שיעור כללי - בדין קרוב או פסול בעדי קידושין | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

פשוט הרמים שליטה אנחנו חזים בסוגיית א אה מתוך סוגיית מצמר בדין שנמצא אחד מהם קרוב בפסול והיום בערזת השם אני רוצה לעמוד על כמה יסודות בהלכה הזו אה יותר בדגש לנושא של גם עדי קידושים. אז ב במשנה שמצוטת אצלנו בסוגיה משנה במכות בדף ה עמוד בו עמוד א' אז ההקש של על פי שניים מדים או שלושה על פי שניים מדים או שלושה דים א א יקום דבר יומת המת אז דרשו חז"ל דרשו דרש רבי עקיבא מה שניים נמצא אחד מהם קרוב בפסול אתדותם בתלה אף שלושה נמצא אחד מהם קרבסל אותם בתלה מנין אפלו 100 תמוד לומר אידים אמר רבי יוסי במורים בדיני נפשות אבל דיני ממונות לקיים מדות בשער ורבי אומר שהפסול הזה נאמר גם בדיני ממונות אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות ומתי בזמן שיתרו בהם בזמן שלא יתרו בהם מה יעשו שני אחים שרוב אחד שהרג את הנפש אז יש כאן מחלוקת בראשונים באיזה אופן נאמר הפסול הזה אה הדין הזה שנמצא אחד מהם קרוב באיזה אופן הפסול או הקרוב פוסלים את כל הכת אז יש שיטת התוספות גם במכות בדף ו' עמוד א' וגם התוספות אצלנו בדף ט עמוד א' שמתבאר מדבריהם שצריך שני דברים בכדי שייכו לדין הזה צריך שהעד הפסול או הקרוב יתכוונו בשעת הראייה של המיסה התכוונו להעיד בשעת הראייה והצטרפו בשעת הראייה יחד עם העדים הקשרים אבל זה לא מספיק צריך שגם הם יבואו לבית דין ויעידו אותם פסולים יבואו לבית דין ויאידו בפועל ואם אחד מהתנאים הללו חסרים אז אין כאן את הפסול אז נראה את הדברים בדברי התוספות בזמן שיתרו בהם נראה לרי דמשום שנתכוונו להעיד כלומר במה שמתכוונו להעיד בשעת הראייה בשעת המיסה עדיין לא מבין נמצא אחד מהם קראו בפסול אתזה מתלה אלא שהולכים ומעידים כולם בבית דין אך ורק שמתקיים גם אה מתקיימת גם העדות בבית דין ופועל אבל משום רייה לחוד שנתכוונו להעיד לו ו דילותם האחי שכן כן, אם לא תאמר כך, אז כל גיטין שנותנים אותם לפני קרובים ופסולים יהיו פסולים. אם מתכוון האחד ולרבי יוסי אפילו לא להתכוון. לפי רבי יוסי אפילו אם הוא לא מתכוון להעיד. אה ועדק אמר מי עשו שני אחים ודאי יכולים לתקן שלא ילכו שניהם להעיד אבל פעמים שלא ידע זה בזה ויעיד האחד אף פי ש כבר אחי בבית דין וכולי. אה אז אומר התוספות כן כמה שבשת ראייה רואים יחד ומתכוונים להעיד לכח את אותם מתלה אפילו ידעו בזה אחר זה אף אגב דניין שלושתם זוממים לא קשו לקשו תוך כדי דיבור עדמזמה מישתדדים כקיה כן כלומר אומר התוספות שלגבי ה התנאי השני של העדוד בפועל העדות בפועל לא חייבת להיות בתוך כדי דיבור זה לזה, אלא גם אם העידו בזה אחר זה די בכך שהעדים הפסולים נצטרפו א נצטרפו בשעת הראייה בשעת המיסים נצטרפו לעדים הכשרים גם אם בסופו של דבר כשהם באו להעיד בבידים מעידו לא בתוך כדי דיבור אלא בזה אחר זה מתקיימים כאן שני התנאים בכדי שנאמר שכל הכת שהצטרפו אליה בשעת הרייה כל הכת הזו בתנה למרות שלגבי הדין שמופיע אה במשנה שמה במכות א בדף ה עמוד ב שבכדי שהתקיים דין כאשר זמם אז צריך שכל הכת תוזם אז לגבי הדין הזה שבכדי שיתקיים כאשר זמם צריך שכל הכתוזה אז אומר רבא שמה בגמרא שאת זה דווקא מעידו בתוך כדי דיבור זה לזה לגבי בי קביעת הכת לדין הזה שעד שיזמו כולם שמה באמת צריך שיעידו זה לזה בתוך ידי דיבור אבל לגבי הדין הזה שאנחנו עוסקים בו כרגע הדין שנמצא אחד מהם קרוב בפסול דם בתלה שם אומר תוסות לא צריך שיעידו כולם בתוך כדי דיבור זה לזה די בכך שהיה צירוף בשעת הראייה בשעת המיסה בכדי שנאמר שאם לאחר מכן באו העדים הפסולים ועידו בפועל בבית הדין גם אם העידו בזה אחר זה הדין הוא שכל הכת בטלה ולמרות שבגמרא במכות שמה הגמרא בהתחלה שואלת הרוג יציל הגמרא שמה שואלת אם באמת יש הלכה של נמצא קרוב בפסול אז אולי אולי גם ההרוג בעצמו שהוא בעל דבר הוא יציל הוא יציל את ה את ה את ה רוצח מדין נמצא אחד מהם קרוב בפסול אף על פי שהוא לא הולך להיד בבית דין אז לכאורה זה הוכחה שאין צורך לבוא לבית דין בפועל להעיד בכדי שיתקיים הדין שנמצא קרוב בפסולד אותם אתה אומרת זאת לא אנמי למעיקרה זה עוד לפני דקתה לא עסיק דעתה יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר בשלב הראשון הגמרא חשבה לא חשבה לא הגיעה עדיין למסקנה שכל הפסול נאמר אך ורק במקיימי דבר בעדים עצמם לא בעושה דבר לא בבעלי דבר אבל לבסוף דמסיק יקום דבר ומקיימי דבר אז לא צריכי לשינוי קמה לא צריך את התירוץ הראשון א שם גמרא שהוא לא ראה וכן הלאה דממת והרוג מיקום דבר דממתינה שלכו לקיים דבר בבית דין אז אם כן יוצא לסיכום שלדעת התוספות גם מצנו גם במכות צריך שיתקיימו שני דברים טרת בעינין צריך גם כן כוונה להעיד בשעת הראייה וגם כן צריך לבוא להעיד בפועל בבית הדין רק בהתקיים שני הדברים הללו אז יש דין של א קרוב ופסור אה גם כן אה אה וועל פי הדבר הזה מיישבים מהתוספות את השאלה שאנחנו עסוקים בה כרגע בשיעור הזה בעזרת השם איך לא נפסלים קידושין וגיטין שניתנים בנוכחותם של קרובים כל העורים של הכלה ההורים של החתן כולם נמצאים שמהבית החופה למה אנחנו לא אומרים או כל הקרובי משפחה למה אנחנו לא אומרים שהנה נמצא אחד מהקרוב צילודם בטלה אומר התוספות משום שזה עדיין לא מספיק גם אם גם לוי צויר שהיה פה צירוף בשעת הראייה בשעת המיסה אבל סוף סוף כיוון שהם לא באים להעיד בפועל בבית דין אז לא מתחיל כאן הפסול של הדין שנמצא אחד מהם קרוב בפסול כך גם נקת אה נקתו גם התוספות. תראו ב מקור ז' תוספות במכות בדף ו' עמוד א'. גם כן שואלים קשה אך מצינו ידינו ורגלנו כשנותנים גט שיש במעמד קרובים ויהיה לנו לומר דעדות הקשרים בטל. היינו צריכים להגיד נמצא במקר פסול עדותם בטליו ואז האישה הזו בכלל לא נשואה והגד בטל. והרי העניין הזה של קידושין וגיטין זה דומי דדיני נפשות יש כאן שרין הנשת איש לאעלמה אז גם רבי יוסי אמור להודות בכך וגם לרבי נמקשה שפעמים מתכוון אחד מן הקרובים להעיד אז הוא עלול לפסול את כל הגט את כל הקידושים לכן נראה לרי דגם לרבי יוסי לא אמרו דעדותן בתלה אלא דווקא באותם שמעידים בי דין אבל בשביל ראייה לחודה לא אז גם כן רואים לאדיה שצריך גם ראייה וגם א עדות בבית דין גם התוספות בבת קיד עמוד א' כותב במקור ח ועוד אומר היא דעתנני בכוונה לחודה שנתכוונו להעיד בשעת ראייה לא הייתה אתנו עדותם בטלה אלא כשעידו אחר כך בבית דין דילותמה אחי אין לך גדשר שנותנים מפני קרובים קידוש ידעו ש הוונו להעיד גם הראש תראו במסכת מכות בפרק א' סימן יא במקור ט אומר ואם תאמר לשמואל דפסיק הלכה כרבי יוסי בקרובים או פסולים פוסלים בראייה בעלמה אפילו לא כיונו לעיד אז אך תמצא קידושין וגיתין כשרין שנעשים בפומבי וגם עלבה דרבי שצריך להתרות כלומר צריך גם כוונה להעיד אז היא לקח אז איך איך יכול להיות שימצא שמה מישהו שפסול שכן התכוון להעיד אם כך נראה לפרש לפי המסקנה דמר רבה במקיימי דבר דיבר הכתוב אין קרובים ופסולים מבטלים העדות אלא אם כן באו והעידו בבית דין עם האחרים דלא מקרוות אלא אותם שבאים לקיים הדבר בפני בית דין כלומר כאן כבר יש תוספת סברהם בדברי הראש שבכדי שיכול לדין של נמצא אחד מהם קרא אותם בטלה צריך צריך קודם כל שיחול שם של עד, עד פסול שפוסל את הכת. מתי חל שם של עד על עד? אומר הראש, לא מקריות, אלא דווקא אותם שבאים לקיים הדבר בבית דין. כלומר, בשעת הראייה, אומר הראש, עדיין שת הראייה בלבדה א אינה עדיין מכילה שם של עד. עד שרואה ולא בא להעיד בפועל, הוא לא נקרא עד. עד שבא להעיד בפועל הוא נקרא עד. ולכן כל זמן שלא העיד הפסול אז אנחנו לא אין בכוחו לפסול את הכת שהוא הצטרף אליה בשעת הראייה. אז אם כן זה לסיכום שיטת התוספות, שיטת הראש שצריך תרטה. לעומת זאת בדברי הרשב"ם בבבבת הקג עמוד ב מתבאר לא כדברי התוספות והראש אלא די ב אפילו בתנאי אחד. דרך אגב אולי שכחתי לציין שהש"ח בסימן לו סע סעיף קטן ח כתב שכדעת התוספות דראש נקטו גם הרשבא והרן אבל הרשב"ם כפי שאמרנו שמובא שם גם בשך בסימן לו סעיף קטן ח השך אומר הרשב"ם לא הדין שנמצא קרוב בפס בתלה הוא לא צורך טרטה לא צריך שני דברים גם הצטרפות של הפסול בשעת הראייה וגם עדות בפועל לא די בכך שהוא התכוון להעיד והצטרף אל העדים הקשרים בשעת הראייה בכדי שיתקיים הדין הזה שנמצא אחד מהם קרובס בתנ זו שיטת הרשבם ככה הוא כותב א את הדברים הוא כותב ביחס לדין שמופיע א בגמרא שמה בקיג עמוד ב בבטרא שלושה שנכנסו לבקר את החולה הם נכנסו לבקר את החולה הם לא באו בכוונה להעיד הם באו לבקר את החולה פתאום ידרדר מצבו והוא ביקש לעשות צבואה. אז הגמרא אומרת, רצו עושים, רצו כותבים, רצו עושים דין, הם יכולים גם לשמש כדים או כדייינים. אבל שניים כותבים, אם זה שניים אז כותבים והם לא יכולים לעשות דין כמובן רק שניים. אז אומר הרשב"ם שמה על נראה בעיניי דדווקא דדווקא נקת שנכנסו לבקר. לא הייתה להם כוונה מלכתחילה לבוא ולהעיד אלא רק לבקר אז אם כך רצו יעידו יש להם אופציה או להעיד או להיות עדים או להיות דינים אבל אם הם נכנסו להעיד אומר הוס אומר הרשבם שזימנו לשם הם באו במטרה להעיד כבר יש להם שם של עדות בשעת ה בשעת הכניסה אז כדי הרי מדים ואז כבר הם לא יכולים להיות דיינים