שיעור כללי | גדר ברכות הנישואין וברכת האירוסין | ראש הישיבה הרב גבריאל סרף

[מוזיקה] טוב השבוע ברוך השם זכינו שגם בני חוץ לארץ שלמדו עד עכשיו בפנימיה בקינג דיוד נכנסו והצטרפו ל בבית המדרש אנחנו מקווים שהמציאות הזאת תתמיד ככל ש ככל שאפשר אז באמת זה הזדמנות גם נגיד ישאר כוח גדול לכלל התלמידים וגם בפרט לתלמידי בני חול ש שלמדו בתנאים הכי קשים אני הייתי אומר אבל ברוך השם למדו ו התאמצו לשמור על הסדרים של הישיבה תמידים כסדרם ואנחנו עדיין חסרים את החברים שלנו שנמצאים ב בשירות הצבאי בעזה ובצפון תלמידי שנה ד ותלמידי שנה ה רבים מהם ורבים ברכים אז אנחנו מתפללים ל שיבתם בריאים ושלמים חזרה לבית המדרש יחד עם כל חיילי צהל וכל החטופים והשבויים א שבוע בתחילת השבוע ליוינו למנוחת עולמים את אחיו של תלמיד הישיבה יהודה ארלי אחיו הקדוש בנימין מאיר ארלי השם מקום דמו ומי שנכח בהלווייה ראה איזה אדם מיוחד הוא היה חיבור שלו לעם ישראל לארץ ישראל ולתורת ישראל חיבור של מסירות והקרבה שממש יוצאים מגדר הרגיל א שהרוח הזו של המסירות והקרבה ליוטה אותו ודחפה אותו עד עד רגעיו האחרונים אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד ממנו הרבה מה זה מסירות בכל דבר שאנחנו עושים בפרט בלימוד התורה כמה צריך להתחזק עכשיו בזמן הזה לללמוד יותר ביתר סעת בפרט בזמנים כאלה שצריך יותר חיזוק ו ויהיה זה מעט אני חושב באמת עם תלמידי הישיבה לא צריך לבוא מאיתנו יחשבו על יזמות אנחנו שומעים על יוזמות ברוחות אבל עוד יוזמות לאייך מחזקים את הלימוד בבית המדרש א במועדים בזמנים כאלה שצריכים חיזוק כל אחד יודע איפה צריך חיזוק ו יהי רצון שהתוספת בלימוד הזאת תעלה לעילוי נשמתו הזקה והטהורה של א בנימין ארלי השם מקום דמו יחד עם כל קדושי קדושי עם ישראל קדושי אליון חיילי צהל שנפלו בקרבות פלל הקדוש ברוך הוא ש כולם ישובו בעזרת השם כל חילי צל ישובו בריאים ושלמים ונשמע בשורות טובות אז אנחנו רוצים להתחיל בעזרת השם את ה אנחנו קצת מדלגים קצת קופצים לסוגיה שעוסקת בברכות הנישואים וברכות האירוסין א אנחנו טיפה מזדרזים כיון ש ידוע ש כתובות נקראת שס קטן כן כי יש בה הרבה הרבה נושאים מגוונים אבל בסופו של דבר השאיפה היא שמתוך השס הקטן הזה נגיע לכתובות גם בשס הקטן הזה סוף יש מסתתר גם כתובות אז שלא נמצא את עצמנו עוסקים יותר בשס הקטן ולא במסכת כתובות אז כן עסקנו בעניינים מרתקים וויפים מאוד מאוד מגוונים בכל מרחבי השד וגם היום אנחנו עוסקים בסוגיות שיותר במעטפת מלכות ברכות וכן הלאה אבל בעזרת השם אנחנו מקווים שבשבועיים הקרובים א כל ציבור בעזרת השם יסיימו את הנושא הזה ובעזרת השם בעוד שבועיים נתחיל את הסוגיה של פתח פתוח שזה הסוגיה שכבר אנחנו נתחיל יותר להשתקע לשקוע בתוכה וללכת בצורה הרבה יותר א א הרבה יותר עקבית ויסודית אז א הנושא של השיעור היום בגדר ברכות הנישואים וברכות הסים זהזה מ פתיחה כזו אפשר לקרוא לזה ל הסוגיה הזו ובכן אז בסוגייה שלנו בדף ז' עמוד א' הגמרא עוסקת בברכת חתנים מנין ברכת חתנים הגמרא מדברת על אחת בתולה ואחת המנה של תאונה ברכה ומינה את ברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח רה נשים וכולי ורבותינו הראשונים חקרו בגדר של ברכות הנישואים האם ברכות הנישואים הם ברכות השבע או ברכות המצוות אז הרן במסכת פסחים בדף ז עמוד ב על מה שהגמרא שמה אומרת הגמרא שמה נוקטת כלל שכל המצוות כולם אמר רבי יהודה אמר שמואל כל המצוות כולם כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן והגמרא אומרת שעובר זה לשנ קדומ צריך שברכת ברכת המצוות תהיה קודמת לקיום המיסה של המצווה והרן במסכת פסחים סוקר כל מיני סוגי ברכות ומסווג אותם לפי עניינם אז הוא כותב שמה על עניין ברכת הניסוים במקור ג שנהגו שאין מברכים אלא לאחר שתיכנס כלה לחופה ולא לפני כן אחרי שהכלה נכנסת לתוך החופה החופה נגיד החופה שעושים כלונסאות הכלה נכנסת לחופה ורק לאחר מכן מברכים את ברכות הנישואים אז נשאלת השאלה מדוע לא מברכים לפני אומר הרן לפי שאין ברכות הללו אלא ברכות תהילה ושבח כלומר אומר הרן מה שהכלל הנקות בגמרא שם בפסחים ז עמוד ב שכל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן מדובר דווקא על ברכת המצוות אבל ברכת השבח הדין הזה לא נאמר לקובה ולכן אנחנו לא כאן עדיין הרן לא נוגע מדוע בכל זאת לא נברך לפני אבל הוא כותב שניתן לברך אותם גם לאחר שתיכנס כלה לחופה וככה המנהג המנהג הוא בפועל שמברכים אותם לאחר שתיכנס הכלה לחופה ו וההוכחה שלו ההוכחה שלו לכך שברכות הנישואים אינן ברכות המצוות אלא ברכות השבח זה מכך שכל תידע שהרי כל שבעה מברכים אותם וכן נראה מדברי בהג כלומר העובדה שמברכים בר את ברכות הנישואים בכל מהמהלך שבעת עמי המשתה זו הוכחה חד משמעית שלא מדובר כאן על ברכת המצוות משום שהמצווה כ הסתיימה אנחנו לא עוסקים כאן ברגע קיום המצווה שהו שאת החופה א כך גם נוקט ה ברמן א מביא שהמנהג בברכת הניס שאן מברכים אלא לאחר שתיכנס לחופה וגם כן כותב שאינו אלא ברכות תהילה ושבח ואות אותה הוכחה ו הרן מתייחס לדברי הרמבם הרמבם כותב בהלכות אישות בפרק י הלכה ג' במקור ה וצריך לברך ברכות ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואים כומר שיטת הרמבם היא לחד משמעית שברכת חתנים צריך לברך קודם הניסים קודם החופה קודם כניסה לחדר הייחוד והשאלה היא מדוע מדוע באמת הרמבם נקט שכך צריך כך צריך בדווקא לברך אז הבית יוסף באבן העזר בסימן סב נקט כדבר פשוט דרך אגב זה גם לשונו של התור שמברכים בקת חתנים קודם כניסת קודם כניסה לחופה קודם כניסת חופה אז נקת בית יוסף גם בדעת הטור וגם בדעת הרמבם וככה נקת גם שמה פרישה באבן העזר בסימן סב מה שכתב רבינו קודם כניסה לחופה כן כתב הרמבם בהלכות אישות פרק י הלכה ג ואתה מבואר משום שכל המצוות מברך עהם עובר עשייתם צרכים דף ז עמוד ב כלומר הבית יוסף מבאר את שיטת הרמבם והטור שהסיבה שמברכים דווקא לפני כניסה לחופה היא בדיוק תואמת לדברי לכלל שנקודה בפסחים בדף ז עמוד ב שכל המצוות מברך מובר לצייתן משמ בפשטות ש נקת בית יוסף באבן העזר בדעת התו והרמבם שהם סבורים שברכת ברכות הנישואים איין ברכת המצוות ולכן חובה לברך אותם בדווקא לפני שתיכנס לחוק אבל אם נחזור כעת לדברי הרן והרמבן בפסחים שהזכרנו גם הם מתייחסים לשיטת הרמבם אבל נקטו בצורה אחרת מכפי שנראה שהבינה בית יוסף כותב הרן אכן שעצרנו א אבל הרמבם זל בפרק י לכות אישות כתב שצריך לברך אותם קודם הנישואים וכן דעת הרמבן זל ולא מפני שהוא בכלל מה שאמרו כל המצוות כולם מברך עליהם עובר לעשייתן שהרי אלו ברכת השבח הן אלא מפני שכופה איחוד וב ראוייה ללביאה והרי קלה בלא בכה אסורה יי לבעלה כ נידה וככ גם מובא הנימוק הזה בדעת הרמבם ב בחידושי הרמבן שם בפסחים בדף ז עמוד ב לא מפני שהיא בכלל כל המצוות כולם וכם עובר עשיתם כלומר הרן רוצה לבאר בדעת הרמבם שהסיבה כים דווקא קודם כניסה לחופה זה מטעם אחר לגמרי והוא משום שהרמנו לדינה שאיחוד שהחופה זה איחוד ובעינן חופה ראוייה לביאה וכלל נקות בידינו שכלה בלא ברכה אסורה ה לבעלה כנדה ממילא הכרח לברך ברכות הנישואים קודם החופה הוא לא בגלל דין ברכת המצוות אלא דין לכות חופה בדיני חופה אם לא ירך קודם החופה רי שהחופה איננה מועילה החופה לא עיל משו ש חופה חופה כזאת היא חופה איחוד שאיננו ראוי לביאה על דרך גם מה שכותב המגיד משנה בפרק י מלכות ישות הלכה ז גם ביחס לעצם הצורך בכתיבת כתובה לפני כניסה לחופה שאם כן שקלה בלא כתובה אסורה בייחוד אז אם הוא יכנוס אותה לחופה לפני כתיבת הכתובה הרי שהחופה עצמה ה גרועה היא חסרה היא חופה שהי לא אינה ראוייה לביה וממילא החופה הזו לא מועילה אז הצורך בברכה אומר הרן היא לא בגלל היא לא בגלל כמו שאמרנו דין בהלכות ברכות אלא דין בהלכות חופה ככה ביאר הרן את שיטת הרמבם אבל האמת יורד דרכו שהביא של הרן הוא הוא מוקשה מדוי הרמבם בהלכות אישו בפרק א בפרק י א הלכה אב במקור ח תראו כותב הרמבם המארס את האישה וברך ברכת חתנים ולא נתייחד עמה בביתו אז אז עדיין ארוסה הי שאין ברכת חתנים עושה ניסואים אל כניסה לחופה זה ברור כותב הרמבם הרס וקנה וכנס לחופה ולא בירך ברכת חתנים כלומר אם החתן והכלה נכנסו לחופה בלי לברר בריכת חתנים אומר הרמבם הרי זו נשואה גמורה נשואה גמורה משמע שהיא מותרת בביאה הרי זו נשואה גמורה וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים אפילו אחר כמה ימים מה שמע אפילו אחר שהסתיימו שבעת ימי המשתה ככה מה שמע מדברי הרמבם ובאמת בים של שלמה בפרק א' אצלנו בכתובות פרק א' סימן טז מביא דברי הרמבם וחולק עליו ואומר לו כל מה שניתן א לברך ות הניסים זה אך ורק בשבעת ימי המשתה אבל מעבר לשבעת ימי המשתה אי אפשר אבל שיטת הרמבם כפי שנראה פשטו דבריו שאפשר גם לוח אפילו אחר כמה ימים אבל ל כל פנים ברור בדברי הרמבם ש גם אם לא רכו ברכת חתנים הרי זו נשואה גמורה וככה גם מביאה להלכה השולחן ערוך באבן העזר בסימן נה סעיף ג ובחלק מחוקק שם סעיף קטן יב כותב כי כלל נקוד בידינו שברכות אינן מעקבות דהיינו לא יתכן שמכוח חסרון ברכה יהיה איסור ביאה איסור הביאה של א כלה הוא לא בגלל חסרון הברכה והדברים מפורשים בדברי תומת הדשן בחלק ב' בפסוקים וכתבים בסימן קמ שכותב על א שמה הדיון היה ש מי שברכו ברכות חתנים בלא עשרה אז כותב התמת הדשן שהוא מצא