שופטים: "לדלל" את החסידות, או להפיץ החסידות בטהרתה? פרשת שופטים הרב זושא וולף שנת תשפ"ו

שלום רב שעה טובה בסיעתא דשמיא אנחנו פותחים שיעור חדש שיעור נוסף במסגרת סדרת השיעורים חיים עם הרבי כאן בבית משפחת ריבקן במרכז כפר חבד היום יום שני כז מנחם א תשפו שבוע פרשת שיפטים ואנחנו התחלנו עם טיפה מוקדם בזכות זה אנחנו אתם מאפשרות שיעור תורה נוסף התבקשתי להשלים מילוי מקום למישהו אחר במקום אחר ובזכות שהקדמנו אז יש פה זכות זכות כפולה של השיעור כאן ושיעור בבני ברק גם כן בזכות השיעור הזה גם כן בשם המשתתפים האם שאני לא מכיר אותם נאמר ישר כוח כאן נלמד פה את העקרי שיחה מאוד מאוד מיוחדת פרשת השבוע פרשת שיפטים אנחנו נשאיר ככה את חודש אלול לחודש אלול אנחנו עדיין בחודש אב פרשת שופטים בנושא של כי האדם אצדה נושא שכבר עסקנו בו ועבר לפני אולי ארבע חמש שנים דיברנו על כאדם אצל השדה רעיונות מסוימים פעם גישה אחרת אם לקח מפתיע ביותר שהרבי מפיק מכאדם עץ השדה וכמו תמיד הלקחים שהרבי מפיק מהדברים האלה בהשקפה הראשונה אני יכול לומר אם אני אומר לכם עכשיו את ה את הלקח של הרבי מפיק אתם תגידו מה הקשר אחר כך נראה שאי אפשר אחרת פשוט אבל למה נבחר >> כי זה פרשת השבוע כי אדם מצא שדה זה פרשת השבוע >> כן אז זה מהתוכן של פרשת השבוע עכשיו יום שישי או שבת זה בחיטס של השבת נראה בפנים באות ב אנחנו לומדים את זה כאן בתרגום בעברית במקור הזה מופיע בלוקותי שיחות שיחה מוגעת שיחה מעניינת יש פסקה אחת שהיא קצת יותר עיונית אבל מאוד נתחבר לזה נראה על הפסוק כי האדם עץ השדה מובא במדרש מה הקשר האדם עץ השדה מלמד שחייו של אדם אינו אלא מן ממה אדם חי? ממה אדם מקבל חיות? רק מעצים הם אלה שמגדלים ומחיים ומזינים את הבן אדם. שואל הרבי לכור אינו מובן? כל אחד כאן יודע ממה אנחנו חיים בסעודה מגישים? לא רק מהצומח, לא רק מהאילן, אלא גם כן. >> מהחיים, בשר ודגים וכל מתאמים. אדם חי וניזון גם עם האכלים האחרים ולא רק מאלו הבאים מהאילן. אז למה הפסוק אומר כי האדם והמדרש מאיפה אתה מקבל את החיוד רק מהאילן אומר אדמור הזקן ונראה אם אתם מסכימות לכך ככה אתם יכולות בי הוכחה מהחיים בלוקותי תורה מבאר רבינו הזקן את הפסוק ולחם לב אנושעד כלומר הסעודה היא דווקא מתבססת על לחם נכון שהאדם ניזון מבשר אבל אינו שבע מבשר כמו מלחם >> לכם זה מסדר >> אה >> זה מהסד >> אומר בגשמות אפשר לראות את זה גם כן כן שמה משביע אותך לפעמים אוכלים את החלט החלה הלחם זה העושה אותנו שבע ומזין שאר הדברים האחרים אולי אנחנו נגדיר את זה שלא יהיו רעבים או ש שיהיה טעים מה אדמור הבקן מחדד שהסביעה האמיתית היא דווקא מלחם אם כן נשאלת השאלה למה מה ההיגיון הרוחני שלחם ישביע אותנו יזין אותנו יותר מאשר בעלי חיים למה הלחם הזין אותנו יותר מאשר הבשר ר והדגים נראה הטעם שדומם צומח וחי בכוחם להזין את האדם אף שהאדם מדבר או למעלה מהם מי לכאורה יותר נעלה עובדה היא שאנחנו משתמשים עם כל הדברים האלה בשבילנו אם אנחנו מרשים לעצמנו לקחת בעל חי ולשחוט אותו זאת אומרת שמי יותר נעלה האדם אז אם אנחנו יותר נעלים מצד שני אבל אנחנו ניזונים מהדברים הנחותיים מאיתנו אם אם אנחנו צריכים להגיע אליהם אז מי למעלה ומי למטה הם לכאורה למעלה ואנחנו למטה כי בלדיהם אנחנו לא נשרוד. מה מה הרעיון? לפי שבאמת בשורש הרוחני הדומם צומח והחי הוא למעלה משורש האדם במקור הרוחני שלהם. כיוון ששורשם נעלה יותר לכן ירדו למטה יותר. זאת אומרת כמו אנחנו מכירים את הכלל כל הגבוה יותר יורד למטה יותר. ככל שהאדם ככל שהדבר יש לו יותר חיות רוחנית גבוהה יותר. אבל כשהוא מגיע לכאן ומצטמצם ונופל הוא נופל לדברים נחוטים יותר שעם פחות חיות ונראים פחות ערך מאחר שהצומח הוא למטה עוד יותר מהחי בחי יש חיוניות בצומח יש פחות חיוניות מאשר בבעלי חיים אם הוא למטה יותר זה מראה שיש לו שורש גבוה יותר אם יש לו שורש גבוה יותר אז ממי האדם ניזון בעיקר מהצומח או מהחי מהצומח הוא למטה יותר הוא גבוה יותר הוא משביע יותר לכן משביע הוא את האדם יותר מהחי וזהו גם כן הטעם שבשני הסוגים חי וצומח גם כן גם פה מי מקבל ממי חיות החי ניזון הוא מקבל את חיותו בעיקר מהצומח