עצרת לזכרו של מו"ר הגאון הרב משה חיים דימנטמן זצ"ל

[מוזיקה] ברשות ראש הישיבה הרב שרף שליטה פשוט אה המשפחה הרבנים אנחנו קצת אחרי השבעה של מורנו ורבנו הגאון הרב משיח חיים דמינטמן זצל שאפשר להגיד שהרבה מהיסודות של לימוד התורה בקרם ביבנה הונחו על ידו. וכשאנחנו למדנו בישיבה, עוד הרב היה מגיע לתת שיעורים לכול פעם בשבוע. והפעם הזאת בשבוע נתנה לנו עלומת אור של איך אוהבים תורה, איך לומדים תורה, איך מגדילים תורה. דיברנו עם הבחורים למחורת א פטירתו של הרב ו אמרנו להם ש רבי מוישה הוא הרם של הרמים יש רמים שהוא הרם של הרמים שלהם ועדיין רישומו ניכר גם בדור שלישי יש אה יש פסוק בספר תהילים שדורשים אותו על לימוד תורה של תלמידי חכמים. כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגיומה ולילה. וההסבר הרגיל, כמו שמבינים בגמרא, בהתחלה אדם לומד את תורת השם. אחרי שהוא כבר זוכה להבין ולהעמיק, התורה הופכת להיות תורתו. אני חושב שאצל רוא שזצל הפסוק הזה או הדרשה הזאת קיבלה משמעות נוספת. בתורת השם חפצו כפשוטו. היה מרגל בפומה אני לא אומר שום חידושים את זה שמעתי מרב שמואל את זה שמעתי מרביצל את זה שמעתי מגדול פלוויני את זה זה כתוב פה זה כתוב שם בתורת השם חפצו נטו וכל כך היה חפצו בתורת השם גדול שזה הפך להיות תורת השם הפכה להיות תורתו. זה היה כל חשקו וכל אישאו. ועל כולן היכולת להעביר לתלמידים גם הבנה בתורה וגם אהבת תורה. אני זוכר כשהתחלתי ללמד בישיבה אז א באתי לרב מוש אמרתי לו אולי הרב יתן לי עצה איך אה איך להצליח. עם התלמידים. אמר לי רמוש דצל, הכי חשוב שיבינו, שיבינו. ואמרו לי כמה וכמה הוותיקים שיותר מחצי מהעמל התורה של רמוש זה הייתה איך להכין את השיעור כדי שיבינו את זה בצורה הנפלאה ביותר. ואכן הוא זכה להיות רב רבנן הרם של הרמים ועוד הרמים שהם ללמדים היום בישיבה עוד ממשיכים את את המסורת הזו שבקרם ביבנה צריכים להבין את מה שאומרים עד הסוף ולשמוח ואשרי קרם ביבנה שזכתה לעמוד תורה כזה כמו הגאון הרב משיח חיים דתמן זצל והתורה הזו ממשיכה ביתר סעת ויתר עוז לגדול ולפרוח כאן בישיבה. אנחנו מזמינים את בנו הרמות די מטמן שגם לימד כאן בישיבה ולמד פה. ברשות ראשי הישיבה, ראשי הכול, רבנים, רמים ותלמידים יקרים, המדרש בשמות רבא אומר, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה רבינו, ותה לך ושלכך אל פרעה, אמר לו משה, ריבון העלומים, איני יכול מפני שקיבלני איתו, ופתח לי ביתו ואני אמו כבן, ומי שהוא פותח פתח לחברו, נפשו חייב לו. וכן אתה מוצא באליהו ממשיך המד ולא עודל שכל הפותח פתחו לחברו חייב בכבודו. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא קיבלני יתרו ונהג בי כבוד איני הולך אלא ברשותו לקח כתיב וילך משה וישב אל יר חותנו אז אני רוצה לפתור בכבודה של אחסניה שלמעשה אבא התחיל את פריחתו במקום הזה ועכשיו אנחנו סוגרים שני מעגלים את המעגל שאבא התחיל תכף נתאר ואת המעגל שכאן הוא התחיל ללמד ויושב איתנו כאן הרב מאיר ברקוביץ' ששם אבא סיים ללמד את שיעור הסדירים בכולל יד ברודמן ברחובות אבא היה אברך צעיר כבן 30 במרכז הרב בכולל של הרב אברום שפירה שהיה חביבו כש שמענו בשיבה כל מיני סיפורים כשהוא היה חוזר בבית הדין מותר שהוא היה אומר לרבנית אין לי כוח אני חייב עכשיו ללכת ללמוד עם רבי מוישה בשביל להירגע אז אה ממש גם הוא היה נוהג לקחת אותנו לרב אברום אבא היה נותן שיעורים בבית וגן כל חול המועד פסח וסוכות אחרי השיעור לבעליבטים בסוחצ'וב בבית וגן נסענו לרב אברום החזיק אותו קשר וגם העביר שיעורים לא רצה להיות רם שמה אבל העביר די הרבה שיעורים במרכז הרב אז על כל פנים אחרי 12 שנים בכולל של רב אברום במרכז הרב אה אז הציאו לאבא הצה ללמד באיזה ישיבה תיכונית בכפר הרועה או בקרם ביבנה הרב ספני דרורגי שיעריך ימים בבריאות היה השטחכן של העניין להגיע לישיבת קרם ביבנה ועל כך תודתנו וכורתנו והקרת הטוב לישיבת קרם ביבנה שלמעשה אבא לא למד הורה בשום מקום היה אברך וכאן א א' הוא גילה את עצמו שהוא יודע להעביר שיעורים ולעשות את זה טוב, אני חושב בהתלהבות, בשמחה וגם אה כל מה שכל הכל מה שתולדות קרם ביבנה זה הכל התחיל מהמקום הזה ועל כך תודתנו וגם תודתנו על ההזכרה של תומ שיוקי לאבא זצל הנראה לי קפעת משכבו על הפסוק פסוק בירמיהו כתוב לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו תמ בעל החוסן יהושע הרב יהושע הלר מה ההבדל בין שכר על הדרכים ובין השכר הפרי של המעללים מה הכפילות לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו מה הכפילות פה ופירש על פי הרמבן הרמבן בשאר הגמול ובעוד מקומות אומר מניין דיומה לכל אדם יש שלושה ימי דין יום דין ראשון כל ראש השנה כל שנה קובעים את מצבו לשנה הקרובה הבאה עלינו מבחינת מי יחיה מי ימות לפי הרמבן צדיקים נכתמים לאלתרה לחיים טובים מתפרש לא כצדיק או רשע אלא כצדיק במשמעות מי שצדק בדינו ויצא זכאי אז זה בראש השנה שאנחנו עכשיו בסרת תשובה יום דין השני זה ביום הפטירה ביום המיטה אז קרובים את מקומו מצבו בעולם הבא עושים סיכום של כל שנותיו של האדם זה היום הדין השני אומר הרמבן שיש יום דין שלישי מתי בתחיית המתים לפני תחיית אז קובעים את מצבו לעולם התחייה ונשאלת השאלה מה שונה יום הדין הדין השלישי מיום הדין השני הגאון מוילנה היה מנשק את ציציות והיה אומר בעולם הזה בכמה פרוטות אני יכול לעשות משהו יכול לעשות מצווה אבל מה השתנה כשאדם במתים חופשי מה משתנה מיום דין הראשון והשני ליום דין השלישי הרי הוא לא עושה מצוות חופשי אז הוא מפרש שלזה מתכוון הרמבם לתת לאיש כדרכיו זה יום דין ביום הדין הראשון והשני זה מה שהוא עשה בפועל כמה תורה הוא למד כמה צדקה הוא עשה כמה חסד הוא עשה על זה היום דין הראשון והשני כיפרימה עללו אלה הדברים אשר מצטסברים משך אותה תקופה מיום המיתה עד יום עד תחיית המתים אדם ששו נפטר משאיר אחריו מורשת וכל מיני מצוות ואחרי שהוא נפטר מעולם מצוות האלה עושות פירות ופרי פירות פרי מעלליו זה גם אחרי שהוא כבר לא נמצא איתנו פה עדיין לאורו ובגללו ובדרכו קורים דברים בעולם אז זה היום דין זה הפרימה עליו לתת לאיש כדרכו זה מה שהוא עשה כי פרימה עללליו זה הפירות היוצאים וזה מתחדש תכף נראה יותר מזה למשל אדם שהגדיל תורה והדירה ולא זאת חינך והדריך תלמידים בלימוד תורה לאהבת תורה ולמידות טובות ונפטר מן העולם עומד לזכותו זכות הפצת התורה לתלמידיו ולתלמידי תלמידיו מבחינת דמו ודם זריותיו בפירוש השני של רשי לטובה עד סוף כל הדורות אז זה יום הדין השלישי של כן בקיצור ביום הדין שלפני תחיית המתים מביאים בחשבון לא רק את דרכו של אדם עד שהוא נפטר אלא גם את פרי מעלליו אחרי שנפטר על זה הדרך אפשר להסביר את הגמרא בראש השנה דף לב אמר רבי אבאו אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם מפני מהן ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכיפורים אמר להם מלך יושב על כיסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה אז מתוך ההגבלה ספרי חיים ספרי מתים אז בפשטות נראה זה מי יחיה ומי ימות חס ושלום אז זה הספרים שנפתחים אבל רב חיים מולוזין בדרשותיו הביא פרי יצחק, רבי יצחק פרלנטי ואומר ככה, ספרי לדעתו ספרי מתים וספרי ספרי מתרים פתוחים הכוונה ספרים שכתובים בהם אלה שכבר מתו כל שנה פותחים גם את הספרים של המתים והקשר רבי חיים מבלושין את השאלה ששאלנו מקודם ניך החיים נידונים על מעשיהם משנה אבל המתים על מה הם נידונים? הרי במידתם לא עשו שום מעשה ועל המעשים שעשו בחייהם כבר נידונו וקיבלו שכר ונאנשו אבל קושיה זו מתיישבת לפי רבי יצחק פרטוני בספר פחד יצחק לדבריו גם המתים נדנים בראש השנה וכל שנה חוזרים ושוקלים את זכויותיו וחובותיו של הנפטר אף על בשבילו אי אפשר שיתו לו לא זכויות ולא חובות אלא אלה שכבר נשקלו שתנתו יש מקום לשוב ולשקול כל שנה את זכויותיו וחובותיו של הנפטר כי גם לאחר מותו ייתכן שישתנה החשבון של הזכויות והחובות תלוי מה הוא השאיר אז ספרי חיים ומתים זה מתים ממש אלה שבעולם שכולו טוב כל שנה ושנה רואים מה העולם התקדם אני לא מדבר לא התקדם אבל אני אומר מה העולם התקדם בזכותם ועל זה הדרך אפשר גם להסביר את המשנה באבות כתוב סתכל בשלושה דברים כי אתה בא על ידי עבירה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מאחרי הקדוש ברוך הוא אז כתוב כאן דין וחשבון והדין הקדים כתוב הקדים הדין לחשבון אז כשה הגאון מוילנה לוקח שורת ההיגיון שהחשבון יבוא אחרי הדין הרי הרי הסדר לפני הדיינים שקודם עושים את החשבון ואחר כך קובעים את הדין. מה זה דין וחשבון? אז הגאון תרא שדין זה על המעשה שהוא עשה, על עבירות שעשה והחשבון על מצוות שיכל לעשות בזמן שהוא עשה עבירה. אבל על זה על פי היסוד שדיברנו גם פה אפשר להגיד מיד לאחר מותו של אדם יש דין דנים אותו משהו אבל אחר כך על זכויותיו זה הדין אבל עדיין אי אפשר לעשות עמו חשבון סופי על כל מעשיו לפי שלמעשיו יש תולדות ותולדי תולדות ותולדותיהם הולכים מתגלגלים בעולם זמן רב אחרי פטירתו ועל כך עושים ממו את החשבון בכל שנה לכן קודם הדין לחשבון הדין זה מה שביום פטירתו דנים אותו והחשבון זה החשבון שלא פוסק מה הוא השפיע בעולם כל שנה ושנה זה החשבון שממשיכים איתו הלאה אין לתאר באמת ואין לשאר את הלת לאיש כדרכו של אבא הרי נקפרת משכבו בהתמדתו, בתורתו ובמידותיו וכל שכן שאין לתאר את פרי מעלליו של אבא אשר לא יפסק על ידי אלפי תלמידיו ותלמידי תלמידיו