שיעור כללי מסכת כתובות | גר קטן - יסוד הדין | ראש הישיבה הרב אהרן פרידמן

[מוזיקה] אנחנו היום נמצאים גם ביום שמיוחד שהייתה ברית מילה כאן ב חל הישיבה של הרב צוקרמן שעוד נמצא אפילו מיתנו ביום של הברית אז הרבה מזל טוב לאר צוקרמן בשם כל התלמידי הישיבה וגם מתחילים את סוגית ממשיכים את סוגיית גר קטן אז א השיעור היום יהיה בעצם קשור גם לגיור וגם לענייני ניני ברית מילה בדרך כלל שאומרים איזה דרשה בברית מילה אז זה מוגבל דקות 15 דקות זה כבר אריכות עכשיו זה הזדמנות לתת על ברית מילה שעה שעה ורבע זה דבר נדיר טוב נתחיל א עם הסוגיה אצלנו הגמרא אומרת אמר רב אונה גר קטן מטבילין אותו על דעת בי דין הממרה של רב אונה סמוכה על המשנה שמדברת על גיור שהתגיירה פחותה מבת שלוש שנים ויום אחד ובפשטות יש סיוע לשיטתו לממר של רב אונה מהמשנה שהרי איך יכול להיות גיורת פחותה עם בת שלוש שניים ביום אחד הרי גרות זה דבר שדורש דעת זה דבר שדורש קבלת מצוות רצון להיכנס לעם ישראל איך יכול להיות פחותה בת שלוש שנים יום אחד רב הונא אומר גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין ו הגמרא מביאה באמת את הסיוע לדברי רב הונה מהמשנה למה מסע הגיורת והשווי והשפחה שנפדו ושתו והשתחררו ח יום אחד מדת בלינו על דעת בידין לא אח במ עסקינן בגר ש גיירו בניו ובנותיו עמו דני ח להוא במי דאביד אבוהון את המשנה אפשר להעמיד גם במקרה של גר שהילדים שלו מתגיירים איתו במקרה כזה אנחנו לא צריכים דעת בית דין אלא אנחנו אומרים ניח להוא במי דעבד במי דעבד אבוהון נמצא שיש שני סוגי גרות יש סוג גרות שהיא לא על דעת בית דין אלא הי מדין ניח להו במי דוד אבון ויש גרות קטנים שהיא על דעת בית דין זה כאשר אין את ניח להו במאי דאבי דבון פשטות לשון הגמרא כמו שהיא צורתה בלי סברות בלי להוסיף בלי להפחית היא שיש הלכה מיוחדת כאשר הגר האבא מגאר עםם הילדים כי הגמרא לא אמרה אח מזקין ב גיורת ש התגיירו בניה ובנותיה אמה או בגר אוגור גר שהתגיירו זה דני להו במי דעבד אבו און אבא נכון שאפשר לומר כמו שאנחנו רגילים לומר בהרבה מקומות שמדברים בלשון זכר ומתכוונים בין זכר בן נקבה אפשר להגיד ככה וככה באמת דנים ראשונים מה הסברה אומרים אין סברה לחלק בין ניחו במי דעביד אבוהון ניחו במי עבדת ד עבדה אמון אולי היום אפילו יותר בני אדם רגילים להימשך או ילדים רגילים להימשך אחרי אמותיהם יותר מאשר אחרי מאשר אחרי אביהם אפילו זה לא רק דבר שבימינו כבר הרמבם כותב על הטיפשים שעוברים מחק אימותיהם לחק נשותיהם אז אומרים שזה היה היה דבר ש שמורגל כבר היה עוד במ הראשונים היה את העניין הזה אז אפשר שלא שמה שאמרו אבון לאו דווקא אפשר אבל פשטות הלשון הייתי אומר אולי הבון דווקא אנחנו לא יכולים להכריע מתוך הלשון ולכן כשאנחנו חוזרים ללשונו של רשי הראשון בגמרא גר קטן או על דעת בית דין לא משנה עכשיו מה מה דיבור המשכיל אומר רשי גר קטן שמטביעים אותו על דס ביס דין אני יודע שיש כאלה שעושים עסק גדול מהדיבור המשכיל אבל ה זה אבל אומר רשי אם אין לו אב ואמו הביתו להתגייר אז רואים מכאן שרשי תפס בפשטות רשי תפס דווקא דווקא שאם אם יש לו אב ניכ אלו במי ד אבי דבון אם אין אם אין אב והאמא מביאה להתגייר ורשי לא בירר לנו האם מדובר שהאמא מתגיירת איתו או לא מתגיירת איתו אז צריך דעס ביסדי ובדבר הזה דנו ראשונים ויש שלוש דרכים להסביר את שיטת רשי שנתפשו בראשונים ויש עוד דרך שהיא דרך רביעיית שהיא פשטות לשון רשי היא כתובה פחות או יותר בטור ואנחנו רוצים לראות את שלושת הדרכים דרך ראשונה הרשבא בואו נפתח נראה אומר הרשבא אמר רב אונה גר קדם ב אותו על דת בית דין פרש רשי זכרו לברכה שהביאה או אמו ולו לממר דלח לא מטבילין ע אלא לומר דין בית דין מזרין למול ובול את העקום הקטנים מעצמם ואף על גב דעת סים מ מתניתין ודת בות אמו לא שיהיה חילוק בדבר זה בין א ום שהבנים גם כן נגררים אחר האם אלא כאן שהביא תו ולא נתגייר ואתם זה גם פשטות הלשון גר שתגרום ובנותיו עמו ואתם שהביאו והתגייר אמו והוא הדין להם דח להו למעבד מ דוד אבוהון או אמן כן ראה אז דברי הרשבא פשוטים החילוק הוא לא בין אב לאם אלא החילוק הוא בין מתגיירים עמו או לא מתגיירים אמו אם מתגיירים עמו נילו במד עבד אבוהון או אמם ואם לא מתגיירים עמו גם בפשטות גם אם האבא מביא עדיין צריך על דעת על דעת בית דין ככה לכאורה אלא מה שלפי כ לפי ההסבר הזה של הרשבא בדברי רשי קשה למה רשי לא חילק למה רשי אומר שאיין לו אב והאמא הביאה אותו להתגייר ה רשי צריך להגיד גרג דל בית דין כגון שלא נתגייר אביו או אמו עמו זה מה שרשי צריך להגיד לא היה צריך לדבר על ישב או עיניו אז קשה מאוד הרשב הזה תמוד מאוד כנראה כדי ליישב את דברי הרשבא ולא להשאיר את דברי הרשבא תלויים באוויר צריכים לומר כך הרשבא מדבר על ר לפי הרשבא רשי מדבר על דרך רגילות על דרך המציאות מה על דרך על מציאות על דרך המציאות אם יש אבא ואמא גויים לא יהיה מצב כזה בעולם או נדיר מאוד שפתאום אבא ואמא יחליטו או אנחנו רוצים שהבן שלנו יהיה יהודי אם אתם חושבים שדת משה האמת התגיירו כולם אם חושבים שזה לא אמת משאירים את הילד אצלם מה פתאום שגויים יקחו את הילד גיירו אותו רק את הילד זה דבר שלא לא מצוי אם אין אבא ואז כשאין אבא אז המצב הכלכלי הוא לא פשוט בוודאי בתקופה שבה נשים לא עובדות מה תעשה האמ יש לה ילד מה מי יפרנס אותו מי יאכיל אותו אצל הגויים לא מקבל כלום אבל הוא רואה אצל היהודים מטפלים בכל יתום בכל מסכן בכל זה היא לא רוצה עכשיו להעמיס על עצמה את כל המצוות והכל אבלר ש הילד שיהיה יהודי אם יהודי יקבל סל קליטה יקבל משרד העבודה יקבל מה שצריך זה מה שזה ככה אפשר להסביר את הרשבא שככה הוא הבין ברשי שזה על דרך המציאות ולא על דרך ה הלמדנות אז זה קשה כי רשי לא יגיד משהו שהוא רק על דרך מציאות שמטעה אותנו לחשוב בדרך למדנות שיטה שנייה היא א שינוי גרסה ברשי שינוי הגרסה הזה מופיע ברטבה שמצוטט גם בשיט המקובצת כאן לפנינו פירש רשי שהביאו אבי ואמו לבית דין לגו