מצד ההרגל מה שלא הורגן עשה להם זר אומרת אנשים לפחים לפעמים הם לא פתוחים לשמוע דברים חדשים תקועים איפה שהם וזהו לא משנה מה שתגיד אתה לא תציא ממני אני לא אני לא אקבל שום דבר טוב אז הוא אומר הוא אומר אתה אני יודע ששכלך יפה אתה בנפן יפה שלך תעבור תעבור את האוכל אומר מספר מעשה בא לידי בשטר שכתוב בו מנה ובטעות כתבו מנה כי באמת היה צריך להיות שכתוב שמה 200 דעקה שאותו עד אחד משני העדים מת לפני שתיקנו את השטר והיה בעלים רדופים ללכת ואי אפשר להתעכבת שיחליפו את השטר אז אמרתי הרשב פסק ככה ימחוק את המילה מנה יכתוב אבל יש רק עד אחד שבחיים אז מה מה נעשה אומר הרשבא ככה יקיים בין סעדה לסעדה כלומר העד הראשון שמת חתם העד השני תיקן ומחק בין שני העדים יכתוב העד החי אנחנסעדה אנחנו עדים חתמנה על שטר הדנהדית במחקה כלומר הוא יעשה קיום למחק אנחנו חתמנו על השטר הזה שיש בו מחק כלומר תבינו זה לא המחק הזה הוא קדם לחתימות שלנו ולא אחר החתימות שלנו. בסדר? אומר הרשב רגע אחד אבל מי מעיד לי שבאמת המחק הזה היה לפני שהעד הראשון חתם? העד השני? נכון? כי העד השני הקיום נכתב רק אחרי חתימת הראשון. אז הוא אומר סמחי בעד להקשינה ברשת גדשות קס אומר הרשבא שמחתי על מה שכתוב בבטא קסד שאם התוכן של השטר כן התוכן של השטר גוף השטר נכתב על נייר לא על לא על אזור מחוק אלא על הגוף הנייר המקורי האורגינל לא על הלא הוא לא נמחק רואים שלא נמחק כן והעדים חתומים על מחק על איזשהו קטע שנמחק פעם אחת ועכשיו הם חתמו עליו השני. אז לכאורה השטר הזה הוא שטר שיכול להזדייף כי יכול בעל השטר מי שיקבל את השטר למחוק את כל החלק העליון לכתוב מה שהוא רוצה ויהיו שני עדים חתומים למטה ואף אחד לא יבחין בה בזיוף. אז כדי שלא לא יתרחש הזיוב הזה אז אומרת הגמרא שמה אה שיכתוב בין עד לעדין חתימת עד הראשון לחתימת עד השני אנחנה סהדה אנחנו עדים חתמנה חתמנו על מחקה ושטרה על הנייר כלומר אנחנו חתומים על ה על ה על החלק המחוק אבל השטר עצמו נכתב על על נייר על משהו לא מחוק ואז אין חשש שהבא אחריו ימחוק את החלק העליון ויכתום מה שהוא רוצה. אומר הרשבא על מה אין חוששים לומר כי מה שכתוב אחר חתימת הראשון הנחסדה לא כתב כחרון בין סומכו של אחד כומ מה קורה פה יוצא פה שהעל על הקיום של הנחנסדה חתום רקד אחד אומר הרשמע זה בסדר מוכרח בגמרא שזה בסדר למה כי בוודאי אין חושדים עד אחד בשקרן ולא כתב כנת שהסכים חברו אמו מור ומדעת שניהם נכתב שהרי עד אחד קם לשבועה ופעמים לממון כשאנו יכול לשבוע ואין חושדים אותו בשקרן באמת בשולחן ערוך שהביא את ההלכה הביא את ההלכה בקסד בבתא אז הוא כותב שצריכים ששני העדים יחתמו בח בשניהם כן שטר שיש בו מחכים ושכחו העדים במד יא ולא קיימו בסוף השטרף וכתבו