קים לי | הרב עוז מורנו, ר"מ בישיבת שדות נגב ודיין ברשת ארץ חמדה גזית | כנס אסופות ה-5

[מוזיקה] א התבקשתי לדבר על הסוגיה של קמלי כותרת שהשיעור זה האם וכיצד ניתן להכריע מחלוקות בימינו אז א שוב שלום לכל האנשים תודה רבה וישר כוח גדול לכל המעשים והעסים ליום הקדוש הזה קינוס הצדיקים טוב להם וטוב לעולם לכל העושים והמעשים חלק מה נמצאים כאן בקילול משפט התורה בימינו התורה אומרת לפרשת ראה כי ייפלם עם אחד דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובנגע לנגע דברי ריבות משארך וקמת ועלית אל המקום אשר אדוני אלוהיך בואו ובתי אל הכהנים הלביאים ולשופט אשר יהיה בימים ההם ודרשתה ויגידו לך את דבר המשפט כן התורה מקדישה פרשה שלמה להקמת מוסד מרכזי שיכריע בספקות הלכתיים. א כמו שהרמב"ם ניסח את הדברים בפתיחה ללחות ממרים. התורה מדברת על בדין הגדול של ירושלים שהם עיקר תורה שבעל פיהם. הם עמוד ההוראה ומהם יוצא חוק ומשפט לכל ישראל. כן. הוודאות בכל עניין, בכל עניין הלכתי, בכל עניין תורני, נתונה לבית דין הגדול. כמציאות אתן תורה הוא דבר אדוני מירושלים. אבל כמו שהרמב"ם מסיים שם לקראת סוף הפרק מי שבטל בדין הגדול רבותה מחלוקת בישראל אז בספקות בייסורים הרמב"ם מתייחס שם מה עושים במקום שיש מחלוקת הפוסקים בייסורים ואתה לא יודע לכן הדין נוטה אז בשל תורה לך אחר המחמיר בשל חכמים עלך אחר המקל על מה עושים בדיני ממונות א ביחד לזה יש כמה גמרות מפורשות ובאמת הקו הכללי העיקרי א מבואר בגמרא בן אשר בבקר מו עמוד ב זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה מנדקיב לכאבה אז לסיה כן מי בעל דברים יגש עליהם יגיש דבריו עליהם כן בשביל להוציא ממון בדיני בדיני ממונות במיוחד יש חשיבות קריטית להגיע לוודאות בגלל שלהוציאים המון מיד המוחזק אנחנו צריכים ודאות כן הגמרא בבקרה כז עמוד ב אומרת אין הולכין בממון אחר הרוב אלא המוציאים מחברו עליו הראיה אין הולכים במון אחר הרוב אז באמת סוגיית הגמרא שמה עוסקת בספק במציאות של רובה לרידיה זבני א אבל כבר רבים מגדולי הפוסקים א הרחיבו את העניינים האלה כבר בדברי הראשונים א ולאחר מכן בהרחבה גדולה בדברי השח בספר תקפו כהן בעיקר בסימן קכג וככד שאין הולכים בממון אחר הרוב נכון גם לספק ספקה דדינה במקום שיש מחלוקת הפוסקים ורוב הפוסקים נוקטים כדעת הטובע רוב הפוסקים אפילו רוב כמעט מוחלט למעט שני פוסקים חשובים שנמצאים בדעת המיעוט בכל מקום כזה אנחנו לא יכולים להוציא המון מן המוכזה ככה אומר השך כי הנטבע יכול לטעון קמלי קמלי כמיעוד פוסקים שהלכה כמותי א ר אגב במאמר מוסגר עצם המינוח הזה והניסוח הזה של קיבל הוא לא נצרך לצורך העניין כדי לדבר איתנו על זה שלא מוציאים המון מהמוחזק על פי רוב פוסקים זה כתוב אלה הולכים במון אחר הרוב אם