בתשובת הרשבא בתשובת ממוניות שזה לא מעכב בדיון אבל הוא מביא סברה נוספת ועוד ד מסתבר דקלה בלא ברכה אסורה לבעלה נידה היינו בלא חופה אלא דנקט בלא ברכה לפי שוש ים ברכה בשת הנישואים כלומר למעשה מה שהוא לעיכוב איסור ביאה בארוסה הוא תלוי בחופה לא בברכה והיינו אם נכנסה לחופה אז זהו היא נשואה גמורה היא מותרת בביאה מה שהתנסו בירושלמי כן הירושלמי הזה שמובא ראשונים שקלה בלא ברכה זה דרך צחות הכוונה כלה בלא חופה אסורה לבעלה כדה ככה אומר תומת הדשן א הוא מביא לך הוכחות שעיקר הדבר באמת תלוי בחופה ו וזה מסקנתו גם כן כן א כן עיקר הדבר בחופת לו דרך אגב ממש כמעט מילה במילה כן מובא במרדכי בהגהותיו לקידושין ברמז תקמ כותב בדיוק את הדברים ש צטט פה תרומת הדשן בשם רבי שמעון ברבי אברהם שמה זה רבי שמשון ברבי אברהם על כל פנים נראה שזו הכן שיטת הרמבם כפי שכותב החלקת מחוקק בסיב קט יב שלא מצאנו שברכות מעקבות א והנה כותב את הכותב הסברה הזו מופיעה בתרומת הדשן ובשום מקום ברכות אין מעקבות את המצוות וחיסל ק דעתך אם אין במדינה עשרה אז אי אפשר לברך ברכות ברכות הנשואים שלא תנסה אישה משום שברכת חתנים בעשרה ייעלה על הדעת אם עיר שאין בה מניין אז לא תוכל אישה להינשא בגלל שאי אפשר לברך ברכות חתנים אלא בשרה הי זה לאזה לא דבר שלא יעלה על הדעת אז הדברי חקת מחוקק למעשה הם האמת היא אפשר למצוא מקור א להבנה הזו של הרן אה מה זה מקוב ככה הרן סבור הרן היה סבור שקלה בלא ברכה הפשט כפשוטו ברכה הפשט הוא ממש יש כפי שאמרתי בבית שמואל בסימן נ ה סקטא מביא מרדכי אצלנו בכתובות ברמז קלא כתוב שם במרדכי וביהודה שנו תיחד עמה דקדק רבנו יחיל מפריש דסור לאדם להתייחד עם ארוסתו בלא ברכה כן אבל זהבית שמואל מביא את דברי רבנו יחיאל מפריש נראה מדברה בפשטות הוא התכוון כוונתו היייתה לברכה ממש דנו הברכה היא ה היא ה היא לעיכוב ה כאן באיסור קלה לבעלה לארוסה אבל בדעת הרמבם כפי שראינו לכאורה נראה שלא ניתן לומר כך לא ניתן להסביר כפי שהרן הסביר את הרמבם שכן כמו שראיינו דיה סובר הרמבם שהרס בלא ברכה הרי זו נוסיה הגמורה והיא מותרת בביאה אז אם כן אדר קושה לדוכתא אם שיטת הרן היא שבכל זאת צריך לברך דווקא קודם כניסת לחופה וזה לא בגלל הנימוק של שלחופה ראוייה ללביאה כן כי החופה ראוייה לביאה גם גם ללא ברכה כן אז שדו אז איך באמת למה מדקדק הרמבם שצריך לברר דווקא קודם אז על כוחך שצודק הבית יוסף הבית יוסף באבן העזר סימן סב צודק בפשט שלו שהסיבה שהרם דורש נוקט וגם הטור שצריך לברך דווקא קודם כניסה לחופה זה בגלל שזו ברכת המצוות אז עכשיו אבל מאלי הה ל קושית הרן איך זה יכול להיות שזה ברכת המצוות אם זה ברכת המצוות כיצד כותב הרמבם שאפשר לברך את הברכה הזו אפילו אחר כמה ימים וכפי שראיינו גם מברכים את הברכה הזאת בכל משך ז ימי משתה איך איך איך זה בדיוק משתלב עם ברכת המצוות איך אפשר לברר ברקת המצוות גם אחרי כמה ימים כאשר הרמבם נוקט לעדיה תראו ב במקור יא הרמבם לכות ברכות פרק יא הלכה ו כותב אבל אם שחט בלא ברכה אינו חוזר אחר שקטה ו מברך אשר קדישה מס על שחיטה וכן עם כיסא אדם בלא ברכה או הפריש תרומה משרות שתבא בלא בירך אינו חוזר ומברך רסיה וכן כל קצה בזה כלומר שיטת הרמבם חד משמעית שהדין שנאמר בגמרא בפסחים בדף ז עבוד ב שכל המצוות כולם בברך עליהם עובר לעשייתן זה דין לעיכוב שאם לא בירך קודם עשיית המצווה לא מברך אחר עשיית המצוה והוא מברך זה ברחה לטלה אז מכן איך לפרנס את דברי הרמבם שכותב להדר בפרק י הלכה ו שאם הרס וכנס החופה ולא בת הח חוזר אפילו אחר כמה ימים איך אפשר להסביר את זה אז יש כאן בך הבח כותב פה בסימן סב באות ד סעיף ד' לבאר את דברי הרמבם על פי מה שכותב הרמבם בפרק יא בהלכות ברכות הלכה ה שם כותב הרמבם כלל בהלכות ברכות שאם יש מצווה שהיא מצווה מתמשכת אז הרי ניתן לברך את ה ברכת המצוות גם לאחר שעשה את סה המצווה כיוון שקיום המצווה עדיין מתמשך אז הנה תראו את הרמבם העושה מצווה ולא ברך במקור יב אם מצווה שעדן השיתה קיימת מברך אחר השייה ואם דבר שעבר הוא אילא מברך כיצד הר שנתת בציצית לבש כפיים לאש בסוכה ולא רך תחילה חוזר ברך אחר שנתת שצ תתב בציצית וכן מברך אחר של שח תפילין וכולי רואים מכאן שמכיוון שקיום מצוות תפילין וציצית וסוכה הוא מתמשך גם לאחר שהוא עשה את המיס של המצ מצוה של קשירת התפילין אז הוא יכול לברך עדיין ברכת המצוות ומתקיים הדין שכל המצוות כולם ברך עליהם עובר לעשייתן כפי הנראה ההסבר הוא שביחס להמשך קיום המצווה מכאן ואלך זה נקרא ברכה עובר לעשייתן עובר לעשיית חלק המצווה שמתמשך לאחר מכן ב בא בך ורוצה לומר חידוש גדול אומר הבח גם אחר שאדם נשע אישה עדיין קיום מצוות קידושי מסיים הוא לא מסיים כל זמן שהוא חי איתה בדרך ישות בדרך שהיא מקודשת אותו כדת משה וישראל הרי ש הרי שמצוות הקידוש היא מתמשכת וממילא שייך כאן לברך עובר לצייתן לגבי המשך ה חיים שלהם בחיי ישות מכם לאבא וזה הגדרה מאוד מאוד מדהימה מצאתי כן זה רג צ'ובר בצפת פענח על הרמבם בפרק יח מלכות ישות הלכה יד כותב שמה רג צ'ובר לחקור מה בעצם גדר מיסה קידושים האם אישה שמקודד שת אישה שמקדשת לבעלה מה הפשט האם הפשט הוא שהיה כאן מיס קידושין חד פעמי שאדם קידש כמו מיס קניין חד פעמי שכמו שאדם להבדיל קונה קניין מ מזה קניין בכל דבר אחר וממילא זהו אז היא מקודשת היא מקודשת מכאן ולהבא לעולם וזהו כן אוש לא או שבאמת מיסה קידושין זה מיסה מתחדש דהיינו כל רגע ורגע הקידושין מתחדשים א כל רגע שהם חיים ביחד כאיש ואישה היא מתקדשת לו בכל יום ויום בכל רגע ורגע הא מתקדשת לו מחדש כן יש כאן סיבה להתחדשות והתהוות ש קידושים בכל רגע ורגע זה לא קניין חד פעמי וממילא נפק מינה איך להגדיר גת אישה איך גת אישה פועל האם גת אישה זה מיסה שמפסיק את התהוות והתחדשות הקידושים או שזה מיסה מתיר דהיינו יש כאן מציאות של איסור והוא מיס מתיר כמו שחיטה שמתיר איסור עבר מן החי או כמו טבילה שמתיר איסור נידה כן חוקר בדבר הזה א גם כן הקובץ שיעורים מי שרוצה לראות בשלושה של שלושה מקומות בגיטין באות מז בקידושין באות מג ובחלק ב סימן כז גם חוקר איך איך הגט פועל מאיזה דין הוא פועל האם הוא מיסה ש שכמו שאמרנו האם זה מש ש מיסה מפסיק את התאבות והתחדשות הקידושים או שהוא מיסה מעתיר אז ממילא יש יש אפשר להגיד שבח רגע שורו הרגור גם ככה אחז שזה התהוות מתחדשת כל רגע ורגע הקידושים מתחדשים אז ממילא שייך כאן לומר שיש כאן מצווה שיש לה היא מצווה מתמשכת היא לא מצווה מסתיימת בנתינת כסף הקידושים אלא בעצם העובדה שאדם חי עם אשתו כדת משה וישראל הקידושים מתחדשים בכל רגע ורגע וממילא שייח כאן לברך ברכת המצוות גם לאחר ס הקידושין שנתינת הכסף כפי שניתן לברך ברכת המצוות להניח תפילין גם אחרי שהוא קשור קשר תפילין ולהתעטף בציצית וסוכה ככה רוצה הבח לבאר את דברי את דברי הרמבם שלפי כך אפשר לבאר גם אחרי כמה ימים אני אגיד לכם הקובץ שיעורים עצמו מביא הוכחה שאי אפשר להגיד את זה בקידושין הוא מביא וחכם מה אפשר להתווכח הוא מביא הוחכה מהגמרא בקידושין בדף ג עמוד ב' במקור יג הגמרא שמה א דנה מאיפה אנחנו יודעים שאישה קונה את עצמה במיטת הבעל מ מי אמר שברגע שהבעל נפטר לבית עולמו אז האישה הזו מותרת אולי עדיין היא אסורה משום אשת איש כך כך שואלת הגמרא מנין בשלמה גת כתוב כתב לספר קריטו אלא מיתת הבעל מנלן אז הגמרא רוצה לומר צוהו הוא השרה הוא שרתה אומרת הג סברה זה לא סברה הרי עריות אשר להו ולא שר אלהו כן אשת אביו גם אחרי שאביו נפטר הה אסורה לה גם כלתו גם אחרי שחלילה וחס בנו נפטר כלתו אסורה רואים שאיסור העריות ככלל לא מתבטל אוטומטית ברגע שסיבת האיסור נעלמה אז העובדה שהבעל הוא זה שאסר כול על מק גדש שעכשיו הוא נפטר מי אמר אולי כבר דבק בשם סרול ולא הוא לא לא נפקע הוא לא פוקע אז הגמרא אומרת שיש ילפ אותה מפסוק מעקש כתוב ויצא והתה הנה הגמרא אומרת כתיב שנ איש אחרון וכתב זה גד אוחי ימות האיש אחרון איתק שמיטה לגירושין סליחה לא יצא איתק שמיטה לגירושין מה גירושין שריה וגומרת המיטה שמזה ישש לפות מפסוק אומר ה בלחן וסרמן אם לומר שהגדר הגדר של התר של הגדר של העטר של גת אישה הוא בנוי על כך שזה לא מיסה מטיר אלא זה מפסיק זה מפסיק את התהוות והתחדשות מיס הקידושים אז מה בכלל המינה למה צריך להביא פסוק הרי זה ברור שזה סברה פשוטה ברור שרק המציאות של הבעל בחיים היא זו שמחדשת את מס הקידושים בכל רגע נתון אם הבעל לא בחיים אין מה שהתחדש אז ברור שזה נפסק אין מה שיחדש אותו אז לא היה צריך זה פסוק ובהכרח שהגמרא אוחזת שזה לא ככה הגמרא אוחזת שמסה הקידוש למיס חד פעמי של קניין ויש כבר חלות של איסור על האישה הזו הי אסורה כולה על מכ הקדש ומסה הגטו מיסה מתיר אז עכשיו שואלת הגמרא בצדק מי אמר שהאיסור הותר צריך להביא לפסוק כי סברה זה לא סברה ראינו ש שיסור כמו אשת איש איסור רבה של לא לא הותר אוטומטית במקום ש שהבעל שהאיש האיש מת אז ככה הוא רוצה לטרון אם נלך באמת בכיוון שלו שיש כאן הוכחה מהסוגיה בקידושין יג עמוד ב שלמיה מ מיסה הקידושין הוא מיסה חד פעמי והוא מסתיים ו ואז הדרושה לדוכתא אז גם אי אפשר לפרש את דברי הרמבם מדוע יכול לברך אחרי כמה ימים בגלל שזה מצווה מתמשכת זה מס קידוש מתמשך אז אז זה נקרא כמו הנחת תפילין וסוכה אי אפשר כבר לפרש ככה אז נצטרך למצוא הסבר אחר איך אפשר להבין את דברי