סוכה לולב והקשר ביניהם | פתיחה למסכת סוכה | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] אנחנו מתחילים את את זמן קיץ בישיבה ו אנחנו נמצאים בתחילתו של חודש אייר ש חודש שיש בו הרבה הודעה לקדוש ברוך הוא על תקומת ישראל וגאולת ישראל שמתרחשת בימינו וצריך לחזק את הלבבות בעניין הזה שזכינו ברוך השם לחיות בדור של גאולה זכינו לחיות בדור שבו עם ישראל יכול להילחם על חייו להגן על עצמו נכון הדברים לא כל כך פשוטים כמו שהיינו רוצים שיהיו לא הולכים בדיוק כמו שהיינו מדמיינים שהיו צריכים ללכת אבל אין מה להשוות בכלל בין 2000 שנות גלות לבין המצב שלנו היום ועם כל הקשיים הגאולה גם מתקדמת עוד ועוד ועוד הבנות עמוקות על ה התפקיד של עם ישראל ועל המקום שלו בין אומות העולם ועל זה ש הביטחון של עם ישראל צריך להיות בקדוש ברוך הוא ולא באף אחת מאומות העולם זה גם הולך ומתברר והולך ומתחזק והתפקיד של בתי המדרש בזמן הזה להמשיך בכל עוז בלימוד התורה בעבודת השם מפי עוללים ויונקים מסד את העוז להשבית אויב ומתנקם ולימוד התורה בעם ישראל הוא מסג בנו ומעוז ולכן אנחנו ממשיכים ללמוד בכל המרץ ובכל העוצמה ולהתרכז בהתגלות תורה בעירת השם יחד עם תפילות כל הזמן לשלומם של כל אחנו בית ישראל גם החיילים גם החטופים ובעזרת השם נזכה לראות בעינינו איך הגאולה הולכת ומתקדמת עד להשלמה שלה אנחנו לומדים עכשיו בזמן כעץ מסכת סוכה מסכת נפלאה שהיה אפשר ללמוד אותה באמת בזמן חורף אלול וחורף כי יש לנו אנחנו לומדים רק חלק מפרק שלישי זה מה שלומדים שמה שמספיקים ללמוד בזמן קיץ חלקים גדולים מפרק שלישי שלא מספיקים גם הם עמוסים ב פרק ראשון ופרק שני אתם תלמדו רק בסדר הבקיאות אבל תדעו שיש יש בפרקים האלה בראשון ושני גם עולמות שלמים של של למדנות של הבנה מעמיקה של דבר השם שמתגלה כל אחד ואחד מחלקי התורה ותשמחו במסכת הזאת זה מסכת של שמחה זמן שמחתינו בעזרת השם נזכה ללמוד וללמד ולשמור ולעשות ולהבין את דברו של הקדוש ברוך הוא עד כמה שדנו מגעת אז השיעור היום יש שיור פתיחה שבעצם רוצה לעסוק בכך שהמ ת מחולקת לשני חלקים פרקים ראשון שני הלכות סוכה פרקים שלישי ורביעי וחמישי הלכות לולב ושמחה אפשר היה לומר שיש שלושה חלקים למסכת אפשר היה לומר שפרק שלישי וחלקים מפרק רביעי חלק מפרק רביעי זה הלכות הלולב וחלק מפרק רביעי ופרק חמישי הלכות השמחה אבל האמת שעלולה והשמחה אלה שני דברים שהולכים יחד שהרי כך כתוב בתורה ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ דר כפות ת מרים ענף עצבות וערבי נחל ושמחתם לפני השם אלוקיכם שבעת ימים אז השמחה היא הולכת יחד עם הלולב ועוד נעסוק בזה בעזרת השם בהמשך הדרך אבל שני החלקים הללו של המסכת השאלה היא איזה מהם קודם את מי צריך לשים קודם רבי יהודה הנשיא שסידר את המשנה ערך את המשנה אולי אפילו זה דברים שהיו קודמים לרבי יהודה הנשיא סידר קודם ענייני סוכות ענייני סוכה עצמה ואחרי זה סידר את ענייני הלולב ואחרונים עמדו על השאלה למה למה מה ראה על ככה רבי יהודה הנשיא לסדר לנו במשנה קודם סוכה ואחרי זה לולב בייחוד שב ש בתורה בפרשת המועדות בפרשת אמור מי שיש לו לידו חומש זה יקל אם הוא יפתח בפרק כג בספר ויקרא כתוב כך פרק כג פסוק לג וידבר השם אל משה לאמור דבר אל בני ישראל לאמור ב15 יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים להשם זה רק השם של החג זה חג הסוכות ביום הראשון מקרא קודש שבעת ימים תקריבו אחרי הקורבנות הוא עוד לא