שיחה לנר ראשון של חנוכה - תרגום התורה ליוונית | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

ברשות הרמבם שליטה מדי חנוכה נראה שמצווה ללמוד את דברי הרמב"ם ולקרוא על מה אנחנו שמחים בחנוכה דברי הרמב"ם א אה א יסודיים כותב הרמב"ם בפרק ג' בלכות חנוכה בבית שני כשמלכו יוון גזרו גזרות על ישראל וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ומצוות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצו ותינו התארות בצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שרחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעה מידם ויצילם וגברו בני חשמוני הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והמידו מלך מן הכהנים בחזרה מלכות לישראל יתר על 200 שנים עד החורבן השני וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום בחמישה ו20 בחודש כסביה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פח ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד הדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שקדשו זתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה הדקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתם מליל חמישה ו20 בחיסלב ימי שמחה והלל ומדליקים בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס ומים אלו נקראים חנוכה במסורים בהספ בתענית וכולי ובאמת אה כל מי שקורא דברי הרמב"ם נראה שחסר כאן איזשהו אה איזשהו פרק מסוים. כלומרת הרמב"ם מתאר מציאות שבית שני מלכו מלכי יוון ופתאום התחילו לגזור גזרות על עם ישראל וביטלו דתם. ובאמת זה דבר שהוא אפלה ופלה כי נראה שעד אותה גלות יוון אותה אותו שעבוד יוון השיבוד של בבל ופרס ומדאי כל השיבודים והצרות שקדמו לעם ישראל לא כוונו נגד דתיהם של ישראל נגד הדת לא קובנו דרך לא קוונו לדת היה כוונה של שמד פיז זי או בתקופת בבל אז היה מרד של מלכות ישראל באימפריה הבבלבית ולכן ביקשו לקטוש ול ו להשביט את המרד הזה אבל לא מצאנו בשום לכאורה לא מצאנו בשום מקום לפני מלכות יוון איזשהי התנקלות של אומה אה לא לשמת פיזי לא רצון להשמיד את ה את העם ישראל, השמדה פיזית, אלא שמד רוחני. לעקור ולהעמיר ולשרש את דתם של עם ישראל, את המצוות של עם ישראל. מאיפה זה מתחיל? ה מאיפה מתחיל בכלל החשיבה הזו לבוא ולהטיל על עם ישראל גזרות שמד. אז הייתי רוצה באמת להתבונן דרך משנתו של רב צדוק בספרו רסיס לילה ולנסות להבין מה יכול היה לגרום לרצון ה הלא מוסבר הזה של מלכות אימפריה עולמית לבוא ולהעמיר את דתם של עם ישראל. ויש כאן איזשהו יסוד שהוא רב צדוק מחדש שהוא מלמד אותנו המון על הדרך התורה שלנו והקיום המצוות שלנו. רב צדו קושר את כל הנושא הזה של גזרות השמד בנקודה אחת שהיא מובאת בכמה מקום בכמה מקומות גם במגילת תענית גם במסכת סופרים מסכת ספר תורה במסכת מגילה בבלי וזה הנושא של העתקת התורה ליוונית במגילת תענית מובא שאירוע שהתרחש בחטא בתבת ככה מובא גם בשולחן ערוך בסימן תקפ בסעיף ב ש המגילה תענית מקצרת ב לא מספרת את כל התרחיש אבל מתואר שמה שהמגילה הוא העתקה נכתבה לכתב יווני וחושך בא לעולם שלושה ימים חושך הגיע ברציפות שלושה ימים וכמובן הדברים מוסיפים להתבאר בעוד מקומות במסכת סופרים למשל בפרק הראשון בהלכה ז' אז כתוב גם כן שהיה היום הזה של יום העתקת התורה ליוונית יום קשה לישראל כיום שנעשה בו חטא העגל