שיעור כללי | בגדרי חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא ובדין תרתי לריעותא | ראש הישיבה הרב גבריאל סרף

[מוזיקה] טוב ענייני ספקות וענייני חזקות הם דברים שהם כרוכים בקשר הדוק זה עם זה ואי אפשר הא בלא הא אי אפשר אי אפשר ללמוד ללחוץ ספקות בלי לעסוק בענייני חזקות אז א אז גם אנחנו נעסוק בכמה הגדרים בענייני חזקה כמובן שזה דברים שהם עמוקים ורחבים אבל בכל זאת אי אפשר בלא כלום בסוגיה שלנו בדבר רב לזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה ליו שאלה הגמרא ואמה ספק ספק ההוא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואם תמצא לומר תחתיו ספק בעונש ספק ברצון אז מדוע אוסרים את האישה על בעלה אז תרצה הגמרא שמדובר כאן באשת כהן אחד התירוצים מדובר כאן באשת כהן באשת כהן הדינו הו שגם אם ננסה תחתיו היא נאסרה ולכן יש לנו רק ספק אחד ספק תחתיו ספק לא תחתיו ולכן היא אסורה עליו לכן ה אומר פתח פתוח מצאתי באשת כהן אז היא נאסרה עליו שאלו התוספות מדוע נאסרה אשת הכהן על בעלה הרי יש לה חזקת כשרות יש לנו הלכה בכל התורה כולה כפי שמבואר בגמרא בחולים בדף י עמוד ב שמעמידים במקום ספק מעמידים את ה את הדבר על חזקה ד מעיקרה ואומרים שכל זמן שלא נודע שנשתנה הדין אז אנחנו אומרים שהדין לא נשתנה זו הנהגה שהתורה גזרה לנו לנהוג בה שבמקום ש שש ספק ויש חזקה דמי עקרה נתנהג כאילו הוכר ספק ככ הגמרא אומרת בחולין מנן מילת דמו רבנן או כי מילתא החזקה אמר רבי שמעון ב נחמני אמר רבי יונתן אמר כרה ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית מסגרת הבית שבעת ימים אז הכהן רואה את המראה של הנגע כגריס והוא יוצא ומסגיר את הבית בבית טמא שבעת ימים אז שואלת הגמרא איך הכהן מחליט שהבית מהא דין מד נפיק וטה בצר ל שעורה אולי עד שהכהן הספיק לצאת כמה זמן שזה לקח כבר כבר נחסר נחסר הגודל של הגריס אז הכל כך מוכרח מכאן שהכהן יכול להתבסס על מה שהוא ראה שיש במראה יש לו גודש של גריז הוא מעמיד אותו על חזקתו שהוא לא פחט ועדיין הבית ולכן הוא יכול להסגיר את הבית א א להכריע שיש כאן למעשה טומאה וודאית אלא לשוד מינ נוקי חזקה אז אם כן שואל התוספות כאן יש לנו ספק אם השת כהן הזאת האם היא זינתה תחתיו או לא זינתה תחתיו בוא נעמיד אותה על חזקה הרי יש לה חזקת קשרות לכהונה ונגיד שהיא לא לא זינתה תחתיו אלא זינתה לפני שהיא התרסה מתרצים התוספות ויש לומר דאדרבה אלה לממר דש נבלה דהו קמה חזקת הגוף שהייתה בתולה אומר התוספות כנגד חזקת הכשרות של של אשת הכהן שאומרת שהיא זינתה מוקדם קודם קודם ש קודם שנאנסה קודם שהתארסה בכדי שנמר שהא עדיין כשרה לכהונה כנגד זה יש חזקת הגוף הרי כל כל ילדה כל בת נולדה כשהיא בטולה חזקת ה אומרת שעלינו להעמיד אותה בחזקת שהייתה שלמה ובתולה עד עד הזמן שיש לנו מקום של ראותה אז ממילה חזקת הגוף אומרת שהיא נבעלה תחתיו כיוון שחזקת הגוף אומרת שנבעלה תחתיו לכן אנחנו נושרים את האישה לבעלה אחרת בהמשך נדון האם היא נאסרת מתורת ספק או שהיא נאסרת מתורת ודאי אבל פשטות כרגע אה א לא ניכנס לזה כרגע אבל אומר הוסת כיוון שיש כנגד חזקת כשרות הכהונה יש חזקת הגוף שהיא בתולה לכן אנחנו אוסרים את השת כהן הזו ועל תירוץ התוספות הזה הקשו כמה וכמה כמה וכמה אחרונים ביניהם הפני יהושע והגון רבי עקיבא עגר אבל עוד עוד רבים עסקו בזה והם הקשו מסוגיות שעוסקות בדין טרטה לראותה הדין טרטה לראותה מופיע בגמרה בכמה מקומות בנידה בדף ב' בקידוש עט גט ל ועוד אז יש משנה במסכת מקבעות בפרק ב' משנה ב זה מצותת בגמרא בקדושים בדף עט פה במקור ד' תראו ב במחצית השנייה של הפסקה ש הגמרא שואלת מה ישנה ממקווה שמה כתוב שמקווה שנמדד ונמצא חסר מדדו את המקווה וראו שאיין בו 40 שעה חסר מ-4 שעה אומרת המשנה במקוואות שכל טהרות שנעשו על גבם לופרה כלומר מאותו רגע שידענו בוודאות שהוא מלא ועד ש איננו כבר לא כבר לא ידענו שהוא עדיין טמא ועכשיו הרי נודע לנו שהוא ח אז כל התערות שנעשו על גביו מאז אותו זמן שידענו שהוא מלא בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות כן והגמרא אומרת מדוע באמת התערות טמאות לכאורה לכאורה למה לא נגיד שיש לנו כאן חזקה חזקת חזקת חזקה שהמקווה היה שלם למה לא גיד שחזקה שהמקווה היה שלם אומרת הגמרא ש אמרינן אמרינן האמ טמא על חזקתו ואמה לא טבל כלומר יש לנו כאן מחת גיסה חזקת הטמא של הטובל הוא היה טמא ועשה פעולה מייסה של טבילה וכאן יש לנו ספק האם המיס של הטבילה הוציא אותו מטומאתו או שהוא לא הוציא אותו מטומאתו אז כיוון שתורה לנו ספק לגבי כשרות המקווה נעמיד את הטמא על חזקתו שהוא עדיין טמא שואל אז שואלת הגמרא אדרבה העמד מקווה על חזקתו ואמר לא חסר אדרבה בוא נגיד שה נגיד הפוך יש לנו ספק האם הטבילה הועילה לא הועילה בוא נעמיד את המקווה על חזקתו המקווה היה שלם אז הוא נשאר שלם ובשעת הטבילה הוא היה שלם ולכן נגיד שהתפילה הזו הייתה כדת וכדין אומרת הגמרא הרי חסר לפניך הרי סוף סוף המקווה כרגע שאנחנו מודדים אותו הוא חסר אז זה אומרת הגמרא שזה נקרא טרט לראותה מול כן יש נא טרט לראותה דהיינו כנגד חזקת השלמות של המקווה חזקת הכשרות של המקווה יש טרטה שסותרים את החזקה הזו א' חזקת הטומאה של הטובל שהיא אומרת של הטבילה היייתה מכריעה שהבי לא הייתה כדין וגם העובדה שהמקווה כרגע חסר וזה אומר שהמקווה לא היה אפשרי להטהר על ידו לכן כיוון שיש לנו כאן טרת לראותה אז זה מכריע את חזקת הכשרות של המקווה את חזקת השלמות של המקווה ביסוד של ההלכה הזו ש שטרת לראותה מכריע כנגד ה כנגד החזקה ש שהיא מראה אותו תר וק שטרת מריאים את ה ביחד מכריעים את החזקה שכנגדם אז א האחרונים עסקו בסברה של העניין הזה מה בעצם כתוב כאן מה יסוד העניין פה אז בשב שמט אתה בשמת ה ג פרק טז הציע בזה שתי דרכים להבין והוא רוצה לטון שלמעשה זה מחלוקת בין האמוראים בין רב לשמואל כיצד להבין את ההלכה הזו שטרת לראותה א אופציה אחת היא לומר שיש מושג חדש שנקרא חזקה דהשתא כן חזקה דשתא דהיינו אומנם בתלמוד במסכת חולין שהזכרנו בדף י עמוד ב המקור של המושג חזקה בשס הוא מדבר על חזקה דמעיקרא דהיינו הכהן ראה את הנגע ראה שהוא יש בו כגריס עכשיו התעורר התעורר ספק לגביו האם הוא נחסר או לא נחסר עד שהוא יוצא מהבית אז אני מעמיד אותו על חזקתו ד מעיקר החזקה הראשונה כיוון שהוא היה שלם אני אומר עד שלא נודע לי שהוא נחסר הוא לא נחסר אבל לא מצאנו ראיה מפורשת לכך או מקור בלפת המפורשת שגם אפשר להגיד חזקה דהשתא דהיינו במקום כזה שיש לי כרגע מציאות והמציאות הזאת היא מציאות שהיא מתמשכת אז אני יכול לומר שהמציאות הזאת היייתה קיימת עוד בעבר בשעה שהתעורר הספק המציאות העכשווית תעזור לי להכריע את הספק שהתעורר בעבר זה נקרא חזקה דהשתא כלומר המציאות העכשווית תעזור לי להכריע את הספק שהיה בעבר לומר שהמציאות כרגע המתמשכת למעשה התחילה בעבר וגם א ויש בכוחה להכריע את הספק זה אין לנו נו מקור אין לנו אלפות ה מפורשת בפסוקים אבל יש לנו סוגיה בקידושין בדף עט עמוד א' שממנה מבקש השו שמתת להסביר שזוהי דעתו של רב שיש מושג כזה שנקרא חזקה דהשתא בוא נראה את הסוגיה שמה נעבור לתחילת הפסקה אז זהש שמה מקרה של אישה נערה למעשה שהגיעה ליום דמש למשיט כמו שנראה בגמרא איתמר קידשה אבייה בדרך וקדשה עצמה בעיר באותו יום באותו יום אביה מקדש אביה מקדש אותה שלא מדעתה הוא מקדש אותה בדרך והיא מקדשת את עצמה בעיר באותו יום כידוע נערה שקידש אביה אז קידושי אביה תופסים אבל אם היא בוגרת אז היא יצאה מרשות אביה וקידוש קידושי אביה אינם קידושין אז עכשיו השאלה היא אנחנו לא יודעים אנחנו לא יודעים איזה קידושין תפסו האם קידושי האב כלומר האם היא הייתה נערה בשעה שקידש אותה אביה כן בבוקר למשל האם היא הייתה נערה ואז קידושי אביה תפסו או שלמעשה היא היייתה בוגרת כבר בשעת הבוקר ולמעשה קידושי אביה לא תפסו אלא קידושי ה של עצמה הם שתפסו אז הגמרא אומרת ש נדלג טיפה בגמרא שמדובר כאן קדיש בהו יומ ד משלם שי שישה דהיינו יש שישה חודשים שבין נערות בין השלב שאישה הילדה נהרה מביאה סימני נערות שתי שערות עד השלב שהיא הופכת להיות בוגרת כן חצי שנה בג לבוגרת יש סימנים שמבואר שם בגמרא בנידה בדף מז שנקרא פגע בוכל וצמר או צמה לא