צדק וצדקה | הרב דוד חי הכהן, ראש ישיבת בת ים | כנס אסופות ה-5

[מוזיקה] שוב כל הציבורים צורים שלם אחרים שתי לדבר על המושג של המשפט העברי לדבר על זה צריך הרבה מאוד צתי לגוע דברים רוצה לדבר על ההגל בין המשפט העבי משפט של הגויים בעיקרון ו על החושיבות הגדולה להגיע לבתי דין אורניים ולא לבית אני רוצה להת כמה מקורות מקור ראשון זו פרשת דבר כתוב שם מילים האלה על דת הסיר לן לסדרן דינית אילן באמין ערב ארבעזר לכן אסור לנו להזדק במשפח של אמ ופה עבודה זרה בים אני מכיר מקורות על זה מגמרא לראשונים בר בגמרא גיטין דעת עמוד א' תניה היה רבי אפורמ כל מקום שאתה מוצא הגוריות של עובדי עבודה זרה אף על פי שדיניהם כדיני ישראל המשפט אותו משפט שלנו היא אתה רשי להזכקם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני גויים במדרש תמ לבעלי דינים של ישראל שיש להם דין זה עם זה שיודעים שגויים דנים אותו הדין כדיני ישראל שאסור להזכק לפניהם תלמוד לומר אשר תשים לפניהם לפני ישראל ולא לפני עקום שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני הקום כפר בקדוש ברוך הוא תבילה ואחר כך כפר בתורה שנאמר כור כיצורנו צורן גויבנו לילים וכן כתב הרמבם פרק פרק כ מהכות סנהברים מילים מאוד מאוד עריפות לאל כל כך ברמבם מזה זה זה גם מלמד אותנו כמה צריכה להיות הזהירות להזדק למשפט שהוא לא על פי התורה. כך כתב הרמבם. כל הדן בדיני גויים ובהרכאות שלהם אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע כאילו חרף והרים יד בתורת משה רבנו. וכך כתב גם השולחן ערוך. אפשר לזכור את זה בקלות פרמקו זה גימטריה של שם הוויה וגם בשולחן ערוך של משפט זה באותו סימן גם סימן קבר למרות שברמבם זה הסימן האחרון ללחוץ סנהדרין בשולחן ערוך זה תחילת לחוד בסוף בראש תם נערס רצון ושוב תורת אמת שהולך לערכאות ולא רצה לעמוד בדין תורה ורוצה להיות שליח ציבור בראש השנה ביום הכיפורים שיטא ופשיטה שאינו רשי שליח ציבור מי שהולך לבית משפט מאוד דתי פסול שליח ציבור בראש השנה וראו הוא לעונש גדול על אשר עשה מכור מים חיים לחצור לו לחצוב לו בורות נשברים וכבר כתב הרמב"ם דה רשע וכילו חרף וגיד והרים יד לתורת משה רב לכן כתב באלי רבא כתב במשנה ברורה סימן נגדיש משרף למניין שכל זה כשלא נשאר ממון חברו בידו שלא קדין כיבון שהיה בזה דיניהם כדינם כלומר אפילו שבמשפט המשפט נצע חדין אבל אם הגיע ממון חברו לידו שלא קדין תורה אין לו להיות שליח ציבור גם בשאר ימות לא רק בימים נוראים אלא הוא פסול להיות שליח ציבור בשום יום במשך השנה והוסיף משנה ברורה שאולי בזמננו שנשתכח הייסור מכמה אנשים ואפשר שהוא שובק בדבר יש כאלה שהולכים לבית משפט ם לא מוזאים בתמורת הייסור אפשר ש אין לחפוס לו יום רגיל יכול להיות שיח ציבור וכתן רבי שלמה זמן אופך בהליכות שלמה שאפילו הלך להרכאות רק פעם אחת זה כמו בזמן שלנו מדובר בבית משפט בארץ לא גויים יהודים אבל יהודים שדנים על פי חוקים של גויים אסור למנותו שליח ציבור לימים נוראים רואים את החומרה ללכת לבית משפט אפילו שהדין הוא דין אמת דין של ישראל לכאורה זה לא ברור למה למה זה כל כך חמור בב הרמבם אסור לדון מפני דייני עקום אפילו בדין שדנים בדיני ישראל וכל הדן בדיניהם הרי זה רשע וכאילו חמרים ידו בתורת משה כותב הרמבם הסתיי שאנחנו משתמשים בה עכשיו אם בן דינו עלם ואינו יכול להוציא ממנו בדייני ישראל תופות תחילה לדייני ישראל ואם אינו רוצה לבוא נותן לו רשות מבית דין ומציל את שלום מבעל דינו ותייני אפילו כל אם יש לנו דין ופין אם יהודי דבר ראשון צריך להזכין אותו לדין תורה דיינים שירים אם הוא לא רוצה יכול לבקש רשות מבית הדין נותנים לי את זה או בכתב או בעלפה