הרמבם שמחד גיסא כותב שצריך לברר ברכות הנישואים דווקא קודם כניסה לחופה וזה לא מטע מחוד הרוי לביאה ובהכרח זה מטעם ברכת המצוות ש כל הבר עובר לעשייתן אבל עם כל זה לא ל הרמבם לומר שאם לא בירך ברת ברכת חתנים לפני כניסה לחופה בברך אפילו אחרי כמה ימים אפילו אחר ש שבעת ימי המשתה ובוודאי שבתוך שבעת ימי המשתה מברכים בכות חתנים איך איך זה משתלב איך זה משה לכאורה תרזה סתירה בנוייה מנה הובן לא יכול להיות הרי הרמבם כותב דיה בפרק בלכ ברכות בפרק יא הלכה ו שאם לא בירך קודם מה ישה המצווה לא יכול לברך אחר מה ישה המצווה לא יכול אז איך איך איך הדברים האלה מתיישבים אז חשבנו בעזרת השם להסביר איזשהו גדר מחודש ב בברכות הנישואים ששיטת הרמבם אבל בשביל זה אנחנו צריכים לעבור לעסוק בערכת האירוסין כן ואחר כך בעזרת השם יש שמה בברכת האירוסין איזה מצאנו איזשהוא גדר מחודש בשיטת ואני רוצה אולי פי זה להסביר את הרמבם אז בוא נעבור כרגע לברכת האירוסים ברכת הרוסים מופה אצנו בדף ז עמוד ב' מי מברך אז כתוב ברוך אתה השם אשר קדש על הריות וכולי אז כמעט כל הראשונים שעסקו בסוגיה הזו כולם א עסקו בשאלות במספר שאלות מאוד מאוד בסיסיות ו דרשות מתבקשות בנוסח הזה שמופיע הנוסח הזה של ברכת האירוסים אז נראה פה את דברי הראש הראש אני לא אני לא א כעת את החלק הראשון שבו אבל מהמילים יש מקשים כותב הראש יש מקשים על נוסח ברכה זו למה אין מברכים אשר קידשנו צמנו לקדש את האישה למה אין נוסח כזה לקדש את האישה כפי הנראה הנוסח הזה היה קיים אה א ככה מוכח בירושלמי שהנוסח הזה כן היה קיים אם תראו את הירושלמי השם מופיע יש לי פה איזה יש פה איזה טעות שעשיתי אני יש קטע ספר במקור כב יש ספר המצוות לרמבם מצוות עש ריב ומצוות עשה ריג באמצע יש קטע הקטע הזה הוא ודאי לא מהספר המצוות ודאי זה אני פשוט נמחק לי הכותרת זה זה ששך הדיבר ריוה בכתובות צנו בדף ז עמוד ב כלו זה הכותרת צריכה להיות רטבה כתובות דף ז עמוד ב אז שמה ריטבו מביא ירושלמי שהוא מביא אותו גם בפסחים בדף ז עמוד ב במקור יח א הירושלמי בפרק הרואה בברכות בפרק ט הלכה ג שמה כתוב בירושלמי שכל המצוות כולם מברך עליהם עובר לעשייתן חוץ מן התקיעה ויש אומרים אף חוץ מן הקידושין בבעילה כן קידושים בהילה מדייק מדייקים הראשונים מדו הירושלמי שמשמע ש בקידושי כסף קידושי שטר מברכים עלי דווקא בקידושי ביאה בבעילה לא היו מברכים ברכת ה אשר קדשה מצנו לקדש את האישה והסיבה לכך מופיע במקור מו ברן לריק במסכת פסחים בדף ד' עמוד ד' כן א ש הוא מביא את הירושלמי הזה גרסין בירושלמי חוץ קידוש בבעילה וכתב הרמבן זנו טעמה לפי שאין ראוי לב ך על המצוה כשהיא מזומנת לפניו צריך עובר לשית סמוך סמוך ונראה כו לא סמוך ונראה ממש בסמכות מקסימלית ובאותה שעה ש בקידושין בבעילה יש בעיה שהרי הו עם האישה במיטה אין ראוי לברך משום לא יראה בך ערוות דבר ולא יצריכו וכולי אבל בקידושי כסף ושטר שמה כן ניתן לברך עובר לעשייתן אז צריך לברך ברכת האירוסין הנוסח של הברכה לא מופיע בדיה א בראשונים ש ציטטות הירושלמי אבל כפי הנראה הברכה היייתה ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצות צנו לקדש את האישה זה היה הנוסח שמופיע והוא נוסח שלא מופיע בבבלי וכפי הנראה בירושלמי ירכו את הברכה שמופיעה בבבלי מלבד בברכה נוספת ברכו לקדש את האישה ואז רכו אשר אשר קדשנו צונו על העריות זה ברכו שתי ברכות ו הראשונים ומאיר גם בפסחים בדף ז עמוד ב וגם בכתובות אצלנו ש בבבלי כנה כתוב שמה בירושלמי אמר כל המיתות כולם המנהג הפשוט מש שאין זו שיטת התלמוד שלנו כלומר בבבלי לא הוזכרה הברכה הזו לא נמצא לשום גאון שהזכיר ברכה זו בשום מקום ומנהג של ישראל תרו ככ היום אנחנו לא נוהגים לא מברכים את הברכה הזו אבל בתוספות כתבו בשם רבנו חל מפריש אצנו ברטו מבע וגם ברטו בכתובות בפסחים שהיה מנהיג לברך על פי הירושלמי כמר היה מברך השקד שנו לקדש את האישה ו א כן עכשיו אז אם נחזור כעת לריטה שפתחנו בו לריטה אצלנו ולראש סליחה אז הראש שואל את השאלה על מה מיוסד המנהג שלנו שלם מברכים אשר קצם שלם לקדש את האישה כפי ש כפי שמשתמע מהמנהג שמופיע בירושלמי בפרק הרואה שכן היו מברכים לקדש את האישה למה אנחנו לא מברכים אז כותב הראש זה שאלה ראשונה והוא שואל עוד כמה שאלות היכן על נוסח הברכה אחד מצאנו ברכה כזאת שמברכים על מה שאסר לנו הקדוש ברוך הוא שאסר לנו את האריות אלו אין לנו מברכים שאסר לנו עבר מן החי והתיר לנו את השחרות ועוד מהני להזכיר כאן האריות ועוד מה להזכיר חופה וכולי ונראה לי כי ברכה זו אינה ברכה לעשיית המצווה כי פריה ורבייה היינו קיום המצווה ואם לקח פילגש וקיים פריה ורבה אנו מחויב לקדש אישה וכן נוצה זקנה באלונית כלומר הראש אומר שברכת האירוסין הסיבה שלא תקנו כמובן הסיבה שלא המנהג שלנו לא לברך השם כדצ לקדש את האישה אם בגלל הסיבה פשוטה שאיין מצווה לקדש אישה זה בפשטות הכוונה אין מצווה בקידוש המצווה היא פריה ורבייה כרגע אני אומר זה הפשט כרגע אחר כך נמר פשט נוסף אבל כרגע הפשט הפשוט הוא כי ברכה זו אינה ברכה לעשיית המצווה כי פריה ורבייה הינו קיום המצווה דהיינו המצווה שלשמה נתכנסנו חתן וחלה מקיימים מצווה בפריה ורביה והכל המיס קידושין זה מס קניין שכ תמצא בכדי ש בכדי שהם יכלו א לחיות ביחד ואבל למ יש אלטרנטיבה אחרת בסדר יש אלטרנטיבה אחרת אפשר לקיים גם מצוות פיירה ורבייה גם בדרך של בלא קידושים גם בדרך של פילגש הנה הוא כותב בהמשך ולא דמי לשחיטה שאינו מחויב כן למה בשחיטה כ כן אנחנו מברכים שמה אינו מחוייב לשחות אפילו שוא שחט וכולי דעתם אי אפשר ו לאכול בלא שחיטה אבל אח אפשר לקיים פירה ורביה בלא קידושי אפשר לקיים פירה ור בלא קידושין כלומר אפשר לשת אפשר לקחת לקיים פירה ורביה גם על ידי פילגש כפי שנראה בהמשך א הנה אם לקח פי לגש וקיים פיר רבי לא הוא חייב לקדש אישה אז אין מצווה אין מצווה חיובית לקדש אישה אין דבר כזה המצווה היא פרייה ורביה וניתן לקיים פריה ורבייה ג על ידי פילגש כרגע אני אומר את זה נעסוק בזה טיפה יותר בהמשך אבל זה בפשטות מה שכותב כאן ממילא כיוון שאין כאן אין מצווה לקדש אישה אז לכן לא שייך כך סבור הבבלי שלא שייך לברך אשר קדשה לקדש אישה אז מה זה הברכה הזא של ברכת הרוצים זה ברכת השבח כך אומר הראש א וברכה חמש שורות מלמטה וברכה זו נתקנה לתת שבח לקדוש ברוך הוא אשר קצנו אשר קדשנו מצותיו הבדילנו מן העמים וציונו לקדש אישה מותרת לנו ולא אחת מן האריות וכולי וכולי וכולי אז למישה יש כאן ברכת השבח ברכת טילה בשבח על קדושתן של ישראל שעם ישראל מקודש בנושא הזה של א המגבלות שיש לו בכל הנושא של אריות וכן הלאה אה זה הנימוק שנוקט הראש אנחנו נעסוק בו בהמשך אבל כרגע השלב הזה הראש סבור שברכת האירוסין איננה ברכת המצוות אלא ברכת השבח ולכן לא שייך לברך השר קצ מצנו ולקדש את האישה ככה ביאר הראש את השיטת הבבלי ברבן ועוד ראשונים הרמבן הרשב הרית והרן גם כן הלכו בכיוון הזה שברכת ה הארוסין איננה ברכת המצוות אלא ברכת השבח אבל מטעם אחר אז הרמבן הנה תראו הרמבן שכותב א נקרא את הדברים ב הוא שואל את השאלות שאתמודד איתם גם הראש והוא גם עוסק בשאלה הם חופה זה דאורייתא דרבנן א תוך כדי הדברים הוא כותב שכרגע לא ניכנס לזה כרגע לדיון הזה עוד שאפילו חופה דאורייתא כיוון שחופר וקידושין אינן נעשין בבת אחת וחצי המצווה נעשת בקידושין הוצרך לברך עליהם קדש ישראל שכל המצות ברך עהם עובר עשייתן ואילו הייתה חופה נעשת עכשיו היו מברכים אשר קידשנו מצות וציונו על קדושים והחופה כמו שמברכים על השחיטה ועכשיו לא היו יכולים לברך אשר קש מצנו על הקידושים על החופה שהרי אין החופה נעשת עכשיו ולא היו יכולים לומר אשר קיונו על הקידושין שלא מצינו שיברך אדם על מצווה שאיין עשיה זו גמר מלאכתה יש כאן איזשהו יסוד שהרם הרמבן פה מדבר עליו שברכת המצוות נתקנה אך ורק אם מקיימים את המצווה בצורה מושלמת כלומר מתחילה ועד הסוף אבל אם מק אי אפשר לתקן ברכת המצוות או לברך ברכת המצוות על מצווה ש מתקיימת באופן חלקי מצוות הנישואין לצורך העניין היא מורכבת משלב הקידושין והחופה ולכן לא שייך לתקן כאן ברכת המצוות המקור של הכלל הזה הוא בגמרא במנחות בדף מב עמוד ב נדמה לי ש הנה תראו את הרטבה אצלנו בכתובות בפסקה השנייה ומכל מקום יש לשאול טעם למה אין מברכים ברכת המצוות על הקידושים והרמבן זה נתן טעם לדבר שאין מברכים על מצווה שאין עשייתה גמר מלאכתה כן שברגע שאני מקיים את ה מיסה מצווה אני מקיים אותו בשלמותו עד לגמר עשייתו והמקור הוא במלכות בדף מב עמוד ב וזו כלומר מצוות הנישואין מצוות הקידושין אינה נגמרת אלא בחופה כן אז כן הרמבן מעלה אפשרות שאולי בימינו שכן היום המנהג הוא שאת האירוסים ואת הניסים עושים בחד המחתה אבל כותב הרמבן ש שגם בימינו גם גם אם עושים את שניהם בבת אחת לא תקנו ככם ברכה הנה תראו את ה הנה הרטבה כותב אפילו קידש בשעת החופה אין בי דין שיהיו מתקינים ברכה לזו ולא לזו דלך זו מי לד רבנן כחו חות לולה כלומר לא ש כיוון שבאופן עקרוני כן באופן עקרוני שני שני שני השלבים האלה מתקיימים יכולים להתקיים במנותק זה מזה אז לכן לא ראו חכמים לתקן מטבע הברכה למקרה שירצה לעשות אותם בבת אחת כפי שהיום נוהגים אבל לאורך כל הדורות ובזמן ייסוד הברכה נהגו להפריד בין שני הטקסים האלה תקס הקידושין וקס החופה אז לכן לא שייך לתקן כאן ברכת המצוות