שיעור כללי | כתובה דאורייתא או דרבנן |ראש הישיבה הרב אהרן פרידמן

[מוזיקה] נעסוק היום בעזרת השם ב בסוגיה של כתובת דאורייתא ודרבנן בעצם כמעט דף י עמוד א' בחינת הגמרא כמעט כולו סליחה עוסק בעניין הזה זה עניין ש נמצא בעוד כמה מקומות במסכת כמו ש ראיתי מדף מקורות אז נפתח אומרת הגמרא איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל משום רבי שמעון בן אלעזר חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבטולה מ ולאלמנה מנה והם האמינו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן אז כאן יש ממרה פשוטה של א של רב נחמן אמר שמואל בשם רבי שמעון בן אלעזר שממנו רואים לכאורה שהכתובה היא דין דרבנן בלבד כי הרי אם זה היה מדאורייתא כמו שרשי כמו שרשי אומר יבכו ב דאורייתא לא היה נאמן פקיה אלא בעדות זה לא דאורייתא אלא זה דין דרבנן חכמים תיקנו הם אמרו והם אמרו ובפשטות לא מובא לא מובא מי שחולק על זה והגמרא מביאה את זה ככה ב בהבנה פשוטה ממשיכה הגמרא תנא או אילו כנס חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיית אומרת הגמרא קנסה מהי קנסה אלא אמה הואיל ותקנת חכמים הוא לא תגבה אלא מן זיבורית רבן שמעון בן גמליאל אומר כתובת אישה מן התורה אז כאן אנחנו מוצאים כבר שיטת תנאים דעת רבנו ש גמליאל שהוא אומר שכתובת אישה היא מן התורה שואלת הגמרא מי אמר רבן שמעון בן גמליאל אחי והתניה כסף ישקול כמוהר הבתולות שיהיה זה כמוהר הבתולות ומואר הבתולות כזה מכאן שסמכו חכמים לכתובת אישה מן התורה זה דעת הנקם הרבן שגמל אומר כתובת אישה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים אז יש לנו שאלה מה דעתו של רבי שמ בן גמליאל אומרת הגמרא היפוך תהפוך את ה את הברייתא ורבנו שגמל אומר שזה דאורייתא אומ חזי דפח בתרייתא הפוך קמייתא אז הגמרא מביאה את ה את ה משנה שנמצאת בדף קי אם נפתח רגע אחד בדף קי עמוד ב כתוב כך נשא אישה באמצע המשנה בקי עמוד ב' נשא אישה בארץ ישראל וגרשה בארץ ישראל נותן למות ארץ ישראל טוב זה פשוט נשא אישה בכפו קיה וגרשה א סחה נסה אישה בארץ ישראל וגרשה בכפו קיה נותן לה ממות ארץ ישראל נשא אישה בכפות קיה וגרשה בארץ ישראל נותן למות ארץ ישראל רבן שמם בן גמליאל אומר נותן לה אמהות קפוטקיא נסה אישה קפוטקיא וגרשה קפוטקיא נותן לה גם אמהות פ קיה מה פשר המחלוקת שם ב ב במשנה אז הגמרא שם מסבירה ש הגוף הקשי קט נסה אישה בארץ ישראל בגש בכפות קיה ארץ ישראל אלמה בתר שיעבוד אזלינן אם ספ נשה איישה וכפות קיה בגש נותן להות ארץ ישראל אלמה בתר גובין אזלינן אמר רבה מכולה כתובה שנו כאן כסבר כתובה דרב ן וכאן הגמרא הבבלית מניחה שהמאה של קפוטקיא הייו מאות גדולות יותר מאשר המאות של של ארץ ישראל היה הגודל זה לא היה רק גודל היה לפעמים גם את ה כמה כסף כמה מתכת יקרה יש וכמה סיגים יש במתכת אז זה היה ככה הבבלי מבין שכפות קיה מ יותר טובות מארץ ישראל בבן שם גמליאל אומר נותן להם עוד קפוטקיא בכל מקרה הולכים לפי ה שיע בודה אין כולי כתובה אם הוא נסע אותה קפוטקיא ואחרי זה עלו לארץ ישראל הכל מלי לארץ ישראל עדיין צריך לשלם לה את הסכום היקר יותר למה למה אין כולי כתובה שנו כאן אז אומר מה כסבר כתובה דאורייתא אז ככה גם הבבלי בפשטות בדף קי שב שם גם כתובת זיתה לכן צריך להפוך את הבריתה ולהגיד שרבן שמעון בן גמליאל אומר כתובת אישה מן התורה טוב עד כאן א עד כאן הגמרא שלנו יוצא אם כן שיש ממר של רבי שמעון בן אלעזר שעל פי הנאמר הדין של שמואל שהאומר פתח פתוח נאמן להפסיד כתובתה והיא נאמרה לכאורה בפשטות לפי השיטה של כתובה דרבנן כי הרי כתוב חכמים תיקנו לבנות ישראל בתו 200 נה והם האמינו וישנה מחלוקת ישנה מחלוקת נוספת של בין בין רבן גמליאל לבין תנ קמה שמופיעה בכמה ברייתות אבל היקרה במשנה בדף קי כדאי ללכת עם המשנה שהיא עיקר גדול אז המשנה דף קי שמה יש מחלוקת בן אדם שהתחתן עם אישה ב בכפו ועלה לארץ ישראל וגירש אותה בארץ ישראל שלפי תנ הקמה נותן לה ממות ארץ ישראל ולפי רבן שעון בן גמליאל נותן ל ממאות קפוטקיא והבבא מבין בהבנה פשוטה שהסיבה היא בגלל שמאות כפות קי ה שבות יותר ממאות ארץ ישראל גדולות יותר מאות ארץ ישראל לדעת תנ קמה זה כולי כתובה שנו כאן הכתובה היא דרבנן והקלו על זה שעלה לארץ ישראל הוא לא צריך לשלם עכשיו לטרוח כנראה להביא אמאות קפוטקיא אלא יכול לתת לה לפי הכסף שיש בארץ ישראל שהוא שווה פחות מהכסף של קפוטקיא ואלי אפשר אפילו לומר שיש כאן איזה אומדנה כזאת שת הכתובה מראש נתנו לפי מה שיהיה בסוף ואילו דעת רבן שמעון בן גמליאל שלא הוא צריך לתת לה לפי מה שהוא השתעבד לה אין דבר כזה כולה כתובה כיוון שכתובה היא דאורייתא עד כאן א בבבלי יש הבאתי בדף כאן את הירושלמי זה נמצא ב בעמוד שתיים למעלה נותן לה ממאות ארץ ישראל הד המרה שמטבע ארץ ישראל יפה מכל הארצות הירושלמי לא תופס שמאות קפוק יותר טובות אמרות שארץ ישראל המרות הכי יפות הכי טובות אדם מסייעה למן דאמר כתובת אישה מדברי תורה ודלה כרבן שמעון בן גמליאל דתני כתובת אשה מדברי תורה רבן שמעון בן גמליאל אומר אין כתובת אישה אלא מדברי סופרים אז זה בדיוק הפוך אם אני אומר ש שנותן לה אמות ארץ ישראל זה דעת הנקמה כי מאות אר ישראל הם הם חשובות יותר והם הם מאות הם המאות הגדולות ואילו רבן שוים גמליאל אומר שאפשר לתת מהמאות הקטנות אז המחלוקת היא הפוכה כמובן ש הירושלמי מתאים לבריתה הראשונה אצלנו בבבלי בדף י ש הבריתה אמרה רבן גמליאל אומר שכתובה כתובת אישה אינה מדברי תורה אלא מדברי אלא מדברי סופרים אז יש כאן מחלוקת בבלי וירושלמי לגבי המעות של ארץ ישראל האם הם טובות יותר או פחוות יותר יש שאלה גדולה מה דעת רבן שמון בן גמליאל יש בזה נפק מינה הנפק מינה היא יש לנו כלל גדול כל מקום ששנה רבן שמעון בגמל במשנתנו הלכה כ אותו חוץ מערב צידן וראייה אחרונה אז כאן יש לנו גם את המקרה הזה המקרה שלנו שכאן הרבן שון גמליאל שנה במשנתנו אם אנחנו אומרים כפירוש הבבלי אז רבן שום בן גמליאל סובר שכתובה דאורייתא וכך צה להיות ההלכה ואם אנחנו אומרים כשיטת הירושלמי רבן שג אומר שכתובה דרבנן והתוספות באמת אומר משמע ד כתובה דרבנן וכן באישה רבה גבי אין לה כתובה