שיעור כללי | בדין העוסק במצוה פטור מן המצוה ובגדר מצות ת"ת בתשעה באב | רה"י הרב גבריאל סרף

[מוזיקה] חיפשתי איזשהו נושא שיוכל להיות קשור גם למסכת סוכה שלמדנו בזמן קיץ וגם לימים האלה ימי בן המצרים תשעה באב אז חשבתי לעסוק בדן סלי עוסק במצווה פטו מ המצה ולקשור את זה ל הדיון המעניין בגדר של מצוות תלמוד תורה בתשעה באב אולי דווקא אפתח מהנקודה הזו של מצוה תלמוד תורה בתשעה באב יש ויכוח בין האחרונים גם ביחס למצוה תלמוד תורה בתשעה באב וגם ביחס למצוות תלמוד תורה של אבל א בימי השבעה מי שרוצה להתבונן יש בספר חזון עובדיה של הרב עובדיה יוס זצל בקרח שלו לכות תעניות בעמוד שיג אז הוא מביא דעות בזה נגיד ביחס לאבלות אז הוא מביא ספר שנקרא שבט יהודה רבי יהודה איש ספר שנכתב על סדר השולחן ערוך א א אז שמה הוא כותב ביורה דעה בסימן שפד בתחילתו בסעיף א' שמה שנאמר בגמרא מסכת מועד קטן כא שאבל אסור ללמוד בדברים בדברים שאינם רעים בדברים הרעים יש ויכוח בין הראשונים אבל נפסק להלכה שהוא לומד בדברים הרעים אז זה לא הפשט שהוא מחוייב ללמוד בדברים הרעים אלא שיש לו רשות הוא יכול אם הוא רוצה הוא יכול ללמוד בדברים ה לא מחוייב משמע בפשוטו שאבל א לא חייב במצווה תלמוד תורה הוא רשאי ללמוד בדברים הרעים בימי אבלותו וככה גם הוא מביא עוד ספר שנקרא מסגרת השולחן זה לא מסגרת השולחן של הרב גנסבריי צ זה אחר זה חכם ספרדי קסטלנובו רבי מאיר חיים עזריה קסנו בו שגם כן זה ערוך לפי סדר השולחן ערוך אז הוא כותב שמה בש פד יורה דעה הוא מביא דברי השבט יהודה ומסכים איתו וביחס לתשעה באב לימוד תורה בתשעה באב אז שם הוא מביא את דברי הערך השולחן רבי יצחק תיב באור החיים סימן תקנד סעיף א' שמה מובת ההלכה שמופיעה בגמרא בתענית בדף ל שבאמת ביום תשעה באב אסור ללמוד בדברים המשמחים ואך ורק בדברים הרעים ניתן ללמוד גם שמה כותב הרך השולחן שזה לא זה לא חיוב אלא זה רשות משמע שאין מצוות אין חיוב תלמוד תורה בתשעה באב ז הוא מביא שמה כמה וכמה אחרונים שלא הסכימו לכך גם ביחס לאבלות אה מביא שם חכם צבי בסימן ק וגם ביחס לתשעה באב הרוך לנר בסוכה כפ עמוד ב ומביא שם זד חמד ועוד כמה ספרים שכתבו שגם בתשעה באב יש מ יש חיוב מצוה תלמוד תורה ויש חיוב ללמוד במקומות הרעים זה לא רשות זה חיוב ללמוד במקומות הרעים אז זה הדעות ה א שנאמרו ביחס אין ביחס לאבלות ואין ביחס ל א תשעה באב חיוב תלמוד תורה בתשעה אז אני הייתי רוצה להציע לאור מה שנאמר בעזרת השם היום להציע איזה הבנה קצת חדשנית הייתי אומר בגדר של מצוות תלמוד תורה בתשעה באב וממילא גם באבל אז אני רוצה לפתוח בסוגיה של עוסק במצווה פטו מן מצווה סוגיה רחבה ננסה לעמוד לנסות לדון לנסת ולתת בכמה עקרונות בהלכה הזו אז המקור של ההלכה מופיע בגמרא אצלנו בסוכה בדף כה שלוכי מצווה פטורים מן הסוכה ובגמרא מנני מילי דתנו רבנן בשבטך בביתך פרט לה עוסק במצווה ובלכתך ודרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את לה פטו המנ חייו שואלת הגמרא מה העם משמע מרב הונה כדרך בלכתך בדרך כדרך מה דרך זה עיסוק של רשות אף כל רשות לפוק הי כן פוק הי שוא עוסק במצווה הסיק א וגמרא מוסיפה לדק ש בשבטך בלכתך בלכת דדוד מחייבת בלכת דמצוה פטירת ו ומוסיפה הגמרא ואומרת שגם חתן הרי כ חתן גם פטור מקריאת שמע א כן אז אומרת הגמרא למה חתן פטור אז אומרת הגמרא אך טרי תרדה ד מצווה בגלל שהוא טרות בתרד דמצוה לכן הוא פטור מקראת שמע כן אז מבואר ברשי תראו ב במקור ב שצריך ר תרי קרי בשבטך בבתך ובלכתך בדרך די וכתיב חד אז כיוון ד חתן לו בהד יכתיב בקרא לא כתוב במפורש חתן אז אומינה שהדבר הפחות מחודש הוא שמי שטורח ועושה מלכת מצווה בידיים עוסק בידיו בגופו בקיום מצווה ברגליו מהלך למצווה אז יש לו פטור עוסק במצווה פטור מן המצווה אבל חתן שהוא יושב ובטל ואינו עוסק לא עוסק בידיים אלא יש כאן טרדת המחשבה טריד במחשבת בהילה אז הייתי חושב שזה חידוש יותר גדול אז לא פתר הכתוב אז לכן כתוב בלכתך בדרך קח מקרא יתרא שמונ דפטור מקריאת שמע דטריד ממחשבת בעילה אז לא רק לא רק אם הוא עוסק במלאכה בידיים בגופו ברגליו אלא גם בתרד של מחשבה ובאמת דנו פה הראשונים ונמו באזה כמה וכמה שיטות מה מידת הפטור מה היקף הפטור של עוסק במצווה פטור מן המצווה ומה גדרו של הפטור הזה אז הדבר הכי פשוט הוא שמי ש עוסק במצווה באופן כזה שהוא לא יכול לקיים את המצווה השנייה וגם את המצווה הראשונה יחדיו אז זה המקרה הקלאסי הכי פשוט שעליו בוודאי נאמר הדין עוסק במצווה פטור מן המצווה משום שהוא לא יכול לקיים את שניהם כן ו למה הוא לא יכול לקיים את שניהם נגיד הוא עוסק בידיו או בגופו ברגליו ותוך כדי הפעולה שהוא מבצע אז הוא גל יכול לקיים שני דברים בת ובעונה אחת אז זה ברור שבחי גבנה זה פשוט שהדין ודאי נאמר על זה שעוסק במצווה פטור ממה המצווה אלא כאן רשי מוסיף ביחס לדין שמופיע אצלנו בסוכה כה עוד חידוש שצריך לעמוד עליו תראו במקור ג שתוספות מתייחסים לדברי רשי שלוכי מצווה הולכי בדבר מצווה כגון ללמוד תורה או להקביל פני רבו ולפדות שבוהים מן הסוכה ואפילו בשעת חניתן כך פירש בקונטרס וכן משמ בגמרא כן בגמרא משמע שמדובר כאן שהם לא הולכים אלא ביום כן כי אם היו אוכלים גם ביום גם בלילה אז אפילו לדבר רשות מפטירה וגם הסיפור שמובא בגמרא שם בדף כו עובדה דרב חסדה ורבא ברבונה דגנו הרקת דסור לנו על שפת הנהר ולא נכנסו לישון בסוכה משמע גם כן שגם בשעת חנייתם שהם לא עסוקים בפועל במצווה עדייין יש כאן את הדין של עוסק במצווה פטור מן המצווה כמובן התימה הגדולה וזה תוספות ת מאים איך יכול להיות אם יכולים לקיים שניהם אמי פטורים דעתו אדם שיש לו ציצית בבגדו תפילין בראשו מ מפטר בכך משאר מצוות ומביא ראיה הגמרא בנדרים בדף לג ש מודר הנאה ד מחזיר לו עבודתו אף על פי שמה לפרוטה דרב יוסף יש מושג של פרוטה דרב יוסף שאם אני אבקש סדקה באותה שעה שאני עוסק במצווה מחזיר עבדה אז אני פטור מלתת לו אז הגמרא אומרת שפוטה דרבי יוסף זה לא שכיחה זה מציאות לא שכיחה ולכן מודר הנאה מותר להחזיר עבודתו של מי שמוד ממנו אז שואל התוספות היא כל זמן שעבדה בביתו מפטר מלמי בריבת לעני אם כן שכיחי אם נאמר ש אה גם בשעת חניה גם בשעה שאדם לא עוסק בפועל במצווה אלא אלא הוא הוא במצב במצב פסיבי במצב של מנוחה גם בחי גבנה יש דין של עוסק במצווה פטור מן המצווה אז למה הגמרא אומרת שפוטה דרב יוסף זה לא שכיח בוודאי שזה שכיח אם כן שכיחה היא לאורך זמן כזה עד שמחזירים את העבדה ודאי שזה שכיח שיבוא אני וירצה לקחת לבקש צדקה אלא אומר תוספות ודאי לא מפטר אלא בשעה שהוא עוסק בה כגון טלית של עבדה ושטחה הוא שוטח אותה לצורה הוא עוסק בטיפול בידיים בגופו או בהמה שנותן לה מזונות דל שכיחה שבאותה שעה יבוא אני לשאול ממנו אז אומר וסו צריך לומר דכנר בח גמנא דמטר ד בקיום מצוות סוכה אבו מבטלה ממצוות כלומר טוסט אומר שעל כוח כל ההלכה של עוסק במצווה פטור מן המצווה נאמרה באופן שאם אני עושק כרגע במצווה הנוכחית ואני אעבור לעסוק במצווה השנייה כן זה יגרום לי לביטול של המצווה הנוכחית לביטול מבטלה ממצוות זה גרום לי לביטול של המצווה הנוכחית ולכן כיוון שזה גורם לי לביטול מהמצווה הנוכחית שאני עוסק בה אז לכן אני פטור מלקיים את המצווה השנייה וככה גם נקה הראש גם כן טמה הם יכולים לקיים שניהם אמי פטורים אלא ודאי ללא מפטר אל בשה שהוא עוסק כגון טלית של עבדה ושוחה לצ רוקה בהמה בשת שנות זה הראש בסוכה בסימן ו' וגם שמה הוא כותב שצריך לומר ד החנה מאר בחי גבנה שאם יש לו לחזור אחר סוכתו לצורך הלילה יבטל ממצוות ביום אז אם עכשיו הוא יצטרך לחזר אחרי הסוכה לצורך הלילה אז יגרום לביטול המצווה של היום ככה נקד גם התור בסימן לח רבנו ירוחם ו א השאלה כאן מה זה נקרא לבטל תבטל מהמצווה האם ביטול פירושו מה מה היקף הביטול האם הכוונה ביטול לגמרי כלומר אם הוא יקיים את המצווה השנייה אז הוא כבר לא יוכל לקיים יותר את המצווה הראשונה לא נראה ש עד כדי כך זה הכוונה נראה שהכוונה כאן אפילו על איזשהו ביטול חלקי ביטול חלקי א מצאתי את זה בלשונו של המגיד משנה תראו במקור א ל כן הבגד משנה כותב על דברי הרמבם שמביא להלכה את הדין הזה בהלכות סוכה ולולה פרק ו' הלכה ד' במקור ל שלוכי מצווה פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלי כותב המגיד משנה מביא יש מי שכתב והוא שיהיה בעניין שאם ישבו בסוכה התבטל קצת מאותה מצווה התבטל קצת מאותה מצווה נראה מדבריו שלא מדובר כאן בהכרח בביטול טוטאלי של כל המצווה גם ביטול חלקי נחשב כ כביטול בדברי הקורבן נתנה נראה שהוא הלך כאן בגישת התוספות והראש בגישה הרבה יותר רחבה תראו את הקורבן נתנאל במקור ז מוסב על דברי הראש שכתב שאם יש לו לחזור אחר סוכתו לצורך הלילה במקור ז יבטל מצוותו יבטל מצוותו ביום אז מה מה הדוגמה כגון שהסוכה מופלגת מן הדרך כלומר הסוכה היא לא בדרך של ה בדרך שהוא הולך ונה היעד שלו הסוכה מופלגת רחוקה מן הדרך אשר הוא הולך שמה לדבר מצווה אז אם הוא ילך ללון בסוכה אז זה יגרום לביטול המצווה ביום או עכשיו הוא מוסיף כאן עוד נקודה או באופן שאם ילין חוץ לסוכה ויישן ינוח יותר ויוכל לעסוק למחר תפי במצוותו וחשיב הכל עוסק במצוה פטור ובלילה כאן הקורבן את האלה מוסיף איזשהו ציור איזשהו פרשנות נוספת שהיא בעיניי ל הרבה יותר רחוקה הרבה יותר מחודשת ממה שאפשר להעמיס או ממה שניתן להעמיס בדברי בדברי התוספות והראש כאן הוא כותב שאם הוא ינוח אז הוא יוכל לעסוק למחר תפי במצוותו תפי במצוותו זה נראה כאילו גם אם אם אין כאן ביטול של המצווה באופן מלא או אפילו באופן חלקי אבל אם המנוחה בלילה תגרום לו שהוא יקיים את המצווה הראשונה בצורה טובה יותר בצורה מעולה יותר גם אז יש את הדין של עוסק במצווה פתור מן המצווה כאן הניו דעתי דברי הקורבן נל צריכים מיון משום שנראה שהתוספת הפירוש שהוא כתב כאן היא בדיוק הסבר שיטת רשי הרי אמרנו שתוספות והראש טמאו על רשי תמו על רשי איך יכול להיות שבשעת חניה שהעוסק במצווה סטטי הוא לא עוסק בפועל הוא סטטי הוא נח איך זה שבשעת חניה הוא גם כן יש את הדין של עוסק במצווה פטו מן המצווה ולכן הם נצו לפרש שמדובר באופן כזה שאם הוא ילון בסוכה בלילה זה יגרום לביטול של המצווה ביום באופן מלא או באופן חלקי אבל איך לפרנס את דברי את דברי רשי נראה מדברי רשי ש יכול להיות שהקורבן נתנה להבין שרשי לא חלוק