שיעור כללי - בצדק תשפוט עמיתך | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] השבוע נפטר יהודי תלמיד חכם חשוב מאוד הרב מוש די מנטמן זצל היה רם בישיבה במשך עשרות שנים לימד פה תורה ו גם אני זכיתי ללמוד ממנו כשהייתי בכוילל הוא היה מגיע פעם בשבוע לתת א לתת שיעור בעיון במשך שנתיים ואפשר לומר שחלק גדול מהתורה של קרם ביבנה ומהלימוד של קרם ביבנה ומאהבת תורה של קרם ביבנה זה בזכותו אמנם אתם הבחורים לא הכרתם אותו כבר כמה שנים הוא היה חולה ולא יכול היה לתת שיעורים לכן גם לא לא הגיע לפה אבל אה או הרמים או יותר נכון להגיד הרמים של הרמים למדו ממנו ו היה ודי שמחת החיים שלו והחיות שלו היו מהבנות בתורה. אם היה איזה סברה טובה, איזה תירוץ טוב, איזה משהו שהוא לא חשב על זה או לא ידע את זה, היית יכול לראות על הפנים שלו איך הוא קיבל, איך הוא קיבל חיות חדשה, שמחה חדשה. אם בחור היה בשיעור אומר איזה משהו שהוא לא חשב על זה לפני, היה יכול להתלהב עד לב השמיים. מן הסתם נעשה כאן בישיבה עוד עצרת זיכרון לזכרו ועוד אה עוד נשמע עליו. אבל אני חושב שחייבים להזכיר אותו כי הרבה הרבה ממה שיש לכם היום ויש היום פה בישיבה זה בזכותו. טוב, אנחנו נלמד היום את הדעה של רב אחרי דרב איקא שאני משאר שכבר דיברו על זה בשיעורים, על מחלוקת הראשונים בהבנת רבחבר דרביקר ועל שיטת הרמב"ם שיש הרבה מה להעריך בזה אבל אנחנו נעסוק בעיקר במקור דברי רב אחבר דרב איקא לחידוש של רב אחבר דרב אייקא שחד מדאורייתא חד נכשר וכך אומרת הגמרא רבחבר דרבי כ אמר מדאורייתא חד נמ יקשר שנאמר בצדק תשפוט עמיתך אז אם אחד כשר אז למה צריך שלושה אלא משום יושבי קרנות אתו בטלת מלוהב הוא יושבי קרנות ואם יש שלושה אז זה יכול להיות שלושה המארצות יש בעולם בכמויות מה שחסר זה תלמידי חכמים אבל זה אפשר אם תיקח שלושה אנשים מערכו מסתבר שתיפול על המי ארצות לא אומר א אי אפשר דלת בהוא חד דגמיר כשם מחפשים דיינים אז מסתבר שאחד מהם יהיה אחד שיודע הלכות אומר רש"י מדאורייתא אחד נם יקשר בהודעה והלוואה דכתיב תשפוט לשון יחיד ואין עירוב פרשיות כאן ומתניתין ודאי טרת קטנה כדמרן ומיו שלושה בהודעות והלוואות לו מדאורייתא אלא מדרבנן אז מה שכתוב אומר רש"י לפי רבחבר דרביקה מה שכתוב בצדק תשפות אמיתך זה בהודעות והלוואות בלבד ובהודעות והלוואות מדאורייתא מספיק אחד אבל במשנה כבר כתוב דיני ממונות בשלושה וזה הכוונה הודעות והלוואות ולכן אה הגמרא צריכה להסביר למה חכמים באמת מספיק אחד אבל חוששים מיושבי קרנות מהמי ארצות ולכן אמרו יביאו שלושה אחד מהם יהיה גזרה משבי קרנות תגרים שאינם בקיים בטיב דינים ויזכה את החי ויחייב את הזכאי דגמיר ששמע מחכמים ומדיינים הלכות דין מלווה עד כאן שיטת רשי תוספות בדיבור המתחיל הוא מדאורייתא אחד נמ כשר פרש בקונטרס דכסבר אין עירוב פרשיות כתיב כאן אם אין עירוב פרשיות ממילא אין לנו מקור שהודעות והלוואות צריך שלושה וקשה ד אם כן בצדק תשפות למה לי למה אנחנו צריכים את ה את הלימוד הזה לכך נראה דאפילו למן דאית לעירוב פרשיות כאמר יש עירוב פרשיות אבל לעניין מספר פר הדיינים התורה אמרה מספיק דיין אחד. כך ההסבר של תוספות. אז רציתי קודם כל לראות יחד איתכם את הפסוקים בפרשת קדושים שמה המקור של הפסוק הזה. וכרגיל כל פעם שיש לימוד מפסוק לא להסתפק בתורה אור. יש לכם בצד של הגמרא תורה אור זה זה לא מספיק זה רק את הפסוק הזה הוא מביא וכדי להבין צריך לראות קצת לפני קצת אחרי על מה מדובר יש כאלה שיודעים באמת לא צריך את התורה באמת את התורה צריך לדעת מה כתוב לפני מה כתוב אחרי כל אחד צריך לדעת התורה זה דבר פשוט כבר בגיל חמש היו צריכים ללמד אתכם אבל התורה אור זה כדי שלא תגידו בעל פה פסוקים אז את הפסוק הזה שלומדים שכתוב בצד אבל זה לא בשביל להבין להבין צריך להסתכל בפנים ובקוכם את ציר רצכם לא תחל פצותח לקצור ולקת צריך לא תלקט וחמך לא תעולה לאפר ג לא תלקט לאניגר תעזוב אותם אני אדוני אלוהיכם לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר וחיללתה את שם אלוהיך אני אדוני לא תעשוק את ריעך ולא תגזול ולא תלין לא תלין פעולת איתך עד בוקר לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תיתן מכשול ויראת מאלוהיך אני אדוני לא תעשו עבל במשפט לא תיסף פני דל ולא תדר פני גדול בצדק תשפות עמיתך לא תלך רחיל בעמך לא תעמוד על דם ראך, אני אדוני. לא תשנע את אחיך בלבבך. הוכח תוכיח את עמיתך ולא תיסע עליו חטא. לא תיקום ולא תתור את בני עמך ואהבת לרחה כמוך. אני אדוני. למה קראתי את כל הפרשה? זה חלק נבין בהמשך. אבל כל מי שמסתכל על הפרשה הזו שם לב שיש זוג מילים שהוא מחלק את הפרשה לפסקאות. מה הם זוג המילים? אני השם. בהתחלה יש לנו בקוצרכם הלכות א לקד שכה ופאה אני השם אלוקיכם. אחרי זה יש לנו גניבה וקחש שמוביל לשבועת שקר וזה כתוב לא תגנוב ולא כחשוב ולא תשקרו ישבע מיתו לאזה אני השם אחרי זה יש פרשת הגזל אם קודם זה פרשת הגניבה בוא נקרא לה לצורך העניין אנשים פרשת הגזל לא תעשוק את ראך ולא תגזול לא תל פולץ אחרי התחתנת בוקר ומשום הצרפות פול הזה גם את לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תיתן