אנחנו מניחים שמדובר גם על רוב פוסקים אז זה נכון נכון אין הולכים מון אחרוב אלא המוציאים מחברו עליו יקים לי זה מונח שאני חושב ראשיתו בבית מדרשו של מרן מרוטנבורג שמובא במורדכי בכתובות שבמקרה כזה של ספקת דדינה כאשר הטובע תופס במקום שהטובע תופס הוא יכול לומר קמלי כי היו פוסקים ואנחנו לא נוציא מיד התפוס כן וזה חלק משיטת תוספות שתפיסה בתנת ברי מועילה כן קמלי נועד להכניס א דווקא בתוך הספק הזה להכניס איזשהי ודאות מצד הטובע כשהטובע תופס לא יכול לומר קמלי כותה שיטה טוב אנחנו נלך את זה לרגע בצד יכול להיות שנחזור לזה בהמשך א בהקשר הזה היה שני ניסוכים ואחרונים ניסוח מצומצם ניסוע אחד מצומצם ככה דברי החתם סופר בתשובה וככה נראה מנסת הגדולה בכללי קמלי וכמה מהאותיות שם שרק כאשר הנטבע טוען קמלי אומר הדין כמותי כי קים לי כמיעוד פוסקים במקרה כזה כשהוא טוען אנחנו לא יכולים להוציא מידו אבל אם הנטבע לא טוען אז בית דין יכול להוציא מידו כן הוא אה א טעם לא אמר משהו, לא אמר קמלי כאיזשהיא דעה, לא ידע על אותה דעה אז אנחנו כמובן שיכולים להוציא המון מידותו. זה דעת החתם סופר וככה נראה מדברי כנסת הגדולה אבל יש דעה שמרחיבה יותר א וככה זה מהדברים המפורסמים של הרב עובדיה בהקדמה להבי העומר וגם משוט חברות יאיר בסימן קסה א לפי דעתם או לפי הרב עובדיה לפחות ההתנסכות שלו היא ממש מובהקת לכיוון הזה שהדיינים עצמם צריכים לחוץ לתנת קימלי לא זו בלבד אלא שהם צריכים לחפש ולפשפש לחפש אחר כל דברי האחרונים וכל הפוסקים החשובים כי במידה הם ימצאו שיש שני פוסקים שסוברים כדעת המאות הם לא יכולים להוציא המון מיד המוחזק כי אין בכוחם שהדיינים להכריע את אותה מחלוקת והם צריכים לחוש לדעת המאות דעקה כי אם אנחנו מאמצים את הדוקטרינה הזאת של קימלי בטח במובן בצורה המרחיבה שלה אנחנו נתקל בהרבה מאוד בעיות א אני רוצה לחלק אותם לשתי מחלקות עיקריות כן מחלקה אחת היא קשיים הלכתיים ביחס לעיקר הדין התורני והמחלקה השנייה היא קשיים מציאותיים א שבאמת בפועל אנחנו לא נוכל להוציא דין אמיתי וצודק מתחת ידינו. אז ביחס לקשיים ההלכתיים, ראש המדברים בזה, ראשון המדברים שכתב ממש תשובות מאלפות וחשובות מאוד בנוגע לתנת קמלי, הוא הרדבז א בתשובה חלק ד' סימן אקפ"ז. הוא מדבר על הפער או המתח עם הכלל התורני של אחר אחרי רבים להתות. הכלל הזה נאמר ביחס לרוב בבית הדין בין השר בדיני ממונות. כן? דיני ממונות בשלושה. שאם שניים רבים על האחד אנחנו מוציאים ממון. אז יש לנו רוב שמוציאים על פי ממון וכמובן זאת לא הערה של הרדבז ההערה של הרדבז היא ביחס לטענת קמלי הערה הזאת היא כבר של תוספות בגמרא בדף כז עמוד ב ושל תוספות בסנדרין בדף ג עמוד ב עם שתי נמות שונות בתוספות האם א האם במקרה הזה אנחנו אומרים שמיעות הדיינים הרוב של