שבט - תורה ואכילה

ידוע המשנה בתחילת מסכת ראש השנה שיש ארבעה ראשי שנים אחד מהם זה אחד בשבט או תו בשבט אבל ראשי שנים זה עניין אחד הדין של הפירות זה לא ב בראש השנה שלהם אלא בזמן אחר במקור א' גם כן משנה בראש השנה סוף פרק ראשון בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה והצרת על פירות האילן בראש הש שנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון שנאמר וכולי בסוף כתוב שבחג נידונים על המים אז לפי המשנה הזאת יוצא שבפסח זה זמן דין של התבואה אז מה אנחנו עושים כדי ש שהדין יהיה זכאי אנחנו מקריבים קורבן עומר שהוא עשוי משעורים השעורים גדלים ב בפסח ולכן זה הזמן להקריב קורבן שיעורים כדי שתתברך התבואה בחג סוכות ידונים על המים אז מה אנחנו עושים מקריבים מנסחים מים אבל הנקודה השלישית שמקריבים שתי הלחם בפסח ב בשבועות בעצרת כדי שיתברכו פירות האילן זה דבר תמוה כי מה הקשר בין פירות האילן ובין התבואה שתי הלחם עושים מתבואה אנחנו מקריבים שתי הלחם והצרת כדי שיתברכו פירות האילן מה הקשר בין ה ה התבואה החיטה שממנה עשויים ה שתי הלחם לבין פירות האילן שצמחים בערך בחג השבועות לכאורה היה צריך להיות כתוב במשנה הביאו ביכורים כדי שיברחו פירות האילן מה שמאפיין את העניין של הצרת זה פירות האילן אז מביאים פירות האילן מביאים מים שהתברכו המים מביאים שעורים כדי שתתברך התבואה מביאים פירות האילן כדי שיתברכו פירות האילן מה פתאום מביאים חיטה כדי שיתברכו פירות האילן רשי הרגיש בזה אתם רואים בסוף סוף דברב כותב רשי ואני שמעתי רבי יהודה לטימי דאזל כמן דאמר בסנהדרין את שאכל אדם הראשון חיטה היה אז יוצא שבעצם החיטה במקורה זה היה עץ אז אפשר להבין מה זה כיוון שעץ הדעת חיטה היה אז כדי שיברחו פירות האילן אז מביאים משהו מפירות האילן באמת כמו ששאלנו וזה החיטה אבל עדיין צריך להבין כי החיטה היום זה לא עץ פעם היה לפני קרוב ל 6000 שנה אז החיטה היייתה עץ אבל גמרנו עם ה היום יש היום יום החייתה זה תבואה זה עשב והיו צריכים להביא פירות ולא לא עסב כן זאת השאלה היסודית כאן שנגיע לפשרה בהמשך הזמן בחודש שבט אנחנו עוסקים בשני ענייני אכילה האחד זה מה שקראנו בשבת זה עניין האכילה שהיה בעבר זה שבת שירה שקראנו על אכילת המן שהיה במדבר וגם חודש שבת מאופיין באכילה אנחנו עכשיו הערב נכנסים לטו בשבט ומנהג בישראל לאכול פירות בטו בשבט אם כן שני ענייני האכילה שהזדמנו בחודש הזה נברר קצת את העניין של המן קודם מה מה בעצם עניינו של המן מה מה המן בא ללמד אותנו אז כתוב בתורה קראנו אתמול תראו במקור ב ויאמר משה זה הדבר אשר ציבה השם מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים אז יש כאן עניין מיוחד ש הקדוש ברוך הוא אומר צריך לקחת את המן ולשים אותו לזיכרון כדי שיראו כל הדורות מה אכלו עם ישראל במדבר למה זה כל כך חשוב אומר רשי למשמרת לגניזה דורותיכם שבמי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחים למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים מה נניח מלאכתנו ונעסוק ב תורה מהיכן מתפרנס אם אנחנו נעסוק בתורה יש לנו בעיה של פרנסה אז הוציא להם צנצנת המן ואמר להם הדור זה פסוק בירמיהו הדור אתם ראו דבר השם זה פסוק מוזר קצת מה פירוש ראו דבר השם איך רואים את דבר השם את דבר השם אפשר לשמוע אבל לא לראות אלא ראו שמעו לא נאמר אלא ראו בזה נתפרנס אבותיכם הרבה שלוחים יש לו למקום להכין מזון ליראיו אז מה הכוונה ראו הדור אתם ראו דבר השם אז מכאן לומדים חזל שהוא הראה להם את צנצנת המן והוא אמר להם הנה תראו בזה התפרנסו אבותיכם לא היו צריכים לעמול קשה ירד כל יום עומר לגולגולת כל אחד היה לו את המזון שלו אז מה אתם הם דואגים כל כך בענייני הפרנסה הקדוש ברוך הוא יעזור את הדבר הזה אנחנו למדים במקור גמל בספר דברים כתוב ויענך וירבק ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידון אבותיך למען אודיעך כי לא על הלחם לבדו יחייה האדם כי על כל מוצא פי השם יחייה האדם בעצם מה כתוב כאן בפסוק הזה שהמן בא למד אותנו כן למען הודיע כי לא על הלחם לבדו חיה אדם אתם חושבים שאדם חי ומזון מתפרנס מהלחם כלומר אתם צריכים לחרוש ולזרוע ולקצור ולהתאמץ הרבה לא על מוצא פי השם כמה שהקדוש ברוך הוא קובע לאדם זה הפרנסה שלו לא יעזור אם הוא יעשה יותר מאמצים חבל כן יש סיפור על החפץ חיים היה אחד ש פונדקאי שהיה מוכר יש היה מקצוע מפורסם של היהודים אז א הנה שמע חפץ חיים שהיהודי פותח את הפונדק שלו בשבת אז הוא קרא לו שאל אותו מה קרה אמר לו הרב הבנות גדלו צריך לחתן אותם אין מספיק פרנסה ב בימי השבוע צריך לעבוד עוד יום אחד אמר לו חפץ חיים יש לי פתרון אחר בשבילך למה לא תעשה עוד חור בצד השני של החבית תשים שמה ברז יהיו לך שני ברזים תוכל למכור יותר יין צוחק היהודי ואומר הרב מה זה יעזור ב ברז אחד שני ברזים זה אותה חבית מה זה יעזור אמר לו החפץ חיים תשמע מה שאתה מדבר כל אדם פרנסה שלו קבועה מה שהוא עובד שישה ימים מה שהוא עובד שבעה ימים זה לא משנה אתה תוסיף עוד יום בשבוע אבל החבית זה אותה חבית מה שכתוב זה תקבל אז אם אתה עובד עוד יום בשבוע המאמץ הזה לא יעזור שום דבר ככה בפשטות לומדים את העניין של המן שלא על הלחם לבדו אלא על כל מוצא פי השם יחייה אדם אבל אני רוצה להראות לכם פה מאמר עמוק שכותב הארי מביא אותו הבעל שם טוב וכוונה אחרת לגמרי בפסוק זה כותב הבעל שם טוב במקור חטא אומר אדרבה יכול לקבל ברכה מתוך אכילה דהני כתיב לו על הלחם לבדו יחייה האדם כי על כל מוצא פי השם חיה האדם פירושו פירש האריזל שחיות מאמרו יתברך שיש בתוך המאכל הוא חיות הנפש והגשמיות אל הגוף שעל ידי ברכות זוכים למצוא פנימיות המזון שהוא מזון הנפש מה מתכוון פה הרי זה פשט אחר בפסוק כאילו כתוב כאן בפסוק לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי השם שבלחם כלומר מה שמחיה את האדם כשהוא אוכל זה לא הצד הגשמי של הלחם אלא הפנימיות של הלחם מה הפנימיות