שור פסולי המוקדשין ואדם בבור, השתלת אברים (בבא קמא י:) | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] נעסוק היום ב בפסוקים של בור ובלימודים העיקריים שיש בדין בור דרך הסוגיה בדף י עמוד א' ובעזרת השם צליח גם להגיע בסוף גם להשלכות מעניינות בהלכות השתלת איברים ש יוצאות מהסוגיה הזאת נתחיל מהגמרא שהגמרא מדברת בדף י עמוד א' על א הדברים המיוחדים שיש בכל אחד מהאבות שכל אחד יתר על השני אז אומרת הגמרא מתקיף לרב אשי ליתנה חומר בשור מבור שהשור חייב בו שור פסולי המוקדשים מה שאין כן בבור למה לא שנו את זה הי אמר בשלמה רבנ אדד שיר הך שיר נ מיך א אמר רבי יהודה מ שיר די שיר שיר דש בנירו אם מישהו דש נר עליו שיעור הוא נתן שכן דרכו ללך ולהזיק סוף דבר הדיון בגמרא כאן הוא רק למה לא כתבו את זה כולם מסכימים ש שור פסולי המוקדשים שנפל לבור פטור מלשלם ושור שנגח שור פסולי המוקדשים חייב לשלם ורשי מסביר מה זה שור פסולה מוקדשים שור פסולי המוקדשים שנפדה ונפל בבור פטור בעל הבור דכתיב זה גמרא שמופיעה לקמן בדף נג בפרק שור שנגח וכתיב בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו והפירוש הוא כזה בעל הבור צריך לשלם והמת ה ה שור המת שנפל שם לבור הוא שייך למי ל לבעל השור המת יהיה לא ודנו בזה גם לגבי דיני פחת נבלה והבעלים מטפלים בנבלה לומדים מזה עוד דבר תכף נראה רגע אז הוא מסביר ככה דיקטי בעל הבור המת יהיה לו יצא זה שאין המת שלו שור פסולי המוקדשים מישהו הקדיש בהמה למזבח ואחרי זה נפל במום אז פודים אותה ואז אפשר אפשר לשחוט אותה ולאכול יש פסוקים רשי מביא בהמשך יש פסוקים שכתובים בספר דברים כתוב כך אישה מר לך א אין את זה לפניכם אשהר פן תעלה עולות בכל מקום אשר תראה אי אפשר לעלות בכל כי אם במקום אשר יבחר אדוני באחת שבתך שם תעלה עולות ושם תעשה כל אשר אנוכי מצוק רק במקדש אי אפשר להקריב בכל מקום שרוצים אבל מסיג את התורה רק בכל אבת נפשך תסבח ואכלת בשר כברכת אדוניך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יכלנו כצבי וכ אייל אז על מה זה מדבר סתם להגיד אם אתה רוצה לאכול אתה יכול לאכול בשר תאווה מה שנקרא זה כבר כתוב לפני בפרשה אחרת אז דורשת הגמרא מסכת בכורות רק בכל עבד נפשך תסבח ואכלת בשר זה מדבר בשור פסולי המוקדשים שור פסולי המוקדשים אל תגיד כ כ שהוא היה קודשי אני צריך להעלות אותו ולאכול אותו רק במקום אשר יבחר השם אני לא אומר ירושלים כי זה היה בשילו בהתחלה כן אז ה שילו אבל לדורות בירושלים ניצח לא אתה יכול לאכול אותו בכל מקום שתרצה ודרשה הגמרא ממה שכתוב תזבח ואכלת תזבח ולא גיזה ניתן לך לאכילה אתה יכול לאכול את זה אבל אתה לא יכול לגזוז את הצמר ולהנות מזה בשר ולא כלב ולא חלב ואכלת ולא לכלבך רק אדם יכול לאכול אבל אי אפשר להשתמש בבשר בשביל נשאר לך עודף של בשר או משהו כזה או שהוא מת מת מתת עצמו זה נבלה אתה לא יכול לאכול את זה אז אני אתן את זה לכלבים שלי לאכול אז אי אפשר מכ שאין פודים את הקודשים לאכין לכלבים כך אומרת הגמרא מסכת בחורות אז עכשיו מסביר רשי יצא זה שאין המת שלו דף אלגב שנפדה אם מת אסור להכילו לכלבים כד בבכורות תסבר ולא גיזה בשר ולא חל ואכלת ולא לכלבים ו בפסו המוקדשין הכתוב מדבר ולכן בור שנפל ל שור פסולי המוקדשים שנפל לבור לא מתקיים בו מה שכתוב והמת יהיה לו וכיוון שלא אי אפשר לקיים בו והמת יהיה ללא ממילא גם לא מקיימים בו מה שכתוב בתחילת הפסוק בעל הבור ישלם כסף ישיב לי ועליו גם את זה אנחנו לא גם את זה אנחנו לא זה ולא צריך לשלם אפילו שהפסיד אותי הרבה כסף כי הייתי יכול לאכול את זה שור שור גדול אני לא יודע כמה זה שווה היום שור אבל זה שווה הרבה כסף הייתי יכול לאכול את זה לעשות סעודה סעודה גדולה מה עכשיו אני הפסדתי את הכל לא כיוון שאם הוא מת כנבל איין ומת יהיה לו כי אסור לי אין לי מה לעשות עם זה אני לא יכול להשתמש בזה להחילו לכלבים אין לי מה לעשות עם זה אז ממילא לא מתקיים והמת תהיה לא ממילא לא מתקיים ה אז ממלא גם אין את הדין ככה ככה הדרשה שמוד לאלן בפרק שנגח את הפרה אבל אם נגחו שור חייו דכתיב שור ראהו וכיוון שנפדה שור ראהו קרינ בה ואף על גב ד בשור נ מכתיב והמת יהיה לו גם בשור כתוב א שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו אז גד דבר לא אומר רשי ת מהמת יהיה לו מוקמינן לקמה לבעלים מטפלים בנבלה למד נו שור שנגח שור אומרים השור יהיה לו מלמד שבלים מטפלים בנבלה ובבו שכתוב ומת תהיה לו זה אנחנו לומדים ל להוציא שור פסול מקדשים שלא צריך לשלם אם הוא נפל לתוך לתוך הבור בסדר ככה אומר ככה מסביר רשי כאן את הדין הזה אז קודם כל שאלה ראשונה היא אולי שאלה שנשמעת קצת לא רגי לחלקכם אבל כיוון שאנחנו כבר לא באלול אנחנו כבר שומעים כמה שיעורים ממני אז השאלה היא כזאת לכאורה אין בדבר הזה שום הגיון איזה הגיון יש בזה מה היגיון בגלל שאי אפשר התורה אמרה והמת תהיה ללא בשביל בשביל בשביל שור רגיל 99 פסיק 99% מהשברים הם לא שור פסולי המוקדשים עליהם נאמר והמת יהיה לו ני יוד שזה כבר כתוב בשור ואפשר ללמוד א היה אפשר להגיד ש זה לא כב ומת תהיה לא רק בשביל מקר שלור פסו המקדשים ואפילו אם תגידו כ איזה הגיון יש בזה בגל בגל שני לא יכול להנות מהשור אז לא ישלמו לי לכור הגיון צריך להיות בדיוק הפוך שור רגיל הנזק הוא חלק חלקי אני עוד יכול להשתמש בנבלה להכיל אותה לכלבים אבל כאן נזק גמור אין לי בכלל מה זהו לא צריך לשלם איזה איזה הגיון יש יש יש בדבר הזה ועוד זה הגיון