שיעור כללי - מקורן של ברכות הנהנין | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

שלום והברכה לכולם. אנחנו מתחילים א בזמן קיץ, לומדים מסכת נפלאה, מסכת ברכות, ש אפשר לומר שרוב חיי היום יום היהודיים מסובים סביב מסכת ברכות. יש את השבת אבל היום יום ששת ה ששת הימים הם בוודאי שבחור ישיבה מי שעוסק במסע ומתן ובמסחר אז א יש לו עוד מסכתות שמאפינות את היום יום שלו אבל החיים היהודיים של קריאת שמע ותפילה וברכות הם א כל כולם נמצאים במס מסכת הנפלאה הזאת שם מבחינת עומק הדברים כמו בכל דבר בתורה זה מים שאין להם סוף ובמסכת הזו זה הדברים באים לידי ביטוי מאוד מאוד גדול גם בגלל רוחב הנושאים ההיקף של הנושאים וגם בגלל המשמעויות הרוחניות שיש לכל אחד ואחד מהנושאים שנידונים כאן נידונים כאן במסכת. אז יש לנו מלאכה גדולה. אמנם לומדים בעיון את פרק שישי, אבל גם בפקיעות, או בעיקר בפקיעות יש א המרון המון נושאים שמרתקים ומעניינים ודורשים העמקה והבנה הבנה רצינית ו ולכן גם מי שלמד את מסכת ברכות בבקיעות מהירה עוד יש לו הרבה הרבה הרבה זמן קיץ אני לא חושב שיכול להספיק באמת להקיף ואת כל ה את כל ההבטים של המסכת אבל הרבה אפשר לסיים אותה ודאי אפשר ולהעמיק בחלק גדול מהעניינים גם א זו הזדמנות שלא כל בחור ישיבה מקבל אותה גם בקרם בימנה זה פעם ראשונה שלומדים לומדים את המסכת הזאת אז הנה יש לכם הזדמנות תנות נפלאה להעמיק במצוות הגדולות של קריאת שמע, של תפילה, של ברכות ו פעמים לקדוש ברוך הוא שחפץ השם בידינו יצלח. אנחנו גם נמצאים ב כמו תמיד בתחילת זמן קיץ בימים שבהם א עם ישראל כולו. בוודאי בני תורה עוסקים גם ב הודעה לקדוש ברוך הוא ימי ההודעה על מה שזכינו לעצמאות בוא נדבר על זה ויש גם יום הזיכרון והיום יש כבר אני מקווה שכבר שמוות היום תהיה שיחה של נשיא הישיבה של הרב גרינברג בשעה 6 6 וח לא זוכר את השעה מדוייקת אחרי הצהריים בשעות הערב א נענה לבקשתנו אבא של אחד הנופלים אה לנופל קראו יוסי ארשקוביץ היה מנהל בית ספר היה אדם מאוד מאוד מיוחד בהנהגות שלו ובמסרים שלו ו ואבא שלו א נענה לבוא לספר לנו קצת אז אז זה יהיה בבית בריינים בשעות הערב ובעזרת השם ביום העצמאות אז ייש לנו את הריקודים והשמחה והכל ויתארח כאן את התלוף עופר ווינטר יבוא להיות יבוא להיות איתנו ולמחורת מי שמעוניין אנחנו בעזרת השם ניסה גם לראות את המקומות החדשים של ההתיישבות בשומרון בחומש בסנור והתורה מתחברת גם למציאות לארץ ישראל. טוב, נתחיל ב במשנה הראשונה. כיצד מברכין על הפירות, על פירות האילנו אומר בורא פרי העץ. חוץ מן היין שעל היין אומר בורא פרי האדמה. ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה. חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם. מן הארץ בעל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים וכאן התוספות וכל הראשונים דנו בשאלה מאיפה מאיפה זה מגיע מה זה כיצד מברכים על הפירות מי דיבר על פירות מי דיבר על אה ישר מפיל עלינו את פרק יצת מברכים. בדרך כלל יש איזשהו חוט מקשר במסכת, בנושא. כאשר מסכת ברכות פותחת במתי קוראים את שמע בערבית ואחרי זה על קריאת שמע של שחרית ואחרי זה על מי שפטור מקריאת שמע ואחרי זה עוסקת בתפילת השחר ותפילת המנחה ותפילת ערבית ויש על ההערות בתפילה עצמה על א מזכירים בדש שמים ומודים מודים וכל השאלות האלה ופתאום כיצד מברכים קודם תספר שמברכים קודם תספר שמה מה מאיפה זה על מה זה תלוי על מה זה ותוספות אומר לא שייך להקשות תנאךקי דקטני כצד כדי פריך ברש מחילתין כמו שהגמרא שואלת בתחילת המסכת אז בזה אנחנו גם יוצאים ידי חובת שפותחים פותחים בהתחלה ממתי קוראים את שמע בערבין משה שוקנים וכולי ואז שואלת הגמרא תנא איך הקי דקתני מה מתי כי יש איזה משהו שהיה פשוט וברור שעל זה על זה זה נשמח משום דאחס ורה הוא לברך כדי משיג בגמרא דאסור להענות מן העולם הזה בלא ברכה זה פשוט פשוט שחייבים לברך זה דבר שלא צריך בשבילו לא פסוק ולא שום דבר דבר פשוט פשוט פשוט שעל זה אתה אומר א כיצד כיצד מברכים מי יש לומר דקה מתניין דמי שמתו דקתני בעל קרי מברך לאחריו ואינו מברך לפניו והחנמי שייך אחה לברך על כל דבר ודבר על כן כאמר אחה כיצד מברכים זה בעצם הסתעפות מהמשנה שמדברת על הלכות בעל קרי המשנה בהלכות בעל קרי מדברת על בעל קרי ש אה לעניין קריאת שמע ולעניין תפילה ואז היא מכניסה גם לעניין לעניין הברכות ואז הוא אומר ועל המזון מברך לאחריו אינו מברך לפניו ועל זה עכשיו סיימנו את קריאת שמע סיימנו תפילה אז עכשיו אנחנו חוזרים לפרש את המשנה של אה את המשנה של אה של בעל קרי מברך אז מה שאמרנו מברך לפניו זה יש הלכות כאלה וכאלה הברכות ככה אומר התוספות בתירוץ השני ו עדיין יש בדבר הזה קצת דוחק קצת דוחק מבחינת המבנה מבחינת המבנה של ה של המסכת מה עכשיו אם רצו לפרש את זה במקומו אז היה לפרש את זה שם לפני שמדברים על תפילת השחר אז יכול להיות לא רצו לדבר על ברכות לפני שמדברים על התפילה, לא אוכלים לפני לא אוכלים לפני התפילה. יש בזה איזה דוחק לטלוט את זה שם. גם ההבנה שזה דבר פשוט וברור שאין אין עליו שום ערעור אז א ש שהיה כל כך פשוט לא צריך להביא פסוק, לא צריך להביא את את המקור שצריך להתפלל, גם זה דבר שצריך איזשהו ביאור. והייתי שמח שבסוף השיעור נצא גם עם על מה בנויה המסכת, מה העמוד השדרה של המסכת, על איזה פסוק, על איזה מבנה ה ה המסכת הזאת בנויה שרבי יהודה הנשיא שסידר את הפרקים לפי מה הוא לפי מה הוא סידר אותם? זה שאלה ראשונה. באה הגמרא ואומרת מנה מילה. מאיך אנחנו יודעים ש צריך לברך בתנור הבנן. זאת אומרת הגמרא לא אומרת כצד היא לא באה מנ מילה שכצד מברכים אלא מנמילה שצריך לברך. לא היה כזה פשוט. נכון