משנה אבל לא משנה כרגע לא נכנס כרגע מה כל אחד אומר אבל איזה סימנים אנטומיים בגופה של האישה וכאן מדובר ב יום הד משמשית ביום ששלמו שישה החודשים שמה אחרי ש היא נתקדשה שלא לדעת אביה ואביה קידש אותה שלא לדעתה באותו יום בפניה ב אותו יום אחר הצהריים בדקנו את הנערה הזו ראינו שה הביאה סימני בגרות עכשיו השאלה היא מתי הסימנים האלה הגיעו האם ה הגיעו כבר מהבוקר ואז אז למעשה קידושי האב לא תפסו או שם הסימנים האלה הגיעו מאוחר יותר וקידושין שו בבוקר כן תפסו אז הגמרא אומרת שנחלקו בזה רב ושמואל רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו כן כרי היא בוגרת לפנינו אז מדע שתה בוגרת בצפ רנם היא בוגרת כלומר מזה שאנחנו רואים כרגע שהיא בוגרת הי יש לה סימני בגרות אז יש להניח שכבר הסימנים הללו הגיעו צפרה מהבוקר אבל שמואל אומר אשרו דית סימנים עכשיו הגיעו הסימנים אין לי שום סיבה להכריע שהסימנים האלה הגיעו מהבוקר אולי הם הגיעו עכשיו ולכן חיישינן לקידושי שניהם זו שיטת שמואל אז א אומר א אומר השו שמתת מה המחלוקת כן מה המחלוקת בין רב לבין שמואל מה נחלקו אומר עכשיו שמתת הם נחלקו בשאלה השאלה האם קיים מושג שנקרא חזקה דהשתא דהיינו האם אפשר האם אפשר לומר שמד אשתא היא בוגרת בצפר נם היא הייתה בוגרת זה נקרא חזקה דשתא שהמציאות כרגע המציאות שהותה בוגרת המציאות המתמשכת הזאת נגיד שחלה כבר בשעה של הבוקר עכשיו זה ברור אומר השו שמתת שבמקום כזה שיש גם חזקה דמעיקרא וגם חזקה דהשתא עולה מכל הראשונים שחזקה דמעיקרא הייא עדיפה כל הדיון הוא כאשר אין חזקה ד מעיקר לדוגמה ביום דמש למשיט ביום הד משל משית כותב רשי תראו במקור ה שיום ד משלם שלישית לאו חזקת בגרות ול סקת נערות הטבה שהיום היא עשוייה להשתנות דהיינו באותו יום ד משל משית יום ש נשלמו שישה חודשים שבין נרות לבגרות הוא יום שהיא עשוייה להשתנות ממילא אין כאן ביום הזה אין חזקת נערות וגם אין חזקת בגרות כן אז לכן ביום הזה שאיין אין בכלל חזקות דמעיקרא אין חזקות דמעיקרא לא חזקת נהרות זה גם לאו חזקת בגרות ודאי אז כל מה שיש לי כרגע אומר רב יש כאן חזקה יש כאן את העובדה שהרי בוגרת לפנינו אז אומר עכשיו שמנטת סובר רב שיש מושג שנקרא חזקה דהשתא חזקה דהשתא אז כיש כ חזקה דשתא אז אני אומר שזה מכריע שהסימון ולכן הרי ה בוגרת לפנינו וקדושי ה תפסו ולא קידושי אביה אה ככה גם דרך אגב פוסק השולחן ערוך להלכה כשיטת רב כן פוסק כשיטת רב הנה תראו ב הרמבם בהלכות יישות בפרק ג' הלכה יד כותב היייתה הבת ספק בוגרת ספק בוגרת בין שקידש אביה שלא לדעתה בין שקידש היא עצמה שלא לדעת אביה הרי זו מקודשת בספק לכן צריכה גת מספק כלומר הרמבם מדבר על מציאות של ספק בוגרת אנחנו נעשה כלים פה על הרמבם המגיד משנה הכסף משנה ולכם משנה תרכו להסביר איך הרמבם למד או כמו שתראו את המגיד מישנה כאן שזה פשוט ונלמד מהסוגיה בפרק עשרה יחסים כלומר שאם היייתה ספק בוגרת אז חלו קידושי שניהם מספק כ קדש מספק כן ככל הנראה המגיד משנה הבין שזה הפשט ברשע שהגמרא אומרת א נמה בתוך שישה חודשים כלומר אם מדובר שקדוש שניהם קידושי הבת וקדושי האב התרחשו אחר ג' חודשים למשל ובאותו יום בפניה באחרי צהריים מצאנו ש הביאה סימני בגרות בתוך שישה חודשים אז שמה כיוון שיש חזקת נערות כן ומצד שני יש בוגרת לפנינו שמה זה מציאות של ספק ספק בוגרת ולכן היא מקודשת מקודשת מספק כן ה הרי מקודשת בספק כלומר יש עוד ציורים מה הציור שספק בוגרת כן מה כאילו לפי ההסבר הזה של המג משנ לכאורה יוצא שדנים בזה הראשונים האם נערה שהביאה סימני בגרות בתוך שישה חודשים האם יש יזה דין של סימני בגרות או אין אזה דין של סימני בגרות כן עסקו באיזה נושא כלים שם בשולחן ערוך באבן העזר בסימן לז סעיף ו אבל אבל יש עוד סיורים מה זה ספק מקודשת אה ספק בוגרת זה יכול להיות למשל שלא נודע לנו אם היא בתוך שישה חודשים אם היא סיימה את השישה חודשים או לא סיימה את השישה חודשים אבל על כל פנים אומר המגיד משנה ושם אמרו קידשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו שמואל אמר חישי קידושי שניהם והידוע בגמרא ביום השלמת השישה חודשים שיש בין נהרות לבגרות ואמר רב מד אשתה בוגרת בצפר נ מבוק וקי מלן כרב מבואר זה בהלכות ורבנו לא הזכיר דין זה גם כ כסף משנה עמד על כך ולכ משנ למה הרמבם לא דיבר על הנקודה הזו של יום הדמי שלמ שית א טוב אבל להלכה ברור ככה הראש פוסק הריף פוסק והשולחן ערוך תראו את השולחן ערוך בסימן המז סעיף ה במקור ט קידשה אביה בבוקר וקדשה עצמה בערב ושניהם ביום שנשלם בו שישה חודשים של ימי הנהרות ובדקו מצאו הבוגרת אז אומר השולחן ערוך מחזיקים אותה בחזקת בוגרת מה זה חזקת בוגרת חזקת בוגרת זה חזקה דשתא בפשטות כן תכף נראה מחזיקים אותה בחזקת בוגרת וקדושי האב אינם כלום כן בשולחן ערוך בהמשך מובא מובאת מחלוקת בין שני מנדה המרים רשי והראש והטור סוברים שאפילו אם היא לא מכחישה אותו לומר שבאו הסימנים בבוקר היא לא מכחישה אותו אז עדיין אנחנו לא חוששים לקידושי אלא אך ורק לקדושה למרות שהיא לא מכחישה אותו להגיד שבאו בבוקר ושיטת הרמה שדווקא אם היא מכחישה אותו והיא אומרת לא אני יודעת שבאו הסימנים בבוקר אז אני אומר שקידום ולא קדושיו אבל אם היא לא מכחישה אותו אז שמה צריכה גת משניהם כן יש לנו כאן עוד ציור של ספק בוגרת כן מה שהשולחן מה שהרמז את הרמבם גם בזה בציור הזה שאם היא מכחישה אותו אם היא לא מכחישה אותו כפי שיטת התו בשם הרמה אם היא לא מכחישה אותו שבאו הסימנים בבוקר אז יש לנו באמת ספק האם באמת א אפשר ללכת אחר חזקת הבוגרת או לא והיא צריכה גט משניהם טוב זה רק בכדי כ לא ראיתי שמישהו תירץ ככה את הרמבם אבל לכאורה יש לנו כאן סיור פשוט אם הרמבם הולך עם שיטת התו בשם הרמה יש לנו לכאורה תירוץ פשוט מהוא היחי תמצא לספק בוגרת אבל על כל פנים להלכה קי מלן כשיטת רב מסביר עשו שמטה את שיטת רב כן המושג הזה הרי היא בוגרת לפנינו הריג אמרנו שאין כאן שום חזקה ביום הד משל משליט לא חזקת נערות ולא חזקת בגרות לא אין חזקות ד מעיקרה והנה אומר רב שהעובדה שעכשיו היא בוגרת יש בכוחה להכריע שכבר מצפר כבר מהבוקר באו סימני הבגרות אז לכן אומר ה אומר ה אומר השו שמתת כאן מיוסד לנו מקור לדין שנקרא חזקה דהשתא בתלמוד הנה פה בגמרא בקדושים בדף עט בדברי רב הנה ייסד שיש מושג שנקרא חזקה דהשתא שהעובדה שהיא עכשיו בוגרת לפנינו יש בכוח העובדה הזו להכריע שכבר מהבוקר באו סימני הבגרות כיוון שביום הזה אין חזקות דמעיקרא איין חזקה דמעיקרא של נהרות ואין חזקה דמעיקרא של בגרות יש רק חזקה דשתא ד בגרות והחזקה דשתא יש בכוחה להכריע במקום שהן חזקות ד מעיקרה ממילא יש לנו כבר אפשרות להסביר את ההלכה של טרטה לראותה בדרך הראשונה איך מה ההיגיון של הדין של טרט לראותה אומר עכשיו שמתת לפי דברי רב לפי ההגיון של רב שיש מושג שנקרא חזקה דשתא אז אפשר לומר שטרת לרוה זה למעשה יסודו הוא תרי מול חד זה הכוונה תרי מול חד דהיינו ניקח את המקרה של המקווה יש לנו חזקת הטומאה של הטובל כן שהיא אומרת החזקה הזו מכריעה שהטביע לא הייתה כשרה והוא עדיין טמא יש לנו כנגד זה את חזקת השלמות של המקווה שאומרת שהתפילה הייתה כדת והוא טהור ויש לנו כאן חזקה דהשתא שהרי חסר לפניך המקווה כרגע חסר לפניך זה נקרא חזקה דהשתא ממילה אפשר לומר שבטר לראותה העיקרון הוא ששני החזקות ומעיקר ה אין בכוחם להכריע את הספק כיוון שהן סותרות זו את זו אז למעשה מתקזזות כן לא יודע איך אומרים באנגלית תקזז א זה אחד אח לפחות אחת לא יודע אה כ כן כן כן זה הם יבטלו אחת השנייה בסדר השתי החזקות ה מעיקר המבטלות אחת השנייה כן ומה שנותר לי זה חזקה דהשתא החזקה דאשט שהיא הרי הרי הוא חסר לפניך לכן זה מכריע שלא היייתה כאן טבילה זה העקרון של תר תל הרותה בעצ יסודו כמו מה שאומר רב חזקת בוגרת ביום משמשית ביום הדמי שלשית אין לנו בכלל חזקות ד מעיקרה אין לנו כי חזקת הנהרות תרי היא עשוייה להשתנות אותו יום אז אין חזקת נהרות אין חזקה ד מעיקרה של בגרות יש חזקה דשתא של בגרות אז הנה יש חזקה דשתא יש בכוחה להכריע באמת עשו שמטה כתב את זה אך ורק לפירוש רשי שפירש א שפירש שביום הדמי שלמ שית לו חזקת ב ות כיוון שהתל שהיום היא עשוייה להשתנות כומר רשי כותב כיוון שהיום הזה יום הדמי