שיחה לעשרה בטבת | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] רשו ראש הישיבה רון שליטה באמת משמח לראות קודם כל לראות את כל הבחורים חוזרים לבית המדרש ובשעה כזו מאוד משמח ומחזק אפשר כוח לכל לכולכם אנחנו נמצאים ב ב ליל הסירי ב טבות וגם בערב שבת קודש פרשת ויגש שבת פרשה מאוד מיוחדת התוודעות יוסף לאחו ו חזרתם ביחד התאחדות של כל האחים והאבא יעקב וישנם כמה דרכים שניתן לקשר בין פרשת ויגש לבין א צום עשירי בטבט והייתי רוצה לעמוד על רעיון אחד שנוגע באמת לשתי הדמויות לשני האישים הכל כך מרכזיים והמיוחדים יוסף ויהודה ונלך בעקבות מדרש חזל שדווקא מופיע בפרשת וישלח על הפסוק ויילי שור וחמור אני חושב שהזכרנו את זה בעבר לפני כמה כמה שנים הזכרנו את המדרש הזה וילי שור וחמור דרשו חזל שור זה משוח מלחמה משוח מלחמה הכוונה למשיח בן יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו בחמור זה מלך המשיח משיח בן דוד שנאמר אני ורוכב על החמור אם כן משיח בן יוסף משוח מלחמה הוא משול לשור ואילו משיח בן דוד הוא החמור וזה רעיון ידוע שהשור ו חמור הם שני בעלי חיים מרכזיים שהם שותפים בעבודת הקרקע אבל לא רי שור כרי חמור ולא ראיה חמור כרישור אשור הוא הבעל החיים שמתחיל את עבודת הקרקע הוא מגיע לקרקע שהיא איננה עבודה והוא מתחיל לאבד אותה בחריש שזה עבודה קשה מאוד ועמל גדול ועליו ראוי לומר את הפסוק הלוך ילך ובכו נושא משך זר השור עובד קשה הוא עסוק בעמל של זריעה וזה עמל מאוד מאוד קשה אז הוא בוכה הלוך ילך ובכו נוסא משך חזרה החמור לעומתו הוא בא אל המוכן ה מגיע כאשר יש כבר חיטים שנקצרו והוא מסייע באיסוף העומרים בליקו האומרים ו נסיעתם אל הגורן עליו ראוי לומר את הסיפה של הפסוק בוא יבוא ברינה נוסע אלומותיו זה החמור רמזו לנו כאן חזל אם כן במדרש הזה וילי שור וחמור מה שהולך להיות בעתיד בעתיד כשזכה למלך המשיח משיח בן דוד התהליך יהיה באופן כזה של שור וחמור שמשיח בן דוד משיח בן יוסף הוא מכין את הקרקע הוא נלחם את מלחמות השם והוא מעניק מעניק את המלוכה למלך המשיח למשיח בן דוד ובאמת כשאנחנו קוראים את ההפטרה של פרשת ויגש הנבי יחזקל בפרק לז מנבא את הנבואה הידועה הנ הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים בשבטי ישראל חבריו ונתתי אותו עליו את עץ יהודה ושתים עץ אחד בסוף הפסוק ובדי דוד מלך עליהם הנה ככן משיח בן יוסף הוא זה שיוצא ונלחם וככה כתוב בכתבי האריזל גם כן שבני ספרד בסידור שלהם בסידור על הפסוק ולירושלים על התפילה ולירושלים ירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיבר וכיסה דוד אעבדך מרה בתוכ תכין וכיסה דוד כיסא דוד ה כיסא של דוד המלוכה חנת המלוכה לדוד היא רומזת היא מכוונת למשיח בן יוסף שהוא מכין את הכיסא למשיח בן דוד למלך המשיח שימלוך על עם ישראל כולו לאח לאחר החזרת המלוכה לשבט יהודה ובאמת האריזל כאן מכוון למה שנאמר בגמרא בסוף מסכת סוכה בדף נב גמרא גם כן מפורס על הפסוק של בנביא זכריה סבדה הארץ משפחות משפחות לבדן הגמרא הפסוק מתאר איזשהי איזשהו מספד עתידי שעתיד