פרשת משפטים: לימודי משפטים

[מוזיקה] הפרשה הזאת שאנחנו לומדים אותה השבוע פרשה שאם היינו חיים למדה כמו שצריך אה אני לא טועה כמעט מי שיודע את פרשת משפט אם טוב אז יודע בבא קמה בבציע בבא בטרא סנהדרין מכות שבועות אז ככה אני חושב ש א חצי שס יש במסכת הזאת בפרק הזה ככה אפשר לדעת את אם מבינים את הפרשה הזאת טוב אז בעצם למדו כאן ב פרשת משפטים א בוא נאמר אם אם התור התורה ניתנה כסדרה עוד לפחות. מתי למדו את זה בדיוק אני לא יודע אבל תחשבו יש פה ככה כל התורה כולה. אבל מה שלא ברור כאן המשמעות של המושג משפטים. זאת אומרת, אנחנו יודעים שיש בתורה חוקות, עידות, מצוות, משפטים ואנחנו מחפשים איזשהיא הגדרה שתגדיר לנו את המקבץ הזה של המצוות שמופיעות בפרשה הזאת דווקא. זאת אומרת, כפי שהרמבן מסביר, אז בעצם הפרשה הזאת היא המשך של הפרשה הקודמת. אחרי שיש לנו עשרת הדיברות, שזה בעצם השורש של כל התורה כולה, אז עכשיו מתחילים הפרטים. אז התורה התחילה עם אנוכי השם אלוקיך ולא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. אז התורה מיד מזהירה. אם כן, אם אתה מצווה להאמין רק באלוקים ולעבוד רק את השם ולא להתעסק עם כל מיני פסלים ודמיונות, אז איך תעבוד את השם? אז נתנו לך את הפתרון. מזבח אדמה תבנה לי. זאת אומרת נתנו לך את ה את המסלול, את הדרך. עכשיו תורה אבל יש גם עוד דיבורות. יש לא תרצח, לא תנף, לא תגנוב, לא תחמוד. אז בלא תחמוד זה בעצם ציווי כללי על כל המצוות, על כל ה כמעט על כל התורה כולה. אז א יש עכשיו מלמדים אותך את משפטי התורה כדי ש כדי שתדע מה מותר לך לקחת, מה אסור לך לקחת, מה שלך, מה לא שלך. בסדר? אבל אם אנחנו ננסה לחפש איזה מחנה משותף יש בכל המצוות האלה שהוזכרו בפרשה הזאת שתסביר לנו מדוע המצוות האלה נכללו בפרשה הזאת ולא במקומות אחרים. זאת אומרת מה מה מאפיין את המצוות האלה שהוזכרו דווקא כאן ביחד? אז היינו רוצים להגיד בתור ככה כמו שאומרים לשלוף מהמוטן שאוקי המצוות האלה הם בן אדם לחברו כן יש פה בין אדם לחברו ובאמת זה מתחיל עם עבד עברי שזה בין אדם לחברו עובר לעמ העבריה שזה גם בין אדם לחברו עובר קצת לרוצח ח זה על הגבול כמו שאומרים אפשר להבדין אם זה נקרא בן אדם לחברו או לא ו בסדר יש הרבה מאוד דיני מזיקים דיני שומרים דיני זה ואז פתאום נתקע לך בלי שום אזהרה מראש א מכשפה לא תחיה זה לא בדיוק בין אדם לחברו כל שוכב עם בהמה מות יומת גם לא נראה בדיוק שייך לבן אדם עם חברו זובח לאלוהים יוכורם בלתי להשם לבדו אז אולי נגיד אוקיי אז התורה הפסיקה עם בן אדם לחברו חוזרת לבן אדם במקום ואז שוב בלי שום התראה וגר לא טונה ולא תלחצנו כי גירים מאיתם בארץ מצרים כל המנה והטוב לא תענו אם תענו אותם אחרה הפי אז עם כסף תלווה את עמי הלכות ריבית אה הלכות חובל ואז אלוהים לא תקלב נשיא ממלאתך ודמך לות אחר בכור בניך ואנשי קודש טיון לי ובשר בשדה טריפה לתוכל זאת אומרת קשה מאוד למצוא כאן איזהשהוא עיקרון שנגיד או התורה דיברה פה על בין אודום לחברו או בן אדם למקום. אתה רואה שזה מבושל ביחד בלי שום איזהשהוא לא נותנים לך לנשום בין אחד לשני. כן? אז ברור שזה לא