עד סוף כל הדורות תורתו הלמדנית והשמחה שמחה בלימוד שמחה כללית סורת העברת השיעוריו בריתחה דאורייתא מידותיו מאוות נר לרגליהם של תלמידים רבים והם מעבירים את זה הלאה והלאה אז כל הזכויות האלה עומדים בעזרת השם לזכותו הרב יצחק הוטנר פירש את הלשון ברקרה דאבוע הבן ירך של אב שאדם כל זמן ש הוא נקרא מהלך כי הוא מתקדם שכן מרבה חיל על ידי תורה ומצוות שעושה ואחרי שמת נעשה חופשי מן התורה ומן המצוות ושוב אינו יכול להתעלות ואז הוא נקרא עומד כמלאכים הנקראים עומדים כלשון הפסוק בזכריה ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה אך אם בניו ותלמידיו מזכים אותו במצוות ומעשים טובים שבזכותו הם עושים גם אדם שנפטר יכול להישאר מבחינת הולך ובעולם עולם של העומדים אבל כל אלה שהולכים לאורו ונתתי לך מהלכים במקום העומדים האלה אף על פי שהוא נמצא במקום שכולם עומדים התלמידים הילדים המשפחה וכולי כל מי שהושפע ממנו מהלך אותו הלאה גם במקום ההוא את הפסוק בתהילים מה רב טובך אשר צפת לרך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם ביר המלבים מה רב הגם שרב מאוד טובה אשר צפנת לירך שהוא שכר הצפון לצדיקים בעולם הבא שהוא רב מאוד אבל הלא הוא צפון ונעלם ואין רואים אותו זה אנחנו לא רואים מה את ה את הרוב טוב שהקדוש ברוך הוא בעולם שכולו באמת אנחנו לא רואים זה צפנתא אבל הטוב שפעלת לחוסים בך אינו צפון ונסתר כי הטוב הזה הוא נגד אדם שהוא נראה לכל. אז מה שאנחנו ראינו ראינו התלמידים, השכנים הידידים ראו אבל מה רב טובך אשר צפנת? על סמך מה שדיברנו אנחנו בטוחים שיש שמה שכרו הרבה מאוד מאוד אבל זה לא הכל. דיברנו על השכר הצפון לאבא ראינו כפרת משכבו משארים שבעולם שכולו טוב שכולו שכרו רב מאוד אבל מעבר לכך אומר רב נחמן בן ברסלב בליקוטי מהרן תנינה ואני אצטט ואפילו כשמגיע זמנו להסתלק והנשמה עולה מדבקת במקום שעולה בעולמות העליונים אין זה תכלית ושלמות שתהיה הנשמה רק דבורקה למעלה זה לא שלמות רק עיקר השלמות של הנשמה היא שבעת שהיא למעלה תהיה למטה גם כן על כן צריך שישאיר רחב ברכה בן או תלמיד כדי שישאר דעתו למטה גם בעת שנסתלק למעלה כי מי שיודע קצת בידיעיתו יתברך הוא יודע שעיקר התנוגים והשעשועים של הקדוש ברוך הוא של השם יתברך הוא רק שאנחנו מעולם הזה השפל נגדל ונקדש שמו יתברך וזהו עיקר התענוגים והשעשוים של השם יתברך כמו ש כמו שכתוב ותכף נגיד את זה ואבית תהילה מגושי עפר מקרוצי חומר כי השם יתברך יש לו שרפים וחיות ואופנים ועולמות עליונים שהם עובדים אותו יתברך ואף על פי כן עיקר התענוג והשועולה למעלה העבודה של העולם השפל הזה ועל כן צריכים להשאיר אחרב בן או תלמיד כדי שישאר דעתו למטה שיאיר בבני העולם השפל כי כשנשאר דעתו למטה על ידי בן או תלמיד נחשב כאילו בעצמו ממש נשאר בעולם וכל אדם יכול לקיים זאת להביא תלמידים כי כשניים מדברים יחד ביר יראת השם שמיים אז כשאחד מאיר לחברו איזה דיבור נחשב חברו אצלו בחינת תלמיד הוא לפעמים נסע להפך דהיינו שאחר כך הוא מקבל מחברו איזה דיבור אז הנסא הוא מבחינת תלמיד לגבי חברו וצריך כל אדם להיזהר להשתדל לעסוק בזה ואז כשימלו ימיו ויגיע זמן הסתלקותו אזל להתלבש בזה הדיבור שהכניס בחברו ויה נחשב כאילו הוא בעצמו ממש קיים בעולם עולם כי עיקר הוא הדעת כשהוא נשאר הדעת אחריו על ידי בן או תלמיד נחשב כאילו הוא ממש נשאר קיים בעולם אני המשלתי את זה בלימי אבלים רבים שהייתי בשנתיים האחרונות אדם תרם כליה והכליה ממשיכה לעבוד והוא מסתלק לבית עולמו אז אם בגשמיות זה ברוחניות הלכת כמה וכמה בכל אחד ואחד מאלה שקיבלו מאבא כמובן שהמשפחה אנחנו יהיה זה נשאר אצלנו זה אי אפשר לקחת מאיתנו אז זהו זה החיים שהוא חי הוא ממשיך לחיות אנחנו לא יכולים לחבק אותו לא יכולים לנשק אבל מה שקיבלנו ממנו זה לא זה נשאר אצלנו אז בכל אחד ואחד יש מהתלמידים והילדים מה זרוב ותלמידיו בחיים אפרו בחיים ממש אז החלק הזה נשאר וזה ממש בחיים ממש אבא זצה על הריני כפרת משכבו היה איש אשר רוח בו שילך רוחו של כל אחד ואחד בנימות ובמאור פנים אבא העביר שיעורים והיה מקורב לך קודם כל לשכנים אנשי כיבוץ יבנה אנשי סעד הקיבוץ הדתי מחד ובאמצע יש עוד הרבה דברים מצד שני הכוללים הכי חרדים ברחובות ופלוס ויזניס זה חסידים וליטאים וקיבוץ תיקים וישיבות תיכוניות וישיבות הקו וישיבות מעבר לקו בכל מקום אבא מצא ובכל מקום הוא היה מבוקש והתקבל. הוא ידע להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, נערים וילדים. יש לי כאן מכתב, מכתבים ודברים שקיבלתי, עוד לא הצלחתי לעבור על הכל. ילדים מתארים. איך הוא התייחס אליהם? קיבלתי, אני לא רוצה להעריך הבוקר קיבלתי מכתב מנער ברחובות הבן של הרב לנגה. היום כבר אברך. אז הוא מספר על התפילות, על השיעורים. פעם אבא הגיע אליהם והוא ירבה לבקר. אבא היה מאוד אבא ואמא היו מאוד חברותיים והיו להם חברים גם כן מכל הסוגים מאנשי הקיבוץ פה שהיינו גרנו כאן 17 שנים והם היו הולכים לאלמנות, לאנשים בודדים לא היה בגובה העיניים בנעימות. אז הוא כותב שהוא זוכר פעם אחת אבא הגיע אליהם בערב הוא היה עם פיג'מה אז הוא נכנס לחדר והוא התבייש בסוף לא היה לו ברא צריך ללכת למיטה אז הוא עבר עם פיג'מה וואו מתבייש אומר מה אתה מתבייש גם לי יש פיג'מה זאת אומרת זה רק דוגמה קטנקטנה אבל באמת ידע להתייחס גם לילדים וגם הם זוכרים את התפילות שלו תורתו שמחה ותפילתו זקה כאן במקום הזה אבא בסליחות ערב ראש השנה אני לא זוכר אני חושב שהוא גם היה בלשחרץ' שגרנו פה אני לא לוקח את זה אחריות אבל נדמה לי ודאי ודאי ב בית שפירה בכילל שם ודאי שאבא היה את מגינת איכה פרק ג' המנגינה המיוחדת שהוא הביא מירושלים הוותיקים עליי זוכרים ממשיך פה אז איזה מנגינה שבהתחלה אני זוכר את הסיטואציה, לא הבינו זה איזה מנגינה שונה וזה מנגינה שנדבקו בה. לא רק פה זה אבא לא המציא את המנגנה הביא זה מירושלים ובגילת אסתר והבל כויר טוב על כל פנים ידע להלך כנגד רוחו של כל אחד בנעימות הכל בניעימות בגוף העיניים בטבעיות זה לא שהוא היה צריך להתאמץ בזה המאור פנים גם בימים ה בזמן האחרון בימים האחרונים היו ניגשים אליו והיינו הולכים למנחמיירי היה נוסע בכולל בביתר שמה הוא היה בכולל חרדי בשנים האחרונות עד לפני שב עד לפני חודש שבועיים לפני אז הוא עם כולם הוא הסתדר עם כולם ותמיד אומרים לו שלום עליכם היה עונה בחיוך רחב אף על פי שיכול להיות שהוא קצת סבל אבל את המאור פנים של העיניים ושל החיוך לא מש ממנו עד הרגע האחרון הרב רבים פנו אמרו לי גם בחייו שהם שמעו אותו פעם אחת בחיים לפני 20 שנה 40 שנה לא יודע כל אחד בזמן שהוא והם לא יכולים לשכוח את השיעור אז מה הכוונה לא יכולים לחזור על המהלך נו הם לא התכוונו לזה לחזור על הדרך לימוד איך השיטה איך עושים לשיטתו כל החרונים שהביא מימין ומשמאל את זה גם לא אבל כולם נשאר להם הטעם של השיעור זה לא הלך האווירה והטעם זה נשאר להם גם אחרי 30 40 שנה גיד לכם סוד אשתי שריך ימים הייתה שומעת אותו בעזרת נשים ב כמ בדרב מנה וזה אז היא לא הבינה את המהלך אבל הנשמה שלה הבינה לא כל דבר צריך להבין את התוכן אבל רואים את אהבת תורה, את ההתלהבות, זה בפני עצמו לימוד. וזה באמת לימוד שנשאר לרבים וטובים משיעור חד פעמי לפני שנים רבות בכל מיני מקומות שלא ידעתי שאבא הגיע אליהם. רק בשבעה כל מיני אנשים הגיעו אלינו וסיפרו לנו. אני אבל חייב לציין שהיחס והנעימות והמאור פנים זה לא היה נחלת הציבור בלבד. גם בבית, בנהגת הבית, אבא היה כזה. זאת אומרת, אם אפשר להגיד תוחו כבר, כמו שהוא היה בחוץ הוא היה גם בבית. זאת אומרת זה לא שהיו כאן שני אנשים שבבית היה כבדן וזה לא הוא היה בדיוק אותו אופי שהוא היה בבית היה בחוץ עכשיו בזכות מה מה עזר לו כאן זה פסוק אחר ואיש משה עניו מאוד אז רשי אומר שפל וסבלן שפל וסבלן הרמבן אומר כי הוא לא יענה על ריבלי לעולם אבא לא היה התחבק ממחלוקות תמיד הוא מצא דרך לא להיכנס למחלוקות ולמריבות האבן עזרא אבן עזרא שם מפרש לא היה מבקש גדולה על שום אדם ולא התגע במלתו כלל הלכיו ותרן ובורח מנח הכבוד באמת הוא היה לא הלך עם פרק ולא עם המבורגר לא לפגוע ואלה שהולכים עם זה אבל הוא שהוא הגיע חובת אמרו לו תחליף פה לא לא התים לאישיות שלו היה מברח מן הכבוד בגמרא במרובין באמת כתוב כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו ומתי הכבוד משיג את הבן אדם כאשר אדם נעצר ועומד פטירתו מן העולם דיברנו על העומדים ברגע שהנפטר עומד אז הכבוד מסיגו ובגדול. מה שכמה כבוד אבא קיבל לאחר פטירתו על ידי אלפי אנשים אני חושב שהם באו לנחם אותנו. הכבוד שמה הוא השיג אותו כי שמה אבא כבר לא יכל לברוח. שמה הוא נשאר והכבוד השיג אותו כשהוא נעצר. בשיבה באמת שמענו כל מיני דברים על גטלותו של אבא בתורה ובמידות, דברים שידענו והרבה דברים שלא ידענו ושמענו לראשונה בשיבה ושאלנו בשיבה מה היה אבא יותר היה יותר למדן או עניו אז כמובן שענינו שאין שום סתירה בין שני הדברים זה לא שאתה צריך להיות או כזה או כזה ולאפר אדרבה הענווה עזרה לתורה והתורה עזרה לענווה ובאמת היה היא עניב עניב ובאמת אנחנו גם יודעים מהחדר מהבית שלו זה לא הוא לא חיפש את זה וזה לא עניין אותו הוא היה מופקע מהדברים האלה בגנזי מרומים יקבלו את פניו אמא עליה שלום שנפטרה כהשבוע הזה, איך שאומרים כשבוע שהוא נפטר לפני 25 שנה. אמא הייתה עקרת בית לדוגמה, היא נעלה את הבית בפשטות ובצניעות. בטוב ליבה הצטיינה מאוד בהכנסת אורחים, במעשה