שיעור כללי בבא קמא | מבעה זה האדם | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] מכלל אבות הנזיקין יש את המבעה שזה אב נזיקין השלישי השור הבור המבואה וההבער והגמרא בדף ג עמוד ב דנה בשאלה מי זה המבה מה היא מבה רב אמר מבא זה אדם ושמואל אמר מבה זה השן רב אמר מבואה זה אדם דכתיב אמר שומר אתה בוקר וגם לילה אם תבעיון באיו ושמואל אמר מבה זה השן דכתיב איך נחפשו עשיו נבעו מצפוני מהי משמע כדי מתרגם רב יוסף ורב מהתאמה לא אמר כשמואל אמר לך מי קטני נבעה ושמואל תמה לא אמר כרב אמר לך מקטני בועה עד כאן המחלוקת בגמרא בין רב לבין שמואל מה פירוש המילה מבה האם זה הכוונה אדם או שזה הכוונה שן תגיד להם שיפסיק או שזה הכוונה שן אנחנו נעסוק היום בשיטת רב שמסביר מבה זה אדם והשאלה הראשונה שצריך לדון אם מבה זה אדם למה לא כתוב שור בור אדם ואש או ובער למה לקטו את הלשון מבואה ויש בעניין הזה כמה תירוצים והסברים לפי כל אחד מההסברים יש מקום להרחיב ולהוסיף נשתדל להרחיב עד כמה שאפשר בכמה וכמה מן ההסברים שלושה נאמרו על ידי הראשונים ועוד שלושה הסברים על ידי אחרונים אז נתחיל בהסבר הראשון והחביב שמופיע בחידושי הריבוד בדף י אומר הרבד כך ועוד מה ראוי לומר מבה לא באדם ולא בשן למה אומרים תביל מבה ואמת נראה לי כי רבי יהודה הנשיא שסידר המשנה שמע מי שהיה שונה אדם ושמע מי שהיה שונה שן וקבע לו לשון העולה לשניהם זאת אומרת כבר המחלוקת הזאת בין רב א שמואל וזה יסוד גדול שהרבה פעמים יש מחלוקות אמוראים המחלוקות הללו הם בעצם מחלוקות קדומות יותר והמחלוקת בין רב ושמואל היא מחלוקת שהייתה כבר בימי התנאים והיו שתי משניות היה מי ששנה האדם כמו שבאמת היה צריך לשנות היה מי ששנה אשן אבל רבי יהודה הנשיא לא רצה להכריע בין שני הפירושים הללו אז הוא חשב איך אני יכול למצוא מילה שהיא תשאיר את הדבר הזה ב בספק כי הוא לא יכול להכריע בין שניהם אז מצר רבידה הנשיא מילה מיוחדת כזאת מבעה שצריך ללכת לספר ישעיהו כא או לעובדיה ל כדי לראות ש מה זה בדיוק והמילה הזאת כוללת את שניהם זה ההסבר שמופיע יבד הדברים הללו של הריבוד כשה לעצמם כשה לעצמם הם קצת קשים בלשון פה לבחור איזה מילה שאיין לה כמעט כמעט לא לא מובנת המשמעות שלה לא לא מובן מה זה מבואה אם הייתי שואל כל בן אדם רגיל מה זה מבואה לא יודע אז נכון צריך לדעת את התנך בסדר יודע גם מי שה יודע ספר ישעיהו לא יודע אם היה עולה על זה שמבה איזה אדם בגלל שכתוב ם תבעיון בעיו איך ה מגיע למסקנה הזאת אז אבל עם כל זה היסוד של דברי הרבד זה דברים נכונים אני רוצה להראות לכם שלוש דוגמאות במשניות שרבי יהודה הנשיא לא הכריע ולא הכריע בכוונה ויש הדבר הזה גם נפק מינה אבל בשביל זה תצטרכו להפוך לעמוד שלוש משנה ראשונה במסכת פסחים מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש ערמי עובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה מה זה גנות ומה זה ח הרי המשנה עצמה מסבירה והיא יכולה להגיד בדיוק מאיפה צריך לומר היייתה יכולה המשנה להגיד מ הוא מתחיל ב מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו וכולי הוא מסיים בעכשיו קרבנו המקום לעבודתו או מתחיל ב במקום להגיד את מתחילה הבדי הדה מתחיל ה מתחיל את הפסוק שממנו דורש רב הרי בגס בשבח יש מחלוקת רב ושמואל מחלוקת רב ושמואל האם הכוונה האם הכוונה א מתחיל בגנות שמתחיל עבודה עבודה זרה שבעבר הנהר ישבו אבותינו מעולם תרח חברי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלוהים אחרים שזה פסוקים שנמצאים לא רק בהגדה של פסח אלא גם בספר יהושע אז היה צריך אז את זה היה את זה היה מתחיל מי זה ומסיים ואיפה שמסיים הרי קוראים שם פסוקים בספר יהושע את זה ה יכול להגיד או מתחיל בעבדים היינו להגיד מתחיל ב סש זה לשון סתומה וככה אומרת הגמרא מתחיל ב מהי בגנות רב אמר מתחילה עובדי עבודת גילולים היו אבותינו ושמואל אמר עבדים היינו עכשיו לכאורה לפי כללי ההלכה שבידינו בין רב ושמואל היינו צריכים להכריע פה נכון הלכה כרב ייסורי היינו צריכים להגיד רק מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ולא היינו צריכים להגיד את עבדים היינו מה אנחנו עושים אנחנו אומרים גם את רב וגם את שמואל למה אנחנו עושים גם וגם אפשר להגיד רוצים לצאת ידי חובת כולם אבל אפשר שעצם זה שהמשנה סתמה ולא פרשה כמו הרי בשפע היא כן מפרשת מארמי ובד אבי יצ אז כיוון שהמשנה סתמה ולא פרשה ראו שזה כנראה הייתה מחלוקת קדומה שהמשנה לאלא רצתה כריע ביניהם המשנה לא רצתה להכריע אז למה למה שאנחנו נכריע המשנה רצתה שיהיה הדברים ישארו סתומים כשתי השיטות ככה לכאורה אפשר היה להסביר את המשנה הזאת במסכת פסחים גם מחלוקת רב ושמואל שהייתה מחלקת מחלוקת קדומה המקרה השני משנה במסכת יומה בכל יום תורמים את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו בין לפניו בין לאחריו מה זה קריאת ה גבר מחלוקת רב ורבי שילה מה הקרת הגבר אומרת הגמרא רב רב אמר קרא אמר קרה גברא הגבר זה מסביר שם רשי הכרוז היה במקדש לא היה רמ קול אבל היה יהודי שהיה לו קול גדול בתקופה מסוימת קראו לו גביני בסדר ק גני כרוז קרא גבר זה הכרוז ופירוש שני קרא גבר זה התרנגול מחלוקת רב ושמואל האמת שמבחינת לשון מקרא אין גבר אין בכל המקרא גבר שהפירוש שלו תרנגול יש מקום אחד או שניים שניסו להעמיס את זה אבל זה לא הפשט וגבר זה בן אדם אבל יכלה המשנה להגיד למה לקרוא לו קריאת גבר אז להגיד בכל יום תונ את המזבח בקריאת