של הלחם מוצא פי השם יש מוצא פי השם בלחם נסביר את הדברים קצת בעל שם טוב מביא וב נתניה מביא את זה יש פסוק בתהילים כתוב בדבר השם שמיים נעשו מתי בעבר הרחוק ויאמר אלוקים יעי רקיעה נהיה רקיע אבל יש פסוק אחר שאומר לעולם השם דברך ניצב בשמיים לא רק בעבר הרחוק אלא לעולם לא השם בעבר שמיים נעשו לא רק זה אלא לעולם דברך ניצב בשמיים מה זה אומר שכיוון שהדיבור האלוקי יצר יש מעין הדיבור הזה קיים כל הזמן אם הדיבור הזה יפסק לרגע הכל נופל הכל חוזר לטו ובואו מה שמחזיק את היצירה האלוקית את החומר את הגשם זה דבר השם אנחנו צריכים לדעת ולראות איך דבר השם מחייה את הדבר הגשמי תו כמה מילים ב נגיד במקור ט אומר הנה הכתיב לעולם שאר האיחוד והאמונה זה כמה פרקים בספר נפש החיים ש לא זה שער האיחוד והאמונה זה ב בספר התניה אבל יש בנפש החיים ממש אותם הדברים אז הוא כותב והנה כתיב לעולם השם דברך ניצא בשמיים פירוש הבעל שם טוב כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים תיבות ואותיות אלו ניצבות ועומדות לעולם בתוך רקי השמים מים ומלו בשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם כ תכתבו דבר אלוקינו יקום לעולם הדיבור האלוקי ודבריו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואילו היו האותיות מסלקות כרגע חש וחלילה וחוזרות למקורם היו כל השמיים עין ואפס ממש והיו כלא היו כלל כמו קודם המאמר יהי רקיע ממש וככה זה בכל הברואים הוא אומר אם היו מסתלקים האותיות הדיבור האלוקי היה מסתלק הכל היה מתבטל אנחנו לא רואים את זה אילו היינו רואים את זה זה מה שהוא כותב במקור י אילו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות והרוחניות שבכל נברא השופע בו ממוצא פי השם ורוח פיו לא היה גשמיות הנברא חומרו ו ממשו נראה כלל לאיננו כי הוא בטל במציאות ממש כלפי הרוחניות החיות ורוחניות שבו מאחר שמבל אדי הרוחניות היה עין ואפס ממש כמו קודם ששת ימי בראשית וזה השפע שופע ממוצא פי השם ורוח פיו הוא לבדו המציאו תמיד מאפס ועיין ליש ומהווה אותו אם כן אילולי הדיבור האלוקי החומר לא היה קיים אנחנו יודעים היום ש כן יש קשר בין חומר ואנרגיה ובעצם הכוח הרוחני הוא בעצם זה ש עושה מחיה את הכוח החומרי היום יותר מבינים את ה את הדבר הזה זה מה שאומר הכתוב למען אודיעך כי לא על הלחם לבדו חיה אדם כלומר על הלבוש הגשמי כי מוצא פי השם לא יכול להופיע בעולם כמו שהוא איך הופיעו המלאכים ל אברהם אבינו בלבוש גשמי כי זה העולם גשמי ולכן גם הלחם וכל דבר חומרי מלביש את דבר השם אתה צריך אבל לדעת שזה רק לבוש עיקר הדבר זה מוצא פי השם אם אתה תבין שע לא הלחם לבדו חי האדם אתה חושב שאתה אוכל הרבה אז אתה ניזון מזה לא על מוצא פי השם שבלחם זה מה שמחזיק זה מה ש חיה את האדם וזה מה שלימד אותנו ה המן א להבין קצת יותר את הדבר הזה תראו ב במקור ד' זה דבר ש הרמבן חוזר עליו הרבה פעמים דברים יסוד מאוד חשוב שצריך לדעת אותו מה שאמרנו עכשיו שכל דבר בעולם שלנו מקורו בדבר רוחני מעולם עליון ומה שיש בעולם שלנו יש ברוחניות בעולמות העליונים למשל התורה מדברת על גן עדן טוב אצלנו אנחנו יודעים מה זה גן עדן גן עדן זה משהו בעולם הבא אבל התורה מדברת על גן עדן פה בארץ אז איפה הגן אדן כותב הרמבן לא מופיע פה אני אקריא לכם כמה שורות אומר דאמן כי גן עדן בארץ פה והדברים הנקראים עץ החיים ועץ הדעת למעלה סודם נעלה ונשגב יש למעלה גן עדן ועץ הדעת ועץ החיים והאדם חטא בפרי העץ הדעת התחתון והעליון במעשה ובמחשבה במחשבה זה פוגם בעץ הדעת העליון במעשה זה עץ הדעת שבעולם התחתון אבל כל הדברים האלה אומר הרמבן הם כפולים הגלוי וחתום בהם אמת כך למשל כותב הרמבן בפרשת החרמות אם תזכה להבין הארץ הראשונה הנזכרת בפסוק בראשית מה זה הארץ הראשונה בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ זה הארץ הראשונה ונזכרת בפרשת אם בחוקותיי שם כתוב והארץ אזכור תדע אם תזכה תדע סוד נשגב ונעלם מה הסוד הגדול תבין מה שאמרו רבותינו שבית מקדש של מעלה מכוון כנגד בית מקדש של מטה כאן הרמבן רומז ללנו את את הדברים הוא אומר כל דבר כמו שיש מקדש של מעלה כנגד של מטה כך זה כל דבר בעולם ויש גן עדן ויש את עץ הדעת כי הפסוקים מפורשים בתחתונים התורה מדברת על מה על הדברים פה בעולם שלנו ורומזים לעליונים התורה מדברת על דברים פה בעולם התחתון אבל רומזים למה שהולך בעולם העליון וכך באופן כללי כותב הרמבן תדע כי על דרך האמת הכתוב יגיד בתחתונים וירמי כל מה שהתורה מדברת זה באמת בעולם שלנו אבל אתה צריך לדעת שיש מקביל לזה בעולם העליון ומכאן נבין מה הסיפור הזה של המן כותב הרמבן בפרשת השבוע בקור ד ודע כי יש במן עניין גדול רמזו רבותינו במסכת יומא כתוב שם פסוק בתהילים לחם אבירים אכל איש מה זה לחם אבירים לחם שמלאכי השרת אוכלים דברי רבי עקיבא אמר לו רבי ישמעאל טעית אכי מלאכי השרת אוכלים לחם וו כבר נאמר אצל משה כשההוא היה למעלה לחם לא אכלתי מים לא שתיתי אז מה זה לחם אבירים לא הכוונה כמו שאתה אמרת לחם אבירים לחם של מלאכי השרת שהם נקראים אבירים אלא לחם שנבלה באיברים לא היייתה פסולת במן הכל נבל באיברים והעניין הזה שאמר רבי עקיבא הוא שקיום מלאכי השרת מזיו השכינה מה אמר רבי עקיבא שזה לחם שמלאכי השרת אוכלים איזה לחם הם אוכלים הוא אומר הם ניזונים מזיו השכינה וכן דרשו ואתם מחיה את כולם מחיה לכולם גם המלאכים ועליו נאמר ומתוק האור שישיגו בו באור טובתם או עכשיו תשמעו אז אם המלאכים ניזונים מהאור האור האלוקי מה זה המן הוא אומר המן הוא תולדת האור העליון שנתגבר בוראו יתברך ונמצא שאנשי המן ומלאכי שרת ניזונים מדבר אחד אז מסביר הרן על מה מדברים פה רבי ישמעאל ורבי עקיבא מה המחלוקת הוא אומר קודם כל תדע לך מה זה מן המן זה מוצא פי השם שבלחם זה האור האלוקי כשהמאמן הוא מתגשם אז מה אנחנו מקבלים צורה של מן אבל תדע לך ואת זה כולם כל עם ישראל ידע ב מדבר לא חרשו לא זרו איך זה מאיפה זה צמח זה אור אלוקי שכש