עדות נשים וקטנים במצבים מיוחדים | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] יש משנה בדף יד עמוד ב משנה שהסגנון שלה כמו המשנה בדף ט מראה שזו משנה קדומה כזו שיש בה הלכות בדרך קצרה שאפילו מין תמצית או קיצור משנה או משהו כזה ש צריכים לפרש מה שום כסף שווה כסף בפני בית דין ועל פי עדים בני חורין בני ברית ואנשים בכלל הנזק והנזק והמזיק בתשלומים והגמרא מסבירה כל א כל א מילה במשנה הזו ולמטה בד עמוד ב נכנסים למה שכתוב על פי עדים בני חורין בני ברית מה הכוונה על פי עדים אפשר היה לכתוב ועל פי בני חורין בני ברית כמו ששום כסף כתוב בצורה חסרה כמו ששווה כסף כתוב בצורה חסרה גם זה הה אפשר בצורה חסרה אז אומרת הגמרא הפרט למודה בקנס ואחר כך באו עדים שהוא פטור אניח למנדה אמר מודה בקנס ואחר כך באו דים פטור אלמנד אמר מודה בקנס אחר כך באו עדים חייו מה יקל מימר אז אומר הגמרה באמת לא צריך את זה אלא ספא אצטריך לה בני חורין ובני ברית בני חורין למיעוט עבדים בני ברית למיעוט עובדי כוכבים ש כאן המשנה הגדירה מה מי הם פסולי עדות ויא באה למעט עבדים וגויים שהם יהיו פסולים לעדות בעניין הזה וצריכה ולמה היה צריך להגיד גם את זה וגם את זה אפשר היה לומר שגם עבד פסול העדות והיינו לומדים מזה שאם עבד כנעני פסול עדות ודאי שגוי פסול עדות ש יותר מגוי דיש מינן עבד משום ד אין לו יחס אבל נוכרי דיש לו יחס אימ לא וישמן הנוכרי משום דלא שייך במצוות אבל עבד דשייך במצוות אימה לא צריכה רק להסביר את הפשט של ה של הגמרא כאן זה לא רק איזה מעלה טכנית שיש בגוי שיש לו יחס או חיסרון טכני שיש בעבד לכאורה מה באמת הגדר של אין לו יחס שהוא סיבה לפסול ומה הפשט שהוא פטור מצוות שזה סיבה לפסול בסוגריים אני רק אומר שיש שיטה בראשונים שגוי באופן עקרוני כשר לעדות רק יש ש אבל באופן פשוט הם פסולים לעדות מה ההבדל ביניהם מה העניין של יחס וזה אז רשי אומר עבד אין לו יחס דברים על פרק הבא לבמ תו הכל מודים בעבד שאין לו יחס כדכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומים לחמור וזה נאמר לגבי העבדים של של של אברהם עם הדומה לחמור וההבנה הפשוטה של הדרשה זו היא ש העבדים הם לא א מתייחסים אחרי אבותיהם ומשפחותיהם והסיבה לכך היא בגלל הלשון כמו שהגמרא אומרת במסכת גיטין אבדה בהפקרה נכלה עבדה בהפקרה ניכה חיים של עבדים היו חיים לא מתוקנים בחיי בחיי אישות ומשפחה ולכן אף אחד לא היה יודע ב-100 א מי אבא שלו ולא יודעו רק מאמא שלו אבל מאבא שלו הם לא יודעים וכשאין לבן אדם עוגנים בריאים של אבא ומשפחה ושייכות ותחושה של המשכיות שאני קשור למשהו מלפניי ויש לי משהו מאחרי זה הופך את האדם הזה למי שהוא שכל הערכים שלו והמוסר שלו וה הם שונים מבני אדם רגילים שיש להם עבר ויש להם עתיד ולכן הם דומים לחמור במובן מסוים שהם חיים חיים חיים של יש להם דמיון מסוים לבעלי חיים וממילא הרמה המוסרית שלהם והיכולת להאמין להם היא שונה לגמרי מה שאיין כן אצל גוי גוי שיש לו הוא עמוני אבא שלו אמוני יש לו היסטוריה יש לו משפחה יש לו ילדים ממילא יש תרבות ויש מוסר ויש עולם עולם ערקי כזה או אחר ממילא יותר שייך שייך להאמין לו זה צד שה היה מתאים להאמין לגויים מצד שני המה שכתוב שהוא לא שייך במצוות לכאורה זה מה מה זהש זה שלא שך מצוות מה זה אומר קודם כל יש לו מצוות בני נוח זה שהוא לא לא נולד ודי לא הצטב בתג מצוות זה אומר שהוא פחות הוא פחות נאמן אז גם כאן אנחנו צריכים להזדקק לגמרא לקמן שכבר הזכרנו אותה באחד השיעורים לגבי עמד וימודד ארץ פסוק בספר חבקוק ראה ויתר גויים שראה שהם לא עומדים בשבע מצבות בני נח והתיר להם התיר להם תגור תגור אלא נעשה וכ התיר את ממונם לישראל וכאן א דיברנו אם אני לא אם אני לא טועה אם לא אני אזכיר את זה בקצרה שוב ש העמד ומודד ארץ רב יתר גויים נאמר על זמן מתן תורה ועל דרשת חזל הידועה שהלך הקדוש ברוך הוא אצל אומות העולם ורצה להציע להם את התורה וראה שהם לא ראויים לה והכוונה שלא שייך במצוות הכוונה שאיין מהמהם ציפיה ל קיום מצוות הם לא ראויים לזה הם לא מתאימים לזה וזה בגלל הרמה המוסרית הירודה שלהם לעומת זאת עבד חייב במצוות אפשר גם ללכת לכיוון לכיוון אחר ולהסביר שגוי זה נכון שיש לו מעלה שיש לו יחס אבל מערכת המצוות שלא מחייבת אותו ממילא לא מיישרת אותו לעומת עבד שנכון יש לו חיסרון של העולם המשפחתי שלו אבל מצד שני הוא חייב במצוות כון שוא חייב במצוות אז העולם של המצוות שבו הוא חי לאורך זמן בונה את האיזה מערכת מוסרית בסיסית זה אסור לו וזה אסור לו וזה מותר לו וזה מותר לו וזה ככה וזה עושים ככה וזה עושים אחרת אז הוא בסופו של דבר כן נמצא בתוך מערכת של יראת השם יותר שמחנכת אותו אפשר להסביר כך אפשר להסביר כך מה שלא יהיה שני פסולי עדות נשנו המשנה עבדים וו וגויים והשאלה היא מה באה המשנה מה באה המשנה ללמד אותנו וכי היה עולה על הדעת שפסול עדות יהיו כששרים לעדות למה יש לנו הלכות עדות יש לנו א פסוקים שלמים על הלכות עדות יש לנו מסכת סנהדרין יש לנו הלכות עדים ועדים פסולים והכל מה עכשיו הביאו כאן את העניין הזה אז בדבר הזה נאמרו אה אפשר לקרוא לזה שלושה תירוצים