קידושין בשטר התחייבות | ראש הישיבה, הרב גבריאל סרף

[מוזיקה] שלמרות ה המוצב, המציאות המורכבת, עדיין ברוך השם ממשיכים ללמוד בהתלהבות ואדרבה עוד מוסיפים עוד א כן קול של תורה הכל קל יעקב הידיים ידי עשו אם יש קל של תורה אז אין ידי עשו שולטות אז חיזקו ומצו ברשות הרם עם שליטה אז אנחנו אוחזים אני חושב שהציבור אוחז בדף ה עמוד א' והייתי רוצה לעסוק היום בסוגיה של קידושים בשטר התחייבות יש לסוגיה הזו גם פנים של הלוכל למייסה היום איזה שטר שר התחייבות יש לנו אז יש דיון באחרוני זמננו במאמץ של צ'קים או המחאה בנקאית כן האי מה המעמד של צ'ק אז יש בזה כמה גישות בזמנו הגאון רב זמן נחם הגולברג טען ש שצ'ק זה לא שטר התחייבות אלא זה זה הרשאה שנותן המרשה בעל החשבון לפלוני אלמוני שהוא יכול אה אה אה אה הוא נותן הרשעה שהוא יוכל הוא נותן הרשעה שהוא יוכל לבדות לקחת את הכסף אבל זה לא נקרא שטר התחייבות אין לשון התחייבות בצ'ק והראיה שלו מהעובדה שהוא בעל השטרומר בעל הצ'ק יכול לבטל את הצ'ק גם אחר שהוא נתן אותו יכול לתת הוראה לבנק לבטל את הצ'ק אז זה מראה שזה רק זה רק כתב הרשעה אבל אין פה התחייבות ממש למרות ש שהחוק עוסר את ה את את הביטול אבל מכיוון שבפועל ניתן לבטל ככה הוא טען אה אבל אה יש דעה אחרת בדיינים בדור הרב אלישיב הרב אלישיב טען שצ'ק זה ממש כסף יש לו מעמד של שטרות שהרי לגופו של עניין כל השטרות שמצוים בידינו שטרי הכסף הם בעצמם שטרי חוב של המדינה לכל מי שמחזיק את השטרות אז גם כסף גם גם צ'ק נחשב לצורך העניין כסף אבל אה מוכח שגם לדעת הרב אלישיב זה נאמר אך ורק לגבי צ'ק שהוא אה אה שכיר כלומר ניתן להעביר אותו מיד ליד אבל אם הוא למות בלבד אם הוא רק ממוען לאדם מסוים אז זה כבר ודאי לא נחשב כסף כי זה לא סכיר זה כל כוחות של הכסף הוא בעובדה שאפשר להעביר אותו מיד ליד ולסחור בו אז אז גם עולה משיטתו וככה נקטו עוד כמה דינים מהדור הקודם שאם מופיע בשטר למותיו בלבד שזה אך ורק ממוען לאדם מסוים זה נקרא שטר התחייבות אם אין אין שם על השטר אז רבים טענו שזה נקרא ממרני ממרני פירושו זה שטר ששר התחייבות לכל מי שנושא כתב זה לכל מי שמוצא מוציא כתב זה כן המוחז לכל המוציא כתב זה אז אם כן הדיון הדיון ביחס לקידוש משטרה התחייבות יש לו פנים גם בדיון הלכתי אם אדם רוצה לקדש אישה בהמחאה בנקאית בצ'ק משהו כזה אם אם נגדיר את זה כשטר התחייבות הרי הרי שיש בזה דיון הלוכל למיס אז אם כן איך איך א איך הגענו לדיון הזה זה אז בסוגי אצלנו בדף ה כשהגמרא רוצה ללמוד מקור שגם אישה מתקדשת בשטר שבפשוטו ודאי שהכוונה לשטר קידושין כשטר ייסורי כשטר שמכיל חלות ייסורית שטר קניין אז הגמרא רוצה ללמוד את זה מכסף מה כסף שאין מוציא מכניס שטר שמוציא לא דין שמכניס ואז אומרת הגמרא מה לכסף שכן פודים בו אגדש מעשה שני תאמר שטר שאין פודים בו הקדש במסך שני ורשי פירש שטר שאין פודעים בו הקדשות אם כתב לגזבר שטר על מאות פדיון הקדש אין קדשו פדוי דבאינה ונתנה כסף וקם לו כלומר כאן כשבא רש"י לפרש א את נקודת החיסרון שיש בשטר בניגוד לכסף שכסף ניתן לבדות בו הקדשו מעשר שני הרי שבשטר לא ניתן לבדות באיזה איזה אופי, על איזה אופי של שטר מדובר כאן? פירש רש"י, שמדובר כאן על שטר שהפודה כותב לגזבר על מאות פדיון הקדש. בפשוטו, בפשטות, מתכוון רש"י לומר שכתב הפודל לגזבר שטר התחייבות על מאות הפדיון. כתב לו, "אני חייב להקדש או כך וכך מאות." ו הנקודת החידוש היא שאח ורק כסף בעין, כסף בעין הוא זה שיכול לבדות את מאות ההקדש, את ההקדש, את המעשר שני, אבל שטר התחייבות על מאות אין בכוחו לבדות לבדות את ה את ההקדש. צריך ונתן הכסף וקם לו. כבר ניתן לראות כאן שאת הקושי שנקודת הדיון בסוגיה היא על שטר קניין. שטר קניין שעצם הקניין הוא זה שמקדש את האישה. עצם השטר מקדש את האישה. וכאן כשאנחנו עוברים לנקודת הפרחה של הגמרא אז הגמרא פורכת שלא ניתן ללמוד כסף שטר מכסף כי בכסף יש מעליותה שאין בשטר ממון. הרי כאן נקודת החיסרון בשטר שמופיעה כאן אצלנו היא לא נקודת חיסרון בשם שטר שבו. כי אם בשם כסף שבו ששטר התחייבות אינו נחשב כסף אבל זה לא נקודת חיסרון בשטר כשטר קניין ולכן זה דבר שכבר העירו בו האחרונים אה ביניהם גם רב שמואל רזובסקי בסימן ה בחידושיו לקידושים והקובץ שיעורים באות ד' ועוד רבים ובאמת הרשא על אתר ציטת את דברי רשי וכתב ואינו מכוון בחיגבנה אפילו באישה אינה מקודשת דאילו אומר לאישה רק את מקודשת לי במנה ומחייבת ומחייב אני עצמי לך בשטר באותו מנה אינה מקודשת דמנה אין כאן ושטר אין כאן כלומר שואל הרש בעל רשי שבנקודה הזו של שטר התחייבות לא רק שב זה לא דבר שמאפיין דווקא אקדשמסרשיני גם באישה עצמה היא אינה מקודשת בדבר הזה בשטר התחייבות. מדוע משתמש כאן במונח שצריך לשים לב אליו דמנה אין כאן ושטר אין כאן. המינוח הזה כבר אני כבר א א כבר מזכיר לנו את המינוח שמופיע לקמה בדף ח. התקדשי לי במנה והניח עליה משכון. מנה אין כאן משכון אין כאן. אז כדי לברר את ההלכה הזו אנחנו כמובן נצטרך להתייחס לסוגיה בדף ח עמוד א' א זהג דרך אגב זה גם הזדמנות לעסוק בסוגיה הזו כי א אם נהיה ראלים אני לא כל כך צופה שנגיע לשם בסדר אלא אם כן אה נהיה קלים כנשר ודילוגים וזה בפשטות לא נגיע לשם אז דווקא הזדמנות כנסוק בזה אה א כן שהרי אין אינו מקדשה בשטר אלא במנה ומנה אין כאן ובעניין כי כך אישה כלומר בכסף כלומר אומר הרשבא שלא ניתן לקדש אישה בשטר התחייבות משום שמנה אין כאן אין כאן את המנה בעין אין כאן את הכסף בעין יש כאן לכל יותר התחייבות על מנה אז כיוון שהמנה לא בעין ובעניין כיך איש בכסף אז לכן אישה לא מתקדשת וכדתנן בבכורות בפרק יש בכור בדף נא שגם לגבי פדיון הבן אם כותב האב אבי הבכור לכהן חייב אני לך חמישה סלעים שטר התחייבות על החמישה סלעים אז מבואה בגמרא בבכורו בדף נא שדבר תורה אומרת הגמרא תראו אמר לה דבר תורה בנו פנוי לך שיתן אבל מה שבשטר ההתחייבות עצמו אין עליו שם של כסף שניתן ניתן לפדות על ידו. ולכן אה מסיק הרשבה שיש לפרש פשט אחר בגמרא ומשום חי נראה לי לפרש מה לשטר שכן אין פודים בו הקדשות. אם כתב בשטר הקדש זה פדוי אז אינו פדוי דומש שטר קידושין שכותב להראה את מקודשת לי. כלומר שמה ש מה שכתוב כאן בסוגיה מה לשטר מה לכסף שכן פודים בו הקדשות ומעשרני תאמר שטר שאין פודים בו לא מדובר פה על שטר התחייבות ממון אלא מדובר פה על שטר קניין דהיינו כשם שבקידושין אנחנו עוסקים בשטר שמכיל חלות ייסורית הרי את מקודשת לי על ידי השטר שהשטר הוא זה שמכיל תחלות הייסורית של אשת איש אז אנחנו מדברים פה על שטר כזה שיהיה בכוחו להפקיע איסור קדושת המאות על ידי השטר עצמו. אז זה מה שאומרת הגמרא שכוחו של השטר אין בכוח השטר להפקיע חלות ייסורית של ממון ההקדש או ממון המסר שני בניגוד לכסף שכן לא יש לו את הכוח הזה ולכן לא ניניתן ללמוד שטר קניין של הרי מקודשת לי מכסף באמת יש כאן אה אה, יש כאן מקום לעיין בקושיה של הרשבא שהוא מקשה על רש"י שאפילו באישה אינה מתקדשת. מה הקוונתו של הרשבא? רבים האחרונים הבינו ככה הקצות החוש בסימן קצ סיב כתב והמקנה שכוונת שניתן ללמוד מדברי הרשבא שהוא למד פשט ברשי שאישה אכן כן מתקדשת בשטר התחייבות כן ויש כאן למעשה מחלוקת בין רש"י ובין הרשבא הרשב"א סבור שאישה איננה מתקדשת בשטר התחייבות כפי שלא ניתן לבדות א פדיון הבן בשטר התחייבות לעומת זאת רש"י סבור רש"י סבור שאישה כן מתקדשת בשטר התחבות ככה הבין הרשבא מדברי רש"י ולכן הוא השיג עליו שאפילו באישה אלה מתקדשת בחי גבנן משמע שהוא הבין שזוהי שיטתו של רש"י אני אומר שככה למדו הקצות והמקנה בחידושי רבי שמואל רזובסקי לא הבין ככה הפשט ברשבא הוא הבין שרק כוונתו של הרשבא הייתה להקשות על רש"י ש אה אה א בדיוק את הקושיה ש שאלינו בתחילת דברנו שכוונתו הייתה להקשות על רש"י שכאן נקודת החיסרון היא איננה בשם שטר שבו אלא בשם כסף שבו שטר ההתחייבות לא נחשב כסף אבל זה לא נקודת חיסרון בשטר בשם שטר שבו ולכן זה לא יכול לעבוד על הרצון שלנו ללמוד על שטר קניין על שטר שמכיל חלות קידושין שהרי את מקודשת לי אבל לא הייתה כוונתו של הרשבה לא לומר שבהכן זו דעת רש"י שאישה מתקדשת בשטר התחייבות. זוהי דעתו של ה זוהי דעתו של הרבי שמעון רזובסקי. אבל אי אפשר להתעלם מכך שדעת האחרונים כמה קצות וגם המקנה היא שאכן לפחות הרשבה למד פשט ברשי שדעתו שאכן אישה מתקדשת בשטר התחייבות ואנחנו נראה בהמשך שכך ניתן לדייק גם מדברי התוספות וגם מדברי הרמבם נראה את זה בהמשך אז זה לא שיטה שהיא משוללת יסוד יש לה עוגן גם בראשונים אבל כמובן שהקושי ש ש אה צריך כאן להקשות מלבד א א כלומר הקושי המרכזי הוא באמת אם אכן כך זו שיטת רש"י וכפה שנראה אז מה היא נקודת הוויכוח מה היא נקודת הדיון כאן האם ניתן לקדש אישה בשטר התחייבות או שלא ניתן לקדש אישה בשטר התחייבות אבל לפני כן אני רוצה להתייחס לעוד קושיה לכאורה קושיה חזקה מאוד שמקשה המקנה על הרשבה שוב, המקנה הבין ברשבא שיטת רש"י היא שאישה כן