זה הנימוק שכותב כותבים הרמבן הרטבה הרשבא וגם הרן יש עוד דמוק נוסף שמופיע עכשיו ברור ניתן כבר לומר בברור ששיטת הרמבן והשבע והרטבה היא לא כשי הראש הם סבורים חד משמעית שיש כאן מצווה בקידושין רק הם סבורים שלא שייך כאן לתקן ברכת המצוות בגלל הסיבה שבמלכות בדף מב עמוד ב שלא מתקנים ברכה אלא על מצווה שעשיתה יגמר מלאכתה אז זה דין לכות ברכות אבל זה לא שאין כאן מצווה וודאי שיש כאן מצווה א יש עוד נימוק נוסף שמופיע בתמים בחושי משפט בסימן צז א א סעיף קטן ב כן כותב האטומים למה באמת לא תיקנו ברכת המצוות בקידושין בגלל סיבה אחרת סיבה שהיא מיוסדת מבוססת על שדברי הרשבי ידועים בתשובה במקור ט אם תראו במקור יט כותב הרשבא בתשובה שאלו אותו למה אין מברכים על מצוות כולן כגון המלבי את חברו הטוען אמו אדם שטוען קצה בהם למה לא ברכים ע זה אומר רשבג דברים ידועים שאלה עמוקה שבתשובה זו שאלה עמוקה בדבר שעמדו בו על הראשונים הסתבכו בו הרבה מפני מה ה מברכים על על מקצתם ן מבכים על כולם ואי זו שמוחים עליה וזו שאין מבכים עליה ואין העניין תלוי בטעם אחד שאתן אלא כל מצווה שאיין במעשה אין מברכים עליה כגון השמת ה כספים ך יצא בהם וכן אין מברכים על מצווה שאינה תלוייה כולה ביד העושה מפני שאפשר שלא יתרצה בחברו ונמצא מיס מתבטל כלומר כותב הרמבם כותב הרשבא למה לא תיקנו ברכה על מצוות הלוואה משום שהברכה הזו היא תלוייה באדם אחר וכיוון שיתכן שלא יתרצה בחברו ונמצא מה השה מתבטל ונמצא שז דעת ברכה לבטלה אז אומר תומים שמה בסימן ציז שזו כן שמה צז זה דריכות מצוות הלוואה אז אומר התוים שזו הסיבה גם שלא מברכים לא תקנו ברכת המצוות על הקידושין זו מצווה ללא ספק אבל המצווה הזאת תלוייה בהסכמתה של האישה ומכיוון שיתכן שהאישה בסופו של דבר ברגע האחרון אולי לא תתרצה ותברח משם יודע מה אז כל העסק תבטל אז יהיה ברכה לבטלה לכן לא תקנו ברכת המצוות ככה כותב התוים הסברה הזו של התוים מוזכרת לידי בראשונים היא מוזכרת בריטבה שזכרנו הריטב במקור יז כן בהמשך של הדברים הוא כותב בשם הרב החסיד כן רבנו יונה היה נותן טעם לדבר כי לפי שהקדוש תלויים ברצון שניהם ודין מהד הרבה חד מן היו לא תקנו בו ברכת המצוות הנה ככה הוא כותב ו כך גם בחידושיו לפסח בדף ז עמוד ב גם כן תראו במקור יח הוא מביא דברי הרב החסיד הרב החסיד היה נותן טעם לפי שהקדוש תלוים ברצון ש דין מהדר בחד אבל הרן כותב עליו הריט כותב על זה ואיין טעם זה נכון בהמשך אני אסביר למה הטעם הזה לא נכון לפי דעתו אתם שומעים איזה הד זה בסדר זה לא מפריע לכם אה זה בסדר אם יש פה איזה מה בסדר אם זה לא מפריע לכם אז אני אבטל פה בסדר א אוקיי אז הנה אז ראינו אז בוא נסכם אז ראינו שלוש סיבות מדוע ניתן להסביר למה לא תקנו לברך ברכת המצוות על אשר ק לקדש את האישה הראש נקת כיוון שאין מצווה כזו אין אין בקידוש של מצווה והראשונים נקטו שהסיבה היא משום שזה על פי הגמרא במנחות בדף מב וראינו את הסיבה של הומים שהיא גם הסיבה שמובאת פה בשם רבנו יונה הרב החסיד שיטת הרמבם שיטת הרמבם כפי שמופיעה בפרק ג מלכות ישות הלכה כג כותב הרמבם כל במקור כ כל המק שישה בין על ידי עצמו בין על ידי שליח צריך לברך קודם הקידושים הוא או שלוחו ואחר כך מקדש כדרך שמברכים קודם כל המצוות כלומר מדיבר הרמבם נראה באופן די ברור שמדובר כאן על ברכת המצוות כלומר יש מצווה בקידושין ויש כאן ברכת המצוות וכך גם נוקט הרטבה א תראו במקור יח בסוף הדברים והרמבם זל סובר בחמש שורות מלמטה כי ברכת הארוסין שאמרו בפרק כמה כתובות היא ברכת המצוות ולפיכך כתב רק ג מכות אבינ שמקדש מברך אותה קודם הקידושין וכבר ניתחו דברי בתוספות בחידושים כי אינה ל ברכת השבע לזה נהגו לברך אות שתח ציבור אחר הקידושים כלומר הרטבה הולך כמובן בשיטת הרמבן הרשבא והרן שברכת האירוסים ברכת השבח אבל שיטת הרמבם בצורה פשוטה וכך גם הרית מדבריו שברכת הוסים וברכת המצוות אז קודם כל אה רואים כאן קודם כל בראשונים שיש מחלוקת בכלל בעניין הזה של האם יש מצווה בקידושי אישה אז בשורש המחלוקת בין הרמבם ובין הראש הייתי אומר הרמבם וסיעתו בין הראש אז עמדו על כך האחרונים רבים האחרונים עסקו בזה אני אומר בהתייחסות קצרה יש ב בספר המק שאלה ל הנציא מוולוז'ין בשאילת קסה ומקנה בקידושין בדף מא עמוד א' שעסקו בהרחבה במחלוקת הזו בין הראש ובין הרמבם בשאלה האם יש מצווה לקדש אישה אז מדברי הראש הבינו גם המקנה וגם הנצי מוולוז'ין שבאמת הוא סובר שאין מצווה כזו לקדש אישה אה משום שלדעתו כפי שמבין לדעתו גם ניתן לקיים את זה בדרך אחרת לא חייב לקד המצווה היא קיום מצוות בריה ורבייה וניתן לקיים מצוות בריה ודרך אחרת בדרך של פילגש אבל שיטת א כן כלי אולי לפני לפני שנגיע לשיטה החולקת באמת יש יש ידוע שיש א שתי גרסאות בגמרא או גרסאות שונות בגמרא בסנהדרין בדף כא תראו את הגמרא א במקור כט הגמרא אומרת מה ההבדל בין נשים מהיא נשים מה על פילגשים מה ההבדל בין אישה לפילגש אז הגרסה שמופיעה אצלנו בגמרא מה רב יהודה ממר נשים בכתובה ו בקידושין פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין יש כאן הבדל יסודי ומהותי בין פילגש לבין אישה אישה זה רק בקידושין וכתובה ופילגש זה לא בקידושין ולא בכתובה זו הגרסה שמופיעה אצלנו בגמרא אז ממילה נקטו המקנה וגם הבית שמואל בסימן כו בבן העזר סעיף קטן ב שסובר הראש שפי לגש היא ממש מותרת כלומר אי אין אסור בכלל בפילגש אפשר לקיים מצוות פריה ורבייה על ידי פילגש בלא קידושין ובלא כתובה וממילא מוכרח שאיין מצווה בעצם הצ קידושין כלומר הקידושין זה אופציה זה אופציה שאם אדם רוצה לחיות עם אישה וסביר להניח שרוב רוב ככל אנשים לא יסכימו לנהל איזשהו מערכת של גידול ילדים וכן הלאה שלא במסגרת של קידושים וכתובה אז לכן יש מוסד שנקרא מוסד הנישואין שהוא מוסד אופציונלי והוא בדרך כלל יהיה המוסד ה שבאמצעותו קיימו את מצוות פריה ורביה על ידי קידושים כל תנאי הכתובה השאר קסו ועונה אבל יש אופציה אחרת יש אלטרנטיבה אלטרנטיבה היא לעקוף את המוסד הזה ו ולקיים בצ ירה ברביה באמצעות פילגש וככ הבינו אומר בת שמוא שזה התר זה בניגוד למה שהקורבן תנל פה אצנו כותב באות ה שגם הראש מודה שזה שזה שיש איסור בכך אם קי אם עשה את זה אז קיים פירה ורביה אבל זה לא משמע בפשט דברי הראש קראנו את פשט דברי הראש דברי הראש די ברורים שהוא כותב מהדיה אבל אחה אפשר לקיים פריה ורבייה בלא קידושים מה שמע בפשטות דבר ככה גם נקת תומים בסימן צז שהזכרנו שמשמע מדברי הראש שזה התר גמור כפי הנראה הראש הראש הראש נקט שפי לגש היא פילגש היא מותרת היא מותרת לא רק למלך היא מותרת גם להדות לעומת זאת הרמבם כפי שאמרנו הרמבם סבור ש קידושין זה מצווה כך רואים בדברי הרמבם בהלכות בהלכות אישות כש כן אולי לפני כן אפילו בוא נתחיל לפני כן א כן קודם כל הרמבם ש ראנו בהלכות ישו בפרק ג' הלכה כג כותב להדיא שזה מצווה כדרך שמברכים קודם כל המצוות ו ברמבם בספר המצוות מונה את מצוות הקידושין במצוות ס רג מלבד במנותק למצוות פריה ורבייה מצוות פריה ורבייה מצווה ומצוות רשות ב כותב הרמבם מצוו רשות ב ציוונו לפרוד ולרבות ולכוון לקיים המין זוהי מצוות פירה ורביה ולאחר מכן במצוות עש ריג כותב הרמבם המצוה ריג ה שציוונו לבעול בקידושין ולתת דבר ביד האישה בשטר וביה וזו מצוות קידושין ואני מדלג בבאור אמרו בקידושין ד קידושי ביה שם דאורייתא הננה כבר התברר שמצוות קידושין דאורייתא דהיינו יש מצוות עשה כן שכל משה היישות יהיה דווקא בקידוש בכל מעשה היישות כל ענייני הביאה יהיו דווקא במיסה של קניין מיסה של קידושים המלה אין שום אופציה לקיים מצוות פירה ורבייה בלי קידושים אין שום אופצייה כזו כי אין שום אופציה של בעילה ללא ללא ללא קידושין קידושין היא מצווה דאורייתא לפי שיטת הרמבם וכך גם נוקט ה ככה מובן מהרמבם בהלכות יישות במקור כד בפרק א' הלכה א' קודם מתן תורה אומר הרמבם אדם היה פוגע אישה בשוק אם רצה הוא ליסה אם רצה הוא והיא ליסה אותה מכניסה לביתו בבולה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאישה כיוון שניתנה תורה נצטוו ישראל שאם רצה האיש ליסא אישה יקנה אותה תחילה בפני דים כלומר הדרך הלגיטימית היחידה למוסד של אישות וקיום מצוות פריה ורבייה אין דרך אחרת יש יש א יש מוסד אחד שנקרא מוסד נישואין ויש הדרך הדרך ל הדרך היא לקיים את המוסד הזה זה על ידי מצוות קידושי על ידי לקדש אישה אין דרך אחרת הוא מ ואדם מצווה אדם מצווה לשת אישה לבעול אותה בדרך קידושין ולקיים מצוות פיירה ורבייה זה המצווה הנוספת אבל אבל ללא ספק דברי הרמבם הנה תראו גם בהלכה ב' לכוחן אלו מצוות עשה של תורה הם בסדר אין דרך אחר אדם מצווה לקיים פירה רבייה נקודה מצווה בכדי שה וכל לקיים מצוות רביה הוא צריך לבעול נכון בכדי לבעול ולבוא עליה הוא צריך לבוא בדרך נישואים אין דרך אחרת זה מה שהתורה מצווה אותנו זו הדרך לייסד את מוסד ה אישות שדרכו אפשר לקיים מצוות פריה ורביה אז ממילה כדו קוכן זה מצוות עשה של התורה לא אז ה יש ישו פי לגש אז רגע מה אז אז באמת לגבי פילגש אז שיטת רשי תראו במקור ל שיטת רשי ככה הוא כותב בפירושו על החומש בפרק פרשת חי ר פרק כה פסוק ו שפלג שים הוא גורס בגמרא ב שנהדר בדף כא שנשים זה בכתובה ובקדושה שין זה בקידושין בלא כתובה כלומר שיטת רשי שגם פילגש זה רק קידוש עולם אין פה אתני ההבדל ההבדל בין פילגש לכתובה