מכשול אני השם עוד פעם אני השם אז זה יש פרשת לקד שכה ופאה פרשת הגניבה פרשת הגזל שמצורפת משום מה ללא תקלל חרש ולפני עבר לא יתן מכשול ואז יש את פרשת המשפט לא תעשו עבל במשפט לא תיסא פני ד לא צריך להכילים למח לאדמרך אני השם גם פה לכאורה לא תלך רחיל לא קשור אז כאן רק בשביל שלא תדחו את מה שאני אומר שאני השם זה מחלק את זה אני כבר אשתף אתכם בדרשה של הגמרא מסכת שבועות לא תלך אכיל בעמך מנין לדיין שלא היו שלושה דיינים דנו זה שלושה דיינים זה זה הדרשה הזאת לא מסתדרת לשיטת רווח ברביקה כן אבל הדרשה ש אומרת שהם היו שלושה דיינים מנין שלא פסקו שמישהו חייב שלא יבוא אחד מהדיינים וילך לאחד ה לאחד האנשים לאחד הזה בעלי הדין זה שיצא חייב להגיד לו תשמע אני זיכיתי אותך שני זה מי שחייב אותך זה שני שני החברים האחרים הם זה תלמוד לומר לא תלך רחיל בעמך ומסתבר שזה גם קשור להמשך. לא תעמוד על דם ראך. כי לא מדובר פה רק על מישהו שחייב לחבר שלו 100 ש₪. יכול להיות שהוא חייב 100,ל שק. חיוו אותו 100,ל שק, אולי חיוו אותו מיליון שקל. ובעלי הדין לא תמיד היו שדמעלה. אמר יש סכנה. תשמע, התורה אומרת לדין אתה לא יודע עמך ותדע לך שאם אתה תגיד את זה יכול להיות יכול להיות אפילו סכנה שיפגע מזה לא יודע מה דרך לך אני השם לא תשנע את אחיך ולא תיקום ולא תור הולך ביחד אני השם בסדר זה קודם כל רק לראות את הפרשה א אבל בואו נקרא את הפסוק שלנו לא תעשו עבל במשפט לשון רבים לא תיסף נדע לא תדע פני גדול בצדק תשפוט אמיתך לשון יחיד אם היה כתוב רק לשון יחיד לא היינו יכולים ללמוד מזה ש שדיין אחד התורה מדברת בלשון יחיד אבל היא מתכוונת לכל עם ישראל היא מתכוונת לדיינים כל הבית דין לא תיסא פנידה לא תדע פני גדול זה גם מזה שזה נאמר בהתחלה לא תעשו עבל במשפט זה נאמר ציבוי לכלל ישראל היו יכולים להמשיך לא תשאו פני דל ולא תהדרו פני גדול בצדק תשפטו עמיתכם אז מזה שזה לא כתוב למד רב אחה דר דרב אייקר שזה שזה נאמר בדיין יחיד ככה ככה זה כי זה באמת באותו פסוק השינוי הזה בין רבים ליחיד הלא דבר הוא אז כנראה מדובר על לא תעשו אבל במשפט ציווי לכלל ישראל אחרי זה ציווי לבית דין ב במעשה הדין עצמו אוהרים לו לא תדע זה לשון יחיד אז לכאורה צודק רב אחבר ברדרקר אני השתכנעתי אתם השתכנתם? השתכנתם? כן. או הרב צוגרמן השתכנע. אז מה? אבל אנחנו צריכים גם להסביר את שיטת רבא ורבי אבאו. גם הם גם אותם צריך להסביר. סביר אותם. מה? הם לא ידעו מה כתוב בחומש? למה לשיטתם כתוב בחומש בצדק תשפוט עמיתך לשון לשון יחיד אז היה עולה על הדעת וזה שיעור כללי שמתאים לחודש אלול היה עולה על הדעת להגיד שנחלקו רבא ורבוח בר דרב אייקא בפירוש המילים בצדק תשפוט אמיתך על מה זה נאמר כי יש גמרא מסכת שבועות מקור מספר שתיים תנו רבנן בצדק תשפות אמיתך שלא יהיה אחד יושב ואחד עומד אחד מדבר כל צורכו ואחד אומר לו קצר דבריך צריך להיות בצדק הגינות בין שני הבעלי דין דבר אחר בצדק תשפות אמיתך הבדן את חברך לכף זכות תנה רב יוסף בצדק תשפות אמיתך אם שאיתך בתורה ובמצוות השתדל לדונו יפה מסביר רש"י הבא דן את חברך לכף זכות כאן רש"י אה לכאורה דקדוק לשונו נראה שהוא סובר שזו מחלוקת בין הדעה הראשונה לבין הדעה השנייה ולא בדין בעלי דינים הכתוב מדבר אלא ברואה חברו עושה דבר שאתה יכול להכריעו לצד עבירה הוא לצד זכות אחרי לזכות ואל תכשידהו בעבירה לא זה לא מדבר בדין בעלי דינים בצדק תשפות אמיתך זה נאמר על לפי זה גם היה אפשר לחבר את הפסוק הזה של בצדק תשבות אמיתך על ההמשך לא תלך רחיל בעמך ואחרי זה גם לא תשנא את אחיך בלבבך וכל הפרשה אז יש כאן שתי אפשרויות לפרש האם זה מדובר על דיינים או זה מדובר על כל בן אדם בצדק תשפוט עמיתך ובזה נחלקו רבה ורבך בר דרביקה ככה לכאורה היה אפשר לומר ומרשי זה נראה שזה זה שתי דעות ככה זה נראה ככה מי שלא חושב עד הסוף ככה הוא יכול להגיד שזה הכוונה זה שתי דעות אז אני כבר מגלה לכם שאני לא נשאר עם זה אבל בוא בוא בוא קצת קצת א נלמד את זה בספר המצוות לרמבם הרמבם נראה שהוא אומר את שני הדברים המצווה קעז היא שנצטו הדיינים להשוות בין בעלי דינים ושיהן לשמע כל אחד מהם עם אורך דבריו או קיצורם והוא אמרו תעלה בצדק תשפות אמיתך ובא הפירוש בספרה שלא הספרה ותורת כהנים זה גם במדרש ההלכה וגם בגמרא בשבועות שלא יהיה אחד מדבר כל צורכו ואחד אומר לו קצר וזאת אחת מן הכוונות שכולל עליהם הציווי הזה ובו גם כן שכל איש מצווה לדון דין תורה כשייה יודע בו ושישבי תריב שבין בע מהמילה בצדק אתה לומד איך מתשפות אמיתך אתה לומד שיש מצווה לדון ובביבאור אמרו אחד דן את חברו דבר תורה שנאמר בצדק תשפוט אמיתך זה הגמרא שלנו ויש בו עוד אומר הרב יש בזה עוד משהו שראוי לדון את חברו לכו זכות ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב וחסד. וכבר התבארו משפטי מצווה זו במקומות מפוזרים מן התלמוד. יפה. אז הרמבם אומר גם וגם. זה לא סותר. יכול להיות גם וגם. אבל מעניין שהרמב"ם בעצמו בהלכות בהלכות דעות הוא לא כותב שזה יהיה חיוב אם זה גם וגם רבו ראי אז בצדק תשפוט אמיתך זה חיוב זה מצוות עשה מן התורה לדון את