הכרוז הרי המשנה משתמשת במילה כרוז אז למה היא לא אומרת הכרוז יכול להיות שגם כאן לא רצו להכריע בין שני הפירושים האם תורמים את המזבח אחרי קריאת הכרוז או אחרי קריאת התרנגול השאירו את זה השאירו את זה סתום אבל הדוגמה הנפלא ביותר למדתם אותה מי שלמד מי שלא בשיעור א' למדו אותה מסכת סוכה ומשנה מסכת סוכה ש היא הכי קרובה למבואה של המשנה שלנו לפי ההבנה של ריבד בואו תראו אומרת המשנה בדף כב עמוד א' בסוכה סוכה מדובללת וושצינה מרובה מחמתה כשרה אומרת הגמרא מה היא מדובללת מה זה סוכה מדובללת שני פירושים אמר רב סוכה עניה הכוונה שאין בה הרבה הרבה כך ושמואל אמר כנה עולה וקנה יורד שחלק מהסכך נמצא גבוה חלק מהסכך נמצא רב תנ חדה ושמואל תנה טרטה רב תנ חדה סוכה מדובללת מה זה מדובללת היום המילה מדובלל ה הפכה להיות מילה בעברית אבל כ מה זה מדובללת הגמרא בזמן הגמרא מה זה מדובללת זה בעצם מדולדלת או יש גרסה אחרת יותר קרובה לזה מדוללת שאין בה הרבה אז היא כשרה צילתה מו כשרע אז אז בעצם מדובללת שעדיין צילתה מוה מחמתה ושמואל תני טרטה מה היא מדובללת מבולבלת ותר תקת יש סוכה מבולבלת ויש סוכה שחמת וב מצילתה נמצא שיש כאן שני פירושים פירוש אחד מדובללת מדולדלת או מדוללת פירוש שני מדובללת מבולבלת אז אם זה מדוללת תגיד מדוללת אם זה מבולבלת תגיד מבולבלת המילה מבולבלת אנחנו מכירים ים אותה בעוד מקומות את את המילה מדוללת או מדולדלת גם מכירים בעוד מקומות מילה מדובללת לא מכירים משום מקום מה זה המילה מדובללת זה מילה שמובלת מ משתי מילים זה משהו באמצע זה לא מדולדלת וזה גם לא מבולבלת זה מדובללת זה מן מילה חדשה כזו ש ניתן לפרש אותה כך וניתן לפרש אותה כך כי התנא לא לא רצה להכריע בין שני הפירושים אולי אפילו שתי גרסאות היו היה סוכה מדוללת והיה סוכה מבולבלת ולא רצו להכריע ביניהם אז לקחו מילה שהיא באמצע מדובללת ככה נראה אזה פירוש חדש על פי הרבד זה יצא טוב זה ממש דומה ל דומה למבואה על כל פנים זה זו דרך אחת של הרי שצריך להכיר אותה כי יש עוד הרבה מקומות במשניות ובריתות שקשה לפעמים להבין למה התנסחו בצורה שהתנסו וכאן הרבד נותן לנו כלי לדעת שהרבה פעמים התנא בכוונה סותם את לשונו כדי שזה יהיה ישאיר את את האפשרויות הקריאה השונות בתוך בתוך המשנה זה יכול להסביר גם דברים מסובכים יותר של חיסור המחסר ועוד כל מיני דברים מהסוג הזה זה עיקרון עיקרון של צורת כתיבה של משניות שצריך להכיר טוב זו הדרך הראשונה העיקרון רק פה לפח במקומות לפחות בנושא של מתחיל בגנו מסים בשוח במדובב קריאת הגבר אם אתנה לא מכריע צריך לחשוש לשתי ה לשתי השיטות כמובן זה תלוי פה אם יש כן אפ קמינה על ההלכה אין כאן אבק מינה להלכה על כל פנים זהו ההסבר הראשון זה שיטת הרבל ההסבר השני שמופיע בראשונים זה שיטת הנימוקי יוסף הנימוקי יוסף אומר כך מבואה זה אדם ולא תנה אדם דומינה אפילו עבדו ושפחת מחייב ולפי כך נקת מבעה דו לשנה דכתיב גבי בן חורין דכתיב אם תבעיון בעיו דגבי ישראל כתיב חיפשו לשון שתלמד אותנו שעבדו ושפחת פטורים אם היו כותבים אדם אז היינו סבורים שזה כולל גם גם את עבדו ו ושפחת אבל אם אם לא כתוב אם כתוב מבואה אז אנחנו אומרים רגע מה זה מבה זה בא להוציא משהו ואז מבה זה כתוב פסוק שנמר וישעיהו שמתייחס ל לעם ישראל ולא לגויים ממילא זה מוציא את עבדו ו את עבדו ושפחת אז כאן קודם כל יש יש להעיר שהדברים לכאורה צריכים להיות תלואים במחלוקת תנאים יש מחלוקת תנאים לגבי א טומאת גויים באוהל האם גויים מטמאים באוהל לא מטמאים באוהל כתוב זאת התורה אדם כי ימות באוהל אז דעת רבי שמעון בר יוחאי אתם קרואים אדם ואין אומות העולם קרועים אדם ולכן גוי לא מטמה בול לפי דעת רבי שמעון בר יוחאי לפי דעת חכמים גם גוי מטמה באוהל וגם גויים קועים אדם זה מופיע אצלנו במסכת שלנו גם כן אם תדפדפו לדף לח שמה כתוב באמצע עמוד לח עמוד א' המי השורה מתחילה במילה א שכר שורה שלישית ואתנה רבי מאיר אומר מנין שאפילו נוכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לבים וישראלים לא נאמר אלא אדם ה למדת שאפילו נוכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול אז זה זו שיטת רבי מאיר שואל תוספות תמה ה אין עובדי כוכבים קוראים אדם כד תניה בפרק המקבל אמר רבי שמעון בר יוחאי אין כברי העובדי כוכבים מתמים באוהל שמר אדם כימות באוהל אתם קוראים אדם ואין הגויים קורים אדם ובפרק ד מיתות מסכת סנהדרין פרש בקונטרס דרבי מאיר דחה כרבנן דפליג עלה דרבי שמעון בר יוחאי בפרק הבא ומתו אז מחלוקת הנעים לשיטה אחת אדם זה כולל גויים גם לשיטה שנייה אדם זה רק לשון שמיוחדת לישראל הסבר שני מ מביא תוספות בשם רבנו תם האדם זה כולל גם גויים אדם זה כולל זה רק ישראל ככה אומר התוספות בהמשך אז לכאורה כאן מה שאומר הנימוקי יוסף לפי ההסבר של רשי במסכת סנהדרין שזה מחלוקת תנאים אז אם היה אומר במשנה אדם לפי רבי שמעון בר יוחאי כבר היינו יודעים שזה מדבר רק על ישראל ולפי לפי רבי מאיר לא לפי רב מר וזה חכמים אז יכול להיות שצריך גם להוסיף שלא רצו להיכנס למחלוקת למחלוקת ה למחלוקת התנאים אבל האמת שיש מקום לעוד דיוון האם עבד כנעני הוא בכלל אדם או שהוא לא בכלל אדם שזה יש תוספות שאומר שאבי נעני כן נכלל בכלל אדם אז אפילו לשיטת רבי שמון בר יוחאי אז זה נקרא אדם לכן לא רצו להגיד את האדם בגלל זה ככה אומר סוף סוף דבר זה מה שאומר הני מוכה יוסף הני מוכה יוסף מתאים לשיטת רשי בפירוש הפסוק בספר ישעיהו אם תהפכו רגע לעמוד ארבע