ואין עד נעשה דיין דדמ זה דומה להם נכנסו בלילה שכבר כיוון שזה לא זמן שראוי לדין אז חשיב לו דין כבר בשעת הראייה ואז הוא אומר א וראיה לדבר בפרק כמה דמכות בסוגיה בדין נמצא קרוב הפסול דכשיב להו רבי יוסי את המדים לפסול את השער אם ראוי אם את המיסה והם פסולים לעדות וחשיב לעדות שנמצא חנוק פסול ותתבטל לעדות כולן ורבי פליגל ואמר מה יעשו שני אחים ואמרים לה בגמרא דרבי נמי מודה דאבלו עדים בראייה בעלמה אם באו לראות כדי להעיד דאמרבה ששואלים את העדים כי אמרנו למך זה טיטו לעשו דעתו כלומר כשבאתם לראות את המיסה מה התכוונתם כשבאתם לראות את המיסה האם התכוונתם סתם לראות כמו לבקר את החולה או באתם להעיד אם הם אמרו להסודינה נמצא אחד מקצולתם בטלה והיא אמרה לי איך זהתינה משו שני אחים נמצא תנו למדים אומר הרשב"ם שהבא לראות לראות מיסה כדי להעיד חשבינה לעד כלומר מה שבעיניו של התוספות זה לא נכון לפי הראש קראנו את זה הראש סובר שהשם של עד זה רק עד המעיד עד הרואה עדיין לא נקרא עד רק עד המעיד ולכן גם לגבי דין של עד פסול שפוסל את הכת יש צורך שיבוא ויעיד אחרת הוא לא עד זה חלוק הרשב"ם הוא אומר לא כבר משנת הראייה ולכן לא מכדיע המשנה הגמרא אמרה שלושה שנכנסו לבקר את החולה חושב שאם הם נכנסו במטרה להעיד כבר יש להם שחשב חשבין להו עד אפילו לפסול כל חבריו לבטל עדותם אם הוא פסול וכל שכן שזימנו לבוא לראות צבעת שכיברה כדי להעיד דשוב אינו עושה דין הרשבם גם כותב כאן כותב שם בסוגיה שזה גם שיטת זקן תינו רש"י כן שגם כן היה סבור ככה שדי די בכך שבאו לראות באו התכוונו להעיד בשעת הראייה בכדי שיהיה פסול של קרוב פסול וגם בשיטת הרמבם בהלכות עדות בפרק ה הלכה ד' הה כותב הכסף מישן תכף נראה בשני מקומות גם בהלכות סנהדרין בפרק ג הלכה ו וגם בהלכות עדות בפרק הלכה ה כותב הכסף צפ ש שדעת הרמבם היא כדעת הרשב"ם כן כי הרמב"ם כותב שמה בהלכות עדות תראו הוא מביא את ההלכה הזו בפרק הלכת ד' במ דברים אומרים בזמן שני התכוונו כולם להעיד אבל אם לא תכוונו כולם לעיד מה יעשו שני אחים וכולי וכיצד בודקים את הדבר כשיבואו לבית דין עדים מרובים כת אחת אומר כת אחת קט אחת אומר להם כשריתם זה שהרה גוכבה להעיד בתם או לראות כל מי שאומר לא להעיד עליו אלא לראות מה הדבר בר או בכלל העם באתי סתם באתי לראות לא באתי להעיד אז מפרישים אותו כל מי שאמר לא הייתי עומד אלא להעיד ולכוון העדוד שמים אותו מפרישים אותו אם נמצא באלו שנתכוונו להתקרבות עד כולם בטלה רואים ברמבם שהוא לא מתנה את הדין של הפסול דווקא ביעיד בפועל וככה מדאק הכסף משנה שמה לא ציטטתי פה את בוודנדר אבל גם על כסף מי ששם בהלכות עדות אה בפרק פרק גלכה ו כותב הכסף משנה ובפרק ישנו כתב רשבם דדווקא נקסו לבקר אבל נכנסו להעיד הרי הם מדים ואנד נעשה הדיין והביא ראיה וכולי הוא פירש הוא זל דאמר לנו מתחילה כשריתם העדלות התכוונתם להעיד או לראות את הדבר על מה כוונה להעיד פסולה כבר משעת הנה להעיד בשעת הראייה היא כבר כבר פוסלת את כל הכת והנה פה אומר וגם הביא ראיה גם בתשובת זקינו רש"י, גם רש"י ככה הלך בשיטתו של הרשב"ם ואז הוא מביא שבעלי התוסות חלקו והוא מסכם משנה ואומר מכל הכסף משנה מכל מקום רבנו הרמבם מסכים לדבריו של הרשב"ם שהראי דמכות רבנו בפרק 50 הלכות עדות מה שראינו במקור ה מפרשה כדברי רשבן שכן כתב שמה על פי שניים מדים או שלושה מדים לעשות שלושה לשניים מה נקודה נסות שניים אז אה זו שיטת שיטה השנייה בראשונים ויש כאן שיטה שלישית תכף נמשיך אחר כך את הכסף משנה אבל את התתן נעצור כאן בשיטה שלישית מופיעה בנימוקי הס בסוגיה במכות דו עמוד א' וגם הביא טור בחושי משפט בהלכות עדות בסימן לו שיטת הרמה הרמה אומר שבאחת משניים או שהצירוף היה אה בשעת הראייה. כן. כן. אז גם אם לא היה צירוף בשעת האגדה, כמה שעידו לא בתוך כדי דיבור, אז יש את הפסול. או גם אם לא יצרו בשעת הרייה. הם יצרו בשעת האגדה, גם כן יש כאן את הפסול. נראה את הדברים. הרמה כ הנה תראו במקור י הרמה היד רמה הוסיף לומר עד דמרינן כשאומר שבא לראות אינו פוסל זהו דווקא כשלא העידו ביחד בבית דין בתוך כדי דיבור אבל העמידו יחד בתוך כדי דיבור אפילו אומרים שלא באו לה לראות ואפילו לא ראו זה את זה ונמצא אחד מקרות לדם בטלה והעיקר קרה בשעת הגדה קל כלומר רמה היד רמה חולק על התוספות תוספות אומרים שצריך טרתה גם כוונה בשעת הראייה להעיד של הפסול וגם אה שיבוא וי בבית דין בפועל אומר הדרמה לא תיאורטית גם אם בשעת הראייה הוא בכלל לא התכוון להעיד הוא סתם בא לראות אבל אם הוא באו ביחד אם באו ביחד בבית דין לעיד בתוך כדי דיבור זה לזה גם כאן נאמר הפסול של קרוב ופסול ד ה רבי אומר דעיקר קרקע בשעת הגדה קי כך לא שנן הצטרף עמהם קרוב בפסול בשעת ראיה להעיד ולא עידמהם בשעת הגדה ולא שנה נצטרף עמהם בשעת הגדה ולא בא להעיד בשת ריים שלא ראו כחד אדם בטלה אז רואים שאחת משתיים או שהוא נצטרף עמהם בשעת הראייה לעיד ולא העידמהם בשעת הגדה אלא אחק דדיבו או שאפילו לא נצטרף בשעת הראייה אבל אם הועיד עמהם בתוך כדי דיבור גם כן פוסל אותם ואז הוא מביא את שיטת אבי הראש הדני אביא כתב אפילו אם כיוון לראות כדי להעיד אינו פוסל אלא אם כן כיוון לראות כדי להעיד ובא לבית דין ועיד זה שיטת הראש אבל אם לא כיוון לראות כדי להעיד אפילו בא לבית דין והעיד או שכיוון לראות כדי להעיד ולא העיד אינו פוסל אז אם כן יש לנו כאן בגדול אפשר להגיד שלוש שיטות בראשונים בשולחן ערוך מקור א ט"ז הביא בסתמה את שיטת הרשב"ם והכסף משנה מדת הרמב"ם וביש אומרים הוא הביא את שיטת התוסות והראש הנה תראו במקור תז בסימן לו סעיף א' אז כותב השולחן ערוך עדים רבים שנמצא אחד מהם קרוב בפסולתם בטלה במי דברים אומרים בזמן שנתכוונו נו כולם להעיד צריך כוונה להעיד בשעת הראייה אבל אם לא נתכוונו כולם להעיד תתקיים עדות בשער וכולי וכיצד בודקים אז בסתמה לא מזכיר השולחן ערוך את התנאי שצריך שיעידו בבית דין בפועל אבל ביש אומרים הוא כותב ויש אומרים שאפילו כיוון לראות כדי להעיד בשעת הראייה אינו פוסל אלא אם כן בא לבית דין והעיד העיד בפועל אז אני אומר שהוא פוסל את כל הכת דתר בעניין כיוון לראות כדי להעיד זה בשת הרייה ובא לבית דין והעיד נקודה אז אם כן השולחן ערוך הביא את שתי הדעות קם לם בדרך כלל שהלכה כסתמה א סתם ויש אומר הלכה כסתם בדעת בדעת השולחן ערוך עכשיו אני רוצה להתייחס א אני רוצה להתיחס חס את דברי ה להתייחסות לעניין קידוש אז הטוסות כתבו התוסות והראש כתבו שלמיסה מוכרחים לומר שבאמת טרת בעינה כי אחרת לא מצאנו ידינו ורגלנו בגיטין בקידושין שניתנים בפני פסולי עדות מה יעשו הרי די בכך שאחד מהעדים הפסולים מתכוון להעיד או לרבי יוסי אפילו מתכוון לראות מספיק ובכדי שפסול את כל הקידושין, כל הגט. לכן בהכרח שכל הדין של קרוב פסול זה רק בטרטה שגם יבוא להעיד בבית דין בעית בפועל. יש כאן בקצות החושן בסימן לו סיב קטן א' מביא שגם לשיטת ה גם לשיטה הזו שטרטה בעניין עדיין לא יצאנו ידי חובה בכך עדיין עדיין לא ניתן לומר שלא קיים לא הבעיה לא קיימת מדוע משום ש בואו תראו נראה כאן את דברי הרטווה הוא מביא את דברי הרטוה בקידושין בדף מג עמוד א' אז זה מופיע אה כן במקור א יג אתם יודעים אולי אולי לפני כן אולי אולי לפני כן אולי לפני כן א לפני לפני שנגיע לקצות החוש אני רוצה קודם כל לעלות נקודה נוספת ומתוך זה לברר אמ יש אה כן יש מקום לשאול לחקור לשיטת התוסות והראש שכרגע אמרנו שטרטה בעינין וגם גם כוונה בשעת ראייה וגם עדות בפועל ובכך לכאורה הם פטרו את הבעיה של גיטין וקידושין כי בפועל העדים הפסולים לא באים להיד בביידין וממילא אין כאן שום בעיה היה מה יהיה הדין אם באמת בקידושים אדם קידש אישה לפני לפני עדים כשרים אבל בתוך העדים הקשרים היה גם פסול היו לצורך העניין שני עדים קשרים ועד אחד פסול ואותו עד פסול בעלה בבית דין כלומר לאחר מכן התעוררה איזשהיא שאלה לגבי איזשהו פרט בקידושים אתה רואה איזשהיא שאלה ובפועל באו העדים הפסולים או עד הפסול והעידו בו דין האם אני אומר שהקידושין נפסלו למפריע או לא הבנתם כלומר עוד פעם התוספות והראש כתבו שלמה לא קיימת בעיה בקידושין כיוון שבפועל הם לא הולכים להעיד אז אין כאן את הפסול של נמצא אחד מקרוב פסול אז אני שואל מה יהיה הדין אם בפועל הם הלכו ועידו בבית דין האם אני אומר שלמפריע גליה מילטא שהוא הצטרף אליהם כבר בשעת הראייה אז כבר נפסלו כל הקידוש מפריע פ לא היו לא היו פה עדים כשרים בשעת הקידוש או שלא או שאני אומר שרק אין לי עדים כשרים בשעת הבירור שנעשה בבית דין אבל הקידושין הם קידושים כשרים אז אני מסתבר שנחלקו בזה רבותינו האחרונים הבית שמואל בסימן מב ציב קטן ח מתייחס את דברי הרמה בשולחן ערוך באבן העזר בסימן מב סע סעיף ב במקור יא כותב מרן השולחן ערוך שהמקדש שלא בעדים אפילו בעד אחד אין חוששים לקידושה אין אין קידושים זה סוגיה בקידוש ת סי עמוד ב אה סמחי עמוד א' כבר אז המקדש שלא בעדים אפילו בעד אחד אומר השולחן ערוך שאינם קידושין אפילו אם שניהם מודים בדבר אה ואפילו אם קידשה בפני יד אחד ואחר כך קידשה בפני יד אחר זה שלא בפני זה אינה מקודשת אחר כך כותב הרי מה יש מחמירים אם מקדש לפני יד אחד הטור בשם סמג