אף פי שלא יתגיירו הם ואף פי שן בדעת מ דעת בית דין וכל שכן שיש לו דעת והוא בא מעצמו התגייר לפוג שן בו דעת מביא בית דין שם בתות או ומרת הרתה באמת שינה את הנוסח ברשי או שהיה לו נוסח אחר ברשי שמישהו אחר שינה את הנוסח לא משנה מי שינה את הנוסח סוף דבר לפי הנוסח של הרטבה אז נשארים בעיקרון של הרשב שהולכים לפי לפי השאלה האם מתגיירים איתו או לא מתגיירים איתו שיטה שזה דוחק לשנות את הלשון ב ברשי את הגרסה בצורה כל כך קיצונית אני לא לא יודע לעשות את זה אולי הה גרסה אחרת נעבור לשיטה השלישית שיטת השיטה בעצמו ו בפירושי רשי גם הוא אומר אין הלשון כן אלא כתוב על דעת בית דין אם אין לו אב פ אין לו אבי ואמו הביאה אותו להתגייר אז מה נעשה מה נעשה אומר הקשית ככה וקשה מה נפשך אם אם אמו התגיירה אמו למה לדעת בית דין דעת אחי בגמרא לקמה בגל שגרו בניו אמו ומה ליבום לעניין זה אותה שאלה הוא שואל שאלת הרשבא מה זה אין סברה לחלק ככה הילד נמשך אחרי אמא כמו שהוא נמשך אחרי אחרי אבא א ויותר הוא אפילו אומר ככה אומר ויותר יותר הוא נמשך אחרי האמא מאשר נמשך אחרי אבא ואם לא נתגייר אמו עמו למהמר דין לו אב אפילו שהיה לו אב כיוון דינו מתגייר אמו בין נדת בית דין ואפשר אז כאן השי הוא עכשיו ממציא שיטה שיטה חדשה בא בא לשיטה מקובצת רבי צלי אשכנזי אומר כך ואפשר דכל שיש לו אב ם ומביאים אותו להתגייר אף על פי שאינם מתגרים אמו דבד לאבי ואמו נו צר דעת בית דין אז הוא אומר ככה אם יש לו אבא ואמא וגם האבא וגם האמא מביאים אותו להתגייר אז זה לא צר דת בית דין אפילו שאבא ואמא לא מתגיירים לא מתגיירים וזה מה שרשי אמר אם אין לו אב ואמו הביאה אותו להתגייר והיא לא מתגיירת איתו במקרה כזה צריך דס ביס דין אבל אם גם אבא וגם האמא הביאו אפילו הם לא מתגיירים נחלה במא במאי דב במ דעבדי אבא ואמא שלו כשמישהו מתג איתו אז מספיק או אבא או אמא ככה אומר השיטה כאן גם דבר שהוא קשה זה גם הסבר שהוא קשה וצריך ביאור בסברה מה מה הרעיון הזה בגלל שהאבא והאמא הביאו מה מה מה החילוק ממה נפשך או שאתה הולך לפי האמון הרי אם אין לו אבא והאמא הביאה האמא הביאה אין אבא אז זה מה שיש לו רק האמא אז מה מה מהזה שונה אחד שיש לו אבא ואמא והביאו אותו לבין אחד שיש רק אמא אזה קשה לחלק אז גם פה אולי צריך להסביר על דרך המציאות רק בדרך קצת בדרך קצת שונה ולהגיד כך אם יש אבא ואמא והם מביאים אותו שניהם מביאים אותו להתגייר הרי אמרנו קודם ברשבע שעל דרך המציאות זה קשה צריכים לומר כאן אם גם אבא וגם האמא הביאו את גר כנראה הם הגיעו למסקנה שמשה אמת תורתו אמת אלא שהם קשה להם לשמור את הכל אבל הם מביאים אותו והם מכניסים אותו לברית אבל אם יש רק אמא או רק אבא אז אולי הסיבה היא סיבה כלכלית כמו שאמרנו קודם אולי ככה צריך להגיד בקשתה ואותם שאלות ששאלנו קודם הם נכונות גם לשיטת השיטה שהיא שיטה מחודשת אז אנחנו רוצים לתת הסבר אחר מהו ההסבר האחר קודם כל נגיד מה הוא ואחרי זה נדון איך להסביר את את הדין ואחרי זה את הסברה אומר הטור נמצא גם אצלכם בעמוד הראשון נוכרי קטן אם יש לו אב יכול לגייר אותו ואם אין לו אב הוא בא להתגייר בדי מגירים אותותו שזכותו לו וזכים אדם בלא ידיעתו אבא וזהו ולא מחלק בכלל הטור בין אם מתגיירים איתו לא מתגיירים איתו אם יש אבא ואבא מביא אותו להתגייר הוא יכול לגייר אותו אם אין אבא לא יעזור כלום גם אם האמא תתגייס אומרת אז הכל תלוי באבא או באמא נכון שהגמרא בהמשך אומרת אח מזקן בגר שנתגייר בניו ובנותיו אמו מה שמע שרק שהוא מתגייר איתם יש את ה יש את ה לא צריך דעס בית דין אבל כל זמן שלא מתגייר איתם אז בכל מקרה צריכים להגיד כנראה לפי השיטת הטור צריכים להגיד שמה שאמרו אח ג גרו בנם אמו זה במציאות במציאות בדרך כלל אבא לא יביא את הילד ככה צריכים להגיד בגמ את המציאו כן מה שקודם לא רציתי להגיד ברשי אבל יש הבדל סוף דבר הכל נשמע זאת שיטת התור ברשי ודרך אגב כך נפסק גם ללוכה בשולחנו אוך בהלכות גירים בעמוד שתיים עובד כוכבים קטן אם יש לו אב יכול לגייר אותו ואם ולא צריך דס ביס דין ואם אין לו אב הוא בא להתגייר או אם הוא מביה אותו להתגייר בית דין מגיירים אותו שזכות הו לא וזכי לאדם שלו בפניו בסדר עד כאן אז כך יוצא אפילו נפסק לוכ אנחנו צריכים להבין מה ההגיון מה ההבדל בין אב להם הרי ניח במ דעביד מה שעבדה אמא יותר ילדים יותר נוח למה שעושה אמא ומה שעושה ממה שעושה מה שעושה האבא אני רק רוצה להגיד בסוגריים שהביטוי ניח במי דד אבוהון הוא ביטוי שצריך הסבר ההסבר הרגיל שאנשים חושבים ניכו במי דאביד אבוהון אז ז הרשבא גם ככה הבין חך למ דוד האמא שאנחנו עושים אומדנה מה רוצה הילד והילד רוצה כך וכך וכך ככה רגילים להבין זה קצת קשה כי הרי לכאורה אם זה הביאור אז היה צריך לחלק בין ילד שיש לו קצת דעת לבין ילד שאין לו בכלל דעת אם יש קטן בין כמו משה ישראל שנולד היום מלנו אותו הוא הוא לא עוד לא מכיר את את אבי ואת אמו עוד לא מכיר אין לו דעת ילד בן בן שמונה ימים בן שבועיים ב לא יודע אין לו שום שום שום דעת מה זה ניח לה במי דוד אבון צריכים לומר שהגדר ב ניח לבמי דוד אבוא און הכוונה שכך הוא טבע הבריאה טבע הבריאה שילד הוא הולך בעקבות אוריו ולכן ההלכות לגבי ה הגרות של הילד תלוייה בכך שהילד בטבע שהילד נמשך אחרי אוריו אף על פי שעוד לא מכיר אותם זה לא שאנחנו עושים לו אומדנה בדעתו אלא שכך היא הדרך ו ילד הולך אחרי ההורים היכן שהם נמצאים והוא נפל אליהם הוא נפל אליהם ולכן זה זה התפילות הזאת אז הרשבי אומר אין הבדל בין אבא לבין אמא כמו שילד תפול אחרי אביו כך ילד נטפל אחרי אמו והולך אחריה לכל מקום וזה דרך הטבע ככה ככה צריכים רק להגיד זה אני אומר רק בסוגריים עד כאן שאלה ראשונה אננו רוצים לבאר את שיטס רשי שנפסקה להלכה מה מה החילוק אני יודע אולי כבר אמרו את זה חלק רמים בשיעורים יש כאלה שאומרים שלאבא של גוי יש לו קניין בילד יכול למכור אותו לאבוס וזה אמרו את זה כמה כמה אמרו את זה כמה אחרונים זה בעיני זה דבר שלא כל כך מתחבר