חסד. תלמידים היו יוצאים ונכנסים בתור ילדים. אנחנו זוכרים שתלמידים היו נכנסים ויוצאים אה ימדה לימין אבא ושחררת אבא מעול הבית וגידו לילדים ואפשרה לו ללמוד וללמד ולנסוע לדוגמה לשילו אבא לימד שבע שנים בישיבת שילו הוא היה לן לילה בשבוע שם היה יוצא בבוקר וחוזר למחרת והיה חוזר למחרת רת בערב הביתה וגם בערבים הוא היה נהדר לשיעורים לחברות לכל מיני עניינים ותמיד אמא עמדה לימינו ורבות משל אבא שלה הם בגנזי מרומים יקבלו את פניו בנו האהוב אחינו אלעזר לוזר שנסתלק מאיתנו וחטף לפני שנה וחצי בגל זה מרובים יקבלו את פניו שני נכדיו האהובים יאיר זכרונו לברכה ויודע שמקום דמו שנקטפו בדמי ימיהם אנו תפילה שנוכל ללמוד מאבא ולהמשיך בדרכו ויהיה מליץ יושר על כל המשפחה ותהן נשמתו צרורה בצורה חיים אנחנו מקדמים בברכה הרב הראשי הגאון הרב בר שליטה כמו שסיפר הרב דין כשכשא הישיבה ואנוכי היינו בשיעור א' אז אני לא זוכר מתי במהלך זמן חורף הזמינו את את רב מוישה לתת שיעור בישיבה הוא היה מגיע מדי פעם היו מזמינים אותו ו היה כבר רעש בישיבה היום יגיע רב מו נתת שיעור בישיבה וכל הבחורים הבוגרים היו ככה מאוד התלהבו מזה ו ואנחנו חיכינו כמו כל הבחורים תפסנו מקום ואני חשבתי שיגיע מישהו שאיפשהו יכנס כולם מיד ואני רואה הגיע יהודי פשוט נכנס חשבתי אולי איזה בוגר שבא בא לשמוע, בא לשמוע הוא נכנס ככה עם חיוך, עם החיוך שלו ככה שזה הוא לא נכנס ככה במין הכל במתפשטות כל כך זה ואז אמרו הנה הגיע מושר איך זה לא שרו לו ולא זה אלא ישר התכבצו סביבו אה בחורים והרמי והוא מחייך ושמח טוב הוא הוא עולה הוא עולה ל לפה יכול להת לתת את השיעור ו אם הרב אמר שיש אנשים שמעו שיעור אחד הם אומרים לא שכחו את השיעור אז ברוך השם זכינו לשמוע הרבה שיעורים אבל כבר בשיעור הראשון כבר התאבנו ב ברב מוישה ובתורתו ואחד התלמידים ה הקרובים ביותר ברמו שזה הרב רב מאיר ברקוביץ' שקיבל מרמישה גם תורה וגם את הפשטות וגם את את הצניעות ואנחנו מודים לרב מאיר שבא ל הרב ראשי יתן אחרי את השיעור יש גם שיעור צה בט סף לא מסתדר טוב ברשות הרב הראשי ברשות ראשי ישיבה ברשות מוריי ורבותיי ברשות בני המשפחה ותלמידים יקרים אני צריך לפתוח בהתנצלות כי שתי התנצלויות אני לא יודע מה יותר קשה לדבר בשעת ההלוויה אחר אבא שהיא או עכשיו לדבר לפניו אבל שניהם הם קשים לך צריך חולצה של גור בשביל לחבר את זה בכיוון נכון טחבר ההתנצלות העיקרית היא בשלב מסוים בלוויה מצאתי את עצמי עומד בצד הרב הראשי מצד שני הרב המצחק הכהן קוק מרחובות הרגשתי צורח לומר לרב ראשי משפט קצר הרב כבר דיבר ואמרתי לו אני חושב שהרב נספד כהלכה עומד הרב ראשי ומספיד וזה אחריות עצומה אנחנו יודעים אצל יהושע כשלא נספד מה המשמעות שלא נספד כהלכה לא אמרתי את זה בשביל לתת הרגשה בשביל להתחנף או משהו רציתי זה הרגשה טובה שצריכים לקבל וזה גם היה אמת ועברו כמע ימים והתבוננתי חוזרים על ההלכות של הספד ויש הלכה אחת בהספד שלא שמעתי שום הספד שהקפידו על זה גם כשאני דיברתי על הרב לא הקפדנו בזה כתוב שלאר את המעלות את המידות הטובות ולהוסיף קצת ואני מודיע מוסר מודעה. לא שמעתי מי מהדוברים שהוסיף קצת. לא, אני גם היום לא הולך להוסיף קצת כי אני לא יודע מה להוסיף על מה שאני הולך לומר. אז בנקודה הזאת אם זה תנאי בהספד אז יכז חיסרון. אני לא יכול לעמוד בזה כי אני לא יכול להוסיף קצת. אין לי מה גם לא הרבה. אין אין לי מה להוסיף. על מעבר למה שאני ראיתי במשך שזכינו במשך עשרות שנים. משה קיבל תורה מסיני ומשרה. זה השורש זו הנקודה הפנימית. חז"ל אומרים במסכת סוכה תורת חסד הלשונה. איזה תורה של חסד? יש להם שני פירושים. תורה לשמע הפירוש הראשון ולמדנו כאן בין כותלי בית המדרש במדורה הקודמת שלהם את נפש החיים ואני עדיין לא יודע מה זה תורה לשמע אבל הפירוש השני שם בגמרא שתורת חסד זה תורה זאת תורה ללמדה ועל זה אפשר להעיד קירות בית המדרש קירות הבית קירות הכויל הקירות של בית בריינין כל התורה של הרב הייתה תורת חסד תורה ללמדה כל מה שהיה לו בעולם הזה זה ללמוד וללמד ולמסור דברי תורה ומתארים בצדק את השיעורים המיוחדים, את החן, את המתיקות, את העמל, את ההיגיעה, את השמחה אבל כששנה עוברת ושנה עוברת והרב יושב בכוילל ברחובות, זה לא רק נכנס לשיעור, אנחנו רואים אותו יושב ורואים אותו בבית יושב ואם הוא ראה את יונתן לנג עם פיג'מה אז אנחנו זכינו לראות את הרב עם פיג'מה גם בישיבה היו אגדות שהרב הגיע לבית המקדש עם פיג'מה כשהיה כשמשהו בהר ככה הגדות סיפרו כשגענו לישיבה כל דבר מכוון בשביל לקבל ולנסור וניטארתי בשעת ההלוויה בבית המדרש עם בחורי ישיבה הרי זה זה התיאור של גן עדן סטנדר גמרא מסכת נדרים כמו שרב שח אמר וזה עולם הבא הרב היה נכנס לבית כנסת של בעליבתים לבית כנסת פיי ברחוב בלבטים זה כי טוב גם הרב אמר לפעמים בלבט שזה טוב זה הרב היה אומר ויושבים שם אחר הצרים במנחה לערבית חברות שלושה חברות בית כנסת גדול והרב ניגש לחברותה ומציץ לתוך הדף מה אתם אוחזים הדף של היום תשמעו יש פה רשש אני אגיד לכם אותו ראיתם אותו כבר ומרצא להם את הרשש ומו מוכרים לוט או קושיה שהם חושבים שהיה להם. הוא קם והולך לחברות האחרת ומוכר משהו אחר שמתאים להם. זה יום אחר יום. זה לא רק בבית הכנסת, זה ברחוב, זה בטלפון. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. זכינו הציבור שלנו, הרב בן תאר, מכאן עד כאן, אבל הציבור שלנו שלא תמיד הה שלא לא היה מחובר במובן הפשוט. ורב חיבר את קרם יבנה וזה לא קרם ביבנה ברחובות זה כל הישיבות הראשונות שהם פירות של קרם ביבנה ראשי ישיבות שהם תלמידי הישיבה הרב ורבנים הנוספים של זכינו לראות כאן בישיבה חיבר אותנו לכל התורה כולה של ראשי ישיבות הקצות הנתיבות דרך רב חיים עד אחרוני זמננו רב שמואל והקהילות יעקב שהיו שגורים על פיו בצורה יוצא דופ אופן זה משה האיש אשר העלנו. הרב העלה קומה שלימה של ציבור שלם. היום יש תלמידים ותלמידי תלמידים שאינם יודעים את הזיקה שלהם בכלל התורה שהם זוכים לינוק מתוך התורה של הרב. החיות העצומה והאחריות העצומה שהרב נשע בכל לימוד התורה שלו זה דבר שקשה מאוד קשה מאוד לתאר. קשה מאוד להבין. הרב ניחן בזיכרון מופלא. זה לא שדבר שאני יכול שצריך להתחרות שאפשר לתאר. וזה גם יכול להיות שזה מתנת שמיים. אני לא יודע אם זה זכות מיוחדת שהרב עשה משהו. זה מתנת שמיים. זיכרון וכל ה מונח אצלו בקופסה. ואף על פי כן כל שיעור שהוא מסר בכוילל כל שיעור שהוא מסר בבית הכנסת בשבת לבלבטים לפני לפני קריאת התורה הוא הכין מחדש זה לא תיאור זה ראינו יכול להוציא דפים מהכיס מהמחזור הקודם ולהתחיל מחדש ולרשום והדפים הקודמים קופלו ונכנסו לגליזה פעם אחר פעם זה לא סותר שעשרות פעמים כשהסיטואציה חייבה אז ברגע שהוא נעמד הוא החליף שיעור. הזיכרון היה קיים. היה אפשר לעשות את זה וזה נעשה עם חשבונות מי נמצא ומי אולי זה מתאים למישהו אחר וכדומה. העמל ויגיעה אבל גם המסירת התורה לתלמידים בצורה יוצא דופן קשה לקלוט קשה להאמין שיש דבר כזה אבל חוזרים מהכולל הביתה ואברך מקבל טלפון מהרב נו איך היה תפסת את הסוף נדבר מחר עוד פעם על זה וזה לא פעם אחת יום אחרי יום שיעור אחרי שיעור תפיקה בדלת רב לש בערב אצל שורה שלימה של אברכים ברחובות שלמדו אצלו בצנו בכול זה מפריע ילדים באמבטיה ילדים משחקים ילדים ורב מתיישב ומתחילו לדבר בלימוד סוגיה שלא נאמר בכוילל יום אחרי יום אחרי יום מסירת התורה מרב לתלמיד בצורה אוהבת בצורה בלי רעש וצלצולים של השיעור. השיעור ה לשיעור היה מעמד מיוחד של מסירת התורה ממש בצורה מיוחדת של הרב. אבל בארבע עיניים אחד אחרי השני אברכים צעירים צעירים מהרב בעשרות עשרות שנים. מה שאני עושה פה עכשיו זה לא על דעת הרב זה פשוט לא בגלל ביצנותו. כי לרב היה דבר אחד בחיים זה ללמוד וללמד. כשרבום נפטר לא שמעתי מהרב סיפור אחד. היו לו סיפורים, אבל סיפור אחד לא שמעתי אף פעם ממנו. אני יכול לספר איפה עמדתי. כשהרב אמר לי לפני 35 שנה את בית הלוי בסוף הספר ואז הוא דופק על השולחן ואומר לי את הבית הלוי הזה שמעתי מרבברבם לפני 35 שנה. זה מה שהיה מספר לנו מרבברום. אבל סיפורים הוא לא הוא לא סיפר. מעט מאוד בממץ גדול אולי בשיחה שצריכים לשלב משהו. ללמוד וללמד בעמקות בעמל והבנה ובחזרה עם התלמידים. תורת ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב אינני יודע מי יכול לחמת כמה הקירות כאן בבית המדרש ועוד יותר בבית בריינין ספוגים ספוגים בקול של הרב בתורה של הרב כמה ברחובות אי אפשר לתאר את מה שזכינו ברחובות בכוילל בבית הכנסת זה אולי חידוש מיוחד של הרב מעבר לתלמידים בישיבה שאפשר בשבת בבוקר לפני קריאת התורה למסור שיעור לאנשים שהם לא באחרי השקועים בסוגיה ולמסור שיעור בלי להזכיר שום מאמר בתחומין. תחומין זה טוב. בלי שום דבר מעשי. סוגיה במסכת שבועות סוגיה במסכת סנהדין במסכת בבא קמה עיון מתחילתו ועד סופו בחדבת תורה. ואני רואה אני רואה פירות פירי פירות כמו שהזכירו כאן. אפשר לראות תלמידים שעוברים ממקום למקום ולא מני טעים ולא מפחדים ויודעים למסור וחושבים שאנשים מגיע להם לקבל את הטוב ביותר וכשאנשים מקבלים משהו שהוא הוכן כראוי זה נכון גם ישיבת יכונית לרם בכיתה המתחילה ביותר אסור להגיע מתוך הבנה שמה הם יודעים אז זה לא משנה מה אני מכין הרי זה יותר טוב מה אנחנו ידענו כשישבנו אצל הרב אבל הרב הכין מחדש כי כשהכל הכל מוכן היטב אז רואים את הקולות ואת הרב ראינו את הקולות את הלפידים את האש הנביא