הוא לא במה קידושים הוא רק בתנאי הכתובה ממילא עולה מדברי רשי בצורה ברורה ששוב אין שום אופציה לבעול בלא קידושי אין דבר כזה אין דבר כזה אין אין אין דרך אין דרך לבוא על אשה בלא קידושים וכך גם ושיטת הרמבם אומנם הרמבם כפי הנראה גרס כפי הגרסה שמופיעה אצנו שפיל הגש זה בלא כתובה ובלא קידושין אבל אבל מאדך גצב לכות מלכים כותב בפרק ד הלכה ד תראו במקור כח שלגבי מלך הוא כותב שלוקח מכל גבול ישראל נשים פילגשים שנשים בכתובה בקידושין פילגשים בלא כתובה בלא קידושין אלא בייחוד בלבד קונה אותם מותרת לו אבל הדיות אומר הרמבם אסור בפילגש כלומר זה דין מיוחד שהיתר מיוחד שנאמר לרשות ניתנת למלך בלבד אבל הדיות עשור בפילגש אז ממילא שוב יוצא שלדעת הרמבם אין שום דרך לקיים מושג של אישות בלי קידושין אין שום דרך אחרת וממילא מי שנושא אישה שלא מי שלוקח אישה שלא בדרך הזו הוא מבטל מצוות הסק ככה גם נוקט ה נוקט ה א תראו את הרמבם בהלכות ישוט בפרק א' הלכה ד' במקור כו הוא מביא את הדין אומר הרמבם קודם מתן תורה היה אדם פוגע אישה בשוק אם רצה הוא והוא נותן השכרה ובועל אותה עלם הדרך זה זה קדשה נקרא זו נגת קדשה משניתנה תורה נסרה קדשה שנאמר לאה קדשה ירל לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות בלא קידושין לוכ מן התורה ב שבעל אישה בעל קדישה הרבד אומר שמייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלכות ולא איסור לה והי הפילגש הכתובה ב כלומר הריד החז שפי לגש היא ללא קידושין והיא אין בה איסור של קדישה כי היא מיוחדת לאדם אחד אין ב לא מלכות ולא עיסוק כו חורנים דנים יש בזה איסור דרבנן כפי הנראה יש בזה איסור דרבנן אבל מדאורייתא פילגש מותרת ו הרמבם אומנם התייחס כאן למלכות לכל הבואה לישה לשם זנות בלא קידושין לוק מן התורה מדי שבעל קדשה כן אבל יש כאלה שבאו באמת שהרמקול שם זנות במגיד משנה כותב בהלכות ישות בפרק א הלכת ד' במקור כז שהבעל אישה שלא לשם אישות כן וכאן הכוונה סתם ביאה של אישה פנויה ש איננה קדשה לצורך העניין אם אדם בא על אישה שלא לשם מישות עובר בעשה דרחמנא אמר כי כח איש אישה ובעלה והייתה ללא לאישה כשירצה לבוא עלי יהיה ביישות אז הנה כתוב כאן במגד מיש בצורה ברורה בדעת הרמבם אין שום דרך לקיים מס שלשות בלא קידושים וזה מצוות עשה ומי שבא על אישה שלו לשם כך לא מי שבעל אשה שלא לשם אישות עובר בעשה אז אם כן א יש לנו כאן עוד ראשונים שנקטו שיש מצווה מצוות כוחן זה מצוות עשה מן התורה ככה גם נקת הריש בתשובה בסימן שצ ח והתמים דעים הריות בתמים דעים בסימן לח כותב שברכת האירוסין זה קצת דבר מעניין כן אין פה קושי על הרב שך במשך טוב דן כותב בסימן לח שברכת הנישואים מפני שיש ב שמחת חתן וכלה תקנו ו בסעודה וברכת האירוסין אינ לה כברכת המצוות אלא תראה שמברכים אשרנו על האריות אז גם רואים שרתים דעים נוקט כדבר פשוט שזה שמצוות קידושי ברקת הרוס זה מזה מצוה זה ברכת המצות משמ שיש כאן מצווה במסה הקידושים החינוך גם בפרשת כי תצא במצוה תנב שנצטווינו לקנות אישה ושורשי המצווה שצונו התורה לעשות מיסה באישה יורה ענין זוג יורא עניין זיווגם תראה משכ אמה ולא יבוא עליה כבו לזונה מבלי ממה אחר קודם בניהם אז כן נסכם ש שיטת הראש כפי שבפשטות ההבנה היא שאיין מצווה בקידושי אישה אלא זה אופציה אבל זה לא מצווה וניתן המצווה המצווה היחידה שיש כאן הא מצוות פירה ורבייה ומכיוון שיש אלטרנטיבה לקיום מצות פריה ורבייה וזה על ידי פילגש אז לא שייך כאן לתקן ברכת המצוות לקדש את האישה ומאידך גיסה שיטת רוב ככל הראשונים שיש מצוות לקוחים ואין דרך לבוא על אישה בלא קידושים כן אה הריב אומר שדו כן הרבד אומר כן כן אז כן בוא בוא שנייה אחת אני יש כאן האמת הי שיש היו ארבעה רבדים בסדר היו ארבעה כאלה כן לא תמיד אפשר להקשות סתירה מרייד לריבוד בסדר זה בעלמה תדעו יש ארבעה רידים אבל אבל כן הקצות אומר ברש עג כדומה טר אבל ב בוא כרגע נשאיר אתזה אבל בוא בוא נסכם כרגע עלמה שכן אנחנו יכולים לומר בצורה די ברורה ש ש שיטת הרמבם הרטבה ו הרמבן הרשבא והרן כן והתמים דאים והריב והחינוך כולם אומרים שש שיש מצוות שיש מצוות עשה בכוחי אישה האחרונים הנציב מוולוז'ין ו ומקנה הקשו על הראש שלכאורה סבור שאין מצווה בקידושין הקשו על מסוגיה בתחילת פרק שני קידוש מ עמוד א שמה הגמרא אומרת המשנה שאיש מקדש בואו בשלוח ושואלת הגמרא למה צריך לכתוב בואו בשלוח א שאתה בשלוחה מקדש בו מבעייה אמר זה מצווה בו יותר מבשלוחו אז הנה כתוב כאן דיה שיש מצווה ומצווה בו יותר משלוחו יש מקום מתלבט שיש מצווה לקדש אישה אז איך איך אפשר ללות על הדעת שאין מצוו לקדש איך אפשר להגיד את זה אז מתרץ הנציב על פי דברי ה בתצ הנציב ככה ש ש הראש סבור שנכון אין מצווה לקדש אישה אבל יש הכשר מצווה כפי שאמרנו לפני כן סביר להניח שרוב ככל אנשים תסרב נה להיכנס לאיזשהו מערכת של יחסי אישות וקיום מצות פירה ורבייה ללא קידושים וכתובה וממילא כיוון ש ככון אנשים לא תרצה לעשות לא ירצו לעשות דבר כזה א ממלאה יוצא שהקדוש הוא ודאי אכשר מצווה וודאי אכשר לקיום מצוות פירה ורבייה וממילא אומר המקנה בדף מ הנה כתוב כאן שגם בהכשר מצווה יש דין של מצווה בו יותר בשלוח לא רק כיום מצווה בפועל גם אכשר גם ליחס אכשר מצווה שייך לומר מצווה בו יותר משלוחו בהקשר הזה ניתן להזכיר את דברי הרן שמה בקדושים בדף טז עמוד שמתייחס לספה של המשנה המשנה אומרת שגם אישה מתקדשת בה ו בשלוחה והגמרא אומרת מצווה בא יותר בשלוחה הרי על אשה בוודאי אין מצות קיום פיירה ברבייה אומר שמה הרן ר מפורסם במקור לד השמ מתנית מצווה באה יותר משלוחה דף אגב ישה נ מצוה בריה ורביה מכל מקום יש לה מצווה מני שהיא מסייעת לבעלה לקיים מצוותו אז רואים מכאן שגם הכשר מצווה גם גם לגבי הכשר מצווה שייך לומר מצוו בו יותר בשמו אז עם הקושיה הזו אפשר עדיין להסתדר מהגמרא בקדושים מא אבל יש כאן קושייה שהאחרונים בקשו ממקור אחר בגמרא בביצה בדף לו עמוד ב המשנה אומרת שכל שחייבים עליו משום שבות משום רשות משום מצווה בשבת בשבת אז חייבים עלי גם ביום תו כך יש כאן השוואה בין דיני שבת לדיני יום טוב אז הגמרא ביחס לקטגוריה שנקראת אסור משום רש כל שחיבים עלי משום רשות מה זה רשות אין לו משום רשות לא דנים ולא מקדשים כלומר כתוב כאן במשנה שאסור לקדש אישה א אסור לקדש אישה בשבת ממילא אסור גם לקדש אישה ביום טוב בסדר אבל הגמרא מסווגת את זה תחת הקטגוריה של רשות לא לא מצווה אלא רשות שואלת הגמרא ואלו הם רשות וכולי ולא מקדשים והמצווה כאוד הרי אדם מקדש אישה זה נקרא מצווה למה הגמרא למה המשנה מסווגת את דין קידושין תחת הקטגוריה של רשות זה מצווה אומרת הגמרא לא צריך דעת ל אישה ובנים מדובר שיש לו כבר אישה ובנים אז לכן זה רשות אין בזה מצווה משמע מכאן שאם אין לו אישה למרות שיש לו בנים יש כאן מצווה ככה דקו אח דווקא בגלל שיש לו אישה בנים אז אבל מה שאם יש לו בנים ואיין לו אישה אז יש מצווה אז א נו איך איך הראש התמודד עם זה האמת היא למה לנו הולך סחור סחור מלשון הראש אפשר לדייק כמה וכמה דיוקים שהוא גם סובר שיש מצווה בקידוש כן אם נחזור כרגע תסתכלו חזרה בדברי הראש אנחנו הולכים אחורה היכן שמצויין קו כתבתי ציינתי שם קו מקור תדבר אז הנה כתב הראש אין חיוב במצווה זו שאיין בה קיום מצוות פירה ורביה מה זה אין חיוב במצווה זו אין חיוב במצווה זו שאיין בקיום מצוות ירה ורבייה ואם כך לא נתקנה ברכת ברכה במצווה זו מה ריך להגיד ברכה במצווה זו הראש ז זה לא מצווה זה לכאורה הניסוח של הראש נוטא די ברור שגם הראש מודה שיש כאן מצווה רק הוא טוען אין חיוב במצווה זו מה זה אין חיוב במצווה זו אז כבר בישיבות מחלקים בין שתי שני סוגי מצוות מצוו חיובית ומצווה קיומית כן אז אז הרבה רבים כ ניתן להבין שגם הראש מודה שיש כאן א יש מצווה בקידושין אבל זה לא מצווה חיובית אלא מצווה קיומית כן לכן ה אומר אין חיוב מצוה הזו שאיין בקיו ולא נתקנה ואל כך לא נתקנה ברכה דרך הגב יש עוד הוכחה פשוטה הראש מקשה למה זה לא למה למה בבן זה שונה משחיטה שבשחקים קידושין זה לא מצווה אז מה השאלה בכלל מוכח שהראש גם סובר שמודה שזה מצווה אלא אלא סובר הראש שזה עומד על אותו סקלה של שחיטה כ שחיטה זה מצווה קיומית אין מצווה לאכול בשר אין חובה לאכול בשר אם אתה רוצה לאכול בשר אתה מצווה לשחוט כן אין חובה לקדש אישה כ אין חובה לקדש אישה אבל אם אתה רוצה אם אתה רוצה לחיות כן צריך תכף נסביר את זה אבל שואל הראש הזה כן מה ההבדל בין זה לבין קידושי אישה בין שחיטה לקידושי אישה אומר הראש שחיטה אין שום אופציה לאכול בלי לשחוט הנה כותב ולא תעמ לשחיטה שא מחויב לשחוט ולאכול ואפילו אחי כשהוא שוחט לאכול מך אתה מי אפשר לו לאכול בלא שחיטה אבל אח אפשר לקים פיר ולא קידושין כלומר קידושין זו אכן מצווה קיומית אבל כיוון שכל תכליתה של המצווה זו בשביל פריה ורבייה ויש אופציה לקיים את מצוות יה ורבייה בלא קידושים לכן לא תקנו עליה ברכת המצוות בניגוד לשחיטה שאיין שום אופציה לאכול בשר בלי לשחוט אז יוצא ככה שגם הראש מוד אבל השאלה היא איך הראש יכול לסבור שזה מצווה קיומית חד המחת להגיד שאפשר לקיים את המצווה אפשר אפשר לשת אישה ב אפשר אפשר לקיים את המצווה דרך פילגש איך איך זה מתיישב נכון הרי הראש סבור ככה דיקו בית שמואל וה ומקנה כולם דייקו שהראש סובר שפי לגש מותרת ככ גם ראינו ברבד בהגותו