לאל חוס גיירו זה לא קשור לקניונים שיש לאבא אבל היו כאלה שהלכו בדרך הזאת אנחנו מחפשים דרך אחרת שאלה שנייה ישנה גמרא מופיעה בכמה מקומות הבאתי אחת מהם במסכת הבמות לגבי הלכות גרים הגמרא ביבמות בוא נראה אותה רק מהר בעו במערבה הסתפקו בארץ ישראל גזרו שניות בגרים או לא גזרו שניות בגרים יש אריות שאסורות מן התורה ויש שניות לאריות שזה אריות מדרבנן למשל סבתא למשל סבתא אם אמו אז היא מדאורייתא היא מותרת אבל חכמים גזרו גזרו שניות בגרים או לא גזרו שניות בגרים אמר לה שלו מה ערוה גופה אריות עצמם באמת היו מותרות לגרים אם התגיירה משפחה שלמה הגר יכול לשת את אחותו אי לב שלא יאמרו באים קדושה חמורה לקדושה קלה לא גזרו בו רבנן שניות מבעיה כל הגזירה זה רק שלא רצה שהגוי יגיד אה מה שהיה אסור לי קודם שהייתי גוי עכשיו מותר לי שאני יהודי אבל מצד אי קרדי זה מותר אז שניות לא לא גזרו אמר רב נחמן גרים הועיל ואתו ליד נמה בו מילתא אחים מנהם לא יעידו ועידו עדותן עדות אחים מנהם הכוונה בגיו אחי מנב מעידים לכתחילה אמימר אמר אפילו אחי מנהם נמי מעידים לכתחילה ומה ישנה מעריות למה כאן גזרו וכאן לא גזרו אומרת הגמרא רבה לכל מסורה עדות לבית דין מסורה וגר שהתגייר כקטן שנולד דמה אז יש לנו הלכה גר שתג קטן שנולד דמי לגבי הלכות עדות לגבי הלכות עריות לגבי הלכות אריות הגר יכול לשת את אחותו לגבי הלכות עדות האח שלו יכול להעיד לו בביס דין כי הוא אין שום קשר משפחתי בינו לבין המשפחה שלו אפילו שמשפחה שלמה באו וגרו יחד מצד הדין אין לעניין עריות אין לינן איידוס ההלכה מתעלמת מהקשרים הביולוגיים שיש בין בני המשפחה כי היא מתייחסת אליהם כגר ש כקטן שנולד כל אחד הוא כמו קטן שנולד כך ככה אנחנו רואים לפי זה לכאורה אם ההלכה מתעלמת מהקשרים מהקשרים הביולוגיים הרי בודאי שמבחינת הסברה הרי יש סברה שקרובים פסולים לעדות נכון שיש גמרא בבטר זה גזירת הכתוב בסדר אפשר נלמד את זה תן שיעור כלו לי שם נסביר את זה אבל בפשטות כל אחד מבין מעצמו בלי הגמרא היא התמוהה בלי הגמרא היא כל אחד מבין שפסול קרובים ליידוס זה דבר שהוא בסברה ודאי לטובתו בסדר שיעידו ואי אפשר לחלק הקרוב אוהב אותו מחבב אותו אז הוא אז הוא הוא יעיד עליו לטובתו אתה יודע האחים שלו יעידו עליו איך הם נאמנים אבל ההל כאן מדברים עכשיו ודאי שאם הדיין רואה שהדין מרומה רואה שהגר מביא את שני האחים שני מספרים שכל הולו מחייבים לו כל כל אחד מתלמידי קר ביבנה חייב לו 1ל שק וזה הוא כבר 300 אל שק ה ח זה דין מרומה לא הולכים לפי זה כן אבל הכוונה ש שמצד הדין יש כאן זה לכאורה אם כך בואו נלך אם ההלכה לא מכירה בקרבה היא אומרת שמעיקר הדין ככה זה אותו דבר לכאורה בגר שתגור בניו טוב ניח להו במי דוד אמ שהם סמוכים ואנחנו הסברנו שניך לו במי דוד אבון זה לא אומדנה של סבורה של הקטן אלא זה זה הלוכי ש ש הקטן תפול אחרי זה ולכן מחשיבים את האבא והאמא כ כעיקר פה לפי זה הה מקום להקשות גר שהתגיירו בניו ובנותיו אמו אם האבא התגייר ראשון אז ברגע שהוא התגייר הוא טבל יוצא מהמקווה הם כו לו אבא אבל הוא כבר לא הוא כבר לא אבא שלהם הוא כבר קוטון שנולד גדול שנולד לא משנה ה הוא כבר הוא כבר א אז ממילא איך אם אם הוא התגייר קודם איך הקטנים האלה עכשיו נשבים שאין להם אבא מצד הלוך אין להם אבא אז למה איך אפשר איך אפשר להגיד שמטבילים אותותו על דעת אביהם הרי הוא לא אבא שלהם זו שאלה שנייה שאנחנו רוצים לדבר עליה ושאלה שלישית הגמרא מניחה באופן פשוט שגר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין ואנחנו רוצים למצוא מקור לדין הזה שיש גרות קטן או שיש שני סוגי גרות קטן יש גרו גרות קטן שאבא יכול לגייר ויש גרות קטן שבית דין יכולים לגייר רוצים לזה מקור לא מקור לעצם דין גר קטן גם זה אולי היה מקום לחפש מקור עצם המושג שאפשר לגר קטנים הראשונים דנו בזה בסוגייה שלנו מה המקור הביאו שני מקורות מקור אחד הביאו מסיני בסיני גם היו קטנים כמה קטנים היו שם שגרו אותם זה גם תוספות בסנהדרין וגם תוססות הראש פה וריטה ועוד היו בסיני היו הרבה קטנים שהתגיירו אבל בסיני כבר גם זה אמרו קשה להביא ראיה מהגרות בסיני הגרות בסיני היייתה גרות לאומית עם שלם התגייר כשעם שלם התגייר אז מה נעשה עם הקטנים אז שנשאיר אותם זה אין דנים אפשר משאי אפשר וזה זה סוג אחר נכון שיש הרבה הלכות גירות לומדים מסיני אבל אבל במהות זה היייתה גירות של של של כלל ישראל היו ב גם כן אלמנטים אפילו של של כפייה וכל מיני דברים שהיה בזה שזה לא עובד בגיוס רגיל כי גירות לאומית זו גירות לאומית אני מניח שגם אם היה איזה אחד מהיהודים שהיה שמה שהוא באמת אני מתאר על עצמי שב בשישים ריבוי יהודים היו גם כמה כאלה שלא צעקו ניסה ונשמע בקול גדול כמו שכולם היו כאלה שקצת פחות רצו כאלה שקצת פחות התחשק להם ברית מילה כולם עשו כי לא היייתה ברירה במצרים לו את כלם כל מי שרצה לאכול פסח ולצאת היה צריך למול וטבילה אז הטבילו את כולם נו טבלת טבלת צריך להביא לא יודע מה ה גם אשים התביישו מה הוא לא יטבול כולם הלכו לטבול אז הוא גם טבל אבל האם היו אנשים שבלי בום לא רצו אני בטוח שלא יכול להיות בטבע אנושי לא יכול להיות שלא יהיה אזה איזה כמה בודדים אבל יש גרות לאומית הגרות הלאומית היא כובשת גם את הדעות של היחידים לכן להביא מסיני ה ראייה זה קשה הריה השנייה שביים מנשי מדיין אני לא אעריך בה עכשיו אבל גם היא דבר שאפשר לדחות אותו ודחו אותו ראשונים בעצם אפילו הייתי אומר שהייתי מחפש מקור מחובר לא מסיני ולא מנשי מדיין שזה תלוי במחלוקות תנאים אני מחפש מקור מחובר לגירוס קוטון שאפשר לקחת קטן ולגירוי בא יכול לגייר והבז יכולים לגייר אלה שלוש ש השאלות שיטס רשי גר ש גר קטן שנולד ומקור לגר קטן נתחיל עם גמרא עכשיו אנחנו עוברים לחלק של ה של ה של הברית מילה יש גמרא מפורסמת ברייתא במסכת קידושין הבאנו אותה פה לומדים אותה ג כבר בכיתה בכיתה ו' כבר ללומדים את הגמרא הזאת אבל לומדים אותה רק בדרך זה לא מבינים את הגמרא תנינה ליד התנור