היה הקריטריון של הפרשה. זה לא היה הקריטריון של הפרשה. גם אה אנחנו מוצאים את החוסר חלוקה הזאת בין בן אדם לחברו לבין בן אדם למקום לא רק כאן אלא בעוד מקומות בקדושים תהיו אז ששמה לכאורה מדברים בעיקרון על מצוות של בין אדם למקום אז גם כן מכניסים שם בין אדם לחברו שקודש לא תגנבו ולא תיכחשו זה בין אדם לחברו אז אם כן זה לא הקריטרון זה לא הקריטרון ואגב לא ברור לי באיזה שלב נכנס המושג הזה של החלוקה בין המצוות של בין אדם למקום לחלוקה למצוות של בין אדם לחברו ואיזה שלב החלוקה הזאת נכנסה לתודעה שלנו זאת אומרת אמנם כבר אה במשנה כבר מוזכר שיש עבירות שב בין אדם למקום ויש עבירות של בין אדם לחברו אבל אני לא בטוח ש זאת אומרת אני בפרשנות התנך כאמצעי לחלק כן אני לא לא יודע עד כמה זה תפס המושג הזה במיוחד שיש הרבה דברים שלא ברור בדיוק לאיזה קטגוריה אנחנו מכניסים את זה למשל כיבוד א לאן אנחנו מכניסים את זה לבן אדם למקום בן אדם לחברו לא תנאף לאיזה קטגוריה זה נכנס בין אדם למקום או בין אדם לחברו אם אנחנו נלך לפי הקרטיון הפשוט של חלוקת הדיברות שהרמבן כותב שכנראה מסברה וסברתו של הרמבן בשבילנו היא היא אמת אז אז אה אז א שהלוח הראשון היה כל המצוות של בן אדם למקום והלוח השני היה מצוות של בין אדם לחברו אז כיבוד והם נכנס לקטגוריה של בין אדם למקום זה לא מקרה אגב שאחד הדברים שהאפיקורסות מעודדת זה לבטל את המושג של כיבוד האוהיה בציבור הכללי. אז המושג של כיבוד אהם לא שלא מקיימים כיבוד והם אלא מחקו את זה. זה נהיה טרף. אם אתם חושבים שאני מגזים אז תקשיבו קצת לפרסומות. בשום פרסומת אין פרסומת שהאמא שומרת על הילד שלה. תמיד הילד מזכיר לאבא שלו שצריכים לשים חגורה, שצריכים למחזר בקבוקים, שאסור לבזבז מים. תמיד, תשימו לב, אבל תמיד בפרסומות הילד מזכיר את זה לאבא שלו, חס ושלום בא לאשתו, לא יעלה על הדת, אבל אפילו אבל תמיד הילד הוא זה שמזכיר. ומערכת החינוך מדברת כל הזמן על חשיבות של לעודד את החשיבה חשיבה חשיבה שהילדים לא ישמעו חס ושלום יותר מדי להורים ולמורים כאילו כאילו זאת הבעיה ותשימו לב כל המערכת נויה ככה המערכת נויה מכיוון שכיבודם זה הבסיס לקבל את המסורת לקבל את המסורת אוי אוי אוי זה עלול להוליך למעמד הר סיני אז לכן אה צריכים הכל צריך ללכת הפוך שדם כן כיבוד אבהם זה בעצם שייך לבן אדם למקום כי זה לכבד את המסור לכבד את המסורת לכבד את ה את העבר לראות בעבר א דבר בעל חשיבות אז אם אתה רואה בדבר דבר בל חשיבות אז זה מוביל לעוד כמה דברים על כל פנים אז הרמבן כותב שכבד אביך מיך הזה שייך עדיין לבין אדם למקום. יש מדרש שראש דברי אמת שזה אומות העולם אמרו כששמעו אנוכי השם אלוקיך אמרו לכבוד עצמו הוא דורש וכשאמר כבד את אביך ואת אמך אז אמרו ראש דברך אמת כי על ידי זה שאם מכבדים את אבא ואמא בגלל שהם מגדלים אותך אז ודאי שצריכים לכבד את הקדוש ברוך הוא שהוא יצר אותך זה הפשט ראש דברך אמת כן שכששמעו קבד את אביך תמך הם הודו גם ל לדיברות הראשונות כן על כל פנים ואילו לא תנף אז רגע לא תנף זה בין אדם לחברו בין אדם למקום יש בזה גם וגם אבל התורה עובדה שהתורה שמה את