שיעור כללי | בגדרי שיעורי ארבעת המינים | רה"י הרב גבריאל סרף

[מוזיקה] הנושא שלנו היום בעזרת השם תדל לעמוד על כמה נקודות גדרים בשיעורים של ארבעת המינים כמובן בדגש על הלולב והאתרוג בגמרא בדף לב עמוד ב' הגמרא אומרת אמר רב ביהודה אמר שמואל שיעור הדס והרבה שלושה ולולב ארבעה כדי שיהיה לולב יוצא מן האדס טפח ורבי פרנך אמר רבי יוחנן שדרו של לולב צריך שיצא מנדס תפח שדרו ואז מ מצטטת הגמרא את המשנה לולב שיש בו שלושה טפחים כדי לנענע בו כשר אם וכדי לנענע בו כשר אז א מבואר כאן לכאורה בגמרא שיש למעשה בשיעורו של הלולב יסודו הוא שיעור של ג' טפחים ככה מבואה במשנה לולב שיש בו שלושה טפחים אז יסודו הוא מדין ג' טפחים אבל יש שיעור נוסף הטפח הנוסף הוא טפח שהמטרה שלו בכדי שיהיה ניתן לנענע לנענע את הלולב אז כדי לקיים את הדין הזה של נינו הלולב לכן צריך שהוא יבלוט טפח נוסף מעל ההדס והרבה ואם זו ההגדרה וזה לכאורה הגדרה פשוטה אז כמובן השאלה הנשאלת היא הרי אנחנו יודעים שכלל החיוב ב עניינו הלולב הוא לא חיוב דאורייתא מדאורייתא קי מלן הגמרא אומרת בדף מב עמוד א מדאג בהינף הקבה אדם שהגביע את ארבעת המינים לשם מצוות לולב אז הוא כבר יצא ידי חובה הוא לא צריך לנענע ו לקסקס את ה את הלולב ואת ארבעת המינים בכדי לצאת ידי חובה מן התורה אז כל חובת הניע זה דין דרבנן זה חובה מדרבנן ממילא אחורה יוצא כאן חידוש מרעיש שלמעשה בשיעור הזה שחז נתנו ללולב ארבעה טפחים השיעור הזה מתחלק לשניים שלושת הטפח הראשונים של הלולב זה דין דאורייתא כפי שיש גם בהדס וערבה וזה יסוד השיעור מן התורה והטפל הנוסף יסוד חיובו הוא אך ורק מדרבנן כדי שיהיה אפשרות טכנית בפועל לקיים את מצוות הני נוע ובאמת מצאנו כבר סיוע ל ההבנה הזו ורבותינו הראשונים הברכי יוסף כבר בסימן תרמט סעיף קט ה מביא תשובת כתב יד לרבנו ישעיה הראשון רבנו ישעיה דיטר שאחר כך הודפס גם בשוט פה בשוט הריד תראו במקור ב סימן קיד הוא בדיוק נשאל השאלה הזו ועל הלולב ששאלת דיקרי ולא הב כולו אלא שלושה טפחים הי אבי הברכה לבטלה ולא נפיק בה כלומר בדיוק שאלו אותו את השאלה הזו מה מה מה קורה אם אין בה נמצא אלא לולב של שלושה טפחים וגם כותב רבנו יושעי דיטר אודיעך כי בוודאי לכתחילה בעינן ארבעה בשדרוג אבל בשעת הדחק שלא ימצא אחר הוא כשר וראוי לצאת בו הבין הברכי וסה בדבריו שממש ממש מברכים לא רק שיוצאים ממש מברכים עליו א כי כל המגבלות שחז נתנו לכשרות ארבעת המינים זה אח ורק שלא בשעת הדחק אבל בשעת הדחק אח דלק אחרין מודו שמעמידים עעל יקר ה דאורייתא ולכן לפי דעתו של הריד ככה הבינה ברכי וסה בדבריו אז באמת גם אפשר לברך ללולב של שלושה מינים אז בפשטות הבין הברקה יוסף וככה בפשטות מתבאר מדברי תשובת ריד שבאמת שיעור של ארבע ארבעה טפחים בלולב הוא לא הוא לא נאמר כיחידה אחת כחטיבה אחת אלא יש כאן חלוקה לשיעור דאורייתא ושיעור דרבנן שיעור דאורייתא זה ג' טפחים שיעור דרבנן זה ד' טפחים הטפח הנוסף הוא מדרבנן דפק מינה שאם לא מצא לולב אחר לולב אחר אלא את הלולב הנוכחי אז יש חתמצ של אפילו ברכה על לולב של שלושה פחים כך גם מתבאר דיה מדברי כמה אחרונים בניהם ה רבי יעקב אטלינגר בשוט בניין ציון בחלק א' סימן לג ככה הוא כותב שהפח הנוסף זה שיעור דרבנן משום שכל חובת הנוע זה דרבנן אז ממילא זה החיוב היסוד של הטפח הנוסף הוא דרבנן וכך גם כתבו יש בשדה חמד במערכת הלולב באות עג מביא בשמשות שנקרא חסד לאברהם שככה כתב שזה רק דין דרבנן וכך גם נקט בפשטות מדייק בפשטות רב פומרנצ'יק בספר שלו עמק ברכה על הלכות לולב סימן ח' אז יש כמה אחרונים שדייק את הנקודה הזו אבל אבל העמק ברכה בעצמו מעורר ובצדק שמפשט דברי הרמבם לא משמ כך כי הרמבם כותב בהלכות לולב בפרק ז הלכה ח הוא מונא את כל שיעורי הרבעת המינים כמה שיעור אורך כל מין מהם לולב אין פחות מארבעה טפחים והדס וערבה איין פחות משלושה טפחים א ושיעור טרוגן פחות מכביצה אז אומר ה העמק ברכה שמה בסימן ח' מדכאי להוא מזה ש הרמבם כולל בחד המחתה את שיעורי ההדס והרבה יחד עם שיעור הלולב משמע ששניהם נאמרו מעיקר הדינה מיסוד חיובם וחיוב דאורייתא ולא שיש כאן איזשהו פער בי בין הד תפוחים של הלולב לבין הג תכים של הדס רבה משום שלפי הבנתם של האחרונים שהזכרנו הבניין ציון וברכי וסב החסד לאברהם יוצא שיש פער עצום בין שיעור ד' התפחמות לבין שיעור ג' תפח שנאמר בהדס וערבה שכן זה מדאורייתא וזה מדרבנן הטפח הנוסף הוא מדרבנן אז מפשט אומר המ ברכה מפשט סתימת דברי הרמבם משמע שכל ארבעת הטווחים שבלולב זה דין גמור דאורייתא וכך גם וכך גם נוקט המביט בספרו קריאת ספר על הרמבם דיה הוא עוסק בכל ענייני שיעורי ארבעת המינים אבל תראו את הארבע שורות האחרונות במקור ד כותב המביט שיעורי ארבעת ארבעה מינים נראה דעה דאורייתא הוא מדבר על כלל ארבעת המינים כולל הלולב ומוסיף ובכלל שיעורין הלכה למשה מסיני כלומר המביט אומר פה נקודה מאוד מאוד חשובה אנחנו יודעים בגמרא בעירובין בדף ד' בסוכה להל בדף ה שיעורין חציצי ומחיצה הלכה למשה מסיני אומר המביט כל שיעורי ארבעת המינים הם הלכה למשה מסיני למ לגופו של דבר וכולל אותו טפח שדרו של אולב שיוצא מן ההדס דאה דאורייתא והוא גם מביא הוכחה לכך מפרק המפלת בגמרא בנידה בדף כו עמוד א' במקור ה' הגמרא שמה אומרת תניה רבי יושי זהיר דמין חבריה חמישה שיעורן תפח ואלו הן שליה שופע שדרה דופן סוכה אזו ושליה אזו ושליה וכולי או שופר וכולי מה זה שדרה שדרה מה היא דמ רבי פרנך אמר רבי יוחנן שדרו של אולם צריך שהיא יוצא מן הדס טפח אז אחד מחמשת הפחים שמונה רבי יושי רבי ושיה הוא שי שיעור אותו טפח נוסף ו ברור מתוכן הדברים ומה מכל ה פשט גממה שכל החמישה זה דאורייתא וככה גם הבינה במבית בצורה פשוטה למעלה אין כמובן למעלה אין שיעור אבל השיעור המינימלי הוא הלכה למשה מסיני אז כמובן בראש בראשונה כשאנחנו באים ננסות לברר מה יסוד הדין כאן של הטפח הנוסף כמובן צריך להבין א במ חלוקים ה מפרשים פה בעניין הזה בפרט ששיטת הטוסט ריד כפי הנראה וכמו שדיק אחרונים מדבריו שהתפר הנוסף הוא לא דאורייתא הו דרבנן א לעומת דברי הקרית ספר בורים בדעת הרמבם שהטחינה אז כמובן צריך לעמוד מה במי חלוקים א אני אומר במ חלוקים הראשונים לפי לפי הפרש שנות של האחרונים במה הם חלוקים בשאלה האם אותו טפח זה דאורייתא או דרבנן ו בפרט שלכאורה הדיוק בלשון ה בלשון הגמרא וטפח כדי לנענע בו לכאורה יותר נוטה למה שכתבו אחרונים שבאמת זה דין דרבנן כי הרי כל כל ה העניין של של א של ינוע זה רק חיוב דרבנן אז מך תיתי להגיד שיהיה צורך בטפח נוסף וחיובו יה מן התורה עם כל עיקר חיוב נינו זה אך ורק מדרבנן אז זה נקודה ראשונה שצריך לברר איך אפשר להבין שהטחינה הלכה למשה מסיני עם כל עניין חובת הנינים היא בכלל לא קיימת מן התורה לכאורה שטות אין שום חיוב מן התורה לננה איך יכול להיות שדבר שאין לו דבר שאין לו חיוב מן התורה הופך להיות שיעור מדאורייתא בלולב זה שאלה אחת שצריך לברר אבל גם על הדעה שאומרת או גם על התפיסה שאומרת שה או בפשטות לא משנה כולם מסימו לצורך העניין שהטחינה זה המטרה של הטפח בכדי לקיים את מצוות הנענוע אז כאן גם ראוי להקשות כמה וכמה קושיות ראשית יש קושיה של הרוך לנר שואל ארוך לנר אם הכל זה עניין טכני כן צריך טפח נוסף בכדי שיהיה טכנית אפשר יהיה לבצע פעולת נינו אבל קסקו למה צריך בשביל זה טוח נוסף הרי למ דקי מלן ש לולב אין צריך גד טת חכמים שמ דאורייתא לא צרי לולב לא צריך גד אז הרי אם לא אוגדים את שלושת הטפח של הלולב ודי ניתן לקסקס אותו גם כאשר הוא באורך שלושה טפחים מה מה הצורך בטפח הנוסף כן בשלמה אם לולב צריך להיות הגוד יחד עם שלושת המינים אז יש מקום לומר שכיוון שהלוו קשור בכל אורכו בכו באורך של שלושה טפחים אז ה בטפח הנוסף שבולט מעל ההדס והערבה הטפח הזה הוא לא הגוד לא קשור וממילא ניתן לקיים בו קסקו ניתן לכסכס אותו אז זה עוד אפשר להבין תכף נראה שגם על זה מקשה שהיה ארוך לנר אבל לגמד קמנ של אולי בכלל לא צריך הגד לא צריך לקשור אותו בכלל תיאורטית אפשר לאחוז אפילו לאחוז אותו בפני עצמו לבדו לפי שיטת ה בהג אבל גם אם לא גם אם נגיד שצריך לאחוז אותו יחד עם השני המינים הנוספים הרי בוודאי כל המת שהוא לא קשור ניתן