מגיע לעולם שלנו מתלבש בלבוש גשמי שקוראים לו מן אומר רבי עקיבא מלאכי השרת ניזונים מהמן בא רבי ישמעאל ואומר מה פתאום הם לא אוכלים מן אלא זה לחם אבירים מה התכוון רבי עקיבא לא התכוון להגיד שהמלאכים אוכלים מן התכוון להגיד שהמלאכים ניזונים מהאור האלוקי וגם אנחנו ניזונים מהאור האלוקי רק אנחנו ניזונים דרך הלבוש כמו שזה מתגלה בעולם שלנו במן והם ניזונים מהאור לפני שהוא מתלבש בגשמיות במן ולכן הלחם הזה נבל באיברים כי אנחנו חושבים איך אנחנו ניזונים כי אנחנו אוכלים את הלחם את המזון ואנחנו אוכלים הרבה כי אנחנו תמיד חושבים שזה לא זה לא מספיק כן כמו שאמר לי יוסי כמה פעמים כמה אוכל זורקים מהשולחנות כי קודם כל לוקחים הרבה אולי לא יספיק אולי לא לא נהייה שבעים בסוף כן נהים סבים אבל אין מה לעשות צריכים עכשיו לזרוק את כל האוכל אז זה הטבע של האדם במן לא היה דבר כזה כמה מן אכל כל אחד אומר לגולגולת מי שלקח לשולחן יותר מה קרה וירום תולעים כי לא צריך את זה זה מיותר מפני שבמ היו ניזונים מהאור האלוקי האור האלוקי זה דבר שנבל באיברים כי לא הסתמכו עעל ה מזון הגשמי אלא על האור הזה האור האלוקי כמה שאתה צריך מזה אתה ניזון כל השאר בטלו מבוטל ולכן כיוון שזה רק עומר לגולגולת אז היה נבע באיברים לא היה בזה פסולת עכשיו אתם מבינים שהמן זה דוגמה קלאסית איך בן אדם יכול להבין שלא הלחם לבדו יחיה האדם אלא על מוצא פי השם שבלחם כאן כל אחד ראה בעיניים איך מזונים מהאור האלוקי שבלחם לכן אומר הכתוב למען אודיעך כי לא על לחם לבדו אלא על מוצא פי השם שבלחם בא ירמיהו ואומר אתם דואגים לפרנסה ובגלל זה אתם לא לומדים תורה הדור אתם ראו דבר השם אומרים חזל שמעו לא נאמר אלא ראו כן בזה ניזונו אבותיכם במדבר נו אז מה זה עונה אבל עדיין קשה מה זה ראות דבר השם כאילו הנביא אומר הקדוש ברוך הוא אמר ככה תשמעו מה זה ראו עכשיו אנחנו מבינים ברגע שהוא מראה להם את המן מה רואים במן את את דבר השם שבלחם או צפי השם שבלחם לכן הוא אמר להם ראו לא שמו וזה מה שהקדוש ברוך הוא אומר כותב בתורה שאנחנו צריכים להתרגל לדבר הזה איך רואים את מוצא פי השם בתוך הלחם אבל זה רואים זה לא שומעים וככה באמצעות המן מתגלה כבוד השם וזה היה הנושא חטו של אדם הרשון הנושא של האדם חטא האדם הראשון הוא באמת מאוד מסובך מה בדיוק היה שם מה היה החטא מה היה העונש אבל יש ראשונים כמו הרן בדרשות שלו שמסביר את הדבר יותר בפשטות וזה קרוב לדברים שאנחנו מדברים כאן וצריך לדעת את היסוד הזה הוא אומר ש העונש של אדם הראשון זה קצת מפלי אנו כי מה אמר לו הקדוש ברוך הוא בהתחלה ביום החול ממנו מות תמות טוב הוא לא מת הוא חי אל שנה מה זה ביום החול מות תמות חוץ מזה קשה לומר שזה היה העונש כי העונש כתוב אחר כך כתוב בזע פך תוכל לחם קוץ ודרדר תצמיח לך אז מה זה המיטה איך זה משתלב כאן בתוך ה מערכת של העונש כותב הרן שה קודם כל היסוד ככל שהדבר הוא יותר רוחני כך הוא יותר נצחי מה שמוגבל בחומר הוא מוגבל החומר הוא מוגבל הוא לא קיים לעולם מי שחי על דברים חומריים הוא שם את עצמו בקטגוריה של חומר שהוא לא יכול לחיות לנצח אתה רוצה לחיות לנצח תתמקד בנשמה הנשמה היא נצחית גם כשאדם מת הנשמה קיימת ולכן יש דחיית המתים מה שאדם מת זה הגוף זה לא הנשמה למה אדם מת כי כי האדם טולה את החיים שלו בחומר הוא חושב שהוא אוכל בלחם לבדו זה מה שמקיים אותו אומר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון ביום הח הולך ממנו מות תמות כלומר אתה תהיה בן מוות העונש על העבירה שאתה עשית זה יהיה קוץ ודרדר תצמיח לך ובזה פך תאכל לחם אבל חוץ מזה מעבר לעונש הוא אומר תדע לך המציאות תשתנה עד עכשיו הסתמכנו על על האור האלוקי אתה רוצה להסתמך על החומר אתה רוצה לחיות על אוכל על דברים גשמיים זכותך אבל תדע לך שביום החו לך ממנו אתה הופך להיות אדם חומרי ואז מוד תמות לא בדיוק היום זה לא עונש אבל הפכת את עצמך כביכול ממלאך לאדם חומרי ואדם חומרי לא יכול לחיות לנצח אני בראתי אותך עם נשמה אלוקית זה יכול להתקיים לנצח אם אתה הופך את החומר להיות דבר דומיננטי אז תדע לך שאתה בן מוות כלומר אתה מכאן ואלך אתה שייך ל טוב אני לא רוצה להאריך פה בכל ה הרן הארוך הזה כמובן רק כמה פסקאות קטנות א אם תראו בסוף א הפסקה הראשונה הוא אומר ומפני זה אמר לו השם יתברך ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל כי אנני מודיע כי ביום הולך תהיה בן מוות לא לא תענש במיטה אלא עשית את עצמך להיות בן מוות למה כי התחזקו כוחות הגוף ותחל ש נפשך ותא מצד גופך אינך ראוי לחיים מה היה החטא מסביר הרן הם חשבו אדם וחבה חשבו שיש איזה מין משהו מסוכן בעץ הדעת מי שאוכל משם יש שמה איזה סם איזה רעל מי שאוכל זה גורם לו מוות וידוע אומר הרן שהדברים הרעילים הם לא דברים יפים נעימים מה שיש בו רל הוא גם לא נראה טוב והנה האישה מסתכלת על עץ הדעת מה היא רואה שהוא טוב למאכל ותאווה לעיניים נו איך כתוב שמה עוד נחמד למראה זה לא יכול להיות שיש בו משהו לא בסדר לכן לא יכול להיות שמי שאוכל ממנו הוא הוא ימות להפך זה דברים טובים והיא אכלה וכשהיא אכלה היא הכניס ונתנה לאדם לאכול אז היא הרתה בזה שה היא מבינה שמה שמחזיק את החיים זה הצד החומרי ואז הם נהיו בני מוות כך מסביר מרן על פי היסוד שאמרנו את החטא של אדם הראשון ואת העונש מה יהיה לעתיד לבוא כתוב ומל השם אלוקיך אתם רואים במקור ה ומל השם אלוקיך את לבבך ואת לבב זרך לאהבה את השם בכל לבבך ובכל נפשך זה מה שיהיה לעתיד לבוא אז בוא נראה מה שכותב פה הרמבן כי דברים של הרמבן הם מאוד קשים הרמבן כותב כך אבל ימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם בטוב להם טבע הבחירה בטוב זה יהיה טבע לא תאווה הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל והיא המילה הנזכרת כן כשכתוב אומה השם את לבבך מה הכוונה שלא יהיה לאדם יצר הרע הוא לא יחפוץ ברע כי החמדה והתאוה אורלה ללב ומול הלב כשהתורה אומרת שימול הלב שלא