זה בלוח שבין הדיברות שבין אדם לחברו לפי התפיסה של הרמבן אם כן החלוקה הזאת בין אדם מקום בין אדם לחברו היא היא לא כל כך בדיוק מה שאנחנו חושבים, כן? אלא כנראה שיש כאן איזה חלוקה יותר עמוקה, יותר פנימית. על כל פנים אז צריך להבין מה הוא המשמעות, מה ה מה המאפיין את ה המקבץ הזה של הדינים וההלכות שהפרשה הזאת אספה לנו? לעצם העניין הרמבן מסביר שהמשמעות של פרשת משפטים שפה התורה בבת אחת הספי זה אוף אוסף של משפטים של הלכות שבעצם א מקיפות את כל החיים אז המטרה הייתה כאין גיור ה יש הלכה בהלכות גיור שכאיגר שבא להתגייר צריכים להגיד לו את כל ה מצוות קלות וחמורות. צריכים להגיד לו מצוות קלות וחמורות כדי שידע אם הוא מקבל עליו או לא. אז גם כאן כשהקדוש ברוך הוא נתן את התורה לעם ישראל אז הוא נתן להם איזשהוא מקבץ של הלכות שזה יהיה בגדר קלות וחמורות מיזשהו מקבד של הלכות. באמת בסוף הפרשה בסוף הפרשה יש וזה שוב מחלוקת מתי נאמרה הפרשה האחרונה אז בסוף הפרשה יש ואין משה אמר על השם ואז בעצם אה מתקיימת הברית בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל על כל המקבץ הזה אגב לא כל כך שמים לב אבל אחי, אנחנו תמיד מדברים על זה שמתן תורה היה נעשה ונשמע. אז מי ששם לב יראה שבכל פרשת יתרו לא כתוב נעשה ונשמע. כתוב כל אשר דיבר השם נעשה. אז איפה מופיע המושג נעשה ונשמע? לא, זה מופיע בסוף פרשת משפטים. בסוף הפרשה שלנו מופיע המושג שנעשה ונשמע. הנה ויכתוב משה את כל דברי השם וישכם הבוקר ויבן מזבח 12 מצבה וישלח את נר ישראל ויקח ויקח ספר הברית ויקרא בוזני העם ויאמרו כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע אז לכורה אני שואל את השאלה מדוע הם לא אמרו את הנעשה ונשמע עד עכשיו. אם זה מעלה כל כך גדולה שהם ישתבחו בזה, מלאכי השרת, כל הדברים האלה, אז מדוע הם לא אה לא דיברו על זה עד עכשיו? אז הטרגו מתרגם מה זה ננשה ונשמע, נעבד ונקבל. מה פירוש הדבר? אז אני רוצה שתבינו, כשאתה אומר לבן אדם לעשות משהו, אז זה עובר תהליך. הראש שלך מתכנן את המילים, המנגנון מוציא את המילים מהפה והפה מוציא את המילים החוצה. אצל השומע התהליך הוא אותו תהליך, אבל הפוך. האוזן שומעת ומתרגמת את הקולות וה מילים למשמעות. זאת אומרת יש תהליך. אתה אומר משהו אז זה עובר ממחשבה לדיבור. אצל השומע זה עובר מדיבור למחשבה. הוא צריך לשמוע את מה שאתה אומר. ואז הוא מחליט מה לעשות. ואז הוא עושה. אבל אם זה כמעט בלתי אפשרי או זה אולי בלתי אפשרי שהוא ישמע אבל ישמע בדיוק את מה שאמרת תמיד זה הוא יש איזה מרחק ביניכם כן יש איזה מרחק ביניכם המרחק של השמיעה יש בשמיעה דיברנו על זה פעם על שלמה המלך שביקש מהקדוש ברוך הוא לב שומע היינו שישמע לא רק את המילים אלא ישמע גם את האופן שהמילים האלה נאמרו ראינו שישמע את העומק של המילים להגיע למצב שהוא ישמע גם את המחשבה שעמדה מאחרי המילים זה כבר דרישה מוגזמת אבל שיהיה בגדר לב שומע שישמע את הקול שעמד מאחורי המילים זו הייתה הבקשה שלמה המלך והקדוש ברוך הוא נתן לו כשאנחנו כשהקדוש ברוך הוא נתן לנו ציוויים ומשה רבנו לנו ציוויים אז הציווי אנחנו