דיבר לא על הסוכה ולא על ארבעת המינים אחרי זה אלה מועדי השם שתקראו אותם וכולי אך ב 15 יום לחודש השביעי וסכם מתבת ארץ תחוגו את חג השם שבעת ימים ביום הראשון שבתון ביום השמיני שבתון ולקחתם לכם ביום הראשון קודם כל מביא את הפסוק המפורסם שאנחנו לא נפסיק לומר אותו מאות ואלפי פעמים בחודשים הקרובים ולקחתם לכם וכולי ואחרי שדיבר על ארבעת המינים אז הוא אומר בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות אז קודם הוא מדבר על על על ארבעת המינים ורק אחרי זה מצווה בסוכות תשבו שבעת ימים היה אפשר אולי לומר אז לפי זה היה צריך להקדים את העיסוק בארבעת המינים לעיסוק בסוכה כי כך הוא דרכו של הכתוב ודרכה של המשנה כשהיא יכולה או כשאין חשבון אחר להיסמך על הדברים שנמצאים בפסוקים אז למה הפכו את הסדר זאת השאלה של הרוך לנר ושל הפורת יוסף היה אפשר להגיד שהתחיל בסוכה כיוון שהזכיר בהתחלה עוד לפני שהוא כתב ולקחתם לכם כתוב בתורה ב15 יום לחד שבי הזה חג הסוכות שב אז הזכיר את השם של החג חג הסוכות אז הוא הזכיר את זה שזה חג הסוכות אמנם הוא לא לא נצטוו עלי אבל הוזכר אבל צריך לשים לב שאף על פי שהוזכר השם של החג לא הצטוו על הסוכות בשונה מחג המצות אני מצטער שלא הדפסתי את זה במראי מקומות אבל זה פרשה שקוראים אותה כל כך הרבה כבר אמורה להיות שגורה על פי כן בחג המצות כתוב ככה ובח יום לחודש הזה חג המצות להשם שבעת ימים מצות תוכלו כשהוא אומר את חג המצות מיד הוא מסביר למה קורים חג איזה מצות אז הוא מסביר למה קוראים לזה חג מצות שבעת ימים מצות אוכלו ביום הראשון מקרא קודש ופה היה יכול לפי זה היה צריך לכתוב בחמי החודש חג הסוכות שבעת ימים להשם בסוכות תשבו שבעת ימים ואחרי זה להגיד את ולקחתם לכם זה הדרך הנכונה הרי אמרת סוכות צריך להגיד למה קוראים לזה חג הסוכות במקום להסביר למה קוים זה חג הסוכות מקדים את ארבעת המינים ורק אחרי זה אומר בסוכות תשבו בסוכות תשבו א שבעת ימים אז זו זו ה השאלה של הרוך לנר הרוך לנר מתרץ בוא נראה בפנים מה שמקדים דיני סוכה לדיני לולב ארבעת המינים אף שבפסוק קדם מצוות ולקחתם לכם למצוות בסוכות תשבו וגם על פי הכלל איד דזרי מילאו פסיק ושדי להו דמירי שבועות ובשאר דוכתי היה לו להקדים דיני ארבעת המינים דזרי מדיני סוכה החלק השני בשאלה אני רק אומר על ב במילה אחת מתייחס למשנה מי שפתח משנה מסכת שבועות כתוב שבועות שתיים שן ארבע ידיעות הטומאה שתיים שהם ארבע ואז מפרש קודם את ידיעות הטמה שזה קצר ואחרי זה חוזר לפרש את הלכות שבועות שזה ארוך והגמרא מסבירה בגלל שזה ההלכות שלו קטנות הזכיר אותו קודם אבל זה לא דומה ללולב ו לסוכה אצלנו כי שמה מדובר על על שתי הלכות קצרות שנאמרו בידיעות הטומאה והמשא אחרי זה הולך לדבר על כל המסכת כי אם יתחיל עם הלכות שבועות עד שיגיע בסוף להלכות דיות התמה אז כבר לא יזכרו את הקשר לתחילת הזה או מסכת בכורות ששמה כתוב קודם את הלוקח עובר חמורו על הפטר חמור ואחרי זה מדברים על על הבכור של של הבהמה הטהורה אז אומרים יש שמה הלכות קצרות אמרו את זה מהר משנה אחת שתי משניות וגמרו ואז מתחילים דבר הגדול בסדר אני יכול להבין אבל פה קודם כל זה מדובר אפילו לשיטה המצמצמת מדובר על על פרק וחצי שזה הרבה הרבה הלכות זה לא משהו עד ידי זוטרה כמה ההבדל בין פרק שלישי וחצי רביעי לפרק ראשון ושני מחת מספר משניות לא כזה קיצוני שאפשר להגיד אייד ד זוטרה אבל בייחוד למה שהקדמנו ולכן הקדמתי שבאמת הלכות לולב ארוכות