שיעור כללי | גר קטן - גדלות ישראל וגדלות בן נח | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] אני רוצה לעסוק היום בעזרת השם באיזשהי נקודה שיכול להיות שדיברו עליה יכול להיות שלא דיברו בסוגיית גר קטן איזה נקודה עקרונית שעולה מתוך הסוגיה ועוסקת בעניין של ההבחנה בין דין גדלות של של ישראל של יהודי וגדלות של בן נוח כשלמדנו מסכת יבמות אז אז עסקנו בזה חד השיעורים אז מפורסמת כולנו עסקנו בזה קושיית התוספות על דין גר קטן שמטבילים אותו על דעת בית דין ששאלו התוספות שמבואר בגמרא שגיורא זה מדין זכין לאדם שלא בפניו והרי קי מנן שזכייה מטעם שליחות ננס ד דוד לשליח תוספות בכמה מקומות סוברים שזכייה זה מטעם שליחות אם כן האך זכין לקטן לו אין שליחות לקטן כד אמנ באיזה הו נשך בדף עא עמוד ב אז אין שליחות לקטן אז איך דין איך מועיל דין זכין איך מועלת גיור לקטן אם אין זכיה לקטן ועוד שואלו ספות דקטה עובד כוכבים הוא ואמרין נתם קטן דת לכלל שליחות לזכיה מדרבנן עובד כוכבים דלאט לכלל שליחות אפילו זכיה מדרבנן לט אז לקטן לכל היותר יש דין זכיה מדרבנן ולגו אפילו את זה אין מוכח בגמרא ש כיוון שהוא לא עט לכלל שליחות אז אפילו זכייה מדרבנת בתוספות מתרצים בתירוץ הראשון ונראה לרי ד הכנה מד זכין או מדרבנן דהיינו כל הדין זכין לאדם שבית דין זוכים לקטן את הגרות את היהדות את קדושת ישראל כל ה ז זה תקנה של חכמים כל הדין זכיה כאן הוא דין דרבנן ואף על גב דקת עובד כוכבים הו אז תוספות אומרים אט לכלל שליחות בסופו של דבר על ידי הגיור הוא יבוא לכלל שליחות יבוא לכלל יהודי אנ מכמה דבאך שחיה נעשה ישראל אבכי ישראל גמרו לנין שחיה ואז תוספות שואלים מהסוגיה בסנהדרין בדף סח עמוד ב ששמה מבואר שיש שחי תמצה של גזל הגר שאם אדם גזל מגר אז זה בדין השוות הגזל צריך לחפש אם יש מישהו להשיב אבל יש אחית מצא של גר קטן שאיין אין כיוון שגר לא מוליד אז אין אין למי להשיב לו את אין למי להשיב את הגזלה וממילא התורה אומרת ש השבת הגזלה עוברת לכוהנים התורה זכת זכתה בזה את הכהנים אז רואים לאדה בגמרא שאש חיתים צ שגר קטן מן התורה יש מציאות שגר קטן מן התורה זה על זה הדרשה של הגמרא בפרק בן סורר שאי אי שאתה צריך לחזר אחריו אם יש לו גואל אבל קטן אי אתה צריך לחזר אחריו ודאי ה אין לו גואל כיוון שהוא לא מוליד אז רואים מכאן ליד שיש מציאות שגר קטן מן התורה יש אז שואל התוספות איך יכול להיות מציאות כזאת שגר קטן מן התורה לפי המהלך הזה שכל דין גר קטן שמטבילים אותו על דעת בית דין זה אך ורק מדין זכיה מדין זכיין האדם שלא בפניו וכל דין חיה זה מטעם שליחות ולקט אין שליחות מילה כל דין חיה לקטן זה אך ורק מדרבנן אז כל המושג של גיור של קטינים שקטן זה תקנה שלך זה דין דרבנן איך יכול להיות אחי תמצא שגר מן התורה על כך משבים תוספות משכחת להגר קתה מן התורה במעונה כדי אמרנה בפרק רל יבמות דף עח עובדת כוכבים מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ווגר מן התורה דישראל גמור הו ואתל ממון מן התורה כגון שירשת אמו אז אומר התוספות החי תמצא שתו סות מצאו למציאות שיש גר קטן מן התורה זה אך ורק במעוז שנגר באמת מעוברת שנגר זה סוגיה ארוכה וסתם על זה בשיעורים מה בדיוק איך בדיוק העובדה ש שה מעוברת תובלת יחד עם העובר במאיה זה מועיל אפילו מדאורייתא אי איך אנחנו מתגברים כאן על העניין של קבלת מצוות אבל זה מן הסתם דיברו אני לא לא רוצה להיכנס לזה אבל ברור מדברי התוספות שה החיט היחיד ש צו התוספות לגר קטן מן התורה זה אך ורק במעברת שנתגיירה זה זה לכאורה מבואר בפשוט בתוספות וכאן הייתי רוצה לעמוד על שאלה שראיתי ש את השאלה הזו שאל החלקת יואב רבי יואב וינגרטן בשוט שלו שוט חלקת יואב באור חיים סימן א' ש מהסוגיה שלנו מוכח נגד איזהשהו כלל שנאמר בדין גדלות בן נוח שמוזכר ברבינו האחרונים ואנחנו אנחנו אני רוצה לעסוק ולסת ולתת בעיקרון הזה יש ברמבם בהלכות מלכים תראו במקור ג בפרק ט אז הרמבם בהלכת ט מדבר על שבן נוח שחייב על הגזל ולאחר מכן הוא כותב שהוא חייב אפילו על פחות משווה פרוטה א ו ואחר כך הוא עובר בהלכה י וכותב וכן חייב על עבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא אנחנו יודעים שבישראל שיעור החיוב לעונש על אכילת איסור כן למעט יוצאים מן הכלל כמו בריה או עבר מן החי ששם הלכות מיוחדות שאם איבר שהוא שלם בגידים ובעצמות ובבשר כלומר איבר מקורי איבר שלא נשתנה אז גם אם השיעור שלו הוא קטן מכזית אז אלוקים עליו אבל בגדול שיעור בשר מנחי בוודאי שיעור החיוב של ה לגבי הנישה בישראל זה כזית זה שיעור אכילה בא הרמבם ואומר לא בבן נח אפילו אכל כלשהו בשר מן החי אז הוא נענש ומה הסיבה אומר הרמבם שלא ניתנו השיעורים אלא לישראל בלבד כלומר כל השיעורים האלה השיעורים שנאמרו כזית וכן יתר השיעורים שנ נעסוק בהם לכאורה נאמרו אך ורק לישראל ולא לבן נוח ככה מבואר ברמבם ומכאן יצאו רבותינו האחרונים לעסוק בשיעור הגדלות של בן נוח הגמרא במסכת נידה המשנה במסכת נידה בדף מ עמוד א' מדברת על גיל הגדלות בישראל אז המשנה מפרטת מה שידוע לכל כל בר ברב ששיעור זמן הגדלות של קטנה זה מגיל יב שנים ויום אחד של נקבה ושל זכר זה יג שנים ויום אחד מה המקור לדבר הזה מה המקור לכך שגיל גיל לנקבה ולזכר מה מה המקור לכך לכאורה הדבר נתון במחלוקת הראשונים רשי במסכת נזיר במקור ה תראו כותב בשורה השלישית שאיש הווה מבן יג שנה ולא בפחות שלא מצינו בכל התורה שייה קרוי איש בפחות מבן יג אבל בבן יג מצינו שקראו כתוב איש כי דכתיב וייקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו וגמירה שמעון ולוי בישת בני יג שנה הבו ורוצה לחשוב יצא ויחשוב מי שרוצה לחשוב לחשב את החשבון שלך לחשב אבל רואים מדברי מדברי רשי כאן בנזיר שיש איזשהו סברה ו בכך שגיל הגדלות הוא מיג שנה זה לא איזשהו גזירת הכתוב יש לנו סימן בתורה שהתורה מכנה את שמעון ולוי איש וגמר שם היו בין ג שנה מסתבר לומר שלדעת רשי הגיל של יג שנה זה גיל שהוא בטבע של האדם כן אשה עניין טבעי שבגיל יג האדם מגיע לכלל בשלות שכלית בשלות בדעת הוא נהיה בין דעת וממילא שייך לחייב אותו בכל המצוות ובכל הייסורים ואצל אישה אצל נערה אצל קטנה כנראה באמת הבשלות היא בשלות יותר מוקדמת נעשה יותר יותר בשלב יותר מוקדם בת דעת אבל כשאנחנו מתבוננים בראש בכלל טז סימן א' אנחנו מוצאים דבר אחר לגמרי הראש בדיוק נשאל בשאלה הזו ושאלת מאין לנו בן יג שנה ויום אחד ובר עונשין אבל פחות מכאן לא דע כי ההלכה למשה מסיני הוא והוא בכלל שיעורין חציצי ומ חיצי שאיין הלכה למשה מסיני הגמרא במסכת סוכה בדף ה עמוד ב אומרת בדיוק את המשפט הזה שיעורין חציצי ומחיצה כל הלכות של מחיצות וחצי שות ושיעורים כולם הלכות למשה מסיני וגם שיעור הגדלות של יב שנה נקבה ויג שנה לזכר הוא גם בכלל מה שנאמר שיעורין הלכה למשה מסיני דשי וקצבה לכל דבר נתן נתן ניתן למשה בעל פה מוסיף הראש ואומר חידוש עוד יותר גדול וכן האיד בת שלוש ביאתה ביאה פחות מכן לא וכן בן תשעה ביאתו ביאה ולא פחות כן מה שנאמר גם שם בסוגיות בנידה בדף מ ש ביאה של בקטנה פחותה מבת שלוש אין איזה שם של ביאה וביאה של זכר בן פחות מבן תשע שנים ויום אחד זה לא נחשב ביאה כותב הר כותב הראש גם זה בכלל שיעורים שיעורין הלכה למשה מסיני יוצא מדברי הראש שהגיל של יג שנה ויום אחד לא אומר בהכרח שלא לא ניתן להגיע ל אהו דעת לפני הגיל הזה לא זה לא אומר את זה ייתכן שיש התפתחות של השכל של הדעת של יישוב הדעת של שיקול הדעת בצורה הדרגתית אבל בא הלכה למשה מסיני וקבע שאנחנו זקוקים דווקא לגיל אי דווקא לגיל 13 ויום אחד פחות מכאן אין כאן זה הלכה למשה מסיני פחות מכאן זה לא מספיק א דעת בכדי לחייב אותו במצוות התורה ואיסורי התורה אבל כל הדבר הזה יסודו הוא הלכה למשה מסיני והוא בכלל מה שנאמר בגמרא בסוכה שיעורין חציצי ו מחצין לח משה מסיני באו רבותינו האחרונים ביניהם המנחת חינוך בשני מקומות במצווה כו בדורה חדשה זה אות יז ובמצוות קצ באות ח וגם החתם סופר בשני מקומות ביורי דעה בסימן קפד ובורי דעה בסימן שיז הוא כותב שאמר לו חכם אחד כתב לו חכם אחד זה חכם אותו חכם זה מארי אסד ביורה דאה סימן א' יש לנו כאן כמה וכמה מגדולי רבותינו האחרונים שבאו