עַל נִסֶּיךָ | פרק שלישי | אהרון סעדון | שופר של מלחמה

חנוכה שמח לכל א צרכני המדיה היקרים של ישיבת רמתגן. התבקשתי ידי צוות המדיה היקר שלנו א בפעם הזאת שתתף גם בסדרות המיוחדות שאנחנו זוכים להוציא בחגים מדי פעם ולספר משהו מענייני המלחמה שלנו של הזמן הזה ואולי גם בסוף נקשר את זה קצת א לימים ההם של חנוכה אז א בתפקידי במילואים אני זוכה להיות ספ בפלוגת אחסם גולני בעצם גדוד שעובד עם החטיבה סדירה עם גולני וזכינו מלחמה להיות ב במקומות בכל תמרון בכל בכל הקרבות שהיו חטיבות גוליים זכרו להיות איתם ביחד א ואחת ההקפצות שהכי זכורות לי בצורה מאוד מאוד חדה זה ההקפצה באמצע חודש אלול לפני א חודש אלול הקודם שממש באמצע החודש אני זוכר את עצמי מתחיל להריץ פה עם החבר'ה את החנת משלוחים לתורמים שאולי חלקי חבר'ה עכשיו צופים בסרטון הזה אבל באמצע חנת המשלוחי נקבל טלפון זה הכל היה ככה מאוד בשושו אה תגיעו כנראה שיוצאים לדרך ואני חוזר הביתה ככה מהר בתוך כדי מרוצת הדברים וההתארגנות הייתה מאוד מהירה ביקשו להגיע מאוד מהר וככה דוחף דברים לתיק טה טה טה טה טה מתארגן ואז פתאום בזווית העין אני רואה את השופר שופר שאני זוכה לתקוע כבר כמה שנים להיות בעל תוקע בקהילה בראש השנה ו ברגע האחרון אמרתי לעצמי אני דוחף את השופר לתיק ואני לא יודע איפה איה אפשר להשתמש בו מתי אי אפשר להשתמש בו יהיה לנו ראש השנה לא יהיה ראש השנה לוקחים את השופר ולקחתי איתי את השופר וכבר באים הראשונים עוד בתוך החודש עצמו, בתוך אלול, בכל בוקר א תקנו שם בשופר בסוף תפילת שחרית וזאוד היה ימי ההכנה לפני הכניסה וממש הרגשתי סוף כל תפילה יש איזה הנחת רווחה, איזה משהו טוב ששורה על החבר'ה וגם החבר'ה הלא דתיים בפלוגה התחילו ככה שמרו כל בוקר את השופר והתחילו להתעניין כן ובערב ראש השנה עצמו ממש ככה באותו יום נכנסנו את הכניסה הראשונה ללבנון והיה שם מעמד מאוד מרגש של תפילה לפני הציעה לקרב שהמפי העיקר שלנו שהוא לא רחוק פה אבל בצפון תל אביב א הוא אמר את התפילה ככה בכל עוז ואני אמרתי לידו ותקעתי בשופר והיה חוויה מאוד מאוד עוצמתית >> באלוהים נעשה חיל והוא יבוא צרנו אמן [מוזיקה] >> ובסוף גם בראש השנה עצמו כשכבר היינו בתוך עמדות וכבר היינו במקומות שלא ידעתי אם יהיה אפשר לתקוע או לא אמרתי השופר איתי בתוך התיקו איפה שיהיה אפשר נתקע איפה שאי אפשר לא נתקע ובסוף ביום הראשון התקיעת שופר הייתה בתנאים לא תנאים שאני לא זוכר אף פעם שני הצרכתי אתכוון בתנאים פיזיים כאלה קשים אבל א יצאו תקיעות נפלאות והיה התעוררות ממש ממש גדולה ומיוחדת ובפ פעם אחרת באותו אזור כל הכניסה הזאת הייתה בעצם לכפר מרון הרס שצופה על כל ישראל אז כשעולים שם בעלייה אתה ממש אתה רגע אחד משית רבת אחורה ואתה מבין מה אתה עושה פה מה אתה עושה מעבר לגבול אתה מבין מה הם רואים ועל מה אנחנו נלחמים על איזה א קרבות משמעותיים אנחנו מוסרים