ואז מותר לי ללכת לבית משפט כדי להציל את הרכוש שלי בידו השתמשתי בזה לפני כמה שנים כמה מקרים קרה אחד אני מספר סבא של אשתי אליעזר סידבר מאמריקה והוא עסק לועד ההצרה שהציל יורדין מהשואה הציל א תלמידי החמים הוא הציל אתה ישיבה שלמה שכולה הוא העביר לאמריקה ויו לו הרבה התפתבויות הרב קוק בן חיים אויזר גאון בריס הרבה קבו לו ביקשו ממנו לעזור בהצלה של ישיבות של תלמידת חכמים אמרו על ידו אלפי אנשים גם מצי של האדמור מבובו בכל אופן א הוא השאיר אה אה הרבה שאלות ותשובות שהיו אצלו בבית והם נעלמוני הבן שלו א היה זקן ה 90 ונכנסו אצלו אנשים הביתה שאמרו שהם רוצים לאיין בכתבי הין והם נעלמו יחד עם כתבי הידו את זה שהוא היה לבד גם בבית כן מוכלל אשתו נפטרה והגיע שכנים סיפרו לנו שהגיע איזה טנדר ועשה כל מיני כתבי יד מהבית שלו הוא לא השביע בזה לקחו את הכל פתאום לא היה מה לעשות ביניהם היה כתב יד של תלמיד של המרשה היו הרבה כבי יד ו ספרים מאירופה כאילו הגיע לאירופה בזמן השואה האמריקאי וקיבל חשות של הצבא האמריקאי, הגיע יחד עם הצבא האמריקאי, נכנס לכל מקום והציל הרבה מה שהוא לא היה יכול לעצר מגדולי ישראל הסתגרו איתו וביקשו ממנו העזרה והצרה אה ביום אחד אנחנו רואים א איזה מגזין של אה מי זה המשפחה מרגזין חרבי שרוצה אחת חודש או משהו כזה והכתובת על הדף הראשי נמצאו הכתבים הגלוזים הם בעצם הכתבים הגנובים הביאו את זה מי שגנב את זה הביא את זה לארץ בפירה בומבית מכתב של הגאון מבריס 1000 דולר מכתב של הרב חוק 500 דולרק ויש שמה רשימה של הכתבים ידענו שאלה דברים שהם נגנבו לסבא של אשתי זה שלנו לא יודעת אם גשת לבית משפט או לא כן אז אה רוצה ליצרו קשר עם א הרב פורוש אגודת ישראל שהיו לו גם חלק מהמכתבים היו מיועדים לאבא שלו ו זה היה לו מאוד חשוב להשיג אותם אבל הוא עוד כמה רבנים לא רצו להיכנס סבתי שצריך להציל את זה תמניתי שלחתי מישהו שישאל את הרב קנייבסקי אז הוא אמר לי לקנות לרב דחובסקי שהיה א ראש בתי הדין ירושלים הוא אמר לי שאפשר לגשת לבית משפט ניגשנו לבית משפט ובשנו צב על תנאי לעצור את המכירה מרנו את הרע נתנו למצב התנאי ואני שוטרים מקום המכירה והמחירה נעצר גפן נעצר אבל אז התברר לנו כמה שעבית משפט ברך חלש למרות שהשופט היה יהודי יהודי דתי עם כיפה על הראש אז הוא לא רצה להיכנס הוא אמר כיוון שזה היה באמריקה אתם דרכו לבית משפט אמריקה אמר אבל זה גנעית א לא אני לא רוצה להתערב בסוף הגענו לפשרה שקיבלנו אישור מבית המשפט שהם לא מוכים שום דבר בלי שנותנים לנו לצלם אותו אז יש לנו את הצילום של הכל מכתב כל מה שהיה שם מקווים שזה חלק ממה שהיה אנחנו יודעים שזה לא הכל בכל אופן אז א הגעתי ל לבית משפט משפטוני או לא נעים א להיות שם אבל בכל זאת א קיבלתי אישור מכמה רבנים שאפשר אז הרמבם כותב שאם אין ברעה נותר מבית דין והולך לבית משפט כדי להציל אז כדי להציל מותר למה זה כל כך חמור אז קודם כל צריך לראות איך התורה מסתכלת על התפילין של בית משפט שדבר כזה לא יכול להיות אצל גויים גם אם הם יכולים לשט לפי החוק בנקודה מסוימת אבל המשפט בעצמו צריך להיות גישה של אדם שמאמין בתורה והוא יודע איך הוא ניגש למשפט אני כבר הוא רוצה להקריא מספר הינוק מצווה ושל מצווה שישפוט בצ כותב החינוך לשפוט בצק שנאמר בצד תש שבות מדך שנצטבו הדיינים להשבות בעלי כלומר שלא יכנדיין אחד מבעלי הדין יותר מנע לכן אמרו בספרה שלא יהיה אחד מדבר כל צורכו ואחד אומר לו קצה ופברך בית משפט חייב לדון בצדק להשפות את בעלי הדין גם בזה אני רוצה לספר סיפור אחר גם בבית משפט שהייתי בו אה אה אחד מהמלמנדים שהיו אצלנו בתלמוד תורה נעצר על ידי השבת בהשמ שהוא פגע לבטחון המדינה מה הפגיעה שלו ביטחון