זאת אומרת בשרשרת רואים האדם ניזון מהחי והצומח החי ניזון >> לפעמים החי ניזון מהאדם גם כן כן יש גם דברים כאלה גם כן שהשם ישמור כן אבל כולם צריכים בסופו של דבר להגיע לצומח סימן שהצומח הוא גבוה מהם. אם ככה נוכל להבין את מה שהמדרש אומר חייו של אדם אינו אלא מן האילן כלומר רוצים להגיע למסקנה מה מאיפה באמת הוא צריך להגיע מי באמת עיקר חיותו עיקר חיותו של האדם היא דווקא מהצומח ובת צומח גופה בכל מן הצומח איזה סוג צומח מייצג את הכי הרבה גדילה תכלית הגדלות היא בצמיכה היא באילנות כי שמה רואים את הצמיכה יותר יותר גבוה יש הרי באמריקה אומרים איזה עצים של 1000 שנה שמה בקליפורניה לכן נאמר בספרי שחייו של האדם ממנה האילת אם כן אנחנו מסכמים אומר המדרש למה האדם השדה האדם חי מהאילן חי מהצומח הסמל של הצומח זה האילן אז לכן נאמר בפרשת השבוע כי אדם את השדה מעניין בסוגריים הרבי מביא פה עוד מהעץ שאתה עץ אז את זה משתמ כאילו עם שבים בים דומים לא על הנרכיה על >> זאת אומרת אז עד כאן דיברנו על פרט טכני או על פרט מהותי יותר על פרט >> טכני למה דימנו את האדם לאילן לא בגלל שיש דימיון ערכי ותוכני ביניהם אלא בגלל שיש איזה הזדקקות טכנית לכך נכון אבל לא שהאדם הוא באמת דומה לאילן נכון אין קשר בין האופי בין מה שהאילן מייצג לבין מה שאדם מייצג אז מה שהמדרש אומר אומר הקשר טכני, לא הקשר תוכנית. כמובן לא נשאר במסקנה הזו. אנחנו נגיע תכף להקשר התוכני יותר ונראה את ההשוואה והדיון ביניה. לכן אנחנו באמת רק בהתחלה. בסוגריים מובא פה כיוון שבראש השנה אלה אילנות טו בשבט, זה שיחה שנמרה בטו בשבט, פוסקים מה למעלה, פוסקים מלמעלה מה יהיה עם כל אילן. מובן שזה נוגע גם כן לבני אדם. זה לא רק ראש לאילנות, הן בנוגע לחיותו כפשוטו. ואין בנוגע לענייניו הרוחניים. אז ראש השנה לאילנות הוא גם כן במידה מסוימת ראש השנה לאדם כי אם אין צומח אז גם כן לא יהיה לא יהיה חיות לאדם והאדם מורכב מגשמיות ומרוכניות אז ראש השנה לאילנות הוא נוגע גם כן לכל ההיבטים הרוחניים והגשמיים של האדם מביא פה דוגמה מעניינת מה שאמר הרבי ארייץ כשאנחנו מתפללים כל יום בברכת השנים ב-18 אז צריכים לכוון מברך השנים לכוון על ארבעת המינים או מצה שמורה ולפעים הרבי אריץ הוסיף גם יין לקידוש כי כל העניינים האלה קשורים באמת לברכת השנים ולאילנות ארבעת המינים אז חז"ל אומרים שאתרוג יש לו דמיון לאילן בכמה פרטים מצה שמורה נכון שזה מחיטה יש דעה בהלכה דעה במדרש שאילן האילן שאכל אדם הראשון זה היה חיטה יין לקידוש גפן בוודאי זה אילנות אם כן אנחנו רוצים לומר פה שהמשמעות של אילן היא הרבה יותר רחבה מאשר רק אילנות יש לזה הרבה רלוונט כלל אדם עדיין כל ההקשרים האלה הם הקשרים טכניים ועדיין לא אמרנו פה על הקשר תוכנית בין האדם ובין האילן אז עד כאן פירוש אחד פירוש המדרש באות הבאה הרבי מביא פירוש נוסף מה שמובא בגמרא פירוש המוכר לנו שעסקנו בו בעבר אומרת הגמרא מה זה שכתוב כי האדם עץ השדה שואלת הגמרא מה וכי אדם עץ שדהות מה מה הכוונה בכך אלא מסבירה הגמרא כיוון שכתוב כי בפעם פעם אחת כתוב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרט. פעם אחת כתוב שפרשת השבוע שלא קרוטים את העצים. פעם שנייה כתוב אותו תשחיט וקראת. אז מה היחס ביחס לאילנות? מתי צריך לכרות? מתי צריך לכ מתי אנחנו שומרים עליו. אז נכון שחז הכתוב מתייחס עץ מאכל ולא עץ מאכל. אז חז"ל לוקחים את זה מה הכוונה עץ מאכל ועץ לא מאכל? הכיצד אם תלמיד חכם הגוון הוא ממנו תאכל אם התלמיד חכם הגון אנחנו עוד לא הסברנו מה זה הגון תאכל תלמד ממנו אותו לא תכרט תקרב אותו תישייך אליו תקבל השפעה ממנו אם לא אם הוא לא הגון אותו תשחיט מה הכוונה תשחיט חל לא לפגוע בו אל תתקשר אליו תסור ממנו אתה לא קשור אליך אתה אני לא בעסק איתך וקראת אז פה אנחנו כבר מתייחסים כבר משהו יותר פען יותר תוכני בין הדברים האדם השדה הוא נותן פירות אתה ואדם נותן פירות והוא הגון אתה צריך להיות הגון עדיין אנחנו מדברים פה על פן פן יותר תוכני אבל עדיין אנחנו נגענו פה רק בנקודה מסוימת והרבי הרי מחדד הרי בסך הכל מדובר פה על איזה סוג בבני אדם כל הבני אדם בסך הכל