וחידשו חידוש גדול שלפי מה שנאמר ברמבם בהלכות מלכים בפרק ט הלכה י שלא ניתנו השיעורים האלו אלא לישראל בלבד כל כל הדין של שיעורים הלכה למשה מסיני הוא נאמר אך ורק לישראל הוא לא נאמר בכלל לבני נח וזו הסיבה שבן נח גם על אכילת משהו כלשהו מתחייב בעונש לא נאמר לגביו דין שיעור כזית אמרו אחרונים אותו הדבר גם לגבי גדלות של בן נוח בן נח נעשה גדול מרגע שיש לו דעת מרגע שהוא מתחיל להבין ו ממילא הוא לא צריך להגיע לגיל 13 ביום אחד זה דין שנאמר אך ורק בישראל לא בבן נוח ו ממילא מה שכתב הרמבם בהלכות מלכים בפרק ט הלכה ו אה סליחה ב בהלכות מלכים פרק י הלכה ב' במקור ד' שלעולם אין עונשים מהם לא קטן ולא חרש ולא שוטה לפי שאינה בני מצוות כ כתוב כאן ברמבם שקטן בן נח לא נענש לפי שהוא לא בן מצוות כתבו אחרונים מה שכתוב כאן קטן זה לא הכוונה קטן פחות מיג שנה ויום אחד אלא קטן מכפי הו האומדן דעת שלנו ביחס לחריפות כי הרי לפי העיקרון הזה שבגדול בבן נוח לא נאמר שיעור של יג שנה על פי דברי תשובת הראש שיג שנה זה הלכה למשה מיסל זה לא נאמר בקטן גוי ממילא שיעור הגדלות אצל גויים אצל בני נוח זה כל אחד לפי חריפותו כל אחד לפי חריפותו ומה שנאמר כ כאן ברמבם שלא מה שנאמר ברמבם שלעולם אין עונשים מהם קטן הכוונה קטן מכדי מה שאנחנו משערים לפי אומדן דעתנו שלא הגיע לכלל דעת אבל זה לא קטן איזשהו שיעור של פחות מג שנה על פי זה כן דרך אגב שכחתי להזכיר ש המקור אולי סיוע לדברי הראש לכך ש כל העניינים האלה אפילו בת שלוש ושביתה ביאה ובן תשע שביתו בה פחות מכאן לא שזה הלכה למשה מסיני ניתן ללמוד את זה מהסיפור שמובא בגמרא שם בנידה בדף מ סיפור מעניין ככה מצד מורים מלמדים כתוב שמה תראו תנור רבנן מעשה באישה אחת שבאת לפני רבי עקיבא אמר לו רבי נבלתי בתוך שלוש שנים מה אני לכהונה אמר אמר לה כשרה עד לכהונה אז אמר אומר לו רבי אשואל אלך משל למה הדבר דומה לתינוק שטמנו לו אצבעו בדבש פעם ראשונה ושנייה גוער בה שלישית מצצה כבר היא אומרת שהיא כבר היא כבר יש לה כבר דעת יש לה כבר רצון אז אמר לה אם כן פסולת לכהונה ראה שהתלמידים מסתכלים זה בזה אמר להם למה הדבר קשה ביניכם אמרו לה כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני כך פחותה מבת שלוש שנים כשרה לכ הלכה למשה מסיני כן אז הנה אז רבי קיבא אומר אומרת הגמרא אומרת הבריתה לא המרה לחדד בה את התלמידים רק רצה לחדד את התלמידים אבל רואים כאן לאדה שהעניין הזה של פחותה מבת שלוש שנים שאין ביתה ביאה והיא ממילא הם נבלה לפסול הא כשרה לכהונה זה גם כן הלכה על משה מסיני על פי זה אפשר ליישב גם את קושיית הכסף משנה על הרמבם על פפי העיקרון הזה שאמרנו שיש הבחנה בין גדלות של קטן גדלות של קטן בין נוח לבין גדלות של ישראל תראו את הרמבם במקור ח הרמבם לכות מלכים בפרק ט הלכה ו כותב בן נוח חייב על מפוט אביו נוסת אביו וכולי וחייב על אשת אביו אפילו אחר מיתת אביו וחייב על הזכור ב בין קטן בין גדול אז אומר הכסף משנה על התר מביא את הברייתא כן שם נד עמוד ב בסנהדרין זכור אומרת הגמרא לא עשו בו קטן כגדול בהמה עשו בה קטנה כגדולה ופירש רב נ דחיק אמר זכור לא עשו בו ביאה פחות מבן תשע כבן תשע שאינו חייב עד שיהיה בן תשע כלומר מבואר בשס שכל דין משכב זכור זה אך ורק אם הקטן הוא מבן תשע ומעלה אבל אם הוא פחות מבן תשע שאיין ביאתו ביאה אז אין דין משכב זכור אז אם כן מה הפשט מה הפשט במה שכותב הרמבם שבן נוח חייב על הזכור בן קטן בן גדול אז אומר הרמבם בפשט הראשון אפשר לומר שכוונת רבנו להשוות בין נוח לישראל ומה שהתכוון רמבם כ בדין הזכור כשם שישבע אותו בדין הבהמה ומה שכתב וחייב על הזכור בין קטן בין גדול מה פשט בין קטן בן גדול הפשט הוא קטן מבן יג גדול בן יג אבל ברור שהוא חייב לעבור את גיל התשע גם אצל גוי בן נוח בכדי שיהיה דין של חיוב על משכל זכור הוא חייב לעבור את גיל בן התשע אחרת אין ביאתו ביאה אז אם כן מה זה שכתב הרמבם שחייב על ל זכרו בן קטן בן גדול פשט הוא בן קטן מבן יג בן גדול מבן יג אבל אחר כך כותב הכסף משנה או שאף על פי ש בבהמה דינו ש שווה לשל ישראל בזכור דינו חלוק משל ישראל ואפילו על פחות מבן תשע חייו כלומר בפשט השני כותב הרמבם שייתכן שמה שכתב הרמבם וזה לכאורה הפשט ברמבם שחייב על הזכור בן קטן בן גדול כוונתו על קטן אפילו פחות מבין תשע שנים ויום אחד שבישראל אין ביאתו ביאה ומבואר בגמרא לאדה שלא עשו ביאה של פחות מבן תשע כבן תשע אז אם כן יוצא שיש כאן הבדל בין דין בן נח לבין דין ישראל ישראל חיה במשכן זכור אך ורק מבן תשע שנים יום אחד ובן נח חייב גם על פחות מבן תשע שנים ויום אחד שואל הכסף משנה ואם זאת כוונתו צריך יון מאיך מפיק לה מה היה המקור של הרמבם ונשאר הכסף משנ בצריך יון לא מבין מה המקור של הרמבם ובאמת מצאנו שגם נושא כלים אחרים ברמבם כתבו כך כמו הפשט השני בכסף משנה תראו את המביט המביט זה רבנו המביט הוא בן דורו של הכסף משנה של הבית יוסף אומר המביט בקריאת ספר ש ועל הזכר ועל הבהמה חיה בין קטנים בין גדולים דדווקא בישראל הו דלפינה קטן פחות מבן תשע אין נהרגים עליו אבל בבן נוער גם על פחות מבן תשע נהרגים עליו אבל שוב קשה אז מה המקור של דבר הרמבם אז הרד בז מציע שבישראל כתיב לא תשכב ואת זכר לא תשכב משכבי אישה אז אין שכיבה אלא לבן תשע אבל בבן נוח כתוב ודוק באשתו ולא בזכור אז כל שנדבק עם הזכור נהרג עליו אפילו קטן מבן תשע ככה מציע הרד בז אבל לפי דברינו אז אפשר לישב בשופי שלפי מה שכתב הראש בתשובה שגם העניין הזה של בן תשע שנים שביתו ביאה ופחות לא ובת שלוש שביתה ביה ופחות זה גם כן בכלל שיעורין חציצי וחיצים שהם הלכה למשה מסיני וכותב הרמבם בפרק ט הלכה י שלא ניתנו השיעורים אלא לישראל בלבד אז ממילא כשמדובר על בן נוח לא נאמרו השיעורים הללו אז ברור שאצל בן נח גם על פחות מבן תשע יש בהחלט מקום לומר שיש דין של משכב זכור אם כן אשת דעתי לאחי אז עכשיו נחזור אזח אחרי שביארנו את הכלל הזה שכתבו האחרונים המנחת חינוך החתם סופר אמרסט שאצל אצל א אצל בן נוח א כאורה כן אצל בן נוח לכאורה הגדלות מתחילה מרגע שיש לו דעת כל אחד לפום חריפותו אם כן שואלים האחרונים שואל חלקת יואב אז אני לא מבין מה התוספות כאן מחפשים תוספות כאן מכסים איזה שהי חתמצ איפה יש חתמצ שיהיה גר קטן מן התורה אז מה מצאו מעוברת שנתגיירה מעוברת שנגר שהטביע של האמא מועילה גם לעובר למה ללכת לחוק למה יש יש דבר הרבה הרבה יותר פשוט ושכיח כל קטן שביטן מערכים אותו לפי עומדן חריפותו שיש לו דעת הוא גדול נקודה הוא גדול הוא גדול וממילא יש לו דעת כמו אחד בגיל 20 לא משנה כמו יהודי ומבוגר כמו גר מבוגר לא משנה כמו שברור שבגר מבוגר כן בגר שרוצה להתגייר לא צריך כת דין זכין יש לו דעת גמורה כדי לקבל עליו גרות באותה מידה על כל קטן בן 11 12 לא משנה כל אחד לפום חריפותו הרי הוא גדול לפי מה שאומר הרמבם והראש שלא נאמרו שיעורים הללו אלא לישראל ולא לבן נוח אז הוא גדול ה הילד הזה הנער הזה בן ה-1 12 הוא גדול או נערה לא משנה וממילא הגיור אצלו זה גיור מן התורה גמור ולא צריך כם בכלל דין זכין אז מדוע התוספות נדחקו לפרש שהח תמצא היחיד שמצאו לכך שגר קטם מן התורה זה ב מעוברת שנתגיירה עד כדי כך שחלקת החלקת החלקת יואב אומר שלכאורה מוכח כאן מהסוגיה נגד כל היסוד הזה של המנחת חינוך וחתם סופר כי באמת אם המי אם אם היסוד העיקרון הזה נכון אז יש חיתים זה פשוט ומצוי מאוד שכל גיור קטנים כל גיור קטן זה מדעתו לא צריך בכלל בודין זכין והגיור מן התורה אז כן לכאורה לא מצאנו ידינו ורגלינו בהלכה הזו זה קושיה חמורה שמקשה כאן לחקת יואב ובאמת נראה נפרש את הדברים בשני שתי דרכים דרך אחת היא על פי זה תירוץ שראיתי ב גם בחתם סופר ביורה דה סימן שיז שמה חתם סופר מביא את ה מביא קושיה דומה שתכף נראה בשם התשובה מעבר בליזר פלקלס בחלק ג סימן תלב כתוב בגמרא בנזיר תראו במקור טו כן אה האמת היא שולי אולי תצלחו לי אולי טיפה אני אקטים משהו אחר לפניכם כן כן היה מקום לתרץ בפשטות היה מקום ל לפני שניגש לתירוץ תסלחו לי לפני שניגש לתירוץ היה מקום לתרץ בצורה פשוטה שאולי תוספות לא מסכימים בכלל לעיקרון הזה שהרב ו והראש אמרו אולי בכלל הם לא מסכימים אולי הם סבורים שהשיעורים