פטור שן ורגל ברשות הרבים וקרן בחצר המזיק | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] טוב אז אנחנו אוחזים בדף ג עמוד א' והיום בעזרת השם אני רוצה לעסוק בגדר של הפטור של שן ורגל ברשות הרבים מה שמבואר בדרשה בגמרא בדף כא עמוד ב ובדף כ עמוד ב וביאר בשדה אחר ולא ברשות הרבים בדרך זה גם נעסוק בגדר הפטור של שן ורגל ברשות המזיק וקרן ברשות המזיק ודווקא הייתי רוצה לפתוח באיזה שהי נקודת יון בדברי השולחן ערוך זה נמצא בסוף ה דף מקורות במקור מא בדרך זה אני הייתי רוצה להגיע להבחנה בין פתור של שן ורגל ברשות המזיק וקרן ברשות המזיק אז בשולחן ערוך כמו זה נתחיל בתור כמובן בסימן שפט סעיף יד אומר הש רו ככה אם הוא שלאחד מהם לפירות ולא לשברים ולשני לשברים ולא לפירות כלומר יש לנו חצר שהיא חצר משותפת אבל לאם לא משותפת בצורה זהה אחד מבעלי החצר רשאי להכניס לחצר רק פירות אבל לא בעלי חיים לא שברים לעומת זאת השני יכול להכניס לחצר אך ורק בעלי חיים אבל לא פירות זה המציאות זה זה איכות השותפות שיש ביניהם אופן השותפות שיש ביניהם מה שקרה זה שהזיקה בהמתו של אותו שמיוחד לא לשברים ולא לפירות לאותו שמיוחד עול פירות בשן ורגל כלומר אם הבהמה של אותו נקרא לזה רובן רובן היה מיוחדת לו לשברים ולא לפירות אז הבהמה של ראובן הזיקה על הפירות של שמעון שהחצר היייתה מיועדת לו לפירות ולא לשברים אם הזיקה לפירות בשן ורגל חייב דלגבי הו לגבי הזק של שן ורגל אבל לחצר הניזק כי הרי רק לשמעון יש היתר להכניס פירות אז אם השור של ראובן הזיק לפירות של שמעון אז זה נקרא כאילו חצר הניזק אז הוא חייב אבל בקרן פטור אם הבהמה של ראובן שיש לו רשות להכניס שמה בעלי חיים הזיקה בקרן בנזקי קרן ל לשמעון הדינו שפטור לגבי דידה אבל לחצר המזיק לגבי ה לגבי נזקי הקרן הרי יש לו רשות להכניס שמה את במותו אז זה נקרא חצר המזיק וכאן צריך להבין מה זה בקרן פטור מה זה בקרן על איזה על איזה נזכה קרן מדובר כאן בא אסמה שמה בסעיף קטן יג וכותב ככה במקור מב ואשת שפיר דסתם המחבר וכתב הזיקה ושן ורגל רצונו למר פרותיו בקרן פטור רצונו למר שהזיקה בהמה דבעל השברים לבהמה דבעל הפירות שהכניסה שלא ברשות כלומר מה שכתוב בשולחן ערוך שאם השור של ראובן שיש לו רשות להכניס שמה בהמות הזיק בנזקי קרן א את שמעון אז פטור מדובר כאן ששמעון הכניס את השור שלו את הבהמה שלו לחצר הזו ולא רשות אין לו רשות להכניס שמה במותו החצר הזו קנויה לו אך ורק לפירות ולא לשברים אז אם אם הוא הכניס את הבהמה שלו שלא ברשות וכתוצאה מכך כתוצאה מכך נגח השור של ראובן את השור של שמעון אז הדין הוא שראובן פטור כיוון שביחס לראובן המזיק זה נקרא חצר המזיק הרי יש לי רשות להכניס את השור שלי לחצר אבל לך אין רשות להכניס את השור שלך לחצר אז מה השור שלך עושה בחצר שני אז הכן פטור אה זה מה שאומר עצמה שהזיקה בהמה דבעל השברים לבהמה דבעל הפירות שהכניסה שלו ברשות אבל אין לפרש דמה שכתב בקרן פטור ד רצונו לומר אם הזיק שורו של זה שניתן לו רשות לשברים לפירותית בבעיטה או רביצה כלומר היה מקום לפרש שמה שכתוב בשולחן ערוך בקרן פטור הכוונה כל כלל נזכה הקרן מה יהיה הדין אם שמעון הכניס לשמה את פירותיו היה לו רשות להכניס את הפירות שלו הכניס את הפירות לשמה בא השור של ראובן והזיק אתל הפירות אבל הזיק לפירות לא בדרך של שן ורגל אלא בדרך של קרן כמו בעיתה הובעת בפירות רוץ עליהם ועל ידי כך הזיק אותם בדרך של שינוי אז מה יהיה הדין במקרה כזה במקרה כזה הרי בעל הפירות הכניס את הפירות ברשות זה לא שהכניס אותם שלא ברשות הכניס אותם ברשות אבל אופי הזק היה הזק בדרך של בעיטה בדרך של רביצה לא בדרך של אכילה שלשם ורגל אומר אסמ שלא תטעה לחשוב שמה שכתוב בקרן פטור מדובר שהוא הזיק לפירות של שמעון בדרך של בעיטה ורביצה ואפילו אחי הוא פטור לא אומר הרע אומר הסמה אם הזיקה הבהמה לפירות בקרן חייו אם הבהמה כל מה שנאמר בשולחן ערוך בקרן פטור זה אך ורק ם השור של ראובן שיש לו רשות להכניס את השברים הזיק לשור של שמעון שאיין לו שלא היייתה לו רשות להכניס את השור שלו אבל אם השור של ראובן הזיק בנזקי קרן את הפירות של שמעון שהיה לו רשות להכניס אותם והזיק אותם באופן של בעיטה או רביצה חייב כי היה לו רשות להכניס אבל כל אחד מבין שפשט השולחן ערוך זה לא נראה הפשט השולחן ערוך מדבר בצורה פשוטה שאם הזיקה בשן ורגל חייב אם הזיקה בקרן פטור משמ שזה כולל את כל אופני נזקי הקרן כך ראיתי שעיר רב נפת טרו בחידושי בחידושה חידושי הגרנט בסימן קל אומר פשט התור פשט השולחן ערוך הוא לא כמו שאומר הסמה אלא באמת גם אם הזיק שור של ראובן שהיה לו רשות להכניס את השברים הזיק לפירות של שמעון באופן של נזקי קרן בעיטה ורביצה גם כן יהיה פטור אבל אז יש מציאות מאוד מאוד מעניינת וצריכה בייעור יוצא ככה ששמעון שיש לו רשות להכניס את הפירות לחצר ש יש לו רשות הוא זה חצר שי קנויה לו לפירות ולא לשברים הוא מכניס את הפירות שלו והנה באשור של שמעון וכאן יש אבחנה אם הוא מזיק לפירות באופן של שן ורגל אוכל אותם הוא חייב אבל אם הוא מזיק לפירות בדרך של בעיטה ורביצה הוא פטור תמהה מה מה יכול להיות היסוד החילוק כאן בין אם הפירות וזכו באופן של בעיטה ורביצה ובין אם הפירות וזכו באופן של שן ורגן זה דבר תמוה ראיתי שרב נפת הלך באיזשהו כיוון הייתי רוצה ללכת בכיוון קצת שונה ממנו ודרך זה באמת לנסות להבין להבחין מה יסוד הפטור של שן ורגל ברשות המזיק שן ורגל ברשות הרבים וקרן ברשות המזג קרן ברשות המזג אולי לפי זה יהיה לנו איזשהו יסוד להבין מה החלוקה אז אני רוצה לפתוח אה לברר לנסות לברר קודם כל את היסוד הזה של חיוב שן ורגל בכלל ופטור שן ורגל ברשות הרבים אז בגמרא בדף ג עמוד א' הגמרא אומרת אמר מר וביאר זה השן וכן אומר כן כשר יברר גלל תומו שואלת הגמרא מהכתב רחמנה כשר ברר גלל תומו אלחי בקמ אז על מה התורה מדברת הי קרן כתיב הי רגל כתיב הצטרך קחד רגל עד הזיל ממילא עד השלח שלוחה כמה שמלן ואש תדו כי אשן כאשר ביאר בשדה אחר זה שן אז רגל ד אזלה ממילה מנלן דומ יד שן מה שאין לא שלך שלוך לא שנז ממילה אף רגל לא ש שלו לא שנ אזלה ממילה כלומר מסקנת הגמרא היא שאין אבחנה בנזקי שן וגם לא בנזקי רגל בין אם הבהמה הלכה ממילה מעצמה נכנסה לחצר הניזק לשדה האחר ובין אם בעליה שלח אותה ביוזמתו שלח אותה נחה אותה הדריך אותה הוביל אותה לחצר של הניזק בכל מקרה הדין הוא שחיה אבל כאן לכאורה מה האם האם יתכן שהגמרא בעצם אומרת אולי ככה נראה מפשט דברי הגמרא כאילו אין את ההלכה של ושילח את בהירו אין את ההלכה לכאורה אם אפילו באזל ממילה חייו אז לכאורה אין בכלל את הדין של ושילח את בהירו הדין הזה לא קיים בכלל ודאי שאין הכוונה ככה ובאמת כבר העיר על זה ראיתי ברבי סזם מלצר בספר שלו אבן האזל בפרק ג' מהלכות הסכם ממון הלכת ד והלכה יב בוודאי שיש את ההלכה זו של ושילח אבל איך זה מסתדר הרי אנחנו יודעים שגם באזל ממילה חייב אלא אומר הרבן האזל צריכים לומר שגם באסדה ממילה יש תנאי חיוב שנקרא כאן ושילח כן וזה מתבאר בדברי הגמרא בדף נה עמוד ב' הגמרא שמה אומרת ארבעה דברים התורה מעתה בשמירתן ואלו הן בור ואש שן דגל בור דכתיב כי יבטח יש בור יש בור ולא יחסנו כיסא הו פטור אש דכתיב שלם משלם המבי את הברה עד דעביד כאן מביר שן דכתיב וביאר בשדה אחר עד דאוד כאן וביאר רגל דכתיב ושילח עד דאוד כאן ושילח כן ותניה ושילח זה הרגל וכן אומר משלחי רגל חמור וביאר זה השן וכן אומר כשמ תמה דאוד כאן ושילח ו א לא אביד לא אומרת הגמרא בצורה פשוטה שיש תנאי חיוב בנז כשן ורגל ותנאי החיוב הוא עד דאביד כאן ושילח עד דאביד כאן וביר דהיינו שגם כשאנחנו אומרים שאת באזל ממילה הדין הוא הדין הוא שהוא חייב גם אם הבהמה הולכת מאליה אבל יש כאן תנאי חיוב באופן הגעתה לשדה אחר איך היא הגיעה לשדה אחר איך היא הגיעה ה הגיעה לשדה אחר באופן כזה שיתקיים פה כהן כהן וביר כהן ושילח אם לא תקיים פה כהן ושילח חסר בתנאי החיוב ו ממילא פטור למעשה יוצא אומר האבן העזר שיש שני תנאי חיוב בחיוב שן ורגל בסיסיים אם הם לא מתקיימים אין חיוב מה הם שני התנ החיוב אחד תנאי שקשור לאופן ההגעה איך הבהמה הגיעה לשדה אחר ודבר שני המיקום של הנזק המיקום של הנזק חייב להיות בשדה אחר כן זה מה שהתורה קובעת בגזרת הכתוב הוא ביאר בשדה אחר כלומר אך ורק כ מיקום הנזק יהיה בשדה אחר שדה הניזק שמה יהיה חיוב של שן ורגל אם מיקום הזק יהיה ברשות הרבים או ברשות של שניהם או בודאי שחסר המזיק אז ודאי שיהיה פטור זה תנאי חיוב אחד שמיקום הנזק יהיה בשדה אחר אבל התנאי השני הוא אופן ההגעה איך הבהמה הגיעה ל השדה אחר איך הא הגיעה לשם היא הגיעה לשם על ידי פשיעה של הבעלים על ידי כהן ושילח גם אם הוא לא שלח אותה במו ידיו הוא לא הדריך אותה לא לקח אותה אבל הוא שה באופן השמירה שלה שבגלל