עשיית פשרה למניעת סכסוכים | הרב משה מאיר אבינר, ישיבת בית אל | כנס אסופות ה-5

[מוזיקה] הנושא של [מוזיקה] הכנס של השיעורים נקרא משפט וצדקה חיפשתי כמה פעמים כתוב את הצירוף הזה של המילים משפט וצדקה צדקה ומשפט בתורה בנביא כמה פעמים זה כתוב תנו איזה מספר אה שלוש קצת יותר אז יש כ-35 פעמים את הצירוף הזה של צדקה ומשפט א שני הפעמים הראשונים אז זה שני הפסוקים שמובאים לפנינו אחד נאמר לאברהם אבינו לפני א יחת סדום אז הקדוש ברוך הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצה את בניו ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט ולכן א לא שייך שאני לא יגלה לו על כך שאני הולך להחריב את צדו אחרי זה ננסה להבין יותר למה זה נאמר דווקא שה והמקום השני זה נאמר על דוד המלך וימלוך דוד על כל ישראל וי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו כן אז כמו שאנחנו רואים יש פה ביטויים הפוכים האם צדקה קודם או משפט קודם גם זה ננסה להסביר למה זה כך למה זה כך אה כאשר הגמרא בסנהדרין דנה בשאלה האם נכון לעשות פשרה אם מותר לעשות פשרה אז היא מביאה גם את הפסוק הזה ביחס ל את שני הפסוקים האלו לבוא ולהגיד את הפסוק בכל אופן א אצל שמואל בשמואל שיש מצווה לעשות פשרה וזה הפסוק שהיא מביאה ובאמת צריך להבין מה מה בדיוק היחס בין צדקה ומשפט א אז הגמרא בסנהדרין אומרת כן בהתחלה הא מביאה פסוק אחר היא אומרת רבי יהושע בן כורח אומר מצווה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ועל כך היא שואלת ולא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו שלום ו אומר זה ביצוע אז בשלב הראשון היא אומרת שיש לנו משפט ושלום שמ שמה שהם באים ביחד ולכאורה אנחנו לא מוצאים אותם בחפיפה אחת ועל כך היא אומרת יש לנו מציאות אפשרות כזאתי על ידי הפשרה אחר אחר כך היא מביאה את הצירוף שעליו אנחנו מדברים כן וכן בדוד הוא אומר ו דוד עושה משפט וצדקה ועלו כל מקום שיש משפט אין צדקה וצדקה אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הבה אומר זה ביצוע מילא את השלום אני מבין איך הוא מתחבר אל המשפט על ידי הפשרה שזה מביא שלום אבל מה למה זה קשור לצדקה מה מה בדיוק מצוות הצדקה שאדם עושה בפשרה האם בכל טובע ונתבע יש עני שצריך לעשות אותו צדקה מה הקשר לצדקה פה וחוץ מזה למה הצדקה הזאתי מוטלת דווקא על הבעל דין למה שהדיין לא יקיים פה צדקה אם צריך לקיים פה צדקה למה אנחנו הדיין מגיעים אליו שתי אנשים אחד מסכן לא יודע מה אז הוא עושה צדקה איך הוא עושה את הצדקה דיין על ד ש מחייב את הצד השני אם הוא כזה מסכן תיתן לו אתה את הצדקה מה למה אתה מחייב את הצד השני בגלל שבמקרה הוא הגיע לסכסוך איתו מה צריך לבאר מה מה למה המושג צדקה שייך פה בפשרה באמת בדעה חולקת אז היא אומרת שהצדקה פה זה לא בין שני בעלי הדין אלא הצדקה פה אולי הי באמת של הדיין כן בות רבי נתן הוא מעריך בזה יותר בהסברה הזאתי הגמרא עצמה דוכה את ההסבר הזה אבל באבוד רבי נתן זה נשאר ככה והוא אומר מה זה וה דוד עושה משפט וצדקה הכוונה היא שדוד המלך עשה צדקה כן גם אצל אברהם אבינו מה זה צדקה ומשפט אברהם אבינו עשה צדקה איזה צדקה הוא עשה הוא הלך ונתן צדקה לעני וראה איזה אני בכותל נתן לו צדקה לא צדקה בבית המשפט איך הוא בדיוק נתן ו צדקה בבית המשפט אז ל זה עבוד רבי נתן מאריך אברהם אבינו עושה צדקה תחילה ואחר כך משפט שנאמר ושו ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט בזמן ששני בעלי דינים באים לפני אברהם אבינו לדין ואמר אחד על חברו זה חייב לימנה היה אברהם אבינו מוציא מנה שלו ונותן לו ואמר להם סדרו דינכם לפניי וסדרו דינן כיוון שנתחייב אחד לחברו מנה אמר לזה שבידו המנה תן המנה לחברך ואם לאו אמר להם חלקו