עשינו אותו אבל לא יכלנו לשמוע אותו לא שמענו את עצם הציווי עשינו מה שאמרו לנו אבל לא יותר מזה באותו רגע שהדברים הם נכתבו בספר ואנחנו יכולים לקבל את זה מתוך הספר אז אנחנו יכולים לשמוע את עצם הדיבור האלוקי. אנוכי השם אלוקיך. אומרת הגמרא במסכת שבת אנה נפשי כתיבת יהיבת. אתם יודעים מה פירוש המילה? הקדוש ברוך הוא הכניס את עצמו לתוך המילים. אז כשאתה פותח ספר תורה ואתה קורא שמה מילים אז אתה שומע את המילים כפי שהם יצאו מהקדוש ברוך הוא אז אתה שומע את הקדוש ברוך הוא ולכן רק אחרי שנכתב הספר יכלו בני ישראל להגיד נעשה ונשמע נקבל קבל יינו שהם שמעו הם בתוך המעשה שלהם הם לא עשו מה שאמרו להם אלא הם עשו את מה שהם שמעו את מה שהם קיבלו וזה דרגה של מלאכי השרת מכיוון שרק אצל מלאכי השרת אין מרחק בין המחשבה למעשה מלאכי השרת היות ואין להם גוף או יש להם ממשות מאוד מאוד רוחנית אז לכן אין אצלהם מרחק בין המחשבה למעשה וזה מה שבני ישראל אמרו נעשה ונשמע על ידי הנעשה אנחנו נשמע נוכל לקלוט את הדברים כפי שהם באמת לשמוע על כל פנים אז כאן יש לנו איזהשהוא סך הכל כזה איזשהו מקבץ של משפטי התורה דיני התורה כדי שנוכל לקבל את התורה והמצוות בשלמות. נעבור את תהליך הקבלת מצוות שזה קבלת הברית שזה מהווה את הבסיס לכל הלכות גיור לכל התהליך של גיור שכל גר הוא מקבל על עצמו את הברית של הקדוש ברוך הוא את הברית של תורה ומצוות אבל שוב עדיין זה לא מסביר מה מיוחד במצוות האלה ואולי גם לא מסביר עוד דבר מה פוש המילה משפט. מה זה המשפוטים פה? דיברנו על זה כמה פעמים שדיני התורה מופיעים בכמה מקומות בסגנונות שונים והם כאילו מדברים אל אנשים שונים. זאת אומרת, יש בעם ישראל סוגים שונים של אנשים. יש אנשי מעלה, אנשי רוח, אנשים שהם אנשי סגולה, ממלכת כהנים וגדוש. יש אנשים שהם אנשים יותר פשוטים, אנשים שמתעסקים רק בענייני חומריות, בענייני גשמיות וזה הדבר היחיד שמעיר אותם. הם יודעים שומרי תורה ומצוות הם לא לא מדברים על פה כאול חלילה אבל התפיסה שלהם היא מגושמת איך אומרת איך אומר הפסוק אורך ימים בימינה בשמאלה אושר וכבוד זאת אומרת מה זה אורך ימים למה למה הם מינים בה אלה שמבינים את המשמעות האמיתית של התורה הם עוסקים באורך ימיה והם זוכים לקבל את התורה באופן של אריכות ימים ואלה שעוסקים בבופן של מבט של שמאל כן אולי נסביר אם נספיק נסביר מה פ מה זה מבט של שמאל אז הם גם זוכים לקבל תורה יש להם אושר וכבוד כן יש א כשה המפרשים מדברים על ההבדלים בין הדיברות כפי שהם מתוארות כפי שהם עוברו בפרשת השבוע הקודם לבין הדיברות כפי שהם א בפרשה בפרשת א א ואתחנן כן אז אז א יש שמה מה? אה כן אז יש הבדלים יש כמה וכמה הבדלים אז ההבדל שכולם מדברים עליו באורך רב באריכות רבה זה ההבדל בין זכור ושמור כן אבל הבדל נוסף שהוא לא פחות חשוב ולא פחות בולט זה א הנימוק למה צריכים לשמור שבת הנימוק למה צריכים לשמור שבת עשרת הדיברות הנימוק למה צריכים לשמור שבת כן זכור יום השבת הקדשו שיש ימים תעשה דרך בלכתך היום השביעי שבת לשם לוקח לו תעשה כל מלאכתה ובנך וביתך אבדך בך אשר בשרך כי ששת ימים עשה השם את השמיים