שיעור כללי | אבילות ושמחת נישואין - מדאורייתא או מדרבנן | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] שלום לכולם גם אלה שנמצאים כאן גם אלה ששומעים את השיעור ב בבתי מדרש הנוספים שלנו אנחנו נמצאים א בסוגייה של א מסכת כתובות תחילת הסוגיה של נישואין ואבלות והסוגיה הזאת יש בה אולי את אחד הרעיונות הגדולים ש קשורים למציאות שלנו היום מצד אחד יש צער גדול וכאב עצום ואבלות על על כל כך הרבה יהודים שנפלו כל כך הרבה יהודים שנרצחו וצער גדול גם על כבוד ישראל ועל שם שמיים שתחל אבל מצד שני יש גם הרבה כוחות חיים והתעוררות גדולה של כל כל עם ישראל לעמוד יחד ד נגד ריבי ישראל וצריכים להיות מסוגל לחיות את שני הדברים האלה ביחד גם את ה את הכאב הנורא וגם את הכוח ואת ה יכולת להמשיך ולא רק להמשיך אלא להיות להעצים לחזק את החיים של עם ישראל השבוע הייתי בערב אחד תלמיד מהישיבה שכבר עזב את הישיבה שהתחתן מהחתונה הלכתי ל לניחום אבלים המשפחה שהבן שלהם נהרג חייל וחרף נפשו למות להציל להציל ישראל מהצר אז המציאות הזאת היא מציאות שמאוד קשה ל להכיל אותה ביחד אבל זה מה שנדרש מאיתנו יחד עם כמו שדיברנו כמה פעמים הרבה חיזוק בתפילה הרבה חיזוק בתורה הרבה חיזוק במידות טובות בין אדם לחברו כש צריכים לזכור תמיד את העניין הזה שעם ישראל מצליח כאשר שם שמיים שגור על פיו אלב הרכב אלה בסוסים ואנחנו בשם השם אלוקינו נזכיר זכרון שם שמיים לדעת שגם ה גם הקשיים וגם הטובות הכל מידו של הקדוש ברוך הוא בדין וברחמים וביושר ובצדק והקדוש ברוך הוא מוביל אותנו בתהליכים הקשים האלה של הגאולה ו מצד אחד זה קשה חיות בדור שיש חבלים כאלה אבל הגמרא אומרת ש אמרו החכמים שהם מוכנים לשבת בצל של הגללים של החמור של המשיח כי זה גם זכות גדולה לחיות בזמן כזה לא רק לראות אלא גם להיות שותפים והשותפות שלנו היא כמובן גם בתפילות גם בחיזוק הרוח אבל עיקר מה שאנחנו עושים זה לימוד תורה וחזר דורשים על הפסוק בספר תהילים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ששער רגליו של יואב שהיו עומדות במלחמה יואב היה שר הצבא היו בזכות שעריך עומדות היו רגלינו מה זה עומדות היו יכולים לעמוד לעמוד בשערי ירוש זה לא היה אז איפה עומדות ה רגלינו יואב היה בכלל במלחמה בערם ברבת בני עמון עומדות היו רגלינו בזכות שעריך ירושלים בכוח לימוד התורה של של ירושלים אז כל מי שיכול להילחם יצא להילחם יש לנו חיילים של הישיבה בכל בכל הגזרות גם בצפון גם בדרום גם ביהודה ושומרון ו אלה שננו לא לא מי שלא מוכשר להילחם צריך להיות בבחינת שעריך ירושלים שלא מרפים ומתחזקים ומעמידים את התורה בישראל ובזכות ה בזכות הלימוד תורה הזה גם הרגליים של החיילים עומדות ובעזרת השם גם יצליחו לנצח טוב אנחנו א נתחיל את הסוגיה דף ג עמוד ב' למטה יש בריתה הבריתה שהגמרא מביאה היא באה לפרש בריתה אחרת יש בריתה קודמת בריתה שכתוב בה לגבי נישואין ביום הרביעי שנישואים צריכים להיות ביום הרביעי אז יש זמנים שלא עושים ביום הרביעי מה זה הזמנים שלא זהם הרביים מסכנה ואלך נהגו העם לכנוס בשלישי אבל בשני לא ואם מפני האונס אם מחמת האונס מותר ככ אומרת הברייתא בדף ג עמוד ב מה זה מחמת האונס באה הגמרא לפרש מה זה מחמת ה מה פירוש מחמת האונס אז הגמרא מציאה שני פירושים פירוש ראשון שר צבא שמגיע והיא תאמה פירוש שני מה היא מחמת העונס כד תניה הרי שהיה פיתו פוי ותבכו תבוח וינו מזוג הומת אביו של חתן או של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצווה ופורש ונוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבלות בכל אותם הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין אנשים וין מונים תכשיטים מן הכלה כל 30 יום עד כאן הבריתה של נישואין תוך כדי אבלות יש לזה הגבל יש לאיזה גדרים שבהם עוד נעסוק הרבה בהמשך הסוגיה אבל השאלה ש ניצבת לפנינו היא באמת איך מכריעים בין שני שני אירועים כאלה מצד אחד נישואין מצד שני אבלות מה גובר על מה מה גובר על מה אז כאן עולה שאם לא קברו את המת ניתן לעשות את הנישואים ואם עושים את הנישואים הנישואים גוברים על האבלות אבל אם קברו את המת אי אפשר כבר האבלות קדמה והאלות גוברת על האבלות גוברת על ה על הנישואים אז הדיון שהראשון שצריך לדון זה בכלל על המושגים גם של אבלות וגם של נישואים מה המקור של מושגי האבלות של הלכות ולות האם הם מדאורייתא האם הם רק מדרבנן וממילא אני צריך לשקול אותם אחרי זה מול שמחת נישואים אם זה מדאורייתא או מדרבנן ומה קודם ואייך קודם יש שלוש דעות בראשונים לגבי דיני אבלות מה הם האם הם מדאורייתא האם הם מדרבנן כמה ימים מדאורייתא כמה ימים מדרבן ן ופרוס קודם את השיטות השונות עעם הראיות שלהם מהגמר ואחרי זה נראה איך משלבים את זה לסוגיה שלנו אז השיטה הראשונה שאני רוצה לעסוק בה היא שיטת הגאונים שמופיעה בשאילתות רב החי גאון בשאילת ל פרשת ויחי נמצא בעמוד השני שאילתה דאילו מן דמית למיתה מחייב למיתב עלי באבלות שבעה יומין דכתיב ויאס לאביו הבל שבעת ימים כתוב אצל יעקב אבינו היה בעצם היה שלושה שלבים ללוויה של יעקב אבינו היה שלב ראשון כתוב בתורה ש צו יוסף את הרופאים ויחנטו לחנות את אביו ויחנטו את אביו והכנתו אותו 40 יום ומצרים בחו אותו יום זה היה שלב ראשון באבלות 70 ימי בכי של יעקב במצרים אחרי זה אחרי זה יצאה לוייה ממצרים והגיעה לגורן התד הנ כך כתוב בסוף פרשת חי כתוב ויל אולי הראשון כתוב צו יוסף את הודה ואת הרופאים לחנות את חנטו הרופאים את ישראל וימלאו לו 40 יום ככן ומי חנים ויבכו אותו מצרים 70 יום ומה שמע מכאן אני התי מפרש לפי הפשט מה פתאום 70 יום איפה שמרנו 70 יום 70 ימי בכי בכל