יכולה להתקדש בשטר התחייבות. שואל המקנה שלכאורה שיטת רש"י שבכלל ניתן להתחייב על ידי שטר. כן? יש סוגיה ב בכתובות א מופיעה פה במקור ה. האומר לחברו חייב אני לך מנה. רבי יוחנן אמר חייב רשלקש אמרה פטור בגמרא למסקנה מדובר שהוא אמר לו חייב אני לך מנה בשטר רבי יוחנן אמר חייב עלי מאמילת דשטרה כמן דא אמר לו אתם מדי ורשל כשמע פטור לא עלימה מילת דשטרה יש כאן בהבנת הסוגיה כאן שלוש שיטות בראשונים במדובר כאן במחלוקים רשלקיש ורבי יוחנן חייב אני לך מנה בשטר אז רש"י פירש רש"י את הייתה לו גרסה אחרת בגמרא לעולם דלא אמר לו אתם מדי אחי זכינ בשטר השמסר לו שטר בפנינו וכתוב בו אני חייב לך מנה אז ביאר את הדברים א בשלטי גיבורים תראו במקור ז' פירש רש"י שמסר לו שטר בפני עדים שכתוב בו פלוני חייב לפלוני מנה או אני חייב לך מלא בשטר ואינו כתב ידו ה והודעה וחייב לו אף על פי שלא אמר אתם מדי כלומר מבאר השתי גיבורים בשיטת רש"י שלא מדובר כאן למעשה על שטר התחייבות שכרגע באמצעות כתיבת השטר רוצה להתחייב הכותב לא מדובר כאן על הודעה על חוב מוקדם יותר הודעה פירושו הודעת בעל דין על חוב מוקדם יותר. כלומר אני חייב לך אני מודה שאני חייב לך על חוב שלוויתי ממך בעבר. רק הנקודת נקודת הדיון בגמרא האם יש תוקף להודעה באופן כזה שהוא כותב ללא חתימה אך הוא כותב אני חייב לך מנה ומוסר את זה בפני עדים בלי לומר אתם עדיי אז כאן נחלקו רבי יוחנן ורשלקיש האם יש תוקף לכך שהוא כתב את הדברים בשטר ולא רק הודעה בעל פה האם שזה תוקף כאילו הוא אמר אתם מדי ואז יש תוקף להודעה כודעת בעל דין מחייבת או לא אז בזה נחלקו רבי יוחנן ורש לקיש. אבל לאמיתו של דבר סובר רש"י שלא ניתן להתחיב בשטר. שטר זה לא שטר לא יכול לחשב כמי זה קניין להתחיב על ידו מכאן ואלך בחוב ש שאני רוצה ליצור לעצמי כרגע. לא ניתן ליצור חוב באמצעות שטר. ניתן לחולה יותר ליצור חוב על ידי קניין סודר קנו מידו. זה כן דיברנו על זה בשיעור הקודם שכוחו של קניין סודר הוא לקיים כל דבר כולל גם התחייבות חדשה מכאן ילך אבל לא ניתן באמצעות כתיבת שטר ליצור חירחוב חדש מה שכן כוחו של השטר הוא לשמש כתחליף לאמירת אתם מדי אם הוא כותב על השטר אני חייב לך מנה למרות שהוא לא כתב אם הוא היה חותם סליחה אז הוודאי של זה ודאי שהשטר היה מחייב כשטר חוב גמור אבל כאן הוא לא חטא הוא רק כתב בכתב ידו אני חייב לך מנה אבל עצם הכתיבה בשטר ונתינה בפני עדים נחשבת כתחליף לאמירת התמדי לדעת רבי יוחנן ככה למד השתי גיבורים בדעתו והוא מדגיש בדבריו תראו בהמשך אבל המודה לחברו בחזקת שהוא חייב אחר כך נודע שטעה ונתברר הדבר בהידים או שהודע לו מלווה שאינו חייב לו הרי זה הודעה בטעות ואינו כלום כלום. כלומר, אם המלווה אומר, אני מודה שאתה לא חייב לי, אז אז לא נאמר שהשטר עצמו הוא המחייב כתחייבות חדשה, אלא יש כאן הודעה בטעות והודעה בטלה. מוסיף על שיטי גיבורים תראו לשון ריאז הבעל להתחייב לחברו בדבר שאינו מחויב בו במקום שאין חובת מקוד שאמר הי מחויב ליתן לך מנה אף על פי שאמר לדים אתמדי ואף על פי שכתב לו שטר חתום ומסרו לו הרי זה אינו מתחייב לו אלא אם כן קנו מידו כמובן בקונצרות אז רואים לאדיה כש שיטת שיטי גבר שם יראהז תואמת שיטת רש"י שלא ניתן להתחיב כלל וכלל בהתחייבות חדשה על ידי שטר, אך ורק על ידי קניין סודה. באמת שיטת רבנו טעם מובאת שם גם בשיטי גיבורים בהמשך וגם בראש ב הראש שמה בכתובות בסימן ב ורבנו תם פירש דלא אירי בהודעה כלומר לא מדובר כאן על הודעה על חוב בעבר אלא מדובר כאן על שטר התחייבות אלא שכתב לו בכתב ידוע אני פלוני חייב לך מנה ומשעבד עצמו להתחייב לו מנה בזה השטר ואז מחלוקת רבי יוחנן ורשתעקיש האם יש כוח בשטר להתחייב בממון אז רבי יוחנן סבר שאלימות דשטרה להתחייב לו ממון כאילו הודעת בעל דין בפני שניים שאמר להם אתם מדי כלומר התחייבות בשטר הש היא שקולה להודעה על חוב מוקדם בפני שניים באופן שאומר להם אתם מדי ועל זה רשתקיש חולק אבל מסיים הראש הרב אומר הרבנו טעם דהיל ותרח למכתב בלישנה דחיובה גם הרומישה בן נפשה כלומר בכך שהוא טרח וכתב ושטר בלשון חיוב אז זה זה מראה על גמירות דעת שהוא מוכן להתחיב ולהשתעבד על ידי הכתיבה שהרי אפילו באמירה בעלמה יש דברים שנקנים כדינ בסמוך שמה כמו בדף ט הן אן דברים הנקנים באמיר ואחינם מתוך שטרח ליתנו בשטר גמרו מקנה דמטלטלים המיוחדים באמת מטלטלים לא נקנים מנה במשיכה אבל שיבול וחוב מעני בשער זו השיטה השנייה שיטה השלישית היא השיטה ה המחודשת ביותר וככה גם פסק מרן בסימן מ חושב בסעיף א' שהמחייב את עצמו בממון לאחר בלא תנאי כלל אף על פי שלא היה חייב לו כלום הרי זה חייב כלומר שיטת הרמבם שאדם שאומר לחברו הרי אני חייב לך מנה כן אתם מדי שאני חייב לפלוני מנה הוא ודאי הוא חייב גם ללא שטר וגם ללא קניין סודר עצם האמירה שהוא אומר בפני שניים או שהוא כותב את זה על שטר ולא אומר ואפילו שהוא לא אומר אתם מדי הכתיבה בשטר זה כמו שנאמר כמו שאומר אתם מדי כן הנה תראו אף על פי שלא היה חייב לו כלום הרי זה חייב שדבר זה מתנה היא ואנה שמחתה כיצד כלומר הדגש כאן של הרמב"ם שזה בלא תנאי כי אם זה הייתה התחייבות מותנת אם תעשה כך וכך אני חייב לך אז זה כבר חיסרון של הסמחת וכאן כבר צריך קניין סודר כמו שמבואר שם בחו של משפט בסימן סעיף א' בשך בביאור השולחן ערוך שמה שבמקום שההתחייבות היא מותנת חייב כניסוד אבל במקום שהתחייבות היא בלתי מותנת הוא מיידית עכשיו לא צריך ך קניין אמירה בעלמה זה קניין הודיתא מה שדנים הפוסקים בקצות קוציד אז א אז אומר לדים אהבו עליי ידים שאני חייב לפני מנה או שכתב לו בשטר הרי אני חייב לך מנה אף על פי שאין שם עדים או שאמר לו בפני עדים הרי אני חייב לך מנה בשטר אף על פי שלא אמר אתם מדי הועיל ואמר בשטר אמר את המילה בשטר הרי זה כמי שאמר הבו על הדים וחייב לשלם אף על פי ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה אצלו כלום שהרי חייב עצמו כמו שישתבט הערב ובזה וכזה הורו רוב הגאונים אז מלא יוצא לסיכום ששיטת רבנו תם ששטר התחייבות מועיל ניתן להתחייב באמצעות שטר כפי שניתן להתחייב באמצעות קניין סעודה שיטת הרמבם היא יותר מחודשת שאפילו באמירה באלמה בפני עדים חייב אני לךמנה ניתן להתחיב מתחייבות חדשה אבל כפי שעולה מדברי רש"י לכאורה אין בכלל מושג כזה שנקרא שטר התחייבות. אין דבר כזה כי בעצם ההתחייבות לא חלה על ידי כתיבת שטר. בכדי שהתחייבות תחול, התחייבות חדשה צריך שיהיה קניין סודר קנו מידו. רק קניין סודר הוא מעשה קניין הלתחייבות. אבל כתיבת שטר איננה מעשה קניין הלתחייבות. היא יכולה לכל היותר לעבוד תחליף אמירת התמדי בהודעה על חוב מוקדם אבל לא על יצירת התחייבות חדשה. שואל מה קנה אז מה בכלל ה איך בכלל הרשבא הבין בדעת רש"י שאישה מקודשת בשטר ההתחייבות אם אין דבר כזה שטר התחייבות אין אין מוסד של התחייבות באמצעות שטר קושיה חזקה מאוד אז באמת א לא ניתן להתקדם הלאה בליב את ה את ה את שיטת רש"י את ה אז באמת אה יש מקום ליישב על פי מה יסוד או חידוש שכותב הנתיבות בחוש משבט בסימן מ סיב קטן א' הוא מתייחס שמה לקושיה של הטומים א על שיטת רש"י שלכאורה רש"י סותר את עצמו רש"י בכתובות כפי שקראנו בדף קא משמ שסובר ששטר לא מועיל להתחייבות לעומת זאת ברשי בממציא תראו בדף יב עמוד ב במקור י הגמרא שמה אומרת מביאה מצדת את המשנה בסוף רגשות שכותבים שטר ללווה אף על פי שאין מלווה אמו. כן? כלומר כל לובוה שרוצה לכתוב שטר למרות שהמלווה לא נוכח במקום הוא יכול לגשת לסופר ולכתוב שטר חוב על עצמו. למרות שהמלווה לא נוכח במקום וה והסופר והאדים לא יודעים שאכן ההלוואה התבצעה ביום שהיא נכתבה. איך הם יודעים? הרי הם לא נוכחים בשעת ההלוואה. אז שואלת הגמרא איך זה איך זה יכול להיות ניחוש איך היא כתבינה ניחוש ד שמה כתב לוות בניסן ולא לבוא תשרי ואתן לי מתרב לקוחות שלו כדין איך אתה איך איך איך בית דין איך הסופר כותבים שטר ללווה אף על פי שאין מלווה אמו למרות שהם לא יודעים מתי התרחש הלוואה בפועל אולי התאריך הוא תאריך מוקדם כתב לי לבד בניסן לא לבוא תשרי עברה חצי שנה אז עד שתגיע הלוואה ואז התרחשה הלוואה בפועל עכשיו נכש שיבוא המלוו לגבות במידה ולא לובה נכסים והוא ירצה להשתמש בשטר לקבות במשעבדי אז הוא יגווה מי ניסן למרות שבניסן עדיין לא הייתה הלוואה והשיבוד לכאורה מתחיל אך ורק משתה הלוואה אז איך עושים דבר כזה מתרצת הגמרא אמר רבסי בשטרי הקנאה דעשי בן נפש מדובר כאן לא מדובר כם בשטר חוב רגיל אלא בשטר בשטרי הקנאה מה זה שטרי הקנאה אומר רשי שמקנה לו נכסיו מהיום יום בין ילווה בין לא ילווה גבה מהן לאותו זמן מהיום בפשטות מי שקורא דברי רשי ככה הבין הטומים מדובר כאן על שטר התחייבות מה מה זה לא שטר חוב שמותנה בקבלת הכסף של ההלוואה אלא בין הלווה בין לא ילווה אני משעבד לך את נכסיי עכשיו אני מתחייב בעצם זה שער התחייבות של הלווה אני בכל מקרה חייב לך בין אם תהיה הלוואה ובין אם לא תהיה הלוואה. נו אז מה זה