יחמוד ולא יתווה וישוב האדם אז קודם כל הוא אומר מה יהיה לעתיד לבוא לא תהיה תאווה לא יהיה בחירה ברע וישוב האדם בזמן ן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון לעתיד לבוא יהיה כמו שהיה לפני החטא מה היה לפני החטא שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר פרו כמו שפרשתי אז כותב הרמבן שלעתיד לבוא לא תהיה בחירה חופשית אלא הבחירה בטוב תהיה בטבע כמו שהיה אצל אדם הראשון פלא גדול הקדוש ברוך הוא ברא אדם בלי בחירה חופשית איך אפשר להבין את זה וחוץ מזה שואלים על הרמבן עובדה שהוא חטא איך הוא חטא אז כנראה שכן היה איזה יצר הרע ודחף אותו לחתו אז כן יש בחירה חופשית אבל עיקר השאלה היא איזה מין יצירה זאת של אדם בלי בחירה חופשית מה הוא ברא אדם שעושה טוב בטבע מה זה תרון בובות איזה מין יצירה זאת ממשיך הרמבן אומר וזה מה שאמר הכתוב הנה ימים באים לאום השם וקראתי את בית ישראל ובית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר קראתי את אבותם כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים האם נתתי תורתי בקרבם ליבם אכתבנה וזהו ביטול יצר הרע בעשות הלב בטבעו מעשה הוא הראוי מה מה מה זה הדבר הזה שאדם נברא בלי יצר הרע בלי בחירה חופשית וכך כותב הרמבן במקור ו ויפה בעיני כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדות כלומר כמו שהוא נולד כאשר יעשו השמיים וכל צבאם פועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם ואיין להם במעשיהם אהבה או שנאה ופרי האילן ההוא היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכלו בדבר או באחו לטוב או לרע אז יש יצר הרע באכילת הפירות ולכן נקרא עץ הדעת טוב ורע כי הדעת יאמר בלשוננו על הרצון ועכשיו יש לו רצון של טוב ורע אבל לפני כן לא היה לו רצון של טוב ורע נו אז מה היה בשביל מה הקדוש ברוך הוא ברא אדם בלי יצר הרע בלי טוב ורע מסבירים את הרמבן הרבה באותו כיוון יש בנפש החיים שרבי רוחם ממיר משגיח הגדול יש בימינו רב דסלר במכתב מאליהו כולם מדברים בכיוון אחד הם אומרים שזה ברור שהיה בחירה חופשית לאדם אחרת לא מובן בכלל בשביל מה ברו אותו אבל זה היה בחירה מסוג אחר אדם ידע את האמת ומי שיודע את האמת הוא לא מסוגל לחתו ועל זה נאמר כאילו אין לו בחירה חופשית למשל הם אומרים דוגמה אדם יכול להכניס את היד שלו לאש תלוי איך אתה מסתכל על זה אם אתה מסתכל על זה מבחינ טכנית ודאי שהוא יכול מה אין בני אדם ששורפים את עצמם שמתאבדים קופצים לאש יש אבל אם אתה מסתכל מבחינת ה המושג הזה שאנחנו אומרים אדם לא יכול להכניס את היד שלו לאש למה לא כי כיוון שאדם יודע את התוצאות מראש את התוצאות של מה שיהיה אז ה השכל אומר לו מה אתה השתגעת איך אתה הולך לעשות דבר כזה לכן בהבנה ובשכל ישר אתה לא יכול לעשות את זה אם תתקשו אתה יכול לעשות אבל מה צריך להיות משוגע בשביל לעשות את זה אדם הראשון ידע כל כך מה עומד מאחורי האמת שלא היה שייך בכלל שהוא יכטה אבל אם הוא ירצה הוא יכטה אם הוא יעשה איזה שיקול בטעות אז הוא יחטא זה מה שקרה אבל מבחינת הטבע האנושי הוא לא חוטא זה מה שכותב הרמבן לעתיד לבוא יחזרו להיות כמו שהיה אצל אדם הראשון ו כדוגמה לכך וכה בר לכך כותב הרב דסלר תראו מה קורה היום נגיד אני מתאווה לאיזה תאווה אני מרגיש בתוכי כאילו אני מדבר אל עצמי אני מזדהה עם התאווה הזאת כן אני אומר אני רוצה עכשיו לעשות ככה וככה כי זה טוב לי ואם הוא מתלבט ויש בו איזה צד שאומר לו שזה לא טוב זה לא מוסרי או שזה אסור אז הוא כאילו שומע איזה מין בת קול מהשמיים שאומר לו אל תעשה אסור לך לעשות אצל אדם הראשון זה היה הפוך כשאדם היה רוצה לעבור איזה עבירה להימשך אחרי תאווה הוא היה שומע את הקול הזה שמישהו מנסה להשפיע עליו מבחוץ אבל הוא עצמו היה מזדהה עם הטוב והיה אומר אני לא יכול לעשות דבר כזה אני לא יכול היום זה בדיוק הפוך אני רוצה כי מה קרה האדם במקור היה טוב אלוקים עשה את האדם ישר ברגע שהוא חטא התערבב הרע עם הטוב מי שכנע אותו לכתו מה אומרים חזל שהנחש הטיל זומה בחווה זה מה שעשה הנחש בשביל שאדם יחתה היה צריך השפעה חיצונית מבחוץ להשפיע עליו שיחתה זה דמות הנחש שאומרת לחווה תאכלי כשזה הצליח מכאן ואילך הטוב והרע מעורבבים ביחד ויש עכשיו רע בתוך האדם עצמו ומכאן כל ה מאבקים של האדם חזל אומרים לא ניתנו לא ניתן בו יצר הרע עד שהוא אכל מן העץ ונכנס בו יצר הרע זה נקרא שהנחש הטיל זומה מכאן ואלך מה שקרה ב בזומה הזאת של הנחש קרו שני דברים קודם כל נכנס יצר הרע שאחד הביטויים העיקריים שלו זה תאוות האכילה יש תאווה לאכול זה התחיל מאכילה של עץ הדעת היצר הרע הזה של האכילה נכנס באדם וקרה עוד דבר יש פסוק בישעיהו כתוב משורש נחש יצא צפע אומר הארי הגימטריה של צפע זה עמלק מה כתוב כאן בפסוק הזה משורש נחש יצא צפע כלומר יצא אמלק אז מה שהנחש עשה שני דברים א' הוא הטיל יצר הרע הכניס יצר הרע באדם וגם גרם לעמלק שהוא היסוד של שיבוט מלכויות של עם ישראל כל זה מאכילת עץ הדעת כי האכילה של החיטה יש לנו מאמר חזל מפורסם בתחילת מסכת ברכות אמר רבי גלוי וידוע לפניך שרצונו לעשות רצונך ומי מעכב שעור שבעיסה ושעבוד מלכויות אומר רשי מה זה שעור שבעיסה זה היצר הרע שייבון מלכויות למה היצר הרע נקרא שאור שבעיסה כי היסוד של היצר הרע זה אותה חיטה לו עץ הדעת חיטה היה ו מהחיטה הזאת נוצר ה השאור שבעיסה ונכנס בחווה הזו אמה שהוא היצר הרע אז יש פה יצר הרע של אכילה ויש פה יצר הרע של עמלק של שיון מלכויות דבר מענין שכתוב בתכונה של עשו ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה כתוב בתרגום אונקלוס מילה מאוד מוזרה אני חושב שכבר הזכרנו את זה כתוב שמה מה זה איש איש שדה נח שירחן זה המילה נח שרכן לא ברור מה זה תוספות כותבים שנח שכן זה כאילו שתי מילים נחש ירחן שהיה נחש חקוק על ירכו של עשו עכשיו תראו היום יש הרבה כתובות קעקע כן אדם שמקעקע איזה צורה על הרגל שלו על היד שלו אחר כך הם חוזרים