ביידין גורם לזה שמיעו את הדיינים כמי שאינו או שרובה לרידיה זבנה לא חשיב כאן רובה זה רוב לא לא מכריע כל כך או לא ניכנס כרגע לכל הניואנסים האלה אבל באמת מי שר רוצה לראות הנידון של הרדבז באמת הוא יותר ספציפי כאן כי זה בעצם ביחס שבין אה אה רובה רוב הדיינים בבית דין שזה בעצם רוב פוסקים אבל רוב פוסקים של פנינו שדנים ביניהם לבין רוב הפוסקים הדיון היותר ספציפי בזה הוא מאוד מאוד מסועף אבל הדיון היותר ספציפי בזה המעניין אני רק מפנה אותכם כי אין לנו זמן ממש להיכנס לכל הפרטים זה בטומים בקיצורות כף הכהן בסימן קכד אז תיקחו משם ותרבו נחת אבל האמת שהפוסקים זאת בעיה ספציפית מאוד מאוד למדנית, מאוד מאוד מעניינת אבל האמת שהפוסקים מצביעים על בעיות יותר כלליות. כן, רבי יעקב חגיז בשוט הלכות קטנות בסימן בחלק א' סימן קפ"ב הוא מדבר על זה שהליכה אחרי הדוקטרינה של קמלי, אחרי הרעיון של קימלי, אחרי טענת קמלי מבטלת את כל העיסוק שלנו בדיני ממונות. דם כן ביטלת כל החושן משפט מן העולם וחוששני שברוב הימים יבואו לבטל כל דיני הגמרא ואומרם קים לי כנ המורה נראה שהמשפט האחרון הוא מליצה כן כי נראה די מוסכם שלפחות ההכראות שבגמרא אנחנו מקבלים אותם אבל א באמת צריך לשאול השאלה שלו היא בעינה עומדת לשמה אנחנו כל כך משקיעים א בכל צידי צדדים של סוגיות הגמרא בבקב מציע באבטרה כל סדר נזקין כל חושן משפט דיני ממונות בסופו של דבר בכל כמעט בכל דיון נכון שלא בכל דיון אבל כמעט בכל דיון שיש בו צדדים שלכן שני הצדדים מגיעים לבית הדין ויש להם איזשהו קומון סנס לשני הצדדים אז א המוחזק יוכל למצוא איזה עדעת מיעות ואם הוא מצא אחד אז הוא גם ימצא שניים נכון שלא כל שניים אבל בסוף כמעט בכל דיון המוחזק הנטבע יכול לומר קים לי אנחנו יכולים לכתוב שלט אם אנחנו הולכים מהקים לי במובן המורחב שלו שלט בכניסה לבית הדין על פי דין תורתך נו הנטבע תמיד צודק נעשה ככה וזהו למה צריך לעשות את כל הפלפולים את כל הלימוד של הסוגיות בעיון הטומים מאיר באופן ספציפי יותר וגם מחודד מאוד על שיטת הפסיקה של מרן הבית יוסף עצמו שם בקיצור ככהן סימן קכג לקכד הוא אומר ואם הדין כן בואו ונצבח אל רבנו הגדול הבית יוסף שפסק השולחן ערוך של משפט הלכה פסוקה כרוב ונשאן כמו שכתב בהקדמת ספרו על רוב בניין ומניין ואיך לוחש כי המוחזק יכול לומר קים כל שיטת פסיקה של מרן הבית יוספי על פירו הקשיים המציאותיים אפילו מובקים יותר כן בעולם שבו א הנטבע שתוען קיםלי זוכה בדין בכל מצב או כמעט בכל מצב אז אין לטובע כמעט שום אינטרס להגיע לבית הדין אם יש לו איזשהיא אלטרנטיבה אחרת הוא לא יעשה את זה אף פעם א גם מי שיהיה בעל בקיאות הדירה או שיעזר בכל מיני טוענים רבניים מלומדים מאוד א יופתע לגלות שכאשר הוא מגיע לבית הדין פתאום צצה איזשהיא שיטה