איזה סוג של תלמידי חכמים נכון אבל כשאומרים כי האדם עץ השדה מתכוונים רק לתלמידי החכמים או לכולם בפשטות >> כולם אז מה זה קשור למישהו לא תלמיד חכם נראה רואים אנו מדברי הגמרא שפירוש הפסוק היא האדם עץ השדה לא כמו שאמרנו מקודם שהאדם רק ניזון מהעץ אלא שהאדם הוא נמשל לעץ ולכן שואלת הגמרא במה האדם באמת הוא עץ השדה במה הוא נמשל לעץ והגמרא אומרת שם כן דומים שהם כן דומים זאת אומרת קודם כל שנחדד את ההבדל בין שני הפירושים לפי הפירוש של המדרש האדם רק ניזון מהעץ אין לו כל קשר מהותי לעץ לפי הגמרא האדם יש לו כן קשר למה שהעץ מייצג. אבל גם הרבי אומר גם מה שהגמרא אומרת זה גם כן זה לא הסבר מספק. א' מה שאלת הגמרא מלכתחילה וכי אדם עץ השדה הוא? הרי יש ריבוי פרטים שהאדם נמשל לאילן. הרי אתה יכול לומר העץ צומח, הבן אדם גודל, העץ נותן פירות, הבן אדם נותן פירות. ברור שהשאלה פה היא יותר מהותית. וכי אם השאלה היא רק במה אנחנו דומים, כל אחד יודע שבן אדם דומה לעץ. אז במה מה מה עומק קשה אליי? מקושיה זו ומהלשון וכי דם את השדה. זאת אומרת שהגמרא מבינה כאן איך להסביר את הפסוק זה לא סתם דימיון בעלמה האדם העץ גודל האדם גודל האדם נותן העץ נותן פירות האדם נותן פירות אלא כשאומרים כי האדם עץ השדה לא הכוונה היא שהוא רק שיש לו פרטים שהוא דומם בהם לעץ אלא המהות של האדם מייצגת את מה שהעץ מייצג במהותו זאת אומרת לפי הפירוש הראשון של המדרש האדם רק ניזון מהעץ לפי פשטות לשון הגמר רעת זה רק נראה שהאדם דומה בפרטים מסוימים לעץ. מה שהרבי לוקח את זה שהאדם הוא לא רק דומה לעץ אלא מה שהאדם מייצג זה מהמהות של העץ. לפי זה אם זה המהלך עדיין תמוע כיצד מתיישבת קושיית הגמרא היא בסך הכל מצאנו עוד פרט שהם דומים זה לזה. בסדר? אז מה הגמרא אומרת? אם התלמיד חכם מגון תאכל ממנו. אם העץ נותן פירות אז תיקח ממנו. שוב זה עוד לא דבר מהותי כל כך. זה עדיין דבר שזה רק פרט מסוים סוף כל סוף הרי זה רק דימיון בפרט אחד נוסף זה לא בכל הפרטים במה מבטא דמיון זה יותר מכל השאר את השייכות העיקרית בין האדם לעץ השדה הרי הגמרא יכלה לומר העץ צומח הבן אדם צומח העץ נותן פירות הבן אדם מוליד ילדים אז הוספת עוד פרט נו אז בסדר מה למה למה זה מגדיר את כל ההגדרה ואת כל הדמיון בין האדם לעץ ב יתרה מזאת הדימיון שהגמרא אמרה הוא רק בנוגע לתלמיד חכם אבל הפשט של הפסוק מתייחס ללא רק לבדי חכמים אלא לכל אדם כיצד לת זה מבטא את השייכות בין כללות מן האדם לעץ השדה ואנחנו רוצים להגיע לרעיון כל בני האדם כל פני כל בני ישראל כולם אמורים להיות דומים לעץ ולא בפרט מסוים אלא בעיקר מהותם ג' שאלה שלישית דיוק הזה האם יש שייכות בין פירוש המדרש הספרי לפירוש הגמרא? לכאורה יש שני פירושים שלא קשורים. המדרש אומר רק על אתה ניזון מזה. בסדר? הגמרא אומרת משהו יותר מהותי. האם נוכל למצוא איזה מחנה משותף שלא נגיד שזה דברים ככה מנותקים לגמרי? אוקיי, עד כאן השאלות. בוא נראה את דברי את ה לאן הרבי לוקח את זה. יש פה שתי רמות. קודם כל את הרמה הרעיונית הפשוטה, מה שהרבי מסביר פה. ובעיקר המסר הגדול שהרבי לוקח משמה מסר מדהים. ולראות את ההקשר הזה זה הקשר נפלא ביותר. נראה. האדם נקרא בשם עולם קטן. כלומר כל העניינים שישנם בעולם, בעולם, העולם הגדול, ישנם גם כן באדם. האדם הוא עולם קטן. אז כמו שהעולם מתחלק לארבעה סוגים, דומם, צומח, חי, מדבר. גם באדם יש את ההתחלקות לארבעה הסוגים הללו. בגדול זה מובא ככה בלי בלי להיכנס לפרטים. הרבי מביא פה ככה מלוקותי תורה כמה מתור האור. בגדול דומם זה האותיות. האותיות שיש בנפש זה זה הדומם. האותיות כביכול אין לה מצד עצמם חיות אלא אם כן מה אתה עושה אותם? מה אתה עושה איתם? האותיות זה דומם. הצומח זה המידות החי זה השכל. המדבר כאשר השכל מגיע כבר לידי ביטוי. זה בגדול מה שיש כאן בלוקותי תורה. על עניינינו נוגע כאן שני הדוגמאות של חי וצומח שזה יותר קל להבין מה זה אותיות >> האותיות שיש בנפש האותיות הנפש כמו הדמור הזקן מביא בתניה כלי ביטוי >> אה >> אותיות המחשבה האותיות שקיימות בעצם הנפש כך אדמור הזקן אומר בכל המקומות אותיות הם מבחינת דומת הרי אנחנו יודעים שאותיות