הפשיעה הזו ה הגיעה לשדה אחר לכן באופן כזה התקיים זה תנאי החיוב אם התנא החיוב הזה לא מתקיים הדין הוא שהוא פטור זה הפשט בעינן דוד כאן ושילח דוד כאן וביר על פי זה ניתן להבין הלכה מאוד מאוד תמוה מאוד תמוה מי שקורא אתזה בהתחלה זה נראה מרפ סיגרה אבל אם תבול דברים תראו תראו את הגמרא בדף נח הגמרא אומרת הגמרא מדברת שמה על בהמה שנפלה לשדה של שדה פרטית שדה של מישהו אחר כן המשנה בתחילת פרק הכונס כן נפלה לגינה ונהנית משלמת מה שנהנית ירדה והזיקה ירדה כדרכה והזיקה משלם את מה שהי זיקה ככה אומרת המשנה בתחילת פרק הכונס שאם הבהמה נפלה לגינה אז הדין הוא שהיא משלמת אך ורק מה שנהנית אבל לא משלמת מה שהא הזיקה אומר ה אומרת הגמרא בדף נח עמוד א אמר רב כהנא לא שנו אלא באותה ארוגה אבל רוגה להרוגה משלמת מה שהיא הזיקה כלומר כל מה שאמרנו שמשלם את מה שנהנת זה אך ורק באותה הרוגה שלתוכה ישירות נפלה הבהמה אז לא אז אז ממילא זה אונס אי אפשר היה לצפות שהיא תהיה שמה ולא תאכל מאותה ארוגה שהיא נפלה לתוכה אז לכן אומר רב קנה פשוט שבכי הגבנה אי אפשר לחייב את את הבעלים של הבהמה בנזקי הערוגה ולכן משלם מה שנהנית בלבד לא משלמה שזיכה אבל אם הבהמה הזו קמה מתוך הערוגה ו לא ארוגה אחרת שמה אומר רב קנה כאן כבר משלם את מה שה הזיקה בפשטות מה הסיבה כנראה מדובר כאן שהבעלים נמצאים שמה והוא רואה אותה למה לא למה לא מנעת ממנה להגיע לארגה אחרת לכן אתה חייב לשלם מה שהיא זיקה ורבי יוחנן אמר אפילו מארגה לארגה ואפילו כל היום כולו עד שתצא ותחזור לדעת דבר מדהים אומר אומר רבי יוחנן וככה ההלכה כמותו שגם אם הבהמה הזו עוברת מארגה לארגה מארגה לארגה כל היום כולו היא נמצאת שמה ואוכלת מכל הבעלי היד בעל הפה אז היא חייב אז הדין הוא שהוא משלם אך ורק מה שנהנת ולא משנ מה ש מה שהזיקה מתי מתי הוא ישלם מה שהזיקה אף ורק אם הבהמה תצא היא תצא מהחצר שהיא נפלה לתוכה מהשדה ותחזור לדעת אומר הרשבא שמה הד אמר רבי יוחנן אפילו מערוגות אפילו כשראו הבעלים שנפלה וכי רואה הי הבעלים נמצא שם רב ריבון העולמים הבעלים נמצא שמה רואה את הבהמה הולכת מרוגע רוגה מארגה אוכלת מחסלת את כל הערוגות הוא רואה את זה ואף על פי כן אומר רבי יוחנן שהוא פטור מלשלם מה שהזיקה אך ורק מה שנהנת והוכיח את זה הרשבא תידע מדמ רב קהנ הרוגה להרוגה חייו על כורחן מדובר שהבעלים יודעים מי דילא אמ חייו הונסו אם הוא לא ידע שבכלל שהיא נפלה אז מה רב קנה אומר ש כשאם עברה מארגה לארגה אז חייו אז הכוח מדובר שהבעלים ודאי כשידו ואפילו אחי לרבי יוחנן פתור שתצא למה דמן שמיה הו ד קנסו זה הקדוש ברוך הוא עכשיו מעניש אותך שהבהמה שלי אוכלת מהזה שלך וכן פירש הר עבד דבר מביל מהביל באמת המאירי התקשה מאוד בדבר הזה איך יכול להיות דבר כזה יכול להיות דבר כזה אם הבעלים נמצאים שמה ורואים במו עיניהם שהבהמה עוברת ערוגה רוגה ואוכלים ובכל זאת פטור לא משנה מה שז זה יכול להיות דבר כזה איזה אונס יש פה למה ש למה שלא יתחייב הרי הוא יכול הוא נמצא שמה הוא יכול להיכנס ולהוציא אותה למנוע ממנה להמשיך להסיק מה מה היגיון לפתור אותו באמת המאירי גם כן בהכרח הבין כמו שבצדק אמר הרשבא והרי וד שמדובר שהבעלים יודעים שם נמצאים שםם ורואים חייבים להגיד אחרת רב קנ אמי חייב רוגה רוגה אבל תראו מה אומר המאירי הוא התקשה מאוד בשאלה הזו אומר זה שאמרנו שנ משנ שנהנת לא סוף דבר שאכלה באותה ארוגה שנפל עליה כמו שאומר רב כהנה אלא אף רוגה רוגה אפילו כל גו כמו שאומר רבי יוחנן ואפילו ידעו הבעלים כשירדה אין אומרים היה לו להוציאה שמכל מקום יראים הם להיכנס לגינת של אחרים כלומר אומר המאירי א נכון מדובר שהיא אוכלת רוג אבל למה הבעלים פטורים כי הם לא פושעים היו ירעים הם פחדו שהם יראו כגנבים להיכנס לשטח פרטי ולהתחיל עצם הנוכחות בשטח פרטי בעיניהם היייתה דבר שם לא לא ה לא היה מצופה יראים הם יכנס לגנת שלכם לא יודע מה יראה תפסו אותם יחשבו שהם גנבים הזיקו משטרה לא יודע יראים להיכנס נגינתם של אחרים אבל בפשטות בוודאי ש זה לא שיטת הרשבא והריון הרשבא והריב משמע להדי שגם הבעלים יכלו למנוע את זה אפילו אחים פטורים והנימוק שלהם משמיה קנסו זה שמיה זה לא אני וככה דברים מפורשים בראש לניו דעתי הראש כותב תראו אמר רב קאנה לא שנו אלא באותה ארוגה אבל מה ארוגה רוגה שמה שהזיקה ומרי בד אפשר לרואה למרח בטר ו לפוקה הוא יכול להיכנס וגם הה וגם יתכן שהיה מצופה ממנו לעשות את זה כלומר אין כאן את הטעם הזה יראה להיכנס לא הוא יכל להיכנס כן ואפילו אחי פותר וקנה בחילת אות ההרוגה כולה כיוון שהנפילה אתה באונס לא קרינן ב ושילח וביר עד דאביד כן ושילח כן וביר הנה כאן כתוב בראש מה סיבת הפתור הרי היה לנו לשאול מה חסר שיתקיים בעולם הרי יש כאנו ביאר בשדה אחר הרי זה שדה אחר אבל והרי יש כאן גם יש כאן גם כן הוא רואה את הבהמה הולכת מארגה לארגה ואוכלת אז מה מה מה יכול להיות סיבת הפטור אומר הראש כי לא מתקיים כאן תנאי החיו בראשון מה תנאי החיו וראשון עד דאביד כאן ושילח זה תנאי החיוב הראשון איך הבהמה הזו הגיעה לשדה אחר איך היא הגיעה ה הגיעה בדרך של אונס היא לא הגיעה בדרך של פשיעה שלי היא הגיעה בדרך של אונס כיוון שהיא הגיעה בדרך של אונס אז מבחינתי זה כמו שן שאוכלת ברשות הרבים משמיה קנסו אפילו שאני יכול להוציא אני לא מחוייב להוציא זה הקדוש ברוך הוא עכשיו דואג לבהמה שלי שתאכל ככה אומר החזן איש בסימן ו סעב קטן א' כן סיב קטן ב אומר החזן איש כיוון שהיא נפלה באונס זה כאילו שהיא עכשיו אוכלת ברשות הרבים או ברשות של שניהם שהיא נכנסה ברשות כיוון שהיא נפלה באונס אז או מתקיים פה הדין של כאבית וקן ושילח אז כאילו ה נכנסה ברשות הרבים ברשות ששניהם ברשות לכן פטור וכך אומר הראש דע כתי ושילח ובאר מכתו לשדה חברו כתיב לא אחרי לפני ונא חיוב לא תקיים רוגה כ דלה באונס נפילה כי אכנה שנת ואף לגב דיד דקם ויכול פוק כן הראש לא אומר כמו המרי יר היה להיכנס ה הוא יכל להיכנס הוא יכל פוקה דב ושילח וליקה או אז מתי יהיה חייו רק אם יצאה וחזרה כ אם ה יצאה אז עכשיו אתה יכול למנוע ממנה להיכנס אז זה נקרא כן ושילך אז התקיים פה הכן ושילך זה לכאורה הוכחה בסיסית אני חושב לכך שיש פה תנאי חיוב נוסף מעבר לתנאי החיוב של בשדה אחר לגבי מיקום הזק יש כן תנאי חיוב באופן ההגעה לשדה האחר אלא שכאן יש להעיר מגמרא בדף יט הגמרא שמה דנה מה הדין בהמה שמלכת ברשות הרבים ותוך כדי הילוכה ניתזו צרורות מתחת רגליה והזיקו ברשות היחיד התי ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד מהוא אז בהתחלה הגמרא אומרת נטה לומר שפטו כי העקירה אין כאן כיוון שאקירה הייתה ברשות הרבים אז איך איך יהיה חיוב על על ההנחה על מקום הזק בסופו של דבר הגמרא אומרת ש הדרבי כן מסקנת הגמרא בסופו של דבר היא שהיא תיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד הדין הוא שחייב ונשאלת השאלה למה חייב למה חייב הרי אמרנו שהרי מדובר כה בצרורות דור חיו מדובר כאן על לכאורה בפשטות כן מדובר כאן על צורות דאור חיו מדובר כאן בהליכה רגילה לא בטיזה בשינוי בהליכה רגילה אז לכאורה מתקיים פה אמנם התנאי של הו ביאר בשדה אחר כן כלומר שהצרות הזיקו ברשות היחיד אז מתקיים פה ביר בשדה אחר אבל הרי איפה התקיים התנאי של דאוד כן ושילח איפה התפ כתם ש לכאורה רואים מכאן שגם כל נזק שמתרחש ברשות היחיד גם אם זה לא היה באשמתו של בע לא היה באשמתם של הבעלים אופן ההגעה של הבהמה ל השדה האחר לא היה באשמתם אפילו החי חייב איך אי איך זה מסתדר הכלל הזה שאמרנו שמוך בגמרא שאין שום חיוב בנזקי שן ונזקי רגל עד דאביד כאנו ביר ד דאביד כן ושילך איפה זה מתקיים כאן א רואים מכאן יסוד גדול א יש ב בראשונים שבאו לעסוק בעניין של פטור של שן ורגל ברשות הרבים הביאו סברות ונימוקים לטעם הפתור תראו את הריף הריף ב אצלנו בדף א' עמוד ב כותב וכולו באין אבות בן תולדות מועדים מתחילה נינו לבר מקרן דתם דתם ו לבות מועדו ושן ורגל ב פתורים משום דאור חי הוא בא הרי ומביא טעם למה שן ורגל פטורים ברשות הרבים כיוון דורח הוא זה דרכם שאן הולכת ברשות הרבים כשהיא רואה פירות זה בלתי נמנע שהיא תאכל את הפירות זה טבעה כנל כשהיא דורסת על דברים בדרך הילוכה אז זה דבר טבעי ונורמלי שזה יקרה אורחי הוא גם רבנו חננאל בדף ה עמוד א' כותב ככה וגם הרמבם תראו את הרמבם בפרק א' הלכה ח כותב הזיקה ברשות הרבים חצר שינה של שניהם לא ל מזיק לא נזק או בחצר שש שנים הרי מיוחדת להניח בפירות נכניס לבהמה אם בשן ורגל הזיקה כדרכה הרי זה פטור למה מפני שיש לה רשות להלך בכן ודרך הבהמה להלך כדרכה ולאכול ולשבר כדרך הילוכה כלומר הרמבם לא טורח להסביר לנו מהמה מה היגיון מה הרציונל שאומרת מאחורי העובדה שבמה שמ ברשות הרבים בנזקי שן ורגל פתורה כי זה דרך הבהמה יש לה רשות להלך