למרות שת השלושה אפשר להפוך לשניים הסבר אחד ברמבם לא רק בפירוש המשנה אלא גם ביד ושני הסברים אחרים בראש ההסבר ברמבם בפירוש המשנה כתוב כך ובעדות עדים בני חורים ובני ברית אבל לא בעדות עבדים או גויים לפי שהיה עולה בדעתנו ה שאין להקפיד בידי הניזקין לרוב מקריה ומאות האפשרות שתהייה שם עדות גמורה לפי שרוב ההקאות בין בני אדם וגם בין הבהמות על הרוב נעשים בפני המון העם והעבדים והגויים לפי כך ישמיענו שאין מקבלים בזה אלא כשרים ככל עדות הרמבם כאן מכניס גם את את מונעם בתוך ה בתוך הזה שזה אנשים שיש להם פסול עידות מכל מיני א סיבות שהם א בוא נגיד חוטאים או אל תשת רשע אל תש אתך ים רשע להיות עד חמס ויכול להיות שזה רשע שפסול לעדות הוא בעצם דומה בעניין הזה לגוי שהוא לא שייך בה לא שייך במצוות אז האנשים האלה ש הייתי חושב שבני זקין בגלל שהם לא בגלל שזה בדרך כלל קורה בחברה שהיא לא או במקומות שיש אנשים שהם לא בסדר אז היה ומינה שם יהיו נאמנים כמש מלן שלא יהיו נאמנים זה נכון לגבי חלק מה חלק מה מה מה הלכות נזיקין יש נזיקין שהם קוראים גם לבן אדם רגיל אבל כנראה שגם הלכות שן ורגל הם קשורים בדרך כלל לרועים לרועים רואה צאן רואה בקר שהם הולכים זה רואה בקר זה זה הרואה צון הם פסולים והרועים גם כן יש להם הרועים גם היו בדרך כלל או הם עבדים או שהם היו מן פסולי עדות כאלה ואחרים וגם נגיחות בין שברים היו במראה וגם שם בדרך כלל מי שהיה לוקח זה היו עבדים וכאלה היו לוקחים את ה את ה את הזה ולכן רוב המקרים לא כל אבל רוב המקרים א יקרו יקרו שם ולכן הייתי חושב שלא צריך למה הייתי חושב זה דבר שצריך ביור למה הייתי חושב נדבר על זה בהמשך הרמבם בנזקי ממון גם כותב אין הזכים בשתים ואין חיים בכופר ואין ב רגת אלא בראיה ברורה ובדים הכשרים להעיד שלא תמל ואין מצוים בובות הסוסים ובר את הבקר וגדרות הצון אלה העבדים והרועים כ יוצא בהם מעידו שמה זוי שהזיקה את זו שומעין להם או אם העידו קטנים ונשים שאדם זה חבל את זה או העידו בשאר נזיקין סומכין עליהם איין הדבר כן אל עולם אין מחייבים המון על פי עדים עד ועדים הכשרים להעיד שאר עדויות ויעידו בבית דין ויחייבו בית דין המזיק לשלם אז זה רק רק א רק א עדות כשרה יש שאלה שצריך לשאול כאן על ההסבר הזה ברמבם ו לגבי קטנים ונשים למה המשנה רק א דיברה על זה שצריכים להיות עדים שהם לא עבדים ולא גויים למה המשנה לא דיברה שהם צריכים להיות על פי עדים גדולים זכרים בני חורים ובני ברית למה אתה לא מדבר עלע על פסולי קטנים ונשים באותה מידה שהזכרת את שני הפסולים האלה של הגויים ושל ושל העבדים מהפירוש המשנה הייתי אולי יכול לתרץ תירוץ פשוט על דרך פשט שנשים וקטנים לא נמצאים במקומות האלה אלה שנמצאים במקומות האלה של הזה זה רועים ו וגויים הם אלה שנמצאים אבל לא ה לא הקטנים והנשים אבל קודם כל אני לא בטוח שזה נכון שזה נכון במציאות קודם כל א רואים הרבה פעמים היו קטנים וגם נשים אנחנו מצאנו צים את זה למשל איפה אצל רחל בתו שהיא באה עם עם הצאן ואפשר גם לראות את זה היום בצל הבדואים שהילדים הקטנים או נערות לוקחות את הצון מסיבה פשוטה מה הסיבה הפשוטה הגברים הם היו עובדים בחקלאות צריך את הצרך כוח בשביל לראות צאן לא צריך לדעת כלום זה ברוב הזמן אתה רק יושב שם ולא עושה שום דבר לכן שולחים ילדים הם לוקחים את הצאן הם יושבים שמה וזה או נשים ש אבל לא לא לא לא היו משתמשים בגברים לראות צאן אז א וגם מלשון הרמבם זה נראה אידו א קטנים אנשים שדם זה חבל את זה קטטות ודברים כאלה יכולים להיות מצויים יותר אצל קטנים ובחברה של קטנים והם נמצאים שם במקומות כאלה אז לכן אפשר היה לתרץ ככה אבל קצת דוחק קצת דוחק למה למה כתב כתבה המשנה למה כתבה המשנה רק את ה עבדים והגויים ולא את הקטנים והנשים אפשר להגיד גם שהמשנה רמזה לזה ואנשים בכלל הנזק נזק ומזיק בתשלומין במזה אתה למד ש שאנשים לגבי התשלומין אנשים כן אבל לגבי הידוס לא אפשר להגיד שזה נרמז במשנה אבל למה לא כתוב לא כתובים לא כתובים במפורש שני הסברים נוספים אנחנו מוצאים בראש אצלנו בסימן יט [מחיאות כפיים] הראש בסימן יט כותב כך על פי עדים פרט למודי בקנז הקדים למן דמר פטור למן דמר חייב למודי בקנס בלא דם לא צטי ד מתנית למה לא לפרשו מה שפירש בכאן בשי ס נקת בני ח ברית למיו עבדים ועובדי כוכבים סלקה דעתך אמינה לעניין נזקין ראוי להאמין לכל אדם כדי שישתלם לניזק דמי נזקו מה בגלל שצריך לשלם לניזק אז בשביל זה צריך להאמין לכל צריך להאמין מי שלא צריך להאמין לו אז זה גם קצת גם קצת קשה אבל יכול להיות שזה על דרך של במקומות שכבר יש א היגיון או סברה או הדעת נותנת שזה מה שקרה ככה אני מסביר בראש שזה לא בגלל שאין מישהו אחר כמו הרמבם למשל מישהו יש לו עדר שלא מקפיד עליו בענייני שן ורגל ו אחרי זה פתאום מוצאים איזה שדה אחולה אכלו שם מי אכל אנחנו כבר יודעים זה בן אדם זה אנשי הכפר כבר מכירים זה לא משהו חדש אבל מה לעשות שלא היה שם עדים היה שמה רק איזה שני רועי צון שהיו שם העובדים שלו הפועלים התאילנדים שלו היו שמה הם ראו אז היה אבא מינה ש שבשביל לשבור זרוע רשעים אנחנו אז לא הכוונה סתם להחזיק סתם להחזיק אולי זה לא