שיעור כללי - מקור פסול הקרובים – לא יומתו אבות על בנים | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

יש זכות מיוחדת ללמוד תורה גם בזמן שהזמנים לא רגילים וממשיכים לעסוק בלימוד כאילו מה זה כאילו שבאמת בתוך א אכלי הישיבות לימוד התורה ממשיך כסדרו ולא נותנים ל לדברים שמבחוץ להפריע ללימוד. אז א לכן אנחנו ממשיכים ללמוד כסדרו פרק פרק שלישי והמשנה בדף כ"ז עמוד ב עוסקת לפסולי הקרובים ואלו הם הקרובים אחיו ואחי אבי ואחי אמו והלכותו והלכות אבי בהלכות אמו בעל אמו וכולי כל המשנה שעוסקת בשאלות של מי הם הקרובים לא ניכנס היום לד דיון פיסות בחנס היום לדיון של מי מי הם הקרובים לפי מי מה שרציתי לדבר זה על המקור בתורה לפסול הקרובים ועל הנ הפירוש שלו והנפקמינות שיוצאות מהפירוש וזה בעצם מופיע בגמרא מנמילה מאיכן אנחנו יודעים שקרובים פסולים לעדות. זה לא כתוב בשום מקום בתורה שקרובים סים כתוב בתורה ששני עדים מעידים. לא כתוב שקרובים לא יכולים לא יכולים להעיל מנמילה דתנו רבנן לא יומטו אבות על בנים. אז יש פסוק בפרשת כי תצא. לא יומטו אבות על בנים ובנים לא יומטו על אבות. איש בחטאו יומטו. אחרי שזה כתוב זה לכאורה זה מה שהגמרא מביאה כמקור לכאורה אין קשר בין הפסוק הזה לבין דין ידות קרובים הגמרא מסבירה מה הקשר מה התלמוד לומר אם ללמד שלא יומתו אבות בעוון בנים אם הבן עשה איזה חטא לא להרוג את האבא ובנים בעוון אבות הרי כבר נאמר איש בחטאו יומטו בספר של הפסוק כתוב איש בחטא או יומי שכל אחד יומד בחטא שלו ולא בחטא של מישהו אחר אז למה היה צריך את כל הרשע של הפסוק שלא ימטו אבות על בנים ובנים לא יומטו על אבות אז א אלא לא ימטו אבות על בנים בעדות בנים ובנים לא ימטו על אבות בעדות אבות אז שזה מיותר אז למדו מזה לימוד של פסול קרובים כמו שאנחנו רגילים לשאול בתחילת שיעורים מהסוג הזה זה שזה מיותר ועוד לא הופך את זה למשהו שלא כתוב לא כתוב פה עדות כתוב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומטו על אבות אה אז זאת השאלה הראשונה ממשיכה הגמרא אומרת ובנים בעוון אבות לא הרי אנחנו כן מוציאים שבנים מתים בעוון אבות איפה והכתיב פוקד עוון אבות על בנים הקדוש ברוך הוא מעניש את הבנים בעוון אבותיהם אתם כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם כדתן והבנות אבותם איתם ממקו כשאוזין מעשה אבותיהם בידיהם אתה אומר כשאוחזין לה כשאין אוחזים כשמריש בכוטו הרי כשאוזים מעשי אבותיהם בידם וככה הגמרא ממשיכה לדון בשאלה הזאת של בדיון הזה. ואחרי זה הגמרא מסבירה איך לומדים את פרטי הפרטים של פסולי הקרובים מה מהפסוק הזה. ו הקושי ממשיך לזעוק. לא כתוב פה שום דבר על עדות של אבות ובנים. אלא מה? שבדרך כלל אנשים יכולים לברוח ולהגיד תשמע אנחנו לא מבינים את הפוסוק. אנחנו לא יודעים, לא מבינים עברית מספיק. לא בל ש לא מינים אלא לשון הקודש גם אנשים שחושבים שמבינים עברית הם לא מבינים תמיד את את העברית את לשון התורה אז אומרים טוב לא זכינו להבין אבל חז"ל הבינו וכאן יש לנו בעיה אחרת שהתנ"ך בעצמו מפרש את הפסוק בדרך בדרך אחרת ו נראה מה שכותב הרן בחידושים כאן זה לא חידוש דו שהרן עצמו אבל כך קוראים לזה לא יוד אבות בעדות בנים ואם תאמר ויצטריך קרא לגופי שלא יומטו האבות בעוון בניהם כדכתיב באמציה ואת בני המקים לא המית ככתוב בתורת משה לא ימטו אבות על בנים איקלמר דמקרא אינו יוצא מדי פשוטו דפשטה דקראו שלא יומתו אבות בעוון בנים ומדרשו שלא יומטו בעדות בנים ומקרא אחד מתחלק לכמה טעמים כדכתיב אחד דיבר אלוקים שתיים זו שמענו איש בחטאו יומתו זה כנראה לא היה לא היה מספק לרן כזה שיש כאן זה מיותר לגמרי כי אה יש כאן יש כאן צורך אולי למלך כמו שראיתם אולי בחלק מהמפרשים שמלך לא יכול להרוג את ה גם במורדים במלכות וכך מצאנו מפורש גם בספר מלכים וגם בספר דברי הימים שככה המציע פירש את ה את הפסוק ולהגיד שהמציע לא ידע את ההלוכי הזה אבל הנובי מצטט את זה כדבר שבח להמציע אז אומר הרן או מי שזה מרבותינו בבית בית מדרש של הרם אומר משפט שקשה להבין אותו כמו שהוא זה מין פתרון קסם שאומר תשמע א מקרא אחד יש מקרא לא יוצא יד פשוטו ומדרשו כך ואחד דיבר אלוקים שתיים זו שמענו מה פשר הדבר הזה מה הכוונה אחד דיבר אלוקים שתיים זו שמנו מה הפירוש של המילים ככה או ככה האם פירוש המילים שזה איסור למלך לעשות זה כל מי שלומד גמרא יודע ש אלף פעמים הגמרא מפרשת פסוקים אומרת ומה יעשה השני אומרת לא הוא מפרש את זה על ככה אז מה יעשה הראשון הוא מפרש עם ככה היא לא אומרת לא זה גם וגם וגם וגם לא אומרים את זה בדרך ראשונה אני לא אומר ש שאין לפעמים שלומדים שתי הלכות עם פסוק אחד. יש, אבל זה לא הדרך הרגילה. הדרך הרגילה היא שלפסוק יש פירוש ושיש מחלוקת בין המפרשים מה מה הפירוש בין תנאים מה הפירוש? אז זה המחלוקת תהיה להלכה. מי שמפרש בדרך הזאת מתב שדה ומתו קרמו ישלם של ני זה הכל של מזיק. אז יש אתה לא יכול להגיד שיש שני פירושים. לפי הפשט ככה, לפי המדרש משהו אחר. לא. נכון שמה זה סותר אבל יש הרבה פירושים הרבה מקרים כאלה שהגמרא תמיד תנה מה התכוונה התורה אם התורה רוצה ללמד אותנו א פסול אידוז של קרובים התורה יכולה לכתוב את זה בפירוש למה לכתוב את זה בצורה כזאת שאי אפשר גם להוציא את זה איך בן אדם יגיע למסקנה כזאת זה השאלה אולי יותר עמוקה איך הרי אפשר לפרש את זה כפשוטוי נכון אז איך איך מישהו יגיע למסקנה כזאת שלא שלא שלא הכוונה להרוג אותו אלא הכוונה בהידוס של הבנים שלו. איך אפשר להגיע למסקנה כזאת? גם השיטה של איתו זה מיותר בסדר מיותר אז זה שמיותר אז אפשר לעשות מה שרוצים נכון שגם בסוגיה שלנו ישמנו עניין למשפחת אב תנהו למשפחת אם גם זה צריך ביאור כל הרעיון הזה שאם יש משהו מיותר אפשר לעשות עם תו מה שרוצים זה גם דבר שהוא נגד השכל זה נגד השכל תגיד מה שאתה רוצה למה להגיד בצורה ש שמבלת אנשים זה בעיה בתירוץ הראשון אינמי משום ספקרא דכתיב שבכתו יומת וכי תמה שואל הרנות שלה ולמה היא צריך לנקרא שלא יענשו אבות בעוון בנים וכי צריך לומר שאם יק בן את אביו אוקי אותו שלא נהרוג את האב יכול להיות מקרה שהבן חייב מיסי על זה שהוא פגע באבא שלו למה שרגו את האבא בעוון של הזה יש לומר בעיקר קרא לועתי לפותרו מן העונש דפשיט ההוא לזה לא