שרי וקיים וחתם מהיד אחד קודם שיחתום השני מצאו שלא קיימו את המחקים אז תקנתו של שטר זה שיכתבו אננסה דלותר דחתם חד מנען עד שלא קיימנו כך וכך מחכים להתקי חוזר ויחזרו ויחתמו שניהם ככה גם היום עושים אם יש נגיד טעויות בכתובה אז עושים ומגלים את זה רק לאחר שחתמו העדים אז עושים קיום קיום על המחקים כלומר מוחקים מה שצריך לתקן לא כדאי למחוק צריך להביא כתובה חדשה וכתבו אבל נגיד אין כתוב אז מוחקים מה שצריכים חוק ועושים קיום על המחקים. כלומר בשורה פלונית מחוק המילה הזו וכתוב במקומה כך. בשורה אלמונית מחוק זה ואחר הקיום חותמים שני העדים. ככה ככה עושים למיסה. אבל ברשבא מוכח לא ככה. ברשבא ממש שגם אם החקיום כתום בין עד לעד גם כן זה מספיק. אה למה? כי עד אחד ודאי שהוא לא חשוד בשקרן. אומר הרשבא גם בגיטין גם בגיטין הגמרא אומרת כל הגמרא בגיטין יא עמוד א' המשנה אומרת שכל גד שיש עליו עד כטי אז הוא פסול חוץ מגטי אנשים שוחרי עבדים ששמה עד כותי כשר אומר הזה רב ליעזר בגמרא לא הכשיר בו אלא עד אחד כותי בלבד כן כי קוטים יש כאלה שלא שומרים תורה מצוות ויש כאלה שכן שקט יש קו חבר ושקותי לאף חבר אז אומרת הגמרא שלעולם רב א לעולם רב אלעזר בכיון דחתים ישראל לבסו כלומר באיזה אופן גד שיש עליו את כוטי כשר באופן שהקווי כתב למעלה חתם למעלה הוא חתם ראשון ולמטה חתם ישראל אומרת הגמרא איליוב דקותי חבר ההבה אם הקוטי לא היה באמת חבר ושומר תורה מצא לא היה מחתים אותו הישראל לפניו ככה אומרת הגמרא. אז שואל תוספות ראש על אתר תימה במקור כג אם כן מתקיים כול לשטר אחצד יוצא שכל השטר מתקיים על על אחד כי העד השני הוא מעיד על כשרותו של העד הראשון שמעיד על כשרות השל נכון כלומר בלי החתימה של העד השני לא הייתי יודע שהעד הראשון כשר כי הוא מעיד שהקוטי הוא חבר שהקוויטי הוא כשר כן בעובדה שהוא נתן לו מקום לחתום אז הוא בעצם מעיד עליו שהוא כשר. אז שואל הראש, יש אומר הראש, יש שרוצים לדקדק מכאן דמה שהצריך תורה שני עידים, לאו משום דחד חשיד לשקר, אלא גזרת מלך היא. אתם שומעים? זה גזרת מלך. עד אחד מדאורייתא לא חשוב לשקר. למה התורה פצלה אותו? זה מלך כדי לגבי קרובים לא כמו קרוב משה ואהרון מישהו למה מישהו מן אז התוסטור שאומר נראה דין מכאן ראיה דשני אחולה הראש הראש דוחה את ה דבר מאוד מעניין עד אחד מעלה התוסות ראש לפחות התירוץ הראשון וכפי שראינו הרשבא ככה אחז עד אחד לא נפסל בגלל שהוא חשוד לשקר אלא גזירת מלך היא באמת בתשבץ בחלק א' סימן עז דן בדיוק מעריך לדון בשאלה הזו מה מפני מה פסלה תורה עד אחד למה התורה פסה עד אחד ואז הוא אומר אי אפשר שפסלתו מפני שישלחו שמה הוא משקר כי אז אם זה כך אז איך אנחנו מקבלים לקמן בדף ל בפרק זה בורר איך אנחנו מקבלים שניים