אם שני אם שני מודים אם החתן והכלה מודיעים אז יש מחמירים אם מקדש לפני עד אחד אה במקום איגון בית כ הרי מה יש לסמוך על השולחן ערוך שקידוש ביד אחד לא הביקדושים חותם הרמה את דבריו ואומר וכן אם קידש לפני שניים והאחד מהם קרוב הוקדש לפני עד כן אומר הרי מה אם אדם קידש בפני שניים ואחד מהם מתברר שהוא קרוב אז זה נחשב מקדש לפני יד אחד כן ואז נכנסים לשאלה האם קידושין בפני ד אחד אה אבו קידושין או לא אבו קידושין מקום להקל בשעת האיגון והתחק כאן נושא הכלים על השולחן ערוך החלקת מחוקק בסעיף קטן והבית שמואל בסעיף קטן ח ועוד התעוררו על דברי הרמה מה זאת אומרת שאם אם קידש בפני שניים ואחד מהם קרוב הם מקדש לפני עד אחד מה זאת אומרת אבל הרי ההלכה אומרת שנמצא אחד קרוב בתה מתנה אז אין פה בכלל קידושים אין פה אפילו היד כשר גם מתבטל אז מה זה עבם מקדש בני ידח אז הבית שמואל וגם החלקת מחוקק הלכו בכיוון בהתחלה אומר הבית שמואל בהדלא נפסל השני בצירופו כאשר מבואר בחוש המשפט בסימן לו דשניהם נפסלים צריך לומר דמריקאן בגב דלא נתבטל העדות כן מדובר בגבני שלא משל אם הם לא יצטרפו בשעת ראייה אז לא יתבטל או שיטת הריף א שיטת הריף שמובאת בראשונים בראש בסימן יא במכות שמה למק יוסף כל הראשונים מביאים בתשובת הריף שאורק אם כשר ידע בפסולו של הרשע של הפסול רק אז ובכל זאת הוא הצטרף אליו רק אז נפסלת הכת כולה. אבל אם הכשר לא ידע בפסולו של הקרוב, פסולו של הרשע, אז אין כאן אין כאן פסול של דין שנמצא קרוב פסול. אז גם כאן יש לומר אה אז גם כאן יש לומר שזה נעשה באופן כזה לפי שתשובת הרי ואז לכן אין כאן ביטול של אותו עד כשר. אבל אז חותם הבית שמואל בתירוץ נוסף. שוב ראיתי לשיטות הראש אין צריך לזה. אלא אף על גב שנתכוונו לשם עדות והעידו כבר סביר עלי נתבטלו העדות שימו לב אומר אומר אומר הבית שמואל גם אם היו פה טרטה כלומר הם התכוונו הפסול התכוון להעיד בשעת העדות והם באו והעידו בבית דין אפילו אחי הקידושין לא נפסלים למה היינו דלעניין דבית דין אינם יכולים לפסוק על פי אבל כאן בית הקידושין עדיין לא נתבטלו עדותם אם כן הקידושין היו קידושין כשרים אם כן אף על גבדן אינם יכולים לפסוק על פי עדותם מכל מקום המקדש קידש לפני קשרים וכן אם קדש רק לפני שניים ואחד מהם קרוב והעידו כבר לפני בית דין מכל מקום בית הקידוש שני הקידוש לפני יד אחד כלומר אומר הבית שמואל נפלא גם לפי שיטת התוספות והראש דת טרתה בעניין בכדי שיתקיים הדין שנמצא קרוב בפסול. אבל ממתי נפסל את הכת? הכת נפסלת מרגע שהתקיים את הדין השני שהם באו ועידו בבית דין. רק באותו שלב התבטלה הקת בשעת האגדה. אבל בשעת הראייה היא לא נפסלת למפריע. הכת לא נפסלת למפריע. ומכיוון שבקידושין הקידושין הקידושין חלו בשעת הראייה זה ודאי שהקידושין חלים בשעה שאומר לה הרי את מקודשת לי הוא נותן לה את הכסף קידושין בפני שני עדים היא מקודשת אז כיוון שבשעת המיסה בשעת הארייה עדיין לא חל הדין שנמצא קרוב בסולדם בטלה אז היו פה קידושין בפני שני עדים כשרים אז לכן האישה הזו התקדשה שעה בשעת האגדה שבאו הקרובים ועידו מה שהקרובים עשו או הפסול הם פשוט ביטלו את הכת לשעת הבירור של בית הדין דהיינו בית דין כבר לא יוכלו אה בית דין כבר לא יוכלו לעסוק בענייני הקידושין על ידי עדותם של אותה כת שבאה לפניהם בשעת האגדה מבחינת בית הדין זה כאילו שהאידים על הקידושין מתו או הלכו למדינת הים. אם אדם קידש אישה בפני שניים ואחר כך העדים מתו, אז הקידושין בטלים? לא. ודאי שקידושין קיימים. יש לך שאלה לגבי הקידושין אתה תצטרך לחפש מקור אחר של מידע כי הקידושים נמצאים האידים הידי הקידושין נמצאים בדינת הנר או שהם מתו. אומר הבית שמואל, אותו דבר גם כאן בשעת האגדה של העידים בבית הדין באותה שעה הם נפסלו אז הם פסלו את הידים הם פסו את הידים הקשרים אז אין לי עדים כשרים כרגע לברר א מה כל מיני דברים שעולים לי מתוך הקידושים את זה אני לא יוכל לעשות אבל אמיתו של דבר הקידושין היו בפני עדים קשרים ולכן ה א ולכן לכן על פי זה מיושב גם הרימה. כי אם אדם קידש אישה בפני עד אחד כשר ועד אחד פסול, הרי בשעת המיסה, בשעת הראייה עדיין לא נפסע לעד הכשר. אז היה פה קדושין בפני עד אחד כשר. גם אם בפועל הוא העיד, אז בשעה שהוא העידות באותה שעה הוא פסל את הכת המידע. כיוון שהיה כאן צירוף בשעת הראייה והיה כאן אגדה בפועל. התקיימו שני הדברים. אז הוא פסל את הכת בשעת ההדעה, בשעת האגדה, שמה הוא פסל את הכת אבל הקידושין היו בפני שני עדים כשרים או בפני עד אחד כשר. וזה הפשט ברמה. אם כן, זה שיטת הבית שמואל שגם לכשמעדים האדים הפסולים בפועל בבית הדין, עדיין הקידושין לא נפסלו. הקידושין היו בפני שני עדים כשרים. באחיזר בחלק א' סימן קה אות י' הביא כמה אחרונים ביניהם השובת מרשדם בסימן קעב שנראה מדבריהם בעליל שהם לא הסכימו לבית שמים אלא הם סוברים שבשיטת התוסות דראש אם בפועל הלכו העדים הפסולים ועידו בבית הדין יחד עם העדים הכשרים הרי שהם הם פסלו את כל הכת למפריע משת הראייה וממילה גם הקידושים התבטלו גם הקידושים נפסלו כך גם נקעת בית יוסף בתשובה בהלכות קידושים בסימן ב ודברי רבות בסימן רכח ותשובת לחם רב עוד כמה אחרונים ואז יש לפנינו מחלוקת מחלוקת בין גדולי אחרונים מה הדין לשיטת התוסא דתרת בעיני ועל ידי כך הם בעצם תרצו שלא קיימת בעיה בקידושין כי גם אם היו נוכחים בשעת הראייה פסולים אבל הם לא באים להעיד בבית דין אין שום בעיה מה יקרה לכשיבואו להיד בבית דין האם אני פוסל את הקידושין למפריע או לא שיטת הבית שמואל שהקידושין לא נפסלים למפריעה כיוון שבשעת הראייה הם עדיין היו היו קשרים לפי דעתו. לעומת זאת, לפי שיטת ה שיטת המרשדם והבית יוסף בתשובה ודברי רבות כמה אחרונים, אני אומר שבאמת הקידושים בטלים למפריע בגלל שבסופו של דבר התקיימו שני התנאים. מה שורש המחלוקת כאן בין גדולי האחרונים בשיטת התוסי הראש? אז את זה אנחנו בעזרת השם נרצה לבאר בסו בסוף השיעור. אז עכשיו אני רוצה לחזור לקצות החושם. בסדר? אז אמרנו שלטוסות הייתה עצה פשוטה שפשוט אין שום בעיה בכך שנוכחים פסולים. כיוון שהם לא באים להעיד בפועל בבית דין. אז זה לא לא קיים הדין שלקרוב פסול. יש כאן לכאורה קושי מסוים בדברי בהסבר של התוסות והראש. משום שידוע שיש חילוק יסודי בין עדי קיום או עדות קיום לעדות בירור. עדיירור ועדי קיום. עדיירור הם הדים שכל תורת הראייה שלהם, כל תורת העדות שלהם היא בכדי לבוא אחר כך ולאגיד את העדות שלהם בבית הדין. אם זה כמו ידי הלוואה או ידי הודעה או ידי כל עדות בדיני ממונות. לא יברו סעד אל השקרה. אומרת הגמרא בקידושין סכ עמוד ב העדים נועדו למקרה שהיא תהיה הכחשה או תהיה יהיה צורך לברר דברים שנעשו בשעת המיסה אז כל תורת העידות כל ההגעה שלהם לראות את המיסה זה בכדי לבוא אחר כך ולהעיד בבית דין זה ידי בירור אבל ידי קיום לכאורה זה לא ככה בידי קיום כמו בקידושין וגיטין ששמה התורה גזרה דבר דבר ממון לפינה שם דבר דבר ממון שבכדי שיכולו יקיום לקידושין צריך שיהיו שניים רואים לכאורה שמה תורת העדות של ידי קידושין היא לא בכדי אחר כך לבוא ולהגיד בבית דין אלא הצורך בעדות עצם החלת חלות הקידושים בלי ראייתם של העדים בלי ידיעתם של החתן והכלה בנוכחותם של העדים לא יכולו קידושי אז מטרת תורת העדות לכאורה תורת תורת העדות של העדה קיום היא תורת עדות של ראייה, לא תורת עדות של אגדה הם לא הם לא באו בכדי שלכאורה כן הם לא באו בכדי שאחר כך הם הלכו יספרו בבית דין מה שהיה הם באו בכדי לקיים את הדבר אז לכאורה היה מקום בסברה אולי לחלק שכל מה ש כל מה ש הצורך בטרטה בעניין הצורך גם בראייה בשעת המיסה וגם באגדה בפועל זה נאמר אך ורק בידי בירור, בעדות בירור, ששמה תורת העדות מורכבת משני שלבים ולא חל שם שלעד, אומר התוספות, עד שהוא לא בא בפועל ומעיד בבית דין. אז לכן צריך טרטה. אבל במקום כזה שתורת העדות היא אך ורק הראייה של המיסה בכדי להכיל את חלות הקדושים אולי שמה אולי שמה גם למנדה אמר בעלמה שטרטה בענן יכול להיות שבידי בידי קידושין וגיתין זה התכווץ לדבר אחד זה לכאורה כלומר תורת עד תורת עד בידי קיום כבר חל משת הראייה כי זה לא עד שבא בכדי אחר כך לעב דין אבל אף על פי כן התוספות וה התוספות והראש לא לא אלו בדעתם לחלק וממש אמרו כמו שתרתה בעניין בדיני נפשות ובדיני ממונות שזה ידי בירור גם כן בעדות קידושין שזה קיום גם שמה צריך טערת באמת הדבר הזה קצת תמוע ועמד על כך הקצות החושן בסימן לו סע קטן א' כפי שאמרתי והביא שאת דברי הרטבה בקידוש מג שעולה להדע מדבריו שהוא כן מחלק בין ידי בירור לבין ידי קיום גם אם באופן עקרוני רואים בדבריו בצורה מפורשת שהוא כן הולך בכיוון הזה של טרתה בעינין אבל הוא אומר טרתה בעניין מצוין אבל זה רק בידי בירו בידי קיום זה מתכווץ בידי בירו בידי קיום שם עד חל כבר בשעת הרייה ולכן הפסול של העדים הקרובים חל כבר בשעת הראייה לכול העלמה ולכן שוב לא לכאורה לא מצאנו ידינו ורגלינו לפי ההנחה הזו שיש חילוק בין ידי קיום לידי בירור שום לא מצאנו ידינו ורגלנו אם אחד מהקרובים נוכח לרבי יוסי בוודאי אפילו לא התכוון להעיד ולרבי מתכוון להעיד אומר אומר הריתוה תראו מי הוא במקור יג כל אחד יש באותו מעמד כשרים