בכן וזה דרכה להלך כדרכה ולאכול ולשבר כדרך הילוכה ושואל הראש שאלה מתבקשת מה מה מה יש פסוק יש דרשה מפורשת בתורה וביאר בשדה אחר דרשו חזל ולא ברשות הרבים גמרא בכ א עמוד ב מה פה הם מחפשים פה אומר תראו את הראש אומר הראש במקור יב הוא מצטט את דברי הריף ושן ורגל פטורים שבים דורח הוטמע לי מה הוא צרך לפרש טעמה ד פטירה משום דורח הו אקר כתיב יש זה זה פסוק וביאר בצדה אחר ודרשינן ולא ברשות הרבים אומר הראש ואפשר שבא לפרש טעם הפסוק מה יסוד הדין כאן זה לא גזירת הכתוב כתוב כאן סברה למה פטרו תורה ברשות הרבים לפי שדרכו לך ברשות הרבים ואי אפשר שילכו הבעלים אחריהם תמיד תזכרו את המשפט הזה אני רוצה להשתמש בו בהמשך אבל קרן חייבת ברשות הרבים אף על פי שדרכו ללך שם דכו דיד כיוון ש הקרן הזה נס מוועדת ויודע שהוא נגחן אבל למרה לנטורי לנטורי אומר הראש אומר הראש גם כאשר או כל סיבת הפטור כל סיבת הפטור במהלך שן מה ברשות הרבים שן ורגל ברשות הרבים סיבת הפטור היא כיוון שהיא מהלכת בדרך כדרכה בדרך הילוכה מזיקה כדרך הילוכה באופן טבעי אורחיו באחי וכאשר הבהמה מתנהגת ב בצורה טבעית ונורמלית לא מצופה מהבעיה שישמרו עליה גם מהנזקים הספציפים האלה אי אפשר שיילכו ה הבעלים אחריהם תמיד זה לא אומר אי אפשר טכנית תמיד אפשר להציב שומרים הכוונה היא לא סברה וההגיון לא יתכן שהתורה דרשה את זה מהבעלים אי אפשר שיילכו הבעלים אחרים תמיד זה לא זה לא מציאות נורמלית לא ככה מסתובבים ברשות הרבים אין בן אדם שמסתובב ככה ברשות הרבים ממילה אומר האבן האזל ברור שגם בהליכה ברשות הרבים יש דרגות וסטנדרטים נכון לא מצופה שהבעלים ילכו אחרי ה הבהמות ברשות הרבים באופן שלא יזיקו בהילוכים כדרכם אבל הרי ברור שאם הבהמה מתנהגת בצורה לא נורמלית לא כדרכה לא שגרתית היא עושה פעולות לא שגרתיות הרי ברור שכאן כן מצופה שהבעלים ישמרו שהבהמה לא תגיב לא תעשה פעולות כאלה לדוגמה הגמרא שמה אומרת בדף יט עמוד ב' כיצד משלם את מה שנהנת אכלה מתוך הרחבה משלם את מה שנהנת מצידי ההרחבה משלם את מה שהזיקה מפתח החנות משלם את מה שנהנת מתוך החנות משלם את מה שהזיקה כלומר בהמה מהלכת ברשות הרבים אבל פתאום מסיתה את הראש שלה ואוכלת מתוך החנות אוכלת מתוך הרחבה כן אז שמה מה הדין משלמת מצידי הרחבה סליחה מצידי הרחבה משם את מה שהיא הזיקה מתוך החנות מש מה שהזיקה למה הרי היא מהלכת ברשות הרבים התשובה היא נכון שהיא מהלכת ברשות ה זה שהיא מהלכת ברשות הרבים זה לא פותר אותה אל לא פותר אותך כבעליה משמירה שהיא לא תעשה פעולות שאינן כדרכה פעולות שהם לא כדרך הילוכה מהדברים האלה אתה כן צריך להישמר ממילה אומר רבי סז הצר הנה התקיים כאן הדין של דאוד כאן ושילח כלומר גם התזת צרורות באופן כזה ש מתיז צרורות שעפים לרשות היחיד ומזיקים שם זה גם לא נכלל בדרך הילוכה זה לא נכלל בדרך הילוכה בהמה לא אמורה להתנהל בללכת ברשות הרבים באופן כזה שהיא מתיז צרורות שפוגעות ברשות היחיד דרך אגב ככה א ככה הוא רוצה ליישב את קושיית ה חריפתא תראו הראש בסוף הדברים כותב א נפק מינה מה הי נפ קמינה מטעם זה שאם היה עץ ארוך עץ ארוך מונח ברשות הרבים ומקצתו ברשות היחיד ודרסה עליו ברשות הרבים ושברה ברשות היחיד כלים כיוון שדרכה ללך ולדרס עליו פטורים כך אומר הראש אחר כך הוא מביא שהבנו יצחק בר שמואל כתב שחייב אבל אבל לפחות כאן הראש כותב שפטור אם היה עץ ארוך והבהמה מהלכת על ידי כך הא דרסה עליו ומה קרה העץ הזה שהיה מקצתו ברשות הרבים ברשות היחיד סליחה אז נשברו הכלים ברשות היחיד אז הדין הוא שפטור אז שואל הפלפול חריפתא הוא מביא תראו במקור את ג שגם שהשלט גיבורים הוסיף על דברי הרוב וכתב דוודאי אח יהודת רבינו גם הריב מסכים לכך במקרה של ה של העץ הזה גם הוא מסכים לכך למה מאיפה הוכיח השלתי גיבורים ד בפרק כיצד הרגל השמיט ביה דרבי רמיה לרבי זרא דב מני תיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד מהוא והסיק נתם דחייב ורבנו איש מיתו שסביר דלתי אלא התיזה ברשות הרבים וזיק ברשות היחיד פטור ד וא כלומר אומר השלתי גיבורים שבוודאי הריף יסכים לדברי הראש שבעץ ארוך שהיה מקצתו מונח ברשות הרבים ומקצתו ברשות היחיד ועל ידי הדריסה הזיק כלים אז ודאי יוד הריף לראש שפטור למה כי הרי הריף השמיט את הדין של טיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד שמסכנת הגמרא שחייב והעיף השמיט את זה לגמרי למה הריף השמיט את זה לגמרי אומר הרשיתי גיבורים כריף היה סבור שפטור גם בזה למה כי הריף סובר שה טיזה ברשות ה הרבים והזיקה ברשות הרבים זה נקרא אורחה אז אם זה אורחה אז אין שום חילוק בין זה לבין עץ ארוך בא ש פלפול החריבה שמה וכותב אני מטמיע מאוד על כל זה דמני ו לריף לפרש טעמה דקרא מלבו הוא מפרש טעמה דקרא מלבו אמר תמה דקרא למה השן ברגל ברשות הרבים פטור כיוון שזה אורחה אה אם זה אורחה אז הוא הגיע למסקנה שהטיס ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד הדין הוא שפטור זה נגד הגמרא בגמרא כתוב שחייב אז איך אתה דורש טעם דקרא ואז אתה מגיע מוציא דין מכוח אותו טעם שהוא שלא כמסקנה הגמרא איך אתה עושה דבר כזה אני מטמיע מאוד על זה אבל הים של שלמה בסימן ד בבב קה מעמד על כך שיש חילוק כמו שאמרנו יש חילוק יסודי בין עץ ארוך לבין איזה ככה הוא טוען אייזה ברשות הרבים זה לו אורכה אייזה ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד זו הליכה פרועה זה כמו אחד שנוסע במהירות מופרזת בכביש לא מי שהולך מי שנוסע במרות מופרז בכביש הוא הוא הוא לא מהלך כדרכו כן אז אם אם אם אם הבהמה התיזה באופן כזה שזה הגיע עד רשות היחיד סימן שהיא לא הלכה בדרך נורמלית היא לא הלכה בדרך רגילה ולכן ולכן זה לא נקרא כאוכל אז זה נקרא אז התקיימו פה כל התנאים לחיוב שן ורגל היה פה אביד כן כאן ושילח והיה פה הביאר בשדה אחר התקיימו בכל אבל בעצם רוך אומר הים של שלמה שם זה היה בדרך הילוך רגיל נורמלי טבעי הרי הבהמה אתה לא תצפה ממנה א לכוון את רגליה שהיא לא תדרוך על עץ היא הולכת דרך הילוכה ולכן הדין הוא שם שפטור ולמעשה אני חושב שהמקור שיכול להיות באמת המקור הפשוט לכל על הדין הזה תראו את הגמרא בדף ט עמוד ב במקור י הגמרא אומרת יתיב רבי יהודה נשיאה ורבי יושי קילה דרבי יהודה נפק מילת מבניו כשקשה בזנבה מהוא מה הדין אם הבהמה כשקשה בזנבה ועל ידי כך נשברו כלים ומ ש זה לא היה אז אומרת הגמרא אמר לאידך אז מה אתה מצפה וכי חזנה בזנבה ויילך מה אתה מצפה שהבעלים החזיקו בזנב שלה כל הדרך אז ה שואל אותו אז י אחי קרן נמי נמ וכי חזנה בקרן ויילך אומר אומרת הגמר חחי אשת הקרן לב אורכה ה אורכה וכי מאחר ד אורכה מה מבעלה הו כשכוש תרע מבעלה אז רואים י חילוק בין קשקוש רגיל קשקוש יותר רע קשקוש רגיל לא מצופה מהבעלים לאחז בזנב שלה כל הדרך אבל אם זה קשקוש יתר זה משתוללת אז כן יוצא שיש לבהמה רשות ללכת ברשות הרבים ללא ספק אבל כאורחי כל זמן שהיא מהלכת כאורח הדין הוא שהוא פטור פטור ולכן בעץ רוך הדין הוא שפטור אם הזיק ברשות היחיד אפילו שיתקיים פה התנאי של ביאר בשדה אחר אבל לא יתקיים התנאי של דוד כן ושילח אבל אם התיז הצרות שמה קיימו שני התנאים אין בכל בכל מצב שהבהמה מהלכת ברשות הרבים בצורה שהיא לוור בצורה שהיא לא שגרתית היא לא נורמלית נגד חוקי התנועה כן אם היא מהלכת נגד חוקי התנועה כן אז לא נותנים לה דוך אבל אבל אבל אם היא הזיקה כתוצאה מהדבר הזה זה נקרא אוד כאן ושילח ואם ואם הזק היה בשדה אחר הדין הוא שחייב ומרת אם התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות הרבים הדין הוא שפטור אבל פטור בגלל שלא תנא החיוב השני תנאי החיוב השני לגבי מיקום הזק מיקום הזק חייב להיות ברשות היחיד זה גזירת הכתוב אבל אבל אבל התנאי החיוב הראשון הוא תנאי שיש בו הגיון וסברה לפי שיטת הריף הראש הרמבם וי גם פשט בגמרא בדף יט עמוד א' תנאי החיוב הו שיהיה כאור כם יש לכאורה להביא וזה וזה לכאורה ראייה נוספת אולי משמעותית מאוד לעצם קיומו של אותו תנאי חיוב נוסף שנקרא דאבד כן ושילח שהרי כל הדיון בגמרא לגבי התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד שהדין הוא שחייב זה הדין שמופיע בגמרא בדף יט אבל ברור מעבר לכל ספק שאם ד מה התיזה ברשות המזיק והזיקה ברשות הניזק הדין הוא שפטור כל הציור לחיוב בגמרא זה אך ורק ביתזה ברשות הרבים הזיג ברשות היחיד אב בהמה שנמצאת כרגע בתוך השטח הפרטי של בעליה מהלכת שם בתוך החצר הפרטית והתזה התיזה כדרכה התיזה אה צרור לרשות הניזק ושברה לו שם כלים הדין הוא שפטור זה אי אין שום אב אמינה להגיד לחב לכאורה היה מקום לשאול למה הרי התקיים פה הוא ביאר בשדה אחר התקים פה ביאר בשדה אחר הנזק מיקום הנזק היה ב בשדה אחר למה הגמרא לא מעלה בדעתה אופציה להגיד דבר כזה כתוב כאן שזה לא מספיק שזה ביר בשדה אחר זה