לכסכס אותו בלי שום בעיה אז למה יש צורך בטפח נוסף ם כל העניין הוא איזשהו בעיה ט או איזשהו צורך טכני שיהיה ניתן לקסקס את ארבע את הלולב דבר נוסף מוסיף הארוח לניה שגם למנדה אמר שלול צריך הגד אבל עדיין מי אמר שהלוו והדס והרבה צריכים להיות אגודים לאורך כל שלושת הטפח מי אמר למה שלא נסתפק באיזשהי אגד באיזשהו אגד בתחתית שלושת המינים כמו שאני חושב אולי מרבית בני אדם עושים שקושרים רק מלמטה וכל הלמעלה הוא למעשה פתוח ואז גם אם האורך של הלולב הוא שלושה טפחים בלבד עדיין ניתן לכסכס אותו וניתן לנענע אותו אז למה צריך עוד טפח נוסף מי אמר שכל לאורך השלושה טפחים צריך להיות קשור שאז רק הטפח הבולט בו ניתן לקיים מצוות ניע נוע זה פשוט לא נכון לכאורה זה שאלת הערוך לנר שאלה נוספת יש מחלוקת בראשונים מהיא צורת נינוה שכמובן נחלקו בזה גם למעשה בני ספרד ובני אשכנז באיזה צורה צריך לקיים את מצוות הנין נוע אז זה מופיע בגמרא בסוכה בדף לז עמוד ב הגמרא א משווה בין הענפה ו שעשתה בשתי הלחם ושני כבשי העצרת שהגמרא אומרת שמוליך ומביא מעלה ומוריד והגמרא אומרת בסופו של דבר מהרבה וכן בלולב גם בלולב יש מוליך ומביא מעלה ומוריד ונחלקו הראשונים כיצד לבאר את ההלכה הזו אז תראו בריטבה ה כותב במקור ז שיש מן הגאונים אומרים שזהו נועו של לולב המוזכר בכל מקום מה הוא נועו מוליך ומביא מעלה ומוריד זהו זה הנענוע אין אין צורך בקסקסים לכסכס אותו להרעיד אותו כן א בתנועות בתנועות הקטנות האלה אין צורך הכל נעשה בנחת מעלה ה מליך ו מביא מעלה הומור כפי שהוא ככה ככה כותב הרדו בשם יש מן הגאונים ואלא צריך טירוף זה נקרא טירוף הכסכס אלא שילך יוליך ויביא עלה ויוריד וכן כתב הרי בן גיאת ואינו נכון אומר הרי טווה דם כן למה הצריכו שאלו לו יוצא מן הדס על הדס טפח כדי לנענע בו אומר הרטבה אני לא מבין אם כל צורת הני הנוע היא מוליך ומביא מעלי ומוריד למה צריך טווח נוסף גם בשלושה טווחים אפשר להוליך ולהביא למה צריך טבח נוסף עלו כלשהוא בין גדול בין קטן ראוי לו לכו ולהביאו אפשר גם לולב הכי קטן שיכול להיות גם ניתן אם יש בו שיעור של הושטה והבאה כן אז גם כן אפשר אפשר להוליך ולהביא ואפשר גם לקחת לולב באורך 10 סנטימטר וגם לעשות להוליך ולהביא ולהרים אלא ודאי לפי שצריך לטרף את הלולב ו לקסקס בעצמו את עליו זה בזה הצריכו בו טפח עודף כדי לנענע בו כך גם כותב הרן בדף יח עמוד ב מדפי עריף הוא מביא את שיטת הגאונים תראו בשורה החמישית יש מן הראשונים זה שכתבו שבנינו הלולב אינו צריך אל המוליך ומביא מעלה הוא מוריד ואינו צריך טירוף אחר ולפי זה אין צריך בלולו כסוס וטירוף אל המוליך המביא מעלי המורת בלבד וכן כתב הרב יצחק כי בן גית אבל אין זה נכון אומר הרן שאם כן למה הצריכו בגמרא שי לולב יוצא על הדס תפע כדי לנענע בו לא בכל שהוא וכולי וכן דעת הרמבם שכתב בפרק ז מלכות סוקה ולולב שיש לו לטרוף הלולב שלוש פעמים וכולי אז אם כן יש לנו כבר קושי חדש על שיטת הגאונים איך הגאונים התרצו ה הרי בן גית והגאונים שסבורים שאופן הנענוע של הלולב זה בכלל לא קסקו זה לא טירוף זהלא זה לא לקסקס אותו זה פשוט להוליך ולהביא להעלות ולהוריד אז הקושיה של הרטבה והרן זועקת למה צריך טפח שבולט מעל הלולב מעל מעל הדס הרי ברור שניתן לקיים דין הולכה והבה מעלה ומוריד גם בלולב של שלושה טפחים בשאלה אחרונה הייתי מוסיף בשלב הזה לפחות ם כל העניין של התוספת של הטפח היא אך ורק עניין טכני יש מצווה ל ובכדי שיהיה ניתן לקיים את המצווה הזו אז צריך שהלוו יבלוט טפח מעל ההדס והרבה שהוא יהיה טפח פנוי ובטח הזה יתבצע הכיס כן זה כל העניין הרי המוח הישראלי הוא מוח כל כך יצירתי באמת אם היינו רוצים לחשוב על איפשהו דרך טכנית לבצע את הכסכס גם בלי התוספת של ה הרי בקלות אפשר פשוט להנמיך את ההדס ואת הערבה הטפח למטה כן טפח של הלולב העליון ישאר חשוף וגם אם לצורך העניין כל הקטע כל החלק שמתחת הטפח החשוף הוא הגוד אבל החלק העליון הפתוח הוא מתן קיים בו כסוס אז מה צריך טפח למה צריך טפח נוסף מעבר לשלושה פחים אפשר במגבלות של שלושה פחים באופן שלא דורש צ יצירתיות גדולה מדי לדאוג שיהיה אפשרות טכנית לבצע את הכסכס אז מה מה הרעיון הזה של הטפח הנוסף אה אז בכדי לענות על זה אני רוצה לעורר עוד נקודה אחת והיא דברי רשי אצלנו בדף לב עמוד ב רשי כותב א למעלה בדיבור המתחיל שיהיה לולב יוצא למעלה מן הדס תפח כותב רשי כשם שהוא גבוה במינו מכולם רשי בא להסביר מדוע שדרו של הלולב צריך לצאת למעלה מנדס תפח כי כשם שבטבע הלולב הוא גבוה מכל ייתר המינים כך גם הוא צריך להיות גבוה ב בגידה שוקדים את כל ה שלושת המינים ביחד הוא צריך לבלות בגלל שהוא גבוה מכל במינו מכולם אז אז ייתכן שראיתם החכמת שלמ מארשל פה בחוכמת שלמ מקשה על רשי מה רשי הולך להביא ממרחק לחמו למה צריך טפח למעלה שישדרו למ כתוב בגמרא כתוב במשנה ההסבר מופיע במשנה בכדי לנענע בו זה הסיבה שצריך שיהיה טפח למעלה לא בגלל ש מאיפה רשי ממציא את זה זה לא מה שמופיע במשנה במשנה מופיעה לפי פרשנות הגמרא שהפ המטרה של הטפח הנוסף הי בכדי שיהיה ניתן טכנית לבצע מצוות ננוע אז מאיפה ממציא רשי את העניין הזה ונשאר בצריך יון החכמת שלמה על רשי באמת הרוך לנר לאני דעתי בדוחק מיישב שבאמת הנ חינמי יש צורך בשני הטעמים משום שאם היה רק הנימוק של בכדי לנענע בו עדיין לא הייתי ודע עדין הייתי יודע שצריך שיבלוט אחד שצריך שיבלוט אחד מן המינים בכדי שהיה ניתן לנענע בו אבל מי אומר שזה דווקא לולב מי אומר שדווקא הלולב צריך לבלות אולי הדס צריך לבלות אולי הרבה ובת בצע ני ינוע לכן כמה שמלן רשי שכיוון שה הלולב הוא הגבוה במינו מכולם לכן הוא צריך הוא זה שנאמר בו שהוא צריך להיות לבלט ובו יהיה אני הנוע כן ככה מסביר האוכ לנם אני דעתי זה קשה א' א' בפשטות כל המושג נענוע לפחות לפי פרשנות הראשונים הרטבה והרן זה עניין של כסוס לא נראה שיש שהייתה אופציה לחשוב שנינו התבצע במין אחר א זה נראה זה נראה די דחוק א אבל אולי דבר יותר בסיסי שצריך לשאול פה באמת על רשי באמת מאיפה רשי ממציא את זה כלומר בוא נקנים מה מאיפה רשי הביא את זה שיהיה גבוה במינו ואז מה אם הוא גבוה במינו זה שהוא גבוה במינו בטבע אז זה אומר שהוא צריך להיות גם גם גבוה בתוך ארבעת המינים מאיך תיתי מאפה רשים באמת צודק המרשל בגמרא מבואה בכדי לנענע במשנה בכדי נענה זה הסיבה שתחת חות נוסף לכאורה זה המצאה גמורה ו אין לה גם שום הכרח מה גם אם נוסיף לכך מה שכותב המביט בקרי ה ספר שהוא כותב הוא כותב כדבר פשוט ונראה שהוא לא בא לומר שזו שיטת הרמבם הוא סבור באופן עקרוני שכל השיעורים שנאמרו בארבעת המינים הם הלכה למשה מסיני ככה הוא כותב הוא בכלל מה שנאמר שיעורים חציצי ו מחצין הלכה משה מסיני ככה הוא כותב לגבי כל שיעורי ארבעת המינים כולל ולב כולל הדס רבה ואתרוג כולם הלכה למשה מסיני הם והם דין דורית גמור וזה הטפח של התורה אז אז לכאורה איפה פה הלכה למשה מסיני רשי מציע הסבר פשוט רשי אומר מה כיוון שהוא גבוה במינו אז החלו צריך להיות גבוה איפה פה ההלכה למשה מסיני אה מדברי רשי לכאורה יש הסבר יש יש סברה ויש טעם אבל ליה נותנת אני פשוט לא לא מבין טוב בסדר זה נדבר אחרי זה אבל כן אז עד כאן השאלות ביחס ללולב בכדי לענות על השאלות האלה אני רוצה אה אני רוצה שעיין דווקא נעבור לייין בסוגיה של שיעור האתרוג ומתוך זה אני רוצה לעמוד על איזשהו גדר בסיסי בכל העסק הזה של של שיעורים בכלל וסוגי השיעורים למיניהם א אז נפתח בדברי הגמרא לאל בדף למא עמוד ב הגמרא אומרת מביאה מחלוקת מהוא שיעור אתרוג קטן מהוא שיעור מינימלי של אתרוג אז זה מחלוקת בין התנאים רבי מאיר אומר כ אגוז רבי יהודה אומר כביצה אז שואלת הגמרא ל משום דבי הדר האם זה לא בגלל שיש דין דין הדר נאמר גם גם באתרוג ומכאן קשה למה שהגמרא רצתה לומר בדעת רבי יהודה שהוא בכלל סבור שאיין אדר אפילו באתרוג אומרת הגמרא לא משום זהלא לא גמר פירה כלומר ומר הסיבה שלדת רבי יהודה צריך להיות שיעור כביצה באתרוג זה לא בגלל דין הדר אלא שיעור כביצה הוא אינדיקציה לכך שהפרי האתרוג הגיע לכלל גמרו מבחינה בוטנית כן הוא הגיע לכלל גמר פרא זה רק אינדיקציה אני יודע שברגע שהוא הגיע לשיעור אתרוג לנפח של אתרוג אני יודע שוא הגיע