אומר אם לליצים הוא יליץ ולנביא יתן חן הראשונים רש"י במקום מבן עזר מסבירים על פי דרכם נדמה לי שהלך הפשוט של הפסוק הזה ככה העולם תופס אם אני לא טועה ואני שמח שהמצודות כותב כך על הענבים יתן חן לענבים יש חן חן מיוחד ולא צריכים הוכחות שרב היה עניב ולא יחזיק טיבות על הנפשי וכמו שהגמרא אומרת שיף ואיל שייף ונפיק ולא יחזיק טיבות לנפשי אפילו מתח מסוים לפני שיעור כשהוא ראה אנשים בקהל בריאה אחי דבר שתמיד לה חיוך על השומים אבל הרב היה כזה אבל יש גם מושג שלענבים יתן חן והחן של הרב זה דבר שקשה עוד יותר לתר אותו מאשר גדלותו בתורה כי זה רק מי שאחס וראה יכול לאחוז מה זה חן של יהודי אני יכול לומר שכשאני מדבר עם נכדים של הרב ומדברים על אני לא אומר את השם של הרב סבא אומרים את השם כי כמו סבא סבא מהשם אומרים אז אנחנו כתלמידים יכולים רק לקנא אנחנו לא רוצים לחבק את הרב לא רוצים לתת לו נשיקה הרי נש נשיקות פיו אין דבר יותר מתוק מאשר הרב, מהגרוב של הרב גם יותר מתוק אפילו. הרב היה בעל תפילה בימים נוראים בבית כנסת שלו ברחובות באול חיים. בעל שחרץ בשני ימים גם ביום הכיפורים הרבית לילה אחד ורבית ביום הכיפורים זו תפילה שקשה לשחזר אותה. זה לא יכול להתחרות עם 400 בחורים שעומדים מאחורי הרב פיפוזן וכבר התקדמנו מאז קבוצה קטנה קטנה יחסית. החן של הרב בתפילה שלו זה זה משהו יוצא דופן בלילה במוצאי שבת ללמוד באמת היה קשה התקשרתי לבת הגדולה שלי אמרתי תספרי לי מה את מה מה מה מה מה מה את מה את מהרב הרבה דברים היא סיפרה אבל דבר אחד היא אמרה אבא כל שנה שאנחנו יוצאים מקראת המגילה איפה שהיא גרה וכל אחת יוצאת ואומרת איזה קרה יפה איזה קרה יפה אני שותקת אני אומרת לעצמי כל הקריאה החיקיתי אולי יצא לו פסוק אחד כמו הרב שפסוק אחד יצא כמו הרב באמצע השיבה שלחו לי הקלטה של קריאת המגילה מאחד השנים והעברתי לה בת אחרת יותר קטנה שהיא זוכרת פחות את הרב תספרי לי את זיכרון כמה דברים היא אמרה אבל לגבי נשיאות חן שתבינו על מה מדובר היא אמרה לענות בתור ילדה לטלפון כשהרב מצלצל הרב אומר מילה אחת הוא אומר שם וזהו זה זיכרון של ילדה על החן של הרב אתם מבין זה דבר שאני פשוט אי אפשר לתרגם מי שחווה חווה אבל זה החן שהרב נשע בעיני הבריות אתמול בראש השנה בדרך הביתה פגשנו בשלש צברייתו משפחת הימן קרם ביאבנה עשרות שנים היא גרה והיא נעמדה במרחק ממני. אישה נמוכת קומה, אישה ומרימה את הידיים ואומרת ככה, שואגת ברחוב. אין רב כזה בעולם. איך שהוא היה מדבר עם אמא גם בשנים הטובות וגם אחר כך. אני סיפרתי בלוויה שנה אחת הרב הושפז בערב ראש השנה. דוקור קוזיץ אמר, הכל בסדר. הרב נשאר ליום אחד ל למעקב ותאמו מבית הכנסת אב ובנו שיבואו עם כיסא ויחזירו אותו עם כיסא גלגלים לרחובות אז הוא הגיע אחרי הצהריים בואו ראשון בלילה השני הוא נכנס לפי להתפלל ואני התפללתי בבית כנסת שלו בדרך הביתה אני רואה את הרב בכיוון מה שנראה בעיניי כיוון לא נכון ברגע הראשון זה זה מפחיד אני מדבר על לפני 20 וכמה שנים שנה טובה ואז כנראה שהרמתי קצת גבה בא אז הרב אומר לי לא לא אני רק צריך לעלות לפה מי שיודע ברחובז מי גרו אז אז הרב צריך להגיד לעלות לשנה טובה לקומה גיד שנה טובה צ מבית החולים אבל לפני הבית צריכים לעלות להגיד שנה טובה כל שבת אחר הצהריים אלמנה יהודי שהתפלל אצלו והוא כבר לא בריא ולא מגיע לבית הכנסת אנשים שהוא לא דיבר איתם בלימוד בשבת גם כן כשהוא ביקר אותם שבת אחרי שבת בסבב בסבב ברחבי רחוב חובות ראינו בעינינו ראינו בעינינו אני מכיר משפחות בבית הכנסת של הרב בלבטים הם תופסים אותי עכשיו ברחוב ואומרים מה מה יהיה הסוד בעצם עכשיו אנחנו מנסים להבין מה הי הסוד הזה מה היה הקסם המיוחד הזה לענבים אני חושב שהתשובה היא לענבים יתן חן וזה דבר שמעיב את התורה לבריות בוודאי העוצמה של הרב בשיעורים קודם כל התוכן והמבנה שהוא יכין מחדש והשקיע במלגיע וצורת העברה בכל הוברקים המיוחדים. אבל החן המיוחד הזה, הפשטות והאמת והענווה העצומים שלו מחזיק טיבוט לנפשי זה דבר מאוד מיוחד. ויכתוב משה את כל דברי השם. הרב כתב מחברות, כתב קלסרים, כתב בלוק ג' על הערות וכתב עוד וכתב עוד. והוא הזהיר אותנו לא להתקרב, לא לדמיין שצריכים להדפיס את זה. זה בשבילו, בשביל הרשימות. ויכתוב צריכים השעה תגיע בעזרת השם מהכוח אל הפועל מזה תורה שבעל פה. כי תורה שבעל פה של כל תורה שבעל פה לכתוב זה לא פשוט ותורה שבעל פה של הרב לכתוב זה עוד יותר פשוט. ויכל משה דיברנו על כוח התפילה כי זה באמת כוח תפילה מיוחד. הרב מגיע לבית כנסת בל שבת גם כשיש יורצית לא יש יורד צית ואנחנו שמחים בגלל מנגינה של אחד דודי של הרב המתיקות והכן וישב משה לשפוט את העם פה יש לנו קצת ויכוחי חילוקי גרסאות קצת אם מותר שאמרו לרב אולי פרק אולי הרב הולך עם חליפה קצרה בכל מקום זה בין אנשים אז אנחנו שמענו מה שסיפרו לי ש שהרבנית עליה שלום שהרבנית אמרה אם אתה רוצה פרק אז אני רוצה גט זה לא אנחנו מהרב שמעתי נוסחה יותר חריפה כי רב אברום הרי ביקש ממנו לבוא לבית הדין והרב אמר אמר לנו פעם שהרבנית אמרה לו אם אתה הולך לבית הדין אני באה איתך כן אחים באספדה אומרת הגמרא רב רב מבקש מתלמידו אח אם באספדה לחמם שאנשים יבקו בהספד בהספד של הרב צריכים אחים בהספדה כל כך קשה להוזיל דימאה על נפש כל כך טהורה שכל כולה תורה ואמלה תורה במשך עשרות שנים בלי להחזיק שום דבר חוץ מזה אז רש"י שם כותב כי הוא כבר זקן לכן רב יוסי רב יוסף הפרטי בהלוויה בירושלים הוא אמר דבר נכון מאוד אמר אי אפשר להפטיר את העניין הזה ולומר 94 95 שנה דרך העולם וזכה לסביבה טובה בנים בני בנים תלמידים לרבבות אחים באספדה והוא שג שם בצדק העולם חסר התורה שרב התורה נוכחות של הרב גם בשנים שכבר לא עמד בפני הקהל אבל הרב נמצא בעולם והעולם חסר וגם מישהו תלמיד או תלמיד תלמיד העולם חסר את את הרב אחים באספדה כן כי העולם חסר זה לא מה נגיד מי יתן תמורתו הרב הראשי אמר לי זה חד בדרה חד בדרה זה דבר שאפשר להשוות אני לא יודע למה להשוות והעולם שמן ברוך השם בישיבה קולות כל התורה נשמע וכל התורה נמסר בשמחה גדולה אבל את התורה המיוחדת של הרב זה דבר שאי אפשר להחליף אותו בכלל תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב ומי שמלמד בין חברו תורה כאילו ילדו ואנחנו מקלים בבנים אבל גם אנחנו בנים ואתם בני בנים ובני בני בנים כאן בישיבה והתורה הזו של הרב תמשיך למלא את חלל האוויר לעוד הרבה דורות השם משמואל מסיים את הספר בחומש דברים הפסוקים האחרונים זה הסתלקותו של משה רבנו ומות שם משה עבד השם בספרי הוא מצטט ספרי השם משמואל לא בגנותו של משה הכתוב מדבר אלא בשבחו שכן מצינו בנביאים הראשונים שנקראים עבדים כי לא יעשה השם דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו ונביאים הבאמינה של הספרי שאם כתוב בתורה וימוד שם משה עבד השם שזה לגנותו ולא לשבחו שצריכים שהתנא של הספרוי יעודד אותנו לא התכוונו כ התורה לא התכוונה לגנות אלא לשבח שהוא נקרא עבד השם מה ישראל גד שזה גנות השם משמואל מסוך שוב אני מרשה לעצמי להביא יש בחינה של עבד ובחינה של בן כמו שהתפללנו עם כיוונים עם כעבדים משה רבנו אומר השם משמואל מובחר המין האנושי בוודאי היה בבחינת בן ואם לא הוא בבחינת בן אז מי יהיה זאת? אולי זו הגנות של משה. זה רק נשמע יותר פרדוקס עכשיו. על זה אמר שאינו כן. זה שבח גדול למשה. משה הבן וקוראים לו משה עבד השם. אולי זה גנות. אם כל דיקותו היה מקבל עליו בכל פעם יותר ויותר על מלכות שמיים. כעבד העושה הכל רק לטובת רבו. ולא שתמש עם הדביקות ואהבה לעצמו להתנג על השם, רק הכל לעבדות השם. זה מידת כל השלמים. לכן יקרו הנביאים עבדים. התורה של הרב, תורת חסד, כמו שהגדרנו, הכל בשביל לתת לאחרים, לתת לקדוש ברוך הוא לשמח את הבריות בתורה שלו ושום דבר אחר. כי כמו שהגדיר אחד מהלומדים ברחובד, אחד מגדולי הלמדנים, זה שמעתי ביטוי מהרב על אותו אחד, אז הרב שמחדב עליו, שומר לי עוד לפני 25 שנה, הוא לא יודע הרי צורת מטבע הרב שלכם באמת לא ידע ללמוד וללמד זה הוא ידע טוב מאוד וידע את הכל וידע להנחיל ומזה תוכחת מוסר כותב השם ישמואל לכל איש שיש לו התעוררות של שמחת מצווה אני לא יודעים היום אבל בשעת ההסתלקות ואולי גם היום כי ההמשך של אחים באספדה כי אבינה אני נמצא שם אז אולי אפשר לקבל משהו איזה אחוז פי שניים ברוכך זה קצת הרבה אז מי שנמצא בהתעוררות של שמחת מצווה לא יספיק זה בעיניו ארכז יקבל עליו עול מלכות שמיים שלימה לקשור עצמו בקשר אמיץ להיות ביראת השם כל היום הדבר המשמח את הרב ביותר זה אם היה אפשר למצוא מריט אל גז שהוא לא שמע זה היה מאמץ גדול אבל זה שמחת תורה אצל הרב והרב מוציא דף רושם כשהיה סיגריות זה על הקופסה ועל הנייר על כל מקום בשנים אחר כך זה יכול להות גם טלפון תחזור עוד פעם לא לי לאחרים כל פעם תחזור עוד ועוד המידות הטובות בתחום אחד שאמרו שהרב לא היה כי הוא לא הסכים להיות דיין כשרב אברם ביקש ממנו מסתמרבנית צדקה שכל כנסת ישראל זכתה במה שהרב כן קיבל על עצמו אני ראיתי פעם יהודי יהודי יקר מאוד שעשה מעשה אולי לא טוב וגרם למישהו להקפיד עליו צריך להגיד בצדק לא בצדק וזה שהקפידו עליו לא תפס שמישהו מקפיד עליו והוא בא לרב אמר לו תעזור לי אני פשוט הייתי יהיה דריה מסיבות מסוימות והרב קרא לאותו אחד לא בתקיפות כי הרב ידע להיות תקיף כשצריך ממש בשיעור אבל בנעימות מאוד אבל לא ויטר לא ויטר עד שאותו אחד אמר בפלא שהוא סולח והוא שכנע אותו מה אתה מקבל