מה שעליכם ויפתרו לשלום כן מה אברהם אבינו היה עושה באים אליו שני אנשים לדין אחד מהם כנראה עני בכל אופן ככה הגמרא אומרת שאם זה הביאור אז צריך להגיד שאחד מהמהם אני הנתבע נגיד ו אני אז אברהם אבינו נותן לו כסף משל עצמו מהכיס של עצמו אומר לו זה אני מביא לך אם תצא חייב בדין יהיה לך אך לשלם לטובע שלך כן לדוגמה אני לוה כסף ואין לו איך לפרוע אז הוא טובע אותו בבית הדין תפרע לי תלך תמכור את הבית שלך לך תמכור את הרכב שלך תחזיר לי את הכסף אברהם אבינו רואה את זה אומר צריך לעשות פה מצוות צדקה נותן צדקה לעני נותן לו כסף אומר לו אם בסופו של דבר הם באו לבית הדין הוא דן אותם אם באמת יצא שהאני הזה חייב לשלם אומר לו קח את הכסף תעביר ל לטובע אם יוצא שאני זכאי אז מה עכשיו סתם הרוויח פה אלא יחלקו ביניהם את הכסף יעשה ביניהם בכל אופן התובע פה גם יוצא מוח מהעניין תן לו חצי מ וכן אצל דוד המלך אותו דבר רק להפך אצל דוד המלך הוא קודם כל עושה משפט רואה שיש צורך במצוות צדקה מוציא מהכיס ונותן על זה יש כאלה שמסבירים למה יש את החילוק בין ההנהגה של אברהם אבינו לבין דוד המלך למה אצל אברהם אבינו זה קודם כל צדקה ואחרי זה משפט ואצל דוד המלך זה קודם כל משפט ואחרי זה צדקה אחד ההסברים שיותר מסוכן בעיניי זה חלוקה בין דין של מלך לבין דין של דיין או של מי שבאים לפניו מרצונם ל לידון אצל אברהם אבינו לא היה לו סמכות של מלך שקופה את הצדדים לבוא לפניו מסתבר שבאו אליו בתור ומלך הוא לא יכול ל לתת את הצדקה לפני כי אם ככה אין פה אימה של משפט ובלי אימה של משפט בלי מוראה של מלכות ישר תראו חיים בלהו צריך בהתחלה בכל אופן את האמה של המשפט אחרי זה הוא רואה שיש צורך בצדקה אז הוא נותן את הצדקה אבל קודם כל שיהיה עמה של משפט אצל אברהם אבינו הצדדים באים מאליהם אין פה לא זה לא מכוח א שופט שצריך ל לכפות את הדין אז משייכת גם הצדקה גם לפני כן אז כמו שראינו לפי ההסבר הזה מובן מאוד למה הביטוי הזה משפט הו צדקה באמת יש פה צדקה יש פה עני מסכן נותנים לו צדקה אבל אם הפירוש הוא פשלה למה שייך פה הביטוי צדקה אז נראה שהביא פה של של הצדקה זה לא הצדקה כמו הביאור השני שזה באמת מצווה צדקה אלא הכוונה היא משפט צדק זה הכוונה צדקה מלשון צדק יש מקומות ש הצדק נקרא צדקה והצדקה נקראת צדק יש ביניהם איזשהי חפיפה בין שני הביטויים האלה צריך גם להסביר את זה זה למה יש קשר בין הצדק לבין הצדקה אבל בכל אופן זה הכוונה פה כן הגמרא בסנר לב אומרת צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה רואים פה שגם הצדקה גם הפשרה נקראת צדק צדק צדק תרדוף יש לנו שני סוגי צדק צד צדק אחד זה דין צדק אחד זה פשרה ועל כך גם כן צריך להבין מה הכוונה ש יש פה שני סוגי צדק בדרך כלל צדק התפיסה הראשונית של האדם הא אומרת הצדק הוא אחד האמת היא אחת מה זה צדק מה זה שני סוגי צדק מה הצדק בפשרה הצדק זה הדין למה הפשרה נקראת צדק אז באמת מה שהגמרא בסנהדרין מביאה הדוגמה של הגמרא בסנהדרין שמה ודאי יותר מובן שזה צדק למה הגמרא בסנר נשמה בדף לב היא מדברת על מקרה שיש שתי ספינות או מקרים כאלה ואחרים שצריכות צריכים לעבור ואין אפשרות ששניהם יעברו יחד אז א צריך להכריע איזשהיא הכראה מה לעשות אחרת יתקעו ככה עד עולם שניהם נמצאים אחד מול השני מי מי עובר ראשון אז פה אנחנו צריכים לעשות איזהשהו קשרה מה עושים אחד עובר ראשון לפי כללים כאלה ואחרים או אם שניהם שווים ואין את הכללים למה להעדיף אחד על השני אז מטילים איזשהו גורל או שאחד מעלה כסף לשני אפשר איכשהו לפתור את הבעיה שיש פה יש פה בעיה אחרת לא נתקדם יתקעו פה עד עולם מה מה נעשה חייבים לעשות פה משהו אז פה אתה אומר ברור למה יש פה איזשהו צדק בסופו של דבר כי ללא זה לא לא נצא אבל א מה שצריך