לא מספיק שזה יתרחש בני בסקה אחר צריך שיתקיים כן ושילח איך איך זה הגיע איך איך הנזק הגיע לשדה אחר בפשיעת הבעלים אז כאן מכיוון שלא מצופה מהבעלים שישמרו על הבהמה שלהם בתוך רשותם עצמם אז לא תקיים פה כן ושילך לא תקיים פה כן ושילך כין ש לא יתקיים פה גן ושילח חסר פה את תנאי החיוב לכן הדין הוא שפטור אבל כאן אנחנו אנחנו צריכים לגשת עכשיו ולברר כאורה לשאול אם בטיזה ברשות המזיק והזיקה ברשות הניזק הדיל הוא שפטור מדוע כי חסר פה תנאי החיוב שנקרא כאן ושילח עד דאבד כאן שילך לכאורה לפי זה יוצא שאם היה מדובר לא בנזקי רגל אלא בנזקי קרן לדוגמה אם היא טיזה בשינוי היא בעתה ממש היא טיזה בשינוי ששמה זה זה קרן כבר לכאורה לפי זה כשמדובר על קרן אין תנאי חיוב דאוד כאן ושילח אין לא קיים התנאי הזה אז לכאורה אם לא קיים התנאי הזה דוד כן וש לך אז מה יצא לפי זה שאם היא תיזה בשינוי מרשות המזיק לרשות הניזק לכאורה אמור להיות שיהיה חיב האם זה יהיה נכון להגיד דבר כזה מסתבר לומר שלא שבאמת כשמדובר על נזקי קרן אז בכל מקרה הדין הוא שיהיה פטור אם אם התיזה ברשות המזיק ו בשינוי והזיק ברשות הנזק הדין הוא שיהיה פטור בכל אופן כלומר באופן מסוים יש כאן חומרה בשן ורגל שאין בקרן בסדר ני רוצה להסביר מה מה אני מתכוון כלומר בקרן הדין יהיה שבכל מקרה יהיה פטור למרות שאין למרות שלא מתקיים פה הכהן ושילח לא מתקיים פה תנא חיוב של כן ושח כי התנא חיוב הזה לכאורה לא קיים בקרן אבל אף הפי כן יהיה פטור אני רוצה להסביר למה יש מקום לחקור ב לחקור בדין הפטור של שן ורגל ברשות הרבים הרי אנחנו עסקנו בדבר הזה אני חושב גם בשיעור הראשון דיברנו על זה אה מה שברכת שמואל בסימן ב' הוכיח ש למשל הפטורים שנאמרו באש פטור טמון שנאמר באש או פטור כלים שנאמר בבור ביאר ברכת שמואל שזה רק דין פטור מתשלומים זה לא פטור בעצם הכוונה זה לא שאתה לא עברת פה איסור מזיק זה לא שאתה לא רשע אתה לא רשלן אתה לא אדם היית צריך לשמור שזה לא יקרה היית צריך לשמור שהכלים לא לא ינזקו בבור ונפקא מינה דפקא מינה עצומה היא לגבי חיוב לצאת ידי שמיים האם יש חיוב לצאת ידי שמיים בנזקי טמון באש בנזקי כלים בבור יש חיוב לצאת ידי שמיים או לא זה תלוי בזה אם זה פטור בעצם אין פה חייו לצאת ידי שמיים אבל אם זה גזירת הכתוב לפתור מתשלומים אבל מבחינת סיבת החיוב לא היה פה שום חיסרון בסיבת החיוב כי היייתה כאן רשלנות בשמירה הייתה כאן פשיעה ואיסור מזיק אז יש כן חיוב לצאת יד שמיים ואני לא אחזור על כל מה שדברנו אבל רק אמרנו נקודה אחת שברכת שמואל בעצמו מביא שמה בגמרא בסוף במציאה כתוב שתראו במקור יד שמי שהיה כולו סמוך לגינת חברו ונפל לכותל אומר לו הניזק פני אבניך האבנים שלך מפריעות לי אני לא יכול לזרוע אני רוצה לזרוע את הגינה אני לא כול אז אומר אז אז אומר לו הבעל הכותל יגעו ך קח את האבנים אני מפקיר אותם אז אומרת אומרת הגמרא אין שומעים לו זה משנה נחשב אין שומעים הוא חייב לפנות את האבנים שואל התוספות שם למה הרי מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס הדין הוא שפטור כן מבואר שם בסוגייה בדף כט שאם אדם נפל באונס וכתוצאה מכך נשבר נשברה קדו ברשות הרבים והוא הבכיר את השברי הקד אז הדין הוא שהוא פטור הדין ה שהוא פטור נזקי השברים משום שזה זה מפקיר נזקו לאחר נפילה של אונס הדין הוא שפטור אז גם פה למה למה למה הוא לא יכול להגיד לו הגיעו ך הרי אני מפקיר את האבנים עכשיו אז הגיעו ך מה פתאום מה פתאום מה פתאום מחייבים אותו לפנות את האבנים אז טוסט אומר שבאמת הוא לא מפקיר את האבנים הוא רק אומר את זה אבל התמות ק המשתמט אי ו מפקי באמת הוא רוצה את האבנים רק הוא משתמט אומר גוך אבל הוא לא מתכוון לכך באמת ולכן מחייבים אותו להוציא אותם אבל הראש שמה השיטה מקובצת מביא א ולי נרא שאין לא קשה כלום דעתם לא עשה את זה כבישת נפילה ומפקיר קודם שמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס מדובר שהוא מפקיר אותם לפני שהם הזיקו אז לכן כיוון שהוא מפקיר אותם לפני שהם הזיקו לכן הוא לא מתחייב בנזקים שהשבר גרמו לאחר ההפקר אבל כאן אומר הראש מדובר על נזקים שנגרמו בעת הנפילה בעת הנפילה בכך שהאבנים נפלו בכך שהבנים נפלו לחצר של מישהו אחרת ומונעים ממנו כעת כבר עכשיו הנזק מתרחש בכך שהם מונים ממנו מזרוע את הגינה כאן הדין הוא שחייב ואין אין בכוחו להפקיר ולהפטר כאן הדין הוא שהוא חיב כך אומר כ הדין ה שהוא חייב לסלק אותם אבל אח בשת נפילה עשה לו הזק כי נתמלא גינתו אבנים ועפר ואינו יכול לזור עה רגע אחד אומר אומר הבור בר אבל הרי הראש לא אומר שהוא שתמוקם משתמ הוא באמת הפקיר את האבנים אז האבנים לא שלו אז האבנים האלה לכל היותר זה בור נכון לכל היותר זה בור אבל הרי בור פטור על נזכה על כלים על זכי קרקע מה פתאום הוא מונע ממנו לזרוע יש כוייח אבל זה לא בבור יש הלכה שור ולא אדם חמור ולא כלים אז מה פתאום מחייבים אותו לפנות את האבנים הוא הפקיר אותם כתוב כאן שמה שכתוב בור ולא כלים זה רק פטור מתשלומים אבל יש איסור להזיק את הכלים אתה ברגע שאתה מפקיר את האבנים שלך פה בחצר שלי אתה מזיק לי אסור לך להזיק לי אז לכן פני אבניך ובדים קופים אותו לפנות את האבנים כי יש כאן איסור מזיק בכלים יש חיוב לצאת ידי שמיים בכלים אז זה הוא הדין גם לגבי הוא אומר שהוא הדין לגבי אש אש בטמון אבל למשל בחצי נזק של טעם חצי נזק של טם שמה אומר הברכת שמואל בסוף ה בסוף סימן ב' פשוט לא לפחות בקרן תמה מדברים למן ד אמר למן ד אמר שפג ניסק קנסה וסתם שברים בחזקת שימור קמ אז זה קנס כשהתורה מחייבת פלג ניסקה זה לא הפשט שבאמת מצד מצד עיקר הדין היית צריך לשלם הכל והתורה פטרה אותך מחצי זה למד אמר ממונה כן למד אמר כנסה התורה מעיקר כיבה אותך רק חצי ולא מתורת עונש על הנזק שעשית אלא מתורת קנס כדי שלהבא תשמור על תשמור על השור שלך כי יחיד לא כדי שלא יגח בפעם הבאה זה כנס שהתורה כנסה באמת מצד כלומר אין יותר אין יותר חיוב מעבר למחצית הנזק כלומר זה לא דין בוא נשאל את עצמנו האם יש חובה לצאת ידי שמיים לתת לשלם גם את החצי השני לא אין חובה לצאת ידי שמיים כי אני לא נקרא מזיק בערך כל הנזק לכל היותר אני נחשב מזיק בערך חצי הנזק אבל החיצי השני אני פטור לגמרי זה פטור מעצם החיוב אני לא נקרא מזיק בכלל לגבי החצי השני או אז עכשיו נשאל את השאלה איך אנחנו מתייחסים לפטור של שן ורגל ברשות הרבים בהמה הולכת ברשות הרבים מישהו שם הניח בהם הדרך עלם הדרך הניח סל מלא בפירות והבהמה נעצרה שמה ואכלה בדרך הילוכה כמובן ה לא בדרך הילוכה נעצרה וחיסלה אתכ את כל הסל אז הדין הוא משנה מה שנהנית לא משנה מה שהזיקה מה זה יש דין האם הבעלים של הפרה שהוא רואה את הפרה נעצרת הוא רואה את הפרה נעצרת ואוכלת מהפרות של חברו והוא לא הוא לא חוסם אותה כן הוא האם עבר איסור מזיק האם הוא מתחייב לצת ד שמיים נכון התורה פטרה אותו שור ר בשדה אחר ב בש רבים אבל אם הוא עבר איסור האם יש חובה לצאת ידי שמיים לשלם מה ש הזיקה בדי אדם חייב לשלם אך ורק מה שנהנת אבל אם יש חובה מסתבר שזה מחלוקת בין האחרונים יש כאן מחלוקת יסודית הברכת שמואל בסימן בסימן טו מביא בתוך הדברים בשם רב חיים שכתב כדבר פשוט ששן ורגל ברשות הרבים זה פטור מתשלומים זה לא פטור בעצם דהיינו היה כאן איסור בעלים של הפרה היה צריך למנוע את הפרה מלאכול והוא בודאי חייב לצאת די שמיים לפי זה לשלם מה שה הזיקה אבל גזירת הכתוב זה פטור מתשלומים התורה פטרה אותו מתשלומים אי אפשר לטב אותו בדי אדם הוא לא טורח אפילו להביא לך הוכחה הוא כותב את זה כדבר פשוט מי שזכרה את הדברים שם כותב את זה כדבר פשוט זה פטור מתשלומים ולפי זה זה משתווה למה שאמרנו ביחס לפטור טמון באש ופטור כלים ברשות הרבים וכך גם נקת הגאון הגריז לובציק בתחילת הלכות נסכי ממון ממש בהתחלה גם כן כדרך אביו שזה פטו מתשלומים זה לא פטו בעצם אבל הברכת שמואל שמה בסימן ב יש לכם כן רקמו בסימן ב' הוא נקט מוכיח שדין פטור שן ורגל ברשות הרבים זה פטור בעצם ולמעשה הבעלים של הפרה לא עבר שום יסור והוא גם לא חייב לצאת ידי שמיים ויש לו הוכחה לכך מה הוכחה אזה ש מסוגיית זה נהנה וזה לא חסר יש בגמרא בדף כף אה אדר בחצה חברו שלום מדעתו אז הדין הוא שאם זה חצר דאודה למגר וגברה דאוד למגר אז זה נקרא זה נהנה וזה חסר זה נהנה ו וזה חסר הדין הוא שחייב אבל אם החצר לא קיימה להגרה היא לא עומדת להסקרה והאדם אבייד למגה זה נקרא זה נהנה כלומר הוא נהנה בכך שהוא נכנס ודר בחצר חברו שלאו מדעתו זה נהנה וזה לא חסר אז הגמרא שמה דנה בסוגייה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב או פטור ו כן וכמ כמובן שזה נהנה וזה לא חסר פטור אבל יש כאן קושיה של תוספות יש כאן קושיית ס של תוספות אומר תוספות ואם תאמר ההו תכב לו חברו בבית הבליה הגמרא בכתובות