ממה שאתה עושה בעדינות שלו אבל ישב על אז כשהיה צריך לתבוש פרק כביכול כביכול כביכול הרב הרשה לעצמו גם את הנקודה הזאת ואנחנו יתמ דיתמי בודי עכשיו נזכה לשמוע את הרב הראשי שאם יש משהו של בבורה של בבורה של שמחת התורה של הרב בעברה גם כן והרבה תורה שהרב הרביץ בו ויצק בו אז אנחנו יכולים להתפלל לקדוש ברוך הוא שיתן לנו גם בדורות שלנו ויעל משה את העם ויעל משה את העם שהקדוש ברוך הוא ימשיך לעלות אותנו בתורת משה זכום תורת משה עבדי בכתב ובבעל פה מתוך שמחה ודבקות חברים ודבקות בתורה דבקות במידות הטובות בעזרת השם בילה השם למוות בנצח מרחי השם אלכים מדמה על כל פנים גמר החתימה טובה לכולם כמו שסיפר הרב מאיר, היה רב מויש זצל יחס מיוחד לכל תלמיד ותלמיד. כל תלמיד שהיה נכנס בדברים עם הרב היה מרגיש שעכשיו הוא כל עולמו. ועל הרב חשוב מאוד שהתלמיד הזה יבין שהתלמיד הזה הייתה לרב גם הערת פנים מיוחדת. כל מי שניגש אליו קיבל הערת פנים מיוחדת. אבל אחד התלמידים ש אנחנו ראינו את זה שכשהוא היה נפגש עם הרב היה מקבל הערת פנים כפולה ומכופלת. זה מורנו ורבנו הרב ראשי ישראל הגון הרב הרב בר שליטה ו והרב לא לחינם היה לו הערת פנים מאוד מיוחדת א אל הרב כי הרב לקח את התורה של רב מוישה ועם המיוחדות כמובן של הרב העביר אותה עליו וראש הישיבה שלמדנו ביחד בשיעור ג' אצל נכנסנו לשיעורים של של הרב הראשי, היה כאן רם בישיבה זכינו ללמוד אצלו אני חושב שהיה ממש את הרוחו של מורו ורבו של רב מוישה הייתה בשיעורים גם בשמחה גם בהבנה גם באהבת תורה וזה זכות בשבילנו שבעסרת ימי תשובה זה חוץ מאולי ערב פסח זה הזמן הכי עמוס לרבנים ודאי לרב שעוד התנסה לחול וחוזר והרב אמר בשביל א זה הוא פנה את הזמן והגיע הגיע להיות פה ו אני ביקשנו גם שהרב יעביר לנו קצת מהתורה של רבי חוץ מאספד ודברי זה גם איזה דברים שהוא שמע את תורתו של רב מוישה שהרב גם יעביר לנו כאן היום אז מורנו ורבנו הרב הראשי כבוד אורנו ורבינו אבותינו שי הישיבות אדון הרב שרף אדון הרב פרידמן מורי ורבי הרב בארי שליטה משגח הרבנים בוגרי הישיבה הרבנים כולם החי וראי אהובי אני חושב שהישיבה עשתה דבר נכון אמיתי ראוי והכרחי לקיים בטח 14 ימי תשובה הספד יום לעילוי נשמתו של רב מוישה אני חושב שאי אפשר הDNA של קרם ביבנה אין שום ספק של הבוגרים, של התלמידים ואני אומר גם של התלמידים היום. ולמה לא שמעו את רב מוישה אבל כל הרמים והרמים של הרמים כולם ינקו אהבת התורה, אהבת הלמדנות, הקשר לתורה, הכל זה מרב מוישה. אני לא זוכר אם באותו יום של הלוויה או למחרת לא רוצה לצלצל אליי מי שהיה פה פעם רם אחרי זה היה הדיין בבית דין הגדול הרב הגאון הרב שלומדובסקי הוא אומר לי אני שמעתי לא יודע אבל הוא שמע את הספד ואני רוצה לומר לך אני באתי אמר לי את השנה שהוא הגיע נדמה לי תשכה הרב ברי יתקן אותי ורב מוישה כבר היה פורם אומר מי אני לא באזה הוא הגיע מחברון על כל מה שהוא אומר אבל מי שהכניס אותו מי שהדריך אותו מי שיצר אותו הרב טובי סליחה לא ראיתי פשוט הרב מי שעשה אותו רם והדריך אותו איך לתת שיעור איך הוא אומר אני חייב את כל העבודה שלי בתור רם זה לרב מויש דיימנטמן ואני חושב שכולנו כולנו כולנו ספגנו אני אמר אמרתי בלוויה קראתי ממש אבי אבי רכב ישראל הוא פרשה אבי מבחינת כל אחד בעולם האישי שלו אני חושב שבאמת ברחתי עליו יוצר האדם לא רק בתור תלמיד אחרי זה כל יום הייתי רם היה נכנס פה כל יום ואם אשתי הייתה יודעת אם הוא לא הגיע כאילו היה שמונה בדלי סיגריות על המעפירה אז ידעה שהיום הוא לא הגיע אבל בכל יום ללמוד להכין להדריך באמת זה מסירות נפש ענקית אדירה שהייתה לרב מוישה לכל תלמיד ותלמיד אבל מעבר לזה בפרשה ואתה כיתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל הרמבם כותב בהלכות ספר תורה שזה מדובר על כל התורה כל התורה היא שירה השאלה שנשאלת אנחנו יודעים הגמרא אומרת הרי שדוד המלך נהנש על זה שהוא קרא לדברי תורה זמירות. זמירות היו לחוקך בבית מגוריי. על זה הוא נאנש. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה קורא זמירות, אני מעניש אותך בדבר שאפילו ילד קטן יודע אותה. כן. הוא הביא את הארון האלוקים על הגה. כאשר צריך להיות בכתף, הוא לא חשוב עכשיו מה הייתה הטעות של דוד המלך. אבל השאלה מה הבעיה? מה זה זמירות? התורה כותבת פרשת שבוע ואתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה על בני ישראל אז מה הבעיה של דוד המלך קורא התורה קוראת לזה שירה ראיתי בספר תולדות הגרה ספר נמצא פה בישיבה כתוב שם שרב חיים ולוזינר תלמידו המובק של הגאון שאל את הגרה את הגאון מה ההבדל בין שירה לבין זמרה הבוחר בשירי זמרה זמירות אמר לו הגאון זמרה זה כאשר יש דברים קבוהים יש טוונים יש מקצבים יש ואתה שר לפי התוכנית המסודרת שלך זו זמרה שירה זה התפרצות הנפש זה דבר שהנפש שלך זה דבר המהותי של הנפש זה לא דבר מתוכנן אבל יכול לומר שירה זמרה הוא יכול להגיד לפי הזה הוא במקלה ויש אני נמצא לזה והוא נמצא והוא אומר את הכל אבל שירה משהו מתוך הנפש זה אי אפשר זה ב לכאן שירה צריך את הבשמחה רבה ואמרו עולם דוד אתה קורא לדברי תורה רק שירה רק זמרה זה משהו מתוכנן יש שעות ואני קובע את זה ואני אומר את זה לפי השעות לפי התוכנית שירה זה משהו פועם בנפש פועם זה משהו שכשכל הנפש מדברת רוצה אותו אדם כמו אדם צריך את החמצן שלו זה שירה הידוע שכאשר יהושע הגמרא במגילה יהושע ביריכו והוא רואה את שר הצבא שר צבא השם עם חרבו בידו שלופה אומר לו מה קרה מה חרבו אומר אמש ביטלתם תלמיד של בן הארבעים והיום ביטלתם תורה שאל אותו על מה באתם על מה באת? אומר לו, אתה באתי. פשטו אתה לדבר של עכשיו. הראשונים שואלים הרדק שם בספר יהושע שואל, מה אתה רוצה? הוא אנוס, הוא במלחמה, מה ילמדו עכשיו תורה? אפשר ללמוד תורה? יש א מנוחת הדת? יש בהירות ללמוד עכשיו תורה בשעת מלחמה? תוספות אומר, אתה באתי. זה לא בגלל שזה עכשיו שנאמר הפסוק בפרשת השבוע ואתה כתבו לכם את השירה הזאת. אז יש פה משמעות הרבה יותר. אתה יכול להיות שמבחינה הלכתית אתה פטור מתלמוד תורה. אבל מי שהתורה היא השירה שלו, היא העוצמה שלו, היא החיים שלו, החיות שלו, הוא לא יכול בלי זה. אני רק מתאר לעצמי את רב מוישב נמצא במלחמה. הוא יכול בלי תורה, הוא יכול בלי לדבר, אי אפשר. הכל זה החיות. זהזה זה העולם שלו. אז אתה למה התורה לא הגיעה למקום של השירה שלך שזה החיות שלך על זו התביעה שלכם אצל רב מוישה היה התורה הייתה שירת הנפש האמיתית שלו היית בא מדבר ואחרי דקה עובר איתך ישר לימוד ללימוד של תורה כל החיים שלו היו תורה וה לא לא רק פה זכיתי ממש זכיתי שהיינו כמה כמה חגים ביחד כל מיני מקומות גמר את השיעור קלמן יש פה איזה רמבם זה זה צריך אחרי זה יש איפה הגמרא זה היה יושב לומד זה זה פשוט הרוה לו את הנפש שעות שעות שעות שעות בחגים שהיינו ביחד בצוותא בשקיעות עצומה זה לא בשביל עכשיו לתת את השיעור ראיתי כל מיני גמרות שהוא רצה וברמבם שב בנו הכל שקיות של תורה עולם של תורה סיפר אחד בהלוויה אני רוצה לספר את זה ברחובות הרב חסין קוראים לו סיפר שרב מוישה מצלצל אליו אמר לו הרב חסין אני בצרות שאל אותו על איזה צרות מה קרה הוא עכשיו אמבולנס זה עכשיו אולי מצב כלכלי לא טוב הסתדר בזה טוב הוא רוצה לבוא אז הוא בא אשתו הוא אומר לאשתו תשמע מי רב מי שלו לא בסדר צריך סדר לעזור לו צרות הוא בא והוא אומר לו תקשיב כל הלילה לא ישנתי הטוייסס בכסובס לא מסתדר עם שום דבר זה הצרות זה שירת הנפש זה מה שמעניין זה זה היה רבו שכל כולו היה מהותו של תורה באמת אני סיפרתי זה לא פעם הטלפון היה מצלצל 1 וחצי שתיים והייתי אברך צריך בכלל אשתי כל כך נבלה מי מצלצל ב1 וח ש אל זה יכול להיות אמרתי לה אל תדאגי דיברתי עם רב מוישה ונשארנו בקושיה אני הלכתי לישון הוא לא הלך לישון אז הוא מצלצל הייתי מרים את הטלפון לא הייתי אומר הלו רבי מה מה מה עכשיו זה זה שירת הנפש השירה הזאת של הנפש שאתה בדרך אגב אני כפרת כולם שואלים שאמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא שעם ישראל רצו להגיד שירה הקדוש ברוך הוא אמר אר מעשה ידי טובים בים ואתם אומרים שירה נו אז כולם שואלים בעם ישראל למה הוא לא אמר להם את זה לעם ישראל עם ישראל אמר שירת הים אז למה שמה הקדוש ברוך הוא לא עצר מעשה ידי טובים בים ואני חושב שזו בדיוק התשובה כשעם ישראל אמר שירה זה היה התפרצות הנפש באותו רגע אומרים שירה זה מצוין נפלא אתה מרגיש את הות שלך זה החיים שלך אתה המלאכים עכשיו אתה בא לתכנן איך להגיד שירה אתזה אתה בא לשאול איך להסדר? אם אתה בא לשאול אז אז תחכה אל תגיד שירה מעשה ידי אבל כשאדם עושה מתפוח ורב מוישה היה באמת אני אגיד לכם עוד דבר אני אמרתי רכב ישראל אני חושב שזה ברור לקרם ביבנה הוא שינה את הצורה זה שלקרם ביבנה יש כל כך אי אפשר להתאב בתורה שהיא תהיה מסוס החיים אלמלא יש את העולם הלמדני עולם הלמדני זה עולם של חשיבה תמיד. אז מה ההבדל? לא רק בגמרא. באמת היה יצר בישיבה דבר נפלא. הדרשות הם הם דרשות גם באגדה אבל בלמדנות. זאת אומרת הבנה של עניין, לא איזשהו דכלום, תנך, מוסר, הכל צריך להיות בהבנה בלמדנות. למדנות זה עולם של חשיבה. למדנות גם בחיים הפרטיים שלך, כשאדם למדן אז הוא עושה את החשבון. הוא יוצר, הוא חושב, הוא לא עושה סתם. למדנות זה דרך, דרך של חשיבה אבל אי אפשר גם להתאב בתורה. אדם לא יכול להיות חמור נושא ספרים שהוא יחשוב על תורה, יעשה את במלחמה. זה רק דרך העולם. אני אומר