מקום אנחנו רוצים 30 ימי בכי אלא החנתה 40 יום ובסוף החנתה עוד 30 ימי בכי יוצא ביחד יוצא ביחד 70 יום ו ויבו ימי וחיתו ואז הוא ביקש לעלות למצר לעלות לקבור אותו בארץ ישראל ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו איתו כל עבדי פרעה זקנ ותו וכל זקני ארץ מצרים וכל בית יוסף ואחו ובית אביו וכולי ויבואו עד גורן התד אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד ויס לאביו שבעת ימים ויר יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן התד ומו אבל כבד זה אל מצרים על כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן ויעשו לו בניו כאשר ציום וישו אותו בניו ארצ ה קנן ויקברו אותו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחוזת קבר מת אפרון החיתי על פני ממרה אז הבנים קבו אותו ב בחברון בכלל ואת ההבל הגדול עשו איפה עשו בגורן האטד בכלל בעבר הירדן בעבר הירדן ה המזרחי שאלה גדולה יש כאן שתי שאלות שאלה ראשונה יש כאן אבלות לפני קבורה נכון יש כאן אבלות לפני קבורה כי וישאו אותו בניו איך כתוב אחרי זה כתוב יבוא את גורן התד ויעש לבישת ימים ויעשו בניו לא כן כאשר ציוה וישו אותו בני ארץ קנן ויקברו אותו מארץ שדה המכפלה אז איך איך עושים אבל לפני קבורה אנחנו הרי כאן אצלנו בסוגייה אז אולי זה בכלל אבל אחר איך בכלל מביאים ראיה מדבר כזה וגם וגם זה לא רק שעשו אבל לפני קבורה לא עשו אבל אחרי קבורה אז רק בשביל ליישב את הפסוקים גם לכאורה מוזר אם רוצים לקבור אותו במערת המכפלה יוצאים ממצרים שילכו למערת המכפלה למה הם הולכים ל לגור תד שנמצא בעבר הירדן המזרחי ולא ולא נכנסים לא נכנסים לארץ ישראל פחד מפני אויבים קצת קשה כי לכאורה המצרים הם היו המעצמה גדולה זה מצרים של פעם זה כמו בוא נגיד ארצות הברית של היום זה לא שאפשר להגיד להם לא להיכנס כן רוצים שיבואו לא רוצים שיבואו אם הם באים הם באים אז אני מעלה אפשרות שיוסף והבנים לא רצו שיהיה שהמסע הלווייה המצרי יגיע לארץ ישראל כיוון שעם ישראל לא צריך להיות כפוף למצרים ולא רוצה להיות כפוף למצרים ולכן גם אי אפשר שהקבה של אבי האומה תהיה קבורה בהשתתפות הנשיא אה פרו או הנציגים שלו אוסר החוץ או איך שקראו לו עם ישראל קבורת האבות בארץ ישראל היא קשורה לבעלות על ארץ ישראל היא קשורה לחיבור הבלתי ניתק בין עם ישראל ישראל לא יכולה להיות לווייה מצרית לא לווייה בחסות מצרית ולא לווייה תחת מטריה ביטחונית מצרית אלא לווה יהוד ד לגמרי אבל מצד שני יש את המצרים ויוסף הוא משנ למלך אז אני משאר שמה שקרה זה זה לא שכולם הלכו לגורן האתת ומשם הלכו לארץ ישראל אלא הלווייה התפצלה לשניים הבנים בלבד לקחו אותו לחברון לקבור אותו בחברון ושר מסע הלווייה אני לא יודע אם זה היה א יעת המצרים אולי המצרים אפילו לא הם לא ידעו או שאפילו ידעו אבל אמרו שמה יהיה כינוס גדול עשו כינוס גדול באבר הירדן היה שם מקום כנראה מיוחד זה שמה עושים את הכינוס הגדול ובמקביל הקבורה של יעקב בארץ ישראל עשו אבל בגורן האטד ותראו איך קראו למקום ההוא אבל מצרים עד היום זה נכון הקנים קראו ל אבל מצרים זה לא אבל ישראל אם זה היה בחברון אז לא היו קוראים לחברון חברון אלא היו קוראים לחברון ן אבל מצרים וזה לא אז ככה לפי אני דעתי מיושבת מיושב את הקושיה של איך לומדים אבלות מזה זה דברים שקרו ביחד במקביל אבל אנחנו גם הרווחנו מזה לפי דרכנו גם דברים שקשורים ל קשורים לימינו לעצמאות ישראל וקדושת ישראל ולזה שצריכים אנחנו לא יכולים לשעבד את הרוח שלנו לאומות העולם עם כל הכרת הטוב ויש הכרת הטוב לאומות העולם שעוזרות לישראל והכרת הטוב גדולה זה זכות בשבילם שהם זוכות להיות חלק מהגנה מ משותפות על עם ישראל אבל עד עד זה שזה עד איפה שזה נוגע בבעלות שלנו על ארץ ישראל ושייכות שלנו לארץ ישראל טוב אז אני ממשיך א ודיל שנ יעקב משום דוך שיב עבדו למלטה ייתרה אולי באמת לא צריך לזות שיבה רק יעקב שהוא חשוב עושים לו שבעה ימים אל כל בני אדם לא עושים שבעה ימים אלא מאחה דיתיב רבי חיא ורבי אבא ורבי עמי ורבי יצחק בן עזר קלע דוב יצחק בן אלעזר נפק מלתה מבניו זו גמרא במסכת מוד קטן בדף כ מני לאבלות שהיא שבעה שנאמר והפכתי חגכם לאבל תקש אבלות לך מה חג שבעל שבה ואמה עצרת יום אחד הו אולי הפכתי חגכם זה עצרת שזה יום אחד אז גם על זה אפשר לשאול נכון חגיכם לשון רבים אז משמע שזה יש לנו רק חג אחד שהוא יום אחד אבל האמת שיש שני חגים שהם יום אחד מה הם שני חגים שהם יום אחד יום שמיני עצרת זה גם רגל של יום אחד התקש אבלות לך מה חג שבעה אף אבלות שבעה קצ חג ה התקש ו התקש יש גם חג כזה ויש חג כזה שמועה הקרובה התקש לחג שמועה הרחוקה התקש לעצרת דיום אחד הוא ן קים ש יוד הנשי הנ שמ רחוקה ש ת יום אחד שכם לאבל שמו רחוקה זה כאשר מישהו נודע לו על קרוב שנפטר לפני 30 יום כבר עברו 30 יום מאז הפטירה זה נקרא שמוא רחוק בתוך 30 יום שמועה קרובה אם הוא שמע אחרי 30 יום צריך להתאבל יום אחד אם שמע בתוך 30 יום צריך להתאבל שבעה ימים ולומדים את זה חגכם יש חגכם כאלה ויש חגכם יש כזה ויש כזה בסדר ככה לומדת הגמרא כל מי שפותח את הפסוקים בספר אמוס בפרק ח מתקשה קשה לומר ש מכאן אפשר ללמוד על אבלות רגילה אני אקרא רגע את ה פסוק והיה ביום ההוא נאום אדוני אלוהים והבאתי השמש בצהריים חשכת לארץ ביום אור והפכתי חגכם לאבל וכל שערכם לקינה ועליתי על כל מותניים שק ועל כל ראש קורחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר הוא אומר אני יהפוך את את כל החגים שלכם לאבל ואת השירים שלכם לכינה בעוונותינו הרבים כמעט ואפשר להגיד שהדברים האלה התקיימו החשכת לארץ ביום ור כינר מצווה ותורה אור