ופסולים וקרובים צריך ליחד עד דקדושי כלומר, הדרך היחידה א להתגבר על הבעיה של נוכחות הקרובים בקידושין היא כמו שהיום רגילים אני חושב ש זה המנהג היום ניחדין שהחתן אומר לה לשני עדים דים כשרים שהוא בדק את כשרותם כן שהוא מייחד אותם אומר אתם מדי כן יש כאלה שראיתי בכמה חופות שהוא אומר שהוא אומר לחתן אתם ידיים ורק אתם כן אז זה על זה נאמר כל המוסיף גורע בשביל מה להוסיף עד עכשיו כולם הבינו שאומר אתם מדי סוגיה בסנהדרין כט זה מספיק עכשיו אחרי שהוא אומר אחרי שהוא אז מה עכשיו הוא מוציא לז שאמרו אתם מדי ש שהוא לא התכוון להגיד את רק לא רק אתם למה להוסיף כן מחפשים הרבה פעמים זה נובע מלא יודע בית מדרש בקיצור אה אומר ה אומר הרטווה אין מנוס חייבים לייחד עדים כשרים אחרת יהיה פה דין של קרוב הפסול והקידושים לא יכלו לו דילו כיוון דיקה את פסול ביניהם עדות כולם בתנה ואף אגב דמריך זה התינה דמרינטם במכות דו דמרינ למךזתו לא יסודתו והיא אמר למחז תקיים בשער אז הנה פה פה פה הרבה עושה את ההבחנה הברורה בין עדות בירור לעדות קיום אומר הריתבה היינו בדיני ממונות בדיני נפשות שאין העדות מתקיימת עד שבאים לבית דין ושטרי לא חשיבה עדות אבל אחידושי אין העדות באה לאמ את הדבר זה לא עדות בירור בלבד אלא אפילו ידינן דאחיק קושת דמילתא שקדשה אינמקדוש בלא עדות ואין לקידושין קיום בלא עדות וגזרת הכתוב הוא וכיוון שכן שעת מיסה הוא שעת עדותן שעת המיסה כבר אז ה הוא נקרא עד וכמדקצו פסולי דותמה בתלה דומיה דבעלמה כשיש צירוף פסולי פסולי דות כשבאים להעיד בבית דין כלומר הוא מסכים באופן עקרוני לגישה הזו שטרטה בעינין רק הוא טוען שטרטה בעינין נאמר אך ורק נאמר אך ורק בידי בידי בירור לא בידי קיום וכי אמרין איך זהו לסתינו אני איך הדעת איך זה בשעת מייס זה כן הורא רבינו נת רחמן פקה כלומר הוא מביא בשם הרעה שככה כתב הרבה בשם הרע ככה הוא כתב לאח למיס שצריך לייחד קידושים אבל אין זה דעת המפרשים זן שהם לא חילקו בדבר הזה התוסא וראו להחמיר זה מסקנתו של הרטווה שראוי להחמיר ובקצות החושן בסימן לו סי קטן א' כתב גם כן שראוי להחמיר בזה כדי שלא חס ושלום יהיה חשש של ביאת זנות כי יכול להיות שהקידושים בטלים מכוח הדברי הרית דוה הללו בשם הרעה ולכן צריך לייחד עדים עדי קידושים כשרים אה באמת ה פתרון הזה של ייחודדים הוא נצרך גם בשביל שיטת הראשונים הרשב"ם ורמב"ם הרי שיטת הרשב"ם והכסבים של בדת הרמב"ם שדי בתנאי אחד אפילו בעדוד בירור די בתנא רק די בתנאי אחד בכוונה בשעת המיסה כבר מאז חל של שם של עד העד הרואה לגבי דין של עד נעשה דיין כבר חל עליו שם של עד משת הראייה אז לכאורה ה היה צריך לשאול לשיטת הרשבם והרמבם איך איפה מצאנו ידינו ורגלינו בקידושין אז איך איך התקיימו הקידושין כבר בשעת הראייה לפי רבי יוסי נפסלים נפסל את כל הכתולרבי די באחד מהפסולים שהתכוון להעיד בכדי שלפסול את כל הקדושים אז אז מה התרצו הרשבם כיצדו הרשבם והרמבם את קושיית התוסא אז באמת השך בסימן לו סע קטןח מתייחס לדבר הזה ואומר השך בטרטה אור שנאמר או שנניח או שנניח שיש סתם דמילטא שעדים פסולים אינם מתכוונים להעיד בקידושים כל אחד מבין כזה לא זה לא דבר זה לא דבר חידוש גדול שקרוב פסול לעדות יש להניח בסתם הדמילתא שאלה שנוכחים ורואים את המיסה קידושין הקרובי משפחה יודע או שיש שם פסולים, אני לא יודע. אז הם לא מתכוונים להעיד בשעת הראייה. הם יודעים שהם לא שייכים לעניין הזה. אז אז זה אפשרות אחת. ככה ככה אפשר להגיד. ואומר השך שהוא מצא את הסברה הזו ברמבן. תראו את הרמבן בבבטר קג עמוד ב במקור יד. כותב הרמבן ומיסים בכל יום בקידושין וכתובות דמיקנפה קרובים ורחוקים ולא פסינסדותיו דרחוקים ומקיימין עדות בשעה ואפשר לומר שכל זמן שלא באו לבית דין מסתמה הקרובים לא כיונו להעיד והתם כלומר בגמרא במכות ואצלנו ששואלים אותם למך זהתו ולסוד דעתיתו זה בגלל שהם באו לבית דין, הם כבר הגיעו לבית דין אז כיוון שהם כבר הגיעו לבית דין אז זה מעורר אצלנו חשד שאולי כבר בשעת הראייה הם התכוו להעיד לכן שואלים אותם אבל אם בידי קידושין בזמן החופה א אין לנו שום סיבה לחשוב אומר הרמבן שהייתה אולי כוונה להעיד מצד הפסולים אתה מפני שבאו לבית דין הם צריכים להישאל אז זה פתרון אחד אבל מוסיף הרמבן עוד הסבר נוסף והוא לכאורה כמו ה דברים שכותב הרתבה אומר הרמבן אלא שאינו אינו מנהג אלא לזמן שם שניים כשרים להיות עדים ולא השער כלומר הרמבן מעיד שהמנהג הוא לזמן שני עדים כשיחד שני עדים כשלים אז ממילא יוצא שהפתרון שהובא בריתו הוא פתרון כבר שמופיע בעוד ראשונים שנהגו לייחד עדים כשרים בכדי להתגבר על הבעיה של קרוב או פסוק אז זה מופיע גם ברמבן ומופיע גם בריתו רק שריתו כתבת שיש צורך לאחד גם לשיטת התוסות זה הראש גם לשיטה שטרטה בעניין וה ומה שהש"ח והרמבן הם הש"ך א שמביא את הרמבן עוסק בשיטת הרשב"ם והרמב"ם שחד הבעינה כוונה בשיטת העדות כבר פוסלת אז מה יעשו איפה מצאנו ידינו ורגלנו צריך לייחדין עכשיו יש כאן אפילו חידוש יותר גדול וזה בדברי האבני מילואים בסימן מב ציבק קטן ו אבמילואים מוסיף לחדש על פי דברי הראש במכות בפרק א' סימן יא תראו במקור טו הוא מביא שם את הדברים של הראש ויראה תראו במקות לב ויראה שאם הזמין המלווה עדים כשרים ועמדו שם קרובים או פסולים אפילו הם כיוונו להעיד ובאו והעידו בבית דין לא נתבטלה עדות הקשרים דכיוון שהיא ירחדת עדיו לו כל כמינהיו להפסיד לזה ממונו כלומר יש כאן חידוש מאוד גדול בראש שהאמת היא שצריך להבין איך איך עובד העיקרון של ייחוד עדים. אז מה? אז אמרת ששני העדים האלה אבל יש יש פסולים שכן התכוונו לעיד. כיצד הייחודדים והזמנת העדים פותרת הבעיה של דין קרוב הופסול שמבטל את כל הכת אם תכוונו הפסולים להעיד. הראש כאן כותב לאו כל כמיניו להפסיד לזה ממונו. כלומר אם אני הזמנתי עדים לאו כל כמיני לפי זה ממונו דעד כאמר השס דשינה להוכזתו לסו דעתו הינו דבר שנעשה בפני רוב העם בלא הזמנתים כלומר אם יש משהו שנעשה באופן ספונטני לא לא מתוכנן כן אז כל אחד באופן פוטנציאלי יכול להיות עד אם הוא מתכוון להעיד אז כאן צריך לשאול מה אתה התכוונת להעיד לא התכוונת לעיד באת לראות באת להעיד אבל דבר שאתה מתכונן אליו מראש אתה עכשיו רוצה אה אתה רוצה עכשיו לעשות להלוות למישהו ואתה רוצה שיהיה לך עדים אתה רוצה לקדש אישה ואתה רוצה שיהיה לך עדים כן כן אדם בדרך כלל לא מזמין עדים בשביל לראות את הרצח כן כן אם כן הוא כן אזה לא דבר זה לאזה משהו זה לא משהו כן מיל זה לא משהו ספונטני זה משהו ש שמזמינים אז אם המזמין את המזמין עדה והוציא את האחרים מכל העדות לו כל כמינה הוא לבטל העדות וכן כשהאדם צריך לעדות הוא מצווה לאחרים לאחרים כל מי שיודע לו עדות יבוא וייד ובאו ברבוביה ועידו כשרים סולים ראיתי רבותיי עידנים שלא תבטלה עדות הקשרים שלא הייתה כוונתו באירועים להעיד אז אם כן כמו שאמרתי באמת ראו לחקור בדבר הזה אה באמת ראיתי בשח שם בסימן לו סתן יז אני יודעתי זה קצת לא נכנס בלשון של הראש, אבל ככה הוא כותב. הוא כותב שייחוד דין זה כלומר אחרי שהמזמין המייחד את היד מייחד את עידיו, שוב, אז ממילא יש להניח שהפסולים לא התכוונו להעיד. זה בעצם מה ש מה שקורה כאן. וזה לא שיש בכוחו של ה המזמין של האדים, המייחד של האדים, יש בכוחו לפסול את עדותם או להוציא את כל השאר מכלל עדות, מכלל העדות אם הם בפועל רוצים להעיד והם באים להעיד אבל ההנחה היא שבעל ידי הזמנת העדים ההנחה היא שאותם אלה שלא באו להעיד אותם אלה שלא הוזמנו להעיד לא ממילא לא התכו בנו להעיד זה ההנחה ואז צריך להסביר פשט בראש שלו קוק מיניו להפסיד ממונו הכוונה היא ש הם לא נאמנים לומר שהם מתכוונו להעיד אחרי שהוא יחדין אז במילה אני לא מאמין להם שהם התכוונו להעיד בשעת בשעת הראייה ככה זה קצת דחוק אני אומר אבל א ככה ראית גם בשוט אור גדול רבי יוחנן מל פרלמן בסימן לח שכתב שאין כאן בעצם כוח אין כאן אין כאן כוח באמת למזמין להוציא להוציא צים מכלל העדות את מי שכן רוצה להעיד הוא רוצה להעיד אז איך מה בגלל שאתה אמרת לא אתה לא תהיה עד אבל הוא כן רוצה להעיד איך בדיוק האיחוד מוציא את הפסול אז לפי הראש והאור גדול לפי השך והאור גדול זה לא באמת שיש לו כוח לפסול את דויותיהם של שער העדים הכוונה היא שיש להניח שאחר שהוא ייחד אותם אז כבר הם לא מתכוונים גם לא יהנאמינים לו מה שכן יתכוונו זה גישה אחת אבל הגישה היותר פשוטה לכאורה בפשט הדברים היא לא ככה, אלא שבאמת א יש כוח ביד המזמין לפחות בדברים שהם לא ספונטנים אלא הוא מתכנן אותם והוא מזמין אותם כמו מלווה, כמו קידושין, כן להוציא את השאר מכלל מכלל עדות. כן? למרות שמסברה זה זה לא כל כך מובן איך איך יש לו כוח אבל כאילו לומר שאין כאן שום עדים מלבד מלבד העדים האלה זה גם כן חידוש גדול להגיד דבר כזה יותר מסתבר לומר שהכוח של ה הכוח של המזמין הוא כוח ליצור קט כלומר בסופו של דבר איך נוצרת קט של עדים כת שלדים נוצרת בכך שיש הצטר צטרפות של האדים. העדים מצטרפים להיות קט. מה שהתחדש במושג ייחוד עדים שיש בכוחו של החתן או המזמין של האדים ליצור קט באופן מנחותי. הוא יוצר את הכת אומר אתם תהיו העדים שלי אתם קט. אז הוא בעצם מבודד שני עדים כשרים ואומר