תראו את הפסוק משא דומה אליי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתה בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו אז רשי מסביר אצלנו אמר שומר אמר הקדוש ברוך הוא אז מה קשור פה עכשיו הקדוש ברוך הוא אז התשובה היא כזאת חלק מהמדרש הסבירו את הפסוקים בישעיהו מה זה מסה דומה אליי קורא משעיר דומה זה ברשימה של בתורה אנחנו מוצאים את דומה כאחד מבני ישמעאל אחד מבני ישמעאל דומה ומסע וכאן המדרשי אז יש כאן בעיה אתה אומר דומה ואתה ממר קוראים משעיר זה מבני ישמעאל או מבני מבני עשיו אז המדרשים מסבירים שזה מסא דומה זה לא מה הבן של ישמעאל אלא זה זה עם ישראל שנמצאים תחת השעבוד של שעיר ואז הם קוראים לקדוש ברוך הוא מה זה שומר מה מלילה שומר מה מליל אז ההסבר רק כדי שתכירו את הפסוק שומר מאמי לילה זה שואלים את השומר היום לכל אחד יהיה שעון הוא יכול לדעת מה השעה כמה זמן עוד נשאר מהלילה אבל בן אדם שמתעורר באמצע הלילה ואין לו שעון רוצה לדעת כמה זמן נשאר עד הבוקר את מי הוא יכול לשאול יש אחד שכן יודע כמה זמן עבר וכמה זמן נשאר מי זה השומר השומרים היו יודעים כמה זמן נשאר כמה זמן הם כבר שומרים כי אנשים היה להם הערכת זמן כשהם היו רים היה להם מערכת זמן אז כביכול האנשים שואלים את השומר שומר מה מלילה מה נשאר עוד מהלילה כמה זמן נשאר עוד שומר מה מלל אמר שומר ואז השומר עונה לאנשים ששואלים אתה בוקר בא בוקר וגם לילה זה מילים לא ברורות אם תבעיון באיו שובו אתיו אומר רשי אתה בוקר גאולה לצדיקים וגם לילה חושך לרשעים אתה מחכה לבוקר לא בטוח שיש הולכים להגיע ביחד גם בוקר וגם לילה יגיעו ביחד זה ההסבר של רשי אצלנו אם תבעיון בעיו אם אתם תשובו בתשובה אז אתם תוכלו לזכות לבוקר ולא ללילה ככה ההסבר של המדרשים וכמה מדרשים זה קצת דחוק בפשט של גם לילה אתה בוקר וגם לילה מגיע גם בוקר וגם הלילה באים באים ביחד אבל א על כל פנים שומר זה שומר ישראל זה הקדוש ברוך הוא שהנה לא ינו ולא ישן שומר ישראל ככה ככה מסבירים לפי זה לפי זה אז אז מובן שכאן מדובר על עם ישראל שהם רוצים להיגאל כל הכל מה שזה לכן אומר אומר אני מוקה יוסף לכן אמרו אמרו מבה לרמוז ישראל ולא ולא ולאב ולא עבד ושפחה הדבר הזה לכאורה יכול להיות נכון או תלוי במחלוקת ראשונים שחלק מהאחרונים אמרו את זה מעצמם למרות שזה לא כתוב ב למרות שזה כבר מופיע בראשונים לגבי השאלה מה הסיבה לפטור של אבד ועמה המשנה מסכת ידיים שמעת אצלנו בגמרא אומרים צדוקים קובלים אנו עליכם פרושים שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבים ועבדי ומתי שהזיקו פטורים מה אם שורי וחמורי שאיני חייב בהם במצוות הרי אני חייב בנזק עבדי ומתי שאני חייב בהם במצוות אינו דין שיהיה חייב נסכן אמרו להם לא אם אמרתם בשורי וחמורי שאיין בהם דעת תאמרו בעבדי ואמיתי שיש בהם דעת שאם הקנית ילך וידליק הגדישו של אחר ואי חייב לשלם אז כאן יש מחלוקת ב בראשונים אם אני מחלק את זה עכשיו כבר מתוך המשנה הזאת מסכת ידיים האם מה מה הפשט שאם קניתם ילך וידליק גדשו של אחר והיה חייב לשלם לכאורה היה יכל הייתה יכולה המשנה להסתפק ולומר תאמרו בעבדי ואמתי שיש בהם דעת וממילא הם יכולים להתחייב על מעשה עצמם הבהמה היא אין לה דעת היא לא מתחייבת על מעשה עצמה וה האבד מה יש להם דעת מתחים על מעשה עצמם מה זה שאם קניתם ילך וידליק דשו אז יש שתי דרכים דרך ראשונה מופיעה במהיר עבד ועמה אף על פי שכוונתם להזיק אין הרב חייב נזקיהם ואף על פי שהם ממונות ושמירתן עליו ודבר זה תקנת חכמים הוא גזירה שם הניתנו רבו וילך וידליק גדשו של חברו ונמצא מחייב את מחייב את רבו בכל יום הוא מוסיף כאן מילה שלא כתובה אצלנו בגמרא בגמרא גם זה בעצם העתקה של המשנה שאומרים א תעמ הבית בהוא שמה ייתנו רבו אז אומר גזירה שמה ושיף את המילה גזרה שמה שמה יקננו שמה קניתן רבו ו ולפי זה זאת תקנת חכמים מדאורייתא באמת האדון היה צריך להיות חייב ב בנזקיו של העבד ולמה כי הוא מחוייב לשמור עליו הוא מחוייב לשמור עליו והוא תחת חסות ו שמירת עליך וזה בעצם הכל וחומר שעשו מי הצדוקים מצד הקל וחומר של הצדוקים היה צריך להיות אבל אומר יש בו דעת זה רק הקדמה לשם כיוון שיש בו דעת הוא יכול לבוא ו אם רב ניתנו אז חכמים גזרו גזרו גזירה זו דעת המאירים הדעה השנייה ה הם אומרים את זה בשם החזון איש בברק בסימן ג' תר לעצמי שראו את זה כבר בשיעורים מי שהגיע לשם אבל זה כבר נמצא בתוספות תלמיד רבנו תם כותב כך ונראה דע דק מסיק אחי שלא קנינו לאו משום דבע לממר מדאורי ת אבו מחיבה אלא רבנן פטרו לגזירה שמכ ניתנו די אפשר לומר כן שהרי לא מצינו בשום מקום בתורה שיהיה חייב נזכה עבדו כמו שכתובים נזכה שור ובור ואש אלא מפרש הוא הטעם למה לא חיבה תורה על נזכה עבדו כשם שחייבה על נזכה שורו וו בידין היה לחייבו על נזכה עבדו שאני חיב מצוות אלא מפני מה לא חייבתי שמיק ניתנו זה רק טעמה דקרא מסבירים את ה את הטעם של ה את הטעם של ה של ה של הפסוק של הדין דאורייתא שבעצם עבד ועמה פטורים מדאורייתא זה תלוי בנושא שהלא הנושא שלנו עכשיו האם א צריך לימוד מיוחד כדי לחייב נזיקין או שמספיק פה סברה ושאלות שדנים בהם בהקשר של עבד ועמה זה לא עכשיו המקום הל כל פנים לענייננו יש מחלוקת ראשונים האם מדאורייתא עבד ואמר הם פטורים דבר פשוט לא כתוב בשום מקום שהם חייבים ולכן הם פטורים או שלא עבד ועמה מדאורייתא חיייבים וחכמים באו וחכמים באו פטרו דברי הנימוקי יוסף ב לכאורה בהבנה פשוטה הם הם לא מתאימים