אם לא שטר התחייבות? כמו שטר התחייבות. שטר שאדם מתחייב גם לא שהוא לא קיבל שום דבר. אז שואל הטומים שיש כאן סתירה בדברי רש"י. רש"י בכתובות קא משמע ששטר התחייבות לא מהנה. ואילו כאן שטרי הקניאתה משמ ששטר התחייבות כן מועיל. אז אומר הנתיבות שם בסימן בסימן מ סעיף קטן א' להישב על פי מה שהוא כתב לאל בסימן לט סעיף קטן יד שבאמת לא אין כאן כשרי רש"י במציע לא מתכוון לומר שכותבים בשטר כן כותבים בשטר א בין הלווה בין לא לווה כן זה לא הכוונה לא מדובר פה על שטרחייבות מדובר כאן על שטר חוב רגיל אלא אלא זה המיוחדות שבשטר הזה היא שה הלווה משעבד את נכסיו מיד כן ישעבד את נכנסה מיד ובמידה ולא תתבצא הלוואה בפועל הרי שהשיעבוד יחייב את המלווה שימו לב יחייב את המלווה להלוות ללאה כלומר כלומר יש כאן שעבוד שהוא ניתן כחליפין לכסף של ההלוואה שאמור לתת המלווה. כלומר, מה שמחדש כאן רב אסי לדעת רש"י במושג שיטרה הקניאתה היא שה א לאיבוה יכול לשעבד את נכסיו עכשיו. כן? בעל ידי השיבוץ של נכסיו עכשיו הוא יכול לחייב את המלוו ולהלוות לו. כלומר השיבוד הופך להיות חליפין להלוואה שתבוא ומידה ועמל ולמעשה כספי ההלוואה שעתידים לבוא ללוי הופכים להיות על המל וכן מלעל פה. כלומר נתתי לך במילים אחרות מה שרוצה ליתון הנתיבות ששטר התחייבות שבה על חינם לא מתחייב לדעת רש"י אין אין אפשרות להתחייב בהתחייבות חדשה סתם התחייבות שאין לה שום תמורה אלא התחייבות חינמית כן זה לא ניתן לדעת רש"י לעשות על ידי שטר אלא אך ורק על ידי קניין סודר אבל כשמדובר כאן על התחייבות שהיא לא חינמית, זה לא חינם אני מתחייב עכשיו, משעבד את נכסי עכשיו בכדי לחייב אותך לתת לי תמורה. כמו כאן הלווי משעבד את נכסה מיידית, לכן אין פה בעיה של גביה אחר כך מ שלא קדין ממשעבדי, הוא משעבד את נכסה מיידית אבל בתמורה למשהו. מה התמורה? על ידי שעיבוד נכסיי אני בעצם מחייב אותך מלווה. דשלם לי משהו תמורת השיבוד שיבדתיךס נתתי לך זכויות גביה לא סתם דתי לך זכויות גבויה על סמך זה שאתה תלווה לי אז אם תלווה לי מידית מצוין אם לא תלווה לי מידית הרי שה הכספי ההלוואה שלך הופכים להיות חוב שלך כלפיי כן זה נראה קצת מוזר שהלווי הופך להיות המלווה אבל אבל ככה ככה פאר ביאר ה בעצם החידוש של ה אבל יש דבר כזה כפי שנראה בהמשך. אבל על כל פנים אה כך גם נראה מדברי הריבש. תראו במקור יב בסימן קסא בתשובה הוקמרב אסי בשטרי הקנעש דעשי בנפשי פרש רש"י דעשי בן נפש בן לו בן ללווה ובהרוע המפרשים זה על שאין הכוונה שיכתוב לו בשטר שהוא משעבד את עצמו בין הלווה ולאה. לא זה לא זה לא שהוא כותב בשטר שאני מחייב את משב את עצמי גם אם לא תהיה הלוואה כאילו זה התחייבות חינמית כזאת לא שאם כן אין אלו שטרי הלוואה זה לא שטר הלוואה אלא שטרי חיוב וזה ודאי לא הייתה כוונתה של רש"י כוונתו של רש"י הייתה על שטרי הלוואה פירוש הדבר שאני לא משעבד את עצמי בחינם מתחייבתחייבות חינמית כהתחייבות של מתנה לא רוצה לתת לך כסף במתנה אני רוצה לשעבד את נכסיי בתמורה לך כשאתה תלווה לי כן אלא ודאי שטרי הלוואה בהם אלא שיש בהם קניין ואפילו ואפילו בהנה אמרנן למשת קניין שהיא בית נפש קיצור זה ה זה ה אה הפשט של הנתיבות ליישב את קושייתומל רש"י אז לפי זה באמת יוצא שגם גם אם בעלמה סובר רש"י שלא מועיל שטר התחייבות כמו שמתבר מדבר בכתובות קא זה כמו שאמרנו זה אך ורק התחייבות על חינם אבל התחייבות שבאה ככ כשיב כחליפי תמורה זה ודאי שרשי אפשר אפשר להתחייב וכאן בקידושי אישה בוודאי זה לא התחייבות חינמית זה לא מתנה שהוא נותן לה זה קניין כסף הוא נותן לה שטר התחייבות בכדי שהיא תסכים אם תקדש תתקדש לו אז בודאי שזה לא התחייבות חינמית זה לא התחייבות על חינם זה התחייבות כדי לקבל תמועה אז בכי גם למודה רש"י שמושטר התחייבות כפי הנראה המקנה לא לא נחד אותו מהתירוץ הזה משום שלכאורה התירוץ של נתיבות קצת קשה כי נקודת הדיון כאן ברשי היא נקודה עקרונית האם יש בכוח שטר ליצור חוב חדש זה השאלה זה השאלה האם רק על ידי קניין סודר ניתן ליצור התחייבות חדשה לקיים כל דבר או שזה גם גל ידי כתיבה של שטר אז אם כן אם זו נקודת הדיון אז לכאורה לא כל כך מובן מה היא נפקמינה אם יש אם ההתחייבות הזאת היא חינמית או שהתחייבות בכדי לקבל משהו בתמורה גם מלשונו של הריבש מי שקורא מדובר כאן שהיה קניין על שטר רק נר אבל עשו קניין פה בפשטות אה כיוון שקנו מידו גמר משה בן דבש זה בפשטות אבל על כל פנים אה לפחות ניתן להתקדם עם פירוש רש"י לפי לאור התירוץ הזה של הנתיבות שאכן לפחות ככה הרשבא למד ברשי שיש כאן שטר התחייבות ולפי זה יוצא שבאמת אה אה אה וזו שיטת רש"י. מה שאולי כדאי להעיר לפני כן, לפני שאנחנו ניגשים בשיטת הרשב"א, בשיטת הרשב"א שביאר א שהכוונה היא לא לשטר התחייבות אלא לשטר קניין, שבאמצעות השטר א נעשה פדיון המאות. כן? נעשה פדיון המאות. דרך אגב, המקנה בעקבות קושי על רש"י טען שגם רש"י לא הייתה כוונתו לשטר התחייבות אלא לשטר קניין. כן? שזה קצת דוחק בלשונו של רש"י. כן? להגיד את זה. כי רש"י כותב אם כתב לה גזבר שטר על מאות פדיון הקדש לכאורה היה יותר מתאים שיהיה כתוב אם כתב לגזבר שטר על פדיון ההקדש כי זה העיקר על פדיון או פדיון מאות ההקדש לא על מאות פדיון ההקדש אלא פדיון ההקדש או פדיון המעשר שני שזה עיקר העברת חלות הייסורית החלות הקדושה של המצר שני והקדש על על א על אה על אה א באמצעות השטר הפקעת החלות היסודות על ידי על ידי השטר אבל פשטות לשונו של רש"י משהו שאכן מדובר על שטר התחייבות אבל כל פנים ככה המקנה למד המקנה למד שרשי בעצם מתכוון גם כן למה שהרשבא בסופו של דבר אמר ובאמת יש כאן דיון מעניין אם אכן מדובר על שטר קניין שטר שבאמצעותו אה נפדע המאסר שיני או האהקדש כן כן. אה אז קודם כל מה מה איפה איפה בדיוק הכסף נכנס פה? כתוב על על מאות פדיון ההקדש. איפה הכסף נכנס פה? אם השטר אם השטר עושה את הקניין אז לכאורה אין פה כסף. זה זה בעצם פדיון באמצעות שטר. איפה הכסף נכנס פה? כן. אז הקובץ שיעורים באות ד' כותב שהגזבר פסק מאות והקדושת קדושת ההקדש נפדת ומתחללת אמורה הייתה להתחלל על ידי השטר והכסף ממילא מתחייב בו הפוד כמו בקניין שטר של קרקע כן אדם קונה קרקע בשטר וממילא לכשהקרקע עברה לועלותו של הקונה ממילא הוא מתחייב במאות כלומר הקניין הוא לא על ההתחייבות של המאות. הקניין הוא על העברת הבעלות של הקרקע. לכשהקרקע עברה בעלות וזה לא עסקת מתנה, ממילא יש כאן יש כאן חיוב על המוכר לשלם אל הקונה לשלם את תמורת הקרקע שהוא קיבל. אז גם פה אותו דבר. אלא שכאן באמת קצת קשה. אם מדובר פה השטר קניין. לכאורה מי שהיה אמור לכתוב את השטר זה הגזבר ולא הפודא. ובלשונו של רש"י מתבאר וגם רש"בא כותב שאם כתב בשטר אגדזה פדוי כן רש"י לכאן כתב לגזבר אז מהשמע שהגזבר הפודק כותב למה פתאום מה שהפודק כותב הרי בכל שטר קניין יש לנו הלכה שבעניין דעת המתח ספר המקנה כתוב המקנה הוא זה שאמור לכתוב את השטר ולא הקונה אז מה פתאום אם נגיד שזה הפשט ברשי כפי שהרוצה לצון רוצה ליצון המקנה ובשטות גם שיטת הרשבא היא כך שמי שכותב את השטר לכאורה אז הקצות החושן רצה לומר לא ככה קצות החושן בסימן קצ סעיף קטן ו רצה לטעון שגם בשיטת הרשבא מי שכותב את השטר זה לא הפודה אלא הגזבר מה סמכותו של הגזבר לכתוב פה שטר הרי הוא לא ביילים על הוא לא ביילים על המקד הקדש הוא אפטרופוס כבר יש לו יש לו סמכות למכור ולשת ולתת בנכסי הקדש אז יש לו דין של אפוטרופוס על ההקדש לכן הוא נחשב כביין לכתוב שטר זה ספר המקנה ככה רוצה לטעון קצת החושן אבל המקנה אחז שבאמת הוא ככה רצה להסביר פשט ברשי שהפודה הוא שכותב וכאן נשאלת את השאלה כמו שאמרנו מה פתאום הפוד כותב אז אז אומר תראה צמקנה על פי מה שמתבאר לקמן בדף ט עמוד א' הגמרא שואלת שאלה דומה על שטר קידושין שטר קידושין מי כותב הבעל כותב הרי את מקודשת לי שואלת הגמרא מה פתאום הרי מתקפלה רבי זרא בר ממלו דמי השטר לשטר הזווינה אתה מוכר כותב לו שדי מכורה לך אך הבל כותב ביתך מקודשת לי כלומר איך זה מסתדר הרי בדרך כלל מי מי שאמור לכתוב את השטר זה ספר המקע. כאן האישה מקנה את עצמה לבעל. הבעל הוא הקונה והאישה היה מקנה. אז מה פתאום הבעל כותב את שטר הקניין? שטר האירוסין הרי את מקודשת לי? ככה שואל שואלת הגמרא מתרצת הגמרא אתה מניין אמר אתה מניין הדקרא ואך המניין הדקרא התם כתיב ומכה מחזתו במוכרת לה רחמנא אך כתיב כי יקח בבת על רחמ רחמנה אז מה הפשט בזה? הפשט בזה הוא ככה ככה אני חושב שאולי א התכוון המקנה ליסוד שכותב אותו רבורךבר בשיעוריו לגיטין בסימן כ בשם מורו רב חיים מבריסק וככה ראיתי גם בכובד שיעורים אצלנו בקידושין באות פ ככה שיטת רב חיים שמה שכתוב ספר המקנה זה לא בהכרח לא בהכרח תמיד המתחיב המתחייב כן, אלא מעניין הדקרא. כלומר, התורה הגדירה במקומות שהתורה הגדירה. התורה הגדירה מי הוא בעל השטר, מי הוא כותב השטר, על מי מותל את החובה לכתוב את השטר. אז ממילא הדין של ספר המקנה, כן? הוא דין שלמעשה