שיעור כללי - מקשינן פשרה לדין – בענין ההיקש של דין ופשרה | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

מתחילים עכשיו סוגיה לאורך א לאורך דף וחצי סוגיית פשרה יש הרבה מה לדבר בסוגיה הזאת אנחנו נתחיל כמו שהגמרא התחילה למה כתנאה? הגמרא מביאה ברייתה שעוסקת ב בשאלה כמה דיינים צריכים להיות לא בית דין בית דין צריכים שלושה דיינים אבל בפשרה למה הקטנה היא ביצוע הפשרה נקראת גם מלשון ביצוע לבצוע זה לחלק חלק לזה חלק לזה א זה נקרא ביצוע ביצוע בשלושה דברי רבי מאיר והחכמים אומרים פשרה ביחיד. אז רוצים לתלוט את המחלוקת התנאים הזו במחלוקת המוראים. כמה דיינים צריכים לדון. סברועה דכולעלמה מקשינה פשרה לדין. שפשרה לכול העלמה צריכה להיות באותו הרכב שיש בדין מה היא לכמפלגה דמור סבר דין בשלושה ומור סבר דין בשניים לא דכולה עלמה דין בשלושה וכה קמפלגה דמור סבר מקשינן פשרה לדין ומור סבר לא מקשינן פשרה לדין אז אז יש כאן שאלה, מחלוקת תנאים לפי מסקנת הגמרא. האם יש עקש בין פשרה לבין דין? שכמו שדין צריך שלושה, כך גם פשרה צריכה שלושה. או לא מקישים פשרה לדין? ודין צריך שלושה, אבל פשרה זה לא דין. ואפשר להסתפק גם בדיין אחד. אומר רש"י מקשינן פשרה לדין דכתיב משפט וצדקה ואמרינן לקמן דזהו ביצוע עלמה דיתקוש למשפט אז רש"י מביא פסוק שנמצא לקמן בדף ו' עמוד ב זה הפסוק אומר ככה ו דוד עושה משפט וצדקה לכל עם משפט וצדקה הבינה הגמרא שמה שמשפט זה דין וצדקה זה פשרה. ככה הגמרא הסבירה את הפסוק הזה. אז דוד עשה משפט וצדקה. אז הוקשו המשפט והצדקה זה לזה. כי שניהם כתובים יחד. כשם שבמשפט יש צורך בשלושה כך גם בצדקה יש צורך בשלושה. ככה אומרת הגמרא. אף על פי שבפסוק ההוא לא כתוב שדוד היה יושב לדין לדון עם שלושה, אלא דוד היה דן כמלך. דוד עשה ו ואם אם ככה אז איך אתה לומד? אבל צריך לומר או שהבינו שצריך שלושה, גם דוד דוד היה עושה אבל היה מצרף איתו עוד שניים. או שדוד היה ממנה שופטים שדנו בשמו או משהו כזה והמשפט הוא קש לצדקה. עד כאן דברי רש"י. יש שאלה ראשונה שיש לשאול על דברי רש"י וזה על עצם העקש. עצם העקש של משפט וצדקה. גם את הדבר הזה עצמו שצדקה זה פשרה. זה גם דבר שצריך צריך ביו מי אמר שצדקה זה פשרה אולי צדקה זה צדקה דרך אגב זה לא כזה פשוט שצדקה בלשון התורה זה מה שאנחנו קוראים היום צדקה שנותנים לעניים זה לא פשט בדרך כלל הצדקה בתנך זה מה שיותר קרוב לצדק שאנחנו קוראים היום צדק רק בלשון לא נקבה קראו לזה צדקה למען אשר כי דעתי למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט אז מה זה צדקה ומשפט אז צדקה זה לא הכוונה שנותנים א נותנים כסף לעניים אלא צדקה זה צדק ומשפט מה למה צריך למה צריך את שניהם אם שניהם אותו דבר למה צריך את שניהם אני רוצה להסביר רק את הפשט בסדר כי לפני שניכנס הלאה לעשות צדקה זה לפעול בדרך של צדק ויושר לחיות חיים של צדק ויושר בעצמך אברהם אבינו מצווה את הילדים שלו להיות אנשים ישרים להיות אנשים שחיים בצדק שלא לוקחים ממישהו שלא מגיע דבר שלא מגיע להם תמיד מחפשים שהכל יהיה צודק וישר אז מה מה זה לעשות? מה זה לעשות משפט? לעשות משפט זה לא מספיק שהם נוהגים בצדק וביושר, אלא אם הם רואים אנשים אחרים שעושקים ושגוזלים, הם גם דואגים לעשות משפט. לא תמיד זה קל לעשות משפט. זה כמו שאומר ישעיהו, לימדו היטב, ישרו דירשו משפט, שפטו יתום, ריבו אלמנה. זה הכוונה לעשות משפט. זה הכוונה לעשות משפט להציל עשוק מיד עושקו. לא מספיק שאתה איש ישר. אם אתה רואה אנשים אחרים לא אגונים ואתה לא עושה כלום, אתה לא דואג שגזלנים לא ירמו את הראש, אז אתה אולי עושה צדקה, אבל אתה לא עושה משפט. ונכון שלא תמיד זה מוטל על בן אדם אחד, אבל זה מוטל על החברה. על החברה מוטל שיהיה ביושר ושלא יהיה עבל. ואם מישהו רואה עבל שנעשה, הוא צריך להזדה, הוא צריך לדרוש שישפטו ויצילו ויגנו ויושיעו. זה לעשות צדקה ומשפט. וזה הפשט לכאורה שדוד היה עושה משפט וצדקה. אז קודם כל השאלה איך לומדים מצדקה. דבר שני, אקש. זו אחת מן המידות שהתורה נדרשת בהם. וההלכות שלומדים מהעקש, אם יש דבר שנאמר בפסוק הלכה מסוימת, אז עוד דבר שמוזכר באותו פסוק, אז יש אותם הלכות אנחנו מכילים גם על המקרה השני. למשל הביא את זה המצפה תם. יש גמרא במסכת סוכה. הגמסכת סוכה מדבר דנה בשאלה האם הלולב צריך שיהיה בו דיני הדר הוא צריך שיהיה נאה כי כתוב בתורה ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות מרים ענף צבות ונחל אז הדר נאמר רק לגבי אתרוג אז האם הכפות תמרים גם צריך להיות הדר או שהכבות תמרים יכול להיות ענף וצבות צריך להיות אדר או גם יכול להיות אז יש מחלוקת חכמים ורבי יהודה וחכמים אומרים שמקשינן לולב לאתרוג אמרו הדר לגבי אתרוג אבל זה לא הכוונה ש שזה רק באתרוג אלא אמרו את זה לגבי הראשון ולא צריכים לחזור על זה עוד פעם ועוד פעם ולא ארו פרי עץ הדר כפות מרים הדורות ענף עץ אבות הדר בדר לא צריך להגיד את זה על כל אמרו על הראשון ואין שום סיבה לחלק בין הראשון לבין האחרים ולכן אנחנו רואים זה הלימוד של אקש אקש זה לימוד הלכות שלומדים מ וזה דבר קשה מאוד שלומדים הלכות מעקש בדברי נביאים אקש בדברי נביאים זה דבר קשה כי לא לומדים הלכות מחודשות מנביא הלכות מחש קודשות צריכות להילמד מן התורה. ועד שבא ספר שמואל וכתב הי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו אז מאיפה נידע? מאיפה ידעו? צריכים הרי עד דוד המלך גם היה יהושע והשופטים הם גם צריכים איפה הם למדו? זו שאלה שנייה על שיטת רש"י ושאלה שלישית היא לא שאלה שלי היא שאלה של ה של התוספות. אומר התוספות בוא נתחיל לבקשם השרה לדין פרש בקונטרס מדכתיב ו דוד עושה משפט וצדקה ותמה אומר התוספות זה קושיה יש לי קושיה גדולה דעתניה לקמן כשם שהדין בשלושה כך הפשרה בשלושה זה למטה בעמוד שלנו שורה האחרונה תנו רבנן כשם שהדין בשלושה כך