שיהיה בשור איזה הגיון יש ש בשור יהיה בשור זה לא ובור כן צריך שיהיה בדבר הזה טעם הסבר שהדברים יוצאים מתוך הפסוק שיהודי רגיל שקורא את הפסוק מבין מתוכו שככה זה הדין זו השאלה הראשונה שאלה שאלה שנייה התוספות שואל שואל בעקבות הלימוד הזה של והמת יהיה לו שנאמר בשור פסולי המקדשים שזה אומר תוספות רגע אם ככה יש לי עוד פסוק מיותר כולם יודעים שיש כתוב ככה כי יפתח איש בור או כי יחרא איש בור ונפל שמה מה שור או חמור בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו אז דורשת הגמרא בדף כח לקמן שור ולא אדם חמור ולא כלים אומר תוספות ואם תאמר למה לשור ולא אדם פולמי ומת יהיה לו מי שהמת שלו כד פטרין שור פסולי המוקדשין שהרי מת אסור בנו מת אסור אי אפשר להשתמש במת אסור להנות מגופו של המת מאיפה יודעים שאסור להנות מגופו של המת אז יש גמרא מסכת עבודה זרה היא נמצאת אצלכם ב נמצאת אצלכם בדף בעמוד שלוש מתניתין אלו דברים של עובדי כוכבים אסורים וייסורים איסור הנאה אומרת המשנה שם במסכת עבודה זרה היין והחומץ של עובדי כוכבים שהם מתחילתו אז יין של גויים של של ח ין יין של גויים של זה אסור בהנאה יין אומרת הגמרא יין מנלן אמר הר ברבו אמר קרא יש פסוק חלף זבחו יאכלו ישתו יי נסכם אז כמו ש מה זבח אסור בהנה כמו שאסור לאכול זבח של עבודה זרה ככ אסור לשתות יין של עבודה זרה זבח אסור בנה אף יינ מ אסור בנה טוב אבל זבח מאיפה אנחנו יודעים זבח גופי מנלן דכתיב יש פסוק בספר תהילים ויצמד לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח נמי אסור בהנאה זבחי מתים בפשטות אני רק אסביר את הפסוק מה זה זבחי מתים כתוב יש משנה במסכת אבות משנה במסכת אבות אומרת שכל שניים שיישבו לוש שיישבו לשולחן שלושה שבו לשולחן ואכלו והיה ביניהם דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום ואי אם ישבו וולא היה בניהם דברי תורה כאילו אכלו זבחי מתים מה זה זבחי מתים אז מה מה פירוש פירוש המילולי אכלו זבחי מתים שמה מביאים פסוק בספר ישעיהו ככל שולחנות מלאו כי צוה מבלי מקום ופ שטות הייתי מסביר ככה את הזבח מתים זה אוכל או זה משהו שלא ראוי לאכילה כאילו מה שהם אוכלים על השולחן זה נראה שיש צלחת גדולה מלאה באוכל יפה וזה אבל האוכל הזה הנביא מסתכל עליו במקום לראות אוכל יפה מה הוא רואה הוא רואה לא את האוכל שעכשיו אלא מה שיקרה מהאוכל אחרי הסעודה עכשיו לא מדובר כאן על סעודת אנשים כשרים אלא מדובר על סעודת אנשים ש אוכלים ושותים בצורה לא מבוקרת ואני אומר את זה בעדינות ולכן הם בסוף גם מקיאים וזה דבר מגונה ודחוי וזהו ההזדמנות אשו לדבר על סעודת פורים גם ש בסעודת פורים מי שהגיע בסוף לזה שהוא הקי אני אומר לכם הוא נקרא ש ל מזבח מתים אם הוא שתה כמות כזאת שהוא זה על זה הנבי אומר ככל שות מלאו קיצו זה לא דרך של של סעודה של אנשים שיושבים ועושים דברי תורה כי אם יושבים אומרים דברי תורה יש פסוק אחר סליחה שאני קצת נגרר לדרוש ויאכל בועז וישת וית בליבו אומרים חזל ויאכל בועז וישת וית ליבו בדברי תורה הדרך הנכונה באכילה שהוא ושתי השתייה תמיד במקרא זה יין ויאכל בועז וישת ואז כן שהוא שתה מה יצאו דברי תורה לכן וית בליבו את דברי תורה ויש אחד שאוכל ושותה ומה יוצא כי חלילה אני סחה שאני מדבר ככה זה אז זה בדיוק מה שהמשנה אומרת שמי שאכלו והיה ביניהם דברי תורה אכלו ושתו והיה דברי תורה טובומה נעים אז זה הם למה יצא דברי תורה כי הם שתו במסורה ולמה כי הם בני תורה הם רק שותים כדי לשמח את עצמם שיהיו בשמחה גדולה ש ייצאו מם דברי תורה ודברי תורה שמחו אותם והכל יהיה ברוממות מצויין אבל אם יושבים ואין ב דברי תורה או שהם לא מקשיבים לדברי תורה מה ש יתן בכוס עינו זה מה שמעניין אותו רק עוד עוד לשתות חושב שזה דרך חכמים אני רוצה להגיד לכם הרבה גדלתי בין החכמים כדרך ללשון המשנה אני אומר הייתי בפורים אצל הרבה הרבה גדולי ישראל מילדותי ושאלתי הרבה תלמידי חכמים ולא שמעתי מעולם שתלמידי חכמים גדולי ישראל השתכרו בצורה כזאת של שהגיעו ל הרבה הרבה הרבה הרבה לפני בקושי התשמ זה דרכם של חכמי ישראל בכל הדורות וכל מי שחושב עושה אחרת הוא יזכר בפסוק הזה בספר ישעיהו ובמשנה מסכת אבות כמו שפרשנו אותה עכשיו עכשיו אבל בוא נחזור לזה שלנו מה זה זבחי מתים מה זה זי שמתים אני חושב שזה הכוונה של ה זה הקדוש ברוך הוא נקרא בלשון הפסוקים וכמה פעמים אלוקים חיים ועבודה זרה היא צריכה להיקרא מה אלוהים מתים אנחנו אומרים אלוהים אחרים בסדר אבל וכשאומרים ויכלו זבחי מתים הכוונה ויכלו זבחי אלוהים מתים זה בעצם הכוונה טוב אני לא רוצה עכשיו להעריך בזה אבל הגמרא דורשת סוף סוף כתוב מתים המת אסור בהנאה גם זה אסור בהנאה ושואלת הגמרא טוב מת גופי מנלן התיה שם שם מעגלה רופה כתיב אח ותמות שם מרים הכתיב ם ערפ שם את העגלה בנחל מה להלן הכוונה איפה בעגלה ארופה אסור בהנאה אף כאן נמי אסור בהנאה איך לומדים נניח את זה עכשיו רגע אבל סוף דבר מת אסור בהנעה לומדים את זה שם שם ותמות שם מרים ויש עוד שתי מילים שכתובות שם ות מוד שם מרים ותקבר שם ולומדים משם שם מעגלה ארופה שמת אסור בהנאה בסדר אז מת אסור בהנאה אם מת אסור בהנאה ממילא מי שנפל בן אדם שנפל לבור ומת צריך לשלם או לא צריך לשלם לא צריך לשלם למה כי אי אפשר לקיים בו והמת יהיה לו אי אפשר המת יהיה לו הוא אסור בענוה אז ממ לא צריך לשלם אז למה צריך את הלימוד של שור ולא אדם זאת שאלת התוססות את אומר למה לא שור ולא אד למה לישור ולא אדם תפוק למי והמת יהיה