הם כמו לבנים כן אותיות יכול להיות מפוזרות והאותיות מצד עצמם בוא בוא בוא ניתן הנחה הנחה קודמת אם אנחנו מדברים אז אנחנו לפני שדיברנו אז חשבנו אמורים לחשוב כן אם אנחנו חושבים זאת אומרת אנחנו חושבים עם אותיות נכון אנחנו חושבים אותיות >> המילים בנויות מהאותיות אז גם לפני שאתם אנחנו מדברים יש יש לנו אותיות במחשבה אם האות אם במחשבה יש אותיות בהכרח שגם כשאני לא חושב גם כן האותיות קיימות איפשהו נכון כי אם האותיות לא היו באיזה מגירה פנימית לא הייתי יכול >> להשתמש בהם במחשבה איפה האותיות האלה קיימות בעצם הנפש יש מה שנקרא יש כזה ביטוי הנפש היא מלאה אותיות היא שק של אותיות מלאה אינסוף אותיות כשהאותיות האלה קיימות בעצם הנפש שלנוות נכון זה נקודה מופשטת שכ הנפש מלאה אותיות כמו שהנפש מלאה רגשות וכמו שהנפש מלאה הכל כי אם זה בא לידי ביטוי אם זה יוצא חייב להיות שהוא שמור איפשהו נכון זה לא אם זה מתבטא זה חייב להיות נמצא באיזה מאגר כלשהו אז המאגר הזה של האותיות זה כמו מאגר בוא ניקח לדוגמה כמו שמלבונים אתה בונה בית, מאותיות אתה בונה מחשבה ומילים ורגשות וביטויים אבל הביט האותיות האלה כפי שהם בשורשם הראשוני כשהם לא באים לידי שימוש אז הם כביכול נחות או דוממות או הם יחידות עצמאיות שהם לא מפותחות הם לא צומכות הם קיימות בקיום בסיסי שכזה אם אנחנו מושבים כדי להבין אם אנחנו משווים את זה רגשות רגשות הם אף פעם לא דוממות >> מתפתחות ואנחנו הרי יודעים יודעים שמה מה מתפתח בעוצמה גדולה יותר השכל או הרגש הרגש >> הרגש נו אומרים את זה מיד נכון הרגש מצד שני מה נמצא יותר בתנועה יכול להיות כאן ויכול להיות שם ויכול להשתנה מה יותר יציב אצלינו ומה יותר בתנועה ובר שינוי השכל או הרגש >> השכל יותר >> יציב יציב מה יותר יכול להשתנות דעות או רגשות >> דעות >> דעות אדם יכול להיות לא לא לא לא לא והכוונה אנחנו בוודאי יכולים יום אחד אנחנו בוודאי יכולים יום אחד לאהוב את פלוני יום שני לשנוע מישהו אחר את >> כן לא כשיש לנו רגש למשהו לא לא אני מתכוון כשיש לנו רגש למשהו מסוים אז הרגש הזה הוא מאוד מאוד עוצמתי והרגש הזה הוא לפעמים עלול כל הזמן כל הזמן להתפתח אם אתה אם אתה אוהב מישהו אז האהבה הולכת כל הזמן ומתעצמת. אם אתה כועס על מישהו, יש לך איזה עצבים על מישהו, אז העצבים האלה יכולים כל הזמן להתעצב. אז מה עוצמתי יותר, השכל או הרגש? הרגש. מה יותר יכול להשתנות? בבוקר אתה יכול לחשוב ככה, בערב אתה יכול לחשוב ככה. השכל הוא יותר בתנועה. כמו שהשכל הוא נד. זה לא רק שכל הזמן חושבים, אנחנו השכל גם כן משתנה. יום אחד אתה יכול לחשוב על דעה כזאת, דעה לכאן, דעה לכאן. יכול לנוח המחשבה כל הזמן כשאדם לא ישן כל הזמן חושב >> נכון גם כשזה >> זה לא זה לא רק שהוא כל הזמן חושב המחשבה היא בתנועה והיא משתנה השכל הרגש פחות משתנה מאשר א מאשר או עוד או עוד דוגמה נוספסת שמבא כמו שבעל חי כן מה ההבדל בין בעל חי לצומח הבעל חי נעם מצד לצד אבל העץ כל הזמן נטוע >> במקום אחד אז הרגש הוא כל הזמן כביכול הוא נטוע במקום אחד התחלנו באיזה נקודה רגשית למשהו זה ישאר נטוע בגדול במקום אחד ורק יעלט ויצמך, אבל השכל הוא כמו בעל חי. יום אחד הוא כאן, יום אחד הוא כאן, הולך מפה, מסתובב וכולי. זה בגדול צומח וחי לענייני בואו נראה ככה. המידות שבאדם זה הצומח שבאדם. במידות ישנם צמיכה. נראה הערה 24. בוא נחדד שיהיה לנו יותר קל. גם בשאר ענייני האדם ישנו עניין צמיכה. הרי השכל של ילד בי בשלוש זה לא ב של בחור ולא של אדם מבוגר יותר. השכל צומח. אבל אין זה עיקר עניינם. זה לא זה לא זה לא האישו שלו שהוא גודלת. כלומר הנקודה המרכזית של גדילה זה בעיקר במידות כמו בעולם הגדול. גם בשאר הסוגים ישנו עניין הצמיכה אבל אמנן נקראים בשם צומח. הבעל חי גודל או לא גודל? כן. אז למה אתה לא קורא לו צומח? הרי גם כמו שהפרח היה, השיח היה בהתחלה קטן וגדל, גם הבעל חי היה בהתחלה קטן וגדול. כי לא זה הסיפור שלו. הסיפור של הבעל חי זה החיוניות שלו. הסיפור של האדם זה השכל שלו. הסיפור של הצומח הקטע שלו את ה המהות שלו זה הגדילה שלות. אז גם באדם המידות זה בעיקר הצמיכה והם צומכים מקטנות