ביצוע בשלושה נגמר הדין אין אתה רשע לבצוע אם כבר גמ את הדיון כבר החליטו מי זה לא יכולים עכשיו עכשיו נעשה פשרה אחרי זה הברייתה ממשיכה רבי אליעזר בנוש רביסגלי אומר אסור לבצוע וכל הבוצע הרי זה חוטא אחרי זה יש את רבי מאיר ואז יש רבי ישוע בן כוח באמצע העמוד השורה השורה מתחילה במילה נאמר ובוצע רבי יהושע בן כוח אומר מצווה לבצועה שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם אבל במקום שיש משפט אין שלום ומקום שיש שלום אין משפט אל איזו משפט שיש בו שלום ואומר זה ביצועה אז הוא לומד בכלל מפסוק בספר זכריה שצריך לעשות א פשרה וכן בדוד הוא אומר ו דוד עושה משפט וצדקה וכל מקום שיש משפט אין צדקה וצדקה אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו צדקה ואומר זה ביצוע עד כאן א זה שואלת הגמרא טען לתנקמה מה יעשה תנקמה את עם הזה עדיין את הדין זק את הזכאי וכולי איך הוא איך הוא יסביר את עושה משפט זאת צדקה אז הוא אומר שזה משפט זדקה דוד היה עושה משפט אחרי שהוא היה עושה משפט אם הוא רואה שיש עני שהתחייב כסף מה הוא היה עושה נותן לו כסף לא להשאיר את העני הזה מסכן מוציא אותו זה היה נותן לו כסף כדי שזה נקרא משפט וצדקה ככה התנקמה מסביר את הזה על כל פנים אומר תוספות הרי תניה לקמן שיש שדים כך פשרה בשלושה זה התנא הראשון עליו הגמרא אומרת אחרי זה בהמשך אז אז מזה לומדים שמה חייבים להגיד שהם מקישים פשרה לדין כי הוא אמר כשם ש כשם שהדין בשלושה כך ביצוע בשלושה כשם זאת אומרת כמו שדין כך גם פשרה סימן שפשרה נלמדת מדין אז הוא סובר שמקשם פשרה על הדין והגמרא על זה בעצמו אומרת ומוכח לקמן דהותנאיתלה דרשות לבצוע זה לא חובה לבצוע זה לא מצווה לבצוע כמו שאומר רבי שעה בן קורחא כי הגמרא אומרת שמה התן לתנקמה ותנקמה זה התנא הראשון שהוא לא סובר את הדרשה והי דוד עושה למשפט ו צדקה אה ורבי שע בן כוח תוך הסבר מצווה עלמה לא דרישתנקמה משפט הוא צדקה לעניין ביצוע דם יקרה צדקה אם כן מצווה ומההוא קרא נדקטיב משפט שלום לקל מדרש ביצועה דיתקשלום למשפט דם כן מצווה לבצועה דשלום נ מצווה אומר התוספות בעצם יש כאן בעיה לפי שיטת רשי לפי שיטת רשי שאמר שהאקש נלמד ממשפט וצדקה של דוד דוד משמח זג דוד זה קשה כי א מי שהביא ראיה לשיטה הזאת זה רבי יהושע בן קורח שהוא סבר מצווה לבצוע הוא הביא ראה דוד עושה משפט צדקה אמת ומשפט שלום שיפטו בשעריכם ככה למד א רבי יהושע בן כוח אמר שזה מצווה לבצוע אבל תנקמה שבר שזה רק רשות רשות יש שלוש דעות רשות לעשות פשרה אם אתה רוצה תעשה לא רוצה אל תעשה שיטה שנייה אסור לעשות פשרה זה רבי אלעזר בנו שרבסי הגלילי שיטה שלישית זה א רבי ישע בן קורחא הוא אומר זה מצווה לעשות פשרה אז רבי שע בן קורח הוא למד את הדרשה הזאת של משפט זו צדקה משמע שתנא קמה חולק תנקמה שסופש רק רשות הוא לא לומד והייתי דוד עושה משפט וצדקה הוא לא לומד עם מה שכתוב אמת ומשפט שלום שיפטו בשעריכם אז אם הוא לא לומד משם אז הוא לא סובר שהוא קש פשר על הדין אם לא הוא קש על הדין אז למה כשם ש כשם ש הדין בשלושה כך ביצוע בשלושה מה זה מקשינן אז ככה שואל תוספות על רש"י אז יש לנו אם כן שלוש שאלות על שיטת רש"י שאלה ראשונה, מה הכוונה שהפשרה נלמדת מה שכתוב צדקה. וי דוד עושה משפט וצדקה. שאלה שנייה, איך לומדים אקש מדברי נביאים? שאלה שלישית, הרי מי שדורש משפט וצדקה, שמשפט זה דין וצדקה זה פשרה, זה רבי שעה בן קורחא. רבי ש בן כוח הוא הרי סובר שזו מצווה לבצוע והגמרא אומרת שלפי תנש מזה של תנקה מה ש זה רק רשות הוא לא לומד זה אם כתוב אמת משפט שלום שפטו בשערכם אז א הנביא אומר לך לפחות מצווה מדברי קבלה מה זה משנה יש גם מצוות נדרי קבלה הנביא אומר מה לעשות ככה תעשות אם תשב בשבת וכיבדו מעשות דרכיך ממצוח אפצך ודבר דבר זה מצוות מדברי קבל קבלה שנאמרו ב בשבת גם אנחנו עושים אותם כתוב בספר ישעיהו אז א בית משפט שלום שפטו בשעריכם אז למה מזה לא לומדים ככה אז א סימן אז מזה שהוא אומר רשות סימן שלא לומדים לא לומדים אז זה לא מקשינם אז זה מה ש זה מה שתוספות שואל על אה שואל על אה על רש"י תוספות עצמו לא מתרץ אבל תוסות גם צריך להסביר את מקשינן פשרה על הדין מקשינן כתוב את יודע זה לא שאלה על רש"י זה שאלה על הגמרא תוספות לא מתייחס לאיך לפתור את ה את ה את הבעיה אבל תוספות הראש כותב אחרי שהוא מקשה את כל הקושיה וצריך לומר דמקרא אחרינה הוקשו לא לומדים את זה מ מהפסוק של משפט אמת משפט שם שבטו בשערכם לא לומדים את זה וי דוד עושה משפט וצדקה אלא לומדים את זה פסוק אחר אנחנו לא יודעים איזה פסוק יש כנראה צריכים להגיד שיש פסוק אחר של רשות כנראה לא הוא לא מביא את הפסוק טוב עד כאן תוספות הראש אבל למה התוספות שלנו לא כתבו וצריך לומר שלומדים פסוק אחר הרי כתוב ומקשינן שיש אק קש אז למה למה התוספות לא אומר צריך לומר דמקרא רואים שיש כאן הבדל בין התוספות הרבה פעמים כשלא מבינים טוב תוספות אצלנו זה תוספות הראש הוא כתוב בסגנון קצת יותר ברור מהתוספות שלנו כדאי לפתוח תוספות הראש ולראות אבל לא להשוות באופן אוטומטי צריך גם לשים לב להבדלים א כל מיני היו הרבה בעלי תוספות יש זה אומר כך זה אומר כך לכן היה נראה לנו דעתי לומר שהתוספות שלנו לא א כמו תוספות הראש אומר שיש פסוק אחר תוספות שלנו סבור שהתנא שאמר כשם שהדין בשלושה כך ביצוע בשלושה וגם מה שכתוב מקשינן פשרה לדין זה לא הקש בלשון הרגילה שאנחנו מכירים זה לא הקש ש בלשון הרגילה זה לא לא הקש דאורייתא אלא מקשינן זה אולי מילה שונה זה צריך להגיד לה מדמינן מדמינן זה זה רק מדרבונו לא לגבי הגמרא שלנו אבל לא לגבי הברייתה אבל לגבי מה שכתוב כשם שהדין כבר אמר את זה כבר אמר את זה זה לא המצאה שלי כבר אמר את זה החידה בברכי יוסף בעמוד הראשון בעמוד אחד אומר ככה ואפשר ליישב הכל לא ב את כל הדיון לכל השאלות כדי לקצר את לגוע בנקודה דרבנן דמתיבת הם מראו