יותר להבין למה בפשרה רגילה יש צדק החלוקה הזאתי בין סוג הפשרה הזאתי לבין הפשרה שעליה מדברת הגמרא בתחילת סנהדרין אז זה מה שמדבר משך חוכמה והוא נוגע בחלוקה הזאתי כן הוא אומר אך פשרה הוא במקום שאין דין על זה לכן כיוון שאיין על זה דין מצווה בפשרה והמצווה על בעלי הדין כן הסוגיה בסנהדרין לב היא מדברת על פשרה שהיא בעלי הדין עצמם מחוייבים להביא לרצות את הפשרה הזאתי להסכים פשרה זה לא שממליצים להם לעשות פשרה אלא הם מחוייבים כי ללא זה לא לא נתקדם אמנם במקום שיש דין שעל פי דין אחד זכאי ואחד חייו רק שבאים לדין אז אין בעלי דינים מצוים לפשר רק ברצונם תלוי אם ירצו דווקא בדין רשאים רק על הדיין אמרו בסנן מצווה לדיינים לומר להם לפשר אי פשרה באית וי דינ באית זאת אומרת שבפשיטת סנהדרין ששם שייך דין יש דין איך להכריע את הסכסוך ביניהם אז פה אין על הצדדים עצמם אין חובה לעשות פשרה ולכן אנחנו לא קופים על הפשרה אלא אנחנו מנסים לעודד אותם לשדל אותם לעשות פשרה ודים ביזה מקרה יש לו דן זה אין לו דן כלו צריך השרה אין דם שיש ו השרה כן הדוגמאות האלה במקום שאי אפשר אין דין באמת כיוון שהשיקולים פה הם כמו הספינות האלה שאיין סיבה להעדיף את זה מזה ואתה צריך בסופו של דבר לעשות משהו אז פה אין דין אבל במקום שיש ויכוח כלשהו ואחד צודק ואחד לא צודק אז פה יהיה דין מי הצודק בסנר לב אין פה צודק יש פה מציאות תקועה עכשיו צריך לעשות משהו מה נעשה כ אם אם יש דין אם אפשר לעשות דין אז למה זה היה צריך ומר לי להתפשר הצדק הוא יותר בדין מאשר בפשר לא א אז זה מה שעל זה אנחנו דבר עכשיו ב אז זה המחלוקת שמה בסוגיה בסנהדרין שדעה אחת אומרת שבאמת אסור לדיין להציע לצדדים לעשות פשרה אלא באו אליך לדין אז זה מה שאתה צריך לעשות ואסור לך לעשות פשרה הדעה אחרת אומרת יש מצווה אפילו לנסות לשכנע אותם לעשות את הפשרה א לכאורה מתרחק בצדקו זה השאלה התורה קוראת לזה צדק זאת השאלה מה מה מה הכוונה שיש פה צדק אז כמו שהבאנו הפסוק את הפסוק הראשון שהבאנו ביחס לאברהם אבינו שהקדוש ברוך הוא אומר עליו שהוא עושה צדקה ו ת אז א אז זה נאמר לו רגע לפני הפיכת סדו כן הקדוש ברוך הוא אומר לו א מנמק מה הסיבה שהוא אומר לאברהם אבינו מגלה לו את כך שהוא יהפוך את סדום כי ידעתיו שהוא עושה צדקה ומשפט למה זה נאמר דווקא פה מה מה מיוחד במקום הזה שפה הקדוש ברוך הוא מגלה לנו את את האמירה הזא אז חשבתי שהוא רוצה להראות לנו במקום שבו הקדוש ברוך הוא עושה דין יש פה איזשהו דין קשה הפיכת שדו האם יש פה צדק במקום הזה שאלה איך נראה אם יש פה צדק או אין פה צדק נבחן את זה דרך ההנהגה של אברהם אבינו אברהם אבינו שידעתי שההוא זה מה שהוא עושה שמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט זאת אומרת שהוא יודע אברהם אבינו שכן כפו [‏צחוק] צדקה ומשפט והוא מכיר את זה שזה דרך השם שהקדוש ברוך הוא דן תמיד בצדק ובמשפט ולכן ככול הנהגתו להדמות לקדוש ברוך הוא גם פה הוא מדמה לקדוש ברוך הוא בעניין הזה והוא מדריך את הילדים שלו ככה לעשות אז מה רואים שמה בהפיכת סדו אברהם אבינו כשהוא מתלונן הוא אומר שהקדוש ברוך הוא לא יעשה משפט להרוג צדיק ורשע מה זה יש פה אולי עשרה צדיקים בתוך העיר איך אפשר להרוג את כולם זה אין חסר פה בצדק במשפט אולי קיים פה המשפט המשפט יכול להיות הולכים אחרי רוב רובה זה סיבה מספיקה להחריב את שדו אבל האם יש פה איזה את הצדק הצדק הוא לבוא ולדון לגבי כל פרט ופרט לא לדון באופן כללי ולולי הוראה של מלכות איש את ראו חיים בלהו צריך לתת עונשים כוללים אלא אולי צריך הנהגה יותר פרטית יותר מקומית יותר מדוייקת זה הצדק שנמצא במשפט וזה מה שרואים פה בפרשיה הזאת וזה התלונות של משה רבנו כאילו ביחס לנגה האלוקית כי הוא מכיר שההנהגה