לגדלות. אבל כל אחד מבין גם כ שמצד שני האדם לא מתאפיין לא היתרון של האדם זה המידות שלו. היתרון שלו דווקא שהוא יכול לשלוט על המידות יש לו קונטרול מצד המוח. יתרונו של האדם הוא בשכל שישנו באדם. ונכון שבכל הסוגים האדם נעלה יותר גם בדומם וגם בצומח וגם בחי בכל ההיבטים האדם נעלה יותר הוא מורכב יותר או עשיר יותר בכל הדברים האחרים אבל לא באה ממעלת האדם במה האדם נעלה בעיקר על כל הבריאה כולה בזה שהוא בעל שכל בעל שכל אם כן שואלת הגמרא עכשיו אנחנו מבינים בעומק יותר מה הגמרא שואלת וכי אדם עץ השדהות נכון שהאדם יש לו עץ והוא גודל והוא צומח ויש לו מידות וכולי, אבל אם אתה רוצה להגדיר את האדם, אתה לא בא להגדיר אותו במעלה נמוכה, אתה צריך להגדיר אותו במעלה האמיתית שלו. אז למה אתה מגדיר אותו ומתאר אותו לפי המידות שלו? הרי לא זוהי מעלתו של האדם. זו עומק השאלה. וכי אדם צ השדה, נכון שהוא צומח ונכון שהוא גודל ומידות וכולי, אבל הסיפור שלו לכאורת זה השכל ולא ולא המידות. ולאן הרבי חותר פה? מה התשובה לכך? ששכל בלי מידות, בלי מידות טובות זה לא רלוונטי. אם השכל שלך לא מסונחרן ומגיע אחר כך למידות הטובות, איבדת את הכל. קושי הגמרא מתחזקת עוד יותר על פי הידוע שהאדם מכונה בארבעה תוארים. אדם, איש, גבר, אנוש, מופיע בתנ"ך, כל הביטויים האלה. התואר הנעלה בכולם הוא אדם. איש זה בעיקר מתאר מהפסוקים. איש זה בעיקר מידות. התואר אדם על השכל. נראה בהערה 30. ויברך אותם ויקרא את שמם אדם. שם זה מורה על תכלית השלמות שבאדם. אדם זה מבטא גם כן אדמה אדמה לעליון דמיון. אדם אתה אומר פה זה כבר לא זה הדבר הכי גבוה שיכול להיות. הוא דומה הוא כבר נעלה. אדם זה הדבר הכי נעלה. מקשהפה הגמרא זה כבר הדיוק וכי אדם עץ השדהות הרי אנחנו מדברים פה על הסוג ה על התואר הנעלת המידות הן תכלית ושלמות של האדם שבשבילו הוא נקרא בתואר הנעלה אדם ממש לא אדם זה דבר נעלה יותר משאר המידות אז איך אתה לוקח את את המין הנעלה ואתה משנמח אותו מה שנקרא רק להגדרה של צומח על כך מתרצת הגמרא תכלית שכל שכל האדם הוא שירד וישפיע על המידות שלו שהמידות תנהגו על פי השכל ועניין זה דווקא הוא שלמות האדם נכון שיש לך שכל אבל מה אתה אמור לעשות עם השכל שלך לא להישאר כאדם שכלי בלבד השכל לבדו אינו מביא שלמות לאדם התכלית וידעת היום להבין לדעת אלוקות בכדי שעל ידי לבוא על ידי זה להשבות לבבך שהבנת השכל תשפיע על הלב. הרבי לא לא מרחיב פה יותר מדי אבל יש לזה שתי רמות. א' כמובן להיות אדם טוב, אדם עם מידות טובות שהשכל ינהיג את הלב בצורה הטובה. כמובן הרבי מדבר פה גם כן וידעת היום להבין אלוקות השבות הלבבך שהאדם יהיה לו אהבה ורגש לבורא. זאת אומרת השורה התחתונה נכון שהמעלה שלנו זה אדם אבל התכלית של המעלה הזו זה לא האדם זה לא השכל. התכלית היא הלב להיות מנץ' להיות אדם להיות אדם א להיות להיות מנץ להיות כן שהבנת השכל תשפיע על הלב אז ההבנה העמוקה הזו זה מה שהוא מרומז כן בעל ידי המשל מהאילן מה שגמרא אומרת כשם שהמעלה של האילן היא דווקא בנתינת הפירות כן הוא גם כן בנוגע לאדם תואר השכל תלמיד חכם אתה יכול לחשוב שהנה הוא הגאון הכי הגדול הראש ישיבה הכי גדול האם זה המעלה שלו. לא אומרים לך ממש לא. זה ההתחלה אתה צריך לחפש באמת תלמיד חכם. אבל איזה תלמיד חכם? תלמיד חכם שהוא ההגון שהשכל פועל על המידות שלו, שהמידות האלה פועלות אחר כך חיות בקיום המצווס, פירות, מצוות. כלומר, יש הלימה ויש השפעה מעשיך על הרגש. הרגש שלו הוא בסדר. מה שנקרא מה שאמור לבטא הנהגה של חסיד, חיות, לבדיקית, מנשלכת וכל העניינים האלה. וזה באמת האידיאל שלנו. אדם שהוא עץ השדה, השכל בשלמות. שלמות השכל היא דווקא על ידי המידות גם כן. נראה אות ה ונדלג כבר ישר אחר כך לאות ז'. כן. כן. נראה אות ה. העולם קטן דומה לעולם הגדול. האדם דומה לעולם הגדול. כמו שבעולם הגדול האדם ניזון בעיקר מהצומח. הצומח שורשו נעלה יותר מהמדבר ואפילו מהחי אמרנו גם החי ניזון מהצומח אלא כיוון שנפל למטה יותר הכוח הכוח האלוקי הזה צריך האדם להעלותו אבל אחרי שהאדם אוכל מזה מעלה אותו משפיע הצומח לאדם ונותן לו חיות מצד השורש הנעלה אמרנו המשל והנמשל