שמזכת הגמרא לפי דעה אחת לפחות שזה סברה אבל הגמרא מנסה להביא ראיות דתנו רבנן קודש הילולים להשם מלמד שתאונים ברכה לפניהם ולאחריהם אז זה פסוק שנאמר לגבי הרבי בכוונה אומר רבי לא נכנס עכשיו לשאלה נת הרבי וקרם רבי שמה כתוב בתורה ובשנה הרביעית תהיה כל פריו קודש הילולים להשם. אז אם יש לנו את ה א פסוק הזה מה זה קודש הילולים? הילולים להשם צריך להלל לקדוש ברוך הוא. מלמד שתאונים ברכה לפניהם לכם הילולים זה שתי ברכות. מכאן אמר רבי עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך. ואז באה הגמרא ומקשה שמהקודש אלולים לומדים דרשות אחרות והגמרא מעריכה בזה אני לא אכנס עכשיו לכל ה לכל המשע ומתן של הגמרא אבל השאלה הפשוטה שנישואל רבי עקיבא בוא נגיד שזה לאזה בשבילו זה לא דורשים מזה דרשות אחרות זה נאמר על רבי מה מה הקשר בין רוי לבין דברים שהם לא רוי? בשנה הרביעית לרבי יש לו הלכות מיוחדות של רבי זה לא נאמר על כל על כל השנים זה לא נאמר בשנה החמישית ולא בשנה השישית זה בשנה הרביעית אז אולי יש הלכה מיוחדת על פירות של שנה רביעית שעליהם צריך לברך ולא על א לא משם ואלך פעם אחת בפעם הראשונה שאתה כוטף את הפירות יש להם רבי תברך עליהם הקדוש ברוך הוא בורא בפריה. פעם ראשונה שאתה אוכל מהפירות של העץ הזה אז יש התפעלות וזה שזה פעם ראשונה שאני טועם היום אנחנו בכלל לא מרגישים את זה קונים את הכל הפירות בסופר אבל אה אנשים רגילים ב מ בימי התורה יש להם עצים יש להם בבית יש להם עצים הם נותנים עץ והעץ שלוש שנים לא אוכלים מחכים והנה יש פירות פירות וכוטפים אותם פעם ראשונה וכל המשפחה הילדים וכולם ססים וסמחים הנה עכשיו אוכלים מהפירות של העץ מברכים איך אתה לומד מזה לכל ה טוב בכל מקרה הגמרא דנה ואני מדלג רק ל ל מה שהגמרא לומדת א מה שהגמרא לומדת מנסה ללמוד בצד השווה והיא אומרת שיש בשבעת המינים אז יש בה יש בהם צד א בזה יש צד מזבח ובזה יש צד מזבח ו ולכן הגמרא אומרת דף משבעת המינים מה שבעת המינים דבר שנה וטעון ברכה אף כל דבר שנה טעון ברכה מה יש דים שכן חייבים בביכורים ועוד אתך לאחריו לפניו מניען מאיפה אנחנו יודעים שמברכים לפני ואז אומרת הגמרא קל וחומר שמופיע בעוד מקום בדף מח לא קשיה דעתה בקל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן זה ברור שיש כל וחום ברור לגמרא ש אם כשאדם שבע הוא מברק הקדוש ברוך הוא כשהוא רעב אז הוא יותר מרגיש את הצורך ככה לכאורה הפשט זה יותר מרגיש את הצורך ודאי שהוא צריך לברך לקדוש ברוך הוא ואז הגמרא אומרת למדת נת הרבה יתן לך כל דבר נטייה לאבר נטייה כגון בשר בצמינלה אלא סברהו אסור לאדם שאנה מן העולם הזה ולא ברכה אז יש כל וחומר והכל וחומר הוא מועיל למנדמה אמר נתי בסדר והוא מועיל לשבעת המינים ויש ראשונים שהם מחלקים בין הדברים ולכאורה הכל וחומר הזה מחייב מדאורייתא שהרי כל וחומר מחייב מדאורייתא אבל לגבי בשר ודברים שלא באים מן הצומח מאיפה אנחנו יודעים אז אומרת הגמרא סברה הוא אסור לאדם שיהיה מן העולם הזה בלא ברכה אז יש לנו סברה יש לנו כל וחומר אומר ויש את רבי עקיבא שהוא בכלל לומד מקודש אילולים זה הברייתא נכון שהגמרא הקשטה נכון שהגמרא פלפלה נכון שזה אבל אחרי כל הפלפול והקושיות והתירוצים יש ברייתה לומדים מקודש הילולים להשם אז השאלה שאלנו בהתחלה הכל וחומר הוא כל וחומר טוב אם הוא כל וחומר טוב זה דאורייתא תוספות במקום אומר לא זה לא באמת כל וחומר אומר תוספות לפניו כל שכן לו כל וחומר הוא זה לא באמת כל וחומר אם זה היה אומר את זה מישהו שקוראים לו אהרון פרידמן היו אומרים מה תגיד לי אתה הולך נגד הגמרא אומרת ככה אתה אומר הפוך איך אתה יכול להגיד ככה על הגמרא הגמרא אומרת קל וחומר איך אתה יכול להגיד אומר תוספות דאם כן תה ברכה לפניו מדאורייתא ולעל פרק מי שמתו משמע גבי בעל קרי דלו דאורייתא ואפילו רבי יהודה לא פליגון דעסן כנכות דרך ארץ אם כתוב שבעל קרי מברך לאחריו ולא מברך לפניו למה כי לאחריו זה דאורייתא ולכן בעל קרי צריך לברך אנחנו בעל קרי לא אנחנו לא נוהגים את ה את המשנה הזאת אבל בעל קריק בדין המשנה היה מברך ברכת המזון ולא מברך ברכה לפני למה לא מברך ברכה לפני כי הוא בעל קרי אבל זה דאור לא זה דרבונון רואים משמה שזה דרבונון אז הנה יש לנו משנה מפורשת ש אומרת שזה דרבנן ולקל וחומר זה דאורייתא אז חייבים להגיד שמה שכתוב כאן קל וחומר זה לא קל וחומר אבל תוסות לכורה צריך להסביר למה התוסות לא מסביר אבל הגמרא בעצמה הגמרא בעצמה בדף כא מסבירה מה החיסרון בקל וחומר על תסתכלו כא עמוד א' כתוב ככה השורה מתחילה באמצע העמוד מזון שהוא טעון לאחריו אינו דין שיהיה טעון לפניו איקל למפרח מה למזון שכן נהנה אז אז יש ההנאה אדם מברך על ההנאה יש היגיון לברך רק אחרי שהוא כבר אחרי שהוא כבר נהנה אז הוא לפני שאתה אוכל עוד לא עוד לא הייתה הנאה וכיוון שהברכה היא ברכת הנאנין צריך לברך אחרי ההנאה זה ההיגיון אז לכן אין פה קל וחומר זה לא רק ברכת הנהנים למשל שאל אה ברכת שיחיינו כל ברכות ההודעה ברכת שיחינו מברכים כשאדם יש לו איזה משהו שיתחדש הוא למשל כשנולד לו נולד לאדם אה בן אז אה או איזה מצווה שהוא צריך לחז נוד לו בן אז הוא יכול אדם יגיד ככה עכשיו לא נכנס לשאלה הטוב והאמתי בסדר בן ובת וכל הזה זה אבל אדם מתי יברך? אשתו הולכת ללדת, הוא יגיד נו, עוד מעט זה יקרה, אני אברך עכשיו לא קודם צריך שיהיה את השמחה הלב צריך להתמלא בשמחה אחרי שאתה שמח, אחרי שאתה אז אתה מברך גם אדם אה אדם שומע רעם יברך עכשיו עושה מעשה בראשית כי עוד מעט יהיה ברק מברכים לפני לא מברכים לפני קודם כל אתה צריך להתפעל מה מה גדולתו של הקדוש ברוך הוא ואז כן >> מה >> כן בסדר זה אנחנו השאלה אבל ענייננו