שיעור כללי - מוציא שם רע – דרישה וחקירה בעדות אשת איש | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

אני חושב שמרבית הציבור כבר אוחזים ברמה כזו או אחרת בסוגיית מוצי שמרא. באמת הסוגיה הזו היא סוגיה רחבה שמתפרסת א על דף ט ועוד והיא עוסקת בהמ עניינים בהלכות עדות אז אני בחרתי לעסוק במשהו שהוא קצת יותר קשור לל אולי לפתיחה של הסוגיה וזה הדין של דרישה וחקירה א בעדות של אשת אז הקדמה קצרה אז על מאמר ה על דברי המשנה במחלוקת שבין רבי מלך חכמים במוצי שמרה מה מה הוא הרכב הדיינים שרבי מאר אומר בשלושה והחכמים אומרים ב-23 אז א נחלקו כבר רבותינו הראשונים על איזה איזה תביעה מדובר כאן במוציא שם רע? אז יש כמה דרכים בראשונים אבל התוספות על אתר אני רוצה להתמקד בשיטת רבנו תם התוספות על אתר בדף ח עמוד א בדיבור המתחיל מוציא שם רע מביאים מדברי רש"י שביאר שמוציא שם רע מדובר כאן על תביעת הבעל שבעל מגיע לבית דין ללא עדין וטוען פתח פתוח מצאתי והמטרה שלו להפסידה כתובתה ואז אז לגבי התביעה הזו נחלקו רבי מאיר וחכמים באיזה הרכב דנים את התביעה הזו כי ייתכן שיצא לאז יבואו עדים ויעידו שבאמת האישה זינתה תחת בעלה ואז הדיון התפתח לדיני נפשות אבל רבנו תם כידוע הקשה כמה וכמה קושיות על ביאורו של רשי והלך בכיוון אחר לגמרי אז רבנו תם מפרש שכולשמעתין עירליין 100לאים שהאב טובע לבעל וחוששים ללאז היינו לזדינים אז מה הציור במשנה לא מדובר במשנה על תביאת הבעל להפסיד כתובתה להפסיד כתובת אשתו אלא מדובר שהבעל הביא עדים שהאישה הזו זינתה והאדים הללו הוכחשו ועכשיו המשנה עוסקת בתביעת האב כנגד הבעל. עכשיו התורה אומרת שיש חיוב שנקרא מהכסף. אנשו אותו ויצרו אותו מהכסף. אז א על זה נחלקו חכמים ורבי מאר בכמה דנים את התביעה של המאסלים. רבנן סברה בעינן כג די בג חישין השם אחר כך שוב יביא הבעל לדים נוספים שזינתה ויצטרך להוסיף עד כג וא להוציא לאז על הראשונים לומר שלפי שלא ידעו לדון אז הוסיפו עליהם אה ורבי מאיר לא חושש לנעז כותב כאן התוספות ודווקא רבנו תם הוכחשו אבל הוזמות הוא לא חיישינן לסעדנה דמוחמיל דעשה דשקרה מהדרבה. כלומר דווקא כל הציור, כל המחלוקת בין רבי מלך חכמים זה אף ורק באופן שעדי הבעל הוקחשו הוקחשו על ידי עידי האב. אבל אם הם מוזמו על ידי האב אז בחי גם נקו עלמה ידעו שאין כאן חשש שלז וממילא אפשר יהיה לדון את תביאת המכסף של ה של האב תביעת האב בשלושה אבל למה כי באוזמור מוכח מילטא אומר תוספות שהוא שהבעל מחזר אחר ידי שקר אז אין כאן חשש שיש כאן איזשהי אמיתות ב בתביעה של הבעל אבל בהוקחשו או לא כיונו עדותם הקט אפשר להיות דקושתאבמר כלומר אם על ידי הבעל הוקחשו בעדותם או שלא כיונו את עדותם עדיין אומר התוספות אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שהתוכן של העדות שלהם אמת נכון שהם א נמצאו אולי שקרנים בפרט פרטי החקירות אבלמיתו של דבר יכול להיות שבאמת גוף העדות הוא נכון שהיא באמת זינתה אז לכן יש לחשוש דין מעטו אחרינה ויחזקו את העדות של ידי ידי הבעל זה הביאור של תוספות ביאור מחודש ואני הייתי רוצה להתייחס לתוספת על הדברים שכותב התוספות בעמוד ב' בדימו מתחיל אב אומר התוספות וצריך במקור ג וצריך לומר לפירוש רבנו תם שהיא מותרת לבעלה כשלא כיונו אתד אותם או כשהוא כחשו דילה ואחי איך היא מחייב מהסלעים אלא קרינן ב ולא תהיה לאישה כלומר התנאי שהבסיסי לתביעה של 100 כסף של מויצי שמראה הוא התורה מדברת על כך שלאחר תשלום הקנס ולא תהיה לאישה לא יוכל בכלל שהלכה כל ימיו. אז התורה מדברת על מציאות כזו שהאישה מותרת לבעלה לאחר תשלום הקנס בכלל. אז בהכרח שכאשר הביא את דין אה והכחישו את עדי הבעל או שלחילופין עידי הבעל הוכחשו מחמת עצמם או שלא כיוונו את עדותם. עדיין אני אומר אז אני אומר שבאמת העדות שלהם היא בטלה והאישה הזו מותרת לבעלה ולכן יש כאן מקום לתביעת מהכסף של מויטי שמרא ככה אומר התוספות כך צריך לומר לרבנו תם בוודאות שהאישה הזו היא מותרת לבעלה ומכוח הנקודה הזו מסיק התוספות רבנו תם חידוש לדינה ויש ללמוד מכאן דהי אתוידין ואמרו אשת פלוני זינתה דב דרישה וחקירה לאסרה ל בעלה וסברה הוא דלא גרם מגזלות וחבלות כלומר בהכרח אומר התוספות אם אנחנו אומרים שעידי הבעל שהוקחשו בחקירות אפילו הוקחשו מחמת עצמם או שלא כיונו אתדותם והטענה שלנו היא, כלומר הטענה שלנו היא שיש כאן מקום לתביעת מה הכסף והיא מותרת לבעלה. אז בהכרח שיש הלכה של דרישה וחקירה בעדות אשת איש לאוסרה על בעלה. כלומר הדין של התורה של ודרשו ודרשתה וחקרתה כל המושג של דרישה וחקירה הדין הבסיסי של דרישה וחקירה למרות שהוא התבטל חז"ל ביטלו אותו בדיני ממונות כפי שראינו בתחילת המסכתה אבל בעדות שטיש לאוסרה על בעלה לא נתבטל הדין הזה הדין של דרישה וחקירה של התורה המקורי הוא תקף תקף גם לאחר תקנת חז"ל ביחס לדילני ממונות אז זה לא תקף לגבי לישראל בעלה לשר בעלה עדיין יש כאן דין חיוב בדרישה וכרה וממילא כיוון שיש חיוב יש דין של דרישה וחקירה בעדות אישה לאוסרה על בעלה לכן במידה ונמצאה עדותן של עידי הבעל שהוא כחישו בחקירות או לא כיונו עדותן אז לכן העדות שלהם בטלה ולכן האישה הזו מותרת לבעלה ולכן יש כאן מקום לתביעת הבתביעת האב של מי הכסף מהבעל למה אה תוספות מדגישים את זה כי באמת אנחנו מוצאים שיש מחלוקת בראשונים באופן כללי לגבי עדי נשים עדי נשים עדות קידושין ועדות גירושין האם אם לגביהם יש דין של דרישה וחקירה, גם לאחר התקנה של רבי חנינא לבטל דין רישה וחקירה בדיני ממונות. והראשונים סובבים סביב סוגיה בסוף מסכת יבמות שמעובד בתשובת הראש במקור ה בשורה החמישית יש שמה ביבמות קכב עמוד ב כתוב שם במשנה שיטת הנקה א בגמרא בברייתא שיטת הנקמה אין בודקים עד נשים בדרישה וחקירה רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים בודקים עד נשים בדרישה וחקירה אומרת הגמרא במים חלוקים כמפלגה בדרך רבי חנינא דאמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה כלומר מהתורה כל משפט דורש דרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומפני מהמ בדיני ממונות לא באי דרישה וחקירה כדי שלא תנול דלת בפני לובין כלומר זה יצור איזשהיא מציאות שאנשים לא ירצו להלוות מחמת שאולי העדים עדיכחשו בבדיקות או בחקירות ותתבטל דותן ואז המלווה יפסיד אז יגרום בסופו של דבר לנדלת בפני לובין אז מה המחלוקת לגבי עדי נשים המחלוקת היא מר סבר כיוון דיק כתובה למשקל כדיני ממונות דמיה ומר סבר כיוון דקשרינשת אישלמה כדין נפש שלו דמיה עכשיו שמה הסוגיה עוסקת בידי בדות אישה להתירה לעלמה עדות אישה לומר שמת בעלה ועכשיו אנחנו רוצים להתיר את האישה הזו לעלמה אז השאלה היא נדון את זה כדיני נפש רשות או כדיני ממונות. מצד אחד יש כאן יש כאן עיסוק בדיני ממונות של כתובה למישן יש כאן כתובה של האישה אלוק גביית כתובה אז אולי זה דומה לדני מנות מצד שני יש כאן ענייני עריות ישרנשת איש לאלמה אז אולי זה נחשב כדני נפשות בנקודה הזו נחלקו תנקמה ורבי תרפון ורבי עקיבא כאשר תנקמה אומר אין בודקים ידי נשים בדרישה וחקירה אז הוא הוא דמה את זה לדיני ממונות ורבי טרפון רבי עקיבא אומר בודקים אתנשים מדרישה וחקירה. אז בבית יוסף ואבן העזר בסימן מב תראו במקור ד' מביא שככל הנראה נחלקו בזה הראשונים. הרשבא בתשובה בחלק א' סימן תקסו פוסק להלכה שאין בודקים את די נשים מדרישה וחקירה בין בגירושין בין בקידושין. למה דקמנן כתנקמה דרבי עקיבא ורבי טרפון בודק כב עמוד ב שמדמים את עדות נשים באופן כללי מדמים אותם לדיני ממונות כי יש כאן תביעה של ממונות אז גם הם היו בכלל התקנה של רבי חנינא של של נעילת דלת או משום חינה שהאישה תמצא חן אז תיקנו לטובתה שגביעת הכתובה תעשה בצורה יותר פשוטה אה אז לדיני ממונות מדמינלה והוא הדין לכל דיני קידוש סליחה דילקתי וכן דעת הגאונים והרמב"ם בפרק יג מגירושין הלכה כח והרמבן וגם הריבש כתב בסימן קצג שאין בודקים ידי נשים מדושה וחקירה דלדיני ממונות ודמיןלהו והוא הדין לכל דיני קידושין וגירושין וכולי אחר כך מביא הבית יוסף דברי המרדכי אצלנו בסימן תשיא נשאל רי על אחד שיטאה כן איזשהו אדם שיטעה עדים להעיד עדות שקר והשביע אותם להעיד שהוא קידש אישה אחת לבסוף חזר בו אחד מהעדים והשיב רי להצריך גת להסיר את הלז כיוון שהוא יצא לז ש שהוא קידש אותו אדם קידש אישה מסוימת אז אז הוא צריך גת להסיר את הנעז אבל אומר המרדכי לול כן לא הייתה נזכקת לכך מעיקר הדין אם זה לא היה חשש לטובתה של האישה כיוון שיצאה עלז שהיא נתקדשה לו אז מן הדין יש לפות רעה בלא גט למה כי עדים שבאים לאוסרה עדי קידושים שבאים לאוסרה לאוסרה לעלמה צריכים דרישה וחקירה אוהב והיא מכחישתן כיוון שהיא מכחישה אותם אז צריכים ברישה שחקירה בכל זמן שלא נחקרה עדותם אז יכולים לומר מבודים או הנושאים היינו כדוספתם ועוד כי זה המעשה שייך לדין מרומה וכל דין מרובה יצר דרישה וחקירה לכאורה נראה שמרדכי בשם רי הולך וחולק על יתר הראשונים שהובאו ברישע של דברי הבית יוסף והוא סובר שידי נשים כן צריכים דרישה וחקירה כאשר האישה מכחישה אותם בתשובת הראש גם כן כותב כותב מתייחס לנקודה הזו ביחס לידות אישה לאוסרה על בעלה כן ידי זנות מה שנקרא אז בתוך כדי הדברים הוא כותב תחילה אני כותב שלא כאוגן עשו שקיבלו את העדות שלו בפני האישה ושלא בפני בעלה וכולי הרי יש הלכה שיבוא בעל השרו וימוד אז זה נקודה אחת שהדיינים לא עשו קשורה אבל עוד הוא אומר היה ראוי שעדות זאת תתקבל בפני גדולי ישראל, הבקיאים בדרישה, שידרשו ויחקרו היטב כדי לא סרש על בעלה. ואז