בדף ל מציירת ציור של אדם שתוכו תרומה לתוך בית הבליה של חברו וגמרא דנה בדין קמנ בדרב מינה בפטור תשלומין של האוכל בגלל חיוב מיטה בידי שמיים של זר שאכל תרומה אז א אז שואל אז מה שמ בגמרא שבתוכו ו חברו בבית הבליה הדין הוא שהאוכל באמת היה חייב לשלם אלא הוא נפטר מדין זקים לבד רב מינ של אכילת התרומה אז שואל תוספות לא אז שואל תוספות הגמרא מדוברת שהיה יכול להשיב את זה על ידי הדחק כובר היה יכול להקי את זה קצת אז אז תוספות שואלים אמי חייו האוכל זה אננה וזה לא חסר הוא שאם היה מחזיר היייתה נמאסת ואינה שבה כלום למר למה באמת מחייבים אותו את האוכל על ההנאה של ה של א אותו כזית מצומצם שהוא דחף לו לתוך בית הבליה הרי גם אם הוא היה מחזיר אותו הוא היה נמאס ולא זה לא היה אכיל אז יש כאן לכאורה זה נהנה וזה לא חסר כ בנקודת הזמן הזו ש שבתוך בית הבליה שלו עמוק נמצא אותו כזית מצומצם של תרומה כרגע אם הוא יפלוט את זה החוצה אז זה לאלא זה לא זה לא יעז לבעל התרומה כלום הוא לא יכל את זה לא שווה כלום אז מה אכפת לך שאני נהנה אתה לא חסר אוקיי אז אומר אומר ה אומר התוספות ויש לומר דלא דמי ו ונהנה מחמת החיסרון שהיה מתחילה כלומר התוספות כאן אומרים יסוד ש כל הדין של זה נהנה וזה לא חסר פטור כן זה אך ורק באופן כזה שההנאה לא נגרמה על ידי חיסרון בכלל למהנה אבל אם ההנאה הגיעה על ידי חיסרון למהנה למרות שהחיסרון לא נגרם באשמתו של הנהנה הוא לא נגרם בכלל באשמתו אבל כל ההנאה יכלה יכלה להיווצר אך ורק בעקבות חיסרון שנגרם למהנה יש לו כבר יכולת תביעה על ההנאה כלומר למיסה ביסוד הדברים כל לכאורה היה צריך להיות שכל אדם שנהנה מממון חברו היה צריך לשלם על זה אלא שיש כאן דין של כפיה ל מידת סדום שאם המהנה לא נחסר בכלל מה אכפת לך אתה החצר שלך לא אביד לי מיגע ו מנכס אדם ונהנה הוא לא גרם לך שום נזק לא חיסר אותך שום דבר אז יש כאן קדים כפייה על מידת סדום למה אתה למה אתה כלומר יש כאן בעיה ב בתביעה של ההנאה ש התביעה הי מוסרית אבל ברגע שההנאה שנגרמה לך היא באה כתוצאה מאיזשהו חיסרון שהתרחש לי אז זה מכפה כבר עלע על הבעייה המוסרית שיש כאן עצם התביעה של ההנאה אז אני ג יכול לטבוע את ההנאה למרות שהחיסרון לא נגרם כתוצאה לא נגרם כתוצאה של הנהנה עצמו אלא אחר אפילו מישהו אחר והתוספות מביאים לכך הוכחה מה ה הוכחה שהתוספות מביאים מדיד אבעד תנן מתוך הרחבה משלמת מה שנהנת ד לא מכייב דשאן ברשות הרבים אלא הנאת מאב מחייב אף על פי ש מחזיר שאם מחזירו אין שווה כלום כן כלומר התו זות רוצים להוכיח שגם אם החיסרון החיסרון לא יתרחש כתוצאה מאיזשהו אשמה של הנהנה אפילו אחי יש כאן יסוד לטביעה של הנאה הרי ככה תוספות רוצים לומר שאותו תוחב שת את את הכז תרומה לתוך בית הבליה של חברו הוא חיסר אותו הוא חיסר את הבעל הפירות הוא כן הוא אמר זה אבל כיוון שיש כיוון שההנאה שלך כרגע הגיעה דרך חיסרון מתחילה שנגרם אפילו עד אדם אחר אני כבר יכול לטבוע ממך את ההנאה מאיפה רוצה להוכיח את זה משן ברשות הרבים שן ברשות הרבים אכלה מתוך הרחבה משלם את מה שנת על הליה עצמה הוא לא מחב כיוון שזה שן שאן ברשות הרבים אז מה על מה אני חייב מבחינתי אני כבעל השור מה הנעה שלי ההנאה שלי מתחילה כאשר האוכל מגיע למעיים של הבהמה שהיא שבעה שמה ההנאה שלי אני לא צריך לקנות לה אוכל אחר אז יוצא כאן הרי בשעת הבליעה של הבהמה הרי אתה לא אתה לא חסר בכלל הרי אם הבהמה היייתה פולטת את האוכל הזה לפני שהיא בולעת אותו הוא לא היה שווה כלום ובכל זאת את ובכל זאת אתה מתחייב אתה מתחייב בתשלומי הנאה רואים מכאן שיש יש יכולת לטבוע תשלומי הנאה גם אם החיסרון לא הגיע כתוצאה מפשיעה או מהשמה של ה של של הבעלים של הנהנה אבל כאן לכאורה צריך לשאול את עצמנו שאלה יסודית כשאנחנו מדברים על זה נהנה וזה חסר כן שחייב זה נהנה וזה חסר חייב מה מה עומד בקריטריון של חסר האם חסר פירושו דווקא אם עשיתי איזשהו חיסרון שהבעלים יכול לטבע אותי בידי אדם רק אז אני זה נקרא זה נהנה וזה חסר חייב מוכרח בעלי שזה לא נכון גם אם החיסרון שאני כנהנה גרמתי לרכוש של חברי הוא חיסרון שהוא חיסרון מוסרי כלפי שמיה שאני חייב לשלם בדי שמי אבל אני לא יכול אבל בדי אדם לא אפילו אחי זה נקרא זה נהנה וזה חסר איפה רואים את זה רואים את זה אומ אומר רבור מה שחורית ד השיתה הגמרא אומרת בדף כ עמוד ב לא ניכנס כ הזמן שלנו מאוד מתקצר אבל הגמרא שמה אומרת שאם אדם דר בחצר חברו שלאו מדעתו אבל גרם לו ל שחרורית ד השיתה גרם לו ש הכתלים החדשים שלו מדובר שם על אדם שבנה בית ומישהו גר העליון גר בבית לא משנה אז אם הוא גרם לשחר גרם כתוצאה מהשימוש הוא גרם לכך שהכלים הושחרו מעט אז זה נקרא זה נהנה וזה חסר וכבר יכול יכול הבעלים של הדירה לטבוע את כל שלומי השכירות בגלל אותו חיסרון מועט אומר הובר ברור שאותו חיסרון הוא גרמה בן הוא לא לא מזיק בידיים זה גרמה שלכל היותר יש דין יש דין לצאת ידי שמיים כדי לשלם אותו זה הכל ואף על פי שזה חיוב אך ורק לצאת ידי שמיים זה עדיין נקרא זה נהנה וזה חסר כלומר רואים מכאן שגם כאשר אני נהנה מרכוש של חברי ותוך כדי כך אני גם מחסר אותו אבל אני מחסר אותו באופן כזה שאני לא מחסר אותו באופן כזה שהוא יכול לטבוע אותי בבית דין אבל אני מחסר אותו באופן שיש לי חיוב לצאת ד שמיים גם אז זה נקרא זה נהנה וזה חסר והוא יכול לבוא אותי על דמי הנאה זה מוכרח בגמרא אומר רב ברק שמואל בוא עכשיו ונראה אם נאמר אם נאמר שב נזכה שן ורגל ברשות הרבים יש חיוב לצאת ידי שמיים לשלם את דמי הזק כן אז מה התוספות מוכיחים מה למען השם מה תוספות מוכיחים מתחב לו חברו מלשה ברשות הרבים לטחב לו חברו תכב לו חברו בבית הבליה הוא לא השם בכלל הוא לא עשה שום דבר אין לו שום חיוב אתה רוצה להוכיח שגם אם מישהו אחר חיסר אותך אני יכול לטבוע את ההנאה ממך אז מאיפה אתה מוכיח את זה מ לעיסה ברשו הרבים אבל יסע ברשות הרבים יש חיוב לצאת ידי שמיים זה קלאסי זה נהנה וזה חסר מה זה קלאסי זה זה חסר מה מה מה מה אז ברור שצריך לשלם על ההנאה מה מה מה הוא חכה פה בכלל כתוב כאן אומר הבכת שפול כתוב כאן שחור הגבה לבן שעלי סה ברשות הרבים אני לא חייב שום דבר גם לא לצאת ידי שמיים לא חייב שום דבר שן ברשות הרבים זה לא איסור לא כלום משמיה כ קנסו כמו שאמרנו על הרשב והרי אני רואה את הבהמה אוכלת מהרכוש שלך אני לא צריך לזוז אני לא צריך לזוז לא צריך לעשות שום דבר משמי קסולה תבוא בתב על הקדוש ברוך הוא אז גם פה בליסה של הבהמה אין שום פעולה שמחייבת את הבעלי אפילו בבחינה לצאת ידי שמיים אז בצדק יש מכאן הוכחה הנה יש מכאן הוכחה שגם כאשר החיסרון נגרם שלא באשמת הבעלים בכלל אפילו אחי כיוון שזה הגיע בסופו של דבר ההנאה הגיעה כתוצאה מחיסרון אז יש כ יש כבר יכולת של הבעלים לטבוע את ההנאה זה ההוכחה של [מוזיקה] הבוב אני חושב שזה שיטה מקובצת מפורש כן זה הוכחה יפה אבל זה שיטה מקובצת מפורש שאומר את זה כן הגמרא מספרת שמה תראו מקור כ ההוא גברה ד דבנה פדנה קלקלת דיתמי הוא בנה א איזשהו מבנה על על על שטח של היתומים השפה של היתומים אז אגב רב נחמן פד נ מינה אז רב נחמן גבע ממנו אז ד מה כסו רב נחמן נדר בחצר חבו שלאו מדתו צריך לעלות לו שכר הרי מה אכפת הרי זה ד ננה בזה לא חסר היתומים לכאורה לא השתמשו בזה אז מה מה אכפת מה אכפת מה אכפת להם שאותו אדם יהנה מזה אומרת הגמרא ההוא מעקר ה קרמני אבוד רב לא היה שמה איזשהו א מה זה קרמני א אורכי דרכים כאלה נכון קפה איזה אומה כזו מה רשי שם כותב קרמני א שם אומה או שהיו יושבים ומעלים שכר ליתומים זה הים כר כלשהו לא תומים וי יתומים דבר מועט אז אמר לז סינו תמה ולא אזרד מנ אז אומר אומר אומר השיטה מקובצת א ואף אגב דגב רב נחמן לגבי רב נחמן לגב אפד חיוב לא בא מחמת החיסרון חיסרון מחמת שהיו נותנים ליתומים מתחילת דבר מועט אינו אלא גרמה בעלמה מכל מקום בדיני שמיים חייו אבל לגבי בהמה פטרו לגמרי תלמידי רב רבי ישראל כלומר אומר השיטה מקובצת בשם תלמידי הרב רבנו ישראל שהנזק שגרמו שגרם אותו אדם שבנה פדנה ועל ידי כך מנה מהתומכים מאותם כרמני זה אמנם נקרא גרמה וגרמה בן נזיקי פטור ואסור זה נקרא חסר חסר א שחייב לצאת ידי שמיים אבל לגבי בהמה אומר השיטה מקובצת הדין הוא שפטור לגמרי אפילו לצאת די שמ אז אם כן לסיכום יוצא שיש לנו כאן מחלוקת בין גדולי עולם המחת גיסה רב חיים והגאון וגריז ומדר גיסה הברכת שמואל כן מה מה גדר הפטור גדר הפטור בשן ורגל ברשות הרבים האם זה גדר שפטור מתשלומים בלבד כמו שאומר רב חיים וגריז או שזה גדר של פטור בעצם שאיין פה אפילו חובה לצת זה ש אבל כאן צריך להבין מה הסברה של הבריכת שמ לכאורה צודקים צודקים רב חיים וגריז זה מזיק זה מזיק מה מה מה מה הסברה שלה של ה אז אני רוצה לומר בקצרה כאן אני חושב שזה אני אומר אנחנו יכולים אני רוצה