אז זה זה הפרחה לקל וחומר זו הפרחה לקל וחומר אז א אם יש לקל וחומר אז למה הגמרא מביאה כל וחומר למה מביאה כל וחומה הגמרא אצלנו זה פשוט שיש שקל וחומר וזה לא אמירה של הגמרא פה אלא זה גם ברייתא מפורשת בדף מח בוא נפתח רגע בדף מח עמוד ב יש ברייתא עם כמה דעות תנאים שכולם דורשים פסוקים לעניין ברכות הנהנים תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה הברייתה נאמרה בשביל אה בעיקרה בשביל ברכת המזון והברכות של ברכת המזון אבל דרך זה תנו רבנ מנם כנזו מן תורה שנאמר ואכלת ושבעת וכת זו ברכת הזן וברורך זה להגיד הזן תלום כולו בטובו בחן בחסד ברחמים וכולי את השם אלוקיך זו ברכת הזימון על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו בונה ירושלים וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון אשר נתן לך זו הטוב והמתיב אין לי אלא לאחריו לפניו מן הען אמרת קל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן אז יש כל החומר זו דעת תנקמה רבי אומר אינו אינו צריך ואחדו ורכתא זו ברכת הזן אבל ברכת הזימון מיגדלו להשם איתי נפקא על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו בני ירושלים וכן אומר הר הטוב הזה והלוונון הטוב והמתיב ביבנה תקנועה אין לה מקור מן התורה אין לי אלא לאחריו לפניו מן העין תלמוד לומר אשר נתן נתן לך מי שנתן לך מרגע הנתינה אז אז אנחנו מברכים וזה מה שכתוב אשר נתן לך שתנה קמה לומד מאשר נתן לך את ברכת הטוב והמתיב ואילו א רבי לומד מאשר נתן לך ברכה לפני מהרגע שהקדוש ברוך הוא נתן לך את המזון עוד לא אכלת כבר אתה צריך כבר אתה צריך לברך איך לומדים את זה מאשר נתן לך? זה שאלה. כי לכאורה אשר נתן לך זה מתייחס לא למזון אלא מתייחס ל לארץ. וברכת את השם ככה לארץ הטובה שהקדוש ברוך הוא נתן לך את הארץ. איך הגיעו מזה לברכה? לברכה שלפניה נסגב מבינתי. אולי בסוף ננסה להסביר את זה גם כן, אבל זה לימוד. קשה מאוד. רבי יצחק אומר, אינו צריך הרי הוא אומר, "וברך את לחמך ואת ממך". אז פסוק השלם או הפסוקים השלמיים נמצאים בעמוד ארבע. ממש לקראת הסוף. זה פרשת משפטים. כי אלך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והחיטי והפריזי והקנעני החיובי והיבוסי ויחדתיב לא תשתחווה לאלוהם ולא תעובדיהם ולא תעשה כמעשיהם כי ארז תהרסיהם ושבר תשבר מצבותיהם ועבדתם את השם אלוקיכם וברך את לחמך ואת ממך ועסירותי מחלה מקרבך זה ההקשר אנחנו בכוונה הבאתי את כל ההקשר כדי להבין בסוף את הלימוד. אבל כשמי שקורא את זה, את פסוק כה, מי מברך? מי מברך? הקדוש ברוך הוא. הוא אם נעבוד אותו אז הוא יברך את לחמנו, הוא יברך את הוא יברך את ממנו. נכון? אז אה אז מה מה עוד דורשת הגמרא? אל תקרא וברך אלא וברך וברך את לחמך ואת ממך. צריך לברך על הלחם ועל המים. ואם מתי איך אני יודע שאז אולי צריך לברך אחרי ומתי קרוי לחם? קודם שיאכלנו אחרי שאתה אוכל אז זה כבר לא לחם זה כבר א נמצא בתוך מאו של האדם זה כבר נהיה חוזר להיות א בצק אז מה אז רבותיי כמו שאנחנו שואלים תמיד אז זה לא שיניתי לא לא שיניתי את דרכי מה איך אפשר לקחת מה שכתוב ולהפוך את זה לגמרי במקום שהקדוש הקדוש ברוך הוא מברך את לחמנו ואתמנו. אנחנו מברכים את א אנחנו מברכים את הקדוש ברוך הוא על הלחם ועל ה ועל המים. אל תקרא וברך תקרא וברך. אם אם השיטה הזאת אפשר לחדש הלכות בלי לקרוא אחרת ו זה קשה צריך להבין את זה. רבי נתן אומר זה באמת הלימוד הכי מכובר. הלימוד של כל וחומר, בסדר, כל וחומר צריך לאדון בו. הלימוד של אשר נתן לך, זה הולך על הארץ, לא על הזה. הלימוד של א של א וברך, זה להעקם את הכתוב. רבי נתן מביא פסוק שבאמת מתאר ברכה. רבי נתן אומר, אינו צריך הרי הוא אומר כבכם העיר כן תמצאו אותו בטרם יעליה במתה לאכול. שם מדובר על שאול שעבדו לו האתונות והוא הולך לחפש את האתונות והוא מגיע אל הרואה שמואל ככה בעיני שאול הוא בעצם זה שיגיד לו איפה איפה האתונות הוא מגיע שם אל העיר והוא מגיע בדיוק ביום שיש שיש א יש זבח יש זבח בעיר זה לא לא הדפסתי את הפס פסוק הזה, אבל אה ואז הוא רואה הוא רואה שם נערות ואז הוא אומר הם עולים במעלה העיר והמה מצאו נערות יוצאות לשאוב מים ויאמרו להנש בזה הרואה ותעננה אותם ותאמרנ יש הנה לפניך מהר אתה כי היום בא לעיר כי זבח היום לעם בבמה כבורכם העיר כן תמצאו אותו בטרם יעלה הבמטה לאכול כי לא יאכל העם עד בואו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרועים ואתה עלו כי אותו כהיום תמצאו אותו ויעלו העיר הם הבאים בתוך העיר והנה שמואל יוצא לקראתם לעלות הבמה. אז הנה הם פוגשים את את שמואל וכתוב שאף אחד לא היה אוכל עד שהוא לא יברך הזבח. אז רואים מכאן שיש ברכה, יש ברכה ראשונה, לא אוכלים עד שלא מברכים. הנה יש לנו פסוק מפורש בספר שמואל. אה, איפה המקור בתורה? קל וחומר. בסדר זה לא חסר לי. אני יכול ללכל וחומר. אבל הנה עובדה ממעשה נביאים שמברכים ברכה ברכה לפני וא שכאן יש קושי אחר שכבר האירו עליו כולם זה מדברי רש"י רש"י אומר כי הוא יברך הזבח ואחרי יאכלו הקירועים לימדך שתעון לברך לפני אכילה על הזבח הוא אומר ברוך אשר קדשנומצותיו וציונו לאכול את הזבח. אז זה לא ברכת נהנים, זו ברכת מצוות. כמו שאנחנו ברכנו בליל הסדר שתי ברכות על המציא לחם מן הארץ אשר גדש נמצא וציונו על אכילת מצה. כאן מה שכתוב ברך הזבח זה לכאורה לא ראיה לברכת הנהנים. אולי מדובר כאן על ברכת המצוות אשר גדש רש"י מפרש שעל זה זה נאמר אשר גדש נמצא וציונו לאכול את הזבח כי יש פסוק שאומר והבשר תאכל אז איך אז איך שוב חזר השאלה גם על שיטת גם על שיטת רבי נתן אז ראינו אבל כל פנים ראינו שלוש דעות ארבע דעות תנאים ארבע דעות תנאים שכולם