האלוקית היא אמורה להתנהל באופן הזה וזה הקדוש ברוך הוא עונה לו למה בכל אופן גם במה שגם בהנהגה פה יש צדק התוספות ראש אז הוא רוצה להגיד שאולי זה קצת תלוי במחלוקת כן אפשר לשמוע מהתוספות ראש אבל נראה לי שצריך לסייג אותו שזה אולי תלוי קצת במחלוקת בין רבי מאיר לחכמים האם פשרה היא בשלושה או שפשה היא ביחיד שלפי מי שאומר שאפשרה היא בשלושה אז זה כמו שאנחנו אומרים עכשיו צריך צך לבוא ולחקור את הדבר ולפסוק לפי דקדוק ההלכה אם שיקולי הצדק שקיימים פה אבל לא לעשות איזשהו פשרה כזאתי טוב בוא נעשה חצי חצי יאללה אתה אומר ככה אתה אומר ככה טוב חצי חצי מי שאומר שצריך שלושה כן זה מה שהוא אומר ביצוע בשלושה לכן גם הגמרא שהבאנו היא קראה לזה ביצוע אז הוא אומר מה זה ביצוע למה זה נקרא ביצוע אז הוא אומר ביצוע הוא לשון פשרה כמו מ ח פרוסה בתוך שלמה הוא בוצע כן זה א הלכה שאם אדם יש לפניו לחם נקי ולחם ופרוסה הפוך פרוסה נקייה כן לחם לבן וכיכר מלחם מלא שהוא פחות מכובד אז הוא מניח את שתיהם אחד על השני ומברך על שניהם המוצי ופורס את שניהם זאת אומרת מכניס כן כמו מניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע כן דרך המפשר צריך לשבר העניין ולחלקו ונותן קצת משל זה לזה זא אומרת הוא צריך ממש להתאמץ בחלוקה הזאתי והוא צריך לדקדק בה כמו שצריך ולכן זה לשון ביצוע כמו לחתוך את הדבר לא באופן שרירותי אלא עם עם עם כוונה מסויימת כמו פה שהוא לא סתם חותך את הלחם אלא הוא משווה את ה חושב לפני מה הוא צריך לאכול מה הוא צריך לעשות ואז הוא עושה ומן ד מחמיר כר לביצוע שצריך ג' כאין דין שצריך לדקדק ולצמצם ולבצע כפי הראוי מזה וליתן לזה לפי העניין ומן ד מקל קר לפשרה שאין צריך לדקדק כל כך אלא כי אדם מטיל צונן לתוך המין הוא מפשר אז הוא אומר זה שתי הביטויים שאנחנו רואים ביחס פשרה אם זה נקרא ביצוע או נקרא פשרה אם זה ביצוע זה אומר שזה משהו שקשה לעשות אותו שצריך יותר שיקול דעת אם זה פשרה זה משהו שיותר קל לעשות אותו יותר מהיר כמו שאדם רוצה לפשר את ה יש לו מים רותחים שופך לזה קצת מים קרים לא כל כך מסובך לא כל כך קשה ולכן מספיק דיין יחיד כן אז אז יש כאלה שרצו להגיד שאולי א כל מה שאנחנו אומרים פה ביחס לצדק שיש בפשרה זה רק לפי מי ש שזה ביצוע אבל לפי הדעה שאומרת שזה רק להטיל צונן אז זה זה טובע ככה זה טובע ככה אתה אומר טוב ח תחלוק אבל כפי שנראה לא נראה ככה אלא גם הדעה שמקלה ואומרת זה דבר קל יותר גם זה כי יש בסופו של דבר צדק בלעשות את זה באופן הזה גם באופן הזה שאתה אומר לא צריך פה שלושה דיינים לא צריך לעשות פה בדיקות ו חירות עד הקצה האחרון גם זה חלק משיקולי הצדק שקיימים איך להכריע את הסכסוך ביניהם אז רואים בירושלמי במסכת סנהדרין שאומר אם הרב מתניה אף הפשרה צריכה אכריע הדעת זאת אומרת פשרה זה לא לבוא ולשמוע את שני הצדדים ולהגיד טוב רשמתי אתה טובע 200 אל שק אתה כופר בקול יאללה 100 אל שקל בוא נחלוק אלא צריך אחרי הדעת צריך לבוא ולשקול את הדברים האם באמת יש פה מקום לפשרה מה שיעור הפשרה כמה הפשרה מסביר מה יכול להיות סיבה לרצות לעשות מפשרה כאילו מה מה למה מה למה שעדין יחי עשות רה קודם כל הצדדים צריכים להסכים לפשרה למה שהצדדים יסכימו למה שנעשה פשרה למה לא לעשות צדק בלמה זה צדק אמרנו שזה צדק עכשיו אנחנו בואים להסביר מה הצדק שפה אבל כפי שאנחנו רואים צריך שזה יהיה בשיקולי צדק עכשיו נדבר מה השיקולים אבל כפי שאנחנו רואים קודם כל נגיד אנחנו מגדירים ששרה זה לא הכראה שרירותית אלא עם שיקולים כלשהי אפשר לו ריבות מסוימות רק בסיבות מסויימות שאין אפשרות לדין זה באופן פשוט א כן אז המאירי מסביר את הירושלמי הזה ואומר אין ראוי בפשרה ביחיד והוא שמור בירושלמי אף הפשרה צריכה אחרי הדעת היינו