את עצמנו מוסרים את החגים עם המשפחה את אותם חגים שאף אחד מאיתנו לא היה בבית אנו לוחמי רוביתם גולניחמים בצר מחבלים הרגעים על שי הצפון שנו מצפים מסוגן לפתה מרה מקדישים פיצותנו ונשפחותינו העיקרות שעומדותן באורך שותפות מלאות המעמנות המחלקים ובאיתי דחתם גולני עם ישראל חי עד הניצחון >> עד הניצחון יאללה פסל תקין >> פסל תקין ועוד 10 9 3 2 1 א והשופר ב בכל התקופה הזאת ליוה אותנו בצורה מאוד מאוד משמעותית א וכשחזרתי לישיבה זה בעצם היה ממש חזרתי לישיבה או ביום הראשון או ביום השני של חנוכה מתקופת המלוואים הארוכה הזאת בלבנון וכשחזרתי אז הרב שלום יפגש אותי והביא לי מתנה את הספר דרכי נועם של האדמור הנוכחים מסלונים והביא לי את זה ככה כשי כזה לא הבנתי בהתחלה למה אבל הוא כתב לי הקדשה יפה בפנים על כל התקופת המלחמה הארוכה הזאת אה חנוכה ההוא לא כל כך הספקתי אבל השנה חודש לפני חנוכה 30 קודם החג נאכסתי בספר הזה ומאז אני איתו וחשבתי נגיד אולי מילה משם וזה גם מאוד מתחבר לי הנושא של השופר כי הדרכי נועם מקשה קושיה על שמה נקראת חנוכה חנוכה על שם חנוכת המזבח מה הקושיה הרי כל מה שאנחנו עושים בחנוכה בסוף ביום יום שלנו מתקשר למצוות הדלקת החנוקיה וגם כל הנס שמתואר בחנוכה הוא מתואר על נס פח השמן ולא על חנוכת המזבח אז מה זה השם הזה של החג למה בחוץ את השם חנוכה על שם חנוקת המזבח והוא מתאר פה בדרכי נועם בצורה נפלאה איך בעצם כל העקרבה וכל המסירות נפש שלמשפחת החשמונאים שיצאו לקרב בלתי אפשרי בשום קני מידע, בשום עיניים בוחנות נורמליות של המציאות לא יוצאות לקרב כזה. משפחה אחת שנלחמת מול אימפריה ענקית. ועצם היציאה, עצם העקרבה הזאת, הוא אומר דרכי, זה מה שבסוף פתח את הצינורות של האור ואת כל מה ששר את הנס הזה של חנוכה. והדבר הזה הוא מאוד מאוד חזק הוא בימים ההם אבל הוא אנחנו מאוד מאוד חווים אותו בזמן הזה א כל מי שהסתובב בשטחי הלחימה ולא רק שומעים את זה בלי סוף בציבור חשים איך ההקרבה הזאת איך ההקרבה מייצרת גם את הקרבה ואיך המסירות נפש של ה של הדור הזה שלנו במלחמה הזאת בסוף הביא איתו גם התחדשות גדולה באור ונקודה נוספת שיש בתוך הדיבורים שלו על העקרבה ועל המסירות נפש זה שדווקא במקומות של המסירות נפש ושל המיצר ושל המצוקות הגדולות שם שם עצו משם דלו את האורות הכי גנוזים שמהם בסוף אה אה קיבלנו תהרת חנוכה וכל כולנו שמענו את אחינו היינו החטופים השבועים שחזרו מהשם ואיך הם מדברים על האור הגנוז הזה שהתגלה להם אי שם בתוכחי המנהרות וזה דבר פלא שאנחנו זוכים בדור הזה א לדבר הזה ואני אסיים במשפט שהדרכי נועם אומר שכל יהודי צריך לצאת מחנוכה להפנים בקרבו את אור העקרבה ונתפלל שבעזרת השם נזכה להפנים את אור העקרבה לאו דווקא במלחמות אלא גם ביום יום במובנים הכי פשוטים וטובים אבל גם כשצריך אנחנו עדיין נהיה נכונים לצאת ולהילחם בעזרת השם חנוכה שמח ומאיר לכל בית ‏S