המדינה היו יישובים שהכננו ב ב א ורשות האזרחית שנמצאת בייהודה ושמור בהכל מאוד זה היה צריך להזיר אותו אז הוא עמד ביחד לות כמה צופים ואי אני מגיעים א מגיעים צבא הם תפסו אותו על זה זה פגיעה בביטחון המדינה א אחרי הוא היה מלמד אצלנו וזה הזיקיג בתלמוד תורה אז הגעתי לבית המשפט לבקש שישחררו אני מוכן לקבל ערבות בית המשפט הייתי שם נכנס מחבל מחבל מסוכן שהיה היה אז בשתי הידיים שלו לידיים של שוטרים הוא לא יוכל לברוח מסוכן נתנו לעורך דין שלו לדבר חצי שעה ביוסף המשפט שלו נגמר באתי לדבר אומר אין לי זמן אוקיי נותן לי כמה וכל אין לי זמן אוקי נסעתי נעיר אחרת דלתי שעות ויש לי תפקיד ציבורי מצטער לא נמרתי לו מספר שום דבר שליל המחבל הוא נתן חצי שעה לסנגור שלו לדבר זה דוגמה של משפט בצדק שלא יהיה פלא בין בעלי דינים חזרתי הזריקה אבל זה הצלחתי להוציא אותו דרך השבת יקש עם השבת והשבת שברו בלי בית משפט זה רק מראה מה זה בית משפט בית משפט נותן יחד של אחד ואפ וכן בכלל מצווה זאת שכל דבר כזה בבית משפט יהודי בבית דין יהודי שאפילו להתלבש אם אחד בא לבוש יותר יפה אסור לשוטפים לד צריכים להביש את שניהם לבוש שלא יראה אחד עדיף כל השני אסור להגיד לאחד קצר דבריך לשני לדבר חופשי בכלל המצווה מדיני המצווה מה שאמרו בכונה לברוחה ששני בעלי דין שהיה אחד בגדים יקרים והשני בגדים גלויים אומרים לו מכובד על דשו כמו כלש כמו אחר כך נדון ביניכם כדי שתיו שווים אור החיים מספר הפירוש שלו שהרב שלו כשהם באים אצלו לדין כל משך הדין לא יסתכל על בעד הדין כל זמן העיניים שלה שהוא לא יקרשם מזה שהוא רואה אותו אולי אחד נראה יותר נחמד אחד פחות נחמד הוא מזדק רק להדיר בעצמו הוא לא רואה את האנשים כן זה גם מסביר לנו מה זה דין של ישראל דין של ישראל זה לא רק החוק גם האנשים שזה [מוזיקה] ועוד אמרו זכרונם לברכה שמצווה להושיבם בשווה ולא אחד למעלה מחברו או אחד בישיבה ואחד בעמידה רק בתלמיד חכם בעם הארץ בדרך כלל עדים ועמדו שני אנשים אשר להם הדין חז"ל אומרים שני אנשים אלו העדים אשר להם הדין אלו בעלי דין ונזכר בגמרא שתלמיד חכם אסור לתת לו לעמוד הגמרא שואלת מה אם בסדק תשפוט אמיתך? אונה הגמרא שכבוד תורה עדיף אבל כדי שהשני לא ירגיש לא טוב אומרים לו אתה יכול לשבת אבל התלמיד חכם אומרים לו לשבת שהוא צריך לשבת ואם השני רוצה לעמוד הוא יכול לעמוד אבל תלמיד חכם אפילו אם הוא רוצה לעמוד אומרים לו אתה יושב ואם לא ישב עם הארץ אין מקפידים על כך ואמרו זכרונם לברכה שאם באו לפניך הרבה דינים ויש ביניהם דין יתום ואלמנה שמצווה להקדימה. עוד דבר, באים כמה בעלי דינים, יש כמה כמה משפטים אחד המשפטים נוגע לאלמנה או לאטום מקדימים אותם, נותנים להם להיות ראשונים לא לעכב את הזמן שלהם, את ההרגשה שלהם הם בלוכי מרגישים צער גדול. כלומר שנאמר שפטוי יתום ריבו אלמנה. מה זה שיפטו יתום? התורה לא מחייבת אותם לשפוט את היתום שלו בצדק. אז מה היא אומרת שיפתו יתום? ברור ששופטים אלא להקדים את המשפט שלו. וכן אמרו זכרונם לברכה שדין תלמיד חכם קודם לדין עם הארץ ודין אישה קודם לדין איש. זה בשביל כל ה הדור שלנו הפמיניסטי. כן? מקדימים דין של אישה. כי אישה יותר מתביישת לעמוד בבית דין. אז אם יש דין של אישה או דין של איש, מקדימים את האישה לאיש. זה עם כל הפמיניזם. אין את זה בבתי דין שלנו. הם בתי משפט. כפי שבושת האישה מרובה. עוד כמה הדין שלנו הוא כל כך בצדק. כותב החינוך שלא להטות הדין על אחד מבעלי הדין כשידע שהוא רשע בעל עבירות. אם אני יודע שאחד מבעלי הדין הוא רשע, ידוע שהוא בעל עבירות, אסור לדון אותו לכף חובה בגלל שהוא רשע. אלא לא תתה משפט אביונך בריבו. מי זה אביון? היה עולה על הדעת לעטות