להתרחש ביום הגדול יום מלחמת גוג ומגוג ושם הגמרא שואלת בסוכה הי אספדה מה אביטה מה זה ספד הזה על מה מספידים ונאמרו בגמרא שם שתי דעות דעה אחת אומרת על יצר הרע שנהרג כמו שהגמרא שמה אומרת שעתיד הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא לשחוט את היצר הרע אבל הדעה השנייה בגמרא על משיח בן יוסף שנהרג באותה מלחמה אחרונה מלחמת גוג מגוג וזה נבואה קשה ונבואה כזו אפשר לשנות אותה אומר האריזל שכל אחד ואחד צריך להתפלל כשהוא מגיע לתפילה הזו וכיסה דוד עבדך מהרה לתוכה חין שיתפלל על משיח בן יוסף שלא יהי הרג בקרב הזה אבל משיח בן יוסף נכון למסור את חייו במסירות נפש בכדי להחזיר ולהעמיד את המלוכה בידיו של משיח בן דוד והייתי רוצה לעמוד על הנקודה הזו מה המשמעות של אותו אותה מסירות נפש יצאת מגדר הרגיל של משיח בן ש משיח בן יוסף שמוכן להרוג את עצמו מסור את הנפש שלו כדי לכונן את מלכותו של משיח בן דוד וכאן אני רוצה לעבור לעניין של השרה בתבת אני חושב שיש כאן נקודה מחנה משותף בין שני שתי ה שני העניינים הללו הרמבם בהלכות תעניות בפרק ה הלכה א' ב מביא את הדין של ד' הצומות ה כותב יש שם ימים שכל ישראל מטענים בהם מפני הצרות שראו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה חם מעשינו אתה עד שגרם להם ולנו אותן צרות צריך להרגיש שהצרה הזו של חורבן בית המקדש זה לא צרה לשעבר שאנחנו נזכרים בה אלא כל שלא נבנה בית המקדש מימיו כאילו נחרב בימיו צריך לחוש ולהרגיש את זה שבית המקדש חרב היום קשה לנו להרגיש את זה אבל אנחנו צריכים להצטער על זה שאנחנו לא מרגישים את זה צריך לעבוד על זה שנרגיש את זה שזה חסר לנו שבית המקדש חסר לנו שבזיכרון דברים אלו נשוב להטיב שנאמר והתודו את עוונם ואת עוון אבותם ואז בהלכה ב' מפרט הרמבם את את ארבעת הצמות ואלו הם יום שלישי תשרי שבו נהרג דליה בן אחיקם וכולי ועשירי בתבת שבו שמח מלך בבל נבוכדנצר הרשע לירושלים והביאה במצור ובמצוק עשירי בתיבות זהו יום שבו נבוכדנצר הרשע סומך שמך במצור ומצוק על ירושלים יש דבר מופלא מאוד שלא מצאנו בכל יתר גמל הצומות למעט הצום הזה של השירי בטבט מובא בבית יוסף בסימן תקנ באור החיים את דברי רבי דוד אבודרהם אחד מרבותינו הראשונים ואבו דראם כותב משונה צום זה של השרה בטבת מכל ג' הצומות האחרים יוזן בתמוז צום גדליה וצום תשעה באב בכל גמל הצומות אם היה חל אותו הצום ביום שבת קודש והכוונה כמובן בזמן שהיו מקדשים על פי הראיה אז היה יכול להיווצר סיטואציה מהסוג הזה אם היה אחל אחד מהצומת הללו ביום שבת היום גם גם השנים הללו זה חל כן ז בתמוז חל בשבת ותשעה באב חל בשבת עשירי בטבט לא יכול לכול אלא אם כן מקדשים על פי הרייה אבל אם יכול אחד מהצומת הללו בשבת הוא נדחה יז בתמוז נדחה ראשון ותשעה באב ניתחה לראשון ואין לצום בשבת אומר אבודרהם אבל אם יכול הסירי בתבת בשבת היו מתענים בו כמו ש מתענים ביום הכיפורים שחל בשבת עד כדי כך ומה המקור לדבריו אומר הבו דרהם משום שנאמר ביטוי שנאמר בעשירי בתות זה ה לביטוי שנאמר ביום הכיפורים הנביא אומר יחזקאל בפרק כד וי