להסביר את זה טיפה יותר עמוק טיפה יותר על פי איזשהו נתיבות בסימן קנה יח כן אז אני לוקח עכשיו אותכם לבב בטרה פרק ללא יחפור בסדר נסקי שכנים יש דבר מעניין מאוד בנסקי שכנים תראו את הגמרא שם ב כתוב בבתה כג מרחיקים את השבח מן העיר 50 אמה אם יש לאדם שוח יונים צריך להחריג אותו שהיונים לא יכלו את הזרעונים ש של האחרים ולא יעשה אדם שוח בתוך שלו אלא אם כן יש לו 50 מה לכל רוח צריך להרחיק א וכך גם אומרת הגמרא בדף כפ עמוד ב גם יח עמוד א' שם בתרא שמרחיקים את המשרה מן הירק ואת החרדל מן הדבורים כן אז צריך להרחיק את החרדל מן הדבורים ורבי יוסי בטיר בחרדל רבי יוסי לא דורש הרחקה של החרדל מן דבורים ולא החקה של הדבורים מן החרדל למרות שיש כאן נזקים הדדיים שנגרמים החרדל גורם לדברים יותר לאכול את את הדבש ה הדברים מזיקים לפרחים של החרדל עדיין לדעת רבי יוסי מותר אין צורך להרחיק ובשוב בכלל כתוב שאם יש לו 50 אמה זה בסדר כן אחרי 50 אמה וא פטור גם אם היונים אכלו אכלו שמה את כל הז רונים עוד שמה בדף יח עמוד ב אומר שמה אומרת שמה הגמרא על בור ואילן כן בור ואילן שיטת רבי יוסי שגם אם הבור קדם לאילן אדם יכול לטו האילן בתוך שלו למרות שהשורשים הולכים בסופו של דבר גדלים ומזיקים לבור של השכן אז אומר הנתיבות יש כאן דבר מאוד מוזר יש כאן דבר מאוד מוזר יש ויש עוד לפני כן אולי עוד נקודה אחת הגמרא מספרת תראו במקור בכב עמוד ב ממשיך כג עמוד א במקור כה רבי יוסף הבלו נטל היה לו דקלים כאלה שהיו באים אומנים ויושבים תחתם והיו באים עורבים אוכלים את הדם של אותם אומנים ועולים לבי תלה ומפסידים את התמרים אז אמר לו יוסף הפיקו אמר לו רב יוסף הפיקו לי קורקו מחה אמר לה הבי וגרם ההוא אמר לי אחי אמ רבת זאת אומרת גם זקי אסור כן כלומר יש לפי שיטת הבה אומר מה מה פתאום אני באיזה טענה אני אומר לאותם אומנים אל קיזו שם דם כי אתם גורמים נזק כי העורבים באים אוכלים מהדם ועולים על התמרים ומפסידים את התמרים באיזה טענה זה גרמה אז ה אמר לו את גרמה בנזיקין אסור שואל לנתיבות שואל נתיבות שאלה מהדהדת כן איפה נעלמו פה כל ארבעה עבוד נזיקי איפה למה איפה נעלמו פה כל 400 נזיקין הרי הדבורים שהולכים ומזיקים זה לא שן באמתו זה לא שן היונים שלך שהולכים ומזיקים זה לא שן ד בהמתו זה לא שן האדם הזה כן הדם הזה שנש פח פה על יד אומנים זה כמו חוט שיש לו בעלים ולא הצניעו אומר התור בסימן שלצדי אם יש שליחות ואני לא לא הנעתי אותו לא הבתי או לא שמרתי עליו ובא תרנגול של הפקר והחוט נקשר לו ברגל והוא הלך והזיק חייב בעל החו אז אז האומנים שכאן שופכים פה את הדם על מתחת לדקלים וגורמים לכך שהעור שהם כמו תרנגול של הפקר מתלכלכים בדם הזה לוקחים את הדם הזה ומזיקים את התמרים במזה שונה מדליל מחוט שנקשר בתרנגול של הבקר שחייב בעל החוט ומה עם מה עם בור ואילן אילן שהשורשים הולכים וגדלים ומזיקים לבור זה לא נקרא שורו ובורון זה ממון שלך שהולך ומזיק זה השורשים שלך שהולכים ומזיקים אומר אומר רבי יוסי מותר זה נוטע בתוך שלו וזה חופר בתוך שלו כל אחד יעשה ברשותו מה שהוא רוצה איפה נעלמו פה כל דיני אבות נזיקיים עכשיו אומר הנתיבות ביותר מזה הרי בגמרא נאמרו הרחקות ומה הדין אם אדם לא החי והזיק השורשים שלו הלכו והזיקו לא הרחיק כן לפי רבי יוסי בכול בכלל יכול יכול לכתחילה לנטוע אבל אפילו לרבנן או למשל ביונים היה צריך להרחיק 50 אמה לא הרחיק בת לא הרחיק חייב לשלם עלי נזקים או לא אז תראו את התור בסימן קנה כן במקור כח שמח באחד מאלו שהיה לו להרחיק וגרם אזק לחברו כתב הריד שפטו מי לשלם הרבד כותב שפטו מי לשלם אלו בדיעבד מזיק פטו מ לשלם הוא לא צייט לחכמים בהרחקות עדיין הוא פתו מי לשלם והבעל האיטו כתב שהוא חייב לש בעל התור כתב על הי דלא יעמיד אדם תנור שאם הזיק חייב לשלם והוא הדין בכל נח שיעורים אם הזיק אפילו לאחר שריקו לפי בעל האיתור אפילו ה משה את ההרחקות ואחר כך הזיק עדיין חייב לשלם ד ממון דידי אזיק וכן כתב הראש שבכולם חייב לשלם חוץ מזה כנ מיה אז יש כאן מחלוקת וגם בשולחן ערוך בחושי משפט בסימן קנה סעיף לג מובאים שתי הדעות יש מי שפותר אפילו לא הרחיק ויש מי שמחייב אפילו אם [מוזיקה] הרחיק מה מה ההיגיון לפתור אפילו בדיעבד איפה כל דין תשלום ארבעב נזיקין יש כאן שן ש באמתו אז באמת הרמבן נדרש לכך על דבורים איך איך פטור בעל הדבורים לשלם על נזקי החרדה זה שן באמתו אומר הרמבן שם במלחמות בבט עמוד תראו במקור כט והי קניין דבורים תורה הנו משן ד רחמן תשלומים כדינו ביר אלא דלא כ אלא מפניד כ שלום אומר הרמבן כל הקניין של הדבורים הוא קניין מפני דרכי שלום זה לא קניין תורה איזה קניין בדיוק עשית בדברים דברים אטו מעלמה וגם יכולים בכל רגע לעזוב אותו הוא לא הוא לא קושר כל כל כל דבורה בחוט כן אז מה איך אתה קנית קנית זה מבני דרכי שלום אז כיוון שהקנייה של הדברים הוא לא קניין רק מדרכי שלום אז לכן פתור מתשלומים ו יש מקום לפתור אותו מתשלומים א בנימוקי יוסף תראו במקור ל בבת יב עמוד מדבר ריב כותב והרחקת שבח אנמי מטעם אחר שהוא שן דיונים דדמי לשן דורו זה כמו שן דש זה ארב נזיקין להתחייב סקים חשבי כאו כאילו או שלו לגמרי אפילו שהוא קנה אותם מדרכי שלום גם היונים הגיעו מעלמה אף על פי שנו ש לגמ לחיה בהם שום גזל מ דרכי שלום מקה אבל כותב הנתיבות הזה וזה דוחק כי באמת כי באמת מפשט או מפשט דברי ה הגמרא כן ממה שמע ככ ככה הבין הנתיבות וככה הבינו עוד האחרונים שגם מי שמחייב מי שראינו בבעל האיתור בטור שמחייב והראש שמחייבים כן בנזקים אפילו הם הרחיקו הם לא מחייבים הם לא מחייבים מדיני מדיני ארבע אבות זיקן אלא זה מדיני נסק שכנים א ך מדיני הרחקות של נזק שכנים דהיינו שחז רצו להגן עם עין להגן את ה את ההלכות שהם נקטו דינים שהם נקטו בהרחקות הנזיקים רצו להגן את זה שיהיה לזה תוקף שיהיה לזה רגליים שיהיה לזה הרתעה אז אמרו שאם אדם דם לא הרחיק כן אז יהיה לו אפשרות לטבוע תשלומין ממי שהזיק אותו כן לבעל האיתור זה לא מסתדר כי בעל האיתור בעל האיתור כותב שחייב לשלם אפילו לאחר שהרחיק כן אבל אבל א ככה נקטו אחרונים שיש מקום לומר גם גם אם נגיד שיש חיוב תשלום בלא הרחיק יכול להיות שזה לא חיוב תשלומ מדין ארבע עבוד נזיקין אלא מדין מדין התוקף שתקנת חכמים שתיקנו להרחיק אז גם תיקנו תיקנו שיהיה אפשרות לכבוד אבל הריבות כותב בצורה פשוטה שאין אפשרות אין אפשרות לטבוע הנזיקים אז לסיכום יש לנו כאן מחלוקת האם יש כאן מושג של ארבע אבות נזיקין כשמדובר על זכ כמו דבורים כמו יונים ושורשים אז הרמבן אומר במלחמות כן היה כאן מקום לנזקי ארב אבד זיק זה שן בהמתו ככה אני מוק סב נקת בקונטרס דינה דגרמי תראו במקור ל הוא שואל על שורשים התלמידי אז לשורשים ומז לבור מהת פתו מי לשלם אשורה זה שור אז למה פטור איך איך אפשר למה פטור אז מה הוא אומר למה פטור מ לשלם אומר להקשה כ דלו גוף דילן מזיק אל שורשים הו ד מזקה ושורשים מ מלקת הוא פטור אף אגב ד ממונו הוא אחר כך הוא אומר שזה נולד הוא ופטור דין שבירתם אנו כוחו של אילןו על הרמבן הזה הרחיבו מאוד זה לא עכשיו הנושא שלנו הבריכת שמואל בסימן יט עסק ברמן הזה מה בדיוק ה אבל הוא אומר חילוק אין כאן חיוב מטעם לא מטעם שורו ולא מטעם אש שהולכת ומזיקה כיוון שיש כאן השורשים הם בגדר נולד זה משהו שנולד מממונו למרות שמבחינת הבעלות מבחינת דיני הקניינים זה לכאורה שלא אבל אבל השורשים שהתרחבו כן כיוון שמשהו שלא היה זמן הנטיעה אז הם לא מיוחסים ישירות לפעולת הנטיעה אלא הם נכנסים לגדר של גרמה שפטור לא ניכנס כרגע לדיון הזה אבל לפי שיטת הרמבן היה מקום לחייב בשורשים משום שורו משום אישו היה דרמה תראו במקור לב כותב להדיא ש אה הנה הי תולדה דחד מען החבות זיקן דחיב רחמן עלי מכב כדיו והוא כותב כיוון ד מגוף ממונו קת לא גר ו מאשו תלי במידי ד ממונו והלכה והזיקה כלומר באמת היד רמה סובר שגם לדעת רבי יוסי שזה חופר בתוך שלו וזה נטע בתוך שלו זה ג רק לכתחילה אבל אם יזיק משלם מה שהזיק סיכום יש לנו כמה וכמה ראשונים שנקטו אמ דרמה הנימוקי יוסף הרמבן במלחמות בביקו זד גרמי וגם כן הם נקטו שיש כאן דיוון כשאנחנו מדברים על עזקי שכנים על זכי של יונים דבורים שורשים כל הדברים האלה הם נידונים בגדרי ארבע זיקים וכל מקרה לגופו צריך לדון האם יש כאן חיוב הרמבן סובר בשורשים פטו הי דרמה סובר ש בשורשים חייב כן דנים פה לגבי נזקי ה השן נזקי הדבורים והיונים אבל אבל הנתיבות שהזכרנו הולך בכיוון אחר לגמרי וכותב פשוט לא פשוט לא שאין כאן בכלל דיון בהלכות ארבע אבות נזיקין לא בדבורים ולא בשורשים ולא ולא ביונים אין פה בכלל דיוון כזה כי כשאנחנו מדברים ומה מה הסברה שלו אומר הנתיבות יסוד אומר הנתיבות יסוד לפי דעתו כמו שאמרנו יש כאן מעיקר הדין גם פטור מתשלומים אין פה בכלל אם לוי צויר שיש חיוב תשלומן