ללא מי שהמת שלו כ פטרין שור פסול מקדושים דמת אסור בענ גזרה שווה שם שם מגלה ארופה בפרק אין מעמי דין ואז תוס מעלים הצעה והיא משום שהשיער מותק פרק כמה דרכן זה מחלוקת המוראים בערכין ומחלוקת שונים גדולה איך איך פוסקים האם השיער מותר בהנאה אסור בהנאה אבל הכנה משיער שו פסולה מקדשים מותג בבכורות פרק ג' ואפילו אחי כיוון שעיקרו אסור חשיב נמת שלו לא מתייחסים לתפל מתייחסים לעיקר והעיקר הוא הגוף של האדם וא אסור זה שאפשר להשתמש בשיער זה לא זה כמו שאמרנו יש כאלה שיש מחלוקת המוראים שם יש גם מי שאוסר מחלוקת רב ורב נחמן בר יצחק שם ויש לומר אז אומר תוספות דומת יהיה לו משת בשור ולא ממעט מיני אדם זה בא למעט שור לא בא למעט אדם א ושור נדרש למי שהמת שלו ו תד מביא א ראיה מגמרא במסכת בגמרא בדף נג נניח עכשיו לראיה לרש שאפשר להתווכח איתה והוא אומר שהמת הי לא זה לשור ולא לאדם הראייה של תוספות היא ראייה בדרך של שקלה וטריה זאת אומרת הוא מוכיח מגמרא שם שהבינה אבל למה אם בכלל שאלנו איך הלימוד הזה אבל בוא נגיד יושבים יש אנשים אומרים תשמע מה למה גזר כוסו טוב גזרת הכתוב אם זהרת כתוב אז מהז יש חרה מגמרא אבל מה החילוק בין אדם לבין זה אם יש גזירת הכתוב שהמת יהיה לו מי שלא המת שלו לא צריך לשלם מה זה מה ההבדל בין שור לבין אדם מה ההבדל בין שור לבין אדם אין הגיון נכון ששאלנו אין היגיון בכלל אחרי שנסביר את ההיגיון נבין אולי גם את ההיגיון להבדיל בין שור לאדם אבל אלה שלא עובדים עם ההיגיון הם אומרים לא מעניין אותי הגיון גזיר קוסוב אז בסדר א אז אם זה גזיר קוסוב אז למה לחלק זה שבת היה משקלה ותרי בגמרא זה לא פותר את השאלה למה לחלק למה לחלק ביניהם תירוץ שלישי אומר תוספות ובלחי וקשי מיד למ פרשת לאל ד שור ולא אדם אצטריך לעבד ולנוי הקנוי לישראל שנפל לבור ד ההוא שרי בהנאה אזה תוספות אומר תירוץ תירוץ נוסף אומר תשמע מה שכתוב המת תיהיה לו זה כן מדבר ב באדם גם לא צריך לשלם אבל יש יש אבל בן אדם שהוא בן אדם שהוא מותר בהנה מי מותר בהנה גוי גוי מותר בענוה כי תוססות מבין משום מה שהגזירה שווה שם שם היא נאמרה רק בישראל ולא בגוי וההסבר כנראה הפשוט הפשוט כי הלימוד נאמר רק לגבי מרים ואתה עמוד שם מרים מרים היא מישראל ישראל אז מי אמר שזה גם נאמר בגו אין לנו מקור אין לנו מקור לאסור גם בגויים בסדר ככ ככה מבין ככה מבין כנראה התוספות וכיוון שאין מקור לאסור בגו אז גוי מותר בנו אז יש לנו מקרה שמה בשביל זה צריך שור ולא אדם אוסות אבל מביא שני מקרים אי צריך לעבד לנוכרי הקנוי לישראל שנפל לבור מוסיף תוספות שלוש מילים דההוא שרי באנו לכאורה היה צריך להיות כתוב בתוספות לא דההוא אלא נותן לכם הזדמנות לדבר בשיעור קלולי אלא ד הם שרו בהנוי נכון ככה לכאורה היה צריך להיות אבל יש ייש כאן קצות החושן ידוע מפורסם לא הגיעו בשיעורים נכון ד הגיעו הקצות נמצא בדף שתיים אני חושב לא כן הקצות בסימן תי יש שמה הקצות ארוך מאוד אבל ככה אומר הקצות ונראה דעד כתבו לפתור עבד ועקום איקר תירוץ ו לאקום די לעבד ודאי דין ישראל ממש יש לו ומעליו ולא לשר נזיקין כיך דמת יסר חנ מעבד תניח לימוד של עליו זהזה בדף ת ותד דגב אש תני שם בבריתה דפטור משלושים של עבד וכתוב שם תוספות דש הו בור פטיר מעלי ולא על שר נזיקין ומשום דופר בן ח שעבד ח דילו וכל מקם פטור בן חוים פטור בעבד קיצור עבד הוא כמו ישראל ככה אומר גם תוספות וכן אומרק בסו וכן מה שכב תוס שרי בנו נראה נמי דעיקר כוונתם לגוי הקנוי דילו עבד כיוון דח במצוות כאישה אלדי ישראל והוא מביא גם ראייה כמו שאמר טוסט אני לא נכנס לראות של דרך שקלה וטריה כי לא כולם מחזיקים את כל הסוגיות ואיין לה דובר סויף אבל סוף דבר אומר הקצות החושן וככה כל כמעט כל האחרונים ככה מסכימים מה זה עבד יש לו דין ישראל לכל דבר וכן יש לו דין ישראל מל גופו אם הוא מת אסור בענוה אז מה שוסט אמר לעבד ולנוי הקנוי לישראל א זה עיקר התירוץ זה לגוי רב מה פירוש המילים עיקר התירוץ הוא לגוי מה זה עיקר תוס אתמ אהבת מה זה עיקר התירוץ הוא לגוי התשובה בוא נגיד את זה במילים שלנו שגגה היוצא מלפני השליט שגגה היוצא מלפני השליט באמת עבד זה לא נכון זה לא לעבד לא צריך פסוק כי עבד הוא במת יהיה ללא זה לנוכרי הקנוי לישראל יש נוכרי שישראל קנה אותו אבל הוא לא מל ולא לא טבל לשם אודוס הוא לא מוכן לקבל עליו את הוא לא היה מוכן למול לא נותן שימול אותו הוא לא מוכן לקבל עליו עול מצוות את המצוות של הזה הוא לא מוכן עכשיו לא עושה לו את זה באל כוכו בסדר האדון לא עושה באל כוכו הוא לא רוצה למול אז עליו מדובר בעצם צריך להגיד כ ואצטרך לנוכרי הקנוי לישראל שנפל לבור בסדר ככה בעצם אומר הקצות החושן ככה אומר הקצות החושן צריך למחוק את המילה בעצם זה זה קשה זה קשה שתוספות התבלבלו נכון הלשון יפה עיקר התירוץ לזה ככה אחרונים כשהם רוצים להגיד אומרים עיקר מה שזה התכוונו לדבר השני עיקר הכוונה שזה תרוץ הנכון וני הדבר השני לא נכון רק אומרים את זה בדרך כבוד צריך ללמוד מארונים מדברים בדרך כבוד על ראשונים לא אומרים זה טעות התבלבלו זה אומרים עיקר זה התירוץ השני בסדר הראשון זה לא עיקר אבל שתבינו שלא תגידו זה לא עיקר אבל זה כן נכון זה לא זה הכוונה שזה לא נכון א לפי זה לפי זה אז יש כאן אז קשה לקבל את ה את הטעות הזאת אה משהו כאן בתוספות כנראה זה למה תוספות אם הוא אמר עבד למה הוא צריך להוסיף הוא לנוכרי יכול להיות שבתו סט היה כתוב ככה אני חשבתי בהתחלה הוא לעבד הקנוי לישראל שנפל לבור