יותר מהלכות וה כי יש בהם שלושה פרקים הלכות השמחה סמוכות במשנה על הלכות לולב אז היה אפשר להגיד טוב עכשיו כיוון שאמרנו ככה אז יש תירוץ איד ד זוטרה קודם הסוקה אבל אמרנו זוטרה זה לא זה לא שני פרקים מול שלושה פרקים זה כמה הלכות קצרות כותבים אותם אבל לא משנה השאלה היא נכונה מצד סדר הדברים בפסוקים יש לומר דיני סוכה דפתר בו הם דיני עשיית סוכה והם בכלל מצוות חג סוכות תעשה דילפינן מני לקמן מצוות עשיית סוכה ולפי מדמי לקמן כים שחינו בשעת עשייה הרי ד העשייה הייא מצווה לעצמה ודיני עשיית הסוכה נוהגים קודם סוכות והם השנים בפרק כמה ולכן הקדים אותם למצוות ארבעת המינים שאינם רק לימי החג אז כאן אומר אומר בעל ארוך לנר מחדש חידוש כתוב בתורה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים זה כבר זה כבר נאמר בספר דברים בפרשת ראה פרשת המועדות שבספר דברים בפרשת רא ש חג הסוכות תעשה לך ומזה למדו תעשה לך פרשו בכמה מקומות בגמרא תעשה לך על עשיית הסוכה למשל הלכה של תעשה ולא מן הי עשוי זה למדו מ תעשה לך אז מבינים מזה שיש מצווה שתעשה לך הכוונה לעשות את הסוכה אז אם יש מצווה לעשות את הסוכה המצווה הזאת מתחילה כבר ב לפני בוא לא ניכנס לכל הפרטים של הסוגיה הזאת כי זה לא הנושא של השיעור שלנו אבל ל כל פנים 30 יום לפני 30 יום לפני שזה כבר לא סוכה ישנה עושים את זה לשם חג אז יש מצווה לעשות אז לכן מתחילה המשנה לפי סדר הדברים את הסוכה מתחילים לעשות לפני ויש בכך מצווה אז לכן הזכירו את זה קודם ככה אומר בעל בעל הרוך לנר וככה הוא רוצה ככה הוא רוצה ליישב מביא ראייה לדבר מגמרא בדף מו אצלנו במסכת בואו קצת נטייל בסוכה יש אחד הדברים שצריך לעשות בסוכות זה לטייל בסוכה אז נטייל קצת בסוכה שלנו במסכת סוכה בגמרא בדף בדף מו לגבי הברכה הברכה של ה של עשיית א הברכה של עשיית הסוכה וכך כתוב בדף מו עמוד א' למעלה העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת ואומר ברוך השם וצבענו על נטילת לולב ואף על פי שברך עליו יום ראשון חוזר ומברך כל שבעה העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שקמנו והגיענו לזמן הזה נכנס לשב בה אומר אשר קדש צ וציוונו לשב בסוכה אז אומר בעל ארוך לנר הרי שלנו לפנינו כתוב פה שכשמישהו עושה את הסוכה כבר מברך שחיינו בברכת שחיינו מברכים אותה באופן פשוט כשהם מקיימים מצווה יש כשיש מצווה שבאה מזמן לזמן מברכים עליה שחיינו למשל אדם יש לו מל את בנו אז הוא מברך מברך שחיינו אדם בא לתקוע בשופר מברך שחיינו אז אם אתה מברך שחיינו הבין הרב בעל ארוך לנר יש כאן קיום של מצווה יש פה קיום של מצווה חים שך הינו רואים שאפשר זה לפני טוב אפשר להתווכח על זה לא רק שאפשר להתוכח על זה אלא צריך להתווכח על זה ואבל לפני שנתווכח על זה לכאורה לא שת ליבו הרב בעל רוך לנר שבאותו באותה בריתה שהוא מביא הרי גם נאמר על עשיית הלולב גם על עשיית הלולב כתוב שמברכים שמברכים שחיינו א וקימנו והגענו לזמן הזה שמה תאמר עשיית לולב זה האיגוד שלו וזה רק למן דמר לולב צריך גד יש מחלוקת תנאים גדולה האם לולב צריך גד או לולב אינו צריך גד אנחנו פוסקים שוליו לא צריך הגד אמנם מצווה לודו משום זה אלי וענוה אבל לא צריך אז היה אפשר לומר אולי שלפי הבריתה הזאתי לפי דרכו של של רבי אליעזר ורבי צדוק דעת התנאים של ולב צריך גד אבל אנחנו סוברים שלוב לא צך אגד ולכן לא מברכים שחיינו בגידת הלולב ולכן המשנה סידרה את דבריה רק לפי מן דאמר לולב לולב אינו