ופ אחתי חגכם לאבל בוכל ש כם שזה לקינה ליתי על כל מתנה עם שק ועל כל ראש קורחה ושמתיה כאבל יחיד שמתאבל על בן יחיד שזה וחריטה כיום מר רק שלא לסיים את דבר רע וגם אמוס בעצמו ממשיך וזה לפי אני דעתי קשור למחויבות שלנו מיד בסוף המלחמה הזאת אפילו תוך כדי צמוד לזה הנה ימים באים נאום אדוני אלוהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמה למים כי אם לשמוע את דברי אדוני אחרי הפכתי חגיכם להבל יגיע רעה וצמה לשמוע את דברי השם ונעו מים עד ים מצפון עד מזרח ישוטטו לבקש את דבר השם ולא ימצאו יחפשו איפה אנחנו יולים לקבל את דבר השם את הפסוק הזה כתוב הגמרא במסכת א שבת אמרו רבותינו שנכנסו לקרן ביבנה אחרי מ כישלון מרד בר כוכבה אמרו שעתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר הנה ימים באים ולא ולא נמצאו אמר רבי שם בר יוחי חס ושלום שתשתכח תור עם ישראל שנאמר כי לא תשכח פי זרו אלא שלא ימצאו הלכה ברורה וזה במקום אחד לאלא לא ידעו איך מכריע הדבר מתוך משנה ברורה והלכה ברורה במקום אחד במצו אבל לא לא שישתכח תור עם ישראל אבל דיברו על זה שם בקר במ זה לא בשביל לבכות אלא בשביל לתקן שדבר השם אנשים יחפשו דבר השם אחרי זה יחפשו דבר השם ואז צריך אנשים גדולים עם רוחב דעת עם גדלות נפש שיוכלו להביא את דבר השם לעם זה התוצאה של הדבר הזה על כל פנים מ הפכתי חגכם לאבל זה נראה קצת כמו נראה קצת כמו השמחת בסדר הפכתי חגכם לאבל הכונה גלל שיהיה צרות אז בחגים לא לא ישמחו אלא זה אתה לא לומד מזה שזה שבעה שהאבל היא שבעה ימים החג במקום לשמוח אנשים יהיו עצובים אנחנו עברנו את זה בעצמנו איך בחג במקום לשמוח בחג אתה אתה עצוב בחג איך אתה לומד זה לאבלות רגילה נכון אפשר להגיד זה אבל קוראים לזה אבל זה דומה אבל להפוך את זה ללימוד זה דבר קשה זה על כל פנים זאת שיטת זאת שיטת רב החי יש כאלה רוצים להגיד כך רוצים להגיד ברב שיטת רב החי נכון הגמרא לומדת את זה בבבלי מופיע רק על לימוד מ מאמוס והפכתי חגכם לאבל אבל ירושלמי כמו שראיתם יש את הלימוד של ויס לביב אבל שבעת ימים אומר ה אומר ה השאילתות למה היייתה צריכה ההסבר של השאילתות זה ככה ודאי הלימוד מאיפה הוא ויס לביב הבל שבעת ימים זה הלימוד א אבל אולי יעקב אבינו חשוב אז זה משהו מיוחד שעושים לו הבל שבעת ימים אבל בן אדם רגיל לא עושים כיוון שאומרים חגכם לאבל וחג הוא שבעה ימים הוא שבעה ימים אז נראה שגם אבל הוא שבעה ימים אז כל אבל שבעה ימים אז מזה לומדים שעל כולם אז בעצם חוזרים ללימוד הראשון ככה ככה לכאורה אפשר ללמוד בוא נראה רגע את ה את הירושלמי מני לאבל מן התורה שבעה ויאס לאביו אבל שבעת ימים עכשיו יש כאן משפט שיש ויכוח בין המפרשים איך לקרוא אותו דים דבר קודם למתן תורה תמיה או בניחותא ולמדים דבר קודם מתן תורה האמת ניתנת לאמר שהפשטידה ככה דרכו של הירושלמי ולמדים דבר קודם מתן תורה איך אנחנו יכולים ללמוד מלפני מתן תורה ככה הפשטות ואז נראה בפשטות שירושלים דוחה את ה את הלימוד רבי אב בשם רבי יוחנן אלנ תהי כמת תסגר שבעת ימים מה ימי המת שבעה אף ימי הסגר שבעה אז הוא לומד את זה מ השוואה בין מצורה לבין מת ההבדל רק בין מת לבין מצורע שבאמת אנשים אחרים אבלים עליו ואילו במצה הבן אדם מתאבל על עצמו אבל האמת וכאן סוגריים חשובים להלכות אבלות לפי הניו דעתי יסוד עצום עצום עצום בהלכות אבלות אם נתנו את השיעור הזה רק בשביל רק בשביל הדבר הזה דיינו החידוש הזה דיינו יש גמרא במסכת שבת בדף קנב עמוד א' משום מה לא הבאתי את זה כאן בדף מתוך הזה ה אבל הגמרא ידועה אמר רבי יצחק קשה רימה למת כמחט בבשר החי כולנו מכירים את זה נכון קשר מה למת כמחט ובשר החי שנאמר אך בשרו עליו יכאב כך כתוב בספר איוב הפסוק אומר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל אמר רב חסדא נפשו של אדם מתאבלת עליו כל שבעה שנאמר ונפשו עליו תאבל וכתיב ויאס לאביו אבל שבעת ימים זאת אומרת עכשיו יש אחרי זה בגמרא שם כתוב ההלכה אם יש אדם שאין לו מי שישב עליו שבעה אז כתוב שמביאים ערה אנשים ויושבים בביתו של האדם הזה בשבעה ימים למה כי הנפש של האדם מתאבלת עצמה והאלות שלנו היא בעצם סוג של שותפות עם הצער של המת בעצמו ככה כתוב בגמרא נפשו של אדם מתאבלת עליו הכל שבעה שנאמר נפשו לטבל וכתיב ויסב אבב אנחנו רואים שכאן זה המקור בבבלי שויס אבל שבעת ימים יש זה מה הפשט שבן אדם מתאבל על עצמו מה הכוונה ש שהנפש מתאבלת הדרך היחידה ש אני יכול להבין אם יהיה למישהו הסברים אחרים אני אשמח לשמוע אבל אם לא שאנחנו הולכים למקומות שאנחנו לא יכולים להבין אותם ולענייני נשמות ואם דברים אנחנו לא יכולים להבין אז בשביל מה הגמרא כותבת לנו את זה אבל הדבר שכן אנחנו יכולים להבין זה שיש צער על ההחמצה לא יודע איך אומים באנגלית החמצה שלא הצ לא לא הספיק לעשות את כל מה שהוא יכול מסופר על הגרה שלפני פטירתו היה הרבי נפטר בכל המועד אז הוא החזיק בציצית ובכה שאל אותו למה הוא בכה אומר ש המצווה הקלה הזאת שאני עכשיו עכשיו מפסיד אותה כל אדם יש בו כוחות עצומים ונוראים ואיין לך אדם בעולם שמסיים את התפקיד שלו שהצליח לנצל את זה עד הסוף ואיין לו עוד מה לעשות האבלות היא חלק מהצ פות על הצער הזה של האובדן לא במובן רק של הצער האנושי של הנשארים שנשארנו לבד אלא מה יכול היה האדם הזה עוד לעשות ולא הספיק ואני חושב שזה עומק הפשט בטוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה והחי יתן לליבו שהוא צריך לנצל את החיים שלו ואת השנים שניתנו לו לעשות הכל אחד מהאנשים שנהרגו הבן של של ה של הרב ויצל מפסגות מה השם של של ה שכחתי את השם שלו הוא נהרג בקרם שלום נלחמו שמה שני שני אמיחי אולי