דים שבזה אחר זה שמעידים על שתי הלוואות נפרדות ושונות לגמרי ואומר רבי יהושע בן כוחה שהלוואה אחר הלוואה הודעה אחר הודעה הודעה אחר הלוואה למרות שזה שני מנים נפרדים הם מצטרפים איך הם מצטרפים הרי אין לי שני עדים על כל על כל הלוואה איך הם מצטרפים אם הוא היה חשוד על השקר אז יש לך חשוד על שקר ועוד חשוד על שקר איך הם מצטרפים אין לך פה שני שני עדים על אותה הלוואה. מצד שני אומר התב אי אפשר לומר גם כן דלשקרא לא חיישינן אפילו בחד כן למה כי בפרק האישה שלום כתוב שעד אחד נאמן להעיד שעיד שמת בעלה במלחמה בשביל שזה מילתא דוד לגלויה אז לא הוא לא משקר אין מילא דוד לגלוי הוא לא משקר אז משמ שאם זה לא אבידה לגלויה הוא כן חשוד לשקר אז אומר התשבץ שזה באמת חששה רחוקה באמת הוא לא חשוב הוא לא מוחזק בינינו כשקן אבל יש סיכוי רחוק שאולי הוא כן משקר אז לכן כשיש עוד אחד שמצטרף איתו אפילו שזה הלוואה אחרת אז זה מסלק את החשש הקטן הזה אוקיי טוב אז הנה יש כאן שקלה ברבותינו הראשונים מה יסוד הפסול של עד אחד מה שנראה נסביר שבאמת עד אחד לא חשוב לשקר לא חשוד לשקר זה לא שהוא מוחזק לנו בגלל שהוא אחד אז מחזיק אותו כשקרן ודאי שהוא לא חשוד לשקר אלא מה שהתורה קו קובעת הקובע התורה קובעת מדרג של נאמנויות יש דרגות בנאמנויות יש רמת בירור גבוהה, יש רמת בירור נמוכה ויש רמת בירור זבירה, לא יודע מה, יש כל מיני דרגות של בירור ולכל דבר ודבר נדרש נדרשת רמת בירור שונה. אין כאן חשד לשקר, יש כאן צורך בבירור גבוה יותר, גדול יותר. לדוגמה המשנה בסוף במות בקז קח שמדברת על כך שחז"ל התירו אפשרו לקבל את עדותו של עד אחד להתיר אישה מעגינותה להעיד על אישה שמת בעלה אז אפשרו ליד אחד לבוא ולהעיד כן ומתירים את האישה הזו לעלמה אבל אומרת המשנה בד בבד שאם עכשיו האחים של אותו אדם ירצו להיכנס לנחלתו ולרשת אותה כי הוא מת אתה קיבלת את העדות שלו שהוא מת. הרי הטרת את האישו לאלמה הגדרת שאשתו של אותו אדם היא אלמנה הוא מת. מת. אז אם הוא מת אז בוא אז בוא בוא עכשיו ניכנס. כל האחים יכנסו ירשו יחלקו את הנחלה שלו וירשו. אומרת הגמרא לא לגבי נחלה צריך שני עדים. לא מספיק עד אחד. זה מרפסיני קרא הדבר הזה אבל אתה אמרת שהוא מת. אז לגבי ה אז מה לגביטירשה לעלמה אשת איש אתה אומר שהוא מת לגבי ירושה אתה אומר שהוא חי מה מה מה מה מה מה מה קורה פה התשובה היא לא זו הגדרה נכונה לא הגדרה נכונה יש כאן עניין משפטי נטור שהתורה אומרת אומרת שלגבי הוצאת ממון נדרש בירור ברמה גבוהה של שני עדים. לגבי עדות הגונה הקלו חז"ל להתבסס על רמת בירור נמוכה יותר וזה התקנה משום אגונה. זה לא שאנחנו א לא אנחנו לא חשוד על שקר. לא מדובר פה על חשדש לשקר בכלל. יש כאן גזרת הכתוב שהתורה לדברים