משפט אביון אלא מי שאביון במצוות אדם שידוע שהוא לא שומר שבת לא אוכל כשר ידוע מתגלח בתר אולי יעלה על הדעת שאנחנו סופטים אותו אומרים האדם הזה הוא חשוד הוא אולי משקר אי אפשר לסמוך עליו אין דבר כזה כן אפילו שהוא מול יהודי ישר וקשר צריך לדון בצדק לגופו של עניין אה להזכיר מול זה משפט שהיה בארץ בבית כנסת וגבעת זאב זוכרים שפינו בית כנסת וגבעת זאב בגלל ששם א ערבי אחד טען שהאדמה הייתה שייכת לו שהחוסין מלך ירדן נתן לו את זה פנו לבית המשפט הבית בית הכנסת נמנה במיליונים הציאו לפצות את הערבי וו לתת לו כסף אז הוא אמר אצלי זה העיקרון לא הכסף צריך להחריב את בית הכנסת פנו לבית המשפט ואמרו שלפי החוק יש כלל שאם אדם בנה בתום לב בית של מישהו אחר לא הורסים את הבית אלא נותנים פס ניסוי לבעל המגרש אבל לא הורסים את הבית. אז למה למה כאן להרוס את בית הכנסת? אז השופטת הנכבדה אמרה שכיוון שהערבים הם מיעוט אנחנו דואגים למיעוט שלא קדייש. והיא נתנה את הציוותה להרוס את בית הכנסת בלי פיצויים. אפילו שרצו לתת פיצויים לא הסכימו. אז זכות המיעות צריך להגן על המיעות כן כאן אנחנו רואים יש צדיק ויש רשע התורה מחייבת לשפוט אותם לפי לפי האמת בלי להעדיף את הצדיק על הרשע לבדוק את הדין ואם הרשע צודק אז להצדיק את הרשע עוד שלא לחתוך הדין בעומד הדעת משפט על פי התורה אסור סוב בלי עדים למרות שזה נראה שזה מאוד הגיוני שאדם מסוים הוא השם הגמרא מביאה סיפור עם רבי שמעון בן שטח שהוא ראה יהודי רודף אחרי היהודי השני ויש לו סכין ביד נכנסו לתוך חורבה הוא רבי שמעון בן שטח נכנס לשם ראה את היהודי הנרדף מפרפר דקור בסכים ואת זה שיצא סכין שלו נוטפת דם זה ברור שהוא הרוצח אז הוא אמר לו אני יודע שאתה הרוצח אבל אני על פי דין התורה אני לא יכול לשפוט לא היו עדים ולא הייתה התראה אני לא יכול לשפוט בורא עולם ישפוט אותו אמרו לו זז משם עד שבא הנחש הונשחו אבל רואים שאפילו בדבר שנראה כל כך הגיוני כל כך מתקבל על הדעת שפלוני השם אסור אסור לדון אותו אלא יש צדק שהתורה מחייבת דיני ישראל לדון בצדק לא על פי עומדן דעת אני קורא מהשולחן ערוך חוש משפט סימן טו צריך הדיין שיקדים לדון הדין שבא לפניו תחילה תכתיב ככתון כגדול תשמעו אסור אור לשנות את סיד המשפט. אני מעדיף שזה יבוא ראשון, זה יבוא אחרון. חוץ מדין של תלמיד חכם, אפילו תלמיד חכם בא לבסוף לכבוד תורתו. זה יכול להיות רק אצל יהודים. יהודים שמכבדים תורה. מי שלא מכבד תורה לא מקיים את זה. וכן מצווה להפך בזכותו. כפי שכתב הרמבם, היו לפני הדיינים דינים הרבה. מקדימים דין היתום לדין האלמנה שנאמר שבטו יתום ריבו אלמנה דין אלמנה קודם לדין תלמיד חכם דין תלמיד חכם קודם לדין עם הארץ דין האישה קודם לאיש שבושת האישה מרובע סדרים שמלמדים אותנו מה זה דין של עם ישראל הדיין שבא לפניו דין מרומה לא יאמר החתכנו ויהיה עוון תלוי על העדים אלא ידרשנו ויחקרנו היטב עוד דין שזה רק מה שהתורה מחייבת הדיין רואה שיש עדים ויש טרות ולפי כל הכללים פלוני זכאי פלוני חייב אבל הוא מרגיש שיש כאן איזה רמאות הוא מרגיש שמשהו כאן לא חלק אסור לדיין לדון אם יש לו הרגשה לא טובה צריך לדחוט את הדין היה סיפור בזמן הנודע ביהודה ש בא יהודי אחד נעלם ואחרי כמה שנים א בא יהודי והאישה אגונה ולא יודעים מה לעשות איתה בא יהודי ואמר שהוא בעלה ושאלו אותו חקרו אותו הוא מכיר את כל המשפחה מכיר את כולם יודע את כל הסיפורים כל מה ששאלו אותו הוא אמר שזה הוא הנודע בייהודה אדם הרגיש שיש כאן משהו לא חלק, הוא לא נתן לישון. כלומר, תבוא מחר. הוא לא רוצה. למרות שלפי כל הסימנים האישה לא הכירה אבל עברו הרבה שנים. אולי הוא השתנה. מי יודע? אז אני יודע מי יודע? אמר מחר