אומרת לא עבד קנייני שלא קנוי לישראל למה תו סאת הוסיפו קנוי לישראל כי אם הוא לא קנוי לישראל בוא נגיד ש שהוא היה שייך לגר והגר מת או משהו כזה בסדר או ש שהפקיר אותו וד לא נתן לו גת שחרור או משהו כזה אז אין למי לשלם אבל אבל היה מישהו בדרגה של הקצות החושן שהוא היה ב בזמנם של בעלי התוספות אחד מהתלמידים של התוספות הלשון הראשונה של התוספות היה כתוב ככה אצטריך לעבד הקנוי לישראל שנפל לבור דאו שרי בנוי ככה לכור הה אולי בא יודי אחד אומר מה עבד מה עבד עבד זה כמו יהודי אומר לא הוסיף מה הוא לנוכרי אבל הוא תיקן רק את הנוכרי ולא תיקן את מה שכתוב בסוף דו שרי הוא זה איזה סימן כזה שמה שזה מוכיח לנו עלל המקור של התוססות שיה כתוב ק לבד הק ר ה כתוב נוחי ככ חשבתי בהתחלה אבל אז אנחנו הפכים את הקושיה לעוד יותר לעוד יותר גדולה ו ואז חשבתי אולי על דרך הפוכה שהיה כתוב לעבד ו לנוחי הקנוי לישראל שנפל לבור בן עבד שזה ואז מי שהוסיף מישהו אמר רצה לתקן את התוספות שלא יהיה כמו קצות החושן אז הוא אמר במקום קיד דהם שרו אז הוא הוסיף דאו שרי ההוא זה רק אחד מהם ולא שניים לא יודע יש כאן בתוספות בסוף התוספות כאן איזה בעיה בגרסאות ובזה ובטעות אני רוצה ליישב גם את הטוסט לגבי עבד גם את זה אני רוצה לישב אז זה שאלה נוספת רביעית אם נקרא לה ככה טוב שאלה אחרונה קשורה לעיקר הלימוד של שור ולא אדם חמור ולא כלים שהיא שגורה על פי כולם אולי אולי לפני לפני שנייה אחת אה הטוס אומר א לא זה לא נאמר על בן אדם זה נאמר על שור והמת יהיה לו הירושלמי מפורש אצלנו תסתכלו ב עמוד זה עמוד שלוש איפה זה לא עמוד אחד בעמוד שתיים לא כן עמוד שתיים למטה וכתיב בבור והמת יהיה לו תנה רבי ישמעאל יצאו קרקעות שאינם מטלטלים לא נסביר את זה עכשיו יצא אדם שאיין לו הניה במותו תראו מה זה בירושלמי דרך אגב וגם תכף נראה את זה גם במחילת ד רשבי לא לומד מכאן את שור פסולי המוקדשים כמו שאמרנו זה אחד ל1 אל שור כמה שור פסולי המוקדשים יש בעם ישראל ואת רוב ש שור פסול ה מקדושים אין מה לעשות איתו אז רק עושים איתו מה שוחטים אותו ואוכלים אותו אז שור פסו מקדושים שמסתובב חופשי ונופל לבו זה לא בשביל זה הטוב אז עד כדי כת הירושלמי ומחיל הם לא הפוך הם ו עיקר הלימוד והמת יהיה לא משתמשים לאדם יצא אדם שאין לו הניה במותו זה כתוב בתלמוד ירושלמי בא מכילת ד רשבי כתוב ככ ונפל שמה שור החמור מה אני צריך ללמד מה אני צריך אם ללמד על אדם שפטור הרי כבר נאמר והמת יהיה ללא זה שאלת התוספות היא כבר כתובה איפה במחילת ד רשבי המחית רשבי לא היייתה לפני לפני הראשונים היייתה הייתה מדרש ש שמצאו אותו מה לרמבם היה כן היש כתו עלזה כתב עלזה מישהו ספר שלם הרמבם ומחילת ד רשבי שהרב היה חלק וככה אפשר לעשות הרבה תירוצים שהרב לא ולראשו חים לא היה אבל הטוסט לא היה את כי זה קושיה את ה מכילת ד רשבי בסדר טוסו מכיר את המכילתא אתם זוכרים את זה מאיפה מבוק בדף ב' בסדר מהת עשיתם חזרות עכשיו בסדר את זוכרים ש היה ותם מחילת אבל מחילת ד רשבי לא היה לתוספות מחילת ברבי ישמעאל לא מובא דרך אגב הלימוד שור ולא אדם לא מובא גם במחילת דרבי ישמעאל לא מובא מובא רק ב רק בבבלי שור בדם לא מופיע לא המחיל דרבי אשמל לא המחיל ד שי אבל כאן אומר רבי אומר אתב שור ולא אדם לא יצא שמן שלו מה את פל שמה שור או חמור שור ולא כלו חמור ולא כלב ככה זה גם כתוב אני לא הבאתי את מח דרבי ישמאל תסתכלו גם שם כתוב שור ולא כלב חמור ולא כלם אין את הלימוד שור ולא אדם חמור ולא כלים אין את הלימוד הזה בסדר לא באף לא במחילת ולא בירושלמי זה רק ממרא זה רק מופיע בבריתה אצלנו בבבלי אבל ה מכילת ד רשבי אומרת שהמת יהיה ללא נמר בשביל אדם וככה מביא גם הרשבא מביא את זה אז אנחנו רואים שיש כאן מחלוקת מן הוצא אל הקצה לפי הירושלמי והמכיל כולם אומרים זה הרשבא והתוספות רבו י זה לא הרשבא והתוספות זה ירושלמי ומחילת דה מחילת ד רשבי וגם כנראה מחיל דרשב נגד בבלי שלפי ה מחילתו והירושלמי פטור אדם נלמד מומת יהיה לא ולפי הבבלי פתור אדם נלמד מישור ולא אדם וקשה להבין למה מה המחלוקת למה אלה לומדים מישור ולא אדם ולומדי מ והמת יהיה לא אז האמת שמר משור ולא אדם יכולה להתאים למי שלומד ש אם הייתי אם לא הייתי אני הייתי לומד בצורה של א מיותר ים פה נשתמש בזה לזה וזה נשתמש לזה ו בלי הבנה אז הייתי אומר שרבא שלומד שור פסולי ה מקדושי מי שלומד פטור שור פסול מקדושים אז הוא ממילא האמת יהיה לא משתמש לשור פסול מקדושים ואז הוא צרך פשור ולא אדם אבל מכיוון ש אני זה אני אז אני לא אגיד ל דברים שאני לא אני לא ה לא מבין אותם טוב אז רוצים להסביר גם את המחלוקת אבל טוב עכשיו אני רוצה ללכת ללימוד של שור ולא אדם של בבלי וגם עליה גם עליה להקשות יש יש ב משהו לא מובן דווקא ירושלמי מובן יש יש ממר בגמרא אצלנו בבבלי זה מוסכם על כולם שהפטור של תשלומ למי שנפל לבור זה רק לאדם ש שמת אבל אם האדם ניזק בבור צריך לשלם צריך לשלם צריך לשלם בסדר רק על מיסה יש פטור לא על זה אז לפי הלימוד שלומדים מי והמת יהיה לו זה מובן אבל לפי הלימוד של שור ולא אדם אז שור ולא אדם זה שור ולא אדם מה למה אתה מח יש גזירה קוסוב נכון שור ולא אדם למה אתה מחלק בין זיקין לבין מאיפה לומדים לחלק בין איזה לא מסבירים אין בגורה שום הסבר מאיפה הלימוד אין הסבר וגם מה מה הגיון לחלק אז ה מפרשי התורה דנו בזה אני נביא רק את הפירוש ה הראשון עכשיו בגלל הזמן של רבנו יוסף בכור שור מבעלי התוספות הוא כותב כך ונפל שמה שור