המשל זה בעולם הגדול שהצומח נעלה יותר ירד למטה יותר האדם אוכל אותו והצומח משפיע על האדם. כך זה בנמשל באדם והצומח שבעולם הקטן שבעולם הקטן. הצומח מול מול האדם המידות שורשם נעלה ועמוק יותר מהשכל. בגללוי המידות הם למטה יותר. כל אחד יכול מה יותר נעלה, שכל או רגש? רגש זה דבר הרבה יותר בסיסית. שכל דבר הרבה יותר נעלה. עם השכל אתה יכול לפתח הרבה יותר דברים מאשר הרגש. עליח השכל נעלה יותר. אומרים לך לא. המידות שורשם נעלות יותר בגלוי הם למטה צריך השכל להשפיע עליהם לברר אותם הזי משפיעים המידות בשכל ופועלים בו עילוי ובא לתכליתו השלמות היא השלמות של השכל כאשר ומגיע ושבות אל לבבך אם כן השכל פועל ה השכל מעלה את הרגש והרגש מרומם בחזרה את השכל לפי זה אנחנו יכולים להבין את שני שני הפירושים הפירוש של המדרש מה המדרש אומר שהאדם ניזון מה שהאדם ניזון מהאוכל. הפירוש של הגמרא הפירוש של הגמרא אומרת שלמות האדם היא כאשר אתה מקבל כאשר זה משפיע על הרגש שלך תלמיד חכם להיות הגון. זאת אומרת שני הפירושים שני הפירושים בגדול עוסקים באותו נושא. זהו גם כן הפירוש של המדרש עם פירוש הגמרא. בשני הפירושים ישנה נקודה שווה. העילוי במדבר באדם שנעשה על ידי הצומח שמתחת ממנו. במדרש מדובר על אדם וצומח בגדול בעולם הגדול. האנושות צריכה לאכול א את הצומח. בגמרא מדובר על האדם והצומח שבעולם קטן. כלומר מדברים על אותו רעיון. רק על איזה פורמט. האם מדובר על המשל, על הנמשל, האדם הקטן, העולם הגדול. איזה הוראה אפשר לקחת מכך? אה כן למעשה כן הרבי אני אקרא ב אני אקרא בזריזות את האות ו בעל פה כדי שנגיע ללקח שהרבי לוקח כאן באות ז הרבי אומר ככה מה אם נסכם את מה שדיברנו עד עכשיו אמרנו שהשכל אמור להשפיע על המידות ושיהיה מידות טובות ושיהיה התאמה בין השכל והמידות אבל רבי אומר לוקח צד קדימה גם בשכל של האדם יש שני רבדים יש מה שנקרא מה שאדם חושב בינו לבין עצמו, מחשבות נעלות שהוא עסוק במושכלות כלומר עסוק בהתבוננויות מעמיקות ויש לפעמים שאדם עסוק בהשכלות או עסוק בשכל והשכל הזה אומר לו איך עליי להתנהג, מה עליי לעשות. שכל שקשור מה שנקרא להנוגות יום יום. אולי היינו אומרים שבאמת איזה שכל אמור להיות קשור לרגש? רק השכל שיש לו ככה שייכות איך להתנהל, איך לפעול ולהשפיע. אבל גם השכל הנעלה, השכל העמוק שאדם מתבונן בינו לבין עצמו, שזה מה שנקרא שכל טהור. האם גם השכל הטהור אמור להיות קשור גם כן לרגש? תשאיר את השכל כאילו מנותק ונפרד ונעלה. הרובד הנחות של השכל, התחתון של השכל יהיה באמת קשור לרגשות. אולי אולי החלק הנעלה יישאר לרגש. ישאר בפני עצמו. המסקנה שרבי לוקח אומר רבי אומר לא כמו שתלמיד חכם אמרנו אם הוא לא הגון אתה צריך להתרחק ממנו גם השכל במובנו הטהור והכי נעלה גם הוא אמור להיות משויך ומושפע ומשפיע לשכל א על הרגש זה בגדול בוא נראה את זה באות ז' את ה נראה את המשמעות של זה כי בעיקר אני רוצה להגיע להוראה שהרבי לוקח מכך באות ז בעמוד הבא כן נראה ככה אות זק הראשון על כל פנים זה נקודה מופשטת הדינה אבל בוא ננסה ננסה להסביר להבין את זה הרבי אומר פה מה אנחנו מרוויחים שאנחנו מקשרים לא רק את המדרגה הנמוכה של השכל לרגש אלא גם את עומק השכל ואת עצם השכל גם כן אנחנו מקשרים אותו לרגש מה התועלת שבזה שני דברים נראה באות ז' החידוש שב בהשפעה למידות מצד עצם השכל, השכל הטהור, השכל הנעלה. לגבי ההשפעה למידות, מצד השכל בדרגתו הנמוכה, השכל השייך למידות. מה אנחנו מרוויחים בזה? שני דברים. שימו לב, שכל השייך למידות, כלומר רגש ששכל ורגש שהם מדברים ומשפיעים אחד על השני. אם יש בעיקרון שייכות וזיקה בין השכל ובין הרגש אז השכל הזה לפעמים יתכן שמה שהשכל לא יה לא יהיה שכל ניטרלי או שכל אובייקטיבי הוא ייתכן שהוא מושפע מהרגש כי כי הם עובדים ביחד הם עובדים ביחד הוא יודע מה הרגש אמור להרגיש אז הוא לא היה מתאים את עצמו אז נכון שזה שכל לא בהכרח שזה שכל טהור אז לא באמת בטוח שההשפעה תהיה נכונה כיוון שהמידות שבלב תופסים מקום אצל השכל אז הם יכולים להעלים על על הטהרה על הנקיות של האור של השכל ואם מדובר על אדם שהשכל שלו ככה הלב שלו הרגש שלו מה שנקרא טימטום הלב הוא