מביאים ראיות לברכה שלפני אמזון אחד קל וחומר ושלושה שלוש שעות מפסוקים אנחנו לא הבנו עדיין את הלימודים מהפסוקים אבל יש כאן לימודים פסוקים ונחלקו ראשונים ביחס לבריתה הזו הרשבא מול הרתבה הרשבא בעמוד שלוש דיפליגו תנאי אחברכה ראשונה דפת מאוחהו סביר סבירה להו דאביה דאורייתא ולא קיימלן כחד מניו כך אומר הרשבא אומר זה כל התנאים בדף מח צבורים שהברכה היא דאורייתא איך לומדים אנחנו עוד נסביר אבל דאוריתא אבל מה אנחנו לא סוברים כמוהם אלא הברכה שלפניה דרבנן וכסתמה דמתנית ין דקטנה בפרק מי שמת גבי בעל קרי על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו כלומר משום דלאחריו דאורייתא ולפניו לו דאורייתא ככה אומר הרשבא זאת אומרת נכון נכון אומר הרשבא הם סבורים התנאים הללו שזה דאורייתא אבל אנחנו הולכים כמו המשנה זה מאוד מוזר מוזר שיש ברייתה שלמה עם ארבע תנאים שכולם סבורים שזה דאורייתא ולא מוב שמה דעה שזה דרבנן לא מובד לא מובד בכלל דעה שזה דרבנן אלא רק ארבע דול זה דאורייתא והמשנה בכלל לא מזכירה שרבי אומר לפי רבי היה צריך לברך בעל קרין מברך לפני לפניו ולאחריו וכך רבי נתן וכך גם רבי יצחק המשנה עובדת ככה בפשטות בזה זה דרבנן והדבר צריך הדבר צריך ביאור הריטווה בגלל כנראה הקושי הזה אומר לו כל הברייתה הזאת שהבאנו זה הסמחת בעלמה או כמו שחלק מהאנשים חושבים אני זה לא ביטוי שאפשר להגיד אותו אבל ככה אנשים חושבים וזה חלק גדול מה מהזמן שלי מוקדש להוציא מליבה בם חושבים שזה סתם הברייתה הזאת אני אומר את זה כמו בלשון ה החבר'ה זה סתם זה לא באמת זה הביאו באמת קל וחומר שהוא ז מברך שהוא רב לו כל שכן והי קל וחומר פריאו כדית הפרש פרק כצד אלא דמדרבנן בעלמה ורבי נתן ורבי יצחק דמוכחי ברכה דפת לפני מקרא אליו לממרה דסבירה להודתב דאורייתא אלא מדרב רבנן הוקרא לברכה לפניה אסמכתא בעלמה הוא זה אי זה דרבנן הכל דרבנן כל הוויכוחים אשר נתן לר וברך וברך ולחמכה מתי זה לחמכה ומתי זה ו הכל הסמחתה וכסתם דמתניתים בפרק מי שמתוק בעל קרן למזון מברך לאחריו מברך לפניו שום דלא דאורייתא לפניו דרבנן וזה זהו אז נכון שהריטווה לפי המשנה בדף כ מיושבת ואין מה להביא דעות כי גם הם מסכימים אבל הברייתה בדף מחבלת זה מה אתה מביא לי פסוקים ודרשות והכל לא צריך את זה יש לי לימוד אחר יש לי לימוד אחר עוד לימודים עוד הכל אה הכל אה אסמחת בעלמה זה גם קשה איך אפשר ליישב את ה את את הבריתה בדף מח עם המשנה בדף כ בדרך אחרת לא כמו הרשבא שאומר שזה מחלוקת ואז המשנה בדף כ לא מזכירה דעות תנאים שגובות ביטה ולא כשתת הרטווה שהברייתא זה רק הסמחת בעלמה איך אפשר לישב את ה את הדברים האלה יחד עוד עוד שתי הערות לפני שניגש לך להסביר את העיקרון פה במשנה בגמרא אצלנו אחרי שהגמרא סברה סיימנו נכון סברה הבנו האם סברה זה דאורייתא או סברה זה דרבנן ידועים ומפורסמים דברי הפני יהושע הבאתי אותם לא בשביל להעריך בהם אפשר להעריך הרבה בעניין הזה אבל לפני יהושע אומר שסברה זה דאורייתא בהמון מקומות רוצים שסברה זה דאורייתא אומר הבני יהושע המשמע מלשון כל הפוסקים דלפו מך מסקנה דאחה כל ברכת הנהנים ממדרבנן לבר מברכת המזון לחוד ולרש בברכת שבעה מינים לאחריו נ מדורית תה זה ברכה מעין שלוש או נדון הזה במסכת אבל בשאר ברכות מודה ולעניו דעתי לכאורה יש לתמוע ד בכל השס מה ש דוד דעתי מסבריו ומדאורייתא דשי השס עלמה לקרא סברה הוא ובאמת מלשון תוסות אין נכרא דפשר מה שכתוב קרא דנסיב לאל א היינו הסמחתא בתוסת ממדר אלא הסברהו אה אפשר להתכוונו לזה העניין עצמו דברו טול היצריך קרה מי נראה לניו דעתי אפילו אם תרצה למד סברה זו אבנה מדורית אפילו אחי אל תשפיר עד דקמן הספק ברכות להקל שום דלא שייך להחמיר כיוון ד אסור לבר בכה שאינה צריכה כשיש לנו ספק ברכות זה שספק ברכות לכולה זה לא אומר שזה דרבנן יכול להיות שזה בגלל החשש של האיסור שקרוך ברכה שינה צריכה שמח מלא אז לאח סברה ומה איתם הגופה נמי את תשפיר דבעל קרי על המזון אינו מברך לפניו דכיוון דלא ולא מחיי אלא מסברה והוא מונה עצמו משום כבוד השם אינו שייך אך סברה כי כל הסברה זה סברה שצריך לכבד את הקדוש ברוך הוא אבל הבעל קרי זה לא כבוד שמיים שהוא יזכיר שם השם כשהוא בעל קרי אז איפה שזה לא נאמר בפירוש אז אם זה נעשה מכבוד שמיים אז ועוד על המזון מברך מי הוא לאחריו אם כן לא נהנה מהעולם הזה בלי ברכה נכון שיש כל וחום כן נראה לי ועדיין צריך עיון הוא צודק שעדיין צריך עיון ליישב את זה זה נכון שהשאלה היא נכונה סברה היא מדאורייתא אבל השאלות מבעל קרין השאלה מבעל קרין נשארת קשה התירוץ של פני יהושע אפשר עוד להעריך בזה אולי הרמים דברו על זה בשיעור אני לוקח לרמים עוד קצת בהצלח הזה שאני מביא עכשיו הצלח מבין שהוא חולק על פני יהושע ומה שכתב הגאון ועל פני יהושע דכיוון דמסיג דסברהו ממלא ומן התורה דרי אשכן שמרו על יקרא סברהו שסברה מועיל כמו קרא ואומר אני שזה שיך רק בדין מדן דינים כמו שכתוב בכתובות דף כב מנין שהפה שעשה פה שהתיר וב כמה מנין הם מוצאים מח עליו הראיה שבאלו המקומות מקשה הגמרא קרא למה לי סברהו אבל לומר על דבר שהוא מסברה שהוא חשוב מצווה מדאורייתא זה לא שמענו ואם הדבר כן לחינם יכתבו כל המצוות שהם צריכים להיות כבד אביך ואת אמך זה סברה כל אחד מבין אז אם סברה למה צריך לכתוב את זה יש הרבה דברים שזה סברה פשוטה אז כל דבר שהוא סברה פשוטה לא לא יצטרכו לכתוב אותו אלא דין אפשר לחדש מסברה אבל מצווה זה התורה כותבת גם דבר שאפשר להבין אותו מסברה ואם הדבר כן לחנך תבו כל המצוות ועוד שסברה זו אסור לנות מן זו ברכה סברה זו שיך בכל בעי עולם ואם כן יהיה ברכת הנהנים חובה גם על בני נח את מהה זה לא שמענו יש בני נוח חייבים חייבים זה