כמר מהתת רנן כתובה שלא צה לסתם דש ובה דרבנן וקשה נהגו לכתוב בכתובה כסף זוזה מתן הכוונה בכתובות של בני אשכנז דחזו ליכי מדאורייתא ואומר רבנו תם סמכין הרב גמליאל דמתניתין דפרק בתרא דמת נמי בסמוך דאמר נותן לה ממאות כפויה דכס כתובה דוריתה וקיי מלן כרבן שמעון בן גמליאל במשנתנו א אז כבר הראשונים האחרים שהם חולקים ושומים שכתובה דרבנן יש להם בעיה גדולה עם הכלל של רבן שמון בן גמליאל ש משנתנו אז יש כאלה אומרים שהכלל הזה הוא לא תמיד וכאן יש יוצאים מן הכלל וגם הגמרא שם בעצמה הקשתה על רב שמעון גמליאל ועוד דברים שהם פשוטים לכל מי שלומד את הפשט בסוגיה הזאת אז לא לא נעריך בהם רק נקודה שהייתי אומר הייתי אומר לחיזוק שיטתם של הראשונים שאומרים שכתובה דרבנן ולא דאורייתא שאם אנחנו נשאל מי הוא הסמכות לקבוע האם המעות של ארץ ישראל טובות יותר אופ טובות פחות זו שאלה של מציאות זה לא שאלה של למדס זה לא שאלה של סבורה שאמ שבזה אנחנו פוסקים הולכים עעם הבבלי ולא כמו הירושלמי השאלה של מציאות ובבל לא בהכרח היו בקיים באיחות של המטבעות של ארץ ישראל אבל אנשי ארץ ישראל הם הרי הם הרי השתמשו במטבעות הללו שלהם והם ידעו שהמטבע האלה שבות יותר זה לא דברים שנאמרו בשביל שבחה של ארץ ישראל זה כסף זה לא משהו שאפשר להגיד אותו התורה של ארץ ישראל טובה זה זה כבר היה ויכוחים בין אנשי בבל לארץ ישראל אבל לגבי האם המאות האלה ה מאות משובחות יותר או פחות ז כבר שאלה זה האמת שעיקר השימוש בארץ ישראל ב בימי התנאים היה באמת בכסף מאוד משובח מה שהגמרא קוראת כסף צורי כסף צורי עכשיו לא ניכנס לכל השאלות אבל הגמרא אומרת שכל הדינים דאורייתא הם נמדדים בכסף צורי מה זה כסף צורי כסף צורי זה כסף מהעיר צור בעיר צור הי היייתה מטבעה של א של מטבעות כסף ושמה הכסף היה מאוד זה זה עניין היסטורי שמה הכסף היה כסף נקי מתכת של כסף נקיה והם היו שוות המטבעות צוריות היו שוות הרבה יותר מהמטבעות הרגילות והמטבעות הרגילות שבארץ ישראל היו רגילים להשתמש בכסף בכסף צורי זה אז באמת יש גם סמך היסטורי לדעה של הירושלמי ואז יכול להיות שאפשר להגיד כתובה דרבנן והלכה כרבן שמעון כהלכה כרבן שמעון גמליאל שהוא סובר שהוא סובר לכאורה כתובה דרבנן אבל זה מבחינת ההלכה עדיין מבחינת מבחינת הסוגיות בבבלי אז יש לנו מצד אחד יש סוגיה בדף קי שם אנחנו רואים שרבן שוג סובר שכתובה היא היא דאורייתא ומצד שני יש לנו כמה וכמה סוגיות שבהם בפשטות מתעלמים בכלל מה מהאפשרות הזאת שכתובה דאורייתא לפשוט לגמרא בלי אפילו לדיין שהכתובה היא דרבנן אחת הסוגיות זה מה שהביאה מה שהביא תוספות מסוגיה מסכת יבמות יש את המשנה המפורסמת שכבר הזכרנו אותה כמה וכמה פעמים המשנה של א של האישה ש שהלך בעל דנת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך זו משנה שנמצאת ב בפרק עשירי במסכת יבמות בדף פז עמוד ב האישה שלח בדנת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך אז על פי ההלכה האישה הזאת יכולה להנס גם על פי עד אחד חכמים התירו לה להנס אפילו שאין דבר שבבה פחות משניים בגלל הסברה שאישה דייקה הו מין סבה היא בודקת טוב טוב ונישאת התחתנה על פי היד אחד הזה ואחר כך בא בעלה קרה שהיא לא דקדק כמו שצריך תצא מזה ומזה היא לא יכולה לחיות עם בעלה השני כי היא בעצם חייתה איתו ככש הייתה אשת איש היא לא יכולה לחזור לבעלה הראשון כי מחשיבים את זה שהיא זינתה תחתיו אפילו שזה היה זה לא היה ברצון הוא צריכה גט מזה מזה באמת יצחק גת מ דאורייתא רק מהבעל הראשון אבל חכמים צריכו גם מהשני ואין לה כתובה זה מה שנוגע אלינו ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה אז מה הפשט שאיין לה כתובה לא על זה ולא על זה אז את זה אומרת אומרת הגמרא שהתוספות מפנה אליה בדף פט זה אין לה כתובה מה הי טעמה למה אין לה למה אין לאישה הזאת כתובה תקינו לה רבנן כתובה כדי שלא תהיה כלה בעיניו להוציאה כל הסיבה שחכמים תיקנו כתובה אומרת הגמרא זה כדי שהבעל לא יוציא את האישה בקלות כי בלי כתובה אז אם לא מוצא חן בעיניו היא לא מוצאת חם מניו יכול להוציא אותה בקלות חכמים לא רצו שיוכלו לפרק את התה המשפחתי את המשפחה היהודית בקלות לכן הם תיקנו כתובה ואנחנו מוצאים בגמרא שפעם מישהו אמר לזה למה אתה לא מגרש את אשתך היייתה לו אישה אישה רעה אז אומר למה אתה לא מגרש אותה אומר לו כתובתה מרובע ויש לי בנים אמנה אלו שני שני הסיבות שגרמו לאנשים לא לא לגרש את ה את את הנשים שלהם הכתובה המרובה אז חכמים תיקנו כדי שלא יגרש במקרה כזה התה קלה בעיניו להוציאה פה אנחנו רוצים שהוא יגרש אותה ולא רוצים אם אנחנו ניתן לו נטיל עליו את הכתובה אולי יש חשש שהוא ינסה לעשות כל מיני טריקים ככה מורידים את הכתובה אין גם טעם בתקנה של הכתובה לכן חכמים ביטלו את התקנה שלהם פה הרי לפנינו שמשנה פשוטה במסכת יבמות שאומרת אין לה כתובה לאלא על זה ולא על זה אז זה זהי כמן דאמר כתובה דרבנן כי הרי הנימוק שאין כתובה זה מהמה תמה תקנו רבן כתובה שלא תהיה כלה בנובי אז הנה גם כן גמרא פשוטה ככה כמו השיטה הזאת כל זה חוץ ממה ש הממרה של של שמואל ש של שמואל שהבאנו ישנה עוד גמרא שממנה עולה בפשטות ש הכתובה היא דרבנן בלי שום בלי שום פקפוק ובלי שום בלי שום דיון וזו גמרא זו משנה משנה במסכת מסכת גיטין נמצא גם גם פה בעמוד בעמוד השני כתוב כך אני זקין זה פרק חמיש מסכת גיטין המשנה הראשונה אני זקין שמין להם בעיית ובעל חוב בינונית וכתובת אישה בזב רבי מאיר אומר אף כתובת אישה בינונית אז יש לנו כאן שלוש דרגות נזקין שמין להם בידית יש פסוק בתורה מתו שדה ומתו קרמו ישלם על בעל חוב הוא צריך פורעים לו מ מקרקע אז אפשר לתת בבי באמת היה אפשר מזיית מעיקר הדין אבל חכמים חכמים תיקנו שיהיה לבעל שבעל חוב ישלמו לו בינונית כדי שלא תנעל דלת בפני בפני לובין המלווה לא רוצה לתת כסף כי אומר אחרי זה מה תחזיר לי תיתן לי זיבורית אז חכמים תיקנו בינונית וכתובת אישה בזיבה אישה נשארה בזבוג מרא מסבירה שם למה כתובת אישה בזב שיותר מ שהאיש רוצה ליסה האישה רוצה להינשא אז השאירו את זה כדינו מה זה השאירו את זה כדינו אם כתובת אישה זה מדאורייתא אז לכאורה זה היה צריך להיות היה צריך להיות