את הארץ וביום השביעי שבת ויפש את הכל שבם ביום שבי כן ברח היום שיום שביקדש כן זה הנימוק שהתורה נותנת ב ספר בפרשת יתרו וגם התורה מדגישה שמה כי שש יום השביעי שבת לשם אלוקיך לא תעשה כלתה ובנך וביתך ועבדך ואבתך ובמתך וגך שם שב כשהתורה מדברת על שבת בפרשת ואת חנן שש ימים תעבוד ועש כל מלא חתך ויום השביעי שבת לשם לוקחת שרחתה ובנך וביתך ושורך בבך מורך כל אשר בכל ביתך והגך אשר בשרך לך למען נוח עבדך ואבדך כמוך. פתאום כתוב פה רעיון חדש שלא מוזכר במפורש לפחות בפרשת יתרו א מה שהיום היו קוראים לו זה רעיון סוציאלי שגם העבד והעמה ינוחו וזכרתה כעבד היית בארץ מצרים. פתאום נימוקים אחרים, פתאום מכות חדשות. אז רגע, מה נכון פה? הנכון זה התפיסה של תסלחו לי על הדיבורים, אנחנו אנחנו עושים בתוך הכנסתיים אנחנו יושב אנחנו יושבים כל כך מושפעים מהאפיקורסות ששורצת מכל הכיוונים. אז גם אני מתחיל לדבר ככה. כן. אה א האם אנחנו מדברים בסגנון של ספר דברים שמדבר בתפיסה סוציאלית כאילו חברתית או יש לנו את השבת של ספר יתרו של פרשת יתרוז שנדבר מה נכון תשובה היא כמו שאנחנו יודעים רואה אחד תורה אחת היא רואה אחד נתנם כן זה שניהם אמת ההבדל הוא באנשים יש באנשים דרגות עכשיו עכשיו זה לא רק שיש אדם כזה אדם כזה כל אחד הוא גם וגם וגם גם גם גם כן אז יש את העניין הרוחני העליון זכור את יום השבת לקדשו כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ זאת אומרת אדם ששומר שבת הוא חי בעולם של בריאה אלוקית אתה קידשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמיים וארץ ואז הוא רואה את הבריאה במבט שלו של אופטימיות, במבט שלמות, הבריאה מתוכנת כולה. כן. נו, יש בן אדם ששבת אצלו זה יום אחר. זה יום של מנוחה, יום של כיף. ואז גם הבן אדם הזה הוא יהודי, הוא גם חלק מעם ישראל וגם אליו צריכים לדבר. ואז מדברים אליו בשפה שלו. כן. למעניין אחבדך ואמך קבורך. ואם זה לא מוצא בעליך זכרת. כי עבד היית מצרים שתי פושיות אותו דבר עם שפות שונות אם אנחנו ניקח את הפרשיה של עבד ע דברי עבד ע דברי מופיע בתורה בשלוש מקומות מופיע בפרשתנו מופיע בסוף ספר ויקרא ומופיע בפרשת ראה בספר דברים אז מעבר לכל השינוי הלכות חות שיש בכל פרשה ופרשה ש לומדים את זה איך בדיוק לסדר את כל ההלכות ביחד כן איך לסדר את כל הפסוקים הלכות אבל יש גם הבדלי סגנון הבדלי סגנון שמיים והארץ בסוף ספר ויקרא כשהתורה מנמקת את דיני עבד עברי אומר את התורה כי עבודהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימחו ממכר את העבד כן אז אז אני הגישה היא גישה אלוקית רוחנית כי לי בני ישראל עבדים עבודה הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני השם אלוקיכם. זו תפיסה אחת של הדינים המיוחדים שהתורה חיו בהם את עבד עברי. אבל כשמסתכלים בפרשת ראה ושמה התורה מנמקת את הדינים של עבד עברי מה אומרת התורה? איזה ביטויים התורה משתמשת ולא יראה בעיניך ושרכך אותו כי ששת כי משנסכיר עבדך והדבר הזה תב לך וערכת אל זאת אומרת צורת הסתכלות אחרת ושוב הדבר נובע לא מההבדל בתורה אלא ההבדל באנשים שהתורה מדברת אליהם מכיוון