סמכות דיין לסטות מן הדין בטענת צדק ויושר | הרב בראל שבח, ראש ישיבת הר ברכה | כנס אסופות ה-5

เฮ [מוזיקה] חים הגיע שוב לעוד כנס של בני ישיבות שמתכנסים יחד למפגש חברים ללימוד תורה א נרצה בזמן שיש לנו לעסוק פה ב סוגיה כשאנחנו עוסקים בנושא של לעשות צדקה ומשפט אז אולי זה אפילו בשם של הנושא עצמו עצמו של הכנס בגדול זה כבר מופיע מה זה צדקה או משפט אם יש משפט אין אז צדקה צדקה צדק א שזה מושגים שצריכים לברר אותם אנחנו רוצה להתמקד במה סמכותו האם יש סמכות לדיין להכניס שיקולים בבית הדין שהם מעבר לדין תורה כפי שחכמים בארו אותו כפי שהוא מופיע א בפוסקים בשולחן ערוך וכולי א אבל עוד לפני שנגיע לשאלה הזאתי של האם הוא יכול לסתות מן הדין בטענה של צדק ויושר. א אפשר להקדים בכלל להגיד מה השאלה הזאת. איך האם יש בכלל דין שהוא דין תורה שהוא דין אלוקי שהוא סותר את הצדק והיושר? האם יש משהו שהוא יותר צודק וישר מאשר דיני התורה? או האם יכול להיות חוק אלוקי שהוא לא צודק? זה כבר מעורר תמיה. נשאיר את זה להמשך. אולי לפני זה אנחנו נקדים ונעסוק בשאלה נוספת. האם חוץ מדינה תורה יש בכלל מקום למוסר שהוא לא נובע מתוך התורה? זאת אומרת, האם יש מעשה שאדם עושה והוא יוגדר מוסרי? למרות שאנחנו נשאל מה המקור? מאיפה אתה יודע שזה לא מוסרי? לא נמצא לזה מקור מפורש בתורה. אז האם זה אומר שזה מעשה לו מוסרי או שאולי בכלל אין דבר כזה. רק התורה קובעת מה מוסרי וממילא מה שהתורה אמרה מוסרי הוא מוסרי. מה שהגדירה כלא מוסרי הוא לא מוסרי. ואם זה לא הוגדר בתורה בדיני התורה עוד פעם כשאני אומר זה כוללת חכמים שביארו את התורה אם לא אם זה לא הוגדר כמעשה שהוא לא מוסרי אז המעשה הזה הוא מוסרי. ובמקרה השבת שמעתי באחד השיעורים סיפור על זה שאחד הרבנים אצלנו סיפר שלפני שנים הוא לקח את הילדים שלו לאיזה פארק מים היה ככה יום סגור רק לגברים אמר נלך עם הילדים שיהיהנו אה וכשהוא מגיע אז היה עמוס והוא סיפר שעקפו וכל הזמן עקפו ועקפו ושאחד עקף אותו אם זה יום סגור לגברים מטבע הדברים מי שמגיע לשמה אנשים דתיים ובחור שהיה גם לא כל כך צעיר שנראה כבחור ישיבה למרות שזה פארק מים וכשהוא עקף אז אותו רב שאל אותו תגיד לי איך אתה עוקף מה אתה זה לא מרגיש לך לא בסדר אז אותו בחור שכנראה כפי שהוא היה נראה הוא אכן היה למדן אמר לו מי אמר שאסור לעקוף איפה זה כתוב מה המקור בסדר ככה בצורה אוטומטית ואני משאר שהוא שאל גם את עצמו לפני כמר טוב לא כתוב בשום מקום שאסור לעקוף אז זה בסדר אז מה אתה עכשיו בא בטענות שזה לא מוסר יש לך מקור לזה אם אין לך מקור לזה אז אין לך טענה שדבר שהוא לא מוסרי אז האם אומנם זה ככה האם א יש תוקף למה שאנחנו נקרא לו מוסר טבעי למרות שכשאנחנו מחפשים את הבסוס שלו בתורה לאו דווקא נמצא אז דווקא לשאלה הזאת אני חושב שהתשובה היא מאוד מאוד פשוטה ובשונה ממה שאנחנו מחפשים, אנחנו מחפשים להגיד שלא צריך לזה מקור, אז כן נראה לזה מקור, נראה אה מקור אחד ש א סוגר לנו את השאלה הזאתי ונוכל להמשיך. הלז תראו במקור הראשון, הרמ"בן מברר אה איך הקדוש ברוך הוא מעניש את דור המבול. אם לא קיבלו תורה עדיין ולא היה ציוויים עדיין על הגזל, על החמס. אז אומר הרמבן שהקדוש ברוך הוא אומר לנח הוא מדייק שמה למה למה הקדוש ברוך הוא אומר לנוח דווקא את החמס שעל זה נגזר הדין כמו שנראה גם בגמרא ולא מזכיר את השחטת הדרך שגם היא מופיעה בפסוקים אלא אומר לנוח על החמס אני מעניש אותם ולכן תעשה תיבה אומר הרמבן במקור אחד כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם ורבותינו אמרו שעליו נחתם גזר דינם והטעם מפני שהוא מצווה מושכלת, אין להם בת צורך לנביא מזהיר ועוד שורה לשמיים ולבריות. וכן עולה מהמשך שגם הרמ"בן אנחנו מכירים יש לו את המושג של נבל ברשות התורה. זה אומר שמבחינת השולחן ערוך הוא בסדר גמור. הכל הוא מקיים ועדיין יש אפשרות שהוא יהיה נבן ברשות התורה. או שיש חטאים שכמו שקראנו לא צריך בהם נביא ומזיר, לא צריך מקור בתורה כדי להגיד שהחמס הוא לא בסדר, שגסת זה דבר שמשחיט את החברה. ועוד ועוד פרשנים על אותו עניין ובמקומות אחרים ככה כתבו. זה יסוד שמופיע גם אה במורה הנבוכים ובעוד ראשונים בחזקוני רבנו בכיה וכולי על על אותו פסוק בבראשית אה האבני נזר מביא פנינה בדבר הזה א הוא כותב שהוא שמע את זה אה כך הוא אומר שמעתי מפה מרן כבוד קדושת הרים מגור בסדר שאומר שהניסוח במשנה אנחנו מכירים שכשיש לנו גם חוזים גם עסקאות שעושים לא חוזה שעושים עסקה ואין לה תוקף פלכתי עדיין מי שחוזר אומרים לו מי שפרע מדור המבול הוא יפרא מי שלא עומד בדיבורו למה דווקא דור המבול לקחו