הוא מביא את המחלוקת ביבמות ואני מדלג והוא כותב ובנידון זה ארבע שורות מלמטה לאסור איש בעלה הכל מודים דבאינן דרישה וחקירה כלומר כל מה שעד כאן לא נחלקו התנאים אלא בדיון של ידי אישה להתיר השיט של העלמה אז בדבר הזה נחלקו האם לדמות את זה לדיני ממונות או לדמות את זה לדיני נפשות. אבל כשמדובר לאיסור אישה על בעלה בידי זנות אז כאן הכל מודים דבאין דרישה וחקירה ולקבל העדות בפני בעלי הדין בפני גדולי ישראל שידעו ולחקור ולדרוש ולא להסתיר עצה במחשקים או להוציא לאז על אישה יושבת תחת בעלה כלומר לראש ברור שכאן כשמדובר לאיסור אישה על בעלה אז מסתבר לו משהו שחכמים לא אה א לא הבקיעו את הדין הזה מההלכה של דרישה וחקירה שנאמרה בתורה כדי לא להוציא לז על אישה שיושבת וחת בעלה אז סביר מסתבר לומר שכולע עלמה ידעו גם תנקמה דרבי תרפון ורבי עקיבא כול העלמה ידעו שלאסור אישה על בעלה צריך דרישה וחקירה כדי לא להוציא לז על אישה שיושבת תחת בעלה אז זה סיכום יש מחלוקת בראשונים באופן כללי האם ידי נשים צריכים דרישה וחקירה או אינם צריכים דרישה וחקירה א אבל ביחס לעדות אישה לאוסרה לב בעלה סובר הראש שכאן לדעתו אין מחלוקת בין התנאים וכולמה ידעו שצריך דרישה וחקירה כדי לא להוציא אישה על בעלה אישה שיושבת תחת בעלה ובאמת כך מרן השולחן ערוך באבן העזר בסימן יא סעיף ד בשם יש אומרים אבל הוא לא מביא מי שחולק אומר יש אומרים שעדי אישה לאוסר הבנה צריכים דרישה וחקירה אז אם כן המסקנה של תוספות אצלנו היא הולמת את תשובת הראש ואת פסק השולחן ערוך שיש ללמוד מכאן שהיא אתו אידי ואמרו שת פלוני זינתה דב דרישה וחקירה לאסרה על בעלה צריך דרישה החקירה. ולכן כיוון שנמצאה עדותם של עידי הבעל עדות מוקחשת או לא כיונו עדותן אז הדין הוא שעדותן בטלה והאישה הזו מותרת לבעלה ויש כאן תביעה של האב של 100 כסף א אבל מהתבוננות קלה וככה מדייק היה דוד רבי דוד זינצהים על הש"ס מדברי התוספות נראה שאילו לא היה דין של דרישה וחקירה, לא היה דין נאמר לצורך העניין שגם עדות אישה לאוסרה על בעלה הייתה נכנס הייתה נכנסת תחת הקטגוריה של רבי חנינא שנעילת דלת ואז היו מבטלים את ההלכה של דרישה וחקירה לא יצח שזה היה הדין אז מה היה סובר מה מה היה הדין עם האישה הזו שהוקחשו עידי הבעל בחק קירות יקחו מחמת עצמם או לא כיונו אתותן. משמע מדברי התוספות שבמקרה הזה האישה הזו הייתה נאסרת על בעלה והייתה גם מפסידה את כתובתה. שהרי תוספות נזכק לומר שחייבים לומר שיש הלכה של דרישה וחקירה. שדרישה וחקירה בעדות אישה לאוסרה לב בעלה זה דין שהוא נוהג כדין התורה הוא לא התבטל גם אחרי תקנת רבי חנינא הוא נזכק לומר כך בכדי לומר שהאישה הזו מותרת לבעלה כיוון שעדותה נמצאת מוכרשת משמע מדברי התוספות שאם היינו מכניסים את הדין של עדות אשתי שלאסרה בעלה תחת הקטגוריה של דיני ממונות כן תקנת רבי חנינא שביטלו דרישה וחקירה. אז למרות שבפועל בית הדין כן חקר וכן דרש. למרות שהוא לא היה צריך. אבל אם בכל זאת בית הדין כן חקר ודרש ונמצאו עדותן של העדין מוקחשת או לא כיונו עדותן. מה היה הדין אז? הדין היה אז שאין כאן תביעה של מות שם רע. אדרבה, עדות העדים הייתה מתקבלת והאישה הזו הייתה נאסרת על בעלה והייתה גם מפסידה כתובתה למרות שהם הכחישו את זה בחקירות או לא כיונו את אותם וזה דבר מופלא יש לפנינו עדים שאמנם היו שווים בגוף העדות כלומר שניהם טענו שהאישה הזאת תנטה תחת בעלה אבל הם לא כיונו את אותם זה אמר זה היה ביום זה זה אמר זה היה ביום זה אז הכרחישו זה את זה בחקירות בדרישות אז עדיין אומר התוספות עדיין לוי צייר כן שתה כאן את התקנה של רבי חנינא שאין בודקים בדרישה וחקירה אז למרות שבפועל נמצאה עדותה מוכחשת או מכוונת העדות הזאת עדות שהיא לא בטנה להפך האישה הזו הייתה נאסרת מפסידה כתובתה ולכן בכדי לומר שהאישה הזו מותרת לבעלה נאלץ רבי נאלץ רבנו תם לומר שבהכרח כמו תשובת הראש בהכרח שעניין דרישה וחקירה לא נתבטל מידות אישה לאשרה על בעלה אז כיוון שיש דין של דרישה וחקירה לכן אם נמצאו אתותן מוכחשת או לא כיונו אתדותן אז אתדותן בטלה לגמרי והאישה הזו מותרת לבעלה וזה א דברי התוספות כאן לכאורה עומדים בסתירה מפורשת לתשיטת הרמבם ואני רוצה לדבר על הנושא הזה הרמבם תראו במקור ו' בפרק ג' הלכה א' מביא את הדין של רבי חנינא אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם אבל אמרו חכמים כדי שלא תנעל דלת בפני לבין. אין עדי ממון צריכים דרשה וחקירה. כיצרו העדים בפנינו לוה זה את זה מנה בשנה פלונית שנה השנה אבל הם לא כיונו אתדותן אף על פי שלא כיונו את החודש ולא את המקום שווה בו ולא את המנה אם היה ממטבע פלוני מטבע פלוני דותן קיימת מסביר מסבירים נושא כלים ככה הייתי בספר קריאת מלך רב שהכוונה שהם אמרו איננו יודעים אנחנו יודעים שזה היה בשנה הזו אנחנו לא יודעים איפה זה היה לא יודעים מתי בדיוק בדיוק בחודש איזה מנה זה היה דולרים פרנקים לא יודעים להגיד את זה אנחנו יודעים להגיד שזה היה מנה וזה היה בשנה הזאת זהו זה הכל אומר הרמבם זה בדיוק הייתה תקנתו של רבי חנינא שמבטלים את כל העסק של דרישה וחקירה בדיני ממונות ולכן עדותן מתקבלת ממשיך הרמבם בשתי הלכות בהמשך בפרק ג' הלכה ג' וכותב כך אף על פי שאין ידי ממונות צריכים דרישה וחקירה אם הכחישו העדים זה את זה בדרישות ובחקירות שימו לב אין צורך בדרישה וחקירה לאחר תקנת רבי חנינא אין אבל אם בכל זאת הכחישו העדים זה את זה בעדותם בדרישות או בחקירות לדוגמה כגון אז קודם כל כותב הרמבם עדותם בטלה עדותם בטלה שימו לב הרמבם מדבר לאחר בדיני ממונות שלכולע עלמה יש את תקנת חז"ל של רבי חנינא שביטלו דרישה וחקירה אבל בכל זאת אם בכל זאת הם הכחישו את זה את זה בדרישות בחקירות עדותן בטלה אומר הוסיף הרמב"ם כיצד אחד אומר בניסן לבא ממנו והשני אומר לא היה באיר או שאחד אמר בירושלים את ההלוואה השני אומר לא זה היה בלוד עדותם בטלה לכן אם אחד אמר חבית של יין לו ושני אמר של שמן הייתה עדותם בטלה שהרי כחיש יוד זה בדרישה אבל אחד אומר שזה אם זה היה מנה שחור השני אומר מנה לבן מנה שחור הכוונה סלה ישנה או סלע חדשה זה כבר נקרא בדיקות ועדותם קיימת אז רואים לאדיה וככה פוסק הרשולחן ערוך רושם משפט סימן ל סעיף ב כשיטת הרמבם רואים ששיטת הרממי שגם בהנחה ברורה שדיני ממונות הם ביטלו חז"ל את הצורך בדרישה וחקירה בדיני ממנות ביטלו את זה אין בדיקה בדרישה וחקירה אין אין אין אין אין דרישה וחקירה בדיני ממונות שלא תנולדת בפניין אבל אם בכל זאת נמצאה עדותן שאינה מכוונת כוח כחשו שהוא כחישו זה את זה בחקירות זה אמר כך וזה הכחיש אותו אמר לא זה לא היה זה לא היה ביר זה היה בניסן זה היה וכנלאה העדות שלהם בטלה ממש ככה העדות בטלה וזה לכאורה עומד בניגוד לדברי רבנו תם לבית תוסות אצלנו שהרי התוסות התוסות אצלנו כמו שאמרתי אה דח חכו את עצמם לומר שבהכרח קיימלן שיש דין דרישה וחקירה בעדות אישה לאסרה על בעלה חייבים לומר כך משמע שאם לא היה דין דרישה וחקירה כלומר אם היינו אומרים שעדות אישה לארה לבעלה כלול או נכנס בקטגוריה של רבי חנינא של דיני ממונות אז היה הדין שהידות שלהם לא בתלה שהידות שלהם קיימת ואז היא הייתה נאסרת על בעלה ואתה מפסידה כתובתה למרות שהכחישו זה את זה בחקירות ובאמת מצאנו דעה בראשונים מפורשת כך תראו את הספר התרומות במקור ח בשער כט חלק ד אות א' באמת מסתפק בעניין הזה תראו איך השעיד עד אחד ואמר באחד בניסן לבא פלוני מפלוני מנה ועד אחד מכחישו ואומר לו ואומר לו כל אותו היום הייתי עם המלווה ולא ראיתי שלווה לו כלום לא אתה ודאי שקרן לא היה דבר כזה אני הייתי עם המלווה כל אותו היום לא הייתה הלוואה בא' בניסן אך באמת ראיתי שבאחד בתשרי לווה לא מנה זה היה חצי שנה אחר מכן אומר הרבה בעל התרומות מה הוא שצטרפו. יש כאן שני עדים שמעדים שרובן חייב לשמעון מנה. נכון שהם מכחישים זה את זה בחקירות. האם הם מצטרפים? לאחר אני אומר לאחר תקנת רבי חנינא שביטלו את הדין של דרישות וחקירות בדיני ממונות. אבל עדיין הם לא מכחישים זה את זה בגוף העניין שראובן חייב לשמעון מנה. כמן דקמנם בעלמה הלוואה אחר הלוואה מצטרפים זה בדף ל כן אם רובן אם עד אחד מעיד שרובן נלבע לשמעון מנה באייר כן ודחרר מעיד שרוב נבא לשמעון מנה בתמוז אוקיי אבל לא מכחישים זה את זה כל אחד מעיד על מני אחר אז כמנן שהלוואה אחר הלוואה מצטרפים בגמרא לקמן אז מי אמרינן אף עלגב שהכרישו זה לזה כיוון דטר מיד המנה מיד מעשה ד שלווה לא מצטרפים כדי כמה לנדות המקרשת ז בבדיקות כשרה בדיני ממנות כגון זה אומר מנה שחור וזה לבן והוא הדין כשמכישים זה בחקירות כלומר אולי אפשר לומר שלמרות שיש כאן הכחשה בחקירות שזה אומר לא באני לא ה לא הייתה הלוואה באייר כמו שאתה אומר בניסן הייתה הלוואה בתשרי אבל חכמים ביטלו חכמים ביטלו את החקירות אז אם חכמים ביטלו את החקירות אז אז אולי הם מצטרפים או דילמה דווקא בבדיקות דווקא הם הכחישו את זה בבדיקות מנה שחור מנה לבן סלע ישנה סלע חדשה אבל בחקירות לא מצטרפה ואז אומר הספר הטומ מצאנו וזה דיות חלוקות כי יש אומרים היש אומרים כאן השך בחושי משפט בסימן לו סע סעיף קטן ו כותב שזה דעת הרמבן כן אבל אה כבר ראיתי שמהירים שיכול להיות שזה טעות סופר בשח ויכול להיות שהכוונה ללא לרמבן לרעבן רבנו אברהם ברן בסימן מג טוב אנחנו נגיד רמבן כי כל אחרונה חיים קודם יזכרו רמבן אז יכול להגיד רמבן בסדר אבל תדעו לכם ש אבל זה ספר שער זה ספר תומ ספר העביר יש אומרים שמצטרפים דעדות המכרשת בחקירות כשרה בדיני ממונות אתם שומעים עדות המכרשת