גם לפי הדעה שאמרה שפשה אפשר ביחיד הירושלמי בא להגיד זה לא ראוי זה לא בסדר יותר נכון יותר מתוכן לעשות את זה בשלושה וממילא גם אם גם אם הוא לא הלך עם ההמלצה הזאתי של הירושלמי של כן הוא מסביר אחרי הדעת לא בדיוק כמו ההסבר של שהסברתי לפני זה שהכונה היא שהוא צריך לשקול את הדברים כמו שצריך אלא הכוונה היא אחרי הדעת הכוונה היא רוב ומיאו שהרוב מכריע זה רוב דעות מה שנקרא ככה המאירי מסביר את הירושלמי אבל בכל אופן אפשר ללמוד מפה גם את מה שאמרנו לפני זה גם אם הוא לא קיבל את ההמלצה של הירושלמי והוא לא הלך לשלושה או שהדיין לא צרף איתו עוד שניים לפשרה בשביל שזה יהיה באמת בשיקול הדעת אבל הוא עצמו צריך לקחת את עצמו על עצמו את האחריות ולשקול את דברים כמו שצריך ולהכריע באחרי הדעת של עצמו אה הדברים מקבלים משמעות עוד יותר חריפה ביד רמה שהוא הוא למד את הגמרא הזאתי של צדק צדק תרדוף אחד בית דין אחד בפשרה אז הוא למד שזה שתי פסוקים שונים לא כמו פשט הלשון ש צדק צדק תרדוף הכונה היא זה הפסוק הזה שעליו נאמר צדק אחד הוא דין וצדק אחד הוא פשרה אלא זה על שני פסוקים שונים תניה צדק צדק תרדוף וכתיב בצדק תשפוט עמיתך אחד לדין ואחד לפשרה כן יש שתי פסוקים אחד צדק צדק תרדוף ואחד בצדק תשפוט אמיתך אז הוא אומר בצדק תשפוט אמיתך זה הדין דחי משמ לישנא ד תשפוט לגבי דין הכת כדכתיב ושפטתם צדק צדק את הדין ואחר כך אותכם ואחד לפשרה צדק צדק תרדו אז הוא אומר יש לנו שני פסוקים בפסוק אחד כתוב פעם אחת צדק בפסוק שני כתוב פעמיים צדק זה שני סוגי דין שתי סוגי הכראה בפסוק שכתוב פעם אחת צדק זה דין בפסוק שכתוב פעמיים צדק זה פשרה זאת אומרת שיש פה פשרה יש פה צדק עוד יותר גדול אז הוא לא אומר שזה העניין הצדק היותר גדול אלא הוא אומר מה הדרכה שבא להגיד לנו פה בא להגיד לנו התורה א כן ואחד פשר צדק צדק תרדוף ומד כתיב בלשון פשרה שמה מינה גבי פשרה כ ואי כתיב חד צדק גבי דין רה גבי פשרה משום דדין לא ביונה וצילו כוי אלא למפסק ליב דלתה ולמך שמה יחיב את הזכאי וזכה את החיו אבל פשרה צריכה יופ ולעיין לפי שיקול הדעת לראות מי מהן אומר אמת ועל מי ראוי להחמיר יותר כן אז פה הדברים מקבלים משמעות הרבה הרבה יותר חריפה הוא אומר את הדין באים מתווכחים שני אנשים אחד אומר הוא חייב לי כך וכך אחד אומר אני לא חייב שום דבר בסדר יש לי כללים בסופו של דבר הוא מוחזק הוא לא מביא מספיק ראיות אז זהו אז אני משאיר את הממון כמו שהוא או שהוא הביא שני אדים אז אני מוציא את הממון והכל לפי הכללים אבל בפשרה הכללים הם הרבה יותר מורכבים הרבה יותר דקים לפי מה אתה מכריע את הדבר אז פה צריך עיון התפי שיקול דעת הרבה יותר גדול להכריע מי כמה זה יקבל וכמה זה יקבל נספר סיפור בכל אופן שעת צהריים א היה ארגון שעוסק בהפצת והוא ארגן שבת בבית מלון הוא ברר עם בית המלון אמרו לו הבריכה היא בשיפוצים ר מסתבר ש לא נצליח לשפץ אותה עד השבת הרלוונטית שאותה הם הזמינו ולכן אין בעיה בזה שתזכרו את הח את החדר האוכל שליד הבריכה אז הם קבעו עלל החדר אוכל הזה בפועל הגיעו לשמה לשבת והבריכה פעילה לא עלינו לא בצניעות יתרה ויש חדרים שהחלונות שלהם פונים לכיוון הבריכה אז מיד המארגנים מצאו וילונות סגרו את כל החלונות מכיוון החדר אוכל אלה שהחדרים שלהם פנו לבריכה הציעו להם שאם הם רוצים לעבור חדר יעברו חדר רגנו את ה את העניינים כמו שאפשר להרגל בפועל בשבת כיוון שהולם המלון לא דתי ויש שמה כאלה שהולכים לבריכה אז הם הצטמצמו באגף מסוים לא כל כך הסתובבו ברחבי המלון כדי להימנע מלפגוש מראות לא לא ראויות אחד המשתתפים הלך וטבע אותם בבית הדין ואמר מה זה אתם הבאתם אותי לשבת שכל כולה עניינה התרוממות רוח ו בפועל היה שמה פריצות עצומה מה זה הדבר הזה זה לא אני רוצה