שמשית היא עשוייה להשתנות לכן אין כאן חזקת נהרות אבל שמ תאיר שמדברת תוספות שמה בעמוד ב' בקידוש שעט עמוד ב' נראה שהסיבה הסיבה שאנחנו מחליטים שהיא בוגרת היא משום ש כמו שאומר רי תראו א רי פירש במקור ו רגילות הן בבוא בבוקר ואיין שיה חזקה ד נהרות כלומר הסביר את הדברים עכשיו שמת שנראה מדברי התוספות שהסיבה שאיין חזקת נהרות כן שבאמת הסיבה שאנחנו מחליטים הסיבה שאנחנו מחליטים להכריע שהיא בוגרת מ צפרה כן זה לא בגלל שאין חזקת נהרות אלא בגלל שיש רוב שרגיל לבוא בבוקר והרוב הזה מכריע את חזקת הנהרות ככה השם שמט אתה הבין כן אז לפי דבריו לכאורה אין הוכחה אין הוכחה לומר אין הוכחה לומר שאז דינן שרב הולך אחר חזקה דהשתא אין אין הכריח לומר שיש מושג שנקרא חזקה דהשתא משום שהסיבה שאנחנו מחליטים ש שהסימנים הגיעו בבוקר זה לא בגלל חזקה דהשתא כן שהיא נאמרה במקום שאין חזקה ד מעיקרה אלא משום שיש רוב הרוב אומר ש סימנים מגיעים בבוקר אז כל ההוכחה אומר השו שמטה שיש מושג שנקרא חזקה דהשתא זה אך ורק לפירוש רשי בסוגיה אבל האמת יורד דרכו שהחזון אש בסימן פ סעיף קט יח כן לא הסכים עם הפשט של השו שמט אתה והוא פירש שמה שהתכוונו תוספות לומר שרגיל לבוא אל רגילות לבוא בבוקר לא היייתה כוונתו לומר שיש כאן רוב רגיל אלא הכוונה כי כיוון שיש רגילות לבוא בבוקר ממילא אין חזקת נהרות באותו יום בעצם זה זה טעם שונה ממה שרשי פירש רשי פירש למה אין חזקת נהרות באותו יום כיוון שזה חזק שעשויה להשתנות כן ככה רשי אמר שהיום היא עשוייה להשתנות כר העובדה ההיתכנות ההיתכנות שתביא היום סימני בגרות די די בכך בכדי לומר שאיין לה חזקת נהרות באותו ום אזרי פירש אומר החזון איש שזה לא מספיק התכנות יש עד רבה יש רגילות שזה יבוא בבוקר והעובדה שיש רגילות שסימני הברגות יופיעו בבוקר היא זו שגורמת לכך שאין חזקת נהרות וממילא גם לפי פירוש תוספות יש לנו כאן הוכחה למושג הזה שנקרא חזקה דהשתא לשיטת רב אבל אי אפשר להימלט מכך ששמואל לא מסכים כן שמואל וככה הסביר עכשיו שמט אתה ששמואל בוודאי חלוק על רב ושמואל סובר שאיין דבר כזה שנקרא חזקה דהשתא אין אין דבר כזה אין חזקה כזו לא קיימת בעולם חזקה כזו כפי שראיינו שהכל הלפו שדיני חזקות היא מדברת על חזקה דמעיקרא היא לא מדברת על חזקה דהשתא זה נתחדש לפי רב כן יש מושג שנקרה חזקה דשתא אבל שמואל וודאי חלוק על זה שמואל אומר שלא אומרן לא אומרים מכוח העובדה שהיא כרגע בוגרת לפנינו אז נכריע שזה כבר קרה מהבוקר לא לא אומרים דבר כזה חי שינ נ קידוש ש שניהם אם כן בהכרח ששמואל לא למד פשט בטארט לראותה כפי שלמד רב רב למד פש תרת רותה ששני החזקות ד מעיקר ה מתקזזות מבטלות אחת את השנייה תרי מולח זה שתי החזקות ד מעיקרה אין בכוחם להכריע ונותרה לנו חזקה דהשתא אבל שמואל לא מסכים עם עם העצם המונה חזקה דהשתא אז איך לדעת שמואל לפרש את הדין של טרטה לראותה איך נסביר על מה הוא מיוסד הדין הזה של טרטה לראותה אומר עכשיו שמתת שפשט הוא אחר הפשט הוא ככה שבדרך כלל אם היינו נפגשים במציאות פשוטה של חזקת טמא של התובל וחזקת מקווה אז חזקת המקווה היייתה כמובן עדיפה על חזקת הטמא הרי כל אדם טמא שטובל הוא טובל במקווה אנחנו מניחים שהמקווה היה שלם אנחנו לא מודדים כל פעם את המקווה אם הוא שלם או לא שלם אז נכון היייתה חזקת טומא ל הטמא אבל הוא טבל הוא טבל במקווה שמוחזק בכשרות אז ודאי שאנחנו מחרים ש שהתפילה שלו היייתה כדת וכדין אבל ברגע שהתעורר ספק לגבי קשרות המקווה ראותה לגבי קשרות המקווה בעובדה שנמצא חסר לפניך מד את המקווה נמצא חסר הרי שהראות הזו הרותה הזו בחזקת השלמות והכשרות של המקווה כן יוצרת עדיפות לחזקת הטומאה על פני חזקת הכשרות של המקווה בעצם היא מפרה את האיזון ביניהם חזקת הטומאה עדיפה על פני חזקת הכשרות של המקווה חזקת השלמות של המקווה כן אז אין לנו כאן מושג של החזקה דהשתא לאלא אבל זה המושג טרט לראותה איך טרט לרוה תרט רותה למעשה גורם לכך ש לא יהיה כאן הכראה שקולה כן י יהיה לנו כאן עדיפות של חזקת הטומאה על פני חזקת הכשרות של המקווה ולכן אנחנו מכריעים שכל טארות שנעשו על גביו טמאות ככל החיזיון הזה של הביאור המחלוקת בין רב לבין שמואל כתב הגאון רבי עקיבא עגר בתשובה במדור הקמה סימן ז וסימן קל ככה הוא גם כן כתב לבאר את מחלוקת רב ושמואל האם יש מושג שנקרא מונח שנקרא חזקה דהשתא או שאין מונח שנקרא חזקה דשתא אז אם כן יש לנו סיכום שתי אפשרויות להסביר את ה את המושג של את הדין של טרט ראותה או שיסודו הוא מדין תרה מול חד שיש טרה מול חד ואז שתי החזקות ד מעיקרה אין בכוחם להכריע ואז אני ואז אני מכריע את הדין על פי החזקה דשתא או לפי דרך שנייה שאין בכלל חזקה דהשתא אבל הרותה גורמת לכך שחזקה אחת תהיה עדיפה מחברתה גם בקצות החושן בסימן לד סעיף קטן ה משתמש בביטוי קצת שונה הוא לא אומר שהחזקה של הטומאה עדיפה לא משתמש ב עדיפה פני חזקת הכשרות של המקווה אלא אומר שחזקת המקווה חזקה קטיה ככה הוא כותב כלומר הרותה שהמקווה נקצר חסר הופכת את חזקת שלמות המקווה לחזקה קטיה חזקה מקוטעת ולכן אבל זה אותו עיקרון זה אותו אותו יסוד אז הש לדעתי עלי אחי נחזור לכושית הפני יהושע והרב קב הגר על תירוץ התוספות אצלנו כן אז אם כן התוספות תרצו התוספות תרצו אצלנו שכיוון שיש חזקת גוף שהיא בתולה לכן אנחנו אוסרים את אשת הכהן מספק לא יכולים להעמיד אותה על חזקת קשרות של כהונה ולומר שהיא נבעלה לא תחתיו כי יש חזקת גוף שהיא בתולה שהיא אומר אומרת שהיא כן יבלה תחתיו כי אנחנו חזקת הגוף שהיא בטולה אומרת שנדחה עד כמה שניתן את העובדה שהיא היייתה שהיא נשתנה נשתנה גופה כן ה הייתה בתולה אז זה קרה עכשיו אחרי שהיא תרסה שואלים האחרונים למה ל במה זה שונה מהדין תרת לראותה הרי בסופו של דבר הרי באולה לפניך הרי הוא מצא פתח פתוח אז זה ברור שהיא נבעלה הרי בעולה לפניך הרי לכאורה זה בדיוק דומה להרי חסר לפניך במקווה כמו שלגבי מקווה אמרנו שכאשר יש חזקת טומאה ו של התובל וכנגד החזקת שלמות של המקווה אז אני אומר שהעובדה שהמקווה חסר לפניך מכריעה לטובת חזקת הטומאה של הטובל א למרות שיש חזקת שלמות של המקווה נגיד אותו דבר גם כאן העובדה שהאישה הזו בעולה לפניך תכריע לטובת חזקת הכשרות כן לטובת חזקת הכשרות שהיא לא נבעלה תחתיו כנגד חזקת הגוף שהיא בתולה ונבלה תחתיו אז מדוע למעשה אנחנו אוסרים את אשת הכהן למה למה לא סור אות למה הגמרא מחליטה שאשת כהן שיש ספק כי נבלה תחתיו או לא נבלה תחתיו אז הדין הוא שהיא אסורה למה היא אסורה לבעלה צריך לומר שהיא מותרת למה היא מותרת כי יש חזקת קשרות לכהונה ה יש כנגד זה חזקת הגוף שהיא בטולה והיא נבעלה תחתיו אבל הרי סוף סוף הרי באולה לפניך אז כמו הרי חסר לפניך אז הקטרת לראותה כנגד חזקת הגוף כאן זה לא לראותה כאן זה למעשה לטיבה כן זה זה שתי חזקות להתרה להתרה כנגד חזקת הגוף א להשתמש בביטוי לראותה כי זה הביטוי שנאמר בלשון הגמרא אבל העיקרון הוא שכאן יש לנו שתי חזקות לטובתה להתיר אותה לבעלה חזקת הכשרות לכהונה ה שאומרת שהא נבעלה קודם לא תחתה והעובדה שהיא בעולה לפניך גם אומרת ש שהמיס של הבעילה היה לפני לפני האירוסים אז א אומר הפני יהושע שלכאורה יש תירוץ פשוט לעניין הזה והוא ה לפי דברי התוספות לפי דברי התוספות ב כו רוצה לומר שזה לכאורה התירוץ לשאלה הזאת תלוי בשני תירוצי התוספות בחולין בדף י עמוד א' ובניה בדף ב' עמוד ב כן אז בוא נעמד את הסוגיה בקצרה את הסוגיה בחולים בדף י עמוד א' במקור י שמה כתוב זה ד זריז אדם ששחט סכין שחט בסכין והסכין נמצאת פגומה כלומר נמצא שיש פגם בסכין הסכין הזו כרגע פסולה לשחיטה עכשיו השאלה היא האם בשעת השחיטה כבר הסכין כ האם בשעת השחיטה עוד לפני שהסכין הגיע לסימנים אולי הא נפגמה כבר בשלב של העור כן העור של הבהמה כבר שמה היא נפגמה כאשר הגיעה לסימנים הסקין הזאת הייתה פסולה ואז ממילא הבהמה הזו היא נבלה אז יש בזה מחלוקת רב הונה אמר אפילו שיבר בעצמות כל היום פסולה חיישין אנ שמה באור נפגמה כלומר ש רב רב הונה חשש לכך שכבר ברגע שהוא בא לשחוט כבר בשלב הנגיעה באור נפגמה הסכין ואז כשהגיע לסימנים הקנה לבשת היא כבר היייתה פגומה ממילא זה ממילא יש לאסור את ה את הבהמה או את העוף רב חסדה אמהר כשרה שמה בעצם נפגמה אני לא טולה לא