נכון אתה לא הולך לקחת מהאדם סתם הכוונה מקום שיש ובדרך כלל א אני נותן תירוץ בבתי כן בדרך כלל במציאות היה חשד חשד רציני אבל זה לא זה לא כמו עדות לא יודעים ב100 א אבל אם יש לך עוד שני ההסבר השני של של הראש אנמי ד שור של נוחי שנגח לשור של ישראל דאין מוציאין מן הנוי אלא דים כשרים זה חידוש שזה מכיוון שההלכה היא ש שור של ישראל שנגח לשור של גוי הוא פטור ושור של גוי שנגח לשור של ישראל חייב אז במקרה כזה הייתי חושב שאנחנו נחייב אותו על פי ידי ידי גויים כמהש מלן שלא אלא כיוון שאנחנו דנים אותו דיני ישראל אנחנו צריכים גם להביא לו עדים כשרים מישראל ולא עדי ולא עבדים ולא ולא גויים זה התירוץ של של הראש ה האם הרמבם מסכים להסבר של הראש והאם הראש מסכים להסבר של הרמבם אפשר היה לומר להגיד כהסבר של הראש משתי סיבות סיבה אחת זה דוחק להגיד שרק בשביל שנו את את ההלכה הזו רק בשביל מקרה כזה שהייתה ומינה זה גם אם הוא מסכים לדעת הראש ואפשר להסביר בפרק ח בהלכי כותב ככה שור של ישראל שנגח שור של גוי בן תם בן מועד פטור לפי שאין הגויים מחייבים את האדם על במתו שהזיקה רינו דנים להם כדיני אבל שור של גוי שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם למה לא בגלל כמו שהגמרא אומרת שמחייבים בדינו הרמבם נותן טעם משלו כנס הוא זה לגויים לפי שאינם זהירים במצוות אינם מסלקים את זה כאן ואם לא תחייב אותם א נזכה בהמתם אין משמרים אותה ומפסידים ממון הבריות אומנם הריבות שמה מקשה עליו והכל הנושה כלים דנים עד כדי כך שה מגיד משנה אומר היא נתינת טעם מדעתו זכו לברכה בסדר לא לא עוסקים עכשיו בסוגייה הזאת אבל אפשר היה לומר שאם זה כנסו לגויים כדי שלא יעשו לא יעשו את זה אז אפשר להסביר לשני הצדדים אפשר להסביר שדווקא בגלל ש אפשר לחזק בזה את דברי הראש בגלל שזה כנס וזה לא מדינה וזה לא מדינה אז היינו חושבים שלא צריכים עדים כששרים כמה שמלן אפשר להגיד הפוך אפשר להגיד כנס הוא אם זה כנס בשביל רק מדן כנס לגויים אז אנחנו לא צריכים בשביל זה עדים כי אם אנחנו נצטרך עדים אז אנחנו הם לא ישמרו כי מתי תצליח לחייב אותו יש ל הרבה סיכוי שלא תצליח לחייב אותו ולכן הרמבם לא סובר כמו כמו הראש באמת קשו על הראש האחרונים קשו עליו היקשו מה פתאום שנצטרך לעדות ש לחייב גוי למה א למה שנצטרך עדים כששרים ולא גויים הרי אפילו בשביל להרוג גוי להרוג גוי אם אתה רוצה להרוג גוי צריך להרוג אותו על שעבר השמצות בני נוח הוא נהרג בעד אחד הוא נהרג בדיין אחד תראו בעמוד שתיים שער המשפט בסימן תח הוא כותב ככה השולחן רוך אומר אין זקים משתים בראה בורה או בעדים כששרים שזה המשנה שלנו אלה בראה בורה כנו במשנה פרק כמה דבב כמה על פי עדין בני חורין בני ברית הוא מפרש השס בני חורין לאפו כעבדים בני ברית עבדים בני ברית לפו כגויים וכתב הטור ופר שרי דשין בזה ד אפילו שור של גוי שנפל ישראל אין דנים אותו בדים כששרים עד כאן לשנו וכן כתב הראש והביאו סמה אומנם ראיתי להראה בספר החינוך גבי שלא לגלות ערוות אחותו שכתב זאת מן העריות שנצטוו עליהם כל העולם אין ישראל אין שער האומות וסיים שם וכלל זה יהיה בידך שכל מה שנצטוו הומות שכל זמן שהם תחת ידינו עלינו לעשות דין בהם בעברם על מצוותים וא כבר כתבתי למעלה בסדר וישמע יתרו שהדין שלהם לעולם היה מיטה בין מזידין בין שוגגין ואיין צריכים התראה אלא שני עדים צריכים והודעת פיהם ומן הדומה שאף על פי שלא היו קשרים להעיד על ישראל ים היו להעיד זה על זה וכן ורה זקן עד כאן לשונו טוב הוא עכשיו ידון קצת לגבי שני דים כבר המנחת חינוך אעיר שאומר אי אפשר ליישב את השני עדים אז זה טעות בסדר צריך להיות עד אחד זה גמרה מפורשת א לגבי ה הלשון של ה א לגבי הלשון של שני עדים אני לא יודע איך זה הגיע אלא אולי היה כתוב אלא בעדים ומישהו חשב שב עדים זה זה זה בית עדים בסדר לא יודע משהו כזה אולי משמה הגיעה הטעות לא משנה אבל זה עד אחד אז החינוך כותב שגם כשאנחנו דנים אותם אנחנו דנים אותם לפי הדין שלהם מה שכתוב שהם צריכים עד אחד זה לא הכוונה אצלם אבל אנחנו שדנים בנוח שעבר על מצוות בני נוח עבר על אריות זה אנחנו לא צריכים לדון אותו כדינו אלא אנחנו יכולים לדון אותו כדינו ואם כן כיוון דידי הקום נאמנים להעיד על גוי לדונם מיתה כל שכן דאקום נאמנים על הקום להוציא מהם ממון ד בסוף פרק הגוזל בטרה ממון מסור אם יש מסור אחד שמוסר מוסר יהודים לגויים ממון יהודים לגויים והדין שלו ש שאפשר להרוג אותו הונה ורבודה אחד אמר מותר לאבדו ביד אפשר לשרוף לו את הבית ואחד אמר אסור לאבדו ביד מה אדבר מותר לאבדו ביד לא יהיה ממונו חמור מגופו אם אותו אפשר לזה ודאי שגם אפש אפשר לאבד גם את הודי ש את הממון שלו אפשר לאבד ומד אמר אסור לאבדו ביד דיל מלזר מעליה תיב יכין רשע וצדיק ילבש ואם כן אחה כיוון דידי גויים נאמנים על אקום לדון אותם מיתה כל שכן נמנים להוציא מהם ממון דלא יהיה ממונם חמור מגופם לגבי עקום לא שייך תמד יכין רשע ולבש צדיק אז ודאי שמותר אז מה ה מה ההיגיון זה ה השאלה של שאר המשוות אחרונים שואלים את זה על שיטת הראש איזה היגיון יש שהמשנה באה לחדש לי חידוש כזה ש חידוש כזה ש ש צריך עדים