על תוספות אבל תראו את הכסף משנה הכסף משנה במקור חט כותב שלוכי מצווה פטורים מן הסוכה פירש רשי אפילו בשעת חניתן אבל התוספות כתבו דל מ פטרו אליך שאם יקיימו מצוות סוכה יבטלו ממצוות משמ שהכסף מש הבן בפשוטו ו שיש כאן מחלוקת בין רשי ותוספות והם לא בחד ה מחתא ייתכן שקורבן הלל לא הסכים לכך אבל לפי מה שעולה מדברי הכסף משנה שאכן יש כאן מחלוקת בין רשי וובין תוספות אז נראה שזו בדיוק הנקודת הוויכוח ביניהם לדעת רשי ורשי כאן אפשר להגיד שהוא הולך לשיטתו רשי פירש תראו במקור ה הולכים לדבר מצווה פטורים ביום ובלילה אף על פי ש הולכים אלא ביום אז מה אכפת לי הם הולכים רק ביום הם לא הולכים בלילה ומשום דטריד טריידים ודואגים במחשבת המצווה ו בתיקוני ה פטורים מן הסוכה כלומר רואים מכאן שגם בפשטות שגם אם אין בפועל איזשהו קיצוץ או ביטול של חלקי או מלא של המצווה הנוכחית שאני עוסק בה אלא יש כאן איזשהו גראון במידת המוכנות שלי הפיזית הנפשית יותר אפילו הנפשית המוכנות שלי יש כאן פגיעה באיכות של הקיום הקיום של המצוה הנוכחית יפגע הוא יהיה פחות אפקטיבי פחות מושלם פחות מעולה אבל הוא יתקיים בסופו של דבר הוא יעשה אבל הוא יעשה בצורה פחות אפקטיבית פחות פחות איכותית גם זה נקרא עוסק במצווה פתו מנ כך גם נראה בפירושו של רשי לסוכה כפה חתן תרי תרדה ד מצווה בשמון נקרא ד לא מחיב להסיר דעתו ממחשבת מצווה הראשונה בשביל זו הבעל אלא יעסוק בראשונה וייתן ליבו להיות בקיא בדבר משמע שעצם המחשבה עבור ההכנה לקראת קיום המצווה או עשייתה בצורה טובה יותר בצורה מעולה יותר היא לכשעצמה נחשבת עוסק במצווה פטור מן המצווה בפשטות משמע שגם אם הקיום המצווה לא יפגע ומר ניתן לקיים את שתי המצוות גם יחד אבל המצווה הראשונה תיפגע באיכותה תיפגע בצורה שהיא לא תעשה בצורה כפי שהייתי עושה לולי קיום המצווה השנייה אז נראה לניו דעתי שבאמת אם אם נלך בכיוון של הכסף מיש ש אכן יש כאן חילוק אז נראה שבדיוק התוספת של דברי הקורבן תנד ש שכותב שאו באופן שאם ילין חוץ לסוכה ואישה ינוח יותר ויוכל לעסוק למחר תפי במצוותו חשיב הכל עוסק במצווה ופטורה בלילה שבאמת זו הכוונת בעצם הכונה כאן הא יותר לשיטת או זו למעשה שיט שיטת שיטת רשי ו התוספות חלוקים עלה תוספות תראו תראו במקור י גם לגבי מה שנאמר בגמרא בדף י עמוד ב שרב חסדא ורב ברבונה קלו ברש גלותה הגנו רב נחמן בסוכה שנויה מופלגים ממנה ארבעה טפחים שהוא סבור שהיא כשרה והם סבורים שהיא פסולה אז השתיקו לא אמרו להם לא אמרו לו שום דבר אז אמר לו הדור ברנן משמעתי מה אתם חוזרים בכם ואתם סומים שגם אם מנוי מופלג ארבעה טפחים הסוכה כשרה אמרו לענן שלוכי מצווה ענן אנחנו בכלל פטורים מן הסוכה אומר תוספות שמה וכגון שהיו מתבטלים מן המצוות אם היו מחזרים אחר סוכה אחת כן תוספות הולכים באופן עקבי שה שקיום המצווה הנוכחית האגרה בצורה כזאת שהוא התבטל אני מוסיף באופן מלא ובאופן חלקי אם הם היו מחזרים ומקימים את את המצווה הבאה את המצוה השנייה לעומת זאת תראו את הרבייה שמובא בג אושרי ממש על הראש במסכת סוכה פרק ב' סימן י במקור יב אומר הגות אושרי בשם הרביה נראה לרבייה זה מובא בחידושי הרבייה בסימן תרלה משום שכש נחים וישנים בלילה להנאתם יכולים לעסוק יכולים למחר לעסוק תפי וה והכל בכלל עוסקי מצווה אז הלשון שמופיעה בקורבן נתנאל היא מופיעה כאן ש יכולים למחר לעסוק תפה לעסוק תפה אין כאן ביטול המצווה אבל יה כאן קיום המצווה בצורה איכותית יותר א אז נראה לכאורה שיש כאן מחלוקת בין רשי תוספות דרך אגב רבנו פרץ ככה גם הולך בכיוון הזה של רשי ותוספות בגדר של עוסק במצווה פטור מן המצווה ובין רשי והרביה שמובא בהגות אושרי כאשר לדעת תוספות והראש טור רבנו ורחם רבנו פרץ עוסק במצווה פטור מן המצווה נאמר א רק באופן כזה שקיום המצווה השנייה יגרום לביטול המצווה הראשונה מלא או חלקי לעומת זאת שיטת רשי והרביה סבורים שגם באופן שקיום המצווה השני יפגע בקיום המצווה הראשונה גם באיכותה של המצווה ואי קיום המצווה השנייה יגרום לכך שאני אעסוק ואקיים את המצווה הראשונה בצורה טובה יותר טפי יותר טוב גם זה כלול בכלל עוסק ב מצווה פטור מן המצווה וכאן אני רוצה לגשת לשיטת הרן שלכאורה גם בדעתו צריך צריך לדון הרן מביא את שיטת התוספות תראו במקור יג הרן דף יא עמוד א מדפי רייף והוא בעיניי עוד עוד ראייה לכך שגם ביטול חלקי של המצווה הוא נחשב ביטול לדעת התוספות לא ביטול מלא שהתבטלו לגמרי אלא ביטול ביטול חלקי כמו שהבאנו סיוע מלשונו של המגיד משנה בשם יש מי שכתב הנה תראו את הלשון של הרן אלו בתוספות דלא פטירה אלא איך אשם יקיימו מצוות סוכה יבטלו ממצוות הם ואמינה בגמרא אז כאן הוא נוקט ממש את לשון התוספות ואמינה בגמרא דווקא ו דרב חסדה ורב ברב הונה כי אבולה לשבת רגלה לבש גלותא אבוג הרקת ורה ואמ אמרי א שלוכי מצווה פטרי בחי בחי הגנם יהודים מטרדו בקיום מצוות סוכה אבו מפגרה ממצוות שימו לב ללשון מפגרה מה זה מפגרה מפגרה זה פיגור פיגור זה עיכוב עיכוב במצווה אבו מפגרה ממצוות נראה שהם יגיעו באיחור לקיום המצוה הגיעו באיחור לדרשה הגיעו באיחור כלומר וזה וודאי ביטול חלקי כי בסופו של דבר הם יגיעו הם יגיעו לדרשה אבל הם יפגעו הם יתעכבו גם עיכוב כזה הוא גם גם הוא כלול לדעת התוספות בקטגוריה שנקראת אינו איננו יכול לקיים שניהם אינו יכול לקיים שניהם מה ש מה ש נראה את הלשון הזה גם בלשונות יתר הראשונים כונ שלא לא יכול לקיים שניהם ועל זה הרן אומר לא נראה לי כן ד פשט דמיל לא משמ כן והוא מביא כמה וכמה הוכחות לכך הנה הוא אומר למשל הנה תראו ע בדיוק על הנקודה הזו של אומר החנמ בגמרא י עמוד ב רב חיז ורב אבונה קו ברש גלוה אגנו רב נחמן בסורה פ מפולגים נויה ממנה ד' ואמר אלוד מצווה אננו טורים פירש רשי שהם הלכו להקביל פניו של ראש הגולה שחיב אדם ביל פני ברגל אומר הרן ולא מה שמע דליב ו מפגרים מרית רבן ברגל העבו מעדר למגנא בסוכה כשרה כלומר אומר הרן לאלא מפשט הסיפור הרי רב נחמן הגיע למסקנה בכרך שהוא ראה אותם ישנים בסוכה הרי הוא ידע לאיזה מטרה הם הולכים הוא ידע שהם הולכים להקביל פני רבן וכשהוא לין אותם בסוכה שלדעתו היא כשרה ולדעתם היא פסולה והוא ראה אתם ישנים הוא הגיע למסקנה שהם חזרו ב איך בדיוק הגעת למסקנה שהם חזרו בהם למה רב נחמן לא הלה בדעתו ש שאולי הם עוסקים במצווה עוסק במצווה תור מ הוא לא הלה בדעתו כי הוא לפי הצפי שלו לפי הערכה שלו הוא העריך שלינה בסוכה אפילו לא תגרום לעיכוב כלשהו בקיום המצווה השנייה ככה הוא העריך ולכן הוא אומר רגע אז למה אתם משנים בסוכה שלדעתכם פסולה אז חזר בכם כלומר לפי הערכתו לא היה כאן שום פ כי אם אם הוא היה אם הוא היה מעריך שלינה בסוכה כשרה לדעתם תגרום לאיזשהו פיגור והעיכוב בקיום המצווה שם הולכים אליה אז איך הוא הגיע למסקנה שהם חזרו בהם והכשירו את הסוכה אז על כל כך אומר הרן כתוב כאן שדין עוסק במצווה פטור מן המצווה נאמר גם באופן שאני יכול לקיים את שתי המצוות גם יחד אני יכול לקיים את שתי המצוות גם יחד ו ולכאורה אפילו בלי גירעון אפילו בלי גראון ומוסיף כאן ה הוא מוסיף כאן עוד נקודה אז הנה הוא מוסיף את הלשון ועוד מד אמרין חתן פטור בקריאת שמע עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה ום מת יכול לקיים שניהם מחייב אז נמדב ודעתה כן כלומר לפי שיטת התוספות שהכל דין עוסק במצווה פטור מן המצווה נאמר אך ורק באינו יכול לקיים שתיהם אבל ביכול לקיים שתיהם הוא מחוייב לקיים את שתיהם אז למה החתן נגיד לו שיבטל שהתיישב בדעתו ולא מצית אמרת דלא מצי ליתו בדעתי זה לא נכון שהוא לא יכול ליישב בדעתו כרי כתוב שחתן אם רצה לקרוא ללי הראשון קורא הוא מביא ראיה גם משמר את מתו משמר את המת הרי בוד די שהוא נח באיזשהו שלב ישלו יש לו זמן מנוחה ואפשר לו לקיים כמה מצוות אז למה אמרו שעוסק במצווה פטור מן המצווה לפיכך נראה לי שהעוסק במצווה פטור מן המצווה זה מודגש אף על פי שיכול לקיים את שתיהם אף על פי שיכול לקיים את שתיהם נאמר דין עוסק במצווה פתור מן המצווה והוכחה של תוספות מ נדרים לא מוכח מידי נו אז תוספות שאלו אם גם כול תקיים את שניהם פטור אז אם כן פרוט דרב יוסף זה שכיחה אומר הרן לא מה פתאום שדודי בשעה שעבדה משומרת בתיבת לא מבטר ד עוסק במצווה רנה לא מקיים מצווה עוסק במצווה נאמר לא לא נאמר פור כל המקיים מצווה פטור מן המצווה אם זה היה ככה אז אז מילה תוכיח אומר האור זרוע גם גם ברית מילה אדם מקיים כל רגע לפי דיון ושיטה אדם מקיים מצווה כל רגע זה דוד המלך סתכל במילה שלו אז מילה תוכיח שאדם יהיה בכלל פטור מכל המצוות ומי שעבדה אצלו אף על פי שהוא מקיים מצווה אין עוסק בה אלא בשעה שמנערים כן א כן נראה אולי נדלק טיפה עכשיו תראו למקור כט תראו את ה האור זרוע בהלכות סוכה סימן רצט שגם הלך בכיוון הזה של הרן אבל אני חושב שיש ביניהם הבדל יסודי אבל הגותו שרי א תכף נראה אם יש הבדלו לא נכון הגותו שרי סלי הבית יוסף בסימן לח כתב שדעת האוז רוע היא כדעת הרן אז תראו את האורז רוע הוא מביא בהתחלה את דברי תוספות כן את השיטה של תוספות והוא כותב א סליחה מסברה תראו בשח מסתבר תנו רבני בלכתך בדרך פרט לשוכרי מצווה ויא אינו יכול לקיים את שניהם אמי יצטרך קרא למטרה אם מדובר שהוא לא יכול לקיים את שתי המצוות באת ובעונה אחת למה צריך פסוק בשבתך בבתך ובלכתך בד זה זברה פשוטה אומר האור זרוע דמי תעמ סתלק מן המצווה שעוסק בה והתעסק במצווה אחרת מה ההגיון אין שום הגיון אפילו מצווה קלה לא ישוק בעבור מצוו חמורה דין אדם יודע מתן כר ש מצוות ותו אל תהיו כבדים השש אתר קב פרס אלא ודאי אף על פי שיכול לקיים את שם פתר רחמנא וגזירת מלך הי זה לא זה ללא הפסוק לא הייתי יכול לחדש את זה אז אם כן דברי הרבייה ברורים והם הולמים מדברי הרן שגם ביכול לקיים את שניהם נאמר דין עוסק במצווה פתור ממצווה ולא כמו שכתבו התוספות והראשונים הראש שרק באינו יכול לקיים את שניהם נאמר דין עוסק במצווה פטור ממצווה א אבל גם הוא מוסיף ש כמו שהרן כתב דווקא שעוסק בצ בידיו כגון משקי עבדה או מאכיל ד מפטר בישת למי את הפרוטה לני ובשעה שאינו מאכילה אינו משקה אותה חייב לתן לו פרוטה אפי שדדו משתמרת וכך גם הוא כותב לגבי לגבי כותבי ספרי תורה תפלים ומזוזות ש שוא כותב אני דווקא בשט כתיבה בשט מחררה וקנייה אף על פי שהיה יכול באותה שעה להושיט פרוטה לעני פטור אף על פי שהיה יכול