שוב, הוא לא תלוי דווקא בדעת המתחייב, כאם אלא כאם בדעת בעל השטר. ולכן בכל מקום ומקום כמו בקידושין אז התורה מגדירה שהיא כי כך אישה התורה מגדירה שפעולת הליכוחין צריכה לעשות על ידי הבעל אז הוא בעל השטר הוא זה שכותב את השטר ואם כן גם פה את נותן ונתן כסף וקם לו במידה ואכן היה ניתן לבדות לבדות מסר שני באמצעות שטר אז הרי שהיה זה היה מותל על הפודה לכתוב אה א ולא על הגזבה טוב זה עוד נקודה שראוי ל אז אז זה סיכום. זה סיכום. אז ראינו את שיטת הרשבא, ראינו את שיטת רש"י שהם נחלקו בהבנת בהבנת הסוגיה אצלנו, בהבנת האמירה של הגמרא מה לכסף שכן פודים בו הקדשו מעשר שני? תאמר, שטר שאין פודים בו הקדשו מסר שני. הרשבא הבין שהכוונה על שטר קניין. רש"י הבין שהכוונה על שטר התחייבות, כמובן לפי הקצות והמקנה. ו הנקודה שאנחנו צריכים לברר היא רואים מדברי הרשבא בשיטת רש"י שיש שטר התחייבות לא מועיל אומנם לפדיון של הקדש מסרש שני אבל מועיל לקידושי אישה לעומת זאת שיטת הרשבא חד משמעית שבכל מצב שער התחייבות לא מועיל גם בקידושי אישה וגם בפדיון אז כמובן השאלה היא מהיא נקודת הוויכוח ביניהם נוסיף כאן אני אוסיף כאן אולי עוד תמיה לכאורה שיטת הרשבע ידי תמועה כי אנחנו יודעים שאישה יכולה להתקדש לא רק בכסף אלא גם בשווה כסף היא יכולה להתקדש גם בהנאה שהיא שבת כסף כמו בגמרא בסג רכוד לפניי צחוק לפניי אז מה גרה כל כך שטר התחייבות הרי שטר התחייבות זה התחייבות חדשה שהיא מקבלת יש לה זכות גביה יש ודאי שההתחייבות הזו, גם אם זה לא המנה בעין פה, אבל היא ודאי שהיא שווה משהו. ודאי שהיא שווה. אז מי חטיתי ש א זה לא יחשב לפי חול הפחות שווה כסף? הזכויות זכויות ההתחייבות הזאת זה משהו חדש. מה ראו אותה? מה גרותה בשטר ההתחייבות? כל כך שזה לא הולם את המושג שנקרא קניין כסף. זה לא נכנס לקטגוריה של קניין כסף. קניין כסף מועיל בכסף, מועיל בשווה כסף, מועיל בהנאה, לא מועיל בשטר התחייבות. למה? מה? כן, באמת א את זה דבר תמוע. אה כן אז באמת הייתי מוסיף כאן עוד נקודה והיא שלכאורה בשיטת התוספות ישנה סתירה לכאורה סתירה כיצד הוא למד פשט בג מה דעתו ביחס לקידושי אישה בשטר התחייבות האם הוא נוקד כשת כשיטת רש"י או שהוא נוקד כשיטת הרשבא. אז אני אקדים אני אקדים כפי שהקדמנו בהתחלה הרשב"א למעשה ב במינוח שלו בסוגיה מנה אין כאן שטר אין כאן בעצם מפנה אותנו לסוגיה בדף ח עמוד א' בסוגיית משכון. אז בוא בוא נלמד את הנקודות העקרוניות של הסוגיה הזו ונראה ונראה שלכאורה יש כאן איזשהיא סתירה בשיטת התוספות. תראו את הגמרא שם במקור ח במקור יג קידוש דף ח אמר אבא אמר רב נחמן אמר לה התקדשי לי במנה והניח להמשכון עליה על המנה אינה מקודשת למה מנה אין כאן משכון אין כאן בהמשך הגמרא אומרת שבני רבונה ברבין זבונה היא עמתא קנועמה עבריאה בפריטה לא אבו בידה או לא משנה זה מה עבריה קננית אותי ונסע לסוף אי קרמתאמ קננית לקבל רבי אמר לו פרית אין כן נזק אין כאן גם כן אז מבאר הרשבא מה נקודת החיסרון בכך שהוא אומר לה התקדשי לי מנה ויניח להמש משכון למה היא לא מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן אומר הרשבא שם במקור יד תראו על אתר כלומר מנה שהוא מקדשה בו אינו כאן הוא משכון שהניח לשיבוד על המנה, לא שווה כאן כלום שלא נתן ל גופו של משכון לקידוש לשיבוד המנה הוא במת התקדש כלומר נקודת החיסרון בעיניו של הרשבא בכך שהבעל אומר לאישה אתקדשי לי במנה ומניח לה משכון על זה היא שאין לה במה להתקדש אין כאן במה להתקדש למה כי המנה לא בעין המנה לא בעין אין פה את המנה יש כאן התחייבות על מנה כן יש כאן התחייבות על מנה כי הוא אמר לה התקדשי לי במנה והוא הניח למשכון אז הוא התחייב הוא התחייב לתת לה את המנה אבל כיוון שהמנה לא בעין אז היא לא מקודשת למה אומר המנה אין כאן ומשכון אין כאן מה זה משכון אין כאן זה עוד דבר כלומר נכון שההתחייבות חלה ויש להמשכון המשכון אכן לשעבד את המנה לטובת הכלה. אבל הרי היא לא התכוונה היא לא התכוונה להתקדש בגופו של המשכון אלא בשיבוד המנה. כן? אבל הוא לא נתן לה את גופו של המשכון לקידושין אלא לשיבוד המנה. ובמת התקדש. אז רואים לגמרי אז רואים לאדיה ברשבה שהתחייבות התחייבות לתת מנה לא יכולה להועיל כנתינת כסף היא לא יכולה לחשב כקניין כסף למרות שהוא הניח על זה משכון והמשכון אכן תפס שיבודו וההתחייבות ההתחייבות תקפה והמשכון חל אבל אין כאן את המנה וזה ה זה ה זה זה הנקודה זה הדבר שבאמצעותו היא רוצה להתקדש היא מתקדשת זה לא קיים ואפילו אמר לה הריני חייב לךמנה בקניין אפילו שעשו קניין על זה והתקדש לי בו אינה מקודשת שאין כאן מנה אלא מלווה בעצם הוא אומר אין יש כאן רק התחייבות למנה אבל אין כאן מנה ולא קנה אפילו כתב לה שטר עליו אינה מקודשת כמו שאתה כמו שכתבתי למעלה והוא משווה את זה לשטר ההתחייבות. רואים להדיה הוא אומר כמו שכתבתי למעלה גבי מה לכסף שכן פודים בו הקדשות ומעשרות בדף ה עמוד א'. כלומר הרשבא משווה מידותיו אומר התחייבות לא נחשבת כמתן כסף. לא נחשבת כמתן כסף. המנה לא נמצא פה לכאורה מדברי התוספות על אתר נראה שהוא גם הלך בכיוון הזה. כתב וניק משכונן כאן פירוש ואינה מקודשת לפי שאישה נקנת בכסף והכסף אינו בעין אז אחנה שאין המשכון תחת הכסף כיוון שלא יישאר ביד האישה הוא לא מתכוון כדי שאתה במשכון עצמו את המשכון היא תחזיר את המנה במנה היא קודשת אז לכאורה שיטת התוספות בפשטות הול היא הולכת כ יותר מתאימה לשיטת הרשבה ששדת הרשבא היא בפשטות כמו שאמרנו שהתחייבות התחייבות למנה לא מועילה היא לא מועילה לקידושין היא לא נחשבת כנתינת כסף לעומת זאת יש מקום לכאורה לדייק מהתוספות בדף ב עמוד א' שהוא כן הלך בשיטת רש"י שהיא שטר התחייבות כן מועילה איך רואים את זה התוסות דנים לגבי האם שווה כסף נחשב ככסף בכמה וכמה כמה קטגוריות אז הגמרטוס מעלים אפשרות שגם בהקדש נאמר כלל ופרט הוא כלל כן שלא רק בכסף ממש אלא גם אלא גם בשווה כסף בדרך של כלל ופרט מיו בהקדשות נמי אפשר דדרשינן כלל ופרט וכלל למעט מה שדווקא דבר שמטלטל בגופו ממון להפוקרקעות להפוק כעבדים ולהפו כשטרות שלא ניתן לבדוד בהם הקדש אז אומר אומר התוספות אפשר דרשים כלפ דעה אין שנבדה בקרקע כדי אמר בעזב במציע נד הרי אמרו אין אקדש שמתחל לגבי קרקע דרחמן אמר ונתן קמן דפי אמרינן דאן פודים קדש מסרשני בשטר כשרוצה התוסות להוכיח שגם בהקדש נאמר כלל ופתוכלל דהיינו שניתן תלדות הקדש בשווה כסף אבל לא בשטרות ולא בעבדים ולא בקרקעות כן משום למה למה בשטרות לא כי אין גופן ממון נכון כי אין גופן ממון אז מה מה ההוכחה שלו מאיפה הוא מוכיח את זה ממה שנאמר לקמן שאין פה דמקדש מסני בשטר נו אבל הרי הרשבא אמר ששטר שמה זה לא שטר התחייבות זה שטר קניין אז בכלל לא רלוונטי זה לא רלוונטי לכלל הופעת תוכלה למל הפרת אוכל בא ללמד הוא בא ללמד שכשאנחנו רוצים שהקדש שנבדה על ידי כסף זה דווקא דבר שמתלטל וגופו ממון רק הוא עונה לקריטריון כסף אבל דבר שטר זה קרקע זה לא מטלטל אה סליחה קרקעות זה דבר לא מטלטל קנן עבדים כשוגשו לקרקעות ושטרות אין גופן ממון אם אם מדובר אם בסוגיה אם בסוגיה של אין פה דין אקדש ומעשר שני בשטר אם הכוונה לשטר קניין זה לא רלוונטי לדיון לא מביא שום הוכחה ששטר התחייבות לא יכול להועיל כששם מדובר על על על על על על פדיון באמצעות פדיון באמצעות עצם גוף גוף השטר לא בטר התחייבות אז איך איך תוספות מבקש ללמוד מהדין של אין פודים הקדש עשה בשטר כן שלא מועיל פדיון של אקדש בשטר התחייבות כי אין גופמון איך הוא מבקש להוכיח את זה הרי לא מדובר פה בכלל על שטר התחייבות מדובר פה על שטר קניין מוכח בתוספות שהם למדו שהדין בדף ה אין פודים אקדוש ומעשרים שטר מדובר כאן על שטר התחייבות בדיוק כמו שרשי הבין אז בדיוק אותו דיוק שעשה הרשבא ברשי אמור לעשות הרשבה גם בתוספות אז לכאורה שיטת התוספות היא שהקדש ש ששטר התחיבות כן מועיל בקידושי אישה היה מקום לדחוט את ההוכחה הזו ולומר שכוונת התוספות בדף ב' עמוד א' היא לא לשטר התחייבות שלו על עצמו אלא אין אלא על שטר חוב של אחרים כן אין פודים אין פודים אין פודים אקדש שני בשטר הכוונה שטר ממון אבל לא שטר התחייבות על עצמו אלא לא פודים בשטר שטרי חוב של אחרים כי אין גופן ממון היה מקום לדחוט את זה אבל יש הוכחה נוספת שאכן אכן אני חושב ש שאפשר להוכיח שהאכן תוספות כן כן סוברים ששטר התחייבות מועיל ב מועיל במקום כסף. איפה רואים את זה? תראו בגמרא בדף טז. הגמרא שמה אומרת על עבד ע דברי שקונה את עצמו בשטר. קונה את עצמו בכסף סליחה קונה את עצמו בכסף בשבי כסף בשטר. שואלת הגמרא בישלמה כסף דכתי כסף מבנתו ש כסף נמישיב גאולתו רחמנא לרבות שזה כסם אלא ה שטר חידמי איך עבד דברי קונה את עצמו בשטר על איזה שטר מדובר אומרת הגמרא איילמה דכתב לשטר אדמה היינו כסף מי כתב לשטר אדמה העבד העברי כתב שטר על עצמו שטר התחייבות אני חייב לך את דמי והגמרא אומרת להד שזה כסף אלא אומרת הגמרא אז אז אם כן אז זה ברור אזזה כסף אני אומר