כשרים בני ברית בני חורין כדי לחייב גוי לשלם לשלם לישראל הרי אנחנו יכולים הרי זה הדין שלו ואת הדין שלו אפשר לדון בידי גויים גם להרוג אותו אפשר בידי גויים אז למה למה לא בזה ככה ככה שואלים ככה שואלים על הראש ואפשר היה לומר שסיבה הזו הרמבם לא רצה להסביר כמו הראש אלא ללכת להסבר שלו כי הוא לא מסכים עם הראש על על הדין הזה שצריך אדים כשרים בשביל להוציא מ מגוי ככה ככה אולי אפשר את זה יש כאלה שתרצו שיש הבדל בין דין שאתה דן גוי כש לעצמו כשאתה דן דין של גוי לבד באמת יש את כל הדינים של גויים אבל כשאתה נכנס לדיון של יהודי מעורב פה בדיון אז אתה אז אתה דן אתה חייב לדון לפי ההלכות שדנים בבית דין ולא כמו ההלכות שדנים ב ב אצל גויים או בין גויים יהודי שרוצה עכשיו להוציא ממון מגוי הוא צריך לדון להוציא אותו לפי ההלכות של לפי ההלכות שלנו לא לפי ההלכות שלהם בית דין לא יכול לדון לפי ההלכות שלהם ככה יש כאלה שרוצים לתרץ יש עוד תירוצים אבל אפשר לומר בפשטות שהוא רוצה להגיד שלא והוא אומר את זה מ מסברה אנחנו רוצים להביא ראיה שהראש מסכים לשיטת הרמבם ויש לדבר הזה גם נפק מינה השאלה ש שנידונה בתרומת הדשן בסימן שנג גם בעמוד שי לגבי ויכוח שהיה על מקומות בעזרת נשים מקומות בעזרת נשים זה לא כמו עזרת נשים של הישיבה שבחורים נכנסים לשם ולומדים שם ואפילו באמצע השיעור ברוך השם יושבים מסתכלים צופים בנו משמה הגברים לא היו נכנסים עזרת נשים זה עזרת נשים בקיצור אז היה שמה אז האם לאה יושבת שם תמיד לא יושבת שם אז א כותב התרמת הדשן כך יראה ד דינה בחזקת המקומות טליה מילתה כמו שעבר היא מוחזקת לא בעני מקומות ורחל עתית לאפוקי מינה אין לה צריכה אפילו שבועה לכריש העד של רחל אף אגב שרוב גאונים פסקו נשבים שבועות דרבן אפילו הקרקעות אך הויל ו להה שתי נשים מעידות כדבריה פתורה ואף על גב ד בעלמה אין עדות אישה כלום אז לכור הי כן צריה להשבה על הטענה שיש נגדה בנידון זה דינו רגילה למד תפה מאנשים ממנין להו שפיר אנחנו מאמינים לנשים כעדות וכן מצאתי הועתק עם פסקי גדול ד נאמנות אנשים להעיד לאלמנה אלו הבגדים לבשה בהם בחיי הבעל זה לגבי הבגדים ש ששייכים לאישה אחרי שבעלה בעלה נפטר אז מי יעיד ש שזה בגדים שהיו שלה שהיא לבשה אותם כל הזמן גברים שני עדים איפה תביא שני עדים גברים אסור להם להסתכל בבגדי צבעונים של של אישה גם שהם לא עליה אז מה אז משום דאין האנשים רגילים להסתכל בגדי אנשים והביא ראייה מאד אמרינן גמרא מסכת קידושין שלושה נאמנים על הבכור חיה לאלתר בואו נראה רגע את הגמרא שם גמרא חשובה אמר רב נחמן זה בעמוד שלוש שלושה נאמנים על הבכור אלו הן חיה אביו ואמו חיה לאלתר אמו כל שבעה אביו לעולם יש נאמנות נולדו שני ילדים מי הבכור נולדו תאומים מי הבכור המיילדת היא נאמנת מיד היא אומרת מי מי הבכור אנחנו מאמינים יש איזה נפק מיינות לגבי ממונות בסדר יש נפקי לממונות או יש גם מקרה ש שתי נשים ילדו לדעת מי ילד של מי מי שם לילד את ה את הזה המיילדת שמה אז היא נאמנת אמו כל שבעה כל שבעה אמש התאומים האמא נאמנת להגיד זה ה אביו לעולם מאיפה יודעים שאבא נאמן ם פסוק מפרשת כי תצא כי את את הבכור כי תין לי שתי נשים וילדו לו בנים האהובה והצנועה והיה בין הבכור לשניה והיה ב מח את בניו את אשר יהיה לו א לא יוכל לבקר את בן האהובה על פני בן השנעה הבכור כי את הבכור בן השנעה יקיר לתת לו פי שניים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית עונו לא משפט הבכורה אז דורשת בזה הגמרא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשאמר לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בין גרושה ובין חלוצה חכמים אומרים אינו נאמן מה הכוונה הוא לא נאמן להגיד שהב שזה לא הבן שלו או ש הבן שלו הוא פסול אבל הוא נאמן להגיד מי הבכור כן זה ה זה ה א זה המחלוקת בין רבי יהודה לבין לבין חכמים בפשטות המחלוקת ביניהם היא מה ה הפשט בפסוק האם הפשט בפסוק שאהובה והשנה ילדו בנים ביחד בסדר ושנועד ראשון או ש שהם לא ביחד אבל יכול להגיד שהבן של השנעה זה לא זה לא הבן שלי בסדר מצד זה אבל מה שלא יהיה המיילדת נאמנת מי הבכור זה נפק מינה האמא נאמנת אז אומר אותו גדול שמצוטט בתרומת הדשן אומר ובי מד ארגמ הבכור חיה לאלתר הקמן דיד רגילי האנשים למדה מאמני לנשין אפילו לאפוק ממונה כי אתם בבגדי אלמנה נראה במקומות בכנס של נשים נ אין אנשים רגילים לדע איזה מקומה של אישה זו ואיזו של זו נראה להביא ראיה עלה לנשים כג פרק כמה דבב כמה הוא מביא ראיה מהסוגיה שלנו ספ צטרי בני חור לבנים ל נוכרים שפסול לדות ניזקין וכ אמר אתה מוצרי חד יש מן עבדים שאין להם חיס יש מן נוכרים במצוות וכתב הרמבם בספר נזיקין וזה לשנו אין הניזקין משתלמת אלא בעדות ברורה שלא תאמר אויל ואין מצוים בובות סוסים פות בקרה לבדים וארים יו נאמים יעידו שמה זו הזיקה את זו כן יעידו קנים אנשים שאדם הזה חבל בזה בש זקים נאמין להם כמהש מלן שלאו נראים דבריו של רמבם שרוצה לתת טעם למה הוא צרכו לגבי זיקים להוציא עבדים נוחים מכלל דות פה התורה כולה סו עדות וב טעמה סלק נמנום ן מצין נשם אלא הם ועדיין אבי דוק מצוות נו אבל נשים ר כשור להו