מיום שעם ישראל חטא בחטא העגל ולכאורה באמת הדברים צריכים תאונים באור מה מה כל כך אה חוש חושך ירד לעולם, יום קשה לעולם כיום שחטו בו ישראל בחטא העגל. מה הפגם על כל כך גדול בעתקת התורה ליוונית? בגמרא במסכת מגילה בדף ט אז הגמרא מפרטת יותר את הסיפור מה בדיוק קרה שמה. הגמרא אומרת שתלמי המלך א קרא וביקש להביא 72 מחכמי ישראל והכניס אותם בבתים שונים וניגש לכל אחד ואחד וציוה עליו כתבו לי את תורת משה רבכם והגמרא מספרת שנעשה שם נס גדול וכולם כיונו ל15 מקומות שבהם כולם כיוונו לאותו שינוי שהיה נדרש כדי שלא יהיה איזשהו פגיעה או איזשהוא חוסר הבנה במקום בראשית ברא אלוקים, אלוקים ברא את השם. כל מה שמתואר שם בגמרא הוא באמת לא לא ברור די הצורך. הגמרא שמה אומרת שאינה יכולה להתרגם כפי הצורך. צריך להבין את זה. מה היה החיסרון בעתקת התורה היוונית? אז באמת ראיתי בשם רבי משה שפירה, הגאון רבי משה שפירה זכר חסדיק קדוש לברכה שהאחד מהמגידים המפורסמים שידיו רב לו בחוכמת הפנימיות של התורה ובכל התורה ו הוא הלך בכיוון הזה שה הקפידה הייתה בעצם התרגום דהיינו עצם המחשבה שאפשר אפשר לקחת תורת השם שכתובה בלשון הקודש ולתרגם אותה לשפת לז כמו שפה יוונית זה לך שעצמו חורבן והכשכה של התורה הוא ובעצם עומד על הדמיון שיש בין העתקת התורה ליוונית לבין חטא העגל מה נקודת ההשוואה בחטא העגל נשברו הלוחות הראשונים ניתנו לוחות הלוחות מעשה אלוקים ממה והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות ובחטא העגל הלוחות הללו נשברים על ידי משה רבנו ולאחר כך וכך ימים ניתנות לוחות חדשות לוחות שניות לוחות שניים והפער הירידה במדרגה בין הלוחות הראשונים ללוחות השניים היא סוג של חורבן אור התורה שזהר והלוחות הראשונים הכשיך בלוחות השניים הוא מזכיר בהקשר הזה את דברי הגמרא בחגיגה בדף יב עמוד ב הגמרא שמה אומרת שקומתו של אדם הראשון הייתה מן הארץ ועד לרקיע שנאמר למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ אלו מקצה השמיים ועד קצי השמיים. וכיוון ששר אדם הראשון, הניח הקדוש ברוך הוא את ידו עליו ומיעתו, שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עליי כפך. אומר רש"י שמה אחור וקדם צרת יש כאן שתי שתי יצירות. תחילה גבוה ובסוף שפל. כלומר, התורה מתארת מציאות שאדם הראשון נברא בדרגה רוחנית גבוהה מאוד, שהוא צופה מסוף העולם ועד סופו, אבל בכיוון שהוא שרח בחטא עץ הדעת, אז הקדוש ברוך הוא הניח את כפו עליו ומיעת אותו. וכאן ירידה גדולה בקומתו של אדם הראשון. כך גם דרך אגב הזוהר כותב שכל ירידה במדרגה היא בבחינת מיטה. ככה נאמר בגמרא ב על דרך מה שאנמר בגמרא בנדרים בדף סד כי מתו כל האנשים מבקשים את נפשך. כאשר נתן ואבירם יורדים מגדולתם שהם היו מנהיגים בעם ישראל וירדו מנכסיהם. אז התורה מתארת את זה בתיאור של מוות, למרות שבפועל הם לא מתו, אבל הבחינה של הירידה במדרגה היא בחינה של מוות. כך אומר הזוהר. המעבר הזה של הירידה הדרסטית מקומתו של אדם הראשון בשעת הבריאה לקומתו לאחר החטא היא סוג של מוות אפשר לומר. כך אומר רבי משה שפירה, אותו דבר המעבר בחטא העגל מהלוחות הראשונים להלוחות השניים זה ירידה, זה הכשכה של אור התורה. ובפרט לפי מה שמפורסם בשם הבית הליבי בדרוש יח שהלוחות הראשונים היו לוחות כאלה שכל התורה כולה הי כתובה בהם. לא היה עדיין מושג של תורה שבעל פה. ככה מתבאר מדבי הירושלמי בשקלים בפרק א'. חנינא