ברייתה דלקמן דתנקמה כאמר כשם שהדין בשלושה כך ביצוע בשלושה וכבר ידע רבנן די תנסבר דפשרה רשות זה לא חובה נכון הרי רק רבי יהושע בן קורח אומר שמצווה לבצוע אבל תנא קמה הוא סובר שרשות מאיפה הם יודעים שרשות שט כדי משמישני דכאמר נגמר הדין אי אתה רשאי הלא נגמר אתה רשאי כדיסיק בדלק זה רשות זה מבינו כבר מהלשון שכשמים צ זה רשות אז התנא שאומר שזה שזו רשות שזו רשות מאיפה הוא לומד שצריך שלושה מאיפה הוא לומד שצריך שלושה הרי אם זה אם זה רשות סימן שלא לומדים את זה מהעקש אם לומדים את זה מההקש צריך להיות מצווה הראיה שמי שאומר שלומדים מהקש זה רבי שע בן כוח שאומר שזה מצווה בעיקר מהפסוק אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם אז הם הבינו שהוא בעצם סובר רשות אם הוא סובר רשות חייבים להגיד שהוא לא לומד את זה מ לא לומד את זה מהעקש אז איך הוא לומד את זה ועם כל זה מקיש פשרה לדין ועם כל זה הוא אומר שכשם שהדין בשלושה כך פשרה בשלושה ואם כ במצינו אבד מצווה ומכל שכן תמן זה סבר מצווה והלך את הכבותקת פסי קרב לקון בשס ודאי מקיש על ידי משפט זקת כתב קרה הפשרה כאמר בקיצור מה שאומר ה מה שאומר החידה זה שקושי התוס תוספות היא לא נשארת בקושה וצורך עיון אלא בעצם מה שתוספות אומרים אנחנו לא מסכימים לביטוי מקשין להדין שזה מפסוק זה לא לא חייב להיות מפסוק זה לא חייב להיות מפסוק איזה מסברה מסברה כשם שבדין צריך שלושה ככה בפשרה צריך שלושה מה ההיגיון בס הסברה הזאת גם הסברה הוא כך למה אנחנו צריכים שלושה דיינים בדין למה לא מספיק דיין אחד התשובה בדין יש חוכמה גדולה צריך לרדת לעומק הדין בן אדם אחד עלול לטעות אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד דיברנו על זה בשיעור כללי אחד זה הקדוש ברוך רק הקדוש ברוך הוא לא טועה. בני אדם תמיד טועים. יש ברייתה שגם משה רבנו טעה שלוש טעויות. דברים שכתובים בתורה עם החטאת שמה ב אצל אהרון ועוד שתי טעויות. רק הקדוש ברוך הוא אצל הקדוש ברוך הוא אין טעויות. אצל בני אדם יש טעויות. דין זה דבר רציני. לא רוצים שיגיע לטעויות. אז צריך שישבו לא בני אדם אחד. עכשיו שני בני אדם אי אפשר להכריע אז שלושה אנשים יושבים זה ההיגיון הכי בסיסי של למה יש צורך שלושה דיינים כשעושים פשרה כשעושים פשרה יש מחלוקת אחרונים יש דעה שאומרת שפשרה זה צריך להיות פשרה קרובה לדין זאת אומרת קודם כל צריך לדעת מה הדין אחרי שאתה יודע מה הדין אז אתה יכול בשביל השלום קצת לזוז מהדין ימינה או שמאלה, אבל קוראים לזה פשרה קרובה לדין. ככה סוברים רוב האחרונים. אז כדי לברר את הדין אתה גם צריך שלושה. זה סברה. יש אחרונים מארי בסן, רבי ישעיה בסן, היה רבו שהתלמיד שלו מפורסם יותר ממנו. קור הזה הרמח"ל הרמח"ל הוא היה תלמיד של מארי בסנו יש הרבה אגרות יש ספר נקרא אגרות רמח"ל והרמח"ל רדפו אותו רדפו אותו אה תלמידי חכמים בדור שלו לא לא אהבו את המוזר הם חשבו שזה דברים מוזרים מחודשים מדי וזה לא אהבו אותו תקפו אותו לא הזכיר את השמות שיש תקפו אותו היו חכמים והוא שולח אגרות למורות מרי בסן שיציל אותו ושיגן עליו ושיכתוב מכתבים לזה וכולי מרי בסדר אז מרי בסן אומר לא פשרה אין הלכה שצריכה להיות קרובה לדין אז א זה מחלוקת אחרונים אז לפי השיטה שפשרה לא צריכה להיות קרובה לדין אז באמת אין את ה כשם שהדין בשלושה כך ביצוע בשלושה אבל התנקמה צריך לומר שהוא סבר שזה מסברה אנחנו אנחנו צריכים את זה מסברה כי פשרה צריכה להיות אם פשרה זה רק לעשות שלום אז אז מספיק בן אדם אחד שיהיה פיקח ויעשה שלום הוא לא צריך להיות צודק הוא צריך להיות חכם כמו שאומרים בכביש צריך להיות חכם לא להיות צודק להיות אם להיות חכם יכול להיות בן אדם אחד מספיק שיהיה חכם להיות צודק זה כבר צריך שלושה כי יש כאן בן אדם עלול לטעות אבל ב פה מה הטעות אז זה יקח קצת זה יותר כסף העיקר זה השלום אז אז אה מכאן מביאים ראיה דרך אגב שצריך פשרה קרובה לדין אבל זה לא מפסוק זה מסברה מקשינן זה לגבי ה התנקה מה שובר רשות ולגבי מי שאומר מקשינן פשרה לדין אז יכול להיות שאפילו גם שמה לא חייבים להגיד שהם סוברים שמצווה לבצוע יכול להיות שהם סבורים שאין מצווה לבצוע ומקשיב ינן פשר על הדין זה ביטוי שמשמעותו מדמינן ולא מקשינן זה להסביר את שיטת התוספות אמנם תוספות הראש לא סבר ככה תוספות הראש כותב מפורש צריך לומר שעם פסוק אחר למדו אולי בגלל הלשון מקשינן חיפשתי את הלשון מקשינן בפרויקט השוט לראות באמת לא מצאתי יש שמה הרבה לא הספקתי לעבור על הכל אבל על מה שעברתי תמיד מקשינן זה לשון עקש של לימוד מפסוק ולכן אני נותן לשיטת תוספות הראש יכול להיות שגם תוספות שלנו מסכים לא כתוב צריך לומר שיש פסוק אחר תוספות נשאר פה בצחיון או נשמת התוספת הזאת או משהו כזה בסדר אפשר בגלל שהלשון מקשינן בכל המקומות שבש"ס מה שאני ראיתי זה לא נאמר אבל יכול להיות שיש ב שלא עברתי שזה א עשרות ש 200 משהו כזה מקומות שכתוב מקשינן וזה אז לא הספקתי לעבור על כולם אבל אם מישהו רוצה לעבור שיעבור ויבדוק תגידו לי אם אני טועה אני אשמח בסדר אשמח לברר את האמת אבל ככה על כל פנים אה יש לנו אפשרות לפרש את שיטת התוספות אבל מה נעשה עם ה עם ה עם הקושיות על שיטת רש"י. יש הסבר יפה, מביאים מביאים את זה כולם. מופיע בספר בשם בניין שלמה על מסכת סנהדרין. צילמתי לכם את זה פה. כותב ככה: פירש בקונטרס וכולי ותמ עד כאן לשונו. והנראה לדעת רש"י. שאין כאן תמיהה עליו. אין קושיה על רש"י. באמת מקשינן זה מהמשפט זאת צדקה. הוא בא לתרץ רק את קושת לא את שתי הקושיות האחרות שלנו. לא את שני הקושיות הראשונות לא איך לומדים מצדקה ולא איך לומדים עקש בנביאים אלא מה יסבור את הנקה מה שאומר רשות. דבלך יש את דקדק על רבי יהושע בן כורחא. בואו נפתח רגע בדף ו עמוד ב' נראה את הממ של רבי וען כורחא. רבי יהושע בן כוח אומר מצווה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ולא