אחרי התפילה נדבר. אז א הוא בא לתפילה ואז הוא אמר לו שבקום שלך. ואז ההוא שהיה רמאי והוא לא יודע איפה המקום של התפילה הוא ברר את כל הדברים אבל לא עלה על דעתו לברר איפה אותו פלוני ישב בבית הכנסת ואז בזה הוא תפס אותו בזה הוא גילה את הרמאות שלו זה לפעמים יש הרגשה הרגשה של הדיין אומרים את הדברים כאילו מישהו למד מישהו הכין את עצמו העדים והבעלי דין אבל אפשר להר רגיש שיש מישהו שאתה מרגיש אתה רואה במבט של העיניים אתה רואה משהו לא חלק כן לא לשפוט את הדין זה גם דין של ישראל אין דבר כזה בחוק בחוקים של הגויים וגם לא באלה שדנים לפי חוקים של גויים אני רוצה להקריא קצת מגמרא במסכת שבועות כמה התורה מחייבת דיינים של ישראל לשפוט בצדק וכמה שצריכים להתרחק מהשקר תנו רבנן מנין לדיין שלא זה מי שרוצה לדעת דף ל עמוד ב תנו רבנן מנין לדיין שלא יעשה סנגרון לדבריו תלמוד לומר מדבר שקר תחק הדיין אומר מה שנראה לו אבל הוא מרגיש שזה לא חלק אז הוא יכול להביא רעיה שהוא הוא צודק אבל בלב שלו הוא יודע שהוא לא צודק. ראיתי את זה לפעמים של תלמידי חכמים פוסקים הלכה שואלים אותם איזה שאלה ומונים תשובה בהנחה שמי ששומע הוא לא מכיר את הפוסקים כמותם יכולים לספר לו סיפור ואם הדיין מרגיש שהוא לא צודק אסור לו לעשות סנגוריה לדברים שלו למרות שהצד השני לא ידע כלום על זה נאמר מדבר שק קרתיך מנין לדיין שלא יושיב תלמיד בור לפניו יושב לפניו תלמיד עם הארץ והתלמיד עם הארץ יכול לשאול אותו באמצע שאלות למה פסקת כך זה יכול לבלבל אותו לא להושיב אותו לידו גם על זה נאמר מדבר שקר תרחק מנין לדיין שיודע לחברו שהוא גזלן הוא יודע שהדיין שלידו הוא לא ישר ראינו בזמן שלנו שיש ראש בית המשפט שיש לו דברים לא קשרים אפשר למנות אותו לנשיא בית המשפט ויודעים שהוא עשה משהו שלא כדין אבל מחליטים זה לא רלוונטי זה לא זה לא שייך לעניין זה נברר את זה אחר כך אסור לשבת איתו בדין וכן עד שיודע בחברו שהוא גזל אין ראיות אבל הוא יודע שהוא אדם לא ישר מנין שלא צטרף עמו לומר מדבר שקר תיחה מנין לדיין שיודע בית דין שהוא מרומה הוא מרגיש שהדין הוא לא חלק שלא יאמר הועיל ועדים מעדים יפתכנו ויהיה כולר תלוי בצובר העדים תלמוד לומר מדבר שקר תרחק מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות להעני חוב לעשיר שלא ישתוק תלמוד לומר מדבר שקר תרחה מנין לתלמיד שורה את רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין עד שיגמרנו ואסתרנו ואבנינו משלי שיקרא הדין על שמי מדבר שקר תרחק מנין לתלמיד שאומר לו רבו אתה יודע שאם נותנים לי 100 מנה אני לא אשקר ולא אקח פרוטה משל אדם אבל יש לי אדם שחייב לי כסף ויש לי רק עדך אחד אני מבקש ממך רק תעמוד ליד העד שהוא יחשוב שיש שני עדים ואז אולי הוא יודע לאמת אל תגיד כלום רק תעמוד לידו הגמרא אומרת שאסור לעשות את זה יש משפט כזה בעולם יש אצל גויים יש משפטים כאלה שלהגיד שלעמוד לידו שאולי זה מעודד שקר אולי זה יכול להיות לעודד שקר גם זה [מוזיקה] אסור. עוד קצת דברים א שמלמדים אותנו אחרי כל חטירה לצדק. קראתי לנושא של השיעור ביקשו ממני לתת נושא. אמרתי צדק וצדקה. רואים שבעברית המילה צדקה היא בעצם היא בעצם צדק יחד עם ה. מה זה אומר? זה אומר שאם רוצים להוריד את הצדק לעולם צריך שהצדק יהיה טוב. הצדק בא להטיב. הצדק לא בא להרוס. כן. ראינו את זה אצל אברהם אבינו. אברהם אבינו בתפילה על סדום ועמורה כתוב במדרש שהוא אמר לקדוש ברוך הוא תחליט אתה רוצה עולם או שאתה רוצה צדק. אתה רוצה דין אז לא צריך עולם. ברא את העולם צריך להתחשב בו גם אם אנשים רשעים אסור שהדין הצדק יהרוס אותם לגמרי שוב דוגמה מ שהייתה בארץ היה הייתה משפחה ליד חברון שהיה הבעל