חברו לכף זכות וכל מי שראה מישהו עושה משהו מסופק וישר חשד בו ביטל עשה אבל הרמב"ם בהלכות דעות כותב ככה: תלמיד חכם לא יהד צועק בשעת דיבורו כבהמות וחיות ולא יגביע קולו ביותר אלא דיבורו בנחת עם כל הבריות וכשדבר בנחת עם זה שלא יתחק עד שיראה כדברי גסי הרוח לא לאט לאט וככה בלחש הוא מקדים שלום לכל אדם כדי שתה רוחה נוחה אמנו ודן את כל האדם לכף זכות מספר בשב חברו ולא בגנותו, אוהב שלום, רודף שלום וכולי. אז זה נראה שזה רק מעלה של הנהגת תלמידי חכמים. כי המשנה במסכת אבות שאומרת בדן את כל האדם לכף זכות, הרמב"ם מבין שמסכת אבות זה לא חיובים אלא זה הנהגות טובות, מידת חסידות, דרך מעלה. דברים שהם מהנהגת החכמים ותלמידיהם. אבל זה לא חיוב מצוות עשה שכל יהודי מישראל מחוייב בה. גם הרמב"ם, לא הבאתי את זה פה, גם הרמב"ם ב במסכת אבות, בפירוש המשנה הוא כותב, "אם היה בלתי ידוע, אני אתה רואה שבעל פה, והמעשה נוטה אל אחד משני הקצוות, צריך בדרך המעלה שידון לכף זכות. צריך ככה לשון הרמ"ם צריך בדרך המעלה שידון לכף זכות. אז יש לרמבם בספר המצוות גם וגם הרמב"ם בהלכות דעות ובפירוש המשנה אומר לנו שזה מעלה מידת חסידות דרך תלמידי חכמים זה לא מצווה זה לא מצווה א לא מצווה גמורה הפכו רגע את הדף בואו נראה משהו קצת מהחופץ חיים לכן אמר זה מתאים לחודש אלול קצת למוד מוסר ספר חפץ חיים אנשים חושבים שזה ספר מוסר זה לא ספר מוסר מי שלא למד חושב שספר מוסר זה ספר הלכות עם קושיות ותירוצים והכל רק בשביל זה צריך ללמוד את הבאר מים חיים שנמצא למטה ואז רואים שזה יש שמה הרבה מה לדבר ב אפשר ללמוד הלכות לשון הרע זמן חורף שלם לפלפל להקשות מסכת שלמה הגאונות של החופץ חיים, רק שתדעו, יש כאלה שאומרים שאת הצדקות של החופץ חיים רואים מספר חפץ חיים ואת הגאונות רואים היא מה מהמשנבורה והביאור על אוכל אבל זו א טעות יש עוד סיפור אומרים דרך ביחות בגלל ש הזכרנו את הזה אומרים שהחופץ חיים והברב חיים מבריסק מדברים על שניהם ששניהם היו גם גאונים גדולים וגם צדיקים גדולים. רק אצל החופץ חיים הצידקות שלו כיסתה על הגאונות. כולם מדברים על הצידקות שלו. אז לא צריך רב חיים מבריס הגאונות שלו כיסתה על הצדיקות שלו. אבל עכשיו אנחנו מדברים רק על החופץ חיים. אז החופץ חיים הגאונות של החופץ חיים באמת היא בספר חפץ חיים. כי במשנה בורי רבו יסאי היה שולחן ערוך היה שולחן ערוך שומע הוא פותח את כל הספרים עולה מקושיה קצת איזה תירוץ איזה מחבר אליכם משנה אחד מזכיר משני המלך מקשה עליו דוחה מביא את האלי הרב פריימודים זה לא חוכמה זה חוכמה אבל לא חוכמה ביחס לחופץ חיים זה לא גאונות לא צריך להיות גן בשביל זה הלכות לשון הרע זה ממרא אחת בגמרא בארחין ופה כמו זה להפוך זה בעצם לכתוב מסכת חדשה. החופץ חיים הוא בעצם כתב זה כמו לכתוב מסכת חדשה על דבר שלא היה בו כמעט א מה מה לדבר. אף אחד לא כתב על זה. הוא פשוט מה כמו שהרמב"ם לוקח לוקח את כל התלמוד ומצליח לסדר את כל ההלכות לפי הסדר ומכל הש"ס ונסדר את זה. ככה החופץ חיים לוקח מהש"ס ומהראשונים ומהזה וממקומות דומים וזה ומצליח לייצר ספר שלכתוב אותו צריך להיות גן אוצו גאונות אדירה הספר הזה עצם החיבור הזה אבל בהתחלה יש רשימת עסין לוין וערורין שאדם יכול לעבור מי מי שמדבר על הלשון הרע ושמה החופץ חיים הוסיף והרבה הרבה ציטת הרבה ולמין אחד האסין שהחופץ חיים מוסיף אומר אם בן אדם מדבר על שון הרע בדרך כלל אומר לפעמים מה זה לפעמים הרבה פעמים קורה שאתה לא באמת זה אלא אתה דנת מישהו לכף חובה ואז זה ממשיך ולפעמים עובר נעים במצוות עשה דב צדק תשפות אמיתיך גון שראה את חברו שדיבר או עשה מעשה ויש בדבר הזה לשופטו לצד הטוב ולצד הזכות או להופכו אפילו אם הוא איש בינוני נתחייבנו מן התורה במצוות עשה הזו לדון אותו לכף זכות אם אי שהוא יראה אלוקים נתחייבנו לדון אותו לכף זכות גם כי קרוב ונוטה יותר הדבר לכף חובה מלקף זכות ומי שהכסב בגנותו עבור הדיבור הזה שדיבר או המעשה הזה שעשה או המקבל שמתחזק גנות עבור זה ששמע עליו ולא דן אותו לכף זכות עובר במצוות עשה זו אז חופץ חיים אוחז שזה מצוות עשה מצוות עשה גמורה למטה בב חיים הוא כותב כך לפעמים עובר נעים במצוות עשה והיא נמנת בספר מצוות מצוות עשה קעז שם שכתב ובכלל זה גם כן שיתחייב שדין את חברו לכף זכות ולא יפרש מצה ודבריו ולא לטוב והיא ממרא מפורשת בשבועות ונזכרת בסמג גם כן ובסמג שדבר זה נכלל במצוות עשה דבוצדק וגם הרבנו יוינה בספרו שאר תשובה כתב שמצוות עשה דאורייתא וממנו העתקתי כמעט כל דבריי שבסעיף זה שבפנים אני אעצור פה למרות שיש לי מה להעריך על הדברים שהחופץ חיים אומר אם קראתם והסכמתם אז אני לא רוצה לקלקל לכם את ההסכמה לדברי החופץ חיים אם לא קראתם אז א ואם קראתם ולא הסכמתם אז כיוונתי לדעתכם להמשך הדברים שלו אבל על קולפונים דבר אחד הוא כן ברור שרבנו יונה סובר שזה מצוות עשה. והרמב"ם עם כל מה שמתרץ החופץ חיים בסוף בהלכות דעות בהלכות זה הוא מזכיר מידת חסידות והטורות של חופץ חיים דחוק ואולי היה יכול לעלות על הדעת ככה עלה בדעתי בעבר ש הדברים תלויים במחלוקת רבא ורבחברי דרב עיקר רבה דרביקה פרש בת קשות אמיתך על