לשתי השיטות הם לא מתאימים לשתי השיטות הם הם מתאימים רק לשיטה שזה תקנה דרבנן אם זה דין דאורייתא שלא לא נזכר בשום מקום שהם חייבים ולכן שהוא חייב עליהם לכן ודאי שהוא ודאי שהוא פטור פטור על לא היה צריך לא הייתה צריכה המשנה לשנות את לשונה כדי ש אין פה חידוש זה דבר פשוט שמאז הוא מעולם היה תמיד היה אף פעם אף אחד לא שילם אבל אם עד ימי המש או קרוב לימי המשנה הרי אתם יודעים שימי המשנה זה לא שרבי דנסי ישב חמש שנים וכתב את המשנה משניות זה משהו ש שהתחיל אצל אצל תנאים הרבה דורות לפני רבי יהודה הנשיא אבל אם היה תקופה שבהם עבד ועמה היו אדון היה חייב על נזכה העבד ועמה עד שבאו חכמים ו תיקנו את קנה שהוא לא צריך לשלם אז אפשר להבין שלא רצו שתהיה סתירה במשניות לא רצו שתכתוב המשנה אדם והמשמעות הפשוטה כמו שהשור והבור והאש זה לא האדם בעצמו אלא זה דברים של האדם היו מבינים בהבנה הכי פשוטה בעולם שהאדם זה העבד זה לא זה הייתה ההבנה הפשוטה ו אז היו אומרים המשנה בבב קמה סותרת למשנה במסכת ידיים לכן הלכו ושינו את לשון המשנה במסכת בא וקמה יכול להיות שאפילו מלכתחילה מלכתחילה היייתה משנה קדומה קדומה שכתוב אדם ואז אחרי שתיקנו את התקנה אז אי אפשר להשאיר אדם כי אדם בפשטות זה העבד שלו אז היו צריכים לש ות חיפשו מילה אחרת לאדם מצאו מילה אחת ש מיוחדת לעם ישראל שרוצים להיגאל ולקחו את המילה מבואה עכשיו דברי הנימוקי יוסף קצת פחות דחוקים ממה שהם היו ממה שהם היו קודם ויכול להיות בדרך פלפול אני אומר אני לא חושב שזה אני לא חושב שגם הנימוק יוסף התכוון לזה וגם בסוף נגיע גם לפירוש שנראה נראה לני דעתי הפירוש המחובר והנכון אבל בדרך פלפול היה אפשר להגיד שבזה נחלקו רב רב ושמואל בזה נחלקו רב ושמואל האם זה מדאורייתא או שזה מדרבנן ולכן התגלגל כל ה התגלגלה כל המחלוקת מה זה מבואה אפשר היה להגיד את זה בדרך פלפול טוב זה הפירוש השני שמופיע בראשונים פירושו שאני מוכה וש הפירוש השלישי הוא פירוש של רבנו יונה שהגיע אלינו דרך פ תוספת תוספות הראש מופיע בה מופיע בשיטה מקובצת כתוב כך מבואה זה אדם מצאתי בשם הרב רבנו יונה ה דפקה בלשון מבואה משום דאדם שהוזכר תחילה בתורה הנו נין גנב שטווח או מחר אחרי שמופיע בתורה השור והבור והשור השני בסדר אבל הנגיחה הסדר בתורה פרשת משפטים בהתחלה שור שנגח אדם אחרי זה יש לנו בור אחרי זה יש שור שנגח שור אחרי זה יש לנו את גנב שטובע ומוכר ואחרי זה יש לנו שן ורגל ואחרי זה יש לנו אש זה הסדר של הדברים בתורה אז לפי זה מה זה מה זה אז הסדר לכאורה של האדם זה כבר מה שעכשיו אמרתי כבר נמצא בתוספות בדף ב' עמוד א' ש שלמדתם אומר אז הוא אומר ככה אדם שהוזכר בתורה זה לא האדם פרשת אמו מכה ומה ישלמנה אלא זה גנב ועל כן כינה שם אדם המזיק במבואה שהוא לשון מחפש בבית חבריו כדכתיב אם תבעיון בעיו אז זה רצה לרמוז שאדם המזיק זה גנב אני לא מתכוון פה לאדם שהזיק ממון אלא לגנב ולכן השתמשו במילה מבעה הדברים הללו קשורים לפירוש אחר בפסוק שני הפירושים שאני מוכר יוסף מצד אחד ושל הרבינו מצד שני זה שני פירושים בפסוק הפירוש הפסוק על דרך הדרש שהזכרנו קודם מתאים דברי נימוק יוסף הפירוש הפסוק על דרך הפשט לא פשט שנגיד בהמשך אלא פשט שכותב שכותב כאן השיטה מקובצת בשם גם בשם תוספות הראש פשטי דקרא איר בשולים שרוצים לפשוט על העיירות היושבות בטח ושולל כדכתיב אלי קורא כתוב משה אדומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מלל אז כמו שהסברנו קודם שלים כמה עבר מל הלילה וכמה עתיד לבוא כמה זמן נשאר והוא משיב אתה בוקר וגם לילה קרוב ליום אבל עדיין הוא לילה זה עוד קצת לילה אותה שעה טובה לבוז ולשלול לכן אומר לה אם תבעיון בעיו זה בעצם הנביא מדבר על סוג של שיחה שיש בין השודדים לבין השומר שלהם או השומר של העיר שהוא יש להם את אזה עסקים שיחדו אותו א לא יודע מה יהיה ואז השאלה מה זה נותן לנבואה ומה זה שאלה בפני עצמה אבל הלכל פעמים ככה מסביר את הפשט אומר אם תבעיון ביו יש לכם זמן לשדוד וגם עוד תספיקו מה לחזור שובו אתיו אתם לכו תגנבו ועוד תחזרו אז חיפשו מילה ל לזה הרוא מבעה שזה הגנב בעצם כמובן שאפשר לשאול למה אתה הולך למבואה אתהה צריך להגיד השור הבור וה והגנב אבל זה לא רצו להגיד גנב כי הגנב אז זה רק גנב ולא מזיק ממונו ובסוף אדם הוא גם אחד ש זה גם זה גם אב אב לנזיקין לא רק של גניבה אז לכן אמרו על כל פנים זה ההסבר של ה של ה רבנו יונה רבנו יונה הזה הוא קשור לתוספות כמו שהזכרנו בדף ב' בדף ב עמוד א' בדו מתחיל השור והבור פירש בקונטרס כסדר שנכתבו בפרשה סדרן במשנה ואף על גב דלמן דמר תן השור לרגלו וכולי וכולי וזה ואז הוא אומר ככה וולמן דמר מבה זה הדם אף על גב כת בפרשת אמור מק למנה אדם דזי שור לא חש לותו כסדר הפרשה לפי שרחוק כל כך ו שנאו כסדר לא הרי דספ ככ אומר התוספות ורבנו תם פרש דשם אדם כתיב בפרשה קודם כי יגנוב איש שור אז רבנו יונה היא מתאים משת רבנו תם ואני מוכה יוסף או מי שלא יהיה מי שלא יירצה לא לא מסכים לזה יכול להיות שזה גוף המחלוקת רב ושמואל שלפי רב שניהם כן הם רצו להצמד לסדר רב אומר זה מתאים לגנב זה בסדר כמו רבנו תם שמואל לא לא הסכים שזה יהיה על שם הגנב ולכן הוא העדיף מבעה זה השם האם יש נפק מינה האם יש נפק מינה פה בפירוש הזה כן מעניינת מאוד נפק מינה שחידש והזכיר רבי מש פיינשטיין בדברות משה בחלק ג'ל בוקמה בסימן כ סימן כ זה דיברס מוישה יש לו שיעורים ארוכים וזה ויש בסוף כל פרק או זה יש גם סימן אחד