לקיים את שניהם והוא אומר א שמה שנאמר ביחס לרב חזלה ורב ורב הונה דאב הרגת דנהרא אף על פי שהם היו יכולים ללכת לסוכה אני טיפה דילגתי משום שדול והיו שהיו הולכים לדבר מצווה עדיין לא הגיעו לשם הו כמוליך עבדת בהמה להשקה כמו שהוא מוליך עבדת בהמה להשקה שפטור מליתן פרוטה לני עד ששכנה כך הם שבאו לשמוע דרשה ו להקביל פני רש גלוה פטורים מן הסוכה עד שישמעו את הדרשה ויקבלו פני רש גלותה ואף על פי שהיו יכולים ללכת לסוכה אז אם כן לפי דעת הבית יוסף באור החיים סימן לח דברי האור זרוע הם למעשה כשיטת כשיטת הרן אבל הרן כאן נחזור עכשיו לדבי הרן הרן כאן מוסיף דבר חשוב מאוד ויש כאן כבר דרגה שלישית כן אז דיברנו על דרגה ראשונה אינו יכול לקיים את שניהם ודנו מה זה נקרא אינו יכול לקיים את שניהם האם שהכוונה אפילו לביטול חלקי כן האם וייתכן לדעת רשי אפילו ביטול איכותי כן אז זה נקרא אינו יכול לקיים שניהם עכשיו יש לנו גדר חדש שנקרא יכול לקיים את שניהם בסדר אבל בתוך הגדר הזה של יכול לקיים את שניהם יש עוד אבחנה תראו את הרן בקטע השני במקור יג ומי הו מודינה שכל שאינו צריך לטרוח כלל אינו צריך לטרוח כלל אלא כדרכו במצווה ראשונה יכול לצאת ידי שניהם ובחי גונה וודאי יצא ידי שתיהן ומהות טוב ל יקרר רע כלומר אומר הרן יש בתוך הקטגוריה של יכול לקיים את שתיהם בצורה בפשטות מלאה ללא שום גירעון אפשר לחלק בין מצב שצריך תרכה בשביל לקיים את המצווה השנייה ומצב שהוא לא הוא לא צריך תרכה בכלל הוא עושה את זה על דרך אגב כדרכו במצווה ראשונה הוא מקיים את שניהם יש הבחנה כזו כל מה שנאמר עוסק במצווה פטור מן המצווה זה נאמר אך אך ורק כאשר זה דורש טרחה זה דורש טרחה ואפשר לומר שזה גוף הלפו של התורה שלמה מה שוא אומר האור זרוע למה צריך פסוק הפסוק אומר שאם אתה עוסק במצווה אתה לא צריך לטרוח תרכה מיוחדת לקיים מצווה שנייה אתה לא צריך לטרוח אבל אם זה נעשה כדרכו אז בחי גבנה ודאי יצא ידי שתיהן ומהות טוב ל יקרר רע לא ברור כל כך מה כוונתו לומר כאן אבל תכף נראה אז משום אחי פרחין בגמרא על ד רבי אב אר זבד חתן פתירים לסוכה ולכדו בסוכה ולכדו בסוכה כן כלומר הגמרא ש שואלת על מה שנאמר שחתן ושושנה פטורים מן הסוכה מה הבעייה שיאכלו בסוכה וישמחו בסוכה מה השאלה של הגמרא הרי אפשר לקיים את שניהם בלי שום בלי שום תרכה דאף אלגב ד עוסק במצו פת מצ אפילו אחי אין דרך המשמחים לשמח חתן וכלה בח בחופה בלבד אלא גם בחדרים בעליות בסוכה משמחים אותם אז אז המשו פינה דכן דכי אורחיו מצווה עבד מצווה אבד וצ ד שניהם ומי הוא כל שצריך לטרוח אומר הרן פטור ומשמח רבנן ד שלכם מצ אבוגן חוץ הסוכה וכל זמן שליחותם עוסקים במצווה מקרו ולא חיבים לק מצוות סוכה הרן השולחן ערוך במקור יד תראו בהלכות תפילין סימן לח ףח מביא השולחן הרוך מביא את הדין של כותבי תפילין כותב הרמה דכל אגב ואם היו צריכים לעשות מנחתם משת קריאת שמע פתורים אה פטורים מקראת שמ פ פילין דכל העושק במצה פתורים למצווה חרד אם צריך לטרוח אחרי האחרת אבל אם יכול לעשות שתי הן כאחת בלא תורך יעשה שתי אן הגאות ושרי בשם אור זרוע והרן פרק הישן אז נראה כאן שהרמה פסק להלכה כשיטת הרן וכפי שביאר בית יוסה בסימן ח שזה גם דעת הגותו ש בשומר זרוע הו זרוע שקראנו באוד כט בהלכות סוכה בסימן רסט מה הפשט בערימה שאם יכול לעשות שתי הם כאחת בלתו העשה שתיהם ומה הפשט גם בלשונו של הרן האם זה חיוב לעשות את שתיהן או שזה או שזה אופציה הבור לביאור הלך ברור מלשון הרן וככה אני חושב פשט הדברים כותב הרן שד בכי גבנה ודאי צא ידי שתיהם ומהות טוב ע קררה זה סברה כאילו זה סברה שאומרת הרי אתה יכול לקיים את שניהם בתו בעונה אחת בלי שום בלי שום תרכה אז למה שלא תעשה את זה זה לא יות טובה קרר רע זה לא בא להגיד כאילו מה יגידו אנשים כאילו אל שלא תיקרה רע אלא זה סברה שאומרת אתה יכול לקיים את שתיהם א מחוייב לקיים את שתיהן מחוייב לצאת את שתיהם ידי חובה ככה הבין ה ביאור הלכה שזה חיוב מצד הדין ומוסיף הביאור הלכה שזה גם הגמרא כי אם נאמר שזה רק עניין של משהו התנדבותי כזה אתה יכול זה א תעשה אבל זה לא חיוב אז מה הגמרא שואלת ולך לו בסוכה הגמרא שואלת לכלו בסוכה ולכדו בסוכה מה מה הקושיה של הגמרא ולכו אם זה לא חיוב מן הדין אז הגמרא לכאורה לא לא מקשה קושייה משמעותית כי אין חובה לעשות דבר כזה אז זה עדיף שכבר ישבו ב פה ויכלו בחופה כן אז א אז זה השיטה של הרן כפי שאמרנו וכמו שרבי תוסף אומר שזה גם שיטת האו זרוע שגם יכולים לקיים שניהם עכשיו יש שיטה הרבה יותר א הרבה יותר מחודשת וממש הל הלכה קברת דרך ארוכה מאוד וזה שיטת המערך אור זרוע במקור טו בסימן קפג וממש הוא מדבר על בחורי ישיבה ממש על בחורי ישיבה זה שיטה מרעישה משהו קשה תראוני לא נקרא את הכל א נקרא כמה שורות בדברים שלו המערך זרו מביא דברי התוספות ו וכותב ושמה אין זה ראייה את הראייה שהם הביאו מציצית בבגדו דפשיטא בשעה שאינו עוסק במצווה כלום כלום אלא מקימה גם החילוק שמובא ברן בכך לאפ לא יפטר מכל המצוות ומילה תוכיח שכל ישראל יש עלי מצוות מילה ודוד אמר עליה המזמור כשנכנס לבית המרחץ וראה עצמו הרון מכל המצוות נזכר שתה מצוות מילה בבשרו על מה שזה קיום מצוות תפילין שבראשו וציצית שבגדו וא וכן חייבים בכל המצוות אבל שימו לב עכשיו מה שהוא כותב אבל כשהתחיל לעסוק במצווה ולא גמר יזכו מדובר כאן על התחלת עסק ולא נגמר העסק כ מדובר כאן בקטגוריה של עוסק במצווה לא מקיים מצווה עוסק במצווה אבל זה זה זה עיסוק מתמשך זה עיסוק שמתחיל מנקודה מסויימת ומסתיים נקודת זמן אחרת במהלך העיסוק במהלך העיסוק ישנם נקודות חניה נקודות מנוחה שאני לא עושה שום דבר אבל אני נמצא במהלך של עיסוק במצווה התחלתי ולא סיימתי תראו מה אומר המערך הזרוע כגון הולך ללמוד תורה אדם יוצא מהבית לישיבה כן אז הוא יוצא לוקח אוטובוס מתחיל לנסוע לישיבה הולך ללמוד תורה אומר המערך וזרוע עכשיו הוא ג נקרא עוסק במצווה כן מרגע שהוא יצא מהבית הולך ללמוד תורה או לשמוע דרשה או להקביל פני רבו אפילו בשעת חנייתו ואפילו הגיע למקום שרוצה ללך והוא לומד בישיבה והתחיל לללמוד כל זמן שלא גמר את לימודו הוא פטור מכל המצוות גם בישיבה אן פטור מכל המזרון אתם יודעים בר זורה כל מיש שיבה פטור מתפילין פטור הוא מוסיף שכ כך משמע מלשון הב מרי רבנו זצל מתכוון ור זרוע לכן מה ש הבית יוסף למד באור זרוע שהוא סובר כמו הרן אבל מערך אור זרוע משמ שהוא מגייס את שיטת האור זרוע אביו לשיטתו כן ותראו מה מה הוא ממשיך בפסקה הבאה וכפי זה בחורים ה הולכים לללמוד תורה פטורים מכל המצוות כל זמן שהם בבית רבם כל זמן שם בישיבה פטורים מכל המצוות אז זכור תשאלו אז איך אנחנו מניחים תפילין כן אומר מכל מקום אם ירצו לברך על הציצית ועל התפילין יכולים למה מדדו הו אנשים כמו נשים נשים הרי לא חייבות בשופר לא חייבות בארבעת המינים ולפי שיטת רבנו תם בתוספות בקידושין ל בב קמה פז ראש השנה לג אז יכולים לברך על מצוות עש שהזמן גרמה מדין אינו מצווה ועושה אז גם כ זה מאינו מצוה ועושה מכל מקום אם רצו לברך על ציצית ועל צי יכולים ד בו אנשים שפסק רבנו תמ זצל שאנשים יכולות לברך על כל מצוות שזן גרמה ולאח ולאחי יוכלו להוציא בתקיעת שופר אתה חייבים אז איך אנחנו תקיעת שופר בישיבה זה זה מדין נשים כן לא חיייבים תקת שופר ך זה רק לראות כן ולא אמריה דלא ומר זה נקרא בר חיובה זה הכל ישראל הרב זה זה אז הוא אומר והוא מכייח את זה מיד ד ושבת ד רגלה הרי ביום השבת לא היה מותה לעשות כלום ד ללך בדכ אן יום החולים ואף על פי כן הם גנו הרקת דנרה כן אני חושב שהמערה חור זרוע הלך שלב כברה דרך הרבה יותר ארוכה רן אם הרן דיבר הרן כתב לידיה שאם אתה יכול לקיים מצווה כדרכך בלי שום תרכה כלל אז אתה וודאי חייב לקיים את המצווה הזאת ודאי אתה מחוייב ככה למד הביאור הלכה שזה ממש חיוב מן הדין הנה סבור המערך אור זרוע בפשטות אני אומר בפשט הדברים שאפילו אם אין שום תרכה כלל כמו שאנחנו פה יושבים אין שום כן אין שום אפילו אם אין שום תרכה כלל עדיין יש דין של של עוסק במצווה פטור מן המצווה ויש רק אופציה מדין רק מדין אינו מצווה ועושה לקיים את ה מצוות ולדעתו ניתן לברך עליהם לשיטת רבנו תם אבל לשיטת מי שחלוקה תם אז אז גם הוא לא יוכל לברך הנה תראו את התור שמה בסימן לח מביא את הדיון יש שמה דעה שאדם שמניח תפילין אז הוא הוא נחשב כקורא בתורה אז א אז הוא אז הוא אז אז מניח תפין נחשב כקורא בתורה יוצא שמי שקורא בתורה פטור מן התפילין ככה אומר המכילתא אז כותב רב שמואל ברב חופני שלית לך בריתה רבנן קשיש תורתן אומנותם מניחים תפילין ומברכים עלי עליהם וי לאו דחוה הו לא מברכים עליו כלומר אומר רבי שמען בר חופני אם אין חובה אז לא היו מברכים כלומר הוא לא מסכים לאמירה הזו שלל אנו מצוב ווס שיטת שיטת שיטת רבנו תם אז אם כן בוא נסכם עכשיו מה שראינו אז ראינו א שיש לנו מעשה שלושה שלושה מצבים מצב אחד אינו יכול לקיים שניהם מצב שני יכול לקיים שניהם על ידי תורך כן ומצב שלישי יכול לקיים שניהם ללא תורך כלל על כדרכו כאשר השיטה הראשונה הקטגוריה השיטה הראשונה א אפשר למנות בה אפשר למנות בה את כל הראשונים שהזכרנו גם את רשי ותוספות ורבנו פרץ שדיברו על כך שקיום מצווה אחת קיום המצווה השנייה יגרום לביטול מצווה ראשונה אפשר גם להוסיף בקטגוריה הזו לני יודעתי גם את את רשי ואת הרבייה שמדברים על איזשהו פגיעה בקיום המצווה הראשונה אבל הפגיעה היא באיכותה של המצווה הוא לא יוכל לעסוק בה כמו שצריך א ובקטריות השנייה אפשר אפשר לראות את הרן וגם צריך לדון בדעתו אנחנו תכף ננסה לדון בדעתו א הרן מדבר על כך שגם אם יכול לקיים את שניהם אבל זה יגרום אבל זה זה על ידי טורח אז אז גם כאן יש את הפטור של עוסק במצה פתור מצווה אבל אם אין טורח בכלל אם אין טורח בכלל אז אז הוא חייב הוא מקיים את שניהם ושיטת המערך חור זרוע נראה שאפילו אין תורך כלל יש דין של עוסק במצוה פתו מ מצווה אולי לפני שאני אגע ביסוד המחלוקת אה גם בשיטת הרן יש מקום לדון האם הטורח שהוא מדבר עליו זה תורך שהוא רק תרכה גרידה אבל זה לא פוגע זה לא פוגע בכלל במצווה כן או שגם הוא מדבר על איזשהי פגיעה כלשהי במצווה למה אני אומר את זה תראו את הרשבא במקור כא בשוט הרשבא חלק ג' סימן ש' כותב הרשבא לגבי עונן שתכף נראה את ה נדבר עליו אומר הרשבי זהוא שאמרו בברייתא אין מברכים עליו על האונן