שנאמרו לישראל נאמרו באותה מידה גם לבן נוח אולי אולי אין אבחנה אולי אולי בכלל אנחנו מקדימים את המאוחר ומניחים הנחה שהיא לא לא מוכרחת ובאמת אם נהייה כנים אפשר להוכיח מדברי התוספות בחולין שבאמת אולי צבורים שיש שיעורים גם אצל גוי אז אני אומר בקצרה את ההוכחה מהתוספות בחולין הגמרא בחולים בדף לג דנה בשאלה בדין של עבר מן החי כתוב שם ב יש שם מחלוקת בין רב אחא בר יעקב והגמרא מביאה ברייתא שלא כדעתו רב אח יעקב היה סבור שיש איזשהו נפק מינה שיוצא ממנה כולה לישראל וחומרה לבן נוח מה הדין הדין הוא מה הדין שישראל ששחט בהמה ונטל חתיכה מיד עוד לפני שהבהמה נפחה את נשמתה כן כשהיא עדיין מפרכסת הוא כבר נטל חתיכה מבית השחיתה למשל האם על החתיכה הזו יש דין עבר מן החי האם ה החתיכה הזו היא מותרת או אסורה אומר אומר רבח ב יעקב יש נפק מינה פה בין ישראל לבין נח ישראל כיוון שהוא מצווה על השחיטה והשחיטה היא המטיר של דין עבר מן החי ממילה מרגע שהבהמה נשחתה כבר פקה איסור ומן החי ביחס לישראל ולכן מותר לישראל לאכול את החתיכה הזו ואיין בה איסור במנחה לעומת זאת בן נח שהוא לא הצטווה על השחיטה נאסר עליו לכל עבר מן החי אבל בשביל לקיים את הדין הזה הוא יכול גם לנחור את הבהמה לא לשחוט אותה לנחור אותה נחירה זה לא לרוחב של הבית הצוואר אלא לאורך אז הוא יכול להרוג את הבהמה בכל צורה שהוא ירצה ולאחר שהבהמה נהרגה הוא יכול לאכול אבל אם נלקחה חתיכת בשר מהבהמה עוד בטרם הבהמה נפחה את נשמתה והא עדיין ב מפרכסת מ אחר השחיטה אז נוצר מציאות שלישראל החתיכה הזו מותרת באכילה כיוון שהייתה כאן פעולה של מיסה של שחיטה מיסה המטיר לעומת זאת אצל גוי הדינו שהחתימה משום שהיא עדיין הבהמה לא לא מתה עדיין היא מפרכסת על זה הגמרא מביאה שתני דלא קרבח בר יעקב והגמרא מביאה אתזה בברייתא שה רוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה אז חותך כזית בשר מבית השחיטה ומולכו יפה יפה ובסעיף הכתוב ממתין עד שתצא נפשה אחד עובד כוכבים אחד ישראלים מותרים בו כלומר רואים בברייתא שגם למרות ש החתיכה של הבשר נלקחה קודם שתצא נפשה אפילו אחי עובד כוכבים מותר בזה אחד עובד כוכבים ואחד לישראל אזרים לאדה שאיין כן פקמ בהלכה הזו בין ישראל לבין לבין נוכרי אז שואל התוספות שמה ואם תאמר כן כן הסברה כאן כן הסברה כן מה שהגמרא בסנהדרין בדף נט אומרת מי כמידי ד לישראל שרי ולעובד כוכבים אסור כלומר לא מצאנו דבר שלישראל הוא מותר ולוי יהיה אסור כלומר אם אנחנו רואים שהשחיטה הועילה לישראל לאכול את החתיכה הזו אז בוודאי שגם לנוכרי זה מותר אז שואל התוספות שמה ואם תאמר ד בפרק גיד אנשה לקמן קוב עמוד ד פליגה נחלקו התנאים יש שלוש שיטות בתנאים בחולים בדף כב היכן נוהג עבר מן החי אז יש דעה אחת רבי ליעזר אומר שעבר מן החי נוהג גם בבהמה טהורה וגם בבהמה טמאה שיטת חכמים שעבר מנחי נוהג רק בבהמה טהורה ושיטת רבי מאיר שנוהג רק בבהמה ולא בחיות ועופות כלומר שיטת חכמים נוהג גם בחיות ועופות אבל שיטת רבי מאיר שנוהג רק בבהמה תורה ולא בחיות ועופות אז שואל התוספות אה אז הגמרא שמה בחולי קו ב אומרת מחלוקת בישראל אבל בבן נוח דברי הכל מוזרים על התמה כהורים כלומר גם רבנן שחלקים עעל על על על רב לזר ואומרים שעבר מן החי נוהג רק בבהמה טהורה אבל הם הודע ש בבן נוח הוא נוהג גם בבהמה טמאה אז אז יש כאן שאלה בשלמה לרבנן אף עגב דין ישראל מוזר על עבר מן החי טמא כי בעבר מן החי של עבר מן החי ביחס לישראל זה אך ורק בבהמה טהורה אבל מכל מקום אסיר ל משום טמא ולא השכחת לישראל שערי וא לא עובד כוכבים אסור כלומר ביחס לעבר מן החי מבהמה טמאה אנחנו עדיין לאחור מהכלל שאין דבר שלישראל מותר ולגו אסור למרות שלכאורה כאן עבר מן החיים מטמא אסור רק לבן נוח ולא לישראל התשובה לא נכון שלישראל אין איסור עבר מן החי בטמא אבל יש איסור של אכילת אכילת טמא אכילת איסור של בהמות טמאות אז עדיין לא חרגנו מהכלל אלא לרבי מאיר ד אמר דין נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד והיי כעבר מן החי דחיות ועופות הטהורים ד לישראל שר לעובד כ אסור נו אז איך נענה ע זה הרי לפי שיטת רבי מאיר עבר מן החי נוהג אך ורק בבהמה טהורה הוא לא נוהג בחיות ועופות טהורים אז הנה יוצא וזה רק בישראל אבל בבן נוח נאמר נאסר בכולם כן דברי הכל מוזרים אז יוצא כאן מציאות ש בעוף וחייה טהורים לישראל אין איסור עבר מן החיי וא אין גם איסור לכאורה של אין איסור טמא ולגו אסור משום עבר מן החי אז הנה יש לנו דבר שלישראל מותר וגוי אסור אז נדלג עלזה אימה אומר הטוס יש לומר דמכל מקום עבר מן החי דידהו של מה של חיות ועופות התאורים אסו משום דביה שחיטה כלומר עדיין אנחנו לא חורגים כלל משום שלמרות שאיין איסור עבר מן החי נוהג בעופות וחיות טהורים אבל סוף סוף יש איסור לאכול משום ש החיות הללו לא נשחטו כן צריך להבין את זה בשת מקוב כרגע יש דין של שחיטה וכיוון שהם לא נשחטו אז הם נאסרו מדין שם בעיה שחיטה אז שוב יוצא שלישראל נאסר לאכול נאסר לאכול מעבר מנ של חיות ופות תאורים מדין שהם צריכים שחיטה וגויים אסורים מדין עבר מן החי אז לכן א אין כאן חריגה מהכלל שלישראל שרי ולגי אסור כי כאן גם לישראל אסור משום ד בעיה שחיטה שואל תוספות אף אגב דעובד כוכבים אסור במשהוא בשר וגידים ועצם וישראל לא מצר בחזית בשר שואל תוספות הרי עדיין יש הבדל לגבי השיעור הרי כיוון שגוי מצוה על עבר מן החי כיון שגויים מצובה עלבר מן החי אז אפילו במשהוא אם זה עבר מושלם איזה רגל נגיד או יד מושלמת שיש בה בשר וגידים ועצמות כן אז אפילו במשהו של בהמה של איזה חיה קטנה לא משנה כן אפילו במשהו מ מתחייב אל הנוכרי לעומת זאת אצל ישראל כיוון שאיין איסור עבר מן החי לדעת רבי מאיר לחיות ועופות תאורים אז אם ישראל יאכל יאכל הוא לא התחייב עד שהוא יאכל כזית בשר הוא צריך לאכול דוקא כזית אם הוא יאכל איזשהו תלוש רגל מעוף כן שיש בה בשר וגידים ועצמות כן והעוף הזה אין בה כזית עוף קטן כן אז הוא לא לכאורה הוא לא התחייב למה כי לדעת רבי מאיר כי אין איסור עבר מן החי בעופות תאורים ואז מה מה סיבה לאיסור משום שבעיה שחיטה טוב מצויין אבל אין כאן כזית אז נה חזרנו שיש כאן משהו שלישראל מותר ולגו אסור אומר התוספות אמר רבי יוחנן בחצי שיעור אסור מן התורה כן שיטת רבי יוחנן ביומ בדף עד שחצי שיעור אסור מן התורה אז שוב אנחנו לא חורגים מהכלל יוצא שגם אם ישראל יאכל איבר מן החי של עופות טהורים שאין בו כזית עדיין אסור לאכול את זה משום שחצי שיעור אסו מן התורה מה רואים מכאן לכאורה בתוספות רואים רואים ש ש תוספות אומרים שלעובד כוכבים יעשר עבר מן החי בשיעור משהו של בשר גדים ועצב ולישראל ו מיצר לי בכזית בשר ממה שמ בפשטות מלשון התוספות כן שדווקא בגלל שבן נוח מצווה על אבר מנ החי לכן הוא חייב על משהו כן אפילו משהו בגלל שמשהו מורכב מאיבר מושלם מה ש שאם זה לא יהיה איבר מושלם הוא לא יהיה חייב על משהו נכון מה כתוב כאן בתוספות שה התוספות שואלים שהגוי חמור מישראל כי הגוי מתחייב על משהו אפילו על איבר מושלם שיש בו בשר וגידים ו אפילו במשהוא כיוון שזה עבר מן החיים והוא חייב על עבר מן החיים מה ש שאם זה לא היה עבר מן החי אלא בשר מן החי אז הוא לא היה חייב על משהו נכון אז לכאורה זה נגד הרמבם כי הרמבם הרי כתב קראנו את הרמבם בהלכות מלכים שגוי לא נברו בשיעורים והוא חייב גם על משהו ככה הרמבם כתב לידה בפרק ט מלכות מלכים הלכה י אז לכאורה רואים בתוספות נגד הרמבם רואים שבגויים בשיעורים של כזית הבת תתפל ש הגעות מראה כהן על התוספות פה בחולין לג דיק הפוך כתב שכאן מוכח שהתוספות סוברים כמו הרמבם לכאורה ניו דעתי הקלושה לא הצלחתי להבין הפוך מה שמע מהתוספות לאדה שכל הסיבה שיש כאן חיוב של משהו זה אך ורק בגלל שזה עבר מן החי אז עבר מנחה יש דין הלכה מיוחדת שאפילו במשהו אם זה איבר מושלם אז אז לאק עליו אבל אם זה היה רק בשר לא היה חייב על משהו אבל על כל פנים יש מקום לדון האם תוספות מסכימים לכלל הזה של הרמבם שלא נאמרו שיעורים בבני נוח אבל בין כך ובין כך גם אם נגיד שתוספות לא מסכימים עם הרמבם אבל הראש בעצמו הראש אצלנו בתוספות שואל את השאלה בדיוק שהתוספות גם עסקו בה איך פרנס את דברי הגמרא בפן סורר שיש