צריך גד שככה הלכה אפשר היה לומר ככה בדרך בדרך פלפול אבל הרמבם על כל פנים פוסק בהלכות ברכות שמי שעושה לעצמו לולב יכול לברך שחיינו אף על פי שאנחנו לא אומרים שלול צריך גד לא אבל עם כל זה זה הכנת הלולב למצווה אפשר לברך שחיינו כך פוסק הרמבם אז יוצא שלכאורה זה לפי הרמבם על כל פנים הדברים האלה הם הם קיימים גם למן דמר לולב אין לא צרך גד אז מה אולמד סוכה מלולב דברים שאמר הבח אפשר היה לתרץ בדרך בלי בתיש קצת אפשר להגיד כך הסוכה ניתן להקים אותה כבר כבר מראש ניק אותה מזמן אפשר להקים אותה כבר יש אנשים פה גם בישיבה כבר לפני ראש השנה הסוכה כבר עומדת מוכנה בדיוק הגיע הנכד הגיע הזה עוזרים בונים את הסוכה טוב זה זה זה זה נכון אבל ארבעת המינים נכון שאת הלולבים והאתרוג כבר קונים קונים כבר בעשרת ימי תשובה או משהו כזה אבל את האיגוד עם הערבות אף אחד לא עושה בעשרת ימי תשובה מה ישאר לו מה מה ישאר לו מה מהערבות והדסים התייבשו לו אז אפשר להגיד שמבחינת המציאות היו קודם עושים סוכה ואחרי זה את הלולב טוב אבל זה לא מספיק בשביל לשנות מסדרה של התורה מה שהתורה סדרה מזה אתה משנה זה דבר קשה שאלה שנייה שיש על הרב בעל ארוך לנר אני קצת נעזר בו בשביל לדבר על הנושא הכללי הזה של זה שבאמת בפשטות זה שמברכים שהחיינו זה לא אומר שיש מצוווה לעשות סוכה ואף על פי שדורשים תעשה לך לומדים מזה הלכות שתעשה ולא מן העשוי אבל זה לא מספיק בשביל להגיד שיש כאן מצווה לעשות סוכה א מאיפה אנחנו יודעים שאין מצווה לכאורה לעשות סוכה כי אנחנו אפשר אפשר גם כן סוכת גויים סוכת סוכת גנבך וסוכת רק בש הם כשרות לא ארים לא צריך לעשות צריך לעשות את המצווה זהזה עצמו לא ראייה גמורה אפשר להגיד שיש מצווה לעשות אבל אם הוא מצא אז אז יש אבל הראייה היא מי דברי הירושלמי שהתוספות מביאים בדף מו הבאתי אותו כאן למטה העושה סוכה לעצמו אומר ברוך השר קדשנו צה וציונו לעשות סוכה אז מזה מסבירים כל האחרונים וכבר בראשונים מופיע רמזים לזה שישנה מחלוקת בין הירושלמי לביין הבבלי בבבלי לא כתוב לעשות סוכה יש רק מצוות שרק ברכת שיחיינו אין ברכת עשיית סוכה למה לא כתוב העושה סוכה מברך שש לעשות סוכה אם יש מצווה לעשות סוכה צריך לברך על זה לא יש מצווה לשב בסוכה אין מצווה לעשות סוכה אין מצווה לעשות סוכה לפי הבבלי לפי הירושלמי יש מצווה לעשות סוכה ככה רצו ככה רצו להגיד ו אף על פי שגם זה לא בהכרח נכון גם הירושלמי יכול להיות שלא סובר שיש מצווה שיש מצווה לעשות לעשות סוכה אבל תכף גם נגיע לזה אבל הביאו ה העולם מביאים ראיה מ שיש מצווה לעשות סוכה מלשון השאלתו זה דברים מפורסמים שצריכים כל אחד לדעת חלק מהיסודות של של המסכת לדעת את את ה נקודות הכלליות שיש פה על הסוכה ועשיית סוכה וכולי בשאילת דרב החי כתוב כך בשאילתה קסט שאילתה ד מחייבין דבית ישראל למעבד מתלת ומתו ב שבעה יומי דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים אז הוא מביא לכאורה שני פסוקים פסוק אחד על עשיית הסוכה ופסוק אחד על הישיבה בסוכה יש לנו שתי שתי מצוות מצוות עשיית הסוכה ומצוות הישיבה בסוכה כאשר מצוות עשיית הסוכה מופיעה בפרשת ראה ומצוות הישיבה בסוכה בפרשת אמו ומזה מביאים ראיה מביים ראייה גם רשי מסכת מכות שציינו אליו לא רוצה להיכנס אליו עכשיו אבל כבר הנציב בפירוש הנפלא והמופלא שלו העמק שאלה על על השאילתות הנציב החידושים שלו על השס נקראים מרומי שדה יש גם שוט והכל אבל החיבור שבו הנציב הראה את ידו הגדולה והחזקה