ופטור בחול ביום חול בין מקריאת שמע מ התפילה תפילין מפני שהוא טרוד להתעסק במצווה אחרת ועוסק בצ פתר מצוה אף על פי שיכול לקיים שניהם אי אפשר שלא יתעכב במעט כן הרשבא כאן לקט איזשהו דבר שגם כשאפשר לקיים את שניהם אי אפשר שלא יתעכב מעט יהיה איזשהו עיכוב מסוים בקיום המצו צה נוכחית אני אומר זה לא לא ברור לי אבל צריך לדון האם כשרן מדבר על כך שיש טורח האם גם כוונתו האם גם כוונתו שזה יפגע במידה מסויימת יפגע בקיום המצווה יפגע באיכות שלה יפגע כמו שהר ודיבר יעסוק תפה ואז אפשר לסווג את שיטת הרן עם שיטת רשי והרביה כן שיש כאן איזשהי פגיעה מסויימת כל שהיא בקיום המצווה הנוכחית או שכוונתו שאף על פי שאין שום פגיעה אבל עצם העובדה שאתה צריך לטרוח חידשה התורה שאתה לא צריך לטרוח אם אתה עוסק במצווה אתה לא צריך לטרוח בקיום מצווה השנייה אם זה לא ממש על הדרך רק אם זה על הדרך תוך כדי וזה לא גורם לך שום דרכה לכלו בסוכה ולכדו בסוכה רק אז אתה רק אז אתה א רק אז אתה חייב אז זה זה נקודה בעיניי שהי אני רוצה להשתמש בזה לאחר מכן אולי להסביר איזשהי מחלוקת בין האחרונים מה שצריך לברר כעת זה מה יסוד הוויכוח מה הדיון כאן ואיך אפשר להבין את דעות הראשונים בעניין הזה אז זה מפורסם החקירה הזו מפורסמת באחרונים כמה אחרונים המפורסם ש זה רב לחנון וסרמן בספר שלו קובץ שיעורים ובבא בטרה באות מח א אבל יש עוד אחרונים שהתבטאו גם כן בעיקר זה בישיבות החקירה זו מפורסמת והחקירה היא מה גדר הפטור של עוסק במצווה פטור מן המצווה מה גדר הפטור כן אנחנו מצאים מוצאים את המושג פתור כמושג של פטור מחיוב פטור מחיוב פטור בעצם הוא לא חייב והמושג פטור גם מופיע פטור מאשמה כן או פטור מהאשמה כ אנוס רחמנה פטרה מה זה רחמנה פטרה פטרה אותו מאחריות פטרה אותו מהשמה אנוס רחמנא פטרי אנוס הוא הוא רצה לקיים את המצווה ונאנס ולא השאה אז הוא אנוס רחמנה מהזה מה זה רחמנה פטרי הכוונה היית חייב ואתה חייב אז אבל אתה לא אתה לא יכול אז אתה לא יכול אז אתה אז אתה פטור אי אין עליך אשמה אין עליך אחיות אין שום אין שום תביעה אז גם כאן צריך לחקור מה זה העוסק במצוה פטור מן המצווה האם הפשט הוא פטור בעצם הוא פטור מעצם החיוב הוא לא בר חיוב במצווה הזו או שהכוונה הוא חייב בעצם הוא מחוייב במצווה רק הוא אנוס הוא לא יכול לקיים אז הוא הוא פטור אין שום אין שום טביעה כלפיו אין שום תביעה כלפיו כמובן צריך להבין לפי הצד השני של החקירה אז מה החידוש של הפסוק למה צריך פסוק בשביל זה כן אבל מה מה מה אם מדובר על אונס כן אונס ברמה כזו שהוא לא יכול לקיים את המצווה השנייה אז למה צריך פסוק כמו שיקשו הביה נש צריך פסוק בשביל זה המערך אור זרוע אם אתה נוס אז יש עונס שכל התורה כולה אנוס רחמנה פטרה כן נרה לא תעשה דבר מה מה מה צריך בשביל זה פסוק כד פו מיוחדת בשבתך בביתך לכת ך בדרך אבל זה שני שתי האופציות האופציה אחת שפטור בעצם אופציה שנייה פטור הייתי אומר פטור פטור מאשמה פטור מאחריות פטור מ אין שום טביעה כלפיו ומר הנפק מינה אפשר לדון א אומר בכמה בכמה נפק מינות נפק מינה הראשונה וזה כותב הרב לח ס מנפ קמינה מתבקשת היא האם באופן כזה שהוא קיים בכל זאת את המצווה השנייה שהוא היה פטור ממנה אבל הוא קיים את המצווה השנייה האם הוא יצא ידי חובתו או לא יצא ידי חובתו שכן אם נאמר שעוסק במצווה פטור מן המצוה הפשט הוא שהוא פטור מעצם הוא לא מחוייב בכלל אז אם הוא קיים את המצווה בזמן שהוא פטור אז הוא הוא לא יצא ידי חובה זה כמו מה שנאמר בשולחן ערוך בסימן תעה סעיף ה מובא במקור א מקור כ ה אכל כזית מצה והוא נכפה בעת שטוו ואחר כך נתרפא חייב לאכול אחר שנתרפא לפי שאותה אכילה ה בשעה שהוא פטור מכל המצוות אדם שאכל מצה בשעה שהוא היה שותה והוא היה פטור מכל המצוות אז הוא חייב לאכול שוב מצה אבל אם נאמר שדין עסק במצווה פטור מן המצווה זה לא פטור בעצם בעצם אתה הובר חיובה הוא חייב אבל אבל א אין עליו תביעה עוסק במצווה פטור מ אנוס רחמנא פטרה זה מדין אונס אם זה מדין אונס אז הוא עדיין ב חיובה אז אם הוא בכל זאת קיים את המצווה השנייה אז הוא יצא ידי חובתו הוא קיים את המצוה ויצא ידי חובתו יש מקום לדון לפי זה גם כן בשאלה האינו הוא יכול לברך על המצווה השנייה שהוא מקיים הם הוא יכול לברך עליה כן אם זה פטור בעצם נראה שלא שייך כאן לברך לכאורה אם זה דין אונס לכאורה כן שייך לכאורה יש מקום לדון האם יכול לברך או לא יש מקום לדון בעוד שאלה מעניינת א כתוב ב בירושלמי כן הירושלמי במקור מקור יח אומר הירושלמי דלמה או דילמה קוראים את זה ירושלמי דילמה זה פתיחה למעשה מעשה שהיה אז רבי מישה ורבי שמואל ברבי יצחק אבו ית נחלין בחד מן כשת אליתה היו אוכלים באחד מבתי הכנסת הגיע הנטה דצלותא הגיע זמן תפילת מנחה אז קם לרבי שמען רב צחק מצליה הוא רצה קם להתפלל אז אמר לרבי מישע לא חן אלפן רבי אתה לימדת אותנו שכתוב במשנה בשבת דף ט עמוד ב שאם התחילו לאכול אז לא מפסיקים בשביל מנחה אם התחילו בהתר לא מפסיקים בשביל מנחה א לא אפילו אפילו מה ש מדרבנן אפילו הם התחילו ביסור לא מפסיקים ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מן הדבר ועושה הוא נקרא אז הוא אמר לו ואתני חתן פטור ואם רוצה לקרות קורא אז אמר לי אחין פטי קרבן גל מליד אמר אני שומע לכם לבטא מ מלכות שמיים שעה אחת כלומר רואים רואים את היסוד הזה שגם מופיע בתוספות בגיטי בדף ו עמוד ב' וגם נפסק להלכה באור החיים בשולחן ערוך סימן תרלט סעיף ז שכל הפטור מדבר ועושה הוא נקרא אדיוט כן אם אתה פטור מדבר ואתה עושה אותו נקרא אדיוט אז גם כאן צריך לדון בעוסק במצווה פטור מן המצווה אם הוא בכל זאת קיים את המצווה השנייה האם הוא נכנס לקטגוריה הזאת כל ש שפטו מדבר ועושה הוא נקרא הדיות האמת היא שמצאנו בראשונים שלוש התייחסויות למי שעזב אתו קיים את המצווה השנייה בעודו עסוק במצווה הראשונה שלוש התייחסויות שונות התייחסות אחת אנחנו תכף נראה בהמשך של המהרה מרוטנבורג שזה נקרא באמת פטו מדבר ועושה הוא נקרא אדיות התייחסות שנייה שקראנו במערה חור זרוע שמי ש עוסק במצווה כמו תלמידי ישיבה שלומדים תורה אז אדרבה זה לגיטימי שיניחו תפילין תעטפו בציצית וזה בגדר נשים גדר נשים של אינו מצווה ועושה שיש להם אפילו שכר על זה אינו מצווה ועושה ויש גדר שלישי של הרטבה תראו את הרטבה במקור כה א כ ח סליחה הרטבה שואל אה מתנית שלוחי מצווה פתורים מל הסוכה פירוש שזה עוסק במצה פור מני מצצו מה הית למקרה ותמה דודאי לא אמרו העוסק במצווה פטור מן המצווה אלא בשאי אפשר לקיים שתיהם כלומר הרטבה הולך בשיטת התוספות והראש ורבנו פרץ רבנו ירחם הטור שרק באינו יכול לקיים שניהם רק אז נאמר הדין של עוסק במצה בנו מצווה אז נשאלת השאלה אז מה החידוש למה צריך פסוק על זה אומר ה אומר ה אומר ה רטה הנה הוא שואל למה לקרא פשיטה למה יניח מצווה זו מפני מצווה אחרת ויש לו מה דה כמשל אפילו ב להניח מצווה זו לעשות מצווה אחרת גדולה ממנה אין הרשות בידו סק דתך מנה אפטור מפטר מנה אבלב למשב רשות בידו כמה שמנ כיוון שפטור מנה אחרת הרי אצלו עכשיו כדבר של רשות ואסור להניח מצוותו מבני דבר של רשות כלומר אומר הריוו מה החידוש בפסוק החידוש בפסוק הוא שעוסק במצווה באופן שאינו יכול לקיים שניהם אסור לו להניח את המצווה הראשונה ולקיים גם את המצווה השנייה אסור לו לעשות את זה לא רק שזה פטור אלא גם אסור כן למה מה יסוד האיסור פה האיסור הוא נראה לכאורה שזה גדר של כמו ביזיון המצווה ברגע שאתה עוזב את המצווה הנוכחית בכדי לעשות מצווה שנייה אתה כאילו מבזה את המצווה שאתה נמצא בה כי אתה מניח אותה כאילו יש לך איזשהו שיקול דעת של מה חמור יותר מה גדול יותר אז אתה מבזה את המצוות אזז אז ההתייחסות צריכה להיות שהמצווה השנייה כרגע היא כמו דבר של רשות היא כמו דבר שאתה לא חייב בו אם אתה עכשיו באמצע קיום מצווה תתחיל להתעסק בענייני הרשות לשטוף כלים או לעשות דברים שהם לא זה אותו דבר זה ביזוי המצווה הראשונה שאתה נמצא בה אז זה החידוש החידוש בפסוק הוא ה לא רק שפטור אלא שגם אסור לקיים את המצווה השנייה ועוד תירוץ נוסף הוא אומר עוד לימדנו הכתוב דף אגב דיק עלי מצוו קבועה לזמן ודאי הכוונה הוא יודע שיש יגיע קריאת שמע תגיע שחיטת הפסח יש זמן מצווה קבועה לזמן ודאי וקודם לכן בא לו מצווה אחרת שתבטל מן האחרת אם תחיל בה רשא הוא להתחיל בזו שבא לידו עכשיו ואם יבטל מן האחרת יבטל בינו שוב פורק עצמו ממנה כשפרחות דבר מצווה שאיין חיוב המצווה ל עד שהגיע זמנה בראשונה קודמת כלומר החידוש הפסוק לפי ה הצורך בחידוש בפסוק לפי התירוץ השני ברית וא שלמרות שאני יודע בוודאות שיגיע זמן מצווה ואני אהיה מחוייב לקיים אותה ו הזדמנה לידי מצווה אחרת שקדמה לה אני יכול להתחיל אותה אף על פי שאני יודע בודאות שאני אתבל מהמצווה השנייה אז זה נקודת החידוש אז אם כן מצאנו שלוש התייחסויות למי שמניח את המצווה הראשונה ועושה גם במצווה השנייה כן מצאנו התייחסות אחת בראטווה שהוא פירש את זה לפי הגישה שלו של שעוסק במצוה ב מצה נאמר באינו יכול לקיים שניהם אז יש כאן איסור איסור לקיים את השנייה יש התייחסות שנייה של פטור מנבר נקרא הדיוט זה לא איסור אבל מצד שני זה לא דבר משובח זה נקרא הדיוט והתייחסות שלישית היא אדרבה אינו צו ווסה אין לו צו ווסה לכאורה אפשר גם להסביר את ה את ה את ההתייחסות הזאת לפי החקירה שחקרנו כן אם נאמר שדין עוסק במצווה פטור מן המצווה ייסודו מדין אונס כ אתה לא יכול לקיים את שניהם אז כאן יש מקום בהחלט לדברי הרטבה שאומר אם אתה לא יכול לקיים את שניהם מה אתה מניח אחת אז גם אם גם אם זה פגיעה חלקית ודרך אגב לפי ה אביה זה עוד יותר יובן כי כאן החידוש הוא שגם אם אתה זה יפגע באיחוד של קיום המצווה הראשונה גם בזה יש זלזול מסוים וגם בזה גם על זה יתכן ייתכן שנאמר שיש איסור לקיים את ה את ה אם זה אם נכניס את זה גם לקטגוריה ש אינו יכול לקיים את שניהם אז גם זה נכלל כלומר כאן אפשר לקבל את הגישה של הרטבה אם זה אנוס אנוס אז אז יש כאן א יש כאן אפילו איסור לקיים את המצווה השנייה לעומת זאת אם נלך בכיוון שיש כאן פטור בעצם פטור בעצם אני פטור בעצם אז כאן כאן אפשר אפשר לקבל בגישה הזו כבר אפשר לשמוע מה שאומר המרה חור זרוע שזה גדר אינו מצוה ווסה או כמו שנראה בהמשך המהרה מרוטנבורג שזה גדר של הפטור מדבר בוסה הוא נקרא נקרא נקרא הדיות א כלומר