בידית אומר אומר תוספות זה שאלה לא שלי שאלה של תוספות וכתובת אישה בזב בגמרא מפרש טעמה משום ד יותר ממה שהאיש רוצה לסאה האישה רוצה להינשא וקשה דלמן דאמר כתובה דאורייתא ליפ לה בפרק מה ד כתובות מ כמו הר הבטולות פסוק כמו שאנחנו מכירים ב בספר שמות אם מאן ימאן אביה לתיתה לא כסף ישקול זה ב מפתא כסף ישקול כמו ער הבתולות אז אז הגמרא דורשת שיהיה זה כמער הבתולות ומואר הבתולות כזה אז יוצא שהכנס של מפטה שהוא הצלח לשלם 50 כסף 50 כסף זה 200 200 זוז אז הכנס הזה הוא כמו מואר הפטורות ומואר בתות הוא כמו זה והנה עונס ומפתה הרי משלמים מן העידית אז גם זה היה צריך להיות עידית ככה שואל התוספות הומ בתולות כזה מדאורייתא דינה עידית ומה הפקיעו חכמים דינה יתמה ורבי מאיר נמי דאמר דינה ב בינונית כסבר כתובה דאורייתא בפרק אף על פי אפילו רבי מאיר שאומר שזה בינונית למה בינונית הרי רבי מאיר סובר זה גם גמרא שה הבאנו מקורות הוא סובר בגמרא בפרק חמישי משנה בפרק חמישי המשנה הראשונה בפרק חמישי ובגמרא שם מבואר שרבי מאיר סובר שכתובה זה מדאורייתא אז איך זה מסתדר ויש לומר טעמה דפקו חכמים דינה כדאמר בגמרא ר מסביר התוספות באמת מדאורייתא הייהה צריך להיות עידית אבל חכמים אמרו שזה לא יהיה בידית למה כ דמר בגמרא לגבי בעל חוב הגמרא שם אומרת על בעל חוב למה בעל חוב דינו הבינונית כדי שלא לינל דלת בפני לובים אז אם ככה אז למה לא ניתן עידית הגמרא שואלת אז שישלם מהידית אם לבית ולא היה לך לשלם תיקח מהידית של תי נול דלת אמרת הגמר לא שלא ייראה אדם שדה יפה לחברו ויקפוץ וילונו יתן לו אזה הלוואה טובה משהו יפתה אותו עכשיו יש אנשים שהם לא חכמים גדולים בענייני ממון אז הוא אומר תשמע בוא יש לי כאן עסקה בשבילך זה כמו היום שעושים הבנק אומר לך בוא ניתן לך כל מיני מוכרים למניהם שרוצים רכב רוצים לפתות בן אדם שאיין לו יכולת לשלם אין לו יכולת לשלם על רכב במקום להסתפק במועט ולנסוע באוטובוס או לנסוע ברכב פשוט מה עושים ה החברות של הזה אמ לך בוחני ניתן לך גם כן מימון נותנים לך הלוואה ונותנים לך את ההלוואה שהם נותנים לך אתה משלם להם ומקבל את האוטו ועכשיו מתחייב ל36 תשלומים עם ריביות והכל ואם לא תשלם יעקלו לך את האוטו יעקלו לך זה אז הם בסוף יוצאים רק רק מורווחים יוצאים מהדבר הזה אז ככה חששו חכמים שלא תתפתח תרבות כזאת שברגע שאנשים יכולים לקבל קרקעות טובות הם יתנו הלוואות לאנשים הלוואות בתנאים טובים אבל שהם מבינים שיהיה קושי להחזיר הבן אדם עצמו לא אז םנ אפשר אם יחזיר יחזיר אבל יש לו 20% 30% סיכוי שהוא יקבל קרקע עידית יעשה את זה לכן חכמים אמרו עד כאן אנחנו לא רוצים לייצר תרבות כזאת של לקיחת הלוואות א ש שהמטרה שלהם בסוף זה לעקל לאנשים את הנכסים אז הבעל חוב אומר תשמע ב בינונית טוב נו בשביל זה לא שווה לי כל כבר לא שווה כוח להתאמץ אז אומר אז אומר התוספות על פי זה ויש לומר תעמ דפק ח מדינה קדמה בגמרא לגבי בעל חוב שלא יראה אדם לחברו שדה נעה ויאמר אקפוץ לונו החינמי חשו חכמים באישה שמה תקנית כדי שיגרש ותגבה כתובה אז כאן תוספות אומרים חידוש גדול עד כדי כך אני מעצמי לא הייתי אומר שאישה הרי מצד אחד אנחנו אומרים תו למ תו תדו מלמ תו ארמלו וגם אנחנו אומרים יותר מ שאיש רוצה ליסה האישה רוצה נסה תוס בעצמו שם לב לזה בהמשך ועכשיו אומרים לא אנחנו לא נתן עידית יש חשש אם זה עידית אז האישה היא היא תתגרש ממנו כדי לקחת כדי לקחת את הקרקע כדי לקחת את הקרקע העידית היא תתגרש ממנו זה דבר רחוק דבר רחוק אישה לא מתגרשת בשביל להרבות לעצמה נכסים מה היא תעשה עם הנכסים האלה אישה רוצה אישה בק טפלות מתשעה קביין ופרישות זה גם דבר ש בהיגיון לא זה לא כמו הלוואות הלוואות יש אנשים שזה המקצוע שלהם לעשוק אנשים אחרים להלוות לקחת זה זה יש כאלה אנשים מתפרנסים מזה נשים זה לא זה לא הדרך הרגילה אישה לא מתגרשת בעלה בשביל לקחת איזה איזה קרקע מה תעשה אחרי זה מי מה מה זה לא כמו היום שאפשר להתחתן פעם שנייה ושלישית ורביעית וזה זה זה היה מאוד קשה היה מאוד קשה ל להתחתן שוב אז על כל פנים אבל התוספות מתוך הדוחק מתוך הדוחק נאלץ להגיד את ההסבר הזה אחרת לא מובן למה המשנה הפשוטה אומרת שדינה בזיוריאנו דוריתה אומר שזה בנונית אז על כל פנים א בלי התירוץ של תוספות שיש בו דוחק פשטות המשנה והגמרא שם במסכת גיטין גם היא אומרת שזה כתובה דין כתובה הו דין דרבנן לגמרי והתעלמות מוחלטת מהדעות ש דאורייתא גם בגמרא אין איזה דיון על זה אין איזה שאלה על זה כלום מעניין אצלנו לא הבאתי כאן אצלנו ברבנו קרסקס הוא מתייחס למה שכתוב מה שכתוב הי הגמרא אצנו כן נביאה אומרת הגמרא הועיל וקנס חכמ לא תגבה אלא מן זיבורית לא זיבורית כתובת ישהן התורה אומר כתוב התורה ולכן מה גובה ולכן גובה מן מן העידית ככה אומר רבנו קרסקס אחרת אחרת מה רבן שעון בן גמליאל אומר מתייחס לזה אבל האמת שגם אצנו בגמרא הלשון קשה מאוד הלשון קשה מאוד כי הרי כתוב אתנה אילו קנס חכמים לא תקבל מן זיבורית ואז הגמרא אומרת הגמרא מתחילה לדון על הבריתה הזאת מתוך עצמה לפני שהיא משלימה את הבריתה הרי בדרך כלל דרכה של הגמרא להביא בריטה בשלמותה ואחרי זה להגשות ולדון מתחילה לדון על הד של תנ קמה אומרת מה קנס לא תקנת חכמים ואז רבן שמעון בן גמליאל אומר כתובת אישה מן התורה ולזה בכלל אין התייחסות אז נו ואז כמה ואז מה ואז מה משלמים אני הייתי אומר בפשטות ש שתי דרכים בביאור הפשט בגמרא אצלנו דרך אחת הייתי אומר שגם רבן שמן גמליאל סובר שזה מן זיבורית רק הוא בא להגיד מה שאתם אמרתם שהטעם שזה הזבי בגל שזה כנס חכמים זה לא נכון זה לא נכון יש יש אולי סיבה אחרת זה לא נכון שהכתובה הכנס חכמים למה רבן שמן גמליאל ה קפץ ואמר את זה הוא קפץ אמר את זה כדי שאנשים לא יוציאו מזה נפק מינות אחרות איזה נפק מינות מאות כפו קיה מאות ארץ ישראל אבל לגבי זיבורית הוא לא חלק הרי יש רבן שון גמליאל הדעה שלו היייתה נשמעת זה לא אחד שאפשר היה ל להוציא את הדעה שלו כמו שהיום בתקשורת מוחקים אנשים את הדעות שלהם א זה ה רבי דה הנשיא כל מה כל מה שאמר רב שן גמליאל נכנס למשניות הנה ישלנו משנה מפורשת שם במס מסכת גיטין איך לא מוזכר דעתו של שם גמליאל האפשרות