שכי תמצ לגר קטן מן התורה ותוספות הראש מתרצים משכחת לה כגון שנתגיירה אמו מעוברת נו אז על הראש קשה על הראש למה למה הראש מביא במרחק לחמו מה הציור של גר קטם מן התורה במאו שנתגרש משכחת לה גר קטן מן התורה בגר שיש לו דעת הרי הראש בעצמו סובר שלא נאמרו שיעורים הללו אלא לבני נח כן הוא בעצמו כלומר הראש בוודאי מסכים שהראש בוודאי מסכים שהגיל כאן זה דין שיעור נכון כן אז לכאורה לכאורה בסדר לכאורה אז לפי הגישה הזו כן טוב לפי הרמבם והראש בסדר לפי הרמבם והראש שהנחנו שדין או שהאחרונים הניחו שי דין שיעורים נאמר אך ורק בגוי ולא בישראל אז כאן ראוי באמת לשאול ראוי באמת לשאול אז למה באמת למה באמת לא לא לתרץ שמשכתי קטן גר קטן מן התורה בחי הגבנה בחי הגבנה שהוא היה לו דעת הוא קיבל על עצמו את הגיור מדעת לפום חורפה לפי חריפותו והרי כיוון שהוא לא נאמרו השיעורים הללו אלא ב בישראל ולא במנוח אז הוא אז הוא אז אז הוא יש לו דעת אז הוא גדול אם הוא גדול יצא יצא פה דבר מעניין ש הגר הגר הזה מקבל הקטן הזה מקבל עליו את הגרות מדין גדול וכשהוא מתגייר כשהוא מתגייר הוא הופך להיות קטן כן כשההוא מתגייר אז הוא יהיה יהודי בן 10 בן 11 אז הוא יהיה קטן הוא לא יהיה חייב במצוות כן בסדר א יש פה דבר מעניין שתק קטן [מוזיקה] שנול מה משקה קטן הופך להיות כקטן טוב פה דבר מעניין טוב אז אני אני חוזר לחלקת אני חוזר לחתם סופר בסדר אז החתם סופר בסימן שיז עמד על דברי הגמרא בנזיר תראו במקור טו הגמרא שמע עוסקת בדין מופלא סמוך לאיש כן כתוב בגמרא תראו את הברייתא שמבט איש מה תמוד לומר איש איש כתוב בפסוק איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר כיב קורבנו לכל נדרים כל דותם אז חזל דרשו מהכפלת של איש איש לרבות את העובדי כוכבים שהם נודרים נדרים ונדבות כישראל גם עובדי כוכבים יכולים לנדור נדרים איש איש כי אשר יקריבו מין הגר אשר יקריב קורבנו לכל נדרים אז שואלת הגמרא איש כיפלי בערכין למה לי יש עוד פסוק איש כיפלי נדר ברכך למה שם כתוב עוד פעם איש הרי הוקשו נדרים וערכים קשו זה לזה ככה הגמרא שמה אומרת לפני כן איש כיפלי נדר ברכך בערכין למה לי מקדי התקש ארכין נדרין דמר כ איש כי אפלי נדר ברכך כן אז אז אומנה הגמרא אלא הי איש מבלה לטוי מופלא סמוך לאיש כלומר האיש שכתוב בערכין איש כיפלי נדר בערכך בא לרבות שגם שנה אחת קודם גדלות כלומר נערה מבת יא שנה ויום אחד וקטן מבן יב שנה ויום אחד אז נדריו נבדקים רואים אם יש בו דעת הוא מבין את ההשלכות של הנדר אז מן התורה מן התורה נדרו ג נדריו חלים כך מבואר בגמרא שואלת הגמרא אניח למן דמר מופלא סמוך לאיש דאורייתא אלא למן ד אמר דרבנן איש כיפלי למלי כלומר יש מחלוקת שמה יש מי שאומר שכל דין מופלא סמוך לאיש זה רק דין דרבנן זה לא דין תורה נדרו דקים מדרבנן אז מה הוא יתרץ למה כתוב איש כיפלי נדר ברכך הרי אם בכדי ללמד אותנו שגם עובדי כוכבים נודרים נדרים ונדבות אז גם זה למדנו הוקשו הוקשו ערכים נדרים אז גם אז גם בפרשת ערכים שייכים גם עובדי כוכבים אז למה צריך איש אומרת הגמרא ליטו מופלא סמוך לאיש דעובד כוכבים כלומר יש פה דבר מעניין שגם למן ד אמר שדין מופלא סמוך לאיש בישראל שנה אחת לפני גדלות נדריו נבדקים זה דין דרבנן אבל מודה שמופ סמוך לאיש של אקום של בן נוח כן זה דין דאורייתא מופלא סמוך דין דאורייתא כן כתוב כאן דע בגמרא בנזיר שיש דין מופלא סמוך לאיש באקום שנה אחת לפני גדלות נדריו נבדקים כן ככ כתוב שואל התשובה מבה שאל שאל את השאלה הזאת החתם סופר מהמה מה מה בכלל שייך דין מופלא סמוך לאיש בעקום איך שחיים זה איך בכלל יש מושג כזה הרי מה זה דין מופלא סמוך לאיש יש איש שזה יג שנה ויום אחד ויש מופלא סמוך לאיש מה זה מופלא אחד כזה שיודע להפליא הוא יודע הוא יודע להבדיל יש לו דעת אז הוא קטן מגיל איש שנה לפני כן יש לו דעת כבר לנדרים אז נדריו נבדקים אם רואים שהוא מבין אז נדריו חלים הרי אבל אצל גוי לפי דברי הראש בתשובה אין דבר כזה אם יש לו דעת אז הוא כבר גדול מה שיך להגיד דין מופל שמדובר על בן נוח וזה מבואר ליד בגמרא שיש דין מופלא סמוך לאיש באקום מה שייך אם ממה נפשך אם אין לו דעת אז הוא שוטה אם יש לו דעת אז הוא גדול לא יכול להיות שמה שהגמרא מרבה כאן מופלא סמוך לאיש בעובד כוכבים הכוונה שנה לפני שהוא הגיע לגיל לדעת נכון זה לא הגיוני אם הגיל הגדלות של בן נוח זה נגיד צורך העניין 11 שמה יש לו דעת לא שייך להגיד ששנה לפני כן דרו דקים שנה לפני כן אין לו דעת אז הוא שותה הרי ברור שלא שייך שיהיה דין מופלא אם אין לו דעת מה נפשכם יש לו דעת אז הוא גדול כבר אז מה זה מה זה דין מופלא מה שייך להגיד דין מופלא אז זה לכאורה קושיה חזקה על כל השיטה הזו שיש מושג שיש בין נוח יש דין גדלות עוד לפני עוד לפני א עוד לפני ישראל מרגע שיש לו דעת זו השאלה ששאל התשובה מאהבה תרץ את הדברים החתם סופר שם במקום וגם ראיתי שאור שמח בפרק ג' מלכות ייסורי ביאה הלכה ב' מכוון לדברים האלה גם הוא כותב את אותו עיקרון והעיקרון הוא מאוד פשוט באמת צריך לחקור צריך לחקור מה שאנחנו מה שהנחנו מה שרח ארונים הניחו כן שב נוח לא נאמר בו שיעור של יג שנה לא נאמר בו שיעור אלא מרגע שהוא יש לו דעת אז הוא כבר מחויב במצוות שבני נו הוא כבר מחוייב במצוות בנוח כן מה הפשט בזה צריך לחקור מה הפשט בזה האם הפשט הוא שבעצם בן נח נעשה גדול כבר מרגע שיש לו דעת נעשה גדול ואז יוצא שיש שני שיעורים של גדלות יש גדלות של ישראל שזה הלכה למשה מסיני מגל ג' שנה ויום אחד לזכר ויש דין גדלות לבין נוח מתי יגיד גדלו שבן נח מרגע שיש לו דעת אז הוא גדול זה אפשרות אחת שני שיעורים של גדלות גדלות של ישראל וגדלות של בן נוח אחד תלוי בדעת ואחד תלוי בגיל ושתי שערות אפשר לומר לא כך אפשר לומר שבעצם ההגדרה הגדרה של גדלות היא הגדרה אובייקטיבית היא הגדרה אובייקטיבית דהיינו גדלות זה יג שנה ושתי שערות מה שהתחדש אצל בן נוח זה לא שהוא נעשה גדול מרגע שיש לו דעת אלא החידוש הוא שאף על פי שהוא לא גדול אבל לא צריך אצלו דין גדלות בשביל להתחייב במצוות זה הפשט למרות שהוא לא גדול כן בהגדרה דינית הוא לא גדול אבל כיוון שיש לו דעת התורה מחייבת אותו מיד שיש לו דעת למרות שהוא לא גדול אז לא נאמרו כאן שני שיעורים של גדלות נאמר שיעור אחד של גדלות וזה יג שנה ויום אחד ושתי סערות אבל אצל קטן כפי שאמרנו התחדש שמרגע שיש לו דעת הוא מחוייב במצוות אזז מה החילוק בין ישראל לבין נח הא החילוק הוא ככה שבישראל יש צורך בדעת של בן יג שנה ויום אחד דעת של גדול בכדי להתחייב במצוות דעת גמורה דעת של גדול ואצל בן נוח התחדש שלא צריך דעת של גדול אלא גם דעת פחותה דעת כל דהוא מספיקה בשביל לחייב אותו בשביל להעניש אותו מחוייב בכל המצוות זה החילוק של בן נוח לא שיש כאן שני שיעורים של גדלות אלא שני שיעורים בדעת גדלות זה דבר חד אבל מה שהתחדש אצל בנוח שהוא לא צריך גדלות אלא אצלו אפילו קודם גדלות כיוון שיש לו דעת כל שהיא הוא מחוייב מיד ונענש במה שהוא מחויב ממילא אומרים האחרונים שיש מקום לחלק שכל מה כל מה שנאמר שבן נח מחוייב במצוות שלו מרגע שיש לו דעת פחותה דעת כלשהי דעת של גיל 11 לא משנה זה אך ורק במה שנוגע למצוות של בני נוח במצוות שנוגעות אליו במצוות של בני נוח אז במצוות של בני נוח התורה מחדשת ככה מבאר ה הראש שכבר מרגע שיש לו דעת הוא מחוייב בכל המצוות של בני נוח אבל כשמדובר על על דינים שנאמרו לישראל וכאן אנחנו צריכים לדון בכל דבר ודבר גופו אבל אומרים החתם סופר כל ההלכה ש אקום נודרים נדרים ונדבות כישראל זה לא הרי לא כתוב בתורה אקום כתוב איש איש וזה לפות לפות שנלמדת מישראל בעצם הפרשה הזו היא פרשה שנאמרה לישראל היא לא ה לא דין ש מופנה לאקום זה פרשה שנאמרה לישראל נתרבה מ מישראל מאיש איש ממילא כיוון שזה לפוטה שנלמדת מישראל זה פרשה שנאמרה לישראל אז ודאי ששמה ההלכות שנאמרו ביחס לדינים האלה השיעורים שנאמרו הם שיעורי ישראל אז כאן לצורך נדרים ונדבות צריך דווקא דעת של גדול ודעת של גדול גם אצל גוי זה מבן יג ברור כי גדול הוא יהיה גדול אך ורק בג מה שהתחדש לגבי מצוות בני נח מספיק דעת פחותה דעת כלשהי אבל ביחס דינים שהם שבהם הוא מושווה לישראל שבהם הוא נלמד מישראל שמה בהחלט צריך