בחקירות שהוא אומר לו לא אתה טועה אתה שקן זה לא היה באייר זה היה בתאריך אחר עדיין אני אומר שהם הם מצטרפים ומחייבים את הניתבע במנה אז מה זה שכתוב בגמרא לקמן דף ל עדות המקרשת זה את זה בבדיקות כשרה בדיני ממונות טוב אדנקת בדיקות משום דכמה בהודעות ואבות אין דנים אותם בדרישה וחקירה אז הגמרא כאן לא דקדקה כיוון שבכך ומכך אין דרישה וחקירה לאחר תקנת רבי חניה אז הגמרא באמת השתמשה בביטוי של בדיקות כי באמת אין הלכה של דרישה וחקירה אבל היא לא באה להפוקה שאם הכרחישו זה את זה בחקירות אז עדות בטלה לא גם אם הכרחישו זה את זה בחקירות עדותן מתקיימת ויש חולק ואומר יש חולק יש יחיד יש חולק ואומר דדווקא נקחת מקרשת בבדיקות אבל החקירות ודאי פסולה דלא מצ ומי זה האיש חולק הרמבם וזהו דעת רבי מו מושה הרב רבי מושה שכתב בספר שופטים אף על פי שאין דיני ממנות צריכים דישה בחקירה אם הכרחישו העדים זה לזה בחקירות או בדרשות עדותן בטלה ואם בבדיקות עדותן קמ אחר כך הוא כותב שגם חכמי לונין היא כתבו שלא מצטרפים אבל נעזוב את זה כרגע אז הנה לפנינו מחלוקת ראשונים מה המעמד של דרישה וחקירה במקומות כאלה שביטלו את הצורך בדרישה חכם כמו בדיני ממונות שלכול לעלמה התבטל משום שלא תינעל דלת בפני לבין או מה יהיה הדין בעדות אישה לאסרה על בעלה באופן שביטלו את הדרישה בחקירה מה יהיה הדין אם בכל זאת הכחישו זה את זה בחקירות ולכאורה ברור לנו שמשקרים פה יש כאן יש כאן שקר בקטע הזה של החקירות אחד אומר לשני, זה לא היה בתאריך הזה, זה היה בתאריך הזה. אז יש כאן הכחשה האם בחיגבנה אני אומר שהעידות בטלה או שהידות כשרה? שיטת התוספות אצלנו ושיטת הרמ"בן כפי שמופת בספר התרומה מסתבר שהעדות כשרה ולכן התוספות נעלצו להגיד שחייבים לומר שלא ביטלו את הדרישה וחקירה בעדות אישה לאסה על בעלה אחרת העדות שלהם הייתה כשרה למרות שהם הכחישו זה את זה זה בחקירות והתה נאסרת על בעלה ואתה מסידה כתובתה לעומת זאת שיטת הרמבם לא שיטת הרמב"ם שגם אם ביטלו דרישה וחקירה מכוח תקנת רבי חנינא זה עדיין לא אומר שאם בפועל הם הכחישו את זה את זה בחקירות שנאמר שעדותם כשרה לא עדותם בטלה לא צריך דרישה וחקירה לא צריך לדרוש ולחקור אבל אם בפועל הכחישו את זה את זה הידים בחקירות העדות שלהם בטלה אז כמובן צריך להבין במ חלוקים הראשון שונים הרמב"ם מול הרמבן והתוספות ונוסיף כאן שגם שיטת התוספות והרמבן היא לא לגמרי זהה מדוע כי ביחס לשאלה הבסיסית שהתוספות אצלנו נדרשו אליה למה אם א הכחישו את זה את זה בחקירות יש כאן תביעה של של האב של מוציא שמראה למה יש כאן תביעה אולי הם עדיין דוברי אמת כך כך כך אה ככה תראו ככה מתבאר אה הנה תכף נראה מלשונו של הרן אז אז למה יש כאן תביעה של מי שמרה אולי הם דוברי אמת אז רבנו תם נאלץ לומר שחייבים להשי פסיק מכוח זה שיש דין דרישה וחקירה בעדות אישה לאשרוסרה לבעלה ולכן בהכרח שעדותה מתבטלת אבל הרן בשם הרמבן הלך בכיוון אחר הוא לא הכריח מכאן ש שבכרח יש דין רישה וחקירה בעדות אישה לאשרה על בעלה שלא ובכל זאת העדות שלהן תהיה בצלה אז נראה את הדברים אז הוא אומר במקור ט הרן אין לפרש לשיטתו של רבנו תעם שמדובר שהם יוחשו מחמת ידים אחרים. למה? כי אם מחמת ידים אחרים אז יש כאן טראות טרה. שני עדים של הבעל אומרים שזינתה, שני עדים של האב אומרים שלא זינתה. אז איך לומר שיש כאן תביעה של מוצי שמרה? מי אמר לך שיד שידיע הב דוברי מת וידי הבעל שקרנים? אולי זה הפוך? עדיין יואמר הבעל שאדו הם אמיתיים ונחיבו מהכסף. אלא על כוח חכמרי כשהחישו מעצמם שהם הכחישו את זה בחקירות ושלא ידעו לכוון אותם ואפילו בכי אגב נשימו לב אמרו בתוספות שלא נראה שיהיה חייב לשלם מהכסף למה דכב דקמלן דדיני ממונות לא בא דרישה וחקירה אם כן לגבי הפסד כתובתה מהאמנה ומהמנה למי ישראל אלי אלוהי כלומר אומר אומר הרן חד משמעית אם לא אם אין הנחה של דרישה וחקירה אז נכון שהם הכחישו זה עצמה בחקירות אבל עדיין זה לא אומר שהם דוברי שקר בכל גוף העדות ולכן לכאורה צריך להיות שהאישה הזו תפסיד כתובתה ותיי עליו ואיך אפשר שישלם 100 כסף אחרי שהיא הפסידה כתובתה יש פה יש פה סתירה מנהובה. אם אתה אומר שאין דין דרישה וחקירה סך אז אם אין דין דרישה וחקירה בעדות אישה לאשרה לב בעלה אז העדות שלה עדי כבילה היא קשרה והיא נסרת על בעלה במסכת תקובתה אז מה מקום יש כאן לתביעה של מה כסף אלא שהרמבן זל תרא קושיה זו ואמר שאף על פי שבדיני ממונות לא בא דרישה וחקירה אכה כיוון שעיקר העדות הוא בדיני נפשות אף אף על פי שיוציאים ממנה דיני ממונות כשם שבטל העדול דיני הפשות כך הוא בטל דיני ניין דיני מנות יוציא ממנה כלומר אומר הרן בשם הרמבן פשט אחר פשט אחר לגמרי הוא אומר ככה זה נכון שעדי נשים לא צריכים דרישה וחקירה אבל מכיוון מכיוון שיש כאן בתוכן העדות דיני נפשות הוא מביא שם הבעל מביא אישה שזינתה. אז כיוון שיש כאן פוטנציאל של דיני נפשות, יש כאן דיני נפשות. כלומר גוף העדות, גוף העדות שלהם הוא גוף של דיני נפשות. אז כיוון שלעניין דיני נפשות אז יש צורך בדרישה וחקירה, עיקר העדות בדיני נפשות, אז אף על פי שיוצאים ממנה דיני ממונות, אז כשם שבטל העדות דיני נפשות, למה? כי לדיני אפשות ודאי שצריך דרישה וחקירה אז כך גם הוא בטן ניין דיני ממנות היציא ממנה ככה מבאר הרמבן נראה שזה ביאור שונה מהביאור של א של רבנו תם אצנו הביאור של רבנו תם אצנו אומר לא עדות אישה לאוסרה על בעלה זה לא דומה לדיני ממנות קימנן א כולם אומר גם גם אה גם רבי טרפון ורבי עקיבא וגם את הנקמה דרבי תרב כולם ידעו שלהוציא איש לאז על אישה ש להוציא לאז על אישה שהיא לאסרה על בעלה בזה לא הייתה תקנת חכמים כלומר ולכן ונכן צריך דרישה וחקירה אבל הביאור של הרמבן הוא קצת שונה הביאור של הרמבן הוא לא כיוון שעיקר העדות בדיני נפשון אז למרות שבאמת עדות אישה לאוסרה על בעלה הוא כן נכנס היה ראוי להיכנס תחת הקטגוריה של דיני ממונות שלא נאמר בהם דין דרישה וחקירה אבל כיוון שעיקר העדות דיני נפשות ושם כן צריכים דרישה וחקירה אז ממנה כשם שהעדותם בטלה לגבי המרכיב של הדיני נפשות שהמרכיב העיקרי אז כך גם בטל גם לדיני ממונות אז גם בזה צריך להבין מה למה מה נקודת הוויכוח כאן בביאור של ההלכה הזו מדוע בכל זאת לשיטת רבנו תם הדינו שעדותן של ידי הבעל בטלה כן כאשר שרבנו תם אומר שהסיבה היא משום שעדות אישה לאוסרה על בעלה זה לא כמו דיני ממונות כן זה לא נחלט בתקנה של רבי חנינא כיוון שיש כאן א א הוצאת לז על האישה לאסור אותה תחת בעלה והרמבן הולך בכיוון אחר הרמבן אומר לא כיוון שלדיני נפשות עיקר העדות דיני נפשות ושמה לא נתבטלה הדרישה דין התורה נוהג אז כך גם לגבי דיני ממונות שיוצאים ממנה כשם שהעידות בטלה נפשות, כך היא בטלה גם לדיני ממונות. אוקיי? אז אנחנו רוצה לבאר בעזרת השם את כל ה את כל שלושת השיטות. הרמב"ם, הרמ"בן ורבן אותם. בסדר? אז אני רוצה לפתוח קודם כל אה בשאלה מרכזית שצריך לברר כאן וזה כל אחד מרגיש שיש כאן קצת דבר מוזר, כן? שבשיטה של הרמבן ותוספות יש כאן עדים שמכחישים זה את זה בחקירות אבל אף על פי כן אתה אומר שמכיוון שחז"ל ביטלו את החקירות אז עדותן עדותן כבילה זה זה קצת דבר דבר מעניין מאוד האמת היא רק כדי קצת לסבר את האוזן כשזהדוער היה לכם יותר מדי מוזר אבל בגמרא לקמה בבא קמה בדף עג זה מקור שמופיע נעסוק בו במקור תו אז אני לא אני לא כרגע אקרא את הכל אבל יש שם ציור בגמרא שעדים שמעדים שגנב עדים מעדים על אדם שגנב וגם טווח רוצים לחייב אותו תשלומי ד ו לא רק לשלומי כפן והגמרא מציירת ציור שהם הוזמו על על התביכה ולא על הגנבה באו עדים והזים אותם רק על התביחה מה שאמרתם שהוא טוב זה לא נכון אבל הם לא יודעים להגיד על הגנבה ויש יש א שיטה בתנאים כן שאם אם הם הוזמו על התביחה אז העדות של הגניבה לא מתבטלת. כן? על מה שהם הוזמו הוזמו אבל על הגע על התביחה שהם אוזמו אוזמו אבל על הגניבה לא. כלומר יש כאן עדים שמעדים אפילו נראה בהמשך אפילו בדעה מסוימת אפילו תוך כדי דיבור. אומרים שרובן גנב וגם טוח. והם שקרנים. נמצאו שקרנים ברורים. לא רק חשמה נמצאו שקרנים בעדות התביכה בעדות הגניבה עדיין קיימת ומחייבים את ה מחייבים את הגנב בכפל ואותם מחייבים באזמה על תשלומי ד וה אז קודם כל זה לא רחוק לומר שהעובדה שעדים נמצאו שקרנים במרכיב מסוים בעדות לא בהכרח אומר שכל העדות היא שקר לא בהכרח הנה הם עדים שגרובן גנב וטבח ושקרנים הוסיפו שקר אמרו אנחנו מבחינתנו אנחנו תופסים שהם אמרו אמת ביחס לגנבה והחליטו לשקר בעניין של הדביה כדי עוד להעמיס עוד חיובים על הגנב אבל זה שקר אבל זה עדיין לא מבטל אתות הכניבה אני רק אומר את זה כדי לסבר את האוזן באמת צריך לשאול את השאלה הנה תראו למשל את המאירי המאירי כותב א במקור אה דילקתי ל זה מקור י כן מקור י אה כשהוא מביא את שיטת רבנו תם אז הוא אומר יש לנו להרער על פירוש זה ויהיה הסיבה שהיא צריכתנו לחותבו הוא שכל שהוכחשו את די הבא ולא נתכוון עדותם אין זה הוצאת שם רע להתחייה במהכסף כאילו מה פתאום אם ידי הבעל הוכחשו או לא כיווותם אז זה כבר אומר שהבעל הוא מוציא שם רע מי אמר שהוא מוציא שם רע מי אמר אולי זה אמת אה מכשו אולי זה אמת ולא עוד אלא שלא נתברר עדיין שאינו שם רע שימו לב המאירי כותב שגם באופן שהוכחשו את די הב שלא כיונו עדותן עדיין לא נתברר שזה לא שם רע כן לא נתברר עדיין שאין לא שם רע יכול להיות יכול להיות אה א יכול להיות שזה אמת אני צריך לשם את זה כנראה תיקון כן אז כן אז על כל פנים אה זה השאלה שאנחנו רוצים לברר אז אז באמת באמת אז באמת