זה אך ורק כמו שאמרנו אך ורק מגדרי מגדרי קנס של חכמים או משהו שחכמים חייבו אבל לא מעקר ד מעיקר הדין ברור שפטור מה הסיבה אומר הנתיבות יסוד יש הבדל יסודי בין בין דיני שכנים ובין ארבע אבוני זיקים כל מה שהתורה חיווה את האדם על נזכה ממונו ממון המזיק זה אך ורק בתנאי בסיסי התנאי הוא שאני יכול להשתמש ברכוש שלי ולשמור עליו שלא זיק לאחרים והאחר לא יכול להישמר ממני זה התנאי לחייב בארבע בונ זקן כלומר אני כן יכול לשמור על הרכוש שלי אני יש לי שור מועד אוקיי אני יכול לשמור על השור שלי שלא יזיק ועדיין אני יכול להשתמש בשור לחרישה וכן הלאה אני לא מבטל את השימוש שלי בשור כתוצאה מכך שאני שומר עליו ו מדח גיסה הניזק לא יכול להישמר ממני לא יודע מתי אני אצא עם השור שלו עם השור שלי בחי גבנה חיווה התורה מדין ממון המזיק אבל אם השמירה על הממון שלי למעשה תבטל ממני את האפשרות להשתמש ברכוש שלי דהיינו עכשיו אתה אומר לי פלוני אלמוני השכן שלך חפר בור נכון פר עכשיו בור אז עכשיו אסור לך לנטוע אילן כי אם אתה תטע אילן השורשים שלך ביום מן הימים יזיקו לבור סליחה אז בגלל שהוא הקדים אותי וחפר בור אז אני כבר לא אוכל לשבת תחת תחת גפנו ותחת נתו אני רוצה לשבת תחת האילן כלומר בכך שאתה אומר לי שהשורשים שלי יזיקו לבור אתה בעצם ונע ממני בכלל נטוע אילן בשטח שאני [מוזיקה] רוצה בך הגנ שהשמירה רכושי תגרם ממני לגמרי את עצם השימוש בכלל ברשות שלי תבטל את רשותי התורה לא חיבה אותי [מוזיקה] לשמור רגע רגע רגע ברור ש שזה באור חיו זה נשמה מה אני אומר לא זה מה שאני אומר כשאני משתמש בצורה אני רוצה להשתמש בצורה נורמלית ברכו שליו מהזה בתוך זיים אבל שלח זה ש אמר ב מה אני אומר זה נמצא בתוך הות זי אבל יש תו שלאח או שזה בכלל לא נמצא ב לא לא לא אמרתי לא אמרתי זה תנאי בחיוב ארבע אבוד זיקים זה תנאי בחיוב תנאי בחיוב ארבעב נזיקין הוא שאני תנאי בחיוב ממון המזיק תנאי בחיוב ממון הז זיק הו שאני יכול להשתמש ברכוש שלי אני נהנה ממנו אני יכול לשמר ממ לשמור אותו שלא יזיק ונזק מצידו קשה לו להישמר ממני אז התורה החיבה אותי לשמור אבל אם האלטרנטיבה תהיה שכיוון שאני לא יכול להישמר אני לא אם אשמור על ממוני פירוש הדבר שאני אבטל את השימוש בממוני אז אני לא חייב עד שאני אבטל את רשותי שהוא יבטל את רשות טוב זה נקרא בלשונו של רבי יוסי על הניזק להרחיק את עצמו זה בעצם מקופל פה הכל לא וד על הניזק להרחיק את עצמו אם אני אם האלטרנטיבה היא שאני לא אתה או אתה תחפור כן אתה לא תחפור או אני לא היתה אז אתה לא תחפור למה שאני אבטל את למה שאני אבטל את ה את את האופציה הלגיטימית שיש לי לנטוע אילן בגללך זה היסוד ממילא אומר הנתיבות זה היסוד בכל הדברים כשאני משתמש אני רוצה לשוח אני רוצה לגדל שוח עכשיו מה אתה אומר לי אה אל תפתח שוח אם תפתח שוח השבח שלך היונים יכלו כל מה שנמצא מסביב אז בעצם אומר לי שלא יהיה ל שוח הרי אני לא יכול לשמור על העיונים שלא יכלו ילכו ויכלו כדרכם אני לא יכול לשמור על הדבורים שלא יכלו וכלו ילכו וכו יעופו ויכלו כדרכם אני לא יכול לשמור על השורשים שלא יכו אני לא יכול אז אני אני אבטל את רשותי יבטל את זה התורה לא חייבה כך אומר הנתיבות ו כאין זה כאין זה כותב גם כן הברכת שמואל לבב בטרה בסימן יג יח ויט ווגן רב ארון קוטלר במשנת רב הרון לדיני שכנים בעמוד פ הם גם כותבים הם כותבים אפילו משהו יותר יסודי הם אומרים כל כל פעולה שאני עושה בתוך רשותי באופן של תשמיש אני עושה תשמיש כאורח כדרכי בתוך הרכוש שלי אני משתמש בשטחי בצורה לגיטימית מקים שוח מקים א רוצה לפתוח כברת או לטו אילן זה לא יכול להיחשב בשום צורה ממון המזיק אין על הפעולה השימוש שאני עושה שימוש בנלי טריביאלי בשטח שלי שום שמץ של פעולת הזק אני לא עושה פעולת הזק אני משתמש ברכוש בצורה לגיטימית אין לא יכול להיות לזה שם של ממון המזיק וגם החזון אש ככה כותב בסימן בבבא קמה בסימן יד בבא טרה סימן יד אות יד וגם ביא א ויג א הוא חוזר על כמה מקומות הוא אומר את היסוד הזה אבל מדברה חזוניש משהו שזה שגדר שזה ת שחכמים עשו את זה וכאן הנקודה המעניינת כלומר האם חכמים הם שיסדו את ה את ההסכמה את ההסכמה הזו או שזה דין מעיקר הדין מהברק שמואל משהו שזה עיקר הדין כשאני משתמש בתוך שלי כדרכי אז זה לא נקרא ממון המזיק למרות שזה הולך ומזיק מחוץ גבולי ו מהחזון איש מש שזה תקנה של חכמים כ שחכמים באו להסדיר את ה את יחסי השכנות בין בני אדם הרי אי אפשר שבן אדם זה בלתי נמנע שבן אדם שמשתמש בתוך החצר הפרטית שלו שהשימוש השגרתיים שהוא עושה לא בלתי נמנע שהם לא יזיקו באיזשהו צורה לשכן וכאן צריך לארגן איזשהו מוסכמות מה מה מה מה גבול השימוש בחצר שלי באופן שזה מזיק לשני אז קבעו כל מיני הרחקות הרחקות באו להסדיר את היחסי השכנות בינינו ואם אני אם אתה לצורך העניין לפי רבי יוסי אלני להרחיק את עצמו אם הניזק לא מרחיק את עצמו למרות שהוא נמצא בתוך רשותו הניזק חפר בו הוא לא מרחיק את עצמו הוא כאילו נכנס לרשותו של המזיק עד כדי כך כי זה חלק מהקנייה שיש לכל אדם השיבו שיש לכל אדם לעשות פעולות בסיסיות כמו מה שהוא רוצה למרות שיש בהם איזשהו איזשהו השפעה על משהו ש מחוץ לגבולם אז כמו שאמרנו לפי לפי ברכת שמואל וגם אני חושב רבון קוטל משה שזה מעיקר הדין לפי החזון איש מש שזה תקנה של חכמים הרעיון הזה של ה של הנתיבות שהזכרנו וברכת שמואל שהיסוד הזה שכאשר אני לא יכול להישמר אז אני לא צריך אני לאכ לא נדרש ממני לבטל לגמרי את רשותי לבטל לגמי את השימוש שלי ניתן למצוא סיוע גם מדברי הרשב תראו במקור לג הוא כותב וני דבעל הדבורים פטור מתשלומי נזק שמזיקים לחרדל אפילו לרבי יוסי ד אמר דבורים מזכ לחרדל משום שאינם בני שמירה משום שאינם בני שמירה מה כתוב כאן ברשבע שכיוון שהדבורים לו בני שמירה לכן אני פטור מלשלם לא נדרש ממני טוב אל תגדל דברים לא תגדל דברים כיוון שהם לאו בני שמירה אז אין כאן דין של שן ד בהמתו אין כאן דין של ממון המזיק כן עליונים וגם הרמבם תראו הרמבם המפורסם שאומר בפרק א' מגניבה הלכה ט שלמה פטור מעבד שגנב למה פטור למה פטור הבעלים אומר הרמבם מפני שיש בהם דעת ואינו יכול לשמרן העבד הוא רכוש שלך אומר האבן האזל בהלכות נזכה ממון בפרק א' אות טו זו סיבת הפטור למה כי אני לא יכול לשמור על העבד יש לו לדעת החזון איש בבבא קמה סימן ג' סעיף קטן א' כתב שסיבת פטור באדם בעבד כי הוא בעל בחירה אבל האבן האזל אומר לא הפשט הוא למה הוא פטור למה הבעלים פטור הוא רכוש שלך אבל אתה לא יכול לשמור אותו אז מה אלטרנטיבה אל תעסיק עבדים אז נבטל את מוסד העבדות כמו שהיה ארצות הברית במלחמה בין הדרון לצפון וביטלו נבטל בסדר תבטל את מוסד העבדות אבל מה עם השולחן ערוך בשולחן ערוך יש הלכות עבדים מה נעשה עם השולחן רוך לא יהיה לנו אי אפשר אין אין יש מושג של עבד אתה לא יכול לשמור על העבד אז אל תעסיק עבדים בכלל לא אם אם האלטרנטיבה היא שאני לא יעשה כלום לא יחייה לא תנהג בצורה נורמלית אז התורה לא חיווה אותי לשמור ככה מדויק בה ואתם יודעים מה זה מה שכתוב בראש ברשות הרבים אני חוזר עכשיו לרשות הרבים במקור יב אי אפשר שילכו הבעלים אחריהם תמיד בעצם כאן אני חוזר לנקודה [מוזיקה] שפתחנו יש בהחלט מקום להבין את צברת הברכת שמואל מה יסוד הפטור בשן ורגל ברשות הרבים זה אותו יסוד טור שאמרנו שעל הניזק להרחיק את עצמו שאמרנו בנזקי שכנים שבאופן כזה שהרי זה טבעי ונורמלי אי אפשר רשות הרבים נועדה גם להילוך ב ות זה שימוש בסיסי שכל אדם עושה ברשות הרבים אז ברגע שאני משתמש ברשות הרבים וזה בלתי הגיוני לחייב אותי ללכת לאחוז בזנבה ולא שלא לא תדרוס כדרך הילוכה ולא תוכל בדרך הילוכה אז ממילא אין לזה שם בכלל של ממון המזיק זה פטור בעצם על הניזק להרחיק את עצמו ניזק צריך לדאוג שהפירות שלו לא ישארו ברשות הרבים כי ברגע שאני מתנהג בצורה נורמלית כאורח ברשות הרבים לשם כך נועדה למעשה יסוד הפטור לפי זה יסוד הפטור ברשות הרבים ויסוד הפטור ברשות המזיק הם הם זהים כשמדובר על שן ורגל שן ורגל שן ורגל למיסה זה שימוש נורמלי בבהמה כל בהמה מהלכת כל בהמה כלת אף על פי כן התורה חיבה זקים שלה אבל התורה חיבה זקים שלה אך ורק אם היא מתנהגת לא בצורה נורמלית אם היא לא מתנהגת מתנהגת רק אם מתקיים פה כן ושילח אם לא התקיים פה כן ושילח אז חייב אבל אבל אבל אם אם הבהמה מתנהגת בצורה נורמלית כאורך אז זה לא נקרא בכלל מזיק אין פה שם של מזיק כמו ב שזה לא נקרא מזיק כמו בדבורים שזה לא נקרא מזיק אין פה בכלל דין מזיק בעולם אם זה כורחה אם היא מתנהגת כאורחי זה לא מזיק אם אני שול הולך עם הבהמה שלי ברשות הרבי אויא אוכלת בעיניו של הברכת שמואל זה לא מזיק בכלל אין לה שם של מעולם על שן ורגל לא היה שם של מזיק שהם אוכלות כדרכם התורה חיווה על נזקיהם באופן ש שהוא פשה בשמירה