הגדרים האלה ודאי לא לכאורה הגדרים האלה טוב האמת היא האמתי אפשר אפשר אפשר אפשר לדון גם לכל לכל צעד ב לצות לכל צעד של החקירה בשלושת הגדרים א אני אומר את זה רק כאופציה אבל בוא בוא בוא נתמקד ב ב בחקירה שלנו אז אם כן אני חוזר לחקירה אז החקירה היא ככה אז אמרנו ככה אם אנחנו ורים שעוסק במצווה פטור ממצווה זה פטור בעצם או שזה פטור באונס כן אז אז אז הנפק מינ כמו שאמרנו המינ תהיה לגבי אם אני יכול אם אם אני אם אם יש מציאות שאני מקיים את המצווה השנייה אני יצא בה ידי חובה או לא יצא בה ידי חובה כן לפי דעת ה לפי דעת ה לפי הדעה שבורה שיש כאן פטור בעצם אז לכאורה אני לא אצא ידי חובה ולפי הדעה שזה דין של אונש אז אני עדיין חייב אז אם קיימתי את המצווה השניה אני יוצא בידי חובה נפק מינה לגבי ברכה אם אני יכול לברך או לא יכול לברך ואמרנו נפקא מינה נוספת לגבי ההתייחסות שכאן גם צריך לדון ההתייחסות לקיום המצווה השנייה אני רוצה להראות לכם את ה את ה איך איך הדברים האלה כתובים באחרונים תראו את ה א בראשונים גם תראו את ה נחזור לדברי הדין של עונן כן במקור יט אז כתוב במשנה בברכות ז עמוד ב שמי שמתו מותה לפניו זה ונן פטור מקראת שמע מתפילה תילין עם כל המצות המורות בתורה מבואר ברשי במקום שיסוד הדין של עונן שהוא פטור ממצוות שהוא דומיה ד חתן דפטור משום תרדה דמצוה כן מה שמ שיסודו דין העוסק במצוה פתור מן המצווה כך גם מתבאר מתשובת הרשבא בחלק ג' סימן ש' שהוא כותב להדיא שעל עונן שהוא עוסק במצווה שפטור מן המצווה ולכן בשבת שהוא לא עוסק במצווה כי הוא לא יכול להתעסק בקבורת הנפטר אז הוא חייב בכל המצוות שלא יכול להתעסק ב בשבת וכך גם מבואר במשנה ברורה בסימן עא אור החיים סימן עא סעיף קטן א ד' אה מכאן יש דיון מרתק בראש תראו בראש בפרק ג סימן ב במקור כב על אדם שהיה עונן אונן בשבת ו השאלה מה מה הוא עושה לגבי הבדלה כן תראו את הראש אמרו שפעם אחת היה רבי יהודה ככה עולה בהמשך שזה רבי יהודה אונן ואכל בלא הבדלה הוא לא הבדיל במוצאי שבת אמרו לו תלמידיו נבדיל אנחנו לפניך אמר להם אמרין בירושלמי אם ברכו אינו נ אחריהם אמן ככה כתוב בירושלמי ולמחרת אחר הקבורה כשבא מבית הקברות אמרו לו למה אין לך עושה הבדלה אמרינן טעם מבדיל גם אם טעמת אתה עדיין יכול להבדיל השיב להם מאחר שהייתי פטור אמש בשעת חיוב הבדלה משום שהייתי עונן גם אתה פטור אני שכן מצינו בפרק אמד חגיגה ט עמוד א שחייג מי שהיה חיגר ביום הראשון ולא יכול לקיים מצוות עלייה לרגל ביום הראשון של היום טוב ונתפש כלומר בריא ביום שני אז כיוו שנדחה ביום הראשון שוב אנו חיה ביום השני כי היום השני הוא תשלומים ליום הראשון אז כיוון שביום הראשון הוא היה פטור אז גם ביום השני הוא פטור בכל ימי הרגל לעומת זאת רבי מאיר מרוטנבורג כתב בהלכות סמכות שלו שגם מי שיש לומד בשבת ולא נב ד למחר ולא הבדיל במוצאי שבת נראה לי שמותר לאכול בלא הבדלה זה אמרנו דמינה בפרק מי שמתו מי שמתו מותר פטור מכל בתורה ואמרי בירושלמי כל הפטור מן הדבר ועושה הוא נקרא הדיות הנה רואים כאן הדיה כל הפטור מדבר ווצה הוא נקרא הדיוט לפי המרא מרוטנבורג על מי שרוצה להבדיל במוצאי שבת כשהוא עונן ופטור מכל המצוות אז זה נקרא הדיות וביום המחה לאחר שנקבר מתו אסור לאכול עד שיבדיל כלומר לפי המרן מרוטנבורג יש חובת הבדלה במוצאי אחר הקבורה אפילו שזה למה כי כתוב בגמרא בפסחים כוב שמי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה עד יום רביעי מוסיף מוסיף המרן וטבו ואומר ואפילו אם שמע מאחרים שיבדילו במוצאי שבת אינו עולה לו כיוון דבי שת ליו בר חיוב ההוא וצריך למחרת לחזור לברך ולהבדיל אחר כך הוא כותב שהוא גיד שזה גם שיטת הרזה והרז הלבי משפירא בשם הרב קות משפירא והראש חולק וא אומר לו נראה לי כדברי רבי יהודה שלא יבדיל אחר הקבורה כי עד ד אמרינן בהרבה פסחים שמי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל וההולך כל השבת כולה זה מדובר כשלא היה לו יין במוצאי שבת אשר אונס אחר שלא ה יכול להבדיל אבל אונן שבשעה שחל עליו חיוב הבדלה היה פטור נפטר לגמרי וטו ו מחי כלומר כאן יש הסכמה ברורה שאונן א אונן בשעה שהוא אונן אז הוא פטור הוא לא בר חיוב בכלל הוא נפטר לגמרי יש כאן ויכוח נקודתי בין הראש ובין המרן מרוטנבורג האם לאחר קבורה הוא צריך להבדיל או לא אבל המח מחלוקת הזו היא לא מחלוקת בדיני היא לא מחלוקת בגדר עוסק במצוה זה מחלוקת בגדר תקנת חזל של ההבדלה עד יום רביעי האם תקנת חזל שמי שלא הבדיל במוצאי שבת יכול להבדיל עד יום רביעי היא נאמרה בתורת תשלומין באמת היקר חיוב ההבדלה זה במוצאי שבת רק אם לא הבדיל במוצאי שבת ניתן לו תשלום כמו חיגר ככה הבין הראש כפי הנראה שזה רק גדר של תשלומים אז זה ממש כמו חיגר שאם הוא היה פטו בשעת הפטו ומופק בשעת ה בשעת החיוב אז הוא גם נפטר מתשלומים לעומת זאת המהרם מרוטנבורג גם כן מסכים באופן קורני שאונן לו בר חיובה רק הוא סבור שמלכתחילה תקנו חזל זמן ממושך לקיום הבדלה זה לא תשלומי כלומר קיום מצוות ההבדלה עד יום רביעי זה לא תשלומן של מוצאי שבת אלא כך נתנו חזל פרק יש דין של זריזים מקדימים למצוות אתה צריך להקדים כמה שניתן אבל יש זה לא תשלומים יש אפשרות להבדיל עד יום רביעי ולכן אונן שקבר את מתו עדיין הוא נמצא בזמן חיובה ולכן הוא חייב להבדיל אבל רואים מכאן את היסוד הזה שדין אונן שיסודו הוא מדין עוסק במצווה פטור מן המצווה יש כאן סיוע גדול לצד הזה ש שעוסק במצ יכול להיות דין של פטור בעצם שהוא לא בר חיובה ומכיוון שהוא לא בר חיובה אז אומר מהרם מרבורג שגם אם הוא ישמע הבדלה מאחרים לא עולה לו הוא לא יצא ידי חובה אם הוא ישמע הבדלה מאחרים בשעה שהוא פטור הישט עלבר חיוב ההוא אז מישהוא בגדר עוסק במצווה פטור מ לצד הזה שזה גדר של פטור בעצם אז גם אם הוא יקיים מצווה אחרת הוא לא יצא בכלל ידי חובה כי הוא לא חייב הוא מופקע הוא בלא בח יובה סתם ככה יש מקום לשאול הרי הראש כן הראש הסברנו שהוא הולך גישה שזה דין אונס כן ככה הסברנו בראש הרי הראש אמר שרק אם לא יכול לקיים שניהם אז יש דין עוסק במצ פת אבל יכול לקיים את שניהם אז הוא ודאי שהוא מחוייב משמע שלכאורה בפשוטו הראש והתוספות הלכו בגישה שזה גדר של אונס ולכן אם הוא לא אנוס הוא חייב לקיים כן אם הוא לא אז לפי הגישה הזו לכאורה אז מה הבעייה מה הבעיה ש שאונן אונן הרי אונן היה אנוס אזז עכשיו שהוא יכול עכשיו הוא לא היה מופקע הוא לא בודי שהוא היה חיובה הוא היה נוס הוא לא יכול היה לקיים כי הוא היה עוסק במצווה פתור מן המצווה אז למה בונן מסכים הראש שאם אםם אם הוא כיוון שהוא היה עונן במוצאי שבת אז הוא גם לא מבדיל גם אחר הקבורה אבל אני ודעתי ההסבר הוא פשוט מאוד כי ברור שונן יש חזל כן נתנו לו דין מיוחד כן חזל נתנו לו דין מיוחד כלומר למרות שנגיד מדין דאורייתא יש לו דין עוסק במצוה פתום צה קלאסי שהוא גדר של אונס לדעת הראש אבל חכמים פטרו אותו והבקיע אותו בפטור בעצם מן המצווה חכמים הבקיעו אותו חכמים אמרו שהוא לא יהיה ברח יובה כן א כשיהיה מרוכז אך ורק במצווה שלו אז זה דין אז אז הראש מאיפה למדתי את זה מדברי התז תראו את התז התז במקור כג א סליחה זה התז באור החיים סמן קח ע קא על דיני תשלומין וגם ביורה דע בסימן שמא סעיף כט ה כותב דברים דומים כן אז הוא ה תראו במקור כג הוא מביא את דברי הדרישה הדרישה אומר שמתעסק בצורכי ציבור וכצה בזה בזמן התפילה אז אז אז הוא פטו מלהתפלל כמו שכתב הטור בסימן צדיק עוסק בצוקי ציבור אז אם מתוך העסק עבר זמן אותה תפילה אומר הדרישה אין צריך להשלימה בזמן התפילה שנ אחריה להתפלל שניים אחד תשלומים לא צריך למה כיוון שבזמן העסק היה פטור מן התפילה הוא כמו אבלות דחה דמלי עונס דבלות או עסק ד מצו מדבר על דינו אונן אן אומר התז תמהני אם יצא דברים האלו מפי אותו הצדיק אומר זה ממש אונס קלאסי כל שהוא אונס מקר דעג כל שהוא עונס מקרי פטור מ התפילה וכאן ארבד אם ננס מתפלל שתיים אני מדלג אז הוא אומר והוא הדינמי פתור מחמ רדת מצוה של צקי ציבור דכל עיקר ארבע שורות מלמטה דכל עיקר טעם אותה תשובה חשיב כמו תרד מצווה אם כן נסתרה דעת בעל הדרישה בזה ואן דמיון בזה לפטור דלות דעתם אפשר לא להתפלל ד יושב בטל שחכמים פטרו אפילו שהוא יושב בטל חכמים פטרו וכן א שר שם תשלומ דין זה מקרה עונס אלא פטור זה לא עונס זה פטור מה שאיין כן כאן בעוסק בצורכי ציבור דהוא אין בו פתור זה לא פתור אלא שיש עליו עונס שלא יכול להתפלל שאיין לו פנאי כמו חולה אז בודאי שהוא ברבר חיובה אז רואים את היסוד הזה בצורה ברורה שיטת התז באור החיים סימן קח ויורד הסימן ש היא שדין עוסק במצווה פטור המצווה זה דין של אונס ולכן הוא חייב בתשלומים בתפילה ואונן זה פטור מיוחד שנתנו חכמים מדאורייתא באמת יש לו דין עוסק במצ פת מצווה שו גדר של אונס לפי דעת התז אבל חכמים פתרו הפכו אותו שהוא לא יבר חיובה אז אם כן לא רחוק אז ממילא אני חושב שככ גם אפשר ליישב את דברי הראש כן הראש באופן הקני סובר שמ דאורייתא עוסק במצווה פטור מן המצווה מדאורייתא זה גדר של אונס וזה נאמר רק אם הוא לא יכול לקיים את שניהם אבל אם הוא יכול לקיים את שניהם הוא מחוייב לקיים את שניהם מחוייב מדין דאורייתא כי אין כאן את האונס אתה לא נוס תקיים אבל אבל בפסוקים שלו בפסק שלו במסכת ברכות שהוא עוסק בדין אונן אז שמה וודאי שיש חכמים פטרו חכמים נתו פה דין של פטור בעצם ולכן אומר הראש הוא לא ב חיובה מדרבנן הוא לא ב חיובה אז אין שום סתירה בדברי הראש אבל למדנו מכאן סוד המחלוקת ראינו כאן שיש כאן שתי גישות לפי הגישה של הדרישה אז עוסק במצווה עוסק בצורכי ציבור עוסק במצווה יש כאן פטור בעצם ואם הוא לא התפלל אין פה דין תשלומים כמו אונן וגם הסכים איתו ע נקודות הכסף תראו במקור כד אומר תמ על הדרישה לא קשה מידי זה דווקא באונס שחייה מן הדין משום דנוס הוא פטור דין אחי ש חייב בתשלומים אבל כשלא היה חייב מן הדין כלל פטור אחר כך ולכך בעסק בצורכי ציבור כיוון שאינו חייב כלל מן הדין משום שעוסק במצו למצווה ב זה ניתחו כל דברה אז הנקודות הכסף ככה סובר שזה פטור בעצם המגן אברהם בסימן צג סעיף קטן ה כך גם נוקט כמו הנקודות הכסף שזה פטור מעצם לא כשיטת הטס אז אם כן אז יש לנו כאן מחלוקת מה יסוד הפטור מה גדר הפטור של עוסק במצווה פטור מן המצווה אז ראיתי בסטייל במסכת ברכות בסימן טו שרוצה על פי זה גם