רבנן אב חיב בבנו למולו ולפדותו וללמדו אישה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות ויש אומרים אף להשיטו במים רבי יהודה אומר כל שנו מלמדי דנו אומנות מלמדו לסתות לסטות סלקה דעתך אלא כאילו מלמדו לסתות אז יש כאן רשימה דברים שאבא חייב בבן שלו אפשר להסתכל על הרשימה הזאת כרשימה של כמה דברים שאין באמת קשר ביניהם כל אחד אחד עומד בפני עצמו ושלו למוד בפני עצמו ואנחנו נחפש גם איזשהו חוט שמחבר את כולם עכשיו נראה את הלימוד למולו מנלן דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו מכאן אנו רוים שהאבא חייב למו לובד שאברהם מל ואיך הדלה מהלה אבוהה איפה שאבא לא מל אותו מחיובי דינה לממה דכתיב זא בריתי אשר תשמרו המול לכם כל זכר המול לכם כל זכר מזה למדו ש בסדין מצוים למול כשאבא לא יכול למול למה כתוב המו לכם כל בשר אז המו לכם אז הייתי מפרש את הלימוד שהלימוד הוא לא מלכם כי לכם זה גם נאמר לכל אחד ואחד מישראל אלא מהלשון המיוחדת שכתוב בה המול המול זה לשון סביל שיהיה מהול ונודע בשערים החקירה הגדולה אם יש מצווה למול או יש מצווה להיות להיות מהול ונראה שהמצווה למול היא מצווה שמוטלת על האב והמצווה שיהיו מעולים שעם ישראל מולים עם מצווה שמוטלת על הציבור או על הביס דין ולכן כשהבין הם לא מצווים על המסיל אבל על התכלית שיהיה מאול הם מצווים ומזה למדו המול שיש כאן שתי מצוות כנראה שהמצווה הזאת שכולם יהיו מעולים שלא יהיה בישראל רילים זה מצווה שהצו בה הביס דין ואך דלא מעלה בדינה מחו למים על נפשה דתי וערב זכר אשר לא ימול כי הוא כבר כן מחוייב ב במול את בס ו ונכרתה עכשיו דנה הגמרא מה הדין באמא האם האמא צרי היא מחוייבת במילה או לא מחויבת לא מחוייבת הרי זה שאברהם מעל את יצחק בנו אולי אם יש אבא ואמא אברהם אבינו אז הוא בעצמו עשה תמיל מי אמר שאם לא היה אברהם אבינו ששרה לא היייתה צריכה לא היייתה צריכה צריכה למול במיוחד שעוד מצאנו אפילו שהיה מקרה שלא היה אבא זאת אומרת אבא לא יכול היה למול והאמא מלה הגמרא במסכת בעבודה זרה בדף כז מעריכה ותיקח על הפסוק ותיקח ציפורת צור ותחרות את עורלת בנה אז אבל באמת מהסדר הדברים אחנו ים שהיא לא יתה חייבת מאיפה יודעים שהיא לא חייבת דכתיב כאשר ציווה אותו אלוהים ולא אותה כתוב י ל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר ציווה אותו אלוקים ולא כאשר ציווה אותה האמת שמילה אותו ולא אותה קשה מאוד קשה מאוד ללמוד כי ככה דרך התורה וכבר הבאתי פה למטה שמערך אור זרוע בנו של רבי יצחק אור זרוע הוא אמר שזה לא לימוד גמור הלימוד הזה מאותו מה הלימוד אז רק ב רק בקיצור נמרץ כדי שלא להשאיר את הלימוד הזה לא מובן תינו את זה אחרי תינו אחרי זה בפסוקים אני חושב שהלימוד ה הוא ממש עולה מתוך ה ודאי שאותו זה הסמך כן אבל מי אמר שזה רק אותו ולא ולא את שרה כי בפרשת הציווי על המילה בסוף פרשת לך לך זה מתחיל כך ויהיה אברהם בן 99 שנים אין לכם את זה בדף זה נמצא רק במות וירא השם אל אברהם ויאמר אליו אני אל שדי תלך לפני והה תמים ואת תי בני ובניך והרבה אותך מאוד מאוד ויפול אברהם פניו ודבר אתו אלוהים לאמור אני עד כאן אפשר להגיד שהוא אומר לאברהם וגם בשביל שרה אני הנה בריתי אית ית עליו המון גויים ולא יקרא עוד שמך אברהם והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך והפרטי אותך מאוד מאוד נתיך גוים ק מוד בריתי נתי לך על זרך ואתה את בריתי תשמור אתה זך לדורותם זאת בריתי אשר תשמרו בני בניכם אזר אחריך אםו לכ כל זכר מתם זית בכם הוא בן שמונ ימים ה לך כל זכר טטט טטה אחרי שגמר את כל הציווי על הברי מילה אומרת התורה ויאמר אלוהים אל אברהם שרא אשתך לא תקרא את שמה שראי כי שרה שמה וברכתי אותה לך בן וברכתי והייתה לגויים מלכי מ ממנה היו רבו יסי אותה ברכה שהקדוש ברוך הוא ברך את אברהם והפרתי אותך ונתתי ללך לגויים ומלכים ך צאו נאמרה גם לשרה והשינוי של שרי שא הייתה שרה רק לעצמה ו עכשיו הי שרה לכל העולם זה בדיוק כמו אברהם שהיה אב לרם ועכשיו הוא אב המון גויים אותו דבר נכון אז היה מצופה לפחות בשם השוויון ובשם השותפות של אברהם ושרה ואני לא אומר את זה בצחוק אני אומר את זה ברצינות הרי אברהם ושרה היו שותפים מלאים בפעולה רוחנית אברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים את הנפש אשר עשו בחרן בדרך כלל האישה היא לא מאיפה למדו שמה שזה היה גיור למה הנפש אשר עשו הרי את הנ שרה היא שותפה יחד איתו בדרך כלל רק רק הבעל עושה פה הכל ביחד אז שרה יחד איתו אז למה לא משנים את השם ביחד שמך אברהם לא יקרה שמך אברהם אברהם זה שרה אשתך לא שרה יקרה שרה ואז ופ י אותך במאוד מאוד ולא היה צריך לכתוב פעמיים את כל הסיפור התשובה כי בהתחלה נותנים את כל הציווי של הברית מילה והציווי של הברית מילה לא ניתן לשרה רק הברכה ניתן לשרה אבל הציווי על הברית שרה לא מצווה על הברית ואם היו כותבים את שרה קודם היינו מבינים מעצמנו שכמו שאברהם מצווה למול את ילדיו גם שרה מצווה למול את בניה לכן הפרידו גמו את פרשת ברית מילה ואז חזרו על הברכה של את השינוי השם של שרה וזה ככה אני מבין שהלימוד הוא ציווה אותו ולא אותה איפה ה יודעים שציווה אותו ולא אותה תסתכל בקשה פשת לך לך ותראה שהוא ציווה רק אותו ב ככה אחרית אותו גם לשון זכר בסדר אזה ככה נראה על כל פנים ככה אומרת הגמרא שהיא לא לא מצוה אשכחן מיד לדורות מנלן כדם כל שמר צו אינו אלא זרוז מיד הוא לדורות טוב עוד לימוד עכשיו על הדבר הזה יש שאלה האם כשאין אבא האם אז האישה מצוווה ומרת האם כשאני אומר שהאישה לא מצווה זה רק כי יש אבא או גם כשאין אבא גם אז היא לא מצווה אלא הביז מצווה זה תלוי בשני הדרכים שתי הדרכים של הלימוד אם כמו שלמדתם עד היום עד לפני שתי דקות אותו ולא אותה שמה היה מקרה שאברהם היה בחיים שאברהם היה בחיים הוא מצווה והיא לא מצווה אבל כשאין אבא אולי נלמד מציפורה לפי הלימוד שהסברנו עכשיו שכאשר ציווה אותו זה לא המילה אותו פה אלא זה מתוך לימוד פרשת המילה לך לך אז