ושך לא צריך לחשוש שהיא הסכין נפגמה באור אני לא היא נפגמה אחרי שהיא כבר שחתה את הסימנים הגיע ל מפרקת כן כן אתם יודעים כן כן מדמיינים את ה כן מבנה הפנימי החלל של הבהמה יש את הכנה ויבשת ואחר כך את העמוד השדרה המפרקת אז בעצם בשעה שהסכין שחטה את הסימנים את הכנת הבשן אז הכל היה בסדר הסכין הד שרה שהיא פגעה במפרק בעצם אז היא נפגמה אז ב לא אכפת לי מבחינת כשרות ה העוף או הבהמה זה בסדר אז אז הגמרא אומרת נדלג טיפה הגמרא אומרת מה ישנה א טוב אולי אז אומרת הגמא בישל רבונה כשמתה אלא רב חסדא מהי תמה למה רב חסדה אומר להכשיר את הבהמה הזו למה לא נחשוש שזה קרה באור הפגימה התרחשה באור לפני שהגיע לסימני לסימנים אמר לך עצם ודאי פוגם אור ספק פוגם ספק לא פוגם הוד ספק וודאי ואין ספק מוציאים מידי ודאי כלומר מבחינת הסבירות אני יודע שאור הוא ספק פוגם האור זה דבר רך בסופו של דבר יכול להיות שהוא פוגם יכול להיות שהוא לא פוגם מה שברור שאם סכין פוגעת בעצם אז הוא ודאי פוגם אז יש לתלות יותר שהעצם היא שפג מאשר האור אז מי תבר לסיו לרב הונה טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אדם טבל במקווה עלה מן המקווה ואחר כך אחרי שהוא עלה מן המקווה הוא מצא חציצה עעל בשרו על אורו חציצה מסוימת לא יודע מראה כתם מסוים לא משנה כתם של דיו לא משנה מצא איזה משהו אז אף על פי שנתעסק באותו המין כל היום כלו לא עלת לו תפילה אפילו ש אחר כך הוא סופר סתם והלך לכתוב והוא יכול לתלות שהכתם של הדיו הזה בא אחרי שהוא אחרי שהוא טבל הוא לא יכול טלוט בזה לא עלתה לו טבילה עד שיאמר בוודאות ברי לי שלא היה עליי קודם לכן כך סובר כך אומרת הבריתה אז שואלת הגמרא ואח אומר רב לסיוע ל רבונה ואח דוודאי טבל וא בודאי תבל ספק אבלי ספק לא אבלי יש לנו ספק האם החציצה הייתה עליו קודם הטבילה או שהחצי באה אליו אחר הטבילה ולא פסלה את הטבילה כ תספק ומוצאים מדי ודאי אז הנה רואים שאומר אז משיב משיבה הגמרא שנתם דיקל ממר המת תמא על חזקתו ואמה לא טבל שמה יש חזקת טומאה יש כאן חזקת טומאה של הטמא אז אז כיוון שיש לנו ספק מתי הגיע החציצה מעמידים את הטמא על חזקתו אז אומרת הגמרא זאת מצויין אז גם בבהמה למה אתה מכשיר את הבהמה הרי כל בהמה בחזקת איסור היא קיימה כן גמרא בחולין בדף ט עמוד א' כל בהמה עד שהיא לא נשחתה ה היא עומדת בחזקת איסור של עבר מן החי אז כאן אני מסופק האם הבהמה נשחתה כדין או לא נשחתה כדין כי אני מסופק מתי התרחש הפגם של הסקי אז תעמיד אותה על חזקה חזקת יסור אז תאסור את הבהמה אבל אומר לו הרי שחוטה לפניך אבל הרי אתה רואה שהי שחוה לפניך החנמ הרי טבה לפניך אז מה ההבדל אומרת הגמרא התד באותה החנמ הלית בראותה כן גם בטול התית גם בטול התית בראותה גם בסכין התית בשניהם אנחנו אורים ראו אותה לפנינו אז למה בסכין אתה מכריה ש שהבהמה כשרה ומקווה אתה מכריע עד שלא יאמר בריא לי שהחצי לא הייתה לפני הטבילה הוא טמה מס למה אומרת המ סכין תרעי בהמה לא תרעי כלומר אומר רשי כיוון דליו בגופה ממש התלי דלה בדבר אחר לא דם לטבילה ולא ה תספק ראותה דסקין ומוציא אותו מידי שחיטה ודאית וודאי עצם פגע כלומר אומרת הגמרא ככה שסכין סכין שנמצאת פגומה לאחר השחיטה כן אז הרותה התרחשה בסכין כן ולא בבהמה אז כיוון שהר הרותה התרחשה בסכין אז הסכין תרעי אבל הבהמה לא התרי הבהמה לאורה מהשכן בתובל הרותה התרחשה בגופו החציצה היא על גופו ואנונו מסופקים כרגע מתי החציצה היייתה לפני הטבילה או אחר הטבילה לכן יש בכוח החציצה א לפסול את התפילה הזו עד שלא יאמר ברי לי שלא היייתה החציצה לפני כן השואל התוספות שמה תעמ במקור יב מה יענו מה תענה הגמרא לדין של מקווה כן הסוגיה בחולים בדף י דיברה על אדם שטבל ועלה מן הטבילה ומצא עליו דבר חוצץ ועכשיו יספק האם החציצה הזו היייתה לפני הטבילה או אחר הטבילה אז שמה אומרת הגמרא שכיוון שהספק הרותה הזו מתרחשת בגופו התעוררה בגופו של התובל לכן אנחנו מחליטים לפסול את הטבילה הזו כן מה ש כן בסכין בסכין כיוון שהספק התעורר בסכין ולא בבהמה אנחנו מחליטים להכשיר ככה סובר כך סובר רב חיסנה כן ככ סובר רב חיסנה אז שואל אוז מה יענה רב חסדה לפי זה לדין מקווה הרי במקווה ש נמצא חסר כן שמה הספק הוא התעורר במקווה לא בתובל אלא במקווה למה שמה למה מה נמר מקווה תרעי גברה לא תרעי כך שואל התוספות כן טימה דלק לשינוי אחי האיד מקווה שנד נצא חסר ברש נידה כמה רתם דכל התערות שנעשו על גביו למפריע כולם טמאות מש שדע חסר לפניך ובית המלך חזקתו ולא אמרינן מקווה תראי אדם לא תראי חמי תגיד אותו דבר תעמיד את הבהמה על חזקת ואמה לא נשחתה דרי סכין פגום לפניך אז השאלה כן יש לנו כאן טרטל לראותה בבהמה הזו שנשחטה כן ונמצא סקן פגום יש טרטה לראותה א' בהמה בחיה בחזקת איסור עומדת נכון כנגד זה יש את חזקת סכין שהחזקת הסכין שהסכין נבדקה מלכתחילה והייתה שלמה לפני שהתחיל לשחוט הסכין הייתה שלמה היייתה כשרה אבל כנגד אבל יש רעותה כיז ש הרי פגומה לפניך אז למה לא נגיד כאן דין טרת לראותה פשוט איך רב חסדה מכשיר את הבהמה לאכילה איפה נאלמה יש פה דין טעת לראות הפשוט כמו במקווה שאנחנו אומרים שכיוון שיש הרי חסר לפניך ויש חזקת טומאה של התובל אני מחליט שכל טהרות שנעשו על גביו טמאות אז גם כאן בהמה בחיה בחזקת איסור עומדת והרי הסכין פגומה לפניך יש טרט לראותה כנגד חזקת השלמות של הסכין חזקת הכשרות של הסכין צריך להכריע שהבהמה הזו פסולה לאכילה אומרים עסות שני תירוצים תירוץ אחד יש לומר דשני אטם דק לממה חסר ואתי כד מק המרתם כלומר התירוץ הראשון של תוספות אומר שכל המושג כרגע נלך לפי ה לפי מה ש בארנו כל המושג של חזקה דהשתא לצורך העניין הוא אך ורק בדבר שניתן לומר על ניתן להניח שהוא המגמה שלו כבר התחילה בעבר כמו במקווה מקווה שחסר הוא לא נחסר מיד בבת אחת אלא הוא נחסר על ידי זה שטובלים בו עולים מטבית ונוטלים מהמים כל הזמן אז הוא נחסר נחסר זה חסר ואתי חסר ואתי אז כיוון שאני יודע שהחיסרון לא התרחש עכשיו באופן בבט אחת אלא נחסר טיפין טיפין אז אז אז עצם מיסה החיסרון של המקווה הוא מייסה שמושך אותי אחורה כלומר הוא לוקח אותי אחורה אז כאן התחדשה התחדש דין של חזקה דהשתא כלומר שהמציאות הנוכחית העכשווית כיוון שאני יודע בוודאות שהיא היא לא התרחשה תכף ומיד עכשיו אלא בהכרח שהתרחשה אי פעם איזשהי נקודה בעבר לכן אני יכול לומר שיש בכוחה של החזקה הזו להכריע שבשעת לידת הספק בעבר אז המציאות תה כפי שהה עכשיו אבל אם לא מדובר כאן על משהו שהוא מתרחש באופן הדרגתי אלא הוא מ בבת אחת שמה לא שייך לומר חזקה דשתא כך אומר התירוץ הראשון בתס הרי סכין שנפגמו פעולה מיידית נתן מכה בעצם זהו נפגמה הסכין אז כיוון שזה דבר שהוא קורה בבת אחת והוא לא משהו שקורה באופן הדרגתי אין לי יסוד להניח כלומר אין לי יכולת להניח שבשעת ה שכפי ש עכשיו הסכין פגומה לפנינו כך גם היא הייתה פגומה בשעת השחיטה אין לי יסוד להניח אתו רק רק בדבר ששייך בו חסר ואט שייך בו דבר שקורה באופן הדרגתי ואני יכול להניח שהוא יתרחש אי פעם בעבר ולא עכשיו ולא עכשיו בבת אחת אז לפי זה תרוץ הראשון בתוספות אז זה זה כבר חידוש שכל הדין של א כל הדין של חזקה אשתה הוא אך ורק דומיה כאשר זה דומה למקווה שחסר ואתי שה שהוא מתחסל באופן הדרגתי אבל זה לא נאמר באופן שזה הדבר נעשה בבת אחת אבל בתירוץ השני כותב תוס ולכן זו הסיבה ש אף על פי שהסכין פגומה לפניך אין בכוח העובדה שהסכין פגומה לפניך שזה יחשב כרט לראותה ולכן עדיין עבור שמואל שאיין כאן דין א לא שמואל רב חסדה שאין כאן דין טרט לראותה ולכן הוא מחליט שהבהמה הזו כשרה בתירוץ השני שובר טוסט ועוד אש לומה דאח תמה משום ד עצם ודיי פוגם רואים בתירוץ השני של תוספות שהוא לא מסכים עם התירוץ הראשון שכל הדין של חזקה דהשתא נאמר אך ורק בדבר שהוא דומיה ד מקווה שהוא חסר ואתי אלא גם אם באופן תאור מסכים באופן תאורטי שגם לסכין יש חזקה דשתא בעובדה שהיא אפל אף על פי שבפעם אחת היא נפגמה היה צריך להיות לדין של חזקה דשתא שהרי פגומה לפניך למה אין כאן את ההלכה שטרת לראותה להחליט ש שהסכין נפגמה עוד לפני השחיטה היא משום שהכלל מה שאמר רב חסדה שכאן יש דין של אין ספק מוציא מידי ודעי כיוון שהעצם די פוגמת והאור הספק פוגם ספ הקודם הדין