אלא ודאי הכוונה היא שכיוון שהוא סברה לכך תיקנו חכמים ברכות הנהיים וזהו בכל שאר ברכות הפירות אבל הפת יש מקום לדון אם זה כל וחומר כל וחומר גמור בסדר אבל א לגבי הסברה הוא אומר הסברה היא לא מספיק חזקה בשביל לחדש מצוות אז זה נכון שיש הסבר בזה כי המצווה הייתה התורה צריכה לכתוב מזה שהתורה לא כתבה סימן שהתורה יש לה איזשהיא סיבה שהיא לא מקבלת את ה את הסברה הזאת נכון כי את מצווה היה צריך טוב נו אז אם ככה קשה על קשה על הצלח אם ככה אז שהתורה אמרה שלא לא כי התורה לא ציוותה. אם התורה לא ציוותה, סימן שיש איזה סיבה שהתורה לא ציוותה. אז אם כך, אז מה חכמים? חכמים מצווים בניגוד בניגוד לתורה. התורה לא ציוותה סימן שלא מברכים לפני. אז מה חכמים תקנו? אם זה סברה אז התורה הייתה צריכה לתקן שיברכו לפני. אם לא אז לא. אז זה מה שיש להעיר על דברי הצלח. טוב, ניגש להסביר את הדברים, אבל לפני רוצה לראות את דברי הריטווה בהלכותיו. יש בחידושי הרטו יש מחולק לשניים מסכת ברכות והלכות ברכות. החידושים על מסכת ברכות היה ויכוח מי כתב אותם הרטווה בעצמו אביו של הריטו בנו של הריטווה כל מיני דעות אז הוא פה במבוא מוסד הרב קוק מסייק שזה הרטוה בעצמו בסדר גם אבא של הרטוה גם בסדר גם בן של הרתוה גם בסדר זה אבל הלכות ברכות שמופיעות באמצע בחלק השני פה הם ודאים של זה של הריטו והריטוה כתב הלכות על הרבה דברים אבל אנחנו זה הלך לאיבוד וזה נשאר לנו הלכות ברכות של הרטו ו הרבה מסדר את כל הלכות ברכות בצורה מסודרת והסעיף הראשון מלא בפיוט של הרטבה הרטבה היה חורז חרוזים מפייט וככה היו ככה היה מקובל גם הרמבן בפתיחות שלו לפירושי לפירושי התורה אז הוא א חורז חרוזים וגם את בעלי התוספות היה מקובל א לכתוב בצורה פיוטית אבל כאן הרטבה יוצא זה זה לא פירוש על התורה זה הלכות הוא פותח את זה באיזה משהו אחרי שאתה קורא את זה רבותיי הברכות צריכות להראות אחרת זה בעצם התכלית של השיעור עכשיו בסדר להבין מה אנחנו עושים כל הברכות כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו הכל היה לעבודת האדם שנברא בצלמו לעמוד לפני האל לשרתו ולברך בשמו והאדם זה החרוזים פה עולמו וצלמו בשמו והאדם נברא ביום השישי אחר שנברא הכל ונחתם כי הוא רואם ותכליתם ומשם רואה אבן ישראל בברכתם והוא כחתן יוצא מחופתו יסיס כגיבור ובא לרוח הים היום עם כלתו אותה אור כסלמה כי כסותו לבדה היא שמלתו ובערב שבת בהתקדש יום המנוחה פתחו לו שערי צדק ואמת לרווחה כי יום השביעי שבת להשם לעונג אמת ולשמחה. אכל משני לחם אבירים מן האור הראשון היוצא מבין שני ההרים. הרי ישראל המאיר לפנים המאירים, המאיר לארץ ולדרים, המנהג במידת חסד ובמידת רחמים. כל היצורים. מכלל חיים בחסד ושם הושאר יעמיד ולכן נאמר ונתת על השולחן לחם פנים לפניי תמיד לפי כך חייב כל ישראל הבא לההנות מן העולם לברך על כל מה שנה לשם הגדול מלך העולם ואם לא ברך מעל בקודשים והבדיל בין מים למים ופרק עול מלכות שמיים וגזל אבי ואמו וניעץ לרוכב בערב אבות ביה שמו לכן בארץ ישולם ומספר החיים ימחה וילך ערירי ועל זה נאמר ואוכר שארו אכזרי והמברך יבורך ומשך לכל העולם חן וחסד ועליו נאמר גומל נפשו איש חסד לכן תחילת כל דבר ראוי אדם ללמוד וללמד לבניו ותלמידיו סדר ברכות כדי שלא יבואו לידי מעילה וישחיטו ויתעיבו עלילה מפני שזה דבר חמור מאוד עד כאן דברי הפיוט של הרטבה. אם נבוא להסביר כל משפט ומשפט בדברי הרטבה אז אנחנו לא נסיים בזמן אבל יש כאן לא מעט דימויים שאנחנו נרצה להסביר אותם ומאיפה הרטווה לקח את זה. ואחרי שאתה קורא את כל זה ממש נראה שזה זה איסור דאוריית וזה מצווה דאוריית ואז הוא ממשיך לא בא בתורה שבכתב מצווה לברך אדם על ההנאה קודם שנה לפי שהשכל מורה על זה לבעלי האמת וכל שלא בירך לחמו במאב נהפך ואינה הנאה אבל מדברי סופרים אסור לאדם שיהיה מכלום עד שב בשם מלכות ברוך אתה השם כן מלך העולם אפילו דעתו לאכול לשתות כלשהו בלבד דבר שהוא כיוון שדעתו לבולעו אבל התואים על דעת לזרוק מפי בנו בולו אין לו לברך וכאן דברי הרית והסותרים את דברי עצמו בהתח אומר שזה לא נאמר בתורה כי זה דבר ש הוא סברה לא צריך אפילו להגיד את זה השכל מורה את זה לבעלי האמת ואז אומר אבל דברי סופרים אז אם זה סברה פשוטה ולא כותבים את זה כי זה פשוט אז למה אז למה צריך להגיד שזה רק מדברי סופרים וגם להסביר קצת את הפיוט של תחילת הדרך הפיוט מיוסד גם על שתי ממרות שמופיעות בגמרא כאן אצלנו בהמשך אחרי שגמור עם הסברה עוד ברייתות אסור לו לאדם שהנה מן העולם הזה ולא ברכה וכל העולם הזה בלא ברכה מעל מה היתן תהליך לך אצל חכם אצל חכם מה יעביד ליד לאיסורה ילך חכם וילמדנו שלא יבוא לידי מעילה רב זה קצת נשמע אני מחילה שאני אומר את זה זה קצת נשמע אולי דרך גוזמה מעל מה מעל בן אדם אכל חולין מה קרה אכל משהו הכניס סוכריה לפה שכח לברך מעילה התעיב עלילה ואיך הוא כותב שם בספר החיים ימחה ילך ערירי ואז הביאים ראיה אמר רבי דבר שמואל כהן הזה לא בר כאילו נהנה מקודשי שמיים שנאמר להשם הארץ ומלואה רבי לוי רמה כתיב להשם הארץ ומלוואה וכתיב השמיים שמיים להשם וארץ לבני אדם לקשיה כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה זה הפשט מה אתה אומר רגע השמיים שמיים להשם רצה לבני אדם זה מה שכתוב אמר רבי חינא אמר פפה כל הנור הזה כי לא ברכה כאילו גוזן לקדוש ברוך הוא כנסת ישראל שנאמר גוזל אבי מו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית מי שלא מברך מי החבר שלו לא התקררה דעתם של חכמים עד שצרפו את זה שלא מברך לרובעם בנבט אני חושב שזה המקור של הרתבה מספר החיים ימחה וילך ערירית ירובם בן בד חברו לאיש משחית זה דוגמה איומה לל אדם ש ש הרס את כל את כל עם