כדוגמה אומר האבניזר על פי ה כות קדושת הרים זצל מיגור כן שהסיבה היא מאותה מאותה נקודה שהזכרנו זה דבר כל כך ברור מענישים פה את דור המבול על דבר שאמורים להבין אותו גם בלי ציווי ואך אומרים לו נכון אמנם אתה צודק שמבחינה משפטית אתה יכול לחזור בך רק תדע שגם דברים שלא מפורשים בשולחן ערוך או בהלכה כדברים שהם אסורים ולא מוסרים עדיין יש דברים שהם לא מוסרים שגם עליהם מענישים למה אז הוא כותב שמה בלינזר כי המה לא היה להם תורה ואף על פי כן נענשו ין עשו דבר שהשכל מחייב שהם מעשים מתהובים על כן אף שמדין יכול לחזור הדבר מובן מעצמו שהוא הבלה אז האם צריך מקור לא הדבר בר מובן מעצמו שהוא הבלה. אז בשאלה הזאתי אנחנו בוודאי יכולים להגיד אכן יכול להיות דבר שאנחנו נגדיר אותו כלא מוסרי למרות שאנחנו לא יודעים להביא את הסעיף בשולחן ערוך כי אין כזה סעיף בשולחן ערוך ועדיין זה לא גורם מתוקף זה שהמעשה הוא לא מוסרי. הרמבן לוקח אותנו קומה נוספת בפרשת בית חנן אחרי שאנחנו קוראים הדברים הגדולים את עשרת הדיברות אחרי יש לנו פרשת שמע ואהבתא התורה אומרת שמור תשמרו את מצוות אדוני אלוהיכם ועדותיו וחוקיו אשר ציוך ועשית הישר והטוב בעיני אדוני למען ניטב לך ובתה רשת את הארץ הטובה שנשבע אדוני לאבותיך מה מוסיפה לנו התורה כשהיא מצווה ועשית הישר והטוב תראו במקור שתיים את דברי הרמ"בן ועשית ישר והטוב בעיני השם על דרך הפשט יאמר תשמרו מצוות השם ועדותיו וחוקותיו ותכוון בעשייתן לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד זאת אומרת אנחנו מחפשים לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולכן אנחנו מחפשים מה הקדוש ברוך הוא ציווה שזה הדבר הטוב והישר בעיניו ולא נכניס לתוך זה שיקולים נוספים של הנאות של דברים שאנחנו רוצים בהם למרות שהם לא אה הם לא מצוות השם ולמה ניטב לך הבטחה לפי הקריאה הזו זה הבטחה יאמר כי באסותך הטוב בעיניו הייתב לך כי השם מטיב לטובים ולא אשרים בליבותם אומר הרמבן דברים יסודיים ולרבותינו בזה מדרש יפה אמרו זו פשרה ולפני משורת הדין והכוונה בזה כי מתחילה אמר שתשמור חוכותיו אתדותיו אשר ציוו וזה ציווי לשמור על הייסורים על המצוות על מה שצריך לעשות ומה שאסור לעשות ואתה יאמר גם באשר לא ציווח תן דעתך לעשות הטוב הישר בעיניו כי הוא אוהב הטוב והישר אל תצמד רק לפורמליות של מה כתוב שאסור ומה שמותר אם לא כתוב שזה אסור אז זה מותר ומותר לעשות אלא תפעיל את הראש תסתכל תחשוב האם זה מעשה שהקדוש ברוך הוא שמח פה האם זה מעשה שהוא טוב וישר שהקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם יעשה או לא יעשה מוסיף הרמבן וזה זה עניין גדול לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכנראה וכל משאו מתנו ותיקוני הישוב המדינות כולם אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלכחי לא תיקום לא תעמוד אדם ריך לא תקלל חרש מפני סבבה תקום וכך יוצא בהן חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר עד שיכנס בזה מכניסים תחת הכותרת הזאתי של הסיט הישר והטוב גם את הפשרה ולפנים משורת הדין כגון מה שהזכירו בדינה דברמצרא ואפילו מה שאמרו פרקו נאה ודיבורו בנחת עם הבריות. איך אדם מדבר, איך הוא נראה, איך הוא מתנהל עם הסביבה גם זה נכלל תחת הישר והטוב עד שיקרה בכל עניין טעם וישר. זאת אומרת, לא רק לפי דברי הרמבן, לא רק שיש מקום למוסר אנושי, אלא שהקדוש ברוך הוא מצווה אותנו בסית הישר והטוב לעשות את הדבר שהוא מוסרי וגם על פי המוסר ה האנושי. אז כשהדברים נוגעים להתנהלות של האדם, איך הוא מדבר עם אנשים ואיך הוא מסתובב בחיים האישיים שלו ואיך הוא מתנהל בהם, אז זה ברור שיש לנו עשית הישר והטוב. השאלה האם הישר והטוב הזה יכולים להיכנס גם ככלי שהוא כלי משפטי. בסדר? ככלישו משפטי שאנחנו רוצים לדאוג לישר והטוב לא רק כהדרכה לאדם עצמו אלא כחכמים כבית הדין שבאים ומיישמים את זה גם בתוך בית הדין אז נחלק את התשובה הזאת לשתיים אחד ראינו פה את הלפנים משורת הדין אנחנו נגיע אליו מיד בהמשך אבל קודם כל אני רוצה לבוא מהצד של הסורמר בסדר וזה למגדר מילתא כן אז לפני זה רק כדי להבין ועוד לא הגענו בשאלה הגדולה של חוקים שסותרים, חוקי מוסר שסותרים לכאורה את המה שהתורה אומרת, את חוקי התורה, איך אנחנו מתמודדים עם זה. עוד לפני זה, ה הרשבא פה מתאר מציאות גם בלשון שהיא מאוד מיוחדת, שבסיכום הוא אומר, אי אפשר לקיים חברת תקינה אם אנחנו נצמדים רק לחוקי התורה. אם אנחנו פורמליסטים שאומרים מה כתוב זה מה שעושים אי אפשר לקיים ככה חברה תקינה נראה את דבריו במקור שלוש אמרתי על כל טענות הקונדרס הזה