ואת גדולתו בתורה זה העמק שאלה מי שרוצה לפגוש את גאונותו של הנציב שם המקום אז אומר הנציב כך בוא נקרא מהר לכאורה פירוש למעבד מתלל ת היינו ישיבה נקיית רבנו לשנה דקרא אומר לבד מתלת הכוונה ככה נראה בהבנה ראשונה דכתיב תעשה ואכ הי לשון המשנה פרק ב דנ דרים קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל שמה מדברים האם אדם יכול להישבע או לנדור א על קיומי מצוות בגמרא מפרש על זה עד דאמר ישיבת סוכה עליי אפילו שאומר קונם סוכה שאני עושה זה לא העשייה זה הישיבה בסוכה הרי ד ישיבה נקיית בלשון עשייה ומכל שכן לשיטת התוספות וסיעת יו דיקה מחלוקת הב ורב צות אנות ניתנו מהיר מצווה שיש בהנעת הגוף טוב אני מדלג על זה א אבל קשה לי השורה מסתימת במילה לי שלוש שורות מסוף השורה באמצע אבל קשה לי לפרש משמעות לשון רבנו אחי ואם כן למי כפל רבנו דבריו למעבד ו למתיו וגם מביא תרי קרא חג הסוכות תעשה בסוכות ישבו בש למעלה כתוב לא קשי מידה עד כתיב תעשה שהרי אתתי לדרשה ולא מן העשוי אבל רבנו למה הביא מצוות עשייה בסוכה בפני עצמה וישיבה בפני עצמה אלא נראה ללמוד מלשון רבנו דאף לגב דעיקר מצוות סוכה היא הישיבה ועשייה אינה אלא הכנה למצווה מכל מקום יש במצווה מצווה זה לא הכוונה מצווה מתריג מצוות מצווה זה לא הכוונה מצווה שמברכים עליה אלא יש א יש מעלה לעשות את זה בעצמך איפה יש מעלה לעשות בעצמך בדרך כלל אומרים מצווה בו יותר מבשלוחו מצווה ב יותר אומר הנציב יש שני סוגי הכנות יש למשל מצוה לתקוע בשופר ביום ראש השנה אין שום עניין ללכת פעל ואו אפילו לכת לעדר ו לנסר מראשו של אחד האלים לנסר שופר ואחרי זה ללכת לזה ולרכך אותו ולהוציא אומנם יש סדנאות להכנת שופר עושים את זה בית ספר יסודי וכדומה לא שמענו גדולי ישראל שהולכים להכין לעצמם לעצמם שופרות לא ראינו בעם ישראל שופר זה תקנה שופר צריך שיעשו אותו כדין כדת אבל אבל אין לעומת זאת סוכה יש עניין אני לא אוהב כל כך את הביטוי הזה עניין כי ממנ אפשר צריך לעשות לחשות אבל לצורך העניין משתמש במילה עניין ויש עניין לות את זה ככ אומר הנציב קורא לזה מצווה למה אומר כי זו הכנה אלא נראה כןכש במצווה באשר ההכנה זו כתובה בתורה וחשובה משאר הכנות מצוות שאינם כתובים בתורה ואינה דומה עשיית סוכה וכתיבת תפילין ומזוזות דכתיב וכתבתם ושמירת מצת מצוות קוש מרתם את המצות והכנה דשבת שכתוב והכינו את אשר יביאו וכדומה וכאן רבנו הגדול הנציב לפי עניות דעתי לא דקדק מספיק לפי עניו דעתי הקלושה וזה לא דומה לאגידת לולה ותיקון שופר וכדומה שלא נזכרה בהוא שום הכנה אל הגוף המצווה להכנת שבת כתוב נכון שזה לא לא מברכים מצווה להכין שבת יש מצווה כתוב וכתבתם לא כן וכתבתם על מזות ביתך י שערך עכשיו אדם חייב לכתוב בעצמו את המזוזה לא המצווה זה להניח את לקבוע את המזוזה זה המצווה להניח אותה פתח אבל התורה תארה גם את הדרך התורה תארה את כיוון שהתורה תארה את הדרך ראוי ו נכון שכל יהודי גם ילמד כתיבת סתם ויכתוב לעצמו את הת המזוזה ככה אומר ככה על כל פנים אומר הנציב זה לא כל כך ראינו אצל אצל חכמי ישראל אצל גדולי ישראל אולי בגלל שהעדיפו כתב של מומחה מאשר את הכתב של עצמה אבל מי שכן יכול מי שכן יכול הרמבם כתב בעצמו את הספר תורה כתב לעצמו וגם מסתם אם כתב ספר תורה מן סתם כתב לעצמו גם את התפילין ואת המזוזות של עצמו האם עדיף תפילין ומזוזות של עצמך כתב פחות מהודר או כתב יותר מהודר של מישהו אחר לי אין תשובה טובה ע על השאלה הזאת אני