בן רבי יהושע אומר בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיות של התורה. כל התורה כולה. כמובן אנחנו מתקשים להבין איך זה יכול להיות שכל התורה נכתבת הלוחות. אבל כבר ידוע הגמרא בשבת קד אומרת מ וס שבלוחות בנס היו עומדים. כל הכתיבה בתור בלוחות הראשונים הייתה כתיבה בדרך נס וכפי הנראה גם זה היה אחד מן הנסים שכל התורה כולה בלי יוצא מן הכלל הייתה כתובה בלוחות הראשונים ניתן על פי זה להבין מה שהגמרא אומרת בעירובי נד אלמלא נשתברו לוחות הראשונים אדם לומד תורה ואינו משקחה לא היה מושג של שכרת התורה משום שכל התורה כולה הייתה כתובה לא היה צורך בזיכרון בעל פה הכל כתוב כשנשברו הלוחות כבר יש לוחות הלוחות השניים זה לוחות מסוג אחר לגמרי הן לוחות כאלה שרק מיעוט התורה כתוב כמו שהגמרא אומרת בגיטין דף ס אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו רוב התורה כבר נמסר בעל פה כי על פי הדברים האלה קראתי איתך ברית ואת ישראל על פי תורה ש על פי תורה שבעל פה המושג של תורה שבעל פה אומר הבית הליבי, מתחדש לאחר את העגל ואתה כאן הכשכה של אור התורה מהלוחות הראשונים ללוחות השניים. גם מיס התרגום הוא עוד ירידה במדרגה. לקחת תורה שהיא כתובה בלשון הקודש ולתרגם אותה לשפת לזרי זה עוד הכשכה נוספת של התורה. מעבר להכשכה של הפער מלוחות הראשונים ללוחות השניים מן הלוחות השניים לתורה מתורגמת זה רחשכה האותיות של התורה האותיות של התורה כפי שאנחנו רואים הם אותיות של לשון הקודש הם אותיות שדרכם ניתן להבין טילי טילים של הלכות אנחנו יודעים שיש אותיות תגים ניקוד וטעמים. כל רובד בכתב הוא מוסיף עוד ועוד עומק. כמו שהגמרא אומרת בנחות כט שרבי עקיבא היה דורש טילי טילים של הלכות מכל קוץ וקוץ, מכל תג ותג. היה דורש טילי טילים של הלכות. אור התורה זה אור אינסופי. אור בגימטריה זה אינסוף. האור של התורה הוא אור אינסופי. שה רק לשון הקודש באותיותיה הקדושות, האותיות שבהם נברא העולם, הם אותיות שיכולות לבטא את האינסופיות של התורה, את העומק של התורה. אין במבנה האותיות, אין בתגים של האותיות, אין בניקוד של האותיות ואין בטעמים של המקרא. כל הדברים האלה, האור האדיר הזה, האינסופי של התורה, כפי שעולה מלשון הקודש, לא ניתן לקחת אותו ולהפוך אותו לאיזשהו תרגום פשטני של טקסט מקראי. זה לקחת את האור האדיר הזה ולהפוך אותו להיות איזשהו תרגום של סיפור מקראי. זה הכשכה של אור התורה. ולכן ולכן חושך בא לעולם שלושה ימים לבטא כמה היה כאן הכשרה של אור התורה וכאן מובן מובן הדמיון של ה על דמיון לחטא העגל כמובן זה ה הדבר החמור של החמור בעתקת התורה ליוונית אבל הביאור הזה הוא ביאור באמת ביאור נפלא ומיוחד אבל יש כאן איזשהו קושי מסוים והוא לפי הביאור הזה יוצא שעצם הפגם הוא היה בעצם העתקת התורה. אין מקום להעתיק תורה לשפת לעזבונים בפסוקי התורה אנחנו רואים שלכאורה יש מצווה מפורשת לתרגם את התורה ל70 לשון. ויה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר נותן לך וכמותה לך אבנים גדולות ושדתה אותם בסיד וחטפתה לאבנים את כל דברי התורה הזאת בארט שאומרת הגמרא בסותטה לב שמה זה בארטב ב70 לשון כלומר התורה מצווה אותנו לתרגם שבכניסה בכניסה לארץ ישראל לתרגם את התורה ל-70 לשון ולאפשר לכל אומות העולם להתבונן כמו שרשי שם כותב על אתר שלא יהיה לאומות העולם פתחון פה לומר שלא היה לנו מכל ללמוד אז כביכול אומרים להם הנה יש