השנייה שיותר נראית לאני דעתי בפשט של הגמרא אצלנו זה ש בגלל שהגמרא דנה בבריטה לפני שהיא זה שזה לא מגוף הבריתה אלא הגמרא הביאה לשון אחרת שנאמרה במקום אחר שרב גמל אומר כתובת ישה מן התורה והצמידה את זה לבריתה הזאת הצמידה את זה לבריתה הזאת אבל זה לא היה במקור במקור זה לא נאמר לא נאמר בבריתה הזאת איך שלא יהיה יה רבנו קרסקס אצלנו תסתכלו מי שרוצה אומר מפורש שלפי מי שאומר עידי מי שאומר מ התורה צריך להיות עידית אז קשה עליו למה זה לא כתוב במשנה למה זה לא כתוב במשנה במסכת במסכת גיטין טוב זאת הסוגיה מסכת גיטין יש עוד סוגיה ש אצלנו שלא חסנו לה רק הזכרנו אותה וזה הסוגיה בפרק אף על פי אז בואו נפתח רגע נראה גם את הסוגיה הזאת ונסכם לעצמנו את כל אחרי שנראה את זה נסכם את כל הסוגיות שראיינו בשס לגבי האם כתובה היא מדאורייתא או האם כתובה עם דרבנן אז המשנה בתחילת אף על פי בדף נד עמוד ב אף על פי שאמרו בתולה גובה 200 ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפילו 100 נ יוסיף נתארמלה או נתגרשה בי וסים מ הנשואים גובה את הכל רבי לזר בן עזריה אומר נשואין גובע את הכל מנ רושים בתולה גובה 200 לש לו כתב לאלה מנת לכונס טוב זה מחלוקת לגבי תוספת כתובה לא הנושא שלנו עכשיו מה שנוגע אלינו רבי יהודה אומר אם רצה כותב לבתולה שטר של 200 והיא כותבת התקבלתי ממך המנה היא יכולה לכתוב לו אחרי זה א שובר שהיא קיבלה היא קיבלה מנה ואז ככה הוא יהיה חייב לתת לה רק מנה ולא ולא 200 ולאלמנה מנה הוא צריך לכתוב למנה והיא כותבת התקבלתי ממך 50 זוז רבי מאיר אומר כל הפוחד לבתולה עם 200 למנה ע מנה הרי זו בעילת זנות אין דבר כזה מתנגד ל מתנגד לרעיון הזה של רבי יהודה איך אפשר רבי יהודה נותן לנו דרך לעקוף לעקוף את הכתובה אז הגמרא אם תפתחו רגע בדף בדף נוו עמוד א' אז הגמרא שם אומרת תעמ כתבה לה אבל על פה לא רק אם היא נותנת לו שובר אבל הוא לא יכול לא יכולים לעשות א לעשות תנאי המי דבר שבממון הוא שהוא בנישואין מה הוא יגיד לה ה יגיד לה אני נותן לך זה על מנת שהכתובה שלך ימנה הרי זה דבר שבממון ושמי לרבי יהודה דאמר דבר שבממון תנאו קיים תניה אומר לאישה רי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ונאו בטל דבר רבי מאיר רבי יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים אז מה אכפת לנו למה לא מתנים למה נותנים את הכתובה 200 ואחרי זה היא כותבת לו שובר מה זה העקיפה הזאת אומרת הגמרא כסו רבי יהודה עכשיו אנחנו הינו עכשיו זה פה נהיה הפוך כמו שאומרים הפוך על הפוך מה הפשט רבי הרי באמת דאורייתא זה חמור יותר רבי מאיר סובר שמתנה מה שכתוב בתורה תנאו בטל רבי יהודה אומר תנאו קיים אז אם תנאו אז אנחנו חייבים להוריד את זה לידי רבון ואז אז להעלות את זה ליותר מדאורייתא כי דאורייתא יש לו את את הרמה שלו אומרת הגמרא כסו רבי יהודה כתובה דרבנן חכמים עשו חיזוק את דבריהם יותר משל תורה ולכן חכמים אמרו ש בכתובה כל כך חכמים חיזקו את הכתובה שאין אפשרות להתנות עליה חים חים לא רצו להתנות לא רצו לאפשר התניה לכתובה זו דעת רבי יהודה אז רואים שרבי יהודה סובר כתובה דרבנן ובדף ו עמוד ב לגבי רבי מאיר שאומר שכל הפוחת הי אומר כל הפוחת כל הפוחת אפילו בתנא אז אומרת גם אפילו בתנא זא אומרת אפילו מי שעושה תנאי אלמה כסבר תנאו בטל וטל כיוון דמר תלח למנה לא שמכה דעתה ובל בלתו בהילת זנות ואז ש לרב מד אמר כל מדנ מה שכתוב בתורה תנאו בטל אב בדרבנן תנאו קיים אז למה כאן התנאי לא לא פועל אז אומרת הגמרא כסו רבי מאיר כתובה דאורייתא אז רואים שרבי מאיר הוא סובר שזה כתובה היא דאורייתא על הדבר הזה יש שאלה גדולה מה השאלה הרי מה לשון רבי מאיר במשנה כל הפוחת לבתולה מ2 ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות אז הוא דיבר גם על גם על א בתולה וגם על אלמנה והרי אלמנה זה ודאי מדברי סופרים ככה הרי בגמרא אצלנו כתוב יש אופציה שנייה שה הגמרא מעלה לגבי מה שכתוב שרבן גמליאל אומר שכתובה כתובה זה אז אומר שמדובר על כתובת אלמנה כתובת אלמנה זה מדרבנן לא מוזכר בתורה כסף ישקול כמו הבתולות זה אלה שדרשו אז אומר א אז על זה זה שאלה גדולה אז על זה יש כמה דעות בראשונים הבאנו את זה כאן בעמוד מספר שתיים כתוב ככה הרית וזל כתב כסבר כתובת דאורייתא ואם תאמר תיתן קטנה בין בתולה בין אלמנה ואילו אלמנה מינלה כתובתה דאורייתא ויש לומר מדק רילה אלמנה על שם מנה זה מתייחס לג בדף י עמוד ב' הגמרא הגמרא אצלנו בדף י עמוד ב יש א יש משנה המשנה אומרת בתולה כתובתה 200 ואלמנה מנה אומרת הג מה היא אלמנה אמר רב חנא בגדתה אלמנה על שם מנה אחרנים אומרים קצת מסתמכים מה זה על שם מנה אז אבל לי נראה שזה זה נוטריקון אין לה מנה זאת אומרת אין לה את המנה הנוסף שיש אולי אבל לא משנה א ש לא נסביר דרשו את המילה אלמנה שמופיעה בתורה שבי אלמנה בית אביך כל אלמנה ויתום לא תענון מה זה אלמנה אלמנה זה אין לה מנה או שיש לה רק מנה או למנה איך איך שנרצה לדרוש את זה אומרת הגמרא שם בעצמה אלמנה מן הארוסין ק לממר הד דקר אלמנה אנ מקר אלמנה אמ באוריתא ק לממר דין רבנן ד מתקלה מנה ומי כתב קרא לעתיד אין ואז מביא פסוק שם בספר בראשית שזה התורה כבר כתבה על שם על שם העתיד התורה כתבה את זה אזב זה דבר מוזר כאילו צריכים להבין אותו מה הפשט בזה התורה כתבה על שם התורה כתבה על שם העתיד הפסוק שמה אצל חידק אלו הולך קדמת אשור אז זה זה כיוון ש יכול להיות שבשעה ש נתנה תורה לישראל בהר סיני נכון שבזמן שזה קרה שהיה את ארבעת הנערות עוד לא היה אשור אבל כשהתורה ניתנה כבר היה אשור אז יכול להיות שנתנה תורה כתבו את זה על פי מה שניתנה תורה זה לא ה זה לא לכאורה לא לא ראיה גמורה שהתורה קוראת כאן וגם פה כבר התורה קוראת קורת דבר כזה טוב אז אריתה אומר אולי בגלל שקוראים לא אלמנה אז זה דאורייתא אנמי לעולם כתובת נה דרבנן מ הוא לא פליג ר בין כתובה לכתובה זה מדין לא פלוג כזה הריאה יש לו תירוצים אחרים תירוץ אחר הוג הוגה אומר לו פלוג ו והרמבן הרמבן אומר פירוש אחר נראה לי ד בטולה דאורייתא ובטל ואל מנת נוו קיים באמת אין החינמי הוא מחלק בין אז כל התירוצים האלה למעיין הם רואים שיש בהם יש בהם משום