המזוזות שלי עוד לא כתבתי אותם למד שפעם למדתי קצת לכתוב קצת לכתוב הכתב שלי לא יפה אז אני הכתב שלי יפה כשאני כותב במחשב אז יצא יפה אבל אבל כתבתי לעצמי מגילת רות פעם זה יש לי מגילת רות בכתב שלי מי שרוצה לראות אותה יבין למה לא כתבתי מזוזות אבל אבל זה זא אבל סוכה שמירת המצות זה עושים כולם כי זה הכנה הכתובה בתורה הכנה הכתובה בתורה היא כבר מספיקה בשביל ברכת שחיינו היא לא מספיקה בשביל אין ברכה לעשות הירושלמי סבור שאפילו אפשר לברך לעשות ככה אומר הנציב אז אפשר היה עכשיו אחרי שראיינו את הנציב כאן בעמק שאלה אפשר היה ליישב ולהגיד שוב לחזור לתירוץ של הרב הארוך לנר להגיד זו עשייה כתובה וזו עשייה שאינה כתובה אבל זה גם לא נכון וזה מה שאמרתי שרבנו הגדול הנציב לא דקדק מספיק בדבריו כשאמר שאגיד לולב אין בזה עניין אגידת לולב אין בזה עניין וכך לכאורה לא היה עניין לאגוד את הלולב בעצמך אלא היה אפשר לתת אפשר לתת למישהו אחר לאגוד את הלולב לאחד הילדים אני לא אומר לאשתו כי זה גם נושא בפני עצמו בסדר שדנו בזה על אגידת לולב על ידי אישה המשנה בורה כותב שעדיף אזה גנבו בעצם בסימן יד שאומר שעדיף עדיף לא המשנה בורה בסימן תרמט אומר שאף על פי שזה אין בזה אין בזה הגיון כי אנחנו סוברים שאולם לא לא צריך אגד זה רק משום נוי אבל אם כל זה עדיף ש שאיש יעשה ולא ולא אישה וזה על פי שי ת רבנו תם לגבי קשירת הציצית עלד על ידי איישה לא נ הנושא הזה נידון הרבה במלחמה האחרונה בגלל הציציות שהיו צריכים לעשות הרבה ציציות ורצו להתיר שנשים יקשרו ציציות אבל על כל פנים האיגוד של הלולב אומר הנציב זה לא כתוב זה לא כתוב בשום מקום אבל לכאורה יש זה קושייה הגמרא עצמה א בדף לג לא נפתח עכשיו מביאה היא בהתאם מהשני שגם בלולב יש הלכה של תעשה ולא מן העשוי גם בלולב יש הלכה שתעשה ולא מין העשוי אז אם גם בלולב יש הלכה שתעשה ולא מן העשוי איך הרי לא כתוב את זה בלולב אומר הרוקח ומסכת סוקה פרק לולה וערבה ולחות פרק התחלת בשעת עשייה תלולה וסוכה מברך שחיינו דכתיב חג הסוכות תעשה לך וילי לולב מסוכה אבל שופר לא כתיב עשייה והאמת שבירושלים זה כתוב בפירוש אם תהפכו רגע דף אחורה הירושלמי כותב העושה לולב לעצמו אומר אשר קידשנו מצוותי וציוונו לעשות לולב סימן שיש על כל פנים הכנה הכתובה בתור איפה זה כתוב התשובה היא חג הסוכות תעשה לך תעשה לך לפחות לפי ה בהתאם השנייה בגמרא בדף לג בגלל שלא כולם מונחים בכל המסכת אני אומר את זה אני אומר את זה על דרך לפי השיטות האלה מה שכתוב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים הרי שמה לא מוזכר בכלל לא מוזכר בכלל ארבעת המינים למה לא מוזכר כי חג לא כתוב סוכות תעשה לך כתוב חג הסוכות תעשה לך חג הסוכות תזה לך צריך לעשות את כל הדינים של חג הסוכות יש גם את הסוכה וגם את ארבעת המינים זה הכוונה ש ש לא הלשון של הרוקח לפי דרכנו לא מדוקדקת כי הרוקח אמר שליף יליף לולב מסוכה ואנחנו אומרים שזה מה שכתוב זה מה שכתוב בתורה אבל איך שלא יהיה בין כך ובין כך גם הירושלמי שסובר שיש ברכה שיש ברכה לעשות וגם הבבלי שמברכים שיחיינו על הלולב ודי שה הלולב הוא לא דומה לשופר אלא יש יש עניין בגידה של הלולב וכך אולי ראוי שכל אחד בעצמו יש יש בתים האבא הוגד לכולם יש אחד אחד הילדים וגד לכולם למה שלא תעשה גם אתה כל אחד בעצמו יקיים את ההכנה הזאת שכתובה בתורה לפי הנציב תאגו בעצמך את הלולב כך ראוי זה לא חיוב זה לא הכרח אבל זה זה דבר שהתורה התורה דיברה