היה צריך בשום מקום אזהרה לדיין כמו שהרמב"ם כותב בספר המצוות יש כאן אזהרה לביזדין אל תהרגו זה זה לא צריך להגיד לביזדין לא להרוג יש פסוק אחר כתוב ונקי וצדיק אל תהרוג לא הורגים בן אדם שלא עשה כלום נזרים מה זה להרוג בן אדם ש אז הוא אומר הפשיטה הוא אלא שהוא אזהרה על הדבר שלא יעלה הלב המושל לשפור חמתו על הבנים בעוון האב או על האב בעוון הבנים והיינו דכתיב ובני עמקים לא המיד אז זה לא אזהרה לביס דין לפי הפשט אלא זה אזהרה ל למלך למלך יש הלכות מלכוס הלכות מלכוס הם שונות מהלכות זה מורה במלכות הורגים אותו לא צריך להרוג אותו לפי כל הדינים של בית דין של 23 ושל א התראה וכולי מורד המלכות הורגים אותו מדין מלך המלך יכול בשביל שיהיה סדר במדינה המלך יכול להפעיל את הסמכות שלו עוד אדם כתוב ברמבם שעדיף שהוא יקח אותו לסנהדרין אבל אבל הוא יכול מלך יש לו דינים אחרים אז הייתי חושב שמלך באה התורה להגיד מלך אתה לא תהרוג כמו במרידה ומלכות את ה את מי שלא עשה כלום את זה אתה לא יכול להרוג רק את מי שמרד בך. גם את זה לא כל הראשונים מקבלים. גם מלך שאנחנו אומרים שיכול להרוג מי שמרד בו, אבל אה אצל אומות העולם אולי הם עושים מה שהם רוצים. אצל זה פשוט זה פשוט שמלך לא מלך לא יכול להרוג סתם בן אדם. אם מלך רוג סתם בן אדם כמו שאכאב הרג את נבות הישראלי, הנביא יבוא ויגיד לו, "תשמע, תדע לך, אתה תמות. מה זה שאתה הורג בני אדם?" סתם. מי שבאמת לא הסכים לפירוש הזה כמו שרן זה המאירי. זה שבהרנו שהקרובים פסולים לאידוס. לא סוף דבר לזכות אלא אף לחובה שנאמר לא יומטו אבות על בנים ובנים לא ימטו על אבות מפי השמואה למדו לא יומתו אלה בעדותן של אלו וממה שנאמר יומטו שני פעמים אינו עניין לזכות תנו עניין לחובה ואין לחלק בדבר זה בין דיני נפשות לדיני המנות שרי כתוב משפט אחד יהיה לכם ואף על פי שמקרא זה לא למדנו אל אבות ובנים בנים לאבות וכל שכן אבות להדדה והבנים להדדי לאמד רשו מאיתור אותיות טוב, אחרי שהוא מסביר את הדרושה, אומר הוא מכל מקום, פשוטו של מקרא בא להודיע שלא למות בדיני שמיים. אב בעוון הבן ובן גדול בעוון האב, שנאמר איש בחטאו. וזה שאמר פוקד אבות המנים, פירוש שאוחזי מעשה אבותיהם בידיהם. ואף בזו לומר שאינו מעריך לו עוד אפה אחר שהוא רשע בן רשע. לא שיוסיף על עונשיו עוונות של אביו והוא שמר בעוונות והוא שנאמר בעבונות אבותם איתם ימקו מתרגמינן בחווה אבתהון בישיה דאחידין בידהון עמהון התמסון וזה שאמרו שהצד פס דור כשלו מלבש כל הברים הזה עניינו כשהיה בידם למחוט ולא מחו המאירי דווקא מסדר הדברים בגמרא שהגמרא מקשה הגמרא מקשה מ אה מה שכתוב שיש בחטאו יומטו הגמרא מקשה מפוקד אבון אבות על בנים לכאורה היה אפשר לתרץ תרוץ הכי פשוט איש בחטו יומת זה בדיני אדם ומה שכתוב פה כן עוון אבות על בנים זה בדיני שמיים ולמה בדיני שמיים הקדוש ברוך הוא יודע את הצדק השלם הבין המירי שגם הפסוק לא יומתו אבות על בנים וכולי הוא גם מדבר בדיני שמיים ולא בדיני אדם. פשוטו של מקרא אומר המאיר בדיני שמיים. ככה הוא לא מקבל את הפירוש. היה יכול לפרש פשוטו של מקרא כמו הרן. היה יכול לפרש במלך כמו שכתוב בספר מלכים, כמו שכתוב בספר דברי הימים. אז המאירי גם קשה עליו. לכאורה מה? אתה אתה מפרש אחרת מהנובי בעצמו. יש כאלה מרוב ש יודעים הראשונים אצלם זה הכי חשוב יותר חשוב מהנובי לא אז כולם חשובים כן אבל זה ברור שצריך ליישב צריך להסתדר עם הנובי אם הנביא הסביר שזה הכוונה על מלך שמושל איך המאירי מסביר מסביר לו אז כנראה המאירי הבין לפי הפשט שהפסוק הזה מדבר בבידי שמיים ויש ראיה לזה מהנובי אומנם מאירי לא לא הזכיר את זה, אבל לפני הרה מהנובי אני רוצה להסביר את זה, להראות את זה להראות את זה ב בתורה. תהפכו את בעמוד שתיים יש את הפסוק עצמו. לא תעשוק שכיר אני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשאריך. ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי אני ואליו הוא נוסע את נפשו ולא יקרא עליך אל השם והיה בך חטא לא ימתו אבות על בנים ואנים לא ימטו על אבות איש וחטו יומטו לא תתה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה וזכרתה כבד היית במצרים והבדך אש לוקך משם על כן אנוכי מצווך לעשות את הדבר הזה אה המקום שלא ימתו אבות על בנים ובני אבות בין שני שני ציוויים שלא קשורים בכלל אומרים דרשני הרי במשנה תורה ובספר דברים וכולעל מהדורשים סמוכים צריכים להבין מה מה הקשר בין שני הפסוקים האלה תראו מה שכתוב למטה בשמות כב זה נמצא מעל מעל תשובת הרשבא וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים כל המנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אליי שמועשמה צעקתו וחרע פי והרגתי אתכם בכרה והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים מה כתוב פה הפרשה הזאת היא ממש דומה לפרשה הקודמת לפרשה לא הקודמת לפרשה שספרשה בספר שמות היא דומה מאוד לפרשה בספר דברים חוץ מלא יומטו למה גם מדובר על גר לא טונה כתוב מגרך אשר בארצך גם מדובר על אל תום גם מדובר על זהירות שלא יקרא אליך לא יקרא עליך אל השם למה כי צעוק יצעק אליי ושמעתי שמועשמה צעקתו ואז מה יקרה שתהיה צעקה שתהיה צעקה קל הקדוש ברוך הוא מגר שעשקת אותו מאתום מאלמנה חרה פי בכם אפילו שלא עשית עבירה שהעונש שלה זה זה מיסה לא חיללת שבת לא עבדת עבודה זרה אבל פגעת בגרים בעיתומים באלמנות לחרע פי בכם והרגתי אתכם בחרב לכ אפשר להספ מספיק פה למה והיו בניכם והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים אפשר להגיד מידה כנגד מידה כמו שאתה פגעת באלמנה עכשיו יפגעו ב אבל יש יש כאן עוד משהו הקדוש ברוך הוא מה עושה הוא לא יפגע הוא לא יהרוג גם אותך וגם את בני ביתך הוא יפגע רק במי שפגע הבנים ישארו ואז יש לנו כאן איזשהו איזשהוא א א דימוי של שתי פרשיות שיש הרבה הרבה דברים שווים בשתי הפרשיות ואפשר להבין שמה שכתוב לא ימיוטו אבות על בנים אנו ימתו על אבות ישפתו יומתו יומטו זה הכוונה הקדוש ברוך הוא אבל למה זה הוכנס שמה בין לא תעשוק שכיר מגרך ולא תתן משפט גר כי העונש השמימי האלוקי על אה א לא תעשוק גר ולא תתה משפט יתום ולא תחבול בגד אלמנה. העונש הזה הוא וחרע פי בכם והרגתי אתכם אבל רק אתכם. לא את הבנים לא את הנשים. אז אולי יש