דעת של גדול דעת גמורה דעת של בן יג שנה ויום אחד ככה מיישבים החתן סופב ואור שמח ולכן אין שום קושי יש מציאות של מופלא מוך לאיש באקום יש מציאות כזו כי גדול זה גם באקום זה יג שנה יום אחד ומופנה זה שנה לפני כן פשוט אשת דתנא לאחי מיושבת נישב על פי זה גם את קושיית הרחקת יואב מה הוא שאל מה שא מה שאלנו שאלנו מה הגמרא מה הראשונים מחפשים ציורים לגר קטן מן התורה כן במעברת שנגר למה ללכת רחוק יש מציאות פשוטה גר קטן שהגיע לכלל דעת אז הוא גדול אז אם הוא מקבל עליו גרות אז הוא גר קטן מן התורה גר קטן כרי שהוא גייר הוא יהיה קטן כן דך שוא גאר ויהפך לישראל וא יהיה קטן אז הנה גר קטן מן התורה מה הבעיה התירוץ הוא רבותיי גרות זה לא דין של בני נוח גרות זה פרשה שנאמרה לעם ישראל זה פרשה לישראל זה פרשה שמופנית לישראל זה שולחן ערוך בר סח בדינים שנאמרו לישראל בפרשה שנאמרה לישראל ברור שהגדר כאן הם גדרים של עם ישראל כשהתורה מדברת על מושג של גרות התורה דורשת דעת של גדול דעת של גדול דעת גמורה מה זה דעת של גדול דעת של בן יג שנה זה מה שהתורה דורשת זה נכון שלגר קטן יש דעת אבל יש לו דעת פרוטה יש לו ד גם ליהודי יש דעת גם לפני גג אבל זה דעת פחותה ודעת פחותה לא מספיקה לגרות צריך שיהיה גדול אז ממילא מובן היטב אי אפשר למצוא איך התמצא גר קטן שיש לו דעת בגר קטן מדאורייתא בקטן שקיבל ל עצמו גיור בגיל תע 10 ח שיש לו כבר דעת בשוב ש הדעת הזאתי לא מספיקה כשמדובר על דינים שנאמרו לעם ישראל זה אך ורק במצוות שבני נוח כש לכה מופנית לבני נח שבן נח מצוה על עבר מן החי אז אצלו עבר מן החי זה מתחיל מרגע שיש לו דעת שהוא מבין שהדבר הזה אסור באכילה אפילו דעת כלשהיא אבל כשמדובר על דינים של ישראל ודאי שזה לא נאמר על פי זה אפשר להסביר אולי גם את ה את ה תוספות ריד ופסקי הריד אצלנו בכתובות בדף יא דרך אגב שהתלמיד שלה חלקת רבי ברוך לזנובסקי כן מעיר פונוביץ יש לו ספר שנקרא שעשועי עיונים כל מיני חבורות כאלה מערכים לא חבורות מערכים אז בכלל יז הוא מתייחס לשאלה של הרבי שלו החלקת יואב והוא מראה לו שרואים לאדי מאטו סטרית חיזוק לגישה הזו שאצל אצל ק אצל בני נוח יש גיל גיל שיש לו דעת גיל מוקדם שהוא שיש לו נפק מינה להלכה הגמרא אצלנו אומרת שהגדילו אמר רבי יוסף הגדילו יכולים למחות נכון הגדילו יכולים למחות ממתי הם יכולים למחות הגדילו מה זה הגדילו פה האם הגדילו הפשט הוא גיל יג שנה ויום אחד אז תראו את הפסקי רית במקור טז כותב אני לא אקרא את הכל כן אמר רבי יוסב אם גדיל יכולים לכות פירוש יכולים למר א אפ שינו להיות ות גרים וחוזרים לסיור ואיין לנו ולשם בבית דין וכולי אבל כותב ב סיפה והגדילו דרב יוסף לאו דווקא שבאו לכלל עונשים אלא שבאו לכלל דעת ועדיין לא באו לכלל עונשים מדהים הגר הקטן הזה שזכו לו בית דין את הגיור כן זכיין האדם שלו בפניו הוא יכול למחט ולבטל את הגיור מרגע ש לו דעת אפילו שעדיין הוא לא הגיע לגיל גדלות כן חידוש מה חידוש גדול יוצא שיכול להיות שיש לו פרק זמן יש לו אולי שנתיים אולי שלוש לא יודע כל אחד לפום חורפה מרגע שהוא הגיע לגיל 10 נגיד יש לו כבר חריפות אם מדובר על קטן עם חריפות כבר יכול למחות והזכות הזאת שמורה לו עד גיל יג שנה ויום אחד ביג שנה ויום אחד שמה הגדילה שעה אחת ולא מחטה שוב לא יכולה למחול אם הוא הגדיל שמה זה שני שיעורים יוצא יש בעניין המחאה לפי הטוס הטריד יש שני שיעורים שיעור של מחאה ושיעור של קבלה כן הקבלה כלומר גבול גבול אופציית המחאה מסתיימת אך ורק אחרי יג שנה אבל היא מתחילה כבר מרגה שיש לו דעת איך אפשר להבין את זה יש כאן שני שיעורים כלומר הגרות חלה מן התורה אך ורק מגילו ג אבל היא היא יכולה לפקוע מגיל שהגיש לו כבר דעת מה מה הסברה בזה אבל אולי לפי העיקרון של החתם סופר ואור שמח אז זה מובן אפשר לומר שיש לחלק בין חלות הגרות לבין הפקעת הגרות חלות הגרות זה דין בישראל הפקעת הגרות זה אומר שאיין כאן גרות אין כאן ישראל אוקיי אז בה חזרנו לדין בן נוח הבנתם כלומר ביחס לחלות הגרות בכדי שהגר תחול שזה דין בישראל אז צריך שיהיה בן יג שנה יום אחד כן בכדי שתחוו לגרות אז לכן כל זמן שהוא לא הגיע לגיל י ג לגבי חלות הגירות חלות הגירות עדיין היא מדין זכין הא דין זכייה אז כל זמן שהוא לא קיבל על עצמו מגיל יג אז עדיין הגרות לא לא היייתה חלה מן התורה אלא רק מכוח תקנת חכמים אבל כשמדובר על הבקעת הגירות ביטול הגירות ביטול הגירות אנחנו חוזרים כבר לשיעורים של בני נוח כי שמה זה לא דין בישראל זה דין של אין פה בכלל גרות אנחנו חוזרים לשיעור של בני נוח בשיעור של בני נוח ברגע שיש לו דעת כלשהיא דעת פחותה הוא כ הוא כבר ברכי להחליט לעצמו שהוא רוצה אוא לא רוצה כן שהוא לא רוצה לתר דיוק הוא יכול להחליט שהוא לא רוצה והוא חוזר להיות גוי אוקיי אז בכדי לחזור להיות גוי מחאה שהוא לא רוצה אז זה כבר שיש לו דעת אבל לגבי חלות הגרות חלות הגרות להגיד שהגר הזאת חלה והיא בגדר אל חזור אז זה אך ורק גיל מגיע ברגע שהוא מגיע לגיל גדלות של ישראל יש מקום להסביר בצורה אחרת קצת שזה סוג של תקנה של חכמים שחכמים תיקנו לטובת הקטן הזה שכביכול זכו לו זכו עבורו בקדושת ישראל ולא ברור אם זה זכות גמורה או לא זכות גמורה יש רשבא בקידוש בדף כג שכותב שגר קטן זה זכות גמורה אבל יתכן שריד לא מסכים שזה זכות גמורה לכן נתנו לו אופציה להחליט אם זה זכות גמורה עבורו ברגע שהוא הגיע לדעת גמורה כלומר למרות שבכדי בכדי לומר שיש כאן חובה והוא לא רוצה כבר מגיל שיש לו דעת כלשהיא אנחנו מתחשבים בכך אם הוא לא רוצה זה בטל כל מה שזיכו לו בית דין את הקדושת ישראל זה אך ורק בתנאי שההוא ירצה אם הוא הגיע לכלל דעת אפילו כלשהיא והוא מחליט שהוא לא רוצה זה כבר חובה אז כבר בית דין אומרים בי כח ובין כך מלכתחילה זה לא זה לא היתה זכות גמורה אז אם אז בכדי להגיד שזה חובה עבור הקטן די בדעת כלשהו בכדי להגיד שזה זכות גמורה צריך דעת של גדול א צריך שיהיה גדול בכדי להחליט שהוא רוצה את זה אז יוצא שזה תקנת חכמים לטובתו של הקטן בכדי להחליט שהוא רוצה את זה וזה על חזור צריך דעת של גדול בן יג בכדי לומר שהוא לא רוצה את זה מספיק שהוא יהיה דעת כלשהי עד כאן זה דרך אחת הדרך של החתם סופר וו שמח לומר כמו שאמר שאיין כאן שני שיעורי גדלות יש שיעור גדלות אחד יג שנה ויום אחד וב צערות אלא יש חידוש בבין נוח שלא צריך גדלות מספיק דעת כלשהי בכדי להתחייב בכל דיני הקום דיני הבן נוח בני נוח אבל כשמדובר על פרשה שנאמרה לישראל אז שמה השיעור הנצרך בשביל חלויות דינים שנאמרו לישראל הם גדלות דעת של גדול דעת של גדול זה דעת של יג אבל אולי אפשר לומר בדרך אחרת והיא על פי מה שתוספות כתבו אצלנו שטו סות שאלו איך יכול להיות שאנחנו משתמשים כאן בדין זכין הרי אין זכין אין זכיה לעקום אין זכיה לעקום הגמרא במציאה אומרת בפרק הזו נשך ועובד כוכבים דלא עט לכלל שליחות אז לא שייך אצלו דין זכים אז איך זה חל אז אז אומר התוספות בתירוץ השני אנמי כיוון דבאר זכייה נעשה ישראל הבלכי ישראל גמור לעניין זכיה מה הפשט בזה מה הפשט בזה כיוון שבהר שחיה הו נסה ישראל אבל כי ישראל גמרו לינ שחייה אז אנחנו מבנים בלשונות הראשונים אנחנו מוצאים ניסוח תראו ב במקור במקור יז כן ואם תאמר אך להתגייר וכולי ומיו עליו קושייה ד אם כן תיק שנן כל גר מח מטבילים אותם אלא כיוון זכייתו וידו בהם כאחד שעני יש כאן ביטוי איזשהו זכייתו וידו באים כאחד גם הרשבא בכתובות אצנו אומר אח גרות וזכותו באים כאחד מה הפשט בזה מה מה מה מה זה מזכיר לנו זה מזכיר לנו יד הדין שגם המרית ו המפורש תרצו בתוספות בשם גותו וזכייתו בהם כאחד כאיד אמרנה במסכת גי גיטו וידו באם כ אחד כלומר גם בגיטין גם בגט בגט אישה ובגט עבד אנחנו אומרים גיטו וידו באים כ אחד הרי לעבד אין אין יד לקנות אבל אני אומר שגגתו וידו מהים כאחד אז ממילא אומרים הראשונים גם גם בגרות גותו וז גותו וזכייתו בהם כאחד אז כאן באמת צריך לשאול ש שלכאורה אין כאן השוואה בין המקרים המקרה של גיטו וידו באים כאחד שנאמר ביחס לגת אישה וגת וגת עבד כנעני והמקרה של גרות וזכיה שבאים כאחד הם לא דומים מדוע אז זה מפורסם מה שהאחרונים דיברו אני אגיד את זה בקצרה מה שהאחרונים עסקו בדין בדין גת אישה בגיל