דיינים ממילא לדון לכף זכות זה רק רמז בעלמה שנכתב פה והרמז הזה שנכתב פה אז זה הנהגה נכונה דרך טובה המלצה מה שתרצו אבל זה לא מצוות עשה ואילו רבה חולק ואפילו אפשר לעשות לשיט לשיטתם שרבנו יונה בחידושים פה אצלנו במסכת לא הבאתי כאן בדף הוא פוסק לא כמו רבחברי דרביקר ממילא בתי קשות אמיתך מה תעשה יחיד לא זה היה לדון לכף זכות ואילו הרמבם פוסק את רווחברי דרביקא בדרך שלו בסדר אני סומך על הרמים שיגידו לכם את כל הרייד שיש ב לשיטת הרמב"ם פה והוא פוסק מרב רביקה ממילא בצחה היה לו ככה אפשר להגיד ובזה היה יכול להסתיים השיעור של א בצ לשמיתך אבל מה לעשות ש אצלי זה כמעט ברור שהבצדק תשפוט אמיתך לא נאמר לדון לכף זכות. זה לא נאמר לדון לכף זכות. עיקרו לא נאמר לדון לכף זכות. עיקרו של הציווי הזה נאמר על משפט. לא מצאנו בכל המקרא כולו, בכל המקרא כולו לא מצאנו לשפוט שזה החלטה של בן אדם על בן אדם אחר האם הוא ככה או ככה. משפט תמיד זה דין וזה גם נמצא בפסוק של דין לא תעשו עבל במשפט לא תהדר פני דה לא זה בתשמות אמיתך לכן זה א זה דחוק וגם אה אני חושב שאני כן יכול להסביר מאיפה למדו מאיפה למדו חכמים את הרעיון הזה שצריך לדון את האדם לקו זכות מהפסוק הזה ולא כמו שהבינו חלק מהראשונים הבנו את רש"י שאומר לא הפסוק מדבר על זה לא הביטוי אמיתך רב אנחנו צריכים אנחנו לומדים פה את הפסוק בסדר ואיך איך חכמים לומדו אותו המילה אמיתך בכל מקום אמיתך או אמיתו בכל מקום בתורה זה משהו ש קרוב בלשוננו לחברו חברו שותפו הדומה לו היום משתמשים במילה עמית לקולגה קולג מישהו ש אמיתים זה שני אנשים שעובדים באותו מקום הם נקראים אמיתים והגמרא מסבירה שהמילה עמית היא נולדה מנותריקון של שתי מילים עם ע עם את זה זה שני המילים של של החיבור ולכאורה הביטוי אמיתך הביטוי אמיתך הוא מאוד מתאים ל למשל לא תונו איש את עמיתו בסדר זה זה אחד את השני זה מאוד עוד מתאים לשני בעלי הדינים. זה לא מתאים למערכת היחסים בין הדיין לבין הנידון. אפשר להגיד שהתורה באה ואומרת לדיין, אל יגבע ליבך. אל תחשוב שבגלל שאתה דיין אתה יותר ממנו. אתה והוא אותו דבר. תשפוט אותו בבקשה בצדק. אבל אולי המשנה במסכת אבות, משנה אחרת מסכת משנה במסכת אבות היא מלמדת לנו את המקור. כתוב שלדיין כשבעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כצדיקים שקיבלו עליהם את הדין זה לשון המשנה אז חלק מהאנשים מבינים מה זה יהיו בעיניך צדיקים שקיבלו את הדין כיוון שהם קיבלו את הדין לא סימן צדיקים קיבלו את הדין. הם קיבלו את הדין אבל זה לא זה באמת קשה. מה זה קיבלו? יש להם ברירה. יש אנשים שהם לא מקבלים את הדין ממשיכים להתווכח להתווכח. זה כבר לא יעזור להם להתווכח. יש דין אם לא יעשו יש שוטרים יש הוצאה לפועל. יקחו להם את הזה. מה זה שקיבלו את הדין? יש לו ברירה לקחו לו. טוב מה יעשה? אז מה מה מה הפירוש? תסתכלו רגע ברמב"ם בעמוד הקודם בהלכות סנהדרין. לעולם יהיו בעלי דינים לפניך כרשעים ובחזקת שכל אחד מהם טוען שקר ודון לפי מה שתראה מן הדברים. לא לסמוך על מה? לא לסמוך על זה שיש כאן בן אדם ירא שמיים אני מכיר אותו שהוא צדיק. גם אם החופץ חיים בא אליך לדין. ההלוך הזאת נאמרת לבדוק לחשוב וכשיפתרו מלפניך יהיו ביניך כצדיקים כשקיבלו עליהם את הדין לא מפני שקיבלו אלא כשקיבלו את הדין זאת אומרת אם אחד אומר אני לא מוכן אני מסרב שרבן שרבנות זה לא טוב כל הסרבנות זה לא טוב לא סרבן גיוד לא סרבן גט לא סרבן דין מקבל לא רוצה לזה אז זה אבל אם הוא קיבל את הדין יהיה צדיק מאיפה אתה מאיפה אתה לוקח את זה שהוא יהיה צדיק מסתבר שזה מה שכתוב בצדק תשפוט אמיתך כן מתי זה מתי הוא הופך להיות אמיתך אחרי שגמרת לשפוט אותו מצאו כאן רמז בדבר מצאו רמז בדבר ש אה בצדק תשפות אמיתך אמיתך שהוא עם שאיתך בתורה ומצוות צריך לראות אותו כירא שמיים אפילו רבו יסאי אפילו אם היו עידים שהוא שיקר היו עידים שהוא שיקר והוא באמת שקרן יצא שקרן לא רק שהוא לא ידע אתהכי הוא חשב שעל פי לוח גם אם היו עידים שהוא שיקר. כך אומר הסמ בחושפט בסימן א בסימן יז. אז כתוב ככה כתוב א אומר הסמר אפילו אם הוקחש על פניו אני אין את זה בדף אני קורא לכם ויודע שבמזיד טבעו או עלה כופר שלו כדין מכל מקום יש לומר דמשום מיל וישנה שיש לזה על זה עשה כן הוא חייב לו לפי דעתו ממשהו אחר שהוא לא יכול על זה להביא ראיות אז לכן הוא ניסה לקחת את הכסף שהוא חושב שמגיע לו ממקום מקום אחר בדרך לא ישרה פה זה לא בסדר אסור לעשות את זה אבל בכל זאת זה זה נדרש מה זה נדרש מהדיינים לדון אותו לכף זכות וזה ציווי מיוחד לפי הרמבם לפי אני דעתי נאמר לדייני ישראל ומכאן הרמבם למד שזה זה דבר לתלמידי חכומים זה הלוכ שנאמרה לדיינים להסתכל על הנידון כאמיתך וזה בצדק תשפות אמיתך אבל מעולם מעולם זה לא בא להוציא או לבטל את המשמעות הפשוטה של הפסוק והמשמעות הפשוטה של הפסוק בצדק תשפוט אמיתך כפשוטו לשפוט אותו בצורה ישרה ואגונה שכל כל אחד יוכל לדבר, כל אחד יוכל לעשות מה ש לומר מה שהוא רוצה. אם ככה אז אנחנו שוב חוזרים, אנחנו לא מבינים מה המחלוקת בין רב אחבר דרב אייק לבין רבא. אני רוצה להניח רגע לשאלה הזאת ולעבור