פיצוי תחזירו לי את כל הכסף ועוד פצעו אותי על עוגמת נפש כך וכך וכך עד היד ס כתב סק דין ארוך שכתב שמעיקר הדין לא מגיע לו שום דבר בפרט שאותו אדם לא לקח את מטלטליו במוצאי שבת וישר ברח משמה אלא נשאר גם לפעילויות שהיו במוצאי שבת אז הוא אמר לו אם נשארת זה מגלה שאתה בסופו של דבר נהנית פה לא הריך שמה בעניין הצניעות האם זה איסור לא איסור הריך בפסק סופו של הפסק כתב אבל מה עומדות מול עיני דברי הגמרא שאומרת לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה שירושלים חרבה בגלל לפי אחד ההסברים שהדיינים דנו את הדברים לפי הדין ולא הכניסו שיקולים של פשרה ו אתה חתמת על כך שאתה מקבל אותי בין לדין בין לפשרה ולכן א תפצה את הצד השני איזשהו סכום ואני שואל האם באמת יש פה שיקולי פשרה במקום הזה יש פה מה לפשר הבן אדם אז הוא כטב הבן אדם הזה אם לא נפצע אותו הוא יצא עצבני הוא יוצא כועס הוא יצא כועס השבת הזאתי אז זה ראוי לפצות אותה אני שואל אם לפי הכללים שאמרנו פה שצריך למצוא בפשרה את הצדק האם גם פה אנחנו רואים את הצדק שיש פה בפיצוי הזה המשה הזה יכול להיות שהוא משקר יכו זה לא באמת היה קשה מנסה לק יכול להיות למה לא להאמין לו למה הצד השני לא חושב שהוא משקר ומר מסתבר שהיה לו עוגמת נפש אבל אבל מה אתה רוצה ממני למה לי לא היה עוגמת נפש גם לי היה עוגמת נפש מכל העניין תבה את המלון המלון עשה לנו עוגמת נפש נכון אבל מה מה אני עשית האם כן יש הייתה פה אמירה לא חה ירושלים אלא שם דו דברי דין תורה זאת אומרת מצופה מהצד הנתבע פה לפצות את הצד השני נו גם אולי צריך לפצות את כל אלה שהיו שמה עכשיו הוא צריך לפצות את כל מי שהגיע שם למלון באותה שבת מה יצא ממנו יפשוט את הרגל וזה מה שהוא חשש אותו אדם אותו אדם חשש שאחרי התביעה הזאתי כל האורחים יתחיל לטבוע אותו והוא יצא בשן ועין אז עכשיו כנס כן עוד סיפור שני אנשים שני אברכים באו אליי אמרו לי אחד לקח את הרכב של השני באמצע הדרך הרכב התחיל לרעוד ומיד עצר בדקו לא היה שמן לא היה מים והמנוע נשרף לא היה נורה אדומה לא היה שום איתות לפני באותו רגע שיכל לעצור עצר שאלתי אותם אתה ציפית ממנו מה שואל שהוא יבדוק לפני הנסיעה את המים והשמן אמר לא מה פתאום נתתי את הרכב על דעת זה שהרכב מטופל כאילו לא ציפיתי ציפיה כזאת אמרתי לו אז מה אתה רוצה מהצד השני מתה מחמד מלאכה עונס גמור מה מה מה אתה רוצה ממנו אמר אני אני באמת לא רוצה ממנו הוא רוצה אבל אמרתי לו מה מה מה ונגיד שהוא היה טובע נגיד שהוא באמת כן היה רוצה ממנו היה בא אליי כועס ואומר מה זה נתתי לו רכב הוא לא מחזיר לי את הרכב יש פה מקום לשיקולי פשרה בגלל שהוא כועס הרי אמרנו בהתחלה שמה הפשרה אמורה לעשות אמורה להביא שלום נו אז אולי כן כי אם נעשה פשרה זה אבי שלום אז אני חושב שלא יש פה שני שני ביטויים שלום וצדק השלום לא מגיע מצד עצמו בגלל שאתה מוותר למישהו אחר אם אתה רוצה לוותר לו ולעשות אותו שלום בסדר אבל זה לא קשור לבית הדין כאשר בית הדין מחייב מכוח פשרה כאשר אין את שיקולי הצדק זה לא יביא לידי שלום זה פשוט צד אחד ירגיש ש לה הדיין הזה דפק אותי בשביל לרצות את השני הוא לא לא רואה פה את אני לא רואה איך זה יביא בפועל ידי שלום אחד יותר עלים אחד פח ות תלים אז תעלים אתה צריך לפצות הרבה כסף אז אתה תעו נורמטיבי אתה מחייב אותו הרבה כסף כדי שהוא ישתוק אבל הוא אומר הוא מרגיש על מה חיוו אותי מה מה עשיתי מה אתה רוצה מהחיים שלי לכן זה צריך לפני הכרעת הפשרה לבוא לעשות את כל השיקולים האלה שעוד רגע נגים ל לבוא ולדון האם שייך פה צדק בהכרעה פה אז א נמשיך עוד קצת כן אז ככה רואים גם בשולחן ערוך שאומר מצווה לומר לבעלי דינים בתחילה דין אתם רוצים או פשרה אם רצו בפשרה עושים בניהם פשרה וכשם שמוזר