להם אתם מדי. וכל השער הם הם אני לא יכול אני לא יכול למנוע מהם להתכוון להעיד זה אני לא יכול לעשות אבל גם אם התכוונו להעיד הרי שהם לא מצטרפים לקט שאני יצרתי וממילא פתרנו את הבעיה שנמצא אחד מקרוב פסול כי בכת הזה שאני יצרתי ושאני הזמנתי הכת הזו הכת המבודדת הזאת כן עשיתי לה איזה סטריליזציה אין אין שם הפסולים אז אז זה זה ק זה זה קץ סטרילית אז היא עיקת כשרה אז עכשיו בא אבנה מילואי ומחדש שגם אם בפועל לא היה ייחודי דין גם אם בפועל לא היה יחודדים עדיין יש מקום לקיים את הקידושין למה שמסתמה מסתמה עצמך דברי הראש הוא כתב את זה מסתמה אני אומר שכוונתו הייתה לאותם עדים כשרים ולא לעדים הפסולים. כלומר, אבני מילים הלך עוד שלב נוסף. הראש דיבר על על החתן או מלווה שמזמין עדים בפועל. אומר אתם מייחד עדים בפועל. אומר ה אומר אומר אבני מילוים לא רק אם הוא מיחדדים בפועל גם אם הוא לא יחדדים בפועל. אומר סתם הדמילתא כוונתו הייתה רק לעדותם של אותם עדים כשכבר הוא מתקדם עוד שלה ואומר שאדם גם בסתם הדימילתא בהנחה יכול לבודד את העדים הכשרים מתוך העדים הפסוליים ולהניח שרק העדים הקשרים הם הקט שלו כל השער הם לא הקת שלו זה הנחש שכותב האבני מילואים וזה באמת חידוש על החידוש של ה של ה של הרטוה ושל השחר הם דיברו על ייחודי דין אז באמת זה דבר מאוד זה דבר מחודש ראיתי ב בספר של רבוש הגאון רבוש ריס בשוט שלו מנחת השר בחלק ג' חלק ב' סימן פג ממת ראיתי שהתשובה הודפסה כמות שהיא גם בחלק א' וגם בחלק ב' אף לב אבל ככה כמו שמילה ומילה אבל בסדר, זה כבר עניין של המדפיסים, זה לא עניין שלי. אבל אה אז אז שמה הוא כותב ש הוא אומר הוא אומר שזה דוח הגדול. איפה זה כתוב בראש? הדבר הזה מה שדובר בראש זה להזמין, לאחדדים בפועל. אבל להוסיף חידוש שגם אם הוא לא יחד עדים אז אני אומר סתם הדמילתא כוונתו הייתה אך ורק לעדים הקשרים הוא ממילה זה נחשב כמו ייחוד עדים איפה איפה זה כתוב ומה גם שהוא אומר לא נמצא דבר כזה בראשונים אם היה נמצא דבר כזה בראשונים אז אה למה הם לא ש למה הם שתקו למה הם לא אמרו למה הם לא אמרו ש שלא צריך אפילו יחודדים אלא אני אומר סתם דמילתה כוונתו הייתי מקשרים אני אומר זה באמת קושיה אבל אני יו דעתי זה כתוב בראש זה לא כתוב בראש איפה זה כתוב בראש הנה כתוב בראש בשולחן ערוך הראש אומר במקור טו תראו מקור שציתתנו וכן כשאדם צריך לעדות הוא מצווה לאחרים לאחרים כל מי שיודע לא עדות שיבוא ויעיד כלומר אדם נכנס לבית הכנסת הוא נגיד א הלוואה למישהו שהוא לא זוכר מי מוכר אם היו שם עדים לא היו שם עדים מי היו עדים הוא פשוט מגן חס לבית הכנסת ואומר כל מי שיודע לי עדות יבוא ויעיד ואם לא יבוא להעיד חרם מחרמים אותו כן עכשיו הגיעו אנשים בערבוביה והעידו קשרים ופסולים העידו בפועל העידו אומר הראש ראיתי רבותיי דנים שלא נתבטלה עדות הכשרים שלא הייתה כוונה מנתו אלא הבירועים לעיד תסבירו לי מה זה לא אם לא אם זה לא האנסדה של האבני מילוי זה ממש אבני מילוי מה מה זאת אומרת לא ראינו בראשונים הנה זה הראשונים זה שולחן ערוך שולחן ערוך בסימן לו סעיף א' כותב וכן כשאדם צריך לעדות הוא מצווה לאחרים כל מי שיודע לו עדות שיבוא והעיד ועידו כשרים שמסולים לא נתבטע עדות הכשרים שלא תרים אותו לעיד אז ממילא סתם הדמילתא כל חתן שבא לחופה כאילו אומר כל מי שראוי להעיד לי שד זה מה הוא לא כמו שכאן הוא לא יחדדים הוא אמר כל מי ש איך הוא אמר כל מי שיודע לידות שיבוא ויעיד כל מי שיודע יליד שיבוא ויבאמת באו עדים שידעו לו עידות אבל הם היו פסולים אומר לא לא הכוונתו הייתה כל אלה הקשרים שראו לידות שיבואו ויד נו אז למה אי אפשר להגיד את זה בחתן? למה אי אפשר מה משונה להגיד את זה בחתן? כל מי שראוי להעיד יבוא ויעיד לי ולא התכוונתי לדברים לפסולים לא הצלחתי להבין למה למה הוא אומר שזה המצאה של אבני מילוים זה לכאורה זה כתוב בראש שולחן עכז זה זה חידוש אבל גם האבנימלי בעצמו כותב שרב הלו השם הלו המלכת השם מדבר בציור שכבר הגנת עם אחרים כאילו הראש מדבר שלא יגד עם כלל אז גרת גאות הרגים היסורים >> נכון נכון >> נכון לא אבל מנחת אשר גשה לאבני מילויים אבני מילוים אמר שגם אם לא יחדדים אני אומר סתם הדמילת כוונתו לידים הכשרים כרגע לא התכוונתי לחתם סופר תכף אני אגיד לחתן סופר אבל כרגע מה שאבני מילויים אמר גם על זה הוא יקשה על אבני מילואים אבני מילואים לא מדבר שהוא יחדדים אבני מילואים אומר שיש להניח שגם אם לא היה יחודדים נגיד גיד לדוגמה רב מסדר קידושי לא יחדדים לא יחדדים אז מה הדין במקרה כזה אומר רבני מילוים גם זה בסדר גם אם היו שם פסולים למה כי סתם דמילת ננסדה שכוונתו של החתן היה אך ורק על העדים הקשרים לא הייתה כוונתו על הידים הפסולים ולו כל כמיניו לבוא ולהפסיד את ממונו לו כל כמיניו להפסיד את הקידוש עכשיו אני רק מסיים שגם האבני בנוני בעצמו אמר את זה לא אמר את זה לכתחילה ולכן אין גם להקשות למה לא למה לא כתבו את זה להד קודם כל כתבו אבל אבל לכתחילה בוודאי כולם מודעים שעדיף וכדאי להיחדדים דין זה כולם מסכימים ככה במינון כותב כדי לא א שלא יהיה גמגום בשורש קדושת ישראל ככה אומר אבל יש עוד חידוש על גבי חידוש של האבני מילויים וזה החתם סופר החתם סופר כותב בביא אותו הפתחי תשובה בסימן מב ציב קטן יא באבן העזר והתשובה היא כמובן בחלק א' באבן העזר סימן קק החתם סופר גבר הולך עוד קצת קדימה עוד חידוש על גבי חידוש של האבני מילואים ואומר החתן סופר אם החתן היה לו מסע דרך קידושים והמסדר קדושין בעצמו לא שם לב והחל מהעדים שהוא הזמין היה קרוב שני בשני ל קרובים שני בשני להכלה קיצור היה פסול היה קרוב אבל לא שמו לב שמו לב רק אחרי הקידושים אז עכשיו שאלו את שאלו את ה את את חתם ספר האם האם צריך קידושין מחדש מעיקר הדין אז מתו החתם סופר אומר שמה בשביל מה אני עכשיו צריך לכתוב גליונות שלמים פשוט תיקחו שני עדים ותעשו קדושין בשביל מה צריך אב אומר בגלל ששאלת אז זהענה לך כי באמת לפעמים לא צריך לעשות יותר מדי זה פשוט לקדשו וזהו אבל לגופו של דבר אומר החתם סופר שלדעתו הקידושין חלו מי עיקר הדין למרות שיש אחד מהעדים שנתייחדו והוזמנו עלדם מסדר קידושין היה פסול היה קרוב אומר החתם סופר שלו כל כמינה של המסדר קידושין לפסול את החופה של החתן כל כמינה אז אם הקת שלו היא פסולה הקת שהוא יחד היא פסולה אבל יש עוד ידים וזה נכון מה שאמר האבני מילואים שאננסד אנסדה שהוא רוצה שעדים הכשרים שרק עדים הקשרים יהוד ענן סדה שהוא מייחד שהוא רוצה שהידים הקשרים יהיו יעידו בחופתו ולא הפסולים ואז א אבל השאלה היא מי הם מי הם העדים ה מי הם העדים הקשרים שעידו בחופה אבל הרי בפועל א לא בפועל ייתכן עוד שהם לא ראו בכלל את המיסקידושין נמצאים רחוק בפרט בחתונות א לא יודע אולי בתקופתם כולם ככה מצטופפים סביב החתן והכלה לא רואים אף אחד כבר אבל הם רואים שיש שמה מיסה גדול ש כן זה נקרא מזמותי חתן וכלה אז כל אחד שמסתכל מבין שיש כאן קדושים מה מה הם עושים שמה הם נותן לה כזה קדושין בשביל מה שמחה מהזו עשה הרי ארי ודאי שיש קידושים אז אומר ה אומר החתם סופר יש כאן אומדנדמוכך ואנסדה שהיו שם קידושים אז ממילא ממילא אין כאן בעה שנמצא חנו קרו פסול בהתחלה הוא רצה לומר למה אין כאן בעיה שנמצא קרוב פסול משום ש משום שה יש כאן שני סוגים שונים של עדות יש כאן עדות עדות של אומדנה ועדות של ראייה. כן? אז כיוון שזה שני סוגי עדות שונים אז הם לא הם לא הם לא אז אז העד הפסול לא פוסל את לא פוסל את את השער אבל אחר כך הוא אומר לא אחר כך הוא אומר שגם האידים שלכאורה נחכו בשעת הקידושים והוזמנו גם הם מעידים על פי ומדנה דבר מעניין למה כי הפנים של הכלה מכוסים אצלח חתם סופר זה היה כיסוי הרמטי לא ראו כלום אז זה כיסוי הרמתי אז בעצם גם הם מעידים על פי דנה אז יוצא שאין חילוק ביניהם. לא, אבל אחר כך אומר לא. בעצם בכל אנסדה אין בכלל את הפסול של את דין שנמצא קרוב פסול. כר בכל אנסדה תמיד יש קרובים פסולים ביחד. אננסדה זה לא זה לא עדות א אין בה גדרי עדות רגילים של עדות של עדים שמעידים בפועל אלא הידיעה של בית הדין היא מספיקה ובידיעה הזו תמיד יהיו כל הנסדה זה זה שילוב של קרובים פסולים וכל הנסדה מועיל כי זה מועיל בתורת ידיעה לא בתורת עידות ראייה ולכן הקדושין הקידושין חלים לפי דעתו אומר להיות טוב אז כדאי שיקדשו אז יש כאן חידוש על גבי חידוש לא רק רב מלוואים חידש שאפילו אם הוא לא יחדדים אני אומר אנסד מסתם הדמילתא הוא רצה שרק האדים הכשרים יועדים על הקידושין שלו ולכן הפסולים לא פוסלים את הקידושין אומר החתם סבר גם אם היה פה אייחוד עדיין שהיה איחוד עסול הזמינו עת פסול סול עדיין אני אומר שהעדות הקידוש מתקיימים על ידי האננסדה העננסדה של ה של ה של השל של הציבור באמת יש כאן דבר מעניין יש כאן שתי הערות על החתם סופר הערה ראשונה החתם סופר יוצא מודת הנחה שאנסדה מועיל בעדות קדוש בזה שאלה לא פשוטה בכלל האם בעדות קדוש שים יש תועלת בענןנסדה שלא ראו בפועל את המיסה אבל יודעים במדן דמוכך ואנסדה שהיה שם קידושין יש כאן ידיעה בלא ראייה האם הדבר הזה מספיק בעידי קדושים ויש בזה יש בזה תומים אה יש בזה תומים בסימן צ סעיף קטן יד. יש גם רב חיים בסטנסיל באות קי