לנושא אחר בתוך העניין הזה. אני רוצה לראות קודם את חידוש הרן שמכוחו של הרן הגיע לי הרעיון איך לפרש פה את ה את הדברים אבל הפוך מהרן אני הלכתי בסדר בוא נתחיל את הרן קודם אפשר דקמן כרבה אחת דמדורית אחת כשר דקתי בצק לשון יחיד ואף על גב דשקחן גבי דיני נפשות ודרשת וחקרת לשון יחיד אפשר דעתם בגדול שבד דיינים משתעה שה חוקר העדים וכדית מחילתן זה לא כתוב מחילתן כבר מאיר את זה שמה למטה אה ויש א גם לשון חקירה או דרישה שנאמר בלשון רבים והציווי שם הוא נאמר לכלל ישראל שמה אין סיבה להגיד כמו אצלנו אבל אחת תשפות כתיב דמש עיקר המשפט ביחיד ומן דסביר על דבנן ג מדאורייתא לא קשה לתשפות דכול לבית דין קרי בלשון יחיד טוב אז אם קרי לכל בית דין לשון יחיד אז איך אפשר ללמוד חידוש שמספיק אחד אם לפעמים הוא קורא ככה על כוכך כמו שאנחנו אמרנו שמה אמרנו ש יש בתחילת הפסוק לשון רבים לא תעשו עבל במשפט ואחרי זה כתוב ללשון יחיד אז מזה למד רב החבר דרבי לזה הרן לא מתייחס. החילוק בין דרישה וחקירה לבין לשפוט גם א דבר קשה. אז אנחנו רוצים אבל מתוך דברי הרן למדתי משהו שעזר לי להגיע להבנה אחרת. לפני זה נקדים מחלוקת ידועה בין הראש לבין רבי מאיר הלוי. היה דרמה. אין בית דין מפחות משלושה. וכל ג נקראים בית דין ואפילו אדיותות אומר הטור וכתב הרי מה דווקא דגמירה דינה אף על פי דלה סבירה עוד ו עוד לא סמיכה ויראה מדבריו דבי שלושתם אבל אדוני אבי ראשל כתב בשלושה אי אפשר דלת ברוחה דגמיר כמו שכתוב בגמורה אצלנו תושיב שלושה אחד יהיה גמיר. אז אם התיישבו אחד גמיר ושניים שלא יודעים כלום. כלום. הם רק יודעים למכור שהם זה סוחרים יודעים למכור שמה בשוק כל מיני דברים. פעם היו מוכרים בטטות, היו מוכרים מניות, לא משנה מה שהם מוכרים את זה, הם מבינים אבל בהלוך הם לא מבינים. זה לא משנה אם הוא הולך עם חולצה כחולה או עם חליפה. אם הוא לא יודע, הוא לא יודע. לד חדמיר שמע קרה בספרים את זה הסברות אבל עם לד ברוחה דגמיר פסולים לדינה אז זה מחלוקת אז כולם שואלים על הרמה שואלים על הרמה אבל כתוב בגמרא לד בו אחד דגמיר אחד אחד חד אחד חד אז מאיפה איך הרמה אז ישר המשפות אני אקצר קצת גם בגלל ה טיפה בגלל הזמן השאר המשפוט מביא יש הלכה בהלכות עידים. אם היו שלושה עדים שבאו להעיד ואחד מהעדים הוא אח של אחד אחר. אז לכאורה אם היו שואלים אותנו היינו אומרים בוא נוריד אותו את האח הזה נוציא אותו נשארו שניים אח ואחד שהוא לא אח אז יש שני עדים כשרים לא נמצא אחד מהם קרוב ופסול כל העדות פסולה כי האח הראשון הסברה האח הראשון זה נראה שיש פה איזה חשש איזה קנוניה לא יכול טוב, מה הדין בדיינים? נמצא אחד הדיינים קרוב או פסול? מה הדין שלו? אז השרבות מביא דעה שגם בדיינים, גם אם יש חמישה דיינים, אחד מהדיינים קרוב פסול, זה פוסל את כל הדיינים. אחד שהוא לא גמיר, המארץ גמור, הוא פסול. הוא פסול לדון. לא יודע כלום. מה אתה יושב לדון? אז אומר השר חייבים להגיד שאם יפנו לשלושה אנשים אחד מהשלושה יהיה גמיר ואז הגמיר הזה הוא יגיד רגע מי יושן מצד ימין שלי זה עם הארץ א' מהצד שני עם הארץ ב' אומר שניכם יכולים ללכת מפה עכשיו לכו לישיבה תלמדו קצת והוא יביא שניים אחרים שגמירה ככה הוא מסבירה ה השער השר המשפות אבל מה נעשה לפשיטת הראש שזה זה פשט הגמרא בסוף הרמור זה דחוק בלשונה דחוק בלשון הגמרא הראש אומר שר המשפות בפסקה השנייה אח מכל מקום נירלי דאף לשיטס ראש ותור דסביר להו דסגי בחדמיר יש לתרץ עד דלא נפסל הגמיר בצירוף הי דלא גמיר יש לומר משום נלילה דלת הקלו חזל דסגי בך דגמיר ולא יופסל בצירופו כמו שתיקנו בגד מקושר דסגי באחד קרוב ולא נפסלו השרדו שכן כן תקנת חז"ל אף גם בשם עדות חתמו לא נצטרפו כמו שתבן בגיטי והכנמי לא תיקנו שלושה למשום גזירה אך מקום ששיטת הרמ תיישב בטוב טעם התיישב אני מסכים להגיד שזה מרווח בגימורה אני לא הייתי אומר דמר דחז"ל תקנו מתחילת דיוק ג' גמיר מהתם שלא יפסל הגמיר בצור דלא גמיר ולשון הש"ס מדוקדק כדי פירשתי אם אתה יפה פסק בתשובת מוארי בן לב וכולי שהמוחזק יכול לומר קים לייקרמה. טוב, זה לא העניין שלנו. יש לכאורה עוד שאלה. ישבו שלושה לפי הראש, אחד גמיר ושניים האחרים עמי ארצות. חכמים תיקנו שיש שלושה. טוב, עכשיו הגמיר אומר, תשמעו, הייתי בצעירוסי, בילדוסי, למדתי בקרם ביבנה, לכן הוא גמיר. הוא למד למדו סנהדרין למדו בקמל למדו הרבה ואני אומר מי זוכר היה גם לא רק למדקרבני גם היה נכנס לשיעור כללי אדם זוכר משהו כללי אומר אני זוכר שככה וככה אמר הזה אז זה שלידו אומר לא נראה לי מה לא נראה לך מי אתה אתה לא מבין כלום יש לך סברה סתם סברה לא נראה לי מה לא נראה לך אני אומר לך שמעתי בשיעור אז זה מצד ימין אומר אה א אני מסכים עם ה עם האמור את זה דעת בעלי בתים הפך דעת תורה זטרפו שניהם כנגד הם מה נעשה עכשיו מה הדין הולכים אחרי הגמיר או הולכים אחרי הרוב הרוב של השוטים של עמי הארץ נגד האחד שהוא לא אבל למד בישיבה אומר השר המשפוט בסימן יח ילכו אחרי הרוב בתשובות שבות יעקב חלק א' סימן קלז כתב בפשיטות דאם יושב חד דגמיר בדין עם טרה דלה והם רבו עליו הולכין אחריהם וכן משמעות את הפוסקים כמובן