שהוא לא לא יכיר לפני כן שעל פי האפשר להשאיר את האמון ביד המוחזק אז למה לא לטובע בכלל לעשות את כל את כל ההליך הזה כן הדברים האלה מאיר ארוך השולחן בסימן כה סעיף קטן יג א התוצאה של קמילה הרבה פעמים יוצאת לא צודקת ולא אמיתית כן לא שוכת חי לכל דין ומעולם לא יצא הדין להורה כן אז לסיכום נאמר ש אה ברור שאם אנחנו באים לחונן איזשהי מערכת משפט תורנית על פי דיני תורתנו שתהיה יהיה אלטרנטיבה לערכאות בישראל. אז אין לנו אפשרות לדגול בדגל הקמלי. בטח שלא פשוט בצורה המרחיבה שאנחנו מוכרחים להניח שיש איזשהיא שיטה, איזשהיא דרך להכריע במחלוקות. אז בזמן הקצר שמתר לי אני רוצה לעמוד על שני סייגים יסודיים מאוד בעדין הזה של קיימלי. סיגים שעולים כבר מהמקורות הראשונים ביותר שלו. ואחרי זה אני אדבר על הפתרון של בית הדין שלנו. אני כבר הרב ידו דיבר למעשה על הפתרון בשיעור הראשון שלו וגם הרב אידובר דיבר על ה הרב אידו דיבר על על הפתרון הזה בשיעור שלו א אבל אני אזכיר גם את זה בסוף הדברים א אז כמו שכבר הקדמנו בפתח הדברים א טענת קימלי היא למעשה הרחבה של המונח אין הולכין במון אחר הרוב אלא המוציא מחברו עליו הראיה משמעות המונח הזה או משמעות ההבנה הזאת של צ'רקיםלי שבמקום שהדיין מסופק רק בדין הוא לא יכול להכריע על פי רוב פוסקים. אחד המקורות החשובים לאמירה הזאת זה דברי הראש בפסקים במסכת סנהדרין בפרק רביעי א נשרג כבר ברמה בסימן כ בסימן כסעב א הראש שעם מדבר על א א הראש שם מדבר על איך הדיין צריך לפעול בזמן שיש מחלוקת מחלוקת קדמוני מחלוקת הגדולים במקום שנחלקו שני גדולים בפסק הלכה והוא קובע שיש לדיין שתי אפשרויות במקרה כזה אני מצטטת לכם מהראש אם חכם גדול הוא גמר וסביר ויודע להכריע כדברי האחד וראיות ברורות ונכוחות הרשות בידו ואפילו אם פסק חכם בעניין אחר יכול החכם יכול החכם לסתור דבריו בראיות ולחלוק עליו כל שכן אם יש לו סיוע מהכל מן החולקים זו דרך אחת האפשרות השנייה ואם לו ברחיו כלומר שהוא לא חכם גדול גמיר וסביר או שהוא לא יודע להכריע בראיות ברורות ונכוחות לא יוצאים המון מספק. מה העיקר בלשון הראש שם? שאסור לדיין לומר אפסו כמי שרצה. ואם עושה כן הרי הואזה הרי הוא דין שקר. אסור לדיין לומר יפסוק מי שירצה. כלומר אסור לפסוק באופן שרירותי. אתה צריך לעשות אם אתה מכריע כצד מסוים במחלוקת אתה צריך להיות משוכנע שככה הפסיקה. כן. אז נקודת המבט הזאת המקום הזה של הראש הוא אחד הפנינים המרכזיות בסוגיה הזאת של קמלי ומנקודת המבת הזאת ברור שהדין של קמלי נסוב אך ורק על ספקה דדינה שלא הוכראה בו ההלכה כלומר כאשר הדיין עצמו מסופק הוא לא יודע איך להכריע הוא למד את הסוגיה נגיד הוא נבוך הוא לא יודע מה לעשות הוא לא הוא לא משוכנע באחד מהצדדים למד הסוגיה או שזה מחלוקת ראשונים לא נהוג