מקום שיש משפט אין שלום מקום של שלום אין משפט אלא איזו משפט שיש בשלום ו אומר זה ביצוע וכן בדוד אומר ו דוד עושה משפט וצדקה בכל מה ש משפט צדקה וצדקה משפט אלא איזהו משפט שיש בו צדקה ואומר זה ביצוע אז הוא הביא שני פסוקים שואל הבניין שלמה למה הביא רבי שע בן קורחא את הפסוקים בסדר הפוך? קודם הוא הביא מזכריה, אחרי זה הוא מביא מספר שמואל. היה קודם צריך להביא מספר שמואל, אחרי זה מסכריה. אומר כך, יש לדקדק על שעה בן כוח. אם כוונתו להביא ראה מדוד שהפשר מצווה אבל להביא קודם מה יקרא דאמת ומשפט זה הוקרא בזכריה הוא קרא דוד ובשמואל והוא מוקדם גם על רש"י אחי שדקדק למה לא הביא קרד זכריה תבין משפט אמת ומשפט שלום הוקש הדין לפשרה דין ופשרה הוא כשהוא בצכריה למה הוא מביא את הפסוק בשמואל איי תגיד רש"י רצה להביא את הפסוק הראשון טוב אבל אם רבי שעה בן כוח הביא את הפסוק בזכריה למה אתה לא מביא את ה כמו רבי שע בן קורח אחרי שרבי שע בן כוח הביא היקרא קודם אבל הנראה דרשי זל מפרש דוודאי מהיקרא דזכריה איק למשמע מיני מצווה כיוון דכתיב בלשון ציווי אמת ומש משפט שלום שפטו בשעריכם ולא כמפרשים אה תוספות מדיקרי לשלום ושלום מצווה לא בגלל שתוספות אצנו כתוב אם בפסוק זריה כתוב שלום ולעשות שלום זה מצווה לעשות שלום לא בגלל שזה זה מצווה לעשות שלום מאיזה פסוק אחר שלום רב לאהו את תורתך לא בגלל זה אלא בגלל שהוא מצווה אותך לעשות משפט שלום מה שאין כן בקרא דדוד סביר לרשי עיקר ילפותה דגמרא מדשתוכה השתבח לקרא לדוד בהי ולא כמו שכתבו נקרא לצדקה וצדקה מצווה וכיוון שכן לא משתמט מיני רק רשות ושתבוכ משתבח לקרא לדוד שכל בן היה עוסק תמיד בצורכי ציבור ולא לתענוגי עולם דוד מה הוא עשה כל הזמן היה עושה משפט וצדקה אבל אתה לא לומד מזה שיש חיוב לעשות צדקה. דוד היה עושה משפט וצדקה, אבל זה יכול להיות רשות, לא חייבים. משפט חייבים לעשות ושבטו את העם משפט צדק. אבל פשרה לא חייבים. אבל דוד כן עשה. ונראה עוד לומר לפי שדוד היה מלך ואי אפשר היה לו להסתלק מן הדין לכן הקרא מספר חסידותו שהיה מתי מעומק הדין וה מפציר בעלי הדין לעשות פשרה מה שאין כן ב אחר כיוון דיקר על כל פנים מצווה בדין יותר יכול להיות שזה אם הוא מתירה עומק הדין סלק עצמו מן הדין וידון אחר מה שאין כן בדוד כבר כתבתי כיוון שמלך היה לא היה אפשר לסלק עצמו הוא גדולה מזו כתב בשולחן ערוך דם היה אמונה לרבים חייב להזדק להם ואסור לסלק עצמו מן הדין כל שכן מלך אלא מכל מקום הוכח מזה מהקראת דוד דרשותו על כל פנים זה לא חובה אבל אם דוד עשה צדקה סימן שמותר לעשות לא חייבים אתה לא יכול ללמוד שזה מצווה אבל אתה כן יכול להוכיח משם שזה רשות ואם כן שפיר איקה למימר ד רבי יהושע השיב קר זה רק לרב ליזר דאמר אסור לבצוע יש לנו שרי שלוש דעות דעה ראשונה רשות לבצוע דעה שנייה אסור לבצוע דעה שלישית מצווה לבצוע לכן מביא תחילה קרא דזכריה דמש מוכיח שהוא מצווה שזה עיקר השיטה שלו עיקר שיטתו של רבי שע בן כוח שזה מצווה מהפסוק של דוד אפשר להביא ראיה שזה מצווה לא לכן הוא הביא את הפסוק מזכריה אמת ומשפט שלום שפטו זה לשיטה שלו עכשיו הוא אומר ואחר כך הביא קרא דשמואל הכל בן מסתור דברי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי למה צריך אם הביאת שזה מצווה למה צריך להביא עוד פסוק התשובה כי בדף בדף א בדף ז' כתוב ש ש רגע אחרון תסתכלו ב א שרוצים להסביר את ה את ה מה זה משפט שלום? אז כתוב ש יש אה יש אה נו איפה זה? אה זה דף ז עמוד א כתוב ככה יש ארבע שורות מהרחבות ההו דביקאמר ואזיל טוביה דשמה ואדיש וכולי קיצר אמר ל אה ס ההו דבקא אמר ואזיל דאזיל מבית דינה שקל גלימה ליזמר זמר וליזיל באורך מישהו שלקחו לו לו את הגלימה שלו כדי לשלם צריך לשיר אמר לשמואל רבידה קרקטיב מביא פסוק בספר שמות כתוב וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום זה מה שיתרו אמר זה מה זה מקום יבוא בשלום יש משפט מה זה יבוא בשלום יבוא בשלום הכוונה שהמשפט גם מי שיצא חייו בדין הוא צריך לשמוח הוא צריך לבוא בשלום על מקומו פה למה? מה ההיגיון? העגיון של יתרו, ככה אני מבין את הגמרא פה העגיון של יתרו כזה יש הבדל בין משה למה אה יתרו אומר למשה נבוא תיבול גם אתה גמם ואחרי זה גם זהקורו יבוא בשלום התשובה היא ככה זה לא רק כי זה היה תור ארוך אם יש הרבה אנשים משה רבנו אומר להם הם אומרים את הדין אומר טוב אתה חייב אתה זכאי שלום הלאה אתה הזה שומע את כל הזה אומר אתה זכאי אתה חייב הלאה אין לו זמן לתת נימוקים והסברים למה אתה חייב, למה אתה זכאי, להסביר בן אדם אומרים לו הוא בטוח שהוא צודק אומר לו לא אתה טועה תשלם לו א אבל למה כבר מוצאים אותו החוצה הדין הבא הדיין לא חייב לתת לו הסברים אין זמן אתה סומך על הדיין סומך אבל בסוף הוא לא הולך בשמחה אומר אולי הדיין טועה מה זה איזה מין דבר זה אומרים הדיין מסביר לו תשמע אדוני ככה וככה וככה וככה. עכשיו לא מדובר על אנשים רעים בזה. אנשים אגונים אם מסבירים להם משתכנז א זה כבר את ה אז על פי הגמרא הזאת יש שפירשו שזה הכוונה בזכריה. למי שאומר שאסור לבצוע רבי א רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ה כתוב משפט שלום לא הכוונה משפט פשרה אלא אמת ומשפט שלום תעשו את המשפט בצורה תסבירו לאנשים תשכנעו אותם שיש שלום בין האנשים כמו שכתוב העם הזה על מקומו יבוא בשלום ככה אומר אה רבי יושיהו פינטו באין יעקב יש פירוש עריף על ה על אין יעקב אז הוא ככה זה לא הריף זה לא רבי יצחק אלפסי זה רבי יהושעו פינטו היה חכם ש לא יודע למה קראו לזה פירוש הריף זה מטעש כאלה חושבים שזה זה אבל ככה הוא אומר אז הוא אומר מהפסוק הראשון אפשר לדחות אבל את הפסוק השני של משפט וצדקה אז לכן הוא הביא עוד פסוק גם אותו אפשר לדחות אבל הביא את הביא גם את הפסוק השני בשביל להוכיח שזה לא איסור כי דוד אסר אה כשפג