ספירת תפארת - אמת או פשרה | הרב איתמר אלדר, ראש ישיבת אורות שאול | כנס אסופות ה-5

[מוזיקה] הכותרת כשמ כן היא. כך יהיה גם השיעור. א ספירה תפארת אמת או פשרה. תגובה לריבוי האמיתות הפוסטמודרני. אה הדברים מאוד ארוכים אבל א אני אגיד איך זה נולד. זה נולד מתוך אה אה התבוננות ב ו ב ווואו אני צריך עכשיו אני מתלבט טוב אני מקווה שלא תקבלו את זה כשיווק של של מה שאני משווק אבל אני אה כתבתי ספר שאמור לצאת על 10 הספירות אה בסוף זה כן שיווק אבל בסדר תצלחו לי אבל הוא לא יצא עדיין לא יצא עדיין הוא עכשיו אצל מגיד אבל א כשכתבתי על ספירה תפארת א הייתה לי תחושה מאוד מאוד חזקה א שיש פה משהו מאוד יסודי ביחס למתח שבין אמת לבין פשרה ו ואמרתי שאולי על זה אנחנו נדבר פה היום כי א אני מבין שאיכשהו זה קשור לנושא של היום הזה אז בואו נתחיל אנחנו מדברים על 10 הספירות אני מניח פשיטה לי שכל מי שיושב פה יודע את 10 הספירות ואת המבנה שלהם זה אין ספק לא חשד באף אחד פה אבל רק אני אגיד בכל מקרה בכותרת אחרת שכשאנחנו מדברים על 10 הספירות, אם תחזיקו את זה רגע בראש, אז יש לנו את ספירת כתר למעלה ויש לנו מ אתם מסתכלים עליי, אני אעשה הפוך מימין לשמאל, אז למעלה יש כתר ואז יש את חוכמה ובינה נעזוב את דעת כרגע כשיש דעת אין כתר, כשיש כתר אין דעת ואז אנחנו עוברים לקומה הבאה, יש לנו בצד ימין את חסד, בצד שמאל גבורה ובאמצע תפארת ואחר כך בקומה התחתונה יש לנו את נצח בצד ימין, את רות בצד שמאל מתחת יסוד והמקבל הספירה המקבלת ספירת מלך ות ספירת השכינה אז אלה הנה הספירות 10 הספירות כשאנחנו באים לדבר על ספירת תפארת ספירת תפארת חריגה בחשיבות שלה ביחס לספירות א וכך אנחנו קוראים לגביה וזוהי הספירה הנקראת במקור הראשון אני קורא משערי הורה לרבי יוסף שקטילה וזוהי ספירה הנקראת גם היא תפארת וצריך אתה לדעת מה עניין תפארת כבר הודענו כי שם הוויה יתברך הוא גוף האילן ובו העיקר ובו הכל מתייחד וענפים מכאן ומכאן מתאחזים בו והוא יתברך פועל בכל ומושל בכל דילגתי קצת ועל דרך זה פקח עיניך רואה למה נקראת ו קו האמצעי שהוא שם יקוק יתברך תפארת לפי שהוא כלל הכל או כלול הכל כולל הכל והוא המושל בכל והוא המתלבש בכל השמות כפי שרואה שהשעה ראויה אותם המלבושים נקראים תפארת מה שאין כן אחת משאר הספירות יכולה להיקרקן לפי שאין לך ספירה מתלבשת בכל השמות ובכל הכינויים כמו שם הוויה יתברך כידוע לכל שכירה יש אחד מכינוי השמות של השם יתברך והכינוי יש שם כל אלוקים כל שדי וכן הלאה על זו הדרך ושם הכינוי של ספירה תפארת או השם שמוצמד למשמות השם הוא שם הוויה כדוע לכם שם הוויה שונה מכל השמות כולן שם הוויה הוא שורש הוא אם נשתמש ב שפתו של רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי הוא השם הפרטי כביכול של השם יתברך כל השר הם כינויים אגב ראיה לכך ששם הוויה הוא השם הפרטי לדרכו של רבי יהודה הלוי ולא שם תואר כמו שם תואר זה כמו המנהל המורה שם פרטי זה כמו משה או שמעון אז כשאתה אה א רואה שם פרטי. שם פרטי אי אפשר להטות אותו. אי אפשר להגיד שמעוננו או שמעונם. לעומת זאת תואר אפשר להטות מנהלינו מנעלם רבנו רבם. שם הוויה אי אפשר להטות. יש גם שמות אחרים שאי אפשר להטות מסיבות אחרות. אבל אם נבחן את זה למול שם אלוקים אלוקים אפשר להגיד אלוקינו אלוקיהם וכולי. קנה לגבי ה' הידוע. אין הידוע בשפה המקראית, בשפה של התנך לשם פרטי. אי אפשר להגיד השמעון המשה לומד זאת תואר אפשר להגיד הרב המנהל הנביא לכך גם לגבי שם אלוקים אפשר להגיד האלוקים אי אפשר להגיד הי יקוק אז אם כן שם הוויה הוא שורש השמות כולם וספירה תפארת מייצגת את שם הוויה או שם הוויה א הוא בעצם ייצוג של ספירה תפארת כלומר במילים אחרות שם הוויה כיוון שהוא שם פרטי וכל שאר השמות הם תארים פירושו של דבר כמו שאני איתמר ואני יכול להיות הרב התמר ואני יכול להיות אבא תמר ואני יכול להיות המורה התמר או החבר בבעד בית יתמר אבל התמר הוא תמיד מתלבש באחד הלבושים נכון אני בא להעביר שיעור בכנס אז אני לובש חליפה כשאני הולך לישיבה בועד בית אני לובש פיג'מה נכון כל הבגד המתאים אבל זה רק בגד זה קנת התלבשות נכון בסוף תמר הוא הדבר וההתלבשות היא התלבשות להבדיל ופתאום הביך אותי השוואה שעשיתי אבל להבדיל שם הוויה הוא השם הפרטי