בקרם ביבני נשארו כל כך הרבה בוגרים. קודם כל שנשארו בתורה, שהם מייצגים הרבה בפסיפס, בעולם המזרח, במזרח של עולם התורה, אבל גם אלה שלא, זה לא משנה, הם אתה אתה רואה ניכר עליהם את הבני תורה, את השיעורים שהם נמצאים מהכל וזו אהבת התורה, זאת אהבת הלמדנות ואולי עוד דבר אחד, הטיפוח רב מוישה הרא באמת מראיתי בעיתון בשבע מישהו אני חושב לא יודע אשתי הקריעה לי את זה אבל חושב לא יודע מי זה הוא אומר אם רב מוישה היה הרם של כולם היום בוא היה כזה איך מתחברים לתורה אי אפשר אנחנו לא מתחברים לגמרא יותר נכון סליחה גם מושה עשה פה את המהפכה כן כל אחד יכול להתחבר כל אחד יכול להתחבר לתורה כל אחד זה שייך לו זה בDNA שלו רק קצת מקלפים והוא מראה איך שהוא אוהב את זה ואהבו כל כך למה כי אתה מתחבר לזה והמתיק ניקוד הזאת נשארת לך. הגמרא מספרת שבבכורות שרבי יהושע בן חנניה זה דרך אגב יזכיר סתם אני אומר אנחנו בראש ימים נוראים כל הזמן מזכירים זכות אבות זכות אבות זכות אבות מה זה זכות אבות לכורה זה בדיוק עובד כבןנג נגדינו עם האבות שלנו היו מילה אחד אחד בא לבית משפט אז אומר אבא שלי היה שיכור והאמא שלי כזאת נו השופט מת אבא שלי היה מצוין וזה גדלת בכזאת אז איך הזכות אבות עובדת לכאורה נגדינו יש גמרא בבכורות הגמרא בדף ח הגמרא מספרת שם אני לא רוצה להעריך ש היה ויכוח בין רבי יהושע בן חנניה סליחה לבין סדתונה חכמי התונה נועדו בחוק מה שהיו מגדל השן של חכמים לא חשוב כרגע ויש שמה הרבה שאלות הם יתווכחו מיותר חכם בעקבות ארקי שר לא נעריך אבל אחת השאלות שחכמי התונה שואלים את רבי יהושע בן חנניה ויש פה גרסה שונה בין הגמרא לבין המדרש ואני רוצה להביא לצורך העניין את הגרסה של המדרש ורבי יהושע בן חסדתונה חכמי התונה מביאים לו שתי גבינות ואומרים לו תזהה אחת נוצרה מאז שחורה אחת נוצרה מאז לבנה בגמרא זה הפוך ורבי יהושע בן חנניה כתשובה מביא להם שתי ביצים והוא אומר להם אחת אטילה תרנגולת שחורה אחת איתי לה תרנגולת לבנה האם אתם יכולים לזהות ניצחון של רבי ישוע בן חנניה מה מה היה פה המפרש על המדרש הרדל מסביר שרבי יהושע בן חנניה רבי יהושע בן חנניה הם אומרים לו חכמי התונה אנחנו עוברים מסתכלים אתם כל הזמן מתפערים באיחוס שלכם ב שאתם העזה הלבנה העם מובחר סליחה בתוצרת שלכם אתם אתם נראים אותו דבר. תראו איך אתם מתנהגים, איך אתם לבושים, איך אתם מדברים ככל הגויים. מה אתם מדברים? אומר להם רבי יהושע בן חנניה, אתם צודקים בגבינה ככה רואים, אבל תיקחו תיקחו ביצים, בעל חיים קצת החממו אותו. התרנגולת קצת תשב 21 יום. תראו, מזה יוצא אפרוח שחור, מזה יוצא אפרוח לבן. יהודי תמיד נשאר יהודי קצת מחממים אותו ופתאום תראה איך שהוא מתחמם ואם לא ראינו את זה יכלנו לראות את זה במלחמת חרבות ברזל כל הזמן יהודים איך התחממו פתאום ציציות והכל אני לא מדבר על השבועים שהיו היה לנו קשר שמה עם משפחת ברגרה גם הייתה תצפית אנחנו בקשר חזק זה לא יאומן אחת שלו שמע שבת אחת שלא ידע מה זה כלום שום דבר. אמא שלה מרב יצאנו הרבה. כלום. אין כלום. שום דבר. זכר. היא הגיעה לשם. אומרת הם היו גרים בהתחלה לא במנהרות בבתים של ה ישמעאלים האלה והם כמו שפחות היו. היו עושים רוחצים, שוטפים, מנקים, מבשלים הכל. והיא אמרה להם תקשיבו טוב, אני יהודיה לא מבשלת, לא רוחצת, לא עושה שום עבודה בשבת. היא בחיים שלה לא שומרה שבת אבל היא הבינה קצת קצת קצת חום רואים איך יהודי חוזר אל עצמו רב מוישה נתן כל כך חום לכל תלמיד וגילה לו את המהות שלו אתה גם למדן איך הוא היה משבח איך הוא היה מתפח תלמיד היה יושב פה אני זוכר זה היה מאחורי ישבתי פה מאחוריי ותלמיד אחד אני באמו עיניי אומר אמר לו איזה ס איזה יופי אתה אומר זה אבל עוד פה רגע רגע רגע אני חלב חייב לרשום את זה הלך אתם מבינים רשם את הזה פה אני ישבתי פה הוא ישב פה איזה טיפוח של תלמיד איך הוא מגלה את עצמו ופשוט העצמה שהוא עשה לתלמידים ובשיעור והכל חימם את התלמיד וראה לא רק שאתה יהודי אתה למדן אתם מבינים הטיפוח הזה של הלמדנות העצים אותו בעצמופ אני אספר אחרי הלוויה סיפר לי יקירי אהובי הרב מאיר ברכוביץ' הוא אמר היה איזה אברך לא יודע מאיפה וזה טוב כי ככה זה הגיע ורב מוישה אמר לו אפשר לספר לו האברך הזה לא מטופך למה הוא אומר הוא בא כמו כישרון אם היו מתפחים אותו עוד היה יוצא משהו פרי עצום הוא לא מטופך ורב מוישה לא דאג שלא יהיה בחור אתם יודעים שמנהיג באמת זה לא חוכמה רביש מכין הרבה את השיעור הרבה מאוד איך להגיד מה להגיד ואיך לומר אז לכאורה אתה הרמבם רוצה להגיד את השיעור אבל אחרי זה הוא עבר וגם בשיעור כל אחד ואחד הבנת את השיעור הבנת לטפח כל אחד וזה הייתה הגדלות והגדלות הגדולה של רב מוישה ובאמת הוא הכניס את עולם הלמדנות הזאת ודבש וחלב תחת לשוניך הכל שהכל צריך באמת להיות כל כך ברור, כל כך בהיר, כל כך באמת בצורה כל כך נפלאה. דיברו על המידות של של רב מוישי, הרב מאיר. אני רוצה לומר לכם כשסיפור הזה לא יכלתי לדעת אותו, אלמלא שמעתי אותו מהצד השני. הרב גולדכט, ראש הישיבה זצל, הביא אותו להיות רב. רב מוישה היה תלמיד של רב אברהם שפירה, אח טבעי שהוא הלך לברר אצל רב אברהם שפירה אבל רב גולמר גם רצה לדעת קצת על המידות וכולי וכולי והוא רצה לדעת אז רב אבום שמעתי את זה מרבבום זכר צדיק לברכה את הסיפור אז רבום אמר לו שיבין מה זה המידות של רב מישה איזה ענווה איזה באמת זה לא יאומן עשה את עצמו כמדבר אז הרב אבום סיפר לו הוא רוצה להבין מי זה רב מוישה אז הוא אמר לו, היה פעם איזה איזה רב ליטאיר ראש ישיבה ליטאיר ונכנס אליו איזה אדמור חסידי ככה לבקר ואז הוא אומר לו תשמע אני לא אני רוצה לשאול אותך רגע יש לי פה איזה ספר אני לא יודע מי מי זה הספר פה אז אני חושב שזה מעולם החסידות אבל הוא פה אצלי למטה ככה מונחזה סתם לא זה מי זה אומר לו זה הטולדות יעקב יצחק תולדות יעקב יצחק אני חושב שזה הספר הראשון שהוא פס בחסידות של בעל הטלדס. אז הרבי אומר לו זה בסדר, אתה רוצה לדעת מי הוא? גם אם אותו היית שם איפה ששמת את הטולדוס הוא גם לא היה הוא גם היה בשקט כמו הספר זה הטס אומר אתה יודע מה זה רב מוישה? זה כמדבר ממש. והמידות הללו, מי ששם את עצמו כמדבר, הוא זה שזוכה לתלמוד תורה. והוא זכה באמת ב לא היה מקום שאי אפשר היה לדבר איתו, לא היה מקום שהוא לא זכר, לא היה קצות שאפשר לחדש ולא היה שב שמייצה שלא היה לו על בוריהו. ואם הוא שכח אומר, "אי זה הגיל כבר שכחתי." פעם לא הייתי צריך כל כך הרבה לדפדף עד שמצאתי את ה את השמייצה הזה. ואני חושב לעצמי אם היה פה עכשיו רב מויש אומר תגיד תגיד יש לך משהו פה להגיד תגיד מה אתה עכשיו זה את הדברים האלה זה היה רב מוישה מה אתה אז אני אגיד לכם רב מוישה היה יודע באמת שירת הנפש ם אתם יודעים זה מדבק זה מדבק לשמוע את רב מושה זה מדבק כולם נדבקים השרידש אומר כתוב ושיננתם לבניך ודיברת בם היה צריך קודם ודיברת בם תלמד אחרי זה תשנן לבניך אומר לו איך אתה תשנה לבניך זה שהבן שלך יראה אותך לומד ודיברת בם ככה תשנה שאתה יכול לדבר על תלמוד תורה אבל אם לא רואים את התלמוד תורה אצל האבא אתה על שום דבר לא תדע את האבא יכול לדבר על תפילה אבל אם אתה לא תתפלל כמו שצריך ולא זה זה שום דבר רב מוישה הוא לא היה נאה דורש הוא היה ככה הוא ככה כל כולו תורה וכל הזמן וראו וזה מה שמדבק זה מה שמדבק עד העד אני מספר היינו פעם נוסעים הרמים לנופש הרב זוכר כן אני לא זוכר לאן נסענו אבל זה היה לצפון אם זה הרמים נסו או לכינר או ל אני לא בא לחייב שום דבר ראשי ישיבות אבל א זה ו או ללבי הגענו אחרי נסיעה והיה באמצע הנסיעה היה שמה איזה טיול שהלכנו שמה בקיצור מגיעים א עייפים ממורטים ו אחרי ארוחת ערב זה כבר כבר נהיה כבד גם מלון זה בשרי רב מוישה נותן שיעור לרמי ואתם מתארים לעצמכם שאף אחד אף אחד לא רק זה היה ויכוחים סוערים ואני רוצה להתאים לכם קצת אי אפשר היום לדבר על רב מושה בלי להגיד מה הוא אמר באותו שיעור כהווייתו והוא הביא את השולחן ערוך קודם קודם כל בקפז בגמרא כתוב במסכת ברכות שאדם צריך להגיד ארץ כל שלא אמר ארץ חמדה טובה הוא חבל לא יצא ידי חובה זה ברכת ברכת המזון אני אחבר את זה אחרי זה טיפה לימים נוראים וכל שלא אמר ברית ותורה לא יצא ידי חובה השולחן ערוך פסק כל שלא אמר ברית ותורה לא יצא ידי חובה קפז זן המשנה בורא אומר מה עם ארץ חמדה טובה למה הוא לא הזכיר אומר המשנה בורה טוב זה פשוט זה לא צריך להגיד זה פשוט זה עיקר הברכת ארץ כך כותב המשנה ברורה ורב מושה אמר את המשנה ברורה הזה ואבל גם אפילו כשהוא לא אמר ארץ גם על בריתך על בריתך שחתמת ועל תורתך גם את זה הוא לא יצא טוב הוא הביא את דברי המאירי שם במקום בברכות המאירי אומר שיש כאלה שאומרים שמי שלא אמר ברית ותורה יצא ידי חובה. למה? כי בעל הם זה באמת חלק כל כך חשוב שאי אפשר לצאת אז איך יכול להיות שבברכת על המחיה שהיא מעין בברכת שלוש לא יצא לא אומרים אותו? אם זה ברכה כל כך חשובה אז כל הדברים החשובים אומרים ארץ חמדה אומרים אבל ברית על אנחנו אומרים בברכת הארץ אבל לא אומרים ברית ותורה איך זה יכול להיות כך הוא אמר אמירי אומר לו אני אומר שכן צריך שלא יצא אבל השאלה נשאלת ואז הוא הביא את דבר בריו של המשנה ברורה בשער הציון ששער הציון אמר שמי שלא אומר ברית ותורה בשער הציון שם בקפז אבל לא התחיל את ברכת רחמנה אמר על הארץ ועל המזון לא התחיל ברכת רחמנה אומר השער הציון גם יצא ידי חובה הוא כבר אמר על הארץ ועל המזון עכשיו אומר אבל