גת אישה כן יש קצות החו ש נזכרנו קצות החו מפורשים בסימן ר סעיף קטן ה שעוסק שעסק בשאלה מה הדין אם אדם רוצה להקנות לחברו איזשהו חצר וחברו לא נוכח במקום אז הוא רוצה לכתוב שטר מתנה על החצר ולהניח את השטר מתנה בתוך החצר ו על ידי זה הוא רוצה לומר נגיד שחצו ומתנת באים כאחד כך אומר הקצות הוא שואל הקצת החש על דרך מה שנאמר בגמרא בגטים בדף עז לגבי הסיפור הידוע הוא שחיו מרה שכתב גיט לד ויטו והניח אותו כלומר רב היעץ לו להניח אותו להניח את הגט הזה בחצר שלה ועל ידי כך היא תתגרש למרות שהיא לא לא נחכה באותו באותו מעמד אז אמר לרב איליש לרבה הרי מה שקנתה אישה קנה בעלה אז אומרת הגמרא גיטה וחצר מסקנה גיטה וחצר באים כאחד דהיינו ברגע שהבעל שם את הגט בחצר של אשתו שזה רשותה א למרות שיש הלכה שמה שקנתה אישה קנה בעלה אבל אני אומר פה ש גיטה וחצר באים כאחד דהיינו גיטה וחצר יכולת של חצרה לזכות תעבורה באים כאחד אז אותו דבר גם כאן אגיד אותו שאם אדם מניח שטר מתנה בחצר שהוא רוצה להקנות למישהו אז נגיד שצרו ומתנת באים כאחד שהוא יקנה בחד המחתה השטר מתנה יקנה עבורו בחד המחתה עם חיית עם חיית החצר על ידי על ידי השטר כן אז הקצות אומר שזה לא שזה לא שזה לא עובד כן הקצות אומר שזה לא עובד והוא אומר שודאי הוא לא קנה את החצר ואז הוא באמת עושה את ההבחנה בין ב בין שני המקרים ובעיקרון הזה הסכימו עוד עוד הרבה אחרונים אפשר אפשר לציין את המקנה בקדושים בדף כב עמוד ב ואת המרינה בקונטרס הקניינים בסימן כז ועוד אחרונים אתמ יש הרבה אחרונים שדיברו על כך שבג אישה למעשה יש דבר מאוד מוזר בגט אישה הגמרא אומרת בגיטין בדף כ נקצר הגמרא שמה אומרת שיך איך הגמרא שואלת איך יכול להיות שגט שכתב אותו על עלה של זית קשר הרי הנס הזית הוא לא שווה כלום אז לא הייתה פה לא היה פה משהו של הקנאה לא היה כאן לא היה כאן הקנאה של כלום זה לא שווה כלום אז אומרת הגמרא שם דיל אז הגמרא משכתי ואח לאמ דימה נתינת גטי תד ד שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה קשה כמר יש הלכה מעניינת בגט שאם אפילו מכותב אותו על ייסורי הנאה ונותן את הגט לאישה הגט הזה כשר לכאורה שואלה הקצות החושן שיטת הרשב בחלק א' סימן תרג שאיין זכיה ביסורי הנאה אי אפשר לז אפשר לקנות את זה יש ריבש שחולק עליו יש סתירות בדברי ריבש כרגע ניכנס לזה אבל ריבש כותב שיש כיה גם בייסורי אבל הרש רש כותב שאין יה אי אין כיה אין מיש כיה ביסורי הנאה אז איך בדיוק מועיל גת שכתבו על ייסורי הנאה הרי ברגע שהוא נותן לה את הגט היא לא קונה היא לא קונה את הגט אז הגט לא יצא מתחת בעלותו מחת מתחת הגת עדיין שייך לבעל הוא לא יצא מתחת ידו לכאורה אז איך היא קונה אותה איך היא מתגרשת בכלל היא לא קנתה את הגט כנל גירושין אנחנו יודעים שמועילים אפילו בעל כורחה של האישה היא לא רוצה הוא בא שם לה את זה בתוך התיק שלה בתוך החצר שלה אז היא מגורשת איך אבל הרי אין אדם קונה בעל כורחו אז היא לא קנתה את הגד אז איך היא מתגרשת בגד חידשו הקצות והאחרונים זה מפורסם שלמשה בגת אישה לא צריך מיסה של זכייה לא צריך שהאישה תקנה את הגט היא לא צריכה לקנות את הגט צריך מיסה של נתינה נתינה שהגט יוצא מתחת ידו של הבן מגיע לידיה של האישה לא מיסה הקנאה שהוא מקנה לה את הגת שהוא נותן לה את הגט זה הכל מיסה ש נתינה בעלמה ועל ידי כך דשה התורה שההיא מתגרשת למרות שהיא לא לכאורה למרות שהיא לא זכתה ולא קנתה את הגט מדיני הקניינים אבל סוף סוף הגט בא לידה הוא נכנס לידה היה כאן מיסה של נתינה המיסה של נתינה מספיק בכדי שהיא תתגרש ממילא אומר הקצות החושן אי אין פה שום מקום להשוואה בין גיטה וידה באים כאחד או גיטוב ידו גם בב קנני אותו דבר ובין המקרה של ששם את ה שטר מתנה בחצר שהוא רוצה להקנות אותה למקבל המתנה שמה וודאי שבכדי ששטר מתנה יפעל יכול צריך כאן מיסה של הקנאה של שטר המתנה מידיו של המקבל לידיו של הנותן השטר מתנה צריך לצאת לא רק לא רק מתחת ידו של ה של המקנה אלא מתחת בעלותו של המקנה הוא צריך להקנות את השטר מתנה לקונה ולהוציא אותו מתחת בעלותו לבעלותו של הקונה בכדי שהקונה יקנה את השטר ועל ידי כך יקנה את את החצר אבל אם אבל אם אתה שם את השטר בחצר הפרטית שלך אז אז מעולם השטר לא יצא ולא עבר ב לידי הקונה אז איך בגד אישה כיוון שלא צריך שההיא תקנה את הגד לא צריך שהיא תקנה את הגד די בכך שה קיבלה את הגד אז אתה יכול לומר את הוורט הזה של גיטו וידו באים כאחד כי סוף סוף היא מתגרשת ועל ידי שהיא מתגרשת אז ממילא גם כן יש כן אז שמה שמה שמה צי אפשר לומר גת מק אחד אבל אבל לא שייך כן ה האחרונים חלקו על יש רב שימן שקו בחידושיו לגיט בסימן ה וגם הברכת שמואל בקידושין סימן יב הוכיחו נגד הקצות מגמרא שמה ביטים בדף כ כתוב שם בבריתה הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת אם אדם אומר לישרי זה גיטך והנייר שייך לי לא נותן לך את הנייר אז היא לא מגורשת מה שמ לכאורה שהאישה צריכה לקנות את הגט אחרת היא לא מגורשת אז בניגוד גמור למה שאומר הקצות החושן אז ביארו הרב שימן בריכת שמואל שזה לא הפשט שהאישה לא קונה את הגט היא ודאי קונה את הגט מה שהתחדש בגט אישה שאישה קונה את הגט למרות שלא הייו כאן דרכי הקניינים זה היה כאן היא קונה את הגט מגזרת הכתוב גם אם הוא ניתן לה בעל כורחה גם אם ניתן לה כתבו על ייסורי הנאה שמבחינת דיני הקניינים והלכות הקניינים לא היה כאן מיסה של הקנאה חידשה התורה שלמרות שאין כאן מיסה של הקנאה ואין כאן בדיני הקניינים היא לא הייתה אמורה לזכות בזה אבל היא זוכה בזה מכוח גזירת הכתוב שעל ידי שהגט עבר ל לידה היא קנתה אותו זה חידוש של התורה מגזרת הכתוב למרות שלא היו פה דרכי הקניינים אבל בין כך ובין כך גם גם האחרונים מודים שלא היו כאן דרכי קניינים על פי דרכי במקום שמדובר על שטר מתנה שמה בוודאי צריך שיהיו דרכי הקניינים בוודאי צריך להקנות ובדרכי הקנאה שהשטר יגיע לידו של ה לבעלותו של מקבל המתנה ועל ידי זה הוא יוכל ואך ורק על ידי זה הוא יוכל לקנות את את הקרקע ו את החצר אבל הוא לא יכול לא שייך להגיד גיטו מתנתו חצרו באים כ רק לגבי אישה ששמה היא קונה אוטומטית מגזרת הכתוב אז שייך לומר שגתה וידה באים כאחד אז ממילה נשאלת השאלה וזה עמד על כך גם הקובץ שיעורים אצלנו בכתובות באות לד מה שייך להגיד מה שיך להגיד אצלנו גותו וזכייתו באם כאחד הרי גם כאן מדובר לכאורה על על זכייה עבור משהו צריך דרכי הקנאה דין זכין פשוט צריך כאן דרכי הקנ אנחנו לא מקנים לגר איזשהו משהו חומרי איזשהו חפץ אבל מקנים לו איזשהו קניין רוחני של קדושת ישראל גם שם צריך שיהיו דרכי הקניינים מה שייך להגיד שגרות וזכייתו באים כאחד צריך שתהיה לו יד לקנות אז גם כן אותו כן אקום מה שריך להגיד צחייה לאקום מה צריך להגיד שגר ו ח גך אז הסביר הכובד שיעורים שבאמת אולי זה קצת דוחק בלשונו של הרטבה שכן ערך את ה את ההשוואה ביניהם אבל אבל אומר יעקב את שעורים שזה לא הפשט באמת שזה אותו אותו אות אותה דינמיקה של הלכה זה בוודאי שלא אלא הפשט הוא ש בדיני שחייה שלא נאמר חיה לאקום כן רק אצל ישראל אני דן את את ההלכה הזו לפי המציאות של אחר הגירות לא המציאות של לפני הגירות זה הנקודה כלומר מה שהתחדש שאיין שחיה לאקום הפשט הוא שאם הוא נשאר אקום אחר השחיה אז אין זכייה לעקום כ אין מצב שאקום זכה בחפץ שהוא לא עשה בו מיסה קניין בעצמו אלא מישהו זכה עבורו אין דבר כזה אבל אם אם במבחן התוצאה כש נדבר לאחר הזכיה נמצא שעומד לפנינו יהודי כן אז שמה ביהודי נאמר דין זכיה זה לא הדין זה לא זה לא לא נצרכים פה להלכה של זכייתו וגרות בהם כ כחד אלא זה הדין הלכה שנאמר שאין זכייה לאקום מה זה אין זכייה לאקום אין חיה למי שהוא אקום לאחר השחיה אבל מי שהוא ישראל לאחר השחיה אז הוא ישראל מה אתה רוצה אמח אנחנו דנים את את ההלכה לפי לפי המציאות שלאחר המיסה לא לפני לאחר המסה כן יש שגם מביאים בשם רון קוטלר שאמר א אמר הוא אמר הוא אמר א או אז רגע מה מה אני רוצה לומר אני רוצה לומר ככה שגם לפי זה מיושבת הקושיה של החלקת יואב מה חלקת יואב שאל למה לא נאמר שיש לנו מציאות של גר קטן מן התורה איך מהמציאות שקטן שיש לו דעת גוי שיש לו דעת הוא הרי גדול כן נכון הנה חינמי הוא גדול