דבר השם אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש למור כתוב לך את שם היום הזה את עצם היום הזה מח מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה הנביא מצווה לכתוב את התאריך המדויק את היום בשבוע ואת התאריך המדויק שהוא נמצא בגולה בבבל זה היום שנבח נצר שמך על ירושלים והביטוי שמשתמש בו הפסוק הציווי שמקבל יחזקאל בת עצם היום הזה וביום הכיפורים גם כן כתוב ככל הנפש השלא תאונה בעצם היום הזה ונחתה מהמ לכן מסיק אבודרהם אם היה אכל צום עשירי בתבת בשבת היו מתענים בו כמו שמענים ביום הכיפורים וזה באמת דרשה מופלאה איזה מין דרשה זו אכי אדם דן גזירה שווה מעצמו וגם איין זה מן גזירה שווה זו מדברי קבלה לדברי תורה זה דבר ש זה לא המקום להעריך בו עכשיו אבל באמת הבית יוסף אומר אני יודע מנין לו זה אז האחרונים באמת דנים בחידוש הזה המיוחד של עבו דרהם רבים האחרונים בניהם המנח חינוך במצווה שא וגם רב חיים על בסטנסיל כותבים ש בניגוד לג הצומות שבהם הנביא זכריה מדבר על חודש צום הרביעי וצום החמישי ולא נאמר בפסוק במפורש יום ותאריך מדויק כלומר דגש ביתר הצומות הוא דווקא על החודש ולא על היום לעומת זאת בעשירי בתו גם אם זה לא נאמר בהקשר של הפסוק הזה כי גם שמה כתוב צום עשירי אבל ב בפסוק שהוזכר לאל שהזכרנו לפני כן כתוב לך את שם היום הזה את עצם היום הזה הנביא מדגיש את התאריך ה מדוק שבו שמח מלך בבל על ירושלים עשירי בטבת וזה מראה שיש כאן חשיבות מיוחדת דווקא ליום הזה של עשרי בטבת ובניגוד לגמל הצומות האחרים אבל היא גופה צריך להבין מה מיוחד דווקא בצום הזה שבו יש שבו הנביא נוק נצטווה לנקוב בתאריך מדויק דווקא ביום הזה שמח מלך בבל לירושלים ובגלל בגלל שהנביא נוקב תאריך מדויק עד כדי כך כל כך חמור היום הזה יתר מגמ צמות אחרים שבאופן תיאורטי אם היה חל בשבת היה דוכה את יום השבת ייחודו במן התייחד היום הזה עם יתר ג הצומות בחומרתו יש כאן נקודה אני חושב בסיסית שראיתי בדרשות החתם סופר אחד מדרשותיו להסרה בטבט אבל הוא כדרכו מקצר אני רוצה טיפה לעמוד על הנקודה הגמרא במסכת תמיד בדף דף ל עמוד ב אומרת הגמרא מירחו היה נשמע כל השיר בירושלים כשהיו משוררים בירושלים הלויים בירכו היו שומעים את כל השיר הזה וכל השופר אומרת הגמרא שהיו תוקעים בבית המקדש היה נשמע בירחו ויש אומרים אפילו קולו של כהן גדול כשהיה אומר את שם מזכיר את שם המפורש ביום הכיפורים היה נשמע ביריחו בפשטות היה מקום להבין או לתת עומק א עומק רעיוני לשמיעה של הקולות הללו בירכו ולומר שאולי זה לא התרחש בפועל אבל ריבד הריד פירושו למסכת תמיד מביא בשם מורו החסיד שהבין את הדברים כפשוטן שבפועל בריחו היו שומעים את הקולות הללו וזה היה בדרך של מעשה נס אבל מה מה הצורך בנס הזה ומה משמעות הנסים הללו כי אומר הרבד שבכל הרדיוס זה לא שהיה כאן רדיוס של יריחו שהיו שומעים את ברדיוס הזה מכל הצדדים אלא אך ורק יריכו זה היה נשמה למה אומר הרבד משום שיריחו היא תחילת כיבוש ארץ ישראל היא העיר הראשונה שיהושע כובש בארץ ישראל וכשם שב בפירות ישנה תרומה שהיא מתקדשת