לכם התורה מונחת לפניכם כל מי שרוצה לראות מה כתוב בתורה יבוא ויראה אז לכאורה באמת עול עולה קושי גדול לפי הפירוש הזה, לפי המהלך הזה שורה פגם בעצם העתקה כהכשכה של אור התורה מות השניות לתורה מתורגמת אבל הרי זה הציווי של התורה אז באמת אפשר לתרץ את זה על פי מה שכתבו כמה ראשונים בשם רבנו סעדי הגאון כותב את זה גם אבן עזרא וגם ברבנו בחיה שמה אה אה שהציווי לכתוב את התורה ב-70 לשון הוא לא לכתוב את כלל התורה מבראשית ועד סופה אלא זה תרגום חלקי של התורה מספר מצוות שכנראה יותר רלוונטיות לאומות העולם אז את המצוות הללו יש מצווה לכתוב ולהעתיק ב70 לשון אבל לא לתרגם את מכלול התורה מראשה ועד סופה ככה מבואה בשם רבנו סעדי הגאון מובא בראשונים אבל בג אומר שהציווי היה על כתיבה של הברכות והקללות שמופיעות בספר דברים. זה הכל, לא כלל התורה. אז באמת לפי המהלך הזה אז באמת אפשר ליישב שאין כאן אין כאן סתירה בין הדברים. המצווה נאמרה על תרגום חלקי וספציפי של דברים מסוימים. ואילו העתקה ליוונית הייתה התקה שקללה את כל התורה כולה. אבל הייתי רוצה ללכת כפי שאמרתי בכיוון אחר, בכיוון שראיתי ברב צדוק בסיפור סיס לילה באות נזפי דבריו באמת עולה שה דווקא עצם העתקת התורה ליוונית היא לא הנקודה כאן כלומר עצם ה בכלל העתקה של תורה לשפה זרה לשון היא היא היא לא בהכרח היא לא בהכרח שלילית. אדרבה, זה המצווה של התורה. כמובן ש אין בכך לפי הבנתו, אני ככה אני משאר, אין בכך פגיעה בגדולתה של התורה בכך שאנחנו משאירים את תורתורה, את התורה כפי שכתובה בלשון הקודש, וגם מעתיקים אותה לשפות זרות. אז מה הנקודה כאן? הנקודת הפגם שהייתה בהתקת התורה ליוונית עד כדי כך שיורד חושך לעולם ג' ימים והיום הזה הוא יום קשה לעם ישראל כיום כיום שנעשה בו העגל מה נקודת הפגם פה רב צודק נכנס בעצם לכל העניין המיוחד של חנוכה והוא ידוע בשם הארי זל ככה הוא אומר הוא לא כותב את זה, אבל ידוע שבין תלמידי האריזל יש לנו ויכוח לאיזה ספירה שייכת א שייך חג חנוכה, איזה תיקון של איזה ספירה, האם זה בנצח או בהוד. אז רב צדוק הולך בכיוון שחנוכה זה תיקון ההוד. ככה הוא אומר על פי הארי זל. א מתיהיהו אומר רב צדוק תיקן את ההוד שנהפך למשחית יש פסוק בדניאל הודי נהפך עליי למשחית והוא מביא כמה ראיות לכך שחנוכה זה בהוד למשל העובדה שעל הניסים שאנחנו בעזרת השם נאמר בערבית נתקן לאומרה בברכת ההודעה חג חנוכה או שמונה ימים שמונה ימים כידוע הוד היא הספירה השמינית בעשרת הספירות. ודבר נוסף יש רמז נוסף לכך רמבן מפורסם בתחילת פרשת בעלותך על כך שאהרון הכהן מצטער שהוא לא היה שותף לבניין בית המקדש ואז הקדוש ברוך הוא מנחם אותו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות הוא מנחם אותו בכך שהוא יהיה מדליק את הנרות בבית המקדש והרמבן עומד על כך אבל הרי גם להדלקת הנרות אין אין אין הרובה שזה יהיה תמיד אולי בזמן ש מה יהיה מה יהיה בזמן חורבן בית המקדש ואז אומר הרמבן שהקדוש ברוך הוא ניחם את אהרון בהדלקת נרות חנוכה נרות חנוכה שגם גם חלילה בזמן שבעוונות לא יהיה בית המקדש אבל אור המנורה ימשיך ימשיך להאיר בנרות החנוכה אם כן אומר רב צדוק חנוכה קשור לאהרון זה נרות חנוכה הם הנרות שבהם נחם הקדוש ברוך הוא את אהרון הכהן אהרון כידוע מידתו הוא הוד משה נצח ואהרון זה עוד אז מה זה שמתיתיהו תיקן את ההוד שעל זה נאמר בדניאל הודי נהפך עליי למשחית מה זה הודי נהפך עליי