ורואה אני שאם הייתים נאמנים אצל הבוררים זאת אומרת זה השופטים שם רשאים הם לקנוס קנס ממון או ע אונס הגוף או עונש הגוף הכל לפי מה שיראה אליהם וזה מקיים העולם זאת אומרת זה לא סתייה מהדין שהוא הורס את העולם אלא זה קיום העולם למה מה שאם אתם מעמידים הכל על הדינים הקצובים בתורה ושלא לענות אלא כמו שענשה התורה וחבלות וכיוצא בזה נמצא העולם חרב משפט חריף אם אנחנו נצמד רק לדיני התורה נמצא העולם חרב שהיינו צריכים עדים והתראה וכמו שאמרו זל לא חרבה ירושלים על שהמידו דבריהם על דין תורה אז אומר שגם א בחוץ לארץ שלא דנים דיני כנסות אז ודאי עכשיו יוכלו נמצאו קלי דעת פורצים גדרו של עולם נמצא עולם שמם כבר כנסו זה על כנסות במכה את חברו או בהרחיבה וכולי וכולי אני מדלג שתי שורות ואף על פי שאלו דיני כנסות הן ואין דנין אותן בבבל כדי תעתם ברש פרק המניח את הקד מכל מקום בכל מקום ומקום דנין לעתיתים כיוצא בהן לגדור את הדור לפי כך פירורים אלו שעשו זה זאת אומרת אותם שופטים אם ראו צורך השעה להנוס ולק לאש ולקנוס ממון או גוף לתיקון המדינה ולצורך השעה כדין אסור וכל שכן שיש גם הור מנדמלקה זאת אומרת כאשר המלכות גם נותנת תוקף לחכמים לדיינים לאש אז אומר הרמבן מגדיר לנו מאוד בחריפות במילים מאוד ברורות את ה את המציאות שאם אנחנו נצמדים רק לדיני התורה החברה לא יכולה להתקיים אגב יש פה בתוך הדברים פרשנות מקורית לפחות בעיניי כאילו אם היינו שואלים מה זה אותה עמרה שאמר רבי יוחנן שגם אותה נפגוש בהמשך לא חרבה ירושלים אלא שהמידו דבריהם על דין תורה אז אני חושב שבאופן פשוט מבינים כמו שאנשים נצמדו לדין התורה ולא היו מוכנים להתגמש קצת ולהיות יותר רקים אחד עם השני אז גם הקדוש ברוך הוא שדן אותם גם הוא נוקט במידת הדין ולכן חרבה ירושלים כי הקדוש ברוך הוא הקפיד עם בני אדם כמו שהם היו מקפידים אחד עם השני. בסוגריים מזכיר מאוד את ההקדמה המפורסמת של הנציב, שכל אחד חושב שהוא צודק ולא מוכן להתגמש. אז מידת הדין היא מתוחה. אבל לפי הרשבא יוצא פה שהפרשנות היא אחרת לא חרבה ירושלים אלה שהמידו דבריהם על דין תורה. בגלל שנצמדו לדין התורה אז פושעים יכלו לעשות מה שהם רוצים. וכשפושים יכולים לעשות מה שהם רוצים אז זה חורבן של הישובה. זה חורבן של ירושלים. זאת אומרת זה לא איזה אמירה שכיוון שאתם עשיתם ככה מידה כנגד מידה הקדוש ברוך הוא גם נוקט במידת הדין אלא זו המציאות כשנצמדים רק לדין התורה אז חרבה ירושלים זו התוצאה הישירה בכל אופן למדנו מהדברים של הרשבה שבמהלך כל הדורות היו צריכים להוסיף תקנות והיו גם מענישים א אם נקרא לזה סתייה מכללי הדיון של של הדין, הראיות ולא היו נצמדים בדיוק למה שהיה צריך לעשות בבית הדין. כל זה היה כדי לתקן את מה שדרוש תיקון כל דור ודור לפי עניינו. וזה כמובן ביטוי לדבריו של רבי אליעזר בן יעקב. בגמרא בסנהדרין שמעתי שבית דין מקין ונשין שלו מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה שגם זה כלל תשובה בפוסקים. אז מכאן שיש סמכות לבית הדין להניש עבריינים באופן נקודתי שזה גם משהו שאנחנו רואים שמדגישים זה צריך להיות כהוראת שעה בסדר אחרי זה גם אה זה נוסך גם בהלכה ברמבם שזה משהו שצריך להיות לא שהם קובעים הלכה לדורות אלא רק באותו עניין ואגב גם רואים ברשב כם אומר שהם צריכים להתיישב בדבר כן בשורות האחרונות מכל מקום הבאורים צריכים להתיישב בדברים ולעשות מעשיהם אחר המלאכה. זאת אומרת צריך פה ישוב הדעת. צריך לראות שעושים את הדברים מתוך מידתיות ומתוך שיקול דעת. אם הסייג השני שאמרנו שזה לא יקבע הלכה לדורות אלא רק כמשהו שהוא זמני. לדעת רבים מהפוסקים, יש בזה דיונים בפוסקים, אבל דעת רבים מהפוסקים, הסמכות הזאתי לענות שלו מן הדין היא גם כלפי היחיד. זאת אומרת היה אפשר להגיד רואים שהציבור יש משהו שצריך לגדור אז פה אפשר לבוא ולהעני שלו מן הדין אבל במקרה יחיד שאומרים האדם הזה הוא לא בסדר לא שעכשיו הציבור ילמד ממנו אולי בזה צריך להצמד לשורת הדין גם פה א רוב הפוסקים מודים שמורים שגם כלפי היחיד אפשר לבוא ולענוש שלו מן הדין גם לזה אפשר להביא ראיות מהגמרא הגמרא בבבא קמה מספרת על אחד שגנב צמד שברים והלך וחרש השביח את הקרקע שלו וכאשר הוא מגיע לדין אז אומרים אמר רב נחמן שהוא היה דיין שמה לכו ותראו כמה השביח את הקרקע וששלם למישהו גנב לו את השברים כי הנה האדמה שלו של הגזלן השביכה שהחזיר את זה לנגזל כן וישב שמה רב אומר רגע מה רק השברים הם אלה שהשביחו הרי גם האדמה שהיא של הגזלן גם מי משביחה? אומר, טוב. אומר לו רב נחמן, אני התכוונתי שעשו חצי חצי. אומר, רגע, אבל הגזלן צריך להחזיר רק את מה שהוא גזל