החמור שור ולא אדם דאדם בן דעת הו ויבא לעיונה ומזל ואי הוא ד הפסיד נפשה אם נפל יש כן בבבלי אצלנו כתוב ששור פיקח שהלך ונפל תוך בור אז לא צריך לשלם כן כי שור אז מזה כאילו למדו אדם הוא צריך להסתכל חמו ולא כלים כןן דרך כלים ללך בו שמירת האדם ויה לו לשמרם שמרם יוד הפסיד נפש ומי הוא בנזכ אדם חייב לכאורה אם זה מסברה שבן אדם צריך להסתכל בדרכים ודרכו להסתכל בדרכים ולא ליפול אדוני תסתכל אז למה זה ומ בנזק ודום חייו נזק שייך אפילו בבור שאין בו אלא טפח או טפו חיים דליק למי מרבי דבו נאומי ז דין כל הדרך ללקות במק ברדני זה לא אנשים הולכים גם בשבילי עפר ודי בזמן הגימור לא היה אספלט הזה גם היום אנשים הולכים במקום שיש בו זה איפה שיש בורות עמוקים אז גם בטיולים אזה אזהרה בורות וראשות הטבע והגנים עושה סימונים מגדרת שאנשים לא יפלו לבור שלזה אבל לאיזה בור הם דואגים שבן אדם לא ייפול לבור של מיסה כן דבורות גדולים משהו בקרקע כזה זה לא אז הוא אומר ככה וכיון דמחייב בנזק לא פליג רח מונה ואפילו בבור סורו מחי בנזק זה ההסבר הרגיל שאנשים ככה זה יש אתזה גם מובא באחרונים על השס ועוד ההסברים האלה ש באמת בן אדם צריך להסתכל ולראות עכשיו אבל אדם מסתכל ורואה בבורות עמוקים בורות לא עמוקים בן אדם לא שם לב אני לא יודע בדיוק את ההיגיון בזה כי תשמעו אם בן אדם הולך בדרך במקומות שיכול להיות בורות אז אם הוא לא מסתכל הוא יפול גם לבור גדול ואם הוא כן מסתכל אז הוא הוא לא פ הוא לא ייפול גם בבור קטן לא אפשר להתוכח אפשר לתת תירו בוטס גם הלא פלוג הגדול הזה כן לכאורה היה צריך לעשות הפוך לעשות בור שיש בו כדי מיסה של יוד פוכים לפתור גם בנזיקין ובור ובור קטן לחייב לחייב נזיקין למה לעשות לו פלו כזה איזה הגיון יש בזה גם אז גם זה קצת דבר שצריך צריך ביאור והסבר טוב כדי ליישב את ה את העניין הזה להבין גם את ה גם את הלימוד גם את גם את הלימוד שהאמת יהיה ללא צריכים להבין את היסוד של פטור של איסור הנוה במת מאיפה לומדים איסור הנו במת וזה הולך ככה אני רוצה לחזור לגמרא בעבודה זרה לראות את לשון הגמרא לראות את לשון המדרש תנאים שהוא בעצם מתאים מאוד לגמרא בקרסו הבאתי דוקא את המדרש שנים בגלל הדקדוק הלא שון אבל נראה את התוספות ונראה שיש כאן לכאורה שני לימודים שונים שני לימודים שונים לדין איסור הנוה במת מה ההיגיון מה מאיפה התורה מה הגדרה לא יודע ההגיון מה הגדרת האיסור הנו שיש באמת אז אני חוזר לגמרה באבד אזורה בעמוד שלו מת גופי לן אתי השם שם מעגלה ארופה כתיב אח ותמות שם מרים וכתיב אתם וערפו שם את העגלה בנחל מה להלן אסור בהנאה אבכ נמי אסור בהנאה מה שם הכוונה בעגלה ארופה אסור בהנאה גם פה אסור בהנאה ואת מנלן מאיפה יודעים שהגלה ארופה אסורה בהנאה אמר דו רבי יני כפרה כתיב בה כקוד כתוב וכפר להם הדם זאת אומרת בעגלה הרופה מכפרת על הציבור שמת אצלם בעיר הזאת שמת לידם בשטר שלהם מת אדם נרצח בן אדם אז אדם מתכפר להם באמצעות הבעת העגלה הרופה וכיוון שנאמר בו כפור קודשים והקודים הם גם אסורים ב הם גם אסורים בהנה עכשיו אני לא מדבר על קודשים ש שנשחטו ועכשיו אפשר לאכול אותם בסדר אני מדבר על קודשים שמת או משהו כזה הוא אסור ב נקברים נשרפים משניות שלמות שואל תוספות תמה פרק אמה קריסוס למדו ע מקום אחר וערפו שם שאין תלמוד לומר שם למה כתוב שם וערפו שם את העגלה כתוב וערפו את העגלה ה כתוב צריך להביא את העגלה אל נחל אתן נו למה מביאים אותה בשביל לראות את הנוף לא רפו עשם עורפים אין ת שם אלא מקום ריפתה שם תהה קבורתה מלמד שהיא אסורה באניה עורפים שם וגם קוברים קוברים שם וקבורה היא דרך למנוע שימוש איך מונעים שימוש על ידי קבורה זאת אומרת הלימוד זה לא בגלל שכפר כתיב בה אלא בגלל ששם תהה קבורתה אז תוססות שואלים למה פה כתוב כפרה ופה כתוב זה אומר תוספות ויש לומר את אצטריך רו דש דכתיב כפרה אמרינן לאחר ריפת מותרת דין לך דבר שנעשה את מצוותו מועלים בו בו ואם ופו שמה ינ נסור ד לאחר מיסל לכן צריך כפרה כתיב קודשים דמי צרף מחיים מי צריך דמותה לקודש למ שנ אלה ביום ויהיה טרפות פוסל בה וכולי לפי דברי התוספות הגמרא בעבודה זרה קשה מאוד כי הרי עיקר הגמרא בעבודה זרה באה ללמד אותי על איסור הנאה במת אז למה הגמרא עבודה זרה לא הביאו את האיסור הנוע שיש בעגלה הרופה לאחר מיתתה למה הביאה את הפסוק של העגלה הרופה ש עוד הייתי שואל אצל מרים בעצמה כתוב אתה מוות שם מרים לפי הלימוד ש מדרש תנאים כתוב אתה שם ותקבר שם שמה כתוב ותקבר שם נכון אז הנה רואים שמה רואים שמת אסור בנוה מזה שצריך לקבור הרי כל הלימוד של גלה הרופה אנחנו לומדים שהקבה זה מגל שכתוב שם אז לומדים שזה קבורה ואני אני אפילו הייתי אומר שזה זה שצריך לקבור אותה שם זה לא רק בל שכתוב וערפו אלא זה חלק מהגזרה שווה החוזרת והולכת תם עוד שם תקבר שם אז שם דים ערפו שם את העגלה אז קוברים אותה אבל לא משנה בסוף הקבורה היא סימן לאיסור הנועה אז אם ככה בוא תלמד במרים שקבורה זה האיסור הנועה אז זה הייתי מתרץ שהיה מקום להגיד אחרת היה מקום להגיד שבאדם הקבורה זה לא בגלל האיסור הנוע שבו אזה בגלל כבודו כי כללת אלוהים תלוי כי כבוד תקברנו ביום ההוא כמו שכתוב שמה הרוגי בית דין שנתלים בגלל כבודו למדנו מעגלה ארופה שקבורה היא בשביל בגלל האיסור הנוע ומילא גם במת יש ממד של איסור הנוע ולא רק ממד של כבודו ככה לכאורה הייהה היהה אפשר היה אפשר ליישב אז אני חוזר עכשיו יש לנו אם כן שני לימודים לימוד אחד מת אסור בהנו כמו עגלה ארופה שהיא