מסתבר שהיא לא מצובה בכלל ואם אבא ו מל ישר הולכים לביס דין ואין שלב ביניים של האמא בדבר הזה נחלקו ראשונים הרטבה בקידושין אומר א מנ דלו מחי ולמול בנה חתמה למה לקרא שואל הרי טווה השאלה שגם התוססות שואלים שמה בקידושין למה צריך פסוק למה צריך פסוק שאותו ולא אותה למה תפוד המצוות עשה שהזמן גרמה דמילה ביום ולא בלילה ונשים פטורות אומר הרי יקל ממר תמו במצווה נפשה אבל דמצוה דבנה אמינה ד מחיבה דלא גרה מבי דיחי למלא היא צריכה לפטר דכתיב אותו ולא אותה זאת אומרת הלימוד נועד שגם מצווה שלח שנח שלא נחשוב שהיא לא תהיה גרועה מביס דין בא פו היא גרועה מביס דין היא לא מחוייבת אז רואים שהרתה סבר שהאישה לא מחויבת לא מחויבת בכלל ואילו מר חור זרוע הוא סובר שכן שכן מחוייבת לפי הלימוד שאנחנו הסברנו עכשיו בשיעור אני הולך יותר עם הרוח עם השיטה של הרטבה שהאמא לא מחוייבת בכלל וכמו שבאמת משמע מפשט ה מפשט הגמרא אבל הדבר הזה לכאורה באמת אומר דרשני למה מה היגרה חלקם של אנשים למה נגרע חלקן של ה של האמות מה מהדבר הזה באור כל העניין ממשיך בהבנה יסודית של הברית מילה ההבנה הרגילה של בני אדם בברית זה כך כל מי שנולד יהודי נולד לאמא יהודיה הוא יהודי לגמרי לחלוטין זהו יהודי עכשיו אלא מה יש לו כל מיני מצוות יש מצווה למול אותו יש מצווה גם להניח תפילין יש מצווה לעשות יש מצווה ללמוד תורה כל מיני מצוות כשם שיהודי שלא מניח תפילין לא חסר ביהדות שלו לא חסר ביהדות שלו כך גם יהודי שלא נימול זה נורא ויום חייב כרת אבל הוא יהודי לכל דבר כך ההבנה פשוטה כמו שיהודי שלא אוכל קורבן פסח הוא גם יהודי לכל דבר יהודי שחייב כרת אבל יהודי לכל דבר אין אין בינו לבין יהודי אחר מבחינת הקדושת ישראל אין הבדל אבל הדברים האלה הם לא כל כך פשוטים ככל הנראה זה לא כך אלא ילד שהוא ארל זה סוג אחר של קדושת ישראל מאשר מישהו שהוא מהול ונביא לדבר ראייה יש הלכות מיוחדות שנאמרו בארל אומרת הגמרא במסכת חגיגה למשל תנא הערל והטמא פטורים מהראיה בשלם הטמא דכתיב ובת שמה ום שמה רק מי שיכול לבוא למקדש הוא מצווה להביא את הקורבנות של הקורבנות הראייה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה כל שאינו בביאה אינו בהבה אלא ארל מנלן מאיפה יודעים שגם אראל פטור מראייה המנה רבי עקיבא היא ד מרבה לאראל כ טמא תניה רבי עקיבא אומר איש איש יש פסוק איש איש כי יהיה צרוע או זו או טמא לנפש וכולי אז מזה איש איש אז איש זה טמא והאיש השני זה זה בא למהט למהט ארל לרבות את לרבות ארל שגם הוא גם הוא א זה איש איש מזר אהרון והוא צרו עזו הוא בתרומת הקודשים לא יאכל אז אותו דבר כמו שיש טמא גם הערל הוא דומה לטמא ככה אומר ככה אומר רבי עקיבא אבל הגמרא ב מסכת זבחים נמצאת קצת למטה אומרת כך ארל מנלן יפה יודעים שהראל פסול לעבודה אמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבנו לא למדנו מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו יש פסוק ביחזקאל כל בן נכר הרל לב וערל בשר שאצל אצל הבן נכר יחזקאל חיבר את ערלות הלב שלהם עם ערלות ה הבשר לא יבוא אל מקדשי לשרת אז רואים שהראל לא יכול להקריב כהן שרי לא יכול להקריב ומל דכ עבודה אם הוא כבר עבד שהוא מכלל את העבודה וזה לא בדב את זה דכתיב כם את בניך ות במקדשי לחלל את ביתי תנו רבנן בן נכר יכול בן נחר ממשמר בן נחר שנקרו מעש שבשמיים ואין ליל הערל ערל בשר מניים תלמוד לומר וערל בשר בואו נראה איך הרמבם מנסח את העובדה שארל לא יכול לעבוד במקדש כותב הרמבם כך הערל הריהו כבן נכר שנאמר כל בן נכר ערל ל רל בשר לפי כך ארל שעבד חיל עבדותו לוקי כזר שעבד הו כמו בן [מחיאות כפיים] נכר זה ההגדרה של ארל הרמבם אומר הוא גוי הוא כמו גוי לעניין עבודה זה לאלא כמו בעל מום בעל מום שלא יכול לעבוד כהן בעל מום הוא לא נקרא בן נכר אבל מישהוא ארל הוא נקרא בן נכר יש לארל כמה הלכות ארל לא יכול לאכול בתרומה הרי לא יכול לעבוד הרי לא יכול לאכול קודשים הרי לא יכול לאכול מעשר שני והלימוד מופיע הזה ברח פה מהדף ברח לי בסידור של הדף גמרא ביבמות בדף ע אבל ייה תרה שבעל פה בסדר תקשיבו בעל פה זה אני קורא לכם את לשון הרמבם בספר המצוות לא תעשה קלה ה המצווה קלה אי שהזהיר הערל מאכול תרומה והוא הדין לשאר קודשים שהאל מוזהר מאכילת וזאת האזהרה לא התבהרה בכתוב לא כתוב בשום מקום בתורה שהראל לא יכול לאכול תרומה לא כתוב בשום מקום בתורה שהראל לא יכול לאכל כתוב ביחזקאל שהרי לא יכול לעבוד אבל היא נלמדת בגזירה שבה זה גמרא בבמות ובערו המקבלים המקבלים זה פה כתוב בלי ו' כן אבל גם מקובלים מקובלים האמיתיים זה אלה שמקבלים את קיבלו את התורה משה קיבל תורה מסיני אנחנו כולנו מקובלים ובאירוע מקבלים עם זה שזה האיסור מדאורייתא לא מדרבנן ולשון יבמות מנין לערל שאינו אוכל תרומה עכשיו תקשיבו נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה תושב ושכיר לא יאכל בו ככה כתוב גם בתרומה תושב ושכיר לא יאכל מה תושב ושכיר אמו בפסח אריל עשו בו כי הרי בפסח נאמר גם איסור ערלות אף תושב ושכיר האמור בתרומה הערל אסור בו זה הלימוד של הגמרא הלימוד הזה תמוה מאוד יש הבדל גדול בין פסח לבין לבין לבן תרומה בפסח כתוב גם תושב ושכיר לא יאכל בו וגם כתוב וכל רה לא יאכל בו אבל בתרומה כתוב רק תושב ושכיר לא אוכל אז תושב ושכיר לא אבל אבל אבל הרל מנלן תשובה מה שהבינה הגמרא שארל הוא מהסוג של תושב ושכיר תושב ושכיר וארל זה אותה קטגוריה אותו סוג כמו שתושב ושכיר לא יכולים למה הם לא יכולים לאכול בפסח כי חסר להם בקדושת ישראל הם לא ישראל גמורים כך גם ערל חסר לו בקדושת ישראל ואם בתרומה צריך קדושת ישראל ממילא גם ארל לא יכול לאכול בתרומה את הדרגת קדושת ישראל שנדרשת לאכילת פסח אותה דרגת קדושת ישראל נדרשת גם לאכילת תרומה וארל זה חיסרון בקדושת ישראל אמרתי בכמה זה אולי בשיעור במילת דבדיחותא אבל זה בדיחה ש של אחד מגדולי ישראל זה בדיחה של הרב קוק אמרתי את זה גם בשל זוכר א אצל הרב דניאל שפעם הרב קוק היה באיזה אירוע