שזה סימן של אז בסימן הזה של ההערות בהערה הראשונה הוא מדבר על מחלוקת התוספות ורבנו תם ומבין קמינה מאוד יפה אומר כך מחלוקת התוספות ורבנו תם זה עמוד שתיים שרבנו תם מחשיב זה שחיוב גניבה כתוב בתורה קודם אבער והתוספות לא נחלו בזה שו צריכו לדחוק שפי רחוקים בתורה זה מזה לא שנעו התנ כסדר שכתבו בתורה אלא לא הרי נראה דרבנו תם סובר חיוב גניבה נמו מחיוב מזיק לפי רבנו תם גנב זה סוג של מזיק דם לא היה באופן שחייב מדין מזיק לא היה חייב גם גנב גזן אף שאכלו את הדבר ואילו התוספות סבורים שגנב ומזיק זה שני סוגי חיוב שונים מה מה ה מה הנפק מינה איפה יש מקרה מבחן שאפשר להבין את זה אז זה גמרא מבי מושה ב בדף כ סוגיה סוגיה ידועה שזה נהנה וזה לא חסר תפתחו דף כ עמוד א' כתוב כך היה שמה אחד האמוראים רמי ברחמה לא היה בשיעור אמר לרב חסדה לרמי ברחמה לא אבית גבן באורטה בתחומה דבלן מיל מעלייתא אמר לי מה ם מיל מעלייתא אמר לי אדם חצב ראש שלו מדעתו צריך להעלות לו שכר או אין צריך להעלות לו שכר איך דמי אילם בחצר דלא קימ לאגר וגבר דעבד למגר בן אדם שהוא לא סוחר לא צריך לזכור דירה יש לו יש לו בית אחר ואת החצר לא מזכירים זה לא נהנה וזה לא חסר אלא בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למגר זה נהנה וזה חסר אז ודאי שהוא צריך לשלם לא צריכה בחצר דלא קמה לאגרה אבל גברה דאוד למגר הבן אדם מחפש מקום לזכור אין לו איפה מקום אחר לגור והחצר לא עומדת לזה האם זה נהנה וזה לא חסר האם צריך לשלם או לא אז זה הדיון בגמרא אבל הראשונים שם דנו התוספות תסתכלו בזה אין זה לא חסר במקרה הפוך אפילו בחצר דקי מ לאגרה יש בן אדם מזכיר דירה הוא מחפש סוחר אבל יש אחד שיש לו דירה אחרת אבל הוא החליט להיכנס אליו הביתה ובינתיים הוא לא נהנה אבל השני חסר אמצי למימר דפטור כיוון שלא נהנה אף על פי שגרם הפסד לחברו ואפילו גרשו חברו מבתו ונעל דלת בפניו אין זה אלא גרמה בעלמה גם אם היה מוציא אותו בעצמו מהבית ונועל את הדת לא נותן להיכנס זה גרמה אז מבחינת הלכות מזיק הוא לא הזיק לו בידיים הוא רק הזיק לו בדרך בדרך גרמה שהוא גורם שמישהו אחר לא יכנס ומ לא יקבל מזה כסף זה בהלכות לכן ככה סוברים תוספות הראש אומר שם בפרק שני הראש אומר שהוא כן חייב לשלם אומר למה כי החיוב של גנב וגזלן זה לא מזיק רגיל אלא זה מי שאוכל את נכסה חברו אפילו שלא נהנית מזה בכלל אתה לוקח את אז במקרה אז כאן נכון מבחינת הלכות מזיק הרגיל זה רק גרמה אבל אתה כן אוכל את הדבר ש הוא הנכס של החבר שה צריך להרוויח ולכן אומר הראש שכן חייב אז זה מחלוקת הראש וזה אומר אומר פיינשטיין זה השאלה האם גנב זה זה נקרא אחד עבות נזיקין יש הוא וזה בדיוק כמו מזיק ממונו וזה מתאים לשיטת ה לרבנות לתוספות בדף בדף כ או שלא זה לא מזיק רגיל גנב וגז נכון הוא יכול להכלל לפי רב אושייה בכללה אבל לא ככה ככה רוצה ככה רוצה להגיד א כך רוצה להגיד רבי מש נש אז יוצא שיש גם נפק מינה בין רבנו יונה לבין ה לבין הנימוק יוסף מקמין ה נוספת וגם בזה אפשר בדרך פלפול להגיד שנחלקו נחלקו רב ושמואל ותו דבר אפשר אם רוצים להגיד בדרך בדרך ריפות רק הערה אחת הערה אחת על שיטת על שיטת רבנו תם גמרא לקמן בדף ד' עמוד ב' מביאה את תני רב אושייה שלפי רב אושייה הוא שונה הוא יש לו לפי דעתו יש 13 אבות נזיקין והוא מביא את הגנב ואת הגזלן וארבע דמתניתין אז אומרת אומרת הגמרא אז מה מה זה ארבע דמתניתין השור הבור המבה ם המבה זה אדם אז מה זה אומר תני אדם אז אם תראו בדף ד עמוד ב אחרי רב הושיה רבוש נ מיתן לאדם טר גבנ אדם תנ אדם זיק אדם ותנ אדם ד הזיק שור וזה שזה כאילו לכאורה אז מפורש שזה לא ה שזה לא הסחה ברב חיה ברב חיה שמביא את הגנב לא לא ברבוש אז יוצא לכאורה מפורש שלא כמו לא כמו לפחות לשיטת רבי חייא טוב ש עד כאן שיטות הראשונים שיטה נוספת שכל האחרונים אוהבים אוהבים להביא אבל היא הביאו אותה בשיעורים מביאים אותה בשם אוהל מוישה ועוד אבל כבר קדם קדם הראשון שאמר את זה לא ידעו שהוא אמר את זה כי זה היה גנוז בכתב יד זה יהודי בשם מארי קטרו הוא היה בן דורו של של הבית יוסף היה תלמידו של הרד בז הרד בז משות הרד בז הוא היה התלמיד שלו הוא היה ה הרב במצרים אחרי הרד בז הרד בז היה הרב במצרים הוא היה רב במצרים אחרי הרד בז ויש גם תיאור של ביקור שלו בארץ ישראל בצפת שהוא נכנס לזה הבית יוסף עשה לו כבוד גדול ונפגשו יש לו ספר עלעל השולחן ערוך בשם ערך לחם זה ספר מוכר אבל כאן יש הוציאו את את החידושים שלו בוקמה וד אל תנה אדם בפירוש יש לומר דהינו משום הדמ לקמן ליב דרב תנ אדם וכל מי לדי אדם אמרי אנמי דחי כמר לא רי אדם שחייב בארבע דברים ולאחי אסיק לה בלשון מבעה דהיינו מבקש מחילה למדך שמלבד הארב דברים שיש באדם עוד יש ב שצריך לבקש מחילה כדתנן בסוף החובל אף על פי שהוא נותן לו אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה ואילו תן האדם אב מה ש שווה לשאר המזיקים שאיין להם חיוב תשלים בכל זקהם אז רצו ללמד שיש כאן חיוב נוסף החיוב הנוסף שיש באדם זה לבקש מחילה ככה ככה אוהבים להגיד זה וזה זה זה זה הדבר ש שאוהבים להביא אבל א החיוב הזה של האדם לבקש מחילה גם הוא לכאורה הוא הלכה מיוחדת רק באדם שהזיק אדם כך כותב הרמבם מלכות חובל ומזיק אינו דומה מזיק חברו בגופו למזיק ממונו שהמזיק ממון חברו כיוון ששילמה שהוא חייב לשלם להתכפר לו אבל חובל בחברו אף על פי שנתן לו חמישה דברים אן מתכפר לו ו ואפילו הקריב כל אלי נביות אין מתכפר לו ולא נמחל