למשחית כתוב כאן שלמעשה הוד נסביר את הדברים כתוב בתיקוני זוהר שיש שם דמיון של הספירות לאיברים של בני אדם כן ספרדים רגילים להגיד את זה פתח אליהו תיקוני זר אז כתוב נצח והוד טרן שוקין הנצח והוד הם משולים הם כנגד שני השוקיים שני הירכיים של האדם מה מסמלים הירכיים השוקיים. מה מצים השוקאים? ה אנחנו אומרים על זרעו של אדם שהם נקראים יוצאי ירכו. מה זה יוצא ירכו? הכוונה ההמשכיות שלו. ההשפעה של האדם כלפי חוץ. הנצח והעוד. העוד, בפרט העוד הוא עניינו השפעה מבפנים כלפי חוץ. הוד משהו שבולט כלפי חוץ, משהו שמשפיע שמאיר כלפי חוץ. וכאן על פי זה ניתן אולי להסביר מה התרחה שמה במאבק ששר שרו של עשו עם יעקב אבינו. ויטר יעקב לבדו ויעבה כי שמו עד השחר ויר כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כפךקו באבקו אמו והרבה הרבה נכתב מה המשמעות של המאבק הזה מה משמעותה של הנגיעה הזו ויגע בכף ירכו ותקע כפ יעקב יבקמו מה מה המשמעות של הנגיעה הזו והוא צולע לרחו יעקב אבינו אחרי הנגיעה הזו נעשה צולע עד שכתוב ויבוא יעקב שלם מרשכם. מה המשמעות של הנגיעה הזו? אז כבר בזוהר כתוב שהנגיעה שלשרו של עשו לא היה כוח לפגוע ביעקב אבינו. יעקב אבינו הוא מידתו אמת. תיתן אמת ליעקב. הוא אמת צרופה, חזקה ויציבה, שלא ניתן לפגוע בו. לא ניתן ללא לא ניתן לפגוע באמת הזו מיתתו שלמה אין בו פסולת בכלל אבל מה שכן בר פגיעה זה ירכו יוצאי ירכו זרעו של יעקב אבינו מכאן ואלך מה יקרה לעתיד לבוא ההשפעה של יעקב אבינו על האנושות שתהיה לעתיד לבוא עד לתקן עולם במלכות שדי שמה למה מבקש עשו, שרו של עשו, לקעקע ולפגוע ולנתק בין הגוף לבין הירכיים? והוא צולע על ירכו. ויגע בכף ירכו, המגע הזה, הוא להכניס את ידו של עשו בין הגוף לבין הירכיים. מה המשמעות הפנימית של זה? אומר רב צדוק, עם ישראל, עם זו יצרתי ליטי לתי יספרו, יש תפקיד לעם ישראל בעולם. התפקיד של עם ישראל בעולם זה להשפיע על העולם, להיות אור לגויים. כמו שכתוב בנביא ישעיהו והיה באחרית הימים נכון יהיה הרת השם בראש הערים וניסא מגבעות ונהרו אליו כל כל הגויים ואמרו והלכו אמיר בים ואמרו לכו ונעלה לר השם אל בית אלוקי יעקב ויורנו ידך ונך באורותיו כי מציון תצא תורה דבר השם ירושלים כי אז פוכל עמים שפה ברורה ככה אומר הנביא עם ישראל נועד להיות אור לגויים ללמד את האומות אמונה ואור של תורה ועבודת השם והתבטלות כלפי הקדוש ברוך הוא. אבל אנחנו יודעים זה כלל שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. הכלל הוא זה לעומת זה עשה אלוקים. כל כוח שיש בעולם, כוח חיובי שיש בעולם, נברא כנגדו גם כוח שלילי. כשם שיש כוח בעולם להפיץ את אור האמונה, להפיץ את אור התורה, את אור השם בעולם ולתקן את כל העולם במלכות שדי, כך גם נולד כוח הפוך, כוח שמנסה אדרבה, מהכיוון השני, להשפיע מתרבות העולם, בתרבות הגויים, להשפיע על עם ישראל. זה כוח של השמד, השמד הרוחני. זה לעומת זה השם עשה אלוקים. זה לא כביש חד סתרי זה כביש דוסטרי. כן. יש ב בהלכות מליכה ביורד בסימן סט מובא בגמרא בחולים קיא שכל זמן שהבשר נמלך והמלח פועל על הבשר אז הוא לא בולא אדם אדתר למפלט לא בלה כשאדם נפלט החוצה הוא זורם באופן חד כיווני אז הוא לא יכול לבלוע, אבל אם הוא מפסיק לפלוט אז הוא מתחיל לבלוע. ככל שעם ישראל משפיעים השפעה לשם שמיים, השפעה חיובית, השפעה שכל כולה טהרה מגופו של יעקב אבינו, שהוא האמת הצרופה שתיתן אמת