קודשים ולכן היא אסורה בהנוי ולימוד אחר שהיא אסורה בענוה כי קוברים כי קוברים אותה כיוון שקוברים אותה זה כדי שלא ייהנו ממנה אז מזה שיש מצוות קבורה אתה רואה שיש איסור הנוה בסדר אלו שתי הדרכים ללמוד ואני לא הולך כמו התוספות אני אומר יש באמת שתי דרכים ללמוד מחלוקת לימודים בין ה סוגיה בכיסו לסוגיה בעבודה זרה מה פשר ההבדל יש משהו מעניין לגבי מיטת מרים לא הספקתי להכניס את זה בדף אני קורא לכם גמרא במוד קוטון בדף כח אמר רבי ימי למה נשמחה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה הפרה אדומה מחפרת אף מיתתן של צדיקים מחפרת מעניין יש לנו ג הגזירה שווה שם שם זה לא היה סתם גזירה שווה כי כתוב את המילה שם אלא בשני המקומות יש מוות והמוות הוא מכפר איך מיטת צדיקים מכפרת בגלל שהצדיק מת זה מכפר לבד אני מניח שלא לא עצם המוות מחפר אל מה מחפר התעוררות העם לתשובה היא מכפרת אותו דבר גם בעגלה ארופה הכפרה לא נאמרת ברגע שערפו אותה אלא אחרי האמירה ידינו שפכו את האדם הזה ואיננו לא ראו וכולי וכולי וכפר להם אדם מה ההגיון בעגלה ארופה אז הגמרא אומרת שיבוא דבר שלא עשה פירות ויכפר על האדם שלא עשה פירות כלומר בני אדם מגיעים לשם כל אנשי העיר מתכנסים ורואים עגלה שעוד לא טעמה את טעם החיים ועוד לא מיצתה את ה מה שהיא צריכה לעשות ועוד לא ילדה ועוד לא וב הולכים ועורכים אותם בזה אפילו קצת הייתי אומר זה לא אכזריות אבל כאילו זה מצוות התורה אבל זה זה מעשה ש שמזעזע אמרו לו אתם תסתכל זה מזעזע אותכם וזה הבן אדם הזה לא מזעזע אותכם זה לא אנחנו אנחנו לא קשורים כמו ש אתם עורפים פה את העגלה אתם אחראים למוות של הבן אדם שקורה פה אתם צריכים להיות אחראים מה שקורה בסביבה שלכם לבדוק טוב טוב שאין אצלכם בעיות שאין זלזול בשפיכות [מוזיקה] דמים זה חיפר וזה חיפר זה מחפר וזה מכפר זה קודשים ועכשיו אני מגיע לנקודה וזה קודשים כפרה כתיבה כ קודשים והגזירה שבה אומרת שמה שגוף האדם הוא לא שייך למי לאדם הוא שייך לקדוש ברוך הוא לפי אני דעתי זה גם הפשט בקללת אלוהים תלוי בצלם אלוקים עשה את האדם הגוף שלך הוא לא שלך אם הוא לא שלך הוא גם לא שייך למי ליורשים שלך שייעשו בזה משהו דם שמת דומה לקודש שמת הו והמיטה שלו מחפרת כמו שהמיטה של זה שרופה מכפרת וצריך לקבור אותה למעלת זה פירוש אחד הפירוש הזה ה זה דעה אחת זו הדעה במסכת עבודה זרה כמו שהסברנו קודשים העגלה היא בעצם תחליף לבן אדם זה תחליף לבן אדם זה דוגמה לבן אדם ממילא מה שיש בזה יש גם בבן אדם זה רק דוגמה וזה נקרא כאילו קודשים ותו ואדם ודאי וזה היסוד של דין ה האיסור הנועה שיש באדם זו דרך אחת דרך שנייה להגיד ללא דרך שנייה להגיד האיסור הנוה שיש באדם הוא לא בשל מעלתו אלא אלא בל שיש על אוכל לקבור למה יש על אוכל לקבור כדי שלא נהיה כמו המצרים אצל עכשיו אני קצת נהיה רמבמיסט בסדר צורח זה לא צר רמיס זה פשוט שיש התורה מרחיקה מעבודה זרה וכל לא יהיה בך עונן ומחשב זה ודורש של המתים אצל אומות העולם יסוד גדול בעבודה זרה היה המתים אפילו אצלנו אנשים אה באים לבית קברות שמים שמים כיפה בית כברות חושבים שזה מקום קדוש זה טעות טעות טעות ב מקות לא מקום קדוש במת מגורות זה מקום טמא אבל אבל נכנס אנשים בראש כאילו קברות זה אצל הגויים שמים תמיד את הבית קברות צמוד לבית התפלה שלהם הנוצרים תמיד סמוך לבית תפלתם קוברים את כל הזה זה גם המוסלמים ככה קוברים ליד הזה אצלנו הקברות מחוץ לעיר לא ליד הבית כנסת לא בחצר שלבית כנסת הכי רחוק שאפשר מהבית כנסת מה זה החמים גם כן עכשיו אנו איפה הייתי קיצור אז אז המוות אם לא ייגזרו איסור הנו אם לא יגזרו קבורה או זה אנשים יבואו לחנות את הגופות ולעשות להם א מקדשים ואולמות ומוזו לאום בסדר זה שעשו אפילו האנשים הכי קפרנאום שזה הקומוניזם ברוסיה ללנין שהוא היה לפי דעתם לא הוא הגע את הרעיונות אבל לא משנה הוא היה מנהג הראשון שלהם את הגופה שלו שימרו והיה מאוזוליאום גדול שמה הגופה של נין היייתה מוצגת וכולם באים לשמה וזה הזה שלהם את זה התורה רוצה למנוע אין פולחן מתים את המתים קוברים והם מתקלים וזהו בסדר זה ה ולא ומי שנכנס לשם טמא וכל מה שמסביב לזה בסדר זה רמבם ב בחלק ג' של מורה נבוכים בסדר גם אם לא כתוב במילים האלה זה הרוח וזה הזבחים מתים ומתים ועבודה זרה זו דרך שנייה אחרת להסתכל לפני שזה זה שתי גישות כאילו שתי דעות ברית זה הלימוד בעבודה זרה והלימוד ב הלימוד בקריס הלימוד של המדרש תנאי אולי אולי א אולי אפשר לתלות במחלוקת בדבר הזה מחלוקת גדולה שיש בין הראשונים האמת שזה גם מחלוקת ירושלמי כאילו בירושלמי כתוב מפורש ככה אבל יש מחלוקת דיוון גדול בראשונים אני לא אאריך עכשיו בגלל הזמן הזמן הזמן הקצר אבל הבאתי לכם את העיקרי הדברים האם גוי מת גוי מותר בהנאה או אסור בהנאה יש הדבר הזה נפק מינה יש היה יש דיון גדול בפוסקים על השתלות איברים והשתלות דברים יש פ דברים שזה פיקוח נפש פיקוח נפש דוכה גם איסור איסור הנועה בסדר להשתלת לב השתלת כליות זה אבל יש השתלת קרנית קרנית או איזה בוא נגיד אצבעה לא יודע כל מיני דברים שאתה יכול לקחת ממת לא פיקוח נפש ראיה קרנית בעין אחת הוא רואה בעין אחת זה לא משנה עכשיו יש כאלה רצו להגיד סומה חשוב כמת זה זה לא דרך הישר בלימוד ההלכה אבל השתלת קרנית אתה לוקח קרנית ממת מת אסור בנוה איך אתה לוקח את זה אז יש על זה אפשר לתת על זה לא שיעור כללי אחד אלא כמה שיעורים אבל היו רצו להגיד טוב לפי ה הרובד פוסק מביא את זה בתשובה בבי אומר ש מישראל