מה שצריך מה שצריך לדון פה כן אז אני אני רוצה להציג שלוש דרכים אוקיי שלוש דרכים כדי להבין את השאלה שאלה בסיסית השאלה היא בכל בכל עדות שיש בה מרכיב של חקירות כלומר יש שם את תוכן העדות גוף העדות ואת המרכיב של החקירות באיזה זמן באיזה מקום אז אנחנו אנחנו יודעים בוודאות שכאשר האדים במקום שיש הלכה של דרישה וחקירה, אוקיי? אז במקום שהעדים הוכחשו בחקירות, אז העדות בטלה. זה ללא ספק. זה דין זה דין התורה. אוקיי? זה פשוט שברגע שהתורה אומרת ודרשתה וחקרתה ושאלתה היטב, אם נמצאו נמצאה עדות האדים שאיננה מכוונת או שהם הוכחשו, אז העדות בטלה. זה דין התורה. וכאן צריך לשאול מה המקור להלכה הזו? מה תוקף ההלכה הזו? מאיזה דין אני אומר שאדים שהוקחשו בבדיקות או בחקירות או בדרישות כל תוכן העדות בטל למרות שהם למרות שהם הושבו זה לזה בגוף העדות. הם אמרו שהיה כאן רצח. הם ראו את רובן רוצח את שמעון. הם ראו שפלוני מלווה לאלמוני אבל הם יוכרשו בחקירות. מה הסיבה למעשה? מה מה מקור הדין או מה המקור לכך או מה הטעם המשפטי שכל העדות נפסלת? הנה אנחנו רואים ראינו שיש עדיין ככה ראינו בראשונים שהעובדה שעדים מכחישים זה זה בחקירות עדיין לא בהכרח אומרת שכל העדות היא שקר יכול להיות שהמרכיב המרכיב המסוין בתוך העידות שעוסק בגוף העדות הוא אמת וכל התוספת היא שקר אבל היא לא היא לא מאפילה והיא לא פוסלת את גוף העדות כך כך ראינו וכך גם בראשונים הראשונים גם כן נראה מדבריהם שזה לא בהכרח גם אם העדים הוקחשו זה לא בהכרח שכל עדותם היא שקר כל דוד פסולה אז יש דרך ראשונה שנקד בהש"ך בחוש משפט בסימן לג סעיף קטן טז תראו במקור יב נכון אז השח מביא דברי הנימוקי יוסף בדף י עמוד ב מדפי הריף אצלנו אומר הנימוקי יוסף דיני ממונות לא באינ דרישה וחקירה לאחר תקנת רבי חנינא ומינה אומר אומר אני יוסף דלא באינן עדות שאתה יכול להזימה כלומר אם חז"ל ביטלו את הצורך בדרישה וחקירה ולא לא חוקרים את העדים מתי זה היה באיזה מקום זה היה ממילא ביטלו גם את ההלכה של עדות שאתה יכול להזימה כל עדות תראו את הגמרא בסנהדרין מא עמוד ב הגמרא במקור יא הגמרא שמה מספרת על הרב קהנה ורב ספרא תנו סנהדר ברבא פגע בהורה מברחם אמר להו מה אמרית בא בסנהדרין דבר רבא אמרה לי מה מה אמר לה בסנהדר גדת מה הק שלך מה מה אתה רוצה לדעת במסכת סנהדרין אמר להואדקטני מה במשנה שם בדף מ מה בין חקירות לבדיקות חקירות אחד אומר אני יודע עדותן בתלה בדיקות קות אמר אחד אני יודע ואפילו שניים אומרים איננו יודעים עדותם קיימת מי אידי ועידי דאורייתא היא מה ישנה חקירות ומה ישנה בדיקות למה בחקירות אם אמר אני יודע עדותן בתנאה ובבדיקות לא אמר לי אחי אשתה בחקירות אמר אחד אני יודע אותם בתלה למה דה ולעדות שהיא אתה יכול להזימה בדיקות אמר לך אחד אני יודע עדותה לקימת עדות שאתה יכול להזימה הוא כלומר רואים הלכה שכל עדות מדור דאורייתא צריכה להיות עדות שיכול להתקיים עלידה פרשת עדים זוממים שיבואו עדים אחרים ויזמו את ידי את ידי ה את ידי הטובע ועל ידי זה יהיה עונש כאשר זמם איך הם יזימו אם לא אם לא יהיו הפרטים של זמן ומקום הפרטים האלה חייבים להינת אז לכן זו הסיבה שמי שאומר אני יודע בחקירות עדותו בטלה למה משום שזה עדות שהיא אתה יכול להזימה אז אומר הנימוקי יוסף אחרי שחז"ל ביטלו את הצורך בדרישה וחקרה בדיני ממנוות למה כדי שלא תינועל דל בפני להבין ממילא התבטל הצורך גם בעדות ש אתה יכול שאתה יכול להזימה שהיה בעת עליה בא השך ואומר לא זה לא הפשט זה לא הפשט בכלל הנה תראו הוא מסביר פשט בני כסף רצון לא לומר דלכתחילה לא באינ לחקור משום מדות שאתה יכול להזימה דלכתחילה אין מדקדקים בזה משום שלא תולדת בפני להבין כלומר כל מה שאמר הנימוקי יוסף שמי שביטלו דרישה וחקירה אז לא באים ללדות שאתה יכול להזימה הוא לא אמר את זה אפילו לעיכובה הוא אמר את זה לכתחילה לכתחילה לא צריך לחקור את האדים ולשאול אותם באיזה זמן באיזה מקום זה לא צריך לעשות אוקיי אבל הוא יצו ולמה ולמה אני לא צריך לחקור אז אומר ה שח ואמרינן מסתמה יודעים באיזה יום הוא באיזה שעה הוא ולא באנ שידו בפירוש בעניין שתירויה לאזמה כלומר אני לא שואל את העדים מתי זה היה באיזה מקום זה היה אבל אני מניח שמסתם הם יודעים מסתם הם יודעים אז אז לא הכרתי לגמרי את הדין של עדות שאתה יכול להזימה כי אני מניח שהם יודעים אבל אם ידינן בוודאי שאין יודעים באיזה יום ובאיזה שעה כגון ששאלתי אותם והם אמרו שהם לא יודעים אז אבלי עדות שהיא אתה יכול להזימה להבדותי והוא מביא את הרמבם בסוף פרק ז מלכות מלווה ולובב והסמג שמה מכאן אתה למד ששטר שאין בו זמן או מקום כשר אף על פי שעדודי אתה יכול להזימה אז אומר השך גם זה רק לכתחילה לא באינ לחוקרם ולידה עדות אם הם עדות שרואים להזמה ואמרינן מסתם העדים יודעים המקום והזמן אבל היא היו העדים לפנינו ולא ידעו שימו לב או שהכחישו זה את זה בחקירות עדותם בטלה למה משום שבאינן עדות שרויה להזמה ה כן אתם שומעים השך מדהים אומר השך ככה נכון חז"ל תיקנו שלא צריך בדיני ממונות דרישה וחקירה אבל הם לא התביטלו את הדין של עדות שאתה יכול להזימה הדין הזה קיים רק הדין הזה עובר למציאות אחרת כל זמן שלא התברר לי שהם לא יודעים להעיד על זמן ומקום אז אני מניח שמסתם הם יודעים זה מספיק בשביל שזה יחשב עדות שאי יכול להזימה מאפסיניגר השער הזה אבל אם מתברר לי שהם לא יודעים לכוון את העדות או שאפילו הכחישו זה את זה בחקירות אז העדות שלהם בטלה מאיזה סיבה בטלה משום שבאין עלידות שראויה להזמה זה הסיבה כלומר על דין התורה נקרא מדין התורה שבאינ על דרישה וחקירה כן בינה דרישה וחקירה נראה מדברי השך שהסיבה לכך שאם הכחישו את זה את זה בחקירות הוא לא אומר אם הכחישו את זה את זה בחקירות למה עדותם בטלה כי הם שקרנים כל העדות שלהם היא שקר השך לא כותב את זה השך לא מנמק שמה שמה הסיבה שהם הכחישו את זה זה בחקירות הוא אומר ככה השך אומר חז"ל לא ביטלו את הדין של עדות שאתה יכול להזימה אז כיוון שלא ביטלו את הדין שעדות שאתה יכול להזימה אז אם מתברר שהם הכרישו את זה בחקירות כל עדותם בטלם מפני שזה עדות שהיא אתה יכול להזימה אתה לא תוכל להזים אותה כן שוב למרות שזה דבר מאוד מוזר כי מה מה ההגיון לומר שאם הם לא אמרו בכלל [‏צחוק] את החקירה אז זה בסדר אבל אם הם שאלו אותם ואומרו שאנחנו לא יודעים אז זה כבר עד שהיא אתה יכול להזימה מה ההבדל בין אם הם אמרו שהם לא יודעים ובין לא שאלת אותם בכלל הרי אם לא שאלת אותם בכלל אז גם זה עדות שהיה אתה יכול להזימה כי הם לא מסרו את המידע הזה כאילו נראה בדברי השח שכאילו יש כאן איזשהו דין בגברה שעדות שאתה יכול להזימה זה דין בגברה שהגבר צריך להיות גבר כזה שהוא ראוי הוא להיות מוזם כי הוא יש לו את המידע הזה למרות שהוא לא אומר אותו בפועל זה נחשב שהוא עדות שאתה יכול להזימה כי זה פסול בגברה לא בחפצה של העדות לכורה זה דבר ממש ממש תמוע הרי ברור שעדות שאתה יכול להזימה מה זה עוזר לי שהוא יודע והוא לא אומר את זה סוף סוף זה עדות שיד יכול להזימה ברור שידודות שלך זה פסול בחפתא של העדות ולא בגברה באמת הסמ שמה על אתר בסעיף קטן כו בסימן לג והתומים שמה והנתיבות ורב כביגר שנראה בהמשך חלקו על ה על השח הזה מכל וחול ואמרו שבהכרח הפשט של הנימוקי יוסף הוא פשט נכון כפשוטו מי שחז"ל ביטלו את הדרישה וחקירה בדיני ממונות ממילא גם מתבטל הדין של עדות שאתה יכול להזימה כי הפרטי החקירה הם כבר לא חלק מהעדוד אבל על כל פנים מצאנו דרך אחת להבין מדוע לדין התורה אפילו מדוע עדים שהכחישו את זה את זה בחקירות כל העדות שלהם בטלה למה כל העדות בטלה למה לא נאמר שעל גוף העדות שהם לא הכחישו זה את זה זה עוד אמת והחקירות זה שקר אז מה שהם שיקרו שיקרו אבל הם לא סותרים זה את זה בגוף העדות שרון רצחת שמעון שרוב נלווה לשמעון. למה לא נקבל את העדות הזאת? כפי שראינו בבא קמה בדף עג שניתן לבודד, ניתן לומר שעל התביחה הם שיקרו, על הגניבה הם לא שיקרו. אז למה לא נמר גם כאן? בחקירות הם הכחישו את זה את זה, אבל גוף העדות אולי הוא עדיין נכון. התירוץ הוא למה גוף העדות נפסל. הוא נפסל בגלל שיש הלכה בהלכות עדות שנקראת עדות שאתה יכול להזימה. אז ברגע שמקרישו זה את זה בחקירות יש כאן פסול בחצה של העדות שזה עדות שלא יכול להתקיים בפרשת עדים זומים. לכן כל העידות נפסלת לא בגלל לא בגלל שיש איזשהו חשש של שקר בגוף העדות אלא יש כאן מום וחיסרון בגוף העדות שזו עדות שהיא אתה יכול להזימה לא יוכל להתברר השקר על ידי ידי מזימים למרות שהם הכחישו יד זה בחקירות זה לא מספיק כדי לפסול את גוף העדות צריך לומר שזה עדות שהיה אתה יכול להזימה זה חידוש גדול וראינו אילו שהרבה מהאחרונים לא הסכימו לזה. אז יש כאן מסלול נוסף של רבי עיגר בתשובה במהדור הקמה סימן פז. ורב קבעגר הלך בכיוון אחר. כבר ליתר דיוק זה מסלול של רב חיים מבריס בפרק ג' הוא יחדות הלכה ד' אבל הוא מתבסס על רב קיבגר בתשובה. בסדר? אז אני נפתח בדברי רבי כביגר בתשובה. אז רבי קיבה היגר מתייחס לדברי הרמב"ם תראו במקור יג הרמב"ם הלכות עד בפרק ב' הלכה ג' כותב ככה היו העדים מרובים שניים מהם כיונו ידותה באה היא מגיעה קץ שלושה עדים מכניסים אחד אחרי השני התברר ששני עדים כיוונו את עדותם זמן מקום הכל פיקס אבל השלישי לא כיוון את עדות לא הוא כבר א הלך לכיוון אחר אז אומר הרמבם השלישי אומר איני יודע תתקיים העידות בשניים ויער אם הוא עדיין לא הכחיש אותם הוא רק הוא רק אמר אני יודע אבל אם הכחיש את שניהם אפילו בבדיקות עדותם בטלה כך אומר ה כך אומר