בתשובה הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם איך נפטרים מהדבר הזה אבל כשהוא עושה איזה קיעקוע הוא בוחר לעצמו איזה צורה כן מה הוא בוחר לעצמו איזה צורה צורה שהוא מזדהה איתה זה מה שהם עושים אם כתוב שנחש חקוק על ירכו של עשו זה אומר שעשו מזדהה עם הנחש כי משורש נחש יצא צפע עמלק קשור לחטא היסודי של א של אדם הראשון זה השאור שבעיסה ושיווי מלכויות אלה שני היצר הרע שיש לנו וזה האכילה הזאת של ה של האדם עשה מהפך בכל תולדות האנושות הכל השתנה מאז ולכן כל ודרדר תצמיח לך מפני שהטוב והרע מעורבב עכשיו ביחד והחיטה הפכה להיות עשב שמעורבת ביחד עם עם קוץ ודרדר ולאדם יש בזעת אפך כי מה זה הזאה הזאה זה הפסולת שנוצרת בגוף האדם הכל מעורב עכשיו עם פסולת והאדם מלכתחילה היה ראוי להיות מפירות האילן ועכשיו הפרי הזה החיטה שזה היסוד החיים של האדם הפך להיות עשב מה נפק מינה אם אדם אוכל פרי או שהוא אוכל עשב זה פשוט חזל אומרים יא מלאכות בפת כך אומרת הגמרא ב במסכת במסכת שבת יש 11 מלאכות בפת שהם 11 מלאכות מלט מלאכות מתחיל מחרישה זריעה קצירה אחר כך צריכ לדוש ולברר לנפות וכולי וכולי צריכים לעבד קשה עד שמקבלים את הלחם באילן אתה נוטע פעם אחת את העץ ואתה אוכל פירות כל הזמן גדלים פירות לא צריכים לעבוד קשה בשביל זה למה באמת למה הקדוש ברוך הוא עשה באמת את הדבר הזה אם תסתכלו בפסוק תראו במקור ז ויאמר אלוקים הנה נתתי לכם את כל עסב זורי הזרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורי הזרע לכם יהיה לאוכלה ולכל חיית הארץ ולכל אוף השמיים ולכל רומס על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עסר לאוכלה ויכן כותב רב צודק שהפסוק כאן מחולק לשניים מה שכתוב בהתחלה לכם יהיה אוכלה מה יהיה לכם לאכלה את כל העץ אשר בו פרי עץ ומה שכתוב אחר כך ולכל חיית הארץ את כל ירק עשב בן אדם לא אוכל עשב בן אדם אוכל פרי עץ אחרי שהאדם חטא ירד למדרגת בהמה והתחיל גם כן לאכול את החיטה שהיא עשב חזל אומרים שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם את הגזירה הזאת כתוב זלגו עיניו דמעות אמר אני וחמורי נאכל באבוס אחד מי אמר לך לאכול באבוס אחד תלך למסעדה תאכל עם צלחת הכוונה היא איך יכול להיות שאני והבהמה ניזונים מאותו דבר הוא אוכל את החיטים והשיעורים וגם אני אוכל ת יסורים זה לא יכול להיות אני צריך לאכול מפרי העץ מפני שה הקדוש ברוך הוא כהוא ברא את העולם הוא לא רצה שאדם יטרח כל כך הרבה בשביל המזון שלו הוא רצה שאדם יעסוק בעניינים אחרים ולא יצטרך להשקיע כל כך הרבה כמו שבני אדם משקיעים היום וזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה לומר לאדם שלא על הלחם לבדו אלא על מוצא פי השם שבלחם אז מספיק עומר לגולגולת לא צריך להשקיע כל כך הרבה אבל כיוון שכמו שאומר הרן אדם חטא אז ממילא הוא צריך לאכול מעשב ועל זה י א מלאכות וצריך באמת להשקיע אתה בונה על החומריות אז תעבוד בשביל זה לעתיד לבוא אומרים חזל עתידה חיטה שתתמקד ל כן חיטה תהיה גדולה כמו דקל במקום אחר כתוב ותדע ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת יהיו לחמניות על העצים הפשט הוא לא ש חזל רוצים להגיד שיהיה דבר גדול חיטה תהיה גדולה הגרעינים יהיו גדולים חזל רצו להגיד כאן שיבוא זמן שהחיטה תחזור להיות עץ זה מה שחז אמרו עכשיו בגלל העונש זה נהיה עשב לעתיד לבוא זה יהיה עץ כי זה המצב הנורמלי של האדם וכשהאדם כשהנחש הטיל זומה ב בחווה אז כל הבריאה השתבשה איפה תוקן הדבר הזה במעמד הר סיני כתוב שם אנחנו אומרים בהגדה של פסח איל קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה תינו אתם מבינים מה הפשט מה בשביל מה הגענו להר סיני אם לא לקבל את התורה אני תמיד שואל מה זה זה טיול סנטא קטרינה מה זה הולכים לטייל אילו קרבנו פני הר סיני ולא נתן לנו את התורה לא צריך העיקר שבאנו להר סיני אבל חזל אומרים שישראל שעמדו רגליהם על הר סיני פסקה זו ה מתם יש שני שלבים במתן תורה יש שלב אחד שפסקה זו אמתן כשכל ישראל למדו והיה את המעמד האלוקי הזה של הר סיני וחוץ מזה ניתנה תורה אומרים רזל בשביל המעמד הראשון של פסק זו ה מתם זה לבד כדאי מפני שכתוב חרות על הלוחות אל תקראי חרות אלא חירות אומרים חזל חירות ממה חירות מיצר הרע חירות ממלאך המוות וחירות משיבו גלויות שיבו מלכויות זה אותו יצר הרע שנכנס באדם הראשון אמרנו מה זה היצר הרע הזה זה שעור שבעיסה ושעבוד מלכויות ושפכה זו אמם הם נהיו בני חורים חזרו להיות כמו אדם הראשון לפני החטא אז אין מיתה אין יצר הרע אין שיבו מלכויות לכן אומרים חזל אמרו ישראל אלמלא לא זכינו אלא להיות בהר סיני אז פסקה זומם ולכן המלאכים היה להם טענה פנע אותך על השמיים מה אתה הולך לתת תורה לעם ישראל תורה זה דבר רוחני זה לא מתאים לעם ישראל אומר להם הקדוש ברוך הוא לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן למה לאוכלי המן כי אם הם אוכלים את המן אומר להם הקדוש ברוך הוא הרי הם בעצם אוכלים את מה שאתם אוכלים רק אתם בשמיים אז אוכלים את האוכל הרוחני והם אוכלים בארץ את האוכל הגשמי אבל בסופו של דבר ממה הם אוכלים הם ניזונים ממוצא פי השם שבלחם לכן אומר רבנו בחיי הוא קורא לעם ישראל הוא קורא להם מלאכים גופניים עם ישראל הם מלאכים בדיוק כמוכם אבל הם נמצאים בעולם גשמי אז הם מלובשים בדברים גשמיים והם אוכלים דברים גשמיים אבל הם יודעים שתורה ניתנת לאוכלי המן כי הם יודעים שמוצא פי השם שבלחם מזה הם נהנים זה מה שמחייה אותם זה מה שקרה במעמד הר סיני נו אבל כמה זמן הספיק הדבר הזה 40 יום איך אומרים חזל לובה קלה שמנה מתחת לחופה ועם ישראל חטו בחטא העגל והחטא העגל החזיר אותם בחזרה למה שקרה אצל אדם הראשון אחרי החטא וזל דורשים על זה את הפסוק אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם כן כ חשבתי שאתם אלוהים אכן כאדם תמותון חזרתם על חטא אדם הראשון ואז א אתם תמותו כי זה מה שקרה אצל אדם הראשון וחשבתי