ההכרעה של אין ספק מוצאים מדי וודאי היא הכראה שגוברת על הכרעת החזקות אנחנו לא מכריעים כאן לפי חזקות מכריעים כאן לפי הדין של אין ספק מוצאים מד ודאי כיוון שהעצם ודאי פוגמת אז לכן אני תולה את הפגימה של הסכין בעצם ולא באור אבל רואים לאדה בתירוץ השני של תוספות רואים דיה שיש מושג של חזקה דהשתא גם באופן כזה שזה מתרחש בחד המחתה ולא באופן הדרגתי רצ להגיד רב דניאל האם ש השני סו שגם חסה עתי ש שגם ת הסכין גם חסה עת שכל חתיכה וג צ קצת זה לא בתירוץ השני תוס לא הולכים בכיוון הזה מסכימים שחוקים על זה ש במציאות העסקים זה משהו שח קשה להסביר את זה ככה שזה מחוקת במציאות או בג שח מציאות כן ברור תוספות בסכין לא שייך סר ת בתירוץ הראשון קשה לי לומר ש לפחות ככה פני יהושע הסביר בסדר אני לא הרב דניאל אתה הפני יהושע ככה ככה אני הולך עם הפני יהושע בסדר בסדר הפני יהושע אומר ש אין כאן ויכוח לגבי השאלה האם בסכין זה נקרא חסר ואתר ברור שסכין זה לא נקרא חסר כי הפגימה בחירת ציפורן במקה כזה של הזה אז יש להניח שזה קורה בחד המחת כן כי גם חסר ועת מה נגיד בפגיעת סכין נגיד שזה פגם בדיוק באותו מקום כל פעם הרי זה לא לא מעמיק את המקום לא יודע על כל פנים זה קצת על כל פנים זה מה שאומר הפני יושע אז אז אז נחזור אז בוא עכשיו נחזור לפני יושע אז אומר הפני יושע שבאמת אם נלך בכיוון של התירוץ הראשון של תוספות שכל המוש חזקה דשתא זה אך ורק במקום כזה שיש כמו מקווה שחסר וטי אז ממילא לא שייך לומר שהרי בעולה לפניך זה יחשב כחזקה דהשתא כי בעולה לפניך זה לא נקרא חזקה דהשתא כיון שזה לא דומיה זה לא דומה למקווה שהוא באופן הדרגתי חסר ואתה אז אני יודע שהחיסרון בוודאות התרחש באיזה נקודת זמן בעבר אז אני יכול למשוך את המציאות כשבית אחורה אבל בביאה זה דבר שהוא מתרחש בבת אחת הבולה הביאה זה לא דבר שאפשר להגיד לגביו חסר והת אז כן כאן לא שייך לומר שיש את ההלכה של טרטה לראותה אז נשארנו עם חזקת כשרות מול חזקת הגוף ולכן יש לאסור את אשת הכהן ובאמת הוא אומר שככה תירץ גם התוספות ראש תראו את התוספות ראש ב אצלנו במקור יד כן התוספות ראש הנה א התוספות ראש אומר תראו הוא שואל את השאלה הזו ששאל פני יהושע ואם תאמר בשת כהן נמי עמי לא מקמין עליה חזקת היתר למאמר קודם שהתה תחתיו האבה ושומ חזקה חיתית דבי בתולה ואז הוא שואל ולא דמה למקווה שנמצא חסר דמריה בקידוש של כל תרות שנסו עגבות ולא אמרינו חזקה דש חסר דהמה כד פרשו ברש גמר דנידה דיקל ממר חסר ואתי חסר ואתי אז התוספות או ראש תירץ את הקושיה מדין תרת לראותה על פי היסוד הזה שאך ורק באופן שחסר והת יש את ההלכה שנקראת המונח שנקרא חזק דשתא באמת תראו את התוספות בנדה שהביא רק את התירוץ הזה הוא לא הביא כמו בתוספות בחולי נביא שני תירוצים אבל בתוספות בנידה במקור יג אז כותב ש הנה ומר ויש שמה דמוכח אך דבא כהן בסוף שבוע וראה ונה כאה נגע ויתרה חזקה מתמיין אדם הנכנס שם באותו שבוע וחייב קורבן וקשה עד רבניים התמר חסר הנגע לפניך למה אנחנו לא אומרים הרי בסופו של דבר שהכהן בא מחדש לראות את הנגע הוא רואה שהנגב חסר הנה כה הנגע אז למה לא אמר הנה הרי חסר לפניך אז נגיד שכבר כשהוא יצא בדרך שהוא יוצא מהבית כבר חסר הנגע הרי חסר לפניך למה לא אומרים את זה אומר התוספות והרי יש לנו קגבה בחזקת טהרה מי שנכנס לבית נגיד שה יש כאן חזקת יש פה טרת לראותה טרט לטיבה כן הרי הגריז חסר לפניך ולגבר יש חזקת טהרה למה מתמים מכל מי שנכנס לבית ויש לומר לגבי מקווה רגילות תחסר מעט מעט ולכך קל ממרד מעיקר החסר אבל הנגע רגילות להתחסד אחת כן כך גם אפשר להגיד לגבי סכין רגילות ו תחסר בבת אחת א חגירת ציפורן זה ופחות מגריס לכן אמרינו אמרינו נתמה שוד חסר והוא הנגע בחזקת שלם בצת הקים מן הבית וכולי אז אם כן אם נלך בכיוון הזה אז הכל בע על מקומו בשלום אם נלך בכיוון הזה שיש מקום לחלק בין הרי חסר לפניך במקווה אבן הרי בעולה לפניך באישה אז זה בסדר גמור אז אין פה דין טרטה לראות ה באולה באשת כהן אבל שואלה פני יהושע לפי התירוץ השני בתוספות בחולין שלא מחלק בין חסר ואתי לבין לא חסר ואתי בכל מקרה יש כאן חזקת יש כאן חזקה דהשתא שהסכין פגומה לפניך כלומר אנחנו כן מתייחסים לעובדה שהסכין פגומה כחזקה דהשתא כן ואז אם כן דרכו ש לדוכתא אז אם אז גם בהרי באולה לפניך יש כאן חזקה דהשתא האישה הזו בעולה לפניך אז אמור להצטרף לדין של חזקת הכשרות של האישה ויש כאן לכהונה ויש כאן תרט לתיבות כנגד חזקת הגוף שהייתה בתולה שמכריעה שהיא נבלה תחתיו אד רבה נגיד לא נבלה תחתיו נבלה לפני האירוסין מכוח חזקת הכשרות ומכוח הרותה בחזקת הבתולה שהרי באולה לפניך אז מיישב פני יהושע את הקושיה הזו על פי יסוד שמופיע או חידוש שמופיע בתוספות בכתוב בדף עה עמוד ב בדיבור ה מתחיל אבל איךה כן וכאן אנחנו כבר נכנסים לסוגי החזקות כן אנחנו יודעים שיש שני סוגי חזקות ואפשר לומר בגדול יש חזקת מציאות ויש חזקת דין כן יש חזקה שהיא חזקה של מציאות המציאות האם המציאות השתנתה או לא נשתנתה אז יש לנו חזקה לומר שהמציאות לא משתנה ויש חזקה שעוסקת בדין הדין הקודם תעורר ספק האם הוא נשתנה אני מאמין על חזקת הדין כן אבל בוא נראה את הדברים בפנים אז במשנה בכתובות בדף עה עמוד א' המשנה מדברת על כלה שהיו במומים ועודה במקור תו ועודה בבת הביה כלומר עדיין בשלב האירוסין אז האב צריך להביר ראייה שהמומחה האירוסין וממילא היא מקודשת לבעלה אבל אם היא נכנסה לרשות הבעל ואז נתגלו המומים כלומר אחרי הנישואין נתגלו המומין ועכשיו הבעל טוען שהמומחה האירוס היו עוד לפני האירוסין עוד לפני האירוסין הם היו המומים האלה וממילא זה היה מקח טעות והוא לא לא רצה ותה לא הוא התנע שלא יהיו במומים אז הבעל צריך להביא ראיה עדעד שלא תרסה היו בממה לאלו והיה מקרום קח טעות כלומר הבעל צריך להביא ראייה ש המומים היו לפני כל זמן שהוא לא מביא ראייה אנחנו מניחים שהמומחה האירוסין והאישה הזו מקודשת שואלת הגמרא כן אז שואלת הגמרא ת על הרשע דתיה מה מה נ רבי יהושע הי דמר לו מפי אנו חיים טוב אני אני קצת הזדרז אז הגמרא אומרת כן שגם רבי יהושע כ השאלה השאלה היא ככה השאלה היא ככה איך נסביר את ההלכה שאם היא נכנסה תחת נכנסה כבר לרשות הבעל כן אז הבעל צריך להבי ראייה בכדי להפקיע את הקידושין אומרת הגמרא שכול עלמה גם רבי יהושע מודה ש כאשר אין שיקול של חז של הוצאת ממון הולכים בתר חזקה גופה לסיכום אפשר להגיד ככה מדוע אם נתגלו המומים אחר הנישואים ברשות הבעל כן אז הבעל צריך להביא ראייה שה מומים הללו היו לפני האירוסין אבל אחרת אנחנו מניחים שהאישה הזו מקודשת והמומים האלה רחשו אחר האירוסין למה אנחנו מניחים את זה כי יש חזקת הגוף כן החזקת הגוף מדברת על כך שהילדה הזו נולדה שלמה כן בלי מומים כן מדובר לא על מום מולד מדובר על מום שנרכש במרכאות אחרי ה אחרי הלידה אז אז יש חזקה חזקה שהיא שלמה כיוון שיש חזקה שהיא שלמה אז יש להניח שבשעת הקידושין לא היו במומים האלה אלא אך ורק לאחר הקידושין ולכן האישה הזו מקודשת אומר התוספות הנה תראו את הרשי רשי אומר ב ב מקור טז כן לא הזינ בת כן החנה מי לא טוב אני מדלק אז שואל תוספות שואל תוספות במקור ז שואל תוספות מי הו תמ לרי איך ימצ למר דו חזקת ממונ זי רבי ישע בתר חזקת הגוף חדה במקום טרטה סתם ככה במינוח בניסוח של תוספות במקום טרטה כ נראה שהוא אחז כמו הפשט הראשון כאילו שהיסוד של טרטה לרוטה זה חדה במקום טרה טב סתם ככה זה דיוק שאפשר לדיק מכ כמו הפשט הראשון שאמרנו בשב שמט בשמט ג פרק טז על כל פנים שואל תוספות הרי אחד במקום טרט תמר מדנה בחזקת פנויה וחייתם אדרבה עמיד אותה בחזקת שלמה והשד נעשה במום הרי מום לפניך דכג חשביה גבי מקווה כלומר שואל שואל תוספות שאלה קשה מאוד שואל תוספות למה למען השם למה אנחנו אומרים שהאישה הזו היא מקודשת לבעלה כי אנחנו מניחים שזה יתרחש ההמומים האלה נפלו אחר האירוסין מה פתאום יש לנו מקרה קלאסי של טרט לראותה כן טרט לראותה לומר שהאישה הזו איננה מקודשת שהממיר סים מה הם מטרת לראותה א' חזקת פנויה יש לה חזקת פנויה כל אישה מתחילה ה אננה מקודשת אז יש לה חזקת פנויה בסדר מול חזקת הפנויה יש חזקת חזקת שלמה חזקת הגוף שהיא שלמה היא נולדה ללא מומים החזקה שההיא אומרת שהיא נולדה ללא מומים