ליעקב, אז ההשפעה היא חד כיוונית. עם ישראל משפיע על אומות העולם, מקרב אותם. אבל אם יש משהו שנכנס בין הגוף לבין הירכיים, איזשהיא מחשבה לא טובה, מחשבה היא לא לשם שמיים, איזשהו אינטרס אישי שנכנס לתוך הסיפור הזה, משהו שהוא לא לשם שמיים, אז ההשפעה לא יורדת בצורה בצורה שהיא כל כולה לשם שמיים. ממילא יש כאן מקום להשפעה הפוכה, להשפעה של שמד. וזה מה שהתכוון דניאל לומר. הודי נהפך עליי למשחית. ההוד שאמור לצאת כלפי חוץ באופן חד כיווני ורק להשפיע על אומות העולם. אם הוא לא נעשה על טהרת הקודש, על טהרת גופו של יעקב אבינו. החיבור בין הירך לגוף הוא חיבור בריא, חזק, לא לא ניתן לחצוץ אותו, לא ניתן להעביר בו שום דבר. אבל ברגע ששרו שלשו שולח את ידו ומכניס שמה דברים שלא לשם שמיים, אז כבר אז כבר ההשפעה יכולה להיות גם לכיוון ההפוך. ממילא אומר רב צדוק, זה בדיוק מה שקרה בעתקת התורה ליוונית. באמת בבסיס של הדברים יש כאן דבר חיובי וגם ככה הוא מתאר את הדברים שבאמת הרושם של עם ישראל באותה תקופה היה רושם חיובי על אומות העולם ואומות העולם התענייינו בתורתם של עם ישראל ותלמי המלך כיבד מאוד את חכמי ישראל אבל הדרך שהדבר נעשה ש הדרך שנעשתה התקת התורה לביני הדרך שנכנס שמה עניין שלא לשם שמיים. אם נתבונן בציווי התורה על העתקת התורה לשמים לשון אומר רב צדוק עם ישראל הצטוו לכתוב על האבנים ולהניח את האבנים הפקר לכל אומות העולם. כאשר אומות העולם מתוך התעניינות שולחים, שליחים, נותרין כדי להעתיק את התורה, כדי לראות ללמוד מה כתוב ולהעתיק לעצמם, זה אופי קיום המצווה של העתקת התורה לשבים לשון. ואומר כך היא המידה, לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת. כלומר, יש כאן מצד אחד רצון להשפיע, אבל מצד שני לא להיות לא להיות בדרך של א להרוויח משהו לעצמי. מה שקרה אצל אצל אצל היוונים אומר רב צדוק הכבוד הגדול שכיבד אותם תלמי המלך התערבב בתוך התערבב בתוך העתקה הזו עניין של אינטרס של כבוד כלומר הכהנים התכבדו בכבוד הזה והרגישו מעלה בעצמם כך הוא כותב שרב צדוק כותב שעתקת התורה ליוונית נעשתה על ידי הכהנים הם הלכו והתיקו והתכבדו בכבוד גדול. נכנס לתוך השיקול הזה של של ההוד, של הפצת התורה, של הפצת האור לגויים, נכנס איזשהו עניין פרטי שהוא לא לשם שמיים. עניין של אה אינטרס, של כבוד, של של פאר, שגידל אותם המלך וטמ המלך וקיבד אותם כאן. בא השורש כאן נוצר השורש שבסופו של דבר גרם להוד שנהפח למשחית איו את השורש לכך שאומות העולם האומה היוונית פעלה בכיוון הפוך כדי להשפיע על עם ישראל ולהעמיר את דתו כאן נוצר השורש הזה אם לא מפצ יודעים להפיץ את התורה בדרך שכל כולם 100% זה שם שמיים. כאשר באים להפיץ תורה כזו שיש בה עירוב ותערובת של שיקולים זרים, של שיקולים שהם לא לשם שמיים, חלילה עלולים להחסף לגזרות מהצד השני של המראת דת. לכן אומר רב צדוק, זו הסיבה שירד חושך לעולם שלושה ימים. לרמוז שההוד הזה, ההוד הזה שהיה אמור להעיר את העולם, נהפך להיות חושך, הכשכה. ובאמת חשבתי מה נקודת הדמיון לחטא העגל, שזה רב צדוק לא כותב. א אני חושב ש בשני המקרים אני חושב שקרה אותו אותו דבר, אותו אותה תופעה. בהתקת התורה ליוונית. אומר צדוק גם כן הכוונה הייתה כלומר בגדול הייתה כאן כוונה חיובית של של רצון להפיץ את האור של האמונה להפיץ את העוד אבל נכנס פה נכנסה פה מחשבת מחשבת פסול מחשבת פיגול בכוונה שלשם כבוד לא לשם שמיים אני