למה לא מדובר על שטר שחרור שטר שחרור זה שטר קניין זה לא שטר התחייבות זה לא שטר חוב זה שטר קניין אז שואלת הגמרא שחרור שטר למה לי למה צריך שטר קניין על שחרור לכאורה זה רק חוב כספי שיתן תן לו שתה למה לבאפטרזיל הנה מבית דין זיל אמר רב אז זאת אומרת עבד מגופו קנוי אז לכן בעבד גופו קנוי לא מועיל לכן הסתור בשחרור דווקא ולא מועיל סתם שיגיד לו לך לא מועיל לא מועילה מחילה מחילה מועילה אך ורק על חובות כספיים אבל מחילה לא מועילה במקום שצריך הקנאה וכאן אני צריך לקנות אותו לעצמו הוא כנוי לי ואני צריך לקנות אותו על עצמו אז לכן צריך שטר אז אם כן לכאורה יש פה קושי גדול על הרשבן כתוב כאן לאדיה ששטר התחייבות מועיל במקום כסף היינו כסף איך הסתדר עם זה הרשבא אז הרשבא שם לב והקושיה הזו אומר הרשבא תראו במקור יח ומי הוא הקט קשה לי מה יקרה אמר ראינו כסף דם כן המקדש בכסף וכתב לה שטר עליו תהיה מקודשת דשטר רד כתיב עלינו כסף היינו כסף אומר הרשבא כל כל ה כל השיטה שלי נסתרת פה אני הרי טענתי שמנה אין כאן שטר אין כאן משכון אין כאן שאם התחייבות על מנה מועילה במקום כסף היא לא לא ניתן לקדש באמצעות אישה אז א ולא לבדות פדיון הבן ולא לעשות שום דבר זה לא כסף לא מועיל לא בקניין כסף ולא מועיל בקידושי אישה ולא כלום. אז איך איך איך זה פה מועיל? איך זה כאן מועיל בעבד עברי? אומר הרשבא בדוחק ויש לו מה דאשתו דקמרין כאן אנחנו אומרים ששטר א שטר דקת דומ כסף למה בשדקת לא ידינה דגופו קנוי ואינו אלא כחוב אבל למסקנה דמר לי בגוף קנוי היא כתב לשטר הדמה לא נפיק דכסף אין כאן שטר אין כאן אומר הרשבא כל השקלה בגמ הגמרא שהגמרא שואלת איד כתב לשטר הדמ היינו כסף כל זה בהנחה שעדיין אנחנו לא יודעים שעבד דברי גופו קנוי אנחנו עדיין לא יודעים את זה אז כיוון שאנחנו עדיין לא יודעים את זה אז אנחנו אנחנו בתפיסה אנחנו כעת בתפיסה שזה סתם עבד דברי זה סתם חוב שהעבד חייב לבעלים והוא צריך לפרוע את החוב הזה ואם אם זה פיראון חוב רגיל אז ברור ששטר התחייבות זה שטר המחייב הרי אמרנו לרשבא ודאי שטר התחייבות זה שטר המחייב השאלה הוא שהוא לא ניתן הוא לא יכול לחשב כנתינה תמורה כן עבור קניין במקום שצריך קניין שטר התחייבות לא מועיל במקום כסף אז כ במסקנת הגמרא שהגמרא אומרת עבד דברי גופו קנוי ויש כאן צורך בהקנאה ויש כאן צורך ב בנתינת תמורה שמה צריך כסף ושטר איתך חייבות לא מועיל והוא נשאר בצריך עיון אבל מה נענה אזזה פה הצלחנו להתחמק בסדר אבל מה נענה עם הגמרא לקמה בדף יח הגמרא שמה בדיוק אומרת אותו דבר הוא מפדין אותה בעל כורחו את הימה העבריה שם הרבה למאימר מה הכוונה בעל כורחו שם הרב סובר הרבה למאמימר בעל כורכי דאדון גם אם האדון לא רוצה לקבל לקבל א את פדיון והובדי לא נבדת את פדיון העבריאה פודין אותה בעל כורחו אומרת אומר רבא אמר להביא מהניו דכתבנ לשטר האדמה מה הכוונה דכתבנ לשטר האדמה אדמיה אמי נקתמרגנית בידיה לךספה כן אני מהגרסה פה דכתבנלה האם פשטות אנחנו כותבים כן המקית מרגנית בידי היד לחספה אל אמר הביי בעל כורכי דעה משום פגם משפחה כן אז אני אומר בפשטות אני אומר ככה מקנל למרות שכאן אני רואה שכאן ניתן לומר שדווקא אחרים כותבים אבל אה אבל א לפחות ככה עמקניבין שמה בדף יח עמוד א' שהגמרא כאן בעצם אומרת ש המבריאה יכולה לדעת רבה לכתוב שטר על דמיה ולהשתחרר בעל כוחו של האדון ולשיטת הביה כן אי אפשר להכח את אדון לקבל את השטר כי ענקית מרגנית או מחזיק מרגלית ונותנים לו חספה א אבל בעל כוחי דאב אבל כל פענים רואים מכאן שיש אפשרות שהמבריה תשתחרר באמצעות שטר שהיא כותבת על דמיה שוב אני אומר במאמר מוסגר היה מקום להסביר שמדובר פה על אחרים שכותבים שטר לא שהיא כותבת א לא שהיא כותבת שטר על דמיה אלא שטר חוב דאחרים אה כן אבל כל פנים אני אומר כך ככה הבינה ככה הבינה מהקנה אז לפי זה קשה עד רקשה לדוחתה כאן זה רבה הרי רבא אומר שעבד עברי גופו קנוי נכון אם עבד עברי גופו קנוי מן הסתם גם המבריאה גופה קנויה ואיך מועיל כאן כתיבת שטר על דמיה. איך מוע כאן שתיבת כת על דמיה? הרי כאן נדרש קניין. זה לא סתם חוב זה קניין. צריך לקנות את האמה לעצמה. אז איך מועל שיך סתם כתיבת שטר אדמה? הנה מוכר לכאורה מוכרח מכאן ששטר התחייבוד נחשב כמתן כסף שבאמצעותו עושים קניין כסף. ככה שואל המקנה. אז המקד תירץ בדוחק ש על פי הרטוה לקמה בדף יט עמוד א' לא ניכנס כרגע שוב אני רואה שהזמן שלנו הוא אף אבל הרתווה אם תראו במקור כאותב חידוש גדול שעדמדמינן המבריאה למשכון מטלטלה כן למה המיה לא נחשבת משכון קרקע למה משכון מטלטלי כי עבד קנעני דקה קניין הגוף גמור וידו כיד רבו הוא יתקש לקרקע והתנחלתם אותם לבנכם אחריכם לרשת אחוזה לעולם בהם תעבודו דווקא עבד קנעני שהוא קניין ממש קניין של רבו של האדונו הוא הוקש לקרקעות אבל עבד עברי לא הוקש לקרקעות טוען הרטווה עבד עברי לא וכל שכןמה עבריאה שאין גופה קנוי כלל ובמחילה גרידת הסגילה כ יש כאן חידוש עצום בריתו שכל מה שאמר רבא בדברי גופ פו קנוי כוונתו דווקא לעבד עברי לא למה עבריה כן יש כאן הבחנה עבד עברי זה קניין רבו אבל המעבריה זה חוב בעלמה זה לא קניין היא לא קנויה אז אם אומר המקנה אם נאמר שמה עבריה זה אך ורק חוב וזה לא אין פה צורך בהקנאה אז ודאי ששטר התחייבות מועיל וזה מה שכתוב דכתבנשטר הדמה אבל אם נלך בכיוון הזה הרי ששיטת התוסות שמה בדף יט עמוד א בפשטות שאומר התוס נראה לי לדקדק דכסב רבי יוסי ברבי יהודה דעבד ע דברי אין גופו קנוי כלומר התוסות דקדקו מכך ש עמה העבריה יכולה להסתפק בכתיבת שטר על דמיה שגם עבד דברי אין גופו כנוי לדעת רבי יסבי יהודה רואים שהתוסות כן משווה עבד דברי למה עבריאה וגם הרמבם בלכות עבדים פרק ד' הלכה ד כותב בצורה פשוטה ואם כתב לשטר שחרור ומחל על השר יוצא חינם כאבד רואים שבכדי לשחרר המבריה צריך שטר שחרור. שטר שחרור זה שטר קניין. רואים שצריך יש כאן מס של הקנאה. לא יכול להגיד מה העבריה זיל בעיה פה זיל. הרי לפי המקנה שרב מחלק בין עבד דברי למה עבריה אז ן שדווקא בעבד ע דברי הוא לא הוא צריך לכתוב לו שטר ולא יועיל שיגיד לו זיל. אבל במה עבריה יכול להגיד לה אני מוכה לך תלכי. אבל רואים ברמבם לא כך שחיה שתח שחרור. אז רואים ששיטת הרמב"ם שהמה עבריה גופה קנוי תוספות צובים אמה עבריה גופה קנוי אז איך מועיל כתיבת שטר על דמיה לכאורה מוכח מכאן ששטר התחייבות כן מועיל ואם אכן א זה הדיוק הזה נכון אז יצא שלכאורה התוספות מזכה שטר לבטר כי התוספות בדף ח עמוד אח בסוגיה של מנה מנה כאן משכונן כאן סובר התוספות כמו הרשבא שלמרות שההתחייבות תקפה אבל בני אין כאן הרי אין פה את הכסף ואין אם אין את הכסף ואין אז אישה לא יכולה להתקדש בשטר התחייבות זה לא נחשב כסף ההתחייבות לא נחשבת כמתן כסף ככה עולה מדבריו של דברי התוספות דף ח לעומת זאת מדברי התוספות בדף א מדברי התוספות בדף יט כפי שדייקנו שהתוספות לא עושים הבחנה ביני ודברי גופו קנוי להמה עברויה של גופה קנוי כן משמע ש מועיל מועיל א מועיל כתיבת שטר על דמו זה נחשב כסף מועיל שהוא אדם שהעבד המבריאה והמעבד יכתבו שטר על דמיהם וזה נחשב שטר ההתחייבות נחשב כמתן כסף שבאמצעותו קונים אפשר לעשות קניין כסף על ידי שטר התחייבות זה כסף לכל דבר ועניין היינו כסף אומרת הגמרא אז מה מה סובר תוסות אוקיי אז א אלו שתי הנקודות שאנחנו רוצים לברר א' מה נקודת ה הוויכוח בין רש"י ובין הרשבא האם אישה מתקדשת בשטר ההתחייבות לכאורה שיטת רש"י שהיא הרבה יותר מובנת. שטר התחייבות הוא לא גרם מכל שווה כסף. ומה אם כן מה היא שיטת הרשבה? ודבר שני מה היא שיטת התוספות? האם תוספות סובר כרשבא או שתוספות סובר אה כרשי? אז בזמן הקצר שלנו בוא נעבור לסוגיה שמה בדף ח בסדר ונברר אותה. אנחנו רק רוצים לברר את שיטות הראשונים. טוב אתם איתי רבותיי? מה? אני יודע לילה לא כל כך מוצלח אבל מה? אבל כשיש כשיש רטח דאורייתא איך אפשר לישון בכלל? איך מה איך? אה טוב אז בוא נראה. טוב אז נפתח אה בדברי הראש. טוב אז אם כן אנחנו עכשיו רוצים לברר את שיטות הראשונים בסוגיה של מנה אין כאן משכון אין כאן בסוגיה בדף ח עמוד א' התקדשי לי במנה והניח למשכון עליה אינ מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן יש כאן שבגדול ארבע שיטות בראשונים השיטה האחרונה שיטת הרי יגש אני לא רוצה ליגוע בה כי זה שיטהצך צריך על זה דיון עצמו אבל אני רוצה לגוע בשלוש שיטות מרכזיות בסוגיה השיטה הראשונה שמעובד בראש אה שמה בסימן י' שיטת יש מפרשים יש מפרשים תראו יש מפרשים דהיינו דווקא בקניין אישה ועבדים כי אהובדמתא דבצמוך וכן בקרקע לפי ש נקנים בכסף ואין כאן כסף שיוכל לקנות שאין המשכון קנוי שלא נתנו לה זכות בגופו אבל אם אדם נותן מתנה לחברו ונותן לו משכון בשביל המתנה משיכת המשכון כאילו זכה במתנה. אבל יש כאן שתי נקודות מעניינות שנוקט בהם האיש מפרשים בראש. נקודה ראשונה היא שלא מועיל לא מועילה התחייבות במקום שיש צורך בכסף. התחייבות שטר. התחייבות היא לא נחשבת