מסוימים דורשת רמת בירור גבוהה יותר ושני עדים מספקים את רמת הבירור האולטימטיבית זה לא אומר שאחד עד אחד חשוד לשקר הוא מספק רמת בירור נמוכה יותר ולמה זה ככה כי ככה התורה גזרה ככה התורה גזרה שעד אחד הוא ברמת בירור נמוכה יותר הוא לא חשוד אבל הוא ה הוא לא מחזק כל לו כשקרן אבל הוא מספק רמת בירור נמוכה יותר מה ש פלגין הנאמנות עושים פלגין הנאמנות לגבי הוצאת ממון עד אחד לא נאמן לגבי להתיר אישה לעלמה מגיד אותה הוא כן נאמן מעטה לא יהיה רחוק לבוא ולהגדיר שגם גם רשע כן גם רשע זה לא ממש שהוא חשוד בשקר הוא לא חשוד לשקר אלא התורה פסלה אותו לעדות משום שהוא עדותו לא מספיק התורה כאילו יש חיסרון ביש יש חיסרון בנאמנותו במובן הזה שוב הוא לא חשוד לשקר אלא זה פסול שהתורה אומרת שהעדות שלו לא יכולה לספק בירור גמור וזה פסול זה פסול זה לא חשד זה לא חשד קונקרטי אוקיי זה לא חשד קונקרטי שהוא משקר אלא התורה אומרת ברגע שאדם עבר עבירה והוא נקרא רשע. כן? אז כשם שבעד אחד אוטומטית, גם אם הוא לא חשוב לשקר, הוא מספק רמת בירור נמוכה יותר משני עדים. הרי שרשע מספק רמת בירור נמוכה יותר מעד אחד רגיל. אבל הוא כן מספק רמת בירור מסוימת שעשויה להספיק לדברים אחרים. אבל הוא לא מספק רמת בירור שאמורה להספיק אה לרמת בירור שלעד אחד שעד אחד מספק עד אחד יכול לספק אותה ולפי זה באמת ייתכן לומר שגם גזלן לצורך העניין שהוא חשוד לשקר אה שהוא נפסע לעדות כן אז זה לא שהוא מוחזק לנו כשקרן הוא מחוזק לו שהוא לוקח שוחד וכל הדברים האלה אלא הגדר הפסול שלו ושוב אפשר להגיד כמו שאומר התוספות ראש זה גזרת הכתוב התורה גזרה וכמו שאומר המלכת חינוך התורה גזרה לפסול רשע בגלל שהוא עבר עבירה התורה אומרת שדרגת נאמנותו הדרגת הנאמנות שהוא מספק היא דרגה נמוכה שלא מספיקה בבית הדין היא לא מספיקה בבית הדין, אבל בהחלט יכולה להספיק בייסורים. בייסורים היא כן יכולה להספיק. ואם הוא יעיד על דבר שהוא כשר, כן לקבל את עדותו, כן לקבל את אמינותו. מה נפקמינה? מה נבקמינה בהגדרה הזו? האם זה חשש משקר, קונקרטי? כלומר אני האם העובדה שהוא עבר עבירה אז בעיניי אני חושד בו עכשיו שמה שהוא אומר זה שקר או שלא אני לא חושד אותו לשקרן יכול להיות שהוא דובר אמת אבל אני מנוע מ מלקבל את עדותו מגזרת הכתוב כי התורה הגדירה את עדותו כדרגה פחוטה בנאמנות שלה כמו שהתורה הגדירה עד אחד כדרגת נאמנות פחוטה גם שמה התורה הגדירה את את ה שהיא מספיקה רק ל רק לדרגה אחת של עדויות, לא לדרגה. כל מקום שצריך שני עדים אז לא מספיק עדות של עד אחת. למרות שהוא לא חשוד לשקר. אז גם פה אותו דבר רשע הוא הוא במדרג של ה של הנאמנות הוא חסר בנאמנות. אז הוא יורד מ מהקטגוריה של עד אחד. הוא יורד לדרגה נמוכה יותר. אבל