רבה פעמים נמי איןד קשרים מצוים גבי חל דות ברורה כך נראה לפרש דעת הרמבם ואגב ר מפרש תר טעמי החרי המ צריך לפרש אתג זקן תפה עבדים נוחים פסולים לעדות מכל מקום אטלן לממר דלה פליגי הטעמה רמבם הוא לא חולק וגם הוא מסכים דמר אמר טעמה ומר מר טעמה הוא מביא דוגמה כדי כתב י גופה בפרק הפרה אנ פירושים פרשו הגונים ע דקר נזקקין טוב התחילה ואשת כיוון ד שמעינן מתנא דסה לומר דכל ד הפסולים שכיחת פה מן הכשירים יש להכשיר הפסולים אף אלגב ד מסי קטן דלא נכשיר נמי לגבי נזיקין משום די מנינו אם כן לא שביק חיי לכל בריה דכל חשו גזלן יזכיר עבדים או נוכרים אוו יפתה נשים או קטנים שיעידו לו שחברו בהמת חברו הזיקו במ מנה בכל יום אבל לעולם נמה במי להקרא כגון בגדי אלמנות או מקומות בכנסת של נשים יש לנו לתפוס סברת התנא דיש להכשיר הפסולים ולכך אין להד צריכה להשבה כלל נגד העד שיש לה עדות כנגדה ואפילו אם הייתה רחל מוחזקת המקומות לא מסילה היתה להה מוציאה מדה בעדות שתי נשים כדי פרישת אז זה מה שאומר הרב תרומת הדשן יש שתי גישות איך להסביר את מה שאומר כן תרמת הדשן או יותר נכון איך להסביר את הרמבם מה היה מה היייתה אומינה של המשנה שאפשר אפשר להכשיר אפשר להכשיר עדות אפשר להכשיר עדות של א של עבדים או גויים היה אפשר להכשיר עדות שלהם כי אין שם מי שמצוי אלא הם האם מדרבנן מכשירים כשאין בריירה באמת מדאורייתא לא נאמן אבל מדרבנן מכשירים אפשרות אחת אפשרות שנייה לא מדאורייתא הם צריכים להיות רק כאן בנזיקין יש תקנה שהם לא יהיו שהם לא יהיו כשרים תקנה מיוחדת למה בגלל שכל אחד לא שבק חי לכל בריה לכן אנחנו מקפידים וחכמים לא לא מוכנים שיהיה עדות של פסולים אבל מעיקר הדין כן צריכים להיות השאלה בעצם היא בראייה שממנה הביא התמת דד ש בסוגיה שממנה הובי ראייה וזה הסוגיה בקידושין חיה נאמנת לאלתר ואמו שנאמן את כל ש זה שאבא שלו נאמן זה דין תורה זה כתוב בתורה כי את הבכור בין השנעה יכיר אבל זה שי מיילדת נאמנת זה שהאמא נאמנת זה דאורייתא או דרבנן אומר אז בוא תראו יש בדבר הזה כל העולם יודעים את הרן הרן שמה מפורסם מאוד נתחיל ברן הרן בעמוד שלוש נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי זה לא זה הרן לא על הממרה הזאת אלא על ממרא שיש שמה שתי נשים שילדו ארבע נשים שילדו בית אחד יש את כהן לוי נתין ממזר ולא מדינה לא מדינה היא נאמנת אלא דמנו רבנן לפי שעל הרוב אי אפשר בעניין אחר וככה מבינים א הרבה ראשונ ככה לפחות מפרשים א האחרונים את רוב הראשונים שככה הם סבורים שזה דין דרבנן אבל תוספות הראש אנו חוזרים לראש אני אומר שהראש תוספות הראש אומר לא ככה אומר חייל לתר עמו כל שבה כולהו ילפינן להוא מד חזינן שמנה התורה לאב להעיד על בנו הו בכור אף על פי שהוא קרוב לפי שרגיל אב להכיר בבניו יותר מאחר ילפינן מי מיני להאמין חיה לאלתר ואמו כל שבה לפי שאין רגיל לדע אחר שהוא לשם אומר הטוסט הראש סבור שמכיוון שזו הדרך שאחרת אי אפשר שכל בן אדם יצטרך להביא שני עדים שהוא הבכור זה לא מה עכשיו ישמור שני עדים שיהיו ברגע שהוא נולד אז מה שאבא שלו אומר שזה זה התורה מאמינה כי זו הדרך אני מה הגדר של זה אני יש לי איזה נוסח אגיד לכם אח שאני מגדיר את זה הייתי קורא לזה נאמנות הטבעית נאמנות טבעית זה משהו ש הנאמנות היא לא היא לא נאמנות של עדות רגילה אלא מכיוון שכך דרכו של עולם ואין דרך אחרת לחיות בעולם אז ככה בני אדם מתייחסים לזה וככה כולם מתייחסים לזה וככה גם התורה מתייחסת לזה כי אין אפשרות אחרת מה הפשט בראיה שהוא מביא אפשר להבין את הראיה של של תוספות הראש בכמה דרכים קודם כל אפשר יש כאלה מביאים ככה חלק מהאחרונים מסבירים זה שהאבא נאמן מאיפה אבא יודע מאיפה אבא יודע מי נולד ראשון מי אמר ו מי אמר לו מי הבכור המיילדת האמא אמרה לו מי אמר לאמא המיילדת אמרה לאמא טוב תודה רבה אז הנה אז אז אז אז אז כל הנאמנות שהתורה נתנה לאבא בנוייה על זה שהאבא מאמין לאמא ואבא מאמין למיילדת ככה ככה ככה יש כאלה ש מסבירים אפשר להסביר מזה שהביאו אותם יחד בבריתה הביאו ביחד את שלושתם אבל יש ראיה יפה שמעבד בירושלמי אמנם הרשבא בתשובה לא הבאתי אותו פה הרשבא בתשובה כותב ש שזה לא שזה רמז בעלמה אבל בואו תראו את הירושלמי הירושלמי נמצא בעמוד ארבע רבי בא בשם רב חסדה שלושה ים שהם נאמנים על אתר חיה ושירה תר את חברותיה חיה ותיקח המיילדת ותקשור על ידו שני למור זה יצא ראשונה אז לכאורה איך אתה לומד מזה שנאמין ממפרשי ירושלמי אומר היה מעניינת מה הכוונה למור מה הכוונה למור היתה ותקר מד ותקשור על ידו שני מה זה למור למור הכוונה ש אחרי זה יוכלו להגיד ולדעת אז המילה למור היא תוספת שממנה רואים שיש נאמנות למיילדת מי יצא ראשון וזה דין בפשטות בפשטות זה דין דאורייתא שמילת נאמנת למה כי כך כך כך דרכו של עולם אין דרך אחרת נכון עכשיו תגידו אם יש תאומים תמיד נעמיד בכל לידה שני ידים שיראו בסדר זה לא דרך טבעית זה לא דרך טבעית וזה לא יקרה בהרבה מקרים ואי אפשר שהחיים א תעבו בצורה כזאת שכל תאומים אנחנו נחשיב אותם ספקות זה גם לא דרך זה לא טבעי לכן יש נאמנות טבעית לחייה ככה ככה א ככה רוצים רוצים להסביר יש מי שרוצה