בנה שם איזה דירה אולי לא רחוק אני לא יודע לא בררו את זה על איזה גבעה והוא נרצח על ידי גויים רוצחים באו משטרה בלילה פינו את האלמנה עם הילדים שלה בשתיים בלילה הוציאו אותה מהבית כדי להרוס את הבית אלמנה איך עושים דבר כזה אפילו נניח שהבית בית נבנה שלא בסדר, מותר לעשות דבר כזה. יש ביהדות יש גם מצפון, יש גם מוסר פנימי. הצדק צריך להיות בנוי על צדקה. צדק לא יכול להגיד זה לא מעניין אותנו, זה החוק ואנחנו עושים אותו. לא עושים דבר כזה. התורה גמרא בערכים אומרת מסדרים לבעל חוב. בעל חוב שלא יכול לשלם את הכל. לא ממשכנים את הכלי העבודה שלו במה הוא יחיה? הוא צריך גם לחיות. אי אפשר להגיד לו אנחנו אתה חייב, לא שילמת, מומשקנים את כל מה שבבית. אבל האדם צריך גם לחיות. התורה מלמדת שממשכנים לבעל חוב. לומדים את זה מפסוק בתורה. יש פסוק ואם מחו מערכך. כן. אז הגמרא לומדת על זה שצריך לראות אם הוא מסוגל לעמוד בדין. לא מענישים אדם גם במלכות אנחנו יודעים שהיו בודקים אם הוא מסוגל לעמוד במלכות. אם הוא יכול למות אסור לדון אותו. אבל לא רק במלכות גם בממון. אסור להחרים את הרכוש שלו גם אם הוא חייב. כי אצלו ה אם יחרימו לו את כל הממון הוא ייפול. המשפחה שלו תיפול. צריך צריך להשאיר לאשתו. לילדים שלו, כל מה שהם צריכים, צריכים כלי העבודה שלו, הוא מתפרנס מהם. והגמרא דנה שם אם הוא עיקר כמה שברים להשאיר לו בשביל העבודת השדה, החרישה, אם אם הוא נגר, כמה כלי עבודה משאירים לו, כל אחד ואחד צריך לדעת המשפט לא בא להרוס. משפט בא בשביל להציל את החברה, אבל במידה והמשפט הורס, אסור אסור לדון ולומר יקוב הדין את ההר. אנחנו יודעים שזאת הרוח של תורת ישראל. אנחנו מכירים את זה ב בתקיעת שופר בראש השנה. תקיעת שופר בראש השנה. כתבו על זה המקובלים שהשופר הרי בראש השנה זה יום של דין והשופר הוא רומז לכל מיני דינים אבל השורש של הדין הוא החסד מי שמכיר מידת החסד בא לפני מידת הגבורה כלומר שורש הדין הוא כדי שיהיה חסד בעולם כדי שהעלמים לא יערסו את העולם אז מוכחים שיהיה דין אבל אם על ידי הדין אם אנחנו הורסים ולא מתקנים אז אין גם דין בלשון של המקובלים על תקיעת שופר אין מיתוק הדין אלא בשורשו השורש של הדין בישראל זה חסד אצל הגויים אין דבר כזה דבר שהוא רק במשפט של ישראל שבתוך הדין יש גם חסד לא לשנות את הדין לא לעקוף אבל להתחשב במה שקורה שם שאנחנו לא מורסים אני רוצה להקריא דברי הרמב"ם בסוף הלכות עבדים. מדובר על עבד קנעני. עבד קנעני. רבי יוחנן אומר בגמרא, יכול הרב לומר לעבד, עשה עמי ואיני זנך. אתה תעבוד, אני לא חייב לתת לך מזונות, תקבץ דבוות. זה הדין. ואותו רבי יוחנן אומרת עליו הגמרא שהיה לו עבד קנעני וכל מנה בשר שהיו נותנים לרבי יוחנן לאכול הוא נתן חצי לעבד קודם וכל מה שהוא אכל הוא חילק יחד עם האבד מצד אחד הוא לא חייב לו כלום רבי יוחנן אמר זה הדין אבל במעשה אם המעס משפט עבדי ואמתי בריבי עמהם כי בבטן עושני עשה צו ויכוננו ברחם אחד. אותו רבי יוחנן שאומר שעל פי דין תורה מותר לא לתת לו מזונות אבל בהתנהגות למעשה בשום אופן לא. אני רוצה להקריא את לשון הרמס. מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך. אף על פי שהדין כך מידת חסידות ודרכי חוכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יחביד לו על עבדו ולא ייצר לו וכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. אין את זה אצל הגויים וגם אצל אנשים לא דתיים אלא אם כן יש להם מידה של בני אברהם יצחק ויעקב אצל פועלים נותנים לפועל לאכול מהאוכל של בעל הבית אחי מכל מאכל ומכל משתה חכמים הראשונים זה הגמרא על רבי יוחנן היו נותנים לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלים ומקדימים מזון העבדים לסעודת עצמם. העבד רואה שמכינים אוכל לבעל הבית קשה לו לראות. הוא מפסיד את זה. נותנים לו לאכול לפני בעל הבית. הרי הוא אומר כהנה עבדים אל יד אדוניהם כנה שפחה אל יד גבירתה. וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים לעבדות מסרן הכתוב ולא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת. היה סיפור עם רבי עקיבא איגר שהייתה להם הוא ואשתו ה הייתה להם משרטת בבית והיא פעם שברה כלי אז אשתו לבשה את הבגדים שלה היא אמרה לבעלה אני הולכת לאן? לבית דין לטבוע אותה על זה. אז היא ראתה שגם הוא מתלבש וגם הוא הולך. אז היא שאלה אותו, אני מסתדרת לבד עם הבית דין, אתה לא צריך לבוא. היא צריכה לשלם את זה. אמר, אני לא בא בשבילך, אני בא בשבילה גלי את לא תשתמשי בסמכות שלך לפגוע בה. זה דיינים של ישראל. כן. מפורש בדרכי איוב הטובים שישתבח בהם. אם ממעס משפט עבדי בריבה ממדי הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד ואין אכזריות ועזות מצויה אלא בגויים עובדי עבודה זרה אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע עליהם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וציווה אותם בחוקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל וכן במידותיו של הקדוש ברוך שציונו להידמות בהם הוא אומר ורחמיו על כל מעשיו וכל המרחם ורחמים עליו שנאמר ונתן לך רחמים וריחמך ורבך עוד ציטות מגמרא בסוף פרק הסוחרת האומנית פרק שישי בא ומציע גמרא מספרת על רבא ברחנה יש גמרות שזה מודפס רבא בר אבונה אבל בצד יש גרסאות שאומרים שזה הרבה ברבר ברחן ככה מצטטים את זה רוב הראשונים כשמספרים רב ברחנה רבא ברחנה תברולה שכולי חבית דיין הוא לקח סבלים שהעבירו לו חבית של יין לא נזרו שברו לו את החבית של היין לקח את הבגדים שלהם עד שלא תשלמו לי את היין אתם לא מקבלים את הבגדים באו לבית דין אצל רב רב גדול התורה שבב א רב אמר לו א תחזיר להם את הבגדים אמר לו דין האחי זה הדין הם חייבים לשלם אמר לו כן זה הדין למה למען תלך בדרך טובים אתה צריך להיות אדם טוב שהם קיבלו את הבגדים שלהם והם פטורים מלשלם אבל הפועלים האלה אמרו לרב אנחנו עניים כל הזמן חשבנו על המשכורת שנקבל היום. אין לנו מה לאכול היום. אז רב אמר לרבא ברברחנה תשלם להם שכר כאילו הם עבדו. הוא מ אבל הם שברו הם לא עשו את העבודה דין האחי אמר לו כן יש פסוק אורחות ישרים תשמור אתה צריך להיות ישר יש משפט כזה זה משפט של ישראל אנחנו מבינים למה אסור ללכת למשפט של גויים כי זה לא רק המשפט זה לא רק החוק זה מי שעומד מאחורי החוק עוד גמרא בקדושי אה אמר רבי יצחק מנן לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה מדובר על בעל חוב שחייבים לו כסף לא שילמו לו לקח משכון מותר מותר לתת משכון התורה אומרת אם הוא צריך ה החייב את המשכון אתה צריך להחזיר לו את זה אז הגמרא הגמורה אומרת שכתוב לך תהיה צדקה וזה שאתה מחזיר לו אתה מקיים צדקה סימן שמצד הדין זה שייך אליו ואף על פי כן התורה אומרת שצריך להחזיר על זה שלא ישן בלי כסוט שלא יסבול למה צדקה אבל הדין הוא שזה שייך לי קונה משכון קונה משכון אבל בדין למעשה תחזיר לו את יש לנו דין שנקרא דינה דברמצא. זה דין שנזכר הרבה במסכת ברבטרא בפרק ראשון אבל נזכר בעוד גמרות. שם אומרת הגמרא שאם אדם מוכר שדה הוא רוצה למכור את השדה. בא מישהו ורוצה להציע לו כסף ידיל שלו קרוב שלו קרוב משפחה הוא רוצה למכור לו את השדה אבל יש לו שכן שיש לו שדה ליד אותה שדה והוא אומר תמכור לי את זה לי קשה לקנות שדה במקום רחוק ולחרוש שתי שדות ולטפל בשתי שדות זאת שדה לידי אומר הרמבם שהשכן קודם לקרוב משפחה. על פי הפסוק