שהתקיים אבית כאן ושילח וזה היה בשדה אחר אבל באמת במהותם הם לא מזיק הם אוכלים כמו שהדבורים זה לא ממון המזיק וכמו שהשורשים וכמו שהיונים הם לא ממון המזיק יש כאן ויכוח בין הראשונים אז רגע רגע מה יסבור ה לעומת זאת רב חיים וגריז הם סוברים לא הם סוברים ששן זה שן בהמתו זה מזיק זה נקרא מזיק יש לזה תורת מזיק יש לזה תורת מזיק זה מזיק גם אם הבהמה הולכת כדרכה ברשות הרבים ודורסת ושוברת זה גם נקרא ממונ ומצופה ממך להשמר שהיא לא תעשה את זה ולכן כל יסוד הפטו ברשות הרבים הוא פטו מתשלומים אבל לא פטו מדי שמיים הנה לנו ביאור המחלוקת בין הגריז גרח מחת גיסה ובריכת שמואל מה מחלוקת הברכת שמואל סובר ששן ביסודה זה לא מזיק שן אוכלת כדרכה דורסת כדרכה זה לא מזיק התורה חיווה אך ורק בהתקיים שני תנאים שהייתה כאן פשיעה באופן כזה שהיא עשתה משהו לא שגרתי לא נורמלי ובאופן שההיא הזיקה בשדה אחר רק אם קו שני התנאים האלה לומת זאת רב חיים וגריס סברו לא שיש כאן יש כאן דין של ממון יש כאן זה מזיק הבהמה שעולה מלכת בוש זה מזיק ומחוייבים להישמר ממנה כן מחוייבים לשמור אותה גם גם גם על דברים שהיא עושה כורחה חשבתי להסביר שאולי זה שורש המחלוקת בין הראשונים לגבי חיוב התשלומים בדבורים בשורשים ביונים כן אם ה הדבורים שלך והיונים שלך מזיקות מחוץ לרשותם מחוץ לרשות שלך הם מזיקות במקום אחר האם אתה חייב או פטור כן מה יסוד הדין מה יסוד הסוד המחלוקת היא הראשונים שסובבים שחייב שזה היד רמה והרמבן הם סוברים שיש תורת מזיק על שן ד בהמתו יש תורת מזיק אם יש תורת מזיק על שם ד בהמתו אז איזה התנצלות יש לך שהדבורים שלך הולכים ומזיקים במקום אחר זה שן ד בהמתו אתה חייב אבל אם אבל מה סומרים הרשבא והרמבם שהסברנו ואולי הראש הם סוברים ששן ד באמתו זה לא מזיק ביסודו זה לא מזיק אלא אך ורק אם היה פה כן ושילח אז זה נחשב שאתה פשטת בשימוש שהם עשו דברים דלו כור חיו אז או או ש פשט בהם כן הם עשו דברים אז או שהזיקו כן שתקימו שני התנאים כאן ושילך ובשדה אחר רק אז אתה חייו אז כאן כאן כשאני מגדל את הדבורים בתוך החצר שלי כן אז אז א אז התקיים פה בשדה אחר אבל אין פה כן ואבד כן ושילח אין פה דוד כן ושילח כי אני התנהגתי עם הדברים שלי בדרך נורמלית אני מגדל אותם בביתי בצורה נורמלית כן אז החזון איש סבר שזה דין תקנה מיוחדת לפתור אבל אפשר להגיד שלפי שידת הברכת שמואל ורב אורון קוטלר שיש כאן פטור בעצם אז יצא שלמעשה סיבת החיוב סיבת החיוב היא א זה יוצא ככה סיבת הפטור בשן ורגל ברשות הרבים ושן ורגל ברשות ה המזיק לפי שיטת הברכת שמואל היא זהה היא זהה מה סיבת הפתור על הניזק להרחיק את עצמו זה סיבת הפטור שן ורגל ברשות המזיק למה פטור שן ורגל ברשות המזיק פטור גם כן מה לא התקיים פה זה אביד כן ושילח אני לא פושע בכך שהבהמה שלי אכלה את ה בפות שלך לא עשיתי פה שום פשייה וגם זה בשדה שלי כן וגם שן ורג ברשות הרבים זה אותו דבר שן ורגע ברשות הרבים סיבת הפתור הי ד אורכו אלני זק להרחיק את עצמו הבהמה היא לא מזיקה זה לא מזיק זה לא מזיק אלא מה רק אם הביד כן ושילח אז חייב אז כאן לא עשיתי שום דבר חריג לא לא שמרתי על לא מצופה ממני להלך אחר במה תמיד ולבדוק ולמנוע שהיא לא תאכל בדרך הילוכה זה לא מצופה ממני ולכן אני פטור לעומת זאת לפי הגאון חיים וגריז יהיה חילוק בין סיבת הפטור של שן ורגל ברשות הרבים ושן ורגל ברשות המזיק יש חילוק ברשות הרבים מהי סיבת הפתור אז הרי זה כן מזיק ברשות הרבים סוברים הרב חיים וגריז שזה כן מזיק מה סיבת הפתור זה פתור מתשלומי בגזרת הכתוב אבל ברשות המזיק מה יסבור הרב חיים שברשות המזיק זה בכלל לא נחשב מזיק שן ורגל ברשות הרבים כיוון שהשן ורגל נמצאים ברשות הפרטית שלי אז כמו שהגמרא אומרת פירה ברשותך מה הפירות שלך עושים ברשותי אז זה בכלל לא נקרא מז אין איזה שם של מזיק שזה נמצא ברשותך בסדר אז בוא נסכם יוצא ככה א אני תכף מסיים יוצא ככה יש כאן מחלוקת בין הברכת שמואל לבין רב חיים וגריז לפי הברכת שמואל סיבת הפתור בשן ורגל ברשות הרבים היא משום שהלה ניזק להרחיק את עצמו כש המזיק מתנהג עם השור שלו בצורה נורמלית כאורחי הו אז אין על השן בכלל שם של מזיק תמיד אין על השם של מזיק בכל מקרה אין לשים של מזיק התורה בכל זאת חיווה נזקה אם הבעלים היו פושעים בכך שהם לא שמרו עליה שהיא תגיע לרשות הניזק בגלל שהם פשעו בה שהיא לא הגיעה שלא הם פשעו בהגעה שלה למקום הזק רק אז התורה חייבה אבל אם הם לא אם הבעלים לא פושעים ובהמה מהלכת כטבע כהרגלה היא לא מזיג בכלל היא מתנהגת בצורה נורמלית בצורה טבעית וזה מה וזה מה שזה כמו שאדם שמגדל דבורים ברשותו וכמו שמגדל ליונים שלמרות שהם אוכלים במקום אחר פטור כי אומר כמו שאומר הנתיבות וברכת שמו זה מה שאני משתמש בצורה נורמלית עם הרכוש שלי התורה לא טובעת ממני לבטל את רשותי כ כ שהסברנו כרגע בגלל בגלל חשש של נזק למישהו אחר אבל אז לפי הברכת שמואל זה יסוד הפטור בשן ורגל ברשות הרבים וזה אותו יסוד פטור גם רש המזיק אותו דבר ברש המזיק למה פטור כי לא התקיימו שני תנ החיוב אבל לפי הב חיים גריז יש חילוק שן ורגל ברש הרבים זה לא פטור בעצם זה פטור מתשלומים בע יש כאן מזיק אבל זה פתור מתשלומי אבל כששן ורגל ברשות המזיק פיר ברשותך מ ב כמו שהגמרא אומרת בדף כו אז זה נקרא שאין על זה שם של מזיק בכלל טוב אני לא רוצה להרחיב אני רוצה לחזור ל למה שפתחנו אני רוצה לומר אני רוצה לומר שבקרן דיברנו שאלנו למה קרן ברשות הרבים קרן ברשות הרבים חייב נכון קרן ברשות המזיק פטור כן הרי קרן הרי בקרן אין את הכל העסק הרי קרן ודאי זה לא שימוש כאורח קרן מזיקה ליו כאורח אז מה יכול להיות סיבת הפטור של קרן ברשות המזיק כי אין לה שם של מזיק בכלל זה סיבת הפתור קרן נקראת מזיק רק אם הא נמצאת מחוץ לרשותה אבל אבל שור טורח ברשותי מהב כן יש פה רמבם וזה הרבה מה להרחיב אל אבל מה שאני רוצה לומר וזה הזמן שנו נגמר אני רוצה לומר ככה יש הבדל יסודי בין קרן יסוד הפטור של קרן ברשות המזיק ברשות הפרטית של המזיק לבין שן ורגל ברשות הפרטית של המזיק לשיטת ברכת שמואל קרן ברשות המזיק פטורה כי קרן ביסודה זה מזיק זה שור מועד זה זה כמו אריה זה יצור מזיק שיכול להזיק בכל רגע נתון אז אלא מה סיבת הפטור כאשר המזיק הזה נמצא ברשות הפרטית שלי היא כי ברשות הפרטית שלי אין לו שם של מזיק רק ברגע שהוא עוזב את הרשות הפרטית שלי הופך להיות מזיק אבל בתוך הרשות שלי אין לו שם של מזיק למה אתה מחץ את השור שלך בפנים בתוך הראשות הפרטית שלי שאני שהוא יכול להלך הוא לא נקרא מזיק נקודה לעומת זאת בשן ורגל שן ורגל מיסודם הם לא מאזיק זה אכילה רגילה זה משהו טבעי נורמלי שכל בהמה אוכלת הם לא הם לא מזיק ביסודם אין פה מזיק אבל התורה חיווה להז קים כאשר אדם התרשל והבהמה הגיעה הבהמה מבחינ זה כמ מכסחת דשא בסדר כמ מכסחת דשא מכסחת אתה צריך לדוג שהיא לא גיע היא לא תגיע שדה של מישהו אחר אם היא תגיע בשית לשדה של מישהו אחר אתה חיב אבל אם היא לא מגיע לשדה אחר היא הולכת ברש הרבים אז זה כמו שאני מכס לכסח דש לרש הרבים מר לי להכניס לכסח דש לרש הרבים לפי כן מר מה שהיא אוכלת זה טבעי היא אוכלת כי ה מכסח אתם יודעים מה זה מכסח דש היא אוכלת מה לעשות זה זה יש ח חוקי תנועה ברשות הרבים מותר לי להכניס שור הכל קלו כשאני מכניס שור לרשות הרבים הוא שור אוכל הוא אוכל אין מה לעשות הוא דורך הוא אוכל אתה תיזהר ללא לשים לו דברים בדרך בסדר אז זה גם כן ברשות המזיק אותו דבר הרי אין לו שם של מזיק אז אבל אז אין זאת הסיבה זאת הסיבה שאני גם פטור ברשות המזיק מה הי נפק מינה נפקא מינה אם יש לי חצר שהג גם חצר המזיק וגם חצר הניזק זה הנפק מינה חצר שהיא גם חצר המזיק וגם חצר הניזק בת וחת אז יצא בנזקי קרן כיוון שזה הקרן נמצאת ברשות שלי בשטח הפרטי שלי קרן בחצר הפרטית שלי היא לא מזיק ברגע ש ברגע שהיא נמצאת בשטח שהיא מותר לה להלך היא לא מזיק אין עליה שם של מזיק אם אין עליה שם של מזיק לא משנה איך היא הזיקה את הפירות אם היא הזיקה אותם יתה רביצה אין לקרן שם של מזיק ברשות המזיק אין לה שם של אין לה שם של מזיק היא לא מזיק לכן אני פטור אבל שן ורגל בכל מקרה שן ורגל זה לא מזיק במהות זה זה פעולת אכילה טבעית ונורמלית כל הכל כל מה שהתורה חיווה לאיזה קשן ורגל זה רק השמת הבעלים אתה צריך לדאוג שה מקסח הדשן שלך לא תגיע לרשות של מישהו אחר בפשיעה אז בכל מקרה שיש למישהו רשות להכניס את הפירות שלו כן זה ש ברגע שיש מישהו רשות להכניס את הפירות שלו אתה צריך להישמר שהפרה שלך לא המכס הדש שלך לא תאכל את הפירות אז אכן מובן ש מבחינת נזקי קרן די בכך שזה יהיה חצר המזיק בכדי לפתור אותו למרות שזה גם חצר הניזק אבל לגבי נזקי שן ורגל אי אפשר לפתור אותו מתשלומי שן ורגל אפילו שזה חצר המזיק אם זה גם חצר הניזק שכוייח תודה [מוזיקה]