לנגזל. הוא לא צריך להביא לו גם את השבח. בסדר? ואחרי זה הוא אומר לו ככה אמר להאמין הלך כי יטיבנה בדינה לא תמלי מידה. אל תקש עליי כשאני יושב כדיין בדין. דאמר הונה חבריניה. אמר הרונה שהוא חבר שלנו הגדול אנה ושבור מלכה שזה הכינוי לשמואל אחי בדינה זאת אומרת אני חשוב כמותו בעניינים האלה של דינים ומה אז למה אתה פוסק ככה אם לכאורה זה לא מה שצריך לפסוק לפי הדין הוא מבאר שם רב נחמן היניש גזלן העתיק ההוא ובין דקנסה הוא גזלן הוא מגיע לפה לבית הדין לא פעם ולא פעמיים ואני רציתי לקנוס אותו לכן אמרתי לו שישומו כמה הרווח שהיה לו מהגזלה ושיתן את זה לניז זק לא כי זה הדין אלא כי רציתי לקנס אותו שלא קדין ואתה עכשיו שהקשת פה בסוף הייתי צריך להוציא אותו לפי הדין אגב מזה לומד הריף שאפשר לדון את זה גם בחוץ לארץ וזה גם בדברים של קנסות רב נחמן היה בחוץ לארץ ודן בכל זאת כקנס א מקרה נוסף מרי בריסק גם הוא היה אדם עלים ומי שהבא מולו בדין אומר יש לי עדים אבל עדים מפחדים לבוא להעיד מולו כאילו מפחדים אחרי זה לפגוש אותו ושהוא יתנקם בהם ולכן רב חיסדה היה מחייב אותו את מרי בריסק אמר לו אתה תביא את האדים על מה שאתה טוען אמר סליחה יש לנו כלל בדין המוציא מחברו עליו הראיה אם יש פה מישהו שטוען כלפיי אומר מרי בריסה כשאני חייב כסף שיביא ידים לא נכון זה כלל שהוא נכון אבל אחי דינין הלך ולכל עלים דכך אברך ככה אנידן אותך ואת כל האנשים האלימים האחרים למרות שזה לא כפי הכלל ההלכתי וגם אחרי זה שמסתכלים בספרות השוט של הראשונים וגם אחר כך מוצאים שהיו משתמשים באפשרות הזאתי בסמכות הזאת שניתנה לבית הדין לענוש עבריינים באופן נקודתי לפי צורך השעה אגב יש בזה ענישות צורות מצורות שונות אנחנו בגאונים רואים יותר שהשתמשו בענישה של נידוי היו מאיימים בנידוי ויש גם שהגיעו לדברים הרבה יותר חריפים. יש תשובת ראש מפורסמת ש שהוא ממש מגיע עד סליחה שומר אם היה שם מישהו שורה בענייני ערובין לא כפי שאמרו אותם הרבנים במקום והוא התעקש להמשיך להורות ככה והראש אומר שינדו אותו ואם לא אומר גם יהרגו אותו כפי זקן ממרה ממש ככה הוא כותב שהרגו אותו מקרה אחר שאישה הייתה היה שם בעיות של פריצות אמר טוב כיוון שזה חוזר ונשנה תורידו לה את האף למה כי יש כוח לבית הדין לאנוש שלא כפי א שצריך בדין למה כדי לגדור אז זה ודאי סמכות א שיש לדינים בבית הדין רק נציין שכנראה הרן אנחנו נגיע לזה גם בהמשך א נראה שאצלו הדין הוא יותר רק מה שכתוב יש גם לרן איזונים אחרים הרן אומר זה לא בבית הדין כאשר צריך לבוא ולדאוג לפרצות שיש בדור או כלפי אנשים יחידים בשביל זה יש משפט המלוכה דין התורה הוא נשאר דין תורה יש מלך המלך בא והשלים את העבודה כשהוא יראה שצריך להעניש אז יש לו גם את היכולת שלו כענישה כן אני אומר רואים מפה שדין התורה אצל הרן לובש משהו יותר מוחלט שפחות יש מקום א לסתות ממנו לצדדים אז זה דבר אחד אה אה זה בצד הענישה עכשיו אנחנו רוצים לברר האם זה גם משהו שהוא לא כסיג לתורה אלא אומרים אתה צודק יש פה אנשים נורמטיביים ושניהם בסדר וככה הדין אומר שצריך לעשות ובכל זאת יבוא עדיין ויגיד אבל לפני משורת הדין לפני משורת הדין תעשה כך האם הוא יכול להמליץ האם הוא יכול אולי גם לחייב לכפוץ להגיד לו אתה צודק בדין אבל אני בפסק הדין כותב שאתה חייב להחזיר לו חלק מהכסף למרות שבדין אתה צודק שהכסף שייך לך. אז הרמבן הזכיר את זה שועשית הישר והטוב כולל גם את לפני משורת הדין. ככה גם רש"י שמה על התורה מביא. ואמרנו צריך לברר בדיוק מה העניין. זה הגמרא בבא מציע אותם דברים של רבי יוחנן שהזכרנו לא חרבה ירושלים אלא על שדענו בה דין תורה מיד הגמרא טמאה. מה זאת אומרת אל הדין אמגיזת לידינו? אז אז לפי מי הם ידעונו? מה זאת אומרת שדנו דיני תורה אז מה מה ציפר רבי יוחנן שידונו כן אותם מגיזת הזה הגוזאים מביא הרמבם בפירוש המשנה בחולין שכך הוא מגדיר את הממ העם שכהי השכלות אין שכלם והשחירו התאוות מאור נפשותם וחלקו על הדת ועל הנביאים עליהם השלום ושכלותן ומחזיבין הנביאין במה שאינן יודעין בו מאומה ועוזבים הדתות ונוהגין קלות ראש והכת הזאת היא כת דואג ואחיטופל גחזי ואלישה וכולי זאת אומרת זה אנשים שעושים מה שהם רוצים אומר אז זה מה שאתה רוצה מה זאת אומרת שדענו בה דיני תורה צריך לדון לפי דיני תורה אז לפי מה נדון לכן עולה שם הגמרא אלא אמה שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפני משורת הדין לא עשו לפני משורת הדין אבל שוב אנחנו עדיין לא יודעים אם הכוונה פה בבית הדין או בהתנהלות היומיומית של הבן אדם לחברו אבל לא כשמגיעים לבית הדין יכול להיות שכשיגיעו לבית