להסביר את מחלוקת התוספות והרן התוססות והרן התוססות והראש סברו שרק באינו יכול לקיים את שניהם רק אז נאמר גדר עוסק במצה פתורים למצווה אבל הרן סובר שגם ביכול לקיים את שניהם נאמר גדר עוסק במצווה פטור מן המצווה מה המחלוקת ביניהם אומר ה אומר אומר אומר הסטייפלר זה המחלוקת הראש והתוספות סוברים שדין עוסק במצ דין אונס אז כיוון שזה גדר של אונס אז לכן בוודאי שאם הוא יכול לקיים את שניהם הוא מחוייב לקיים את שניהם כ אתה לא אנוס אבל הרן אומר הסטייפלר סובר שזה לא גדר של עונש זה גדר של פטור בעצם כיוון שזה פטור בעצם לכן גם אם יכול לקיים את שניהם לכן לכן הוא לא חייב אני עמדתי ומתי איך אפשר להסביר את זה ברן הרי הרן כותב דיה ולמדנו את זה ברן שכל מה שאמר שיכול לקיים את שניהם יש דין עוסק פטור מן המצה זה אך ורק שזה קרוך בטרחה אבל אם הוא מקיים את זה על הדרך ודאי שהוא הוא צריך והוא יצא ד חובת שניהם ככה ראינו ברן לידיה איך אפשר להגיד את זה בדעת הרן הרי כעת למדנו שלמן ואמר שיש כאן פטור בעצם אז הוא לא בר חיובה בכלל אז אם הוא לא בר חיובה מה שייך להגיד שאם הוא יכול לקיים על הדרך אז שיקיים מה מה יקיים מה מה הוא פטור הוא פטור בחיב הוא הוא לא מקיים הוא לא יצא חובה בכלל אז לא הבנתי מה לא הבנתי מה מה כאילות יעקב אומר לא בכלל לא הצלחתי להבין איך הוא רוצה להסביר פשט ככה ברן אז מה שנראה לי עלנו דעתי שאולי יש אופציה שלישית אולי יש גדר שלישי א גדר שלישי בדין עוסק במצווה פטור מן המצווה א והגדר הוא כך הגדר הוא כך כי אתם זוכרים שבר כשעסק בדברי הרן אז דיברנו מה מה מה הרן מתכוון שש אומר יות טוב ל תקרי רע האם כוונתו להגיד שהוא מחוייב מן הדין או שזה על גדר התנדבותי כזה כן יות טוב ל תקרא רע אז הביאור הלכה ברור לו בדעת הרן שזה חיוב מן הדין אבל מדברי כלות קום שלו שזה לא חיוב מן הדין זה רשות זה רשות אז יכול להיות שיש כאן עוד גדר נוסף שהגדר של עוסק במצוה פטור מן המצווה הוא גדר שאומר שברגע שאני עוסק במצווה אחת ויש לי מצווה שנייה אז המצווה השנייה גם אם ביסודה היא מה שנקרא מצווה חיובית אני מחויב לקיים אותה כן גדר עוסק במצווה פטום מן המצווה הוא הוא פותר את את החיוב בקום ועשה את זה הוא פותר כלומר זה הופך להיות גדר של מצווה קיומית כל מצווה חיובית מצווה קיומית אם אקיים אותה יש לייש אני מקיים אותה אז אני יוצא יד חובה אין עלי חובה בקום ועשה לקיים אותה זה מה שילפה של הפסוק הפסוק מחדש בשבטך בביתך שאתה פטור דהיינו אתה לא מחוייב להניח תפילין כן למרות שיסודה של המיצ הוא בקום ועשה אבל אם הנחת תפילין יצאת אתה לא מחוייב להבדיל אתה לא מחוייב להבדיל אבל אם הבדלת יצאת ידר חובה כן תראו ב תראו איפה זה היה בראש שקראנו הראש בסימן באות כב נכון זה היה בפסקה בפסקה השנייה אז הוא הדגשתי את זה שמעתי שיש גדולים שאומרים לאחר להבדיל ובזה נפטר האול מה זאת אומרת נפטר האול אם אתה הגדרנו שאונן ביסודו זה פטור שחמים פטרו אותו בעצם אז איך הוא נפטר בדיוק איך הוא נפטר ממה נפשך או שיבדיל ש איך הוא נפטר אני חושב שכתוב כאן שבעצם הוא שיך במצווה זה לא שהוא לא חיובה בכלל יש גדר שאונן כן כן הוא שייך במצווה אבל הוא לא מחוייב הוא הוא לא מחוייב בה אבל אם הוא עשה אז אז הוא הוא יצא ידי חובה אם הוא עשה הוא יצא ידי חובה אז לכן אולי אפשר להבין שזה מה שהתכוון הקהילות יעקב להגיד ברן כשרן למד לא כמו הביאור הלכה א הקהילות יעקב סליחה הקהילות יעקב לא למד ברן כמו הביאור הלכה שמחוייב אם זה לא אין בו תרכה כלל אז הוא מחוייב לעשות את זה לא הוא לא מחוייב אבל אם הוא יעשה הוא מקיים את שתיהם הוא יצא ידי חובה אני רוצה להביא הוכחה אולי נסיה נוסף להבנה הזו לתפיסה הזו מדיון מדיון נוסף ביחס לאונן תראו את ה את ה איפה זה תוספות במקור כז כן כתוב בגמרא המשנה אומרת שהוא לא מברך כן הוא עונן לא מברך הוא לא מברך על מה שהוא אוכל לא מברך ברכת המזון לא מברך על מה שהוא אוכל אז אומר התוספות פירש רשי אנ זקוק לברך הוא לא זקוק לברך אומר התוספות משמע מתוך פירושו שאם רצה ל רשאי אם רצה לברך רשי מו בירושלמי כאמ אם רצה להחמיר אין שומעים לו ולכך נראה לומר ש אינו מברך שאינו רשאי לברך יש כאן מחלוקת בין רשי ותוספות האם האונן רוצה לברך האם הוא רשאי או לא רשאי נכון הרשי אומר אם רוצה רשאי והתוספות אומרים לא לא רשע אז מה המחלוקת ביניהם חב אולי זה ה מחלוקת אבל בהנחה שצודקים דברי התז זה נראה זה נראה הדבר הפשוט שבעונה נאמר פטור מדרבנן פטור בעצם שהוא לא הוא פטור כן זה לא אנוס זה לא גדר אונס אלא פטרו אותו כן פטרו אותו אז המחלוקת בם היא מה גדר הפטור האם זה גדר של כמו שאמרנו שחז חזל הפקו אותו לגמרי הוא לא בחיוב בכלל אם הוא לא בחיוב בכלל בוודאי שהוא לא רשאי לברך כ הוא הוא לא יצא ידי חובה בכלל מה יברך הוא לא רשאי לברך אבל אם נסביר שהדין פטור כשמדברים על פטור זה זה לא שהוא מופקע מהמצווה לגמרי אלא שמצווה שהיא מוטלת עליו באופן חיובי ה הופכת להיות כמו מצווה קיומית אתהה רשאי אתה לא חייב אתה רשאי אז אם הוא יקיים את המצווה הוא יצא ידי חובה לכן אומר רשי הוא רשי וא רשי לברך אם אפילו שהוא עושה במצווה וחזר נתנו לו גדר של פתור אבל אם הוא אם הוא רוצה לברך רוצה לברך הוא רשי לכאורה זה זה זה סיוע גם כן לתפיסה הזו חשבתי שאולי פי זה יש גם מקום לדון בדברי הביאור הלכה המשנה ברורה המשנה ברורה תראו במקור כו אה מדבר על על דין עוסק במצ פתור מן המצ כן אז הוא כותב שוא מתלבט שמה אם אכל מצה אם הוא יצא ידי חובה אז הוא כותב שומר עבדה כן אם צריך לטרוח אחר זה לדעת כמה פוסקים אם אכל מצא אזה יצא ידי חובתו דהוא איש אלא שאז לא חיבתו תורה מבני שה עוסק במצווה אחרת מכל מקום הסתפק נ אם יוכל אז לברך ברכת החיילת מצא אשר קדשם צינו כיוון שהוא אז אינו מצווה על זה זה זה באמת שער הרציון פה מאוד מאוד קשה להבין אותו הוא אומר ככה אם הוא יאכל מצה בשעה שהוא עוסק במצווה אז הוא יצא ידי חובת מצה א אם הוא יצא ידי חובת מצה הוא לא הוא לא בגדר שותה הוא יצא ידי חובת מצה אבל הוא אומר אני מסתפק אם הוא יכול לברך כיוון שהוא אז אילא מצווה על זה אם הוא לא מצווה אז איך הוא יצא ידי חובה אז אני חשבתי אחת משתיים או ש או או שסיבת ההסתפקות היא א כי כי בסופו של דבר על הצד שהוא אנוס על הצד שהוא אנוס מלקיים את המצווה השנייה אנוס ונוס רחמנא פטרה אז שוב למרות שהוא ביסודו הוא ב חיובה רק הוא לא יכול לקיים את שניהם כן אבל כאן הוא מדבר אפילו הרן מדבר אפילו הוא כולל אז אמרנו ככה אם זה גדר אנוס והוא ובכל זאת הוא רוצה לקיים את המצווה השנייה אז הוא יוצא יד חובה אבל צריך אבל יש מקום להסתפק אם חזל תיקנו ברכה על זה כיוון שתכלס באופן מעשי כרגע הוא לא מחוייב לקיים את המצ הוא לא מחוייב הוא לא מחוייב להניח את המצווה הראשונה ולעסוק במצווה השנייה אבל גם אם נגיד שהוא הולך בכיוון של פה הוא מדבר אפילו יכול לקיים שני אם צריך לטרוח אחר זה אולי המקום ההסתפקות היא אולי בנקודה הזו שגם על הצד שהוא יוצא ידי חובה יש מקום לדון שיש מקום לדון שהגדר של המצווה כאן היא מצווה לא חיובית היא מצווה קיומית ואז אם זה מצווה קיומית לא ברור שעל זה תיקנו חזל ברכה בנוסח של ברכה חיובית על אכילת או לאכול מצה כאילו אם חזל תיקנו את הברכה באופן כזה שאני מחוייב בקום עשה רק על זה אני מחוייב לברך לא ברור שאני אוכל לברך גם כן אם אני לא מחוייב אני ל מקיים את המצו הזו בדרך כאין מצווה קיומית גם בסימן ע אור החיים סימן ע ס קט יח מביא המשנה ברורה את דברי הפרי מגדים שעוסק בצורכי ציבור אז הוא כותב שהוא אם הוא אכל מצה תוך כדי ה קיים מצוה תוך כדי הוא יצא ידי חובה אז רוא רואים מכאן אגג ש מה גם הדר שאומר שזה באמת קיומי כן אני לא כן לא אני אומר כין מצווה קיומית אני אבל בוא בוא לסיכום בוא נסכם את ה נסכם את מה שראינו אז א כן אז נסכם את מה שראינו אז ראינו גישה אחת שגישה אחת אז רגע מה אני רוצה לומר אני רוצה לומר שאולי זו נקודת הוויכוח בין הביאור הלכה בדעת הרן שמחוייב לקיים לבין סטיפלר בדעת הרן שכותב ש הוא פטור בעצם ואף על פי כן הוא אומר אפילו שהוא פטור בעצם אב על פי כן אם הוא קיים את המצווה הוא יצא ידי חובה אזז אז זה מראה שיש כאן עוד איזשהו גדר לכאורה יש כאן עוד איזשהו גדר נוסף שניסינו למצוא לו איזשהו סיוע אולי משיטת רשי בגדר ונן אבל אבל אה אבל על כל פנים לסיכום הזצ שיש לנו כאן שלוש או שלושה שלוש אופציות שלוש אופציות בהבנת הגדר של עוסק במצווה פטור מן המצווה אופציה אחת גדר אחד גדר של אונס אנוס רחמנה פטרה בעצם אדם מחוייב גם במצווה השנייה אבל הוא לא יכול לקיים אותה מה זה אינו יכול לקיים אותה אז ראינו שיש ויכוח בין הראשונים מה זה אינו יכול לקיים אותה האם אינו יכול לקיים הפשט הוא שהוא מתבטל מקיום המצווה תבטל מקיום המצווה הראשונה או שקיום המצווה הראשונה יפגע באיזשהי צורה א לא יעשה באותה איכות אז זה מחלוקת אז בגישה הזו אחזו מרבית הראשונים ולגישה הזו בוודאי יוצא שזה גדר של אונס אם זה גדר של אונס נראה שאם הוא בכל זאת בודאי שאם הוא יכול לקיים את שניהם הוא מחוייב לקיים את שניהם וגם במצב של אונס נראה שאם הוא נטש את ה אם הוא בכל זאת קיים את המצווה שהוא נאנס בקיומה הוא יצא ידי חובתו יש מקום לדון הם הוא יכול לברך על זה אבל הוא יצא ידי חובתו יש מקום לדון גם לשיטה הזו שיתכן שאסור לו לעשות את זה כמו שכותב הרטבה שאסור לו לעשות את זה כיון שזה נקרא כמו ביזיון של המצווה הראשונה הגדר השני הגדר שאומר שזה דין מיוחד של פטור בעצם אבל זה לא פטור שמבקיע אותו לגמרי מקיום המצווה השנייה אלא הופך את המצווה ממצווה חיובית למצווה קיומית כ אין מצווה קיומית ואז בגדר הזה בכל זאת אם הוא יבחר לקיים את המצווה השנייה הוא יצא ידי חובה יש ספק אם הוא יכול לברך עליה יכול לברך עליה או לא זה יהיה זה יהיה הדיון כאן א לגישה הזו א ודאי לא נוכל לומר שכל הפטור מדבר ועושה הוא נקרא הדיוט לא שייך להגיד למה שיקרא אדיוט אם הוא אם הוא מקיים הוא יצא יד חובה הוא לא יכול לא יחשב אדיוט אה לגדר השלישי אז מדובר כאן על ממש פטור בעצם ואם הוא מקיים את המצווה השנייה הוא לא יוצא ידי חובה כי הוא מופקע הוא לא בר חיוב ובכלל בקיום המצווה ולגישה הזו אז יש לדון מהם בכל זאת הוא נטש את המצווה הראשונה קיים את המצווה השנייה אז או שנאמר לגביו שהוא נקרא הדיוט