מונח בדברים לא טובים אז השכל יכול להשפיע על המידות כי יש א השכל לא יכול להשפיע על המידות כי יש זיכה ביניהם אבל כשמדברים על עצם השכל שהוא למעלה מהמידות אז אז הלב כמה שהוא ועטום הוא לא יוכל להשפיע עליו אז כלומר השכל ששייך לרגש הוא מוגבל בהשפעה שלו אבל השכל עצם השכל לא מוגבל במצב של הרגשי ובמילא לכן לכן כדאי גם כן שעצם השכל ישפיע על הרגש נקודה נוספת אפילו שהשכל שייך למידות משפיע על המידות השכל ששייך לרגש משפיע על הרגש הוא לא משנה אותם לגמרי כי הם רלוונטיים אצלו הם תופסים מקום אצלו אז הוא לא הופך אותם לגמרי כי הם נשארים בטבע שלהם. עצם השכל יכול לשנות גם את הטבע של המידת. וזוהי התכלית של עצם השכל שישנה את טבע המידה. אנחנו זה נקודה מופשטת שעסקנו עליה בעבר. אה ניקח זה רעיון גדול שרבי אומר בחסידות. מה מה המטרה של החסידות? לא רק לשנות את ההנהגה הטבעית אלא לשנות את הטבע של המידה. לשנות הטבע של המידה. ניקח לדוגמה, אם ניקח לדוגמה איזה סטודנט שלומד באוניברסיטה והוא כל הזמן הוא עסוק בסודנט שלומד באוניברסיטה ואחר כך התקרב על ידי חבד בקמפוס והתחיל והגיע ללמוד הגיע ללמוד תורה בישיבה הוא שינה את שינה את האישיות שלו שינה את כל המסגרת שלו בוודאי עד עכשיו הוא היה ככה עסק בעיני חולים ועכשיו הוא עבר לענייני קדושה עשה שינוי דרמטי ודאי שעשה שינוי דרמטי אבל אם אחר כך אותו בעל תשובה אותו סטודנט אנחנו נבקש ממנו שיבוא לאיזה תהלוכת לג בעומר ונבקש ממנו שיהיה מנחה בתהלוכה מה הוא יכול לרעצמו לא זה לא התחום שלי אני רק צריך אני יכול לתרום רק במה רק בלימוד רק בשכל אבל דברים טכניים זה לא קשור לתבקש מישהו אחר הוא השתנה או לא השתנה הוא השתנה ווא לא השתנה בתוך ה בתוך המסגר שלו בתוך ההגבלה שלו ואנחנו רוצים מה שנקרא לשנות את עצם המהות שלו ובגדול העניין כאן כשהשכל קשור לרגש, אתה לא משנה אותו מהיסוד, אבל אם זה ההשפעה היא מהשכל שלמעלה מכך, אתה תשנה אותו לגמרי. בוא נראה לאן הרבי חותר. מה המסקנה שרבי מפיק מכך? בוא נחשוב בעל פה. איזה הפתעה רבי יכול לתמון לנו כאן? איזה הפתעה הרבי יכול להוציא כאן? אז שני המדרגות האלה, שכל ששייך לרגש ושכל שלמעלה מהרגש זה ניגלה מול חסידות. אם אנחנו רוצים להשתנות, כיוון שתורת הניגלה היא עדיין בהתאם ללקוחות שלנו, אז יש עדיין כאילו הלימה בין בין המשפיע ובין המושפע. ולא ברור שזה יעשה לנו איזה שינוי מהותי. אם אנחנו רוצים לשנות מישהו, לשנות את עצמנו, לשנות את הזולת, חייבים להגיע דווקא מכוח נעלה יותר, שזה הכוח של א של קהל החסידות. נראה נראה זה כלומר שכל השכל מול רגש עצם השכל מול השכל השייך לרגש זה החילוק בניגלה לבין פנימות התורה ניגלה שבתורה התלבשה ביינים גשמיים כל הניגלה זה עוסק במה שניים אוחזין בטלית שור שנגח את הפרט וכל הדינים וכל ההלכות מהשבת והכשרות והכל זה ענייני תורת שכולם מעורבים וכולם עסוקים בעולם הזה זה באחי יומ יומיים אז נכון שהם משפיעים אחד על השני אבל שייך שלימוד התורה זה זה רעיון כאילו שרק הרבי יכול לומר אותו שייך שלימוד התורה לא יזכך את האדם למה כי מלכתחילה התורה היא מותאמת לעולם שלך ולעולם המושגים שלך אז כמה שכמה שבאמת תלמד תורה ותלך בהתאם לעליני התורה התורה היא מונחת בתוך החיים הגשמיים שלך אז זה לא בהכרח שתשתנה וגם כשאת התורה פועלת זיכוך באדם שלומד תורה. האדם נשאר עם הטבע, המציאות שלו, כי אתה ניגלה, זה ניתן לו, אתה מבין את זה בשכל שלך, במושגים גשמיים אז זה מחולל בך שינוי, אבל לא בהכרח, שינוי יסודי, לא מן הקצה אל הקצה. פנימיות התורה פועלת סוף כל סוף על כל מי שלומד את זה. המאור שבה מחזירה למוטב. אין מי שזה לא ישפיע עליו. והיא מנקה אותנו, מזכת אותנו, האדם יוצא מהטבע שלו, מהמציאות שלו. פנימיות התורה זה למעלה מהעולם, למעלה מטבע העולם, העולם לא מסתיר עליה. אז פנימ התורה א' היא משפיעה על כולם לא משנה מי, ובעיקר זה מזכך אותנו לגמרי. היא לא רק עושה שהמידות יהיו טובות יותר, אלא אומר כל הטבע שלך יהיה טבע אחר לגמרי. אם כן השורה התחתונה ההוראה מכך היא התחלנו מכיעדם את השדה ומה המסקנה שרבי לוקח מזה שליחות קפצת היהדות חסידוס בכל מקום מי היה חושב