וכל השמות אחרים הוא מתלבשים ולכן לפי רבי יוסף ג'קטילה זה הסיבה שקוראים לספירה הזאת ספירה תפארת תפארת זה מלשון בגד לכבוד ולתפארת כלומר זו הספירה שמתלבשת בספירות האחרות כלומר כל הספירות האחרות הן בגדים לספירה הזאת כלומר ליקוק ולכן היא נקראת תפארת במובן אחר אומר א רבי משה קורדוברו בפרדס סרימונים גוף נקרא התפארת והטעם כי כמו שהגוף ממנו מתפשט הידיים והרגליים לד צדדים כן התפארת יש לו שתי זרועות והם גדולה וגבורה חסד וגבורה זו אלין וזו אל השמאל ושתי שוקיים נצח ועוד והוא משך הגוף באמצע כמו שהגוף נמשך ממנו איבר לבין השוקיים כן התפארת נמשך ממנו היסוד וכמו שהגוף יש למעלה ממנו הראש כן התפארת למעלה ממנו ג' ראשונות כמו שהגוף יש לו בטן כן השכינה א בטן לתפארת וכן פירש רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש בתיקונים א שכינתא בטן וגוף דילה עמודד אמצעית כלומר הנה עוד דימוי לספירה תפארת היא הגוף נכון יש ידיים יש רגליים יש איבר ההולדה יש ראש אבל הם כולם יוצאים מהגוף הם מתפשטים מהגוף הגוף הוא ה כן כמו שלימדו אותנו בצבא מרכז מסה בסדר זאת אומרת המרכז מסה זה הגוף ויש ידיים ברגליים סגירה תפארת היא המרכז היא הגוף כל הספירות יוצאות ממנה. היא נמצאת היא השורש של כל הספירות. למה? זה עניין אחר. אבל אני רוצה לבחון את זה אל מול הידיעה. אני לא יודע אם היא הקלאסית, אבל בדרך כלל כשמדברים על ספירה תפארת, נו, אולי אתם תגידו, בדרך כלל מדברים על ספירת תפארת כספירת ה כספירה שמה התפקיד שלה? איך? לאזן בין חסד וגבורה. נכון? וזה לא המצאה שלכם. השערי הורה גם אומר את זה. רבי יוסף שקטיל אומר את זה במקום אחר בשלוש אחר שעוד ההענו הזה בשתי אלו המידות יש לנו כלומר חסד וגבורה הוא יש לנו להודיעך סוד מידת שם הוויה יתברך המכריע באמצע ואך מנהיג את עולמו כינויים של הוויה יתברך העומדים באמצע אשורה ממינם חסד ומשמאלם דין שזה גבורה והם כלולים באמצע מן החסד והדין ואלו הכינויים אשר באמצע נקראים כינוי הרחמים עליהם נאמר לשם אלוקינו הרחמים והסליחות כלומר מידת הרחמים ספירת הרחמים היא ספירת האמצע. כן. ספירת תפארת היא ספירת האמצע והיא העמוד האמצעי שהתכלית שלו זה למצע בין חסד לגבורה בין נצח לבין עוד. היא נמצאת ספירת היא ספירת האמצע. עכשיו איך בו זמנית הספירה הזאת היא ספירה שהיא ממצעת בין נצח בין חסד וגבורה והרגליים של התפארת שזה היסוד בין נצח ורוד. זאת אומרת זאת תכונה אחרת תכונת המיצוע לבין התכונה של ההתלבשות. כי כשאנחנו מדברים על התלבשות אנחנו אומרים שהיא מקור כל הספירות כולם היא שורש הספירות כולם מצד שני כשאנחנו מדברים על מיצוע אנחנו אומרים שאחרי שחסד בא לעולם ודין בא לעולם גבורה באה לעולם אז התפקיד של התפארת זה לייצר פשרה מצוע בין הימין לבין השמאל בין החסד לבין הגבורה בו זמנית הספירה הזאת מתפקדת כשורש כל הספירות ובוזמנית היא משמשת גם כספירה שמספרת על מיצוע שבין שני כתבים בין שני צדדים הפתרון לשאלה הזאת לניות דעתי הוא הבשורה העמוקה והפנימית של היחס כלפי אחת מהשאלות שהמציאות הפוסטמודרנית מעלה א והיא שאלת ריבוי האמיתות כלומר התפיסה פוסטמודרנית שרחבה על גווניה לא הבאתי פה מקורות שלה אבל יש כמה ניואנסים כמובן והבדלים אבל אני רוצה כרגע להתייחס למשהו שהוא פשוט ואנחנו מבינים והוא מוכר וגם אם אנחנו לא מאמצים אותו באיזשהו מקום הוא נמצא בתשתית הוא כבר זורם קצת בדם שלנו דרך דרך השיח שאנחנו פוגשים ודרך הדיבור שאנחנו ודרך הכל התרבות אז קצת זורם כבר בדם שלנו בלי שאנחנו מרגישים ריבוי האמיתות וצריך לומר שגם ריבוי האמיתות התפיסה שאומרת שאין אמת אחת או אולי בכלל אין אמת והכל הוא שאלה של א א נרטיבים של אה של א נקודות מבט א צריך לומר שזה לא צמך בעולם יש מעין ככל שהעולם נהיה יותר גלובלי ויותר חשוף א לריבוי התרבויות וההשקפות שמצויות בחברה בעולם לא בחברה בתרבות בתרבות האנושית במין האנושי אז הולכת וצומחת תפיסה כזאת כלומר בוא נגיד ככה כשיהודי באירופה של ימי ביני מה שהוא פוגש זה רק את הנצרות ואת האיסלאם ואת היהדות ולא יותר והוא יודע שמתנהל ויכוח בין הנצרות האיסלאם על היהדות על האמת אז הוא לא חושב שאין אמת חושב שהאמת היא או פה או פה או פה ואלפי אם לא רבים הרבה יותר פנלים ויכוחים סימפוזיונים שבחלקם