דרבי ששיב קרק לרביזרד אמר אסור לבצוע ולכן הביא מתחילה קרא דזכריה משם הוא מוכרח שהוא מצווה אחרי זה הביא קרא דשמואל כובן לסתור דברי רב לזר ומעתה התנקמה אמר כשם שדין בשלושה שפיר מעצמ מהקראת דמשפט וזדקה לעניין פשרה ולכן רשי הביא דווקא את הפסוק בשמואל ולא את הפסוק למה כי רש"י רצה להסביר לשיטת התנקמה. הוא רוצה להסביר שיטת ענקמה שהוא אומר כשם שהדין בשלושה כך כשם ש הדין בשלושה כך גם פשרה בשלושה והוא הרי סובר שזה רשות אז הוא לא הביא את הפסוק של רב יהושע בן כוח את הפסוק מזכריה הוא הביא את הפסוק משמואל כי שמה אתה לומד על רשות אתה לומד על חובה עד כאן דברי הבניין שלומ יפה מאוד יפה מאוד יש את ה את ה את את התירוץ למה רש"י הביא מהפסוק הזה וקושי תוספות מיושבת אבל מה שלא מיושב אלו שתי השאלות שלנו השאלה הראשונה שאלנו שאלנו איך אה א איך לומדים מהמילה הצדקה זו שאלה ראשונה והשאלה השנייה שאלנו איך אה איך א לומדים עקש מדברי נביאים איך לומדים עקש מדברי נביאים אני גם רוצה לתרץ, כיוון שנתרץ בדרך אחרת, אנחנו נהיה חייבים, נהיה חייבים לתרץ גם למה הוא הביא את הפסוק מזכריה לפני הפסוק בשמואל. זה שאלה טובה. הוא מתרץ לפי דרכו. אנחנו רוצים לתרץ גם כן לפי לפי א דרכנו. אז יש הגאות מצפי אתן וזה גם הרמיף. רק הגאות מצפעתן הוא קצת יותר מפורט אז הבאתי אותו פה זה יש את זה גם בסוף הגמרא אבל רציתי שיהיה לכם בדף התוספות קשו על זה ולי נראה דיש לומר דהאקש ומדכתיב צדק צדק תרדוף ותניה לקמן צדק צדק אחד לדין ואחד לפשרה הוא בעצם מתרץ מה שתוספות הראש כותב תוספות הראש הרי כותבים מה את הראש צריך להגיד שיש פסוק אחר איפה זה פסוק אז הוא אומר לך יש פסוק אחר זה גמרא מפורשת בדף לב מעניין למה תוספות הראשו לא הביא אבל הכל פעם הוא ככה מביא א ומבואר מדברי התוצאות בסוכה דקולך דשמח שתי דברים פסוק אחד אז אז א כשהוא הקש וילפה מעדהדל למילתא חינם מלשנה סבורה דלק לכולם מסתב להקשו אפשר על הדין הולך יאלפה מהדדה משום דסמיכה באחד קרא צדק צדק אחד לדין אחד לפשרה וזה הוא העקש מה עזרנו אז עכשיו חזרנו לאותה שאלה קודם כל למה רבי שעה בן קורחא לא הביא את הפסוק של צדק צדק תרדוף יש פסוק מפורש למה הוא לא הביא את הפסוק של צדק צדק תרדוף ואם יש כבר פסוק שצדק זה יש לרדוף אה לרדוף פשרה זה גם אז זה הופך להיות לכורה מצווה אז זה לא רשות אז יש פסוק מצוין אבל אז בוא נראה את הגמרא בדף לב ונראה גם את הבעיות שיש שם ו בעבר המחזור הקודם כשלמדתי את הסוגיה הזאת על סמך השאלה הזאת למה רבי שמן בן כוח לא מביא וגם על סמך השאלות הנוספות שעכשיו נשא שאל דחיתי את הדברים של המצפה בשיעור יומי שנתתי יד ועכשיו במחזור הזה למדתי עוד פעם צריך לא לדחות כל כך מהר גם דברי אחרונים ו בעזרת השם נפרש את דברי המצפה אתן על מתכונתם אז בוא נראה את הגמרא בדף לב עמוד ב אולי נראה קודם את את הפסוקים בסדר הפסוקים נמצאים אצלכם בעמוד אה בעמוד אה שתיים שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שיך אשר השם אלק נותן לך לשבטך ושפטו אתם משפט צדק לא תתה משפט לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד כי השוחד יעבור עיניך מצתלב דברי צדיקים צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר השם אלוקיך נותן להרח אז מה הטעם בכפילות הזאת צדק צדק תרדוף אז בואו נראה אומרת הגמרא לב עמוד ב למעלה דרש לקיש רמ רש לקיש הקשר כתיב בצדק תשפות אמיתך וכתיב צדק צדק תרדוף אומר רש"י בצדק תשפוט ולא כתיב בצדק צדק תשפוט להזהיר בית דין דקדק בו כל כך לדרוש ולחקור לא צריך דרישה וחקירה וצים כתוב צדק צדק תרדוף שמשמ לעשות חקירות שבק להביא את השבק לעשות שמה חקירות גם יש שבק זה אפשר לעשות חקירות טובות צדק צדק יש כאלה לא מחפשים לא משנה אין טלפון אין טלפון צדק צדק אומר למהזה הפשט של הגמרא א כיצד כאן בדין מרומה אם מרמים אותך אתה מרגיש שם מרמים אותך צריך לרדוף כאן בדין שאין מרומה רב אשי אמר מתניתין כדשנין הגמרא המשנה כמו שתרצנו אבל קרא נו למה פה כתוב בצדק תשפות בצדק צדק אחד לדין אחד לפשרה צדק צדק זה לא צדק מספיק פעם אחת אתם מבינים צדק יש רק אחד אין חצי צדק אז למה כתוב צדק צדק צדק אחד זה לדין צדק השני זה לפשרה כיצד צד גם זה צריך להבין איך לומדים זה צדק צדק מה שכתוב צדק צדק אז עכשיו אתה מה זה צדק אם צדק זה דין זה דין אם צדק זה פשרה זה איך יכול להיות שצדק יהיה גם דין וגם פשרה אותה מילה יכולה להשתמש לדין פשרה זה לימוד קשה ומביא דוגמה שתי ספינות טובות בנהר פגעו זה בזה אם עוברות שתיהם שתיהם טובעות יש מעבר ד צר אה בזה אחר זה שתיהם עוברות לכן שני גבנים שהיו עולים לעלות בית חורון הוא פגו זה בזה אם עלו שניהם שניהם נופלים בזה אחרי זה שניהם עולים עד כיצד מה נעשה תאונה ושינה תאונה תדחה שאינה תאונה מפני תאונה קרובה ושאינה קרובה תדחה קרובה משינה קרובה היו שתיהם קרובות שתיהם רחוקות ואין יש שוויון אז מה נעשה זה כמו שני רכבים שרוצים לעבור במקום צר מה לעשות עוד מישהו צריך לוותר אז ברכבים אחד מוותר נוסע זה הרוורס וזה זה יותר טוב גם אם אתה רוצה לקיצר את הזמן שלך אם אתה תעמוד תחכה שהוא יוותר הוא לא מחכה שאתה תוותר יכולים לחקות חצי שעה אם אתה תלך אחורה זה יק חצי דקה אז גם פה מה עושים אבל כאן זה לוקח זמן וזמן שווה כסף אז משלם קצת לשני אתל פשרה בנר מעלות שכר זו לזו אה א זה פשרה האמת שזה לא לימוד למה זה לא לימוד פה זה לא פשרה שלא כמו הדין. פה מדובר על פשרה כשאין מה לעשות. כשזה כמו זה יותר קרוב לשודה דדינה. יש מקרה שאנחנו לא יודעים מה לעשות. זה לא קודם זה לא קודם. שמה צריך לעשות פשרה כדי שלא יטבעו שניהם או שלא יחכו פה עכשיו שבועיים תתחיל מריבה. לכן אתה אומר טוב אתה קובע את זה אתה תעבור ואתה תשלם. א אני רוצה הפוך. לא קבענו ככה אבל זה לא פשרה כשיש אפשרות לעשות דין לכורה זה אין אין אולי