בעיה גדולה מגויים גוי גופו מותר בנו לפי הרבה פוסקים יש פו אבל יש הרבה שאומרים שגוי גופו אסור בהנו המחלוקת הזאת הייתי אומר בדרך דרוש הלכתי כ לא ראיתי מי שאומר את זה וזה קצת זה אבל יכול להיות אפשר לתלות אותה בשתי בשני הלימודים אם אתה מדבר על כפרה כתיבה קודשים אז זה דומה לודו מישראל כל אדם בישראל שנהרג או גם אדם שחלילה וחס מגיע בלי חלילה מגיע באחרי 120 ב10 שונו מגיע זמנו מה הוידוי הקצר שאדם צריך להגיד תהה מיתתי כפרה על כל עוונותיי המיתה מחפרת כ קודשים זה בישראל בגויים זה לא שייך אם הלימוד הו מ כמו הגמרא באביד אזורה אבל אם הלי מודו מ בגלל שלא יעשו אותו עביד זורה בגלל שהמת יש בו אז זה גם וגם בגויים יכול להיות שאפילו אפשר לתלות בזה מחלוקת ראשונים נוספת יש מחלוקת ראשונים האם כי קבור תקברנו זה מצווה עס בישראל או זה גם מצוות זה בגוי הרבה ראשונים אומרים זה רק בישראל הרוג בסדין זה הלכה בישראל זה לא הלכה בגויים אז הרוג בסין כתוב לא תו על העץ כי קבר תקברנו בישראל מביאים ראייה כתוב כתוב הגמורה קוברין מתה נוחים אם מתי ישראל מפני דרחי שולם כ גדו למה מפני דרחי שולם עכשיו לא קוברים אותם ביחד באותו בית קברות לא לא הכוונה מתעסקים בקבורת אם היה מה חלילה איזה תאונה לא יודע איזה קוברים גם את המתים של הגויים א למה כתוב בני דחי שולם למה לא למה בדחי שלום למה ברי מדינה ככה מביאים רעיה זה לא רעיה למה זה לא רעיה כי מתי גויים צריך לקבור אותם אבל רק אם זה מול עלינו יש מצווה זהש לקבור עכשיו יש באפריקה יש שמה כל מיני מתים מולים הני לא יודע מה אנחנו צריכים ללכת לקבור אותם לא עס זה עסק זה הם צריכים זה גם בעזה עכשיו היו השאירו גופות סיפור חיילים השאירו גופות זה זה לא האחריות שלנו שמה אין דרכי שלום זה אוייבים כן אבל אבל אה זה לא אחריות שלנו אבל אם יש מקום שזה אנחנו שמה וזה מפני דחי שלום אנחנו לוקחים אחריות גם על ה נחנו לא אומרים אנחנו מטפלים רק בשלנו משאירים אותם זה איפ מדח דח שלום אבל איפה שאנחנו יש לנו אחריות למשל אתן לכם דוגמה לאחריות אנחנו הוצאנו אותו להורג והוא נמצא בש הגויים לא יכולים לבוא לקל זה לא יכולים לבוא מה הדין אז הרמבן על התורה מביא את הפסוקים בספר יהושע ששמה הוא טלה את את המלכים של זה והורידו אותם מהעץ כבו השמש לעת הערב הורידו אותם מהעץ והכניס אותו למערה וסגר אומר הרמבן א' שלך לפניך שלא תלין וכבו תקברנו גם בגויים ככה גם החסם ספר בתשובה אומר ככה גם המנחת חינו מצווה תלז בקומץ המנחה גם אומר ככה כמו מביא את הרמבן כאילו להלכה הראשונים חולקים לכור זה תלוי הב אם הקבורה היא בגלל ה מעלת האדם בישראל ולא ב נוכרים אם זה בגלל הבוד אזורה אם גוי מותר בענוה ת אולי לא צריך לקבור אותו כי כל הקבורה זה ש אפשר אפשר לדון גם גם בדבר הזה אשת דתנן לאחי אפשר להסביר גם את מה ש את כל מה ששאלנו ולדון לפי העניין הזה ה מחלוקת האם והמת יהיה לו הוא לימוד לאדם או שהוא לא לימוד לאדם תלוי בשתי הזה ודאי שזה לא ב שכתוב המת ילא נאמר על שור כיר כתוב ונפל שמה שור או חמור אתה לא יכול להגיד שזה בא בשביל אדם והמת יהיה לו לא הזכירו בכלל אדם פה בפסוק זה לא אמרתי לא הוזכר אדם כתוב בשביל אדם אלא יש הבדל בין שור לבין בור מה ההבדל בין שור לבין בור בשור יש מימד של עונש והראיה שצך יש בו כופר חיוב כופר ואילו בבור אין עודד דבר בשור כתוב ככה שלם ישלם שור תחת השור והמת תהיה לו בבור לא כתוב שלם ישלם שור כתוב בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו מה ההבדל בשור אתה צריך לשלם גם על השימושים שהפסדת אותו לא רק על ה על הבילו שלקחת אלא ללכן צריך לתת ש במקום במקום שור כי הוא קודם יכול היה לחרוש אבל הוא לא יכול לחרוש ו אילו בבור אתה רק צריך לשלם על מה שהיה שלו ועכשיו זה לא שלו היה לו נכס בשווי כזה וכזה עכשיו אין לו את הנכס הזה ומסתבר שזה הפשט בלימוד של שור פסולה המוקדשים שור פסולי המוקדשים יש לך בו אתער אכילה ויש לך אתר זביחה אבל זה לא נקרא שלך במובן מסוים זה נשאר של ההקדש ולכן אסור בגיזה ועבודה ואסור בזה אבל אותר לך אחילה ולכן זה לא שלך לא לא ניזוק שור שלך הפסדת היית אומר זה קרוב קצת לדרך גרמה הפסדת את האפשרות של האכילה בשור אתה חייב כי אתה צריך לתת לו את השימושים אחד שימושים היה לישור תחת השור אני צריך אני רציתי לאכול לא כמו שרשי אומר השור הוא כן אולי זה הפשט בשור הוא כי זה אבל ב בבור לא בבור אני לא צריך לתת לך את השימושים אני צריך רק לתת לך את ה את המה מה שהיה שלך ועכשיו אין לך את זה בסדר זה אני זה החור החילוק בין בור לבין וזה הפשט בשור פסולי המוקדשים עכשיו בואו ונעבור לאדם אם נגיד אם נגיד ששור א ש אדם שמת בזה הוא ממילא לא היה שייך הוא לא היה שייך לך הבן אדם לא שייך לעצמו והוא לא שייך לילדים שלו ממילא גם אין הגיון שהבור בעל הבור יצטרך לשלם עליו אין הגיון שיצטרך לשלם עליו אני לא צריך לשלם לך על שימושים אני צריך לשלם לך על ז על נזק בגוף הדבר בגוף הדבר אז זה צריך לשלם לא על שימושים לכן לא צריך לשלם על אדם שמת אדם שניזוק אז זה לא רק שימושים אדם שניזוק עכשיו היד שלו לא לא עובדת חלילה אז הוא ניזוק בגוף לכן אפשר ללמוד שיש חילוק בין נזיקין לבין בין נזיקין לבין מיתה אם לומדים את זה מישור ולא אדם קשה לחלק בין זיקין למיסה אם לומדים את זה מי המת יהיה לו יש חילוק פשוט מאוד בין הזיקין למיסה עכשיו ההסבר הזה הוא טוב ויפה לשיטת הירושלמי ולומדים מי והמת יהיה לו אדם אבל תוספות שלא