לגמר התורה הרי דורשת פרי התורה אומרת ולקחתם לכם פרי עץ אדם מה זה פרי פי שם של פרי שהגיע לכלל גמר פרי אז השיעור המינימלי לדעת רבי יהודה זה כביצה מנה א אנחנו מוצאים בראשונים אני טיפה מדלג תראו במקור טו הגמרא אומרת לקמ בדף ל עמוד א' שתרוג של השרה פסול כן המשנה אומרת בדף לד עמוד ב שתרוג של השרה ושלר נדחת פסול למה הם פסולים אז הגמרא אומרת הנוסח שמופע אצנו בגמרא כיוון לשרפה כתותי מכתת שיעורי כיוון שיש לנו שיעור מינימלי של אתרוג אז אתרוג כזה של אשירה ושל עיר הנידחת ק שור אז הוא נחשב כמדת ואין בו כשור והנה מסתבר שתה גרסה אחרת בראשונים כפי שמעידים גם התוספות בדף ל גם הראש וגם רבנו חננאל על התר תראו במקור יד כותב רבנו חננאל מביא מצטט את הבריתה תנו רבנן פרי עץ הדר וכולי סקנדר בעינו משנה לשנה אתרוג של השרה ושל מדחת פסול למה פסול משום דב לי מצווה בא בעבירה לא בגלל דין של קיתו מכתת שיעורה זו לא הסיבה הסיבה שהאתר פסול משום שנעשתה בו עבירה אז זה מצווה בא בעבירה אומר התוספות שם בסוכה דף לול הוא מביא את הגרסה הזו מיוש ספרים דגרס לקמה בדף ל עמוד א המתניים דרוג של השרה מה התמה משום אבל מצווה בא בעבירה אומר התוספות וגרסה משובשת הי אל תמה משום ד מכתת שיעורה זה הסיבה שהאתר ג פסול של אשרה בגלל שאין לו כשיעור ה מכתת שיעורי לא בגלל שנעשתה עבירה בעץ האתרוג דרוג נמי ב שהו כ אגוז כביצה דף רגב דמינה נקמה שואל אז מה השיעור שמציע התוספות יש שיעור באתרוג מהוא השיעור שנאמר באתרוג כ אגוז או כביצה אומר התוספות ף הגב דמינה לקמה ל עמוד ב תמה משום דלא גמר פרה הוא שואל הרי לכאורה בגמרא בלאל בדף ל עמוד ב מבואר ששיעור כביצה הוא אך ורק אינדיקציה לגמר פרא מכל מקום אומר תוספות בינן דמנר לקיחתה דמה סמדי פלפלים כלומר אומר תוסר אבל מכל מקום יש שיעור ש נקרא מינקר לקיחתה השיעור הזה מתבאר מדברי הגמרא בדף ל עמוד א' הגמרא שמה שואלת אולי פרי עץ הדר זה פלפלין אבל הגמרא אומרת דוחה את האפשרות הזאת משום שהגמרא אומרת נימקו חדה לא מנקר לקיחתה הרי התורה אומרת ולקחתם לכם ולקחתם לכם פירוש הדבר שצריך שיהיה ניכר ניכרת הלקיחה של ארבעת המינים ואם מדובר על פלפלים שזה פלפל אנגלי כזה עיגול כזה קטן לא ניכר לקיחתו שאתה לוקח אותו בכף יד לא ניכר שלקחת פה משהו בכלל אז לכן הגמרא שוללת את האפשרות שפרי עץ אדר זה פלפלין למה כי יש שיעור מינימלי שנקרא מינקר לקיחתה דברי התוספות פה הם הם הם לא ברורים חד משמעית מה כוונתו האם תוספות נסוג ממה שהוא אמר בהתחלה שא אתרוג נמי באי שיור קאגו זה כביצה ועכשיו הוא נסוג מהנקודה הזו לכאורה בפשטות משמע שהוא לא נסוג מכך כך הוא רה נקת בצורה ברורה בהתחלה שהשיעור שנאמר באתרוג הוא כגוזל אגב במאמר מוסגר הפרי מגדים בסימן תר תרמח ס קט כד כותב ששיעור מינקר לקחתה זה כא אגוז ככה הוא מציע זה כ אגוז אבל ללא ספק שיעור מין קחטה הוא קטן מכביצה ללא ספק הוא קטן מקבץ אז לא ברור בתוספות האם כמו שאמרתי תוספות נסוג מכך ששיעור האתרוג הוא כביצה והוא סבור ש כביצה זה לא שיעור אלא זה אך ורק אינדיקציה לגמר פירה והשיעור שנאמר באתרוג הוא מנקר לקחתם או שלא או שתו סת עדיין אומר בשיטתו ש כביצה שנאמרה באתרוג זהו שיעור כביצה צריך להבין את דברי התוספות בדברי הראש בסימן טו מבואר לאדי כמו ההבנה השנייה שאמרנו שהשיעור שנאמר באתרוג הוא מנקר לקיחתה ואילו כביצה הוא לא נאמר בתורת שיעור אלא הוא נאמר אך ורק כמו שאמרתי כסימן וינדיקציה לגמר פירה הנה תירוץ לשונו של הראש הוא מביא את האיץ ספרים דגרס המתין של השרה ושלחת פסול משום דב למצווה בא בעבירה ואומר משום דביר לו דלא שייך ל מפסל משום מכתת שיעורי משו ד לא אשכחן שיעור מפורש באתרוג ודמי גון לא משום שיעורו אנכ ברש טם ן משום לא גמר פירו אומר תוס ולא נהי ר סליחה הראש לא נהיר לרד אם כן למה צריך לפרש מה צריך לפרש טדר לגבי לולב משום כתת שיעורה תיפוק מישו מצווה ב בעבירה אני מדלג אומר הראש הו באתרוג שייך שפיר שיעורה משום דבעינן דמיר לקיחתה ומה פסי פלפלין וכן דכ שיור וכאילו נשחק כולו כילו לא מק חתה אז אם כן לכאורה בפשטות עולה מדברי הראש שלא כשיטת התוספות התוספות נקטו לפחות כאופציה שלא ברור אם היא נחתה נטיית הדברים נראה שהיא לא תחתה שגם כביצה שנאמר באתרוג זה הכן שיעור נאמר הוא תורת שיעור כמובן שהתוספות לא מתעלמים מכך שגם מין קרלי כחטא זה שיעור אבל כגו ו כביצה שנחלקו בו התנאים הוא נאמר בתורת שיעור לעומת זאת הראש סבור לא כך הוא סבור שהדין כביצה שנאמר ביחס לאתרוג הוא לא נאמר בתורת שיעור אלא אך ורק בתורת אינדיקציה לגמר פירה והשיעור באי הידיעה שנאמר בתורת שיעור באתרוג הוא שיעור מינקר לכחה שהוא ללא ספק קטן משיעור כביצה אז לסיכום יוצא שיש לנו כאן שלוש שיטות בראשונים ביחס לשיעורו של האתרוג שלוש שיטות שיטה ראשונה היא השיטה ש היש גורסים שגרסה בגמרא שהסיבה שתרוג של השרה ושל דחד פסול הוא בגלל מצווה בעבירה בכלל לא מצד מכתת שיורה וזו שיטתו של רבנו חננאל השיטה הזו סבורה בפשטות שלא נאמר שום שיעור מפורש באתרוג כמובן זה בניגוד למה ש למה שעולה מדברי הקרית ספר בדיקו ברמבם שהוא כותב שזה שיש שיעור גם לאתרוג אבל שיטת רבנו חננאל ויש גורסים בגמרא היא שלא נאמר דין שיעור באתרוג לא נאמר בכלל דין שיעור כל העסק הזה של כביצה הוא אך ורק עניין של גמר פרע צריך שיגיע לג לקבצן בכדי ש אבל זה לא נאמר בתורת שיעור זו שיטה אחת כמובן מה שצריך עיון גדול לשיטה הזו זה קושיות התוספות והראש עליה איך הם מתעלמים משיעור מפורש שמופיע בגמרא לקמה בדף ל עמוד שנקרא מינקר לקיחתה לגבי השיעור הזה לא נאמר ש זה גמר פירה או משהו זה שיעור פשוט לכאורה מינקר לקחתה אז גם אם היה להם אפשרות לדחות את שיעור את השיעור של כביצה ולומר שההוא לא נאמר בתורת שיעור אלא בתורת גמר פירה אבל מה יענו לשיעור גמין קר כחתם אז זו שיטה אחת שאיין שיעור מפורש באתרוג בכלל השיטה השנייה היא שיטת הראש הראש אומר ששיעור כביצה שנאמר באתרוג הוא לא שיעור הוא נאמר בתורת גמר פיירה אינדיקציה לגמר פרא השיעור שנאמר ביחס לאתרוג הוא שיעור קטן מכביצה והוא שיעור שנקרא מינקר לכ חטא שלפי הפרי מגדיל זה כ אגוז זו השיטה השנייה השיטה השלישית היא שיטת התוספות בפשטות לניו דעתי זהזה נטיית התוספות נראה נסביר את זה בהמשך פשט בדברי התוספות אבל שמה התוספות מדברים על על אתרוג דבי שיעור כביצה כשיעור מהי נפק מינה אם אנחנו מגדירים את השיעור את שיעור כביצה שנאמר באתרוג כתורת שיעור או כתורת אינדיקציה ל ר פרה מה היא נפקא מינה נפקא מינה תהיה פשוטה מאוד מה הדין באתרוג שהיה בו גודל כביצה וללא ספק אנחנו יודעים בוודאות שההוא הגיע לכלל גמר פירה אלא לאחר מכן הוא נחסר במהלך החג הוא נחסר אם זה כתוצאה מכך שהוא נאכל על ידי בעליו או על ידי מישהו אחר אם זה כתוצאה מכך שהוא הצטמק כפי שאנחנו יודעים שבמהלך החג אתרוגים מצטמקים אז אם השיור של האתרוג היה גבולי של כביצה ובמהלך החג הוא הצטמק האם האתרוג הזה נפסל או לא לכאורה זו הנפק מינה הברורה בהגדרה של שיעור כביצה אם שיעור כביצה נאמר בתורת אך ורק אינדיקציה לגמר פרא סימן ש הגיע לכלל בשלות ולכלל שם פרי אז ממילא א אם כבר אני יודע שהוא הגיע לכלל פרי מה אכפת לי אם אחר כך הוא הצטמק אין לי שום בעיה מה אכפת לי אם אחר כך הוא נחסר אין לי שום בעיה הרי כביצה לצורך לגישה הזו זה לא שיעור בשם אתרוג בחשיבות אתרוג שהתורה דורשת איזשהו נפח מסוים מינימלי לאתרוג לא התורה אומרת התורה יכולה לומר פחות מזה מינק חתה לא משנה אבל ודאי שביצה לפי התפיסה הזו הוא לא נאמר בתורת שיעור אז אם הצטמק האתרוג מתחת לביצה זה בסדר גמור אבל אם אנחנו אוחזים ששיעור כביצה נאמר בתורת שיעור אז ברור שגם אם הוא הצטמק במהלך החג או נחסר הוא יפסל משום שיש כאן דין שיעור מינימלי פחות מכשיעור אין זה שם של אתרוג של מצווה וכפי הנראה אנחנו מוצאים בדבר הזה מחלוקת ייתכן מאוד גם בין הראשונים אבל אבל בוודאות בין האחרונים בין רמכי עגר לבין המגן אברהם התראו את התור במקור י התור מדבר על חסר הוא כותב וכן חסר מותר מיום ראשון וילך אי לכח נקב או שנקבעו עכברים מותר מיום ראשון ויילך אבל זה בתנאי אם נשאר בו כשיעור אני מדלג ואפילו לכתחילה אומר התור מותר לאכול