להסביר בגמרא בקידושין ועל שמך זה אם זה דין דאורייתא תרומת הדשן מביא את זה כראיה והוא לוקח אותם כחטיבה אחת ממילא גם נאמנות כזאת היא דין דאורייתא כשאין אפשרות אחרת זה דין דאורייתא ושמה אצל המקומות הבית כנסת אין החינמי היא פתורה משבועה והיא כל כל הדינים כאילו זה עדים גמורים לא כתקנת חכמים אלא כדין כדין תורה גם גם הרוקח הרוקח נמצא בעמוד שלוש למטה הוא מדבר על נאמנויות הוא כותב כך אולי את הרוקח שניה לפני הרוקח אולי אני רוצה לראות גם רמבן במסכת גיטין סוגיה מפורסמת מאוד בתחילת מסכת גיטין בתחילת מסכת גיטין מדברים על ד אחד נאמן עד אחד נאמן בייסורין הגמא אומרת עד אחד נאמן בייסורין במקום שלא התחזק במקום שלא התחזק סורה אז מאיפה אנחנו יודעים שעד אחד נמן בייסורין אז יש שמה שתי שיטות יש שיטת רשי הרמבן מביא תראו זה בעמוד ארבע עד אחד נאמן בייסורין פירש רשי זל שכל אחד דא מינת תורה לפרשת תרומה וניקור בשר וגיד אנשה ושחיטה זה שיטת רשי תוספות תוספות שמה במסכת גיטין אחרי שהוא מביא את א אחרי שהוא מביא את את דברי דברי רשי הוא נותן הסבר אחר ויש מפרשים משום דכתיב וספרה לה לעצמה אצל אישה נידה כתוב וספרה לה שבעת ימים אחר תטהר אז ספרה לה שהיא סופרת ספרה לה לעצמה זה התוספות התוספות אמרים שלומדים את זה מי וספרה לה אז היא היא נאמנת באיסורים השאלה כמובן ש שיש לכאורה נלמד אולי מספרה לה שזה גם בהת חזק איסורה ד אחד נאמן וקש לי שואל הרמבן אתמה התחזק איסורה שאפילו פרסה נידה עמו במיטה או שילדה שברור שהראת האדם סופרת לעצמה נאמנת על תביעתה ונגמר מנ עד אחד מאמן אפילו התחזק איסורה את השאלה הזאת גם שואל ה גם שואל א גם שואל התוספות ואם תאמר אם כן אפילו התחזק איסורה ויש לומר דנה בחזקת שתה רואה כל שעה כשעברו שבעה טהורה ממילא ולא התחזק איסורה וגם בידה לטבול אז יש לה טוסו שמה כי זה עובר ובידה לטבול טוב יש לו את התירוצים שלו הרמבן לא מקבל תירוצי התוססות אנחנו עכשיו לא דנים בשאלות האלה אבל אני רוצה לראות מה הרמבן אומר אומר הרמבן אלשן אטם מתוך שנמנע נאמנת נמי לבעלה אבל בשאר עדויות מנלן גם את ההסבר הזה אני מניח עכשיו אנה מאתם אי אפשר שתביא עדים לפסיקת זיבה ונידה וספירת לטבילת לפי כך ה מינתה תורה ואין למדים ממנה לשאר עדויות כלל שאין דנים אפשר מ שאי אפשר הרמבן אומר לא ללומדים מנידה לשאר הידיות כי איפה שאי אפשר מה זה אי אפשר תמיד אפשר שגם בעלה ירצה אבל זה לא טבעי זה לא חיים טבעיים שהבעל יבדוק את זה אל החיים טבים שהאישה בודקת לעצמה ולכן התורה נותנת נאמנות כי זו הדרך הטבעית של החיים עכשיו כמובן אפשר עם הדבר הזה להגיע גם למחוזות רחוקים וזה אז מה שאמרו ה חזל ומה שכתוב בפוסקים זה אבל לא לאבד את הזה אבל באופן עקרוני חיים טבעיים יש נאמנות ע זה דין דאורייתא נאמנות טבעית זה דין דאורייתא זה לא זה לא זה ככ רואים גם מהרמבן פה אז יש גם את הרמבן הזה גם הרוקח תראו איך שהוא מחבר את הכל ביחד גם את הספר וגם את החיה וגם תראו וקח בעמוד שלוש ואישה נאמנת דשי חבה כמו בכתובות בפרק המדיר וספרה לה וחיה זה המיילדת ודיין דיין שהוא נאמן נאמן לומר מי ה את מי הוא זיכה את מי הוא חייב ומוכר שנאמן לומר ממי הוא קיבל את הכסף זה סוגיה אחרת ואביו בפרק בטרה דקידושין כולם הרוקח מכניס אותם ב בחד המחטא שזה מה שנקרא נאמנות והרי וספרה לה זה ודאי דין זה ודאי דין דאורייתא אז אם ספרה לה דין דאורייתא אז רואים שלא רק תוספות הראש סבר ככה נגד כל הראשונים אלא גם גם גם הרוקח סבר ככה ואפשר גם ללכת עם הרמבן בדרך הזאת שיש מושג שנקרא נאמנות טבעית כשאין אפשרות או דרך העולם שלא אי אפשר לברר בצורה אחרת אז הנאמנות הטבעית מכריעה עכשיו זה עד כאן דברי ה תרומת הדשן פה עכשיו יש לכאורה מקום לחזור ולדון בחידוש של הרמבם ודברי התנא אצלנו מה הפשט שצריך להגיד בפני בית דין ועדן בני חורין ובני ובני ברית מה הפשט בדבר הזה הרי לכאורה אז אפשר להסביר שהיה אבה המינה שזה נקרא מציאות טבעית כמה שנה זה לא נקרא מציאות טבעית כיוון שכן יכולים להיות אנשים זה לא כמו מיילדת מיילדת היא והאישה נמצאות שם הבעל לא נמצא שם היום בעלים גם רוצים להיות בחדר לידה אבל זה בדרך כלל אצל בימי חזל גברים לא היו נכנסים לשמה זה היה מקום של של אנשים וזה תפקיד של מיילדת אז זה אין אפשרות אבל במקרים ה יש אפשרות זו זו אפשרות אחת להסביר אפשרות שנייה להסביר שיש הבדל בין מיילדת לבין המקרה של המשנה מה ההבדל ההבדל הוא שעבדים וגויים הם לא נאמנים גם בנאמנות טבעית הם לא נאמנים למשל מיילדת גוייה מיילדת יהודיה אכפת לה חשוב לה שלא לא להתבלבל מילדת גוייה מה אכפת לה לא חייבים במצוות הם רגילים בזה שפחה שהיא מיילדת מה אכפת לה מי הזה מה שאלה האם חיה שנאמנים זה דווקא בחיה ישראלית או ב או גם בחיה גם מיילדת שהיא שהיא נוכרית אפשר להסביר שזאת הסיבה באמת מבחינת הטבעיות היה צריך אבל אני לא מאמין ל לכאורה לו לדברי הרמבם עצמו לו לדברי הרמבם עצמו בהלכות נסכי ממון הייתי אומר ש יש הבדל בין נשים וקטנים לבין גויים ועבדים נשים תני רואה ר קטני נשים נאמנות עובדה שחייה נאמנת וספר לעצמה היא נאמנת אולי יש אישה רגי אישה לא נאמנת