היא אמורה לומר שהאישה הזו מקודשת כיוון שהמוביל התרחשו הכי מאוחר שאפשר לאחר האירוסין חזקת הפנויה אומרת שהמומחה לפני האירוסין ואז היא שמרה על מעמדה פנויה כאישה רווקה אז יש טרטה אחד יש אחד מול חד אבל יש לנו כאן הרי מומים לפניך הרי מומים לפניך הרי מומים לפניך זה טרת לראותה אז הרי אני רואה מול עיני שהאישה הזו יש ב מומים אז יש לי חזקה דשתא להגיד שהמומחה האירוסין לפי התירוץ השני של תוספות בחולים בדף י שגם בדבר שלא חסר ואתי עדיין אומרים שיש כאן חזקה דשתא מתרצה עם התוספות בשם הרשבא ונראה לרשב בחזקת פנויה לא חשיבה כלל חזקה לגבי חזקת הגוף אומר הרשב בתוספות שכל שכל ההלכה של טרטה לראותה היא נאמרה אך ורק בחזקות שבות משקל אבל יש חזקה שהיא אין לגבי השאלה חזקת הגוף יש לה מעמד ככה ככה ההסבר הפשוט של הפני יהושע שחזקת פנויה לא חשיבה כלל חזקה לגבי חזקת הגוף כלומר כיש לי מצב של של הרי מה הק של תרוה זה תרי מול חד אין כאן תרי מול חד אין כאן תרי מול חד כי חזקת הפנויה מול חזקת הגוף חזקת הפנויה מתבטל הוא מתבטל כי חזקת הגוף חזקת הפניה לו חשיבה כלל חזקה לגבי חזקת הגוף וצריך להבין באמת מה הסברה בכך כן אז באמת יש יש במרית בחוש משפט סימן כ המריד כותב ששינוי כי דיברנו על כך ש יש חזקת מציאות וחזקת דין חזקת פנויה זה חזקה של דין האישה הזו חזקה חזקה שהיא רווקה רווקה זה דין זה הלכה זה לא מציאות זה לא מציאות פיזית זה דין רוחני בסדר האישה הזו היא רווקה בסדר ויש לי ספק האם היא נתקדשה או לא נתקדשה נעמיד אותה על חזקת הדין הקודם שהיא רווקה עומד זאת חזקת חזקת הגוף שהיא שלמה זה חזקה של גוף זה חזקה במציאות מתי נפלו במומים הרי היא נולדה שלמה ותמימה כן היא נולדה תמימה מתי התרחשו השינויים האלה בגופה בזמן האחרון שאפשר לומר אומר התוספות חזקת חזקת הפנויה לא חשיב חזקה לגבי חזקת הגוף אז מסביר המרית כמו שהזכרנו ששינוי הגוף הוא שינוי גדול וחשוב יותר מאשר שינוי הדין לא כל כך ברור מה מה הכוונה פה כן שהוא שינוי גדול יותר כן ככה ה כותב כ זה שינוי יותר משמעותי מאשר שינוי הדין סתם ככה זכר לדבר זכר לדבר חשבתי להביא מדין הזק הזק נכר ואזה כ שאינו ניכר בגמרא בגית בדף ג הגמרא אומרת ש א מדאורייתא רק הזק הניכר שמי הזק הזק שאינו ניכר לו שמ הזק מכירים את הסוגיה הזו כן כוהנים שפיגלוס ק שנו ניכר במחשבה פסלו את הקורבן במחשבה אז זק שנו ניכר מדאורייתא אדם המזיק שם אדם המזיק זה רק נזק שניכר בגוף ניכר שינוי במטריה בחומר של החפץ אז אפשר להגיד שזה נקרא אדם המזיק כן אבל אם זה רק שינוי בדין של החפץ כ הוא נתמ הוא נפסל אז אין איזה שם של אדם המזיק כן זה זכר לאדם זה לא שם ש זה לא נקרא שינוי שינוי חשוב בכדי לומר שהיה כאן מיסה של הזק שינוי בדין אז ל אותו משקל שינוי בגוף הדבר הוא שינוי משמעותי יותר וחשוב יותר מאשר שינוי הדין ביתר ביאור בעצם במילים אחרות אפשר להגיד כותרת וזה גם אומר עכשיו שמת בשמת ב פרק ב שחזקה חזקת מציאות מול חזקת דין חזקת המציאות עדיפה על פני חזקת הדין על אותו יסוד שהוא יותר חשוב יותר שצי פיכל החזקות זה שימו פיזי והדין הוא ר ממנו אפשר כן הלשון קצת חזקה חשובה יותר כן שינוי גדול יותר אנוח של המעריץ זה שינוי גדול יותר מה זה שינוי גדול יותר גדול הסביר את הדברים ביתר ברור הקובץ שיעורים א אצלנו באות רס בכתובות הוא אומר ככה כשם שיש מושג של חזקה זה מעיקרה לומר שלא נשתנה הדבר לגמרי אם יש ספק אם נשתנה או לא נשתנה נגיד שהוא לא נשתנה יש גם חזקה לומר שגם כאשר אני יודע שנשתנה אבל נשתנה בשינוי הקטן ולא נשתנה בשינוי הגדול זה גם אותו זה גם אותו יסוד של חזקה להגיד שגם כשנדע בוות שהיה כאן שינוי אבל השינוי התרחש בשינוי השינוי הקטן יותר ולא השינוי הגדול יותר וכאן וכאן אני מסופק למעשה מה התרחש מתי באו המומים כן אז אני יודע שהיה כאן שינוי כי אני רואה פה מומים לפניי אכין ואני רואה פה מיסה קידושים כן השאלה אני אני יודע בוודאות שהיה פה שינוי השאלה איזה שינוי התרחש יש לי להניע או אני מכוח אותה אותו דין חזקה אני מניח שהשינוי הקטן התרחש ולא השינוי הגדול התרחש ולכן לומר שהשתנה הגוף שזה השינוי הגדול אני לא אומר עדיף לי לומר שנשתנה הדין ולא נשתנה הגוף לכן אני אני מניח שהדין השתנה כלומר אני מניח שהמומחיות האירוסין הם לא היו ואז הדין השתנה והאישה הזו הפכה להיות מקודשת מאשר לומר שהגוף השתנה כן מאשר לומר שהגוף השתנה ואז היא ואז בעצם היא הייתה היו במומים לפני הקידושין ואז היא שמרתי על הדין שהיא עדיין פנויה אבל אמרתי שהש בגוף ששינוי גדול יותר בסדר אז עדיף לי לומר שהשינוי השינוי הקטן יותר התרחש ולא השינוי הגדול יותר יתרחש לכן יש להניח שהאישה הזו לא היו במומים לפני והמומים האלה באו רק אחר האירוסין אז השתנה דינה אבל לא השתנה גופה וזה מה שהתכוונו תוספות לומר שאח ה חזקת פנויה לא חשיבה כלל לגבי חזקת הגוף לכן על הבעל צריך להביא ראיה שהממיר בכדי לומר שהיא לא לא מקודשת ככה הסביר הקובץ שיעורים יש פשט אני חושב בעיניי הפשט יותר יותר נהיר של רב שימן בשער היושר בשער ב' פרק א' זה שער החזקות שמה הוא מסביר שיש הבדל יסודי בין חזקת פנויה לבין חזקת הגוף או חזקת המציאות וחזקת הדין חזקת המציאות היא נוגעת בשורש הספק לעומת זאת חזקת הדין נוגעת בתולדות של הספק ולכן תמיד השאיפה היא שם יש לי אפשרות להכריע אני אכריע את שורש הספק ולא אדון בתולדות שלו ולך אחורה אני אסביר למה אני מתכוון הרי אם אם נעסוק מה בעצם הנקודת הדיון נקודת הגוון מתי נפלו המומים הרי הבעל הזה התנה שלא יהיה במומים האם המומים האלה היו לפני הארוסין או אחרי הארוסין הרי זו שאלת המפתח זו שאלת היסוד זה שורש הספק ויש לי אפשרות להכריע את הספק הזה על פי חזקת הגוף שזו חזקת המציאות ולומר שהמורים האלה נפלו אחר האירוסין וממילא האישה הזו הייתה מקודשת מה מה אלטרנטיבה אלטרנטיבה היא לדון בתולדות של הספק התולדה היא האם היא מקודשת או לא מקודשת ואז נגיד אה בעצם יש לי חזקת פנויה חזקת הפנויה תאמר לי שהאישה הזאת לא נתקדשה ומכיוון שהיא לא נתקדשה בכרך שנפלו במומים לפני האירוסים אז כאן מה עשינו התחלנו בתולדה והלכנו אחורה לפשוט את שורש הספק קבענו שהאישה הזו יש לה חזקת פנויה כיוון שיש לה חזקת פנויה כן אז ממילא צריך להניח לפי זה שעמומון האירוסים אז הרי הלכנו מהדין ורצינו לפשוט את המציאות אז אומר רב שימן לא כיוון שיש לנו כאן חזקה שהיא נוגעת בשורש הספק שורש הספק הוא שאלה במציאות לכן יש חזקת הפנויה בטל הוא לא רלוונטי מול חזקת הגוף הוא לא רלוונטי בכלל ככה הבין ככה הבין הפני יושע פשט תוספות המילה הכל בא על מקומו בשלום נכון פשוט כיוון שחזקת חזקת הגוף היא חזקה חשובה גם מצנו הרי יש לנו חזקת כשרות לכהונה ומול חזקת חזקת הכשרות לכהונה מה אומרת שהביאה הייתה לפני שהיא תרסה בסדר אבל כנגד זה יש חזקת הגוף שהאישה הזו נולדה בתולה מי נולדה בתולה מה חזקת הגוף אומרת לי שהביאה היייתה אחר האירוסים אז למרות שיש כאן טרטל לראותה כי הרי יש כאן הרי בעולה לפניך אבל הרי כבר לימד אותנו התוספות בכתובות בדף עה עמוד ב שלא אומרים דין טרט לראותה במקום שיש חזקת דין מול חזקת גוף לא אומרים את זה כי חזקת הדין בט לגבי חזקת הגוף לא חשיבה כלל היא לא חשיבה כלל חזקה לגבי חזקת הגוף אז מה שאני רואה מולי זה אך ורק חזקת הגוף שאתה בתולה ומכיוון שהיא היתה בתולה אז אני מניח שהא נבעלה תחתיו אני מניח שהיא נבלה תחתיו ולכן אשת כהן אומר פתח פתוח מצאתי כשמדובר על אשת כהן אני מניח שנבעלה תחתיו ולכן היא אסורה לבעלה ולא שייך כדין תרת לראותה עכשיו תשאלו אותי למה במקווה כן אומרים למה מקווה לא נקרא גם כן חזקת הגוף ה אמרנו שלא אומרים דין תת לראותה כשיש חזקת גוף למה לא נגיד שמקווה מה זה מקווה מקווה שלם זה חזקת גוף או חזקת דין אומר עכשיו שמתת בשמת ב פרק ב' מקווה זה לא חזקת גוף זה שאלה לגבי המידה שלו האם הוא שלם או חסר השאלה לגבי המידה הא ולא לגבי עצם המים אם הייתה שאלה לגבי המים האם היה שמה מים או לא יודע מה או מים שאובים או מים לא שאובים בסדר אז הייתי אומר זה חזקת הגוף שיש בו מים שובים אבל כאן זה לא שאלה לגבי עצם המים איזה מים לגבי מידת ה מים מידת המים זה שאלה בבית דין האם המקווה הזה כשר או פסול זה לא בעיניו זה