ישראל את כל עם ישראל ירובם בןט ישראל י שמישהו הכיניס וכחייה על הפה בלי לברך לא בסדר נו נו נו אבל אבל יורבם בןט יש איזה מרחק אז גם את זה צריך להסביר טוב אז בואו בואו נסביר את את הדברים אני רוצה להתחיל מעמוד ארבע בגמרא במבה קמה שראיתי אחד מהאחרונים שאומר שזה ה המבנה של מסכת ברכות. מסכת ברכות בנויה על פסוק תנך קא תנא הקרא קא על איזה פסוק? על הפסוק שכתוב כיך מלכי לפניך לא תשתחווה וכולי ועבדתם את השם אלוקיכם וברך את לחמך ואת ממך ואסירותי מחלה מקרבך אומרת הגמרא מסכת בבקמה ועבדתם את השם אלוקיכם זו קריאת שמע ותפילה וברך את לחמך ואת ממך זו פת במלח וקיתון של מים מכאן ואלך ועסירות אם מחלה מקרבך. יש פסוק שמתאר את חיי היהודי כמו שהקדמנו. זה החיים שלנו. מה החיים של יהודי? ועבדתם את השם אלוקיכם וברך לחמך וממך. אז ועבדתם את השם אלוקיכם קריאת שמע ותפילה וברכת לחמך וממך זה פת במלח. וקיתון מים מינימום בסדר יש יותר אולי אז זה המבנה של מסכת ברכות קריאת שמע תפילה אחרי זה ברח לחמך וממך איך ברך לחמה וממך קשור לברכה שאנחנו מברכים תכף עוד שאלה ש יש לשאול במבנה של המשנה גם כנראה אולי יש בו איזה פתרון קצת מהמבנה הזה זה המשנה מתחילה מפירות האילן ואחרי זה היא חוזרת לפירות הארץ לכאורה צריך להתחיל בפירות הארץ זה הבסיסי יותר נכון הפת ואחרי הפת היה צריך ללכת ל היה צריך ללכת לפירות האילן שזה היין אז למה הקדימו את פירות האילן ועל היין לפת מסתבר בר שזה בגלל דרך הסעודה שהיו רגילים לסאוד שהיו אוכלים סעודה מכובדת מה היו עושים כמו שאנחנו עשינו בליל הסדר חזרנו בליל הסדר עוד קודם שותים כמו שעושים בשבת קודם שותים פותחים פותחים בכוס יין רק אחרי זה היו לכן הפירות הילה זה חוץ מן היין היין ב פרי הגפן ואחרי זה אחרי היין היו שותים אז זה התיאור של הסדר סדר היום כנראה שזה גם אחת הסיבות לדברי הגמרא במסכת עירובין שדורשת דרשה שנשמעת מאוד רחוקה מה זה ממך זה לא מים זה יין אמר רבי חיים בפ כל שאין יין נשפח בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה שמר עוברך את לחמך ואת ממך מלך כם שניקח בכסף מעשר אף מים שניקח בכסף מעשר ומניו יין וכקרי למים למה קוראים להיין מים אם נשפר בתו כמים היא כבר ברכה ולא לא צריך הממך זה בעצם ה היין שלך רואים את זה מה זה גם הרבי יהודה סיפרש ככה לפי הסדר של המשניות שהוא דרש את זה על ה אבל עדיין זה לא מספיק עדיין מאיפה לקחו שממך זה יין. התשובה לפי אני יודעתי היא כך. זה גם מסביר את הכל וחומר. זה גם מתרץ את כל המקורות ואת כל העניינים. אנחנו חיים חיים אה שבהם יש חולין, יש חיי חולין. הרבה חיי חולין יש לנו. יש זמן פנוי הפסקת צהריים זה חולי אתה יכול ללכת לרוץ לשכב במיטה לנוח כל מיני דברים אדם יכול לעשות תקשר לדבר עם חברים אבא ואמא זה כבר זה עוד זה קודש אבל זה חיי חולים ויש לנו חיי חולים ויש לנו חיי קודש ככה ארוחת צהריים מה זה מה זה ארוחת צהריים עוד מעט זוכים ארוחת צהריים עוד רבע שעה באת צהריים זה חולין או זה קודש? יש משנה במסכת חגיגה. המשנה מסכת חגיגה מספרת לנו על תנאים שהיו אוכלים חולין על טהרת התרומה והיו כאלה שהיו אוכלים חולין על טהרת הקודש. מה זה לאכול חולין בטהרת הקודש? יכול להיות ר את הקודש הכוונה שנהגו בחולין כאילו כאילו זה קודשים לגבי טומאה שאם זה נטמע לא היו גם נטמע בשלישי אז זה גם לא היו נוגעים בזה זהו היו אוכלים את חוליהן על טהרת התרומה או על טהרת הקודש מה הפשט בזה שאנשים היו אוכלים א חולין על טהרת תרומה על טהרת הקודש אפשר להסביר את זה בשתי דרכים אפשר להסביר בדרך של אה ריחוק אנשים הם היו רגילים לאכול קודשים כדי שלא יתבלבלו בקודשים אז הם החמירו גם החמירו גם בחולים ויש איזה סמך מגמרא מסכת נידה כהנים שהיו רגילים לאכול תרומה חששו שאולי הם לא יהיו זהירים בתרומה מספיק כי הם התרגלו לא להיות זהירים בחולין אז הם נזהרו בחולין כמו תרומה זו דרך אחת. האם היא מתיישבת מספיק על הלב? אני לא חושב שהיא מתיישבת על הלב לגמרי, כי יש הבדל בזה נוהגים ככה, בזה נוהגים ככה, כל המצוות ככה. אבל יש יש א מדרגה שאדם מתייחס גם לדברים שהם נראים חולין. הוא מבין לעומק שגם החולין הם בעצם לא במדרגה של הארץ נתן לבני אדם אלא הם במדרגה שלשם הארץ ומלוואה איפה שהוא מסתובב איפה שכל מה שהוא רואה הוא רואה דברים שהם לשמיים הם שייכים לקדוש ברוך הוא הם קדוש הם הם הם מיוחדים לקדוש ברוך הוא וכל מה שהוא אוכל הוא לא אוכל רגיל הוא לא אוכל כי הוא רעב זה לא הדרגה של רוב בני אדם כן הוא לא אוכל שהוא רעב הוא לא אוכל כי זה טעים הוא אוכל כי הוא אוכל לפני השם כמו כהן שאוכל אוכל קודשים משולחנו של גבוה, לצורך גבוה. זו מדרגה שהייתה רגילה בימי החכמים, בימי חכמי המשנה. אנשים היו מרוממים את עצמם. או לאכול על תהרת התרומה, או לאכול על תהרת הקודש. איפה שמסתובבים קודש זה נשמע דרשה לסוד השלישית אבל זה לא זה גמרות וזה פסוקים תראו בעמוד חמש אמר רבי ברחיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ח אין מזבח מה נעשה ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר עליכם אישר או גמרא במסכת א גמרא מסכת כתובות דתניה ואיש בא מבעל שלישה ויבה לאיש האלוהים לחם ביכורים 20 לחם צעורים וחרמל בציקלונו זה אצל אלישע וכי אלישע אוכל ביכורים הבאה? אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים. ואמר רב יהודה גמרא בברכות שלושה דברים המעריך בהם מעריכים מאו ושנותיו. המעריך בתפילתו והמעריך על שולחנו מעריך בית הכיסא והמריך על שולחנו דילמה תעניה ויהיב לה. דכתיב המזבח את שלוש עמות גובה וכתיב ידבר אליי זה השולחן אשר לפני השם פתח במזבח וסיים בשולחן רבי יוחנן רבי אלעזר דמר