שיחה ליום העצמאות | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

ברשות ראש הישיבה הרב שרב שליטא מורי ורבותיי רבנים אנחנו נמצאים בשעה של חיבור של יום הזיכרון ביום העצמאות וכשאנחנו רוצים לשיר ולהלל לקדוש ברוך הוא, אנחנו פונים אל הספר המופלא, ספר תהילים, ששם יש את שירת הקודש של עם ישראל לדורותיו. אני רוצה ללמוד קצת יחד איתכם את מזמור קמד ותהילים לדוד ברוך השם צורי והמזמור יש בו עומקים ומשמעויות אנחנו רוצים לגעת במעט ממה שאפשר ללמוד מהמזמור הזה ואני רוצה להתחיל בדברים שכותב רדק בסוף המזמור על הפסוק אשרי העם שככה לא אשרי העם שהשם אלוקיו ורבנו סעדיה גאון זכרו לברכה פירש מזמור זה לימות המשיח ומה שאמר לדוד ברוך השם צורי דברי לשון מלך המשיח וכן לכן הפוצא את דוד עבדו כי מלך המשיח דוד יהיה שמו שאמר ביחזקאל ודוד עבדי נשיא להם לעולם ואז יהיו העניינים הטובים כולם אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברך אבותינו כלומר לדעת רסג יש כאן לפנינו מזמור נבואי מזמור שמבוסס כמובן על דברים שחווה דוד המלך אבל מזמור שדוד כותב אותו ברוח הקודש שלדורות עוד ימצאו בו משמעויות ופירושים והבנות שאולי בימי דוד לא יכלו למצוא במזמור הזה אלא רק בדורות אחרונים, בדורות שעם ישראל ישוב לארצו ויכל להלל. קודם כל, ברוך השם צורי המלמד ידי לקרב, אצבעותיי למלחמה. גם על זה צריך להודות, על הזכות להילחם. הודעה על זכות להילחם מגיעה רק אחרי דורות שלא זכו להילחם ולהגן ולהקות באויבי ישראל. ברוך השם צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה חסדי ומצודתי מסגבי ומפלתי לי מגיני ובו חסיתי הרודד עמי תחתיי וכאן מגיעים שני פסוקים שצריכים באור ואולי רק בדור שלנו אפשר להבין את המשמעות העמוקה שלהם. השם מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו. השקפה ראשונה מה זה בן אדם? מה זה בן אנוש? מה יכול לזכות אדם ילוד אישה לכך שהקדוש ברוך הוא ידע אותו? כמו שנאמר באברהם אבינו, כי ידעתיו, או כמו שיש פסוק בספר הושע, אני ידעתיך במדבר שהקדוש ברוך הוא יהיה קשור עם האדם. השם מה אדם ותדעהו בן אדם ותחשבהו. מין שאלה כזו. ואין תשובה. אין תשובה. אולי הפסוק הבא מחזק את השאלה. אדם להבל דמה ימיו כצל עובר. נו אז למה? מה הוא האדם? מה יעשה האדם והקדוש ברוך הוא ידע אותו? הרי זו פסגת הגדולה של אדם שהקדוש ברוך הוא יודע אותו, קרוב אליו, משרה עליו את שכינתו. יש מדרש בכהלת רבא שאולי יעזור לפרש את הפסוק הזה ויחבר אותנו אל היום שאנחנו נמצאים עכשיו ביציאה שלו יום הזיכרון שלמה אומר ויעשם קצל ככה הוא קורא לאדם קצל ולא פירש אני קורא את רש"י בעיבוד של מדרש כואל את רב הבא לא פירש שלמה עם צל של דקל או צל של כותל. הוא כבר פרשו דוד כצל עובר צילו של עוף הפורח. מה המשמעות של המדרש הזה? אדם בעולם הזה יכול לחשוב שהעיקר אלו הקניינים. לקנות לעצמו רכוש, בתים, נדלן קוראים לזה. מי שחי כך הוא ויעשם קצל. הוא עושה את חייו לצל. צל של כותל. יש אנשים שאומרים לא, אנחנו רוצים להתענג בעולם הזה אנחנו רוצים פירות מתוקים, צל נאה, איש תחת גפנו ותחת טענתו, לשתות ולאכול צל של דקל. גם זה וגם זה ויעשם כצל. מה צל של עוף הפורח? הצל של עוף הפורח בעצם אומר שהאדם כאן למטה הוא צל של משהו שעף למעלה. המלאכים נמשלים לעופות. יש להם כנפיים ובשתיים בשתיים יחסה פניו ובשתיים יעופף הם עפים על הפסוק ואופף על הארץ על פני רקיעשמיים חז"ל דורשים שאלו המלאכים הנשמות צל של עוף הפורח אדם להבל דמה מי שמב ביל את החיים הפרטיים שלו והוא מבין שהמשמעות של הימים שלו באים מעוף הפורח הוא מי שזוכה שהקדוש ברוך הוא יודע אותו שהקדוש ברוך הוא יחשב אותו יש משפט מפורסם שאמר משה זילבר שמיד היה מפקד גוש ציון, נפל בג' באייר לפני קום המדינה. שבוע לפני נפילת הגוש היה קרב גדול במה שנקרא המנזר הרוסי בגוש ציון ונפלו שם כמה לוחמים ובהספד שלו על החיילים הוא אמר משפט ידוע מה אנחנו מה חיינו אדם לאבל דמה העיקר הוא המפעל. תשובתנו נחושה נצח ירושלים וזה אדם ותדעיון