השתתפו גדולי אומתנו הרמבן ואחרים אה הדיון שם הוא מהי האמת הנצרות האיסלאם או יהיהדות עכשיו אם היו יודעים מה הרמ"בן א בוויכוח הזה בברצלונה והולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטור ובין הטמא הנוצרי והמוסלמי שישבו שם היו יודעים שבעודם הם מתווכחים מהיא האמת יש במרחב של העולם עוד מאות תרבויות אחרות השקפות עולם אחרות אידיאולוגיות דתות אחרות אתם מבינים שבמובן מסוים זה קצת שם ללהג את הוויכוח הזה מה אתם מתווכחים שלושתכם יש עוד מאות כאילו בשפה של החבר'ה כאילו אתם חיים בסרט, אתם חושבים שכאילו אתם אתם הסיפור עולם מלא וגם היום אפשר לשמוע דיבורים כאלה כלומר העובדה שהעולם הפך להיות א כפר גלובלי אחד גדול א ויש ריבוי של אמיתות תרבויות תפיסות עולם כותביות אלו מאלו אז מוודאי הדבר הזה מייצר מקום שבו מתעררת שאלת האמת האם אמנם מכל הדברים האלה יש אחד שהוא צודק יש אמת אחת שהיא הנכונה כן יש כל כך הרבה אז השאלה הזאת היא שאלה שצמחה אני רוצה להגיד מתוך הקשר א היסטורי תרבותי ולא רק מתוך הקשר פילוסופי צריך לומר ש אנחנו נצא למסע הזה מתוך שאלה גדולה של מה עושים עם הריבוי כלומר מה אני עושה עם העובדה שיש הרבה תפיסות ובוא נשאל אותה בקטן, מה אני עושה עם העובדה שאני פוגש שתי תרבויות פתיקות רבות שנים שיש להן תרבות תפיסת עולם, אידיאולוגיה, אולי דת, אמונה והן הפוכות זו מזו הם חושבות הפוך. אז אני רוצה לומר שיש בעצם שני מנגנונים. המנגנון אחד שאנחנו מכירים אותו שאני רוצה לבחון אותו דרך שאלה פשוטה שכשאדם פוגש סתירה שהוא פוגש שתי אמיתות התנגשות בין שני ערכים שלא ניתנים לאיחוי ושאי אפשר להכיל אותם ביחד מה הוא יכול לעשות אפשרות אחת הראשונה שעומדת על הפרק זה אפשרות הפשרה כלומר לבוא ולהגיד האמת לא נמצאת לא פה ולא פה אלא היא נמצאת באיזשהו מקום באמצע בין לבין. אם תסתכלו נציץ ברעיון ה פשרה במקור חמש. נדלג על המקור ארבע. כן, בגלל קוצר הזמן המקור ידוע. נדלג למקור חמש כן המקור ארבע זה על השלכת האמת שאולי מבטה את המתח הזה, את השאלה הזאת. אבל תסתכלו על מקור חמש שאומר האישביצר במי השילוח. וכמו כן אדם דין אמת לאמיתו אינו אלא ברחמי. כי על פי שכל אי אפשר לכוון ההלכה לאמיתה כי אף שדן דין אמת יוכל להיות שהדין מרומה זאת אומרת אומר פה מי השילוח אני לוקח את זה בכוונה להתמודדות לדינמיקה של התמודדות עם שאלה של האופן שבו אנחנו דנים דין תכף נראה את הגמרא בסנהדרין אבל האופן שבו אנחנו דנים דין כרגע יש לנו סתירה יש לנו דעה אחת כן יש לנו את המתירים ויש לנו את האוסרים יש לנו את המזקים ויש לנו את המחייבים וזה שעומד ומחייב יש לו הסבר שלם למה וזה שעומד ומזכה יש לו הסבר שלם למה ולא תמיד יש הכרה ברורה או צריך לומר שברוב המקרים אין הכרה ברורה כמו בהשקפות עולם כמו בערכים במציאות שבה אפשר לפסול את האחד ולהראות שהוא טעות מצוין אבל במציאות שבה אי אפשר להראות שזה טעות ושהוא מחזיק אוחז באמיטה שלו באמת שלו והוא אוחז באמת שלו אז מה עושים אז אנחנו יודעים שיש דין של פשרה ומשו רוצה להסביר באופן עמוק למה דין הפשרה הוא דין אמת כן במובן מסוים כמו כן אדם דין אמת לאמיתו אינו אלא ברחמים כן יש פה חלוקה בין דין אמת לבין דין אמת לעמתו אני לא יודע אם זה המצאה של מי השילוח ההבחנה הזאת אבל הוא אומר יש דין אמת ויש דין אמת לאמיתו אנחנו מכירים את הפתיחה של סנהדרין בית השם שאלה של היחס שבין פשרה כן האם דין פשרה אם הוא אמת או לא אמת אבל לכאורה מה אומר פה בעצם מהשילוח לכאורה לעשות פשרה זה לא אמת כי או שהוא זכאי או שהוא חייב אז מה הפש לעשות פשרה מציע פה מהשילו אמירה מרתקת אומר תדעו לכם זאת אמת לאמיתה יש אמת אבל יש אמת לאמיתה יש אמת שהיא יותר מן האמת והיא האמת לאמיתה ודווקא האמת אמת לאמיתה אומר מהשילוח היא הפשרה ולמה? עכשיו הוא אומר לכאורה משהו טכני, אבל נדמה לי שהמשהו הטכני זה אומר משהו אמיתי שנראה אותו מתפתח אצל האסמך משה בפסקה הבאה הוא אומר לבחור באחת האפשרויות זה להניח את אפשרות הטעות זאת אומרת כשדן דין אמת יוכל להיות שהדין מרומה זאת אומרת יכול להיות כשפספסתי עכשיו אני לא חושב שמא שלילוח אומר עדיף לפספס בטוח ב-50% מספק שלפספס ב100 100% אפשר לתפוס את זה כך שהוא בא והוא אומר זה עניין של הסתברות זאת אומרת יכול