שני שני חברים שהיו בקרם שלום ממש נקודה הכי דרומית של של הרצועה של גבול הרצועה והם הצילו שם את כל הישוב כל היישוב כל המושב הקיבוץ מושב כזה לא אלי לא נהרגו שם אנשים לא נפגעו לא נשים לא ילדים לא רק שניהם שני בחורי ישיבה ש בקיצור אז אבא שלו אמר בלוויה אמר שהוא לא נפטר הוא לא נהרג בן 33 הוא חי עוד עשרות שנים כל השנים של האנשים שהוא הציל זה החיים שלו בקיצור זה זה פוטנציאל של חיים וזה היסוד של של האבלות ועל זה על זה על זה אומרת הגמרא כמו שאמרנו נפשו שאדם מתאבלת עליו כל שבעה ויס לאביו אבל שבעת ימים מה זה ויס לאביו אבל שבעת ימים הלימוד לא ויס אבל אלא ויס לאביו אבל לא ויאס אבל שבעת ימים על אביו ככ אני מבין את הגמרא במסכת שבת נפשו שאדם מתאבלת עליו ויס לאביו אבל שבעת אנחנו תערים יחד ומקבלים על עצמנו להמשיך את ולמלא את החיסרון של של אלה של מי שהלך זה יסוד עצום ב עצום ב בוגי אבלות בהלכות אבלות זה עכשיו לא לומדים כל הלכות הבלות אבל אני אומר אם רק בשביל הגמרא הזאת דינו השיעור הזה אבל נמשיך אז לכאורה מהגמרא הזאת מסכת שבת אנחנו רואים שהגמרא בשבת עצמה למדה את זה מהפסוק והירושלמי אומר אין למדים למדים קודם מתן תורה אז הירושלמי מביא את הלימוד הנוסף אמרנו מהמצור א מהמצור הסברנו נכון ש המצורע מצטער על עצמו וגם המת מצטער על עצמו לכן זה דומה וכן ממשיך הזה א רבי ירמי ורבי חיא ב ש ש בן לקיש כתוב ויתמו ימי וכי אבל משה ימי שבעה בכי שניים הבל 30 יש לנו כתוב שלושה ימים לבכי שבעה ימים ל ל לאבלות ו30 יש אתזה אז השלושה ימים הימי בכ יש את היום הפטירה עצמו ועוד יומיים לכן ויתמו ימי וכי אבל משה אז ככה דורשים ויד מחלפי ימי שניים בכי שבעה אבל אבל 30 אני לא רוצה להכנס את הדרשה הזאת דרשה מאוד קשה אבל צריך להסביר אותה בסדר איך למדו ימי בכי הבל אחנו מכירים כבר לא בשיעורים אבל אני עכשיו לא יכול את כל הדרשות לפרש אבל עלכל פנים זה עוד דרשה מהתורה רב יוסי ורב חנין וכולי והפכתי חגיכם להבל מה ימי החג שבעה אף ימי ההבל שבעה וכולי כמו שהביא בסוף בעל השאילתות רב החי רב החי גאון בשאילתות שלו אז נמצא שיש לנו שיטת רב החי שמגובה בגמרא במסכת שבת ומה שכתוב אין למדים קודם מתן ה למדים קודם מתן תורה הוא למדים קודם מתן תורה אז גם אם נגיד שזה בתמיהה אז הוא מצא לזה הגמרא מצא זה מקורות נוספים מן מן התורה ואחרי שמצאו מקורות נוספים מהתורה שוב אפשר לחזור שוב אפשר לחזור למקורות הראשוניים למקורות הראשוניים של למקור הראשון ולהביא אותו כמקור נכון שזה לא המקור שממנו לבד לומדים אלא אחרי שיש את ה את הפסוקים אחרי אפשר ללכת הקושי ולם הרב החי גאון לכאורה לא הקשה למדים קודם נתן תורה אלא מה הוא אמר דיל מהאדם חשוב היה יכול להיות זה צריכים לדעת של הגאונים לפעמים היו גרסאות אחרות ב בגמרא בירושלמי ודאי כן או במדרשי הלכה או דברים כאלה וכנראה אצלו השאלה אם למדים כ מתן תורה לא היייתה לא הייתה לא הייתה נוכחת אני רוצה לשים לב אבל שהרבה מפרשים בפרשה שילתות שני המפרשים ש מתפסים על השאיל אוצת מסד הרב קוק גם המפרש שאלת שלום וגם הנציב והעמק שאלה שניהם מתקשים בנושא הזה של למדים קודם מתן תורה שכאילו לא לומדים הרי הרבה הרבה הלכות אנחנו לומדים מקודם מתן תורה ועל מה שהם מביאים עעל הדוגמאות שהם מביאים יש עוד עוד המון המון דוגמאות בוא נראה קודם את ה את ה את הנציב אומר נציב ודיל משני יעקב אומר הנציב בירושלמי ד מועד קטן פרק ג' ומדרש רב בפרשת ויחי אית מינין לאבל מן התורה שבעה שנאמר ויס לאביו אבל שבעת ימים ולמדים דבר קודם מתן תורה וכבר עיר להקשות על זה בעל שאלת שלום שהרי מצינו שלמדו יב חודש לבתולה מרבקה זה אצלנו בגמרא בדף מי שיש לו גמרא אצלנו בגמרא בדף א בדף נז כתוב בדף דמ במשנה נותנים לבתולה 12 חודש משטוואה הבעל לפרנס את עצמה שואלת הגמרא מנהנה מילה מאיפה אנחנו יודעים אמר רב חסדא דאמר קרא ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה איתנו ימים או עשור אז הוא אומר מה זה ימים ימים זה שנה כמו שכתוב ימים תהיה גאולתו אתם יודעים למה השנה נקראת ימים למה השנה נקראת ימים מסיבה מאוד פשוטה היום הוא האורך של היום משתנה כל הזמן נכון ויש לך את היום הארוך בשנה את היום הקצר בשנה כאשר אתה רוצה לדעת שעברה שנה אתה מגיע שאתה מגיע בדיוק לאותו זה אותו ור ש מגיע פעמיים בשנה כן אבל אבל זה פעם בחורף פעם בקיץ כן שאתה מגיע לעונה הזאת והיום נמצא באותו באותו ה באותו האורך זה נקרא ימים מיום ליום כשחוזרים לאותו יום בדיוק באותו דבר חנו מוציאים גם במדרש מה שאמר שמה המלאך אמר לו כעת חיה ולשרה ן עשה לו סימן עשה לו סימן בקיר אומר כשהחמה תגיע לפה זה חמה מגיע לשם כל יום הכוונה כשיגיע עוד פעם יום באורך הזה זה יגיע זה יהיה בדיוק שנה שנה מעכשיו לכן שנה נקראת ימים אז הנה לומדים תשב תנו ימים לומדים הלכה זה ההלכה של זה ככה אומר ה שואל לה שאלעד שלום ו10 שנים מאברהם מי ששעה זה גמרא מסכת יבמות מי ששעה עם אשתו 10 שנים ולא ילדה אז הוא צריך אז הוא ה הוא יכול אז הוא יכול אז הוא צריך ת אישה אחרת לומדים את זה מאברהם אבינו ועוד הרבה וכן כתבנו כן כתב רבנו ז לר סימן יד שלמדו בחי על קרובים מאברהם ושרה בשאלת שלום הוא מביא גם הוא מביא גם גם דוגמאות דוגמאות נוספות למשל אחת הדוגמאות זה ההלכה שאין מערון שמחה בשמחה אסור לשאת אישה ברגל לא מרבים שמחה ושמחה הירושלמי לומד את זה ממה שכתוב אצל לבן מלא שבוע הזאת ניתנה לך גם את זאת בעבודה שת עבוד עם מי שב שבעת ימים אחרים שבע שנים אחרות אומרת קודם כל לגמור את השבוע שבע ברכות של האישה הראשונה של לאה ורק אחרי זה יהיה את החתונה של רחל משם למדו שאין מערן שמחה