כאן איזה קצת מקור לדברי המאיר. יש עוד פסוק זה המקור האחרון בעמוד בעמוד חמש. לראות כמה חמור לפגוע בטומים, באלמנות ובגרים. בספר מלאכי. וקרבתי עליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנעפים ובנשבעים לשקר ובעושקסךסכיר עלמנה ויתום ומטה גר ולא יראוני. אמר השם צו. מחשפים שזה עונש מיס. מנעפים שזה גם חייבים במיסה ונשבעים לשקר שלא ינקה השם הולך יחד עם אושקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטה גר הקדוש ברוך הוא אומר אני אהיה העד אני אגיע מידיע בכם הקדוש ברוך הוא העד והוא הדיין אז רואים שזה עולה שיש כאן עונש בידי שמיים אבל אפילו שאמרתי את כל הדברים האלה עדיין זה קשה מאוד כי תמיד שכתוב יומת זה גידי אדם ימות זה שם יומון בידי אדם וימות זה בידי שמיים וזה דוחק להסביר את הפסוקים הללו רק ב רק ב רק בדברי שמיים זהדוחק במיוחד שהנביא בעצמו מסביר את זה בידי אדם. אז שמתי לב לאיזשהוא שינוי שיש בין הפסוקים במלכים לבין הפסוקים דברי הימים. ואולי ככה אפשר לראות. תראו בספר מלכים כתוב בשנת שתיים ליואש בן יואחז מלך ישראל מלאך המציעו בן יואש מלך יהודה בן 25 שנה מולכו ו 29 שנה מלך בירושלים ושם אמו יהועדן מן ירושלים ויעשה הישר בני אדוני רק לא כדוד אביו כל אשר עשה יואש אביו עשה רק מות לא שר עוד מזדברים כתוב מות והיא כאשר חזקה המלאכה בידו ויח את עבדיו המקים את המלך אביו ואת בני המקים לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר ציווה השם לאמור לא יומטו אבות על בנים ובנים לא יומטו על אבות כי אם איש בחטאו יומ בסדר יש קרי כתיב כתוב כי אם איש בחטאו ימות למרות שאצלנו אבל כתוב בתורה איש בחטאו יומטו אבל אבל ה הכתיב בספר מלכים זה ימות. בספר דברי הימים גם הקריא זה לא יומא ימות. ואת בני המקים ואת בניהם לא המית. כי ככתוב בתורה בספר משה שרציוה השם לאמור לא ימותו אבות על בנים ובנים לא ימותו על אבות כי איש בחטאו ימותו. למה? מה הטעם שבספר דברי הימים כתוב ימותו ולא כתוב יומטו? הרי ספר דברים גם יודע שבתורה כתוב לא יומתו כי איש בחטאו יומטו. אז למה כתוב כאן ימותו? כי ספר דברי הימים פירש את ה את הפסוק בעוד דרך. אני לא אומר שזה דרך סותרת, תראה שאתה בעוד דרך. מה הכוונה? ודאי שהפשט זה בידי אדם על ידי מלך. אבל כאין מלכותה דרה, ככה גם מלכותה דשמיא. גם הקדוש ברוך הוא נוהג באותה דרך שהוא מצווה אותנו לנהוג. ולא יומותו בנים בחטא אבות ומה שכתוב פוקד עוון אבות על בנים זה אך ורק באוכזים מעשה אבותיהם בידיהם וכיוון שככה גם הקדוש ברוך הוא עושה ככה גם אנחנו צריכים לעשות מאיפה אנחנו יודעים שככה הקדוש ברוך הוא עושה וחרע פי בכם והרגתי אתכם והיו נשכרתי לכם תומים וכמו שהקדוש ברוך הוא עושה ככה גם אנחנו עושים והמציע נהג ככה כי כך גם נוהג מי הקדוש ברוך הוא אז יש כאן פסוק שיש בו דו משמעות הוא מדבר גם במלכות הדראה וגם במלכות דשמיה ולכן גם הגמרא שואלת מי פוקד עוון אבות על בנים אז יש סיית על המאירים מהנוסח של הפסוק ודבר דברי הימים, אבל עדיין יש גם את הפסוק במלכים ולכן אני גם אומר קשה לי שפסוק רגיל ידבר לא יומטו והוא מדבר בכלפי שמיא כשמדברים כלפי שמיא הפסוק יודע להגיד שהקדוש ברוך הוא פוקד אבות הקדוש ברוך הוא יעשה וחרע פי והרגתי אתכם יש דרך שהפסוקים מדברים הפסוק הזה בפשטות מדבר בידי מדבר בידי אדם אז א אם ככה ש נדבר בידי אדם אז אנחנו חוזרים לשאלה של נו מה אז לכאורה זה דבר פשוט לא אין אפילו אבא אמינה א להגיד אותו והרן תרא מה שתרץ ואנחנו את זה גם עוד א נצטח לדון בזה וגם שאלנו איך הגיעו מזה לאיבס בסדר טוב עד כאן ה התחלת הדברים בואו נראה מה כתבו מה כתבו המפרשי הפשט על הלא ימטו אבות על בנים? הרשב"ם אומר בנים לא ימטו על אבות בבית דין כדכתיב את בני המקים לא המיד ככתוב לא יומתו אבל הקדוש ברוך הוא פוקד עוון אבות על בנים כשרוחזים מעשה אבותיהם מדיהם וכדכתיב אבות יכול לבצ שני בנים תיקנה לאבד נחנת אבות אבל לא על ידי בית דין הרשבא ממש אומר שזה החילוק בידי אדם לעולם לא נעשה את זה בידי שמיים בידי שמיים כן וגם גם בידי שמיים זה הספורנו אומר אפילו על חטא המרד במלכות ישראל שמנהג המלאכים הקדמונים היה להרוג גם את בניהם שלא יקומו לסונאים למלכות לשונאים למלכות אם אתה לא תהרוג את הילדים אז אחרי זה הוא יקום הבן שלו יקום להילחם בך סיפור קצר במלחמת לבנון הראשונה בשנת 82 למניינם אז אה ישראל כבשה את את דרום לבנון לא רק דרום את בירוט הגיעו כבשו את בירוט כבשו את כל לבנון והרגו הרבה מחבלים וא לא הרגו את כל המשפחות של המחבלים מח שמו וזכרו ערפת ערפת אז היה חלק מההסכם אז נתנו לו איזה הסכם שהוא לא משנה עכשיו למה שהוא יכול לצאת מלבנו יחד עם כל מי שנשאר בחיים הוא צא מלבנו הוא לקח איתו הכי קרובים את כל הילדים של המחבלים שנהרגו על ידי צעד. הוא לקח אותם בתור ה החבורה שלו. מהם הוא הקים אחרי זה את מה שנקרא כוח 17 שנאפת החיה זה הקים מהם את הלוחמים הכי זה הם היו הבנים שאלה שנהרגו והם הפכו להיות המחבלים הכי מסוכנים אחרי זה בהם זה אחרי 10 שנים לא היה צריך לחקות הרבה 10 שנים 15 שנה וקיבלת ילדים שהם הרבה הרבה הרבה יותר מסוכנים מה שהיה אבא שלהם כי לא רק שהוא שונא את את ישראל גם הרגו את אבא שלו אז א כשמישהו אתה נלחם במישהו בסדר אני עכשיו לא נדבר עכשיו על אויבים פה דבר בתוך עם ישראל אבל זה מה שאומר שככה היו עושים מלאכים הקדמונים הם לא היו משאירים מישהו בחיים אנחנו מוצאים את זה ששאול שהוא שעם דוד שם במערה הוא ביקש ממנו תעשה איתי חסד אל תהרוג כשאתה תהיה מלך אל תהרוג את ה את הצאצעים שלי למה כי היה חשש שמה מה כל מלך חושש שאחרי זה הבן של ההוא ירצה להיות מלך במקומו הוא יגיד לקח לקחת לאבא שלי גם היום באיראן יש את ה היה את השעה היה השעה פלאוי לא יודע איך פלבי איך קוראים לו מי עכשיו בראש הזה הנכד שלו הוא טובע את ה את המלכוס לעצמו אז ככה אומר הספורנו מביא גם פסוק שאתם לא מכירים את הפסוק אבל אתם כן מכירים את השיר שהולך על הפסוק הזה זה רק שזה הבד את הספון >> כעניין הכינו לבניו מטבח לא מכירים מה עושים שמעתי כן מטבח לצער המנבח כן זה כן זה לבבל בעוון אבותם בל יקומו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים ערים זה שונאים כמו שכתוב ויהי