במקום מתן מאות. וזו הסיבה שהתקדשי לי במנה איננה מקודשת. כי מנה אין כאן. צריך כסף בעין, או שבי כסף בעין, אבל התחייבות למנה לא מועילה. ומדגיש האש מפרשים שזה לא מועיל דווקא בקניין איש. כתובר כשיש צורך בקניין, בקבלת תמורה, בכסף החוזר שאני נותן משהו בכדי לקבל תמורתו, אז זה לא מועיל לא בקניין אישה, לא בעבדים וגם לא בקרקע. אבל במתנה שזה לא כסף החוזר אני רוצה לתת מתנה להתחייב עבור מישהו במתנה אז זה כן מועיל להתחיב באמצעות משכון אם אדם אומר אני רוצה לתת מתנה לחברו אני רוצה לתת לך במתנה מנה במתנה לא בכדי לקבל תמורה במתנה ואני נותן על זה משכון אומר יש מפרשים משיכה את המשכון כאילו זכה במתנה ברגע ברגע שמקבל המתנה מושך את המשכון למרות שהמשכון הוא רק כגיבוי למתנה הוא לא מתנה בעצמו בעצמה הוא רק גיבוי ושיבוד אבל על ידי משיכת המשכון נתחייב הנותן במתנה באותה באותו מנה שהוא התחייב לתת למרות שהוא נותן את זה במתנה זה שיטת הראש מפרשים אומר הזה הראש וליתא דאין חילוק בין מתנה לקידושים אומר הראש לא נכון אין שום שום חילוק בין מתנה לקידושין טעם אחד לכולם לפי שאין המשכון משועבד לכלום משום שאדם יכול לשעבד נכסיו לדבר שכבר נתחייב בו בעבר אבל בדבר שלא נתחייב לא חל שיבוד על נכסיו ובמתנה שאמר ניתן לו לא נתחייב בה לא התחייב בה לעולם לפי שיכול לחזור בו לפי כך הוא לא להשתבד במשכון כלומר לפי הראש לפי הראש הראש חולק על איש מפרשים בטרטה א' הוא אומר כלם קודם כל התחייבות לא מועילה סליחה התחייבות זה הפוך התחייבות בקניין המועיל כן אמור להועיל כמו במתנה היא אמורה להועל גם בקידושין התחייבות לגיטימית שנעשתה בקניין הראוי בוודאי שהיא אמורה להיות גם לשמש ככסף אין שום בעיה הבעיה המרכזית כאן היא שלא חל ההתחייבות במתח ולהתחייבות במילה סתם בדיבור אלא במה היא תתחול? במשיכת המשכון. משיכת המשכון לא תקפה, היא לא מכילה את ההתחייבות. אין שום תוקף, אין שום מושג של משכון, של שיבוד של משכון ללא שהיה חוב מוקדם. אתה לא יכול ליצור חוב על ידי שאתה מניח משכון עליו. משיכת משכון לא יכולה ליצור חיוב. ובזה חלוקים האש מפרשים והראש. אוקיי היש מפרשים בראש סוברים שהתחייבות לא מועילה במקום כסף במקום שיש צורך בקניין התחייבות היא לא במקום כסף וזה כוונת הגמרא מנה אין כאן אין פה את המנה בעין וההתחייבות לא מועילה ומשכון כאן שהרי הוא לא התכוון לקדש אותה במשכון המשכון הוא רק גיבוי למנה אז לכן היא לא מקודשת לעומת זאת מה סובר הראש מנן כאן הכוונה לא חלה ההתחייבות בכלל. לא כמו שיש בפרשם אומר, ההתחייבות חלה, אבל היא לא תקפה לקניין, כי אין פה את המנה בעין. היא לא יכולה להועיל כי צריך דווקא את הכסף. בנקודה הזו יש מפרשים הולך כמו הרשבא, צריך את הכסף. אין פה את הכסף. משיכת משכון כן יכולה ליצור חיוב אבל החיוב הזה איננו יכול לשמש ככסף במקום שצריך קניין של אישה של עבדים בנקודה הזאת מפרשים עולם את שיטת הרשבא כפי שנראה גם שיטת הרמבני כזו לעומת זאת הראש הולך בכיוון אחר לגמרי מנה אין כאן פירושו לא חלה ההתחייבות בכלל אילו ההתחייבות הייתה חלה לה אז בוודאי שזה היה מועיל במקום במקום קניין כסף למשל אם היה שטר התחייבות אז ודאי שזה היה מועיל אבל אין כאן התחייבות כי במא יכול תחול ההתחייבות על ידי משיכת המשכון משיכת המשכון אין לה שום משמעות אם לא קדם לה חוב מוקדם כי משיכת המשכון נכשע עצמה לא יכולה ליצור חיוב חיוב יוצרים בקניין סודר או בשטר כמו שראינו שיטת רבנו תם בראש אבל לא במשיכת משכון לא נשתעבד לו המשכון באמת ראוי לברר מה נקודת הוויכוח פה בין האיש מפרשים שבעצם עולה את שיטת הרשבא כן הרשבא גם מסכים כשהוא פירש מנהן כאן משכון כאן ראינו את הרשבא בפנים אז הרשבא גם כן אומר אומר במקור יד שלא נתן לגופו של מקור קידושין עלל שיבוד המנה כלומר הוא לא חלוק על זה שיש תוקף למשכון כלומר המשכון אכן יצר את ההתחייבות משיכת המשכון הועילה ליצירת ההתחייבות אבל מנה אין כאן הרי הקידושם במנה והמנה לא נמצא כאן ובעצם ההתחבות לא מספיק בכדי לקדש אישה זה לא נחשב כסף שקדושי אישה וגם לא במכר ולא בקק ולא כלום. אז מה נקודת הוויכוח? האם משיכת משכון יכולה ליצור התחייבות? אז באמת עמד על זה האבני מילוים בסימן כט סב קטן י ואבני מילואים א באמת בדרך מחודשת רוצה להסביר שיש כאן ויכוח יסודי. האם ניתן ליצור שיבוד נכסים בלי שיבוד הגוף? למעשה המשכון הוא שיבוד נכסים. אבל שיבוד הגוף לא היה פה עוד מזה. כלומר לא הייתה כאן התחייבות קודמת. בדרך כלל אם יש שיבוד אם יש שיבוד הגוף אז גם הנכסים משתעבדים ממילה. כי הגמרא אומרת בבכורות דף מח נכסוי דבריניש אינו ערבין בה הנכסים הם ערבים עבור האדם הלווה אם אין לו אין ערב אומרת הגמרא בבכורות בדף מחומר בכדי שיווצר שיבוד נכסים חייב שיקדם לו שיבוד הגוף כי שיבוד הגוף הוא במעמד של לווה ושיבוד נכסים במעמד של ערב אם אין לווה אין ערב כן כן, אולי במשפט אחד, רק לתת רקע כן, במשפט אחד יש קצות מפורסם בסימן סו סעיף קטן כו. בסדר? הקצות שמה מביא את מחלוקת הראשונים האם מכירת שטרות זה דאורית דרבנן וכיצד להבין באמצעות זה כיצד ניתן למכור שטר חוב ולמחול אותו. כן? כמו שמבר שמה בגמרא בכתובות פה פה. אז אם נאמר שכל העסק של מכירת חובות, מכירת שטרי חוב זה דרבנן, אז זה מובן כי אין בדאורייתא לא ניתן למכור חובות. אז כיוון שלא ניתן למכור חובות, אם אני מוכר שטר חוב זה אח תקנה של חכמים מדאורייתא אני עדיין המל והלגיטימי אני יכול למחול. אבל אם נאמר שמכירת שטרי חוב זה דאורייתא אז איך ניתן למחול? ושמה יש מפורסם שיטת רבנו תם מפורסמת הובא שם גם בראש בפרק ט בכתובות סימן י ובן על אתר במד עמוד ב דפית שישנם שני שיבודים יש שיבוד הגוף ויש שיבוד נכסים מה ששכיר זה שיבוד נכסים שיבוד הגוף איננו שכיר אז לכן כאשר אדם מוכר שתרחום מה שהוא מכר זה רק שיבוד נכסים הוא לא מכר את שיבוד הגוף אז לכן שיבוד הגוף עדיין נשאר אצל אצל המלווה. אז לכן המלווה יכול למחול עדיין ללובה. יכול למחול ללובה. אבל שמה קצות החושן דן בשאלה ביחס של בין שיבוד הגול בין שיבוד נכסים שלכאורה שיבוד הגוף שיבוד נכסים תלוי ועומד בשיבוד הגוף. אז מה קורה כאשר מתלווה? א מה קורה כשמת הלווה? אז איך איך איך ממשיך לתפקד השימון נכסים? הרי היורשים כרגע הם הם הבילים על הנכסים. איך כיצד ניתן לקבוות מהיורשים לאחר שמת הלווה? הרי אין אין פה שיבוד הגוף. כן. אז הרן שמה כותב על אתר באמת שזה בדיוק כל היסוד של ערבות למקרה שימות על עובה. כן. אבל ה הטומים שם בסעיף קטן מג כן והנתיבות בסימן לג סעיף קטן ב באמת נקטו ששיבוד הגוף ממשיך עליורשים כלומר יש כאן שאלה מעניינת האם תיתכן מציאות של שיבוד הגוף בלי שיבוד שיבוד נכסים בלי שיבוד הגוף שאלה מעניינת מה שנראה שליצור שיבוד נכסים לכאורה ההיגיון אומר שאי אפשר אי אפשר בלי שיבוד הגוף אבל אבל אחרי שכבר שיבוד בנכסים נוצר הוא יכול עדיין להמשיך להתקיים גם ללא שיבוד הגוף כל זמן שלא פקע שיבוד הגוף על ידי מחילה או פיראון אלו שני הדברים היחידים שיכולים להפקיע שיבוד שעל ידיהם פוקי הערבות של הנכסים אבל אם מתה לווה בשביל זה נוצר הערב בסדר אבל זה רק זה רק כדי להסביר את המושגים אבל אני נחזור לענייננו אומר אבני מלוואים בסימן כט סע קטן י למה לראש לא לא מועיל לא מולה משיכת משכון בכדי ליצור חוב כי זה סדר הפוך אין לא יכול להוצר שיבוד לא יכול להוצר משכון כשיבוד יחסים בלי שקדם לו שיבוד הגוף אז אך ורק אם היה חוב מוקדם אז אני יכול יש לי כבר לא אז אני יכול ליצור ערב אבל אני לא יכול ליצור לא יכול להפוך את היצרות ליצור ערב לפני שיש לי ליצור ערב ובמצעותו ליצור א ליצור שיבוד הגוף אז לכן אין תוקף למשיכת המשכון כיצירה של חוב שהוא שיבוד הגוף זה לא יכול להיות ושיבוד נכסים בלבד בלי שימוד הגוף סובר הראש זה לא קיים לפי זה אומר האבני מילויים שדעת הרמבן והרשבא כן שאפשר ליצור משכון שיבוד נכסים בלי שיבוד הגוף שזה דבר שעצמו מוזר מאוד כן יוצא לפי זה שאני משיכת המשכון יש בה תוקף עוד לפני שאתה חוב או לפני שהיה חוב. אז מה שבאמת אפשר לומר וזה כותב רב שמון בחידושיו בסימן יז ש ברור שגם הרמבן והרשבא ידעו ש אי אפשר ליצור שיבוד הגוף שיבוד נכסים בלי שיבוד הגוף אלא מה ש מה שנקודת החידוש כאן היא שמשיכת המשכון משיכת המשכון איננה אמנם יכולה ליצור איזה שיבוד כללי כמו חוב רגיל שיש בו שיבוד על כל נכסיו נכסו דברני שנרבים שכל הנכסים משתעבדים זה אי אפשר ליצור אבל הפותק המפורש מה שנקרא שיבוד על הדבר הזה בלבד כן שהמשכון הוא יהיה הכתובת היחידה לגבייה עד כדי כך שאמא הפותקה הלך לאיבוד באונס לא יוכל למל ולקבות מנכס אחר כשהשיבוד מוגבל אך ורק לנכס אחד בלבד שהוא הפותקמפורש סבורים הרמבן והרשבא וגם האש מפרשים שכן אי אפשר ליצור שיבוד הגוף לעניין גביה אך ורק מאותו נכס של המשכון גרידה זה כן יכול להיות כלומר ליצור שיבוד הגוף כללי שיש בו אפשרות גביה מכל הנכסים כאילו זה חוב רגיל זה לא אבל להגיד שזה תהיה