והגיע לשמה הנציב העליון הבריטי היום גם יש לנו כאלה זה אנטוני בלינק מגיעל כבוד גדול מכנסים אותו לישיבת הקבינט כל המדינה הזה הו הו קיצור אחרי זה הגיע איזה תמיד חוכם גדול אחד ירושלמי ואנשים לא התרגשו הגיע זה לא הנציב העליון הנציב העליון זה משהו אז הרב קוק אמר שעכשיו הוא מבין מנהג ישראל בברית מילה הרי יש פסוק ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך כשמכניסים את התינוק אז כולם אומרים ברוך הבא נכון המועל מכריז ברוך הבא ברוך אנימ לשמונה אבל כשמוציאים אותו שמתם לב כשהתינוק יצא כשהוא הגיע כולם שמו לב כשהוא יצא אף אחד לא זה למה הוא לא אמר ברוך היוצא למה לא אומרים למה אומר אצל היהודים נוהגים אם יש גוי שנכנס כולם מכבדים אותו כבוד גדול אבל יהודי זה כבר לא זה אז כשני תינוק נכנס הוא גוי הוא ערל אז אז מכבדים בורח בו כולם קמים לכבודו עושים זה אחרי שכבר ברי ת כבר יהודי צא כבר לא אכפת לאף אחד ככה זה הבדיחה של הרב קוק אבל א אומר הבדיחה הזאת את הבדיחה אני מספר גם בגלל שרוב היה מספר מד בדיחות או שה מרים את הציבור אבל גם שתזכרו דרך הבדיחה הזאת תזכרו את הלומד הזה תזכרו שארל זה חיסרון בקדושת ישראל זה לא בדיחה זה באמת באמת התינוק קודם הברית הוא יש לו חיסרון בקדושת ישראל כמו תושב ושכיר ולכן לא יכול בתרומה אני רוצה להגדיר יותר טוב מה החיסרון בקדושת ישראל שיש בערל בפסוק איך מה הקשר בין אכילת קודשים עבודה ותרומה מה מה מה מה הקשר ב בין הדברים האלה שהם יש דין בארל שזה שזה חסר הרי ודאי שלגבי כל דיני ישראל לגבי לגבי דיני תפילה ולגבי לגבי כל הדינים של להציל אותו ולהחיות אותו הכל זה יש דיני ישראל גמורים מה חסר מה חסר בארל איזה חלק בקדושת ישראל חסר נראה בציווי על מילה נאמר לאברהם אבינו התהלך לפניי ויהיה תמים אומר אונקלוס פלח קודמי מסביר רשי אומר תרגם אונקלוס פלח קדמי אדבק בעבודתי כלומר העבודה לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולא הכונה עכשיו מה שהעולם קוראים עבודת השם שזה ודאי שכל אחד מחוייב גם הארל מחויב אלא הדוג בעבודתי זה א אני מדבר עכשיו על עבודה במקדש בסדר על שלוש דברים העולם עומד על התורה על העבודה על העבודה להיות עובד השם שמשרת לפניו זה יש מדרגת קדושה מסוימת שלא כולם זוכים גם בתוך עם ישראל באופן עקרוני רק הכהנים יכולים לעבוד נכון שכל עם ישראל נקראים אתם תהיו לי ממלכת ממלכת כהנים מלכתחילה גם כל ישראל היו ראויים לעבוד הבכורות היו הולכים כנציגים של כל המשפחות בגלל חת העגל וכולי אז דברים ניתחו אבל והשתנו אבל לעבוד לפני הקדוש ברוך הוא זה דורש רמת קדושה כזו שהיא צריך שיהייה עבדי השם צריכים להיות חתומים בחותמו של קדוש ברוך הוא ורק מי שהוא חתום בחמה של הקדוש ברוך הוא יכול לגשת לעבוד לפניו אכילת תרומה ואכילת קודשים זה עבודה אנו עכשיו לא לומדים קודשים אבל כל מי שלמד קודשים יודע שלא רק קודשים זה מופיע גם בנוש נזיקין על הסוגיות האלה מדי פעם אכילת תרומה זה הוקש לעבודה וזה וגם אכילת קודשים זה עבודה כל דבר שהוא עבודה זה דבר שלא יכול לעשות אותו ארל כי הוא לא יכול הוא לא עובד השם עוד לא נאמר הוא לא מתקיים בו יהיה תמים ממילא לא מתקיים בו יתהלך לפניי זה החיסרון הקדושה שיש ב שיש באילים סוף דבר הכל נשמע יש הורנו לדעת מהלימוד של תושב ושכיר ומ ומלשון הרמבם מהפסוקים ביחזקאל ואיך שהרב הגדיר שכל ערל הו כבן נכר שבכל ברית מילה יש כניסה לקדושת ישראל והכניסה לקדושת ישראל נעשת בברית מילה באחת משתי דרכים או על ידי אהב או על ידי בית הדין או אב או בית הדין אין אם אין אם תכף נסביר למה אבל אין אם יש אב אם אין אב יש בית דין אותו דבר גם בכניסה לברית של גר שאלנו מה המקור שיש גר קטן מתגייר על ידי אבא ואם לא אבא ביזן יכולים לגייר איפה מצאנו את זה מצאנו את זה בכל כניסה לברית שיש בעם ישראל בכל ילד שנולד בכל ילד שלד האבא מכניס את בנו לברית ומכניס אותו לקדושת ישראל בדרגה גבוהה יותר כן בדרגה של נימול שלא היה לו קודם וכך גם אבא גוי מכניס יכול להכניס את הבן שלו לברית גמורה וכשם שכשאין אב בית הדין מכניסים את הילד לברית ככה כשאין אב לברית של של של של קדושת ישראל הגמורה כך גם בקדושת ישרא הקדושת החלקית של הראל כך גם בקדושת ישראל גמורה בדין יכולים לעשות פשוט וכשם שאמא לא יכולה פה אמא גם לא יכולה שם תכף נסביר למה מה ההיגיון בסיפור של האמא וגם ניישב עוד את את מה שעוד נשאר ומסתבר שכך הוא ההסבר של הדברים האלה יש דברים שהם בטבעו של עולם וכיוון שהם טבעו של עולם התורה גם בנתה על טבעו של עולם את כל ההלכות והדינים והגדר שלה את התוספות של המשמעות הרוחנית של החיים של האדם זה יסוד גדול שצריך לדעת אותו אפשר גם להגיד הפוך אפשר גם להגיד שיסתכל באורייתא ובר עלמה על דרך דרוש אבל אני רוצה ללכת על דרך פשוט על דרך פשוט ויש בכל ילד שנולד לאבא ואמא יש חלוקת תפקידים יש חיוב של האמא ויש חיובים של אבא כ יש את הטבעיות של האמא ויש את הטבעיות של האבא הטבעיות של האמא היא שהיא מאכילה אותו משקה אותו מלבישה אותו ומטפלת בגידול הגופני שלו התפקיד של האבא כיוון שהאבא הוא בעל האומנות והאבא הוא זה שרץ בחוץ ונמ צ בהתמודדות עם החיים מי היה מלמד ילדים לצוד מי היה מלמד ילדים להיזהר מפה להיזהר משם מי היה מלמד אותם אומנות זה התפקיד של האבא זה כך היה מאז ומעולם עד היום זה כך עם כל הבלבול שיש בעולם המודרני בהרבה הרבה מובנים עד היום זה כך אני לאשו אריך זה לא שיעור באנתרופולוגיה זה שיעור באל אוכי עכשיו באה התורה ואומרת כיוון שאת ההכוונה לכיוון בחיים והמשמעות של החיים והפרנסה בחיים וההתמודדות עם החיים בטבעי זה תפקידו של האב אז גם המשמעות הרוחנית והכיוון הרוחני של החיים של הילד מוטל על האב כניסה לברית היא התחלת הדרך כניסה לברית היא לשים את חותמו של הקדוש ברוך הוא בבשר הילד ועכשיו הוא מסומן כעבד של הקדוש ברוך הוא על דרך הסברה לא שזה כך על דרך הסברה אפילו ב לעשות סימן בגוף אנחנו מוצאים היום מוציאים את זה שיש כאלה שעושים