ערך יה שונאך מכל מקום עשרה תורה למלכי ישראל להרוג זה בשביל זה בחמלת השם על עמו וזה כי מצאו מלך יהודה כמו ויקשר חזקה ממלכה עליו ויהרוג את הבדם ומקים את המלך אביו ואבניהם לא המית כי ככתוב בתורה בספר משה אשר ציווה השם לאמור לא יומטו אבות על בנים ובנים לא יומטו על אבות וככה גם כותב הנציב רק הנציב כאן יש לו איזה הערה מעניינת שגם פה אני א לא זכיתי לא זכיתי לרדת לעומק דבריו לא יודע על בנים לפי הפשט הוא כמשמו בעוון בנים וכמוב בדברי הימים ופשיטה שלא נצח זרה זו למיתת בית דין שאפילו לאחותי עצמו אין ורגים בלי עדים דין והתראה מה צריך להגיד שבית דין לא יהרוג אלא מה יראה בדין המלך שיכול להעמיד בדבר בדבר נוגע למלכות או בעוון רציחה כמו שכתבתי בספר שמות כא יד שם כתוב וכי יזיד איש על ראהו להורגו בהורמה מאזבחי תיקחנו למות אז הנציב אומר זה לא מדובר על בסדין אלא מדובר מדובר על מלך. אם המלך יש לו מדין המלכוס, הוא יכול להרוג גם מי שחייב, מי שהרג יכול להרוג אותו שלא בעדים והתראה. גם הרמב"ם מביא את זה. ולכן שמה כתוב וכיזית מי זבחי תיקחנו תיקחנו למות. מכל מקום אין לו רשות להרוג האף בשביל הבן לבן בשביל האב. אבל באשר משמעות המקרא מהירה גם בבית דין על כן בא בקבלה. הפירוש הוא בעדות בנים. טוב. אז אני לא מבין מה זה אם זה מדבר על מלך איך אתה מביא כאן זה משמעות שזה על בית זה מדבר על המלך אבל אז הוא מביא ראיה מדברי הימים הנה דברי הימים כתיב עדנה לא המית כי ככתוב בתורה בספר משה כן זה קצת הלשון קצת מגומגמת שם לכאורה בעדנה לא אמית כך כתוב בספר תורת משה ככה אנחנו רגילים בדרך כלל מה זה בתורה בספר משה אומר הרצי וכאן הערה מעניינת אומר יש הבדל בין תורת משה לבין ספר התורה בין אומר ספר לבין את אומרת תורת משה שאומרים תורת משה אומר הנציב וכבר בארנו לאל דתורת משה לא מקרא פלפולה של תורה כשכתוב תורת משה כך אומר נציב בכל מקום זה לא הכוונה המילים אלא זה פלפולה של תורה למשל הוא מביא את הפסוק במלאכי הפסוק האחרון בנביאים זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותו על ישראל חוקים ומשפטים ושם אומר מה זה שציתי חוקים משפטים הכוונה היכולת להבין ולדרוש את התורה בכל התורה שבעל פה לא רק את התורה שבכתב אלא גם את התורה שבעל פה ככה הוא מסביר שם וכאן הוא להפך שעל פי תורת משה מה שמה באופן אחר אבל בספר משה היינו בפשט תורה שבכתב בפשט תורה שכתב משה הוא כך והיינו להמלך וכן בספר יהושע כתוב ויכתוב על האבנים את משני תורת משה אשר כתב כתב לפני בני ישראל למה כתוב אשר כתב כתוב את משנה תורת משה יהיה ככ כתוב אשר כתב ולא כמשמעות תורת משה בכל מקום טוב זה קשה לפי זה נו אז למה כתוב אתה אתה כותב תורת משה ואז אתה כותב את מה שלא זה דורך הפסוקים יהושע אבל האמת ניתנת לאמר שיש הרבה פעמים שכתוב תורת משה והפשט זה תורה שבכתב אין שום הכרח לחידוש זה שהנציב אבל יותר מזה כמו שאמרנו בספר בספר מלכים לא כתוב ככה. בספר מלכים כתוב ככתוב בספר תורת משה. לא בתורת ספר בתורה בספר משה. בספר תורת משה כתוב. טוב. אז אז אז לא יודע איך אה אני לא יודע איך איך א איך להסביר את הנציב אבל סוף דבר כולם מסכימים שהפשט הוא ציווי על המלך. לא להרוג. השאלה היא מה אבמינה? שאלה ואיך הגיעו מזה לאידוס זה זה קושי גדול יש עוד אה אני צריך חייבים להתייחס פשוט להכיר את זה מי שזה יסודות גדולים ב ב בתורה שבכתב ותורה שבעל פה צריך להכיר גם את התשובה הזאת של הרשבה המיוחסת לרמבן אבל בעצם זה תורתו של הרמבן הרמבן נמצא גם בפרשת בחוקותיי אבל למה הבאתי את זה משוט הרשבא ולא מהרשבן פשת בחוקותיי? לא תגידו שכל השיעור היה רק חומש ולא למדנו רישוינים את זה אז הנהשות שוט הרשבו זה כתוב ששוט הרשבו הרשבו בתשובות לא עשה זה תשובה כזאת זה תשובה כזאת טוב אז מופיע כאן בשוט הרשבא א שם יש פסוק בתורה בפרשת בחוקותיי כל חרם אשר יוחרם מן האדם לא יפדה מה הפשט בזה ואם החרים אותו חרם אז אז ההלכה לומדים מזה שמי שהיתחייב מיתה אין לו מה הכוונה אין לו ערך יש שמה פרשת ערכים פרשת בחוקותיי שאם מישהו אומר על מישהו אחר ארכו עליי ארכו עליי הכוונה כמה שהוא הערך שלו אני צריך לשלם אז יש בתורה הרשימה זה כמה בן אדם הערך שלו יש לפי הגיל ולפי המגדר איש או אישה והגילאים אם מישהו אמר ארכו עליי על מישהו שיוצא למיטה אז לא צריך לתת כלום כי אין לו ערך למי שיוצא למיתה ו זה הפיר זה אחד הפירושים של הזה אבל זה לא הכוונה שמישהו החרים אותו למשל מי איפה מי איפה קרא בנביא מקרה של החרימו בן אדם היו שני מקרים מקרה אחד אצל בתפתח שהוא אמר כל מי שיצא מפתח ביתים והרמבן שם כותב שזה היה הטעות שלפתח כי זה חרם מהאדם זה רק אם יש סיבה, בלי סיבה, אתה לא יכול להחליט על מישהו שזה ואחרי זה להרוג אותו. המקרה השני היה אצל שאול ויונתן ששאול החרים שכל מי שיאכל הוא ימות ויונתן לא שמע בזמן השבועה והוא אכל מהיערת הדבש. ואז כתוב ויבדו העם את יונתן ולא מת. וזה בניגוד למה שכתוב אך כל אשר הוכרה מהאדם לא יפד. העם כן פדו את יונתן כי זה לא היה חרם שקדיל. אז אף על פי שמדרש הלכה דורש את זה לגבי הלכות ערכים ונדרים, הרמ"בן בפירושו, וככה גם הולך הרשבה פה בתשובה שהפשט הוא על מלך ישראל או בית דין שהחרימו ואמרו שמי שיעשה כך וכך יהיה. ואם החרים אותו אחר מלך ישראל סנהדרין מאמר רוב ישראל עובר עליו חייב מיטה. אם החליטו שמי ש לא יודע מה עושה אז הוא יש לו סמרטפון בלי סינון אז הוא יודע חלילה החליטו אז זה אזזה אז אי אפשר לבד אם החליטו החלט החלטה כזאת ורשעים המלך הזה למד טוב איזה מידה שירצו וזהו דינו של יהושע שדנו אחי שפשטו בחרמי שכן בחרמי שבועת ביטוי מצינו שאול שאמר מות תמות יונתן וכן פנחס בן אלעזר בימי פילגש בגיבה הרגו אנשי יבש גיל שמר כי השבועה הגדולה הייתה לאשר לא עלה אל השם במצפה מות יומת מי שלא יתגייס ככה אמרו נמות ולא נתגייס זה ממש הזה נמות ולא נתגייס אנשי יבש גלעד אמר מי שלא יבוא ימות מי שלא יבוא למלחמה בזה ימות ואנשי אפש גלעד לא באו למלחמה הרגו אותם ואי אפשר היה לפדות ותניה בילמדנו בשם רבי עקיבא וכי שבועה הייתה שם ילמדך שאחר הוא השבוע שבוע אחר אנשי יבש לא עלו והתחייבו מיתה ואני אומר בשמה אחר בקשת המחילה שזהו פשט הכתוב בתורה כולכם מה שיוכרה מן האדם לא יפדה