עוונו עד שיבקש מן הנמכות מחול לו אז כאן הרמבם אומר שזה הלכה מיוחדת באדם שהזיק אדם אבל אדם שהזיק ממון לא זה ודאי לא מתאים לשיטת רב אושייה שיטת רב אושייה אז אומר ארבע דמתניתין ו וד ארבע דמתניתין אז אומר למה הרי כתוב שנזק צער ריפוי שבת בושת מה תעשה עם מה תעשה עם אדם שכתוב במשנה אומר לא לא יש אדם שהזיק אדם ויש אדם שהזיק ממון אדם שהזיק מה שכתוב במשנה זה מדובר באדם שהזיק ממון לפי רב אושייה לפי רב שאומר שיש הרק ארבע אבות נזיקין ובאדם הוא כולל תן האדם וכל מלדי אדם בסדר דברי המרי קסטרו נכונים אבל לפי לפי שרב אושייה שמה שכתוב אדם במשנה זה רק אדם שהזיק שור אבל אדם שהזיק אדם זה כבר נכלל בכל ה-13 אבות נזיקין מה יעשה עם מה יעשה המרי קסטרו לפי רב אושייה תרצת את רם את רב אושייה לא תי רצתה אז תמיד אפשר להגיד שלפי רב אושיה זה מבה זה היה צריך גיד אבל הרב ש לא חולק על המשנה הוא לא חולק על המשנה זה לא שיש לו גרסה אחרת במשנה זה לא אז איך אפשר ליישב את זה האמת שברם עצמו יש סתירה אבל אני לא חושב שאני צריך את הסתירה ברמבם זה שאלה הכי פשוטה ברמה הכי אנושית בעולם אבל קדם כ נראה את הסתירה ברמבם בסדר הרמבם בהלכות תשובה כותב כך אין התשובה יום הכיפורים מכפרים אין העבירות שבן אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהם אבל עבירות שבן אדם לחברו גונה חובל את חברו םכל חברו או גוזו וכיוצא בהן פה הרם מוסיף מה גוזו אינו נמחה לו לעולם עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצה הו אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו אפילו לא הקנית את חברו אלא בדברים צריך לפייסו גרמת לו צער אמרת לו משפט שלא נעים לו נתת לו הרגשה לא טובה צריך לפייסו עד שימחול לו אז כאן הרמבם הוסיף גם גוזל גוזל זה מזיק ממונו ואילו בהלכות חובל ומזיק הרב רק רק חובל בגופו גזלן זה לא בגופו אז כבר הלכל משנה שואל את זה אף אלגד לכות תשובה בעמוד שלוש למ א חות תשובה בפרק ב כתב רבנו זלדה גוזל את חברו אנו מתכפר לו אלא אם ירצ ירצה נגזל ויפס אותו אף על פי שישיב לו הגזלה יש לומר דשני גזלן נתנה מאותה עבירה זה אני לא זכיתי להבין מה זה משנה אם אני נהניתי או לא נהניתי מבחינת הפגיעה הרי הפגיעה בשני זה בגלל שאני נהניתי או לא נהניתי יכול להיות אפשר להסביר שבטבע האדם יש דבר שכואב לו יותר זה שמישהו הזיק לו זה משהו אחד א זה ש מישהו אחר עכשיו שורך תבוח לעיניך ולא תאכל ממנו כמו לשנות הר זה יותר אבל זה לא מה שהיה לכם משנ קן אומר לא כח מובן ועוד שציער הרבה לנקז שלקח ממנו בעל כורחו אז זה עצמו גרם לו צער זה גזלה בעל כורחו אבל מזיק המון שלא ניתנה זק אלא שהזיק לו למזיק לו בא הנאה ממנו לא נצטער כל כך הניזק כמו הנגזל כיוון ששילם לו איזה כה דיי טוב אז כבר האחרונים קשו קשה מאוד לשים גבולות לדבר הזה תלוי איזה עזק תלוי מה הוא הזיק לו אם בן אדם זרק אבן על החלון של חברו שבר לו את החלון מתוך שנאה שיש לו אני לא אם מישהו שוברים לו את החלון הוא בהתחלה לא יודע מי זה מה יש לי אנשים ששונאים אותי כל כך ואיזה צער ואיזה עוגמת נפש וחלון שבור והילדים מפחדים לא יודע כל מיני זה לא צער לא קשה מאוד לשים את הגבול צער מה כן צער מה לא צער מאוד קשה הרמבם הרמבם בהלכות בהלכות חובל ומזיק ממש קשה ויש הסבר של ה ספר פרי אדמה הוא רוצה לחלק לא בן מזיק בגופו למזיק את ממונו אלא בן מתכוון לא מתכוון מזיד ל שוגג וא אומר שחווה זה בדרך כלל ב במזיד ונזכה ממון רך בן אדם למה שהוא סתם יזיק ממון למישהו אין לזה שום תועלת מה אתה מרוויח מזה אז זה בשוגג אבל בן אדם שיכול לחבול בחברו מתוך תה שביניהם או משהו כזה ככה תסתכלו בפנים אחרי זה תקראו חבל חבל לי על הזמן טוב אפשר להגיד שזה נכנס חלק בלשון של הרמבם זה זה לא נכנס חלק ב בלשון של הרמבם לי אין תירוץ טוב להבדל בין הרמבם בהלכות תשובה לבין הרמבם בהלכות בהלכות חובל חובל ומזיק אני הייתי אם אם אם אניני הייתי צרך לשאול השאלה היא בעצם בעצם השאלה מה גרם לרמבם לחלק בין נזכה ממונו לנזקי גופו בגלל שזה נאמר רק רק שמה רק בפרק החובל בפרק שמיני שמה פתאום כתוב שצריך לבקש מחילה זה לא כתוב במשניות בפרק ראשון שני וכולי עד פרק עד שהגיעו לחוייה לא כתבו את זה סימן שזה הלכה ב בהלכות א בהלכות חובל בגופו יכול להיות שעיקר החילוק זה לא החובל בגופו אלא זה ה נזכה ממונו למה לא כתבו את זה בנזקי ממונו כי נזקי ממונו רובם נעשים על ידי ממונו על זה שהאדם לא שמר כמו שצריך ושור שהזיק על זה אדם הבינו שלא צריך לבקש מחילה על דברים שהאדם בעצמו עושה בפשטות לא הייתי מחלק כמו הרמבם בהלכות בהלכות תשובה ואז יוצא שגם באדם דז קשור לא לא לפי הרמבם בהלכות חבל ומזיק אלא לפי ההבנה הפשוטה או לפי הרב פרי אדמה או לפי מה שאנחנו אומרים לא משנה אז כן זה כדי ליישב את הרעיון של מארי קסטרו ושל הרבה אחרונים שמאוד העבו את זה של בקשת מחילה כי הם גם פרשו תבעיון ביו כמו המדרש שדורשים את זה ע בקשת מחילה הצד השווה בכל המפרשים האלה שהם מבינים שהמקור זה מ אם תבעיון בעיו משמה המקור זה דבר בעיניי טיפה טיפה רחוק הסבר נוסף נחמד לפני שנגיע לפירוש ה שלפחות לניו דעתי נראה הכי מחובר זה רב שלומי זל מרבך גם מתאים לו אז הוא זה מופיע ב מנחת שלמה הוא כותב כך עד תני מתתי לשנה למבע ולא קתני אדם לידיה יש לומר דהוא כדי שלא לבזות שם אדם לקרותו מזיק לקחת אדם להגיד זה מזיק זה לא מביאים ראיה יפה מי שמביא זה רבי יעקב קמינצקי בחידושים שלו על הזה הוא