שלא להטות את הדין כך מוזהר שלא יטה שרה לאחד יותר מחברו זאת אומרת עוד הפעם כמו שהמיר אמר צריך א כמו שירושלים אמר צריך הכרי הדעת צריך לבוא ולשקול את הדברים שלא יתא בפשרה מצד אחד לצד השני אלא א להכריע בדיוק כמה ראוי פה לעשות את הפשרה כמו שאמר היד רמה ואומר השולחן ערוך בסעיף יד הכופר בפיקדון ונתפש ש עמו ומכל לו ואחר כך מצא עדים יכול לחזור בו אדם הסכים לפשרה לאחר מכן ה הוא שהסכים לפשרה מצא עדים שמוכיחים כדבריו אז אז כתוב שהוא יכול לחזור בו מהפשרה מה זאת אומרת מה זה מה זה הדבר הזה אם הסכמת לפשרה הסכמת למחול לצד השני איך פתאום אתה יכול לחזור בך אלא עוד פעם רואים פה שאם הפשרה היא לא עומדת במציאות כיוון שהתברר באופן מוחלט שהצד השני הוא חייב הוא גנב אז אז מה שייך פה פשרה כל הפשרה שייכת כאשר יש לנו ספקות כאשר יש לנו דברים לא ברורים במציאות כאשר יש שיכולים כאלה ואחרים אבל אם בסופו של דבר הדברים התבררו גם אם אחרי הדין הדברים התבררו באופן שלא משתמע לשתי פנים אז מתבטלת הפשרה הרב סולובייצ'יק אומר את הדברים בצורה עוד יותר חריפה בלשון הרבנים אומרים דיק שני סוגי פשרה דיק פשרה סתם והי קנה מפשרה קרובה לדין תורה היינו פשרה סתם היינו זורק מים למים החמים והם נהים פושרים ופשרה קרובה לדין תורה הכוונה היא כמו שד שהסברנו עד עכשיו שזה לדון מה הדין תורה אומר פה ולשקול שיקולים של צדק אחרים האם הם קיימים פה או לא קיימים פה אמנם נראה דזה אלא נכון כלל דכל פשרה צריכה להיות מבוססת על דיני תורה ואף שפשה והוראה של אחרי האדם אבל אך אחרי הדת צריך להיות מבוסס על דיני תורה וכגון בדיק הסכסוך הוא מתחייב אחד לשה שבועה מדאורייתא והדיין יחליט בפשרה על זה שלא ישווה אלא ישלם ויפטר מן השבועה ובאופן אחר כגון בדיק הסכסוך ומתחייב האחד לשווה שבועה מדרבנן אבל מן התורה נאמנו באופן כזה צריך להיות התשלום שתשלום הפשרה יהיה פחות מאשר בשבועה דוריתה שהרי נאמנו מן התורה וכן בכל הפשרות צריך עדיין לחשב בדיני התורה קודם ואחר כך על ידי אחרי הדת כדי לקבל מהוא הסכום הכי מיושר בכדי להתפשר זאת אומרת ש גם אחרי שמקבלים את הדיין בתור א דיין שבא לעשות פשרה הדיין לפי מה שהוא אומר פה צריך לדון את הדברים לא רחוק מאיך שהוא דן בדין רגיל לדון את הדברים אחרי זה איך להכריע את הדברים אז זה ההבדל בין הדין לבין הפשרה שבדין יש צדק מסוג מסוים בפשרה אנחנו נכניס פה עוד שיקולים של צדק בדוגמאות שהוא נתן לדוגמה יש פה חיוב שבועה אנחנו אומרים אתה באמת רוצה להשבה זה שווה לך את הכסף להשבה האם לא היית מוכן לשלם איזשהו סכום בשביל לוותר על השבועה שמוטלת עליך ככה ראוי ראוי לשלם איזשהו סכום בשביל לוותר על השבועה בשביל שלא יחייבו אותי בשבוע אז את הסכום הזה א זה חלק משיקולי הפשרה האם בכל מקום נעשה את זה לא בכל מקום נעשה את זה זה עוד פעם זה בשביל זה צריך לעשות שיקול דעת גדול הוא אומר בהמשך שמה שלכן אין לנו כל כך ספרים שאומרים לנו איך עושים פשרות יש לנו כללים איך עושים דין כן כל השולחן ערוך כולו הוא כללי הדין מה כללי הפשרה סימן אחד שמדבר על זה שעושים פשרה לא אומר את הכללים למה כי הכללים הם משתנים ממקרה למקרה באופן שאי אפשר להגדיר אותו ולכן אין לנו כללים ברורים לגבי הפשרה אלא יש לנו את הכללים מה הדין לפי ההכרעה של מה הדין לפי זה אני צריך לשנות את הפשרה כן רצית לשאול משהו א הבני שכר נותן מוסר על כך באחד מהספרים שלו יש לו ספר על התורה דרך עדותיך נבוא לברר טעות הדיינים המתאים בטעותם לבעלי דין ו מפשר בלא דעת וחושבים להם למצווה ולא מה כאשר יעריכו לפניהם מאמר הזל כשם שהדיין מצווה שלא לעטות הדין כך מצווה שלא לעטות הפשרה כן זה הלשון של השולחן ערוך איך ידע הדיין שלא להטות הפשר ולא הפשר הוא בשכל אנושי