הפוסק הרמבם אם השלישי העד השלישי הכחיש את שני העדים הראשונים אפילו בבדיקות כל העידות בתלה. שואל רב כבעגר, אני לא מבין מה זה שונה אם העד השלישי היה בא חזית וסותר את כל העדות. אומר שהוא לא הרגל. אז מה היה הדין במקרה כזה? אין דך אין דבריו של אחד במקום שניים. אז ודאי שהיינו מקבלים את העידות של השניים ודוכים את העידות של השלישי. אז מה? אז עכשיו שהוא כן ציד כמותם הוא אומר כן הוא הרג אבל הוא הרג אותו לא בסייף הרג אותו ב ב במחבד בייסבול כן אז אז אז אז א אז זה כבר אני אומר שהוא כל העדות בטלה כל העדות בטלה שיש כאן שני עדים שכיוונו את עדותם איך יכול להיות כך שואל רב כבגר אומר רב קבגר כן, באופן פרדוקסלי זה יוצא ככה. אדרבה, זה זה האמת, זה המידה. כך אומר, כך היא המידה. אם העד השלישי הוא תואם לעדים הראשונים בגוף העדות, הוא אומר כמו טעם שכן היה רצח, מיגרה גרע. זה יותר גרוע. כי מכיוון שהוא הצטרף אליהם בתוכן העדות, בגוף העדות, לומר שהיה כאן רצח, הוא כבר חלק מהכת. וברגע שהוא חלק מהכת, אם הוא מכחיש את הכת הוא מכחיש את השניים גם הם בטלים לא הם בטלים הוא מביא בדברים בהקשר הזה דברי המרם פדוע בסימן לבב תראו במקור יד אומר המרם פדוע ועוד דוודאי עד אחד אין מקחי שניים כשהוא סותר אותם בעיקר הדבר כלומר אם העד השלישי היה אומר לא היו דברים מעולם לא היה פה רצח זה ודאי שאין דבריו של אחד במקום שניים דדווקא בחקירה ודרישה ששלושתן עדות אחת בעיקר הדבר רק בבדיקות וחקירות אינ מכוונים אז פוסל אחד את השניים דעדות אחת היא וצריך שיהיו מכוונים זה נשמע לכם הגיוני זה דבר שהוא גם מאוד מוזר זה יכול להיות דבר כזה יש כאן שני שני עדים כשרים כיונו את עדותם אז השלישי לא כיוון אה אומר כל העדות פסולה. צריך להבין את זה. וכן נראה מה הרמב"ם בפרק שני דדות ואין. הדבר צריך פנים ולא פני פנים. זה ברור. זה ברור שאם העד השלישי תומך בגרסה של הראש של הראשונים בגוף העדות, סתר את דברי בחקירות, כל העדות בטלה. אם הוא היה סותר אותם גם בגוף העדות, אז זה היה בסדר. אז היו הורגים אותו. אז עכשיו שהוא מצד כמו טעם רק הוא סתר את דברים חקירות אז כל עדותם בטעם צריך להבין את זה מסביר את הדברים עד כביעגר מה הסיבה שהוא פסל אותם מה הסיבה אז הוא אומר כאן אנחנו מדברים מגיעים לדין שנמצא אחד מהם קרוב בפסול הדין שמופיע לקמם בדף טדף ט עמוד א' גם במכות בדף ה שלמה הוקשו שלושה לשניים נכון אז אה הנה בתיאות של רבינה כגון שנמצא אחד מקפסול כן א לא בשלישי להחמיר עליו ולעשות דינוקצ וכולי וכולי א מה שניים נמצא אחד מהם קרוב הפסולד אותם בטלה אף שלושה נמצא אחד מהם קרוב פשו לדותם בטלה ומנין שאפילו 100 תמוד לומר אדין פרש לנו גזרת הכתוב שאם בא הכת של 100 עדים ואחד מהם נמצא קרוב שזה גזרת הכתוב שהוא פסול או סתם רשע שגם זה גזרת הכתוב רשע לאכיס נמצא אחד מהם קרוב ופסול כל העידות בטל אז אומר רב כיבגר זא הסברה גם פה גם כאן ברגע שאחד מהעדים מכחיש את מכחיש את היתר בחקירות אז למס הוא נפסל הוא נפסל נפסל לעדות כן הוא שקרן אז כיוון שהוא נפסל אז זה נקרא זה כמו נמצא אחד מהם קרוב בפסול שעדות כולם בטלה ככה מבאר רב כיבגר את ההלכה הזו של הרמבם מדין נמצא אחד מהקרו פסול בא רב חיים רב חיים מבריסק בפרק ג הלכה ד מבאר על פי זה את הדין של חקירות הכחשה בחקירות אני חוזר על השאלה מדוע עדים שהכחישו את זה את זה בחקירות כן מה מה הדין של התורה שכל העדות בטלה מאיזה הלכה היא בתלה מאיזה הלכה למה לא נגיד שבמה במה שהם לא כחשו עדותן גבילה במי ש מה שהכחשו אז לא אז אז השח הלך בכיוון שהפגם בעדות זה עדות שהיא אתה יכול להזימה כי יש כאן הכחשה בחקירות אז איזשהו שהו דין חדש שהתחדש בתורה שנקרא כאשר זמם צריך שהעדות תהיה יכולה להזימה אז זו הסיבה שכל העדות נפסלת אבל לפי רב חיים רב חיים אומר לא הסברה היא כמו הסברה של רב קביבה הגר אתות שבטלה מקצתה בטלה כולה כזה עוד מוס תראו את הגמרא כמה שהזכרנו בדף עג עמוד א' במקור טו היו שניים מעידים אותו שג שגנב ואותם עדים גם מעדים אותו שטוח. אז אם הם הוזמו על הגניבה אז עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אבל אם הם עוזבו על התביחה שהיא הייתה אחרונה בסדר אז הוא הנטבע משלם תשלומי כפל והם האדים הזוממים משלים את השלומת שלושה. אומר רבי יוסי באמת דברים אומרים בשתי עדויות אבל בעדות אחת גם אם היוזמו על התביחה עדות הגניבה מתבטלת. למה? כעדות שבתה מקצב בל כולה מה זה נקרא עדות אחת אז מסקנת הגמרא הגמרא אומרת שהם נחלקו נחלטו נחלקו חכמים רבי יוסי האם תוך כדי דיבור כדיבור דמה רבנן סברה תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמה ורבי יוסף זמר תוך כדי דיבור כדיבור דמה כלומר הם אה העידו תוך כדי דיבור אמרו שראובן גנב וטבח תוך כדי דיבור אז רבנן אומרים תוך כדי דיבור לו כיבור דמ אז למעשה יש כאן שתי עדויות נפרדות לכן העדות של העדות של התביכה הנפסלת והעדות של הגניבה מתקיימת רבי יוסי סובר לא תוך כדי דיבור כדיבור דמה אז זה נחשב עדות אחת אז לכן כיוון שהתבטלה העדות של התביכה גם העדות של הגניבה מתבטלת למה מאיזה דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אומר רב חיים אומר רב חיים רואים מכאן שאם יש לנו כאן עדות אחת וחלק מהעדות נמצא פסול עדות שבטלה מקצתה נמצא שהעדים שיקרו במרכיב אחד של העדות אז זה גורר כך שכל העדות תיפסא מה היסוד של ההלכה הזו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אומר רב חיים היסוד דו נמצא אחד מהם קרוב בפסול את אותם בתנה זה אותו עיקרון מה שנאמר ביחס לקת שיש בה כמה וכמה עדים שאם עד אחד נמצא פסול אז הפסול כאילו מתפשט על כל הכת כך גם בעדות של שני עדים שאם חלק ממקצת העדות נמצא פסול אז הפסול מתפשט על כלל העדות עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה זה העיקרון שאומר רב חיים לפי זה אומר רב חיים אז עכשיו נבין מה מה חז"ל עשו שחז"ל ביטלו את הדרישה והחקירה מה חז"ל עשו בעצם אז הוא אומר ככה מה שהתחדש בתורה בדרישה וחקירה הוא שהפרטים של הדרישה והחקירה זה החידוש חידוש אחד כמובן הדין שצריך לדרוש ולחקור לברר שהידים דוברי אמת אבל מעבר לזה התחדש בהלכה של דר פרשתה וחקרתה חידוש חידוש גדול החידוש הוא שהפרטים של הזמן והמקום הם חלק אינטגרלי מגוף העדות זה לא דבר נפרד כל את שבא להעיד שרובן רצח את שמעון הוא נדרש להעיד בדותו מתי זה קרה באיזה מקום זה קרה זה לא איזשהו משהו חיצוני לגוף העדות שתוכל לומר טוב בזה שיכרת אבל בזה לא שיכרת. לא. זה בדיוק הנקודה שהתחדשה כאן לפי רב חיים. התחדש כאן שהמרכיבים של החקירה והדרישה הם חלק אינטגרלי מגוף העדות. ולכן אם נמצא שהוא כחש בחקירות או בדרישות אז כל העדות נפסלת. למה כל העדות נפסלת? לא בגלל שאני טוען שהם גם שיקרו בזה בגוף העדות. יכול להיות שלא שיקרו. יכול להיות שלא שיקרו. אבל למה העדות נפסלת? עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כמו שרבי יוסי אומר שאם עדים העידו על גניבה ואחר כך העידו על תביכה אז לפי שיטת חכמים העדות של הגנבה התביחה מתבטלת העדות של הגנבה כבילה לפי רבי יוסי לא כיוון שהם העידו תוך כדי דיבור אז נחשב עדות אחת עדות שבטלה מצתה בטלה כולה אז אנחנו בעצם לא טוענים שהעדות של הגניבה היא שקר העדות של הגניבה נפסלה מחמת שהם נפסלו על הגניבה מחמת שם נפסלו על הגניבה כן הוקמת הראשונה בגמרא סוברת שרבי יוסי סובר שה העדות נפסל אה ההזמה פוסלת למפריעה אז יוצא שמיד שהם העידו על ה על ה על התביכה הם נפסלו אז כיוון שהם נפסלו אז הם מתפשט הפסול מתפשט גם על הגניבה אוקיי אז נסכם שיטת רב חיים מבריסק על פי ה הביאור של רב קיבגר בתשובה היא שהסיבה שעדים שהכרישו את זה זה בחקירות עדותן בטלה אם משום בגלל ההלכה שנקראת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה זה זה הסיבה מה מה יסוד ההלכה הזו יסוד ההלכה הוא מדין נמצא אחד מהם קרוב בפסול זה יסוד ההלכה שברגע שאחד מהעדים בכת נמצא פסול הפסול שלו מתפשט מגזירת הכתוב על כל 100 עדים שלש בקת למרות שכולם כשרים אבל החידוש של התורה כיוון שיש לפנינו כת אחת של עדים הפסול מתפשט על כל הכת אותו דבר גם כאן מכיוון שנמצא חלק מהעדות מקצת מהעדות נמצא שהגוף של הגברה פסול אז כיוון שהוא נפסל מכוח השקר שלו בהנחה שתכף נראה שהוא נפסע למפרע משעת הגדת העדות אז הפסול מתפשט כל העדות גם על החלקים הקשרים גם על החלקים שלא הוק חשוב מה שכאן קשה או מה שכאן צריך לעיין זה לפי דברי הקצות החושן בסימן נב ציב קטן א' הקצות מביא בשם המהרית שההלכה הזו של עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו שאמרנו שיסודה הוא מהלכה שנמצא אחד מקרוב בפסול היא חייבת להיות בתנאי אחד. זה עדות שבטלה מקצתה. הכוונה עדות שנפסלה מקצתה נפסלה כולה. זה בעצם התוכן. דהיינו אך ורק אם נוכל לומר שהעד נפסל במקצת העדות, נפסל לעדות, במקצת מהעדות, אז נוכל לומר שהפסול מתפשט על כל העדות. אז זה למעשה זה עדות שנפסלה מקצתה, נפסלה כולה. אבל אם מדובר כאן על ידות שהיא נמצאת שקר אבל השקר הזה לא פוסל את העד לצורך העניין אז לא לא ניתן לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אתם שומעים כלומר העובדה שהוא שיקר בחלק מהעדות לא אומרת עדיין שכל העדות נפסלת אלא אם כן נוכל לומר שהוא גם נפסל מכוח עדות השקר ולכן בהנחה של הקצות החושן בשם המערית בסימן נב ההנחה היא שאדם שמשקר בבית הדין אז הוא נפסל מיד משעת האגדה אז יותר שעל הוא במקצת מהעדות הוא נפסל מיד בית שהוא עיד אז כיוון שעל מקצת