ברך ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו ככה אומר השר הציון הוא הביא ששאל בעל העמק ברוכה ספר שמאוד היה אהוב על רב מוישה זה ספר למדני קצר הוא היה תלמיד את חבר של הרב מבריסק רברי פה מורנצ'יק נפטר בגיל צעיר ובעמק ברוכה עמק ברכה הוא שואל מה איפה המשנה ברורה לקח את השער הציון הזה מאיפה הוא לקח מה פתאום הוא אמר ברכה גמר אותה אז מה פתאום הוא יכול להגיד אחרי הברכה הוא יכול להגיד את את המילים האלה על בריתך גמרת את הברכה לא ברכת טוב אז תחזור בחזרה איך אתה אומר את זה כלומר א' שאלת אמירי למה לא מזכירים שאלת המשנה ברורה על בשר הציון על המשנה ברורה שהוא יכול להגיד גם אחר כך מה פתאום לא אמרת את הברכה כמו שצריך אתה צריך לחזור והוא אמר דבר שכולנו יודעים רק אני אזכיר ואולי יש לנו שני מושגים יש מושג שנקרא מטבע של הברכות חלק של הברכה יש דבר שנקרא שגם צריך אומרים אותו אבל הוא לא מטבע של הברכה, הוא הזכרה. רק הזכרה הוא לא המטבע של הברכה. דוגמה אה ראש חודש אדם שכח במנחה בראש חודש א לא אמר יעלה ויבוא. אז כידוע יש מחלוקת התוספות מביאים בברכות שהם הרבי יהודה חסיד שצריך לא הוא לא יחזור. למה? מתי הוא נזכר? בערבית. ערבית זה כבר לא ראש חודש. אז 18 הוא אמר יעלה ויבוא שכח מה יעזור אם הוא יגיד עכשיו בערבית אבל הוא התוא כבר אמר יעלה ויבוא במילא הוא לא יגיד כי ב בערב זה כבר לא ראש חודש והראש כידוע מביא את חכמי פרובינציה שחכמי פרובינציה אומרים לא אם הוא לא אמר יעלה ויבוא צריך לחזור אפילו שהוא לא יחזור כי הוא לא ברך את מטבע הברכות יעלה ויבוא זה המטבע של הברכות אז אם לא אמרת בראש חודש יעלה ויבוא זה כאילו שלא אמרת ברך עלינו כאילו שהחסרת ברכה אז לא אמרת 18 תחזור גם אם לא תגיד יעלה ויבוא מה המחלוקת האם דרך אגב השולחן ערוך לא הכריע במחלוק במחלוקת ביניהם ולכן הוא אומר שהתפלל נדבה בשבת בליל שבת באמת יהיה בעיה אבל שלא ישכח אבל ה מה המחלוקת האמת לא צריך להגיד מה המחלוקת הראש אומר במפורש האם יעלה ויבוא זה הזכרה או האם יעלה ויבוא לא זה חלק של הברכה, מטבע של הברכות אז אם נגיד שזה מטבע, ככה שינו את המטבע, את הז ברור, לא יצאת ידי חובה. אם נגיד שזה רק הזכרה, אתה צריך לחזור, אבל אם אתה יכול להגיד את זה, אם לא, אז לא. למה זה גם נוגע לימים הנוראים? אתם יודעים ש זה רב מוישה לא אמר, אבל סתם אני אוסיף. יש המשנה ברורה מביא את רבב פוסולר. מי שלא אמר בליל ראש השנה, מי שלא אמר המלך הקדוש בימים נוראים צריך לחזור. המלך אמר במקום המלך הקדוש במקום המלך הקדוש אמר הקל הקדוש צריך לחזור המשנה ברורה מביא בשם רבא החיי אדם מביא אותו את רבבא לפוסולבלר שרבבא מביא אותו הרבה חי אדם שרבבא לפוסר אמר שיל ראש השנה אם הוא לא אמר המלך הקדוש יצא ידי חובה בליל ראש השנה משנה ברורה אומר מה זאת אומרת מילוא היה מתפלל תפילה של חול אבל אם אתה מתפלל ל תפילה של חג איך אתה לא יצא ידי חובה מסבירים אם אם היה רב מוישה היה אומר בישיבות אומרים ככה אומרים בישיבות מה מה הוא סובר רב שמואל גם קדמ לי כותב את זה בזכרון שמואל מה מה רבבא לסבר שהמלך הקדוש בימים נוראים זה לא החלק של המטבע אז קרה רצו להזכיר שהקדוש ברוך הוא יושב ודן ודן את האדם בימים הללו לכן אנחנו אומרים עם המלך הקדוש זה לא המטבע של הברכה נכון אבל זה בתור הזכרה אז הזכרה גם חוזרים אבל בליל ראש השנה זה כמו לילה >> ליל ראש חודש דקה וכיוון שזה ליל ראש חודש הקדוש ברוך הוא מתראי מתחיל לדון את האדם רק בבוקר כיוון שהוא מתחיל לדון את האדם רק בבוקר אז ממילא אתה יצאת ידי חובה כמו יעלה ויבוא הנפקמינה תהיה אם אדם לא אמר במנחה של יום כיפור הוא לא אמר המלך הקדוש נזכר בערבית אפשר להשלים למרות שיש תפילה באמצע אבל הפרי מגדים אומר שאם זמן התפילה הייתה עד הערב אפשר להשלים אז הוא לא אמר במנחה של יום כיפור לא אמר המלך הקדוש נזכר בערבית יגיד עוד פעם יחזור או לא זה תלוי בזה לפי המשנה ברורה שהמשנה ברורה תפס שהמלך הקדוש זה מטבע שתבוא בברכות אז ברור צריך לחזור אז יתפלל בערבית עוד פעם יגיד הקל הקדוש כי לא התפללת 18 במנחה אבל לפי רבא לפוסולר שזה רק מה הברכה היא הסליחה המלך הגדוש זה רק הזכרה אז התפללתי 18 לא אמרתי אבל גם עכשיו בערבית מוצא יום כיפור אני לא אגיד אז הוא לא התפלל נפקמינה נוספת אם זה הזכרה או לא אמר רב חיים אומר האמת ש צריך להגיד על מה אתם יודעים יש רב חיים בסטנצל רב חיים משה הביא את הכל רב חיים בסטנצל אומר יש לו סימן בעל המחיה ואם אני ארצה למה אני אומר הרגשתי שבסטנסל זה אני אומר כי בסטנסל אפשר להגיד שרב חיים אמר בשיעור רק לא כתבו את זה המקור היה רב חיים שואל בסטנסל כמה שאלות על ברכת על המחיה שאלה ראשונה למה לא אומרים כמו בברכת המזון קודם רצבח לצאנו אחרי זה ובני ירושלים בברכת למחיה אומרים ובני ירושלים אחרי זה אומרים רצה בחליצנו גם אותו דבר יעלה ויבוא. אומרים בברכת המזון קודם יעלה ויבוא ואחרי זה ובני ירושלים בעל המחיה ובני ירושלים ושמכינו ביום חג הסוכות הזה או ביוםזה למה למה שינו את הסדר זה הרי צריך להיות מאין שאלה שנייה ולמה בחנוכה ופורים הוא לא אומרים רב חיים שואל עוד שאלה נעזוב כרגע ואז רב חיים אמר יסוד ולניהו דעתי היסוד כתוב ברבנו יונה ובטח רב חיים אמר את זה בשיעור רב חיים אמר אתם יודעים שכתוב יש עוד קיצור לא על ברכת המזון על תפילת 18. מי שיכול להגיד אנינו, הגמרא אומרת בברכות שבמוצאי שבת לא אומרים אבינינו. למה לא אומרים אבינינו במוצאי שבת? כי צריך להגיד אתה חוננתנו. שואלת הגמרא כמה שאלות, בסוף היא שואלת, אז שיגיד גם מה מבדיל. אתה אומר את כל הקיצורים, תגיד גם מה מבדיל בין קודש לכל קשיה. אבל ההלכה נפסק שלא אומרים, השולחן ערוך פוסק, שלא אומרים אבינינו במוצאי שבת. לא אומרים נו אבל קשיה, אבל קשיה זה לא תיופתא. תיופטא זה יפריך קשיה זה קשה אומר רבינו יונה למה הגמרא לא אומרת צריך אחרי זה לחשוב את התירוץ אבל אומר רבינו יונה כלל לא עושים קיצורים מהזכרות רק מברכות אפשר לעשות קיצורים מהזכרות לא עושים זה שאתה צריך להזכיר לא עושים ממילא אתה חונתנו זה אומר רב חיים אותו דבר בלי להזכיר את רבינו ינה יעלה ויבוא אי אפשר זה הזכרה אי אפשר לעשות רצבח נצנו אי אפשר אז מתי איך אנחנו יכולים להגיד את הברכה אבל מה מה כתוב מי ששכח אומר ברוך אתה השם אלוקי מלך העולם אשר נתן שבת אז יש ברכה או במועדים אשר נתן מועדים אז מתי אומרים את זה אחרי ובני ירושלים מי ששכח ואמר ובני ירושלים ולא אמר את הרצבח ליצינו ולא אמר יעלה ויבוא אומר ברכה אם אתם לא זוכרים את הברכה זה כתוב ברוב הסידורים אז א אומרת הברכה אז הקיצור הוא על הברכה רגליים לדבר אני הקטן שרב חיים צודק כי אנחנו אומרים ושמחינו ביום חג הסוכות הזה אם זה היה על יעלה ויבוא איפה כתוב ביעלה יעלה ויבוא המילה שמחה מה פתאום לקחת סמכינו אין ביעלה ויבוא ושמכינו ביום חג הסוכות אין המילה שמחה אבל אם זה הברכה שמה מוזכר אשר נתן מועדים לשון ולשמחה אז ממילא אומרים את את השמחה זה רגליים לדבר שראה רב חיים אבל בחנוכה ופורים מזכירים על הניסים אבל מי ששכח אין ברכה אין ברכה אז אין הזכרה הזכרה אומרים רק אמר רב מוישה ברית ותורה זה לא נוסח הברכה זה לא המטבע זה הזכרה זה רק הזכרה מדוקדק לשון הרמבם הרמבם כותב בהלכות ברכות אם לא אמר ארץ חמדה טובה אורחבה צריך לחזור וצריך שיזכיר ברית ותורה. שואל עליכם משנה מה זה? למה שינית? גם ברית ותורה כתוב בגמרא שצריך לחזור. נכון יש דעה שלו אבל הרי לא פוסקים. ככה אומר עליכם משנה. אז למה אתה אומר וצריך שיזכיר? למה הרמבם שינה? מכאן רואים שהרמב"ם רצה להגיד לך שברית ותורה זה הזכרה. למה? עיקר הברכה זה ארץ חמדה טובה שאני מודה לבורא עולם על ארץ חמדה טובה ורחבה זו עיקר הברכה זה המטבע עכשיו למה מה למה יש לי את הזכות הזאתי על בזכות מה יש לי את הזכות של התורה הזאת הארץ בזכות ברית ובזכות תורה אז זה הזכרה לכן זה רק הזכרה אז הזכרה מה מאירי שאל למה למה לא מזכירים בעל המחיה הברית ותורה בגלל שברית ותורה זה רק הזכרה והזכריו לא עושים קיצור בעל המחיה. אז ממילא גם מובן מה שהמשנה ברורה שואל העמק ברכה למשנה ברורה למה אפשר להגיד אה א אחרי ברכת ה אחרי על הארץ ועל המזון למה הוא יכול להגיד את העל בריתך שחתמת? כיוון שלא לא זה לא חלק של הברכה אז אתה יכול להגיד כמו שמי ששכח יעלה ויבוא יכול להגיד אחר כך אז אתה אומר על הארץ ועל המזון ועל בריתך שחטמת בבשרנו ועל תורתך כי זה הזכרה ורב מוישה אמר עוד דבר אני אומר לכם דברים כוויתם ועל זה היה ויכוח גדול השאלה באמת אתם יודעים ש יש מחלוקת בגמרא האם ברכת המזון נשים חייבות בברכת המזון מהתורה או לא? נפקמינה אומרת הגמרא אם אישה חייבת מהתורה אז היא מוציאה איש אם היא לא חייבת מהתורה אז היא לא מוציאה איש כי היא לא באותה דרגה למה שהיא לא תהיה חייבת יש מחלוקת רש"י ותוספות כידוע תוספות אומר בגלל שהם לא בברית ותורה זה שיטת תוספות רש"י אומר שיטת תוספות בגלל שהם לא ברית ותורה זה מעניין השולחן ערוך אומר שאם נשים חייבות בתורה אומר הראש במגילה נשים חייבות בברכת המזון מהתורה אבל הם לא מוציאות את האנשים כי הם לא בברית ותורה כולם שואלים מה הראש אתה לא יכול ללכת נגד הגמרא הגמרא אומרת שאם הם חייבות מהתורה אז הם מוציאות את האנשים אז איך אתה אומר שלא אומר הגאון רבי עקיבא הייגר אומר הגאון רבי עקיבא אייגר מה שהראש הבין שאם הם חייבות מהתורה אז הם יכולות להוציא הכל חוץ מברית ותורה ומה יהיה ברית