לפי הרמה אין בכלל את הבעיה הזאת נכון כי הבעיה זה בעיה איך חכמים יצרו מצב ששני עמי הארצות יכולים להכריע א ודי שהוא יודע לו חסרפים אותם לפי הרמו אין את הבעיה הזאת אבל לפי הראש ונה אבד מסתמתפוסקים משמ כן מכל מקום הדוב תמוע מאוד דכיוון דתלתה דלגמירה פסילדון ובינחה דגמי בגמרא בסנדרין רבחבר דרביקה דמדאורייתא חד יקשר ועדת תקנו רבנן ג משום די אפשר שר דלת ברוחה דגמיר ומנה למדו הפוסקים דעת לרבי באו דמדורית בנן ג מומחים דו בדיוטות בני יוחד דגמיר ואם כן כיוון דבטלטה דלגמיר פסיל לדון אף אם הסכימו כולם לדעה אחת אפילו אם יש שלושה דיינים עמי הארצות יחליטו אומרים לו זה לא שווה כלום צריך אחד גמיר אם כן לך דית ואחד תר לא גמיר איך אם צין למתח דעת הגמיר ללך אחר דעת הטרה דלא כיוון לפסל אדון כלל אף ג דלא יסכימו דעה אחת לכן הוא חולק על ה על השבות יעקב והוא אומר יושבים שלושה אבל הולכים אחרי הגמים הולכים אחרי הגמים זה גם קשה מה יושבים שמה שניים זה קישוט אפשר להגיד כן קישוט קישוט אם הולכים איתו אז בשמע הוצח אותם הרי גם אם שניהם יחלקו עליו דעתו תקבעה אז מה הם שמה קישו רק הביאו את גם כדי שאפשר אפשר אבל זה גם דבר שהיה צריך להזכיר לא יודע זה אף אחד לא אומר את זה לא מוזכר בגימורה שהשלושה האלה יש להם הלוחה אחרת מבית דין רגיל בית דין רגיל הולכים אחרי הרוב פה הולכים אחרי ה אחרי הגומר זה גם א זה גם דבר שצריך ביאור שאלה נוספת יש לנו כלל יושב כאן הרפין פינקלשטיין שתחיל ללמד השנה בישיבה אז הוא למד הרבה שנים אצל הרב שכטרה הרב שכטר מרגלה בפומיו הרב מאיר תתקן אותי מה שכל תקנה דרבונון צריך לחפש איזה דבר דאורייתא יש שהם תיקנו הכלל כל תקון כאין דאורייתא תקון זה לא זה לא משם הרב סולוביצ'יק זה היה זה אבל הוא כל הזמן מחפש את זה גם דברים שיש מקומות שכתוב כל תקון כן תורה ויש מקומות שלא כתוב אבל עדיין כל גם שלא כתוב מחפש איפה יש בדאורייתא דבר כזה חכומים לא היה דרכם להמציא תקנות שאין להם דוגמה בתורה איפה יש דוגמה בתורה על הדבר הזה לתקן דבר כזה שיהיה אז יש משהו מעניין יש גמרא גמרא בדף לו הגמרא בדף לו אומרת כך דיני נפשות מתחילים מן הצד כדי שלא נצטרך לדפדף כולנו הלוך ושוב שמתי פה ש מתחילים מהצד מנמילה מה אתם מתחילים מן הצד יושבים דיינים 23 מתחילים מהדיין הכי קטן הוא לא נעלב הוא יודע שהוא הכי קטן בבית דין גם להיות זנב לאריות ות זה גם כבוד גדול אז מתחילים מהצד שואלים את הזה למה יש הלכה כתוב בתורה לא תענה על ריב מה זה לא תענה על ריב אז יש דרשה שאני לא הולך להסביר אותה עכשיו למרות שהיא צריכה ביאור לא תענה על רב אם הגדול אמר כבר את את דעתו אתה לא יכול לחלוק עליו לכן מתחילים מהקטן שהוא יגיד דעתו דיני ממונות אבל מתחילים מהגדול. מתחילים מהגדול. אז מה מה יעשו הקטנים? אומר זה הגמרא אומרת אמר זה לא תענה על ריב לא תנה על רב אומר תוספות אני ש מתחיל מהצד משום לא תענה על רב אבל בדיני ממונות לא חיישינן מה אנחנו לא חוששים לא אסביר למה לא מה לא חוששים לא חוש הרי הוא לא יכול לל אם הגדול אמר את דעתו האחרים לא יכולים כבר לחלוק עליו ומכל מקום דרך שאלה יכולים לענות הם לא יכולים להגיד גיד לו א אני חושב אחרת זה לא דרך כבוד לא יושבים אם יש אחד גדול הקטן לא אומר את אחרי שהגדול אמר את דעתו הוא לא אומר את דעתו בנחרצות הוא יכול להגיד יש לי שאלה על כבודו יש גמורה ככה בשולחן ערוך כתוב ככה יש לי רמבם כזה יש לי משנה כזאת תוספתה כזאת בדרך שאלה מה הרב יסביר איך הרב מסביר את זה בדרך שאלה זה תירוץ ראשון של תוספות תירוץ שני של תוספות ואפשר לא תענה על רב בדיני נפשות כתיב ולא זה התירוץ השני אבל לפי התירוץ הראשון של תוספות אז א ביה מאות לא יכולים להגיד משהו מוחלט נגד הגדול יכולים רק לשאול אותו וכולי [מחיאות כפיים] תראו בעמוד הבא העמוד האחרון תוסת הראש סגנון אחר קצת מתחילים מן הצד משום לא תענה על ריב אבל בדיני המונות לא חיישינן וגם בדיני המונות אפשר שיאמר דרך משא ומתן ולא יחתוך בשפתיו זכאי וחייו אבל בדיני לא הוא לא יכול להגיד זכאי וחייו הוא רק יכול דרך שאלה נפשות צריך שיוציא בשפתיו זכאי וחייו אבל מהצור יש משהו שהוא יכול להגיד את דעתו אבל לא צריך להגיד את המילים אבל מהרם על התוספות יש שני מפרשים לתוספות שהיום לא כל כך אנחנו משתמשים בהם והחזון איש אמר שזה תקלה גדולה אחד זה המרשה והשני המארם אז א המרם כותב ככה מסביר את התוספות לא תוספות התוספות שלנו א אבל בדיני ממונות לא חיישינן רוצה לומר אף על גב דגם בדני ממונות אי קנה מלמך השם היחייב המופלא שבבית דין ולא ירצו אחרים לחלוק עליו לא חיישינן בזה דמה בכך אם יצא חייו דלא שייך שם זכות וחובה דקה לומדות חובה לזה זה בזכות לזה אבל בדיני נפשות היא כהצלת נפש וקשהו לתוספות אם כן כיוון דיני מות מתחילים מן הגדול וגם אין חולקים עליו ותמיד פוסקין הדין כדבריו בין לזכות בין לחובה למה מושיבים שר הסנהדרין אצלו כלל למה יושבים עוד שניים אם בסוף אי אפשר לחלוק הטוסות הראש אומר שאפשר לחלוק רק אי אפשר להגיד את המילה זכאי אבל לפי התוספות ככה אמר אי אפשר לחלוק עליו לכך כמובן כל דרך שלה יכולים לעשות רוצה