אין ראיה מפה לכן דחיתי את הדברים שזה אמרתי לכן גם תוספות הראש ככה אמרתי לפני שמונה שנים גם תוספות הראש למה לא למה תוספות הראש לא הביאו את הפסוק הזה כי אי אפשר ללמוד מפה ככה אמרתי אז קשה אדם מצפה איתנו ולא זו בלבד אלא שיש כאן הרי עוד דעות יש את הדעה הראשונה שאומרת קנ דין מרומה כאן דין שאין לו מרומה ויש עוד דעה תנו רבנן צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה אחר רבי אליעזר ללוד אחר רבי יוח בן זכאי לברוח צדק צדק תרדוף הכוונה ללכת לבית דין של תלמידי חכמים גם אם אצלך בעיר הבית דין לא אנשים לא אחי זה תלך לבית דין יותר טוב יש בלוד יש בית דין רבי אליעזר אה יש עוד דרשה תנו רבנן צק זה דוב על אחר חכמים לישיבה אחר רב אליעזר ללוד אחר רבי יוחן בזקל לברוח חיל אחר רבי יהושע לפקיעין אחר רבן גמליאל ליבנה אז יש גם אפשר לבוא לפה אחר רבי עקיבא לבני ברק אחר מטיה לרומי אחר בר וסיכנ אחר יוסי לציפורי אחר רבי יהודה מדרציבין אחרי רבי שואל הגולה אחרי לבית שערים אחרי חכמים לשקת הגזית בסוף שמה זה הכי טוב לשקת הגזית טוב אז יש לנו עוד לימודים מצדק צדק אז לכן כל הזה צריכים להסביר אם צדק צדק למדו על שתי ספינות זה לא פשרה שלנו זה פשרה אחרת אז איך לומד מזה המצפה אתן וגם איך לומדים באמת מצדק צדק זה גם דבר שצריך א צריך ביאור והסבר אז א ליישב את ה את הדבר הזה את כל העניין אז היה נראה ה נראה נראה קודם את דברי המרמשיק בעמוד אחד זאת ודבור המתחיל מקשינן פשרה לדין פירש בקונטרס וכולי ולעניהו דעתי אומר מהרמשיק אם מקשינן פשרה לדין היינו כמו שכתב הירושלמי דגם הפשרה צריכה הכרע הדעת והפשרה יהיה קרוב לדין ולפי זה יש לפרש דוד היה עושה משפט וצדקה הינו הצדקה בדרך משפט וזהו המצווה שיעשה הצדקה של הפשר בדרך משפט וזה דחשיב למעליות דדוד ולעולם הפשר מצד עצמו הוא רשות ואם עושה משפט אמת אז מקיים מצוות עשה שעשית משפט בצדק תשפות אמיתך אבל אם עושה פשר מבטל מצוות עשה זה שכנגד זה יש לה פשר מעלה שהוא עושה שלום שעל ידי זה יגדיל השלום שכחו גדול שהתירה התורה למחות שמו של הקדוש ברוך הוא וכיוון שלא תעשה אותראה כל שכן לדחות עשה של עשיית המשפט ולכך והיא שעמדה לדוד שיואהב קבשמלחמה מידה כנגד מידה אומר המר המשיק אומר ה ה ה מי שאומר רשות הוא גם יכול להסכים שלומדים ממה שכתוב בדוד משפט הוא צדקה דוד דוד היה עושה משפט צדקה, היה עושה את המשפט בצורה של צדקה, אבל זה לא חובה לעשות, אלא זה רשות. דוד עשה את זה כי יש לו רשות לעשות את זה. אבל יש לנו שתי מצוות. מצווה אחת, לעשות את המשפט כדינו, דין ממש, ומצווה שנייה לעשות לעשות פשרה. הוא לא לומד את זה מצדק צדק א צדק צדק תרדוף. ולכן כיוון שזה רשות אפשר ללמוד זה קרוב לדברים שאמר מי אמר ה אמר ה בניין שלמה ואני רוצה להוסיף משהו אחר כשאומרים רשות כשאומרים רשות אנחנו מפרשים את זה בטעות רשות הכוונה אם תרצה כן אם לא תרצה לא וזאת טעות אני לא יכול לקבל את מה שאומר המרמשיק שמשפט דוד שרבי שמן בן כוח מביא את א זה רק נגד מה הבניין שלמה רק נגד כתוב דוד היה עושה ככה אם דוד היה עושה משפט שיש בו צדקה זה לא כמו שהבינו אבל זה החידוש מהרמשיך משפט הוא צדקה הכוונה משפט בצורה של צדקה אם דוד היה עושה פשרה אז זה הדרך הנכונה זאת הדרך הנכונה אז מה עם רשות איך אפשר להסביר התשובה ככה הביטוי רשות זה לא אם אתה רוצה כן לפעמים יש דבר שנקרא דבר הרשות למשל ארוחת צהריים היום זה דבר רשות אפשר ללכת לאכול יש עוד זמן אז נעמוד בזמן יש עוד 20 דקות אפשר ללכת לאכול אפשר להישאר אפשר להמשיך את השיעור אפשר זה רשות בשבת שבת זה שות הבוקר אין מצווה צריכים לאכול סעודות יש סעודות מצווה מצווה לאכול יש דבר הרשות אולי פה זה כבר סעודת מצווה יושבים את יושבים בחורי ישיבה דנים מה שהיה בשיעור כללי ושיה להם כוח להמשיך ללמוד יכול להיות שיש בזה מצווה טוב אבל איזה מצווה גם להתחיל ב1 בב אבל מצווה כל פנים יש וו זה דבר רשות זה נכון אבל יש גם ביטוי בחז"ל שקוראים לדבר רשות ואין כוונתם שזה אם אתה רוצה תעשה, אם אתה רוצה לא תעשה, אלא כוונתם שזה פחות ממצווה. הדוגמה המפורסמת ביותר תפילת ערבית. יש מחלוקת האם תפילת ערבית רשות או חובה. הרמב"ם בהלכות תפילה בפרק א' כותב ואינה על תפילת ערבית ואינה חובה כתפילת שחרית ומנחה מה הכוונה אינה חובה קשר אינה תעשה מה ש לא תיקנו שלוש תפילות גם מי שאומר תפילה תבית רשות האבות תיקנו שלוש תפילות חכמים תיקנו שלוש תפילות רק שתי תפילות הם הטילו אותה חובה גמורה ותפילת ערבית הם לא הטילו את זה כחובה לאדם לא הטילו כחובה אלא נכון לעשות כן נכון להתפלל אבל השאירו איזה מרחב שתכף נסביר אותו אני רוצה להביא עוד דוגמה יש גמרא במסכת שבת בד בדף כה שמה הגמרא אומרת שיש דעה רחיצה צת ידיים ורגליים בערב שבת רשות אחד אומרת ואני אומר חובה אבל יש יש דעה שרחיצה מה זה רשות אם זה רשות אז אין תעשה מה שאתה רוצה יש רשות יש רשות לשחק הדורסל רשות לא לשחק כדורסל מה זה רשות הכוונה לא הטילו את זה כחובה יש עוד דוגמה במסכת חולים בדף קה שם כתוב מים ראשונים מצווה מים אחרונים חובה מים אמצעיים רשות מה זה מים אמצעיים מחלוקת ראשונים שם אבל יש דעה בראשונים רבנו תם בין תבשיל של גבינה לתבשיל של של בשר מה זה רשות מים אמצעים אם מים נמצאים סתם הכוונה מים אמצעים זה לא מצווה גמורה שאתה לא לא יכול זה אלא זה רשות אבל ראוי ליטול מים אמצעים אבל יש את הדוגמה הכי חזקה תפילת רבית רשות אנחנו צריכים את הרמבם את א מים נמצאים תחת שיטת רבנו טעם את אה מה הדוגמה השנייה שהבאנו אה מה >> לא לא אמצעים לפני זה מן דברים איך אה חיצת זה רשות זה אולי ראיה אבל בסוף לא פוסקים ככה אבל יש דוגמה מצוינת מלחמת רשות יש מלחמת מצווה יש מלחמת רשות מלחמת מצווה שלוש הרב אומר שלוש מלחמות ל יש מלחמת שבעת הממין מלחמת עמלק ולהציל ישראל מיד צר הבעלם זה מלחמת מצווה מלחמה