להיות שאתה תפגע כשאתה אומר שהוא זכאי ואתה הולך איתו והוא חייב אז אתה הולך עם הזכאי ולא עם המחייב או הפוך יכול להיות שתפגע ופגעת ב-100% אבל יכול להיות שפספסת ב-100% אז מה עדיף לעשות עדיף לעשות פשרה כי הפשרה היא אומרת אוקיי אני יודע שבתוח צדקתי ב-50% אז האם אני מעדיף בטוח לצדוק ב-50% או ספק לטעות ב-100% לכאורה זה משהו שהוא אומר פה, אבל נדמה לי שהוא אומר פה משהו שהוא יותר עמוק. זה לא מתאים ל100 שילוח מי שמכיר אותו לומר את הדבר הזה. והוא גם לא היה קורא לזה אמת לאמיתה אל מול האמת. אני חושב שהדבר הזה יכול להתקשר למה שכותב סמח מוישה מוישה טייטל בו עם הסבא של האדמור הראשון של סטמר והוא כותב כך הנה אמרתי הטעם על מה שידוע במקור שש. אמרתי הטעם על מה שידוע לידי חכמי האמת. כי חסד נקרא חסד סתם ומידת הדין היא נקרא גבורה והשיתוף דין ורחמים נקרא אמת תיתן אמת ליעקב וכי הראשונים לו אמת הם וגם על מה שנקרא תפארת אמרתי כלומר על מה עומד פה בעצם האיסמח משה אם אנחנו מדברים רגע על ספירה תפארת אני חוזר לספירה תפארת כספירה שהיא גם מכונה כידוע ספירת האמת נכון אברהם חסד יצחק גבורה ויעקב שהוא ספירה תפארת הוא אמת תיתן אמת ליעקב הספירה הזאת מכונה בכינויים שלה גם אמת והוא שואל לכאורה סמח משה איך אפשר לקרוא זה השאלה היסודית שאנחנו שואלים איך אפשר לקרוא זו שאלה שיכולה לבוא לביטוי בתחילת סנהדרין כשאלה הלכתית לפסיקת בית דין אבל היא שאלה שמונחת ביסוד ההוויה איך אני יכול לקרוא איך אני יכול לקרוא לספירה שהתכלית שלה למצע בין חסד לבין גבורה איך אני יכול לקרוא לה אמת מת שבעצם זה השאלה שאני שאלתי שמי השילוח מדבר עליה הרי ברור שמצוע הוא לא הולך עד הסוף לא עם החסד ולא עד הסוף עם הגבורה אז איך הוא יכול להיות אמת הוא קשרה איך הוא יכול להיות אמת והספירה הזאת נקראת אמת והוא מסביר את זה עוד פעם דרך דין פשוט ואמרתי שפ שעל פי המבואר לאל התבאר בפשוטות כי חסד לבדו וביטור גמור אם כן הואנעמה דכיסופה אינו של אמת כביכול הוא גבורת דין לבד דו אינו יכול לקיים. אם כן, איך עיקרי אמת? כיוון שאין לו קיום ומציאות, אבל השיתוף דין ורחמים הוא אמת. מהמת לשניהם הקיום והטוב באמת בלי שום חיסרון. בלי שום חיסרון הוא אומר. ולכן נקרא תפארת כיוון שנסתלקה כיסופה הרי היא מתפאר. ובמה שיש בושת אינו מתפאר. גם השם יתברך אינו מתפאר. ההוא בריאה שבראתי אינו כדאי לכך. הולכך מידת יעקב ישראל אמת ותפארת. את ישראל אשר בך את פער כי העקוב מיטתו שלמה בלי שום חיסרון וכן ממידת תפארת עם השך נצח נעזוב את זה כרגע בהמשך זאת אומרת מה בעצם אומר האיסמח משה שאני חושב שזה גם עומק דבריו של מי השילוח זאת אומרת הוא אומר הבעיה בללכת עם רק החסד או עם רק הדין רק עם המזכה או רק עם המחייב הבעיה היא לא רק בעיית הטעות הבעיה היא לא רק בעיית הטעות מה הבעיה הבעיה היה שברור שאם יש דין ואם יש חסד אז כשאתה הולך עד הסוף עם החסד באמת משהו בדין אתה מחסר מהדין אתה מחסר זאת אומרת החסד הוא כותבי והוא אמת והוא טוטלי אבל הוא לא שלם הוא לא יכול להיות שלם ההנחת היסוד הפילוסופית שעומדת פה זה שאכן יש אמת בחסד ויש אמת מת בגב והמיתות הללו סותרות אחת את השנייה הם אכן סותרות אחת את השנייה מה שלא מאפשר למציאות לקבל אותן במלואן אבל חייבים להבין שאם אני הולך עם אחת מהן חיסרתי משהו מהגילוי האלוקי השלם של המציאות זה לא יכול להיקרי אמת זה הכל אומר היסמך משה חוץ מאמת או בשפה של מי השילוח זה אמת אבל אבל זה לא אמת לאמיתה. הרבי מקוץ דגל באמת, הרים את דגל האמת, הלך עד הסוף עם האמת. עכשיו, האם האמת הזאת, מחילה קטן אני אומר, האם האמת הזאת היא באמת אמת? וכל מי שהולך בדרך אחרת שמוכן להתפשר שלקבל את המציאות שהיא לא שלמה, לקבל את החסידים שהם לא שלמים, לקבל אותי שאני לא שלם, לקבל שכשאני כותב א תורה אז יכול להיות שיש בה גם נגיעות והיא לא אמת מוחלטת ולכן אני לא שורף אותה. מה יותר אמת? לשרוף את התורה שכתבתי כי אני יודע שיש בה נגיעות ועל ידי כך להחסיר מן העולם את התורה שכתבתי או לכתוב את התורה שכתבתי ולדעת שיש בה נגיעות ולהיות מודע לנגיעות שלה אבל להיות מוכן להקריב במרכאות את הנגיעות שיש לי בכתיבת התורה הזאת כדי שהעולם יהנה מהתורה הזאת שלי זאת אומרת במילים אחרות ההכראה של ספירת