הפותק המפורש פה תהיה קי וגובה עד כדי כך שלא גם אם זה ילך לאיבוד באונס לא תקבל משהו אחר בתמורה זה ילך לאיבוד אז כאן כן אפשר ליצור שיבוד מה המשמעות של שיבוד הגוף כאן שניתן יהיה לגבוות מהמשכול ללא דעתו ללא דעתו של ה נותן המשכול לא צריך הסכמה שלו זה זה מושג של שיבו אוקיי אז אם כן זו נקודת הוויכוח לדת רב שימן בין הראש ובין האש מפרשים והרשבה האם משיכת משכון יכולה ליצור לכל לכל הפחות שיבוד הגוף לגבי אותו משכון עצמו לדעת הראש לא לדעת הרמבן והרשבא כן ולכן אם אדם אומר ישע את התקדשי לבנה ועניח זה משכון תקף המשכון. המשכון הוא שיבוד על המנה. למה היא לא מקודשת? כי אין כאן מנה בעין. הרי לא מתכוון לקדש אותה במשכון הזה, אלא במנה. כן? אבל לדעת הראש בכלל הוא לא אכל פה כלום. הוא יכול לקחת את המשכון חזרה. אוקיי? עכשיו באמת אם תראו את ה את השולחן ערוך תראו במקור במקור קו השולחן ערוך אומר לובה שבא לבית דין בשטר חוב שבידו הוא כתב זה זה מזכיר את הקנייתא שביאר הנתיבות בין לט צי קטן לד שלובהשבא לביתי משטר חוב שבדול לכפות את המלוו להלוותו עד הזמן שקבע אפילו שמתברר מ שמדת העולם נכתב יכול לחזור בו כן כן זה בניגוד למה שהטומים ביאר במושג שתרקניה מי שרוצה אבל אמר להלוות לו על משכון והחזיק במשכון לאכל לחזור בו כתוב כאן וזה תשובת הרשבא אז כתוב כאן שמשיכת משכון יש לה משמעות שמחייבת אמר להלוות לו על המשכון ונתן לו החזיק לו במשכון מחייב אותו אחר יכול לקחת את המשכון זה הפודק מפורש הקצות החושן פה אומר בסעיף קטן ט שה הרשבא לשיטתו שמשיכת משכון כן מועילה ליצור חיוב ואבל הראש יחלוק על זה ככה הקצות אומר פה עלתם אוקיי אז עד כאן בסדר עכשיו אז ראינו את שיטת האש מפרשים שיטת הראש עכשיו מתי אפשר לומר ככה שרשי יסבור כשיטת הראש. רש"י יסבור. רש"י סובר ששטר התחייבות שנעשה כדד וכדין כן יכול לשמש במקום מאות. שטר התחייבות באים. אבל תראו את רש"י. רש"י בדף ח עמוד ב מה כתב? כתב במנה אין כאן משכון אן כאן מנה אין כאן. אני אקח משכון אינו שווה כלום שאין המשכון מתנה אין שווה כלום נסביר שהכוונה כמו הראש הכוונה אין שום חלות של משכון על המשכון הזה אין לו שום משכון לא ניתן ליצור שיבוד נכסים של המשכון בלי שקדם לו שיבוד הגוף אז אין משכון בכלל ככה יש להציע ששיטת רשי תהיה כשיטת הראש אז התחייבות שנעשה בקניין המועיל דהיינו בשטר או בקניין סודר בוודאי ש יכולה להיח ככסף במקום שישור בקניין כסף ודאי מה שהבעיה בהתקדשיל במנה והניח על המשכון למה זה לא מועיל כי המשכון לא חל הוא לא מכיל שום דבר ואין עליו שם משכון בכלל הוא כלום אי אפשר ליצור שיבוד נכסים לשיבוד אז לכן האישה לא מקודשת במתקדש במי בעלמה בפיתום ממילה במה היא תתקדש מה הוא נתן לה הוא לא נתן לה כלום המשכול אין לזה שום תוקף זה הכל פטפוטים בהלאה אוקיי מה יסבור הרשבא מה יסבור הרשבא אמרנו שהרשבא סובר שמשיכה כן אבל למה ההתחייבות לא מועילה אז בוא נראה את הלשון של הרשבא הלשון של הרשבא שימו לב בקידוש שח עמוד ב במקור יד אני הדגשתי את זה כלומר מנה שהוא מקדשה בו אינו כאן ומשכון שהניח לשיבוד על המנה אינו שווה כאן כלום מה זה כאן הדגש של המילה כאן מה זה כאן דהנו הרשב לא בא לומר שהשיבוד לא חל השיבוד חל המשכון תפס במתנה בוודאי זה היה מועיל רק כאן שמדובר על קניין של כסף כאן המשכון לא מועיל [מוזיקה] למה הוא לא מעין? דרך אגב, לפי זה צודק הבח בהגעותיו בדף ח עמוד ב על רש"י שמחק את המילה כאן. מנה אין כאן ילקח משכון אינו שווה כלום שאין משכון אין המשכון מתנה. הוא מחק את המילה כאן כי זה לא רק זה לא כאן זה לא כלום זה כלום כי אין משכון כשאין חוב כדור אין דבר כזה אבל הרשבא כותב שכן רק כאן זה לא מועיל למה מה הבעיה אז ניתן באמת דברי תורה עניים במקום אחד עשירים במקום אחר אז תראו באמת את ה את ה א רגע את הרמבן אתה יודע הרמבן במקור כ"ז גם כן הלך בכיוון של הרשבה כמובן מנה אין כאן משכון אין כאן משמע לידחי פירושה כיוון שהוא אינו מקדשה בגופו של משכון הוא לא מקדש אותה בגופו של משכון אני מפרש הכוונה בגופו של משכון הכוונה כשבי כסף הוא לא מקדש אותה בגופו של משכון אף על פי שאמר לקנ קני אותו לשיבוד אמני זרק לשיבוד וקנתה אין כאן משכון כלומר שאינו קונה בה דאביל כהלוואה דלת הבן כלומר הרמבן משווה שטר משווה התחייבות למקדש במלווה דקה דלת הבהן הועיל ומנן כאן לפיכך אינ מקודשת וחוזר לות משק ממנה ואהינו אה אחר כך הוא כותב ואף אגב דמית כמלווה דבידהו לכאורה זה לא דומה כלומר אם זה סוגיית מקדש במילו בדף ו' עמוד ב המקדש במילה ואינה מקודשת מילה בידה והוא מוכל לה על המילה זה לא מועיל אז הוא אומר לכאורה זה לא דומה מכל מקום מה שמע ואומר לאישה הריני חייב לך מנה בקניה ותקדש ליבו שנקודש לכם במכל לא קנה לשיבות ברשות לא יבהו יינו תעמד דמלווה דמלווה כלומר יש כאן איזשהי השוואה בין מחילת חוב שאדם לא יכול לקדש אישה במחילת חוב גם לא יכול לקדש אישה בהתחייבות לה לכאורה זה לא דומה בכלל מה זה קשור שוב כשאדם מוכה לאישה חוב כן אז הוא לא נותן לה שום דבר חדש אבל כשאדם מתחייב לאישה ממון כן אז הוא נותן לה דבר חדש ועמד על ככה התוספות בקידוש של מז עמוד ב תראו במקור כח מה ההבדל בין שטר חוב דאחרים לבין שטר חוב דידה למה אם הוא נותן השטר חובד דחרים ממוקדשת כמו שמבואר שם הגמרא בקידוש מזל למלא הבעיה של שמחות דעת שהוא מכל את זה בבין שטר חוב דידה שהיא לא מקודשת הוא מוכל לה אומר מה הי טעמה אידי ואידי מלו יש לומר דוודאי מלווידה שקנעתו כבר ואינו נותן לה שום דבר חדש שהרי אותם מות היו שלה קודם הקידושים אז דין הוא שינה מקודשת אבל כשנתן לה מלד המלדחרים נותן לה דבר חדש שלא היה בידו קודם אז אמר מקודשת דני דן אמיל ובאן במקום זכות הוא לא כאילו היה בהן כלומר שדת התוספות שאדם שמקדש אישה בשטר חובדי אחרים הוא נותן לה דבר חדש הוא נותן לה זכות גביה אפילו שהכסף לא באין אבל כאילו היה באין הרי זה ודאי שזה הנאה אבל אם הוא מקדש אותה במילודידה ואומר לה שהוא מוכל לה על המלווה אז מה הוא נותן לה הוא לא נותן לה שום דבר חדש הוא רק מסלקח חוב שהיה לה אבל הוא לא נותן לה שום דבר חדש חדש. אז אם כן, איך הרשבא ואיך הרמבן עושה השוואה? מה ההשוואה בין מיל ודידה לבין שטרחייבות? לבין ההתחייבות שלו? מה זה דומה? מה שווה? מה בכלל הקשר? אבל תראו את הרשבא. כותב הרשבא שמה בבז עמוד ב אף אגב אינה ניתנה היא ניתנה להוצאה אצל אחרים מכל מקום כיוון שהוא מוציא השיבוד מרשותו הוא מכניס לרשותה אבל כנותן פרוטה מידו לידה ולא ד ממיל ושמה דעה זה לא מכניס לוותה דבר מחודש ששיבודה בידה היה כן כתנו למעלה בפרק כמה גבי הניח למשכון ולמקדשה במנה וניח למשכון לא דמי דעתם אגב דכרשותה דבר מחודשנו שיבוד שנשתאבד לה ואפילו נשתבד לה בשם מקום מקום הוא לא הוציא עדיין מרשותו שום דבר להיכנסו להיכנסו ברשותה וענן טרתה בעינין מה התרתה שיוציא מרשותו ויכניס רשות רשות מדהים אומר הרשב אתה יודע מה ההבדל בין לקדש אישה בשטר חוב דאחרים שהיא מקודשת היא למלא הבעיה ששם דעתה ולובן מקדש אישה במיל ודידה כי במקדש בשטר חוב דאחרים הוא קיבל משהו ממישהו אחר נכון יש לו עכשיו משהו הוא הוציא אותו מרשותו והכניס אותה לרשותה הכניס אותו לרשותה זה נקרא נתינת כסף אמנם לא כסף בעין אבל כסף זה שווה כסף זה כסף למהדרין המהדרין. אישה מתקדשת בזה. אבל כשאדם כותב מוכה לאישה הלוואה שלה, כן? אמנם הוא הוציא מידו משהו, כן? אבל לא נותן לה שום דבר חדש. מה היא קיבלה? היא לא קיבלה שום דבר חדש. הוא נחסר, אבל היא לא קיבלה. וצריך טרטה צריך כדי לענות על על ההגדרה של כסף בקניין כסף באנטרטה יוצאים ידו כן איך הוא כותב א יוצאים רשותו ויכניס לרשותה אם מישהו רוצה לשמוע את הלשון של הרמבן שמכניז כאן הגדרה תראו במקור לג ג כן הרמבן אומר מובא בריף שם בסוגיה בגמנן כאן הרן על הרי בקידושין ד עמוד ב מביא את הרמבן אומר הרמבן גם כן את אותה שאלה תראו איק למימר לפני ההדגשה של הרייבד חמש שורות מלמעלה יקמימר לא דמי דבי שלמה מקדש במיל ודאחררים לא שייכסף קידושין גבי מקדש כלל כיוון שקידשת האישה באותו מין ואין כאן אצלו ממנה כלום מה שק במקדש במודידה דמנן כאן כלומר דאותו מנה שהוא מקדש בהקדה אגיד גבה וכסף קידושין דגיד גבע לו כסף קידושין הגיד גבה אתם יודעים מאיפה זה לקוח המושג הזה הגיד גבה אה זה גמרא בכיגיטין בדף עח הגמרא אומרת שגת בידה ממשיכה בידו. אם אדם נותן גט לאישה ועדיין החבל, יש לו חבל קשור לגט, הוא מחזיק את זה בידו, אז אם יכול לנתקו ביות למה מגורשת למה? בעניין קריטות אומר התוספות שאם הגד כבד ומשיכה דקה זה דלא הגיד גבה אבל אם המשיכה חזקה אז למה מגורשת? עכשיו הגמרא אומרת את המושג גיד גבה. מה הקשר? מה מה הקשר לגיד גבה שנאמר בגיטין? לבין הסוגיה של של כסף קידושי מה התחייבות אז נגיד בקצרה אז שיש באמת מחנה אפרים בהכ בהלכות קניין מאות סימן ה שמחדש חידוש א ממש מדהים הוא אומר שהוקשה הוויה ליציאה אז כמו שבגיטי צריך שלא