מיתר הדגן כך גם ארץ ישראל תרמה וירכו היא העיר הראשונה שנתרמה ויש בה קדושה מיוחדת כקדושת תרומה וכדי להדגיש את העניין הזה שקדושת יריכו לכן נעשו הניסים הללו שמקשרים אותה לירושלים הנה כל השיר שישמע בירושלים ישמ יריכו כל השופר כל הזכרה של שם המפורש של כהן גדול לומר לנו יש ברכו מעט מירושלים מעט מהמחנה המשותף יש בה קדושה יש בה תרומה היא כתרומה שנתרמה ארץ ישראל למה מפני שהיא תחילת כיבוש של ארץ ישראל של עם ישראל בארץ ישראל יש כאן דגש מאוד מאוד מאוד מיוחד להתחלה לכניסה לתחנה הראשונה לעיר הראשונה שנכבשה בארץ ישראל היא יריחו וזה רעיון מאוד ידוע יש שמרה מאוד מפורסמת הכל הולך אחר הראשית יש משמעות מאוד מאוד מיוחדת להתחלה של כל דבר המדרש רבא בפרשת בראשית אומר בזכות ג' דברים נברא העולם שלושה דברים מה הם חלה תרומה מעשרות ותרומות וביכורים שנאמר בראשית ברא אלוקים מה זה בראשית בשביל שלושה דברים אלו שנקראים ראשית התרומה החלה ראשית הריסות חלה תרימו תרומה התרומות ראשית דגנך תירושך וצריך ביכורים ראשית ביכורי אדמתך אז אומר לנו המדרש שאותן אותן שלושה דברים שנאמר בעליהם בהם ראשית בראשית ברא עולם הראשית הזו של החלה של התרומה יש להם ביטוי מאוד מאוד בסיסי ועמוק מה מה העניין הראשית אומר לנו המסילת ישרים בתחילת הספר שלו יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה יש לנו יסוד ושורש מהוא היסוד יסוד מי שקצת מבין בניין כן היסוד הוא משהו יצוק שיוצקים אותו עמוק עמוק לתוך הקרקע הוא נכסה מעינינו אנחנו לא רואים אותו אבל כל הבניין בנוי עליו הכל בנוי עליו אם הוא ראוה הבניין ראוה אם הוא יצוק אם הוא חזק אם הוא איתן כל הבניין איתן אבל יסוד זה דבר שצריך לעמול עליו בנית את היסוד הלאה אתה ממשיך לבנות לבנה אחר לבנה לבנה אחר לבנה עד שאתה משלים את כל הבניין לעומת זאת שורש שורש ההתפתחות שלו התפתחות טבעית אדם אמנם עמל בזריעת אבל הוא מתפתח וצומח מאליו יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה כל אדם צריך לעמול ביסוד בבניין האישיות שלו לעמול קשה לבנות את עצמו כמו שצריך לעמול בתורה במידות בדרך ארץ לבינה אחר לבנה אבל הוא צריך לדעת שהיסוד שהוא בונה הוא גם שורש הבל טאר מסיין אותו כמו שאומרת הגמרא ביום הלט זה גם שורש שצומח מתפתח מאליו על ידי סיעתא דשמיא הקדוש ברוך הוא מסייע לחד מסייע לכל אחד ואחד מאיתנו להצליח בעמלו להצליח בהתפתחות שלו יגעת ומצאת תאמין אומרת הגמרא במגילה יגעת ומצאת יגיעה ומציאה לכאורה דברים סותרים אבל כן זה מציאה שהיא באה בהסח הדעת מציאה זה סיעתא דשמיא אבל היגיעה היא מביאה את סיעתא דשמיא הזו אז אין ספק שברור הכל הולך אחר הראשית והיסוד של כל דבר הוא ברור שהוא יקב בסופו של דבר איך יראה כל הבניין כשם שיש חשיבות עצומה ליסוד בהתפתחות החיובית של האדם למוטב לטוב אבל גם חלילה למוב אותו דבר אם היסוד הוא רע אם יש יסוד של חורבן אז הכל הולך אחר סוד הזה מצווה גוררת מצווה אבל גם עבירה גוררת עבירה וכש היסוד הוא עבירה אז הבלי טמא גם כן פותחים לו יש אנחנו אומרים בסליחות אל מלך