תפארת ותכף אנחנו נעמיק בזה עוד יותר הכרעה של ספירת תפארת כמ ממצע בין חסד לבין גבורה יש בה אפילו בחינה של גאולה של המציאות מן המבוי הסתום שאליו היא נקלאה מפני שאחת דיבר השם שתיים זו שמעתי את האמיתות שיורדות לעולם הן בעולם שאנחנו חיים היום בסוף נגיע אל הרב קוק בעולם שאנחנו חיים עולם לא היום בעולם שאנחנו חיים האמיתות לא יכולות לעמוד באופן אופן הרמוני אחת מול השנייה. התפקיד של הפשרה אם כן הוא לקיים את שתי המיתות הללו. אבל במובן הזה לא הפשרה איננה חטא לאמת. שהרי ללכת עם אמת אחת ולוותר על האמת האחרת זה עוד פחות אמת מאשר להתפשר עם שתי המיטות האלה. זאת אמת אבל זאת לא אמת לאמיתה. אם להשתמש בלשונו מהשילוח. כלומר, התפקיד של ספירת תפארת זה לוודא שבהשתלשלות האלוקית מהאינסוף אל המציאות שום דבר לא הולך לאיבוט. ותכף נסביר למה דווקא ספירה תפארת אמונה על זה ומה זה אומר על התפיסת עולם שלנו. קודם כל במובן הראשון, הדבר הראשון שזה אומר זה ש שה הריבוי של האמיתות בעולם וכאן כבר אני רוצה להתחיל כאילו לייצר איזה פתרון בעמדה שלנו כלפי ריבוי המיתות כלפי המבוכה שאנחנו חשים שאנחנו פוגשים כל כך הרבה המיתות שקיימות בעולם אז האמירה הראשונה שנאמרת פה בעצם לאור מה שאנחנו רואים כרגע זה שיש מקום לכל אחת מהמיתות מות האלה בעולם. ולמה יש מקום לכל אחת מהמיתות האלה שבעולם? ופה אני חושב קודם כל עוד לפני שנגיד למה אני רוצה להגיד ש ייסום או מיימוש של ה של המתח הזה אנחנו מכירים אותו שמאוד מאוד גלוי באמת הוא בגמרא אתם תראו את זה אחר כך לבד כי אתם מכירים אותה אבל היא רק מייצגת את הדבר הזה הגמרא של כתובות תז המתח של בין הלל לבין שמאי לגבי כיצד מרגדים נכון אתם מכירים את הגמרא הזאת עכשיו מה מה המתח שקיים פה בין הלל לבין שמאי עכשיו עכשיו בעצם שמאי אומרים יש אמת עכשיו נוהגים לומר שבית הלל מעדיפים את השלום על פני אמת אבל אני לא חושב שככה צריך לקרוא את הגמרא בית הלל מעדיפים שלום על פני אמת בית הלל אומרים להגיד לכלה תשמעי מזל טוב אבל חייב להגיד לך שהשמלה שלך משהו מכוערת זה אמת יש בזה אמת זאת אמת זאת אמת שצריך להשליך אותה לארץ כי האמת הזאת רומסת אמיתות אחרות. שלום דרך ארץ. זאת אמת. זאת אמת. זה החידוש שזאת אמת. זה לא ויכוח בין אמת לבין ערך אחר. עכשיו כשהגמרא אומרת ותשלח אמת ארצה אז היא מבטה את ה א אבלות על חוסר היכולת להחזיק בכל האמיתות האלה בשלמותן. נכון? אבל זה לא ויטור על האמת. ההצמחה של האמת זו אמת שאומרת זו אמת של ריבוי. כלומר, ריבוי האמיתות לא מעיד על טעות, על שקר או קפיצת מדרגה נוספת שאין אמת, אלא היא רק באה ואומרת שמונח בפנינו אתגר של איך אני עובד עם ריבוי של המיתות, מה אני עושה עם ריבוי של המיתות, איך אני מצליח לאבד כלום מכל האמיתות האלה, איך אני מצליח להחזיק מכל דבר כזה זה את מה שצריך להחזיק וכמובן אחר כך תעבור רגע לעמוד השני וגם אותו תראו אחר כך של הוויכוח בין א בין רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי לבין רבי יהושע בן קורח לגבי השאלה הא אם אסור לבצוע או מצווה לבצוע עכשיו אני אני רוצה שתשימו לב למילים זה לא אם כן אסור לבצוע או מותר לבצוע זה אם אסור או מצווה זאת אומרת כשרבי יהושע בן קורח יוצא אל מול העמדה של רבי יוסי הגלילי. כן, של רבי אליעזר, סליחה, בנות של רבי יוסי הגלילי, שאומר שאסור לבצוע, הוא לא אומר לו, תקשיב, לא, נבך מותר, אומר לו, אתה לא מבין. זאת אומרת לא לבצוע חוזר למי השילוח זה לדון דין אמת, אבל לא דין אמת לעמיתו. אתה מאבד משהו כי באמת, באמת ברור שיש משהו במחייה ומשהו במזכה. כאן אני רוצה לשוב אל ספירת תפארת כדי להבין יותר לעומק. פתחתי בשאלה לגבי ספירת תפארת. אני רוצה להסביר יותר לעומק את הסיפור. אני רוצה להשתמש ב במתח שתיארתי בין ספירה תפארת כגוף הספירות והשורש של כל הספירות כולן שהם יקוק לבין הספירה הממצה. ואני רוצה לומר כך. נגיד את זה דרך דימוי. יש לנו שני כלים במקדש. שמבטים את הכלי של גילוי השכינה במשכן במקדש. האחד זה המנורה בקודש, השני זה הכרובים בקודש הקודשים. יש זיכה ברורה ספרותית בתורה בין שני הס בין שני הכלים האלה. שני הכלים האלה, נכון? זאת אומרת, בוא נגיד כמה דברים. אחד, דבר ראשון הם שניהם עשויים מקשה זהב, לא מצופים, שניהם