לומר דלקח מושיבין יתר הסנהדרין אצלו שידברו עמו דרך שאלה אם הדין כך באולי כשישמע דבריהם יסכים עמהם אבל אם לא יסכים לדעתם אז פוסקים הדין כדבריו כי אינם רשאים לחלוק עליו בסוף בסוף לפי השיטה הראשונה בתוספות שיטה הראשונה בתוספות בדיני ממונות יושבים שלושה הגדול גדול לא בגיל יש לך חושבים גדול זה גדול לא בגיל גדול בחוכמה יושב בזה ושניים איתו הוא אומר ראשון אחרי שהוא אמר הם כבר לא יכולים לחלוק עליו הם רק יכולים מה לעשות שכנע אותו, יכולים לשאול אותו, להקשות עליו. ככה המהרם מבין את התירוץ הראשון של של התוספות. בסדר? עד כאן. אפשר היה אולי על פי הדברים האלה היה אפשר אולי להסביר שעל הדבר הזה ככה אולי רבא יכול להבין את הפסוק. למה הפסוק עובר אל לשון יחיד? למה לא תעשו עבל במשפט? נאמר לשון רבים ואחרי זה בצדק תשפות עמיתך לשון לשון יחיד. התשובה יושבים שלושה אבל אחד בדיני ממונות אחד הוא המכריע. הוא המכריע הגדול. מה שהוא יגיד זה מה שיהיה. המקסימום שיכולים השניים האחרים לעשות זה לשכנע אותו שהוא טועה. זה קשה. זה קשה לשכנע אנשים שהם טועים. עוד יותר קשה לשכנע רבנים שהם טועים. לא רבנים קל לשכנע כדי מודים דרבנן. אבל קשה לשכנע. נו באמת את השכנע. הוא יש לו כבר שיעור. בוא יש לו זה צריך לשכנע אותו. אז אם אתה שותק לא תעשו עבל במשפט. אבל מי שפוסק ככה הבין אפשר להגיד בדרך אולי אולי אפילו זה דרך פשט אני לא יודע אם זה דרך חריפות אבל בדרך הריפות ודאי אפשר ככה הבין אין ראיה מפה שצריך מספיק אחד יש אחד ככ כי אחד הוא פוסק ואחרים לא ככה הבין רבא אבל רבחב דרבי אמר מה פתאום אין דבר כזה שהוא פוסק או שהוא הבין כמו התוספות הראש שאפשר לפסוק רק לא להגיד את המילה זכאי עם חייו או שהוא הבין כמו התירוץ השני של תוספות שהדרשה שלא תענה על רב זה נאמר רק בדיני נפשות ולא בדיני המונות ואז ממילא בדיני המונות יש שלושה שפוסקים אז למה זה נשאר בצורה כזאת אומר אומר אה רבחברי דרביקה מדאורייתא חד כשר ככה היה יכול היה אפשר לעלות על הדעת עכשיו כשאני אומר אחד כשר לפי לפי אז זה אפשרות אחת אבל לפי זה לא מצאנו עדיין מקור למה לא מצאנו מקור לזה שמוסיפים עוד עוד שניים דלא כי אין דאורייתא ולכן רציתי להציע דרך אחרת לפרש את זה גם רבחבר דרבקא מסכים לתירוץ הראשון של תוספות הוא מסכים שבדיני המנות אחד פוסק אחד פוסק ואחרים אבל כיוון שפתחו בלא תעשו עבל במשפט היה צריך גם להגיד לא תהדר פני גדול, לא היה צריך להגיד את זה בלשון רבים את הכל ומזה שאמרו את זה בלשון יחיד מזה שאמרו בלשון יחיד הוא אומר שזה אחד איי באו חכמים ואמרו בואו נוסיף עוד שניים איזה שניים נוסיף שני עמי ארצות דלגמירה יכולים לשבת שמה אמרנו הם גם לא יכולים לפסוק לפי ש הרמביש לא יכולים איפה שמענו דבר כזה התשובה איפה שמענו בדיני כל דיני ממונות שבעולם זה ככה כל דיני ממונות שבעולם לפי התירוץ הראשון של תוספות לפי ההסבר של המערם יש אחד שפוסק ושני אחרים הם רק בשביל למשוך לו ב דש הבגד להגיד לו תשמע אבל יש אבל אולי אז אז חכומים אמרו בסדר גם בדין מומנס הרגיל שני הדיינים שבצד הם הם לא הפוסקים אז גם פה עלמה הם יכולים לשאול שאלות אז גם פה השנייה האלה יגידו לו מה ההיגיון מה ההיגיון ואני לא מזלזל בסברה של מה ההיגיון של בעלי לבתם לפעמים יש להם סברות טובות הרבה פעמים יש להם סברות פשוטות מה לא נראה לי אני למה אתה בטוח שככה אמרו בישיבה וזה הכהן דאורייתא זה ממש הכהן דאורייתא שהוא הפוסק ואי אפשר לחלוק עליו ודלא כשבות יעקב אלא כמו שאמר כמו שאמר השער המשפט ככה ככה אפשר א ככה אפשר להגיד עלה בדעתי עוד הסבר לשיטת רבא הרי אם יש שתי אפשרות אפשרות אחת רצינו להגיד שרבא ורבחברי דרביקה חולקים במחלוקת השני תירוצי התוספות אבל אז אמרנו אין לנו תקן דאורייתא אפשרות שנייה להגיד גם רבחה ברביקה מסביר לה ל למ ל מסכים לתירוץ הראשון של תוספות אבל הוא אומר שעדיין היה צריך להיות כתוב בלשון רבים כמה שהתחילו לשון רבים אז מה אז מה רבה מה רבה אומר אז עלה בדעתי עוד א עוד הסבר אני חושב הסבר נחמד להסביר את אה את מחלוקת אה את מחלוקת רב רבה וזה תפתחו בדף כ"ג אומרת המשנה דיני ממונות בשלושה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהם בוררים להם עוד אחד דברי רבי מאיר חכמים אומרים שני הדיינים גוררים להם עוד אחד. שואלת הגמרא, מה זה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד? אז באבמינה הגמרא הבינה ש שכל אחד בוחר בית דין בטלת הסגי אחי כמר כשזה בורר לו בית דין אחד זה בית דין אחד שני בוראים עוד אחד טוב אז אחרי זה הגמרא הגמרא מקשה דוחה את זה ואז הגמרא אומרת ככה אה מופיע בגמרא אמרה במערבה המילה אשורה רחבה ראשונה במילה האחרונה אמרי במערבה משמי דרבי זרא מתוך שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין ניין אחד ושניהם בוררים להם עוד אחד יצא הדין לאמיתו נראה מדברי האמר במערבה שזה הסדר הרגיל הטוב המומלץ לדיון בדיני המנות הטובע בוחר לעצמו את הגן הרב רבובן הנטבע בוחר את הגן הגודו רב שימן ושניהם ביחד הולכים למורינו ורבנו והגאון הגדול פלו ליווי וזה כך יוצא הדין לאמיטוי מעניין שהגמור מביאה