להכריע מחלוקת ראשונים מחלוקת שקולה בראשונים אז הוא לא הוא לא יודע להכריע בהלכה הזאת במקרה כזה אנחנו אומרים שהדיין לא יפסוק למי שירצה אסור לו לפסוק באופן שרירותי כאחת מן השיטות לא משוכנ שהיא נכונה ואסור לו אומר הש"ך לעשות את זה גם על פי רוב כלומר אין בכוח הרוב כשהוא לעצמו ככוח מכריע לאכיית המחלוקת אבל אם הדיין עצמו משוכנע הוא למד עמד על שורשי ההלכה למד הגמרא למד הראשונים למד האחרונים ומתוך כך הוא הגיע לאיזשהו שכנוע פנימי עמוק ש א צד מסוים במחלוקת צודק והצד הזה הוא במקרה גם הצד של הטובע. הוא יכול להוציא המון על פי החלטתו, על פי על פי דעתו, כשם שהוא יכול לחלוק על הפוסקים שקדמו לו, כך הוא יכול לצד ואחת מן השיטות שקדמה לו. הדברים האלה הרדבז כותב בתשובה אחרת בחלק ב' סימן תכה. אם הדיין מומחל הרבי והוא דעתו לפסוק אחד עם בעלי מחלוקת, לא מצי דין לומר כי אם כדברי החולק, אלא מוציאין ממנו בעל כורכו דלא עדיף מהפקר במון הפקעתו. וכיוון שהוא מומחה אין לו אלא מה שאינ רואות לזמנו ושעתו כן הראשון לציון הרב בן ציון מרחי אוזיאל א במשפטי אוזיאל חלק ד חושב סימן י הוא גם מדבר שמה על הסוגיה של קמלי מכמה פנים והוא מצד מאוד בתפיסה של הרדבז בעצם קמלי זה טענה שרירה וקיימת במקום שהדיין מסופק בדין במקום שאנחנו באים להכריע באופן שרירותי על פי רוב אבל אין שום מקום בתורה שאומר שעדיין חייב להיות מסופק אם הוא למד את הסוגיה והוא לא מסופק יודה להכריע אז הוא יכול להכריע כפי דעתו הרב עוזיאל כותב שמה יפה כוחו לסמוך על הוראתו ולבטל טענת קים לי אבל בגלל שהוא גם מסתמך על דברי הרדבז והרדבז בא לדון בזה מכוח מה שהדיין מומחה ולא עדיף מאפקר ממון אז הרב עוזיאל מוסיף ואם ליבך נוקפך לומר שאין בדורותינו דין דיין מאוחה על כל פנים הסתברה לומר שדיין שקיבלו עליהם אף על פי שאינו חכם גדול שיודע להכריע רשאי לפסוק לפי הכראתו ולא עוד אל השם מצווה לבואיל ולא בתוקף בית דין דינם אלא בתוקף הקבלה אז נחזור בהמשך לדברים של הרב עוזיאל שימו לב לדברים שאומר בסוף אם ליבך נוקפך האמת שזה מאוד אפשר מאוד להזדהות עם האירוע הזה שלבך נו כפך כן דיינים היום ליבם נוקפם יותר ויותר וככל שהדורות מתמעתים אנחנו ליבנו נוקפנו יותר ויותר ולהכריע משורשי הסוגיות והאמת שיש ללב הנוקף הזה יסוד יסוד מותק ביחס של מרן הבית יוסף שהוא המחנך הגדול בעולם עולם הפסיקה ב-500 שנים האחרונות א ביחס לדברי הראשונים שקדמו לו כן בהקדמה לבית יוסף מרן מסביר א למה הוא לא מכריע עם מחלוקות ראשונים על פי סברות וראיות מעיקר הסוגיה הוא מדבר על כמה הראשונים פעלו בעיקר הסוגיה ואיך הם חצבו את הדברים מתוך הכל אחד אמר ספרה זה בחוב וזה בחוב וכל הרעיות והטענות כבר נאמרו והוא אומר מי זה אשר יערב ליבו לגשת ולהוסיף טענות וראיות ואיזהו