עשויים מקשה זהב. שתיים, שניהם יוצאים משורש אחד. כן? הכפורת יוצאת מן הפקרובים יוצאים מן הכפורת כן והמנורה כן יוצאת מן הבסיס ממנה היו שתיים שלוש בשניהם יש דואליות כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה שלושה קני המנורה מצידה אחד ושלושה כני מנורה מצידה השני ארבע בשני הכלים האלה על אף הדואליות יש התמרכזות ופניהם משל אחיו בכרובים ול מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כלומר שני הכלים שמבטים את הגילוי של השכינה אחד בקודש אחד בחודש קודשים אחד בקול בקודש הקודשים זה דרך הכל קול בקן המשה שומע את הכל מדבר מבין שני הקירובים והשני זה על ידי אהרון שרואה את המנורה קל ואור אה ומשה ואהרון נבואה וכונה וכן על זו הדרך אבל בכל מקרה שני הכלים אלה הם שני כלי גילוי השכינה ומה מאפיין אותם ארכיטקטרונית ככה אומרים נכון ארכיטקטונית מה מאפיין אותם ארכיטקטורית משהו כזה מה מה מאפיין אותם מה שמאפיין אותם שימו לב הם מתחילים מאחד ביקשה אחד יוצאים ממקור הם הופכים להיות הרבה שניים או שישה והם חוזרים להיות אחד התנועה מהאחד אל הריבוי ומהריבוי אל האחד זה בדיוק ספירה תפארת היכולת של סירה תפארת לחבר את האמיתות השונות נובעת מזה שהיא נמצאת בשורשן של האמיתות. התפארת לבושה בחסד, התפארת לבושה בגבורה. וכיוון שהיא לבושה בהן, היא גם יודעת, למרות הכותביות שבהן היא מופיעה דרכם, היא יודעת להשיב אותם אל האחד. היא מסתכלת על החסד כשהיא נמצאת בגבורה והיא אומרת אני נמצאת גם שם הרי אני השורש של ה של החסד אני השורש של התפארת שתי התכונות האלה שתארתי שלכאורה בראשית הדברים רציתי להציג אותם לכאורה כסותרות התכונה של היא שורש המידות כולן שורש הספירות כולן מאחד יש לה תפקיד מצוע זה מיני הובי היא לא היית יכולה למצע אם היא לא הייתה השורש של ההוויה של המציאות כולה. שם הוויה במהות שלו הוא אחדות שהופכת לריבוי ושבע אלא אחדות. בעצם עבודת האיכות של שם הוויה, שהיא אולי העבודה המרכזית של המקובלים ושל כל מי ש אה רוצה להיות יהודי. אני יודע איך עושה הגזמתי אבל בסדר. זאת אומרת אבל אבל העבודה הזאת היא עבודת הייחוד של שם הוויה היא העבודה של חשיפת השורש האלוקי של יקוק שמהווה את הכל שנמצא באמיתות כולה ולכן התשובה האמיתית לריבוי האמיתות זה לא א' שאין אמת ולא ב' שני הפתרונות הלא טובים שנבך צריך להתפשר בין המיתות האלה ולמצוא איזה פתרון התשובה תשובה אמיתית לריבוי האמיתות זה שבשורש כל האמיתות האלה נמצא שם הוויה ושהוא זה שמתלבש בכל האמיתות האלה ולכן המצוע או הפשרה או הדרך לאסוף את כל האמיתות האלה אל האחד בחזרה כמו במנורה וכמו בכרובים היא עבודה של ייחוד ייחודים לא פחות מזה של ייחוד שם יקוק כשאדם אומר על משהו הוא סותר משהו אחר והוא נשאר עם הסתירה הזאת מתוך חוויה של או אין אמת בכלל או שנבך אני מייצר משהו שהוא חצי אמת הייתי אומר זה כמעט כפירה בשם יקוק זה כפירה בשם יקוק זה כפירה בשורש המציאות בספירה תפארת שהיא מספרת לנו שכל ה המיתות כולן אין רק לבושים. עכשיו אני רוצה להגיד שבמדרגה אפילו יותר גבוהה ובתחקום אלוקי במרחאות סליחה שאני כאילו נותן ציון יותר גדול האופן שבו ה המיתות מתמצעות אל האמצע הוא גם האופן שבו האמיתות האלה מתבררות מקליפתן. כלומר, במילים אחרות, כשהמת עומדת לכשעצמה, כמו שאומר האישמח משה באופן מאוד נועז, חסד גמור לא רק שהוא אמת חלקית, אלא יש בו גם צד של שקר. חסד גמור כשהוא עומד לך שעצמו ושהוא לא נושא פנים אל הגבורה, אל האמת של הגבורה, הוא לא אמת. והמצוע גואל אותו, אדרבה, גואל אותו מההתלבשות שבמידה מסוימת מסתירה את האמת המדויקת שלו. והגאולה שלו היא דווקא ביכולת שלי להתבונן על ריבוי המיתות ו ולהגיד כשאני מחויב לראות איך אני מייצר הוויה תפיסת עולם אידיאולוגיה א התמודדות עם עם קונפליקט וכשאני בהתמודדות עם קונפליקט מבקש לנסות להניח את האמיתות בכותביותן ולייצר מצוע שאני איך שהוא מצליח למצע אותם אלא אני גם מצליח לגאול אותן מהען האמלוך שלהם, מהמחשבה שאין. זאת אומרת, הבעיה הגדולה של הריבוי המיתות היא לא בעצם קיומן, אלא בכך שכל אחת, כל אחת, כל אחת אני מדגיש, אומרת אנה אמלוך. כשהיא אומרת אנה אמלוך, אז זה הופך להיות מאמת, לאמיתה לאמת, שהיא אמת מדומה. שהיא לא אמת אמיתית. כן. זאת