לא כמו החתם סופר א שמח באמת הוא גדול בגיל 10 יש לו דעת הוא גדול לכל דבר ועניין מצויין אבל הרי זה מה שאמרנו יש פה פרדוקס הרי אחרי שהוא יקבל את הגיור הוא יהיה קטן אז מלפי מה אני בוחן אותו לפי המציאות לפני הגיור או אחר הגיור אחר הגיור אחר הגיו קטן ן הגירות לא חלה מהתורה כובר בגוי עשינו אתב לכולה אמרנו ככה למה למה הרי אין זכייה לגוי אבל נכון אין שחייה לגוי אבל אחרי שהוא מתגייר הוא ישראל אז זהש שחייה לישראל אז שמה צל כולה אבל כאן אתה לא יכול להציא חומרה כן להגיד עכשיו הוא גר קטן מן התורה ולא יהיה לו אפשרות לחזור לא אחרי שהוא קיבל גרות הוא הופך להיות קטן אז הוא קטן יש לו אפשרות לחזור בו רבון קוטלר זצל אמר את זה בדרך ממ נפשך הוא אמר ככה אם אתה מתייחס אל הקטן הזה כגוי אז אין לו שחייה אם אתה מתייחס אליו כישראל אז הוא קטן אבל לא צריך להגיע לזה פשוט ההלכות הללו נבחנות לפי המציאות לאחר הגרות כן לאחר הגרות הוא ישראל אז יש לו שחיה לאחר הגרות הוא קטן אז הוא קטן אז הוא אז יש לו אפשרות לחזור בו ואכן אנחנו נזקקים לדין של גירות מתורת זכיה והגיר לא מועילה מדין דאורייתא של דעת כי המציאות כמו שאמרנו נבחנת כי לאחר הגירות לא לפניה זה תירוץ לכאורה פשוט ונראה לני דעתי שעל פי זה אולי אולי אולי א אני רוצה לה להביא אולי הוכחה להסבר הזה יש תראו ב ברמבם במקור כב פרק י מלכות מלכים הלכה ג' כותב הרמבם דבר מאוד מאוד מעניין בן נוח שנתגייר ומל ותבל עשה את כל התהליך ואחר כך רוצה לחזור מאחורי השם בלהיות גר תושב אומר תשמע זה גדול עליי גר צדק אני רוצה להיות גר תושב כן אז א אז אומר הרמבם אין שומעים לו הוא לא יכול אתה גר צדק אתהה לא אתה לא יכול מגר צדק להפוך להיות גר אתה יהודי אלא יהיה כי ישראל כל דבר או ירי או אבל אם היה קטן שהתבלו בית דין שימו לב הוא היה קטן היה קטן שהתבלו בית דין אז כל ה כל הגירות שלו זה גירות שהיא דרבנן כן אם היה קטן כשדיברו בי דין יכול למחות בשעה שיגדיל ואז מה יהיה גר תושע לבד אתם שומעים כלומר הוא יכול להוריד את המגר צדק להפוך להיות גר תושב מה שמע ברמבם מאמר מוסגר חשוב אבל כן מה שמע ברמבם שהוא לא יכול לחזור בו מגר תושב נכון גר קטן שרוצה למחות הוא תקוע בתוך גר תושב פחות מגר תושה בן נוח רגיל הוא לא יכול להיות בסדר הוא חייב להיות בן גר ושר בסדר אז יש פה באמת שאלה מעניינת רואים רואים רמבם שאי אפשר לחזור בו מגרות תושבות אי אפשר אי אפשר לחזור בו מגר תושב אני אומר את זה כי יש יש בחידושי הגריז סולוביצ'יק הרב מבריסק כן על השולחן שלי ישקר נראה לי שיש פה רק קרח אחד בכל הישיבה קשה למצוא את הזה אז זה שמה בסוף הספר יש מכתבים במכתבים א מכתב שהרב כתב רב כתב לרב חזקל אברמסקי צ בעל חזון יחזקאל אז נמצא ממש בעמוד האחרון של הצ עמוד 164 תסתכלו שם שרוצה שמה הוא דן שהוא כותב שמה הוא כותב ברור לי ברור ל ברור ל גריס אולו בצ'יק רב מבריז ברור לו שבן גר תושב יכול לחזור בו ולחזור להיות בן נוח לא בגר תושב אומר למרות שזה רך ורק לרעתו הוא רק מפסיד מזה למה כי בן בגר תושב תראו ברמבם בהלכות במקור כג כתוב ברמבם הלכות עבודה זרה פרק י הלכה ב מכאן אתה למת שאסור לרפות אקום אפילו בשכר ואם היה מתיירא מהו שהיה חושש משום איבה מרפא בשכר ובחינם אסור טוב זה הלכות עדינות פה זה אבל כותב הרמבם וגרו שו הועיל ואתה מצווה להחיותו מרפאים אותו בחינם גר תושב מרפאים אותו בחינם אתה מצווה להחיותו זה גמרא ארוכה בעבודה זרה בדף סח עמוד א' שגר תושב אתה מצווה ל חיותו גר תושב זה אחד שמקבל עליו שמה מצוות בני נוח מקבל עלה בפני ישראל ואז הוא אז הנה תראו וא אומר דרך אגב בהלכות מלכים פרק י הלכה יב כותב הרמבם וכן יראה לי ש נוהגים עם גרי תושה בדרך ארץ בגמילות חסדים כי ישראל שהרי אנחנו מצוים לחיותם שנאמר לגר אשר בשרך תתנ נ והחלה כן ו הנה תראו בר הרמבם כותב את כן כותב את זה אם תרצו גם בהלכות שבת בפרק ב' הלכה יב ו אז אומר הגריס אומר הרב מבריס הרי זה יהיה רק לרעתו אם הוא יחזור בו מגר תושב אז הוא יפסיד מזה שאנחנו כן יש עוד נפק מינה אחד שעל בני נוח נאמר לא ישבו אקום נאמר לא ישבו בארצך פן חתי אותך לי אסור להשיב א להשיב אותם בארצינו אבל אם קיבל עליו שב המצוות ביננו אחרי זה גר תושב ואז הוא יכול להתיישב אז להושיב אותו בינינו להחיות אותו האם יכול גר תושב לחזור בו מהקבלה שלו ולהגיד אני לא גר תושב חוזר בי מהקבלה אני הופך להיות בן נוח אז הרב מברס אומר שהוא יכול יכול לחזור בו הוא אומר קבלה של בן נח לא משנה שום דבר בגופו זה לא גירות במובן של גר צדק שזה פנים חדשות באו לכאן קדושת ישראל גר שנגה ככת שנולד אמי גר תושב זה לא דין שינוי זה לא חלות דין בגופו זה כמו שישראל מקבל איזשהי קבלה לא לאכול זה ולא לעשות זה א זה קבלה אבל זה לא משנה את גופו ככה סובר הרב מברי לכן ה יכול לחזור בו לכאורה מהרמבם מוכרח לא כמו לא כמותו הרמבם כותב לידיה שגר קטן גר בפשטות אני אומר בפשוטו הרמבם כותב שגר קטן שמוחה אז הוא חוזר להיות גר תושב אם אם באמת אפשר לחזור גם מגר תושב למה הרמבם הי צריך לכתוב את זה מוח הכל רוצה חוזר חוזר להיות כבן נוח ובאמת אפשר אולי להוכיח חזני מה אתה אומר הרב יצחק מה אומר כבוד הרב ם הוא גם יכול לחזור לגמרי אבל ראוי לכל בן נוח לקיים שבע מצוות בני נוח אז הרמבם אמר את האידאל כלומר חוזר למציאות נורמלית של כל גוי שצ לא גוי חייב לקבל חייב לשמור שם נוח אבל בגר תושב צריך לקבל את זה עליו בפני בפני ישראל צריך לקבל את זה עליו צריך קבלה בלי קבלה הוא לא הוא לא הוא לא נכנס לכלל לכלל גר תושב השאלה הוא רוצה לחזור בו כאילו מהשמה מהרמבם בפשטות בפשטות שהוא לא יכול לחזור בו באמת יש אולי להוכיח ככה מדבה החזון איש אני נזדרז פה החזון איש בבב קמה בסימן י או טו כותב בצורה פשוטה שהגם הילדים של בן נוח אה של גר תושב אתה מצווה לחיותם גם הילדים שלו לכאורה זה דבר מוזר מה פתאום אניצ מצובה לאחיות את הילדים בשלמה אם נאמר שגר תושב זה חלות דין בגופו שהוא הופך להיות גר גר מה מש גר יש גר צדק שהופך להיות יהודי וכיו שזה מעמד מיוחד אבל מעמד עם חלות דין מיוחד אז אתה יכול להגיד כיוון שחל דין בגופו אז אוטומטית גם בניו באופן אוטומטי הם גם גרים תושבים אז אתה מצובע לחי אותם אבל אם כל העניין של גר תושב זה אך ורק זה לא שום שינוי בגופו אלא סתם קבלה שהוא קיבל על עצמו ומכוח הקבלה הזו הוא זוכה לזכויות פריבילגיות מיוחדות מך תיתי להגיד שגם את הבנים ואת הילדים אני צריך להחיות אותם אלאם כן אומר שעד כדי כך שזה דין בבין הנוח עצמו ש מחויבים לחיות את ילדיו שהם לא בני הם לא גרים תושב כאילו זה דין בגר תושב שאתה מצווה לחיות גם אותו וגם את בניו זה חידוש חטאתי כשההוא רוצה להביא את הילד שלו לטיפול שיניים קח לו משכורת מה תן לו למה לרפה בחינם שישלם שהוא בא בסדר אבל לכאורה זה ח לכאורה ניתן להוכיח מהחזון איש שזה גר תושב זה חלות בגופו שזה חל אוטומטית גם בילדים גם אם הם לא קיבלו על עצמם גרות א גר תושב אבל לכל פנים ברמבם רואים בפשטות שהוא לא יכול לחזור בו מגר תושב אז עכשיו צריך לשאול באמת השאלה למה למה שהוא לא יכול לחזור בו גם מגר תושר גר קטן שמוחה אומר הרמבם מחאתו מועילה שהוא כבר לא לא נחשב יותר ישראל ה הוא לא גר צדק אבל הוא יהיה גר תושב ויהיה גר תושב בלבד למה הוא יכול למה שלא יחזור בו מגרת השר אז לפי הדרך של החתם סופר וור שמח נצטרך לומר ככה שבעצם אנחנו אמרנו שאנחנו תמיד שואלים את עצמנו באיזה דינים אנחנו מדברים אז אפשר לבוא ולחלק ככה שגר צדק זה פרשה שנאמרה לישראל זה פרשה בישראל זה דיני ישראל אז שמה צריך דעת של גדול צריך דעת של של בן יג שנה ויום אחד אז לגבי לגבי הגר צדק אז הוא עדיין קטן נכון אז כיוון שהוא עדיין קטן הוא יכול לחזור בו אבל לגבי הגר תושב גר תושב זה דין של בני נוח אז בגר בני נוח אז שמה הדעת שהוא קיבל על עצמו את הגירות של גר תושב זה כבר חל מ זה חל זה חל מן התורה כן שמה היה לו דין של גדול נכון יש פה יש פה דבר מאוד מעניין כל גר קטן שיש לו דעת דעת של קטן דעת 10 11 בסדר שמקבל על עצמו להתגייר כגר צדק יש לוכ שתי קבלות קבלה אחת להיות גר צדק והקבלה הזו לא מועילה כי בגר צדק אנחנו דנים אותו לפי דיני ישראל ואז הוא יהיה