שמביא אור שמח שעמדו על שיטת רבי יוסי א כן שיטת רבי יוסי רבי יוסי אמר שכל הפסול שקרוב הפסול זה נאמר אך ורק בדיני נפשות זה לא נאמר בדיני ממנות בדיני מנות תקיים עדות בשער מה היסוד החילוק לדעת רבי יוסי בין דיני מלות לנפשות אומר האור שמח הביא אותו רב חיים שם בסנסית וגם הטומים בסימן צד צדיחשם משפט סימן צדי סעיף קטן יד שהחילוק הוא כך שבדיני נפשות יש צורך דווקא שפסיקת הדין תעשה על ידי כת של עדים עדות לא שני עדים כת של עדים לכן הגמרא אומרת א בסנהדרין ל שעדות מיוחדת עדות מיוחדת הכוונה אחד ראה מחלון זה אחד ראה מחלון זה והם לא היה בעיניהם קשר עין אז עדות הזאת פסולה בדיני נפשות למרות שיש שני עדים שראו את הרצח אבל הם לא קטומר בעדות של נפש בדיני נפשות הפסק דין חייב להיות מיוסד על כת של עדות בית דין לא מוסמחים לפסוק על פי ידיעתם גם אם ידיעה מוחלטת אם אין כאן כת שלדים אבל בדיני ממנות זה לא ככה בדיני ממונות אומר טומים אפילו עוף פורח אפילו הייתה ילדיה לבית דין מעוף פורח זה מספיק כדי בית דין לא זקוקים לעדות עדים בכדי לקבל את סמכותם לפסוק הן צריכים ידיעה בין אם הידיעה נעשית על ידי עדים בין אם בין אם הידיעה נעשית על ידי על ידי דבר אחר שהוא לא הוא לא הוא לא עדות כבילה אבל יש כאן ידיעה הודעת בעל דין הוםדנה כן ולכן גם עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות כי סוף סוף יש פה שני עדים שעידו הגמרא אומרת הודעה אחר הודעה הלוואה אחר הלוואה בדף ל אני לא צריך קץ של עדים אני צריך שני עדים גם אם הם לא ידעו א על אותה הלוואה בכלל זה גם כן יש לי ידיעה משני עדים אז מלא אומר הטומים מה סברת רבי יוסי אם היו היו שלושה עדים ואחד נמצא קרוב הוא פסול בסדר אז גם אם ניבלי שכל הכת נפסלה אוקיי כל הכת נפסלה שכוח אז מה עם כל הכת נפסלה אז אז אין לי פה אין לי פה עדות כבילה של כת אבל יש לי פה שני עדים השני עדים הללו הם שני עדים כשרים אז גם אם העדות שלהם לא כבילה בתורת עדות אבל יש כאן ידיעה של הדיינים שמח שני העדים אז הם יכולים לפסוק את הדין כך אומר הטומי זה הסיבה שלדעת רבי יוסי תתקיים עדות בשער. כך הוא גם מבאר את דברי התוספות במכות דו. כן. אין לו זמן להיכנס לזה. הופה. כן. אז זה זה שיטת ה זה שיטת האטומים. הטומים. אה אה עכשיו אז על סמך הדין הזה או עכשיו עכשיו עכשיו צריך צריך לברר ולחקור מה הדין בעדות קדושי במקרה הזה האם עדות קדוש אה היא גם כן מועילה בידיעה בעלמה או ששמה צריך דווקא עדות כת של עדות אז יש תראו במקור יז הגעת הרמה באבן העזר סימן מב סעיף ד כותב הרמה צריכים האדים לראות את הנתינה ממש לידה ולרשותה אבל אם לא ראו את הנתינה ממש לידה אב ששמעו שאמר את קדשי לבחב צפלוני ואחר כך יצא מתחת ידה אינן קידושין עד שיראו הנתינה ממש שתשובת הרשב סימן תשפ ואין הולכים בזה אחר עומדנות ווכחות כלומר שיטת הרשמה בתשובה לכאורה בקידושים צריך דווקא עדות של ראייה של נתינת טבעת קידושים ולא מועיל ומדינות והוכחות לא מספיק עדות ידיעה הבית שמואל שם עלר סעט יב מביא את המורדכי בפרק האומר שכותב לכאורה דברים שונים מהברשבה וככה הבינה הבית שמואל שיש מחלוקת ביניהם מורדכי כתב שאפילו לא ראו את הנתינה אין לבטל הקידושין אם ראו דבר המוכיח יכול להעיד כאילו ראו גוף המיסה וההוכחה שלו מאידה ביאה ידי קידושי ביאה שם הגמרא אומרת אה הגמרא אומרת בגיטן פא אין אין ידי איחוד אין אין ידי ביאה שדי בכך שהאידים היו עדים על הייחוד בכדי לומר שהיה שם כאילו עדות על הביאה אז ממילא רואים שגם בעידי קדושין מספיק מספיק עדות ידיעה גם אם אין עדות ראייה. והרשבא בתשובה כתב שדווקא בביאה את זה זה יוצא מן הכלל שבכך ובכך כל עדות הביאה ביסודה זה עדות של ידיעה כי אי אפשר לראות בקחול בשופרת וגם יש לומר יש בן אורד ואינו שורפה אבקידוש צריך לראות המיסה ממש וחותם בית שמואל בדבריו ואומר שבחושן המשפט בסוף סימן צדי שם כתב בשם הרמה כן היד רמה שדיני ממונות מתקיים בידיעה בלאוריה שמה לגבי סוגיית נכבל, חובל ונכבל. כן, במשנה בשבועות בדף מד בהמשך בשבועות מו עמוד ב כתוב שאם אדם נכנס, שני בני אדם נכנסו לתוך איזשהו מקום סגור ואחד יצא חבול כולו במקום כזה שאין סיכוי בעולם שהוא חבל בעצמו. אז מילא יש כאן ידיעה שיש כאן חובל ויש כאן נכבל. ואז החובל הנכבל יכול לטבוע את החובל ולהוציא ממנו ממון בלא שבועה. זה הדין שמופע בשולחן ערוך בסוף סימן צ בסעיף טז אז אומר הבית שמואי הנה כמו שכמו שבממונות מתקיימת עדות בידיעה ולא ורייה גם בקידושין מתקיים עדות בידיעה ולא ורייה אז הטומים בסעיף קטן יד אה השיג על השיג על הבית שמואל ואמר לא יש הבדל בממונות בממונות זה ק זה ידי בירור אז שמה ברור שאפשר כמו כמו שאמרנו אפשר לפסוק עדות הפסוק אפשר לפסוק דין עלספח ידיעתם של הדיינים גם אם לא הייתה עדות ראייה כי בסופו של דבר המטרה היא בירור של המציאות מה התרחשה אבל אין כאן החלת חלות אין כאן גזירת הכתוב של דבר דבר של החלת חלות חלות של קידושים והכלת חלוט של קידושי זה ידי קיום שמה גזירת הכתוב שצריך דווקא שני עדים וזה שונה מזה שונה מ מ מ מדיני ממונות ככה ככה ככה דוכה אטומים את דברי הבית שמואל האמת היא שזה באמת ענף גדול האם באמת גם בעידות של ממונות עידות ממונות באמת מתקיימת א גם להוציא ממון על צמך ידיעה ללא ללא עדותייה על צמך אנסדה האם באמת האם באמת אפשר להוציא ממון על ידי אננסדה אז זה זה מחלוקת גדולה בפוסקים. כן. א קיצור אולי נגיד בקצרה יש א קיצור יש מי שרוצה להסתכל יש בקובץ שיעורים בחלק ב סימן לח מסתפק בדבר הזה ומביא בזה מחלוקת בראשונים א יש יד רמה בסנר דין עמוד ב שכותב שכן מועיל ידות ידיעה בלא ראייה כמו בסיפור של במקור כ בגמרא בסניז ז עמוד ב רבי אחה אומר גמל האוכר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו בידוע שזה הרגו למרות שאין פה ראייה אבל אני אומר אם הוא יש שם גמל שמשתולל ויש שמה גמל שיש שם גמל הרוג בצידו אז מן הסתם הוא הרג אותו ובשול ברמבם בהלכות א בהלכות א סנהדרין בפרק כד ד' הלכה א' מובא בשולחן ערוך בסימן טו סעיף ה כותב יש לדיין לדון דיני ממנות על פי הדברים שדעתו נות להם שם אמת והדבר חזק בלבוש שהוא ככה מי שאין שם ראיה ראיה ברורה ואחר כך הוא כותב שרבו בתי דינים שלא אינם הגונים בעלי בינה זה הסכימו שלא יהיהפכו שבוע ב ראיה ברורה ולא יפגמו שטר א וכולי וכולי אז באמת יש מחלוקת בזה א הנתיבות בסימן טו ו בסעיף קטן ב כותב שרק להפוך שבואה רק להפוך שבואה כלומר אם טוב אם למשל יש איזשהיא אומדנה שהנשבע חשוד על השבועה אז על פי האומדנה אפשר להפוך שבועה על שכנגדו או להרע כוחו של שטר אבל לא להוציא ממון כן אבל יש הרבה שחלקו על זה יש הרב שח כותב בהלכות אישות בפרק יג אח כט החידושי הרי קיצור יש הרבה פוסקים ש אני לא רוצה להיכנס אבל מה מה ש מה שרוצה לומר שלטומים גם אם ברור לטומים שעדות של ממונות ניתן לפסוק אותה על סמך עוף פורח כן על סמך ידיעה בלבד שאנן סדה ללא שום עדים עדים שראו את המיסה גם וזו דעתו הוא מסכים לכך הוא מסכים לכך כשיטות שהזכרנו אה היה דרמה שהזכרנו ואולי גם הפשט ברמב"ם ככה מסתבר אבל לדעתו יש חילוק בין דיני ממונות לבין קידושין בקידושין לא ניתן לפסוק על פי הנסה זה גזרת הכתוב ידי קיום צריך שהוא דווקא עדיים ממש כן אז לכאורה יש כאן הערה על החתם סופר החתם סופר רוצה לקיים את הקידושין על סמך אלה שלא ראו את הנתינה לא ראו את הניתינה רק הבינו שבתוך הסיפור יש שמה מן הסתם ענסד שעסוקים שמה בקידושנה אבל הם לא ראו אז איך בכל זאת אפשר להשב את דברי חתם סופר כי באמת הקצות החושן בסימן צדי סעיף קטן ז כותב א דוחה או מאיר על דברי האטומים שיש ראיה מפורשת לכאורה מדברי הרב בפרק המגרש בדף מח עמוד מדפי הריב שגם לעדות קיום אפשר להסתפק באנסדה ומה ההוכחה תראו את הרן במקור א א וואי נמצא פה או במקור יט מקור יט הרן שמה א עוסק בשיטת רב ליעזר שיטת רב ליזר בנושא של א בדין האם ידי מסירה קרטה בגט או ידי חתימה קרטה בגיטים בדף ג ובדף פו עמוד ב אז הרן למד פשט ב ב בשיטת רבי ליזר שרב ליזר סביר עלי שדי מסירה בלחוד קרתא רק ידי מסירה קרטה ולא ידי חתימה קרטה רק ידי מסירה קרטה כלומר רק עדים שהיו בזמן מסירת הגט הם אלה שקרטים את את הגט ולא עדי החתימה שלא ראו את מס הגרושים א מכך שלא נאמר שכ והיינו דמינה בכל דוכת דרביזר סביר לדידי מסירה כרתה ולא אמרינן אף די מסירה כרת אז משהו שרקד מסירה כרת עכשיו אבל אומר הרן מי הוא מי דמודה רב לזר דידי חתימה מהנה היינו משום דסביר שהמסירה קורטת כל שיש בשעת העדים ואחר כך הוא גם כן ממשיך ומעתה מה שמודה רביז שגטר חתום בעדים קורט אף על פי שלא נתן בידי מסירה כמו שמוכחות כל התן לרעיות שכתבתי למעלה לא מישהו נסביר עלי שידי חתימה קרתי אלא שהמסירה קורטת מכיוון שיש ידים על עיקר הדבר דבלו ידי חתימה כידי מסירה שהרי הגט יוצא מתחת ידיו בידים הללו וידוע שהבעל מסרה לה ונמצאו כאילו אינעצמם מעידים על המסירה כלומר אומר הרן גם לשיטת רב לזר שרק ידי מסירה קרטה ולא ידי חתימה אבל גם גט שניתן בינו לבינה חתום בידי חתימה הוא גם כן מועיל מצד שיש כאן עדות על המסירה מה היא העדות על המסירה אננסדה הרי איך הגט עכשיו יוצא מתחת ידה אזרגט חתום