לא בגלל שזה חשש קונקרטי עכשיו שהוא שקרן, אלא התורה אמרה שהאדם הזה איבד את נאמנותו בגלל שהוא רשע. מה דווקא מינן? יש בכובץ שערות בסימן כב אות ג כן אומר דבר מדהים כן אומר מה הדין אדם רצה לאכול נבלה רצה לאכול חזיר אוקיי רשע בלה תתנפל על הבשר של החזיר אבל דעגה לצערו הרב הבשר של החזיר הזה היה בשר כשר למדרין רק הוא לא ידע שזה כשר כבר הוא משוכנע בעצמו שהוא אכל בשר של חזיר. בסדר? יש ציור בגמרא בנזיר כג כן שהגמרא בדיוק מדברת א מדברת על ציור כזה שאדם שחשב ש כן והשם סלח לה כי אני אביאה אותה הסוגיה הזאת. אז או אדם שרוצה לגזול, הולך לגזול ממון, בטוח שזה ממון של חברו, בסוף התברר שזה בכלל לא ממון של חברו, זה ממון שלו, ממון של הפקר, אז הוא יש לו נחת גדול שהוא גזל, אבל למעשה הוא טיפש הוא לא גזל שום דבר, הוא לקח את הנ את הממון של עצמו. האם הוא נפסע לעדות או לא? אה, מה אתם אומרים? האם הוא פסול להידות או לא? במחשבה הוא בטוח שהוא עבר איסור אבל למה איסור לא עבר שום איסור אה אז רבי חנן אומר רבי חולן אומר שאם הוא רשע דחמס אז ודאי פסול עדות כלומר אם זה עבירה שאפשר להגיד ממרכות לתאבון ודאי שהוא פסול עדות למה הוא פסול עדות כי הוא חשוד לשקר האם האדם הזה חשוד לשקר ברור שהוא חשוד לשקר מה זאת אומרת הוא מבחינתו הולך לגזול הוא מבחינתו אתה הולך לאכול בשר חזיר. אה, זה שלצערו הרב זה לא בשר חזיר. בסדר? זה לא משנה מהעובדה שאדם הזה באישיות שלו, במהות שלו הוא אדם שעובר על דעת קונו. אה, כך אומר רב חונד. אבל לפי מה שאמרנו זה בכלל לא מוכרח. כי שוב, זה שאדם עובר על דעת קונו זה לא חשש קונקרטי של שהוא חשוד לשקר, אלא זה פסול. זה פסול אדם הזה כי התורה פסלה אותו בגלל שהוא עשה מעשה רשע התורה אומרת העדות שלך אינה כבילה בבית הדין גדר הפסול הוא חוסר נאמנות אבל זה לא חשש קונקרטי נו אז כאן מה שקובע הוא זה מה כלפי שמיה אדם הזה רשע או לא רשע בהגדרה האובייקטיבית הוא לא רשע הוא לא עבר שום עבירה זה שהוא רצה לאכול בשר חזיר סוף סוף הוא לא אכל בשר חזיר האדם הזה אולי חטא במחשבה אבל כל חטא במעשה אז הוא לא הוא לא רשע הוא לא גזל שום דבר הוא לא אכל שום דבר שלא כשר אז האדם הזה כשר לעדות נפקמינה נפקה מינה לא חלם מהיסה יודע כמה זה מצוי הדבר הזה אבל זה נפקה מינה בכדי להיות בכדי להיות אה פסול רשע של פסול רשע של חוסר נאמנות הוא חייב להיות קודם רשע יש בשולחן ערוך ביורד דעה בסימן טז בהלכות שחיטה אז השולחן ערוך עוסק בדיני אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אז השולחן ערוך פלא אפלה ופלא מביא כל מיני סיטואציות שיהיה אומר בסיטואציה הטו הוא לוקה בסיטואציות הות הוא לא לוקה אז שואל השך במקום סע קטן יז מה שולחן ערוך מה זה