מוכן ללמוד אדם והמת יהיה לו אלא הוא רוצה ללמוד את זה מישור ולא אדם המת יהיה לו זה רק הלכה זה רק הלכה בשור כי הוא סבור שאדם מצד עצמו הוא כן יש לו לא יודע בעלות אדם אסור לו לחבול בעצמו אבל זה לא אומר שגופו לא ברשותו גופו ברשותו התורה וסרת עליך לחבול אבל זה לא שזה הגוף לא שלך יש על זה גם דיון שלם האם הגוף של האדם שייך לו או לא שייך לו באמת הגוף של האדם אמור לעבור בירוש למי לילדים שלו אלא שהתורה סרה באנו כדי שלא השתמשו בגוף כדי שלא יעשו בן אדם אליל והמשפחה גם ככה אחרי מות קדושים אמור זה כל בן אדם שזה אם ישאירו אותו ויעשו לו עסק וזה התורה גזרה טומה גזרה יסור הנוה רחקה את הגופות מבני אדם אבל זה לא זה לא סימן שאין ביילו ממילא והמת תיהייה לא זה לא פתור לאדם יש הגיון גדול בשור פסולי המ קדושים כמו שהסברנו והמת תהיה ללא המת תהיה לא צריך לשלם צריך לשלם למי שהיה לו ביילו כמעט הייתי אומר שעיקר הלימוד זה מכסף ישיב לבעליו רק המת ילו זה רק מדד להראות שבאמת לא שייך לך כיכ אסור לך להשתמש בו למה אסור לך להשתמש בו כי זה לא שלך כי זה לא שלך אז אבל בעצם עיקר הלימוד זה לבעליו ומת זה לבעליו והמת יהיה לא אבל באדם זה לא שייך בכלל אז הנה השאלה שאלנו מה החילוק בין אדם לבין זה אז זה מתורץ אז שתי הדרכים האלה של מאיפה ללמוד מה מה הגדר י יותר נעים לאנשים שאומרים להם גדר משר טעם בסדר במקום להגיד מה הטעם של שלל של אדם קוראה לזה מה הגדר של של אדם זה באמת ן זה גם נכון כגדר כן זהלא זה לא אנחנו רק הוספנו את הטעם האם אדם זה בגלל שזה קודשים או שאדם זה איסור הנוע שהתורה גזרה על מת איסור הנועה נפק מינס בין שתי הדברים האלה גוי נפ קמינה לקבורה בגוי נפק מינה גם האמי והמת יהיה לא לומדים פטור אדם ולא צר שור ולא אדם כמו הירושלמי והמחלות או לא אנחנו צריכים שור ולא אדם כי מבמת יהיה לו אי אפשר ללמוד אנחנו חייבים את ההסבר של רבי יוסף חור שור שאמרנו קודם יוצא שאותה מחלוקת אותו היא תלוייה הלימוד בת תלוי בשאלה מה הסיבה של של האיסור הנאה שיש שיש באדם אני רוצה להוסיף מה שהו שראיתי מביאים האחרונים בספרים מביאים את זה זה לא מביאים את זה פה זה מביאים את זה בסנהדרין בשם ספר אוהלי יצחק רבי יצחק בונן בדרך כלל לפני השיעור אני אם אני אביא מישהו שלא מוכר אני קצת אנסה לחקור עליו וזה היום לא הספקתי כי אין עליו זה יש רק בהקדמה של הספר שכתוב באותיות שהשם רצח אחרי ש תקרא את זה צך להגדיל את המס משקפיים ואני עודה לי משקפיים אז אבל צריך להגדיל את המספר אז לא הספח לא הצלחתי לקרוא את אזה באריוס אבל אני אגיד לכם מה אומר רבי יצחק בונן בספר עלי יצחק אנחנו מדברים על לקבור כתוב שפתותיו דובות בקבר צדיקים הםם קרואים חיים אלה אומרים שלא לא מטמאים זה גם יכול להיות תלוי ב בשאלה הזאת טוב לא משנה אני חוזר אני חוזר אלינו יש גמורה אומר המחלוקת הזא אומר אומר אומר רבי יצחק בונן זה מחלוקת קדומה מאוד מאוד מה המחלוקת תראו כמור בסנהדרין שאלו תלמיד ת רב יוסי אנחנו גומרים עד ורבע נגמור בעזרת השם נסע דוד שתי אחיות בחייהן אמר לה מיכל אחר מיטת מרב נסע רבי ש מקורח אומר קידוש שטעות היה לו במרר תנא את אשתי את מיכל אשר סלי מולות פלישתים מה התלמוד אומר רב פופה מיכל אשתי ולא מרב אשתי מהיא קידוש הטעות כתיב היה איש אשר יקנו יאשר המלך אושר גדול שם אצל גוליס אומר לה תהרוג אותו ו אז על קטלה ה דוד הרג את גולית אז הוא בא לשאל אומר או הנה תביא לי את את מרב אמר לו מיל וית לך גבוי והמקדש במילו אינו מקודשת טוב אני חייב לך אבל אי אפשר לקדש במיל אזב דריאל דכתיב י באת ת מרבת שהו לדוד אמר להי באית אתן לך מיכל סיכמנו נכון לא היה קידושין אבל סיכמנו הבטחת אז טוב בסדר לך את מיכל מה אכפת לך זיל איטלי 100 עורלות פלישתים אוזל אייסלי הלך הביא לו אמר מיל וו פרוטה אס לך גבוי יש לך את המלווה וגם את הפרוטה שאול סבר מילווה ופרוטה דעת מילווה דוד בעצם התכוון לקדש במלווה ודוד צב מילווה ופרוטה דעתה הפרוטה בסדר קצת קשה כי הרי כל הסיפור עם מרב הוא אמר לו זה מילווה אז הוא מבין שמילו לא קונה אבל בסדר א זה לא אנחנו לא עוסקים בזה מי ופר ד הפרוטה שאול סבר לא חזו ולא מידה ודוד סבר חזו לקלב ושונה מה המחלוקת זה מחלוקת במציאות מה הכלבים העורלות של הפלישתים לא מספיק טוב להם הכלבים אוכלים הכל אז יש כאלה אומרים לא היה שם כלבים כל מיני גם במשני המלך יש פה תרוצים מי שרוצה יעריך אלי יצחק אומר זה המחלוקת בין שו המלך דד המלך זה המחלוקת מה המחלוקת ששאול סבר זה בדרך חיפוס זה לאזה אולי כתוב פה לא חזו למידה למה זה אסור בענוה זה גוי גם גוי אסור בנוה דוד אומר לא זה לא אסור בנוה כל יסור הנוה זה רק ב זה רק ב זה רק ב בישראל אבל בגויים אין אסור אפשר לזה ככה אומר אוהלי יצחק א אוהלי יצחק בונן אז אי איך הוא כרעה בסוף אני אומר ככה בדרך זה כשקו את את שאול הגופות של שאול הרי הפלישתים הרשעים השאירו אותם זה והביאו אותם לקבורה כתוב שה התקפל כשהביאו את הזה תכפר לארץ אז זה לדוד המלך שזה זה כשיטת כפור קסיב זה אני אומר בדרך זה אבל כללם פנים המחלוקת הזאת לפי העולה יצחק זה מחלוקת שאול ודוד תשמעו הגמרא שם תמוה כל ההסברים האחרים דחוקים זה ההסבר היחיד היפה אבל זה דרך דרוש אני אני לא אני לא לא חוזר בי אני עדיין חושב שזה קצת דרך דרוש אבל ככה אומר הל יצחק ובזה ראינו שמחלוקת דוד ושאול אם מחלוקת בבלי וירושלמי אם מחלוקת תוספות והשבה ובזה התבאר הרבה דברים ושם יתברך יאיר איננו בתורתו ה [מוזיקה]