לא נקרא חזקת גוף זה נקרא חזקת דין שהמקווה הזה כשר או מקווה פסול לכן שמה יש דין טרטל ראותה כי זה לא חזקת גוף הוא אומר זה דומה למה ש הרי הגמרא אומרת שיש דין תרת רותה גם ביין שמה בגמרא בנידה יין שנמצא חומץ גם שמה הוא אומר על פי הגמרא פי הגמרא במציאה במקור כג הגמרא שמה אומרת אמר לרב מברש לרב השי חזמה רבנן דח רבית הוא אמר תראו רבנן הלך ל רבית כן סתם ככה אומר ש הוא לא לימד עליהם זכות הב ברניש כן זה דומה לגמרא בברכות שמה בדף דף ז שורה שרצים תלמדי חכמים חזה רבנן דמח לשבת חזמה רבנן קח רבית ממדי זוזה החמר בתשרי הם נותנים יין ע הם נותנים כסף על יין בתשרי והם בוחרים אותו בתות כן אמר לי כן בוחרים אותו ב הרי אומר רשי הם נוטלים יין טוב אוש אם ה לוקחים את היין מתשרי אולי היין הזה היה מחמיץ אז אשתכח בשום יקדימו בגלל שהם הקדימו מעוות בתשרי ועדיין לא יצא השער אז המוכר נותן להם הטבה שהוא מקבל על עצמו אחריות אז זה ריבית אמר לו לא אונמי אחמה קיוה אחלה לא קיווה אומר רשי חמר דח מקרה דחמ חמה דחלה חלה אומר רשי קלקולו בתוכו הוא אלא שלא ניקב יין המקולקל לקח ממנו כלומר זה לא נקרא ריבית משום שהם שילמו על יין הם לא שילמו על חומץ ויין שהחמיץ הקלקול שלו נמצא כבר מראשיתו כבר בתשרי כשהם שילמו היה בו הקלקול אז לכן הם לא לקחו ריבית הם שילמו על יין לאד שילמו על חומץ אומר אומר השו שמטה לכן זה לא נקרא העובדה שהיין משתנה לחומץ זה לא נקרא שינוי הגוף כי באמת הה טמון בתוכו השינוי הזה מלכתחילה אם הוא לבל החומץ זה לא נקרא שינוי הגוף מעניין באמת בקיצור עד כאן בסדר א דרך אגב אין לנו זמן אבל יש לנו כאן יש לנו כאן מחלוקת עצומה עצומה איך להבין את הדין של אשת כהן אשת כהן שיש ספק תחתיו ספק לא ת האם איסורה מתורת ודו מתורת ספק כי יש כאן חזקת קשרות לכהונה מול חזקת הגוף שהיא בטולה לפי הפני יהושע שלמד פשט בתוספות בכתובות בדף עני עמוד ב שחזקת פנויה חשיבה כמן דליתה כלל לגבי חזקת הגוף הפשט הוא שהאישה הזו היא בתורת ודאי אסורה לבעלה לא בתורת ספק בתורת ודאי אני אומר ש נבעלה תחתיו אני מניח על פי הלכות חזקה שהיא נבעלה תחתיו ולכן היא אסורה ככה א ככה לכאורה ככה נקת גם הפרי מגדים ברי מגדים ביורה דע בסימן קקי סעיף קט טו והוא הוא למד פשט שזה גם אוליזה אולי פשט בתוספות כ הטוסט אצלנו במקור ב שאמרו ונאמר דליו תחתיו ננטה נומה החזקה שקשרה לקונה ומה תנה תרצו התוספות ויש ומר דעד רבה מה זה דעד רבה דעד רבה הת למ למה צ צריך להגיד את המילה דאדרבה תגידו היכ חזקה את הגוף כנגדה מה זה דאדרבה אז למד פרי מגדים שכוונת שחזקת הדיפה וממילא אין כאן בכלל אי אין פה אין פה חזקה מול חזקה אין פה ספק נפשט ש נבלה תחתה לעומת זאת הרב ק היגר למד לא שזה ר זה חד מוחד היא נאסרה מספק ספק תחתיו סכ ה נאסרה מספק וככה גם א ככה גם מכורה פשטה התוספות ראש התוספות ראש שראינו במקור יד כן שתוספות שאלו את קושית ז ראש שעל את קושיית התוספות למה לא מקמין על חזקת ת ויש ומ חזקה אחריד בתולה חזקה אחריתה סמן שיש אחד מול חד בסדר אז זה שאלה של הפני יהושע שהוא שואל לאור מה שהוא מניח שחזקת חזקת הכשרות לכהונה חזקת הדין בטלה לגמה כלפי חזקת הגוף אז למה באשת ישראאל או למה באשת ישראל שלא קיבל בא קידושים פחותה מבת שלוש הגמרא אומרת שהיא מותרת משום ספק ספקה ספק תחתיו ספק לא תחתו ספק בעונה ספק ברצון הרי אם אתה אומר שחזקת הגוף היא חזקה שהיא שהיא חזקה שהיא אין חזקה שיכולה לעמוד מולה אז אין למעשה אין כאן ספק שם תחתיו שמה לא תחתיו זה בודאי הה תחתו כי יש חזקת הגוף שהיא עדיין בתולה אז למה למה לפי זה איך הגמרא אומרת שאשת ישראל מותרת אשת ישראל צד וה יש לה רק ספק אחד ספק בעונש ספק ברצון כי הוא חרע על ידי חזקת הגוף שהיא נבלה תחתיו כך שואל הפני יהושע אז אומר הפני יהושע שהיה מקום לתרץ לפי מה שכותב הרשבא בחלק א' סימן טא במקור יט שאיין לנו זמן לקרוא אבל הוא כותב דיה שספק ספקה מול חזקה אספק ספקה מכריע מול חזקה כי ספק סקה זה מתורת רוב וקים לן בגמרא בקדושים בדף פ עמוד א' שרובה וחזקה רובה עדיפה אז ממינה כשיש לי חזקה מול ספק ספיקה אז הספק סק ה מכריע אז גם כאן לא נאמר שתבוא החזקה ותחרה שנבעלה תחתיו השת ישראל ואז נכריע מספק שזה ספק בעונש ספק ברצון נאסור את האישה לבעלה אד רבה נגיד ש סקה מכריע כנגד החזקה אבל הרי אומר הפני יהושע הוכחתי ואין לנו זמן הוכחתי כבר מהתוספות שתוספות סוברים לא כדעת הרשבא בתשובה אלא כדעת האיסור והתר שמופיע בשך בכללי סק ספקה בסעיף קטן סד אות כז בשם היסו והתר הארוך שספק ספקה לא מועיל נגד חזקה כלומר חזקה גוברת על ספיק ספיקה וככה חנקת המסת בנימין בסימן לח אז אזז הקוש לדוכתא למה אשת ישראל מותרת הרי החזקה מכריה שזה היה תחתה ונשאר ספק אחד ספק בעונש ס ברצון טוב יש תשובה של רב קיב עגר בסימן מדו כמה סימן ז אומר רב קו עגר מתי חזקה מועילה להכריע הספק ספיקה לפי האס רובת הרוך אך ורק אם החזקה מכריעה כנגד שני הספקות אם יש בכוחה של החזקה לאחרי נג למשל כן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כן ן יש שמה יש שמה בשולחן ערוך בסימן קי סעיף ט אם לא יודע אם מופיע את זה פה הנה תראו במקור כ כן ברמה הרימה אומר עוף בחזקת איסור עומד עכשיו אם נשבר או נשמט גפו הכנף נשברה ויש לנו ספק אם זה קרה מחיים ואז יש לנו בעיה אולי אולי על ידי השבירה נקבה הראה כי הכנף עומדת בצמוד לקרום הרעה או שזה קרה לאחר שחיטה ואם תצא לו מחיים אולי שמה לא נקבע רעה אז יש להתיר מכוח סק סקה כן זו תשובת הרשבא על זה חלוק האיסור ויתר הארוך כי יש לנו חזקת איסור אז חזקת האיסור מכריעה את שתי הספקות להכריע שבאמת באמת זה קרה קודם השחיטה כן וזה נקבה הריה כן אבל במקום כזה שאיין בכוח החזקה להכריע את שני הספקות כמו במקרה של מה ספק תחתו ספק לא תחתו ספק בעונה ספק ברצון כלומר חזקת הגוף שהייתה בתולה היא יכולה להכריע שהיא נבעלה תחתיו אבל היא לא יכולה להכריע שנבעלה ברצון אז כיוון שהיא לא יכולה להכריע את שני הספקות אז היא לא נאמרת בכלל למה למה ה של את המרח דרך אגב ככה נקטו גם הפרי מגדים ביורי דעה בסימן קי סעיף קטן י וו שמח בפרק א' מלכות שחיטה הלכה יג שאם אין בכוחה של החזקה להכריע את שני הספקות ואנחנו נישאר בסופו של דבר עם ספק לאחר השימוש בחזקה נישאר עדיין עם ספק אז אנחנו לא מתחילים לומר את תורת הסביר רב חיים מטלז שכל החזקה זה הנהגה הנהגה של התורה בסוגיה שלנו הנהגה של התורה לנהוג כאילו הוכרע ספק בתורת ודא אז ההנהגה הזו נאמרה אך ורק אם בסופו של דבר על ידי השימוש בחזקה יהיה לנו מציאות פשוטה וודאית שהוכרע הספק אבל אם גם לאחר החזקה עדיין אנחנו נשארים עם ספק לא מתחילה תורת חזקה אני אומר את זה זה בהסתייגות שכל זה קורה כששתי החזקות באו ביחד אבל אם הם באו בזה אחר זה אז כן אפשר לומר שהחזקה הכריעה את השלב הראשון ואז בשלב השני זה הדיון לגבי חזקה בדין חזקה בתערובת הם אומרים כרגע לא ניכנס לזה אבל אבל אם שני שתי הסקות באו בעתו בעונה אחת אז בוודאי שם אומרים בצדק האחרונים שאם אין בכוחה של החזקה להכריע את שני העסקות אז לא נאמרה כלל תורת חזקה אוקיי אז זה מיושב מיושב את קושיית פני יהושע לפי שיטתי לפי שיטתו שחזקת ה חזקת הדין בטלה כלפי חזקת הגוף מצויין אבל אבל האמת היא שהתירו של הפני יהושע הוא קשה כן א' כפי שאמרנו אה קודם כל אז שוב אני חוזר מה תרוץ הפני ישועה תרוץ הוא פשוט למה לא אומרים אצלנו תרת לראותה למה לא אומרים תרת לראותה להתיר את השת כהן הזה לבעלה טרת לראותה טרת לתיבות הזה למעשה יש לה חזקת כשרות לכהונה אז יש להניח שהיא נבעלה לא תחתיו והרי בעולה לפנינו אז שוב יש להניח שיא לא נבלה למה לא אומרים תרט לראותה כי יש כאן חזקת הגוף חזקת הגוף חזקת הבתולים חזקה שהיא נולדה בתולה גוברת על הוא מבטלת את חזקת קשרות הכהונה זה היה הרעיון שלו המסתבר לומר שיש בזה בעיה א' קודם כל ראינו עם הסיפור הזה ש חזקת מקווה הוא הר ש שמט אתה הניח שחזקת מקווה זה לא חזקת גוף כי אחרת זה סותר את כל כל הרעיון שלו הוא חייב להגיד שחזקת מקווה זה לא חזקת גוף יש באמת מה מה שטען עכשיו שמתת בשמת ב פרק ב' ש שחזקת מקווה זה לא שינוי כיוון שזה לא שינוי במים אלא שינוי במידה ולכן זה לא נקרא שינוי אלא זה רק דין