חושב שבחטא העגל היה בדיוק אותו דבר בירידה של כשהקדוש ברוך הוא נותן תורה לעם ישראל הרי זה תקופה של הוד התורה יורדת לעולם תורה שעתידה לתקן את העולם בסופו של דבר להעיר את עולם מה היה שורשו של חטא העגל אומר הרמבן בפרשת כיטיסא מביא מדרש חז"ל כתוב ראו ראיתי את עוני עמי אומר אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו אתה רואה ראייה אחת ואני אני רואה שתי ראיות. אתה רואה את עם ישראל מקבלים את התורה בסיני ואני רואה אותם כשאני בא לתת לתן להם את התורה ואני יוצא בקרונין שלי במרכבה שלי שאני בא לתת להם את התורה שנאמר רכב אלוקים ריבותיים אלפי שנען ואין שומטים אחד מתתרטרמולין שלי שנאמר ופני השור מהשמאל ומכעיסין אותי בו. כלומר, בעיצומו של מעמד הר סיני, ברגע הכי נשגב של ההוד הגדול שיורד לעולם, שעתיד להאיר את כל העולם כולו, אור התורה, באותו הרגע יש בקרב עם ישראל כאלה שיש להם מחשבת צול. צדה עיניהם דמות אחת מארבעה חיות שבכיסא ש בקרונים של מלך פני השור אל השמאל והם לוקחים את הפנים האלה ועושים ממנו עג הולכים ומכיסים את הקדוש ברוך הוא בדמות אחת שהם מקצצים בנטיות מה שנקרא כאילו מפרידים אותה ועושים אותה כאלוה ברגע של ההוד שיורד לעולם ההוד נהפך למשחית. לכן אני חושב שזה מה שחז"ל רמזו שהיום הזה היה יום שקשה לישראל כיום חטא העגל והגזרות השמד שכוונו לעם ישראל כוונו בעיקר לדבר אחד ליצור ערבוב של עם ישראל ליצור ערבוב של עם ישראל באומות העולם כביכול חלילה ולומר שאומות העולם ועם ישראל כולם בדרגה אחת אין פער ביניהם כנגד מה שאנחנו יודעים ודיברנו על זה כחלק השם עמו יעקב חב נחלתו שעם ישראל הוא עם רם וניסא והוא עם זו יצרתי לי יש לו מעמד מיוחד אין עם לבד ישכון לבגלים לא התחשב באים היוונים ורוצים לקעקע ולפגוע בעצם המחשבה הזו ולומר שעם ישראל הוא ככל להאמין ולכן הם גוזרים גזרות שבאים בדיוק לפגוע בייחוד של עם ישראל כעם מיוחד שזה שבת ברית ומילה ברית מילה כמובן שבת שזה אותי ביני וביניכם שגוי ששבת חייב מיתה וקידוש החודש שהוא העניין שהמרכזי של כו של חכמי ישראל כוכה של תורה שבעל פה שכו של ישראל לקדש את המועדים שזה כוח שניתן להם, הכוח המיוחד שניתן לעם ישראל. על פי הדברים האלה קראתי איתך ברית ואת ישראל. והדבר הנוסף הוא הפגיעה בטהרת עם ישראל. כמו שהגמרא אומרת, רש"י כותב את זה בשבת כ"ג. אף אין היו באותו הנס. אומר רש"י, אנשים היו גם בנס חנוכה. משב שגם מהם גם עליהם נגזרה הגזירה של כל בתולה שניסאת תיבה להגמון תחילה גזירה מזעזעת שכל עניינה הייתה פגיעה בקדושת וטהרת עם ישראל חלילה וחס לומר שעם ישראל הוא ככל העמים ולפגוע בבנות ישראל שהם הבסיס להמשכיותו של עם ישראל לטהרתו של טהרתו של עם ישראל. הדבר הזה בא לידי ביטוי בסופו של דבר בכך שבית חשמוניאי הגמרא אומרת בבבת הדף ג' הם עמדו וסרו נפש שלא חלילה לא יכנס שום זרע נוכרי לתוך משפחת בית חשמונאי. הגמרא אומרת על אותה א תינוקת שאמרה לפני שהיא קפצה אל מותה כל מה דעתה ואמר מדבית חשמונאי כעתינה אבדהו שאורדוס ניסה לחדור לתוך משפחת בית חשמונאי והיא קפצה מאיגרה להר המאבק שיצאו החשמונאים היה מאבק על המשך קדושתו וטהרתו של עם ישראל והמאבק הזה היה שלא תיבאל אחותם לגמון הדבר הזה נרמז בגמרא אומרת בכף א בשבת שזמן הדלקת נרות זה עד שתכלה תכל תכלה ריגלה דתרמודה ככה אומרת הגמרא תרמודיה הייתה אומה שהיא ככה הגמרא ביבמוטו מספרת בדף יז שנפנו על