רבי כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו אפשר להבין הכוונה שהוא נותן לעני בהקשר של הגמרא שם. אבל אנחנו מוצאים את זה גם במשנה באבות. שלושה שאכלו ביש בעיניהם דברי תורה עליהם נאמר זה השולחן אשר לפני השם. לא הכוונה שאוורים איזה דבר תורה לצאת ידי חובה, אלא שכל הסעודה שלהם מרוממת אותם והם נקשרים לעבודת השם ולרצון השם. זה הייתי אומר זה לא שיש אוכלים ואומרים דבר תורה אלא אומרים דברי תורה ובין הדברי תורה אוכלים כדי זה שמחים יחד עם הדברי תורה. זה על זה על זה השולחן שר לפני השם זה שלושה שאכלו ויש ביניהם דברי תורה ויש שולחן שאין מדברי תורה זה הכוונה רגיל וזה כל שולחנות מלאו וכולי על זה פעם באיזה שורים לפ איזה מסכת זה היה לענייננו יש שתי גישות לאכילה יש אכילת חולין באכילת חולין ודאי שכשאדם שבע הוא מברך אם אתה אוכל כי אני רעב אז רק שאני שבע אז הזמן לברך לקדוש ברוך הוא להעלה לקדוש ברוך הוא אבל אם האדם מודע לזה שכל להשם הארץ ומלוואה טבל ויושבה לפני לפני שהוא נוגע הוא מבקש רשות. תמינו לעצמכם, בן אדם נכנס אליכם הביתה או לחדר, פותח את התיק ויש שמה איזה משהו שהבאתם מהבית, איזה אוכל לוקח ואחרי שהוא גומר לו אומר תודה רבה היה משהו משהו אדוני מי נתן לך רשות לגוע בזה? זה שלי. ה המדרגה הזו שלהרגיש היא לא מדרגה ששווה לכל נפש. והתורה לא טובעת את זה ולא דורשת את זה מכל אדם. התורה לא דורשת את זה. לא טובעת את זה. התורה דורשת את להגיד תודה רבה על אחרי. כי היית רעב עכשיו אתה שבע נהנית אחרי שנהנית אבל את ה את המדרגה של להשם הארץ ומלוה התורה לא טובעת מכל אחד במדרגה הזו שלהשם הארץ ומולעה ודאי וודאי שמה מה מה קודם לברך ודאי שקודם מברכים לפני שאוכלים אחרי זה אתה מעלת אחרי שמעלת אתה אומר אה זה אבל זה דרגה אחרת מהדרגה הרגילה זו דרגה שחכמים ביקשו לרומם אליה כל העם אולי אולי אחרי החורבן אולי אחרי שאין מזבח אולי אחרי שאין שולחן לפני השם שאין קודשים אין אין תרומה אין קודשים אין זה אז איפה אז יהודי רגיל היה לו קודשים מדי פעם היה הולך שלוש רגלים עולה למקדש היה גם מרגיש את המדרגה המרוממת של האכילה המרוממת שזה השולחן שהר לפני השם אבל א היום אין לאף אחד את זה ברכות חכמים תיקנו ברכות והברכות הן מרוממות את האדם לדרגה הזאת של השם הארץ צומלוואה. ולכן המקור הנפלא הוא כי הוא יברך הזבח. בלי להיכנס עכשיו לשעה של ברכת המצוות שלא בטוח שהייתה א קבועה בימי שמואל. תרגום יונתן לא כמו רש"י אומר הרי הוא פרס מזונה. אף אחד לא היה. למה כולם חיכו לשמואל שהוא יברך? כי מי שאמור לברך לפני האוכל זה אדם שחי בחוויה הזאת של הקדושה. ושמואל היה מברך וכולם היו הברכה של שמואל הייתה הייתה ברכה. שמואל היה מברך וכולם היו מרגישים וברוך אתה השם המוציא לחם מן הארץ היו מרגישים איך שמואל שמואל חובה שהקדוש ברוך הוא מוציא לחדוש ברוך הוא ברא את זה זה שלו ואנחנו כאן אוכלים ג נכון שהזבח עצמו הבשר היה בשר קודשים אבל גם הלחם הכל מה שבא יחד עם זה גם התרומם למדרגה הזאת של ה של הקודשים אשר נתן לך זה הכוונה אשר נתן לך שזה בעצם להשם הארץ ומלואה הפירות של ארץ ישראל ברביואי ברבי זה קודש קודש אילולים ברואי זה כמו זה כמו מעשר שני זה קודש אילולים להשם זה הדרגה של רבי ועל הדרגה של רבי באו חכמים לרומם את האדם לדרגה של לאכול קודשים. והיום כל פעם שמישהו מברך, אם היינו מברכים בכל לב הנפש, היינו יכולים לחיות במדרגה הזאת. אימן למבסידה. לקיים מיל דנזיקין, לקיים מיל דאבות, לקיים מיל דברכות. מה זה לקיים מלברכות? מה זה מי שלא זה אנחנו מגרשים אותו מה זה מי ש מה זה לקיים מיל ידי ברכות הוא לא הוא לא מברך אוכל בלי ברכה אז יש כאלה מסבירים הרשבא מסביר לק בגלל הקושיה הזאת הרשבא מסביר לקיים מל ידי ברכות זה א תפילות מלידי מסכת ברכות מלדי מסכת ברכות רבי אברהם בן הרמבם הולך בדרך אחרת כשאתה מברך כל ברכה עמוד ארבע למטה שתיקנו ואתה מתבונן בכוונתך כפי הבנתך וטהרת ליבך תתיישב בחיירת השם ואהבתו ותתחזק בעבודתו ותעשה חסיד כפי שאמרו ז"ל בבוקמה עמן וחסיד לכם מליד ברכות אולי ההסבר של אה אה הלימוד של השמיים שמיים להשם וארץ נתן לבני אדם כאן קודם ברכה כאן אחר ברכה זה לא משהו כל כך רחוק זה אפילו הפשט ולמה תראו בעמוד שש הפסוקים בשמות כג שמובאים בסוף עליהם נאמר אה אה כי אלך מלכי לפניך לא תשתחווה לאלוהם, לא תעובדן, לא תעשה כמעשיהם הרז תארסן ועבדתם את השם אלוקיכם וברך את לחמך ואת ממך. כבר ידועים הדברים שפרשת משפטים מקבילה בהרבה דברים לפרשת לעשרת הדיברות. אבל בואו תראו בסוף פרשת יתרו בתחילת הזה איך מתואר איך מתואר א מקום עבודת השם ואומר השם משה כמה בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמיים דיברתי עמכם לא תעשו איתי אלוהי חז אלוהי זהב לא תעשו לכם מזבח אדמה תעשה לי וזבוחת עליו את עולותיך ואת שלמך את צונך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך מה זה המקום אשר אזכיר את שמי אומר הרמבן פירש רבי אברהם כי אמר לו תעשו אם תחזי זהב לקבל כוח עליונים וצורתם להיות אמצעים ביני וביניכם כי בכל מקום אשר הזכיר את שמי אבוא אליך אני בכבודי וברכתיך אין לך צורך לאמצעי כלל ועל דעת רבותינו במזבחות שהם הנעשים במשכן במקדש הזכיר מצוות את המזבחות באדמה ובאבנים לומר שיעשו גם כן המזבחות להשם לבדו ושם יזבחו העולות והשלמים ובכל המקום אשר יזכירו את שמו יבוא בכבודו עליהם לשקן שכינתו בתוכם ולברך אותם זאת אומרת הפסוק אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבל הכוונה היא בכל המקום אשר תזכירו את שמי אני אבוא אליך ברכתיך. אז למה כתוב אזכיר ולא תזכירו? אז רש"י מסביר שזה רק מקום שבו נתתי לך רשות