אומרת אני אומר גם גם סליחה שאני אומר גם הרבי מקוצק אמר על ערך מסוים אמר עליו אנהלוך אבל שלא נתבלבל זה ערך מסוים שאמר אמלוך והיה לזה מחיר. אני רוצה לומר [מוזיקה] שב ארבע פסקאות כדוגמאות מתוך עשרות רבות נדמה לי שמי שהחזיק בתפיסה הזאת על אף שאני מאוד מחובר לתורת החסידות לתורת בואלב בסוף אין מה לעשות אגיד את זה בשפה העממית אין על הרב קוק זאת אומרת בסוף אה אה באמת נראה לי שאני ש אה הייתי צריך לחנות אותו נציגה של ספירת תפארת עלי אדמות זה מרן הרב קוק ואת מה שאמרתי עכשיו דרך ההתבוננות בספירה תפארת הרב קוק מטווה כתוכנית עבודה להתמודדות עם ריבוי האמיתות וכל מה שצריך לעשות זה רק לאמץ את תוכנית העבודה הזאת אנחנו לא נקרא את כולם אבל אני רוצה שנציץ בכמה מהם לדוגמה תסתכלו בראשון ב-10 10 אגב, את מה שהסברתי על ספירה תפארת אומר השערי הורה במקור תשע, אחר כך אתם יכולים להסתכל רבי 10 אומר מפני כוח הקיבול אשר לאדם ידיעה סותרת ידיעה והרגשה הרגשה וציור ציור אבל באמת ידיעה מחזקת ידיעה והרגשה מחיה הרגשה וציור משלים ציור וכל מה שמתעלה האדם כיליו מתרחבים עד שמוצא בעצמו את התוכן הגדול של השלום הפנימי והתאמת המתן של הידיעות, ההרגשות והציורים השונים זה עם זה. והדבר הולך ומתרחב, שימו לב, עד שבא לעומק עומקים למקום ששמה סתירה חריפה ועזה מאוד עד כדי קצף איתן של קודש. ומרוב הדעת הפנימית המתרחבת ומתפשטת בכל קומתו הרוחנית של האדם, נעשה שלום, חודר, נוקב, וי, יורד תהום ותהאום בכלל. כלומר, אומר הרב, קודם כל, הסתירה היא נובעת מכלי קיבול קטנים. כלי קיבול קטנים. עכשיו אל תאשימו את עצמכם. זה לא אתם. זה האוילם. זה העולם. העולם יש לו כלי כיבול קטנים. וכיוון שלעולם יש כלי קיבול קטנים, אמיתות סות יכולות לשכון ביחד זה עם זה. וכיוון שכך נדרשת עבודה של ייחודים. עבודת הייחודים המתוארת פה, ככל שהיא מבקשת לראות כיצד אמיתות גבוהות יותר שסותרות בכותביות שלהם לעשות שם ייחודים. אז השלום חודר לעומק יותר גדול. או עוד דוגמה אחת במקור 11. יש מה להעריך אבל אני רוצה רק שנציץ. מקור הספקנות על דבר הערך החיובי של הטוב והרע המוסרי נובע ומהכירה הפנימית הגנוזה בנשמה הצופה אל העתיד הרחוק הכולל קל. שמושגו הוא כלילות הטוב בצורה העליונה העוקרת את כל תוכן רם יסודו ונמצאת כל מעשה וכל מפעל וכל תנועה שנעשה בעולם הכל עולה ליסוד הטוב אולי אני קצת דורש את הרב אני לא בטוח אבל אני רוצה להגיד תחשבו על שיר האתים של כהלת את מלחמה ואת שלום את לאורו ואת לשנור מה עושה שיריתים אנחנו יש א כשאנחנו אני זוכר כשהייתי תלמיד ישיבה הייתה מנגינה כזאת מנגינה של נראה לי איזה להקה אמריקאית כזאת נכון יודעים מה אני מתכוון ששארים את זה באופן מאוד כזה מנגינה מאוד קיצית יפה כזאת יש את יעקב שקי אז זה אני לא מכיר יעקב שפוקי אני לא מכיר אני מכיר משהו לפני 30 שנה שארנו בגוש את זה כאילו בסעודה שלישית רק בגוש שרים מעת לאהו ואת לסו שיר של כהלת שרים בסעודה שלישית אבל אני רוצה להגיד את זה שמה השיר הזה מבטא השיר הזה מבטא כאילו שיר האתים עלול לטלטל את האמונה שלנו באמת. למה אנחנו מחלכים את הילדים שלנו? לאהוב או לשנור? עכשיו פתאום אומר לנו שלמה המלך את לאהוב ואת לשנור. אין עטיפות על אהבה, על פני השנאה. יש עיתים ששנאה זה נכון, יש עיתים שאהבה זה נכון. את מלחמה ואת שלום. למה לחנך את הילדים שלו? למלחמה או לשלום? יש את מלחמה. הוא לא אומר שם. הוא לא רומז אבל עדיף שלום בסוף. או אנחנו חותרים לשלום. שיר האתים משאיר אותנו עם מה שמכונה בלז הרי לתביזם הקיצוני. זאת אומרת אין ערך מוחלט שצריך לחנך אליו כי יש זמן לזה ויש זמן לזה ויש זמן לזה ויש זמן לזה. עכשיו השיר הזה יכול לעורר ספקנות פוסטמודרנית ולהות את האדם בתחושה שאין אמת. והשיר הזה יכול לייצר את מה שהרב אומר. וזו הספקנות שעליה מדבר הרב. כן. הספקנות. הספקנות כן שהיא על היחס ה היחסי כן התפיסה היחסית של המציאות אבל אומר הרב אתם יודעים מה הפירוש הנכון לשיר העיתים שבאמת בעומק העומקים יש נקודה אלוקית במלחמה ויש נקודה אלוקית בשלום ונכון שהנקודה הזאת מופיעה בעת הזאת והנקודה אבל יש שם נקודה אלוקית אמיתית והעובדה שפתאום אנחנו שואלים את עצמנו רגע מה נכון היא רק בסך הכל מלמדת שלרגע הציצה עלינו האמת האלוקית שנמצאת