רמבם שולחן ערוך עכשיו הוא מדבר עכשיו בליכות מלכות מה אין לנו מלכות בזמן הזה מה נפקמינה שהשולחן ערוך אומר על זה לוקה על זה לא לוקה זה מתאים לרמבם לכתוב לא לך שולחן ערוך אומר השך לא לא יש נפקמינה למיסה מה נפקמינה לגבי לפסול אותו לעדות כן כן איך תדע על מה הוא נפס לעדות? אתה צריך לדעת על מה לוקים ועל מה לא לוקים ש תשובה יפה אומר הגאון רבי עקיבא עגר מה יהיה הדין כי השולחן ערוך מביא ספקות ספק אין מה הדין פה יש ספק מלכות ספק אז אומר הרקעגר תדע לך אם הוא עובר על על איסור בספק מלכות אז לא תגיד כיוון שהוא לא כיוון שהוא תכלס הוא לא לוקה הוא לא לוקה כי זה ספק מלכות אז הוא כהיה כשר לעדות לא כיוון שיש שיש כלפי שמיה גל י רקפשמיה יודעים יכול להיות שבאמת הוא עבר עבירה אז יש לך רק פה ספק פסול אתה לא יכול לקבל את עדותו כך אומר רב כבגר בהגעות כן לכאורה מה אכפת לי מה כלפי שמעי גליה או לא מה זה משנה האדם הזה נקודת הדיון צריכה להיות האם האם אדם שמסוגל לעבור על העבירה שישפוספק מלכות האם היא פוגעת בם הוא חשוד בינינו על השקר או לא האם אדם שעובר על דיה על עבירה אז הוא ברור שהוא שקרן אם זה אומרים לו ספקד ראית לחומרה אומר לא בטוח שזה לא בטוח שזה אסור אז הוא מסוגל לעבור להיכנס לבית הספק אז זה צריך זה צריכה להיות נקודת הדיון האם הוא נפסע לעדות או לא נפסע לעדות על כניסה לבית הספק מה אכפת לי כלפי שמע יגליה או לא אה אבל לפי מה שמיצנו אז בוודאי שזה מה שקובע כי זה לא חשד, לא חשד שקר קונקרטי. זה לא שאני חושד בו לשקר, לא שבאמת אני חושד בו לשקר, הוא לא מוחזק לי כשקרן, אלא התורה אומרת שאדם כזה שעובר על עבירת מלכות הוא אדם ש נאמנותו איננה כבילה בבית הדין. אז אני חייב אז אם כלפי שמיה גליה שהוא עבר הוא עבר עבירה והוא רשע אז אני לא יכול לקבל את עד את אותו. אז אז אז לכן ודאי שתלוי השאלה בכדי לפגום ולפסול אותו מעדות משום חשש משקר שום שד נאמנות אני חייב להגדיר אותו קודם כרשע החשש משקר נובע מהשם רשע כן זה לא זה לא צברה שכיוון שהוא רשע והוא עבר על דעת קונו אז אז אני אמור לחש לחשות שהוא משקר לא לך שהוגדר שהוא שהוא רשע התורה גוזרת כמו בד אחד התורה גוזרת שהנאמנות שלו נפגמה שיש לו חיסרון נאמנות שהנאמנות שלו לו כבילה לגבי ייסורים הנאמנות שלו כן תהיה כבילה זה מה שאומר השולחן ערוך בקיט בייסורים הוא כן יהיה כביל כי שמה נדרשת ברמת בירור נמוכה יותר נמוכה יותר מדות א שבבית דין היא נמוכה יותר אז שמה באמת אה אני לא חושב בו שהוא שקרן הוא דבר אמת מה שהוא אומר שקשר מותר אפשר לאכול הוא באמת לא חשד לשקר רק התורה אומרת שהעדות שלו לא כבילה כי הגידות שלו לא יכולה לספק רמת בירוג נצרכת כמו עד אחד רגיל זה הכל אני אסיים באמת ראיתי