ושב על כסא רחמים מוכל עוונות אמו מעביר ראשון ראשון אז ראיתי פעם שהשם ישמ מסביר מה זה מעביר ראשון ראשון אז הוא הסביר שהגמרא אומרת ביומה מה שמכונה התרה ד רבונה כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בא הותר לו שואלת הגמרא הותר לו סלק דעתך אומרת הגמרא נעשת לו כהיתר מה הכוונה נעשת לו כהיתר גוררת עבירה בעצם למעשה מרכז כובד העוון ובעבירה הראשונה שהיא גוררת אחריה את כלל העבירות עבירה גוררת עבירה וירידה ועוד ירידה ועוד נפילה ועוד נפילה וכשאדם עושה תשובה ומבקש מחילה מהקדוש ברוך הוא כביכול אומר השם משמואל שהקדוש ברוך הוא ימחה לנו על העבירה הראשונה ובזה כבר יעקר השורש שגרר אחריו את כל העבירות הבאות אחריהן וממילא מתכפר העוון מעביר ראשון ראשון כל סדרה של עבירות צריך למחול על הראשון השורש של העבירה אנחנו נקרא בפרשת השבוע הבא כאשר יוסף מביא את בניו לפני אביו שיברך אותם ויאר ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה ויאמר בני בניהם אש נתני אלוקים בזה ויאמר כח המנ אלי וברחם מה היה הדו סיח הזה בין יעקב ובין יוסף רשי מגלה לנו שכאשר יעקב מתבונן באפרים ומנשה אומרים חזל ביקש לברכה ונסתלקה ממנו רוח הקודש לפי שראה את ירובעם בן נבט בת אחאב יוצאים מאפרים ואת הוא ובניו יוצאים ממנשה אמר מי אלה שאינם ראוים לברכה מה זאת אומרת שאינם רים לברכה מה הם השמים שבעוד כך וכך דורות יצא מבני בני בני בניהם ירובעם ואחאב ויהוא בגלל זה הם לא רואים לברכה אומרים בעלי המוסר לא בגלל העתיד לצאת מהמהם ואלא בירך אותם או ש נסתלקה ממנו שכינה בגלל ההוה בגלל ההוה יעקב אבינו רואה את העתיד ומבין שאם יצא מבניו של אפריים איש כמו ירובעם בנבט אב סימן שהפגם הזה החיסרון הזה נטוע כבר עכשיו הזרע שלו נטוע כבר עכשיו באישיותו של אפרים וכלל במנשה זה לא דבר שבמקרה התרחש השורש והיסוד פגום ולכן הוא אומר מי אלו שאינם ראויים לברכה ונסתלקה ממנו שכינה מה יוסף משיב לו ויאמר יוסף בני בני הם השר נתניה אלוקים בזה מה זה בזה זה זה זה כלי וענו והו חזל אומרים ש תה שבח כל אחד ראה את הקדוש ברוך הוא זה אלוקינו כך כתוב שמה זה השם הבינו לו זה הראה לו משהו יוסף מראה ליעקב את השטר ארוסין ושטר הכתובה שהוא כתב לאסנת איך איך זה מסביר איך זה איך זה משתלב בדוסי הזה וכתוב וביקש יוסף רחמים ושב רוח הקודש ליעקב ויאמר כחם נ אלי ברכם התשובה כנראה היא שיוסף אומר ליעקב נכון בסופו של דבר יכול להיות יצא מהם ירובעם אבל זה לא הם זה לא זה לא דבר מהותי בהם הבניין הוא היה בניין טוב בניין של בניין יתן בניין של שטר אירוסין ושטר כתובה שנבנה על הדנים של קדושה על הדנים של טהרה הבניין שלי ושל אסנת של אשתי זה בניין של קודש זה אדני קודש אז גם אם בסופו של דבר יצייר וב מ אל זה לא דבר מהותי באישיות של אפרים ובאישיות של מנשה ויאמר כךם נעלי ברכם אבל תבינו עד כמה יעקב קב אבינו היה סבור שעוד כמה וכמה דורות שירבעם יוצא מזרעו של אפריים אולי זה כבר נטוע עכשיו מאוד מפורסם מה ש התוספות במסכת חגיגה בדף טו מביאים הסיפור על אלישע בן אבויה אלישע