עליו והתורה פירשה את ההכנה אז התורה מעוניינת שהאדם אם הוא יכול יכין את הדבר יכין את הדבר בעצמו על כל פנים לפי שיטת הנציב אז חזרנו בסוף לדין שאיין לנו סיבה למה להקדים את הסוכה ל את הסוכה ללולב במסכת במסכת שלנו חוץ מאשר ההסבר הבא לבתי שאמרנו שזה מכינים לפני וזה אחרי יש דברים שכותב הרב פורת יוסף והדברים האלה קשים לי לפחות מאוד אם מישהו יישב לי את זה מי שישב את הפורת יוסף או ו רוב מפרשים פה לא מוצאים את המפרשים הנה לקות מפרשים החדש על מסכת סוכה באוז והדר מי שיש לו עוז והדר מי שאין לו אז מופיע ה שם מאחורי הדף בק זה הדבר הראשון סוכה שהיא גבוהה עד לא התחיל מצוות ארבעת המינים הכתובים ראשונה משום רבעה מינים זמנה דלת בגבול כלל מן התורה כגון שחל יום טוב ראשון בשבת ואז הרבה פסולים דשים מתיים כשרים מה שאיין כן בסוכה ככה אומר הרב פורת יוסף איזה תירוץ יפה הסוכה היא תמיד דאורייתא אבל הלולב יש שנים שאנחנו לא מקיאים דאורייתא שזה יום ראשון יוצא בשבת אז לכן לכן הקדימו את הסוכה כל זה טוב ויפה אם לא שיש משנה מפורשת מפורשת מפורשת מפורשת נגד זה תפתחו בפרק רביעי בפרק רביעי המשנה הראשונה לולה וערבה שישה ושבעה ההלל והשמחה שמונה סוכה וניסוח המים שבעה החליל חמישה ושישה הולכת המשנה המפרשת הלולב שבעה כיצד יום טוב הראשון של חג שכ להיות בשבת לולב שבעה ושאר כל הימים שישה כלומר אין דבר כזה שאין לולב דאורייתא תמיד יהיה לולב דאורייתא כי אם השבת יצאה ביום הראשון אז נוטלים לולב ביום הראשון ככה לפי דין המשנה נכון א אני יודע שהל שהיום ההלכה הי כח אבל ההלכה הי כח הגמרא מסבירה שכל הסיבה להלכה זה בגלל חוץ לארץ שבחוץ לארץ מסופקים האם זה היום הראשון או לא היום הראשון זה ולכן הם לא נוטלים ש את הגמרה טוב אז שהם שאלה של חוץ לארץ לא יתלו וא ארץ ישראל יתלו כיוון דנן לא דינן אנמי לא דחו זה רק שארץ ישראל נגררה אחרי מנהג חוץ לארץ אבל מדין המשנה ואנחנו עכשיו מדברים על סידור המשנה אנחנו מדברים לא על הדין שנפסק בסוף בגמרא בדין המשנה רבי ד הנסי סידר את המשנה ודאי שזה לא הסיבה מה שכותב הרב פורת יוסף נפלא נפלאו דבריו ממני איך איך נעלם ממנו משנה ארוכה בתחילת בחנת פרק רביעי טוב זה להרגיל להרגיל אתכם לא לקבל דברים שכתובים בספרים כ כמובנים מאליהם אלא להקשות עליהם לנסות להבין אותם ולהעמיק בהם טוב סוף דבר אנחנו נשארים נשארים בשאלה שאלה שנייה אנחנו עוברים לפרק שלנו פרק שלישי ולסדר של המשניות בפרק הזה וכך כתוב לולב הגזול והיבש פסול של השר שדחת פסול וכולי ודנו האחרונים גם פה בפרק שלנו למה הקדימה המשנה עוד פעם לא כסדרה של תורה התורה מתחילה ולקחתם לכם בם הראשון פרי עץ הדר באתרוג ואחרי זה רק כפות מרים ואילו רביד הנשיא מתחיל עם הלולב ואת האתרוג הוא שומר לסוף רשי לולב הגזול לולב כף של תמרים ודר תנה הדס וערבה הפירוש הפשוט ברשי כי המילה לולב היא לפ לפעמים יכולה לשמש גם ל לכל ארבעת המינים או או לשלושה האלה אז אומר לולב פה זה זה אף על פי שכל אחד שילמד הלאה יגלה את זה יגלה את זה בעצמו אבל אומר תדע לך שלול זה לא אגודה אלא זה הלולב דנו הרב כפות תמרים והרב שזה אחד הספרים היסודיים פה במסכת אתם לא לא ימוש לא ימוש מפיכם הרב כפות תמרים כאן במסכת א במסכת סוכה וגם עלפני יהושע שאנחנו מכירים אותו מ מכל התורה כולה הם שניהם דנים בשאלה למה למה הקדים הלולב לזה אז בוא נראה בוא נראה נראה בפני יהושע בקיצור בפירוש רשי בד תחיל לולב הגזול לולב כ ש