שפי לגש מיוחדת לא ה פילגש מותרת נכון אז אם פילגש מותרת איך פילגש מוותרת ובכל זאת יש מצווה קיומית שנקראת מצווה קיומית בקידושי אישה איך זה מתיישב תחילה זה מה לכתחילה שור אם הוא יבלי ל ילדים לא אבל האחרונים דייקו שהראש מתיר פילגש מתיר נכון הקורבני מש שזה אסור נכון אבל אני אגיד לכם מה אומר המקנה המקנה אומר ככה המקנה אומר ככה אומר המקנה זה תלוי באיזה צורה אתה רוצה לחיות עם האישה כומר יש יש שתי אופציות יש שני מסלולים יש מסלול שנקרא פילגש יש מסלול שנקרא אישה פילגש זה פלאג אישה זה חצי אישה זה לאיש כן יש מסו שנקרא פילגש יש מסו שנקרא אישה אוקיי מסו שנקרא פילגש הוא יחסי אישות בלי מחוייבויות של תנאי כתובה אוקיי אין שמה שום אין שם שום התחייבויות הדדיות זה מוסד כזה שהוא שכל מרכז עניינו זה העניין של האישות בדרך כלל גם הוא לא הוא לא התפתח לקיום מצוות פירה ורבייה כי שוב אישה לא מוכנה א לקחת על עצמה את העול של של של הקמת בית בלי התחייבויות אז אבל יש יש אופצייה כזאת יש מסלול כזה המסלול הזה הוא מסלול קיים וא אופציונלי גם ללא קידושין ואיין שם אפשר לשות אפשר לקח אישה לקיים לפירה ורבייה אבל מה שהתורה מצווה התורה אומרת אם אתה רוצה למסד למסד קשר בצורה של תנאי כתובה נו שיש שם התחייבויות הדדיות בצורה לחיות בצורה של איש ואישה אז זה חייב להיות דרך קידוש זה חייב להיות על ידי מיסה קידוש לכן אין סתירה אומר המקנה בין הדברים אם תרצו אני חשבתי על אולי מה שכתוב אצל למך עדה וצילה כן אדה וצילה שמן קו אז רשי אומר אדל אדה זה החת שהוא לוקח אותה בשביל לחיות איתה כאיש ואישה ולהקים איתה משפחה וצילה זה סוג של פילג שכל ניה רק בשביל שומרות אותה לנוי הוא לא באמת רוצה לחיות לחיות איתה כבעל ואישה ולהקים איתה בית ומשפחה כן בסדר אז אז שוב לסיכום אז אומרים אומר המקנה אומרים כפי מה ש מדויק בדברי הראש שגם הראש מודה שיש מצווה של קידושים יש מצווה יש מצווה אבל המצווה הזו היא איננה מצווה חיובית דהיינו יש אופציה של חיים בלא קידושים יש אופציה כזו כן תיאורטית בעולם אדם יכול מ לדתו ועד אחרת ימיו לא לקדש לא לחיות במצו של קידושין ולקיים מצוות ברה ורביה באמצעות פי לגש ולכן לא תיקנו על זה ברכה ברכת המצוות כי ברכת המצוות תיקנו אך ורק באופן כזה שזה זה מסלול אין אין אין אי אין אלטרנטיבות כמו אפילו בשחיטה גם בשחיטה ראו חזל את תקן ברכה על השחיטה משום שעצם עצם אכילת הבשר הא ה תאונה השחיטה אין דרך לאכול בשר בלי לשחוט אבל תכלית הקמת הבית זה עבור זה פירה ורביה והמצווה הזו יכולה להתקיים גם ללא קידושים לכן לא ראו חזל לתקן ברכת המצוות על הקידוש אבל אבל כן יש מצווה לקדש אישה באופן כזה כמצווה קיומית באופן כזה שהוא מחליט שהוא רוצה למסד קשר נישואין בדרך של אישות ובתנאי כתובה אז יש מצווה לעשות את זה ב כסף רביה כל ההלכות שלכ קח שיבו בסדר ככה נראה לפי המקנה לישם בוא כמה זמן ישנו אותו נזדרז קמינה אם ברכת האירוסין ברכת המצוות ברכת השבח כן הנפקא מינה עובר לשי תן זה הנפק מינה אז הנה ראינו את ה הרמבם הרמבם נקת כדבר פשוט שכל המקדש אישה בין הד עצמון השלח צריך לברך קודם הקידושין כן קודם הקידושין וכך גם נקת להלכה שולחן ערוך בסימן לד יפ לב אבל יש לנו את שיטת וכך ראינו שהמים דעים נוקט יש גם תשובה של הריף שכחתי להזכיר יש תשובה של הריף בסימן רצג שכותב ככה לא הזכרתי את זה פה הריף הריף אה הריף מובא ברן במקור מו הנה הוא מובא שמה קדושי כסף ש לעשייתה צריך לברך בריקת הוסים אח כתב הרב אלפס זל בתשובה שצריך לברך קודם לעשייתה אבל מחג תראו את את הרבד בסדר הרבד במקור כ כותב שאיין לנו אומרים כן אלא מקדש ואחר כך מברך מקדש ואחר כך מברך כלומר לפי הרבד ברכת האירוסין היא אחר הקידושים וכך גם אה הנה כן טעיתי כן פשוט ריף מופיע פה במקור כא שוט עריב שהסכם הנה שאלה ברכת אירוסין אן אן זה אם זה לא אם מברכים אותה בקידוש כבר קדמו מה הדין האם קידושים כבר קדמו האם מברך אותה אז תשובה אין ראוי לעשות כל עיקר מפני שהמצוות כולם מברכ עובר עשיתם לכח מברך ואחרי כ נותן קידושים זו שיטת התעריף ריות בתמים דאין בסימן לח ו הנה אוקיי עכשיו יש לנו תוספות התוספות במס הריד שהזכרנו אז אומר שקודם כל שמברכים אחר הקידושים זה הריב התוספות במסכת פסחים בדף ז עמוד ב דיבור מתחיל לבאר מביא את שיטת רבנו תם ביחס לברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו שכותב שמברכים להכניסו בשם אינו לאחר המילה למה אומר אומר תוספות לא קשה דלא על זאת הנעשה עכשיו מברך כלומר ברכת להכניסו היא לא ברכת המצוות היא ברכת השבח לא מברכים על המילה שעכשיו מברכים באלמה משבח ומודל הקדוש ברוך הוא שציוונו על המילה שתבוא לידו והוא מביא דוגמה לךך ואומר אין צריך לברך עובר עשייתם אלא במקום שעושה המצווה הוא מברך אבל כש מברך אחר לא ותדע שהרי ברכת הרוסים א לא מברך אלה אחר האירוסים כלומר אה זו יכולה להיות נפקה מינה הנ איפה ראינו את זה גם א כן בריטבה בריטבה ב אצלנו בכתובות בדף ז עמוד ב במקורת ז כן כן אחרי שהריבה כתב שזה לא ברכת המצוות אז הוא כותב מפני הנה ומפני שברכה זו היא כאן קדושה כדי כתבן ל לפיכך נהגו כל ישראל אומרה על אף על פי שאין זה מעקב וכמו שכתב הרמבם מעתה ראוייה היא לאומרה אחר הקידושין שכן כל ברכה ש של קדושה מברכים אותה אחר שחלה הקדושה כלומר הריטב מדמה את ברכת ברכת ה הקידושים כן הוא מדמה את זה לקידוש שעושים על נכון ככה הוא כותב לפני כן אלא כאין קידוש על מה שקידש נו הקדוש ברוך הוא יותר משאר האומות בעניין פירה ורבייה לפי כך אנחנו מסדרים עלי שציונו על האריות שאין קידושים טוסים בהם דנו הריוו מדמה את ברכת האירוסין לקידוש שעושים בליל קידוש שעושים אחרי שנכנסה השבת אחרי שכבר חלה הקדושה אז גם ברכת האירוסים לכים אחר הקידושין גם הרטבה בפסחים כותב אותו דבר כן א והרמבם סובר כי ברכת אירוסין היא ברכת המצוות לפיכך כתב שמקדש קודם הקידושין כבר ניתחו דברי בתוספות בקידושין אלא ברכת השבח כן לכן אברך שח ציבור אחר הקידושין בסדר אז ו כורה נפק מינה אם זה ברכת המצוות ברכת השבח האם מבר האם צריך לברך אותה דווקא קודם נסיעתם או אפשר לברך אותה גם אחר הקידושים יש כאן נקודה שאני עכשיו רוצה להתייחס בדברי הרבד א הריבות כתב סליחה התוספות בפסחים שהזכרנו בדף ז עמוד א' הביא נימוק נוסף כן הביא נימוק נוסף לכך שמברכים אותה לאחר הקידושין והוא כן התוספות במקור לה בבי למוק נוסף שאין צריך לברך א למקום שעושה המצווה הוא מברך אבל כ שמברך אחר לא כו יש כ נימוק נוסף שנהגו שאחר מברך את ברכת הקידושין לא החתן עצמו אלא מסדר חופה וקידושין הוא מברך אז בגלל שאחר מברך לכן מברכים אותה אחר הקידושין למה מסביר הטוסט רבנו פרץ חיישינן שמה שוב תהיה בעיה ש ש הקידושין לא יצו לפועל ואז נמצא שזה ברכה לבטלה הסברה זו הובה גם ברבד שהזכרנו הרבד במקור א הרבד במקור כן מקור כן במקור כ כותב הריב צריך לברך קודם קידושין מפני שהדבר תלוי בדעת אחרים שאם תמשך האישה ולא תתרצה לקבל הברכה לבטלה כן בראש בפסחים לא הבכיר את הנימוק הזה אלא כתב בגלל שזה ברכת השבח לכן מברכים אותה גם אחר הקידושין כן עכשיו השאלה באמת למה למה היה צריך את הנימוק הזה למה לא אמרו בצורה פשוטה למה מברכים אותה אחר הקד בגלל שזה ברכת השב כמו שהרי דווה גם הריד והענקת למה מברכים אותה אחר כדו כ זה ברכת השבח למה היה צריך פה את הנימוק הזה שאחר מפגש אחר מברך אז המארשה אומר המארשה אומר ש היה צריך את הנימוק הזה כי גם ברכת השבח למרות שלא נאמר בדין לקובה שצריך לברך אותה שצריך לברר אות עובר לעשייתן אבל הרי יש לכתחילה עניין גם לברר ברכת השבח עובר לעשייתן ככך אומר המרש לא לקובה כברכת המצוות אבל כן יש עניין לברך אותה קודם קודם עשיית המיסה אז לכן היה צריך ה על כן הצרכים הראשונים הרבד והתוספות בשם רנו תם גם גם הרשבא ככה כתב להביא נמוק נוסף כיוון שאחר מברך לכן תיקנו לברך אותו אחר הקידושים אבל בראש לא מופיע הנימוק הזה וגם ברטבה לא מופיע הנימוק הזה בגלל שחם מברכתו סתם כיוון שזה ברכת השבח אפשר לברך אותה אז מברכים אותה אחרי גם הזכרתי בתחילה את הדברים שגם לגבי ברכת הנישואים המנהג הוא לברך אחרי כן אז שאל נו למה דווקא אחרי אבל למה דווקא אחרי למה לא לברך לפני כן אבל זה קשור אלי ברת הרבד שכל דבר שאחר מברך אז אז אם זה ברכת השבח ואחר מברך אז עדיף לברך כבר אחרי שזה לא כדי שזה לא י כדי שלא אולי במקרה זה לא יצא לפועל אז לכן אם זה ברכה שאחר מברך וזה ברכת השבח אז עדיף לברך אחרי עכשיו למה בראש לא מוזכר הנימוק הזה אז בממ מוסגר אפשר אולי לומר שבשאלה הזו האם יש עניין בברכות השבח לברך אותם עובר לעשייתן אפשר לתלות את זה בשני הס שמביא הרטבה גם ריטבו ידוע בחידושיו לפחים ו במקור לז הרטבה אומר למה צריך ברך על המצוות עובר לעשייתן אז נימוק אחד אומר כדי שיתקדש תחילה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצוות השם יתברך כלומר למה ברכים עובר לעשייתן כי יש מצווה צריך להראות שאני עכשיו עושה מיסה של מצווה בשביל לשם יתברך אז לכן אני מברך הברכה היא ביטוי לכך שאני מודיע שאני עושה עכשיו את המיס זה בשביל מצוות השם יתברך ועוד כי הברכות עבודת הנפש הברכות זה משהו שיותר קשור לרוחניות של החלק הרוחני של קיום המצווה וראוי להקדים את עבודת הנפש למיסה שהיא עבודת הגוף זה הנימוק השני אז לכאורה