דוחק בסדר בהסברים האלה אז גם את זה אנחנו רוצים להסביר גמרא אחרונה שכחתי שיש עוד גמרא אחת עוד גמרא אחת אבל סכם עד עכשיו מהר מה ראינו ראינו את הגמרא את משנה משניות ראינו משנה אצלנו בדף קי ששמה יש מחלוקת תתנקם ורבן שמעון בן גמליאל והגמרא מסבירה שרבן שמעון בן גמליאל סובר שכתובת דאורייתא לגבי מי שנושא אישה בכפות קיה ומגרש אותה בארץ ישראל שלדעת נכמה נותן ממות ארץ ישראל לדעת שגאל מי מעוד כפות קיה לזה משנה אחת יש לנו עוד משניות יש משנה מסכת גיטין אני זקין שמין להם בידית הוא בע לחול בינונית הוא כתובת אישה זיבורית רבי מאיר אומר מן הבינונית ולכאורה קשה שאם זה מדאורייתא היה צריך היה צריך להיות מן העידית זאת שאלת התוספות שם במסכת גיטין הגמא הגמרא מתעלמת מזה לחלוטין מהדיון הזה ובייחוד לשיטת רבי מאיר שהגמרא הסבירה שזה שזה בינונית יש משנה נוספת במסכת יבמות בדף פז אין לה ככתובה לא על זה ולא על זה והגמרא מנמקת בפשטות למה כל הסיבה שיש כתובה שלא תה קלה בעיניו להוציאה וזאת אנחנו רוצים שתהייה כלה שתהיה כלה בעיניו להוציאה אז הנה גם משנה גמרא שכתובה היא דרבנן אם זה דאורייתא מה זה קשור א זה זה לא תקנת חכמים יש עוד משנה בפרק בפרק אף על פי שבן אדם רוצה לפחות לאישה מהכתובה שרבי יהודה אומר שאפשר לעשות פחט מהכתובה על ידי שובר והגמרא מסבירה בגלל שהוא סובר שכתובה היא דרבנן וחכמים עשו את הכתובה יותר מאשר העלימו את דבריהם יותר מאשר דבר תורה ואילו רבי מאיר אומר שכל הפוחד כל הפוחד לאישה לאישה בתולה ממ ולאלמנה ע מנה אז זה זה בעיל זנות והגמרא מסבירה כי רבי מאיר סבור שכתובת אישה היא דאורייתא ככה ככה מסבירה הגמרא בגלל שזה דאורייתא אז באמת זה לא מתבטל והאישה דעתה שמקבלת פחות ילת זנות ככה הגמרא מסבירה על זה שואלים כולם כל הראשו טוב ה תנח לגבי בתולה מה תעשה לגבי לגבי אלמנה אז יוצא שיש שתי משניות מסכת כתובות שיש בהם מחלוקות תנאים שלא נאמר בהם בפירוש לגבי כתובת דורת אבל הגמרא ביארה שהמחלוקת תהייה אם כתובה דאורייתא או כתובה דרבנן יש לנו שתי משניות אחת במסכת גיטן ואחת במסכת יבמות שמתעלמת בכלל מהדעה הזאת של כתובה של כתובה דאורייתא א הכל זה פשוט זה כתובה דרבנן יש ממר דשמואל אצלנו שזה כתובה דרבנן זה לא קושיה אפשר משם רבי שמעון בן אלעזר שמה שזה יכול להות שהוא סובר כתובה כתובה דרבנן ויש עוד משנה וגמרא במסכת סוטה ששמה זה פשוט שזה דאורייתא כלל כך זה פשוט שזה דאורייתא שיש שמה תוספות מאוד מחודש שאומר מה שומר בוא נראה מהר אומרת המשנה מסכת סוטו אלו שבית דין מקנן להם כינוי זה דבר שהבעל יכול לעשות לאשתו ו ככה הוא רואה הוא חושד באשתו שהיא חוט מזנה תחתיו מה עושה מקנה לה ואם היא נסתרת אחרי זה משקה אותה את המים כולם מכירים אומרת המשנה ואלו שבית דין מקנן להם עמוד שתיים גם מי שהתחרש בעלה או נשתטה או שה חבוש בית האסורים אז מקנים הבית הדין אומרים אוסרים עליה להסתר איתו מה נפקא מינה לא להשקות ה אמרו אי אפשר להשקות על פי על פי בתן כתוב והביא האיש את אשתו זה רק כינוי של הבעל זה השקעה כינוי בית דין זה לא השקעה אלא לפוס מכתובת רבי יוסי מלקות לך שיצא בעל בית האסורים יש כנה זה הדין של המשנה הגמרא מביאה בריתה ש מדרש הלכה הבריתה היא בעצם במקום להגיד מנ נ מילה אז אז מביאים את הבריתה שהיא דורשת את הדברים מפסוקים תנו רבנן איש כתוב איש איש כי תסטה אשתו ומעלה ו מעל למה כתוב איש איש איש כי תסת אישתו תנו איש מה תלמוד למר איש איש לרבות אשת חרש ואשת שותה ואשת שיעמום והלך בא מנת הים ושיה חבוש בבית האסורים ת איש כסתה אשתו זה הרג יש עוד איש שאשתו זותה שבית הדין מקנים לה איך בדיוק לומדים את זה לא עכשיו הזמן שלנו אז אומרת הגמרא ככה שבית דין מקיים להם לפוסן כתובתם יכול ף להשקותם יש את אשתו אם יש פסוק למה נפקא מינה הגמרא אומרת נפקא לפוס ל מכתו בתה כך אומרת המשנה כך אומרת הברייתא לפסול מהכתובה הרי הכתובה זה דין דרבנן אם הכתובה זה דין דרבנן אז איך למה צריך פסוק כדי להגיד שבית הדין יקנו כדי לפסול מהכתובה הרי בזמן התורה מן התורה אין כתובה אין כתובה אז אין שום סיבה שבית הדין יקנו לה אז אם אם יש פסוק לקנות לה לז כתובתה כתובת דאורייתא יש לך יותר מזה שכתובה דאורייתא אין יותר מזה פסוק מפורש אלא אם כן כמובן אפשר סמחת זה אפשר להגיד שזה בדרך סמחת כן אפשר להגיד א אבל תוספות גם לא הבינו שזה הסמכתה אומר תוספות נראה דעיקר קרא לא הצטרך אלא לאוסרה לבעל ולבועל על ידי כינוי זה אבל משום לפוס בכתובתה לא צריך קרא זה לא צריך פסוק למה לא אולי אפשר להעמיד את ה את ה בריתה הזאת על כל פנים בסדר את הבריתה הזאת על כל פנים אפשר להעמיד כשיטת רבן שמעון בן גמליאל שאומר כתובה דאורייתא אז אומר תוספות ד אפילו רבן ש בן גמליאל דמה פ דאורייתא לאו ממש דאורייתא אלאת לשמך מדאורייתא דתם בפרק כמה מכאן שמחו חכמים לכתובת אישה מן התורה אל תנ נקת כתובה מלת אגב עורכי כמש מלן ת אומרת הדת צריכה התראה להפסיד כתובתה אומר תוספות לא בעיקר מה שזה זה בשביל לאוסרה לא בשביל להפסיד כתובתה זה לאוסרה זה העיקר ככה ככה אומר התוספות שבית דין היו מקנים להם כדי לאוסרה על לאוסרה על בעלה ולפסול זה אחד התוספות הקשים והדחקה שאני פגשתי זה כתוב לפוס מכתובת מה אכפת היה אם אם עיקר זה בשביל אוסרה ה צ כתוב בדי מקנים לה לאוסרה ולפסל מכתובת אפשר לכתוב את שניהם ואז אנחנו נלמד גם את הזה שצרך התראה לעוברת על דת עוברת על דת אישה שהיא היא היא עושה עוברת על ייסורים והיא יכולה לצאת בלי כתובה צריך להתרות בה לפני מזה אלו בית דין מקנים אבל את זה אבל להגיד רק את הדבר שהוא לא הלימוד העיקרי ואת הדבר שלימוד קרא אותו לא להגיד זה דבר קשה מאוד ועוד בשביל זה הם הגיעו למסכנה בחל שזה זה לא כל הכתובה זה לא גם לפי רבן שמ גמליאל זה לא דאורייתא אז אבל על כל פנים לולי התוספות היייתי אומר יש בריתה מפורשת ברייתא משנה א אפשר ללמוד המשנה יכול להיות שזה זה מדרבנן לא צריך לימוד אבל כאן אפשר בריתה מפורשת במסכת סוטה שהגמרא מביאה אותה בפשטות אין לגמרא בכלל אה זה הגמרא מביאה אתה כפירוש למשנה כאילו פשוט לגמרא שכתובה דאורייתא שהמשנה זומר כתובה דאורייתא ואיין בכלל תוספות באמת