ב חי למדים קודם מתן תורה לא שאל שמה הירושלמי למדים קודם תן תורה אז מתי לומדים מתי לא לומדים מה זה לא אפשר להיות בעיה שמת אשר להות פנה אחת כן אז זה רוצים להבין ככ ככה רוצים להביא אלה של בנחת אבל אין דרכו של הירושלמי להגיד דברים כאלה בנחת דרכו של הירושלמי זה זה לא אני אומר רק אני ראיתי גם עוד שומרים את זה בסדר שמקים בירושלמי יותר ממני אבל אגם מה שאני למדתי זה לא הירושלמי מקשב גם הבבלי הוא לא סתם אומר דברים ככה בניחותא אם לא היתה קושיה אם לומדים עצם זה שהבת את הפסוק כבר לומדים קודם מתן תורה לא צריך להגיד ולמדים קודם מתן תורה טוב אומר אומר הנציב חידוש ונראה דרבנו מפרש קושית הירושלמי באופן אחר וודאי במקום שאין סברה לחלק למדים מקודם מתן תורה גם כן במקום דיש סברה לחלק אין למדים מקודם מתן תורה שרי אף על גב שמרו האבות את התורה מכל מקום שנו שינו כמה פעמים עצור כמו יעקב שעשה שתי אחיות ועוד הרבה אז אי אפשר ללמוד בהכרח מקודם מתן תורה מקודם ן תורה נלמד שאפשר לעשת שתי אחיות זה לא שייך אז לפעמים האבות שינו כשהיה צורך אבל כשלא היה צורך הם כן עשו ממילא איפה שאיין סיבה זה לך לפי סברה סברה פשוטה מתי שנראה שזה לומדים מתי שזה לא לומדים א ועוד הרבה ואם כן שפיר מקשה למדדים קוד תורה לומר שהוא חוק ולא יעבור דיל מהשעה צריכה לכבודו של יעקב אז הוא מסביר בעצם אולי זה היה משהו זמני מקומי א זה היה חשיב לנהוג אבל שבעת ימים אבן שבע ימים שרי גם בכי יתרה ל70 יום אבל ואחר מתן תורה אי אפשר לשנות ואד הכתיב במשה רבנו הבקו אותו 3 יום כבר דרשו בירושלמי שם ויתמו ימי וכי אבל משה ימי שבעה בכי שניים אבל 30 פירושו לגיוס ו לתספורת בסדר עד כאן שיטת הנציב בהסברת דברי דברי בעל ה בעל השאיל טוב ש מדאורייתא שבעה ימים ועיקר המקור היהי אבל שבעת ימים ולמדים קודם מתן תורה במקום שיש שאין סברה לחלק כמו שמצאנו בדברים האחרים ככה אומר ככה אומר הנציב העניין הזה שלא לומדים קודם מתן תורה הוא קשה מאוד סיבות הוא קשה גם בגלל שיש לנו כלל ש ש שדברים ש דברים שנאמרו קודם מתן תורה או נהגו כ מתן תורה איך אנחנו יכולים לדעת שזה ציווי השם לעשות את זה קשה טוב על כל פנים אבל זה דעת השאילתות לעומת זו שיטה הראשונה והבאנו את המקורות שלה בגמרא מסכת שבת וגמרא במועד קטן דף כ וירושלמי מועד קטן עם הפירושים בסדר יש דעה שנייה היא דעת הרמבם וכ הרמבם סבור גם הרמבן וכך רוב הראשונים והגאונים חוץ מרב החי גאון אמנם הריף כותב מקצת רבבה ומרת היו חלק מהגאונים כמו רב החי אבל מה שהגיע לידינו מהגאונים הם סבורים הם עושים פשרה שיטת ביניים יש אבלות מן התורה אבל רק יום אחד כך כותב הרמבם מצוותה עשה טבל על הקרובים שנ חלתי חטאת היום הייתה בעיני השם ואיין אבלות מן התורה אלא ביום ראשון בלבד שהוא יום המיתה ויום הקבורה אבל שאר השבעה ימים אינו דין תורה אף על פי שנאמר בתורה הנה הרמבם מכיר את הירושלמי אף על פי שנאמר בתורה ויס לאביו אבל שבעת ימים מה שר ז ה אבל שבעת ימים אומר הרמבם ניתנה תורה ונחדש הלכה שרק יום אחד איפה נאמר בתורה שזה רק יום אחד ואכלתי היום ואכלתי חטאת היום הייתה בעיני השם ככה מבין הרמבם ומשה רבנו תיקן לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי משתה אבל כל מה שזה שב זה רק מתקנת משה רבנו זה תקנת משה רבנו מה המעמד של תקנת משה רבנו מבחינת ההלכה יש על זה גם ויכוח כמובן בין המפרשים והפוסקים אבל בפשטות ד רבונו אמ שרבנו תיקן לישראל כמו שמשה רבנו תיקן לישראל עוד כמה תקנות שמשה רבנו תיקן למשל לקרוא בתורה בשני וחמישי זו תקנת זו תקנת משה רבנו כן אבל תקנת משה רבנו הזאת זה לא דין דאורייתא זה לא חיוב מדאורייתא לקרוא בתורה בשני וחמישי זה תקנת משה רבנו יש אומרים שזה דומה ל דאורייתא יש אומרים שזה כמו דברי קבלה יש זה דברי נביאים כי משה רבנו תיקן את זה בנבואה יש כאן אומרים לו משה רבנו תיקן את זה מסברה תלוי אם משה רבנו תיקן בסברה או תיקן בנבואה אם זה בנבואה אז זה כמו דברי קבלה כמו מקריאת המגילה שזה דברי קבלה דברי קבלה כוונה דברי הנבואה או שזה מסברה ואז זה דין דרבנן בכל מקרה זו דעת הרמבם ומאיפה הם לומדים את ה את השיטה שלהם אז כמו שראיתם בחלק מהדברים אבל אני מסדר את זה כדי שיהיה מסודר לנו בראש דעת הרמבם ושאר הראשונים בנוייה על שתי סוגיות סוגיה אחת היא ראייה שיש דין דאורייתא באבלות בכלל שיש מושג דאורייתא באבלות והסוגיה השנייה שיום אחד רק הסוגיה שיש ממד של דאורייתא באבלות זה סוגיה במסכת מועד קטן בדף יד עמוד ב כך כתוב גם לא הבאתי בדף אבל אינו נוהג אבלותו ברגל שנאמר ושמחת בחגיך שמחת בחגך זה לא נאמר לאבל אולי זה נאמר למי שהוא לא אבל אדם רגיל ושמחת בחגך אומרת הגמרא יש שתי אפשרויות של אבל אבלות שמתגשם חג או שהוא אבל מלפני החג או שהוא נהיה אבל בחג עצמו אם הוא נהיה אומרת הגמרא אי אבלות ד מעיקרה אם הוא היה קודם אבל אתה עשה ד רבים הרגל זה שמחה שם כל עם ישראל מצווה בה ודחי עשה דיחיד הוא יש לו עשה שלו שהוא רק הוא מצווה אז העשה דרבים דוכה עשה דיחיד אי אבלו דשת הוא אם עכשיו מת לא מת לאתי עשה דיחיד ודחי עשה דרבים לא בא עשה של היחיד הוא דוכה עשה של רבים בכל מקרה רואים שהגמרא קוראת לאבלות עשה דיחיד מול שמחת יום טוב שמחת יום טוב זה ודאי דאורייתא ושמחת בחגך קוראת לזה עשה לרבים אז רואים שיש יש מושג של של עשה של דאורייתא זה יכול להיות ראיה גם לשיטת בעל בעל השאילתות ואחרים ש הגאונים שסוברים שזה דאורייתא אלי מן הגאונים מקצת רבתא אבל יש עוד גמרא מסכת ברכות בדף טז משנה מפורסמת על רבן גמליאל רחץ לילה הראשון שמתה אשתו אשתו שבן גמליאל מתה ובאותו הלילה הוא רחץ אמרו לו תלמידיו