אם הוא חתום בידי חתימה על קורח שהוא יצא מידיו של הבעל שנכתב בדעת המתח בדעת דעת המצווה אז הוא נכתב בדעת בעל השטר בעל המצווה הוא חתם שם את השטר אז איך זה הגיע לידה זיוף לא היה פה מדאורייתא לא חשינה לזיופה נפל נפל הגט מידיו של הבעל ומצאה את זה האישה זה לא סביר אז יש כאן הנסה הזה שהייתה כאן מסירה אז על ידי דרך חתימה אנחנו יודעים שהייתה מסירה זה נקרא אנסדה אומר הקצות הנה יש כאן הוכחה שגם ידיעה בלא ראייה גם הנסה מועיל גם כן בידי קיום של קדושים או זה או גרוש. אז ממילא אפשר ליישב שככה החתם סופר סובר. החתם סופר הלך בכיוון של העקצות שגם הנסדה מועיל מועיל בידי קדוש. אוקיי? אבל הבעיה מה ש הבעיה השנייה, ההערה השנייה לחתם סופר היא באמת ה העניין הזה שאיך יכול להיות הרי בסופו של דבר הוא יחד את דין פסולים הוא כבר היחד את דין פסולים כן אומר החתן הסופר לו כל כמיני דמסדר קידושין א לפסול את ה לפסול את הקידושין של ה של החתן כן כן אז זה ראיתי גם בשוט מלחת אשר שגם כן כותב זה זה כבר כמה רחוקים הדברים מאוד ככה הוא אומר כמה רחוקים הדברים מאוד כי החתן סופר אומר שהם סדר קידושין לו כל כמינה לפסול את לפסול את הקידושין של החתן אבל הוא אומר אבל המסדר קידושין פעל בשליחותו של החתן הרי ברור שרק החתן יכול לייחד ככה ברור מעבר לכל ספק שרק החתן יכול לייחד את דין כן, רק החתן יכול לאחד. אז ממילא המסדר קידושן פעל בשליחותו של החתן. אז ממילא אז איך יכול להיות שגם אחר שהיה איחוד קידוש? האמת היא ש האמת היא שיש ראיה ברורה משוט מערי ו נגד החתם סופר. המארי ו נמצא במקור א כב. תראו ששאלת על דבר קידושין שיחדו שני עדים והעדים היו פסולים בין ראובן עם נשוי בת שמעון נראה כיוון שיחדו עדים אלו והם פסולים פשיטה דקידושין לא הבו קידושין אף אגב שהקידושין עשו בפני המון העם והיו שם הרבה עדים והיא קלמי אמר תתקיים עד בשער כדית באושר פרק יש נוחנים פרק דרך אגבניות די זה גם ראיה ל לאבני מלוואה שנעתם שלא יחדו עדים פסולים אבל כיוון שיחדו עדים פסולים יתה כבתם שהעדים שיחדו יהיו עדים ולא עשו לא אחרים אז באמת האמת היא שבאמת זה אף לבפלה על החתן סופר מה הסברה להגיד אז ככה אפשר להגיד אפשר לומר חשבתי להגיד בטרטה א' לפי הסברה של האור גדול של רבי ירוחם לפרלמן משמע שיחודדי מועיל מצד שעל ידי חודדים יש להניח שהפסולים כבר לא התכוונו להעיד נכון זה האור גדול והשך בסע קטן יז לפי הסברה הזו לניו דעתי של האור גדול והשח נראה שייחוד העדים לא חייב להיות דווקא על ידי החתן בעצמו גם אם החתן בעצמו לא מייחד עדים הרי מה זה משנה ברגע שהמסדר קידושי לצורך ניחד שני עדים אז ההנחה היא שרק אותם עדים יתכבנו לעיד ולא השער אז אני לא רואה כל כך סיבה למה ש למה שהמנחת אשר כותב באופן חד משמעי שרק החתן יכול את דין א אני לא נדע זה לא כל כך ברור לי הדבר הזה אדרבה וככה וכאן אני אומר דבר נוסף גם אם נגיד שהמסדר קידוש המסדר קידוש בוודאי פועל מכוח השליחותו של ה של החתן אבל אפשר להגיד אני אומר בכיוון של האבני מילוים החתן לא אמר למסדר קידושי מה לעשות הוא אמר לו תשמע הוא עם הארץ לא יודע מה הוא בא לסדר קידושין אומר לו אתה תדאג שיהיה פה קידושין זה מה שהוא אמר לו אני לא יודע עכשיו אתה תדאג שמפה מהעסק הזה יהיו קידושים זה מה ש זה מה שההוראה שהוא קיבל אז סדרך קידושין לצורך העניין הלך והיחד שני עדים אחד נמצא פסול אז אומר לך אתה מסופר לאף כל כמינה לתיקון שדרתיך ולא ליבוטה אני לא לא מניתי אותך בשביל שתייחד לידים סולים אז בוודאי העננסד של האבני מילויים עדיין תקף לגבי החתן הזה אם אם המסדר קידושין היה אומר במפורש לא מסדר החתן היה אומר במפורש לשני עדים אתם אתם אדיי אז הייתי אומר באמת אה שהשאלה באמת קשה אחרי שהוא יחד עדים אז לכאורה זה העדים ולא אחרים אבל אפשר להסביר וזה אני חושב פשט הציור שם בתשובה של החתם סופר לא מדובר שהחתן אמר להדים אתם אדיי ממש מי שיקרא את התשובה זה לא מה שמדובר שמה מדובר שם סדר קידוש העדים בוודאי שעשה עשה את זה בשליחותו של החתן אבל החתן בפשטות זה מה שהחתן אומר החתן אומר למסדר קידושין אני סומך עליך אתה תצא מפה תוציא לי מפה קידושין כשרים אז ממינה אם אם מתברר שאחד מהדים פסולים אז אומר החתן סופר בוודאי שכוונתו של החתן הייתה שאם קידושין אז אם זה לא יכול להיות על ידי העדים שיוחדו על ידי המסדר קידושן אז זה ידיע על ידי הנסה של כל השער הנוכחים במקום בסדר כך כך נראה לנו דתי ל רבנו החתם סופרת מצווה מצווה להסביר אותו מה זה אי אפשר להגיד דבריו רחוקים רבנו אה דרך אגב כל זה הוא כותב ככה יש תשובות שהוא כותב ככה מהזיכרון אז זה זה אני חושב עכשיו אני רוצה לחזור ונסיים יותר עכשיו אני רוצה לחזור ונסות להבין מה המחלוקת בין הרית מתווה לבין התוספות והראש. מה המחלוקת ביניהם למיז? הריתווה אומר שבידי קיום אז א בקידושין אז אז כבר בשעתז אז ודאי שיש כאן בעיה שנמצא קרוב ופסול גם אם הם לא באים להעיד לבית דין כי עכשיו זה ידי קיום עכשיו מתקיימת העדות אז עכשיו יש להם שם של עדים לעומת זאת התוספות והראש אומרים לא גם בידי קדושין עד שהם לא באים בפועל ומדים אז זה לא זה לא נקרא אז זה לא נקרא אז הם פה את הדין שנמצא קרוב הפסול מהמחלוק מה שורש המחלוקת אז יש שער יושר ושער ז פרק ד' שכותב שהם נחלקו ביסוד של ההגדרה של ידית קיום מה זה ידי קיום מה המושג ידי קיום שגזרת הכתוב שאין אישה מתקדשת לפני שניים מה מה מה התחדש כאן במושג עד קיום אז המחלוקת שלדעת הריתו התחדש כאן שבתורת העדות שלהם היא עדות ראייה, היא לא עדות אגדה. הם בעצם כל המושג של עדות קיום עדות ראייה. היא לא עד שבאה בתורה להגיד משהו. זה גזרה התורה שהקדושין חייבים להיות בנוכחות שני עדים דים גזרה השבת שזה דבר דבר ממון. אז ממילא כל ההלכות שנאמרו ביחס לעדות הגדה בעלמה בעדות בירור. אז יש הלכות שנאמרו בעדות האגדה בבית דין. כל ההלכות האלה כשמדובר על ידי קיום חייב מתקיימים כבר בשלב הראייה. כל הפסולים שנאמרו בשעת האגדה יאמרו בשעת הראייה כשמדובר בעדות קיום. ולכן כיוון שיש תורת פסול שנמצאת קרוב פסול בעדות בירור בתרת בעניין שצריך אגדה בבית דין בכדי שה פסול יחול הרי שבעדות קיום הפסול הזה מתקיים כבר משעת הראייה כאילו היה כאן אגדה בבית דין זה עדות ראייה שיש לה יש לה דין כמו הגדה בבית דין. דרך אגב זה ככה הזכר יצחק בסימן יחנף ד רוצה ליישב את את דברי הרמבם בהלכות גירושין בפרק ו הלכה ט. כותב הרמב"ם שהאישה שעשה שליח שליח בעדים ואמרה לו תולי גיטי ויהיה בידך. כן? אז הרי זה שליח לקבלה. היא אומרת שאתה תהיה שליח לקבלה. ברגע שאתה תקבל אז אני כבר אהיה מגורשת. אז אומר הרמב"ם שקטנה לא יכולה לעשות שליח לקבלה. למה? כי שליח לקבלה צריך עדים ואין מידים על הקטן שאינו באת אינו בן דעת גמורה. בגלל שלא מעידים על הקטן. זה הלכה בגמרא בבקמה קיב שלא מקבלים עדות שלא בפני בעל דין לכן לא מקבלים עדות על קטן. שולחן ערוך בסימן כח סעיף יט. אין מקבלים עדות על הקטן. לכאורה זה דבר מוזר. יש כאן לכאורה בעיה טכנית שלא ניתן להעיד בבית דין אלא בנוכחות הבעל דין והרי קטן כמן דליטה אז זה בעיה באגדה זה לא בעיה בעדוד אז מה למה שלא יוכלו עדים לעשות שליח קבלה עבור קטנה אז נכון שעכשיו הם לא יכולים להעיד בפניה אבל הם יעידו אחר כך שהיא תגדיל מה הבעיה הרי זה רק עניין טכ כני לכאורה יש דין בהגדה בבית דין שצריכה להיות בפני הבעל דין אז לכן עדים לא יכולים להעיד על קטנה בסדר אז מה הבעיה שיעידו שיראו עכשיו את המינוי של שליח הקבלה ויעידו רק אחר כך שתהיה גדולה מה הבעיה אומר הזכר יצחק באמת הרייבד לא הצליח להבין מה הרמב"ם אומר אומר אני לא מבין אין זה הטע זה הטעם אין לו טעם ולא ריח אלא יש כאן בעיה אחרת. בעיה במינו במינוי השליחות. יש במינוי של השליחות יש בעיה. כי מה אתם לדעתכם? שלכם לדעתכם. צריכים להיות בני דעת. הבעיה היא במינוס של השליחות. לא בעיה טכנית שצריך להגיד בפני בעל דין ופה הם לא יכולים להגיד. אז שלא יגידו עכשיו, שיגידו אחר כך. אומר הזכר יצחק, לא מינוי. שליחות של קבלה זה עדות קיום. זה ידות קיום בשעת הקבלה היא ממנה פה שליח שיהיה שעל ידו היא תתגרש אז כיוון שזה עידוד קיום כיוון שזה עידוד קיום אז כל ההלכות שנאמרו בשעת האגדה בבית דין חלו חידות קיום חלים כבר מיד בשעת ה בשעת הראייה בשעת שתקיעו. כלומר, כשהם מעידים על כשהעדים הללו מעידים על מינוי שלחות הקבלה, הם כאילו עכשיו מעידים בבית דין על הקטן והם לא יכולים לעשות את זה כי יש פסול בהגדת העידות. כל פסולי אגדת העדות שנאמרו בעלמה חלים תכף ומיד בשעת הראייה כשדובר בעידות קיום. אז לכן דין פסול נמצא כפסול חל מיד בשעת הראייה של הקידושין. לכן אומר הרטווה, אין שום מנוס אלא לייחד עדים כשרים בקידושין. בלי איחוד עדים לא יעזור שפשוט הם לא יבואו לבית דין להעיד. לא, זה לא יעזור משום שכל הלכות הגדת העדות בבית דין חלים כבר מיד משת הראייה. ככה מבאר רב שימן בדעתו של הרטווה אה בקידושין. מה סובר? מה סוברים תוספות והראש? התוספות הראש סוברים שעדי קיום זה לא איזשהו משהו גזירת הכתוב. כן? זה לא איזשהו משהו שב זה לא תורת עדות ראייה זה תורת עד גדה. התורה אומר זה הגמרא בקידושים סמכי אומרת למה