מביא את הראייה הזאת יש משנה מסכת ביקורים המשנה אומרת דם מהלכי שתים שווה לדם בהמה להכשיר את הזרעים אז למה למה הוא אמר דם מהלכי שתיים למה הוא לא אומר דם האדם אז הטוסט יום טוב אומר פירש הרב היינו דם האדם לכן פירשו הרמבם והראש וצריך ליון ד מסני לתנא למית דם האדם דיה ונראה לני דעתיד תשנ ד פסיקה כולל כל מיני אדם לכל הדעות מה שלא יכול לכלול במילת אדם למה דמר יבמות וב מציע הו קריטו שסוברים שזה רק רק ישראל ולא ולא גויים א אומר דם אדם שווה לדם בהמה אז היו חושבים שגוי לא שלמרות שזה קצת קשה כי אם דם בהמה מכשיר זרעים ודם ישראל מכשיר זרעים אז למה ש למה שדם של גוי לא יכשיר הוא לא יהיה יותר טוב מדם אין שום סברה גם לחלק הכל ככה אומר התס תיום טוב אבל ר קמינצקי אומר ש בגלל שלא רצו שות את דם האדם לדם הבהמה אז לכן אמרו מאלכי שתיים לא רצו להגיד אדם בגלל מה שנקרא כבוד האדם כבוד הצלם אלוקים א אני חושב שזה הסבר יפה שם זה גם הסבר נחמד פה אבל תשמעו ממהלכי שתיים זה בסדר זה ברור אבל כשאתה אומר מבעה אז אתה גורם לטעות אתה מסבך אותנו הרי עובדה ששמואל הגיע למסקנה שזה בכלל לא אדם זה שן אז מה אתה מבלבל מבלבל את ה את הקוראים להגיד מילה שמבלבל את הקוראים ואיין לה מובן כל כך וקשה לזה בגלל כל מיני טעמים של כבוד האדם או של לבקש מחילה וכל מיני הלכות שזה לא העניין שלהם פה בכלל זה אולי טוב בדרך בדרך ורט בדרך זה אבל זה לא זה לא לא לא נראה לי דרך טובה להסביר פשט אז הפשט שאני עכשיו הולך לומר זה גם לא פשט שלי זה מי שסידר את זה בעצם זה כבר יש אזה מקור בדברי גאונים אבל מי שסידר את זה יפה זה בעל סרי ד אש רבי יכי אלי עקב וינברג סידר את זה בספר שלו המחקרים בחלק ד' אבל זה הוציאו את זה גם בספר שהם לקחו את כל מה מתוך הזה ספר שקוראים לו פרשנות ככה השם של הספר פרשנות של של רבחי ליקבים ג אפשר למצוא את זה באוצר חוכמה מי שרוצה אז אבל בואו נקרא את הפסוקים ונראה כי יבער איש שדה או חרם ושילח את בעירו וביער בשדה אחר מתב שדהו מתו קרמו ישלם כי תצא אש רצה קוצים וכולי וכולי מה זה כי יבער איש שדה או חרם מה פירוש המילים אז יש כאן שתי דרכים הבאתי את מפרשי התורה רשי מסביר כי יבער איש שדה או חרם יוליך במותו בשדה וקרם של חברו ויזיק אותו באחת משתי אלה או בשילוח בהירו או בביאור ופרשו רבותינו שלוח הוא נזכה מדרך כף רגל וביאר ו נזכה השן האוכלת ו מבערת זאת אומרת כי יבער איש בעירו זה הבהמות ולכן יבער איש שדה או חרם הכוונה ילך יחד עם הבהמות בשדה או בקרם ומה או שילח את בעירו או ביער בשדה אחר זה שיטת רשי והייתי מסביר זה כבר משהו שרציתי להגיד כבר בשן ורגל ואני נוסיף עכשיו לכאורה בהתחלה הוא מדבר שדה וקרם וגם בסוף הפסוק אומר שדה וקרם ובאמצע יש רק ביער בשדה אחר למה שמה פתאום הכרם לא נזכה מה מה עשה הכרם התשובה עיקר נזכה רגל במה הם הם לא בשדה בשדה של זה א גם אם הוא דורך על הקמה בסדר לא קורה לא בקרם אז הכרם שמה הגפנים עומדים ויש ביניהם חוטים שמחזיקים אותם ועמודים בהמה גסה שהולכת שם בין הפרה שרצה בין הכרמים כלשון ה כלשון חזל יכולה להרוס את הכרם אסר מסוכתו והיה אתם צריכים עוד לבהר טוב אתם צריכים עוד קצת גם מקרא קצת אסר מסוכתו והיה לבער ולכן כי הב שדה או חרם או שילח את בעירו זה הכרם או ביער בשדה אחר זה השן מכאן אנחנו מכאן מבינים למה הגיעו ששלח זה רגל וזה איזה שם כ למה שילח זה רגל כי זה על הקרן ו ביאר בשדה אחר זה השן שמה עיקר הנזק הוא על ידי ה האכילה מתו שדהו מתו קרמו קרמו על הרגל ושדה הוא על השם זה הסבר נפלא הסבר אבל יש כאן עדיין קצת קושי לשוני מה זה כי יבער איש שדה או קרם ויבער הזה לא מובן על מה הוא מתכוון אומר הספורנו כי יבער איש שדה או כרם בתוך שלו מה הכוונה בתוך שלו למה שבן אדם יכניס בהמות לתוך לתוך שלו התשובה אחרי שכבר קצרו את השדה אחרי שכבר כתפו את ה את הענבים בצרו את סליחה בצרו את הענבים אז עכשיו יש בשדה אחרי שקצרו נשארו הרבה שאריות לא חבל אז היום אוספים את הכל ושמים פה בקיבוץ ומוכרים את זה מאכל לבהמות אבל כשלא היה את כל המכונות מה היו עושים היו לוקחים את ה לוקחים את ה את ה לוקחים את הבהמות ומביאים אותם לשדה אחרי שקצרו ואז הם יכולים לאכול עכשיו שכבר קצרנו תאכלו הכל גם בקרם במקום לנקש את כל ה את כל ה התבואה שצומחת שם בגלל כילי הקרם וכל מה שזה היו מכניסים את הבהמות רק מסתבר שאת הבהמות הדקות היו מכניסים לכרם ת הבהמות הגסות היו שמים ב בשדה אז בן אדם הכניס את הבהמות לתוך שלו ככה אומר הספורנו וביאר בשדה אחר כי שדדה או קרן ובהר בשדה אחר אף על פי שיצא הבהמה מאליה אל שדה אחר מתו כזה מתו כמו שלם בסדר ככה הוא מסביר אומר הרב הרב נבר אומר יש לו דרך נוספת להסביר כמו רשי אבל לא זה אפשרות כזאת כי יבער איש שדה או חרם זה בן אדם כמו שרשי כתב יוליך באמתו בשדה וקרם של חברו נכנס לשמה בלי בושה לוקח את הבהמות נכנס כמו הרועים של הרועים של שהכניסו אותם לתוך הסדה שחרי או שילח את בעירו יש אחד שהוא או שילח את בעירו הוא לא נכנס ממש אלא הוא רק נותן לבהמות ללכת מעצמם או ביאר בשדה אחר זאת אומרת או שהוא נתן להם ללכת והם ביארו בשדה אחר איך הם ביארו ברגל ובשם אז יש כאן האו זה לא רק ב שילח לאו ביאר אלא או זה כי יבר י שדה וחרם בעצמו או שילח את בהירו לפי ההסבר הזה הוא אומר בהסבר הזה נחלקו רב ושמואל זה המחלוקת מחלוקת בפירוש של הפסוקים האם כי עוי שדה אחם הכוונה בשלו אבל הוא לא שמר עליהם והם יצאו מהשדה שלו לשדה של חברו