סימן בגוף הבעלי חיים שזה העושים חותם כזה חותמת או מספר קובעים בגוף כי בעבד קובעים בבשר עכשיו הוא עבד עכשיו זה שיש קבוע בו החותם זה עוד לא מספיק צריך גם שהוא מה עושים מה עושים כעבד הוא עבד מה עושים עם זה צריך ההב מה ללמדו תורה צריך האב מה אך כתוב שם בגמרא ב במסכת קידושין הוא חייב ללמדו כן חייב למדו למולו לפדותו ללמדו תורה לשיאו אישה וללמדו אומנות דרך אגב למה כתוב רבי יהודה אומר כל שד בנו אנות מדו לסתות עכשיו באנו להסביר לנו למה צריך זה התשובה גם לימוד אומנות זה חלק מעבודת השם אם לא תלמד אומנות הוא יקלקל את מעשיו לא יעזור לו לא תורה ולא לכן זה מהלך אחד של כניסה לברית שהאב מחוייב בה האב מחוייב לדאוג לבן לכל המהלך הרוחני של חייו ואת זה הוא עושה בכניסה לברית מתחיל בברית ולכן יש בזה גם הלכה בנושא אולי אולי נראה שולי או פחות חסר משמעות אחרי זה נבוא להלכה יותר משמעותית אולי נראה קצת שולי וזה אנחנו רגילים להגיד אחרי שגומרים את הברכות כשם שנכנס לברית כך יכנס את תורה לחופה ולמעשים טובים זה לא פשוט שזה הנוסח ככה הנוסח בגמרא אצלנו אבל הנוסח בירושלמי וככה מופיע גם ברמבם תראו בעמוד ארבע בהלכה ב' אם היו שם עומדים אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניס הוא לתורה לחופה ולמעשים טובים זה הנוסח מה זה כשם ש זה האמירה הזאת ש נאמרה בגמרא בעמוד שלוש למטה כתוב גמרא בשבת המל אומר המילה אבי הבן אומר העומדים שם אומרים כשנכנס לברית המברך אומר אשר כדי שבטן כל הברכות הולכות ביחד אני מבין תגידו לי רבו יזה מה עכשיו עניין את הגימור מה מעניין את הגימור מה אומרים העומדים שם איזה ברכה אומרים לו שיהיה לך תהיה בריא שיהיה לך צלוח שיהיה שיהיה זה אנחנו אוהבים אותך איזה יופי כמה נהנינו שכוך שהזמנת אותנו לברית מה כמה מה אכפת לך מה יגידו יש הלוכ להגיד הלוכ להגיד כמעט והייתי אומר שזה במקום האמן כמעט הייתי אומר בפשט הגימור לא להלוך כן זה במקום האמן האמן זה אמת אבל יש אמן יאמנו הדברים כן אגס שנ וכן אני מחבר את זה זה לא דברי הגדה זה דברי הלכה אבודרם בעמוד שלוש למטה מברך אבי הבן השקט ש ש אברהם אבינו ויש ים להכניסו לברית וברכה זו נתקנה מה המהות של ברכת להכניסו מפני שהאב מצווה על בנו למולו דו למדו תורה זוש רמוז שמהיום ואלך הם מולות עליו מצוות אלו זה המהות של ברכת זה אם כך בשונה מכל ברכה שאתה רק אומר אמן זה רק אמת פה אתה גם אומר אמן יאמנו הדברים נכון אז הציבור במקום להגיד אמן לא האומן ככ אני אומר לא לוכי אני אומר אבל לפי האבודרהם אחרת מה הגמרה מכניסה פה את הזה מה איזה נוסח הציבור צריכים להגיד כי זה האמן כשם נכנס היום אנחנו אומרים את זה אחרי כל הברוס ואחרי כל זה לא לא כמו שבגמר בגימורי צריך להגיד את זה מיד שאבא גומר את הברכה שלפני שומר שהחיינו הרי אבא מברך לשור יתו אחרי זה מברך שחיינו בן להכניס על הברכת להכניס א צריך להגיד את זה ולא כמו שאומרים בסוף אבל טוב אני לא בא לשנות את המנהגים אבל אבל נראה שזה זה האמן עד תגידו מה זה משנה תגיד נכנס להכניס אז תראו השח וטז כן עשו מזה עסק רבותינו בעלי השולחן ערוך הפוסקים הם עשו מזה עסק אני חושב שרוב האנשים לא מקפידים על זה כל כשם שאני הכנס לא לא לא לא הולכים לא כמו השח לא כמו את תראו השח אומר כשם שהכנסת כ כתוב בשולחן הרוך ח הגרסה גם כן בטור ורב מושר פוסקים אבל בשס ואשרי בראש ת שנכנס וכן באבו דרם וכן נוהגים ונראה דבחי עדיף תפל לפי שלפעמים אין האב שם או שאין לו אב אם כן אי אפשר לומר בלשון נוכח אלא בלשון נסתר כשם שנכנס ה לקח לא פלוג זה לא פלוג מוזר מה עכשיו נגיד מהש בגלל כמה מקרים שאין אבא כמה מקרים יש אבא לא נמצא עכשיו היה במלחמה כמה צדיקים ש לוחמים וקצינים שהיה להם ברית אז הם השתתפו בברית בטלפון הייהה זה בסדר זה קורה אחת ל בגלל זה מוזר הלא פלוג הזה גם נרא אפילו מג שם שנכנסו מד שנכנס גם נמי שפיר דמי כדית העומדים שאומרים שם שהכנס תוי אחר כך כתב העומדים שאומרים כשם שנכנס שכתב למעלה בעניין ה בעניין הברכות אני חושב שם אם אם תשאלו מהמנהג שלנו המנהג שלנו זה בגלל שאנחנו לא אומרים את זה מיד אחרי הברכה אם היינו עונים את זה על הברכה באמת היינו אומרים כשם שהכנסתי כיוון שאומרים את זה כבר אחרי שאבא גמר לברך אז כבר לא אומרים את זה אומרים את זה על המברך המברך מברך את הברכות אז על זה אומרים כשם שנכנס אבל אבל כאומרים אמרים לאבא צרך זה אתז הוא הולך אחרת קצת תראו כשם שנסו ככה הה נוסחה ברמבם וטור אבל בגמרא נוסחה כשם שנכנס לפי בשם הרב מנוח שעומדים שם כים אותו שיזכה לשאר מצוות שחייב אדם לעשות לבנו זה גם גם רבנו מנוח גם היה הראשונים גם אומר ככה מה שמ שעל אבקי ואותו שמברכים שיכנסו לתורה מ נוסכת הפוסקים עיקר קודם כל נראה שיש חילוק בדבר אותם שרואים האב יום ראשון שהכנס תוי ואותם שעומדים מרחוק אמרו כשם שנכנס בסדר אז אולי זה מה שלא יהיה אני חושב שמי שבא לאבא אחרי אחרי הברית אני חושב שגם השח וב מה שאומרים את ה רגיל יגידו כולם אבל כשאתה בא לאבא אחרי זה להגיד לו כולם באים אומרים מזל טוב מזל טוב במקום להגיד מזל טוב מה זה מזל זה גם דבר לא כך ברור במקום להגיד מזל טוב צריך להגיד לאבא אולי זה יקח קצת יותר זמן עד שכולם עוברים כן אבל נגיד כ כשם שהכנסתו לברית ככ תכניסו לתורה הוא חופה על מעשים טובים כי זה המהות של הברית כניסה לברית לכניסות ב אבינו זה לא זה הגדיר את זה הרב הרב דניאל ברית זה לא מעשה אחד זה מעשה מתמשך מעשה מתמשך של חיים אורח חיים זה תפיסה אחרת לגמרי של ברית מילה שכל אבא שעושה ברית לבן שלו אז הוא חושב או עשיתי ברית הזמנתי מואל עשיתי סעודה יצאתי די חו עשיתי בריס לא גם גמרת כלום זה לא עובד ככה עשית ברית זה התחלת דרך ארוכה מי שעושה ברית הוא מחוייב עכשיו או לכל החיים להכניס אותו לתורה לחופה ל מעשים טובים זה יש זה יש גם תשובה מפורסמת שלרב עקיב גר בסימן מב שאם יש סבא אם אבא לא נמצא אז הסבא מצד האבא הוא זה ש הוא זה ש שצריך טוב זה זה זה לגבי הרעיון של כניסה לברית