הדין שמה אין מקום לפני משורת הדין אלא צריך לעשות רק כפי הדין. אז יש לנו בזה מחלוקת בראשונים סביב המעשה שמופיע בבאמציה. תראו במקור ארבע אומרת הגמרא בבמציע פג עמוד א' רבה ברברחנה תברולה אנו שקולה חבית דחמרה מקרה מוכר שברו הסבלים את החביות שלו שק לגלי מיו גרמו לו נזק לקח להם את הגלימה אתו אמרו לרב הגיעו אותם סבלים והם מתלוננים אצל רב אמר לה קורא לו רב ל רבא בר בר בר חנן או אם נדאק יותר אמר לי זה אולי אפילו מורה שהם הגיעו פה לדין ולכן גם רבא ברבר ברחנה כבר פה הבו גלימהיו תחזיר להם את הגלימה אמר לדין האחי ככה הדין אומר שאני צריך להחזיר להם הם עשו לי נזק ואני תפסתי כדי שלא יגידו לי אחרי זה בוא תוכיח והמוצאים מחברו כשזה אצלי עכשיו הם אלה שהצטרכו להוכיח אז אם הזיקו אותי זה הדין שאני צריך להחזיר להם את הגלימה אמר לי הנה ככה הדין כן למה מה למען תלך בדרך טובים מפרש שם רש"י הכוונה לפני משורת הדין אתה צודק שאתה לא חייב אבל אתה בדין תחזיר למה לפני משורת הדין טוב יבלו גלימה הוא החזיר להם את הגלימה אמרו לה אני הענן ותרחינן קולימה וכפנינן לתלן מידר אומר תשמע אנחנו סבלים עניים אין לנו אוכל עבדנו לא קיבלנו את המשכורת כי החביות נשברו אין לנו מה לאכול אנחנו רעבים אמרלה אומר רב לה רבא בא רב ברחנן זילה וגריו לך תשלם להם את המשכורת על העבודה אמר לי דין אחי הם לא עשו את העבודה כמו שצריך מלא את הנזק אני ויטרתי ולא לקחתי להם את הגלימה אבל עוד לשלם להם על העבודה אמר לאין ואורכות צדיקים תשמור אתה צריך לעשות ככה להחזיר אז פה אנחנו כבר רואים שיש מקום שבבית הדין משתמשים ואומרים כן ככה הדין אתה צריך לעשות לפנים משורת הדין. אז אמרנו יש בזה מחלוקת ראשונים א דברים מובאים בחושן משבט בסימן יב. המרדכי למדמעשה הזה שקופים כמו שרב קפה. גם אנחנו כדיינים יכולים לבוא ולכפו לעשות לפני משורת הדין. ועדיין יכול להגיד לבעל הדין, נכון שאתה צודק לפי הסעיפים בשולחן ערוך, אבל במקרה הזה לפני משורת הדין הדין יהיה שאתה תצטרך להחזיר או לעשות משהו אחר לפי לפני משורת הדין. אה והוא מביא שככה גם פסקו הרעבן והרעביה. רסג נוקט בדרך אחרת. הוא אומר בוודאי כל ההדרכה שלפנים משורת הדין שצריכים לעשות וגם מה שאמר רב לרבא בר חנן זה לא היה כדיין שאומר לו אלא אומר לו אתה יש לך חובה יש חובה למתדיינים לעשות לפני משורת הדין חובה לאדם עצמו ולכן אומר לו רב אתה צריך מלפני משורת הדין לעשות ככה אם אנחנו נצמדים לדין כדיין בזה אני אומר אתה צודק אבל לך אישית כאדם יש חובה לעשות לפנים משורת הדין. כן. אבל הדיין כך כותב רסג אבל הדיין לא יוסיף בדינו ולא יגרע ולא יעבל. אומר אם הוא משנה מה זה לפני משורת הדין? זה עבל. זה לא נקרא לפני משורת הדין שלא יאבות למאמרו לא תעשו עבל במשפט. לא תיסא פני דן. אין מה זה לפני בשורת הדין? הדין הוא דין ולא יכולים להכניס פה מושגים של נפנים משורעת הדין. בסדר? ואז אמרנו שבזה מחלוקת. הרמה מביא את שתי הדעות. הבית יוסף נראה ממנו שהוא יותר נוטה להגיד שלא מכניסים לא קופים על לפני משורת הדין. יכול להיות שהדיין יש לו מקום להמליץ להגיד נכון פה אולי לעשות לפני משורת הדין אבל כפסק דין אם אם הבעל דין אומר אני לא בסדר את החסד שלי תשאיר לי אני רוצה את הדין אז בזה יפסוק הדיין כפי הדין ולא הכניס לפני משורת הדין ככה נראה שיפסוק הבית יוסף הרמא הזכיר את שתי הדעות ופה אנחנו כבר מגיעים לשאלה היותר גדולה איך זה בכלל שיש התנגשות בין הצדדים. איך יש פה משהו שצריך לעשות לפני משורת הדין? כי המציאות אומרת שמוסרי לעשות כך, אבל בדין תורה יוצא אחרת. אז האם בכלל זו מציאות שישית? ראינו שכן. השאלה עכשיו מה אנחנו עושים כאשר יש לנו מציאות כזאתי? מי גובר? האם אנחנו אומרים מציאות כזאתי שהצדק האנושי הוא אומר א' והתורה אומרת ב'? אומרים אז עם כל הכבוד התורה גוברת או שאפילו במקרה כזה יש מקום לגם לאיזשהיא משוואה אחרת על על עצם הדבר שיכול להיות מציאויות שעל פי הדין נגרם חוסר צדק אז זה ברור זה כל מערכת היא עובדת ככה שאת הכללים אנחנו קובעים לפי הרוב ויכול להיות שבשוליים יש מקרים שהחוק שמה גורם להם עו אבל מה לעשות? אי אפשר לקבוע חוק לכל אחד ואחד. החוקים של התורה הם חוקים בכמו כל חוק שהוא אכלל. המקרים הפרטיים דנים אותם כשלעצמם. זה בדיוק השאלה עכשיו עד כמה. האם כשבא מישהו עם מקרה פרטי שהוא השוליים עד כמה עדיין יכול להגיד אוקיי התורה שאמרה את הדין התכוונה לכלל. במקרה שלך בגלל שהוא מיוחד אנחנו יכולים לסתות מן הדין או שאומרים לא? ככה זה בחיים הולכים על פי הכלל. אתה עכשיו בשוליים ויצא שלפי המוסר האנושי יצא פה משהו