מהאתרוג רק שישאיר ממנו שיעור כדי לצאת בו הלשון הזו שיעור כדי לצאת בו היא לשון שמופיעה גם בראש בפרק ג סימן כג וגם בתוספות לקמן בדף מו עמוד ב בדיבור המתחיל אתרוג שיעור כדי לצאת בו כמה זה שיעור כדי לצאת בו כמה זה שיעור כדי לצאת בו השולחן ערוך בסימן תרמח סעב כב מביא את הדין של שיעור ארוק שהוא קטן פחות מכביצה פסול ומביא את דברי המגן והמגן אברהם עליו תראו בסעיף קטן כז מצטט את לשונו של התור אם נשאר בו כשיעור כדי לצאת בו טור ואז הוא מביא שהרן כתב שדווקא שנשתייר רובו ושמו עליו כלומר הרן אומר שחסר כשר באתרוג אך ורק אם רובו נשתייר רק אם רובו נשתייר אם רובו נשתייר עדיין שמו עליו ולכן הוא לא נפסל מדין חסר אבל אם רק מיעוט האתרוג נשאר אז זה וודאי ודאי שהאתר הזה פסול גם אם יהיה בו לצורך העניין כביצה גם אם ישאר בו כביצה אבל כיוון שרובו נחסר התבטל שמו אבל הוא כותב מגן אברהם לא כך שבפסק מארי בסימן צב משמע אפילו נשאר מעוט סגי סחה זה ציטו לשונו של הדרכי משה ואז המגן אברהם מצטט את ר תרומת הדשן המרי שכותב עוד כמה מגבלות בדין של חסר על ידי אכילה הוא אומר שדווקא שנחסך מאליו אבל אין היתר לחתוך את האתרוג ולברך על אותה חתיכה ותו עד חסר כשר היינו שחותך לאכילה מברך על השאר לא ע לא על החתיכת פרי שהוא שהוא א שהוא חותך בכדי לאכול כי זה אוכל זה לא זה לא זה לא אתרוג אלא על מה שנשאר וא לא אותו הוא לא אוכל על זה הוא מברך ואז מסכם המגנה אברם ואומר משמע כלומר ככה הוא מבין שמסתיימת דברי מארי מה שמע כמו פשט דברי התור לפי דעתו שלא אין איזה שהו מגבלה שישאר רובו של האתרוג קיים גם אם נאכל יותר מרובו המגבלה היחידה שיש בקטע הזה של חסר משמ אפילו לא נשתיירו בו כשר רק שישאר כביצה וכן דעת הטור והרמה ככה הוא למד פשט בטור שכשאת אומר אם נשאר בו כשיעור כדי לצאת בו כוונתו אפילו מיעוט האתרוג אבל בתנאי שיש בו כביצה שואל רב קב הגר בגליון השולחן ערוך על ה על המגן ה אני לא מבין מאיפה המגן אברהם ממציא את השיעור הזה הרי כביצה שהוזכר בגמרא בפשטות וככה הבין הבין רב כעגל שכאשר הגמרא שואלת ל לב משום דב דר הגא הגמרא למה לה אפשרות שהסיבה לצורך בקבצי זה בגלל שפחות מכביצה לא נקרא הדר והגמרא דוחה את את ההסבר הזה אומרת לא משום דלא גמר פירה הבין רב קגר לכאורה זה גם פשת דברי הגמרא כמובן יש חולקים על ההבנה הזו הבח נראת בהמשך הבח מה נשמת אדם אבל רב קיוגר ברור שהמסקנה הגמרא היא שהצורך בכ ביצה הוא אך ורק משום גמר פיירה השואל רב כיב הגר אם אם באתרוג הזה היה בו שיעור כביצה אז אני יודע שהוא הגיע לכלל גמר פרא אז מה אכפת לי שהוא נאכל נחסר בפחות מכביצה מה אכפת לי הרי כביצה לא נאמר בתורת שיעור מה שכן נאמר אומר רבי קיוגר מה שכן נאמר בתורת שיעור זה מין קר לקיחתה זה נאמר בתורת שיעור אז לא היה לו למגן אברהם להגביל ולומר שחסר אפילו לא נשתייר רובו רק שישאר כ לא לא היה צריך להגיד רק שישאר בכדי מינקר לי כחטא שזה פחות מכביצה שמה הוא היה ובאמת זו הסיבה שרבי עקיבע עגר קבע את קושייתו על דברי המגן אברהם ולא על דברי הראשונים למה הוא לא קבע את קושייתו על דברי התור על דברי הראש בסימן כג על דברי התוספות בדף מו למה לא ה קבע קוש כי הוא פירש את דבריהם שמה ש מה ש השיור כדי לצאת בו זה לא כביצה אלא זה מקר לקיחתה זה שעור פחות מכביצה והוא נאמר בתורת שיעור אז לכן לפי שיטתו של הרב קוגר אפשר להחסיר משיעורו של האתרוג עד לכדי מנקר לקחתה אבל כביצה זה לא פונקצייה בכלל בעסק הזה כי מרגע שהרג הגיע לכלל שיעור כביצה ואני ודע שנגמר פריו והוא נקרא שם של פרי עץ הדר אז לא אכפת לי שהוא הצטמק ולא אכפת לי שהוא יחסר ככה שואל רב כב עגר על המגן אברהם וכאין זה השיג החזון איש על דברי הבאור הלכה החזון איש בסימן קמח בסעיף קטן ב מאיר על דברי הביאור הלכה בת רמח כב כ תראו את הביאור הלכה במקור יג על מה שכותב השולחן ערוך שקטן פחות מקבצי פסול כל שבעה אומר רבור נחה שלא נגמר פריו ולא נקרא רי ואפילו אם היה בו קשו ובימי החג צטמ ועמד פחות מבצה מכל מקום פסול משום שאינו הדר חיי אדם כלומר אומר הביו הלכה אומר הביו הלכה הוא גם כן מסכים לכך שאם מצטמק הקטרוג בפחות מכביצה כמו שהעיר המגן אברהם הוא נפסל אבל מאיזה דין הוא נפסל משום שאיננו הדר כלומר הבינה חיי אדם בנשמת אדם כך גם הבינה בך בסוף סימן תרמח שהנימוק של הגמרא שמפני שאינו הדר נשאר גם למסקנה דהיינו בפחות מקבצי שני טעמים לפסול גם מצד שאינו הדה וגם מצד שאינו גמר פרא כלומר הגמרא לא דחתה מכל וכל את הנימוק של הדר שזה קצת דוחק בלשון הגמרא כך הבינ בך ש הנימוק הזה לא נדחה ולכן אם הצטמק האתרוג מתחת לקבצי אז למרות שאת הבעייה של גמר פרא אין פה את הבעייה ש גמר פרא מכון שאני יודע שכבר היה בו שור כביצה אז הוא הגיע לכלל פרי אבל את את את המגבלה של הדר אם הוא מצטמק מתחת לקבצי זה לא הדר אז לכן נפסל היתרון אומר החזן איש אני לא מבין מה מה מה מה אומר פה הבור לך ומה סובר החיי אדם א' אומר החזון איש ברור שהנימוק של הגמרא של הדר נדחה מיך טעיתי להגיד שהשיעור הזה הרי ללא ספק גם רבי מאיר צריך שיהיה דין הדר באתרוג ברור נכון אז אם אנחנו מוצאים שלדת רבי מר גם בשיעור כגוזל דין הדע מחיתי להגיד שגם לאחר שהגמרא מציאה ש של כביצה הוא משום גמר פירה אז יש עוד מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה מהוא שיעור הדר שנאמר באתרוג האם הוא שיעור כביצה א כשור כגז מך את הייתי להגיד דבר כזה למה ליצור מחלוקות לא קיימות אם אתה יודע לדע שלדת רבי מאד מתקיים דין הדר בשיעור כ האגוז למה להגיד שרבי היודה חלוק על זה רבי יהודה גם מסכים ש בכאו מתקיים דין הדר למה צריך שיעור כב בגלל גמר פירה ואם צריך שור כביצה בגלל גמר פירה אז מה אכפת לי שצק האתרוג מה אכפת לי שצמ האתרוג הרי זה לא נאמר בתורת שיעור מה שנאמר בתורת שיור זה רק הקר לקיחתה שהוא פחות מכביצה אז אני יודע שנגמר פריו אז מה אכפת לי שני הצטמק לכן חולק החזון אש על הביאור הלכה וכותב שגם בנ הצטמק האתרוג מתחת כביצה האתרוג קשר ומברכים עליו אז אם כן לסיכום אנחנו מוצאים שיש כאן כמו שאמרתי שלוש שיטות בין בראשונים ונפק מינות בין השיטות ללא ספק לשיטת האש גורסים ולשיטת היש גורסים ורבנו חננאל אין בכלל שיעור אין בכלל שיעור באתרוג לא נאמר ב מפורש כלל השיעורים שהוזכרו בהקשר של האתרוג לא נאמרו בכלל בתורת שיעור כל מה שהוזכר ביחס האתרוג כאוזן מנק קחתא כל הדברים האלה לא נאמרו בתורת שיעור בכלל ולכן לא שייך קיתו מכתת שיעור באתרוג לא שייך כי אין שיעור מפורש באתרוג אין בו תורת שיעור באתרוג בכדי שנמר יש איזשהו שיעור מסוים מוגדר שמתחת לשיעור הזה אין איזה שם של אתרוג זה לא נקרא אתרוג אין דבר כזה כל אתרוג כן גם אתרוג כן המצוק הקטן הזה ג אתרוג בקוד כזית זה גם אתרוג מבחינת שם של אתרוג זה אתרוג אלא מה נאמרו כל מיני מגבלות א צריך כביצה צריך כגו צריך מ אבל הם לא נאמרו בתורת שיעורים בכדי להגדיר מה זה שם של אתרוג שם של אתרו קיים בכל כל גודל שיהיה ישנם הלכות אחרות צריך לדעת שהגיע לגמר פירה אז צריך שיהיה להגיע לכלל כביצה בכדי שדע שהגיע לגמר פירה אבל אם אחרי שהוא הגיע לבצה הוא תמק והגיע לשיעור כזית פחות ממין קר לקיחתה אז נכנסים לבעיה אחרת של מיקה לקיחתה אבל אבל זה לא אומר שהוא שם של הרוג ממנו ממש לא אז זו שיטה אחת לא שייך בכלל כטו מכתת שיעורה באתרוג כי אין בו שיעור שיטה שנייה כמו שאמרנו שיטת הראש ש הוא מחלק שיעור כביצה לא נאמר בתורת שיעור כן הוא לא נאמר הוא רק בתורת גמר פיירה וככה ככה הבין הגאון רבי עקיבא עגר ולכן הוא הגשה למגן אברהם מה אכפת לי שנחסם פחות מכביצה מה אכפת שלי ש הצטמק פחות מכביצה הרי כביצה זה לא שיעור אלא זה אך ורק כמו שאמרנו סימן לגמר פירה ושיעור מנק כחטא זה שיעור והשיטה השלישית היא שיטת התוספות וכפי הנראה ככה למדו המגן אברהם והחי החי דם של שיטה אחרת שהוא סובר שזה כביצה הוא גם הדר אבל המגן אברהם בוודאי שלמד שזה דין שיעור כביצה זה דין שיעור ולכן אם הצטמק האתרוג פחות מכביצה אז הוא פסול בגלל שאין פה שיעור וזה תמוה ביותר כמו ששואל רב כגר איך ניישב את קושיית רב כב עגר על המגן אברהם אז א בכדי להבין את את את ה המחלוקת המשולשת הזאת זה הנקודה שאני רוצה