הולכים לקצה שני תוספות לא רצו להגיד שזה כרבן שמעון בן גמליאל למה כי אם זה כרבן שמון בן גמליאל אז למה למה לא מוזכר פה שזה רק רבן שן גמליאל למה לא כתוב חולק למה זה בלי חולק אנחנו פוסקים את זה גם למה לכן תוספות גם רשם גמליאל אומר שזה לא דד ועל הנקודה של תוספות מעלה כבר העלה אותה הרמבן ב ב בחידושה בדף קי גם את זה הבאנו פה בדף מתר צמי שלא הספיקו לעבור על כלל כל הדברים אבל הרמבן אומר הביטוי מכאן שמחו חכמים מופיע בשס כמה פעמים אבל הרמבן מביא דוגמה ע מסכת חולין כתוב אצל שאול שאול אמר לאנשים שם אחרי ה המרדף במלחמה עם פלישתים הוא אמר ש שהגישו אלי איש שורו ואיש סיהו ושחטו בזה מכאן לבדיקת סכין מן התורה שהחכם השוחטים צריכים להראות את הסכין לחכם צריך לבדוק את הסכין לפני מזה ששאול אמר להם כולם שוחטים רק פה כי הוא בדק להם את הסכינים אז זה אז זה לא כתוב שהוא בדק להם את הסכינים הוא רצה שהם שחטו שם אולי מעוד סיבות ויש הרבה פירושים אחרים כתוב ש שלא יש לא יאכלו עלל א א אל אדם קיצור אז אז מה מה אז אסמכתא שסמכו חכמים אז אומר מה שכתוב מכאן שסמכו חכמים כתובת אישה מן התורה זה לא שזה דאורייתא אלא זה גם הסמכתה ככה סובר גם התוספות וגם הרמבן אבל כמו שאמרנו זה זה לא מסתדר עם פשטות הגמרא בדף נוו באף על פי זה לא שמה ממש דנים דור את הד רבנן זה לא מתיישב עם עם הפשטות של הגמרא במסכת במסכת סוטה אז איך אנחנו יכולים ליישב את כל הדברים האלה כל הדברים האלה גם יחד אז בואו נראה מהר את ה פסוקים המקור בעצם לנושא הזה של כתובה דאורייתא או לא דאורייתא זה הולך כך יש פסוק בספר שמות פרשת משפטים שני פסוקים וכי יפתה איש בתולה אשר לא הורס שכו אמה מהור ימה הרנה לא לאישה ם הן ימן הביה לתיתה לו כסף ישקול כמו הר הבתולות מהור ם הרנה מה זה מהור עם הרנה אומר רשי יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו שכותב לה כתובה ויסנה אז רשי מסביר מה זה מור מרן הכתובה מוהר מסביר רשי מואר זו כתובה ככה מסביר רשי כמוהר הבתולות שהוא כתוב 50 כסף וכולי הרמבן מיד קופץ ואומר ומה שפירש הרב במור מרא לו שיפסוק לו מו כמשפט איש לאשתו שכותב לכתובה אינו אמת שמפת סאנה אינו נותן כנס ואם יגרש אחר ניסואים אין לעליו כלום מן התורה שהכתובה מדברי סופרים הוא אבל פירוש מוהר הרמבן מורר זה לא כתובה השילוחים שאדם משלח לארוסתו כלי כסף וכלי זהב ובגדים לצורכי החופה והנישואים והם הנקראים סבלונות בלשון חכמים וכן אמרו מוהרה הדרי המתנות האלה הם נקראים מוהרה בלשון בלשון הגמרא ואונקלוס זה אחת הדוגמאות להלכות שלומדים באונקלוס סמר רבו עליי מאוד מוהר ומתן אסגו עלי לחדה מוהרן ו מתנן מוהרן מה זה מתנות לא מואר מר יש ביטוים של לשון יחיד אומרים לשון רבים כתב כתב השבוע הרב שנלר כתב באשכולות על על המחלוקת רבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה לגבי הצפרדע תה על הצפרדע כן אז צפרדעה אחת או שהיא שרקה להם יש איזה הרבה הרבה דרשות אבל הפשט הפשוט כבר אמרו המפרשים שיש דברים שאומרים אותם בלשון יחיד אפילו שזה זה רבים אז גם פה מוהר אבל הכוונה מתנה אבל הכוונה מתנות מוהרן ולא היה נודר להם לכתוב לה כתובות הרבה מאוד אבל המוהר סבלונות כמו שפרשתי כך אומר הרמבם אומר עליו רבי אליהו מזרחי שהוא הלוחם הגדול להגנת רשי מהרמבן והרמבן זל טען ואמר אינו אמת שמפת מסן ה נותן כנס ום מגרש אחרים אין לה עליו כלום מן התורה שהכתובה דברי סופרים היא ואני טמא עמוד על פה קדוש איך רוצים פ לומר ואיננו אמת על אור גלותנו שאילו נשתכחה התורה מישראל תראו את אהבה של של הריהם לרשימת מישראל היה מחזירה בפלפול וכי לא רעה ה ממחלוקת שנפלה בין התנאים על כתובת ישי מן התורה ומדברי סופרים והרב רשי פסק כמן ד אמר שהכתובה היא מן התורה ועוד שמה שאמר שמפתה מסן לא נותן כנס זה שחושב שהרב סובר שמפת זה נוסח אז יש כאן כמה בעיות יש כאן באמת איך הרמבן עשה את זה אבל התשובה לזה היא פשוטה שהרי הם לא שת ליבו או לא יודע למה לא התייחס או ש מתוך הצדיק לא התייחס לרמבן בחידושיו לשס בדף קי שהוא אומר שכולם סוברים שזה דרבנן גם ר סובר שזה דרבנן כשיטת התוספות שהבאנו ב אמנם יש חילוק ביניהם אבל אבל כשיטת התוספות שהבאנו במסכת סוטה אבל הקושי הוא יותר בשיטת רשי קודם כל יש קושי גדול עם הונקו מה נעשה עם הונקו אונקלוס אומר מרין אונקלוס הוא מ היה קיבל לפחות לפי הגמרא קיבל מרבי אליעזר ורבי יהושע קיבל מרבי אליעזר ורבי יהושע והוא כותב מוהרן אז תמיד אפשר להגיד שאוכלוסייתה דרבנן ולא כמן דאמר כתובה דאורייתא שכך שככה ככה הוסלר אפשר להגיד אז באמת מה הראיה הגדולה שמביא שמביא א שמביא הרמבן אבל הכוש מת על רשי שהרי אומר הוא פסק שכתובה דאורייתא אנחנו לא לא שמענו על זה שכתובת דאורייתא זה נכון שרבנו תם ככה אומר אבל רוב הראשונים רוב מוחלט שהראשונים נקטו שכתובה היא דרבנן וכאן רשי ככה מפרש את הפסוק וזה לא דרך פסק רשי לא פוסק פירוש התורה היה רשי צריך אולי להתייחס לשיטה השנייה אז לפני הכל אני רוצה להגיד לכם איזה מרגלית נחמדה שהתגלתה לי אתמול אתמול בלילה ליישב את האונ קלוס ם עם השיטה שזה דאורייתא אם השתה שזה דאורייתא ואני אפילו אומר לכם ש ש ש אולי אפילו לולה לולה לולה ולולה שמשתפים הייתי אומר דרשה חדשה זה לא לגמרי חדשה תכף נראה א חיפשתי א על המילה מוהר מה פירושה של המילה מוהר ומצאתי אחד שהוא מומחה לערבית הערבים בגלל שהם חברה פרימיטיבית שמשמרת הרבה דברים של זה אז זה יש אצלם גם כן מהר ככה אומרים בערבית מהר מה זה מהר זה מה שנותנים לאישה אבל אצל הערבים יש שני מהר יש מהר ל ל מוקדם יש מהר על מוחר מה זה מה ההבדל בין מהר עלמו דם מהר על מוחר מה למוקדם זה כסף שנותנים לאישה בזמן החתונה זה מהר אל מוקדם ומהר ל מוחר זה מה שאנחנו קוראים כתובה זה דבר שכותבים שאם הוא יגרש אותה יצטרך יצטרך לתת את זה ויש יש אצלם כאלה שגם צריכים להפקיד את זה להפקיד את המרל מוחר לא סומכים על זה שיום אחד יבואו יגבו את זה אלא צריך להפקיד את המרל מח לזה אז יש מר על מוקדם ומהר על מוחר מה למדנו מה מהערבים למדנו לפחות למדנו מהם משהו להבין את ה אונקלוס הרבו עלי מאוד מוהרן מרין מרין זה גם היה זה גם יש את ה קידושין