כמו שאומר המרה מרוטנבורג או שנאמר לגביו כמו שאומר הרטבה שאסור לו לעשות את זה כי זה ביזיון המצווה הראשונה או שנאמר כמו שאומר המר חור זרוע שהוא גדר אינו מצווה ועושה ואדרבה יש לו שכר על זה שהוא כמו נשים שהם לא מצוות ועושות בסדר כן עכשיו על פי זה עכשיו אני רוצה זה זריז לגשת לנושא של תלמוד תורה בסדר גם בגדר תלמוד עכשיו ככה בשיטת הרמבם בשיטת הרמבם מה הרמבם סבור כאן אז ראינו שב המגיד משנה למד בדעת הרמבם נכון במקור ל המגי שלמד בדעת הרמבם שהוא לא מסכים אם יש מי שכתב אין ראכ מדברי הגאונים ולא מדברי רבינו שסתם וכתב למעלה שלוכי מצווה פטורים מן הסוכה אל מה בכל גבנ פטורים כל זמן שעוסקים במצוה שרס מצ פתור מהמצווה מה שמג משת מבואר דעתו בדעת הרמבם שגם אם לא תתבטל אותה מצווה עדיין הוא נאמר פה הפתור עוסק במצו פתור גם אם הוא יכול את שניהם ככה יוצא מדברי המגד משנה לא ברור מהי שיטתו האם שיטתו היא כמו ה רן או המר חור זרוע המר חור זרוע שמשהו שגם אם הוא לא גם אם הוא לא טורח בכלל הוא פטור מן המצ לא ברור א גם ברמבם הלכות גזלה הוא מדבר על כך ש שנפטר שכל זמן שהוא עוסק בשמירה הוא נפטר מכמה מצוות הוא לא מחלק אם הוא יכול לקיים את שניהם אוא לא יכול לקיים את שניהם גם ברמבם חות ממרים הוא מדבר על מצוות כיבוד הורים שאיין מבטלים מצווה מפני מצווה ואבל אבל כן יש לי איזשהו ראייה מהרמבם בהלכות קריאת שמע בפרק ד' הרמבם כותב א הרמבם כותב בפרק ד' לכות קריאת שמע בהתחלה הוא כותב ש מי שהיה ליבו טרוד ונחפש בדבר מצווה מכל המצוות פטור מקריאת שמע לפיכך חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע מש בפשטות שהוא פטור מדין עוסק במצווה פטור מהמצווה אבל אחר כך הוא כותב בהלכה ב' פרק ד מלכות קריאת שמע הלכה ב' אבל הנושא את הבהולה אף על פי שהוא עוסק במצווה חייב לקרות הועיל ואין לו דבר שמשבש את דעתו מה שמע מכאן שכל הפטור של עוסק במצוה זה אך ורק שיש לו משהו שמשבש את דעת אבל אם ו משהו משבש ששתו הוא כן חייב אז לכאורה שיטת ה א שיטת ה שיטת הרמבם כאן יכולה להתאים לשיטה שאומרת ש כמו שיטת הרן כן כמו שיטת הרן שאם הוא יכול לקיים את שניהם אז הוא הוא חייב לקיים את שניהם כן כן רק אני לצורך הזה אני רק רוצה למקד אותה בשיטת הרן בשיטת הרן אז ראינו שיש מחלוקת בין הביאור הלכה לבין בין הביאור הלכה לבין ה לבין הסטייפלר בשיטת הרן גם יש מקום לדון כן כשהוא מדבר שצריך אומר שרק אומר שעוסק במצוה פטור מצווה נאמר רך ורק שיש לו טורח רק שיש לו טורח אם יש לו טורח אז הוא פטור אבל אם אינו תור כלל הוא חייב אז מה הפשט בטורח כאן האם התור כאן זה כמו שאומר דנו בדבר הזה האם הטורח כאן זה כמו שכותב ה הרשבא בתשובה שאי אפשר שלא יתעכב כן הטורח כאן גורם גורם פגיעה הוא גורם פגיעה ב במצווה הנוכחית שהוא מקיים אם זה גורם פגיעה במצווה הנוכחית שהוא מקיים אז יצה שהרן אפשר לסוג אותו עם הקטגוריה של רשי והרביה שזה גדר של אונס לא יכול לקיים שניהם אם הפשט הוא שזה לא פוגע בכלל אבל ככיוון שיש טירחה לכן הוא פטור אז אז זה מסווג אותו בגדר האמצעי שאמרנו ש יש כאן פטור אבל הפטור רק יצר דין דין פטור ממצווה חיובית למצווה קיומית אז זה זה מקום לדון בשיטת הרן אני אומר את זה כהקדמה נגיד את זה בקצרה לגבי הנדה של תלמוד תורה אז א אני אומר בדעת הרמבם עצמו בדעת הרמבם עצמו גם כן יש לדון האם הם כוונתו האם כוונתו שדין עוסק במצווה פתור מצווה נאמר נכון וודאי הרמבם סובר שגם ביכול לקיים את שניהם נראה בפשוטו שגם אם יכול לקיים את שניהם נאמר דין עוסק במצווה פתור מן המצווה ללא ברור ברע ברמבם האם כוונתו לומר ש שאך ורק במקום במקום כמו האם הוא סובר כדעת הרן או כדעת המר אחור זרוע זה מה שאני אומר אני אומר בקצרה האם הרמבם סוב כדעת רן שאך ורק במקום שיש טורח רק אז נאמר עוסק במצ פתור ממצווה אבל במקום שאין טורח חייב או שהוא סובק דעת המר חור זרוע שבכל מקרה יש פטור א אומר זה נקודה שצריך להתלבט בשיטת הרמבם אז אני רוצה בקצרה רבותיי ממש בקצרה ליגוע בנקודה של שיטת הרמבם השאלה מפורסמת אני דיברתי על זה במסכת נדרים מה שהאחרונים מה ש בישיבות שואלים על על דין תלמוד תורה האם עוסק במצווה פטור מן המצווה נאמר גם במצוות תלמוד תורה אז תראו את ברמבם בפרק טו מלכות אישות הלכה ב' כותב הרמבם האיש מצוה על פריה ורביה אבל לא האישה ו ממתי האיש להתחייב במצוה זו מבן 17 שנה כיוון שעברו 20 שנה ולא נסה אישה רי זה עובר מבטל מצוות עשה ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה וה מתיירא מליסא אישה כדי שלא יתח במזונות ויות התורה הרי זה מותר להתאחר מותר להתאחר שהעוסק במצווה הפטור מן המצווה כל שכן בתלמוד תורה רואים ששיטת הרמבם שגם במצוה צ תלמוד תורה נאמר דין עוסק במצווה פטור מן המצווה ולכן מותר להתאחר במצוות פריה ורבייה נכון זה כתוב כאן מפורש השאלה היא ברמבם לכות תלמוד תורה בפרק ג' הלכה ד' נאמר שהיה לפניו עשיית מצווה ותלמוד תורה במקור ל אם אפשר למצווה לעשות על ידי אחרים לא יפסיק תלמודו ואם לא יעשה המצווה ויחזור לתלמודו רואים ברמבם שלא נאמר דין עוסק במצווה פטור מן המצווה מדובר ב מצוות תלמוד תורה הנה כתוב שאם אי אפשר למצווה לעשות על ידי אחרים אז יפסיק את תלמודו ויחזור יפסיק את תלמודו יקיים את המצווה ואחר כך יחזור לתלמודו אז רואים ברמבם שלא נאמר דין עוסק במצוה פטור מן המצווה במצוות תלמוד תורה אז זה קושיה שמקשים בישיבות הרמבם לכאורה סותר את עצמו אז יש תירוץ תירוץ פשוט שכותב הנציב מוולוז'ין בספרו העמק שאלה על השאילתות של רבח בשילת ה סביב קטן ד שמה הוא כותב שבאמת במצווה תלמוד תורה אין את הדין של עוסק במצווה פטור מן המצווה כש מתנגש במצווה אחרת אבל מה מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים או מצווה סליחה מצווה שאינה עוברת כלומר שאפשר לקיים אותה מאוחר יותר היא שקולה למצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים כשם שמצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים אז מצוה תלמוד תורה לא ח מפניה גם מצווה שאיננה עוברת שאפשר לקיים אותה מאוחר יותר היא גם כן לא נתחת מפני תמות תורה ותקיים אותה יותר מאוחר ולכן מה שהותר כאן זה רק להתעכב במצוות פריה ורבייה אבל לא להיפטר לגמרי ממצוות פריה ורביה הוא רק מתעכב מותר להתאחר אבל הוא מחוב במצוות פריה ורביה הוא יקיים אותה יותר מאוחר אז אין סתירה בי דברי הרמבם בשתי הלכות בהלכות אישות ובהלכות במצוות תלמוד תורה אין דין עוסק במצוה פתור מן המצווה אבל בחי גבנה שזה מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים או מצווה שאיננה עוברת אז שמה מצוה תלמוד תורה דוחה את קיום המצווה עד ש היא לא ברת תאחר בסוף ה יקיים אותה ככה תרא צ הנצי מ בלוזי אבל קשו בישיבות מקשים מהרמבם מפלחות יישות הלכה ג במקור לד כתוב מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושג כבן עזי ונדבק בכל ימיו ולא נשא אישה אין בידו עוון והוא שלאו ייצר מתגבר עליו ו מרציפר נראה שגם ההלכה הזו מבוססת על דין עוסק במצר פתור מן המצווה אז לכאורה הבינו ככה בישיבות מקשים שמה שהרב כתב ש שיכול להתאחר כן בהלכה קודמת שאם שאם היה עוסק בתורה וטעות בה אז יכול מותר להתאחר זה לא הכוונה מותר להתאחר כי יש כאן כי אין עוסק דין עוסק במצ מ המצווה לא באמת אם הוא היה יכול לדעת שהוא לא יהרהר ולא יבוא לידי איסור שיצרו לא מתגבר עליו אז החינמי הוא היה יכול כל יומיו לינוק כבן עזי ובכלל להתבטל לגמרי ממצ פירה ורביה כן מה שכתוב כאן מותר אחר זה לא הפשט מותר להתאחר כי רובצת עליו מצוות פריה ורבייה אז יכול רק להתאחר אבל בסוף הוא חייב לא מותר להתאחר עד שיצרו יתגבר עליו כל זמן שיצרו לא מתגבר עליו אבל אם אבל אם הוא יכול לחבוש את יצרו ושלא שלא בכלל לא יהיה זה לא יפריע לו אז הוא יכול לינג כבן עזי והוא יהיה פטור לגמרי מהס בת הפטור סיבת הפטור תהיה עוסק במצווה פתור מן המצווה אז משהו שיש עוסק במצווה מצוה ותלמוד תורה אז קוש דוכתא אז אז הקושיה היא לכות תלמוד תורה שמה נאמר שמובן שאין דין עוסק במצווה פטור מן המצווה במצוות תלמוד תורה אז בישיבות אומרים על פי מה שכותב הסטייפלר בשבת בסימן יא וזה קשור למה שלמדנו בחקירה של עוסק במצו פטור מן המצווה אומר הסטייפלר שע סק במצוה פטור מן המצווה הרי יסודו כמו שלמדנו הוא מדין אונס הכוונה ברגע שאני עוסק במצווה אז אני לא יכול לקיים מצווה שנייה אז אני אינוס מקיומה אני בר חיובה אבל אני אינוס מקיומה לכן עוסק במצווה פתור מן המצווה אבל במצוה תלמוד תורה אומר הסטייפלר זה לא כך כי מצוות תלמוד תורה היא מוגדרת כמצוות שאין להם שיעור הפאה והביכורים יש מצוות שאיין להם שיעור וזה תלמוד תורה כמו מצוות צדקה שאין אין לה שיעור כמו גמילות חסדים כן אדם שהוא אדם שהוא א תסלחו לי הוא הוא רואה נתתי את הדוגמה הזאת שלמדנו נדרים אדם שרואה מישהו מבוגר כן ששוקל לא יודע דיברתי על 160 קילו כן נופל כן הוא מנסה הוא הוא כזה הוא שוקל אולי 60 70 קילו כן הוא מנסה לעזור לו לקום לא מצליח הוא לא מצליח לעזור לו לקום אז אז אז אז אז אז מה הדין הדין הוא שהוא אנוס רחמנה פטרה על ה הוא עזב אותו זה דין של אנוס רחמנה פטרה כן יש מצוות מילות חסדים למה אתה לא מרים אותו זה הנוס לא זה לא הנוסח מנפ אני לא יכול אני לא יכול זה גדר של שלזה ש שיעור זה שיעור ב אני לא יכול לקיים אני לא יכול לקיים את זה זה לא שאני אנוס פשוט אני לא מחוייב אם אני לא יכול אני לא מחוייב אם בא אני ודורש ממך תשמע אני צריך עכשיו 10,000 שק ויש לך רק שקל בארנק והוא צריך באמת 10,000 שק ואתה לא נותן לו אז למה אז מה אתה אנוס רחמנה פטרי אתה אנוס אין לך לא אתה לא אנוס זה מה שיש לך אתה לא יכול אותו דבר מצוה תלמוד תורה מצוה תלמוד תורה היא מצוה שאתה צריך לקיים אותה כל זמן שאתה יכול וד מה שאתה יכול אם אתה לא יכול אתה זה לא הפשט שזה הה נוסח מנ פטרי אתה לא יכול אז אתה לא חייב אם אתה לא יכול אתה לא חייב אז ממנו אומר הסנייפר נפלא כשיש מצווה תלמוד תורה עם מצווה אחרת כן ש אדם לומד תורה ובא לפניו מצווה אחרת אז אם זה היו שתי מצוות אחרות כן אז אז כשאני עוסק במצווה ויש לי כרגע מצווה לפני שנייה אז המצווה השנייה אני אנוס מ לקיימה אז עוסק במצווה פטור מן המצווה אבל כשמצוננים על המצווה הזו אלא אוטומטית אם אני מחויב לקיים מצווה