להזכיר. אבל לפי הרמ"בן מה הכוונה בכל מקום אשר אזכיר את שמי? אז אולי הכוונה היא. לא מספיק ש אומר כשאני הייתי ילד אמרו לנו בתלמוד תורה סליחה על כמה דקות שזה אולי זה יהיה לתועלת הברכות הזה. במקום ברוך אתה אומרים בכתא רוצים לתת לנו מוסר על ברכות לא מברכים לא אומרים בכתא בכת השם אומרים ברוך אתה השם לא כל ברכה שבן אדם מוציא מפיו זה כמו שצריך האדם יכול להזכיר שם שמיים חלילה לא כמו שצריך ויכול להזכיר שם שמיים באמה ביראה ברטת בזיה ואז הקדוש ברוך הוא מזכיר את שמו על הזכרת השם שהאדם הזכיר אבוא אליך או ברכתיך אתה תברך ואז הקדוש ברוך הוא יבוא יברך אותך אתה תהלל אותו תשבח אותו ואז הוא יברך את מעשיך כשכתוב וברך את ועבדתם שם את השם אלוקיכם וברך את לחמך ואת ממך ודאי שברך זה הקדוש ברוך הוא יברך אבל הקדוש ברוך הוא יברך אחרי שאתה תזכיר את שמו ועבדתם את השם אלוקיכם ובכלל בעבדת שם אלוקיכם זה להזכיר את שמו ואז הוא יברך את עמך עד ממך איפה איפה תזכיר את שמו תברך אז זה אל תקרה אל תקרה זה לא הכוונה שהוא הוא ברך זה תברך אתה אלא אם אתה תברך כדי בעיה אז הוא יברך את לחמך ואת ממך ואת היין כי זה מה שהיו עושים שהיו באים למקדש ואולי הלימוד של מעילה קשור לעניין הזה מה זה היה שם מעילה להתייחס לחולין כקוד אומר אומר המזמור בתהילים לא לנו השם לא לנו כי לש כבוד למה הוא רגעם עצהם כסף וזהב מזכיר לנו את אלוהי לא תעשו איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב כמו הם יהיו עשה כשהם בוטח בהם ישראל בטח בהשם וכולי ואז מגיע החלק שאנחנו אומרים בחצי הלל השם זכרנו יברך מה זה השם זכרנו יברך בכל המקום אשר הזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך השם זכרנו אנחנו נזכיר את שמו הוא יזכור אותנו ויברך אותנו יברך את בית ישראל יברך את בית אהרון בכי השם יוסף השם עליכם ברוכים אתם להשם עושה שמיים וארץ אתם ראה כי מן השמיים דיברתי עם הכזבח אדמה תעשה לי השמיים שמיים להשם מן השמיים דברתי מזבח אדמה תעשה לי הארץ נתן לבני אדם לא אמיתים הללויה ולא כל יורדי דומה לא משנה עכשיו למה זה נכנס פה ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה זה המקור לברכה רבותיי השמיים שמיים להשם וארץ תה לבני אדם זה לא בגלל שכתוב כאן קודם כאן אחרי ברכה זה בגלל השם זכרנו לברך כלום מה שזכיר את שמי יבוא לך ברכתיך זה בגלל ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם מה זה מה מה זה ואנחנו נברך יהיה אנחנו נברך יה והוא יברך אותנו ואבדתם שם ככם וברך לחמך וממך אז כל הפסוקים יתברו הארץ אשר נתן לך וארץ נתן לבני אדם מה שכתוב על הארץ הטובה אשר נתן לך זה לא בלי ששם כתוב אשר נתן מזה לומדים ברכה לא מזה לומדים ברכה מאיפה לומדים את אשר נתן לך השמיים שמיים להשם והארץ נתן לבני אדם לא ואנחנו נברך יהד עולם תהילים מבאר את התורה ואולי יש כאן רמז קל לעניין הזה של אה של אה הסיפור של יורבן בן בד חבר הו לאיש משחית חבר הוא לאיש משחית יורבן בן לבד שהשחית מה עשה מה עשה יורבן בן לבד יורבן בן לבד הלך נגד הפסוקים של פרשת יתרו לא תעשו איתי אלוהי חסב ואלוהי זהב לא תעשו לכם מה הוא עשה שני עגלי זהב נכון? אחד בדן ואחד בבטל. מזבח אדמה בלי מזבח בלי עגל בלי אלוה חסב איזה עזב זה הוא עשה הוא עשה מזבח אדמה הוא עשה מזבח אבל יחד עם אלוהי כסף ואלוהי זהב מקרה כזה לא יהיה בכל המקום אשר הזכיר את שמי אבוא לא יהיה ברכת השם לא תהיה שם לא תהיה שם מי שעושה את זה בשלמות מברך בשלמות אז הוא מתקיים בו בכל מקשר שזכיר את שמי בוא אלי ברכתך מי שלא לא אז הוא נמצא על הסקלה בסוף ודאי ברצף אחר לגמרי מי רובם כן אבל הפסוק הזה ברכת השם לא חלה לא על יורבם בןט בקצה העליון שזה מי שעשה אלוהי חסב ואלוהי זהב ולא בקצה התחתון מי שלא מקיים את בכל המקום אשר הזכיר את שמי ואולי אולי חכמים מצאו סמך לתקן ברכות בכל מקום, בכל המקום אשר הזכיר את שמי, נכון? שבכל המקום אשר הזכיר את שמי, הפשט של הפסוק בכל מזבחות שתעשו. אבל אם תיקחו את ה את ההפוך מזה, פרשת זה לא תועלי תעולדך בכל מקום אשר זה אלא אלא המקום אשר יבחר השם. איפה נשאר? נכון, זה היה פה ב בפרשת יתרו מדבר בזמן התר במות. בסדר? שכל אחד בונה במה כמו אצל שמואל. אבל לדורות איפה זה נשאר? לדורות זה גם נשאר בברכת הנהנין שתיקנו לנו חכמים. רבותיי, לזה התכוון כל הדרשה הזאת וכל הדברים האלה, זה לא שלי, זה של רבנו יום טוב בן אברהם על השבילי, הריתו, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא, הכל לעבודת האדם הוא כחתן יוצא מחופתו ומשני לחם אבירים אכל איש, לחם שמיים לכך נאמר, ונתת על השולחן לחם פנים לפניי תמיד לפי כך חייב כל ישראל הבא להענות מן העולם לברך זה אם לא ברך מעל בקודשים וכולי כל המוטיבים של אכילת קודשים בשם שמיים ולכן אומר הרטבה פה המחבר פה כותב הוא לא מבין למה עם ישראל אז אם זה של הקדוש ברוך הוא גם הגויים צריכים לא הגויים הם לא בדרגה הזאת של הם חיים חיי חולין הם לא צריכים לברך ישראל שהם נבראו לעמוד לברך לשרט איך הוא מביא מביא את הפסוק מביא את הפסוק שנאמר לשרתו לברך בשמו זה פסוק שנאמר על שבט הלוי נכון אבל במקור זה אמור להיות לכל עם ישראל שמלכת כהנים וגוי קדוש לשרתו לברך בשמו לאכול מהשולחן אשר לפני השם לכן כל ישראל מצווים לברך אז זה הפתיחה למסכת ברכות. מסכת ברכות היא בעצם קודשים מכניסה אותנו לעולם לעולם של של להשם הארץ ומלואה לעולם של אכילה לפני השם לעולם של מזבח לעולם של שולחן לחם הפנים לשרתו ולברך בשמו לעולם שמלכת כהנים וגוי קדוש אז כל הברכות צריכות להיות יותר יותר בזהירות, יותר ברוממות יותר בקדושה יותר כדי שהאמת יהיו יהיו מתאימות לכל ה לכל הדרשה הזאת. เ