וכך גם כך גם ב גרות בגרות האבא הוא אחראי על העולם הרוחני של בנו גם אם הוא בן נוח הוא מחוייב לגבי העולם הרוחני של הבן שלו וגם יהודי מחוייב על העולם הרוחני של הבן שלו כך זה הטבעיות של החיים וככה גם המצוות של התורה מתאימות לטבעיות של החיים למולו ללמדו תורה לעשיו אישה זה לא ה רק לחתן אותו אלא כמובן לחתן אותו עם אישה ראוייה ש שהיא תאפשר לו להמשיך להיות עובד השם זה לא רק טכנית לשלם כסף לשדכן ולהזמין אולם לחתונה לעשיו אישה זה הכוונה לשיו אישה בדרך נכונה וראויה שמתאימה לו ושתוכל להמשיך לבנות את הדורות הבאים זה זה הפשט הפשוט צריכים לדעת את זה שכבר בברייס מתחייבים עד ה מתחייבים עד עד החתונה ו אולי אולי אפשר עלפי על פי כל הדבר הזה אפשר להסביר שכיוון שזה דבר שמוטל על האב כמו מילה שמונת על האב כך באמת צודק צודק רשי צודק רשי וצדקו התור והשולחן ערוך כי המקור של גר קטן זה של אבא ובזין זה כמו שעשו בברית מילה כמו שהסברנו שגם במילה זה כניסה לקדושת ישראל אז ודאי שמי מי שיכול לגייר את הילד זה אך ורק האבא לא בגלל שיש לו קינין ולא בגלל זה בגלל שהאבא מצווה על בניית הכיוון בחיים של הבן שלו הוא מצווה על זה האמת שאפשר ללמוד את זה גם מהתורה עצמה זה הולה טיפה דרך דרוש הרי אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא דיבר עם אברהם אבינו לך לך מארצך וכולי ו אז זה זה קרה באמת עוד עוד בסוף פרשת נח מה כתוב שאברהם אבינו הלך הוא לא הלך לבד ל מי הלך איתו ויקח טרח את אברהם בנו וכולי וייצאו ללכת ארצ קנן טרח ראה את עצמו מחוייב גם כן לל לחינוך הזה ולא סתם הילדים של טרח גם מצד נחור הם בסוף נהיו האמהות אבל בלי הגם בלי גם בלי הדרוש הזה זה דבר מובן אני רוצה להביא לדבר הזה עוד ראייה שאין הבדל כאן מצד הבן נוח מצד הבן נוח גם כן יש יש את המחוייבות הזאת ובואו תראו שיש היבט אחד יש היבט אחד שבו לא אומרים גר שת גר קטן שנולד דמי לא אומרים אלא אנחנו עדיין מתייחסים לאבא ולבן כאבא ובן אפיו אפילו אחרי הגיור במה לגבי מצוות פרובו הנה יש גמראה ב מסכת הבמות בעמוד ארבע איתמר היו לו בנים ביטו עובד כוכבים נתגייר רבי יוחנן אומר קיים פריה ורבייה רש לקיש אמר לא קיים פריה ורבייה רבי יוחנן אמר קיים פריה ורבייה דאבולה ורש לקיש אמר לא קיים פריה ורבייה גש התגר קטן שנול דמי לא שרבי יוחנן חולק על הכלל שגר ש התגר כקטן שנולד דמי זה פשוט שהוא לא חולק על זה כי יש הרבה הלכות הרבה הלכות שרבי יוחן לא חלק עליהם ו נפסקו להלכה רבי יוחנן וריש לקיש אחר כך רבי יוחנן לגבי עדות של אחים לגבי אריות כל הדינים האלה לגבי זה גם רבי יוחנן ד כל הראשונים אומרים את זה שגם רבי יוחנן אלא כאן יש ויכוח לגבי פריה ורבייה מה הפשט ברבי יוחנן שהוא קיים אז אני בגלל הזמן הקצר נדלג לשיטת הרמבם בלבד אני לא נדון בשיטות האחרות אומר הרמבם בהלכות אישות היו לו בנים גותו נתגייר הוא והם הרי זה קיים מצוו זאת ומר אם הבנים לא יתגיירו הוא לא קיים פורבו אם הם כן התגיירו הוא והם אז כן כיים פורבו הרי לכאורה הוא קטן שנו דמי הם אין שום קשר ביניהם התשובה היא שמצוות פריה ורבייה היא חלק ממצוות אשוב מצוות ישוב העולם יישוב העולם בדרך ותה הוא ראוייה והתורה לא כל מה שנוגע להלכות אנחנו מתייחסים שזה כקטן שנולד לגבי הטבעיות של החיים ודאי שאבא הוא והם שהתגיירו הם יש ביניהם קשר ביולוגי בוודאי שהאבא הוא ימשיך לדאוג להם נכון וייפרס אותם וילמד אותם אומנות וילמד אותם להתמודד עם החיים את כל הדברים האלה ודאי שהוא ודאי שהוא ימשיך ימשיך לעשות זה הטבעיות של ה של הבאות מה שנוגע להלכות התורה עשרה הריות התורה אמרה שאי דוס יש פסולים ויש זה אז פה התורה אמרה שלא אבל איפה שהתורה בנוייה על טבעיות החיים זה מה שאומר רבי יוחנן אם התגיירו הוא והם אז קיים פרובו וכמו שקיים פרובו כך גם אנחנו מחשיבים אותו כזה שהבן נשרך אחריו לגב ב ההכנסה לברית שהוא מחוייב לדאוג למעמד הרוחני שלו והוא יכול להכניס אותו לברית ולגירוי כמובן זה לא רק לגייר ולשכוח אלא לגייר ולגדל לתורה וכולי וכולי וכמובן שזה נפק מינה גם לבייס דין שביס דין שביס דין יכולים אני תן בזה נפק מינה אני אתן בזה נפ קמינה נפק מינה גדולה שאולי לא חשבו מה נפ קמינה בכל החידוש הזה לסוגית גר קטן אם יש לו אבא והאבא גוי והוא מתנגד לגיור הוא רוצה שהילד ישאר בנוח והאמא רוצה להתגייר והיא מתגיירת עם הילד בסדר הא מתגרת עם הילד אמו הביאה אותו האם אפשר לגיר אותו הדס ביס דין או לא לכאורה היינו אומרים עד השיעור הזה היינו אומרים תשמע מה זה משנה אם ה רשי הביא דוגמה אין לו אב אמו אם יש אמא צריך דס בסדין עכשיו בוא נגיד האבא מתנגד הוא שלח מייל הוא בכלל נמצא אבא נמצא באוסטרליה הוא שולח מייל ש שהוא מתנגד לזה האמא פה בארץ היא מתגיירת ת הילד אז לכאורה הייתי אומר אפשר גר על דס ביס דין נכון אם אין את האבא אבל אם יש הדברים מסורים הילד מסור לאביו כמו שאמרנו לכוון את הח כל זמן שיש אבא אין רשות אין רשות לאף אחד להתערב כמו שבמילה אין רשות לביס דין למול את הילד לא רק ש אין להם סמכות אפילו למול הייתי אומר למול את הילד כל הזמן שאבא יכול כל זמן שאבא יכול למול אותו עכשיו אם האבא רוצה לגדל את הבן שלו אבא גוי רוצה לגדל את הבן שלו כבן נוח זה בסדר גמור זכותו וזה בסדר ככה זה צריך להיות וזה הוא מופקד על הכיוון שלו בחיים אין יכולת לבז ללכת נגד רצון האבא רק שאיין לו אב היה יכול רשי לומר שאמו הביה אותו לא משנה אם יש לו אב או אין לוב רשי דקדק אין לו אב ואמו הביאה אותו אבל אם יש רק אבא נשאר שמה ואמא בא לא צריך אם אבא בחיים צריך את ההסכמה שאבא יכול להיות לפי הזה אפשר גם להתווכח עם זה אבל ככה נראה סוף דבר הכל נשמע כניסה לברית אין בברית מילה ואין בגרות זה תהליך של מתחיל בברית וטבילה וממשיך בלהכניס לתורה להכניס לחופה להכניס למעשים טובים והרבה צדדים שווים יש בין שני הדברים האלה והדברים האלה מולים על כל אבא ואבא בישראל לעשות את זה עם הבנים שלו ועל הביס דין לדאוג לכל כלל ישראל