לגבי ברכת השבח האם צריך לברך אותה עובר לשת א לא זה יהיה תלוי בשני המוק לכאורה זה תלוי בשני הנימוקים של הרטבה הנימוק הראשון שכל העניין של עובר לשי התם זה להראות שאני עושה את המס מצווה לשם לשם השם יתברך א זה שח דווקא במצוות לא לא בעניינים של שבח שבח אפשר להגיד לכתחילה גם אחרי אבל אם הסיבה היא כי הברכות הם עבודת הנפש אז ראוי להקדים עבודת הנפש למס ש עבודת הגוף אז זה גם שייך בברכת השבח ראוי להקדים ראוי להקדים את ה את עבודת הנפש לעבודת הגוף על כל פנים השאלה כ אנחנו רוצים לשאול היא שאלה על שיטת הריבון הריבון כפי שראיינו סבור שמברכים מברכים את ברכת האירוסין אחר אחר הקידושים אחר הקידושים כ ככה סובר העבד וכאן צריך לשאול כאן צריך לשאול הרי בפשטות בפשטות כן אם הריב באמת הולך בכיוון הזה וזה וזה אם ך בכיוון הזה הרי הלך הריו סבור שקדוש זה מצווה כן כפי שאולי עולה מדבריו ב בתמים דאים כן כן השאלה היא כזאת הרי הריבוד הריבוד על הרמבם הרמבם שהזכיר בפרק יא הלכה ו שאסור לברך ברכת המצוות אי אפשר ל ברכת המצות אחר המצווה אי אפשר כן מה שנאמר כל המדות ברכם עובר לשתן זה דין לקובה אז איך יכול להיות שעריי סובר שברכת הארוסין ניתן לברך אותה אחר הקידושים ב שמה שיטת התוספות התוספות בשם רבנו תם שכתבו שאפשר לברך ברכת ה ברכת האירוסין גם אחר הקידושין אז את התוספות אפשר לבאר בשתי דרכים או שהתוספות סוברים שברכת שעובר ל שיתן זה דין לכתחילה ולא זה דין רק לכתחילה ולא לקובה ויש שיטה כזו שיטה ב בראש ת בגגות אוש במקור לח מקור לח תראו השוחט צריך לברך קודם שחיטה מי לא בירך קודם שחיטה יכול לברך אחר השחיטה ויצא ד חובתה כלומר שיטת ההגות וש בדרך כלב זה שיטת האור זרוע בהלכות קריאת שמע בסימן כה שכל הדין של עובר לשית הוא רק דין לכתחילה ולא לעיכובא אז אפשר לבר גם אחרי אז זה אפשר להסביר שזו סברה אחת של הראש של של ה של התוספות למה איך אפשר לדבר ברקת האירוסין אחר אחר הקיום הקידושין אז לא בגלל שהוא סובר שזה דין לכתחילה ולא לקובה עובר לעשייתן או שהוא סובר שזה ברכת השבח כמו שאמרו הרטבה בגלל שזה ברכת השם בברקת השבח אפשר לברר גם אחרי אבל אבל הריד מה הרייד סובר מה הרי הריבוד לכאורה לא חלק על הרמבם במה שהוא כתב ש שכל הברכות כם וברר בפרק ג הלח כו הרמבם כתב שצריך לברך על זה קודם הקידושין ולא יברך אחר הקידושין שזו ברכה לבטלה מה שנעשה כבר והריב הסיג עליו שלא שמקדש ואחר כך מברך אז אני אגיד לכם הרב שך כותב באבי עזרי כאן על הרמבם שהנה מוכרח מוכרח שהרי סובר שברכת ה ברכת ה ברכת הקידושין זה לא ברכת המצוות זה ברכת ברכות השבח ככה הוא כותב הרב שך כותב שמוכח מה בהכרח אין שום דרך לפרש את הריד כן אלא בדרך להגיד שהרי סובר שברכת האירוסיים היא ברכת השבח ומכיוון שזו ברכת השבח ללכן איך אפשר לברך אותה אחר הקדוש רק תוך כדי עכשיו ראינו בתמים דעים בסימן לח שכותב דיה ש ש שכותב דיה כן קראנו בתמים דים שברכת הוסים מנלה כברכת המצוות לא תראה ש ברכים עליה אצנו על הריות אז זה באמת צריך עיון עלעל הרב שחקן בזה זה מה שתוך כדי נזכרנו א לסיכום רבותיי לסיכום אז ככה ראינו שיש מחלוקת בין הפוסקים דרך אגב גם להלכה למעשה נקטו החלקת מחוקק בסימן לד סעיף קט ב והבית שמואל שם בסעיף קטן ד להלכה שניתן לברך ברכת האירוסים גם אחר הקידושים דהיינו להלכה נקטו אחרונים יותר שזה ברכת השבח וכך גם כך גם כותב ה כותב הראש בכתובות אצלנו בסימן יז בשם רבנו יונה כן א הנה רבנו נסים רבנו נסים הור שאם לא בירך בכת ארוסים מברך בישת הנישואין עם השבע ברכות במקור לט וכן מסתב וכן מצאתי בנימוקי הרב רבי יונה שכתוב בשמו ודימה אותו למי שלא בירך אחר אכילתו מי שלא ברכת המזון לא בירך אחר תו הוא חוזר ומברך אחר המזון כל זמן שלא נתקל למאכל שבמים אז החינמי אף על פי שעבר זמן מרובה כל זמן שלא נגמר היתר מברכים מברך אז זה אז הנה רואים שומר אומר הראש בשם רבינו נסים שברכת האירוסין היא ברכת השבח ולכן ניתן לברך אותה גם לאחר מכן א טוב יש כאן עוד גר אבל אני רואה ש שזמן שלנו כבר מסתיים אז אני רוצה לסכם אז כפי שראינו כפי שראינו ראינו שיש קמינה בהגדרה של ברכת האירוסין האם ברכת האירוסין היא ברכת המצוות או שהיא ברכת השבח הנפק מינה היא ביחס לדין עובר לעשייתן אם ברכת האירוסין זה ברכת המצוות א צריך לברך דוקא עובר לאדן כך נקת הרמבם אם ברכת האירוסין היא ברכת השבח אז ניתן לברך אותה גם לאחר הקידושין וייתכן שאפילו זו היה המנהג לברך אותה אחר הקידושין בגלל הנימוקים שהזכרנו שאחר מברך וכאן זה גם נכנס לנפק מינ ה שנייה האם באמת אחר יכול לברך האם באמת אחר יכול לברך או שדווקא החתן צריך לברך את ברכת האירוסים אז באמת הרמבם נקט כדבר פשוט שדווקא החתן מברך ככ ראינו ברמבם בהלכות בפרק ג' הלכה כג נכון זה הרמבם שעסקנו בו בכ שכל המקדש אישה בין על ידי עצמו ביעד ש צריך לברך הוא המקדש הוא או שלוחו אבל אחל שליח ציבור לא יכול לברך והרי וכת תראו את השולחן ערוך השולחן ערוך בסימן במקור מ כן התור גם כותב שמקדש הוא מברך ובשולחן ערוך כתוב בסימן ד סעיף א כל המקדש אישה בין על ידי עצמו בין על ידי הליך מברך הוא או השליח ויש אומרים ואחר מברך אחר מברך כן אז מה המחלוקת אם אחר מברך או אם או אם דווקא מקדש מברך אז אומר הרטבה שזכרנו הרטבה ב כן הנה הרידה בסוף מקור יח רידה בפסחים דף ז עמוד ב ש מה מסובר שברכת הארוסין ממש שנקרא את הסוף שברכת הארוסין שאמרו פרק הבות היא ברכת המצוות לפיכך כתב שהמקדש מברך אותה קודם הקידושין וכבר ניתחו דבריו בתוספות וקדושו כי איני לברכת השבח ולזה נהגו לברך אותה שליח ציבור אחר הקידושין מה מה השיך שליח ציבור שמברך ברכת השבח מה הוא קשור לעניין כן בסדר אתם מתי רבותיי אני תכף מסיימים עוד דווקא מינה אם זה ברכת האירוסים זה ברכת המצוות וברכת השבח אם זה ברכת המצוות ו סובר הרמבם והטור שדווקא המקדש מברך לא מישהו אחר לעומת זאת אם זה ברכת השבח אז גם אחר יכול לברך השליח מה הקשר לשליח ציבור מה הקשר של השליח ציבור פה אז באמת ניתן לראות את הדברים בתז תראו במקור מב התז אומר לגבי שחיטה שאחד יכול לשחוט והשני השני יכול לברך אחר יכול לברך למה כי עיקר הכוונה ברכת השחיטה זה ברכת השבח טוען ת עיקר הכוונה לתת שבח למקום ברוכו על שאסר לנו אכילת הבשר חידוש גדול שאומר והוא אומר שזה כמו ברכת להכניסו לאברהם אבינו הוא מסיב ומשום חניך ברכת האירוסים שהחתן מהארץ והרב מברך וגם שם מברך על איסור העריות שאסר לכל ישראל כלומר סובר התז שברכת הרוסים זה ברכת השבע כיון שזה ברכת השבח זה ברכה ש לא מותת דווקא על החתן כל מי שנוכח יכול לברך את הברכה הזו כי בכלל עצם השבח שהקדוש ברוך הוא קידשנו בקדושה הזו של סר לנו את האריות כן אבל תראו בשולחן ערוך השולחן ערוך אומר מדח גיסה ויש אומרים ד אחר מברך כן א תראו במקור מג מובא במרדכי יצאנו ברמז קל שאמר אבסו שלום גאון שלמה אחר מברך משום דמיך זה כ יוארה וכך גם כותב הבית שמואל בסימן לד בסעיף קטן ב בשם הפרישה שלמה נהגו שאחר מברך כדי לא לבייש את החתן לא לבייש את החתן מה אבל מה זאת אומרת לא ושל החתן אם אם אז מה אז אם הסיבה היא כלומר בצצ מטל לחתן אבל כדי לא לבש את החתן אז נהגו שאחר מברך כן אז מה מה יסוד מה יסוד ה מה יסוד העניין מה יסוד העניין פה מה אז אפשר להגיד בשתי דרכים עסק בזה הגרות מושה בחלק א' באבן העזר חלק א' סימן פז אפשר אפשר להסביר את זה בשתי דרכים אפשר להגיד ש הסברה הזו שחששו שאחר שחששו שהחתן תבלבל נתנו לאחר לברך אז באמת זה מיוסד ע דברי הרמבם חובה לא שאחר מברך כשליח ציבור שסתם מברך בעלמה מצד עצמו הוא בא לברך על הוא רואה הוא שותף למזה קידושין לא אלא יש כאן וגם החתן צריך להתכוון לצאת ידי חובת הברכות כן זה דרך אחת להסביר אבל אבל ניתן להסביר בדרך אחרת וזה ככה נוקט גם האגרות מושה שגם אם נגיד שזה ברכת השבח ולא ברכת המצוות אבל ייתכן שחז הטילו על החתן לשבח דווקא חזל הטילו דווקא על החתן לשבח ולכן צריך את הלימו שכיוון שהיו חתנים שהיו מתבלבלים כדי לא לבייש את מי שלא יודע לכן תקנו שאחר יברך ויוציא את החתן ידי חובתו כלומר גם על הצד שזה ברכת השבח יש מקום בהחלט לומר שהשבט הזה הוטל דווקא לחתן לומר אותו כדי שלא אז כן צריך שהתכוון לצאת ידי חובה מה הי נפק מינה אם זה ברכה שמוטלת על החתן ודווקא או לא נפקא מינה מה שדנו האחרונים שמה האם באירוסין של חרש וחרשת מברכים ברכת הארוסין הרי חרש וחרש הם לא שומים בכלל וגם לא יודעים לברך הם מברכים בשבילם בקדס אז הקוגה אומר שמברכים כי הברכה הזו מוטלת על השליח ציבור זה ברכה שמוטלת על הכלל הוא אומר כג בגטה אבל על הטס שמה ביורה דעה בסימן א' התז ביורה דעה בהלכות שחיטה לעומת זאת ה הנוד ביהודה במדור הניין באבן עזר בסימן א' כותב שלא מברכים לכ ברש חרשת למה כי הברכה הזו מותנת על החתן וכאן החתן כיוון שהוא לא ברח י לברך אז אין בכלל אין בכלל מושג שגם א אפשר להוציא אותו ידי חובה אז אין בכלל מושג של ברכת האירוסים קידושי חירש וחרשת אוקיי אז לא נפק מינה או דיוון שני בגדר ברכת האירוסים האם זה ברכת המצבות או ברכת השבח האם צריך שדווקא המקדש יברך אז ראינו שיטת הרמבם בוודאי שהמקדש צריך לברך היום מה שנוהגים ל שהרב מקדש צריך שוב להגיד שהוא מתכוון להוציא אותו ידי חובה על הצד שברכת הרוסים זה ברכת השבח אז כאן לכאורה אפשר להגיד בשתי דרכים או שהשליח ציבור