להתרכז בה כי אני צריך את זה אחר כך לגבי לולב אז חשוב שנדע את שלושת התפיסות ביחס לשיעור אתרוג כן אז הייתי רוצה להקדים חקירה שחוקרים האחרונים וכאן אני נכנס דווקא לסוגיות אחרות כן אנחנו יודעים שיש שיעור באכילת איסורין הוא שיעור כזית נכון רק אם אדם אוכל כזית יש לנו כמובן סוגיה ביומ בדף עד האם חצי שיעור אסור מן התורה או לא אבל שיעור בכדי ללקות עלי בכדי להענש באכילת איסור זה שיעור של כזית זה ברור כאן צריך לחקור חקירה כזו האם השיעור שנאמר בהחלת יסור של כזית זה שיעור בשם האיסור או שזה דין במיסה אכילה שיעור במיסה אכילה או דין במיסה אכילה אני אסביר מה אני מתכוון כשהתורה נוקטת לא תאכלו כל נבלה ו בא הלכה למשה מסני וקובעת שהשיעור בכדי ללקות הוא שיעור כזית מה אומרת פה התורה אפשרות אחת להגיד שהתורה אומרת שפחות משיעור כזית אין לו חשיבות של איסור אין פה שם של איסור כן למה לצורך העניין מי שסובל שחצי שיעור מותר מן התורה שיטת רש לקי שרק יסו דרבנן מה הוא סובר שחצי שיעור אין לו חשיבות של שם של איסור זה אפשרות אחת להסביר שזה דין בחוצה שאיין כאן חשיבות של שם של איסור עד שזה יהיה בכמות של כזן בנפח של כז אבל יש אפשרות אחרת להגיד לא מה פתאום שם של איסור בודאי שיש אפילו גם פחות מכזית בפרט למד קיימן ש חצי שעור עשו מן התורה כן גם זה צריך לדון אם זה רק מטעם דח זלצ טרופי אז עדיין כל החשיבות שלו נובעת מכך שהוא חזה להצטרף יש חשיבות גם לפחות אז מה הצורך בשיעור של כזית זה דין במיסה אכילה זה לאלא נקרא אכילה אם אתה לא אוכל כזית כי התורה אומרת לא תאכלו כל נבלה אז התורה אומרת על איזה פעולה של על איזה פעולה לוקים באכילה הפעולה של אכילת נבלה מה זה נקרא אכילת נבלה אכילה של כזית אז זה לא שיעור זה לא שיעור בזה זה בכלל לא זה לא שיעור בחפצי אלא זה דין בפעולה אתה צריך לאכול כזית בכדי ללקות מה הי לפק מינה מהי לפק מינה נפק מינה הגמרא בחולין תראו בדף קג עמוד ב הגמרא אומרת ב במקור אתכם בא רב לזר מרבי יסי אכל חצי זית וקאו וחזר ואכלו מהו כבר אדם אכל חצי זית של נבלה הקיא את הקיא את החצי זית הזה מתוך מעב יצא שלם לא יודע וחזר ובלה אותו שוב אז הגמרא ש דנה האם הקפידה של התורה זה על ה הנאת גרונו או הנאת מאב על מה הקפידה של התורה אם מתבוננים על הנעת המאיים הנעת הקיבה אז הקיבה קיבלה בסופו של דבר רק חצי כזית זה מה שבסופו של דבר נשאר בקיבה החצי זית הראשון נפלט החוצה אז למעשה לא היייתה כאן הנאת מאיים אלא אך ורק של חצי כזית לעומת זאת אם הקפידה של התורה זה על הנאת הגרון הנאת החך אז אוכל טעם ונהנה בגרונו פעמיים מחצי זית חצי זית ועוד חצי זית למרו שזה הה בדיוק אותו חצי זית אבל הוא נהנה מהחצי זית ב פעמיים כן אז ממנה אז אז יש אז ומסקנת הגמרא הרי ננה בגרונו בקסת שהקפידה של התורה זה בהנעת הגרון אז הוא לא כן עכשיו בוא נהיה קנים איך אפשר ללקות על חצי אותו חצי זית שהוא אכל א ה פעמ מים הרי לכאורה אם נאמר שכל הדין של כזית באיסורין זה בשם איסור אין שם של איסור ואין חשיבות של איסור בחצי זית אז הרי מלי אם הוא אכל אותו פעמיים או 10 פעמים סוף סוף לא היה כאן שיעור בחוצה של כזית לא היה כאן חפצה של כזית היה פירור של ה איך אפשר ללקות על אכילת פירור של איסור אם אין בחוצה השיעור של כזית לכאורה זו ראיה לכך שהדין כזית שנאמר בשיעור אחית איסור זה לא דין בחצה אלא התורה באמת אומרת באמת מבחינת הגוף האיסור חשיבותו שמו הוא גם בפחות מכזית אבל התורה מדברת על פעולת האכילה מיסא אכילה מיסא אכילה חייב להיות מיסא של אכילת כזית אחרת זה לא נקרא אכילה אם זה הגדרה וההנחה היא שהפעלת אכילה מתרכזת באזור הגרון והחיך ולא ב במים אז גם חצי זית שהקיא אותו וחזר ואכל אותו תכלס הוא אכל הוא לעס כזית שלם נכון הוא לעס זית שלם בסרוגים חצי ועוד חצי ח מתח גיסה ראיתי ב חידושי רבי שמואל רזבסקי לפסח בשיעוריו פסחים באוד קנג שהוא מביא ראיה מגמרא במנחות בדף נד עמוד ב' אה זה מתחיל ננד עמוד א א לא ניכנס ששם סוגיה אבל הגמרא שמה מדברת על איסורים או גם טומאה כן סוגיית טומאה הגמרא עוסקת אבל הגמרא שמה דנה בדבר שתפח א צמקאו צטמ ותפח כן היה בו כשיעור צטמ ותפח בחזרה ליידי גשמים וכן הלאה כאילו הוא עבר תהליך של שינויים ב בנפח שלו אז הגמרא שם מתלבטת אה הנה תראו במקור י שלוש שורות מלמטה כי פליגה כגון שהיה בו כשיעור וצק וחזר פך מר סבר יש דיכוי בסורה מהסבר אין דחוי בסורה אומר רשי שמה תראו בשלוש שות מלמטה במקור כ רבי שמעון רבי שמעון ורש כס יש דחוי בייסורין וכיוון דחי אחי ולא יקבלו טומ מדאורייתא מדרבנן כלומר הגמרא שמה מעלה אפשרות לומר שאם היה לי שיעור כזית והשיעור הזה צטמ וחזר ותפח אז למן דמר שסובר שיש דיחוי בייסורין כן יש סוגית דיכוי במצבות למי שסובר שיש דיחוי בייסורין אז כיוון שהיה שלב שבו הכז הזה צטמ בטל ממנו השם של איסור וכעת אם הוא חזר ותפח על ידי הגשמים בחזרה יש דיחוי ביסור כלומר זה לא דבר שהוא הפיך כיוון שהוא הצטמק זהו בטל ממנו שם של איסור אז עכשיו לא יכול על ידי הגשמים לחזור ולחול בו ולהתחדש בו שם של איסור מחדש כלומר יש צורך ברציפות איסור יכול להיות איסור רק אם הוא שומר על שמו לאורך כל הזמן אבל אם היה שלב שהאיסור בטל משמו הוא לא ח לא יכול לחזור ולהחיות את עצמו חז לשם של יסור יש דיחוי בייסורים ככה הגמ אומר בן אחות אומר רב שמואל רזבסקי אם נומר שכל הקפידה של התורה זה במיס האכילה הרי בסופו של דבר אחרי שהכזיב ותפח ונהיה חז חזרה כזית הרי הוא אוכל כאן כזית של איסור הוא אוכל כזית יש כאן מיסה אכילה של כזית הוא אוכל כזית של איסור מה מה מה מהר מה מה זה מה אכפת לי ש הצטמק וחזר סוף סוף יש כאן מיצ אכילה של כזית מוחך מכאן שהזית הוא דין בחוצה הוא דין בחצ כלומר התורה נותנת שיעור לפצע של האיסור החפצה של האיסור שם האיסור הוא אך ורק בכזית אם הוא מצטמק פחות מכזית בטל ממנו שם של איסור וממילא למן דמר יש דיכוי בייסורין זה לא חוזר ומתחדש אז יש לנו ראיות לכאן ולכאן יש ראייה לומר שדין שיעור כזית זה דין שיעור בחוצה ויש מקום לומר זה בכלל לא שיעור בחצה זה אך ורק דין במיסה אכילה זהו זה לא שיעור בחבצלת תיאורטית גם אפשר ללקות על אכילת חצי זית אם תאכל אותו פעמיים אדם שהכי וחזר והכי אז בכל ו שיעור זה דין במיס אכילה מיס אכילה נקרא כשאדם אוכל כזי אבל זה לא דין זה לא שיעור בחוצה יש עוד דוגמה שאנחנו מוצאים את ההבחנה הזו בי דין אני לוקח אתכם עכשיו לסוגיית מקבעות הלכות מקבעות אז תראו במקור כא כן יש א דיון בראשונים מה דין מעיין אז אנחנו יודעים שמקווה מתאר ב-40 שעה מעיין מתאר בכל שהו נכון זה זה דבר שהוא ברור כן השאלה היא כשאנחנו מדברים על המעיין שמתאר בכל שהו גם אם אין בו 40 שעה איזשהו א יובל של איזה יובל כזה כמו שמטיילים בצפון עכשיו כבר אתה רואה איזשהו יובל קטן אתה לא יכול בואנו אתה לא יכול לטבול להכניס את עצמך בפנים נכון להתכסות כל גופו במה המעיין אז זה קשה בסדר אז השאלה היא זה השאלה ב בעצם שאנחנו שואלים מעיין שמתאר בכל שהוא האם הוא מתאר גם אדם בכל שהו דהיינו אם למשל רוצים להטביל תינוק שהוא הגודל שלו גודל קטן אבל הוא נכנס בתוך המים בסדר אז הגוף של אדם גדול לא יכנס בתוך המים האלה אבל גוף של אדם קטן כן האם זה מספיק או שמה גם במעיין נאמר דין של 40 סער כמו שנאמר במקווה אז עשק בדבר הזה הרש בה בתורת הבית הארוך בשער המים ב שער ז ושמה הוא מביא את דברי רבנו תם בספר הישר בסימן מח שפה מצולם במקור כא סתם באמת תשובה מאוד מרתקת אני כבר אני הורדתי כמה קטעים אבל כמה משפטים נקרא רק בשביל שתבינו מה איזה דעות יש בהלכה הזויות פשוט הזויות תראו בעניין טבילה לחצאין במעיין תשימו לב היו בתקופה של רבנו תם פוסקים שסברו שמותר לטבול לחצאין במעיין מה זה לחצאין פעם אחת הין את הרגל אחר כך את הגוף אחר כך את ה ככה בהדרגה טבילה לחצאין כלומר שבניגוד למקווה שצריך את כל גופו בבת אחת להכניס לתוך המים במעיין שמתאר בכל שהוא רגע איך מעיין בדיוק יתאר בכל שהוא אדם שהוא שוקל 160 קילו אז איך בדיוק הוא יכנס לתוך המעיין אז אם זה נהר בסדר אבל אם זה איזה מעיין קטן איך בדיוק יכנס בפנים אז הוא הכניס פעם יד פעם רגל פעם חצי גוף רבע וככה לאט לאט הוא ירטב כולו ואז ככה היו