שהתורה היא קומה שלמה כמו שהאדם הוא קומה שלמה והעולם הוא קומה שלמה ועם ישראל בארץ ישראל זה קומה שלמה. אז גם התורה היא קומה שלמה. וקומה שלמה היא כוללת בתוכה את כל החלקים ויש בחלקים חלקים שונים. אז יש בחלקים את אלה שרואים את הממלכת כהנים וגוי קדוש ויש כאלה שרואים את הלשם או לתפארת או לתהילה כמו שמתואר בפרשת כי תבוא. אז לכן התורה מדברת בכל הטים עכשיו א בוא ניקח פסוק ו אני אפרש פסוק לפני שנפרש את הפסוק הזה אני רוצה להזכיר לקהל הנכבד שאני יהודי אורתודוקסי ומאמין במסורת חז"ל ובתורה שבעל פה א מאמין ש שאי אפשר לפרש פסוק נגד חז"ל אבל אני רק נותן את זה כהקדמה כן התורה אה א יש פה פסוק ואנשי קודש תהיה לי ובשרו בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו הפסוק הזה הוא מאוד בעייתי. הוא מאוד בעייתי. מדוע הוא מאוד בעייתי? מדוע הוא מאוד בעייתי? באופן כללי הוא לא בעייתי. כתוב בפסוק שאסור לאכול טריפה. אין שום בעיה. תפתחו שולחן ערוך הלכות טריפות יש שמה 30 סימנים גידו לכם מה זה טריפה הבעיה בפסוק הזה היא ככה כשאנחנו קוראים את הפסוק הזה מדובר פה במדבר הפסוק הזה נכתב שבני ישראל היו במדבר בזמן שבני ישראל היו במדבר אז עדיין לא היה המושג של לשחוט שחיטה לא הייתה יש מחלוקת מה הפשט שלא היה שחיטה. האם הפשט הוא שלא היה שחיטה? הכוונה היא שהיה אסור לאכול בכלל בשר תאוות רק שלא היה לא שחטו את זה אלא נחרו את זה. אבל המושג בשר כשר כמו שאנחנו מכירים אותו לא היה. אם כן איך מתפרש הפסוק? ובנשי קודש טיוני ובשר בשדה טריפה לא תוכל. אז באמת הפסוק הזה מתפרש בכמה וכמה אופנים ואני לא רוצה יש לי אריכות בזה אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו כן אבל הפסוק הזה מתפרש בכמה וכמה אופנים אבל בוא ננסה לקחת את הפסוק כפשוטו פשט פשט פשט ואנשי קודש תיון לי ובשר בשדה טריפה לא תוכנו ובעיר מותר לאכול טריפה באים מותה לאכול טריפה אז הפסוק הזה על דרך הפשט ואגב כך נפסק להלכה גם שזה הפשט מדבר פה בכבש או בשור לא חשוב שנמצא בשדה והתנפל עליו אריה וטרף אותו. נו, אם האריה כבר טרף אותו אז איך אתה יכול לאכול אותו? כן. אז אתה אוכל מדובר את השיריים. אם מדובר פה בשיריים אז אז הבשר הזה הוא טריפה או נבלה. אז אם מדובר פה לפני שהיה דין נבלה נו אבל הפסוק צריך להתפרש גם גם לפחות גם על אחר כך אז איך יכול להיות בשר שהוא יהיה גם טריפה ולא יהיה נבלה אתם לא עוברים שתיים מיקרו אז התשובה היא שמדובר פה על בהמה שבאמת טרפו אותה אבל היא עדיין בחיים וזה מה שנקרא בהלכה הדרוסה וזה מה שהרמב"ם כותב שהטריף היחידה שכתובה בתורה במפורש זה דרוסה כי כתוב זה פשט הפסוק ובשר בשדה טריפה לא תאכל בשר שאריה טרף אותו אסור לאכול אותו עכשיו בסדר עד כאן מובן? עכשיו, כשאני קורא פסוק כזה, אז מה הפסוק הזה בא להגיד לי? הבא להגיד לי שאל תאכל טריפה בשדה. מה הפשט בזה? בשדה. בדרך כלל הרואים מה הם עושים? כשאריה או זאב התנפל להם על כבש וטרף אותו והכבש כבר מפרפר בין חיים למוות. אז לשמור אותו אין טעם, הוא לא יחזיק מעמד, אז הם אוכלים אותו. מה הם יכולים לעשות? אין מה לעשות. ככה