מברך מצד כמו שאומר התז שזה הוא מברך על על המעמד וזה לאו דווקא ברכה שמוטלת על החתן בדווקא אז לכן שליח ציבור יכול לברך או שגם אם נגיד שזה ברכה שמוטלת על ה או יש צד לומר שגם אם זה ברכת השבח זה עדיין מוטל על החתן כמו שאומר הגרות מוישה שהוא נצטווה לשבח את הקדוש ברוך הוא במעמד הזה ולכן גם לצד הזה צריך אם מישהו אחר מברך צריך לכוון להוציא אותו ידי חובה בסדר דוקא מינה הקמין האחרונה הם צריך סרה כן האם צריך סרה בברכת האירוסים כן אם זה ברכת המצוות כן אז זה בזה נחלקו תראו בראש הראש שהזכרנו בקטע הראשון במקור טו כתב הרב החי בפרשת חיי שברכת ארוסין ערה והרב שמואל הנגיד נחלק עליו ואמר שאין צריך רה כן לא צריך הסרה עכשיו ברמבם לא מוזכר בכלל שצריך סרה וגם בשולחן ערוך במקור מד כותב שברכת ה צריך סרה לכתחילה לכתחילה צריך סרה מש שזה לא לעיכוב כן משהו שזה לא לעיכוב אז מה המחלוקת האם צריך הסרה או לא צריך הסרה אז ככה אם באמת א אז זה ראיתי בחידושי רב שמואל רזבסקי בסימן ט שכותב ככה על הצד שברכת הסי ברכת המצות אז ברור שלא צריך סרה לכאורה למה צריך סרה בכל מצווה מקיימים ברכים ברכת המצות בלי למה צריך איזה מיימת של עה אנשים כל מה שנחלקו רב החי גאון ורב שמואל הנגיד האם צריך רה זה על הצד שברכת המצוות שברכת הרוסיים היא ברכת השבח אז ברכת השבח יכול שכמו שברכת חתנים יש מקור שצריך לברך בהסרה אז אז נחלקו הראשונים האם בברכת הרוסיים גם צריך השרה אבל כל המחלוקת האם בברכת הרוסים צריכה רה לא צריך זה רק על הצד שזה ברכת השבע אם זה ברכת המצות לא צריך סרה אבל כאן אני שאל את השאלה אז למה כותב השולחן ך השולחן ערוך פוסק בסתם כדעת הרמבם כן ש שאמרנו השולחן הערוך פוסק בסתם הקלדת הרמבם שזה ברכת ברכת המצוות נכון ברכת האירוסין זה ברכת המצוות אז לא מה זה הפשט הזה שברכת ה ברכת האירוסין זה ברכת המצוות נכון אבל כי השולחן ערוך פסק בסימן ד שצריך לברך קודם הקידושין כמו הרמבם ואם לא בירך קודם יש קידוש לא יברך הקידושין כלומר השולחן הרוך פוסק שזה ברכת המצוות אז למה הוא כותב שלכתחילה צריך סרה למה השולחן הרוך אמר שך לכתחילה צריך רה אז אני אגיד לכם נו אנחנו ממש ממש תסלחו לי אז א אז אז בוא נראה את המאיר הנה אנחנו זהו סיימנו בסימן מז כותב באות מז מביא השולחן ערוך את המאירי השולחן ערוך המרי המרי פה במסכת כתובות בדף ז עמוד ב כותב לי נראש שבע שורות מלמעלה לי נרא שי עיקר הברכה על כלל הנישואים היא שהיא מצוות השה ומכל מקום העריכו בה בסיפור שבח והודעה למקום מצד שעניין הזיווג לקדושה יתרה ואין ברכתנו על היסו אל על הקדושה לנו מיסור זה ואף הציווי כולל כל עני הקידושים צינו צינו דברים על של דיהם כלומר שיטת המאיר היא שבאופן עקרוני ברכת האירוסין היא ברכת המצוות אבל כל אחד מבין שזה לא ברכת מצוות רגילה ואנחנו לא מברכים אשר קצצ קדש את האישה כמו שבירושלים נ לא מברכים ככה אבל כן מברכים אשר קדושה וציונו יש כ יש כאן נוסח שהוא נוסח ביסודו מטבע של ברכת המצוות אבל כללו בו דברי סיפור ושח והודעה על ת של ישראל למה עשו את זה ככל הנראה עשו את זה בגלל הבעייתיות של בגלל הבעייתיות שיש כאן חצי מצווה בזמן הקידושין עדיין זה רק חצי מצווה דבר שהצביע עליו גם הכסף משנה הכסף משנה א נמצא את זה כן במקור במקור כה כן מקור כ ס שכ פרק הלכה ב הביא בשם רב רבנו אברהם בנו בנו של הרמבם שגם כן כתב ש קידוש זה רק תחילת מצוות הנישואין אבל רוסים ולא נישואים ודאי לא השלמה מצווה אז רואים מכאן שברכת היירוס שוב היא בעייתית במובן הזה ש היא רק הי רק חצי מצווה אבל עדיין עדיין סבור הרמבם ש ברכת המצוות אבל אני חושב אולי אולי אולי זה הסברה כיוון שזה יש כאן עניין מיוחד שיש כאן רק חצי מצווה לכן כללו בתוך ברכת האירוסין גם מדברי השבח כן כי יש כאן ברכה מיוחדת שהיא לא נתקנה היא לא עומדת בקריטריונים של הגמרא במנחות בדף מב אז כללו בה גם כן דברי שבח אז שימו לב ברכת האירוסין אפשר להגדיר אותה לפי המאיר יסודה ביקרה הא ברכת המצוות וכללו ב דברי שבח כיון ש קללו בדברי שבח לכן לכתחילה צריך סרה כך זה הסיבה ששולחן ערוך אומר לכתחילה צריך סרה למה כי כללו בדברי שבח בדברי שבח כיוון ש דברי שבח אז יש מקום שיצטרך הסרה אוקיי זה גדר זה גדר מיוחד עכשיו עכשיו אני מגיע לרן הרן במקור מ מביא מביא יסוד חדש בגדר של זה ברכת האירוסין והוא כותב מה זה ברכת האירוסין אומר יש לומר דוודאי אין ברכה זו ברכת המצווה ממש שאי אפשר לברך כפי מה שראוי בברכת המצוות שאין לברך בשת הקידוש שנש צ מצנו על הקידושין משום שאין מברכים על מצווה שאין נשית כמ מלאכתה ובשת כניסה לחופה נמ אי אפשר לברך ל הקידושין בחופה כיוון שכבר קידש מזמן רבה וכולי א וכשבא לק וכולי וכיוון שברכה ברכת המצוות לא הוה אף על פי כן לא רצו להוציא מצווה זו בלא ברכה כלל ותקנו לברך על קדושתן של ישראל והיינו שהקדוש ברוך הוא בחר בהם קדשם בעניין זיווג בסור באסור מותר להם וכולי יש כאן גדר חדש אומר הרן אומר הרן ברכת הארוסין זה ברכת השבח אבל זה לא ברכת שבח רגילה זה ברכת השבח כיוון שיש כאן בעייתיות בעצם באופן עקרוני יש כאן כיום מצווה המצווה היא מצווה קידושין אבל יש כאן בעיה שזה רק חצי מצווה המצווה מסתיימת בחופה אבל לא רצו להוציא מצווה זו בלא ברכה דיינו חזל אמרו יש כאן מישה מצווה יש עיקרון חיוב לקיים מצווה כל מצווה שנקיים נקיים אותה בברכה אבל כאן יש בעייתיות כי אי אפשר לתקן מטבע ברכה רגיל של ברכת המצוות לקדש אישה כי זה רק חצי מצווה באו חזל והמציאו גדר חדש שברכת השבח שהיא עומדת במקום ברכת המצוות למה צ יש כאן מטבע של ברכת השבח יש כאן ברכת השבח אבל הברכת השבח מעלה פונקציה של ברכת המצוות למסה כיוון שהיא כיוון שיש עניין לקיים מצווה בברכה אז תקנו כאן את ברכת השבח שתעמוד במקום ברכת המצוות ותשמש את אותה פונקצייה שכשנבוא לקיים את מצוות קידושין נשבח את הקדוש ברוך הוא במטבע של של ברכת השבח אתם מבינים אז זה לא מנוסח בסדר ככה מסביר הרן את ברכת האירוסין ככה מסביר הרני את ברכת האירוסין זה גדר חדש בסדר זה שונה ממה שהמיר מסביר בברכת האירוסין המאירי מסביר בברכת האירוסין זה ברכת המצוות רק כללו בסיפור שבח והודעה זה ברכת המצוות ביסודה אבל כללו בשבח והודעה לכן לכתחילה צריך סרה עכשיו אני רוצה לחזור לרמבם שפתחנו בברכת הנישואים מה שאני רוצה לטאון זה דבר פשוט מה שהרן הסביר בברכת הירוס אנחנו מסבירים לרמבם בברכת הנישואין אתם איתי הרי שאלנו שאלה הרמבם סובר שברכת הנישואין צריך לברר דווקא קודם הנישואין והוא כדרך שמברכים על כל המצוות עובר לעשייתן לכאורה זה ברכת המצוות אם זה ברכת המצוות איך איך אפשר לברך אותה אחרי כמה ימים ואיך אפשר איך מברכים אותה כל שבעה והרי בוא נה קנים אין שום נוסח של אשר קדשנו צ וציונו בברכות הנישואים אין שום שמץ של זכור זה זה מטבע ברכות בולט של של ברכות השבח איך יכול להיות שהרמיוני אני חושב שזה נפלא באמת ברכות הנישואים זה מטבע ברכות של ברכות השבח נקודה לכן אפשר לברך את זה גם אחרי כמה ימים אבל לכתחילה אבל ברכת השבח הזו היא ברכה שעומדת ב בקום ברכת מצוות דהיינו הרמבם סובר שיש מצווה לשת אישה היה ראוי לתקן ברכה למצווה הזו לא ניתן לתקן מטבע הברכה רגיל של ברכת המצות ש צנו בגלל הבעייתיות של של מצווה לחצאין באו חזל ואמרו במקום ברכת המצוות נתקן ברכת שבח ניתן לברכת השבח הללו לכתחילה דיני ברכת המצוות זה אומר שצריך לברך אותה קודם העשייה לתחי אבל אבל אם לא ירך יברך גם אחר כך כי זה מטבע הברכה של ברכת השבח ואז יוצא שלשיטת הרמבם יש הבדל יסודי בין ברכת הנישואין לברכת האירוסים ברכת האירוסין זה ברכת המצוות בסיסית עקרה ברכת המצוות אבל הוסיפו שמה דברי שבח והודעה הוסיפו שם דברי שבח וודה אבל שמה זה ברכת המצוות ביסודה לכן כותב הרמבם שאם אחר הקידושין לא ניתן לברך אם בירך זה ברכה לבטלה כי קרה ברכת המצוות רק הוסיפו ב דברי שבח והודע ברכת הנישואין ביסודה היא ברכת השבח אבל ברכת השבח שעומדת במקום ברכת במקום ברכת המצוות כי היה ראוי כ מה שהרן אומר לא רצו להוציא מצווה זו בלי ברכה אז לכן מברכים אותה עובר לעשייתן אבל לכתחילה רק עובר לעשייתן אם לא בירך עובר לעשיית אתם יכול לבר גם לאחר מכן וגם אחרי כמה ימים אוקיי אני חושב שהדברים כתובים אולי הרעיון הזה של הרן גם כתוב בריטבה ובזה אני מסיים במקור יז תראו בסוף הפסקה הראשונה הוא כותב אלא שבקצה מקומות דאגו לברך אותה קודם הקידושין הוא אומר זה לגבי ברכת המצוות ברכת הקידושין ויש ליתן טעם לדבריהם כי אף על פי שאינה ברכת המצוות כיוון שעומדת במקום ברכת המצוות מקדימים אותה להקדים בך למעשה כ הוא מביא את ההסבר הוא מביא את האופציה הזו שחז יתקנו ברכת השבח במקום ברכת המצוות כי אם יש בעיה לתקן מטבע של ברכת המצוות חזל לא רוצים להוציא מצווה בלא ברכה אז מתקנים נוסח של ברכת שבח במקום ברכת המצוות אז אז אז כן אז לכן הברכה הזו צריך לברך אותה עובר לעשייתן בדרך אגל ולכן כם צריך הסרה לקובה צריך עשרה לקובה בברכת הנישואין וגם הרמבם מודה בזה אבל בברכת האירוסים זה רק לכתחילה מה ההבדל כי ברכת הנישואים ביסודה זה ברכת השבח כי היא עומדת במקום ברכת המצוות אז לכן זה רק ל אז שמה זה לעיכוב העשרה לעומת זאת ברכת ה האירוסין זה ברכת המצוות שכללו בדברי שמח והודעה אז שמה לכתחילה צריך רה ובדיעבד אפשר לברך אותה גם אם אין השרה יש כוח ‏e