אנשים שסברו כמו שהיו כמה רבנים הזויים שבזמן הקורונה חשבו שאפשר לטבול באמבטיה כן שאישה תטבול באמבטייה ככה הם חשבו ככה הם הורו להלכה זה לא יומן אבל אחרי שאתה רואה תשובת רבינו אותם אתה אומר שיש להם א על מה לסמוך במרכאות אז בעניין טבילה לחצאין במעיין מה שכתבת שיקשה מקשה בפרשת וזאת זאת תהיה תורת המצוה מה ישנה בז הם אומר כ יש להם גם דיוק בפסוקים כן גם מדייקים מפסוקים יש להם יכולות של לודס בזהב לא כתוב כל בשרו אבל בבעל קרי כתוב כל בשרו אז מה התירוץ כן תראו מה הכוח של תרצת כי במין חיים מועל טבילה לחצאין אז לא צריך קל בשרו בבת אחת אז אפשר באופן הדרגתי הבתם ראיה מהמשנה מהברית שהמעיין מתאר בכל שהו אז מה זה בכל שהו אם זה בכל שהו זה זרזיף קטן איך בדיוק תטבול כולך בכל שהו הכוונה היא שאתה תתגלגל בתוך המים ככה תגלגל פעם ככה פעם ככה מ גנדר זה נקרא תתגלגל בתוך המים עד שכל הגוף שלך ירטב במים של המעיין וזהו זה נקרא הטבילה כל בשרו אז וגם הלבישו את זה על שיטת רבנו יהודה בעל הלכות גדולות שפירש ככה מ גנדר כבני אתה כמו דג שמ אז הוא רבנו תם תשובה מאוד תקיפה הוא כותב כמה טעויות טעיתם ועל זה שנינו התנאים מבלי העולם שמורים הלכה מתוך המשנה זה הבעייה שאנשים לא לומדים שס ולא לומדים גמרא בעיון אלא ככה מורים מתוך הקיצורים ומתוך המשניות אז הם הם הבינו כיוון שכתוב המעיין מתאר בכל שהו באמת שלאמיתו של דבר הכוונה היא למחטים וצינוריות זה הכוונה ברור שכל האובייקט שאתה מטביל חייב לטבול את כל כולו בבת אחת בתוך המים אז מחטים צינוריות זה מתאים לזר זיף של איזשהו נחל איזשהו יובל קטן בסדר אבל כשמדברים עעל אדם ודאי שצריך שיכנס כל גופו בבת אחת לתוך המים המקווה במסעה ולא פחות מכן א אפילו מחטים או ומעיין בכל שהו לא נשנט לגבי אדם כלל אלא למחטים וצינוריות אחר כך הוא מתקיף אותו שהוא גם טפל שקר על דברי ה הלכות גדולות שהוא פירש את דברה מגנר כ בניתה שהוא מתכוון על על על על מעיין בכל שהוא שצריך להתגלגל שמה על המים בכדי ש בכלל הוא דיבר על מקווה ולא דיבר על א קיצור לא ניכנס כ גם הזמן שלנו קצר אבל א הוא כותב אילו טעה אחר בדבר כזה להתיר טבילת חציין מתוך טעות משנה והלכות גדולות כדאי היה זור עליו נידוי יצירי יודע כי לשם שמיים התכוונתי כי גם על רבנו שלמה כתב את הלשון טעות לפי שאני וכולי וכל המתירים טבילת חצאים אני קורא אותם חטאים ולא יחצו ימיהם כי התירו כרת גמור נידע לבעלה תראו איזה דברים חמורים כותב רבנו תם על אלה שממציאים כל מיני היתרים הזויים להתיר טבילה לחצאים או להתיר טבילה בבתי אז כתוב כאן ברבנו תם שגם במעיין שמתאר בכל שהו ודאי שזה לא יכול להתגבר על ודאי שזה מותנה בכך שכל האובייקט כל הגוף ש שטובלים בתוך המיין טובלים אותו בבת אחת שכל כולו מכוסה אז אם זה מהם צינוריות ום חטים אז זהזה פשוט אבל אם זה אדם אז אדם צריך נטבול כל גופו ביחד שיכנס כל גופו לתוך המים אבל השאלה הייא מה קורה כאשר יש לנו אדם קטן תינוק או ילד קטן ששוקל 30 קילו אז הוא יכול לטבול בתוך מעיין שאדם גדול לא יכול לטבול מה מה קורה במקרה כזה האם נאמרו האם נאמר דין של 40 שעה ביחס למעיין כשמדובר על טבילת אדם האם יש האם נאמר בהקשר של מעיין שמתאר בכל שהו מן התורה האם נאמר בהקשר של מעיין טבילה של 40 שסע כפי שהוזכר במקווה במקווה נזכר 40 שסע כ שזה מים שכל גופו עולה בו של אדם ממוצע שלוש עלמות על על המה ברוחב המה שזה נפח ש של טבילה של אדם האם זה נאמר גם בהקשר של מעיין או לא אז תראו את הטו במקור כבד ביורד סימן רא כותב התו צריכה שתטבול במי מקווה שיש בו 40 שעב ואפילו אינם מים חיים שאינם צריכים מים חיים אלא לזו רק זו צריך מ מעיין ואף אם תטבול במעיין צריך שיהיה בו מסעה אתם שמים ל במעיין צריך שיהיו 40 שיעה אף אלגב ד מעיין מתאר בכל שהו היינו דווקא לכלים אבל אדם אפילו קטן שכל גופו מתכס בפחות ממי מסעה אין טבילה עולה בו אלאם כנה בו מסעה מדהים מוסיף הטור ואומר האם לטבילת אדם האם לטבילת אדם במעיין צריך 40 שיעה לפי שיטת רי והראש א צריך 40 שעה לפי שיטת הרמבם והרב לא צריך 40 שעה דרך אגב גם התוספות בן נזיר בדף לח עמוד א אומר שצריך 40 שעה שצריך כן צריך מעיין לטבילת הדם צריך שיעור של 40 שער השאלה היא במי חלוקים הראשונים פה בשאלה הזו נראה להסביר על פי דברי השערי יושר בשער ג פרק כז שערי יושר מתייחס לדברי התור בפסקה הבאה תראו כותב התור מקווה שיש בו 40 שעה ומעיין כלשהוא יכול לשאוב כמה שיירצה מים שאובים ולתנועת כה והם קשרים כמו שהיום עושים במקוואות היום איך עושים במקוואות יש בור זריעה כלומר שיש בו בדרך כלל כמות קצת יותר מ-40 שעה כדי שלא תהיה את החלופה של המים המקוריים אבל מניחים שיש בו 40 שעה של מי גשמים וכל הזמן מוסיפים מים שאובים על גבי המים הקיימים והמים השובים הללו אחרי שיש 40 שעה ה בסיסיים אתה יכול לשים כל ממות שבעולם אפילו אם הם רבים על על הכמות המקורית של 40 שעה והמקווה הזה הוא קשר לכל דבר ועניין לא לזהב כמובן אבל למה למה שנדרש טבילה במקווה אז אף על פי ש אז אומר הטור גם במעיין אותו דבר יש מעיין כלשהו אבל אתה אבל אדם אבל רוצים להכניס לשם שאדם יטבול איך אדם יטבול מוסיפים מים שאובים שופכים לתוך התעלה הזו מים שאובים אף על פי שהמים הם רבים על המים שהיו בתוכם אז זה בסדר כן אתם שומעים אז נשאל את השאלה נשאל את השאלה אה כן ממה נפשך אם אתה אומר שלצורך טבילה של אדם במעיין צריך 40 שיער ככה אתה אומר זה מה שאמר ריב ראש צריך 40 שסער אז בך תיתי שאפשר להשתמש במעיין כלשהו ולהרבות עליו מים שאובים אז זה לא ממעיין זה לא ממעיין בשלמה במקווה יש לך מקווה של 40 סיע מי גשמים שמים רים לטבילה ואז אם אתה מוסיף עליהם עוד מים בסדר זה לך זה לא פוסל את המקווה אבל מעיין אם אתה דורש לטבילת הדם אם אתה דורש לטבילת אדם יהיו 40 שעק כדי שמים שכל גופו עולה בהם אז ךח אתיתי שיהיה אפשר להוסיף 40 שסייעה של מים שאובים להשלים את את הזרזיר הזה שכל שהוא ב-40 שעה מה הם שומעים ולהגיד שזה עולה לטבילת אדם איך ת אומר רב שימן אומר רב שימן היסוד הוא פשוט יש הבדל עצום בין מקווה שיש בו 40 שעה לבין מעיין שהושלם על ידי מים שאובים בכדי שיטבול בו אדם מקווה שיש בו 40 סיעה זה השיעור של שם של מקווה שם של מקווה שמים קבועים מי גשמים קבועים לא מים חיים המינימלי של מקווה זה 40 שעה אין לו שם של מקווה טהרה אם יש בלו פחות מ-40 שעה לכן לא שייך להשלים מקווה פחות מ-40 שעה ולהוסיף עלי מים שובים אתה תפסול אותו כי אין עליו שם של מקווה טהרה אם אין בו 40 שעה לעומת זאת מעיין מעיין שמתאר בכל שהו הפשט הוא יש כאן שם של מעיין מטהר אפילו בכל שהו מבחינת שם החפצה של מעיין המטהר יש כאן חפצה של מעיין מטאר אפילו בכל שהו אלא מה יש עוד הלכה נוספת ההלכה היא שהטוב צריך לטבול בבת אחת בתוך המים אז הצורך ב-40 שעה שנאמרו בטבילת אדם במעיין זה לא דין בחפצו של המעיין זה דין במ במיס הטבילה כמו שהס אמרנו לפני כן בהבחנה בין דין בחוצה של האיסור לדן דין במיסה אכילה במיסה אכילה שזה גם פה אותו דבר יש דין בחוצה הדין בחוצה הוא מעיין זה כל שהוא יש כ חפצה של מעיין טהור אבל מעבר לכך יש דין של מסה הטבילה מסה הטבילה צך צריך להיות במים שכל גופו מתכסה בהם אז כיוון שהדין הזה הוא לא הוא דין הוא דין ש הוא שיעור שנגזר ממיסה מפעולת התפילה לכן הוא יכול להיות מושלם גם על ידי מים שאובים אין לי בעיה שהוא שלושה סוף סוף המים שובים לא פוסלים את המקווה אז יש כאן שם של מקווה והמטרה של התוספת של המים ש שובן זה רך ב בכדי לקיים את המיסה של הגברה של טבילה במים ש כל גופו מכוסה בהם הביא אותו רבי שמואל רזבסקי בשיעוריו למכות באות קציא קציב והוא רבי שמי זוקי אמר שהוא אמר את זה לפני הגריז וגריז אמר לו שגם רב חיים ככה הסביר פשט ב אבל מה שהיה קשה לי מה במי חלוקים הרמבם והריבה ם הרי והראש הרמ והרובד אומרים שגם א אם יש אדם קטן יכול להיכנס גם פחות מ-40 שעה הוא חייב להיכנס כל כולו אבל אין דין של 40 שעה מעיין אז ממי חלוקים הראשונים לניו דעתי המחלוקת היא כזו האם כתוצאה מהצורך במיסה של הגברה שיטבול במים שכל גופו מתכסה בהם האם ההלכה האם הדין הזה יוצר שיעור או שהוא לא יוצר שיעור אלא הוא רק פרט טכני רי והראש