זה השיטה הזאת כמו שהסביר כמו שהסביר הספורנו זו שיטת שמואל ולכן אין פה אדם ושן רגל אלא יש פה שן ורגל הוא בשדה שלו ואחרי זה הם הלכו אבל לשיטת רב ירי שדה או קרם הכוונה יש אפשרות שבן אדם לקח את ה את ה את הבהמות ובעצמו הלך ושם אותם שם זה נקרא אדם המזיק מאיפה אנחנו יודעים שזה נקרא אדם המזיק אז זה תסתכלו באוצר הגאונים שאלתם מבואה זה השן כרה ושמואל אבלו מילת חדה או כרב זביד אמר זו האש קאמרינן מה מבה רב אמר מבה זה אדם מה זה אדם דאכלה לבתו זרעה דאחר זה אדם ככה כתוב מאיפה לקחו את זה אדם זה בן אדם שהלך ולקח מקל שבר חלון של מישהו זרק אבן למה אדם זה אחד שהחיל מאיפה התשובה זה הפסוק כי יבער איש שדה או חרם יש גם גמרא לקמן בדף נוו עמוד ב תפתחו שנייה אחת [מחיאות כפיים] בו עמוד ב כתוב כך אמר רבא אמר רב מתנ אמר רב המעמיד בהמת חברו על קמת חברו חייב מעמיד פשיטה לא צריך דקמ לה באפה יש כאן מחלוקת בין התוספות לבין הרשבא התוספות אומר שזה חיוב ושן הרשבא אומר ש זה חיוב מדין אדם המזיק מה נפקא מינה אם זה לא היה ב שדה חברו אלא זה היה בר ברשות הרבים אם זה מדין אדם הוא חייב לשלם מה שהזיק אם זה מדין שן הוא חייב לשלם רק מה ש מה שנהנתה אבל לפי הרשבא שזה אדם המזיק זה מתאים לשיטת רב שריר הגאון וזו שיטת רב וזה הכוונה המבעה מה זה המבעה באמת היה צריך לקרוא לזה המבער וההבער כי זה לכאורה כי יבער איש שדה הוחרם תסתכלו פסוק בישעיהו ונותרה ב ציון כסוכה בחרם כמלונה ומקשה כעיר נצורה אומר התרגום והשערת תרגום יונתן והשערת כנישתא ד ציון כ מטלת בחרמ בתר קטפו הי כ ארסל מטותא במקשי בתר דאבו הי מה זה ותר דבו הי אחרי ש אחרי שכבר לקחו את הכל אכלו את הכל מה זה אביו הי אומר כאן הביא פירוש של שדל ישעיהו כותב ככ מילה דבעי הי בכתב יד שלי היא בלא א' דבעי הי ומתחילה נראה לי שצריך לומר ד י לא דיוי אלא ד בערו הי וכיוצא בזה כתב אחד מחכמי פולין כי גם במקום ששנינו השור הבור המבעה וההבער יש טעות סופרת צריך לומר ומבעיר וההבער או המבער וההבער וכן גס בתוספתא ואתה נראה לי כי בא זה ולימד על זה שאין כאן טעות סופר אלא שהלשון עצמו נשתנה במשך הדורות ובמי חכמי המשנה היו קוראים לביעור השדה בשורש בעה שהוא שורש ארמי שהשתמש בו זה הארמית בארמית היו אומרים לרעות בשדה של מישהו לבעות ואילו בעברית בלשון הקודש ים להבעיר וזה להבעות וכמו שמוצאים בתרגום יונתן והמשנה כבר משתמשת בלשון שהיא לשון חכמים שא לשון ארמיית ומזה גם כן יש משנה מסכת פאה שלוש בעיות ביום שלוש ליקוטים שהיו מלקטים ביום אז זה לכן זה המבעה גם אפשר להבין מה שהגמרא שואלת ו לא צריך לקרוא לזה מבעה צריך לקרוא לזה בועה מה זה בועה רועה המזיק לא צריך להיקרא מזיק על שם הפעולה שהוא עושה אלא על השם שלו השור למשל הוא לאלא כשאומרים לא לא אומרים כאן את ה את ה פעולת הזק אומרים שור שור שרגיל להזיק בצורה כזאת אומרים בור הבור גם יש לו מים יש לו הרבה שימושים לא רק מזיק אומרים את השם שלו אבל שיש אותו דבר לא היה צריך להגיד מבעה אלא מה היה צריך להגיד בועה מה זה בועה רועה רועה זה גם באמת כל ה כל הבעיות שהיה עם רועים כן ש פסולים לעידוד כל זהזה זה בעצם היה צריך להיות האב האב המזיק הרואה זה מה ששמואל שאל על רב אבל רב רצה להשתמש בלשון כ ככה צריך להתרת לשון תורה שור ובור זה מה שכתוב בתורה וכאן לא כתוב בתורה רואה מה כתוב יבער אז יש לנו את המבער שהוא הפך להיות בלשון חכמים מבעה אז זה זו המחלוקת בין רב ושמואל לא מחלוקת בשאלות של של תבעיון בעיו אבל גם תבעיון בעיו זה עוזר לנו לפרש פירוש חדש בפסוקים בספר ישעיהו בזה נסיים משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מ מילל מה זה קשור לנביא עכשיו סתם אנשים שבאים לגנוב לא היה כאן נבואת פורענות לשעיר מי היה שליח השם לפרוע מהר שעיר דומה מי זה דומה זהם בני ישמעאל שהם באו עם ה עם הצאן שם הם רואה צאן הם בדוים כאלה שמסתובבים במדבריות עעם עעם צון משא דומה אומר הנביא כאילו דומה הם שואלים את את הקדוש ברוך הוא שואלים את הנביא האם אנחנו יכולים עכשיו ל לפגוע בעשו והנביא אומר להם הם שואלים אותו שומר מה מלילה מה מלי יש לנו זמן שאנחנו יכולים עוד לזה אמר שומר אתה בוקר לא משנה זה גם שיש בוקר אין לכם מה לפחד גם בבוקר אתה בוקר גם לילה אז יש כאן פירוש חדש שלי לא ראיתי את זה המילה גם היא לא רק מה שאנחנו באנגלית נגיד א בסדר שזה א גם עוד עוד עוד משהו אלא אתה בוקר וגם גם הכוונה נגמר נגמר הלילה כמו בלשון חכמים לגמו יש את זה אפילו בתורה מקום אחד כתוב שהרוב יבוא ובטא מצרים תי פרעה בכל עבדיו וגם באדמה אשר הם עליה מה זה גם באדמה אשר הם עליהה מה זה בבית ודאי שהוא נמצא בחוץ אז הכתב ההקבלה מסביר באדמה הכוונה שקלקל את האדמה השחית את האדמה לשון לחתוך אז אומ אתה בוקר נגמר הלילה אם תבעיון בעיו אתם רוצים לראות כאילו זה מה שהם עושים כל השדות תקחו תביאו את כל הצאן שלכם כמו בספר שופטים שם שבאו מדיין ועמלק ועלו את כל הצאן והגמלים בואו על השדות של על השדות שלזה אם תבעיון בעיו תאכלו הכל ואחרי זה תבוא עוד פעם שובת היו הקדוש ברוך הוא שהוא זה הוא מזמין אותם בואו לשדות של עשו תאכלו תהנו תבואו עוד פעם גם גמרת לכו תבוא עוד פעם זה מתאים לנבואת הפורענות על על שעיר לכן קוראים לזה מסא דומה אליי קורה משעיר אני חושב שזה הפירוש הפשוט אז גם הרווחנו פירוש של רב שמואל גם זה וגם פלפל קצת בכל השיטות האחרות ולמדנו מכל שיטה עוד כמה וכמה ענינים נוספים [מוזיקה]