על זה בהתחלה איך אפשר היה לחשוב כזה דבר בהתחלה אבל הנה זה המסקנה ההוראה מזה היא יפוצו מינותך החוצה וההוראה היא כפולה ישנם הטוענים לשמה עליי למה אני צריך להפיץ את החוצה דווקא את המעיינות אני צריך לקחת חט את המאמרים של הרבי הכי עמוקים ולהפיץ אותם לכל אחד מה אני צריך להביא להם את הדברים המעייונות האלה אני אתן לכל אחד דברים פרבה דברים שיותר קרובים אליו יותר נגישים לכל אחד יש לתת לו לפי ערכו והבור אלו הנמצאים בחוצה הוא אולי תיתן לו איזה מים שאובים או מי מקווה מה זה אומר מים שובים מים שבהתחלה באמת היו במעיין אחר כך לקחת איבדת את זה וכולי יש הרי אתם יודע יש הרי יש הרי ויכוח מעניין לא שנה אנחנו לא באים פה להכריע בוויכוח הזה, אבל יש ויכוח כללי איך מנגישים, איך מביאים חסידות להמונים. יש כאלה שאומרים את החסידות צריך להלביש את זה בכל מיני כלים והסברים ופרסומים ולהנגיש ולהנגיש את זה כמה שיותר. יש כאלה יש כאלה שלוחים שאומרים שצריך להביא את המעיין עצמו ללמוד ואת סב ולקותר כפישו מספרי המקור. אז אנחנו לא באים להיכנס ככה להכרייה בוויכוח הזה שודאי יש גישות לכאן או לכאן רק לספר דוגמה מהס שהויו היה לפני כמה שנים כאן בסמדי כאן בכפר חבד הגיעה הקבוצה של חבד לנוער חבד בקמפוס עם אחד מהשלוחים הפעילים הנמרצים שמעתם את שמודי הרב אדי אלייפנט מתל אביב נמרץ ופעיל עומד כל יום שמה ברחוב דיזלגוף מהפות עם הצעירים ואני מגיע בסמס בסמטי שני אני מגיע בת בבוקר אני רואה אותו אותו עם קבוצה של סטודנטים והם לומדים לכוט תיראה מספרי הלכות התירה בשבת הבוקר אהבור >> מה זה >> צמחבורים לומדים >> לוקת לכוטי תורה לומדים לוקטי תורה מתוך לוקותי תורה שומע ספר הכבד לומדים שם לוקטי תורה הסתיים השיעור אז ב10 אני מגיע אליו עומד לידו איזה אברך חבדניק לכל כאילו חבדניק סרטו כובע וכולי אולי נראה לי שהוא קשור לקבוצה כי הם היו נראים סטודנטים הם מקורבים והוא היה נראה אז אני שואל אותדי אני רואה שהגיש גישה שלך היא ככה להביא את המעיין עצמו לא מים שובים ולא מים ש להביא את המעיין עצמו עומד האברך שלידו שאני לא ידעת שהוא חלק מהקבוצה מדבר שהוא חלק מהקבוצה הוא שמע את השאלה שלי ואומר לי מה שהשפיע עליי ומה שקירב אותי ומה שעשה לי את הסרטוק והכובע זה דווקא שהביאו לי את המעיין את המעיין בעצמו והתחברתי ל למעיינות שמה וזה מה שעשה לי את המהפך זה מה שרבי אומר פה לא לתת רק כלומר או הוא עם השערות שכאלה והוא נראה ככה בוא בוא נעשה התאמות עבורו הרבי אומר לא לתת את המעיינות לא ממיקו לא מים שובים אדרבה בכדי לכבוש את החוצה בהכרח לתת להם דווקא את המעיינות מעיינות אינם מקבלים טומאה בכלל הם מתארים את הכל אם כן אמרנו כמו שאמרנו כי האדם צדה וצריך לתת לה מידות את עצם השכל כדי להשפיע על השינה אתה צריך לתת לא רק יהדות ותורה שהיא בהתאם לעולם את הניגלה שזה עדיין מלובש בעיניה מהעולם או אפילו חסידות גם כן שהיא עדיין מה שנקרא פרושרד ככה היא א היא כאילו מעורבת אלא לתת את המעיין עצמו ויש כאלה שאחרים טוענים למה לי להתעסק עם החוצה אני אהיה בדמות שלי ושמה אני אעסוק במעיינות פנימיות התורה מה לי ולחוצה שימו לב את את המענה את הבורט החריף שיש כאן המענה על זה הוא דווקא על ידי יפוץ חוצה על ידי הפצת פנימיות התורה יהיה זה מעיינותיך מעיינות שלך אם אתה רוצה שחסידס יהיה שלך ואתה תרגיש אני אחד עם המעיינות מה נדרש מזה יפוצ אם זה יהיה יפוצו זה יהיה מינותיך כל עוד שזה לא הגיע החוצה החסידס גם כן לא יתאחדה איתך אז יהיה מעיינותך המעינות שלך בלא זה כשהמינות מגיעים אליו גם לחסיד עצמו המשפיע מתבטלת מהם תורת המעיינות. אם אתה רוצה שיהיה מעיין אמיתי, תן למעיין להתבטא. במה המעיין מתבטא? שהוא מטהר כל דבר שהוא מגיע גם חוצה. אם המעיין לא מגיע החוצה אז אתה לא מגלה שום מעיין. אז גם אצלך זה בעצם לא מעיין אמיתי. אם אני רוצה להיות חוסד אמיתי שאני אהיה מחובר לחסידס, חייבים להשפיע על השנית. כאמור לל תכלית עצם השכל או על עניין תכליתו של תכליתו של החסיד הוא כשהוא נמשך הוא פועל מהעמידות. ותכליתו של החסיד הוא כשהוא פועל בחוצה של תחתון למטה עמנו בשורות טובות ובהצלחה רבה