שאתה נפגעת בגלל הדין תורה אבל זה חלק מהמערכת וו צריך להיזהר מזה כן יש מדרש שמתאר איך קורח הלך ושכנע נגד משה ואהרון את את עם ישראל ונך הוא מתאר שמה בצורה מאוד סיפורית איך יש אלמנה מסכנה שלא נשאר לה כלום ו ואז יש לה איזה כבש מסכן והיא באה ומורידה ממנו את הצמר ומיד באים הכהנים ואומרים רגע הרי שתגז ואז אומר טוב אתה יודע מה אני שוחטת אותו שוחט את הכב אומר רגע אז רואה לחיים והקיבה מה גם זה אתה אני מקדישה אותו חרם חרם לכהנים וככה וכולי וכולי מתאר איך איך כאילו השקו אותה והכל לפי דיני התורה כל מה שהוא מתאר הדין הוא דין זה נכון רק שהוא לקח רק את מקרי השוליים ויצר מזה סיפור סיפור שלם אני אומר זה משהו שצריך להיזהר ממנו כאשר אנחנו באים ודנים בדיני תורה תמיד אפשר לבוא ולתפוס מקרה שהם שוליים ולהגיד תראו איך יש פה עבל מעבר לזה אמרנו כל מערכת משפטית היא צריכה התאמות של תקנות לפי דברים שהם מתעוררים בכל דור ודור אז מה אנחנו עושים כשיש התנגשות לכאורה האם אנחנו אומרים תמיד מכריעים לצד אחד או לא. אז אפשר להקדים לפי ספר היקרים. ספר היקרים א מראה את החסרונות שיש בדת נימוסית, שזה דת או המוסר האנושי לעומת הדת האלוקית. כמובן הוא לא היחיד, עשו את זה גם לפניו, אבל הוא מביא דוגמה לא סתם מהפלטון שסבר שבחברה אידיאלית מתוקנת אומר לא טוב שיהיה קנאה ותחרות בין הקבוצה. ולכן בחברה מתוקנת נכון שבתוך אותו מעמד מסוים יהיה שותפות מלאה. למה? כי קניין פרטי יכול ליצור איזשהיא תחרות. ובשביל זה בחברה מתוקנת האידיאל הוא שהצדק והיושר השכלים מורים שמה שגם אנשים והילדים צריכים להיות משותפים לבני אותו מעמד. ככה אומר הפלטון בצורה מושכלת. כן כפילוסוף. א ומביא את זה רבי יוסף עלבו כדי לראות איך הנה השכל האנושי של מישהו שהוא פילוסוף דגול כמו הפלטון תראה לאן יכול להגיע כשטולים את זה בשכל האנושי זה נראה כצודק זה נראה כנימוסי אבל זה מנוגד לאמת האלוהית א התורה מנגד קובעת לנו צדק עליון ולכן על פניו ברור שתמיד כשיה לנו איזשהיא סתירה זה לא שאין מקום לצדק האנושי אבל כשיוצא יותר סתירה. ברור שאנחנו נתה לצדק העליון. הצדק העליון הוא זה שגובר. אגב, אני חושב שהוא מביא דווקא את הדוגמה הזאת כדי להראות גם כי הוא מציין שם שאריסטו אמר על הפלטון בזה שזה דעה מגונה. בסדר? וגם אז גם להראות שיש פה בתוך אנשי המוסר האנושיים כאלה שאומרים זה הנה זה הכי מוסרי מנגד אחד אחר גיד מה זה? זה מגונה. ומלבד זאת זה דוגמה שגם ממחישה עד כמה זה סותר את דין התורה כי אנחנו יודעים שזה אחד מהדברים שאסורים גם לבני נוח כאילו לפי התורה אז אז יש פה פער שהוא מתבטא יפה בדוגמה הזאתי בצורה מאוד מאוד א חריפה אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק תמיד אפשר להיזכר גם בהיסטוריה הקרובה פחות הקרובה א יותר כן גם ב בזמנים שלנו ממש על כעת כאלה שצועקים תעזרו לנו מהכובש שמכה בנו והורג בנו בלי לזכור מה היה לפני או ללכת עוד קצת אחורה ולזכור שיכולה לקום דת שהיא כביכול דת של אהבה שאחרי זה הופכת להיות סמל של אכזריות ורשע אז החוכמה האנושית המוסר האנושי הוא לא מוחלט ולכן לפי זה לכאורה גובר המוסר התורני חוקי התורה ואכן יש מחכמי ישראל שככה אפשר לראות בהם יותר שהם נוטאים נוטים יותר להגיד שתמיד הצדק האלוקי הוא זה שגובר א הזכרנו את הרן אני רוצה להביא את זה מהמרל כי הוא ילווה אותנו גם בדוגמאות הבאות אז נקרא בזריזות במקור חמש זה הוא כותב בבאר הגולה בבאר השני וכל זה כי דברי חכמים על פי התורה שכל דברי התורה משוערים בשכל. בסדר. כשהמהרל אומר שכל זה אומר זה בצורה המופשטת. זה לפי האמת. וכאשר כראוי לפי השכל כך ראוי לעשות. אז אם זה מה שהשכל אומר אז זה מה שצריך לעשות. זה מה שגובר. וכמו שאמרה התורה ושמרתם ועשיתם כי היא חוכמתכם. ואינו דת נימוסית. כי דת הנימוסית מניח הדברים לפי הסברה, לפי המחשבה האנושית. כן, גם המחשבה זה שכל, אבל אמרנו יש שכל, זה משהו המופשט, ויש את הסברה והמחשבה של בני אדם. והתורה היא שכלית לגמרי ואין התורה פונה אל הסברה. ועוד הוא כותב בהמשך, מדבר זה תדע, בכל מקום שתמצא דבר כזה שהוא רחוק משכל האנושי, יש לנו סתירה. השכל האנושי אומר זה מה שמוסרי לעשות והתורה אומרת, הדין אומר אחר, אין זה רק בשביל שדבריהם היו על פי דרכי התורה. אז אם אתה מוצא שחכמים אומרים דין מסוים זה כי הם סומכים על דין התורה שהוא באמת הדבר האמיתי יותר שהוא השכל האלוקי אשר הוא למעלה משכל האנושי אז תמיד זה מה ש אה יגבר אז מה צריך לעשות לפי המהרל אם היינו שואלים כאשר יש איזשהיא התנגשות אז אומר המהרל בהקדמה שלו לבאר הגולה יש שני סוגים של אנשים יש כאלה