מלחמת רשות זה הגמרא שם בסותטה כל מה שכתוב בתורה פרשת של השוטרים כי תצא מלחמה לאיבך ודיברו השוטרים והכל זה מלחמת הרשות מה זה מלחמת הרשות הגמרא אומרת למשל שבאים ל הגמרא דנה למי ש הולכים על הגויים למיעוטה כאו דלא לטווע עלן מה שנקרא עם מלחמת מנה אם בוא נגיד ישראל הייתה יוצאת לא בשביעי באוקטובר לא במזכ תורה היו יוצאים באלול היו יוצאים למלחמה נגדם יש דעה זה מלחמת רשות יש דנים על זה יש מלחמת רשות המלחמות שמלך עושה מה שכתוב להגדיל שמו וזה זה לא הכוונה להגדיל שמו כדי שפורסם ויעשו לו שלט להגדיל שמו הכוונה להרתעה אתה עושה הרתעה מה שעושים היום ביהודה ושמרון זה הרטעה הם הם עוד לא שמה אולי זה אפילו מלחמת מצווה שזה אבל יש מלחמות שהם להרתעה זה מלחמת מה זה מל אבל אם זה מלחמת רשות אז זה רשות אז כל אחד אם ירצה ילך ירצה לא ילך מה זה מלחמת מלחמת רשות זה לא הכוונה שזה מלך ישראל צריך לעשות מלחמות רשות בטח שהוא צריך לעשות מלחמות רשות אם זה היה סתם מלחמות זה אז למה צריך את הסנהדרין מה הסנהדרין יגידו למלך יגידו לו בשביל מה צריך לישול את הסנהדרין צ כי כדי לראות שבאמת צריך את המלחמה הזאת המלחמה שצריך אותה לא מסכנים נפשות של עם ישראל לחינם סתם אלא מלחמת רשות הכוונה שאפשר להכניס עוד שיקולים מלחמת שבעת המימים אין שיקולים עכשיו צריך לעבור קום עבור את הירדן הזה אתה וכל העם הזה כל מקום שתדרו כף רגלכם בו מלחמת עמלק פקות פקעתי את השר וכולי ושאול מצווה את עמלק עזרת ישראל מי יצר הבא עליהם? עם ישראל בסכנה. עכשיו אני עסוק לא אין מה לעשות חייבים. אבל מלחמות להרתעה ודברים כאלה זה כבר צריך לשיקול. האם עכשיו זה העיתוי הנכון? אחרי זה העיתוי הנכון? מתי לעשות אותה. זה עכשיו מקרה כזה אפשר לפתור חתן אפשר זה בסדר כי הוא העיטוי לא מתאים לו. לכן קוראים לזה מלחמת רשות אבל ודאי שמי שנלחם במלחמת הרשות הוא גם נאמר בו מלחמות השם אדוני נלחם זה ודאי שמקיים בזה מצווה אבל המילה רשות יכולה לשמש לשני צדדים מצווה הכוונה צריך לעשות זה אל רשות שיש מקום לשיקול דעת זה ההגדרה של רשות וככה אני מבין את מה שכתוב ב מה שכתוב אצלנו תנקמה הזה שסובר שזה רשות תנקמה שסובר שזה רשות ודאי שהוא סובר שזה מצווה לא אני אומר את זה לא אני אומר את זה רש"י בעצמו בעמוד ב' אומר את זה מפורש בואו תראו התען לתנקמה בב אחרי שהביאו את דברי רבי שעה בן קורח רש"י אומר התען לתנקמה הוא צריך לתרץ את שתנקמה תנ תנקמה דאמר אסור לבצוע דרש יקרא משפט זקה שהיה דוד דנתא מה יעשה מי שאומר שזה מי שזה רשות לכאורה גם הוא צריך לפרש ככה את הפסוק הזה אם דוד היה עושה ככה למה זה רשות ככה צריך לעשות צריך ללכת בדרכו של דוד המלך יש את הפסוק בזכריה התשובה גם מי שאומר רשות גם רשי מסכים שזה כך ראוי לעשות רק ההבדל הוא האם זה מצווה גמורה או לא? זה קודם כל פירוש הביטוי רשות. עכשיו אני רוצה להסביר את הלימוד איך מאיפה לומדים. אז רש"י אמר מה שאמר ואני הקושיות על רש"י קושיות קושיות נכונות וטובות ואני חושב שהיה קשהו מצדק צדק. אני רוצה להסביר אבל את הלימוד מצדק צדק ואיך איך מבינים את זה? אז אה נתחיל קודם עם הלימוד מהפסוק בזכריה. מה זה הפסוק בזכריה ולמה הביאו אותו ראשון? אלה זה נמצא בעמוד שלוש אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את ראהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם כשכתוב פה שיפטו בשעריכם אלה הדברים אשר תעשו טה טה טה טה טא שפטו בשעריכם הבין הבינו חכמים, הבין רב יהושע בן קורח שזה מראה מקום למה? הפסוק שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך מה שכתוב שפטו בשעריכם זה מה שזה רומז בעצם זכריה מפרש את התורה מה שכתוב לא תתאה משפט לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד זה אמת כי השוחד יעבור אינחים מס צדיקים צדק צדק תרדוף זה משפט שלום שיפטו בשעריכם. ממילא המילה שפטו. הלימוד הוא לא מזכריה. הלימוד הוא מהתורה. רק זכריה עוזר לפרש את התורה. בגלל שכתוב שפטו בשעריכם זה שופטים תיתן לך בכל שעריך. ושמה צריך לעשות את מה שכתוב שזה אמת ומשפט שלום. אמת זה לא תטא משפט אתטה לא תיקח שוחד כי אם אתה מטה משפט זה שקר אם אתה לוקח שוחד אתה מסלף וגם צריך להיות משפט שלום מה זה משפט שלום צדק צדק תרדוף זה קודם כל הלימוד מזכריה אבל יש עוד לימוד שלני דעתי הוא גם לימוד הוא עוד מקור שהוקש הוא קש פשרה לדין חוץ מצדק צדק למי שמפריע לו הלימודים האחרים מצדק צדק פסוק בספר דברים ועשית הישר והטוב בעיני השם למען איתו לך ובאת וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע השם לאבותיך הביטוי של וירשת את הארץ מופיע פעמיים בכל התנך כולו פעמיים ירשת את הארץ מתי איפה אחד בדברים ו' שכתוב ועשית הישר והטוב אחד בדברים תז של שופטים ושוטרים תן לך וכך הגמרא בבב מציע מבינה את הישר והטוב א מביאה את הפסוק ב בספר משלי בדרך טובים שמה הגמרא מדברת על אה הסיפור המפורסם רבא ברבר ברבר חנן טברו לאנו שכולי חבית דכמר שק לגלימיו אתו אמרו לרב אמר לאבו גלימיו תחזיר להם אמר לה דין אחי ככה הדין אמר לה זה הדין למן תלך בדרך טובים מה זה מלן תלך בדרך טובים פסוק במשלי מפסוק המשלה אתה לומד זה לא הפסוק המשלי מפרש זה רק את הפסוקים בתורה ועשית הישר והטוב בעיני השם למה נתב לך? הישר זה הדין והטוב זה הפשרה. מה זה הפשרה? עכשיו נסביר מה הכוונה פשרה. פשרה זה לא הכוונה חצי לזה, חצי לזה. זה חצצת. כשמה ההבדל בין משפט לבין צדקה? וזה יסביר את כל הדעות בביטוי צדקה. גם הסיפור של דוד המלך שנתן לעניים מכיסו וגם את הסיפור של הפשרה הקרובה לדיןמשפט זה הדין בטהרתו בדין עצמו אין הבדל אם אתה עשיר או אתה עני צדקה זה היושר היושר והאגינות בראייה רחבה יותר יושר והגינות בראייה רחבה היא שונה מהדין בראייה הצרה בראייה הצרה רבא ברחנן הם שברו את החביות הם צריכים לשלם אה הם מסכנים אה