שבמתן תורה חרות על על הלוחות חירות ממלאך המוות ועכשיו חזרתם בחזרה לאותה מדרגה עכשיו אנחנו נחזור בחזרה תראו מה קרה כאן הצרת זה יום מתן תורה וביום מתן תורה עם ישראל תיקן את החטא הזה ונהנו בני חורים מלאך המוות יצר הרע שיבו מלכויות וחזרנו למדרגת אדם הראשון לפני החטא חטאו ישראל בעגל חזרנו עוד פעם למצב של אדם הראשון אחרי החטא ועוד פעם יש לנו שעור שבעיסה יש לנו שוד מלכויות אמר הקדוש ברוך הוא תיקחו את אותו דבר שגרם לכם לכל החט הזה לכל הנפילה הזאת תיקחו את זה את מה את שתי הלחם את החיטה כדי שיתברכו פירות האילן מה פירוש אותו פרי אילן אומר רשי אתץ הדת חיתה היה אז תיקחו את החיטה הזאת את הפרי הזה שאלנו בסדר פעם זה היה עץ הדעת היום זה זה לא זה לא פרי זה גוף הבעייה פה שפעם החיטה הייתה פרי ואדם היה ניזון מן הפירות ועכשיו הוא לא יכול ליזון מן הפירות אז אמרה התורה ביום העצרת שזה היום שבו תקנו ישראל את חטא אדם הראשון והם יצאו לחירות ממלאך המוות ומסור שבעיסה מיצר הרע תיקחו את אותו דבר שגרם לנפילה תעשו ממנו שתי הלחם ותביאו את זה קורבן כדי שיתברכו פירות האילן כי על ידי זה תוכלו לחזור בחזרה להיות ניזונים מפירות האילן זה לא סתם תביאו ביכורים תביאו פרי אילן כדי שיתברכו פירות האילן לא אנחנו לא הולכים פה לברך את פירות האילן פה בפירות בעניין הזה אנחנו רוצים לחזור למדרגה המקורית של עם ישראל של לפני החטא של אדם הראשון אז ביום שזה קרה התיקון גרמתם אחר כך לקלקול תיקחו את הדבר המקלקל תעשו ממנו קורבן שתי הלחם כדי שעל ידו תחזרו בחזרה לאכול מפירות האילן זה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן עכשיו נלך קצת הלאה לעניין הזה של חודש שבת יש ספר יצירה שעל פי המסורת זה ספר שחיבר אדם הראשון שם כתוב ומרת חלק מהספר הזה עוסק ב1 החודשים ובכל חודש יש אות מאותיות האב ועבר אחד מהגוף של האדם אז לדוגמה העניין ש שלנו חודש שבת הפתגם של חודש שבת כתוב ככה המליך צדק בלתה ושבט בשנה וקורקבן בנפש יש לנו פה האות צדק חודש שבט וקורקבן מה זה קורקבן אתם יודעים זה הקיבה של העוף לבעלי חיים מפותחים יותר כמו אדם ובהמות יש קיבה לא יש קורקבן זה כמין קיבה של מה שנקרא קיבה אצל האדם והבהמה אז אומר בספר יצירה המליך צדק בלתה שבט בשנה וקורקבן בנפש קודם כל נפרש קצת את המילים מה זה לתה כותב רשי איפה נפגשנו במילה הזאת אצל עשו אומר אלי תנינ מן האדום האדום הזה אז רשי כותב אני אפתח את הפה ואתה תשפוך לתוך הפה כמו ששנינו איין עובשים את הגמל אבל מלאיים אותו לעיטה זה ביטוי של אכילה מרובה בשפע זה אכילה שלא ראוייה לאדם אדם אוכל כי הוא צריך להתקיים הוא לא אוכל כדי להנות מהאוכל מותר לו להנות מהאוכל ואם הוא לא היה נהנה מהאוכל הוא לא היה אוכל אבל הוא צריך להבין שבמקור האוכל נועד לפרנס את הגוף לא להנות אם תהפכו את הדף אה לא סליחה במקור יא המהרל בדרשה לשבת תשובה מעריך מאוד בגמרא המפורסמת של תינוק בימי אמו ויש שמה כל מיני תנוחות איך התינוק מונח כמו שאנחנו רואים היום באנציקלופדיות תמונות שצלמים באולטרסאונד ורואים את התינוק איך הוא מקופל ואייך הידיים שלו והרגליים שלו והראש שלו והגמרא כתבה על זה מאמר גדול במסכת נידה ומהר מסביר כל תנוחה ש של כל עבר מה הכוונה מה מה רוצים לרמוז העיקרון הוא שהתורה שמספרים לנו שהקדוש ברוך הוא ברא את העובר במצב אידיאלי איך שזה נראה במאי אמו זה המצב האידיאלי אחר כך שהוא יוצא החוצה כתוב בא מלאך משכחו את כל התורה אבל אנחנו צריכים לחזור אחורה למצב של התינוק אז לא ניכנס עכשיו לכל הדברים רק תראו מה הדבר הזה שכתוב בגמרא שפיו סתום טבורו פתוח הוא אומר זה המרן מסביר שזה כנגד הקנאה והתאווה והכבוד אז הוא אומר זה כנגד הדבר השני שהוא מוציא את האדם מן העולם מה זה התאווה ועיקר התאווה שרודף אחר תאוות האכילה ותאוות השתיה ומה התיקון בעניין זה סתימת הפה שלא ירדוף אחר התאווה נו אז אם סותמים את הפה איך אוכלים לא אצל התינוק הפה סתום טבורו פתוח איך קוראים לזה בעברית שלנו בעצם הוא אוכל דרך אינפוזיה מה נפק מינה מפני שההנאה של האדם מהאוכל זה בפה וכתוב כן אתם רואים את המהרל רק יהיה שלא ירדוף אחר התאוה רק תהיה אכילתו כדי לקיים את הגוף בלבד לא דבר שנהנה בו חיקו כי זה רדיפה אחר התאווה שהיא מוציאה את האדם מן העולם ולכך אמר כי במאי אמו טבורו פתוח ו פיף סתום ומאחר שפיף סתום אין לו תאוות אכילה למה כי חך אוכל נטעם זה פסוק במשלי איך אדם נהנה מן האוכל לא כשזה נמצא בקיבה אז הוא לא נהנה להפך זה כבר זה מפריע לו הוא נהנה בזמן שזה נמצא בחך אז ספה רצו להראות ללנו שהמגמה של האוכל זה לא ההנאה בחך זה הקיום אז הוא אוכל דרך הטבור ואיין אכילה נכנסת דרך הטבור שלו רק לקיום שלו לא לתאווה כאשר אכילתו לקיום קיום גופו בזה הוא ניצל מרדיפת התאווה המוציאה את אדם מן העולם זה הדוגמה האידיאלית של אדם כך צריך אדם להתרגל ולהסתכל על ה על האוכל אבל אדם שעשיו על איתני זה בדיוק הפוך הוא שם את הדגש דווקא על האכילה ו אדם הראשון כמו שאמרנו הנחש הסיט אותו בעניין האכילה חזל אומרים אין אדם מורד בקדוש ברוך הוא אלא מתוך סביאה כמו שכתוב אכלת ושבעת ישמר לך פן תוכל ורם לבבך ושכחת אם כן מה כתוב כאן ב ספר יצירה המליך צדק בלתה הצדיק האות צדיק היא מורה על הצדיק מה כתוב על הצדיק בענייני האכילה זה פסוק מפורסם כתוב צדיק אוכל לסובה נפשו צדיק לא נגרר אחר תאווה הוא אוכל כי צריך לאכול אז המליך צדק בלתה הצדיק מולך על החולשה של הלתה כבר דיברנו על הנושא הזה של מלך שראשי התיבות כן מוח לב כבד זה הדמות של האדם שהמוח למעלה הכבד למטה והמוח שולט מדריך את האדם השכל לא התאוות לא האינסטינקטים זה נקרא מלך אמליך צדק בלתה הצדיק מולך על תאוות האכילה ושבט בשנה יש סגולה מיוחדת בחודש שבט בעניין הזה וקורקבן בנפש זה העבר שעוסק ב באכילה לכן כותב רב צודק אם תהפכו עכשיו את הדף תראו במקור יד הוא אומר המכות שהיו גוף למצרים ורפו לישראל לא לא נביר כאן עכשיו כל