העדות יש לנו כאן גבר שפסול לעדות אז הפסול בעדות מתפשט על כל העדות עדות שבטלה מקצתה מחמת פסול בטלה כולה על אותו משקל של נמצא אחד מהם קרוב בפסוק ככה מייסד הקצות החושן בסימן נב צבקת א הנתיבות שם על אתר לא מסכים איתו וגם בסימן לו סעיף קטן א' סעיף קטן דו סת ד הוא לא מסכים איתו הנתיבות צבור שגם אם לצורך העניין לא נגדיר שהעדים נפסלו מיד בשעת האגדה כי באמת זה מקום לחקור אשתו סוד בבקמה עב יש אחי עזר ביורד יודע בסימן כה שכותבים שהפסול של העדים הוא בתום העדות לאחר תוך כדי דיבור רק אז הם נפסלים עדים ש העידו עדות שקר לא נפסלים מיד בשעת האגדה כי כל זמן שהם עדיין יכולים לחזור בהם אז עדיין לא הסתיימה העדות מתי העדות מסתיימת אחר שהם שיימו את את העדות ועבר תוך כדי דיבור שאז ישנו את הכלל כיוון שהגיד שוב חוזר ומגיד אז רק אז הם נפסלו יוצא שלמס הם לא נפסלו בשעת העדות אבל אומר אומר הנתיבות אז מה סוף סוף נתברר שהם עדות שקר הם העידו עדות שקר אז עדות שבטלה מצתה בטלה כולה מכוח העובדה שנמצא חלק מהעדות שקר אז אם חלק מהעדות שקר אז כל העדות נפסל זה שיטת הנתיבות אבל הקצות לא מסכים בשם המערית ואומר לא בכדי שנאמר שעדות שבטלה מקצתה בטלה לכולה. אנחנו מוכרחים לומר שפסול העדות מתרחש כבר מיד בשעת האגדה. אז כיוון שיש כאן פסול של העד אז הפסול הזה מתפשט על כל העדות. אז עכשיו לאור הדבר לאור שיטת הקצות והמערית ראוי עכשיו לחקור ולשאול כך דו צויר שיהיה ברור לנו שהעדים לא דיברו אמת ביחס לגוף העדות באמת רובן לבא משמעון מנה והוא חייב לו מנה אבל הם הכרחישו את זה בחקירות בסדר אחד אמר שהמנה היה באייר אחד אמר שהמני היה בתמוז נגיד שאין אפקמינה א ממונית בהקשר הזה נגיד זה מיל ועל פה אוקיי לא אין שיבוד אין כלום בסדר עכשיו השאלה היא ככה הם הכחישו את זה בחקירות אוקיי השאלה היא האם הם נפסלו לעדות או לא נפסלו לעדות אה העדות אמת באמת הוא לווה הוא נגיד הוא יודע בכך אוקיי ברור לנו שהעדות אמת אבל הם שיקרו ביחס לזמן האם העדות הזו האם העידות הזו פוסלת את האדים או לא פוסלת את העדים כן יש דבר מעניין לכאורה לכאורה השקר שלהם לא פוגע בכלל בלוה מה זה משנה בשביל הלוה הם סתם שיקרו אבל אין אין כאן שום דבר ש אין שום דבר שפוגע בלוי נכון אז אולי זה דומה למה שרב קבעגר במהדור הקמה סימן קעו דן לגבי עידי קידוש החודש עידי קידוש החודש שהעידו שקר אמרו שראו את המולד התברר שהכל היה שקר מתחילתו ועד סופו אז השאלה היא האם העדים הללו דן רבי עקיבא עיגר האם הם האם הם העדים הללו חייבים מלכות האם הם צלו לעדות אז הוא דן שמה לכאורה לא תענה ברעך את שקר אומרת התורה כבר דווקא העדות שפוגעת באדם גורמת איזשהו נזק לאדם עדות מלכות עדות ממון זו העדות ש זו עדות שעוברים עליה ללו שלא תענה ברכה את שקר זו עדות שנוקים עליה במידה ומשקרים זו העדות שנפסלים בגינה אבל פה מה על מי הם מעידו על המולד מה לא יודע זה בני שמעלה הטבע אותם לא יודע מה אומר כבגר יכול להיות שאין כאן לאב שלא תענה ברכת שקר אז יש מקום לומר אותו דבר גם כאן כאן אפילו זה יותר טוב עדים שהכרחישו את זה את זה בחקירות הם לא הסבו נזק לשום אדם נכון אין פה לא תענה ברעך את שקר. הם לא הידו שקר. הם הם הם כיוונו אתם באמת הוא לבה. ולגבי זה זה אמת. היה כאן איזשהו שקר שמעידו בבית הדין שלא הזיק לאף אחד. אז אם בעדות קידוש החודש אני אומר שהם לא עברו והם לא נפסלים למרות שהם כל העדות שלהם היא ועצובה הייתה שקר. ולמרות שהם בטו את המציאות כי בית הדין אולי אפילו קידש את החודש של סמך העדותם היה פה עיוט וכנגד כל הציבור עדיין אני אומר לא אין פה לו של לא תענה ברכת שקר אולי הם לא נפסלים לעדות על ידי זה אז בכשות זה את זה בחקירות אז הם בסדר הם שקרנים הם העידו שקר בבית הדין אבל הם לא עברו על הלו שלא תענה רב אחד שקר זהו עליו שבגינו נפסלים, זהו העליו שבגילו אלוקים. אז אולי בכלל הם לא נפסלו. לא נפסלו בכלל. ואם הם לא נפסלו אז הדרקוש לידוכתא. בדי שנוכל לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אומר קצות החושן בסימן נב בשם המערית זה למיסה עדות שנפסלה מקצתה. נפסלה כולה. כלומר, רק עדות שנוכל לומר שהיא נפסלה, שגוף העד נפסל על ידי עדות השקר, רק אז נוכל לומר שהפסול של העד משפיע על כלל העדות ופוסל אותה. אבל אם העדות השקר היא סתם עדות שקר ואין לה שום אין לה שום משמעות של פסול עדות, אז עדיין יש מקום לומר מה שעידו העידו שקר, מה שלא עידו שקר, זה עדיין אמת. כלומר, אם אין כאן פסול של עדות, אז מה הסיבה לומר? אז לכאורה אין מקום לומר עדות שבטלה מצתה, בטלה כולה. ככה לכאורה ראוי לעיין. אז יש משנה למלך בפרק ד' מחות מלווה וליבה הלכה ו שמביא בשם המאריש כפא שנכון שהרמב"ם פוסק שמתי נפסלים לעדות. הרמב"ם פוסק, תראו במקור טז, איזה הוא רשע. כן? הלכות עדות פרק י הלכה ב איזה הוא רשע כל שעבר עבירה שחייבים עליה מלכות זהו רשע פסול כלומר תנאי לפסול אדם לעדות זה אך ורק אם הוא עבר עבירה שחייבים עליה מלכות ככה אומר הרמבם אז או שיש עוד רשעים אומר הרמבם בפרק יכ שהם פסולים לעדות כמו רשע דחמס הגזלנים וכולי גנבים חפסנים אז לכאורה לפי זה סתם אדם שעידדות שקר ואין על זה מלכות ואין על זה רשע וחמז אז אולי הוא קשר לעדוד אומר אומר המשנהל המלך בשם המרשקפה לא עד שקר כן עד שקר מצד העובדה שהוא הוא שיקר בחפץ שלו בגוף העדות זה לכשי עצמו דבר שפוסל אותו לעדות. כלומר, כל מה שדענו, כל מה שנאמר ברמב"ם שצריך תנאי כזה של רשע דחמס, או שצריך שיהיה רשע בעבירה שיש בה, מלכות, זה הכל טוב ויפה, אבל זה נכון, אבל כאשר מדובר על אדם שנתפס בשקר בבית הדין אז זה גוף לא תנה זה זה גוף אדם פסול, זה שקר כבר על עצם העובדה שהוא שיקר בבית הדין ונתפס בשיקרו בבית הדין זה בוודאי לטמן דפליג שהוא נפסל לעדות גם אם הוא לא מתחייב מלכות על צורך העניין גם אם הוא לא מתחייב ממון צורך העניין כי הוא לא הועיד על אדם מסוים הוא הועיד בבית הדין הועיד קידוש החודש או משהו כזה הוא לא הזיק לאף אחד בעדות שלו אבל עצם העובדה שהוא בכותרת הוא נקאד שקר זה זה הדבר הבסיסי זה ודאי שהוא נפסע לעדות כל מה שאנחנו דנים זה על אדם שהוא לא נדפס בשקרו אז אני אומר טוב הוא פסול לעדות כיוון שהוא רשע הוא פסול לעדות כיוון שהוא גזלן למרות שאני לא יודע שהוא שיקר בעדות הזאת יכול להיות שבעידות הזאת הוא דובר אמת אבל מכיוון שיש עליו פסול רובץ עליו פסול של גזלן או רשע התורה פסה אותו אבל אחד כזה שנמצא שהוא שקרן שהוא שיקר בבית הדין אומר המריש כפה בוודאי שהוא נפס לעדות אבל מסתבר לומר שגם שיטתו איננה מוסכמת יש עליה קושיה הנה הרמבם הרמב"ם תראו כותב ב במקור במקור יז הרמבם שכתנו שקראנו בהלכות עדות בפרק י ד' כותב וכן את זומם אף על פי שהוזם בעדות ממון ושילם הרי זה פסול מן התורה לכל עדות אז אומר הכסף משנה, תראו על אתר מה שכתב אף על פי שהוא זם בעדות ממון ושילם פירושו שאילו זם בעדות שאינו של ממון שהרי הוא חייב מלכות כיוון שלקח חזר לקשרותו כמבם בפרק יב פרק יב תראו במקור יט פרק יב הלכה ד כותב הרמבם כל מי שנתחייב מלכות בין שעשה תשובה בין שנקה בבית דין חוזר לקשרותו כבר אם אדם נתחייב מלכות ולקע בבית הדין למרות שהוא לא עשה תשובה פשוט הביאו אותו לבית הדין ילקו אותו אוטומטית הוא חוזר לקשרות שלו כך כותב הרמבם בפרק יבכת ד אומר הכסף משנה במקור יח מה הדין מה הדין עת זומם שהעיד על מישהו שהוא חייב מלכות ועכשיו גם הוא לוקה אוקיי גם הוא לוקה והוא לקח האם הוא חוזר לקשרותו עץ זומה של הק אומר הכסף משל כן הוא חוזר לקשרותו כן מה שכתב על פי שהוא זם בעדות ממון ושילם פירושו שאילו הוא זם בעדות שאינו הוא זם בעדות שאינו של ממון שהרי הוא חייב מלכות כמה שלקח חזר לכשרותו כבוע בסימן יב אף על פי שלא עושה תשובה רק מי ש רק מי ששיקר רק מי שידר חמס ככה כותב רק בעדות ממו שזה עדות של חמס שמה צריך שיעשה תשובה כמו שכתוב בסוף אתם כשהחזירו ממון האיסור אפילו הכי לא מתקשר כיוון שדים חמס נינו עד שיעשו תשובה כלומר יוצא ככה אומר הכסף משנה עדי חמס עדים גזלנים גם אם החזיר אותם הממון זה לא מספיק עד שיעשו תשובה אבל אם זה עדים שהעידו על אדם העידו אבל אם זה עדים שהעידו על אדם שהוא חייב מלכות והוא זמור ברגע שהוא לקח קר זהו הם חוזרים לקשרותם אפילו שהאשו תשובה כמו שמופיע ברמבם בפרק יב הלכה ד' שכל מי שנתחייה מלכות כיוון שלקח עוזה לקשרותו עכשיו אני שואל שאלה פשוטה אם אנח אם הצדק אומר המארי שקפה כן שעד שקר בבסיס הוא שקרן אז הוא פסול לעדות כן איך יעלה על הדעת שעדים שהוזמו עדים שהוזמו על מלכות כן רצו ביקשו להלקות אדם והוזמו אומר הכסף משנה אם הם לקחו חוזרים לקשרותם איך יכול להיות אז מה אם הם לקו הרי כמו שאתה אומר ביחס לידי חמס שצריך שיעשו תשובה לא מספיק שיחזירו את הממון צריך שיעשו תשובה אז על עדים עד זומם זה ע ששיקר בבית הדין ללא ספק הוא עד זומם הוא שיקר בבית הדין ואיך אתה מחזיר אותו לקשרותו על ידי מלכות ואיך יכול להיות מוכח בהליל מדברי כסף משנה שסיבת הפסול של עת זומם היא לא בגלל שהוא שיקר בבית הדין אלא בגלל שהוא רצה לפגוע בחי לא עצם השקר כאן אלא שקר שבא לפגוע במישהו שהוא רצה להרשיע את הצדיק ולכן מרגע שהוא לקע כן ושילם את חובתו בעונש הגופני אז זה הוא חוזר לכשרות אם היה פסול בעצם של עת זומה מצד שהוא שיקר בבית הדין בוודאי לא היה מקום לחזור להחזיר אותו לקשרותו על ידי מלכות בעלמה מה עוזר להמלכות המלכות זה תיקון על הלו שלא תענה ברכה את שקר שהוא רצה לפגוע בחברו זה התיקון אבל איך זה