סתם התורה פס דות יש כמה וכמה טעמים לא משנה עכשיו אבל גם אם יש לה פחות נאמנות אבל לא חושדים אותה בש ק לאדה חושדים שהיא תגיד בד דמי לא דקדק כל מיני הסברים וטעמים אבל לא כמו גוי ועבד שפם איך הפוסקים הבים להגיד שפם דיבר שו ומינה ימין שקר זה משהו אחר ולכן המשנה לא הזכירה את הנשים נשים וקטנים כי נשים וקטנים הם לא פסולים בגלל שאני לא יכול להאמין להם אף פעם גם בנאמנות טבעית בנאמנות טבעית כן אני יכול להאמין להם לגויים ולזה גם בנאמנות טבעית אני לא מאמין להם ככה אולי אפשר היה להגיד לולי לולי דברי הרמבם זה לא דברי הרמבם זה פירוש חדש בסדר על דרך על דרך הרמבם בפירוש המשנה בסדר לא על הדרך שלו בזה יכול להיות גם גם ברמבם עצמו אפשר היה להגיד שכיוון שלא נתנו נאמנות עית לגויים ועבדים אז לא נתנו גם נאמנות לקטנים ונשים כי זה לא שזה רק קטנים ונשים נמצאים שם יש שמה גויים יש שמה עבדים אז אז לא נתנו נאמנות טבעית לגויים ועבדים וממילא גם אין נאמנות טבעית לקטנים ונשים אבל ודאי שבמשנה כן אפשר לדייק את זה שלא הוזכרו נשים וקטנים כי באופן עקרוני נמנות טבעית שייכת בהם לעומת גוים ש נמנות טבעית לא שייכת בהם נפק מינה למיילדת גוייה שלא תהיה נאמנת יש יש בעניין הזה דוגמה שהיא נוגעת גם לימנו והיא שאלה שנשאל רבי חיים פלאג'י בדרך כלל אנשים לא כל כך אוהבים לדבר על הדברים האלה אבל התורה וההלכה היא עוסקת בהכל בכל הדברים ואני חושב שחשוב לראות את זה אני כבר אומר מראש שהפסק של של רבי חיים פלאג'י שונה ממה ש הקטע שהוא בא פה בסדר בגלל שהוא אומר שזה מחלוקת הפוסקים אבל בוא נראה שאלה מעשה היה משה ש לא זוכר מה משה בזה שהיה מלמד בחצרות תלמוד תורה לימוד כד לתינוקות ומזה כמו שתי שנים יצא למלמד על הזה כל ערעור ש אמר רושית המלמד הזה ידוע המלמד הזה לתינוק אחד ונגע באותו מקום מה שקורים היום הטרדה פגיעה ויין כ יצא זה הכל בעיר נועדו ממונה ופקידי תלמידי חכמים בפני מעלת קשה לקרוא פה את הקול הזה וכולי על אותו קול ולא היה בו כדי סבי לסלקו מאומנות והניחו אותו להיות מלמד לא ביררו מספיק או לא לא יכלו לברר מספיק והשאירו אותו באותו זמן הזזה ה היה לומד לתלמידיו כאשר הייתה באומנה איתו הנה כיום הזה אה יבוא עוד פעם כל העברה בעיר שעסק לנער אחר שאינו תלמידו וישבו ביתת דין על הדבר וקראו לזה הנהר ש פחות מבן יג שנה שעדיין אינו בר מניין אין לו זה זה ו כה אמר בפני אך המלמד הזה יותו בביתו ביום פורים שלח ידו למטה מטבורו של הנער הזה ונגע ערבותו על גבי המלבושים שלו ושוב עשה כן עוד פעם אה הניח ב ביום כל המועד של פסח א הגיע בביתו ואחר שב שבעות בקיצור עוד סיפור כזה שהיה ואז הנער הזה הוכיח אותו ואני הולך לסוף העמודה הראשונה והנה בעתו עבור זה הכל שיצא עליו רוצים קצת ממונה הזמן להעביר למלמד זה מ אומנותו וקצת ממונים כילו אנשי הקהילה הנהלת הקהילה מוחים בידם שזה ובית דין נוטים אחר מקצת מונה הזמן כי יכולים לסלקו כפי הדין ועבור זה המורה משפט אמת לאמיתו ושכרו כפול מן השמיים שאלו אותו רבי חיין פלגי יש כאן בעיה זה עדוד של של קטנים עכשיו מה לעשות המלמד נמצא רק עם ילדים אין שמה שני ידים שיכולים להעיד האם זה דומה למקרה של של תרומת הדשן האם זה דומה למקרה של חיה האם זה דומה למקרה שאיין אפשרות שיהיה עדים בנזיקין המשנה באה ואומרת לנו תשמע אני לא אל תבוא ותמו על גויים אל תבוא ותסמונות כי אין להם חיס כי הם שקרנים וא אין דבר סוף או כמו שתורמת הדשן אמר שזה בגלל שזה לא שווקת חיה אבל במקרה כזה האם אנחנו נאמין לילד יכול לבוא מישהו לבוא לבית הדין להגיד מה זה כמו שאמרו שם חלק מהאנשים זה ילדים פסולים לעדות קטנים או מקרה של פגיעה באישה ואישה פסולה לעדות זה פסולה לעדות והחברה שלה פסולה וכולו וכולו או שלא או שזה מדינה אז הוא רוצה להביא ראייה ולניו דעתי נראה להביא ראייה להכשיר עדות אישה וקטן בעניין כאין זה דהיינו אם יהיה עניין שזה היה מלמד לנשים ונחשד בהם ועדות מנשים עצמם כנדון שכתב הרד בז בתשובה וכולי למנות הנשים להעיד לאלמנה אלו הבגדים לבשה בהם בחיי הבעל משום דהן האנשים רגילים לדקדק בבגדי אנשים והביא ראייה והביא דבריו בדחי משה בחוש משפט ל ועוד עוד תשובות שהוא הביא ועל סמך הסוגיה שלנו על סמך תרומת הדשן הוא צידד באמת להאמין לקטנים כמובן שצריך להגביל את זה ולראות בדיקות טובות ולראות שזה לא עלילה של הילדים על המלמד וזה לא והוא בעצמו מתלבט בזה מאוד מאוד אחרי זה אחרי זה הוא גם רוצה לדון שזה לא מדויק ובחייה זה רק תקנה ורק יש מקומות שעשו תקנות מקומות שלא עשו תקנות השאלה אם זה מדאורייתא או מתקנה אם זה מתקנה אז רק מקום של תקנה אם זה מדאורייתא כמו שאמרנו נאמנות אז יש כאן נאמנות טבעית כי זה אין דרך של של של נשים של גברים להיות מבוגרים להיות במקום עם המלמד שאלה אם יש פתרונות שגם מצילים את הילדים וגם מצילים את המלמד טוב אני לא יכול זה לא המקום ולא הזמן עכשיו להכריע לדינה גם הרמה בעצמו רק שתדעו בסימן לה שם בחוש משפט לא מכריע כמו ה לא מכריע כמו הרומת הדשן בסדר אבל אז זה זה עוד לא אומר שלא צריך לפתור את הבעייה הזאת של פגיעות בדרכים אחרות בסדר אני לא רק רציתי להראות