בנות ירושלים ומה שהיה שם בתערובת של אה בני נחר שבאו בנות ישראל שהאיכוס שלהם הוא ייחוס לא טוב עדתכלה עד שתכלה רגל דתרמודהי זה המאבק של בני חשמוניאי אפשר למצוא לזה רמז גם כן בעניין שקשרו דרשתו של רבי נתן בר מניומי בשם רבי תלחום בגמרא בשבת כב עמוד א' דרשה שהוא נסע כפי הנראה בשבת וישב שנר חנוכה שהדליקה למעלה מ-20 אמה פסולה ותכף הוא מיד דורש אותו אמורה הבורק אין בו מים מים אין בו נחשים ועקרבים יש בו מה מה הקשר בין שתי הדרשות הללו אומר רב צדוק משום שיש קשר הדוק בין יוסף לבין חנוכה ודיברנו על זה חנוכה אמרנו זה הנס זה המאבק של החשמולי למען טהרת קדושת עם ישראל וזה יוסף שהוא הראשון שנלחם ועמד בניסיון שלא לערבב את זרע הקודש של עם ישראל בבית פוטיפר והוא החדיר את הכוח הזה בעם ישראל נר חנוכה הוא בזכות יוסף אולי זה הפשט של הדרשה המפורסת שכולם מזכירים בחנוכה וחושך הפני תהום זו מלכות יוון שהכשיכה את עיניים של ישראל בגזרותיה שאתה אומר אומרת להם כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל אולי זה הכוונה כתבו לכם הקרן השור זה שורו זה השור זה יוסף בכור שורו הדר הכוח של יוסף הכוח של הקדושת שמירת קדושת עם ישראל הוא הכוח שעומד לעם ישראל לשמור על כי חלק השם עמו. כותבים היוונים, אומרים היבונים לעם ישראל, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל. אותה אמירה כי חלק השם עמו יעקב חלתו, כתבו שאין לכם, שאתם כחול האומות, אתם לא שונים. אומר רב צדוק, ראש ה מתיתיהו, מתיטיהו כמובן יצא לאבוק, אבל הראש המעתיקים זה היה אלעזר הכהן. בנו של מתיטתו והוא מסר נפש מסר נפש פשוטו כמשמו ונהרג במלחמה שלו כפי שמופיע בספר יוסיפון נהרג במלחמה נגד ה נגד נגד היוונים ותיקן בזה את ה את ה את החטא הזה של הפגם הזה של העתקה של התורה ליוונית ולא בכדי הנס של חנוכה ובזה אני מסיים היה נס שבא לידי ביטוי בנס פח השמן. פח השמן שמאיר בבית המקדש על טהרת קדושת הפח של השמן מביע את הנקודה הזו שהחשמונאים במצירות נפש שלהם לתקן את הערבוב הזה שחדר לעם ישראל כתוצאה מהערבוב שלה לא לשם שמיים שהתה שהיה בעתקת התורה ליוונית שגרמו לכך שנוצר נוצרה איזה יצר הורה של של יוון לשלוט על דתיהן של עם ישראל ולהעמיר את דתם מכוח אותה מחשבה שלו לשם שמיים. אז כאן במסירות נפש של החשמונאים אז הראה להם הקדוש ברוך הוא שהם חזרו להיות ראויים להאיר את העולם כפי שהאור של המנורה הטהורה מאיר מתוך בית המקדש ומאיר את כל העולם כולו. זה העניין המיוחד של נר חנוכה, של חנוכה, שהיא מצווה חביבה יד מאוד, כי היא מצווה שמסמלת את הנצחיות של טהרת קדושת עם ישראל, שיסודו, כן, היכולת שלנו להשפיע בעולם היא בראש ובראשונה. קודם כל כשאנחנו נהיה לומדי תורה ומקיימי מצוות בצורה של טהרה. וזה הנקודה שאנחנו צריכים לקחת לעצמנו. שהתורה שאנחנו לומדים, תורה שאנחנו רוצים להפיץ אותה בעולם, לתקן עולם במכות שלה, היא צריכה להיות תורה של נר, של נר חנוכה, תורה של שמן זית, זך, תורה שאין בה פסולת, תורה שהיא לשם שמיים, של טהרה, שהקיום של המצוות שלנו יהיה לטהרה, שלא יכנס לתוך התורה שלנו שום מחשבת פגם, שום מחשבת פיגול ופסול. של מחשבה של אינטרסים אישיים שהיא לא לשם שמיים. זה מה שאנחנו צריכים לשמוח רק על ידי לימוד תורה בטהרת הקודש לשם שמיים. אור תורה שכזה אור תורה שיוכל להאיר גם לאחנו שצריכים עדיין לגלות את האורה של התורה וגם על כל העולם כולו. קסמ