נוספת אז זה הופך את המצוות תלמוד תורה להיות פטור הבנתם כלומר כמו שחקרנו הרי בעוסק במצווה פתור מן המצווה ה אם זה גדר של פטור או גדר של אונס אז אם נלך בכיוון הזה אז נוכל להסביר שאם נלך בכיוון הזה שעוסק במצווה פטור מן המצווה כן עוסק במצווה פטור מן המצווה זה גדר של אונס כשזה מגיע למצוות תלמוד תורה שמתנגשים מצווה אחרת אז אוטומטית התלמוד תורה מקבל דין של פטור כי תלמוד תורה אין לו שיעור אז כל זמן שיש לי משהו אחר שמוטל עליי אז אוטומטית יוצר פטור במצוות תלמוד תורה אז לא שייך במצוות תלמוד תורה להגיד עוסק במצווה פטור מן המצווה ככה ביאר הסטייפלר הבנתם ככה ביאר הסטייפלר למה במצוות תלמוד תורה אין דין עוסק במצווה פטור מן המצווה זה לפי היסוד שאמרנו זה יש עוד הסברים הברכי וסה בסימן לח באור החיים כותב ש כיוון שמצוות תלמוד תורה זה מצוות דירית שאין לה זמן אז אם יהיה דין עוסק במצווה פטור מן המצוה במצוות תמות תורה זה יהיה פטור לגמרי מכל מצוות אדם ילמד תורה כל היום גמרי ייפטר אולי זה מה שכתוב במערה חוח זרוע יש עוד הסבר בברכי יוסף עוסק במצווה פטור מן המצווה למה במצווה תמות תורה לא נאמר דין עוסק במצוה פתור מן המצווה כיוון ש אם הוא לא יקיים את המצווה כיון שאחד מהגדר מצוות תמות תורה זה ללמוד על מנת לעשות אז אם הוא לא יקיים את מה שהוא לומד אז זה כבר חיסרון במצוות תלמוד תורה כי מצוות תורה מצוות תלמוד תורה היא על מנת לעשות אז אם הוא לא יקיים אז חיסרון בגוף מצוות תלמוד תורה ככה מבואר בברכי יוסף יש איזה ראייה גם כן ברן במועד קטן דף ט עמוד ב כותב לא המדרש יקר אלא המעשה אבל אם נלך בכיוון הזה אז אולי עכשיו נבין א את ה נוכל ליישב את הסתירה בדברי ה דברי הרמבם על פי על פי הקדמה נוספת אני מקצר אפשר לדבר פה עוד כמה יש אה בספר אור ישראל לרב ישראל מסנטר ישראל סלנטר בסימן כז חילוק אבחנה בין מצוות לימוד תורה ובין מצוות ידיעת התורה לימוד תורה וידיעת התורה לימוד תורה אומר הר ישראל לימוד תורה פירושו מצוות והגית בוימה ולילה יש מצווה ללמוד תורה כל זמן שאתה יכול זה מצוות גית בו ימ ולילה לימוד תורה אבל יש מצוות ידיעת התורה ידיעת התורה זה מצווה שאדם ושננתם שיהיו דברי תורה שגורים על פיך שאדם ידע את כל התורה כל כל משנה ומשנה כל כל גמרא וגמרא וידע לסד ולתת ולעיין ולדעת לפסוק הלכה להיות תלמיד חכם זה נקרא מצוות ידיעת התורה כן את ההבחנה הזו רואים גם גם בשולחן ערוך הרב תראו במקור מב תראו במקור מב הוא כותב כות תמות תורה האדמור הזקן פרק ג סעיף א' כל מי שדעתו וכוח זכרונו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבעל פה כולה הרי זה לא ישה אישה שילמוד תחילת תורה שבעל פה כולה שם כל ההלכות טעמיהם בדרך קצרה שם פירוש כל התרג מצוות בתנאיה ודקדוקיה דקדוקי סופרים ואחר כך ישה אישה וכולי א אבל אחר כך הוא כותב אה מג בכל זה בתלמיד חכם שלמד דעתו יפה וא מצליח בתלמודו ויוכל להיות תלמיד חכם ללמוד כל התורה שבעל פה מהתלמוד והפוסקים כמו הראש בבית יוסף אבל מי שלא הגיע למידה זו שיוכל ללמוד טעמי הלכות ומקורן ואפילו בלימוד המביא ליידי מעשה לבדו רק הלכות פסוקות אף אם יעשה תורתו קבע מחמת קוצר דעתו ונקרא בור כמו שאמרו על פסוק אחד אדם אחד מל מצאתי אל נכנסים למקרא יוצאים מהמ מאן נכנסים ממשנה וכולי אינו חייב לחיות חיי צער ולעשות מנחתו הראי כדי להרבות בלימוד שאינו מבין על בוריו שוא לימוד ההלכות בלי טעמים כמו שדיבר למעלה וגם עתיד לשוחח אלאם כן עושה במידת חסידות וכולי אבל מן הדין יוצא ד חובתו בקביעות עיתים לתלמוד תורה לקיים מה שכתוב והגית בו יומם ולילה בקביעות עיתים ביום ובלילה כלומר יש מצוה והגית בו מה שנקרא קביעת יתים לתורה שזה אדם צריך ללמוד תורה כל זמן שהוא יכול אבל יש מצוות ידיעת התורה שאדם שהוא בר אחי צריך ללמוד ולדעת את התורה לדעת את כל התורה כולה בלי יוצא מן הכלל ולדעת לעיין לדקדק ללמוד את הטעמים ולדעת לפסוק הלכה זה מצוות ידיעת התורה א הייתי נכנס פה לסוגיה בנדרים אבל אפשר לראות את דברי הרן תראו במקור לח כותב הרן ש הוא מדבר על מצוות ושננתם לבניך אה אז כותב אה הגמרא אומרת שאומר השקים ושנה פרק זה אז נדר גדול נדר לאלוקי ישראל אדם שאומר אני נודר אני ישני פרק זה אז שואלת הגמרא ולא מושבע ועומד אז אומרת הגמרא לא כיוון יבא פת ארנ ש בקריאת שמע שחרית וערבית אז הכן חי לשבועה אז הרן אומר איך יכול להיות האדם יצא יד חובה בקריאת שמ שחרית וערבית הרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה כפי כוחו שמר בפרק אמד קדו שדמ תמוד תורה ושננתם ש דברי תורה מחודדים בפיך שאם י שלך אדם דבר שלא תגמגם ותאמר לו בקריאת שמע שכרית דוית לא סגי לאחי כן אז הוא אומר שמכאן נראה לי שמה שבא מדרשה ולא נכתב במפורש בפסוקים אלא ושננתם זה במדרשה אז חל על זה שבועה ולכן אם הוא אומר השקים ושני פרק זה חל על זה שבועה אבל הרטבה הרטבה שואל הרטבה אומר על אותה שאלה שג שואל אות השאלה איבא פתר נפשי בקריאת שמע שחית וערבית אז הוא אומר פירוש עד דמרי דב פתר נפשי מקריאת ש נפק מחובת גית בוימו לילה ואני בדלא אפשר לי כלומר אומר אומר הרטבה למה חלה השבועה כשאני אומר אשקים ושני פרק זה כי אתה לא מצווה דווקא על לפרק זה דווקא על משנה הזו אתה יכול להתעסק בכל מקום שתרצה בתורה שבכתב בפה אז אני לא מבין ברן כתוב ושננתם כן אז הרן מתרץ למה איך איך איך איך איך חלה כאן שבוע הרי מושבע ועומד מהר סיני אומר הרן כיוון שזה הת מדרשה אבל הרטבה אומר למה חלה ה שבועה כי אני לא מחוייב על הפרק הזה בדווקא ומה הרן סובר שקין כן מחוייב על הפרק הזה בדווקא אני חושב שהמחלוקת ביניהם אפשר להסביר אותה על פי השני החלקים האלה שדיברנו על מצוות תלמוד תורה הרן מדבר על ושינת הרן מדבר על ידיעת התורה ידיעת התורה אתה מחוייב לדעת כל פרק וכל הלכה בתורה נקודה אז לכן מושבע ועומד על כל על כל פרק ופרק הוא מושבע ועומד שאומר אני אשכים ושני פרק זה אתה מחוייב גם ללמוד אותו אז לא צריך להגיד שאני לא אז הכן אומר הרן למה חלה שבועה כי זה אתת מדרשה אבל הרי תווה דיבר על והגית בו ימה ולילה והגית בוי ולילה זה זה החלק של לימוד תורה זה לא מצוות זה לא מצוות ידיעת התורה מצת לימוד תורה שגם מי שלא בר אחי לדעת את כל התורה כולה אבל הוא מחוייב ללמוד תורה כמו כל כל כמו שכותב הרמבם במקור מ כל איש ישראל חייה בתלמוד תורה בין ני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה שנאמר וגי תבו מה ולילה אז אז אז אז אז לכן כיוון שכאן הוא לא עוסק במצוות ידיעת התורה אלא הוא עוסק במצוות לימוד תורה אז הכן בצדק הוא אומר הרטבה אני לא מחוייב דווקא פרק הזה אני יכול למוד פרק אחר אני לא מחוייב דווקא על פרק הכזה ללכן השבוע חלא בסדר יש כאן עוד אריכות דברים אבל אשת דעתי אחי אני רוצה ל אני רוצה על פי על פי זה על פי זה ניתן ליישב את דברי הרמבם הרמבם לכות אישות והרמבם לכות תלמוד תורה אולי מדברים על שני בני אדם שונים או על חלקים שונים במצוות תלמוד תורה כן הרמבם בהלכות אישות תראו הוא מדבר על אם היה עוסק בתורה וטרוד בה זה אדם שמעיין בתורה זה אדם שעוסק בידיעת התורה אז כיוון שהוא עוסק בידיעת התורה אז אז אז אז אז לגביו נאמ דין עוסק במצווה פתור מ המצווה ותיאורטית יכול להבטל גמרי מתלמוד תורה מפרה ורביה משום שעוסק במצווה פטור מן המצווה הוא לא יכול לקיים את שניהם זה היה בן עזי הוא לא יכול לקיים את שניהם הוא לא יכול להיות גם זה וגם זה אבל ברמבם הלכות תלמוד תורה שהיו לפניו מצוות ותלמוד תורה ששמה כתוב שיש דין עוסק בן מצוו פתורים למצווה שמה מדובר לא אדם שטרו שמה מדובר באדם שמקיים מצוות והגיתה ביומה ולילה זה מה שהוא מקיים מצוה והגיתה בו יומים ולילה זה מצווה שהחיוב שלה הוא למד כפי יכולתך זה מה שנאמר במצווה הזו ולכן הרמבם מדגיש וחוזר לתלמודו מה זה יחזור לתלמודו הוא לא גורע בכך שהוא עוזב את התלמוד תורה ועוסק עובר לעסוק במצווה שאי אפשר לעשות לכים הוא לא גורע כי הוא זה מקיום מצוות תלמוד תורה הוא לא גורע כי הוא לפני כן למד כפי יכולתו וגם עכשיו הוא לומד כפי יכולתו הוא לומד כפי יכולתו תמיד כי שוב קיום מצווה אחרת יוצר פטור בתלמוד תורה זה יוצר פטור בתלמוד תורה זה לא דין של של אונס זה דין של פטור במצוות ידית התורה זה דין של אונס אז אם אני לא יכול לקיים שניהם אז אני פטור אלאם כן יצרו מתגבר עליו ואז אין ברירה הוא חייב לעשת אישה אבל אם אין צרו מתגבר עליו אז הוא פטור כי זה כי הוא לא יכול לקיים את שניהם אבל במצוות זה הגיטו בימה ולילה אם אני מחוייב במשהו אז זה יוצר פטור במצוות דגית בומה ולילה כי אני אני לומד כפי יכולתי ולכן אני חייב להפסיק כדי לקיים את המצווה השנייה בסדר עשת דעתי לאחי חשבתי טוב יש הרבה אריכות אני אני מקצר אבל חשבתי אולי להסביר שאולי זה הגדר במצוות תלמוד תורה שאלנו מה גדר של מצוות תלמוד תורה בתשעה באב ובאבל כתוב שהוא אסור לו ללמוד כפי סדרו הרגיל מותר לו רק בדברים הרעים הוא יכול ללמוד דברים שאינם רעים פיקודי השם מה מה כתוב פה מה זה הדבר הזה מה זה הכילים האלה אז חשבתי להסביר שזה הגדר אבל ומצוות תמות תורה באבל תושה באב היא בעצם מצוה תמות תורה היא יש כאן מצוות לימוד תורה אבל אין כאן מצוות ידיעת התורה זה הפשט אני אסביר אם חזל אומרים שאסור ללמוד בסדר שאתה לומד לסדר הלימוד שלך ואתה חייב ללמוד דווקא בדברים הרעים הרי לגבי מצוות ידיעת התורה אתה מחוייב ללמוד כל דבר כל דבר אתה מחוייב ללמוד אם אומרים לך להפסיק בסדר הלימוד שלך ולעסוק דווקא בדברים מסוימים הרי אתה מחוייב בכל דבר אז בהכרח שזל אמרו בתשעה באב אדם לא לא עוסק במצוות ידיעת התורה במצוות זה שיננתי הוא לא עוסק הראיה הוא מפסיק מלימודו הוא מפסיק מהסדר שלו מהציפרלקס ומסכת ווא אומר לו אל תלמד את המסכת הזאת אבל אני מחוייב ללמוד את המסכת הזאת זה הסדר שלי עכשיו אני לומד לא אתה לא יכול ללמוד אז פטרו אותה או פטרו במצוות תלמו תורה יש פטור ממצוות ידיעת התורה אבל יש חיוב במצוות לימוד תורה ובמצוות לימוד תורה זה לא משנה איפה אתה לומד העניין הוא העיקר הוא שתלמד אתה מחוייב ללמוד כל זמן שאתה יכול מה שאתה יכול מה שתאפשר אז כיוון שיש כאן נושא שניתן ללמוד אותו וזה הדברים הרעים אז הוא מחוייב ללמוד את זה כן רציתי יש לי הוכחה מלשונו של הרטבה אבל במועד קטן אבל א אין זמן ה [מוזיקה]