בכל דבר שמבלת אותנו. אבל אומר הרב, אם אתם מבינים שזה לא אומר שאין אמת או זה לא אומר שזה נכון או שזה לא נכון אלא זה רק אומר שאחד דיבר השם שתיים זו שמעתי. זאת אומרת זה אומר שהקדוש ברוך הוא מתגלה ומימד מרב המציאות. זאת אומרת הספקנות אומר הרב באופן מדהים היא הבשורה היא מבשרת היא הניצנים של תפיסת הייחודים זה מתחיל בספקנות אבל אתה יודע למה יש ספקנות כי פתאום אתה לא חי בתודעה מאוד דיכוטומית שזה אמת וזה שקר עכשיו התודעה הדיכוטומית הזאת זה אמת וזה שקר היא תודעה מאוד בטוחה להלך בה בעולם ופתאום שאתה אומר רגע זה שקר זה אמת עכשיו לכאורה אנחנו אנחנו מפחדים מזה, זה עלול להביא באמת גם למקומות שירים. אנחנו רואים לאן זה מביא. מצד שני אומר הרב, תדעו לכם, אם מסתכלים על זה בעיניים של ספירה תפארת, מה זה בעצם אומר? פתאום הערעור שלי על הדיכוטו של המציאות בין טוב לרע, הערעור הזה נובע מזיהוי של נקודת אמת שיש בכל המציאות כולה, בכל ההוויה כולה. מגלים אותה מאוד חזק בפורים, בעד לא ידע בן ארור רמה לברוך מרדכי. אבל הנקודה הזאת של הגילוי היא נקודה שהיא בשורה דווקא על חזרה אל העולם האחדותי יותר ויותר. ואם נסיים אני מדלג על פסקה 12 שגם אומרת את הדברים באופן נפלא תסתכלו על הפסקה האחרונה משמונה קבצים במקור 13 כל המתעורר בעולם מדור דורים הדחרית הכל הוא חלקי שאיפות וחלקי הכרות שהולכות ומצטרפות ליצירה שלמה עד שלא באה הצורה המשלימה מכנסת את הכולל שלמותה יש בהם טוב ורע אמת ושקר טומאה וטהרה קודש וחול. אבל כשיופיע האור של ההתאחדות הכוללת, שיהיה מבורר כל אלה השאיפות וחלקי הכרות למן באות, אז אז הכל יוכר לטוב, לאמת, לטהרה ולקודש, עולם שכולו שבת שכולו טוב. אנחנו לא שם, אבל אני רוצה להגיד למשפט אחרון, כל האומות כולן וכל התרבויות כולן, גם התרבויות המכורות ביותר מייצגות נקודת אמת מסוימת. אז בוא נשאל את עצמנו רגע, ואנחנו, אנחנו עם ישראל, האם גם אנחנו נמצאים על הציר הזה של המיתות ואנחנו עוד אחת מרבות? אומר הרב, אומרים המקובלים, אומרת תורת הסוד, אומר האריזה, לא, אנחנו לא נמצאים על הציר. התפקיד שלנו זה להיות ספירה תפארת. ישראל אשר בך את פער. כלומר, אנחנו לא אחת מהספירות, אנחנו ספירה תפארת. מה זה אומר ספירה תפארת? זה אומר שבעצם בעומק העומקים כל התרבויות האלה, כל ריבוי האמיתות האלה צמחו מאיתנו. אבל בעיקר זה אומר שהתפקיד שלנו של כנסת ישראל זה להשיב את הכל למכור. זה מה שגם הרב ראה בעצמו ברמה הביוגרפית את התפקיד שלו. התפקיד שלו לא היה להביא עוד אג'נדה, עוד תפיסת עולם. יש את הרב סולובייצ'יק ויש את המהרל, יש את הרמב"ם ויש את רבי נחמן ויש את הרב קוק. הרב קוק ראה אולי במיקרו קוסמוס אותו כתפקיד של כנסת ישראל. איך אני בעצם משיב את הריבוי הזה אל האחדות שלו. למה? כי אני יודע שהריבוי של כל האמיתות מקורו מקורו בכנסת ישראל. וכיוון שכך, כמו בספירת תפארת, אנחנו לא עוד אמת. התפקיד שלנו זה להצליח להשיב בצורה מדויקת, בעבודת בירורים נכונה את כל האמיתות האלה כולם ביחד. ואני רוצה להגיד שגם זאת התשובה האמיתית לפוסטמודרניות. זאת אומרת, במילים אחרות אני רוצה להגיד שהיכולת שלנו, ותקשיבו טוב כמה שאומר עכשיו זה טיפה מתוחקה. אני רוצה להגיד שהיכולת שלנו, ובזה אני מסיים, לממש שתפקידנו קיבלה אפשרות הרבה יותר גדולה דווקא אחרי הפוסטמודרניות. כי כשה כשהרמבן ישב בוויכוח ברצלונה עם הנוצרי והמוסלמי הוא הרגיש שהתפקיד היחידי שלו עכשיו זה להגיד הם טועים ואני צודק זו עמדה לא של ייחודים היא חשובה היא הייתה חשובה לזמנה הייתה חשובה לתקופתה עבודה מאוד מאוד חשובה אבל אם היום זאת תהיה עבודתנו להגיד אנחנו צודקים והם טועים זה שקר וזה אמת זאת אמת אנחנו נפספס את עת הגאולה שאנחנו ניצבים בפניה ואני רוצה להגיד שדווקא המציאות שבה כבר העולם לא מתיימר להגיד זאת אמת אלא מדבר על ריבוי המיתות הוא הכשיר את הקרקע עבור כנסת ישראל להשיב את התפארת לתפארתה ולהגיד הנה החינמי אנחנו כפרי בשל כוטפים את מה שהפוסטמודרניזם מניח אבל בעוד שהוא הולך אל הקלי טיפה אנחנו במובן מסוים לוקחים את התשתית הזאת שהניח ומבקשים עכשיו להשיב את כל האמיתות כולן למכורן ובעצם בזה גם אנחנו גועלים גם את הפוסטמודרניזם עצמו. תודה רבה, ברוכים תהיו. שלום עליכם. [מוזיקה] เ