מתקן את עצם עדות השקר עצם ידות השקר כאן לכאורה צריך שיעשה תשובה. מה זה מה זה? אם קיים פסול כזה שנקרא שאדם שיקר בבית הדין נכון? איך הוא נתקן חוזר לכשרותו על ידי שהוא ביקש לפגוע בחברו במלכות? אז עושים לו כאשר זמם לצות לאחים. לא הגיוני. כלומר כמו [‏צחוק] שבידי חמס אתה אומר זה לא מספיק שהוא משלם אלא צריך גם שעשה תשובה. גם פה הייתי מצפה שלא היה מספיק שהוא לקע בגלל שהוא ביקש לפגוע בכב משפ שכל ה כל הדין פסול של עת זומן זה לא בגלל עצם השקר שהוא שיקר בבית הדין אלא שקר כזה שרצה לפגוע בחברו אבל עצם השקר בפני עצמו לכאורה מוכרח שהוא לא פוסל כנגד המריש כפה אז אם כן עדרכוש לדוכתה אז בוא נסכם כן הזמן שלנו טס אני רק רוצה להגיד ככה אז עד עכשיו ראינו את את השיטה של הרב חיים מבריסק. רבי חיים בריסק אמר ככה, עדים שהכחישו את זה את זה בחקירות חידשה התורה בעצם הדין שהתורה אומרת ודרשתה וחקרתה ושאלתה היטב חידשה התורה שגם חקירות הם חלק בגוף העדות אז כיוון שהם חלק מגוף העדות אז עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אז עדים שהכחישו זה זה בחקירות אז עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אז כל העדות נפסלת לכן אומר רב חיים אחרי שחז"ל בדיני ממונות ביטלו את הדרישה בחקירה, מה בעצם הם בעצם אמרו שהמרכיב של החקירות הוא לא חלק מגוף העדות. זה מה שהם אמרו. זה לא חלק מגוף העדות. אז גם אם הכרחישו את זה את זה בחקירות ונמצאו שקרנים בחקירות, לא אומרים כאן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. משום שהמרכיב של החקירות הוא לא חלק מגוף העדות. ברגע שחז"ל ביטלו את הצורך בדרישה וחקירה, כאילו אמרו, החידוש של התורה שחקירות זה מגוף העדות, לא קיים עכשיו מכאן ואלך. החקירות לא יהיו חלק מהעדות. החקירות זה יהיה כאילו סיפור דברים בעלמה. לדוגמה בא יד אחד ואומר כן בא יד אחד ואומר ש לא יודע מה שרובן נלווה לשמעון מנה ותוך כדי זה הוא גם אכל גלידה והשני אמר ראובן ללב שמעון מנה ותוך כדי זה הוא אכל פלאפל בסדר אז הם הכחישו זה את זה אז אז מה מה זה קשור עכשיו מה הוא אכל או לא אכל כאילו סתם דברים סיפור דברים בעלמה שלא או למשל הם הכחישו את זה את זה מחוץ לבית הדין שני עדים שהכחישו את זה את זה זה מחוץ לבית הדין לפני שנכנסים לבית הדין אחד אומר הלוואי הייתה בלי אחד אומר הלוואי בניסא אז מה אז זה פוסל את העדות שלהם זה לא חלק מה אנחנו לא עוסקים זה לא העדות העדות לא על זה כן אולי בסיפור שאמרתי זה לא שתוך כדי הוא אוכל אולי תוך כדי זה בדיקות אחר כך אחרי שהוא ילווה הם הלכו לאכול במסעדה של פלאפל אומר לא הלכו לגלידה מה זה קשור עכשיו מה הם עשו אחר כך נכון זה לא קשור אז הם הכחישו את את זה בשום פרט שהוא לא הוא סיפור דברים בעמ שלא קשור לעדות כלומר מה שרבי חנינא תיקן למיסה רבי חנינא תיקן שגוף החקירות לא יחשב מכלל גוף העדות זה הכל ואז ממנה גם אם נמצאת הקחשה אז הקחשה נחשבת כמו הקחשה מחוץ לבית הדין או כמו הקחשה סתם בסיפור דברים שלא קשור לעדות אוקיי הקושי שלנו עם עם ההסבר הזה הוא לפי המסלול של הקצות החושן בשם המערית שבכדי שנוכל לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אנחנו צריכים לומר שהיה כאן פסול עדות שנפסלה מקצתה נפסלה כולה צריך לומר שהיה פה פסול עדות ולכאורה אם עדים מכוונים את דבריהם מכוונים את דבריהם בתוכן העדות ורק סותרים זה את זה בחקירות יש מקום לומר שזה עדיין לא פוסל אותם לעדות כי גוף גוף העדות הוא נכון והעובדה שהם הכחישו את זה ידי בחקירות זה עדות שקר אבל זה לא פוסל אותם עדיין לעדות כיוון שזה לא עברים פה לא דע לברכה את שקר אז אולי זה אולי זה לא יכול לפסול את כל העדות לפי היסוד של העקצות והמעריות לפי הנתיבות כן נתיבות בנב אא ולו סעיף קטן ד שסובר שמספיק שיש עדות שקר ואומרים עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה גם אם אין פסול של גוף העדים טוב אז אני רוצה להגיד עוד א עוד דרך אחת אני דעתי היא דרך הרבה יותר א מיושבת בשכל ונחזור לביאור השולחן הראשוני ואנחנו סיימנו אז אני אגיד בקצרה אוקיי יש א תראו את ה כן השולחן במקור כ שולחן ערוך באבן העזר בסימן יז בסעיף ט כותב עד אומר אומר מת. אחד העדים אומר מת. עד אומר נהרג. כלומר מישהו אה כן מישהו רצח אותו הוא נהרג או נגיד מת על מיתתו אחד אומר נהרג. יש כאן יש כאן סתירה באיזה צורה הוא מת. אז אף על פי שהם מכחישים זה את זה. אומר השולחן ערוך הועיל וזה וזה מודים שאינו קיים. שניהם מודעים שהוא מת. אז תינסא. זה עדות כשרה. א אומר הבער גולה עלר מפנה אותנו למשנה ביבמות בק עמוד ב שם המשנה אומרת אה זאת אומרת מת זאת אומרת אחת אומרת מת אחת אומרת נהרג רבי מאיר אומר הועיל ומכרישון זו את זו הרי הוא לא ינסו רבי יהודה ורבי שמעון אומרים הועיל וזו וזו מודות שנוגם ינסו אז הבאר הגולה אומר שהמקור של דברי השולחן ערוך זה מהמשנה ביבומות בסוף ומאוד הבית יוסף מתייחס שמה לדברי הטור אה הטור מביא בשם אביו הראש כתב אדוני אבי הראש בתשובה כלל יא סימן ד עם שניים מעדים שמת אפילו אם יש חששה בדבריהם משיאים את אשתו כלומר הטור הביא בשם אביב הראש שזה המקור לדברי השולחן ערוך שאם אחד אומר מת ואחד אומר נהרג תינסא מה המקור תשובת הראש אומר רבי תוסף ואני לא מבין למה הוא מפנה אותנו לתשובת הראש זה משנה מפורשת כן לא ידעתי למה תלדי זה בתשובת הראש הרי משנה שלמה היא בפרק האיש השלום אחת אומרת מת אחת אומרת נהרג רבי מאיר אומר הואיל ומכריש זו אלו לא ניסו רבי יהודה ורבי שמעון אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי הלשו הרי וידוע אומר הבית יוס בעירובין מו דע הלכה כרבי יהודה ורבי שמעון והראש עצמו בתשובהמשנה זו הביא ראיה אז אז למה למה הבית יוסף מעתיק למה התור מעתיק את זה בשם אביו בראש זה משנה כמו שהיה באר גולה ציין המשנה אז אומר אומר החלקת מחוקק שם בסיב קטן יט והבית שמואל שם בסעיף קטן כפה משב שהמשנה מדברת על צרות המשנה הנושא של המשנה בבמות אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת מדובר שם על צרות עכשיו בצרות זה לא כמו עדות צרות הרי גם אם מכחישות זו את זו אז הצרה היא הנה כמו שכתוב במשנה אחת אומרת מת אחת אומרת לא מת זו שאומרת מת תנסא ותיתול כתוב בתה וזאת שאומרת לא מת, לא תנסה ולא תלכו בתה כלומר צרה שאומרת על עצמה שמת בעלה היא נאמת על עצמה למרות שצרתה מכחישה אותה אז אולי בצרות זה שונה זה שונה אולי בצרות אבל אולי אולי בעדים זה שונה אולי בעדים עדים שהכרחישו את זה את זה אז אולי הייתי חושב שאולי זה יהיה שונה אולי שמה באמת לא לא תנסה לכן כמה שמלן לראש לא שאין לחלק בין צרות לבין עדים ככה מיישבים האחרונים אבל אז מקשים האחרונים שאלה ממקור אחר בסימן יז סעיף כא כותב מרן השולחן ערוך במקור כג אין בודקים ידי נשים בדרישה וחקירה ואפילו הם יקחשו בבדיקה כשרים אומרים אחרונים גם הבית שמואל וגם החיקת מחוקק מוכח מוכח בשולחן ערוך שדווקא הם הכחישו זה את זה בבדיקות אבל אם יכישו את זה זה את זה בחקירות אז הם אז העדות שלהם נפצלה נכון השולחן ערוך כותב מפורש אפילו אם הכחישו בבדיקה כשרי אבל בחקירה לא נכון נו אז אני לא מבין זה שואל שואלים אחרונים מצד אחד אתה אומר בסעיף ט אם אחד אומר מת אחד אומר נהרג אז כיוון שסוף סוף שניהם אומרים שמת תנסה ובסעיף כאה כותב שאם הכרחישו זה את זה זה בחקירות אז זה דותם בטלה זה ממש סתירה 180 מעל ממש סתירה חזית אז החלקת מחוקק אומר ו דרך אגב החלקת מחוקק גם מסתיים מדברי שיטי גיבורים תראו במקור כד השיטי גיבורים מביא את הראש בתשובה עם שניים מעידים שמת אפילו אם יש הכחשה בדבריהם משיעים את אשתו כיוון ששניהם מדים מיתתו אחר כך הוא מביא את לשון הריז שני עדים המעדים על מיטת הבעל רק אחד אומר שמת ואחד אומר נהרג הועיל ומכחישים זה את זה אינם נאמנים ואין האישה נתרת עלפיהם אז לכאורה הריז בשם בשם זקינו חולק על הראש כבר יש כאן סתירה אז איך השולחן ערוך פוסק את שניהם? השולחן ערוך פוסק מחד גיסה בסעיף ט שאם אחד אומר מת ואחד אומר נהרג תנסא ובסעיף כאותב שאם הם מכחישים זה את זה זה בבדיקות אז כשרה אבל בחקירות בדיקים האחרונים היא פסולה כמו הרמבם בפרק ג' הלכה גכות עדות שאותו פסק השולחן ערוך בחוש משפט סימן א סעיף ב שאם הכחישו את זה זה בחקירות דותם בטלה למרות שאין בודקים את אנשים בדרישה בחקירה אבל הם בכל זאת הכריח שזה בחירה קירות אזם בטלה אז איך הדברים מתיישבים כן אז הבית שמואל שם כותב שאולי אחד מת ואחד נהרג זה כמו בדיקות זה לא חקירות ככה הוא כותב זה כמו מנה מנה לבן מנה שחור אבל באמת זה תמוע מאוד זה ודאי לא דומה למנה לבן מנה שחור כאן מדובר על מה משל בדיקות של גוף העדוד זה גדר דרישה זה לא גדר בדיקות יתרטא הבאתי פה את היד רמה בשני מקומות שמחלק בין שני שתי זוקי בדיקות. יש בדיקות שהם בדיקות יתרט כאלה א אבל יש בדיקות מהותיות כמו אם אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו שהרי צריכים למידה במהקנטלה. כלומר יש דברים פרטיים שאני יכול לומר שלא רמוסדתי למי יבדקו להי הם לא הקפידו לא זה עכשיו לא היה בראש מעיניהם להפחין בהוקצת תאנים אבל אם בדיקות כאלה שהם במהות גוף העדות איך הוא הרג אותו בסייף הרגו או בארירן הרגו זה ודאי בדיקות שהם חייבים לדעת אותם והם בדיקות מהסוג הזה זה כמו דרישה זה כמו חקירה ככה הוא גם חוזר על העיקרון בדף מ עמוד א' שיש הבחנה בין הוקצי תאנים לבין בדיקות יסודיות. להגיד שאחד מת ואחד נהרג זה כמו מנה שחור, מנה לבן, זה דבר תמוע. זה