סברו שלכ יש כשאנחנו רואים שיש דין של טבילה במים שכל גופו מתכסה בהם דין הדין הזה יוצר שיעור יוצר הלכה של שיעור שיעור שנקרא 40 סעה שיעור של 40 סעה זה השיעור שמים שכל גופו באדם ממוצע זה המים שכל גופו מתכסה בהם אז הדין של מיסה הגברה שנקרא טבילה במקווה או טבילה במעיין יוצר שיעור של 40 שיער אז אם זה אם אם זה נאמר בתורת שיעור אז גם אם זה אדם קטן שהוא יכול להתכסות גם בפחות מ-40 שעה אבל סוף סוף זה נהפך להיות דין שיעור זה נאמר בתורת שיעור שיעור שגופו של אדם מתכסה בהם אז גם כאשר מדובר על מעיין השם של החפצה של מעיין יש בכל שהו אבל אבל מכיוון שיש הלכה במה יסה הטבילה שצריך שיטבול כל גופו בבת אחת אז כשמדובר על בטבילת אדם נוצר כאן דין שיעור מחודש לטבילת אדם שנקרא מעיין של 40 שיער אז גם אם יש אדם קטן שיכול לטבול גם ב20 שיער המעיין הזה פסול לטבילת אדם לעומת זאת הרמבם והרי צברו שלא נאמר פה בכלל דין שיעור במעיין השיעור היחיד שנאמר זה כלשהו אין בו שיעור בכלל מה שצריך שכל גופו של האדם זה לא שיעור זה כמו שאמרנו זה לא זה פעולת אכילה כמו שבמי אכילה צריך שיאכל כזית מה אכפת לי אפילו ייה חצי זית שאכל אותו 10 פעמים וישלים לו לשיעור כזית זה בסדר כלומר בטבילת אדם במעיין סברים הרמבם לא נאמר בכלל דין שיעור נאמר שצריך לטבול באופן כזה שכל גופו התכסה אם זה אדם הר אדם אם זה אדם קטן אז מספיק לו שיער זה הכל אבל זה לא נאמר בעולם מתורת שיעור עד כאן רבותיי בוא נחזור לאתרוג שלנו אשת דתי לאחי אז ראינו פה כמה אפשרויות כמה אפשרויות בעסק זה של שיעורים דין אחד שיעור בחוצה שם שלא איסור אין אך ורק רק בכזית שם של מקווה זה ב-40 סעה כן שם של מעיין זה שיעור אחד בחוצה עכשיו יש דין אחר דין שנובע מתוך פעולה של הגברה ופה זה מתפצל לשניים זה יכול לאמר בתורת שיעור וזה יכול לאמר שלא בתורת שיעור למשל מעיין של טבילת אדם הסבורים הריב והראש שלמרות שמעיין מטהר בכל שהו מצד החפצה החפצה של מעיין טהרה זה כלשהו אבל התורה אומרת שכל הטבילה צריכה להיות בבת אחת אז אין בריירה חייבים שהמים כסו את כל גופו איך אדם תקסה בכל שיעור אז נאמר פה שיעור בתורת שיעור גם במעיין של טבילת אדם שנקרא 40 שעה אבל הוא נאמר בתורת שיעור השיעור הזה נגזר ממי שעה טבילה אבל הוא נאמר בתורת שיעור אז גם אם יש אדם קטן הוא חייב לטבול במעיין של 40 שסע אבל יש אפשרות שלישית כמו שהרם והר לא נאמר פה בכלל דין שיעור בכלל לא כתוב כאן דין במיסה הטבילה אתה צריך לדאוג שכל הגוף שלך יכנס בבת אחת לתוך המים איך תבצע את זה מצידי מה שלא תוסיף מים שובים מצויין אבל אפילו אם זה ילד קטן אז אפילו יהיה 10 שעה 40 20 שער זה גם טוב כי אין כאן לא נאמר פה דין שיעור נאמר פה דין במיס הטבילה כמו שאמרנו ביחס לחצי זית לא נאמר פה שיעור בחוצה נאמר פה שיעור באכילה אז אם אדם אכל חצי זית קי אכל אותו בחג ן לוכן אשת תית לאחי חשבתי לפרש שזה המחלוקת בין שלושת השיטות שהזכרנו בשיעורי אתרוג אני אפתח המביט אמר המביט אמר שכל שיעורי ארבעת המינים זה הלכה למשה מסיני ובאמת ראיתי גם גם בכפות מרים בדף ל עמוד א' וגם ארוך לנר שאלו על הגמרא שמה הגמרא שואלת ואם ה פלפלין אולי אתרוג זה פלפלין שואלת הגמרא אומרת הגמרא לא לא יכול להיות כי בעינן מינקר כחתן אז שאלו הפרי גם הרוך לנר וגם הכפות מרים איך הגמרא בכלל הלתה בדעתה לפרש שארו זה פלפלים כלומר שפרי צדר זה פלפלין הרי יש הלכה למשה מסיני ששיעור הטרו זה כביצה או כ האגוז ככה הם שואלים איך הגמרא עלתה את זה בדעתה כרגע נעזוב מה שתרצו אבל היה ור להם כמו המביט ששיעור כביצה הוא הלכה למשה מסיני אבל ריבונו של עולם איזה הלכה למשה מסיני כתוב בגמרא גמר פרע התשובה היא ככל הנראה צריך לומר ככה באמת שיעורי האתרוג ליתר דיוק העובדה שיש לאתרוג שיעור והלכה למשה מסיני כלומר ברור לנו מה מהלכה למשה מסני שנאמר שיעור באתרוג אבל לא לא בהלכה למשה מסיני לא נאמר או לא לא נאמר מה הוא בדיוק השיעור המדויק נאמר שיש שיעור וזה ניתן לחכמים לקבוע מה ה מה צריך להיות מה ראוי שיה שיעור האתרוג ומאיפה יקחו שיעור אם לא מענייני האתרוג עצמו מהלכות שנאמרו באתרוג אפשר לבוא למצוא סימן מהוא השיעור שנאמר להלכה למשה בסיני כלומר ניתן ניתנה רשות לחכמים כאן לקבוע שיעור שיהיה ראוי בעיניהם מתוך ענייני האתרוג להגדיר מהוא השיעור ה אבסולוטי שלא יהיה ניתן לרדת ממנו וכאן נחלקו רבותינו הראשונים דרך סוגי הגמרא מהו השיעור הראוי לומר באתרוג אז האם זה ש שיעור כביצה שאמנם הוא שיעור שנאמר ביחס לגמר פרא וזה נכון שכש האתרוג מגיע לשיעור כביצה זה אינדיקציה לגמר פרא אבל האם אפשר לומר שמכאן וילך הוא לא רק יהיה גם רק אינדיקציה לגמר פרא אלא הוא יקבל תוקף של שיעור שיעור בחוצה שם של אתרוג יהיה אך ורק בק הביצה והעובדה שהוא מגיע לגמר פרא בשיעור כביצה הוא יהוה גם סימן לכך שזהו השיעור שנאמר שיעורין הלכה למשה מסיני ככה היה סבור המגן אברהם שכבה זה שיעור נכון שהוא דיקציה לגמר פירא אבל הוא הוא גם ממילה גם הופך להיות דין שיעור באתרוג ולכן אם הוא פחד והצ מפחות מכביצה הוא נפסל כך הבין המגן אברהם אבל רב קוגר הבין לא כך ר קוגר הבין כביצה נשאר אינדיקציה לגמר פרא השיעור שנאמר באתרוג ומנקר לקחתה זה השיעור והשיעור הזה נגזר ממיצה לקחה כלומר התורה אומרת ולקחתם כיוון שאם כתוב ולקחתם צריך שיהיה ניכר הלקיחה ממילא זו הלכה למשה מסיני שנאמרה צריך שיעור כזה שיהיה ראוי שייראה בו תראה בו הלקיחה תורגש בו הלקיחה יהיה ניכר שהוא לוקח וזה שיעור פחות מכביצה כמובן וקמילה ב נחסר כמו שאמרנו אם נחסר האתרוג לאן עד עד מתי הוא צריך לחסר אבל אבל שימו לב בין הפירוש מה שאני רוצה לומר שזה המחלוקת בין הראש לתוספות הראש היה סבור שהשיעור שנאמר באתרוג זה מנקר לקיחתה זה השיעור כביצה זה דין גמר פרא ולכן אם נחסר פחות מכביצה צודק רב קוג צודק חזוניש זה כשר כי הקבצה לא נאמר בתורת שיעור של חפצה מה שאם כן תוספות תוספות נ דעתי זה הפשט בתוספות בדף ל תוססות אומרים מכך ש במינ קר לקיחתה אתה בוודאי מודה שזה נאמר בתורת שיעור ממילא נלמד שגם מה שהו כגו וכביצה נאמר בתורת שיעור זה לא נאמר סתם כאינדיקציה אלא זה נאמר בתורת שיעור זאת הייתה כוונת התוספות להוכיח אבל שימו לב גם לשיטת התוספות וגם לשיטת הראש כן מינקר לכריכת זה ודאי נאמר בתורת שיעור השיעור הזה נגזר ממה ממצ הלקיחה התורה אומרת ולקחתם כן שימו לב השיעור ש כביצה נגזר מהשם פרי שהוא דין בחוצה כן שם של פרי זה רק בגמר פירא כן אז לתוספות זה נאמר בתורת כבר בתורת שיעור של כביצה שאם נחסר ממנו פסול אם מצטמק פסול הראש אומר שהשיעור הוא מנקר לקחתה שהוא פחות מכביצה מה סוברים מה יש גורסים רבינו חננאל שהם אומרים שאין בכלל שיור באתרוג מה הם סוברים אין בכלל שיעור בתרו אמה יש מינקר לקיחתה רבותיי המנקר לקיחתה שימו לב המנקר לקיחתה לדעת היש גורסים ורבנו חננאל זה כמו השיעור של טבילה של אדם במעיין לדעת הרמבם והריב זה לא נאמר בתורת שיעור זה נאמר בסך הכל בתורת מיסה התורה אומרת ולקחתם איך זה יראה ממילא אם כתוב ולקחתם אז התורה מדברת על צורת הלקיחה הלקיחה צריכה לקיחה שניכרת אחרת איך איך א דע שלקחת התורה מדברת על לקיחה של דבר שניכר ניכר שנלקח אבל זה לא נאמר בתורת שיעור זה דין בהלכות נטילת לולב מיסה הנטילה זה לא דין בהגדרת החפצה של החפצה של לולב זה גם החפצה של אתרוג מבחינתי גם גרגיר של אתרוג היה יכול להיות שם של אתרוג אבל יש הלכות שנאמרו צריך שיגיע לגמר פרי אז צריך שיגיע לבצה אבל אני אחר כך להצטמק לא אכפת לי אהני הצטמק אלא מה יש שיעור ש אבל שוב מקר לקיחתה זה לא בתורת שיעור זה לא נאמר לכן לא שייך מכתת שיעורה לא שייך מכתת שיעורה ב במינ קר לקיחתה אז זה כמו מה שאמרנו אכילת כזית למנדה אמר שזה דין מיסי אכילה זה לא שיעור תאכל חצי כזית פעמיים גם לא כה זה לא דין שיעור בכלל זה דין במיס האכילה גם כאן זה לא דין שיעור זה דין במיסה הלקיחה לכן לא שיח כאן מכתת שיעורה אשת תינה לאחי אז בוא נחזור ללולב שלנו אפשר לומר אותו דבר בלולב שאלנו רשי כותב מה הסיבה שהלוו צריך להיות גבוה כי הוא במינו אז מה אז מה אם הוא במינו גבוה זה שהוא העץ גבוה זה אומר שהוא צריך להיות גם גבוה אפשר לומר שזה השיעור זה