רואה לא אוכל כבשים, חבל לו, אבל ככה הכבש הזה בן כואב. אז הוא אוכל אותו. אומרת התורה, לא לא, אתה לא תתנהג ככה. ואנשי קודש תיו לי, אתם לא תאכלו כמו חיות בשדה. אתם תאכלו כמו בני אדם. בני אדם לא אוכלים כמו בעלי חיים. כבש שהתנפלו עליו ושב וככה הם מתנפלים עליו כולם ואוכלים אותו. אתם לא עושים. זה נותנים לכלבים לא לבני אדם. אז תשימו לב ש הפסוק הזה יותר ממה שהוא מבטא איזה דבר בהלכות מאכלות אסורות הוא מבטא צורת התנהגות. אתם לא תאכלו בשר כמו בעלי, כמו אחיות בשדה, אלא אנשי קודש תור. עכשיו זכינו להבין בפסוק הזה ואנשי קודש טיון לי ובשר בשדה טריפה לא תור למדו מזה חז"ל שאסור לאכול בשר שיצא מחוץ למחיצתו. דהיינו אם קודשים יצאו מחוץ לירושלים או קודשי קודשים מחוץ לאזהרה אז הם נאסרו באכילה כמו טריפה כי בשר בשדה הכוונה היא מחוץ למחיצתו טוב אנחנו כולנו אמונים על דרשות חז"ל ואנחנו לא נעיז להתווכח אבל בעינינו נראה ר שהקישור של חז"ל פה הוא מאוד מאוד רחוק לקשר בין דין טריפה לדין קודשים שיצאו ממחיצתם זה נראה לנו קצת רחוק אבל לפי התפיסה שאנחנו עכשיו הסברנו שהתורה מסבירה לה שעיקר דגש הוא על אנשי קודש טיון לי ואתם לא תאכלו כמו חיות אז אנחנו יכולים כבר לקלוט שבשר קודש שיצא מחוץ למחיצתו הוא דומה לטריפה בשדה. זה לא דין בגוף של הבשר, זה דין באופן, זה דין בצורה. חסר פה משהו מהצורה של אנשי קודש. אנשי קודש זה אנשים שאוכלים בצורה מכובדת, בצורה מזומנת, לא בצורה כמו בעלי חיים איפה ש איפה שבמקרה הם נתקלים בבשר והם אוכלים. הן אוכלים בצורה מכובדת. אז כשאנחנו קוראים כך את הפסוקים וזה לא הפסוק היחיד, אז אם כן, התורה כאן נותנת לנו בעצם צורת חיים, כל המצוות. ואם נסתכל בכל המקבט של המצוות, אנחנו נראה שהמצוות האלה כולם הם צורה שאנחנו צריכים לחיות. לא מצוות שלקיים. לכן אין פה תפילין, אין פה קריאת שמע, אין פה תפילה. יש פה המשפטים שאנחנו נעשה בינינו, הסדר שנחיה בו. כן? ובהתאם לכך יש את כל המצוות, כל הסדר של המצוות. אז נכון שיש הרבה מצוות בין אדם לחברו, אבל גם בין אדם מקום זה אותו דבר. הדין של מחשפה לא תחיה, זה לא דין על מחשפה שאסור להיות מחשפה או אסור להיות מחשף. לא זאת ההדגשה. ההדגשה היא שאסור שבינינו תהיה מחשפה. כשהתורה אומרת לא תזב נו זובח לאלוהים יוחורם שוב ההדגשה היא לא על האיסור של עבודה זרה האיסור הוא שבחברה שלנו לא יהיה עבודה זרה וככה זה כל המצוות וממילא כי זה גם המצווה של עלייה לרגל והמצוות של שבת כל המצוות הם מצוות שאנחנו צריכים לבדוק איך כולנו ביחד נראה איזה איזה צורה של חברה אנחנו נהיה האם אנחנו נהיה חברה של משפטי השם האם אנחנו נהיה חברה או נהיה חברה של א אחרים זה ב ולכן ה ה החשיבות של של אה של מצוות עבד עברי כמו שהוזכרו כאן זה לא מוזכר כאן כמצוות רחמים על האני כמו שמתואר בספר א דברים ולא כמעלת האדם כמו מ שמתואר בסוף ספר ויקרא אלא זה מעלת החברה חברה צריכה להיות בנויה כך אלה המשפטים השטסים לפניהם ככה החברה הזאת צריכה להיות בנויה ז צריכה להיות חברה שבה א היחס לעבד עברי הוא כך וכך זה צריך להיות חברה שבה יחס לאנשים נזיקים