אשרים לאהו ליבו להכניס ראשו בנערים להכריע ביניהם על פי טענות וראיות מהסיבה הזאת מרן הבית יוסף פוסק על פי רוב משניים של שניים משלושת עמודי הוראה מה הסיבה מה הנימו אשר כל בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל רובם חולקים על הדעתי ולכן פשט פשט המנהג בהפך חוזרים לקושיה של התומים על הבית יוסף והמתח בין שיטת הפסיקה של בית יוסף גם בחושן משפט לכל הדוקטרינה הזאת של קמלי ובאמת כדי לתרץ את שיטת הפסיקה של הבית יוסף עם טענת קמלי אפשר ללכת בשתי דרכים דרך אחת פשוט לטעון שכל עיקר שיטתו של שיטת הפסיקה של הבית יוסף בחושן משפט מצביעה ומידה כאלף עדים שהוא ברלוגטא חריף ביותר על טענת קמלי הוא לא חושב שצריך לדון צריך לדון על פי קמלי כן לא דנים א אפשר להוציא המון על פי רוב פוסקים זה דעת מרן לבית יוסף באמת יש עדות לכך בפתיחה של הכנסת הגדולה לכללי קמלי שלו הוא אומר שבארץ ישראל ומצרים נהוג שלא לדון על פי תנת קמלי וניגוד לסלוניקי וטורקיה מקומות אחרים ששמה זה מאוד פשט ועל פי שיטתם הוא כותב את כל הכללי קמלי בארץ ישראל ממצרים לא פוסקים על פי טענת קמלי ויש עדות נוספת של רבי יעקב ארג'י שהיה רבה של מצרים בדור שלאחר הבית יוסף והוא ראה אנשים שהכירו את הבית יוסף והוא כותב בשוט מעריף סימן סא שנודע לו מפי מגידי אמת שבעיר צפת בזמן מלכותו של מרן החרימו חרם חמור שלא ידון שום דיין על פי דין קמלי אלא הדין יפסק על פי התורה אחרי רבים או על פי מרד דאתר כתוב כך בשוט מעריף שבזמן מלכותו של הבית יוסף בעיר צפת החרימו חמ חמר חרם גמור שלא נדון על פי קמלי זה קצת עוד אולי ידות לשיטתו של הבית יוסף שהוא חולק על הטענה הזאת בעצמו אבל נראה שיש גם דרך אחרת. א, אם מדקדקים בלשונו של מרן בהקדמה לבית יוסף, אותה הקדמה מפורסמת, אז אנחנו ונחפש את הנימוקים שלו בהליכה אחרי הרוב של שניים משלושה עמודי הוראה, א אנחנו לא נמצא שם את הכלל של אחרי רבים להטות ואנחנו לא נמצא שם גם את ההיגיון האפשרי שעומד מאחוריו שאם רוב הפוסקים סוברים כדעת מסוימת אז מסתבר שזה אמת התורה, זה האמת בעיקר הסוגיה. לא, הוא לא אומר ככה. הוא מסביר למה אנחנו מכריעים על פי שניים משלושת עמודי הוראה משום שכל בית ישראל נשאל עליהם. הפסיקה על פי עמודי הוראה לא נועדה להכריע בעיקר הסוגיה. בעיקר הסוגיה זה בבית מדרש נדון בבית המדרש יכול להיות שאין לנו אחריה בעיקר הסוגיה. הפסיקה של מרן בבית יוסף נועדה לשקף את המציאות הנוהגת בעם ישראל בפועל. כן? בגלל שגם למנהג הפשוט יש משקל מכריע כאשר אנחנו עוסקים במחלוקות במחלוקות יסודיות גם באיסור ויתר וגם בדיני ממונות גם אולי בעיקר בדיני ממונות מהסיבה הזאת בסוף המשפט בקצת מקומות כלומר קצת מקומות בהלכה שרוב גדולי ישראל או כל גדולי ישראל א ועל כל פנים פשט המנהג נגד