לי מתנו רבנו שהבל אסור לרחוץ אמר להם איני כשאר בני אדם סטניס אני מה מה שאסור לרחוץ זה רק לאנשים רגילים מישהוא איסטניס קשה לו מפריע לו מאוד מותר לו שואלת הגמרא מה התעמ דרבן גמליאל כסבר נינות לילה דרבנן דכתיב ואחריתה כיום מר במקום סטניס לא גזר רבנן מבינה הגמרא שבד אורייתא לא שייך מה בדאורייתא לא שייך לא שייך איסטניס אין איסטניס התורה לא מחלקת אחד יגיד אני איסטניס לא אוכל בסוכה אין דבר כזה אל תהיה סטניס התורה צבתה תעשה אז אז אומרת הגמרא אז אומרת הגמר כסבר נינות לילה דרבנן דכתיב אחריתה כיום מר יום כ דרשו זה יום ולא לילה ובמקום איסטניס לא גזרו ברבנד כל השבעה ימים זה מדרבנן אז היום הקבורה והמיתה זה היום היום הזה כן אז מכאן לכה הראיה מוחלטת שיש רק יום אחד של אבלות דאורייתא אמנם זה קצת קשה כי בגמרא כאן לא כתוב אבלות אלא מה כתוב בגמרא אנינות כתוב אנינות ומשמע כנראה שזה עוד לא קברו את אשתו אומנם יש מחלוקת בין הראשונים האם הלכות אבלים נוהגים בעניננו מי שסובר שהם נוהגים אז זה אז זה מתאים נינות היא חמורה יותר מאשר מאשר מאשר אבלות ויכול להיות וככה גם מסתבר וליישב את שיטת בעל השאילתות ואחרים גם עוד פעם ללמוד מילים החריטה כיום מר כן מזה ללמוד מזה ללמוד שזה רק יום ולא לילה יום בדרך כלל במקרא זה יום ויום ולילה זה בדרך כלל כן יום ולילה ולא ו קשה מאוד ללמוד מזה וגם את הפסוק ש אפשר לפרש בעוד ארבע דרכים שונות הפסוק באמוס כבר אמרנו שזה דוחק לבסס על הפסוק בעמוס את הלימודים זה נראה אסמכתה אבל יותר מסתבר להגיד כך אבל זה שיש הלכה לנהוג אבלות זה מדאורייתא זה מדאורייתא זה פשוט מה עושים באבלות איך מתנהגים באבלות האם איסור רחיצה זה כבר מה שקוראים נמסר הדבר לחכמים חכמים קבעו מה כן מה לא אז אבל אבל מדאורייתא מספיק לנהוג אבלות לנהוג צער לשבת על הרצפה לבכות זה גם קיימת את הדאייה חומים קבעו קוראים לזה בלשון ה בלשון הלמדנית ניהוג אבלות את ניהוג האבלות מנהגי האבלות את זה חום קבו זה כבר לא דין זה לא הגדרה של דאורייתא נינות היא חמורה יותר נינות היא נועדה שלא ירגישו מה שלא יהיה הרגשה זה פגיעה בכבוד המת אם אתה מתרחץ כשהמתח עוד לפני שהמת נקבר זה לא יכול להיות זה כבר אז את זה על זה הוא אמר נינות של יום ראשון של לילה זה דרבנן נינות היא רק ביום כי כנראה היו קוברים ביום לא היו קוברים בלילה בלילה לא היו רוצים לצאת הבית קברות הי מחוץ לעיר לא היו יוצאים מחוץ לעיר בלילה היו יוצאים כן היו יוצאים חוזר ביום הקבורה לדחות הי צריכים לדחות את זה למחר מאיזה סיבה שלא תהיה אבל לכן הוא אמר שנינות לילה דרבנן ככה לכאורה צריך לישב את הגמרא הזאת לשיטות האחרות על כל פנים זו שיטת הרמבם ורוב הראשונים מהגמרא במסכת ברכות בדף טז ש אבלות יום ראשון היא מדאורייתא יום ולא לילה היום הראשון כמובן אם מישהו במת ב הלילה אני חושב שזה כן הלילה אבל הכוונה לא הלילה שלאחריו ושבעת ימים מדרבנן ככה דעת הרמבם ברוב הראשונה דעה שלישית היא סבורה שכל הדין הזה של אבלות הוא נטו מד רבון ואין דאורייתא השיטה הזאת זה שיטת בעלי התוספות הבאנו אותה כאן בראש אבל רי יש לכם את הראש אבל רי פירש דלק אבלות כלל מדאורייתא ואף אלגב דנינ יום ראשון מן התורה נינות ל ואבלות לחוד האסור בזה מותר בזה והאסור בזה מותר בזה זה מה שעכשיו הסברנו הוא מסביר שזה הגמרא ברכות זה נינות זה לא אבלות ואדון אסור ביום ראשון מן התורה מה שכתוב ואכלתי חטאת היום הייתיו בעיני השם היינו באכילת קודשים כד פרק תבול יום מסכת זבחים באכילת מעשר שני כדכתיב לא אכלתי ועוני ממנו ועוני כשהייתי אונן וד החמירו בו חמים ר בדברים המפורשים פרש מי שמתו בעוד שלא נגבר מתו אבל באבלות לא מצינו בשום מקום שנוהג ביום ראשון מן התורה ואך תנן פרק נגמר הדין שמה כתוב על מי שהוא הרוגי בית דין שהתחייבו מיתת בית דין ומתו אז כתוב אין קרובים מתאבלים עליו אלא מתענים על ממש מ דבלות ועניות תרי ענייני נינו וראייה לדבר ועכשיו הסוגיה שלנו הראייה גדולה לשיטה שכל כל מה שדיברנו עד עכשיו זה הסמכתה וזה לא זה לא הגמרא בשבס ולא לא הירושלמי במועד קוטון ולא הגמרא בברוז הכל זה הכל אסמכתאות כל הבז רבון מה הראייה מהסוגיה שלנו אם אבילות מן התורה איך דחו דוחים את איך דוחים את האבלות אחרי אחרי ה אחרי החתונה א אפילו הם קוברים אותו קברו קברו אותו אחרי חל האבלות חל אבלות מלא ברג חל ה אבלות אז איך אומר ככה וראיה לדבר מ כתובות מת שח שפ משת י אבילות מבלות יוםש מ התורה הך תדח מצווה מן התורה מפני משתה דחופה דרבנן יכל פחות נהוג אבלות יום ראשון תחילה אלא וודאי כל שבעת ימי אבלות ינם אלא מדרבנן לכן נתחים מפני ימי המשתה ונראה לי דליו ראייה אומר הראש זה לא ראייה דלא קמר אלפס דבלות יו ראשון מדאורייתא אלא נקבר ביום המיתה זה הי ליב להם חריטה מהניו אהרון ושמה הם נקברו באותו היום וכן אחריתה כימר אנו יום המיתה וד כתובות אחיק המת לחדר בואל בצ הוא פורש בלילה וקובר את מתו למחר לקח לק אבלות ד אין לו אבלות דוריתה כי הוא לא קובר אותו באותו באותו היום גבנה דכ רי ריה שביר בינת הסטור דברי בעל הלכות גדולות כמו שהפרש לקמן את הדבר הזה כבר עמד עליו מי עמד עליו הרמבן בחידושיו בואו תראו מכניסים את המת לח את הק לחופה פרש רשי וק את המת כיוון שחיה עליו חתונה לגבי כרגל ולא הת אבלות וחי לעלי ותמי לי אם מת אותו יום וקברו אותו ביום שמת בו אב ליום מיתה וקבורה דהו מצוות עשה מן התורה וכן הסכימו הגאונים זכן לברכה וכך הרמבם פסל מכיוון שכן איך יתה שמחת ימי המשתה דרבנן וכילה איך זה דוחה את זה ואפשר שהם קוברים אותותו למחרתו לא באמת לא היו קוברים היו עושים מכניסים אותו לחדר כמו