שומרים שימו לב כל הדינים כל הדינים הם דינים של חברה איך חברה בנויה אז גם המצוות גם המצוות שבין אדם המקום הן נתפסות כאן בצורה של איך הם בתור משפטי החברה ולכן אה מצווה כמו אה מלאתך ודמך לא אחר זה מצווה לתת את מתנות כהונה ל לכהנים. שוב, זה מצווה של חברה. וכן, כל הדברים האלה, כן, ב מצוות אה א שבת, שמיטה, גם מודגש והשביעית שמתנה הדגשי על החילו נאמך. ו גם המצווה של עלייה לרגל, הרמב"ם מסביר במורא נבוכים שלעלייה לרגל יש כמה מטרות. פה הדגש הוא על המטרה החברתית. לעלייה לרגל יש כמה מטרות. המטרה היא על ההדגשה, על המבט החברתי. אז כשאנחנו א קוראים את הפרשה הזאת ולומדים אותה, אז צריך להבין שהמצוות של הפרשה, מעבר לערך של מצוות כמצוות, מעבר לערך של מצוות כמצוות. אז כאן ההדגשה של המצוות כיצירת צורה מסוימת של חברה, צורה מסוימת של קבוצת אנשים שחיה לפי הדבר הזה. אם יבוא אליך בן אדם חילוני ושאל אותך, תגיד לי מה זה להיות יהודי שומר תורה ומצוות? מה זה להיות יהודי שומר תורה ומצוות? אז אתה לא נכנס איתו עכשיו לפרטי הלכות, אלא אתה מתאר לו את צורת החיים הכללית. איך איך נראה חיים של יהודי שאומר תורה מצוות אתה לא נכנס איתו עכשיו להלכה זה דאורייתא זה דרבנן זה מעכב זה אתה מתאר לו צורת חיים איך איך נראית צורת חיים של בן אדם שומר תורה או מצוות כן איך ה איך המנגנון נראה איך המערכת נראית וכדי שהוא ידע מה זה כן הפרטים זה פרטים לכל מצווה יש את המשמעות שלה ואת החשיבות שלה אבל יש מושג של משפט כמו מה יהיה משפט הנער ומעשהו מה יהיה הצורה הכללית של ההתנהגות שלו אז כשנחנו מדברים על אלה המשפטים אשר תעשי לפניהם מדברים על כאילו ההנהגה הכללית המשפטים שיהיו נוהגים ביניהם וזה יהיה הצורה של החברה הזאת החברה הזאת שזה הממלכת כהנים רוי קדוש עליה התורה מדברת ככה היא תהיה עכשיו בתוך החברה הזאת יהיו סוגים של אנשים לא אנשים שיקימו מצוות בגלל שזה רצון השם ויה אנשים שקיבלו מצוות בגלל רחמים ואנשים שקיבלו מצוות כי יפחדו יפחדו עם עונש או יפחדו מזה כן יהיו רמות שונות והתורה דיברה אל כולם התורה דיברה אל כולם מכיוון שעם יסכשה הקדוש ברוך הוא בחר בחוכמתו ליצור עם שיש שומר תורה ומצוות אז הוא בחר עם ועם כולל בתוכו את כולם כולל את האנשים הקטנים וכולל את האנשים הגדולים כן כן, הוא כולל רק את אלה ששומרים את התורה ומצוות. אנחנו כן בודקים את השמירת תורה ומצוות. אנחנו כן בודקים את אורך השרולים. אבל זה לא כולל את אורך האינטליגנציה. כן? זה לא כולל את אורך הלשם שמיים וזה לא כולל את אורך האינטליגנציה. זה כן כולל את אלה שקיבלו את הברית וחיים לפי המשפטים והתורות והמצוות לאלה שלא. כן? אבל זה פירוש המושג משפטים אל המשפטים אשר תשים לפניהם שזה כולל את כולם ולכן התורה כל כך מקפידה על העניין הזה של ערכאות כי לחיות לפי משפטים של אומות העולם הבעיה היא לא רק בזה שבפרט מסוים אתה עושה דבר שהתורה לא רוצה אלא לחיות לפי תפיסת עולם משפט זה תפיסת עולם עולם. מערכת משפט היא מערכת של תפיסת עולם. וכשאדם הולך לרכאות הוא הולך לתפיסת עולם אפיקורסית. זה לא משנה אם באיזה פרטים יש דמיון.