מות יומת כלומר מה שהסכימו עליו הכל והווחרם לדעתם לא יפדל אחריו מיתה ואל תהיה טוהה עיניך בזה פני שדרשו רבותינו זה על המקרא הזה לעניין אחר מהם מי שאומר למעריך יוצא להרג מהם מי שאומר שאין חייבי קריטות וחייבי מיתות בדיין נפטרים בממון כדי בכתובות שאף על פי כן אין מקרא יותר מדי פשוט אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמעתי משמעות הכתוב הוא לזה ולזה זה אותו תירוץ שהרן אמר לנו בתחילת השיעור האחד דיבר אלוקים שתיים זה שמענו גם פה לא מפירוש זה על החרם כמו ביבש גילד בגיוס או מה שלא יהיה אז אותו דבר גם אז אז אין שום סיבה להגיד שמי שאמר ארכי עליי ארכו עליי ארכו של מישהו שיוצא להרג שהוא לא צריך שלם למה שיגיעו ל למסקנה כזאת יהיה הזמן נסביר גם את זה אומר מי ש וכולי א משמעות בואו ראה שם הוא מביא אותו דבר שהרי רבותינו זל דרשו לא ימתו אבות על בנים ובנים לא ימטו על אבות בעדות אבות ולא תחשוב שזה הסמחתאים יגיד מה זה השמחתא זה לא הפשט זה הסמחתא בעלמה וזה בדרך כלל הכלל אצלנו נכון דבר שזה לא הפשט זה הסמחתא אלא אם כן יש אך הרמב"ם הרמבם אומר אנחנו תכף נראה את הרמב"ם בשורש השני רבי מאיר אני לא מסכים כמה שאני אומר טוב בשיעור היום יחד תגיד להם מה שזה אה ולא תחשב שזה אסמרת עיקר גדול מכאן יצא לקוים שמסויים לעדות מן התורה ואף על פי כן מק יוצא מידי פשוטות דכתיב בני מקים לא המית כתוב בספר תורת משה למטו אבות על בנים הלמדנו שכמה פנים של אמת לתורה אז הסגנון הזה שמתנו ברן כבר מצוי בתי מדרש של ראשונים אנחנו רוצים להסביר איך למה אבל זה צריך להכיר את ה את ה יש שני שתי דוגמאות שתי הדוגמאות אחד זה החרם והשני זה הסוגיה שלנו אלה שתי הדוגמאות שהפשט מפורש בנביא בצורה אחרת כמו אצל אנשי הבית גילד כמו אצל יונתן כמו אצל זה וחז"ל מפרשים בדרך אחרת והראשונים עומדים ונותנים לנו תרוץ שצריך להסביר אותו הרמב"ם בספר המצוות הוא גם מתמודד עם הבעיה הזאת בדרכו הרגילה של הרמב"ם כשיש בעיה מהסוג הזה הרמב"ם כותב ככה מצווה רפז שהזהיר הדיין מקבל עדות הקרובים קצתם על קצתם או קצתם עם קצתם ווא אמרו התעלל לא ימתו אבות על בנים בנים לא ימטו על אבות ובא הפירוש המקובל ככה קיבלנו בספרי שלא ממתו אבות על עדות בנים ולא בנים על עדות אבות והוא הדין דיני ממונות ואמנם זכר אלו בדיני נפשות על צד הגוזמה למה הוא אמר את זה נאמר בנפשות שלא נאמר אחר שזה עיבוד נפש הרי לכאורה היה צריך ללמד אותנו את זה בדיני ממונות אם בדיני ממונות אנחנו לא מקבלים קל וחוימר דיני נפשות אז למה למה עשו ככה אז אמרו אמרו ככה שלא נאמר אחר שזה עיבוד נפש לא נחשוד הקרוב בו היינו בנפשות הייתי אומר אולי כן נאמין כי הקרוב לא יאבד את נפש הקרוב שלו אין לך דבר שאדם עושה יותר מאשר לדאוג לקרובים שלו נכון אזקה אבא הכל בסדר אומר אז איך יכול להיות שהוא שהוא הוא יבוא להעיד אז הייתי חושב שבמקרה כזה כן אני אאמין לו באה התורה ואומרת שלא אבל נעשה בעדותו אח שלו ליבוד נפש קרוב אין זה מקום חשד לפי כך לקח למשל החזק שבקרובים מי זה החזק שבקרובים מאבא והבן וגדול האהבה והיא אהבת האב לבן והבן לאב ונה יומ אחר שאין מקל למדו את האב על הבן ואפילו הייתה לחייבו מיתה מכל שכן שאר קרובים שלא יקובלו וזה גזרת הכתוב אין לה טעם בשום פנים ודע זה וכבר התבררו משפטי מצווה זו בשלישים מסנרים אז כאן אפילו שאני חוסד של הרמבם והוא האדמור שלי אבל פה אני אומר אומר לכם אני אחד זה אחד המקומות שאני לא לא מצליח לצליח להבין את זה אין לה טעם בשום פנים אם אין אז אם אין לזה טעם בשום פנים למה התורה למה התורה אמרה את זה הרי ודאי שיש טעם למה הקדוש ברוך הוא ציווה את זה כן אז מה קרה זכת הכתוב אין לה טעם בשום פנים אז יש לי הסבר גם לרמבם אבל לא החינוך שהוא גם חוסד של הרמבם התמיד זה הוא כן נותן טעם טעמים לזה אפשר להתווכח עם הטעמים שלו משורשי המצווה זה אצל החינוך תמיד שורש זה טעמי מ שעיקר כל ענייני בני אדם תלויים בעדות אנשים כנ שתי בתיחת ספרי על כן רצה מקום להרחיק ממנו מאיתנו לבלתי עשות דין בין בני אדם רק בעדות חזק אמיתי נקי מכל חשד התורה רצתה שאנשים לא שביזדין לא שתמש באידים שיש חשש אולי זה לא אמת מה שהם אומרים ולחיזוק עניין זה הרחי כל עדות הקרובים אף בחיוב פן תתפשט הרגל עדותם זה על זה לקבלו אף לזכות בעניין הזה הוא מדרכי התורה השלמה שתרחיק המכשלות והדברים הקורים למצא בהם ההזק אל בני אדם זאת אומרת באמת מצד הסבור היה צריך לאסור עדות קרויבים זה אצלצינוך מי שמחפש רישן שאומר את זה כן כן, זה פשוט שעדות קרובים לטובה זה דבר שהוא נגד השכל, כי הקרובים הם רוצים את את טובת הקרוב שלהם. אז ודאי שאני לא אאמין לקרובים לטובת הקרוב שלהם. כל בית משפט בעולם שיבוא מישהו ואומר אבל אומרים שהוא עשה ככה וככה, לא, אבל אמא שלו אמרה לנו שלא. אין דבר כזה. כל אחד זה ההורים שלו חושבים שהוא הכי טוב בעולם הכי מוצלח תשאלו אות יודע הר מפה פחות מדברים עם ההורים אבל בישיבת תכונית יש לי חברים זה נכון ההורים אוים זה הילד אחי זה אתה בכלל לא אתה לא מכיר אותו אומרים לרב בבית הוא מושלם אז זה מי שישפוט על פי עדות של קרובים זה מישהו גיד זה שופט צדק זה סברה פשוטה אבל מה כדי שלא התרגלו מדין לא פלוג או לעשות הרחקה אומר החינוך עשרה התורה לקחת את הקרובים אפילו ל עדות לעדות א טוב זה נראה בסדר אפשר זה טעם זה טעם שהרחיקו בכל מקרה עדיין אפשר זה חילוק הוא מאוד פשוט בין לטובתו או לרעתו ועוד נמצא לנו תועלת אחר בדבר זה סבורה גם נחמדה שאומר אומר החינוך אבל בוא נגיד היא היא נדירה מאוד שזה יגיע לבנייני לפחות בענייני נפושס הוא אומר כמיות הגויים שוכנים תמיד זה אצל זה ישיבתם וכימתם יחד אי אפשר להם להנצל שלא יתקטטו זה עם זה לפעמים כשחיים קרוב אז זה מי מתקוטט הכי הרבה אחים נכון אחים יש ביניהם הכי הרבה גם אוהבים הכי הרבה אבל גם יש א מת אחים ואילו יאמינו בעדותם זה על זה אולי אולי בכעסם תמיד אלו עם אלו תעלה חממתם לפני לפי שעה ויבואו לפני הדיין ויחייבו את ראשם למלך וכשוך החמה כמעט שיחנוק עצמו הקרוב מדאגתו על קרובו ועל מעשהו וכל דרכי השם ישרים טוב אז זה סבור גם כן שאומר החינוך אומנם הרמבם לא עלה ודית יודע שצריך כי זה שבן אדם מתקוטט עם אח שלו זה רק בתוך הבית זה לא שהוא עכשיו