בן אנוש ותחשבהו. ואז ממשיך דוד ואומר השם את שמך ותרד ג בהרים ויאשנו ברוק ברק ותפיציהם שלח חיצך ותומם שלח ידיך ממרום פצני ואצילני ממים רבים מיד בני נכאם מלמד ידיו לקרב אצבעותיו למלחמה אחרי שעם ישראל נלחמים מוסרים נפשם. אז מגיע גם גילוי שכינה בסיעתא דשמיא מופלאה שהתגלתה בכל מהלך תקומת ישראל. החל מימי המחתרות מלחמת העצמאות המערכה בסיני מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפורים המלחמות בלבנון והמלחמה האחרונה שאנחנו עדיין מצויים בעיצומה כמה סיעתא דשמיא כמה עד שמך ותרד כמה ברוק ברק ותפיצם שלח יצך תאומם ראינו בעינינו ויש בזה עוד רמז איפה עוד אנחנו מוצאים שהקדוש ברוך הוא יורד על הר וההר מתמלא עשן והר סיני עשן כולו מפני אשר בגלל אשר ירד השם עליו באש השם עד שמ שמך ותרד ג בהרים וישנו ברוק ברק קולות וברקים גילוי שכינה הוא גם מחייב הוא מחייב קבלת עון מלכות שמיים הוא מחייב קבלת תורה מחדש וזה דברים שמוטלים עלינו לקחת את הישועות הגדולות ואת הניסים הגדולים ואת עצמאות ישראל ולתרגם אותם ולחבר אותם להגדלת שם שמיים לחיבור מחודש של עם ישראל לאנוכי השם אלוקיך ך אשרוצתיך מארץ מצרים בית עבדים ואחרי הניצחון הזה ואחרי הסיעתא דשמיא הגדולה ואחרי יום הזיכרון שדיברנו עליו אלוקים דוד המלך מתחייב שיר חדש השירה לך בנבל עשור אזמרה לך ושיר חדש כבר חז"ל דרשו שכל השירות נקראות בלשון נקבה שירה חדשה כיוון שהיה אחריהם גלות אבל לעתיד לבוא ורבותיי לעתיד לבוא כבר נמצא במובנים מסוימים אחר כותלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרקים שיר חדש השיר הלך אי אפשר לסיים את המלחמה בשלח ידיך ממרום פצני ואצילני בלי אלוקים שיר חדש השיר הלך ונבל עשור אזמר הלך הנבל הגדול ביותר המעולה ביותר שמחה גדולה ועצומה והודעה הנותן תשועה למלכים הפוצ דוד עבדו מחרב רעב וכאן חוזר המזמור למשהו שאני לא יודע אם היה אפשר להבין אותו בימי דוד וכמה וכמה אפשר להבין את זה היום פצני והצילני מיד בני נחר שמנצחים גם אחרי שסיעתא דשמיא גם אחרי ששרים מהללים אשר פיהם דיבר שם ממינה ימין שקר אומות העולם מה שלא הצליחו בכוח מנסים בלשון חלקות בשקרים בהבטחות בהתחייבויות בהסכמים שכולם שב ושקר ורשע וגם על זה צריך להתפלל פצני ואצילני מיד בני נחר אשר פיהם דיבר שו וימינם ימין שקר והשיא של תהליך הגאולה זה כשעם ישראל יגיע אל השלמות ויבנה את עצמו אשר בנינו קנתיים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזוויות מכותבות תבנית היכל אומר התרגום דיבננה קינציבין דדיקלין באולפן אורייתא הבנים נטועים היכן הם נטועים כמסמרות נטועים בעלי הסופות נטועים בהיכל השם בבתי המדרש מנאוריהם את הלט של ימי הנאורים, את העוצמה שיש בגיל שלכם, אחורים יקרים, להקדיש, לצמוח בהיכל השם, בבתי מדרשות, בבתי כנסיות. כשבני הנעורים, כשבנינו קינתיים, נמצאים, גדלים, צומכים מתוך בית המדרש, איזה עוצמה יש לזה? בנותינו כזוויות מכוטבות תבנית היכל. כאן מדבר על קדושת המשפחה בנתנה מנזבתניין וקשרין לקהנה לקהנה ידשמשים באמצע חלה. הבנות כולם כשרות להינסא לכהונה והשראת שכינה של איש ואישה שזכו תבנית היכל מזוונו מלאים מפיקים מזן אל זן צוננו מעליפות מרובבות בחוצותנו אלופנו מסובלים אומר רש"י הקטנים נשמעים לגדולים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו. אין פרץ. אומר הדק, אין שחול כמו אשר פרץ השם בעוזר. ואין יוצאת אין נפש יוצאת לשבי. ואין צוכה. לא נשמעה צבחה ברחובותינו שיצבוחו ברחובות ויאמרו ניגף ישראל במלחמה בזכות בנינו כנטיים בנותינו כזוויות אשרי העם שככה לא וזה לא רק על הפסוק האחרון אלא זה על כל המזמור אשרי העם שככה לו שמ מלמד ידיו לקרב אצבעותיו למלחמה מה אשרי העם שככה לא שבניו קנתיים מגודלים בנאוריהם ואומר הרדק אשרי העם שהשם אלוקיו ומפני מה הייתה לזה העם זאת ההצלחה לפי שהשם אלוקיו לפי כך אשריו שהשם אלוקיו ועד זה אנחנו נודע ונעלל ונשבח לקדוש ברוך הוא ונפעל ונתקן ונבנה עד שנגיע אל אשרי העם שככה לא אשרי העם שהשם אלוק Так.