בן אבויה הוא כפי שהמכונה אחר רבו של רבי מאייר היה אחד מאלו שנכנסו לפרדס ובסופו של דבר יצא לתרבות רעה ונקרא מקצץ בנטיעות ובאמת חזל למדו על כך מה קרה לו מה קרה ל התן האדיר הזה שנכנס לפרדס איך זה קרה שהאדם הזה יוצא לתרבות רעה התוספות שמה מביאים דברי חזל במדרש וזה פלא עצום אבל תבינו עד היכן הדברים מגיעים מה הביא בסופו של דבר מה גרם בסופו של דבר לאותה הדרדרות של אלישע בן אבויה אז המדרש שמה מתאר דו סיח שמתרחש בין אלישע בן אבויה לתלמידו רבי מאיר ורבי מאיר מנסה לשכנע את לחזור בתשובה ואז הוא אומר לו מביא את הפסוק טוב אחרי דבר [מוזיקה] מראשיתו והוא מפרש את זה רבי מאיר שיש כוח בהווה לאחרית הדבר לתקן את ראשיתו משל למי שהיו לו ילדים בילדותו ומתו והביא ילדים בזקנותו נתקיימו כאילו אומר לאלישע בן אבויה תחזור בתשובה יש לך תקווה אומר לו אחר לא לא לא כמו שאתה דורש היה דורש רבי עקיבא רבך רבי עקיבא היה דורש את הפסוק אחרת טוב חרי דבר מראשיתו כלומר מתי אחרי דבר יהיה טוב אם הוא מראשיתו היה טוב רק אם ראשיתו היה טוב אחריתו טוב וביב מעשה מעיד על עצמו אלישה שאביו אבויה ביום הבעתו לברית המילה הזמין את כל גדולי ירושלים וביניהם גם הזמין גם את רבי לזר ורבי יהושע וישיב את כולם במקום אחד את רבי לזר ור יהושע ורבי ישע במקום אחר התחילו הללו אוכלים ושותים מתפחים ומרדים אמרו רב ליזר ורבי יהושע אחד לשני אלו עסוקים בשלהם אנחנו נעסוק בשלנו התחילו ללמוד תורה מיד ירדה אש מן השמיים והייתה מקיפה אותם אבוי נחרד מהמראה הזה ופונה לאליעזר רבי אליעזר ורבי יהושע אומר להם בתבת אתם באים לשרוף את ביתי אמרו לו רבי אליעזר ורבי יהושע לא אנחנו בסך הכל ישבנו ללמוד גמרה למדנו לשמו תורה ועברנו מהתורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינה מסיני ובסיני מה היה לא ירדה אש אז גם עכשיו יד אש אבויה כל כך הוקסם כל כך התפעל מהמראה הזה עד כמה גדול כוחן של חכמים שאש יורדת מן השמיים לקראתם אם זה כוחן של חכמים אמר אבויה אם כך אני רוצה שאם התקיים הבן הזה גם הוא יהיה גם הוא יהיה כמו גם הוא יהיה תלמיד חכם אומר אומר התוספות שם מבי ד חזל כיוון שכוונתו של אבויה לא היייתה לשם שמיים מה שהוא הוא התפעל מכוחם של חכמים לא לשם כח ללמוד תורה בגלל שחכמים יש כוח לעשות מעשה ניסים או שיש הנהגה של נס איתה זה לא הסיבה שהולכים ללמוד תורה אבל הרי נאמר לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמע ו מתוך שלא נשמע אבל היסוד הוא לא כזה היסוד צריך להיות של כל אחד לאחד יש שאיפה ללמוד תורה לשמ זה היסוד בזה הוא ניגש לבנות את הבניין הרוחני שלו זה נכון שכאמור ככי עזר אז נזרים באותו לימוד שו לשמע אבל זה לא היסוד זה לא השורש של הבניין היסוד צריך להיות לשם שמיים ומכיוון שהיסוד של אבויה היה כזה שלא לשם שמיים אם הייסוד הוא לא טוב אחריתו מישור אז כבר הוא יצא לתרבות רעה הגמרא במסכת תענית בדף כט מביאה את המאמן של רבי יוחנן רבי יוחנן אמר אמלא הייתי באותו דור של החורבן הייתי מייסד את צום תשעה באב לא בתשעה באב אלא בעשירי באב למה