הם עניים אה הם עבדו קשה כל היום אה היה שמה אבן והם לא ראו ו לא זה הדין אבל זה לא צדק צדק זה לא באירוע הזה זה צדק זה ראייה רחבה יותר. הדין אומר שהם צריכים לשלם כי הדין לא מחלק בין עניים לעשירים. התאמצו לא התאמצו. עבדו קשה לא עבדו קשה. הצדק כן הצדק מתחשב בעוד הבטים. כשדוד נתן מכיסו, זה לא היה משפט, אבל זה היה צדק. אי אפשר שעשירים ינצחו במשפטים אפילו שמגיע להם ועניים יצאו ככה כי ה האווירה שנוצרת והיחס למשפט והיחס לשופט ויקחו מה שקרץ אליו איו שלום אמר א לא שומעים אותך ואין פה צדק ואין מה זה אין צדק זה זה יש משפט אבל אין ראייה כללית של עגינות ושל יושר קוראים לזה היום לפעמים גם הפליה מתקנת עכשיו בלי להיכנס לשאלה אם יש מקום להפלה מתקנת אבל רעיון של הפלה מתקנת זה רעיון של צדק זה לא י רעיון של משפט ציונים בכיתה אפשר לתת ציונים לפי המבחן וככה צריך לעשות ככה עושים משפט זה המשפט אבל אם המורה רואה יודע מישהו התאמץ מאוד מאוד התאמץ אבל הוא לא מה לעשות הוא חלש יותר. אז לפעמים המורה רחמן נותן לו קצת יותר. אי עכשיו זה לא שווה לציונים של האחרים. אז לא הולכים רק לפי המאמץ. אבל אם הוא נותן לו קצת גם לפי המאמץ, הוא מקל עליו, מעביר אותו, זה לא משפט, אבל זה צדקה. זה יושר. לעשות צדקה הוא משפט. מה שהסברנו שם, משפט זה עדין הדין. צדקה המסגרת הרחבה יותר. הפשרה רואה את המסגרת הרחבה של לעשות צדקה בעולם, לעשות צדק בעולם. אם מישהו אחד יוצא שהוא גזלו אותי זה בסוף כל הרעי גרם כתוצאה מזה שהוא מסתובב ומדבר ולא זה וממשיך להילחם ופוגע אחרי זה עוד פעם זה לא יושר זה לא הישר והטוב זה משפט זה לא ישר וטוב על זה אומרים שצדק צדק תרדו למען תחיה וירשת את הארץ. כתוב לא חווה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה. אם אין ויטורים הפשרה דורשת ויטור גם מהצד המנצח. כך נכון שהעולם מתנהל. כי אפילו שאתה צודק אבל יש בצד השני בן אדם, יש לו רגשות והוא לא עשה את זה בכוונת זדון. אם מישהו בכוונת זדון צריך לעשות להעמיד איתו את הדין עד הסוף. זה דירשו משפט, שפטו יתום, ריבו אלמנה, לא עושים פשרות אז לוקחים את הכל. את הפשרות עושים איפה שאין זדון מהצד השני. אבל אם אתה תלך בשורת הדין עד הסוף יקוב הדין את ההר, זה יגרום שנאה והמשך קטתות. אז פה אומרים לצד המנצח, הצד הצודק, בוא תוותר קצת. זה הדרך הטובה, זה הדר זה הדרך הישרה, זה הדרך הרצויה לפני הקדוש ברוך הוא. זה לא משפט, אבל זה צדקה. דוד דאג שיהיה לא רק משפט, אלא שיהיה גם צדקה, צדק. איך הוא עשה את זה? או על ידי שהוא עשה פשרות ושכנע אנשים קצת לוותר, או על ידי שהוא נתן בעצמו, לא משנה, אפשר ככה, אפשר ככה, אותו דבר, אותו רעיון. הלימוד הוא צדק, צדק תרדוף. אם היה כתוב צדק אחד היה אפשר להסביר שזה משפט, אבל כתוב צדק. צדק תרדוף וכתוב וירשת את הארץ. אה, זה ועשית ישר והטוב למתי וירשת. זה צדק צדק משפט שלום שפטו בשעריכם זה הפשרה אז הלימוד הוא הוקש הדין לפשרה הוא קש כי זה כתוב באותו פסוק לא רק כתוב באותו פסוק אלא זה צריך להיות דין של פשרה והפשרה צריכה להיות קרובה לדין מאוד קרובה לדין ולא רק אה היא צריכה ולכן היא ודאי שהיא דורשת היא דורשת א זה אז זה לא נלמד מדברי נביאים זה נלמד אחד מפסוק ו הלימוד לימוד גמור אומנם לא זה לא רש"י ככה מסביר את המשפט זקה שזה בדוד בסדר אבל אני אומר לפי המצפה תן לדעתי יוצא יותר טוב וזה מה שכתוב רשות זה זה לפי שיקול דעת מי שאומר זה מצווה רבי שעם בן קורחא אומר משפט שלום זה חיוב זה חיוב לעשות את זה זה מצווה זו המצווה ככה אתה מצווה וחייבים לפתוח ולהגיד אתה רוצים תעשו פשרה תעשו פשרה אם הוא טובע הדין בסדר אבל אבל יש מצווה לעשות את זה תנקה אומר לא תלוי תלוי לפי המצב אם יותר צדק זה בדין תעשה את זה אם יותר צדק בשרה בפשרה יש ערך בזה הכל לפי שיק אבל זה לא שאין בזה זה לא שזה לא דרך זה דרך ראויה לעשות ולומדים את זה מפסוקים אבל יש מרחב שיקול דעת לדיין לפי מה שאין עברות וכך וזה כאין מה שכתב המרמשיק שלפי מה שהדיין רואה צריך לעשות ככה נראה לניו דעתי להסביר את הסוגיה ואת הלימודים אה יש עוד לימודים מצדק צדק תרדו בסדר זה לא סותר זה לא סותר יש הרבה פעמים שמדרש הלכה לומד לומד כמה לומד כמה הלכות מאותו דבר אבל ברור שהצדק צדק זה הלימוד מזה. אולי עוד עוד נקודה אחת. למה צדק הראשון זה כך וצדק השני זה כך? לא תתא משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד. כי השוחד יעבר עיני חכמים ויסלב דברי צדיקים. מה זה עיני חכמים? מה זה דברי צדיקים? מה זה עיני חכמים? מה זה דברי צדיקים? יש כאלה ש שמפרשים דברי צדיקים דברי הבעל דין הצודק זה יגרום שאתה לא תלך אחרי הבעל אבל זה לא לפי זה זה לא דברי צדיקים אלא דברי צדיק וגם דברים צדיקים אבל חשבתי אולי אפשר לפרש כך ש כמו שהשוחד יבר עיני חכמים זה הדיינים ככה דברי צדיקים זה לא דברים שהם צודקים, אלא זה דבר דבריהם של הצדיקים. מי הם הצדיקים? מי שעושה צדק הוא נקרא צדיק. אז מי זה הצדיקים? זה ה דיינים. אסור לקחת שוחד, כי השוחד מעבר את עיני החכמים. בסדר? למה? בפסוק הראשון קוראים להם חכמים, בפסוק השני קוראים להם צדיקים לדיינים. הדיינים הם חכמים או שהם צדיקים? אם הם עושים את הדין הם חכמים. צריך פה לרדת לעומק הדין. מה ההלכה? אם הם עושים פשרה, הם עושים צדק. הם נקראים צדיקים. אז לכן אל תיקח שוחד. השוחד יעבור עיני חכמים אם אתם עושים את הדין ויסלף דברי צדיקים את דברי כשהם יעשו פשרה. הם לא יעשו את הפשרה כמו שצריך. צדק צדק תרדוף אחד לדין אחד. זה הקבלה. הפסוק לכם הקבלה. יעבור עיני חכמים יסב דברי צדיקים צדק צדק תרדוף תיזהר לא לעבור את עיני החכמים וגם לא לסלף את דברי הצדיקים זה תלוי מה הם עושים אז זה ממש מתוך הפסוק עצמו בתוך הפסוק עצמו אנחנו רואים כאן דין ויש פה אפשרה יש פה משפט ויש פה צדקה השם יתברך יארננו בתורתו