ודאי שכאן זה כמו בסייפה רגו, בארירן הרגו שאומר היד רמה זה ממש, זה גוף העדות. אז אם כן, איך אפשר לי את סתירת השולחן ערוך? אז באמת אפשר לומר וכאן אנחנו הולכים לדרך השלישית שבאמת מה שהתחדש בצורך בדרישה וחקירה בתורה אז יש פה באמת שני דינים דין אחד שבאמת צריך לדרוש ולחק כדי לברר את א לברר שגוף העדות הוא אמת אבל התורה חידשה כנות חידוש התורה חידשה וזה גזירת הכתוב שלכשי וובר שעדים הכחישו את זה בחקירות הרי שזה מטיל דופי ומום באמינות של כל העדות זה החידוש של התורה לא צריך להזדק לנמצא אחד מהם קראו בפסול עדותם בטלה צריך כאן להזדק לעדות שבטלה מצתה בטלה כולה לא כאן לא צריך להגיד בגלל עדות שהיא אתה יכול להזימה אני שואל שאלה פשוטה והגיונית למה עדים שהכחישו את זה זה בחקירות לראות כל העדות נפסלת. למה לא נגיד טוב את גוף העדות? הם לא הכחישו זה את זה. למה לא נקבל את גוף העדות? התשובה היא זה בדיוק מה שהתורה גזרה. התורה גזרה שברגע שחלק מהעדות נמצא שקר, הרי שזה מאפיל על כל העדות, זה פוגע בנאמנות של כל העדות. זה הנקודה של התורה. ויתרה מכך אפילו יש 100 עדים. מהדים ואחד מהם הכחיש בחקירות לא צריך להזדק להלכה שנמצא אחד מהם קרוב בפסול לא מה הסיבה שכל הכת נפסלת כי כל הכת הצטרפה לעד שקרן אז התורה גוזרת כיוון שהכת הצטרפה לעד שקרן אז זה כבר פוגע באמינות ובנאמנות של כל העדים גם אלה שכיונו עדותם מבחינתי כל הקת חשוד שודעה לשקר וזה החידוש של התורה בדרישה וחקירה ודרשתה וחקרתה ושאלתה היטב לא צריך להגיע לא לסברת השך ה אם הכחישו זה את זה בחקירות אז איך איך [‏צחוק] איך יכול להתקיים דין כאשר זמם לא צריך להגיע לזה גם לא צריך להגיע למה שאומר רב חיים אם הוקרשו את זה זה בחקירות אז עד שבטלה מצדה בטלה כולה לא מצד זה אם הכחישו את זה את זה בחקירות רות התורה חידשה שנפגעה מינותם ונאמנותם על כלל העדות שגם לאחשו לא הכחישו בה זה זה הפשט אז זה מה שהתורה אומרת עכשיו מתי התורה אומרת את זה התורה אומרת אם באים שני עדים ועכשיו הם עומדים תחת חקירה של בית הדין אז אם דרשו וחקרו ושאלו אותם ותוך כדי החקירה התברר שהם לא כיונו לא מכוונים אז נתגלה כלונם נתגלה שקרם אז אני אומר רגע אולי כל שקר אני צריך לחשוב אולי לא כל שקר אבל אם שני עדים לא באים ככת אחת אלא עד אחד בא להעיד ואומר נהרג והשני אומר לא השני לא הם לא באים כקת הם באים הם [‏צחוק] באים אחד מול השני אחד אומר מת אחד אומר נהרג אם הם לא באים כקט אחת ובאמצעות החקירות נתגלה כלונה אלא הם באים בכדי להכחיש אחד את השני אחד אומר מת ואחד אומר נהרג. אז כאן אין לי שום סיבה לחשוב ששניהם שקרנים. למה? הם לא באו ככת. הם כל אחד באו כעדות של יד אחד. אז אם הם לא באים כקת, אין לי סיבה לחשוב ששניהם שקרנים. אני אומר אחד מהם שקרן, אחד לא שקרן. אוקיי? אז זה מיישב את הסתירה בין סעיף ט לסעיף כא. בסעיף כא מדובר ששני עדים באים כקת אחת והם עומדים תחת המתקפה של הדיינים דורשים וחוקרים שואלים אותם אז אומר השולחן ערוך אם הם הכחישו את זה את זה בבדיקות בסדר אבל אם הכחישו את זה את זה בחקירות אז כל כל העדות חשודה בשקר אבל בסעיף ט מדובר ככה בסעיף ט מדובר שאחד אומר מת ואחד אומר נהרג ככה נאמר כן שלא מדובר שהם א באו הוא כקת אחת אלא כמו שהוא מדובר בצרות במקרה של הצרות כל אחת באה להתיר את עצמה היא לא עכשיו באה שלא שתי הצרות לא באות כקת הצרה באה ואומרת בעלי מת אני רוצה שתטיר אותי הצרה השנייה אומרת באה בעלי נהרג כל אחת נאמנת בכוחות עצמה אבל הם מכחישות זו את זאת אחת דוברת שקר אחת דוברת אמת ללא ספק אז כאן כאן הם הכחישו זה את זה בחקירות לא על ידי חיקור הדיינים אלא אחד אומרת מת אחד אומרת נהרג כל אחת באה בפני בלי עצמה לבית הדין אחת אומרת בעלי מת אחת אומרת בעלי נרק אז אין לי סיבה לחשוב ששתיהן שקרניות אז אני אומר אחת אחת דוברת אמת ואחת דוברת שקר אז ממה נפשך שתינו אומרות שהבעל הבעל מת אז מתירות לכן תנסו זה מה שאומר השולחן ערוך אז אמדנו מכן פשט שלישי אוקיי אז נסכם יש לנו כאן שלוש פירושים פירוש אחד של השך שאם הכחישו זה את זה בחקירות אז הסיבה שכל העידות נפצלת זה מידות עדות שאתה יכול היא אתה יכול להזימה רב חיים אם הקשו את זה בחקירות אז העדות שבתם מקצת הבתה כולה ומה שכרגע אמרנו זה דרך אגב זה גם נתיבות בסימן ל צי קטן א' זה יקח עוד 10 דקות אז אני לא וואו איך אפשר לוותר על הנתיבות מה אבל יש אוכל סליחה טוב אני כן הנתיבות רק אני אגיד משפט לך מהנתיבות איש לתעלם ממנו הנתיבות אומר מה הדין עם העדות ש אם העידו העדים בניסן שרוין לו לשמעון מנה בניסן אבל לא חקרו אותם אז אחר כך חצי שנה אחר כך חקרו אותם ואמרו שהם הכרחישו את זה בחקירות ב אתה מבין חצי שנה אחרי זה האם העידות שלהם נפסדת למפרע או לא? הנתיבות אומר כן נפסל. למה נפסל? למה נפסל? הרי מדבר פה על דיני ממונות. כן דיני ממונות. למה לא נגיד שתי עדויות? יש את העדות שלה זה העדות נגמרה כי בית דין ביטלו אז זה העדות נגמרה. אז אומר אומר הנתיבות לא מה שחז"ל ביטלו בדרישה וחקירה וביטלו דרישה וחקרה הכוונה רק את הדין הראשון לא צריך לבדוק ולחקור אותם אבל חז"ל את הדין השני שאם הם כחישו את זה בחקירות זה מאפיל על כל העדות שלהם את זה לא ביטלו זה דבר שמהתורה את זה לא ביטלו אם עכשיו הם נמצאו מוקחשים בחקירות וזה מטיל מטיל דופי בנאמנות ובאמינות של כל העדות זה חז"ל לא ביטלו חז"ל אמרו אל תחקור ותדרוש אבל אם הם הכחישו את זה בחקירות אז תחשון שהכל שקר אז מה אכפת לי שזה היה חצי שנה אחר כך חז"ל לא אמרו שזה סיפור דברים בעלמה זה דבר לא קשור זה לא בגוף העדות לא כמו שאומר רב חיים ובעצם הוא מביא ראיה מסימן לד סעיף ט ניכנס לזה אבל אבל לכאורה זה פה נפקמינה בין הפשט של רב חיים לבין הפשט השלישי שאמרנו שהוא הנתיבות בסימן ל ציב קטן א' מה הדין אם היה באמת הבדל העידו בניסן שרוב ונלווה לשמעון אחר כך חודש חודשיים אחרי זה חקרו אותם והתבטלה והתבצו שהם הכחישו את זה בחקירות האם העדות בטלה העדות של ההלוואה בטלה לפי הפשט השלישי שאמרנו אי אפשר לבטל כל מה שחכמים אמרו חכמים אמרו שלא צריך לבדוק ולחקור אבל אם מתבר שם שחקרו ויתבר שהם שיקרו אז זה מתאים דופי זה מתאים דופי על כל הנאמנות ואת זה חכמים לא ביטלו או זה הפשט של הרמבם זה הפשט של הרמבם שפתחנו הרמב"ם סובר שגם אחרי שחז"ל ביטלו דרישה וחקירה מה שהם ביטלו זה רק את הצורך הראשון את הצורך לדרוש ולחקור זה ביטלו אבל את ה את הדין הנוסף החידוש שאם התברר שעד אחד מהקץ משקר או שחלק מהעדות היא שקר שזה מאפעיל על כל הכת, שזה מטיל דופי בכל הכת שזה מטיל דופי בכל העדות את זה חז"ל לא ביטלו. לכן אומר הרמב"ם בפרק ג מעידות הלכה ג' אם אם נפסל אם אם כרשות זה את זה בחקירות כל העידות בטלה אוקיי זה יסבור הרמב"ם רבנו תם יסבור רבנו תם יסבור שכשחכמים ביטלו את החקירה כן אז הם לא רק ביטלו את הדין הראשון אלא גם ביטלו את הדין השני כלומר הם ביטלו את כל ההשלכות מתורת חקירה כל ההשלכות מהדין של דרישה וחקירה כולל העניין של הטלת הדופי בעידות. גם את זה חז"ל ביטלו. חז"ל כאילו אמרו, "תדע לך, מבחינתנו מספיק שגוף העדות הם מכוונים, זה עדות גבילה. גם אם הם כרחישו את זה בחקירות, סוף סוף ברגע שביתנו את הדרישה והחקירה, ביטנו לא רק את הצורך בדרישה וחקירה, אלא גם את כל ההשלכות שלה, גם את ה גם את את הנושא של הטלת הדופי, גם את זה ביטלנו. אז לכן אומר אומר רבנו תם בכדי לומר שעדים שהכחישו את זה את זה בעדות אישה לאוסרה על בעלה שעדותה מתבטלת ויש כאן מקום לתביעת האב חייבים לומר שיש דין דרישה וחקירה בהדות אישה להוסך לבנה חייבים לומר את זה רק אם אתה אומר את זה אז העדות בטלה כי הפסול בדרישה ורקה מאפיל על כל העדות אבל אם אתה אומר שאין אין אין אין צורך בדרישה וחקרה בעדות דשערה בעלה אז מה אכפת לי שהם הכחישו את זה את זה זה בחקירות מה אכפת לי סוף סוף חז"ל לגמרי ביטלו את כל העסק של דרישה וחקירה אז יש כאן עדות כשרה אז הנה עסקת על בעלה היא מפסידה כתובתה הכל היה טוב ויפה כלומר העדות של הרב הייתה העדות של הבעל הייתה גבילה מה סובר הרמבן הרמבן יסבור כמו רב חיים כמו המסלול של רב חיים דהיינו כל זמן שהייתה דרישה וחקרה מהתורה אז גוף החקירה היה חלק מהעדות. זה של תורה חיג'ה. זה מה שאומר רב חיים. ואז אני אומר עדות שבטלה מצתה בטלה כולה. אם הם הכחישו את זה בחקרות מה חז"ל עשו? חז"ל הוציאו אמרו אין דרישה וחקירה. אז בעצם אמרו שדרישה וחקירה זה כאילו לא מגוף העדות, כאילו הכחישו את עצמם מחוץ לבית הדין או בסיפור דברים שלא קשור בכלל. אז זה לא פוגע בעדות. כך סובר הרמבן. אבל אם עיקר העדות הוא בדיני נפשות, אוקיי? אז כיוון שעיקר עדו בדיני נפשות, אבל בדיני נפשות, בדיני נפשות אח הקירה היא חלק מגוף העדות, אוקיי? אז כיוון שהיא חלק מגוף העדות אז כבר אתה לא יכול בדיני ממונות להוציא את זה אחרי ש זה הספחה של הרמבן לכשעיקר העדות הוא בדיני נפשות ובדי נפשות צריכים דרישה וחקירה ממילא הנתונים של הזמן והמקום על כורכך נכנסו לתוך גוף העדות אחרי שהם נכנסו לתוך גוף העדות אז גם לגבי דיני ממלא דוד חשבים בתוך גוף העדות אז אתה לא יכול אז אתה אומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה זו הסיבה של הרמ"בן. זו הסיבה שהרמבן אומר. כיוון שעיקר העדות הוא לדי נפשות אז גם לדיני ממונות החקירות נחשבים מגוף העדות. ולכן אם הם הכרחיש זה את זה בחקירות אז אני אומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ככה אפשר לשב את שלושתים. תודה רבה. ‏am