מילה רק באופן כללי תראו את הרעיון כל מכה של מצרים היייתה תרופה לישראל וסדר המכות מטתא לאילה זה מתחיל מדם צפרדע ועולה למעלה והיה מכת הרבה כנגד ליבה כנגד בינת הלב מה הרעיון של מכת הרבה הוא כתיב במכת הרבה למען תספר באוזני בנך ובן בנך וגם בספר יואל כתוב גם כן לבניכם ספרו מרמז שניתקנו ישראל בפנימיות הלב לדורות כן היצר הרע תוקן וכן נאמר ביואל ת הצפוני הרחיק מעליכם אנחנו יודעים מי זה צפוני שני פירושים צפוני זה יצר הרע את הצפוני רחיק מעליכם אבל גם קי מפשוטו על ההרבה באותם ימים הייתה מכת הרבה והוא אומר את הצפוני הרחיק מעליכם את ההרבה יש פה קשר זהות בין ההרבה ובין היצר הרע למה כי מה המהות של ההרבה כל הזמן אוכל היום כמעט אין דברים כאלה אבל יש גם בארץ היה לפני שנים מכת הרבה מכת הרבה זה הם לא משאירים זכר הם אוכלים כל עלי ירוק לא נשאר שום דבר הראוותנות הזאת מייצג ההרבה את תאוות האכילה ולכן כתוב שהצפון זה ההרבה אבל הצפוני זה גם יצר הרע שצפון בליבו של אדם ולזה היה מקת הרבה בחודש שבת שיתוקן פנימיות הלב מתאוות גשמי וזה מרמז המליך עוד צדק בלתה שהצדיק מתקן בראשית עבודתו תאוות אכילה כמו שנאמר צדיק אוכל לסובה נפשו רק להחיות את נפשו בלי שום תאווה אז אם הוא הזכיר בתחילת המאמר שכל המכות של המצרים כתוב גוף למצרים ורפו לישראל מה שגף את מצרים שאוכלים להם את כל עסב הארץ זה רפואה לישראל כי את הצפוני הרחיק מעליכם מכת ההרבה בתיקון שלה בא לתקן שת הצפוני ירחיק מעליכם ולא יהיה יותר יצר הרע ואם לא יהיה יותר יצר הרע אז לא רק היצר הרע של תאוות האכילה לא יהיה אלא גם שיבו מלכויות לא יהיה כי הרי אמרנו שאיין ל שני דברים שאור שבעיסה ושיבוט מלכויות והכל התחיל מאותה חיטה או מאותו נחש ושורש נחש יצא צפע זה אמלק אז הכל מתקן גם יצר הרע הפנימי וגם עמלק ולכן בחודש שבת אנחנו תמיד קוראים פרשת בשלח כי פרשת בשלח עוסקת בהתחלה בתיקון היצר הרע של האכילה מפני שכל הסיפור של המן בא ללמד אותנו שלא על הלחם לבדו אלא על מוצא פי השם שבלחם אז זה התיקון של היצר הרע של האכילה ומיד אחרי פרשת המן מה אנחנו קוראים ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים אז שני היצר הרע השאור שבעיסה והשעבוד מלכויות שני הדברים האלה מתוקנים בחודש שבט זה מה שממשיך ם צודק אתם רואים אחב באמצע וחודש שבט הוא זמן תיקון האכילה מתאוה אחר כך בא חודש אדר כל כל חודש כנגד מכה אז מה בא אחרי חודש אדר אחרי חודש שבט בחודש אדר מה היה בחודש אדר היה מכת חושך כנגד חוכמה מוחה קודם היה זה בינת הלב אחר כך אנחנו עולים מדרגה זה כנגד חוכמת המוח ואז הוא מחיית עמלק הוא מרמז נגד משיח בן יוסף שאיין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל אם כן שבט זה הכנה למחיית עמלק ולכן המצווה בפורים לעשות סעודה ולשתות אנחנו אנחנו נגד שחרות כן אז מה אנחנו עושים סעודה כזאת ומצווה להשתכר אומר צודק כי כבר נתקן עניין האכילה וממך מפני שבחודש שבט כבר תיקנו את היצר הרע של האכילה כן המליך צדק בלתה ואז ממכ זכר אמלק על ידי צדיק האוכל לשובע נפשו ולכן אפשר עכשיו לתקן גם את היצר ה הזה ואפשר כבר לעשות בפורים סעודה ואחר כך הוא מסיים ו בעצרת זמן מתן תורה אז רגע אז אחרי הדר ש מכינו את שני היצר הרע את השאור שבעיסה ואת השיעבוד מלכויות אז אנחנו נכנסים לחודש ניסן שזה תחילת הגאולה ומה הסוף של הגאולה בחודש סיוון מתן תורה שאז הוא אומר נתקן קלקול אדם הראשון שהיה חירות מיצר הרע ומקריבים שתי הלחם ש ברחו פירות האילן דחית הם גם כן מן אילן כמן דמר דת חיטה הוא מרמז שעל ידי התורה נתקן ונחשב לאילן כמו קודם הקלקול אם כן יש לנו פה חודש שבט אדר וניסן והחודשים באמת מסודרים בצורה כזאת ופה אנחנו רוצים להגיד לכם עוד איזה חידוש גדול של חודש שבת כי אנחנו יודעים תמיד שמתן תורה היה באיזה חודש סיבן נכון אבל זה תורה שבכתב מתי תורה שבעל פה מתי ניתן תורה שבעל פה אז כתוב בפסוק הראשון של ספר דברים ו ב1 חודש באחד לחודש הועיל משה באר את התורה הזאת מה היה התאריך אחד בחודש ב1 לחודש באחד לחודש מה התאריך נו לא אדר זה חודש ה-12 מה זה חודש ה-1 שבט באחד ושבט הועיל משה באר את התורה הזאת כותב הרמבן נתן להם תורה שבעל פה התחיל לבאר להם את התורה הכתובה זה תורה שבעל פה חודש שבת זה זמן מתן תורה שבעל פה למה זה קשור לחודש שבת כי חודש שבת זה החודש שבו מתקנים את תאוות האכילה חזל אומרים עד שאדם מתפלל שיכנסו דברי תורה לתוך פיו לתוך מאו התפלל שלא יכנסו מאכל ומשתה ומשכה בתוך פיו תדע לך אם אתה אוכל הרבה ואתה נגרר אחרי תאוות האכילה אתה ותורה זה שני דברים זה לא הולך ביחד אז בחודש שבט כש שמתקנים את תאוות האכילה אפשר לקבל תורה שבל ומי שזוכר הרבה פעמים הזכרנו את זה יינו במדרש תחומה פרשת נח תראו כמה הוא מדבר על כך שאי אפשר ללמוד תורה שבעל פה מתוך תענוג מתוך אכילה ושתיה הרמבם מביא את זה גם כן להלכה לכן יוצא שבחודש שבת יש לנו שני דברים שמשולבים ביחד ברגע שמתקנים את תאוות האכילה אפשר לקבל תורה ומצד שני בראתי יצר הרע בראתי תורת תבלין אז כשלומדים תורה אפשר להתגבר על היצר כמתג על היצר אז אפשר לקבל את התורה וכך בחודש שבת משולבים כל העניין הזה של תורה ותאוות האכילה מכאן אנחנו מגיעים לעניין של אכילת פירות ביטול משפט תראו בעבר אמר הקדוש ברוך הוא למשה תיקח צנצנת מן תשים אותו איפה היה צנצנת המן על יד אהרון בקודש הקודשים למען ראו דורותיכם את הלחם כל מה שהסברנו היום אבל הגיע הזמן אתם יודעים בזמן יושה המלך סוף בית ראשון יושיעו המלך ראה שהולך להיות חורבן דיברנו על זה בחנוכה הרמבם כותב ששלמה המלך הכין מראש מטמוניות כלכלות בתוך ה מתחת לבית המקדש כדי שאפשר יהיה להחביא שם את הכלים ישיעהו המלך כתוב שפתאום גילו את הספר תורה זה היה ופתחו אותו והוא קרא הי הולך השם את מלכך וכולם בחו שם וקראו את הבגדים מה מה קרה מה הם לא קראו שניים מקרא ואחד תרגום הם לא פעם ראשונה שהם רואים שילך השם את מלכך לגלות מה הם