ילך אחרי זה לביזדין יגיד תשמעו תיקחו אותו תהרגו אותו ראיתי ראיתי אותו מחלל שבס אז זה זה כנ הרמבם הבין שזה אחד למיליון בשביל זה לא הטוירו לא הייתה עוסרת את ה את הזה אבל כל פנים ככה אומר החינוך יש עוד הסבר אני רציתי להביא לא הספקתי זה הברבנל צריך עוד לדייק בדבריו אבל רציתי לקרוא אותו שוב ושוב לכן לא הספקתי להביא אותו הברבנל אומר סברה שה נמצאת במשפט המודרני היום שאני יכול לא בטוח שבישראל בארצות הברית אני יודע שיש את ה את החוק הזה שאי אפשר להכריח קרוב משפחה להפליל קרוב אחר שלו אתה לא יכול לא כל הקרובים אבל בוא נגיד אישה אי אפשר להכריח אישה להעיד נגד בעלה זה זה לא כמו ש אי אפשר להכריח בן אדם להגיד על עצמו אי אפשר גם אישה לא יכולה אם לא מכריחים אותה לעיד נגד בעלה זה דבר שהוא א לא אנושי הוא לא אנושי לקחת ילדים ולהכריח אותם להעיד נגד אבא שלהם או לקחת אבא להגיד לו אתה אתה הרי יודע שהבן שלך זה זה בוא אתה תעיד עליו זה לא אנושי אחרי זה יהרגו יהרגו את הילד ואבא נשאר לחיות עם העם עם ההרגשה עכשיו לא הייתה לו ברירה הביאו אותו בביזדין השביאו אותו בשבועת האידוס והביזין אמרו לו תגיד אתה חייב להגיד על פי דין אז הוא יהודי ירא שמיים אז הוא יגיד מה ש שהוא ראה שהבן שלו עשה ככה וככה וזה וזה יהרגו את הילד אחרי זה איך האבא ימשיך לחיות שהוא בפיו הרג את הבן שלו אז זה סברה שמתאימה כאילו כבר לרמה גבוהה יותר של של מערכת משפט שמתחשבת ב בעולם עולם הרגשי של העדים אחריה. אז זה עוד הסבר. גם את זה הרמב"ם כנראה לא כל כך אה טוב. למרות שזה בעיני הסבר מצוין ההסבר הזה של אם אני לא טועה הברבנל אומר את זה. אבל אנחנו רוצה הסבר בשרי. הסבר מה זה בשרי? הסבר זה נגיד אותו תגידו כן זה הסבר מצוין זה הסבר מצוין וזה גם עולה מהפשט וזה גם קשור ללא יומטו אבות על בנים וכולי וכולי את ההסבר שהברבנל הייתי יכול להגיד הייתי יכול אה הייתי יכול להגיד בדרך דרש לא יומטו אבות על בנים מה הכוונה אבות על בנים יחד עם הבנים שאתה הורג את ה את ה שאתה הוא מעיד אתה בעצם לא רק אתה הורג את הבן אתה גם אתה גם פוגע באבא פגיעה קשה מאוד אבל זה דרך דרש אז אנחנו רוצים להסביר טעם הגיוני שכל אחד יבין אותו גם הרמבם אם היה שומע כמו שאמין להגיד האחרונים אם היה רואה את הסברה הזאת היה חוזר בו גם אם היה שומע את היה חוזר ואומר או יש טעם יש טעם טוב אז זה כי אז טעמים של החינוך אפשר להסביר להבין למה הרמבם לא לא השתכנע מהם עכשיו מה שאר כן איך 10 לאח בסדר בוא נראה אנחנו לא נספיק את התשובות של האחרונים אבל זה תקחו אחרי זה א יש רמבם יסודי מאוד בשורש השני בספר המצוות הרמב"ם בשורש השני אומר שמצוות שאנחנו סופרים אותם כמצוות דאורייתא זה רק מצוות שעולות מפשט הכתוב זה מה שכתוב זה מה שאתה מבין לא דברים שבאים בדרך דרש ויטור ודברים כאלה מלבד איפה שחז"ל אמרו בפירוש שזה דוריתא איפה שהם לא אמרו פירוש דוריתה אני אומר אם זה לא אם זה לא הפשט זה פה הרמב"ם הוא נותן חיזוק גדול ללומדי הפשט. אומר הרמב"ם ככה, השורש השני שאין ראוי למנות כל מה שמדים באחד מ-13 מידות או בריבוי בגזירה שווה או מה שלא יהיה. כבר בארנו בפתיחת חיבורנו בפירוש המשנה שרוב דיני התורה יוצאו ב-13 מידות שהתורה נדרש בהם. שהדין יוצא במידה מאותה מידות נה לפעמים תיפול במחלוקת. יש שם דינים הם פירושים מקובלים ממש משה אין מחלוקת בהם. ואם ראיה ליהם ב1 מידות. כי מחוכמת הכתוב הוא שהוא אפשר שימצא בו רמז מורה על הפירוש שהוא המקובל או הקש יורה עליו כביה בארנו זה העניין שם וכשהיה זה כן הנה לא כל מה שנמצא החכמים שהוציאו בהקש 13 מידות נאמר שהוא נאמר למשה בסיני ולא גם כן נאמר בכל מה שנמצאים בתלמוד ישמחו אלח 13 מידות שהוא דרבנן כי פעמים יהיה פירוש מקובל לפי כך ראוי בזה שכל מה שלא תמצאו כתוב בתורה ותמצאוו בתלמוד שלמדו באחת 12 מידות וזה לא מה שכתוב בפשט של הפסוק אם בהרו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו שהמקבלים אמרו שהוא דאורייתא אמרו תשמע כך קיבלנו כך קיבלנו שזה הפירוש של הפסוק אם קבל ק אם קבלה נקבל ואם לא יבררו זה אם הם לא יגידו בפירוש שזה דאורייתא ולא דיברו בינינו דרבנן שאין שם כתוב מורה עליו. בסדר? אז אם אין כי מה שלומדים בדרך של ריבוי וזה דרך שיכול להיות הסמחת. זה בעצם זה דין דרבונו. שואל הרמבן ואני חוזר לצבוע על דברי הרב שכמה דברים בגמרא למדו אותם במידות האלו שהתורה נדרשת בהם וכוונתם בכולם שהוא תורה שלמה. והרב מנה מצוות רפז כבות על בני והיא באה מדין ריבוי כמו שמפורש בפרק זה בורר וכן בנים לאדד פסול שלהם מן התורה ורבו אותה עם מה שאמרו אם כן לכתוב החמדה לא ימו אבות על בן מה היא בנים ואפילו בנים להדדה וכן בנים לעלמה פסולים ופסולן ישב גוף תורה וכול אלו מדרשות מן הריבויים אם היו פשטי דקרא שלא נהרוג אבות בעוון בנים בנים בעבוון אבות כמו שמפורש בקבלה רק אתניהם לא המית ככ כתוב בתורת משה לא יומתו עבודה על בנים אז הנה זה הרמבן מביא את הפסוק שלנו כראיה נגד הרמבם שאפילו שזה לא הפשט זה ודאי שזה דאורייתא וזה נלמד מריבוי וצובח על הרמבם אז מה איך הרמבם מסתדר עם הזה קושיה גדולה המגילת אסתר שהוא התפקיד שלו זה תמיד לתרץ את הרמבם מקושיות הרמבן אומר נראה לי כי מה שאמר הרמבן שהרב מנהל לו בקבלת עדות הקרובים קצתם על קצתם ולא בא אלא מריבוי זה אינו כי ריבוי נקרא אתים וגמין או זה לא נקרא ריבוי אמנם חצי פסוק או שלישו אפילו תיבה אחת זולת עתים וגם אם לא נקרא ריבוי ואף אם הייתי מוד זה נקרא ריבוי כמו כבר שריש בשורש השני כל דבר נלמד בגד דוד ואמרו בו החכמים שהוא גוף תורה ראוי למנותו בזה בא הפירוש המקובל ממשה שזה פירושו איפה אנחנו יודעים שזה הפירוש המקובל הרמבם בעצמו אומר טוב איפה הרמב"ם יודע שכן כתב הרב הוא קורא לזה סמקספר מצוות בס זה לא ספר מצוות קטן של הרמקי זה ספר המצוות של הרמב"ם באותו עליו וכן כתב גם בחיבורו הגדול פרק יג הקרובים מסויים לדות מן התורה מר לא ימתו אבות על בנים מפי השמואה למדו שבכלל לו זה לא ימתו אבות על פי בנים ולא בנים על פי אבות הוא עוד נשאר קרובים ועד כאן לשונו אבל אמת הוא אומר מגיד הסטר פה נאלץ להסכים לקושית הרמבן אבל אמת הוא כי לא ידעתי היכן הוזכר שכך היה בקבלה אצלם כי בפרק זה בורר וגם בספרי שאמרו