צריך ידי קיום משום שלמה לא מספיק הודעת בעל דין שהצדדים לא אומרת שח להכרינה זה הגמרא במקור במקור א כג בגלל שהוא חייב להכרינה הודעת בהדין מועילה בממון כיוון שהוא חייב לעצמו הוא לא חייב להכרינה אבל בידות קדושין אם יבוא החתם והקלה יגידו אנחנו מודדים שהיה קדושים. אז הרי אם עכשיו מישהו יבוא וינעף עם האישה אז אז אז אז אם נרצה להוציא אותו להורג הוא יגיד רגע מי אמר ההודעה של מי אמר שאתם שאתם זוג ב מי אמר שאתם נשואים אה היא אמרה היא אין היא לא נאמנת לחוב לאחר אז כיוון שלכלפי עלמה הם לא הם לא נאמנים לומר שהם נשואים אז אומר הפני יהושע הובא בנתיבות סימן לו סע קטן י אין קדושין החצאין אם הם לא אם לא מקודשת כלפי עלמה גם לא מקודשת כלפי עצ אין פה קדושים בכלל אז בעצם קדושים יכולים לחול אך ורק על ידי עדי ראייה שיוכלו להעיד ולפרסם הדבר לכשיה צורך בבית דין אם אדם מקדש אישה בעצה בלי עדים אז הקדושין הללו אין להם שום תוקף משום שאין אפשרות להוכיח אותם אין אפשרות דוכיח אותם כי זה חייב להכרינה אז עד קדושין כיוון שביסודן קידושין זה חייב להכרינה אומר הפני יהושע בנתיבות שמה ש קידושין יכולים לחול אך ורק על ידי עידי עדים על ידי ראייה עידי ראייה שמעדים בתורת עדות רגילה עדות שלכשיה צורך יוכלו לברר את הדבר בבית דין זה הכוונה ד זה נקרא ידי קיום זה לא אז אין פה אין פה תורת אגדה בעדות שלהם אין תורת אגדה בראייה שלהם הגדה תהיה רק בבית דין עכשיו יש תורת ראייה גרידה אלא זה החידוש בכדי שיכו לו הקידושין צריך שיהיו ידי ראייה על מיצ הקידושין שיוכל הדבר ש בגילוי מילטה יוכל הדבר להתברר אחר כך בבית דין אם היה תנאי זה חלו הקדוש. אוקיי? אז לפי זה מובן היטב שעדיין גם בעידי קדושין, בידי קיום לא נקרא עד עד שהוא לא מעיד. כלומר יש כאן יש כאן יש כאן שלב אגדה. אז כל הפסול של קרוב ופסול נאמר לבי שיטת התוספות והראש רק בשלב האגדה. ולכן אין אין אין בעיה בנוכחותם של הקרובים הפסולים. ככה מבאר רבי שמעון. אבל הייתי רוצה להציע אולי עוד הצעה סליחה אפשר לומר שגם הרטבה בעצמו הוא לא יכול להסכים לדבר הזה שעדות קיום זה עדות ראייה זה לא עידות אגדה זה לא זה לא שעכשיו הם נחשבים כאילו הם מגידים בפני מעידים בפני בית דין לא הם רואים הם רואים אבל אה אה כן הם רואים ובראייה שלהם כיוון שהדבר עשוי להתגלות ולצאת החוצה אז די בכך בדי להכיל את הקידושין אז מה המחלוקת בין התוסות והראש הריצה אפשר להגיד את המחלוקת האחרת באמת צריך לחקור בשאלה של טרת בעינין ב בקרוב בסולס טרת בעינה צריך גם ראייה וגם אגדה כן מה מה הסברה בזה למה צריך טרטה אז אפשר להגיד טרטה בעניין שרק מי שעושה את שני הדברים, גם ראייה וגם עדות בפועל אז אז הוא מקבל חלות של עד. כלומר חלות של עד לא נחשבת אלא אם כן הייתה פה גם ראייה וגם אגדה. וככה באמת נראה פשט דברי הלבוש במקור כז שתמדמסתברו נראה לידה עיקר קרד דעדות הטרוו השת עדות ושיה כתיב והוא עד או ראה היינו בשעת העדות וראה אלו בשת הרייה ועלי הוא כפי שני בידים מק זה פשט אחד שצריך את שני הדברים בכדי להכיל שם של עד אז אז בכדי שיחול הדין שקרוב ופסול שפוסל את כל הכת הוא צריך שיצטרף גם בשנת הראייה וגם גם יבוא ויעיד בבית דין בפועל. זה פשט אחד. צריך טרביות אבל יש אפשר אולי שתי אפשרויות נוספות. אפשר להגיד לא שבעצם שבעצם עיקר הפסול הוא בשעת הראייה. בגלל שהם באו להעיד ביחד ולראות ביחד בכוונה להעיד כבר חל כבר חל א כבר כבר אז עיקר הפסול נאמר נאמר נאמר כבר בשתייה. רק תנאי בפסול הוא שיבואו להעיד בבדין כדי שיקימו יקבלו שם של מקיימי דבר. הרי בסופו של דבר הפסול נאמר אך ורק במקיימי דבר. במקיימי דבר הכתוב מדבר. אז איך הם יקבלו שם של מקיימי דבר? רק הם העידו בפועל. אבל איך שהעידו בפועל זה רק תנאי. עיקר הפסול הוא בכך שהם הצטרפו בשעת הראייה. בכוונה להעיד שמה עיקר הפסול בצירוב שלהם בשעת הראייה שם עיקר הפסול רק עדיין לא יכול לחול הפסול אם לא יתקיים תנאי שם קיבלו שם שנקרא מקיימי דבר של העידים אז הם צריכים לבוא להעיד בפועל בבית דין אפשר פשט שלישי שעיקר הפסול הוא בשעת האגדה כשהם מגידים בבית דין אז עיקר הפסול אז זה שת מה כבפטי של העת שלהם שם הם נשרבים עדים שמה הם העידו יחד עם הפסולים אז הם פצלו אותם אבל למה צריך את הצירוף בשעת השת הרייה זה אך ורק בשעת הרייה נוצרה כת הציוף של הכת הוא בשעת הרייה כלומר בשעת האגדה חל הפסול על מה חל הפסול על מה שנצטרפו בשעת הרייה כל מי שהיה חבר בשעת הרייה השתראייה יוצרת את הצירוף ושעת האגדה זה הפסול אוקיי שלוש אפשורות או ששניהם ביחד מכילים שם של עד, או שעיקר הפסול זה בשעת הראייה והאגדה זה רק תנאי ומקיימי דבר, או שעיקר הפסול זה בשעת האגדה ובשעת הראייה זה רק יוצר את הכת כן מסתבר עכשיו הנתיבות בסימן לו סעיף קטן א' כותב כמו האופציה השלישית עיקר הפסו זה באגדה וכל ה אפשר לומר אולי שבזה נחלקו הרתווה והתוסות והראש הריבה סובר שעיקר הפסול זה בשעת הראייה זה עיקר הפסול אלא מה צריך תנאי של מקיימי דבר שיבואו להעיד בבית דין אז פה אומר הריתווה כיוון שמדובר פה על עדות קיום עדות קיום שבפועל היא לא היא לא צריכים לבוא להיד בוודין בפועל בכדי שיתקיימו הקידושין אז לכן בקידושין התנאי הזה לא קיים יש להם שם של מקיימי דבר כבר בשעת בשעת הרייה ולכן יש שיכול להיות כאן פסול של קרוב ופסול כבר בשעת הרייה לכן צריך ריחות דדים אבל התוספות והראש סברו התוספות והראש סברו אה לא כך סברו שהפוך שעת האגדה היא שעת הפסול ושת הראייה היא אך ורק קביעת הצירוף של הכת אז לכן כל זמן שלא באו להיד בפועל בבית דין לא חל הפסול לכן לא צריך לאחד דין בסדר אולי זה פשט חדש עכשיו בריתו עוד פעם הרטבה סובר שעיקר הפסול זה בשעת הראייה שהם הצטרפו בראייה יחד עם הפסול אלא צריך תנאי שיקרו שם מקיימי דבר מתי התנאי הזה חל כשמעדים בפועל אומר הריתה כל זה בעידוד בירור צריכים להיד אבל בעידות קיום כיוון שהם לא הם לא צריכים להעיד בפועל כדי לקיים את הקדושין אז הם הם הם מקבלים שם של מקיימי דבר כבר בשעת הראייה ולכן צריך לרחדדים אחרת יש כאן צול אבל התוספות זה הראש סוברים שהעיקר הפסול זה רק באגדה והשת הראייה זה רק יוצר את הצירוף של הכת אז בלי אגדה בפועל אין אין פה פסול של קרוב הפסול כן יש פה עוד הרבה מה להעריך נסיים נחזור למה שפתחנו בסדר מה שפתחנו אז מה המחלוקת בין האחרונים בעדוד קדושין בדעת התוספות דבר שטרט בינה אז מה המחלוקת האם הקידושין בטלים למפריע או ש או שהם לא בטלים למפר המחלוקת בין הבית שמואל לתשובת אמר שדם והבית יוסף אפשר להניות דעתי להגיד שבזה הם נחלקו לדעת התוסות דראש דתרת בעניין ראייה ואגדה מה מה איך להסביר את הצורך בשני אלה האם האם יש כאן כמו שאמרנו מה איפה עיקר הפסול? האם עיקר הפסול הוא בשעת הרייה או שעיקר הפסול הוא בשעת הגדה? אז אפשר להגיד לומר שהבית שמואל שבא שעיקר הפסול הוא בשעת האגדה וכל מה שיש צורך בהצטר בכוונה בשעת הראייה ורק כדי לגבש אותם כקת לצרף אותם ככת רק מי שראה והתכוון להעיד בשת הראייה הוא מצטרף ככת אבל שעת האגדה היא הקפידה של התורה על פי שניים מדים שעת האגדה היא הפוסלת לכן אומר הבית שמואל קידושין שנעשו בפני שני עדים כשרים ועוד פסול היה שמה לא משנה היה שמה גם פסול אוקיי אבל הרי באותה שעה של הראייה עדיין לא חל הפסול זה היה עדות בפני היה שמה עדות בפני עדים קשרים שבפוטנציאל הם יכולים לבוא ולהעיד בבית דין באופן כשר אם אם הפסול לא היה לא היה מצטרף לומר בפועל בשעת האגדה אז תיאורטית הקידושין הללו יכולים להתברר בוודין אז יש כאן את התנאי של ידי בירו עדות קיום שעדות קיום לפי שיטת התוסות והראש זה עדות ראייה שיכולה להתברר בוודים בצורה כשרה האם עדות שנעשית בפני עדים קשרים וגם עדים פסולים היא עדות שיכולה להתברר בבית דין כן בודאי שהיא יכולה להתברר לבית דין אם אם הפסול לא יצטרף לקת בשעת האגדה הוא בכלל לא יגיד לא יעיד בכלל. אז יהיה פה עדוד של הקשרים, הכל יהיה בסדר. אז בשעת הקידושין, הקידושין הללו היו יכולים להתברר כעדות כקידושים כשרים. אז ככה האישה הזו מקודשת רק ועכשיו אם באו בפועל ועידו הפסולים אז מאותו רגע אכל הפסול. אבל הפסול לא למפריע משת הראייה. עיקר הפסול משת האגדה. אז אז זה נחשב כאילו העדים מתו, העדים הלכו למדינת הים. אבל מה סובר המרשדם בבית יוסף? הם סוברים שעיקר הפסול זה בראייה. אלא יש דין של מקיימי דבר שרק אם חל זה תנאי בתור התנאי בכדי ש בכדי שיכול הפסול בשעת הראייה צריך שבסופו של דבר צריך שב בסופו דבר יתקיים התנאי של מקיימי דבר. אז אומרים הבית יוסף אמר שדם טוב אם הם העידו בפועל בבית דין אז הם קיימו את התנאי יש להם שם של מקיימי דבר הם באו להעיד בפועל כיוון שבאו להעיד בפועל אז חל הפסול למפריע משום שעיקר הפסול הוא בשעת הראייה אז חל הפסול למפריע משט הראייה והגל ימיתה שבשעת הראייה אז הם נפסלו כבר אז הקידושין לא היו בפני בכלל בפני לא ה לא היו עדים עד כשרים בשעת הקידושים כי העדות שלהם בפועל בבית הדין היא רק תנאי בחלות את הפסול שיש בשעת הראייה. אז כיוון שבישת הרייה היה שם את הפסול אז ו בסוף הש הוא העיד בפועל בבית הדין ונכלל בשם מקיימי דבר אז ממילא העדות קידוש נמסלים למפריע ‏Ja.