כי בו ביום נשרף רובו שלך נשרף בשרי באב לא בצעי באב אבל ההלכה היא לא ככה ההלכה שצמים בתשעה באב למה הרי היכל הו צת אוי לנו כי פנה היום כינ וצלי ארב חלוצה לקראת השקיעה של תשעה באב אז אז למה אומרת הגמרא אתחלתא דפורענותא עדיפה ההתחלה של השריפה היא היא העדיפה היא היא היותר מרכזית הי יותר משמעותית מתה נבין מה זה עשירי עשירי בטבט ששמח מלך בבל אומר החתם סופר בדרשותיו שמיכת המצור על ירושלים היא למעשה תחילת החורבן משם מתחיל להתגלגל הכל המצור ואחריו בקיעת החומות והחורבן האדיר שהסתיים בסופו של דבר ב חורבן בית המקדש חורבן פיזי רוחני של ארץ ישראל הכל מתחיל שם כתוב לך את שם היום הזה את עצם היום הזה זה היום זה היסוד זה השורש של כל החורבן היום הזה היום הזה הוא יום קשה כי בו מקופל ומגולל כל החורבן אתם יודעים יש אה מכסב מפורסם אני לא רוצה להרחיב שעה מאוחרת קמה בדף י בסוגיה של אשו משום חיצו שאומר הגמרא שמה אומרת שאדם מצית אש אז כל מה שדולק על ידי האש הזו הכל נחשב חץ שלו הכל נחשב חץ שלו אז פרוש הדבר שזה כאילו כל רגע הוא מציד כל רגע הוא מבהיר שואל המכה יוסף אז איך אפשר להדליק נר בערב שבת הרי אתה מציד כל רגע ורגע בשבת אומר הניו כסף לא כל מה שהדלק במהלך כל השבת כולו כביכול מגולם ומקופלת מון ומונח באותה הצתה הראשונית שהייתה בערב שבת אז כל ההדלקה היייתה בערב שבת אבל הכל היה בערב שבת כל הצתת ההיכל היייתה מגולמת כל בערת ההיכל היייתה מגולמת ומונחת באותה השלכה של הלפיד הראשון לתוך בית המקדש כל החורבן מתרכז מ מונח באותה הקמה של המצור הזה של נבוכדנצר כתוב לך את שם היום הזה אני אסיים יש מדרש רבא שמובא בפרשת השבוע פרשת ויגש על הפסוק בסוף אמוס הנה ימים באים נאום השם וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במש חזרה והטיפו הערים סיס וכל הגבעות תתמוגגנה ניגש חורה ויגש ליו יהודה עתיד יני ימים באים נאום השם וניגש חורש בקוצר מי זה החורש ומי זה הקוצר אומר המדרש חורש זה יהודה שנאמר יש פסוק בהושע ארכיב אפרים יחרוש יהודה בקוצר זה יוסף שנאמר והנה אנחנו מאלמים אלומים לכאורה המדרש הזה סותר את המדרש שפתחנו בו וישור וחמור שם החורש זה יוסף וקוצר זה יהודה ואילו במדרש בפרשת וגה זה הפוך החורש זה יהודה הרכיב אפריים אחרוש יהודה וקוצר זה יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים איך אפשר ליישב את המדרשים הללו התשובה היא אין פה שום סתירה המדרש באי אשור וחמור הוא עוסק בהחזרת המלוכה ליהודה בזמן משיח צדקנו אבל המדרש שמכנה את יהודה כחרש הוא מדבר על תחילת ההתפלגות תחילת ההתפצלות של המלוכה ממלכת אפרים וממלכת יהודה שמה זה היה הפוך דוד המלך הוא זה שנלחם את כל מלחמות ישראל הוא זה שכונן את הממלכה הגדולה ואחריו שלמה למימדים שלא היו והנה ירובעם בן נבט הוא זה שהולך ומפלג את המנוחה מפלג את הממלכה מפלג את עם ישראל ובונה לעצמו שני עגלים וזהו ויש לנו מעטה ממלכת יהודה וממלכת אפרים הרכיב אפרים על סוס המלכות מי הרכיב אותו יחרוש יהודה הוא עשה את כל העבודה ההתפצלות הזו של המלוכה היא ראשיתה