שם זה המאמר לא אמרו שם כלום הם לא אמרו שזה רק פירשו את זה מייתור של הפסוק ואל תשיבני מה שכתב הרב בתשובתו שהבאתי לאל כי אפילו הדבר שהלכה משם מסני יקרי דברי סים לבוא מינן כי זה דווקא כשאין פסוק יורה עליו רק הכל הוא בקבלה אומנם בבוא פירוש שזה פסוק בקבלה אצלנו הנה הוא יקרא דבר תורה והראה מה שכתב בשורש השני שלו וזה לשנו ולא גם כן בכל מה שמצא בגמרא שסמוכו נגמדות שהוא דרבנן כי פעמים יהיה הפירוש ההוא מקובל ממשה בסיני הנה הוא סובר שכל מה שבא בקבלה בפירוש שזה פסוק אינו מדרבניים כן דבר תורה אכן קש יהיה לי וזה הפסוק שלא יוטוות על בנים שמלשון הגמרא את הפרק זה בורר נראה שפשוטו הוא בעדות הגמרא הבינה שזה הפשט ככה אומר ה המגרץ אסתר שכן אמר תנו רבנן לא תוות בני מה תלמוד לומר אה מה תלמוד אי ללמד שלא ימטוות הרי כבר נאמר איש בכתעו יומטו אלא לא יומטו אבות על בנים בעדות בנים על אבות בעדות אבות אז ככה אז הוא אומר מהגמור משמ שזה דאורייתה נכון שהגמרא לא אמרה בפירוש שזה דאורייתא ונראה שלומדים את זהור אז אפשר לחלק בין איתור של עת וגם לאיתור של ממש אבל רבזי זה אצל הרמבם העיקר זה זה לא הפשט של הכתוב זה לא פשט הכתוב וזה נלמד מריבוי מה זה ריבוי שאפשר לכתוב את זה בקיצור אבל באמת לא כותבים את זה בקיצור והוא מביא את ה את הגמרא ביבמות שגם הגמרא מבינה שהפשט הוא לא ככה מאיפה יודעים ביבמות פרק הארל יש הבאתי את זה כאן הבאתי את זה כאן למטה ויקח יש שמה סיפור נורא זה אחד הסיפורים הקשים קשים ביותר קשים ביותר בתנ"ך ממש אני מבחינה מוסרית הקשים ביותר אם לא הקשה שבכולם אני כתוב שם היה סיפור של הגבעונים ששאול הרג את הגבעונים היה רעב בארץ והנביא אמר לדוד שזה על שאול ועל בית הדמים שהרג את הגבעונים ואז מה היה צריך לעשות הלכו לגבעונים שאלו אותם מה אתם מה נעשה לכם שתסלחו לנו תביאו לנו את הבנים של שאול נהרוג אותם שבעה בנים שאול רוצים להרוג שבעה בנים שאול נתנו להם והרגו אותם ואז ירד גשם מזעזע הסיפור מזעזע לא יכנס עכשיו לפירוש שלו בסדר צריכים לפרש אותו אבל הגמרא ביבמות כותבת ככה ויקח המלך את שני בני רצפה בתיה אשר ילדה לשאול את ארמוני ואת מפיבושל ואת חמש בני מיכל בתשול אשר ילדה לאדריאל בן ברזילא חולתי אז אותם הוא נתן לגבעונים הרגו אותם והקיעו אותם ומה ישנה נענה אמר רב הונה הבעירום לפני אהרון כל שארון קולטו למיתה כל שנה ארון קולטו לחיים הביאו אהרון מתאיב רב חנן ברקטינה ואחמון המלך על מפו שבן ותנתם בן שאול שלא העבירו כימסו פנים יש בדבר אלא שהעבירו וקלתו ביקש רחמים ופלטו טוב היה איזה משהו שעשו בארון שזה והקדם עשה בניש דבר ביקש אחרים שלא יקלטנו אהרון שואלת הגימורה והכתיב לא יומטו אבות על בנים ובנים לא יומטו על אבות איך אתה מעניש את הילדים של שאול על החטא של שאול שהמיד גבעונים אומרת הגמורת תירוץ גם קשה מאוד אמר רב חיה בר אבא אמר רבי יוחנו מוטב שתעקר אות אחת מן התוירו ואל התחלל שם שמיים בפרסיה היה חילול שם שמיים שעם ישראל לא שמרו את השבועה שנשבעו לגבעונים ובשביל זה אז זה גם אני זה לא מספיק כאילו כפשוטי זה לא מספיק מה בגלל שהגמורה לומדת מזה שהגבעונים רצו להרוג את הזה שהגבעונים לא מבני ישראל המה שיתברר שהם בכלל לא הגירוד שהם לא גיירוס זה הסוגיה שם בלבמות אז זה לא אפשר למסוא דרכים אחרות שלא יתחלל ששמיים בפרסיה חוץ מלהרוג ילדים שלא עשו שום דבר מישהו היום יכל יכול לקבל דבר כזה אבל לא משנה אנחנו לא לומדים את הגמרא אבל מה מה ש רואים רואים שהגמרא למדה מאיפה ממה הגמרא דרשה את את הפש לא את מה שכתוב איש בחטו יומטו אלא מה שכתוב לא יומטו עברות על בנים זה בכלל מדבר על אידוס זה לפי האי ש מגיל אומר זה הפשט זה על אידוס אז מה אתה מביא לי את צריך להגיד וכתיב איש בחטאו יומטו אז יש כאן כתוב וגוימר כתוב וגויר נכון נכון גוי אז התכוונו לחלק הזה המגלסר לא ככה מבין הוא כותב ככה אתם רואים ביבות פרק רל מקשה סתם את הגמרא על דוד שמסר בני שאול להריגה על עוון אביהם והכתיב לוים תוות על בנים ש אומר כאן שפשט הפסוק הוא כמשמעו כן מה זה שאמר פרק זה בורא מתמוד לומר ללמד הפשיטות קראל כך הוא ויהיה לעבור עליו ולהבוע עשה וכן נראה גם כן מדברי הימים כי פשוטו כמשמעו ולפי דעתי כשאמרו הגמרא מה תלמוד לו מה רוצה לומר הוא אי ללמד בלבד שלא ימתו אבות בעבון בנים הרי כבר נאמר שבתו יומתו פי שדוחקו לומר שהכל יהיה מניעה אחת וכפה צו בלעבור עליה בלה ועשה אבל אין כוונתם שלא יהיה לו פשט אחר זולתי זה של עדות טוב אז אני אני לא מבין מה הרי הוא אומר שזה אתה רואה שהגמורה ביבמות פרשה את זה אחרת אומנם אומנם האמת חייבת לאמר יש כאן איזה ביטוי מאוד מוזר בגמרא מותר שתעקר אות אחת. למה אות אחת? פסוק שלם צריך לעקר. מה זה אות אחת? הריטבא שואל את זה כבר. מה זה אות אחת? הריתב ביבמות אומר אה וכי מסוף פנים יש בדבר להצילו מדיני נפשות אם הוא חייב שיתחייב אחרי במקומו והכתיב לו תוים מות ואך הסכים השכינה שקלתם אהרון לאור גם לעקור מצווה זו. ומהדרין על מותף שתעקר אות אחת מהתורה ותחשמ בפרסיה פירוש שכל הוראת שעה הוא למגדר מילתא שרי הוראת שעה בשביל לעשות תקנה גדולה מעם ישראל מותר לעבור על התורה ובית דין מקין בעונשים שלא מן התורה ואין זו עכירה ממש אלא שתעקר על פירות בני אדם כמה ואד אמרינן אות אחת לאו דווקא זה לא דווקא אות אחת דמקרא מלא הקרינן אינמי משום דלא לא הקרינן אלא ל דבנים כתוב בנים לא יומטו על אבות היה צריך כתוב לא יומטו אבות על בנים כאילו את הפסוק צריך אפשר לקרוא ככה לא יומטו אבות על בנים ובנים יומטו על אבות צריך להקור רק את המילה לא זה שתי אותיות זה לא אות אחת אז הרצפה גם בזה יש לו תירוץ אה והא' אם אותיות הסת שינה נגד אתה לא שומעים את את הא' לא אתה שומע רק את הל שם אתה לא שומע את הא' אז זה נקרא אותה אז זה בדרך דרש כאילו ככה התבטאה הגמורה התבטעה ככה לפי הרצוה ואין ספק וכולי כי שיבה אלה שקלתם ארון חייב מיתה היו מצד אחר ולכן התגלהגל חובה עכשיו יותר משעזר שול משום דלא ידיע חובם קרי להקירה שאין לבית דין לאן ישאל על הנגלות טוב להגיד שבדיוק שבעה בנים של שאול היו חייבים מסיבה אחרת זה גם דוחק אבל יש כאן שערה יפה מאוד של האורך לנר. הוא אומר תירוס מאוד יפה. זה גם מתרץ את הקדושה של מגיל הסתר. והוא