קט ואז הוא קטן אז שמה צריך דין זכין אבל יש קבלה לשמור תורה ומצוות יש לו גם קבלה אוטומטית להיות גר תושב לגבי הקבלה הזו זה קבלת גדול כן יש פה שתי גרוי בגר לגבי גר צדק זה גרות מדין חיה לגבי גר תושב זה גירות גמורה הבנתם בכלל מתי מנה כל גר שמקבל על עצמו להיות יהודי כל כל ילד או כל אדם בכלל שמקבל על עצמו יהודי הוא גם בודאי מקבל על עצמו להיות גר תושב בכלל מת מנה אז כ ש הוא מקבל על הגר הקטן הזה שיש לו דעת אז הוא קיבל על רצה להתגייר אז הגירות של גר צדק זה מדין שחייה אז אז מה אז אוטומטית א אז מזה אפשר לחזור בו כי זה גירות של חייה אבל לגבי הגר גר תושב לגבי זה הדעת שלו היא דעת מספיקה כי הוא כי זה כי זה פרשה שנאמרה לבני נוח אזש בני נח אז אכן הוא לא יכול לחזור בזה אה אבל דעקה של אניו דעתי להגיד שהמושג גר תושב זה פרשה של אמרה לבני נוח זה לא נכון כי הרי כל כל הדין של בן של הפרשה של גר תושב היא ברור שהיא היא קשורה לישראל הרי כל כל הנקוטה בגר תושב זה אך ורק איך ישראל מתנהג איתו שהוא מצווה הוא יכול להושיב אותו בנו והוא מצווה להחיותו הי מצד הבן נוח אין לו שום נפק מינה בנו חייב בשבע מצוות בין ככ ובין כך כל המושג של הקבלה זה בשביל ישראל שישראל יוכלו להתנהג איתו כפי שהתורה ציוותה להתנהג עם גר תושב חו שיבו חיותו אז אז לכאורה לפי המהלך של האור שמח וחתם סופר היה צריך לומר ברמבם שגם מזה הוא יכול לחזור בו כי גם לגבי זה הוא קטן גם לגבי זה הוא קטן וא יכול לחזור בו הדעת ש אצל גויים מספיקה רק לב שבע בני נוח היא לא מספיקה לדינים שנאמרו לישראל זה כמו מופל סמוך לאיש שדנים אותו לפי הדין של ישראלים אז גם פה הין צריך לדין אותו אז למה הרמבם כותב שלא יכול לחזור בו סליחה אז מה התשובה אבל לפי מה לפי מה שאמרנו אפשר לישב לפי הדרך שלנו זה מיושב טוב כי אנחנו תד תמיד דנים לפי אחר הגרות בסדר אז ככה יוצא שכל גר קטן שמתגייר בסדר יש כאן ש שני גרוי שתי גרוי שתי גרוי גר צדק וגר בסדר בכלל מתי מנה כן אז הגר צדק אנחנו דנים אחר הגרות מה אחר הגרות הוא אחר הגרות הוא יהודי כיוון שאחר הגרות הוא יהודי אז הוא קטן לכן הוא יכול לחזור בו אבל לגבי הגר תושב לאחר הגירות מה הוא גוי אז אם לאחר הגרות גוי אז הוא לא יכול לחזור בו פשוט פשוט נסיים בנגד הקטנה שנגזרת מהסיפור הזה התוספות בסנהדרין בדף סח שואלים איך יש חתמצ שגר קטן שיהיה לו כסף שיהיה לו ממון אז אמרו כ שהוא ירש את אביו כשהוא היה קטן כשהוא היה עקום ירש את אביו גר גר יורש את אביו דבר תורה א גוי קום יורש בקידושין יז יח ועוד חתמצ שהוא עבד עבד כן אתם מכירים את התוססות הזה כן במקור כח הנבי במעשי אדם ד מנחתו ושכר אורחו שלא מדאורייתא אז לכאורה יש כאן שאלה מנחת חינוך שמה במצבה כו כתב שלגר קטן שיש לו דעת אוקיי יש לו דעת מצויין אם יש לו דעת יש לו גם דעת לקניינים אז גוי קטן גוי קטן ש גוי קטן שקנה ממש קנה אזק עניינים קנה זה שלו גמור מדאורייתא הרי הוא גדול יש לו דעת כמו גדול גם דעת קניינים קושייה עצומה על התוספות תוספות מחפשים למה תוספות לא אמרו תירוץ פשוט שמה שהוא יש לו דעת בגיל 10 יש לו דעת הוא קנה הקנה יש לו יש לו כסף יש לו כסף מן התורה יש לו כסף אבל באמת צריך לתרץ ש תנה ושיר מה הרי יש יש עוד האמת היא שיש עוד כמה וכמה דברים שאפשר למצוא שיש טנצ שלקט יש ממון מן התורה והתוססת לא הזכירו אתם רוצים תראו יש רב חיים רב חיים בהלכות מילווה בפרק כא הלכה א' רב חיים אז הוא הוא מביא דברי הרמבם בהלכות תרומות פרק ב' הלכה יא שאדם שזורע שדה של הבקר חייב בתרומות ומעשרות אדם שזרע שדה של הפקר חייב בתרומות ומשרות אומר הרד בז אף על פי שהשדה יבקר אבל התבואה לא הבקר התבואה לא מה התבואה למי שייכת לזורע איך היא שייכת לזורע זה שדה של אבקר הרי קי מלן בגמרא במציאה קוב היורד את שדה חברו ונטעה שלו ונטעה אז יש לו דין אריס הכר הקרקע שייכת ל הקרקע והנטיות שייכים לבעל הקרקע וזורע הנטע נותן חלק לפי הריסות עבודה בשדה של הבקר הקרקע לא שייכת לזו ע אז מה פתאום התבואה שייכת לו אומר רב חיים רואים מכאן יסוד שאם אתה גורם אם אתה הסיבה לכך שיש כאן תבואה אתה בייל אתה ביילי מן התורה אם אתה הסיבה שיש כאן תבואה אתה הילים למרות שהשדה של אבקר אבל מי גרם מי גרם שיש כאן תבואה בעולם אני לקחתי אפילו זרעים של אבקר זרעתי בשדה של הפקר מה שצמח זה שלי חידוש עצום נזכרתי שיש יש רב שן שקו בשערי יושר בשער ג פרק כה שגם שואל שאלה שאלה כאילו על פניו זה שאלה קנטרנית כן הוא שואל רגע אחד הפרה שלך ילדה ולד נכון למה הולד שלך לא עשית קניין נגיד היא ילדה באחו בשדה אין שם קניין זה לא חצר שלך למה הוולד שלך הוולד שלך או לא ברור שהולד שלך למה למה שלך איזה קניין עשית בוולד בוולד איזה קנז אומר רב חיים לא צריך אומר רב שימן לא צריך לעשות קניין הולד הוא שלך כי הוא בא בסיבת מי גרם לוולד שהיה בעולם האמא אמא שלך זה ולד שלך לא צריך פה מעזה קניינים זה שלך כי אתה הסיבה לכך ככ רבי שימ מדבר על ההבדל בין ננה למשטר שלה כן בגמרא בחולן קל קיצור משטר שללא אין זמן אבל אבל אבל אבל א אז אז ממילא אומר רב חיים אותו דבר אתה הסיבה שיש כאן שלכ תבואה ד אתה בליים אפילו בלי מזה קניין אתה בלים כי זה בא בסיבת נכון מצויין אז אתם מחפשים איך יש איך יש לגר קטן ממון מן התורה הוא זרע שדה של הבקר זרע שדה של הבקר מה שצמח זה שלו מן התורה עוד כתוב בגמרא בקמה צט שאומן קונה בשבח כלי אם הומן השביח כלי הוא קונה הוא הפך להיות שותף יחד עם בעל ה בעל החומר כי הוא נתן את הצורה הוא נתן לו את השבח אז הוא הופך להיות שותף איתו בכלי הגמרא בגיטי בדף כב אומרת שקטן יכול לכתוב גט שואלה פני יהושע איך קטן כותב גט הרי אם קטן כתב את הגט אז הוא קנה את הגט מדין אומן קונה בשבח כלי והג קטן לא יכול להקנות אז יצא שהגט לא יהיה שייך לבעל כשהוא ירצה לגרש את אשתו הוא צריך שהגט יהיה שלו הרי הקטן הזה לא יכול להקנות רואים בה פני יהושע שקטן קונה בשבח כלי איך קטן קונה בשבח כלי זה אותו עיקרון כיוון שהוא הסיבה לכך מהמה מה גרם שיהיה פה שבח הקטן הוא הסיבה לכך אז הוא קונה את זה אז אם תשאל אותי איך לגר קטן יש ממון מן התורה הוא הוא ה הוא עשה כלי הוא הפך להיות שוטה בכלי האוכ לנר שואל על התוספות באומר מעשה דה ומנוחתו דרכו שלאו מדאורייתא הוא באמת איך הוא קונה את זה הרוח שואל איך איך איך איך קטן יש כאלה שבחופש קטנים שעובדים ב ב מסכנים מעבידים אותם בפרך ומשלמים להם פרוטות כן קטנים ילדים שעובדים בחופש בכל מיני אז הוא עבד אז אומר הטוס זה שלו זה ממון שלו מן התורה שואל ארוך לנר איך הוא קנה את זה מ מי זיכה לו את זה הרי אין זכייה לקטה מ התורה ה תירוצו לא צריך הוא הסיבה לכך הוא הסיבה שיש כאן שיש כאן שיש כאן עבודה שיש כאן שיש כאן הוא הביל על הדפוקה לכאורה זה כן יש בגמרא בכוב אני מסיים בגמרא בנדרים בדף ס עמוד ב משמע שאם היו מטלטלים משתעבדים לכתובה אז היה ניתן לגבות את הכתובה מהשיער של האדם הגמרא אומרת ש ש אפילו רבי עקיבא אמר לו אפילו אתה מוכר שיער ראשך אתה נותן לכתובתה כן אז מה שמע שתיאורטית אם היה אפשר לגבות חוב משיער אז היה יכול הבעל חוב לגבות את השיער של האדם שיער אה למה השיער של האדם שייך לו למה השיער שלנו שייך לו אולי זה הבקר מה לגזור את השיער שלו ברשות סתום איזה זת אמ זה אסור אבל א למה זה אסור זה מזיק כן אבל זה מזיק אבל אם האדם גזז את שערותיו בסדר ולא הפקיר אותם למה אפשר לקחת את זה למה בת השיר שלך איזה מס קניין עשית אה נגיד לו הראש של האדם זה החצר שלו החצר שו חצר למעלה עם עצים וזה אז זה החצר נהיה חצר אז הוא זכה בשיער זה משונה להגיד דבר כזה למה השיער שלך כי אתה צמחת את השיער א זה השיער שלך אתה הסיבה אתה הסיבה שיש כאן שיער בלעדיך בג לא היה פה שיער אז אתה בע לשיער כן מהי נפק מינה שיער של קטן שייך לו או לא שייך לו אם זה מדין חצר אז קטן אין לו חצר מה אבל אם זה מדין שהוא הואב הוא גידל את השיער אז זה שלו השיער שלו אז הנה יש לנו אח טנצ שקטן יש לו ממון מן התורה השיער שלו השבח כלי אם הוא עשה מעשה ידיים ו א משהו זרע ממלא לא לא לא לא יהיה קשה למצוא נכון שמצאנו עודך תנס זת אומר שתוספות חיפשו דברים יותר שכיחים ויותר מצויים זה תודה רבה