שיגידו תראה דברי חכמים ויגידו שזה לא צודק. אומר המרל הם שכלים בשתיים. הם טועים בשתיים גם כי הם חושבים שהם מבינים וגם כי הם לא מתבטלים כלפי דברי חכמים ולא מבינים שזה בנוי על השכל המופשט על התורה לאמת. ויש כאלה שיגידו זה דברי חכמים ככה זה אני מקבל כי אני מבין שזה השכל שלי הוא מוקבל ואם אני רואה משהו כמוסרי בניגוד למה שכתוב אז אני מבין שאני צריך לעבור שינוי ולמסגר מחדש את הצדק כפי שאני מבין אותו והם חסרים רק בדבר אחד שמה שהם לא מבינים הם לא מבינים למה זה דבר שהוא נכון הוא רק אומר אני לא מבין יש לי בעיה היה כביכול באופן טבעי עם מה שהורו לעשות מדיני התורה. אני לא מבין את זה ולכן זה נראה לי לא טוב אבל אני מבין לפחות את זה שאני לא באותה רמה בכלל ולכן אני מבטל את דעתי. רק נדגיש אד הזמן לא נקרא את זה שגם ודאי המרל זה מה שבאתי באות ב בתוך מקור חמש גם הוא אומר שיש לפני משורת הדין זה בוודאי יש מקום לפני משורת הדין רק מה הוא אומר זה מצד החסד של האדם כמו רסג זה לא בתוך בית הדין בתוך בית הדין הדין הוא דין צריך לעשות לפנים משורת הדין כי אני מסכים גם עם הרשבה שאי אפשר לקיים חברה אם עושים רק לפי הדין אז בזה זה בא הצד של החסד ואז התורה שמלמדת גם לעשות חסד זה יוצר את השלמות. מה יגיד רסק במקרה כזה? שיש משהו שסותר את ה מוסר האנושי, את הצדק האנושי. אז רסק מדבר הוא מביא מקרה ש כאשר הוא אומר עד כמה צריך מופת מהנביא באמונות ודעות אז שמה אומר ואם יבוא אחד ויגיד הנביא אמר לנו לעשות כך וכך דבר שהוא לא מוסרי נצטרך מופת או לא אומר לו סג לא צריך מופת למה כי זה נוגד את ההיגיון ואם חוזר אותו שואל ושואל לא ביקשנו הוא עשה מופת עשה מופט הראה לנו באותות ומופטים שזה מה שצריך לעשות. חיזק את נבואתו באותו מופתים. נקשיב לו. למרות שזה סותר את ה את ההיגיון, את השכל. אז אומר הרסג א וכיוון שיצא אל הדברים הקל תרחו מעליי ולא הצלחתי לדבר עמו. תודה רבה. טענת כאלה טענות. סיימנו. אין לי מה לדבר איתך. זה כאילו איך זה יכול להיות? אני אקשיב לנביא. מי שטוען שהוא נביא והביא אפילו הוכחות לדבר שהוא כמו מניעת הרציחה והניוף והגניבה והוא יגיד שזה בסדר מפסיק לדון איתו זה אפילו אין פה מה להמשיך את הדיון ואנחנו מכירים את זה מאוד מחובות הלבבות מהרמב"ם שבונים הרבה על דברים שהם מצווה שכלית ואומרים זה ככה טבעי ראוי והאדם לא רוצה את זה אז מי שעושה את זה רק בגלל הציווי האלוקי זה חיסרון בדברים האלה שהם מוסר שהוא מוסר טבעי. אז איך הם בשיטה הזאתי א התנהגו כאשר יש לנו לכאורה התנגשות בין הדין לבין המוסר האנושי? אז בוא נראה את זה מתוך דין של אדן אמת לאמיתו. הגמרא הטור מביא את דברי חז"ל במסכת שבת שכל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. הראשונים דנו מה זה דן דין אמת לאמיתו דן דין אמת מה זה אמת לאמיתו למה יש את הכפילות הזאתי אז תוספות אומרים יש דין מרומם הדיין שם לב שאמנם הוא טוען טענות טובות או יש לו עורך דין טוב ואז הוא טוען טענות טובות אבל הוא מרגיש שהדין פה מרומא פורמלית זה נכון הוא טוען את הטענות שמצדיקות אותו אבל הדיין אומר אני מרגיש שהוא מרמה אז צריך להמשיך ולחקור עד שהוא יצליח לפצח ולראות את ההרמהות למרות שהוא היה יכול כביכול להגיד רגע אבל הוא טען טענות לפי הטענות האלה הוא צודק בסדר מה אני אעשה אני כדיין פוסק שיהיה אחרי זה הדבר תלוי בצבר העדים הם שיקרו העדים שיקרו בעיה שלהם או שאומרים לדיין וזה מת לאמיתו שאתה רואה שהעדים האלה הם מרמים אז תמשיך ותחקור עד שאתה א תחסוף את השקר שלהם הבית יוסף מוסיף ש מה זה גם אם מודן דין אמת אפשר להגיד אמת לאמיתו זה כשהוא מצרף לזה א עניינים אישיים שלו אומר אני אוהב את הזכאי לא זזתי מהדין בגלל זה הוא באמת זכאי אבל הוא אוהב אותו והוא גם שמח בזה שהוא היה הזכאי גם זה דין אמת אבל לאמיתותו תראו את הדרישה במקור שיש לוקח אותנו כבר ממש לשאלה שלנו על פי בעל העקידה לא דבר זה אמרו שיש להחזיר עבדה אף אחר יאוש בעל העבדה לא מצד ד החיוב כי מצד החיוב אין צריך כמו שהתבאר רק מצד החסד ווציאו דבר זה מן הכתוב והודעתה להם את הדרך לכובה ואת המעשה אשר יעשון שיש לאדם לעשות לפנים משורת הדין ולא ימי דבריו על הדין וזה מצד שראוי לעשות חסד או סליחה אני רואה שזה לא ה הציטות הנכון שכתבתי פה אז אני אקריא אותו א מעצלי זה האגור אריה בסדר אז כבר אנחנו נגיע אליו הדרישה כותב אה הוא כותב על פי בעל העקידה לפי המקום והזמן אומר יש לי פירוש אחר לזה לפי המקום והזמן צריך לדון הדיין לפי המקום והזמן בעניין שיהיה לאמיתו ולהפורכה ככה זה ציצו של הדרישה שלא יפסוק תמיד דין תורה