שהראש תרץ מכניסים לחדר ואחרי זה עושים את החתונה ורק מחר קוברים את המת יש לנו איסור יש איסור לנת המת כי קבור תקברנו ביום ההוא ואפשר שאן קרבים א למחרתו ואם תאמר אילנת המת דהוא עשה ולא תעשה כתוב לא תלי נבלתו כי כבו תקברנו ביום ההוא אז מטרה את הרמבן אבל כלינו לכבודו להביא לו ארון כריכים ומכוננת שמותר זה נקרא לכבודו כך אומר הרמבן הרמבן בעצמו הרמבן בעצמו קשה והוא בעצמו גם שם לב לדבר הזה איך למה זה נקרא לכבודו הרי זה לא לכבודו זה לכבודו של המת איזה כבוד יש למת מזה שיש כאלה שאוהבים להשתמש בביטוי כזה מה המת היה רוצה שנעשה אם הוא היה בחיים למשל יש כאלה אומרים שבוא נגיד המת היה רוצה שישירו שיר פלו בלוויה שלו יש כזה משהו חדש כזה ששרים שירים בלוויות וד שיר כזה זה כשהוא היה בחיים כשהוא מת הוא נמצא בעולם למשל או שהוא פלוני הוא לא היה חבר שלו הוא לא היה הוא לא היה רוצה שהוא יספיק בלב היה הלא אם עכשיו מה הוא רוצה עכשיו הוא בעולם האמת הוא כבר יודע שזה שטויות והבלים מה אכפת לו עכשיו אכפת לו אז אז מה מה מה שייך פה אז אומרים אם הוא היה בחיים הוא היה רוצה שלבן שלו יהיה טוב זה נכון זה גם כשההוא מת הוא רוצה שלבן שלו יהיה טוב אז ממלא זה נקרא לכבודו אבל זה לא כתוב שמלינג כי לנת המת זה פגיעה בכבודו של המת אם אתה עושה את זה לכבודו אז זה לא כ שיהיה יותר אנשים בלוויה זה כבודו אבל זה של הבן שלו יותר טוב זה לא הכבוד של המת אנחנו מצידנו לא כיבדנו את שמת אז זה קצת א קצת קשה ההסבר הזה שמלינג בודו זה נקרא לכבודו אז אני אגיד למה שעלה בדעתי רוצה להגיד משהו אני אגיד מה שעלי בדעתי ליישב את זה לפי אני בדעתי זה הסבר הסבר לא לא לא כל כך קרוע א מדובר כאן על אביו של חתן או אמא של כלה נכון אבין ואמה של כלה שהוא לא יהיה אחרי זה יכולת לעשות עוד פעם סעודה גדולה לחתן או הכלה לא תהיה מוכנה בתכשיטים אם יקברו אותו עכשיו אחרי זה יעשו חתונה ואז לא יהיה מספיק נכון כי כי הבא לא נמצא בשביל דוג לס יהיה סעודה במקום שיהיה סעודה יביאו לאכול אדע מה ליקח או משהו זה זה עוגה וזהו אנשים יגידו מה איך האבא לא דאג מראש שיהיה לך לא כולם זוכרים מה היה ולמה האבא לא דאג להשאיר כסף בצד שיהיה לחתונה של הבן שלו כל אבא רציני הוא שם יש לו סבנס נכון שהוא שומר לחתונות של הילדים אזה זה יפגע זה יהיה לו לכבודו כשהבן התחתן אחרי זה בצורה לא מכובדת זה לא כבוד לאבא כי אחריות על חתונת הבן זה של האבא אי הוא מת נכון אבל אבל אבל אבל הבן היה כבר בן 18 הגיע לחופה למה אבא לא דאג לו אותו דבר עם הכלה כן למה אמא לא דאגה שישימו בצד משהו כל מה שיצטרכו בשביל ה בשביל הבת שלה שיכלו להכין לה זה תכשיטים זה בסמים וזה זה הפגיעה בכבודו ככה נראה כן כים שיס בקדש שאב את עצמו הבנו שלו כהמשך שלו בכבוד לא שאב לא מתקנה בבנו ש גם כן לא אז זה זה מה שכבוד בנו זה כבודו אפשר אפשר אני יותר אני יותר אוהב את הפירוש שאמרתי עכשיו אבל זה עניין אולי בל שרוצה אדם רוצה אדם בקו שלו טוב אז זה עניין אחד ממשיך הרמבן ואומר וקשה הדבר לאומרו מסיבה אחרת שאם מת בתוך ימי המשתה כל זה טוב כשמה כשההוא מת לפני אפשר לתרץ ככה זה לכבודו כמו שאמרנו אבל בוא נגיד הוא מת האבא מת באמצע השבע ברוח של הבן שלו אז הה היה צריך להות הלכה שמה מפסיקים את השבע ברוכיס ליום אחד כי זה דאורייתא וזה לא דאורייתא ואחרי שמפסיקים את השבע ברכס אז מה אז א חוזרים לשבע ברכס לא שמענו הלכה כזאת אלא נוהגים שבעת הם משתה ולא זה לא שמענו אלא כפירוש רשי זל עיקר ובית דין מתנים לעקור דתורה בשה אל תעשה אז זה לא דבר שרצים להב שזה אבל אין בררה מגיעים אזים בית דין מתנים להקות דבר ט א פי שאמרו הגאונים וכולי טוב לא מ אז עד כאן אז יוצא שרק לפי שיטת בעלי התוספות מיושב רוח מיושב ברווח הסוגיה שלנו כי זה דרבנן כל הבלות דרבנן אז זה דרבנן וחכמים אמרו הם אמרו והם אמרו הם אמרו שצריך לנוק הגבלות אבל במקרה שי לא יהיה מספיק לחתן הם אמרו לא לנהוג הבלות אין בעיה אבל לפי השיטה שזה דאורייתא בין אם זה יום אחד בין אם זה שבעה ימים זה בעיה בוודאי לבי יום אחד אפשר עוד לתרץ איך שהו שמלינג מלינים את המת וזה נקרא הלנה לכבודו כמו שתץ הרמבן אבל לפי השיטה שזה דאורייתא כל השבעה ימים זה דאורייתא אבלות אז איך אפשר לעשות קודם את שבעת ימי המשתה זה קושיה גדולה ועצומה על שיטת השאיל טוד שלי לפחות נראית הכי מחוברת בשס גם בירושלמי גם ב קב שתת השילטון איך ניישב את זה אז יש בעניין הזה דרך אחת שהיא דרך מקובלת וכמון אפשר להגיד חכים צבו לעקור דבר מן התורה ב אפשר ללכת לשמה זה תמיד אפשר ללכת כן אבל אבל זה זה לא יודע לי זה קצת קשה שמבטלים לגמרי את כל ה מבטלים לגמרי שבעת ימים קשה בשביל שיהיה לו חתונה יותר יפה מבטלים מבטלים מצוות עשה מן התורה שהיה חתונה יותר מוצלחת בשביל זה צריך לעשות א אז יש יש א יש פני יהושע בוא נראה את זה אור זרוע אור זרוע בהלכות אבלות ואני המחבר נראה בעיניי ד שבעת ימי המשתה ד חתן יש להם סמך מן התורה לבטל האבלות כיד בפרק א מד קטן גמ רב מאיר אומר רונ את הנגעים ביום ולא בלילה כתוב וביום הראות בו יום ראות בו מה זה וביום ראות בו אז דרש שיש ביום שאתה רואה יש יום שרואים ויש יום שלא רואים מתי לא רואים חתן שנולד בו נגע נולד בו נגע כל שבעת ימי המשתה הכהן לא לא מביאים אותו לכהן למה כדי ש אם הוא עכשיו יצח להסגיר אותו אז הוא יהרוס לו את את השבע וכס אז לומדים את זה מה שכתוב וביום הראות בו מה זה וביום הראות בו יש ימים שאתה רואה ויש ימים שאתה לא רואה מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנים לו זדים ימים לא ולביתו לצאתו לכסותו גם נגעי בתים לא רואים