ותורה האיש היא תגיד את כל ברכת המזון אבל הוא יגיד על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך והיא תמשיך הלאה להשלים את זה היא תגיד לבד שואל מרן החזון איש הרי אי אפשר להגיד את זה וכל זה למה זה נקרא יש על זה סימן בסטייפלר סקרא שומע כעונה חצי ברכה אין שומע כעונה בחצי ברכה אתה לא יכול חצי לשמוע חצי חצי בשמיעה וחצי בדיבור אי אפשר להגיד זה נקרא שומע כעונה בחצי ברכה דוגמה חזון איש מביא שלוש דוגמאות נגיד אחד אה א היה שליח ציבור אם הוא נתקע באמצע ברכה אז השני צריך להתחיל מהתחלת הברכה למה שלא יתחיל מאיפה שהוא נתקע כי אתה לא יכול חצי ברכה להיות שומע וחצי ברכה לענות דוגמה שנייה מביא החזון איש אחד שלושה מרצים איך כל אחד יודע רק ברכה של ברכת המזון אז מה עושים? כל אחד מברך ברכה והשני יוצא. מה אם יש שישה מגהמרצים שכל אחד יודע חצי ברכה? אומר הריף, אין מה לעשות. למה? תגיד מה שאתה יודע, תגיד שישה. כל אחד יגיד חצי ברכה. כי אי אפשר לעשות שומע כעונה בחצי ברכה. אז איך רבי עקיבא הייגר אמר שבריתך שחתמת בבשרנו ותורתך שלימדתנו? איך יהיה? אז היו כאלה שאמרו תשובות וזה באמת מה שהסטייפרר עצמו כותב אמר רב מוישה לא צריך להגיע לזה באמת אין שומע כעונה יש סטייפלר אומר דבר יפה אני לא רוצה עכשיו להעריך ב נדמה לי שהסימן נקרא שומע כהונה בחצי ברכה אבל אמר רב מושה אפשר להגיד דבר הכ פשוט שמה ששמתי יהיה שומע כעונה שזה ברכה אבל בריתך שחתמת בבשרנו תורתך שלימדתנו כיוון שזה לא ברכה זה רק הזכרה אז אפשר להגיד את זה גם זה לא צריך להיות שומע כעונה. אז האישה יכולה להגיד את ה את ה סליחה האיש יכול להגיד כיוון שזה רק הזכרה אז הוא יכול להגיד גם את הברית ותורה את הדבר הזה. הרב מאיר מזכיר מקודם שרב אומר לתלמידו אחים לבספידה כי אתם כאמנה אבל פעם ראיתי פירוש לא זוכר זה מאחד מרבותינו ממש ה רבותינו רבותינו הוא אומר מה זה אתם קאימנה אז מה יש למה לחמם לחמם מה מה יצא מהחימום הוא אומר כי אתם כאמנה זה לא שאני בית רשי לומד אתם קאימנה אני נמצא במקום ההספד אתם כאמנה אני אנמצא שם אז אם תמשיכו את הדרך שלי זה יעזור לי הרבה. זה יעזור לי הרבה כי אני נמצא שם וכשממשיכים מוליכים אותו עוד כי הנה לומדים את זה ואנחנו יודעים אנחנו יש כל כך הרבה מה ללמוד מרב מוישה ובעיקר בעיקר זה השקיעות בתורה אנחנו עכשיו בעשרת ימי תשובה רב חיים ולוזינה בנפשיים שער ד' עומד יש לנו ברכה ב-18 על תורה אבל איך היא מתחילה על תשובה סליחה הרוצה בתשובה אבל איך היא מתחילה השיבנו אבינו לתורתך מה זה קשור שואל רב חיים מולוז'ין שער ד' שער התורה מה זה קשור השיבנו אבינו לתורתך וקרבינו מלכנו לעבודתך וחזירנו בתשובה שלמה מה קשור החלק הראשון לחלק השני תעשה תשובה אז תגיד השבינו אבינו לתשובתך ותעשה תשובה ותשובה אומר רב חיים מולוז'ין אי אפשר לעשות תשובה בלי תורה. אין כזה דבר. אין מציאות. על ידי תשובה האדם נהיה אחר, נהיה שונה על ידי תורה. התורה היא התשובה מאהבה שאדם יכול להגיע. התניה אומר שאדם עושה מצוות זה הוא תופס את הבגדים של בורא עולם. כשאדם יושב ולומד תורה הוא אוחז כביכול בקודשבריך הוא עצמו רבינו יונה כותב בשערי תשובה כי מדומן יש שער ד אבל אולי לא בטוח הרי הגמרא אומרת בחילוקי כפרה על חילול השם אין תשובה מיטה מכפרת אומר רבינו יונה אני אומר יש תשובה להגות בתורה לעשות בעסק התורה כך כותב רבינו יונה הראשונים יש תשובה כותב רבינו יונה אז השיבנו אבינו אדם לא יושב לומד עוסק בתורה מתאב בתורה הולך בדרך מחפש כן באמת יגיעה עומק זה הדבר שמקשר אותו מחבר אותו לתורה הוא נהיה מציאות אחרת הוא נהיה מציאות של שונה לגמרי איך יכול להיות באמת חשבתי הרמבם הרי אומר בהלכות תשובה. הרי הרב סולבייצ'יק אומר שמסתו מה הרמב"ם כתב 10ה פרקים שכל יום ילמדו פרק והרמב"ם אומר כמה גדולה התשובה אמש זה שנוי לפני המקום משוקץ לשונו של הרמבם מרוחק ותואבה משוקץ מרוחק ותואבה היום אהוב נחמד קרוב רוב וידיד רבותיי כמה זמן בין האמש להיום כמה זמן לוקח אמש להיום זה כלום בין אמש להיום זה כביאת בק אותך זה כלום זה שום דבר איך איך זה קרה מסנוי משוקץ מרוחק תואבה ופתאום הוא היום אהוב אהוב זה לא תשובה מהירה. אהוב, נחמד, קרוב, ידיד, ידיד של בורא עולם. זה רק תשובה מאהבה. זה רק איך אפשר לעשות את זה? ישראל ואורייתא וקודש בריך הוא. אדם מקבל על עצמו אני רוצה להיות שקוע בתורה. אני אומר החי ורא היה אהובים. אגרה דביספידה זה דלווי. אז בפשטות דלוי את זה להרים קול, אבל האחרים אומרים דלוי את זה להרים, לדלות. אם אנחנו רוצים לדלות מההספד משהו במיוחד עכשיו עשרת ימי תשובה שהקדוש ברוך הוא יושב ודן את האדם זה להמשיך את הדרך של רב מושה לדלוט. לדלוט זה באמת כל אחד מקבל. אנחנו זה המקצוע שלנו. אז מי שסוכר כתוב שהוא צריך לבדוק את המשקולות. מי שזה צריך לבדוק את הגזלה אנחנו את התורה זה המקצוע שלנו אשרינו שזכינו ואנחנו יכולים על ידי זה באמת להיות להפוך לקרוב לידיד של בורא עולם עוד אדם אדם רוצה להמשיך באמת להיות שקוע אהבת תורה זה הכל כמה אנחנו צריכים בימים הללו באמת כל כך הרבה זכויות זכויות זכויות אני אמרתי אתמול באיזה דרשה אתם יודעים היה ראש השנה יש מורכב משני בני אדם בעיקר אחד זה אדם הראשון שבגללו ראש השנה נקבע ב הוא נוצר בראש השנה נקבע ראש השנה א' תשרי הוא נולד והשני רוב אברהם אבינו העקדה והכל אבל באמת זה לא שני דברים זה פשוט השלמה הקדוש ברוך הוא שאל שאלה אחת את אדם הראשון וזה השאלה היחידה ששואלים בראש השנה הוא שאל אותו היקה היקה זה מה המגמה שלך לאן אתה הולך מה אתה רוצה להיות מעצמך כך הסביר בעל התניה בתורה אור ככה הכראה החזיק אחריו הרב קוק באורות הקודש זו היקה מה המגמה המגמה לאן אתה הולך אי אפשר ללכת ככה. אתם יודעים שרבי צלי הרושיזצהל היה תמיד מביא את רבי צלי הזה. רבי צלי בכוח ואור שואל שאלה שהרבה קולמוסים נשברו מסביבה. הרמב"ם כותב שלושה ספרים נפתחים צדיקים נכתבים לחיים רשעים בינונים תלויים ועומדים עשו תשובה. שאל רבי צלה למה עשו תשובה? אם הוא בינוני אז הוא שווה. אז אם הוא שווה אז שיעשה מצווה. בגמרא לא כתוב עשו תשובה, בגמרא כתוב זכו. אז למה דווקא עשו תשובה? רבי צה רבי צלם מתרץ מה שמתרץ גודל העוון מי שלא עושה. אבל ראיתי שהרב ותנר וקדמו לו הרבה. צדיק ולא צדיק זה לא במספרים של המצוות זה מה המגמה של האדם. איך אומרת הגמרא בראש הש ב סוף פרק ראשון בקידושים? הגמרא אומרת שם צדיקים דומים לאילן שבמקומות טהרה. הרצון שלו זה באמת לשבת, לעשות נחת, להיות שליח של בורא עולם. כל אחד בתפקיד שלו. הרשע, הנהנתנות שלו. הבינוני עוד לא החליט, לא החלטת. אין אי אפשר לפסוח פה על שתי הסעיפים. אדם נברא להיות שליח, נותנים לו זמן אחד. תגיד מה אתה רוצה. זה תשובה. אדם הראשון שאלו אותו שאלה אחת בראש השנה. היקר, איפה אתה? מה המגמה? לא ידע לענות התשובה והשאלה הזאת היא דדה בחללו של עולם ויום עד שבא אברהם אבינו ואברהם אבינו ענה תשובה אחרי 2000 שנה הנני אני שלך ריבונו של עולם אני עשיתי את התשובה אני המגמה שלי שלך כל אחד במגמה שלו אנחנו בני התורה חייבים להגיד את התשובה הזאתי ללכת באותה דרך להתחבר לתורה לקשור לתורה השיבנו אבינו לתורתך ויקרבינו ואז נוכל החזירנו בתשובה זה התנאי כך מסביר רב חיים בלוש ואם אנחנו נלך ביומר הנני גם אנחנו נשמע ואנחנו חייבים לשמוע בימים הללו את מה שהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אל תשלח ידך אל הנהר כל כך הרבה נערים נאבדו לנו לא יכולים יותר אתם לא נמצאים משפחות השכול אתם לא יודעים מה שקורה כל משפחה איזה צער איזה בכי איזה נזקים כל כך הרבה אנחנו לא יכולים חייבים לקבל באים המשפחות של השבועים אי אפשר להאמין הייתי השבוע ש לפני שבטל השומר אי אפשר יש פה ילדים של בוגרים שלנו חצי פנים חצי פנים אי אפשר לראות מה הולך שם בוגרים שלנו של קרם בב שם נמצאים כל כך קשה אנחנו חייבים שריבונו של עולם יאמר אל תשלח ידך אל הנהר כי ברך ברכך אנחנו חייבים את הברכת השם שהקדוש ברוך יאמר ואנחנו יודעים בימים הללו מי מחליט זה רק בורא עולם זה לא הוא ולא טראמפ ולא זה עם הצגות הכל שטויות אנחנו כותבים את הכל אנחנו יוצרים את הכל אנחנו עושים את הכל נגיד לכל אחד הנני ורבונו של עולם מחכה לזה ואנחנו פה באמת אנחנו הסיירת של בורא עולם אנחנו הסיירת עוסקים בתורתו יעזור השם אנחנו נעשה נחת רוח גם לרב מוישה. רב מוישה אני אמרתי בהלוויה שביקשתי. הוא הביאני אל בית המית היין. הוא בטח בא לשמה אישי ושל מעלה. כל אחד נותנים לו חצי שנה להגיד שיעורים דברי תורה. הוא בטח שמה מרוצה וכולם מתפלפל ועם רב שמואל והוא היה מאוד את רב חצקברסקי והכל. רב מויש אנחנו הולכים פה בדרכך. תהיה מליציו שרה כל כך באמת אב המקצוע שלו היה לאהוב אנשים לאהוב לטפח באמת כל כך אהבת האדם אל תשכח אותנו ורבונו של עולם באמת גם שלא ישכח אותנו בעזרת השם ונזכה שהקדוש ברוך הוא יכתוב יחתום אותנו יחתום אותנו לחיים טובים ארוכים ולשלום שהקדוש ברוך הוא באמת ירם קרן ישראל קרן ישראל תורתו פה איזה חילול השם יש עכשיו בעולם איך אנחנו נראים אני אומר לכם זה פשוט לא יאומן אנחנו ממש מוקצים איתי עם הרב דוד יוסף בחצי יום עכשיו ביום בקזכסטן אתם לא יודעים כולם מדברים מה שקורה בגזה בגזה בגזה כאילו אנחנו זה אף אחד אפילו לא ניגש להגיד לנו שלום אנחנו המוקצים מחמת מיוס איזה חילול השם אז אבינו מלכינו לא למענינו אבל למענך עשה והושיאנו גמר חתימה טובה [מוזיקה] เ