של פסול אבל זה לא שינוי אז יש רב שימן על זה בשערי יושר בשער ב' בפרק ג שמוכיח מהגמרא בגיטין בדף ל עמוד א' שהמניע פירות להיות במקור כפ שמניח פירות להיות מפריש עליהם תרומה ומעשרות אז מפריש עליהם בחזקת שהם קיימים רואים שגם שינוי במידה נחשב שינוי יש חזקה חזקה של המידה המקורית העובדה ש שהפירות לא נסרו כן היא גם כן נחשבת חזקה היא גם נחשבת שינוי לכן לפי דעתו לכאורה יש מקום עדיין לשאול למה בחזקת מגווה לאלא תחשב חזקת הגוף אבל מעבר לזה מעבר לזה ההנחה שהניח פני יהושע שחזקת הגוף חזקת פנויה מול חזקת הגוף זה בעצם ניתן ללמוד באופן גורף שכל חזקת דין מול חזקת מציאות אז חזקת הדין בטלה כלפי חזקת המציאות ההנחה הזו לכשעצמה היא בוודאי לא פשוטה ממש לא פשוטה מלבד מה שראינו מה מה שנראה יש יש תוספות ראש דיה א אנחנו דייק בתוספות ראש שוא אומר היכ חזקה אחריתי שחזקת חזקת הגוף של בטולה מול חזקת הקשות לכהונה הם חזקות שקולות והאישה הזו אשת כהן למעשה אסורה מספק והיא לאסה אסורה בתורת ודאי כפי שטענה פני יהושע פרי מגדן אלא הסורה מתורת ספק כי זה חזקה מול חזקה והם חזקות שקולות הדבר הזה הוא אפשר לבסס אותו א' מדברי רשי בדף ט עמוד א' רשי כותב ד הדיבור המתחיל באשת כהן שהאונס עסור בה היא לכח חד ספק הוא רשי מגדיר בצורה חד משמעית שמדובר כאן על ספק היא נאסרה מספק ולא מתורת ודאי סימן שלדעת רשי חזקת קשרות לכהונה מול חזקת הגוף של ביטולים ה חזקה שקולה וזה ספק מעליה ככה אומר גם הרב קיגר זה ספק טוב זה לא כן ו וגם גם תוספות בדף ב עמוד א' תראו במקור כז כותב תוספות ואם תאמר תנח אשת כהן פחותה מבת שלוש דליקה אל חד ספיקה משמע שיש כאן ספק אשת כהן אסורה מספק מה זה אומר שחזקת הכשרות לכהונה לא מתבטלת כלפי חזקת הבתולים חזקת חזקה שהיא בתולה כלומר אין כוח לחזקת הגוף הפני חזקת הדין והאמת היא שתו סות ראש הולך לשיטתו אפשר לומר שבמקום קור כו הוא כותב לידיה תראו בתירוץ ויש לומד לחזקת פנויה חשיבה כמן דלית הכלל לגבי חזקת הגוף משום שעומדת להינשא זו זה דין ספציפי בחזקת פנויה כיוון שפנוי היא פנויה היא עומדת לי זה כמו שחזקת נהרות שכתב שבאותו יום שהיא עשוייה להשתנות אז היא לא נחשבת חזקה אמרנו את זה לגבי חזקת נהו שביום הד משלם שיט כיוון שהיא עשוייה להשתנות אז היא לא אז כאילו חזקת פנויה מול חזקת הגוף לא חשיבה כיוון שהיא עומדת להינשא אז כיוון שזו חזקה עשוייה להשתנות מול חזקה חזקת חזקת הביטולים שהיא לא הסויה לשנות א אלא אף רק על ידי מיסה בעילה אז לכן מכל חזקת הגוף גוברת אבל זה לא אומר שיש כאן איזשהו עיקרון שאומר שחזקת הגוף עדיפה על פני חזקת הדין זה דין בחזקת פנויה אז אם כן דרש קוש לדוכתא למה לא נאמר כאן דין טרת לראותה שיש לנו כאן חזקת כשרות לכהונה והרי באולה לפניך אז הי גבר על חזקת הגוף שהיא בתולה אז נגיד בקצרה שני תירוצים תירוץ אחד רב קיב יגר אומר אצלנו מתי אומרים תרת לראותה אח ורק כאשר הרא אותה מצטרפת ומסייעת לחזקה שם מורים את אותו הלכה למשל במקווה חזקת הטמא אומרת שהוא טמא הרי חסר לפניך אומר גם כן שהטביע לא הייתה כשרה אז חזקת ה הרי חסר לפניך מסייע לחזקת התמא גם מומים חזקת ה הרי מומים לפניך אז זה אומר שהיא לא מקודשת כן המומים וזה מסייע לחזקת הפנויה בסדר אז אפשר לומר שיש כאן דין טרט ראותה אבל במקום שה הרותה לא לא יכו לא מורה את או אותו הדבר שהחזקה שהיא אמורה לסייע למורה אז לא ה מצטרפת הרי מה מה כאן חזקת הקשות לכהונה מה אומרת חזקת הכשרות לכהונה אומרת שהיא נשרה עדיין כשרה כיוון שהיא נבעלה לא תחתו נכון זה מה שהיא אומרת החזקת הקשות לכהונה הרי בהולה לפניך מה אומר שהיא קשרה לכהונה מה הרי עצם הביאה זה לא תורם לחזקת תר שלה עצם העובדה שדה שהא נבעלה בעבר זה תורם לחזקת היתר שלה העובדה שהיא בעולה לפניך היא לא מורה שהיא מותרת ההפך הביאה שאני יודע שנבעלה בעבר היא נגד חזק הנה היא סותרת את חזקת היתר עדיף היייתה שהיא לא שהיא הייתה בטולה בזמן בזמן הביאה של ולא ולא פתח כל המושג של פתח פתוח זה זרך ש עצמו בעייתי הוא לא תומך בעובדה שהיא כשרה לכהונה אז הכן לא שר כן טרת לראותה כך אומר רב קיוגר אבל מה שקשה בתירוץ שלו לא קשה שכל התירוץ שלו יהיה נכון אך ורק להנחה השנייה שאמרנו שהגדר של תרת ראוטה הוא שה ראותה מסייעת הרותה מסייעת כלומר אין כאן מושג של חזקה דהשתא אין חזקה דהשתא אלא כל העניין של הראות הזה סיוע שמסייע לאחד החזקות על פני חבר ככה הסברנו את הדרך השנייה בתת לראותה אז אפשר לומר שבכדי שנאמר שהיא תסייע היא צריכה להורות את אותו דבר שחברתה מ מורה אז אז כאן זה לא שייך אבל אם נאמר כמו הדרך הראשונה שטרת לראותה פירושו שיש מוסד שנקרא חזקה דהשתא אז זה לא ור שהיא מסייעת לחזקה אלא כאן טרא מול חד אם זה תרא מול חד לא צריך שהחזקה שהר אותה ש החזקה דאשט תורא אותו דבר כמו החזקה לא לא לא חייבים לומר את זה כן אז אם כן אני חושב שעדיין הדר קושה לדוכתא לפי ההנחה שיש כאנו טרי מוחד כן כא טרי מוחד אז עדיין יש מקום להקשות למה לא נמר כאן דין טרט לראותה אז אני אסיים רבותיי תנצל יש רב שימן בשערי יושר בשער ב' פרק ג אומר רב שימן ש טרטה לראותה או ליתר דיוק המושג חזקה דשתא שהוא הרי ה הדיון כאן יש לנו כרגע שטרת לרוה מיוסד על הדין שנקרא הדרך הראשונה שדיברנו שיש שנקרא חזקה דהשתא חזקה דהשתא שייך לומר אומר רב שימן אך ורק כאשר יש לי כרגע מציאות קבועה ומתמשכת שהיא יוצרת את הדין המציאות יוצרת את הדין למשל סכין סכין פגומה זה מציאות מתמשכת כלומר אם נשאל את עצמנו מה פוסל את הסכין המיסה של החיסרון שפגע בסכין או התוצאה העובדה שהסכין כרגע פגומה מה שפוסל את הסכין זה התוצאה לא הפעולה המציאות שכרגע הסכין פגומה היא היא שיוצרת את הדין שהסכין הזו פסולה לשחיטה כאשר יש לי מציאות קבועה אני יכול לומר שהמציאות הזו מתמשכת אחורה כנל מקווה מה מה הופך את המקווה להיות לא מקווה לא כשר העובדה שהוא היה בו מייסה של חיסרון שמישהו לקח או העובדה שהוא כעת במציאות חסר ברור שהמס של החיסרון זה לא הנקודה הנקודה ה שכעת הוא חסר המציאות היא משהו חסר זה מה שפוסל את המקווה לא המיסה שניתן ממנו המים אלא המציאות שבא אחריה המציאות המתמשכת שהי שהוא כרגע חסר לעומת זאת בביאה כן מה שפוסל את האישה זה לא המציאות זה מיסה חג פעמי שיתרחש האישה הזו נבעלה הוא זה שפוסל אותה המיסה פסל אותה לכהונה ולא אין אחר המיסה אין מציאות של ביאה מתמשכת היה כאן איזשהו מיסה שהתרחש בעבר והוא סיבת הפסול לא המציאות שהיא באולה אלא מיסה ביאה שנעשה באיסור הוא זה שפוסל אותה כאשר מדובר על שאלה על מיסה מחודש שיתרחש לא שייך חזקה דהשתא חזקת דעה שתה לא יכולה לקבוע שמסה חד פעמי יתרחש בנקודת זמן בעבר ולא בהווה מאיך תיתי חזקה יכולה לדבר אך ורק על מציאות מציאות מתמשכת שאני יכול לומר מציאות הזו התחילה במועד מוקדם יותר אבל לא כשמדובר על לברר מתי התרחש מיס חד פעמי כשמדובר על מקווה אז המקווה הוא מקווה חסר זה מציאות מתמשכת הנידון כרגע לא מתי נחסר המקווה המציאות או מתי לקחו ממנו מים לא המציאות כרגע שיש לי מקווה חסר לפניי ושאלה מתי התחילה המציאות הזאת או בסכין יש לי סכין בגומה לפניי השאלה היא מתי התרחשה אבל בעולה אני לא שואל יש לי כרגע מציאות של בעולה המציאות של בהולה לא מייצר שום דין בעולה לא יכול לייצר שום דין מה שמייצר את הדין זה המיסה בעילה הוא זה שמייצר את הדין אם הוא נעשה ביסור או בהתר אז המיסה על מיסה הקראי מחודש לא שייך לומר מתי שהוא התחיל מוקדם יותר אין איזה שום מוס אי לא שייך להגיד אזה חזקה אין אזה דין חזקה בכלל להגיד שקרה ב לכן לא שייך כאן לא שייך כאן לומר חזקה דשת ככה על פי זה הוא רוצה להסביר את הדין של הרמה בושם משפט בסימן לד סעב כז ש בתשובת הריש בסימן רסו יש שאלה לגבי אדם שנפסל עד שנפסל חילל שבת למשל נפסל נפסל לעדות ולא ידוע טוב אז בסדר קיצור אין לנו זמן אז א אז בסדר אז זה סיכום אומר רב שימן הסיבה שלא שייך כאן לומר לא לא שייך כאן לומר חזקה דשתא לא שייך לומר תרת לראותה כמי שאמרנו הם מכיוון שלא המציאות של הביאה היא יוצרת את הדין אלא המיסה החד פעמי של הביאה לגבי מיסה לא שייך לומר חזק מייסה אקראי ומחודש לא שייך לומר חזקה חזקה חזקה דאשט אלא אך ורק על מציאות מתמשכת שכוייח א