שלושת עמודי הוראה מרן נפסוק המנהג גם אם זה נגד שלושת עמודי הוראה אמ אגב מי שמרחיב בזה זה ומעיין בזה מאוד מאוד יפה זה מרן הרב קוק בספר באר אליהו אה הספר החשוב על הלכות דיינים ביאורו על ביאור הגראה בסימן כה סעיף קטן זד הדברים שלו שם נפלאים שם הוא מעריך בחשיבות של המנהג שהוא בעצם הופך להיות מאין תקנה בעם ישראל כן מהגמרא בעבודה זרה בדף לו הגוי כולו אז הספרים שנתפשטו ברוב ישראל יש להם משמעות בגלל הקבלה של כלל ישראל הרעיון הזה א עולה מסוגית הגמרא בסנדרין בדף לג עמוד א שם הגמרא מבקשת לתת הגדרה על המונח החמקמק טעות בשיקול הדעת טעות בשיקול אם זה נתנו לשיקול דעת אז מה הטעות איך י יכול להיות בזה טעות אומר שמה הרב פפה כגון טרי תנא ותראה מוראה דלא יתמרי חתק אחד מני בסוגיין דעלמה עלי בד אחד מני ואז עליו ועבד כידח היינו שיקול הדעת אז מבואר בגמרא זה טעות מבואר בגמרא שסוגיין דעלמה כלומר האופן שבו בתי הדין נוהגים לפסוק סוק ככה זה לפי רוב הראשוני במקום א זה יסוד מוסג והדיין שנוהג אחרת ממנה הדיין שפוסק נגד סוגיהן דעלמה במקום שיש מחלוקת סוגיה דעלמה כשיטה אחת אם הוא פוסק נגד סוגיהן דעלמה הוא נחשב טועה ולכן כותב בשוט דרכי נוע בשם הארי קסטרו אי סוגיה דעלמה כמו הכת האחת לא מצי בעל דין למרכים לי כמו אחרת דרך חשבונה לטואב בשיקול הדעת וזה לנו עיקרון יסודי נוסף כאשר המינה פשוט בבתי הדין לפסוק באופן מסוים בדין מסוים או לפסוק על פי פוסק מסוים על פי כללי פסיקה מסוימים אה א והכלל הזה העיקרון הזה התפשט ברוב ישראל התפשט ברוב בתי הדין אה אנחנו לא אומרים קים לי כנגד העניין הזה ולכון שבית הדין במקרה כזה רשאי וגם מחוייב לפסוק לפי סוגייה דעלמה ולבטל כל תנתקים לי שבא כנגדו כדי לא להיות טועה בדין כן כמו שאומר מרי קסטרו אז ברמה העקרונית אני חושב ששתי היסודות הללו שלאחרה שהדיין על פי הבנתו את הסוגיה המכה בסוגיה עצמה לעיין את בשורשי הסוגיה בגמרא אם אתה משוכנע שכנוע פנימי עמו כצד מסוים ואין איזשהיא מניעה לפסוק כאותו הצד ברוב פוסקים רשאי לפסוק לפי הבנתך בסוגיה א הצד השני אם ליבך נוקפך אז אתה יכול ללכת לכיוון הזה של סוגיין דעלמה הכראה לפי כללי הפסיקה לפי א א לפי המנהג הנהוג בפועל בבתי הדין הלכה למעשה בבתי הפרט מבתי הדין הפרטיים במדינת ישראל לפחות ברשת ארץ חמדה גזית ובעוד כמה רשתות ה התקנה היא די די פשוטה למעשה כן כמו שאמרנו לפני כן מהרב עוזיאל גם מי שלבו נוקפו בגלל שאנחנו פועלים מכוח חוק הבוררות והצדדים מקבלים על עצמם מראש את בית הדין הפסיקה היא מדין קבלה ולא מעיקר הדין אז כמו שאומר א כמו שאומר הרב עוזיאל בתשובתו במקרה כזה אנחנו מחוייבים לפסוק לפי מה מה שנראה לנו בהלכה ולא על פי טענת קמלי כן בגלל שהצדדים מקבלים אותך מהקבלה ולא מצד הדין זה רובד אחד הגרזן