של חורבן ירושלים עים היא היסוד והשורש וזה פשוט לראות את זה בנביאים שהחל מהתפלגות המלוכה עם ישראל מדרדר לעבודה זרה ומשם המדרון המדרון הולך ויורד ויורד עד לגלותן של עשרת השבטים בסופו של דבר גלות הכל מתחיל שם הגמרא בסוף מסכת מגילה אומרת בדף ל אמר רבי שמעון בן אלעזר אם ייאמרו לך זקנים סטור וילדים בנה סתור ואל תבנה משום שסטיית זקנים בניין ובבניין נערים סתירה וסימן לדבר רחבעם בן שלמה זה נקודת השבר שורש השבר שורש יסוד החורבן זה שם אותו בניין של נערים שאמרו לשלמה אמרו לרחבעם שיאמר לעם אבי איסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים חוכמה גדולה באמת ורחבעם ברוב חוכמתו במקום לשמוע ל הזקנים לגדולי התורה לתלמידי החכמים הוא הולך ושומע בעצת הנערים אלה שגדלו איתו הקנאים יותר ההסתכלות הקנאית הצרה הלא פרגמטית במקום לשמוע על החכמים שאמרו לו להקל על העם ולשמור את המלוכה המאוחדת אבל הוא לא עושה את זה וירבעם קופץ אל המציאה ומפלג את המלוכה העוד לנו חלק בדוד מנחל דבן ישי שמה שמה הכל התחיל אומר הזוהר הקדוש בפרשת כי תצא משיח בן יוסף יהיה מזרעו של ירובעם בן נבט אותו ירבם בן נבט שהוא למעשה מבטא את שורש ויסוד החורבן והתפלגות של המלוכה הוא זה שהולך למסור את הנפש למסור את הנפש שלו על כך שהמלכה תחזור למקומה תחזור ליהודה תחזור למשיח בן דוד זה מה שנאמר בגמרא שמשיח בן יוסף עתיד להרד במלחמה האחרונה שבו יחזיר את המלוכה למשיח בן דוד ובזה הוא יתקן את מה שהוא גרם בהתפלת שלו ויפול יוסף על צברי בנימין אחי ויבק ובנימין בכה על צוו אומרת הגמרא שמה במגילה בנימין בוכה על שני בתי מקדשות שעתידים להיות בחלקו של יוסף בוכר שני שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין ובנימין בוכה על משכן שללא על מקדש שעתיד להיות בחי קושי כבר עכשיו עוד לפני שבתי המקדש נבנו כבר יוסף ובנימין בוכים משום שיוסף ובנימן מבינים שהיסוד והשורש של חורבן המקדש הוא טמון כאן בפרשה הזו של יוסף והאחים שמה זה כבר טמון אותה שנאת חינם אותה [מוזיקה] התפלגות אם תרצו אותו חטא של רחבעם שלא שמע ל הזקנים אותו חטא גם של האחים האחים דנו דין דין תורה דנו את יוסף כמוסר כרודף רודף היייתה בעיה אחת למה אתם לא משתפים את יעקב אביכם למה אתם לא שואלים אותו יעקב אביכם תשאלו אותו תתייעצו איתו תגידו תשאלו זה דין אמת מה שאנחנו דנים לא הריצה לקנאות והמחשבה שאני יודע הכל היא בעצם עמדה ביסוד העניין של שנאת החינם שבסופו של דבר יביא לחורבן בית המקדש אנחנו צריכים להתחזק לצערנו הרב אנחנו כל הזמן גוררים אותנו לעוד ועוד פילוג ועוד ועוד תקופות של מתח ו ודיבורים לא יפים אנחנו צריכים להתחזק בנקודה הזו של האחדות לדעת לשאוף תמיד תמיד למצוא את המחנה המשותף להרבות אהבה ולא לחפש את הדקויות ולא לחפש את את השוני את השוני ולהגיד זה פה קו אדום צריך לחפש את המאחד ו לא פחות חשוב לשמוע על הזקנים אם יאמרו לך הזקנים סתור ונערים בנה סתור ואל תבנה והי רצון שיתקיים בנו בעזרת השם חזון הנביאים שנראה עין ובשם צין ונין בת המקדש נו [מוזיקה] אמ ‏kom ‏m