כתוב שכן קרוב מאח רחוק. זה אח שלי וזה שלי, השדה שלי. אני רוצה למכור למי שאני רוצה. יכולים להכריח אותי. זה דין דלומצה. כותב הרמבם, שכן קודם לקרוב. תלמיד חכם קודם לשכן וקרוב. כלומר, המשפט שלנו הוא מתחשב גם בערכים שלא קשורים למשפט בעצמו. כותב הרמב"ם, "לא ציוו חכמים אלא דרך חסידות ונפש טובה." אדם צריך להיות עם נפש טובה. זה צריך להיות חסיד. אז אפשר להבין שמשפט יהודי הוא מאוד חשוב מצד הצדק, מצד האמת, מצד עבודת השם, קרבת השם, אבל יש כאן יותר מזה. חז"ל אומרים שהתורה ניתנה בין שני משפטים משל למטרונה שהייתה חולכת והיו עבדיה נוסעים את שוליה גלימתה מלפניה ומאחריה כוונה עשרת הדיברות לפני עשרת הדיברות יש את המינוי שופטים שיתרו יעץ למשה רבנו ומיד אחרי אחרי עשרת הדיברות אלה המשפטים אשר תעשי לפני ללמד שהתורה עומדת על המשפט. זה גם נשמע דברים יפים אבל אולי פחות מחייבים. אז יש לי כאן ספר שמישהו עשה שיפוט היהודי בראי ההיסטוריה של הרב חיים בניש. הרב חיים בניש עשה מחקר על המשפט לאורך הדורות והוא מצא תופעה מעניינת בעם ישראל. במשך הדורות לא היו חילונים. היהודי עם הארץ לא שומר את כל המצוות, אבל תופעה שיש קבוצה שלמה, חילוני. מה שאנחנו בימינו זה נראה לנו טבעי. זה לא היה בעם ישראל. מתי זה התחיל? ברגע שהייתה אמנציפיה. הוא מביא ראיות לזה. האמנציפציה בגרמניה ובצרפת נתנו שוויון זכויות ליהודים אבל עד אז הגויים הכירו שכיוון שאין שוויון זכויות ליהודים אז כשיש יהודים רבים אחד עם השני הם הולכים לרב ואז אמרו אם יש שוויון זכויות אז תלכו למשפט של המדינה מאז התחילה תופעת החילוניות ולכן גזרו שמי שהולך לבית משפט הבינו שהליכה לבית משפט זה מעורר שרב תורה זה רק בבית כנסת, בכשרות, בתפילות, במצוות, אבל בחיים זה לא שייך. המשפט לא שייך לחיים. התורה לא שייכת לחיים. מכאן התחילה תופעת החילוניות. לפני זה הוא כותב, הוא מביא כאלה רבנים שכתבו שהאמנציפיה עשתה ליהודים יותר ממה שהשואה עשתה. היא הרסה את היהדות בזמננו שאנחנו חיים בארץ ישראל ויש לנו כבר עובדה, יש חילונים, יש יהודים דתיים. אם אנחנו רוצים להציל את היהדות הדתית, אם אנחנו רוצים להחזיר התרה ליושנה, המאמץ שלנו חייב להתרכז בחזרה לבתי דין על פי התורה. גם אם זה מסובר, גם אם זה קשה, אם אין ברירה והשני לא רוצה לשמוע, לא אז נותנים רשות ואפשר ללכת גם למשפט חיוני, אבל ברשות אבל יודעים שאנחנו קודם כל המשפט שלנו זה התורה. ראינו שמשפט מצד הצדק אין בכלל מה להשוות. אין בכלל מה להשוות את החוקים, את סדרי המשפט, אתים, התראה, חקירה, דין למעשה, הקדמות, כל הסדרים של בית משפט שעל פי דין תורה שונים לגמרי. גם אם נאמר שבחוק המחייבים את הגנב לשלם, נגיד שזה היה בדיוק כמו התורה, זה לא כמו התורה. אבל יש לזה משמעות הרבה יותר גדולה כשמבינים שכל החיים שייכים לתורה. אז רואים את מה שחז"ל אמרו שהתורה עומדת בין שני משפטים. משפט לפני ומשפט אחרי שבלי זה התורה לא יכולה לעמוד. וזאת האחריות שלנו. הציבור הדתי צריך להחזיר את המשפט היהודי. צריך להחזיר את עצמנו. לא לא לחוק. החוק זה לא יעזור. גם אם החוקים של ה של הכנסת של בתי המשפט יהיו על פי התורה, זה לא ישנה את המצב. מה שישנה את המצב שודי דתי כשיש לו שאלה גם במריבה, גם בדיני מוונות, הולכים לבית דין על פי תורה. יודעים שודי לא דתי לא יכול לשפוט. אדם שלא מאמין בשם הוא לא יכול לשפוט לפי חוקים. התורה זה לא רק חוק. התורה, החוק זה הידיים, אבל לאדם יש נשמה, לא רק ידיים. ומי שאין לו את נשמת היהדות, אמונה בקדוש ברוך הוא, אמונה בקדושת התורה, אמונה בקדושת עם ישראל, הוא לא יכול להיות שופט. וזאת עבודה שמותרת על הדור שלנו. שנזכה ונעשה ונצליח. เฮ [מוזיקה]