כדי לא עכשיו יוצא מהבית לאיפה ילך וגם יש לו חליפה חדשה ו בנגע גם את הזה ללא שלא יצטרכו לשרוף לו לקחת את החליפה וכן ברגל נותנים לו כהלים מהרגל דברי רבי יהודה פרש רשי נוהגים ה לעשות שבעת ישת לחתן נותנים לו שלא יראה לכהן לא יתחיל לכתחילה במי חתונה וכן ברגל ורבי אומר אינו צריך וכולי הוא למד את זה עם פסוק אחר ואני ממשיך לזה למתא זה ארבע שורות מלמטה בסוף השורה אומר האור זרוע למתא ד מדמה רגל חתן לרגל דאורייתא כדי לבטל אמירת כהן טמא אף פי שנו טמא עד שימר הכהן טמא מקם צרך רחמנא להתיר המתנה שלא לומר לכהן שמע מינה ד כרגל דמי אז אומר הז עוד מקור מקור ששבעת ימי המשתה זה גם דאורייתא מאיפה ידע שבעת משתה דאורייתא מלא שבוע זאת אז רואים שזה גם דורית גם דורית ככה ככה אומר אומר הור זרוע פני יהושע באריכות הוא בדרך כושיה הוא בדרך בדרך אמירה אז גם שבעת הימי המשתה להפוך אותם להפוך אותם לדאיט זה קצת קשה מה שלמדו וביום הראות יש יום שאתה רואה ויום שאתה לא רואה מזה זה הפשט שהפסוק אומר שרק כשהכול רואה אז מתמים אותו אבל אם הכהן לא רואה אז הוא לא אז חכמים יכולים להגיד לא ללכת לכהן סתם מצורה רגיל הולך לכהן אבל אם חכמים יכולים להגיד לבן אדם אל תלך לכהן עכשיו עכשיו זה יום רות בו הכוונה התורה אומרת ודאי שבן אדם רגיל לא יכול להגיד טוב היום לא נוח לי יש לי תור לרופא שיניים מחר אני אלך לכהן הוא לא יכול ודא חייב לכת היום כל פרשת נגעים בשביל מה זה ניתן לקד שר הכהן אבל אם יש סיבה שחכמים רואים אותה כסיבה נכונה רגל חכמים יכולים להחליט שגם שת משתה זה גם סוג של נמסר לחכמים להגיד איזה יום יום מראות שיהיה זה בא ללמד שיש מקרים אם בן אדם צריך לבור עכשיו ניתוח א דחוף א אותו הדין אני סד איתי אותו הדין לא ניתו חוף זה לא בסדר רק הביאו דוגמה של חתן וזה תלוי בשיקול דס של חכמי ישראל איפה עושים איפה לא עושים ככה נראה שזה לא ראיה הנושא הזה של של שבעת של שבעת ימי המשתה אפשר לתרץ בעוד שתי דרכים את הקושיה הגדולה אני חוזר הקושיה הגדולה נש נו חש דקות הקושיה הגדולה היא לפי אלה שסוברים שאולות שבעת ימים דאורייתא איך נדחים שבעת ימים דאורייתא מפני מפני שבעת ימי משתה אתנח לרמבם וסיעתו אז מלינים את המת לכבודו אבל למי שבדים מה תעשה איך זה תח דין דאורייתא בבני דין דרבנן אז או שגם שבעת ימי המשתה דאורייתא בדר ככה הור זרוע אבל רוב הראשו השיטוט לא סובר ששבעת ימי משת דוריתה אז אולי אפשר להגיד אולי אפשר להגיד כך אולי אפשר להגיד אני אתן אני אתן את ההסבר קודם כל ההסבר הקטן בסדר בשביל זה לא צריך החידוש בו הוא הוא אולי גדול אבל מקומי זה זה לא משהו כללי בזה זה משהו מקומי הלכה שצריך לעשות שבעת ימי אבלות מדאורייתא לא חייב להיות מיד אחרי הקבורה ההלכה ש שבעת ימי אבלות היא צריך לנהוג עכשיו זה לא הולך כמו מה שהסברתי שמתאבל יחד עם הנפטר הסברתי קודם נכון שזה התבלות אם זה יחד עם הנפטר זה מהרגע של הקבורה כן אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל לפי ההסבר אבל אני לא לפי ההסבר שהבנו עד היום כן שאולות זה כבוד המת מצטער שאנשים ירגישו בחסרונו של בן אדם זה לא בשביל המת זה לא שותפות עם המת אלא זה יכול להיות שהדין דאורייתא זה לעשות אבל שבעה ימים אם היה אפשר גם לעשות הבל ימים שבועיים אחרי הי הרייה בשמועה קרובה בן אדם לא ידע שמת לא מת לא ידע שמת לומת ואחרי שבועיים נודע לו שמתת לומת מה עושה יושב שבעה ימים מה אבל כבר עבר שבועיים לא אפילו שעבר שב זה לא הלכה בשיום הקבורה גורם זה הלכה במנהג אתה צריך לנהוג אבלו שבעה ימים גם אם זה לא יהיה ביום של הקבורה נכון ככה ככ ככה מוכח מהדין של שמועה של שמועה קרובה אז אפשר היה לומר נכון שהדין הוא שנודע לך אתה צריך לעשות את זה כי זה נגד ההיגיון שאתה נודע לך אומר טוב תשמע עכשיו אני באמצע פרויקט מאוד חשוב בעבודה אני בעוד שבוע אני אתפנה ואני אעשה זה זה ביזיון למת מה זה הפרויקט תעזוב את כל הפרוייקטים שלך תתאבד אבל אם יש סיבה הקיום דאורייתא של שבעת ימי אבלות הוא לא חייב להיות סמוך לקבורה הקיום של שבעת ות יכול להיות גם בזמן אחר אל קופונים בתוך ה-30 הוא צריך להתחיל בתוך ה-30 הוא צריך להתחיל בתוך ה-30 ואז לנהוג אבלות שבעת ימים אם אנחנו אומרים ככה יש מקום גם לומר שמה שויס אבל ים שבעת ימים יכול להות שאפילו היה לפני הקבורה יכולות שהה אפילו לפני הקבורה כי יש הלכה לעשות שבעה ימים הבל זה הדין דאורייתא חכמים אמרו שבזמן שיש משתה אין בעיה תעשה את השבעת ימל אחרי נכון ש זה שעושים מיד בקבורה זה דין דרבון זה שצריך לעשות שבעה ימים זה דין דאורייתא מתי מתי שתרצה העיקר שתעשה שבעה ימים הקמן יוסף יכול להות שזה תלוי בפירוש של הפסוקים האם זה היה הם האם זה היה מיד אחרי הקבורה כמו שהסברתי קודם בתחילת השיעור או שנגיד שזה לא היה קשור לקבורה ואז זה יהיה הפוך זה יהיה ראיה לחידוש שעכשיו לחידוש שעכשיו אמרנו אז ככה ככה נראה אולי ליישב את ה את את הסוגיה הזאת מה ש עכשיו ורבע טוב את ההסבר הנוסף שיש לי אני אני בלי נדר נשתדל לכתוב בסיכום של השיעור בסדר ו גנוז את זה לעת אתה את הרעיון עצמו כבר כבר דיברנו בלפני שנתיים בשיעור כללי אחד במסכת יבמות שהיה אבל אבל אני אכתוב את זה מדר מחדש בסדר אבל השבנו כמה דברים סידרנו את הסוגיות על מתכונתה והסברנו כמה עניינים גדולים בהלכות בהלכות אבלות ובלימודים ובין למדים קודם מתן תורה ושיהיה רצון ש אה הקדוש ברוך הוא יבל את המוות ולא יהיה שוט ושבע בגבולנו אלא רק ניצחונות והשבת כבוד ישראל למקומו והשבת ארץ ישראל לידיהם של ישראל ויצליח השם את דרכם שלכולם וישיב גם את כל החטופים והשבעים ישיב אותם חק משפחתם בשלם