פרק לא // הרב יהושע שפירא

[מוזיקה] שלום וברכה. נעיון היום בפרק לא שיש בו הבחנה מאוד מאוד חשובה בין שתי תכונות באדם שסמוכות זו לזו. מרן הרב קוק קורא לזה מידות מצרניות. כלומר, מידה אחת טובה ומידה אחת רעה שהם סמוכות זו לזו וצריך איזה חדות הבחנה ביניהם כדי לא להתבלבל כמו שמחה ועוללות ועוד כצא בזה. וכאן בפרק האדמור הזקן מבחין בין ההפכים של שמחה ועוללות, בין עצבות לבין מרירות. וההבדל הוא האם אדם נכנס לאפטיות, לאיזה א מוות, חוסר יכולת לזוז, או שהוא מלא חיות על הריחוק שלו מהשם יתברך. כשאדם מלא חיות אז לעסוק ברחוק זה חשוב מאוד כדי לתקן ועוד רגע נדבר על התיקון אבל אם המחשבה הזאת מאבנת אותו מקבעת אותו לא מאפשרת לו לזוז אז העצבות היא המידה המגונה ביותר כידוע מתורת הבעל שם טוב ותלמידיו שאין אין לך מידה יותר מגונה מעצבות מפני שהיא כמו מוות של חיי הנפש של האדם. והשמחה דווקא כשאדם רואה את הרחוק שלו מהשם היא שמחה מיוחדת במינה ועצומה ועמוקה לאין חקר. כשאנחנו חושבים על יציאה מהשבי ולצערנו לאחרונה עם ישראל עוסק הרבה בפדיון שבועים וכשחושבים על איזה צער יש בשבי בריחוק ואיזה הפתעה יש איזה מהפך איזה שערה אדירה עוברת על שבוי שיצא מבית האסורים. ואם ביד האדם כמה חיילים היו מוכנים למסור את נפשם כדי לקיים פדיון שבועים, כדי להוציא אנשים מהשבי. ואם היה חייל אחד זוכה להוציא על ידי מסירותו איזה אח, איזה יהודי מהשבי, ורואה איך הוא מגיע לחק משפחתו וכולם שמחים ומתרגשים באופן שאין לו אח ורע, אין משהו שדומה לזה, לא ברית ולא חתונה ולא שמחה פדיון שבועים זה משהו אחר לגמרי וביד האדם בכל רגע לפדות את השבויה בת המלך שהיא הנשמה שנתונה בקרבו שהיא שייכת לבית אביה כינוריה אל המלך ברוך הוא והיא נתונה בשוויה בתוך הגוף האחור הזה וכל ענייני החומר וכל ענייני ההסתרה של העולם הזה ועל ידי עבודתו הוא יכול להוציא אותה מבית שוויה. זה לא סותר את המרחק. זה לא אומר שאין בעיה. זה לא אומר שהכל בסדר. זה לא לשבת על זרי דפנה. להפך. זה טלטלה עזה. זה מהפך קיצוני מהפך להפך. ובכל זאת זה שמחה שאין כדוגמתה. ואדרבה, אם יש למלך בנים מספר שלצערנו נפלו בשבי, אבל לא כולם לאותו מקום, יש נפלו בידי אויבים ידידותיים יותר ויש בידי רשעים ויש בידי נצות דאשים, רשאים שאין כדוגמתם, אחזראים שאין כדוגמתם. אז ככל שהמרחק גדול יותר, השמחה ליציאה מהשב היא גדולה יותר. לכן אם אדם רואה שהנשמה שלו נתונה בשבי גדול ועמוק בתוך עולם החומר, השמחה של היציאה מהשבי גדלה בהתאם לעומק ה רוע של השבי והכל ביד האדם כשהוא פועל בתורה ומצוות להוציאה מבית שביה ‏Ja.