נבלו כל כך אל המפרשים אומרים שזה היה הספר תורה העתיק של משה רבנו שנעלם ופתאום מצאו אותו ומצאו אותו כשפתחו אותו מצאו פתוח בדיוק במקום הזה שכתוב יולך השם את מלכך והם ראו בזה מעין נבואה מן השמיים שזה מה שהולך לקרוא ולכן הם כל כך נבלו ואז אמר יושיעו המלך לגנוז את ה את הארון עם כל מה שהיה שם זה המקל של הארון וגם צנצנת המן אנחנו נמצאים היום במצב כזה שאין לנו צנצנת המן והרי כתוב לדורותיכם אתם צריכים לדעת שלא על מוצא פי השם אלא הלחם לבדו אלא על מוצא פי השם שבלחם נו אז אין לנו היום מן מאיפה אנחנו נקבל את ה את התודעה הזאת ואת השפע הזה שהיה במן התשוב שתשובה היא בפירות של ארץ ישראל ארץ ישראל זה ארץ אשר עני השם אלוקיך בא מראשית שנה וד אחרית שנה זה הארץ שכמו שכותב הרמבן נקראת היכל השם פה יש השראת שכינה הקדוש ברוך הוא לא נתן את המקום הזה לא לשרים ולא למלאכים רק הוא נמצא פה ולכן חזל אומרים מי שגר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוהה מי שגר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוהה פה יש השראת שכינה וכשאדם אוכל פירות של ארץ ישראל הוא ניזון מקדושת השכינה זה המאכל שדרכו אדם יכול לאכול את דבר השם את מוצא פי השם שבלחם גם אם אין לנו מן הדברים הארוכים אני אראה לכם רק דוגמאות תראו במקור טז כותב השפת אמת הלו כתוב שמשה רבנו תיקן ברכת המזון ויהושע תיקן משה תיקן ברכת הזן ויהושע על הארץ כן נודה לך אז אומר השפת אמת מה שעיקר ברכת המזון תלוי בארץ דכתיב ערורה אדמה ואיין ערור מדבק בברוך אז איך אפשר לברך רק אחרי שה יצא מכלל רור לברוך וכניסת בני ישראל לארץ ישראל הוציא את הארץ מכלל ארור ולכן כתוב מביאך אל ארץ טובה אשר לא במסכנות תאכל בלחם מסכנות זה זה קללה עד עכשיו אכלת לחם בקללה עכשיו תאכל בברכה עד שברו בני ישראל טוב מרע מקודם היה הארץ תחת כנעניה ערור נעשית נחלה לבני ישראל נתבררה עכשיו יכול לחול ברכת השם לכן מקודם לא היה מצוות ברכת המזון רק על המן אז ששה תיקן ברכת המזון על המן שהוא לחם מן השמיים אחר כך נתקן ונברר גם לחם מן הארץ כשעם ישראל נכנס לארץ ישראל אז עכשיו יש ברכה בפירות ואז אפשר לברך ואנחנו מברכים ברוך אתא השם המוציא לחם מן הארץ למה מדגישים מן הארץ כי עד היום ברכנו רק על לחם מן השמיים עכשיו אפשר לברך על לחם מן הארץ לכן כותב הטור תראו במקור י כתב עוד הטור ויש אומרים ונוכל מפריה ונשבע מטובה אומר הטור ואין לאמרו שאין לחמוד את הארץ בשביל פריה טובה אלא לקיים מצוות התלויות בה מה זה אומר התור אנחנו מתפללים נוכל מפריה ונבע מטובה מה אנחנו פרסרים רוצים מתפללים על כאלה דברים כותב הבח שהוא מאוד מתפלא על התור איך הוא כותב דבר כזה הוא אומר תימה הלו קדושת הארץ הנשפך מקדושת הארץ העליונה אתם זוכרים את הרמבן על הארץ העליונה היא נשפת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ ועל כן הזהיר ואמר בסוף פרשת משאי ולא תתמה את הארץ אשר אתם יושבים בה כי אני השם שוכן בתוך בני ישראל ואמר אם תמו את הארץ נמשכת צומה גם בפירותיה היונקים ממנה הוא כבר נסתלקה השכינה מקרב הארץ אשר אני שוכן בתוכה ממש בגוף הארץ נסתלקה למה מפני הטומאה שטימי גם אנוכי מסלק שכינתי מתוך בני ישראל כי עד אתה הכל השמם היו בני ישראל לפי השכינה שורה בקרבם עכשיו באוכל פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה כי להגיד את הנוכל מפריה ונשבה מטובה שאנו מכניסים בברכה זו מנוכל מפריה נסבה מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטרתה ונשבע מטובת לכן צריך להתפלל כי כשאוכלים פירות של ארץ ישראל זה מעין המן שהיה פעם במדבר רק שאז היה לחם מן השמיים והיום זה המוציא לחם מן הארץ אבל אנחנו ניזונים מקדושת השכינה עכשיו תראו כמה זה הזוי הדבר הזה שאנשים מתרגלים לאכול פירות בטו בשבט בשביל להדגיש את העניין הזה של חודש שבט של שהחודש פה אנחנו מתקנים את את תאוות האכילה הולכים לקנות פירות שגדלו בחוץ לארץ זהלא ההפך הגמור מכ מכל העניין הזה של של אכילת פירות בטו בשבט לאכול פירות מטורקיה אלא אם כן א אני יודע נהר פרט יש כאלה שאומרים שזה אחרי אחרי טורקיה אבל תשאלו רגע אבל אבל בחוץ לארץ גם נהגו לאכול פירות בטו בשבט ושמה לא אכלו פירות מארץ ישראל אז איך זה מסתדר זה כותב הרב קוק ב באורות הקודש תראו במקור יז הוא אומר המאכל של ארץ ישראל מקדש בפנימיותו כן זה המוצא פי השם שבלחם ואינו מגשם כי אם בחיצוניות שלו ושים החיצוניים החומריים אז לכן ארץ ישראל זה בסדר גמור אבל מאכלי חוץ לארץ צריך להיזהר נו אז מה התיקון לפי רוב הציפיה לארץ ישראל מתעלה המאכל שבחוץ לארץ גם כן כמה שאדם מצפה בחוץ לארץ מצפה לארץ ישראל כך הוא גם מתקן את המאכל שלו כן למדנו היום ב בפרק שביעי לומדים את זה מפסוק כתוב ולאיש ואיש ולציון יאמר איש ואיש יולד בה דורשים חזל מה זה איש ואיש אחד שנולד בה ואחד המצפה לראותה מי שגר בחוץ לארץ מכל מיני סיבות וכרגע לא יכול עדיין לעלות לארץ אבל הוא מצפה לראותה הוא מעלה גם את המזון שלו וזה סוד הזכרת ירושלים כשאומרים ביום חול על נהרות בבל או בשיר המעלות שאנחנו אומרים בכל סעודה כי צפית צפיית ארץ ישראל הבא תכת למזון כן אז אומרים שיר המעלות ועל נרות בבל כדי לבטא את הציפיה שלנו לארץ ישראל מיד עם גמר המאכל וזה מעדן את הא את המאכל שבחוץ לארץ ועושה אותו קרוב לעילוי של ארץ ישראל אז לכן כתוב בשבט ש אנשים ידעו את הסוד הזה של אכילת פירות אז גם בחוץ לארץ הם מתעלים ומעלים את המזון כי זה החלום שלהם כן אמא שלי עליה השלום היייתה מספרת אבא שלה היה רב קהילה אז בפורים היו שולחים לרב איזה תפוז והיו מחלקים לכל ילד פלח אחד של תפוז וזה היה בשבילהם מאכל גן עדן כדי לאכול פלח אחד של פרי מאר ישראל זה נקרא הציפיה לארץ ישראל אבל לא כשנמצאים בארץ ישראל אוכלים פירות של טורקיה זה ה הרעיון של חודש שבט של תיקון המאכל ש התקבצו בו עניין התיקון של המן מצד אחד והעניין של אכילת פירות בטו בשבט מצד שני א