איך איך הדבר הזה הוא עולה כאן ואני לא נכנס עכשיו לשאלה להלכה למעשה אלא איך שאנחנו פירשנו את הרמבם כמו תרומת הדשן ואייך שגם נראה מדברי תוספות הראש ואיך שנראה מדברי הרוקח ואיך שנראה אפשר לצרף את זה גם את שיטת הרמבן שהכל זה בסוף יש מושג כזה שנקרא נאמנות טבעית כשאין דרך אחרת ו יש עוד עוד עוד שלושה נושאים קצרים נגמור בחמש דקות שנותרו יש בתשובת המריק ועוד שהרי מצאתי כתוב מקום אחר בשם רבנו תם וזה לשונו ואישה או קרוב נאמנים על זה וכן בכל דבר קטטה שאין עדים רגילים להיות בדבר מזומנים וכן א למוסר מעומד נאמנים עליו לפי שכשל שין לא היו שם דים עד כאן לשונו לך בעד דכל דבר קטטה אישה או קרוב נאמנים עוד נמצא בתשובת שאלה סביב המרדכי נשא נשאלנו על דברי הריבות והמחלוקת והחירום אם אנשים וקורים יכולים להעיד ודאי הוד נאמנת אפילו דבר שיש בו ממון כ דמרי הטם החיה נאמנת כלומר זה בכור אפילו יש בה הוצאות ממון חמישה סלים לכהן אז גם פה יש כאלה שהתווכח האם זה תקנה או לא תקנה האם זה תקנות או שזה דבר שקוראים לו נאמנות טבעית אין אפשרות אחרת יש יש עוד שני מקרים שאני חושב שאפשר להכניס אותם תחת הנאמנות הטבעית אף על פי שבדרך כלל לא היינו מתייחסים לזה כעדות ולא היינו עושים על זה שום דבר אבל בגלל שכך דרכו של עולם ואין דרך אחרת דין האחי זה ולא לכן לא ליפול למחשבה הזאת שכל דבר זה זה שההלכה יכולה להיות מנוגדת לגמרי לל למוסר בסיסי כי מקומות שאי אפשר להביא עדים יש א למשל א לגבי קידושין יש שלוש דרכים שהאישה נקנית בשלוש דרכים נלמד מסכת קידושין נכון אישה נקנית בכסף בשטר וביאה אז א יש הלכה בקידושין שצריך יידים צריך עדים שיראו את ה מעשה קידושין אז אם זה בכסף מובן בשטר מובן בביאה כתבו רוב הראשונים רוב הראשונים אומרים שרוב מוחלט של הראשונים שלא צריכים לראות חלילה את הביאה אף על פי שטכנית זה ניתן אבל יש הלכה שאין אין עדי איחוד אין אין עדי ביאה הם רואים אותם נכנסים לחדר ולא צריכים לראות את הביעה למה כי זה לא לא שייך א תגידי איידוס לא שייך לא שייך ולכן זה עידוס מספיקה אפילו שזה לא 100% ולא הינו לא סומכים על זה בדברים בדברים אחרים יש מקרה שסומכים אישה שהתגרשה עם בעלה ואז הם ישנים ביחד בפונדק אז אומר חוד דביה אבל אם אשת איש התייחדה עם מישהו אנחנו לא אומרים שהיא חטאה לא לא הורגים על זה לא הורגים על האיחוד לא אוסרים על האיחוד אפילו אז מה אז אלא מה כשאין בריירה אין ברירה אז ככה זה או למשל יש עוד הלכה שהיא תלוייה בשאלה אחרת אבל יש מופיע בעמוד ארבע אמר רב מלכין על לא טובה שמועה שמר אל בני כי לא טובה שמועה מה זה לא ב ש יש שמועה על מישהו קל בסדר הגמרא אומרת שמה כשבודקים שאין מישהו שונא אותו שמוציא את השמועה הזאת ורואים שהשמועה ממשיכה על שמועות אולי מישהו מפיץ את זה בסתר אולי כי ב-99 פסיק 999 אחוז ממקרי החטאים של ענייני זנות לא יהיה עדים בסוף אנחנו נישאר רק עם רק עם קול ועם שמועה ומכיוון שאיין דרך אחרת לתקן את העולם אז מלקין על לא טובה השמועה זה גם חלק מלפי אני דעתי חלק מ אומנם יש ויכוח האם זה מכת מרדות או שזה מלכות מדברי קבלה כי זה כתוב שמה או שזה אפילו יש דעות שאפילו זה דאורייתא מתלבטים בזה הפוסקים יכול אפשר לתלות את את הספק בדבר הזה סוף דבר ראינו את המשנה בדף יד ראינו את דברי הרמבם שהסביר שהייתה אבה המינה להגיד שיש נאמנות טבעית וקמש מלן שלא ו וראינו את ההסבר של הראש ואת הקושיה את הקושיות שיש על הראש ובשיטת הרמבם דנו האם האם זה זה תקנה או שזה דין ועוד רצינו להגיד שהסיבה שהמשנה לא הזכירה פסול נשים ולא הזכיר פסול קטנים כי נשים וקטנים יש להם נאמנות טבעית לא כאן לא במקרה הזה אבל יש להם נאמנות טבעית לעומת עבדים וגויים שהמשנה כמש מלן שאין להם נאמנות טבעית אף פעם גם במקרה ש זה ביניהם אין להם אין להם נאמנות טבעית ואמרנו נפק מינה למיילדת גוייה אבל לנשים לקטנים יש נאמנות טבעית והראנו ש הראש בעצמו מסכים לרמבם כי עובדה שהראש בתוספות במסכת קידושין מסביר שחייה זה דין דאורייתא והסברנו בשתי דרכים למה זה דין דאורייתא או בגלל שזה הוזכר באותו הבריתה כמו יחד עם האבא או בגלל שגם האבא סומך על זה וזה גוף המלמד שיש נאמנות טבעית מדאורייתא הראינו שגם הרמבן סבור שיש מושג של נאמנות טבעית ו נידה וספר לה ולא הכוונה שאין אפשרות בעולם אלא כי באופן טבעי זה לא זה לא יקרה והראנו שהרקע חיבר את הספרה לה יחד עם נאמנות של חיה וכולי ותרומת הדשן חיבר את זה לנאמנות של נשים במקום שיש רק רק נשים כמעט זה שונה המיילדת לעזרת נשים אפשר תמיד להגיד שכמו שאמרנו אין לדבר סוף תתחיל לעזרת נשים ותגיד מקום שיש יותר נשים מקום שיש בעיקר נשים וככה אפשר להגיע בסוף להתיר לנשים עדות על כל דבר אז אז פה אפשר להתווכח בסדר תקנות או מדינה וראינו גם תחילת דיוון מי שרוצה זה אני טעיתי זה לא מו זה מז בסדר האותיות שם כל כך משובשות אז זה מז מי שרוצה לראות זה את התשובה של הרבי חיים פלאג'י באריכות גדולה כל הצדדים וצידי צדדים שהוא מפלפל בזה נאמנות טבעית לנפגעי עבירה נאמנות טבעית לנפגעי עבירה זה גם נושא שקשור בהחלט לסוגיה שלנו השם יתברך יהיר אננו בתורתו [מוזיקה]