את זה בשם אמרה במערבה זה קשור קשור אני חושב לשאלה שאני אני מקווה שדענו עליה קצת האם יש מצווה למנות בית דין של שלושה או המצווה היא רק למנות בתי דין של 23 יש בראשונים לשונות שאין מצווה למנות בתי דין של שלושה למה לא כי הדין להמיתו כשיש ויכוחים בין בין בני אדם בהודעות והלוואות אז זה זה הולך לזה זה הולך לזה כל אחד בוחר אחד ואז מה זה יוצא? מה הכוונה יוצא הדין לאמיתו? יוצא הדין לאמיתו אומר רש"י דצית בעלי דינים דסבר הרי אני בעצמי בררתי אחד ומכול להפך בזכות מהפך ודאנים בעצמם נוחד דעתם להפך בזכות שניהם ששניהם ברורים ככה כל אחד מהפך ויוצא בקיצור יכול להיות שב בתי דין ממונות ככה נראה לי בזמן המשנה על כל פנים ויכול להיות שלכן זה אמרי במרב אף על פי שלהלכה כתוב שאם יש בית דין קבוע בעיר הרי מה הוא מביא את זה אם יש בית דין קבוע בעיר אי אפשר לעשות זה בורר הבית דין הקבוע הטובע הזה הם הם ידונו אותך אבל יכול להיות שהבתי דין בזמן המשנה עיקר דיני הודעות והלוואות היו נעשים בדרך של זה בורר גם לא היה מי שישלם משכורת לדיינים אז היה אסור אסור להם לקחת כסף והיה שכר בטלה אנחנו מוצאים בגמרות כל מיני סיפורים שההוא ביקשו ממנו תדון אותנו תדון אותנו אמר לא רוצה כן רוצה ככה ככה זה היה זה בורא דיני המונות בשלושה זה גם הכותרת של המשנה שם בכג דיני אמות בשלושה איך זה בור בבבל כנראה כבר קבעו בתי דינים היו בתי דינים קבועים יותר ולכן הם א פירשו זה ברר לו בית דין אחד זהר לו בית דין אחד ועד שז אמר מערבה זה הדין להמיטוי שזה יותר טוב אפילו מבית דין קבוע ככה פשט הגמרא נכון שלהלכה אנחנו לא פוסקים ככה אבל ככה זה היה היסוד מאיפה המקור מאיפה המקור אולי אני אומר בדרך אפשר נחזור לפסוק לא תעשו עבל במשפט לא תיסא פני דל זה נאמר לדיין הגהן רברובן הטובע זה הדל מגיד לצורך העניין בסדר השני ולא תהדר פני גדול הניתבא זה נאמר לגהן רב שימריע בין שניהם זה הרי מייצג אותו, זה מייצג אותו? בצדק תשפוט אמיתך. זה נאמר לדיין השלישי. אז חשבת אולי לפי רובן הסבר הלשון בצבות אמיתך הוא הולך על על ה על המקרה הזה. הוא הולך על מקרה של שלושה דיינים. בדרך של זה בורר, שזה היה הדרך של דיני של דיני ממונות. בשלושה היו עושים את זה על ידי ברירה. של הברירה של דיינים. אולי טוב, רציתי רציתי גם א להסביר עוד נקודה אחת מתוך ה מתוך הפסוקים פה וזה העניין הזה של הודעות והלוואות. האם מדובר פה על הודעות והלוואות, מדובר פה על גזלות וחבלות? הרי לכאורה הפסוק נאמר באופן כללי, לא באופן א לא באופן א לכן חילקתי לכם בתחילת השיעור עד אני השם אני השם הפסקה הראשונה שלא תגנובו לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו לא תשבעו בשמי לשקר אז זה יכול להיות זה במי שמכחש בפיקדון והדברים שכבר בר נאמרו ב פרשת משפטים ושמה יש בדיוק על זה נאמר כל דבר פשע וכולי על שור על חמור זה עד האלוהים יבוא דבר שניהם אשרים אלוהים שמה שלושתם וזה השבועה שנשבעים שנשבעים ב שם בבית דין לא תעשוק את ריחה ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר זה כבר התפרש על ידי לא מעט מפרשים כפסוק שעושה כולו בהלוואות. הפסוק הראשון קשור לפקדונות, לגזלות, אבל פה מדובר בהלוואות. לא תעשוק את ריעך זה אחד שאומר כופר הכל. ככה מסבירים אנילא לא הבאתי את המפרשים בגלל לא הספקתי בבוקר להכניס את זה כאן לזה אבל זה לא תעשוק את אחד שאומר לא היה לא תגזול אחד שאומר אני היה ואני לא רוצה לשלם לא רוצה בכלל ולא תלין אומר אני אשלם אבל לא עכשיו מחר מחרותיים זה שלושת הדברים האלה זה אה זה ה וזה זה קודם ללא תעשו עבל במשפט. מה זה לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תיתן מכשול? איך זה קשור כאן בעניין הזה? אני אומר את את א אני דעתי. אני חושב שראיתי את זה פעם אצל מישהו אבל אתם יודעים שיש פסוק אחר שאומר אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא טהור. אז עיקר הקללה שמה נאמר על דיינים. לא תקלל חרש אפילו חרש על זה נאמר אחד הוא מקלל את הדיין שהדיין לא שומע כשהדיין לא שומע אז זה לפני עיוור לא תיתן מכשול זה לא לטעון טענות לא לטעון טענות לא נכונות שיביאו את הדיין לטעות אתה צריך לומר את האמת בבית הדין לא זה נאמר לנידונים שני הפסוקים האלה ואילו שני הפסוקים הבאים נאמרו לדיינים לא תעשו עבל לא תיספד לא תדע פני גדול וצה תמיתך וזה נאמר בהודעות והלוואות שסמוך אליו שזה לא תעשוק לא תגזול ולא תלין ולא תלך רחיל בעמך כמו שאמרנו שהדיין לא ילך ולא ילך וזה אפשרות שנייה שלא תלך רחיל בעמך אפשרות שנייה שכנראה קשור גם כשקיבלו עליהם את הדין יכול להיות שאחרי הדיון אחד מהבעלי הדין א מה הוא הולך עושה הזיל איך איך מתרגם התרגום לא תלך אכיל לא תכול קורצה הולך להלשין לשלטון לשלטון הגוי או שגם זה שלטון יהודי לא תמיד זה היה שלטון א זה הולך עם זה ועל ידי זה מוציאים מההוא את הכסף, מחרימים לו את כל הרכוש ועוד נותנים אחוזים ל מה לשן לא תלך לעמך לא תעמוד על דמריך אז ככה אולי אפשר היה להסביר לפי דעתי את הפסוקים את הדרשה את מחלוקת רבנו כמה דרכים כמה הסברים תבחרו מה שנראה לכם בכים תהיו [מוזיקה]