ואין השכליות שווים בכל אדם כן אתה קורא את ההלכה הזאתי כשם שמצווה על זה כך מצווה על זה לא איך זה יקרה הרי לא להטות את הדין אני יודע כי זה כתוב לי סימנים על גבי סימנים שולחן ערוך איך פוסקים את הדין אבל איך אני יודע שלא לעתות את הפשרה הרי זה כל אחד וההיגיון שלו כל אחד והשכל שלו מה איך אתה יכול להגדיר את זה כהתיה אולי ככה השכל שלי אומר אמור מתה שאיין מקום להתעסק בפשרה רק במסילת התורה דהיינו הדבר הפשוט אשר הבעלי דינים הבעל דין מתחייב על פי תורה בלי ספק אין מקום לפשר כן כאשר אדם בא ואומר כמו שראיינו לפני זה בשולחן ערוך בסעיף י כאשר יש דים בדבר אין מקום לפשר הבעל דין בעצמו אומר תקשיבו אני מוכן לפשרה מוכן לפשרה גם הצד השני מוכן גם הצד השני מוכן נו אז מה אתם אומרים אני גנבתי לו 100 אל שק ואני רוצה פשרה אם גנבת לו 100 שק יאללה תחזיר אין אין פה שיקולים של פשרה לא אבל אם הוא לא היה בא אליי ולא אומר לי שהוא מוכן לפשרה אז לא יכולתי להוציא ממנו את הכסף בסדר אז מה אין פה אין צדדים למה שיקבל כסף בגלל שהוא מסכים להודות וזה מה שהוא צריך לעשות לכן הוא יקבל כסף לא זה לא [מוזיקה] מתחיל וכך א מעריך בזה מסתבר שכבר דיברו איתכם על זה הגרזן הרב זחמ גולדברג במאמרו שבחי הפשרה אז הוא מעריך ומביא את כל החלוקות ש קיימות בין מקום שבו אנחנו מכריעים לפי הדין לבין המקומות שאנחנו מכריעים לפי הפשרה ולבוא ולראות איזה צדק יש בפשרה אז הוא אומר פה את העקרונות כן אז הוא אומר סוף דבר מידה טובה לכל הצדדים לקבל עליהם לדון הן לדין הן בשר זה לא שאנחנו מנסים לשכנע בן אדם בשביל שלנו תהיה עבודה יותר קלה אלא אנחנו נסים לשכנע את הבן אדם כי אנחנו חושבים שבאמת לשני הצדדים יותר טוב לאפשר לנו לעשות את הפשרה למה לשני הצדדים זה יותר טוב כמו שאמרנו יש צדק צדק יש צדק בדין ויש צדק בפשרה והצדק בפשרה זה הצדק היותר יותר אנושי יותר אה ממידת החסד לכן זה נקרא גם צדקה זה לאלא צדק של כפיית ההר כגיגית אלא כמו עשיית חסד אבל זה לא מדין החסד פה שאחד מוותר לחברו אלא צדק אנושי לדוגמה אדם הזיק בגמה אז מהדין הוא לא חייב אבל האם אנחנו הינו מצפים שהבן אדם שהזיק בגמה ישלם לצד השני אז לא רק שאנחנו מצפים לזה גם התורה מצפה לזה כן הוא חייב בדיני שמיים פה מגיעה הפשרה למה מדין תורה לא מחייבים על גרמה צריך להבין למה לא א זה הדין הצדק האלוקי המוחלט אבל אנחנו רוצים שהוא ינהג בצדק אנושי כמו שאם אתה עשיר ויש לפניך עני אז זה צודק שתביא לו חלק מהכסף שלך כי זה לא כל כך צודק שאתה תאכל מעדנות והוא ישן ברחוב זה לא כל כך צודק אז אותו דבר אנחנו צריכים למצוא בכל ויכוח בין שני צדדים לבוא ולראות האם הכרעת הדין חוץ מזה שהדין אומר ככה אם זה גם צודק במישור האנושי אדם בנה בניין גדול מאוד מול החלון של החבר אז א הדין יכול להיות שצריך לסלק אותו נגיד אבל אבל האם הצדק האנושי אומר באמת לסלק אותו ש נעשה ביניהם איזשהו פשרה ונביא את ששני הצדדים יהיו בסופו של דבר מרוצים ולא שאחד יפסיד את כל הונו בגלל איזה טעות שהוא עשה אז א נחזור לשני הסיפורים שדיברנו לפני זה ש גם שם אני לא רואה בשני הסיפורים את הצדק בלעשות פשרה הבן אדם הזמין את המקום הוא ברר לפני זה עבדו עליו שיקרו עליו לא דיווחו לו על כך ש שהשתנה משהו גם הוא עצמו יש לו עוגמת נפש גדולה אז מה ואתה בעצמך גם נהנית מהמקום בסופו של דבר ונשארת גם מעבר לשעות שהיית מחוייב להיות זאת אומרת שלא ראית בזה איזה איסור גדול להיות במקום אז מה שייך עכשיו לבוא ולפשר ביניהם וכל שכן וכל שכן הוא שנהג בר כ קרה מה שקרה מתה מחמת מלאכה קלאסי בלי שהוא נדרש ממנו שום דבר זה שהצד השני כועס אולי כן שמה הוא לא כעס עליו אבל גם אם הצד השני כועס אין פה צדק בלעשות [מוזיקה] פשר ‏e [מוזיקה]