הדין של הלכה למשה מסיני ההלכה למשה מסיני אומרת שכשם שבטבע הלולב גבוה במינו כך גם במי כך גם בגידה שלו הוא צריך להיות גבוה כך גם באגיה הוא צריך להיות בולט הוא צריך להיות גבוה השיעור שלו גבוה מכולם כפי שבטבע הוא גבוה מכולם כמה אבל מהו השיעור זה לא נתפרש רק רק רק נאמר שוא צריך להיות גבוה כמה עכשיו שאנחנו באים לברר כמה צריך גבוה אז אתה כמו באתרוג שאתה הולך לשיעורים שנאמרו בעניינים שונים באתרוג כן גמר פרא גם כאן אתה הולך אתה מנסה לחפש איזה שיעורים נאמרו רלוונטים שנאמרו מנייני הלולב מנייני הלולב תפסת מרובה לא תפסת אתה צריך לקחת איזה שיעור מינימלי משמעותי מענייני ה רבותי מענייני הלולב מענייני הלולב זה עניינו ה שלו שימו לב גם אם אין חיוב לנענע אין חיוב לנענע מדאורייתא אין חיוב אבל יש מצווה מן המובחר לנענע מדאורייתא זה לא לעי כובה אבל יש איפה אני מוכר זה אבנעזר מפורש אבנעזר כותב את זה באור החיים סימן תצא אומר אבנזר הוא מביא את הירושלמי תראו במקור כג אני הזדרז הירושלמי מדבר על כך שכיוון שכתוב לקחתם לכם פרי עץ הדר ולא כתוב וכפות תמרים אלא כפות תמרים אז סימן ששלושת המינים צריכים להלקח ביד אחד והאתרוג ביד השני אז שואל אז שואל הבנ זר לכאורה אם כתוב כתוב לקחתן לכם פרי עץ אדם אחר כך כפות מרים וענף צבות וערבי נחל ה שלושתם אז לכאורה זה ראייה נגד נגד רבנו תם שסובר אה סליחה זה נגד בהג שסובר שאפשר לקחת אותם בזה אחר זה וזה סיוע לרבנו תם שסובר שצריך לקחת את כולם בבת אחת בתוספות במנחות בדף כז עמוד ע מקור כפה אומר רבנן עזר לא לא זה לא הוכחה יכול להיות שבאמת לצאת ידי חובה אפשר בזכר זה אבל למצווה מן המובחר מן התורה לקחת את כולם בבת אחת וזה הוא מצטט את הבית יוסף בתרנא בשם הריבוד שכותבת במפורש תראו במקור כו כותב באורחות חיים מעשה ברב רבי משולם שנתן לולב ביום טוב ראשון ברך על נטילת לולב שהחיינו אחר כך הסתכל לא מצא בו ערוה הוא לא מצא ערבה רב נפלה לא יודע מה קרה לא הייתה ערבה היא ניכה בלולב וחזר ונטלו ונטל גם כן האתרוג שוב ובירך אומר אורחות חיים ני שאין צריך לטול אל הערבה בלבד לפי בהג היה צריך חת את הערבה זה הכל הוא כבר לקח את האתרוג ואת הלולב ואת ההדס אלא מצווה מן המובחר בא אלי מי בד ניטול ארבעת מן בבת אחת וכן מצילו בכתבת יד הר מצווה מן המובחר בפשטות זה גדר גמור מדאורייתא כן זה גדר גמור מדאורייתא גם בדאורייתא יש כרי לומדים את זה מהפסוקים וענף צבות ואוי נחל בפשטות ככה למד אבני נזר לכל הפחות ו הוא אומר וא אומר וראיה לכך מדין טפח של ני נועה הוא אומר הרי הני נוע זה לא חובה דאורייתא זה לא חובה נכון החובה אין חובה לנענע אבל עיקר אני נוע הוא מן התורה מעלה ומוריד מלך הו מביא כלומר כשהתורה מדברת ולקחתם לכם אז יש כמה דרגות בלקיחה אפשר רק להביע באמת מד מצד עיקר ה לצאת ידי חובה מדאג בעיניו הקבה אבל ברור שכש שהתורה מדברת ולקחתם לכם הי ודאי שיש כאן משמעות גם לאופן לקיחה יש משמעות לאופן הלקיחה יש ערך ללקיחה איזשהו מעשה שלתת ערך ללקיחה המעשה שנותן המצווה מן המובחר שצורת הלקיחה היא תהיה באופן שיש בו משמעות מה היא המשמעות מעלה מוריד משמעויות שונות מה שאפשר לצק כתוכן למשמעויות האלה אבל ברור שגם מדאורייתא יש יתכן שיש גם צורות שונות של לקיחה ממילה אומר אומר הבנ זר נכון עיקר נינו הוא לא חיובו הוא לא מן התורה אבל עיקרו מן התורה מאתה אפשר לומר ככה זה מה שחז אומר אומרים אם חז זה מה שהגמרא אומרת הטפח הנוסף שנאמר בלולב כן צריך לחקור מהו הטפח הזה מהו הטפח הזה שצריך האם זה לפי ה עכשיו תקחו לטרו כן דבר כן האם הטפח הזה זה דין שיעור או זה חתמצ לנוע הבנתם מה אני ח כמו שח רנו ביחס למינ קר לקיחתה האם מינקר לקיחתה זה דין שיעור או זה דין הכי תמצא למיס הלקיחה האם התוספת של הטפח הוא נאמר מדין שיעור בגוף הלולב בחוצה של הלולב שיעו בחצה של הלולב בשם לולב או שהוא בסך הכל אחי תמצ טכנית בכדי שיהיה ניתן לנענע אבל הוא לא נאמר בתורת שיעור זה המחלוקת בין הראשונים אנתר זה המחלוקת אריד כן הריד היה סבור שכל הטפח בכדי לנענע בו זה הרק איך תמצ טכנית זה לא נאמר בתורת שיעור מדאורייתא אין פה שיעור גם אם יש ערך לני ינוע מן התורה אבל לא נאמר בו דין שיעור אז אין בכלל מהתורה שלושה טפחים זה שם של ולב זה השיעור שנאמר בלולב שם של ולב זה ג' טפחים כמו בהדס וערבה אה יש ערך לנענוע מצויין מדיור אתה תנענע אותו איך שאתה רוצה איך שאתה רוצה תנענע אתה רוצה להוריד אתה רוצה מה שאתה רוצה עשה אל תאגוד באו חכמים ואמרו שיהיה תוספת של טפח בכדי לנענע אז זה שיעור דרבנן זה לא שיעור ד מן התורה אין פה שיעור בכלל מן התורה זה כמו מין קר לקיחתה שאמרנו באתרוג שזה לא נאמר לא שייך קיוט מכתת שיעור בדאורייתא לתוספת שיעור הזה הוא כל כולו דרבנן לעומת זאת הרמבם כל ה הקרית ספר שהזכרנו שסוברים שיש פה דין שיעור דאורייתא הם סוברים שא זה מה שנאמר שיעור הלכה למשה מסיני התורה הלכה למשה אומרת שלוב צריך להיות יותר גבוה בכמה יותר גבוה לא לא נאמר שיעור באו חכמים ואמרו מהו השיעור תפסת מרובה לא תפסת השיעור לנוע המינימלי זה טפח דרך אגב גם לגאונים ש שה אין פה בכלל צורך בטירוף אלא אך ורק בהול חווה שיעור של אמרתי 10 סנטימטר זה שיעור של לולב ושתה שיש כאן איזשהי אושטה ניכרת שאתה יכול להעלות ולהוריד ו אז אז התחדש בתורה שהלוו צריך להיות גבוה לא רק במינו הוא צריך להיות גבוה גם בצורת הלקיחה זה דין במיס הלקיחה הוא צריך להיות גבוה אז הוא צריך להיות לבלוט עוד טפח נוסף אבל זה לא אבל זה נאמר בתורת שיעור כיוון שזה נאמר כבר בתורת שיעור אז כבר אז כל השאלות נופלות אנחנו על שיעור שיעור שיעור בגוף הלולב שיעור בחוצה שיעור שהוא נגזר מכך שהתורה אומרת ולקחתם לכם ויש ערך בתורה שנקרא נענוע אחרי שיש ערך בתורה שנקרא נענוע אז ממילה התוספת הגובה של הלולב על פני יתר המינים יהיה בשיעור המינימלי של טפח שיש בו אכתם צ לני ינוע והדברים מדוייקים בלשונו של הרבנו מנוח אני מסיים תראו במקור יש עוד יש עוד מה לדבר כאן אבל רבנו מנוח במקור ל מתייחס לדברי הרמבם הרמבם כותב שצריך וככה הרן כותב שצריך שיהיה גם אם הלולב הוא באורך חמישה שישה גם אם הדס הוא בורך חמישה שישה טפחים הוא צריך לבלות עוד טפח ככ הרן כותב במקור כט כן אז גם כאן צריך לדון מה זה התוספת טפח מעל ה הדס הוא חמישה טפחים אז הלולב צריך להיות שישה תפוחים מה מה השיעור פה כן כן האם זה דין בשיעור אז ה רבנו מנוח רבנו מנוח אומר מה שכתב הרב הרמבם כותב אם הגד הלולב צריך שיהיה בו יותר טפח בולט גם גם אם אם ההדס הוא גדול משלושה טפחים צריך שהיה טפח בולט מעליו אז אומר ה אומר רבנו מסתב רדו הדין עם לא הגדה מה למה אתה אומר דווקא עם אגד אפיל אם הוא לא אגד ד ראוי להיות יוצא מן האדס ומן הערבה טפח דקמן אני צריך גד ואמרין דב שדרו של ה וטעמו משום שהוא גבוה במינו יותר מכולם כומר רבנו מנוח כותב שזו הסיבה לכאורה זה לא הסיבה הסיבה היא משום שצריך לנענע כמו שהקשה מרשל על רשי התשובה היא לא זה הסיבה זה היסוד היסוד הוא שהוא צריך להיות גבוה זה סוד כמה הגובה אז שיערו חכמים את השיעור המינימלי הוא טפח אלא יש כאן תוספת חידוש שמופיעה ברען ברמבם שהתוספת טפח הזה אפשר להסביר כן אני אגיד את זה במשפט אחד אפשר להסביר שהתוספת טפח הזו היא היא לא סתם תוספת טפח צריך שהללו יהיה גבוה מיתר המינים טפח באופן כזה שעל ידי התוספת הזאת יבוא לידי ביטוי אותו ערך שנקרא נינוה אז אם ה ההדס הוא אם ההדס הוא באורך שישה טפחים והלולב הוא באורך ארבעה טפחים אז לא ניכר הערך של ה של הערך המוסף שיש בלולב שיש בו את הערך הזה את הערך הזה של של עניין אני הנוע זה לא בא לידי ביטוי לכן אם אתה לוקח הדס באורך של שלישה טווחים אתה צריך שהלוו יהיה שבעה טפחים כי אך ורק על ידי זה שהלוו יבלוט מעל יתר המינים יהיה ניכר בתוספת הטפח הערך הזה של עניין הני הנוע אבל שוב הוא נאמר אך ורק בתורת הוא נאמר בתורת שיעורה מה שהבינו יתר הפוסקים שכל העסק הזה של טפח כדי לנענע בו הוא לא נאמר בתורת שיעור הוא נאמר אך ורק בתורת אכי תמצא לפעולה של מיסה לקיחה ובדיוק המחלוקת ביניהם היא בדיוק המחלוקת גם ביחד הגדר של מנקר לקיחתה בין רבנו חננה לבין את הראשונים תודה רבה [מוזיקה]