אומר שבאמת זה אות אחת. בואו תראו. אינמי יש לומר זה בקטע השני. בקטע השני שם לפי מה שכתב המרשה בחידוש היה גודוס דלא מלא יומטו פריך דזה דרשינאוס בנים אלא מאיש בחטאו יומת כפריך אין שם אם כן אי הקרינן ו מבחטאו וקרינן בחוכח דאין המת א מת בחטא האב אלא אז הפירוש דאין מיתה בלא חטא אז סליחה התכוונתי לחלק הראשון בקטע הראשון ראשון רגע אחמרא מותב תקות מהתורה הקשר איתה מה אות א' כאמר מה אות אחת הפסוק ש מקוו לומר לפי המבר בסנהדרין כוללך כתיב יומת ובידי אדם וימות ובידי שמיים לכן אי קרינן בקרא לא ימותו אבות על בנים יש בכתו ימותו או אה ימותו בלי ו אז מה שמ דווקא בידי שמיים מתי אבות בנים בידי אדם שפיר מתים שתדקתיב יומתו לקם מערכים זה שקמר מותר משקר אות אחת מות תוריד את הו שכתוב יומ ואז תכתיב ימותו בידי שמיים לא אבל בידי אדם כן זה אבל אז יוצא שאפשר לחזור וללמוד את תחילת הפסוק על מה על תחילת הפסוק אפשר ללמוד אותו על אידוס אבל הריטבו לא ככה הבין הרטבו לא הריבו הבין שהלימוד הוא מהתחלת הפסוק וזה מה שהגמרא מצטטת את ההתחלה של הפסוק הארוך נדר זה לפי גוימר בסדר אז אה איך אפשר איך אפשר ליישב אז אני אגיד את מה שנראה לני דעתי הלימוד מה הלימוד א מה הלימוד מהפסוק להשאיר את הפסוק על פשוטוי ואבל ועם זה ללמוד ממנו את ה את ה את הדין הזה שיש פסול כרואבים עכשיו פסול כואבים לפי מה שאני אומר יש לו כמובן שני דינים יש דין דין שפסול גויבים לטוב זה ברור שזה מדין זה נגיע כן ש קרוב יגיד ה מה שהתורה הייתה צריכה ללמד אותי זה למה קרוב לא יכול להעיד לרעת לרעת הקרוב שלו בסדר ו זה יהיה המקור ל לדין הזה אז אולי ככה אפשר להסביר. לא יומטו אבות על בנים ובנים לא יומטו על אבות לא. אז ואיש בחט או ומתו זה נאמר למלך. מלך אסור לו להרוג את א הבנים או את האבא של המורד במלכוס. הרן שאל הרי מה פשוט פשוט למה מלך יכול להרוג סתם אנשים שלא עשו שום דבר בגלל שהוא הבן שלו זה ברור ש שלא מה התשובה גם מלך לא הורג אנשים בלי סיבה ויש סיבה למה עשיתי ככה יש סיבה בוא נגיד מצאו מורה במלכוס תדמיינו לעצמכם איך זה נראה טוב לא היום זה גם היום גם היום תלוי מי החוקר. בסדר? מה היה התוצאה של ה של הזה? תלוי מי יחקור אותך. אם יחקור אותך מישהו זה לפי החוקים של זכויות אדם וזה אז אבל אם קראו אותך בשבק במחלקה מחלקה יהודית לא יודע איך קראו אותך עם עינויים. אם חוקרים בן אדם עם עינויים, אנשים מוכנים להגיד כל דבר כדי שיפסיקו לענות אותם. אתם יודעים שגם הודעות אפשר להוציא מאנשים שיודעו אני שב מוכן להודות שהוא הרג ועשה הכל רק כדי שיפסיקו לענות אותו עם עינויים אפשר להוציא הכל מהאנשים גם אמת וגם שקר מלך שמישהו מורד בו מה המלך עכשיו זה החשש הכי גדול נכון מרדו בו עכשיו מתחיל לפחד אולי עוד מרדו בי אולי זה אולי ההוא סיפר אולי ההוא לא יודע הוא מתחילים לחקור אתה מורד. בוא נגיד תפסו אבא אחד יהודי אחד מרד המלך הוא זה הוא מה עושים עכשיו הוא ואח שלו מרדו במלך בדרך כלל היה מרד זה היה לא היה בני אדם אחד זה היו קשר כן עמקים גם אצל המציע זה היה כמה אנשים חוקר אותם והם אומר מי היה השותף שלך מי ידע מזה הבן שלך ידע ידע או לא ידע הבן שלך לא ידע אתה בטוח שהוא לא ידע זה הוא ידע הגמרא אומרת שאלמלא נגדו לחנניה משאל ועזריה אבו פלחין לצלמה אדם טוספות אומנם מדבר על זה אבל ייסורים ייסורים זה דבר שקשה לעמוד וייסורים קשים ודעד שבסוף הוא אומר כן כן גם הבן שלי ידע נכון הבן שלך ידע נכון הוא ידע או עכשיו אני יכול להרוג את הבן שלו למה יש לי מה יש לי יש לי אידוס הנה הוא אה אבא שלו אומר שזה הבן שלו. בא התורה, אני משמש בלשון הרמב"ם על המצווה נקי וצדיק אל תהרוג וסגרה את הדלת בפני המלך שהוא לא יכול לחשוט באנשים שהם מרדו בו ולקחת את בני המשפחה ולאיים עליהם ולעננות אותם ולא יודע מה עד שהם יעידו שהקרוב שלהם א קרוב של זה לכן התורה סגרה את הדלת ולעולם כ אי אפשר יהיה להרוג מישהו באיידוס של קרוב משפחה כי איידו של עדות של קרוב משפחה היא לא כבילה בבית אם יהיה כבילה זה לפעמים יהיה מלך לפעמים זה יהיה שופט לפעמים זה יהיה השוטרים שופטים ושוטרים תיתן לך שיהיה עשו חקירות לפעמים בן אדם יפחד לפעמים ב כל מיני דברים כאלה, אבל זה עולה מהפשט של זה הפשט של הפסוק הפשט של הפסוק זה על מלך, כמו שכתוב בהמציאה זה מלך אבל על מלך אומרים לו אל תהרוג את אבל גם מלך לא הייתה מינה שהוא יהרוג את הילדים בעוון האבא הוא יעבוד את האבא עוון הילדים כמו שעשו רשעי מלכי אומות העולם לא זה מה שצריך להגיד אלא גם כשהצלחת בחקיר ירות להוציא עכשיו פה לא צריך עידן ואסרו במורד מלכות מספיק שאתה יודע שזה היה האבא אומר הבן אומר שאבא שלו ידע מזה ולא מנה את זה הבן וד מודה לא זה לא מספיק אם מלך יהרוג ככה יטפלו במלך הזה הוא שופך דומים המלך הזה שופך דומים זה המקור זה הפשט של הפסוק יוצא עכשיו שהפשט זה הפשט והזה זה זה לזה זה נאמר לא יומתו אבות על בנים ולא לא בנים על אבות עכשיו למה צריך כפילויות אז זה כבר הריבועים אני לא נכנס עכשיו לכל הריבועים האלה כאן יש איזה טעם יש בזה היגיון עכשיו תגידו טוב אז למה אז בדין אמו מנס לא זה מי שפותח עוד מי שפותח עוד הכוונה אם אנחנו נאפשר עדות קרובים לחובה בדין אמון לא מנס מישהו גם השתמש בזה בסוף למשהו אחר זה הרעיון של משפט אחד זה שאי אפשר כל הלימוד של משפט אחד אי אפשר להבדיל בין דיני המות דני נפשות ברגע שזה אנשים יחשבו שזה עד אז גם במקום אחר אנשים יקבלו שזה עד אם יה זה לא יהיה עד בשום מקום לא יהיה עד בשום מקום יוצא שזה דרייסה וזה הפשט של הפסוק וזה גם יש בזה טעם והיגיון ולא צריך להגיע לא לחידוש של המאירי שזה מדברים מדיני שמיים ולא צריך להגיע לחידוש של הרן שזה רוצים להגיד למלך אל תהיה רשע מרושע אל תהיה שופך דומים ודאי שמלך אסור לו אסור לו להיות א אסור לו להיות א שיפ דומי אלא זה מה שעולה לא ימטו איש בחטאו יומתו אני מסכים שהמאירי מה שהוא אמר שזה וזה אולי גם הקושיה של הגמרא מפוקדון מון יש רמז מה שאמרנו יש רמז שגם בשמיים זה לא ככה והרמז מופיע גם בדברי הימים וגם במקום של הפסוקים כמו שאמרנו כמו שאמרנו בהתחלה ו והלימוד בא על מקומו בשלום לפחות לפי עניות דעתי מקווה שאתם גם כן מקבלים את זה אם לא תתנו לי פירוש אחר. טוב.