ב מצאתי בשיעורי רבי שמעון רזובסקי לבבא בטרא א לסוגיה בדף לא באות יב שמה ה רב שמואל מביא בשם רב שימן שקו קופ שדן בדברי הגמרא ממש בקצרה הגמרא שמה אומרת שתי כיתאי דים המכישות זו את זו כן כת אחת אמרת לו כת אחת אומרת לא לוה אז יש לי פה כת שקרנית נכון אחת מהכתות משקרת הם מכחישות זו את זו אז יש מחלוקת רב הונה אמר זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומידה לכל אחד כל אחד מעיד במקומות אחרים כלומר אף אחת מהכתות לא איבדה את כשרותה לעומת זאת רב חיזדה אמר בעדסה דשקרל למה לי יש פה עדות תחת פסולה, יש פה כת אחת פסולה אז שתי הכתות נפסלות לעדויות אחרות אז אה מדברי רש"י מתבאר ששיטת רב הונה מיוסדת על כך שיש חזקת כשרות לכל כתו כיגב חזקת ולא תפסל מספק נשאלת השאלה מה סברת רב חיזדה ומה מה המחלוקת בין רב חיזדה לרב הונה אומר אומר רבי שמעון רזובסקי בשם רב שמקופ שנקודת הוויכוח ביניהם היא החקירה שחקרנו כרגע. רב הונה רב חיזה שפוסל את הכתות אומר זה נכון בעצם הוא מר שהוא טוען הוא טוען שבכל רשע כל רשע יש שני פסולים רשע מצד גזירת הכתוב כמו קרוב וגם חשש משקר שזה חשש קונקרטי של שקר כן שני פסולים סירת הכתוב ששש בשקר אז לכן אומר רב חיזדה בישלמה לגבי הפסול שהוא מגזירת הכתוב זה אתה יכול להגיד יש לו חזקת כשרות כל כ תמיד אותה על חזקתה אבל לגבי חשש משקר אומר רב חיסד זה חזקת כשרות לא תועיל איך תועיל כרסקת כשרות יש לי חשש קונקרטי חשש מציאותי עכשוי שעכשיו הוא דובר שקר אז איך אתה יכול לקבל את עדותו לכן אומר רב חיסדה בהדסד שקרה למה לך אתה לא יכול לקבל את עדותם גם כשיש להם חזקת כשרות אבל עדיין לך תתמודד עם החשש משקר מה סובר רב הונה רב הונה סובר לא גם החשש משקר זה לא חשש קונקרטי זה פסול של חשש משקר דהיינו בכדי להגדיר שהאנשים האלה חשודים השקר אתה צריך להגדיר קודם כל שהם רשעים אתה חייב להגדיר קודם כל שהוא עשה שהוא רשע כי כי זה לא פסול קונקרטי זה זה פסול שאומר כיוון שהוא קור של רשע כן אז אוטומטית התורה אומרת שיש פה חיסרון בנאמ הנאמנות שלו לא כבילה לא בגלל שחשש של שקר כמו עד אחד שהתורה אומרת הנאמנות שלו לא גבילה במקום שני עדים אז התורה אומרת רשע הנאמנות שלו העדות שלו לא ימנה במקום שצריך עדות אבל הוא כן נאמנת לדברים אחרים כמו בייסורים או אז אם החשש משקר הוא לא חשש קונקרטי אלא הוא נובע מעצם הסטטוס שלו כרשע אז בכדי לפסול בנאמנות שלו אתה צריך להגדיר קודם שהוא רשע אה אבל כאן יש לו חזקת כשרות אז כיוון שיש לו חזקת כשרות אתה לא יכול להגדיר אותו כרשע אם אתה לא יכול להגדיר אותו כרשע אין חשש משקר לכן זו באה בפל עצמ זו ב האמת היא שאפשר לבאר את כל הסוגיה הזאת בכמה דרכים חורות אבל זה יקח עוד אז אפשר כוח תודה