ממש כי לפעמים צריך עדין לפסוק לפני משורת הדין לפי הזמן והעניין וכשאינו עושה כן אף שהוא דין אמת אינו לאמיתו בסדר אז זה יהיה א דין אמת אבל לא להם איתו. למה? כי אמנם פורמלית זה נכון אבל פה יש חוסר צדק בעיניים האנושיות ולכן אם אתה רוצה מת לאמיתו אתה צריך להוציא את הצדק ולשתות מהדין תורה. המרל לשיטתו מפרש את הדברים הפוך. אומר מה זה אמת לאמיתו? תראו במקור שבע. כל דין שדן דין אמת לאמיתו פירשו התוספות לאמיתו דנקתפוקדין מרומה. כמו שהסברנו וילי היה נראה שכך פירושו. דיין אדן דין אמת לאמיתו להפוקדין שודה דדינה שהדינין אומר נראה לי לפי סברתו שהדבר זה לא טולה באמת רק בעומד ובמחשבה ואין זה לאמיתו שימו לב יותר מזה וכן אם דן דין של שיקול הדעת כגון דפליג אתרי המורי ותרי המוריי אומר יש סוגיה נפסק להלכה כמו דעה הזאת למה אומר כי ככה נפסק האם האם ברור לך שזו הלכה שזו האמת אומר לא לפי כללי הפסיקה זו הלכה ולכן לכן אני כדיין פועל כך אבל אין לי וודאות מבחינתי שאכן זו הדעה הנכונה אומר המרל גם בזה כגון דפליג תראי תנאי ותראה המורי וסוגיה דעלמה ככה דזלה ורק בגלל זה אנחנו פוסקים כך והדיין פסק כך אין זה שפסק דין לאמיתו דה לא ידע שהאמת הוא כך הוא לא ברור לו שזה ככה ב-100% אומר ברור לי שזה הדין הנכון כי ככה פוסקים אבל האם אני יודע שזה 100% לא רק סוגיה דעלמה כך הוא ולא נקרא דיין שדן דין אמת לאמיתו שזה לא עבירה כאשר פסק דין אמת ברור פירוש זה אמת ברור אומר מה זה אמת לאמיתו מי שנצמד לדין התורה ברגע שאתה אומר רגע יש לי פה סברה יש פה עוד שיקולים זה כבר דין שהוא יכול להיות אמת אבל הוא לא יהיה דין אמת לאמיתו בסדר טוב אנחנו כבר חורגים מהזמן אז נגיד המחלוקת הזאתי גם ממשיכה עליו באיך איך אנחנו מפרשים את לא תסור מהדבר שיגידו לך ימין ושמאל. אז מוכרים דברי רש"י שאומר מביא דברי חז"ל כן אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שזה גם דבר שהוא מעורר תהייה המרה לשיטתו שאומר אתה מחוייב לצב האלוקי אז גם אם אומרים לך על ימין שהוא שמאל וזה כפשוטו על ימין שהוא שמאל שירצה יקרא את זה אחרי זה בפנים אומר גם אם אתה יש לך מסורת מבית הדין הקודם בית הדין הגדול שהדין הוא ככה ועכשיו בא בית דין גדול אחר ואומר אחרת את אומר אבל בדור הקודם הבית דין הגדול אמר אחרת אני יודע אני שמעתי מהם ברור לי ב-100% שזו האמת בא בית דין עכשיו ואומר אחרת למרות שאתה יודע ב-100% שזה לא כך אתה מצווה להקשיב להם למה כי פחות האמת ה מה שקורה אתה מחוייב לקדוש ברוך הוא כן זה מה שהוא מסיים שמה מצוות השם יתברך אתה עושה זה מה שהקדוש ברוך הוא אתה צריך להקשיב למה שהקדוש ברוך הוא ציווה הקדוש ברוך הוא ציווה אותך להקשיב לחכמים אז גם אם באמת מת האמיתית זה לא זה לא משנה אתה צריך להקשיב לקדוש ברוך הוא זה מה שצריך לעשות זה מה שגובב בסדר לעומת העקדת יצחק שאותו מביא הדרישה שאומר על ימין ועל שמאל אומר רגע לא כי בדרך כלל במשפט הכללי הימין הוא ימין אבל אמרנו שבשוליים לפעמים צריך לחרוג ואז אומר לך הדיין אתה צודק באמת במקרה הזה הדין צריך להיות שזה ימין אבל פה בספציפי בגלל שזה המקרה השוליים שנעשה פה חוסר צדק אני אומר שמאל ואתה מצווה להקשיב לו למרות שיש לך טענה של רגע אבל חוקי התורה מה זאת אומרת ככה זה אומר וצריך לחזק את זה למי שלא יקשיב לחכמים שהוא יענש כי יש פה טענה אבל אומר הקד יצחק זה הפוך זה ימין ושמאל שאתה אומר הימין הוא ימין זה נכון אבל יש מקרים שבית הדין חורגים ויגידו במקרה הזה למרות שהדין בשולחן ערוך הוא ימין אנחנו נפסוק שמאל ואתה מצווה להקשיב לדברי החכמים. טוב, אז ראינו פה כמה דרכים שיש לנו גם בתוך דין תורה, שהוא דין מאוד ברור ומאוד מוחלט והוא מבטא צדק אלוקי ואושר אלוקי. איך כן התורה בעצמה נותנת מקום לחכמים במקומות שצריך לפי הצדק האנושי שגם לא יש משמעות לבוא ולפסוק בצורה שהיא א תצור גם את הצדק זאת אומרת זו שאלה שהיא חשובה לנו לברר את הנתיבים האלה שאנחנו יכולים לפעול בהם היום בתוך בית הדין כי כשאנחנו רוצים לבוא ולהציג דיני תורה ואנחנו רוצים להתקדם לקראת פסיקה של דיני תורה אז אנחנו חייבים להמשיך לבוא ולברר את הדברים האלה ולראות איך עושים את הדברים בצורה שהיא חכמה, בצורה שהיא מאוזנת ולא בצורה שתבוא ותפיל את הדברים שכך זה ולפי זה יוצא שכל מיני דברים שאנחנו היום בבית הדין לא יודעים להתמודד איתם או אין לנו את הכוח הדיני להשתמש יש לנו פה מסלולים נוספים שרובם התורה בעצמה נותנת לנו את התוקף כדי לבוא וליצור מערכת שיכולה א להסתדר גם עם צורה כלכלית וצורה של מסחר כמו שיש לנו היום שנזכה בעזרת השם [מוזיקה] ‏Yeah.