לא רוצה להשתמש בשפה שלהם יותר מדי ויש את ה את הכתובה לולד מספינה הייתי דורש מדרש הלכה חדש מהור עם הרנה לא לאישה מהור קידושים עם הרנה כתובה אני אומר שזה לא מדרש חדש כמעט זה כי אנחנו רואים ב תראו רגע במכילתא דרבי דרבי ישמעאל ורי מרנה לא לאישה למה נאמר לפי שנאמר ונתן האיש השוכב עמה יכול כשם שבפוסט מיד כך ותה נותן מיד תלמוד לומר מהור י מרנה ללא לאישה מגיד שהוא עושה עליו מוהר ואין מוהר אלא כתובה שנאמר הרבו עליי מאוד מוהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אליי ותנו לי הנערה לאישה אז הנה מכילת דרבי ישמעאל מבין שמו זו הכתובה ו אני הייתי מפרש שככה מחד רבי ישמעאל הבין את מה שכתוב הרבו עליהם מוהר ומתן מוהר זה הכתובה ומתן זה מה שזה הקידושין זה המתנות שנותנים עכשיו ככה הבינה מחילת ד רבי ישמעאל ומחית דרבי שמעון ר יוחאי תראו מה כתוב ושכב אמה כל שכיבה יכולת קנת לו בפיתוי אולי לא צריך עכשיו לתת כסף קידושין תלמוד לומר מאור אמרנה לא מלמד שצריכה אמנו קידושין יכול אף על פי שנה ר לאשות אתמ מהמ לא לאשה אז כאן אז מחילת ד רשבי פירש מהור עם הרנה על קידושין מחילת דרבי ישמעאל פירש מהור על כתובה אז א אפשר להגיד שהם חולקים במחלוקת האם כתובה דאורייתא או כתובה דרבנן אבל זה לא נכון כי במחילת דרבי שמעון בר יוחאי בהמשך תראו תראה מה כתוב בשתי שורות מלמטה כמו ער הבתולות הרי כל הבתולות כזו מה זו בכסף כל בכסף מה זו ב-50 כסף כל הבטולות ב 50 כסף רב ש ג לומר כתובת אישה אין לה קצבה מן התורה אז רואים שהמכללה עצמה סבורה שיש לה קצבה מהתורה הם לומדים את הדרשה הזאת של זו כזו ורק רבן שמון בן גמליאל הוא לפי המחית הדרים חי זה מתאים לשיטה של הירושלמי שרבן שרבי ש סובר שכתובה דרבנן לא שהוא סובר שכתובה דאורייתא על כל פנים איך המחטא ד רשבי יכול גם להגיד מאור עם ארנה שצריכה קידושין וגם להגיד שכתובה שכתובה דאורי ולהגיד שמוח הבתולות זה הכתובה איך לכאורה צריך להגיד לכאורה אני אומר לכאורה כי אני בסוף לא אשאר בשיטה הזאת יש לי דרך אחרת לכאורה צריך להגיד שהוא מבין שיש שני מוהר אתם לא תשכחו נכון את הדבר הזה בחיים מואר על מוקדם ומואר על מוחר יש שני מוער בזכות הערבית את השיעור הזה לא תשכחו אז א למדתם אתזה מילה בערבית אז א אז יש אז לכאורה הייתי אומר אולי לומדים את זה עם האור עם ארנה שני שני והרים יש וזה הרבו עליי מאוד מוהר מרין שתרגם אונקלוס אז זו דרך אחת להסביר שכתובה שכתובה דאורייתא בסדר עכשיו אבל יוצא לכאורה ששתי המחילות מה ראינו לפי דרכנו שתי המחילות גם מחילת דרבי ישמעאל גם מחילת רשבי שתי סבורות שכתובה דאורייתא וזה הולך נגד הרוח שעולה מהבלי כמו ש כמו שכבר ראינו איך יכול להיות אז כולם סורים כתובת דאורייתא אז מי הוא זה שסובל כתובת ד רבי יהודה בסדר כתובה נקמה דרשב אבל יש לנו יש לנו משניות מפורשות בגיטין ויש משנה ביבמות מה איך אפשר לחיות עם ה עם הדברים האלה יחד טוב יש את שיטת הרב נחלת שבעה שכיוון שהזמן קצר והמלכה מרובה אני לא אני לא אמר אותו ואני אשאיר את זה לרמ החשובים יש לכם את הנחלת שבעה כ פלפל בו קשו תרצו וכולי עוד כל מה שאפשר לעשות בזה אבל מה שרציתי זה להגיד שבאמת לא באמת מוהר צודק רבנו משה בן נחמן מואר זה זה מתנה מתנות שנותנים ויש לזה ראייה שלוש פעמים במקרא מופיע המוהר פעם אחת מופיע הרבו עלי מאוד מוהר ומתן בספר בראשית פעם שנייה מהור עם הרנה ללא לאישה כסף ישקול כמוהר הבטולות ופעם שלישית בספר שמואל שמה כתוב ככה ויש שם גמרא מפורשת ממש לא ככה ומר שאול כוט אמרו זה בעמוד חמש כטו מרו לדוד אין חפץ למלך במו הר כי במאה עורלות פלישתים להנקם באויבי המלך כי הוא שאל במה הוא התחתן למלך מה אני אתן למלך בשביל הבת שלו אומר תשמע הוא לא צריך מוהר הוא רוצה 100 עורלות פלישתים מעניין גם פה תרגום יונתן ואמר שאול כדן תמרון לדוד רעבה למלכה במרן אלה הן במאה עורלת פלישתי טוב עד כאן אז היה אפשר להסביר גם נכון מוהרן שני המוהר ול כל הפירוש שאמרנו אבל הגמרא מבינה בעיקרה ש ש100 עולות פלישתים זה לא הקשור לכתובה הרי מה זה קשור אי ב תן לך מיכל זיל איתלה 100 עולות פלישתים אזל ה תלה אמר להם מילווה ופרט לך גבאי שאול סבר מילו דת מילווה דוד דבר מל בפרוטה דפה הפרוטה כי הרי שאול כתוב הבטיח בהתחלה המלך מי שיקד גוליית המלך יעשר אושר גדול ואת בתו יתן לו לאישה אז הוא חייב לו הרבה כסף אומר טוב אני מבותר לך על הכסף ובכסף הזה יקדש את ה יקדש את ה את האישה עם ה1 ולות פלישתים עכשיו יש מילווה ופרוטה אז מה הוא התכוון הרי מקדש במלווה אינה מקודשת אז שאול סובר שמי ש הה מילווה הוא פרוטה דעתי המלווה ולכן מיכל לא היייתה מקודשת תת אותה לפתי בן ליש ודוד צבר מלווה ופרוטה דעתי הפרוטה ולכן היא מקודשת והי בתם דקולה עלמה מלו פרוטה דעתיה פרוטה שאול סבר לא חזו ו מה נעשה עם המרו פלישתים האלה ודוד צבר חזו לחלבה ושונה אזה יש לזה גם שבויות יש לזה גם שווות מה שלא יהיה רואים שהגמרא הבינה שהמ העורלות שהם באו במקום המוהר הם היו כסף הקידושים כן רואים שהקדוש זה היה זה היה המואר יש לנו עוד פסוק שאני חושב שהוא מקביל למו ומתן כתוב ויוצא העבד כלי כסף כלי זהב ובגדים וייתן לרבקה סוף פרשת חיי שרה ומגדנות נתן לאחיה ולאמה אז יש לנו מתן מה זה המתן וייתן יש לנו מגדנות נתן לאחיה או לאמא ויש מוער יכול להיות שזה מה שאמר שכם רבו עליהם מאוד מוהר ומתן מוהר זה מה שהוא יתן לאישה ומתן זה מה שהוא יתן לה אחים אז זה רבו עליהם מאוד מוהר ומתן וככה אומר המדרש לכח טוב ויוצא ז אל נתן לשם קידושין הראשונים לשם מתנה היו מה שהוא נתן לצמידים וכל זה מתנה אז זה הקידושים אז זה אני רוצה ללכת עם שיטת ה שיטת הרמבן וזה המוער מהערבים אני לבד לא הייתי לומד מהערבים א זה תארתי ל עצמכם בטח בזמן הזה אנחנו לא נישאר עם לימוד מערבים זה הערבים הם העתיקו מהמנהגים שהונהגו אחרי זה בעם ישראל ה נגו בעוד אומות העולם שיש תובה גם ברומא וכל זה היה המוהר הראשון היה שנותנים מחר ש נותנים אחרי זה ש מכיוון שהם לא לא יכלו למצוא לאזה שם חדש אתיש קידושים ויש כתובה אז ש שניהם השאירו במהר אחד קוראים לו מוקד דם חד מוחר אבל אבל המוער זה זה הכסף שהיו נותנים בשעת