יהיה להגיד גבה אז גם בקידושי זה מבין כלומר אם אדם נותן כסף לאישה מחזיק את חבל את הכסף לכן אומרים לחתן שימשוך את היד הרי מקודשת לי יש כאלה נתקועים כמו במגנט עם הטבעת ו מה הרי מקודשת מה מתי אכלו הקדושין בשביל יעזוב את זה צריך לעזוב את הטבעת אבל אם הוא אדם נותן כסף קידושי שמחזיק את את החוט בו חות חבל שהוא יכול למשוך את זה אז למרות שהוא לא משך בפועל וכיוון שיכול למשוך דעקה אתגת גבה אז אותו זה אה איך אפשר להגיד את זה באמת באמת האף לבפל המחפים הזה כי זה לפי דבריו זה יוצא שזה רק בכסף קידושי נאמר כן רק בכסף קידושי כאילו רוצה לומר הכסף חייב לצאת לגמרי ברשותו של המקדש כל זמן שהוא אוחז בידו הוא עדיין קשור שור לקצב קידושין אז א אין די כמו ש בגט צריך קריטות אז גם בקידושין צריך קריטות כאילו קריטות מהכסף כן אז ראיתי שגם הסטייפלר מאיר על בסימן יח לפי זה יוצא שאם אדם רוצה לקדש אישה בכך שהוא הופך אותה לשותפה ברכוש שלו שותפה אז הוא עדיין גיד גבה אז תגיד שהיא לא מקודשת או שהוא רוצה לקדש אותה במשהו שהוא מזכיר לה או משאיל או נותן לה קניין פירות אז הוא עדיין נגיד גבה תגיד לא מקודשת והגמרא אומרת שגם גם לגבי אמה אמה שזה ודאי לא קדושין הגמרא אומרת פריטה אין כאן נזסקה אין כאן פריט אין כאן אז זה הרע שהקצות מביא בקצע קטן ו בשם המערית שיקשה על המחנה אפרים וגם רגוד רבי קביגר על ה על המחנה אפרים גם נקשה עליו זה לא זה דין כללי זה לא בכסף כי זה לא זה לא הדין של גיטין זה לא אז מה זה הגבה מה זה הגב מה החיסרון מה החיסרון שנקרא אגיד גב מה שאומר הרשב צריך לצאת ברשותו ולקבל מה הרעיון פה אז הזמן מתרץ מסביר מה זה הגיד גבה פה איזשהו חידוש מריכות קניינים אלא דעתה של האישה לא ספק אתה תתקדש במנה במנה כל זמן שהמנה תגבה ו מחשבתה נת על המנה אז לכן היא לא מקודשת היא עדיין מצפה שיביא לה את המנה אז בהתחייבות זה לא היא לא היא לא מסכימה להתקדש לא זו חדה התחייבות עדיין מצפה שהוא יתן לה את המנה שנמצא עכשיו בשיטו ובמשכול גם היא לא רוצה שיהיה המשכול לא אמור להישאב תחת ידה זה הכוונה אבל בשם חוב אחרים בשם חודרים היא לא מצפה לשום דבר יותר ממ ממנו הוא כבר נתן שהוא הוא כבר נתן את כל מה שהוא כל מה שהיה בידו זה הכוונה כל מה שהיה בידו יצא מידו כל מה שהוא עזב את ידו הגיע לידיו זה כסף קידושי אבל אם יש משהו שהוא מובטח לה והוא עדיין נמצא אצלו כיוון שהיא דעתה על מה שנמצא אצלו לכן זה לא כזה קידוש זה הגמרניקש קם לדעת הרבה גבה היא עדיין מצפה פע למלא שנמצא אצלו הוא עדיין לא הגיע אליה ולכן לא מקודשת ויש איזה סיות גם דברי הרטו במקום לא א' ואף בין דידה איך מתקדשת שניה בדעת הזוזה ולא דובר אבל במיד בדחן ודאי דעתה ולא הזוזה היא חושבת במיד בדחן בשבת טוב דחן היא ודאי חושבת על ה היא יודעת שהיא לא לא תקבל מבעלה שום דבר השחמות אז ודאי שכנתה על ההנאה כן אבל כשהוא נותן נעייב נעדם חושבת על הרצל [מוזיקה] השישי חוץ מהחליפיים צת קרש ו סימן תז שהזכרנו וגם גם החזוני שלך בבני זה רק ממחד בסודיה של בסודיה חת שבאמת יש כאן יש כאן איזשהו חידוש בגין כסף באמת החידוש הוא שנתינה של כסף כסף המחייב כסף חוזר נתינה של כסף יכולה לחשב נתינה אך ורק אם נתקעים פה זה נענה וזה לא חסר זה נענה זה נעל חס צריך שהמקבל לקבל משהו חדש שיתכנס לרשותו לגמרי וצריך מהצד השני שהטל ציא משהו לעצמו רק אז כשיש זה נהנה וזה חסר זה יכול לצות חיוב אצל המקים אז שם תינת כסף ואז יש כאן קניין שה המוחקוני נותן כן ומקבל משהו. אבל אם חסרים אחד משני דברים האלה זה לא זה לא מתחנת כסף וזה מה שהרמבן משווה את קידוש במחילת חוב בקידוש בהתחייבות באותו יקרות בקידוש התחייבות האישה מקבלת משהו חדש אבל הוא עדיין לא נחזר שום דבר הוא עדיין הנה אצור לא נחזר שום דבר במחילת חוב שהוא מקדש אותם במילוכל על החוף אז הוא נחסר אבל היא לא קיבלה שום דבר לכן זה לא נחשב כסף זה הפשט הקט עלית גרמת עכשיו יש שיטה שלישית שיטת הריבן סנר הריבא ברנה סובר תראו מודגש שחי אמרני כאן שהרי לא מתחייב לבוא דמד אומר אומר שאדם אומר שקשי במנה עדיין לא התחייב במנה הזה מינה באבנו אין פה התחייבות כן וכאן דמנם משכוון דלא משכון הוא לא נתן לו שום דבר זה מהקש אבל אבל שימו לב אבל בסוף הוא מסיים אבל איך שנתן המשכון הקנישון זה שיבוד בנקדש בו קודש אז אז הרמילו בסימן כט קטן לא א' יגיד שהרי כשיטת הראש שמשיכת משכול לאן לא יכולה לא יכולה ליצור חיוב אבל לא הוא מתלבט אז מה מה הסיפה של הראש מה הסעיפה של הראש שאיך שנתן המשכון ואמר לה קני במשכון זה שיבוד מנקד פה מקודשת איך היא מקודשת הרי אין אין פה משכון אין בו אין בו יצירה של משכונים אין חוב שקודם מה זה קני ומשכון זה שיבו בניצו אז אז בני מילו וגם הקצות בסימת קבוצה סתם השינו את הגרסה לא צריך להגיד שנלי משול בשיבוב זה אלא קני במשכון זה שיעור בנחד שבו הוא הקנ במשכון בגופו של המשכון הוא הקנ שיונה אז אם קודש זה גשם שזה לך שעצמו דבר מאוד ט הוא השיג שמה על הבית שמואל ואחת מחוקק שגרסו שיבו אבל זה דבר מאוד תמוע כדבר חידוש ברור ברור שזה שמקצוע מה צריך לכתוב את זה ולמה קוראים לזה משכון זה לא משכון אם הוא יקנה לה ה אומר למה קוראים לזה משכון כי הוא יקנה לה את זה בתנא שהוא יוכל לסלק את זה בדמי לכן זה נקרא משכון זה לא משכון משכון זה משקון שבא על חוב לא שומק קנה לה זה זה זה נתינה בתנאי אני נותן לך קני לי קני לי במשכון הזה שהוא מנה בתנאי שאני אוכל לסג אותו בדעתי זה לא נקרא משכון אז באמת אני חוזר לחזני של רב שמ אומרים החזר שמ זה בדיוק הנקודה שפתחנו נכון המשיכת המשכון לא יכולה ליצור שימוד כללי שלסוי דברים שזה משיכת היא לא כניין יצירת חיוב הגוף הרגיל אבל כן היא צכונה יכולה ליצור חיוב לגבי דין הפותקת בש כן זה יכול ליצור חיוב ש על שיעור שוד מוגבל אך ורק על אותו חפץ עצמו קני במשכון זה שיבוד מנה והמשכון יהיה כפות כמפורש על אותו מנה במידה היא לא שלם אנחנו תוכלים לקבוט רק במשמ ואם הוא ילך לאיבוד באונס לא תקבלו לכן זה כן יכול אז זה כן כן יכול להיות תקיף יוצא לפי דברנו שהריבד הולך בשיטה ממוצעת מצד אחד הוא סובר כמו שיטת הראש שהתחייבות כן יכולה גויים ככה הוא כותב לדע אם הייתה התחייבות המועילה זה כן היה קרקה אין התחייבות אין התחייבות הוא לא נתן כלום אבל אם היה בה התחייבות כן היה מולי בזה הוא סובר כמו הראש שהתחייבות כן שבת לכסף אבל בניגוד הראש סובר שאין שום חיט צא ליצירת משכול בלי שוד הגוף סובר הריב שכן אפשר ליצור שוד הגוף כאשר מדובר על הפותק מפורש ואם הוא יגיד לה קני במשכון זה שיבוד מנגד קצ'ילי בוא היא מישה ועל זה זה לא כדארוש כי לא שום חיטים צל ליצור שיבוד יחסים בש אז שיטת הרב היא שיטה ממוצעת בין שיטת הראש לפי שיטת הרשע אש דין אחי אז אפשר יותר מציין אז אפשר עכשיו להסביר רש"י רש" רש"י סובר כדעת הראש התחייבות כן מועילה של התחייבות כן מועיל אבל משכון אין אי אפשר ליצור משכון בלי חיים מוקדם רש"י רש"י והראש שלו הם חד הם חדמה הרשי בתו סובר נכון נכון חל חל פה התחבות למנה את כמה משכונת כאן חל ההתחות אבל וחל המשכון אבל כתגיד גבה יש דין בקניין כסף שיהיה מוצאים ברשותו לחץ רשות צריך שיהיה דין של זה נלך וזה חסר וזה לא מתקיים לא בשנת חייבות ולא במקדש במוה ולכן אין פה כסף היא לא מקודשת והיא לא מקודשת לא במשכרון ולא בכלום כי כל זמן שהגיד גבי שלא יצא דבר בשוטו גם במשכון היא לא מקודשת בגל שני הקת גב המנה עדיין נמצא אצלו ולכן לכן היא לא מקודשת שיטת התוספות לפי זה כי שימו לב בתוספות ולא את התוספות אמרו את התוספת של הריב התוספות אמרו אה במקור טו כמו כן אם אדם אומר לחברו יתן לך מענה מתנה והניח לו משכון הנה אה א סליחה א ודאי אמר לה את קצתי במשכון זה המשכון יש מתש בפשוט מה הכוונה לתוספ מה זה התקדש למשכון זה המשכון יש שלך מה זה שיש שלך אם זה תור משכון אזה זה לא שווה כסף אז זה לא משכון מסתבר לומר שהתוסות פה סוברים כשיטת הרה התוסות כאן לא סותרים את עצמם תוסות באמת סוברים שהתחייבו באופן המועיל כן מועילך לקדש אישה וזה וזה התוסות וגם זאת הייתה כוונת סוף בדברי שאמרו אינם מקודש לפי שהינה שהישה נקת בגז כסף בעין כן צריך לומר שכאן נקודת הדגש שההתחייבות לא הייתה פולה זה הכל לא נתלה שום דבר אז הכוסים מחד ביסה כמו הראש וכמו רשי שהתחייבות אם הייתה נעשה באופן המועיל היא נחשבת כסף אין להם את התנאי של הגיד גבה של הרשב והרמבן אבל מי הכניסה התוסות סוברים שבחיגבנה [מוזיקה] ש שהוא היה אומר לה קני במשכון זה שוגמני מקדש מו אז בחיג בהחלט היא כן הייתה מקודשת כי כן רואים משיכת המשכון בשביל צירת שיבוד הגוף של הפותק המפורש ובחג באמת הוא מודה לשיטת הרבה לו כלומר פרגות כמו של תרבת שבנקודה הזו מודה של דברי הרשבה והרמבן שכן אפשר ליצור שיבוד באופן מצומצם של החותקי מפורש אז שבתודה זו התוספותם הולכים בשיטת הרב זה שיטה שיטה ממוצעת בין שיטת הראש ובין שיטת הרב הרמבן וה תודה Да. [מוזיקה]