מוסיף עוד רובד וזה הרובד שהרב אידו דיבר עליו קודם ב בכתב הבורירות אנחנו כותבים בין לדין בין לפשרה האזור הזה של פשרה מי שהיה פה קודם שמע שהביאור של פשרה במובן מסוים זה לפעמים לנתות מהדין כדי לעשות דין צדק כן אז הדבר פשוט שאם אם אנחנו יכולים לפעמים ליטות מקו הדין כי לעשות דין צדק אז ברור שאנחנו יכולים ללכת על עיקר הדין או על הדין המקובל והקונסנזואלי ברוב הפוסקים כדי לעשות דין צדק ולא להשאיר את האמון ביד המוחזק על פי א דעות יחידאיות א בפועל א בתי הדין של ארץ חמדה ועוד נוספים ארץ חמדה גזית ועוד נוספים בעצם עושים עוד לפני משורת הדין ובשטר הבוררות הצדדים מקבלים על עצמם את הפסיקה בהתאם למדיניות בית הדין כן כן זה אחד הסעיפים המפורשים מדינות בית הדין מובנת בניירות העמדה שנמצאים לכל דורש ברשתות והם ברשת ואנשים יכולים לראות מה שש באותה מדיניות כתוב שהצדדים מסמניחים את בית הדין להכריע במחלוקות הפוסקים א כמובן שיש לבית הדין מדיניות ספציפית יותר ואנחנו בנקודה הזאת ויש הכראה גם על פי מנהג המדינה ועל פי דין הדמלכותה ש כאחד מהצדדים במחלוקת ועוד כמה נקודות אנחנו לא ניכנס לכולם אני עמדתי על שתיים שניות לי היסודיות ביותר. אה אני רק אומר לסיכום ש ישנו אתגר מיוחד דווקא שעומד דווקא לפתחם של בתי דין קופים. אין לנו היום בתי דין קופים במדינת ישראל. אבל אולי מתי שהוא בעזרת השם אנחנו רוצים משיב שופטינו כבראשונה. היום בתי משפט כן יכולים לכפוץ אנשים לדון בפניהם גם בדיני ממונות. א אנחנו לא אולי מתי שהוא כן. ומתי שכן אז אנחנו לא נוכל לעשות את הטריק הזה של קיבלו עליו ושטר הבוררות כתוב על פי מדיניות ב אתה לא יכול לעשות את זה אתה קופע על הצדדים אז מה מה נעשה איך אנחנו נפסוק במקרה כזה בתי דין קופים לא יוכלו לפסוק לפי עיקר הדין תמיד בכל מקרה אחד מהצדים יוכל לומר כלי אז באמת כבר מהדברים שהזכרנו קודם אנחנו יכולים ללכת בשתי דרכים דרך אחת היא לאמץ בעצם את המודל שנהג לפי שוט מעריף אז בצפת שיש הם החרימו חרם חמור לא צריך להחם חרם חבור אפשר להכנס כמו סת הרבנות הראשית או גוף מוסכם אחר ושהוא יתקן תקנה שאין לדון על פי תנת קמלי בבתי הדין הממלכתיים בתי הדין הרבנים זאת אפשרות אחת אפשרות שנייה זה אם כבר אנחנו מדברים על בית דין קופים אם כבר אנחנו מדברים ככה על דברים ש שאנחנו מקווים עליהם אז א נכון אולי לדבר על הפתרון הניצחי הפתרון שבו פתחנו אנחנו מקווים ומתפללים להכזרה של משפט התורה אל הרם כינון מחודש של מוסד השמיכה בבית דין הגדול שבירושלים ואז נוכל להציע בפניהם כל ספק הלכתי בין בדיני ממונות שמעניינים אותנו במושב הזה בין באיסור ויתר בעניינים אחרים כי מציון תורה הוא דבר אדוני מירושלים ודרשת והיגידו לך את דבר המשפט תודה רבה על ההקשבה שך יום טוב เฮ [מוזיקה]