הנישואין אני לא לגמרי עם הרמבן אני יותר הייתי נוטה לומר שזה היה הכסף שהיו נותנים בשעת הקידושין ועכשיו אני רוצה להגיע לנקודה ש לנקודה שבה אנחנו שאותה שאלנו מה הסיפור הזה של כתובת דאורייתא כתובה דרבנן אין לפי אניו דעתי אין מחלוקת בין אף תנה לא נחלק אדם מעולם על מה שאמרנו עכשיו וכמו שאמר הרמבן אינו אמת זה אינו אמת שמר זה לא כתובה לא מצאנו כתובה בתורה לא מצאנו שום רמז לזה ואפילו יש הייתה דעה שמי שתיקן את זה זה רבי שמעון בן שטח יש ברייתות כאלה ו ו אלא מה גם בימי התורה היייתה בעיה הבעייה היייתה החשש שאישה תהיה קלה בעיני בעלה להוציאה הוא יגרש אותה ויקח לעצמו אישה חדשה היא כבר הזדקנה כבר מבוגרת במיוחד עם אלה הילדים או שהילדים כבר עזבו את הבית או שנולדו לו רק בנות כל מיני זה שהתחתנו גם עזבו אז הוא רוצה אישה חדשה מוציא אותה שלא תהיה קלה בניו להוציא הזה זה משהו אנושי זה חשש אנושי בימי התורה הפתרון היה היה פשוט כשהיו מתחתנים להתחתן עם א אלמנות וגרושות אז זהזה כבר לא חוכמה כבר עדיף להישאר כבר עם האישה שלך כן רוצה הכוונה רוצה לקחת אישה אישה חדשה המחיר של אישה החדשה היה יקר יקר מאוד 50 כסף בימי התורה זה היה סכום גדול מאוד בן אדם הרי בסוף גם לא רוצה לשבת ללא אישה אז זה אנשים גם בן אדם שילם הרבה כסף כבר על האישה הזאת אם אתה משלם הרבה כסף על משהו אתה מתייחס אליו בכבוד וגם אתה לא יכל תקנה אחרי זה עוד אחד כזה לכן ככה זה היה בימי התורה והמואר הבטולות היה מה הכסף קידושין כמו הדרשה שמופיעה במכילתא ד רשבי שהיא צריכה ממנו קידושין כתוב מור עם ארנה וזה היה זה ההיגיון האנושי הפשוט שככה היייתה בנוייה החברה שבגלל הסכום הגדול של הקידושין לא אז אנשים לא היו מתגרשים איך תמצא אישה אחרת וכמה כבר נתתי על האישה הזאת ודאי שאם אתה מקדש אותה בטבעת חביבה ואיין כתובה ודאי שבן אדם א אחרי זה יגרש ואז א חכמים כשעם הזמן הבינו שהדין הזה של 50 כסף זה לא גזירת הכתוב שחייבים דווקא 50 כסף לעשות בזה אלא מאיפה יודעים את זה אנחנו רוים שזה מה שכתוב כסף ישקול כמו הר הבתולות כמו ר הבתולות כמו שרגי ב בספר שמות לא מוזכר שום סכום לא מוזכר שום סכום מה שרגילים מה שרגיל הבתולות בספר הדברים כבר קצבו לזה סכום כמו כל ה כמו כל הקנסות אבל הרעיון של אבל שמה זהזה כנסות פה שזה מר הבטולות לא רצו להגיד כמה זה כי התורה לא קבעה כסף קידושין כמה חכמים ראו שעם הזמן הקידושין ירדו יותר מ שהאיש רוצה ליצה האישה רוצה להנשא ועוד כל מיני סיבות חברתיות ואבל אם כן ראו מהתורה שהתורה מאוד חשוב לה שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה יש מוער הבטולות וככה היה צריך לתת גם ל מפותה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה אז באו באו באו חכמים והעבירו את המנהג הזה של מוער הבתולות העבירו את זה ל כתובה העבירו את זה לסוף וזה התקנת כתובה שלא תהה קלה בעיניו להוציאה ולא נחלק על זה אדם ולם לא תנא ולא המורה כמו שרואים בגמרא מסכת בבמות זה פשוט וא אלא מה כשח רצו לקבוע כמה כמה תהיה הכתובה שהם קבעו כי אחרת אם לא יקבעו כמה יקרה לכתובה מה שקרה לכסף הקידושין אז חכמים כאן אפשר להתווכח הם שמחו מכאן שמחו לכתובת אישה מן התורה הם את הסכום הם קבעו כיוון ש50 כסף זה 200 זוז אז הם קבעו שזה יהיה כמו הסכום שהיו פעם נותנים בקידושין שהיו נותנים כמו הר הבטולות את זה הם קבעו לכתובה וזה בגלל שזה אותו היגיון עכשיו בזה יש מחלוקת כבר ראשונים האם קבעו את זה בכסף צורי שזה כסף של הכנסות או קבעו את זה בכסף מדינה שזה הכסף הרגיל אם זה הסמכתה והסתפקו בכסף מדינה אם זה ממש הם רצו להיות יותר זה עשו את זה כסף צורי יכול להיות שבזה המחלוקת יכול להיות שבזה נחלקו נחלקו תנאים או אפשר שנחלקו תנאים עכשיו שחכמים תיקנו את הדבר הזה האם התקנה הזאת כיוון שהיא בנוייה על עובדה שהתורה משבחת ו מהללת ומתייחסת באופן פשוט וטבעי לעובדה שיש מוהר בתולות כמו שלומדים כיסוי ראש בפרק שביעי הופרה קן את ראש האישה שאישה נס לזה האם זה מחשיב את זה כדאיית כי זה בסוף מילוי רצון התורה כפי שבא לידי ביטוי במו הבטולות אז אנחנו מתיחסים לזה כדין תורה או שכיוון שחכמים הם אלה שתיקנו והגדירו ועשו מתייחסים לזה כדין דרבנן ובדבר הזה נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בפרק אף על פי ובדבר הזה נחלקו רבן שמעון בן גמליאל ותנ קמה בפרק שפרק אחרון במסכת כתובות לא משנה אם נסביר כמו הבבלי כמו הירושלמי ודבר פשוט הוא שצרך בשביל זה פסוק איש איש להפסיד להפסיד כתובתה כי זה כאין דאורייתא כ כי כי זה בעצם זה לא המצאה של חכמים חכמים לקחו את המוסד של המוער שהיה בתורה ונתנו לו צורה אחרת את הכתובה אז יכול להות שככה אפשר להסביר למה צריך לימוד בגמרא במסכת סוטה וכך מובן למה כתובת אישה נגבת מן זיבורית כי זה לא חוב דאורייתא הקנס דאורייתא שגובים אותו מן העידית כמו נזיקין וכולי זה בסוף תקנה שחכמים תקנו נכון הם תקנו אתזה בצורה של התורה אבל זה נשאר הגבייה שלו נשארת בדין דרבנן על זה לא נחלקו וגם כיוון שכל התקנה הייתה כדי שלא יהיה כלה בעיניו להוציאה לכן הם תקנו לכן בגמ במשנה מסכת יבמות לא נחלקו על זה גם כן כי כולם מסכימים שהכתובה הייתה שלא תקנה ביניב להוציאה ולכן במקרה שהיא נישאה למישהו אחר חכמים ביטלו את ה את הדין של הכתובה ואפילו הייתי יכול להגיד שגם שגם בסוגיה שלנו הם אמרו והם אמרו ויכול להיות שנאמנים האמינו על בפת בתוח יכול להיות שתהייה גם לן דאמר כתובה אפשר היה להסביר את זה גם למן דמר כתובה כתובה דאורייתא כי כתובת דאורייתא כמו שהסברנו זה לא זה כתובה דאורייתא לעניין כו לכתובה זה כתובה דאורייתא לעניין כל המתנה על מה שכתוב בתורה זה לא כתובת דאורייתא ש מן התורה זה אז ככה היה אפשר גם ליישב את הפסוקים וגם ליישב את כל הסוגיות ברווח בלי לדחוק אף אחד מהן זה מה שנראה לנו דעתי הפירוש בסוגיה הזו בכל העניין הזה של כתובת ל אבל עם כל זה חביבה עליי דרך אגב זה גם מסביר את המחלת כן המחילות שלוקחות את זה לדורית בגלל ש בגלל שזה זה הרעיון שלזה זה דאורייתא ואבל עם כל זה חביב עליי הנושא של המוהר והמורים ארנה אז זה בשביל הזה טוב השם יתברך יעננו בתורתו