מרים ודר תניה זז רבה ב נפש ולכאורה שפת יתר ומה בא ללמדנו בזה ונראה לנו דעתיד סדר לשון המשנה כשיטה רשי בדקת פסולי דולב ברשע מקמה אתרוג פתח בו הכתוב תחילה בשמך היה אפשר לומר דלול קטני ה דווקא שהוא הגוד ולכן הקדימו את זה אז אומר לא אמרו שזה לא א אני מדלג בפני יהושע לקטע השני השורה מתחילה במילה נפשה המילה השנייה בשורה ואד פתח עולב תחילה הינו מטעמה גופה כד פרשית כיוון דעיקר מצוות ארבעת המינים נקראים על שם הלולב אנחנו מברכים כשאנחנו נוטלים את הרבעת המין אשר כדי שנו צא וציונו על נטילת לולב אנחנו לא מברכים על נטילת אתרוג ולולב והדסים וערבות אלא רק על נטילת לולב הוא העיקר עיקר מצוות הבדים נקראים על שם הלולב זו דרך אחת דרך שנייה אומר שאת הפסו הדר לומדים מדרשה ודבר ש את המדרשה חביב עלי אני לא אכנס עכשיו לסתור את ה תירוצים האלה של הזה כי התירוץ הראשון של הפני יהושע נראה תירוץ עיקר אבל אף על פי שהתירו הזה עיקר ואף על פי שהמנהג שלנו כך הוא עדיין הדבר הזה קשה באמת זה קשה למה אנחנו מבכים תילת לולב למה ברכים על נטילת אתרוג למה לא מברכים על על נטילת ארבעת המינים למה לא מברכים על נטילת אתרוג ולה ד אפשר לתרץ כל שאלה בפני עצמה הגמרא דנה על זה בדף לז פשך קצת ב שאמרנו בטיול שלנו בדף לז עמוד ב לפני המשנה ואמר רבא לולב בימין ואתרוג בשמאל מהי טעמה אנ תלתה מצוות וי חדה מצווה אז אנחנו לוקחים שלוש מצוות בימין אמר ל רבי רמיא לרבי זריקה מהיא טעמה למה מבר חינן אלא על נטילת לולב אמר לי הועיל וגבוה מכולם הכי גבוה חליו גבוה שואלת הגמרא ולגב לאתרוג לבריח יכול מלא את את ההדסים וערבות אתה לא יכול לקשור גבוה כי אתה צריך שיהיה טפח שהוא יוצא מעליהם כדי לנענע בו אבל אבל את את האתרוג אפשר להחזיק גבוה זה זה ד אגב קצת קושייה מזה על מה שכתבו שפוסקים שצריכים להצמיד את ה את האולם לאתרוג בשם ריקנטי זה הראשון שמביא המגן אברהם אבל לא משנה יכול להיות שזה בדרך משע ומתן הגמרא פלפלה זה לא לעשות לגבה לאתרוג ולברך אז א אמר ל אילו במינו גבוה מכולם הו הציצו החוצה תראו את הדקלים פה ראו איזה גובה תלכו לראות עץ של ה אתרוגים נמוך הולכים ל לפי העץ לא לפי מה שביד שלך עכשיו טוב גם זה דבר שהוא צריך בהו וכי בגלל שהעץ שלו גבוה כי בשביל זה אנחנו עכשיו נברך רק עליו ממתי גובה זה מה שקובע אצלנו מי שגבוה הגבוהים ישפלו והנמוכים יקבעו מגביע השפלים משפיל גאים ק מה ממתי גובה פיזי גובה פיזי זה מה שקובע בשביל זה אנחנו ולא ז בלד אנחנו מוחקים את כל האחרים וכולם רק על שמו של ה רק על שמו של הלולב דבר ש דבר ש שקשה שקשה להבין אותו הרמבם ניסח את זה בצורה שונה קצת תראו בדף מקורות בעמוד שלוש מצווה מן המובחר לאגוד לול דס והרבה לעשות שלושתן אגודה אחת וכשהוא ותלם לצאת בהן מברך תחילה על נטילת לולב הואיל וכולן סמוך לא הרמבם לא הולך מה שכתוב בגמרא הגמא אומרת ה במינו גבוה ה אומר לא כולם קושרים אותם על הלולב ולכן הולכים עם הלולב מה עם האתרוג האתרוג בל שזה שלושה וזה אחד כנראה אומר הלחם משנה מברה תחילה ת לולב הו כולם סמוכים לו כלומר מפני שהכל סמוכים ללולב והוא העיקר פני כן ברחן עליו וקשה דו נמר שמינו גבוה כמו שכתב הגמרא ואולי יש לפרש דהיינו סמוכים לו כלומר שהוא מעולה מכולם וזה שאמר בגמרא מינו גבוה כלומר כיוון שהוא גבוה הוא מעולה מכולם אני לא זכייתי להבין מה אומר כאן לכם משנה בגמרא כתוב לא בגלל שהוא גבוה סומכים אותם עליהם בגלל שהוא המין הכי גבוה לכן סומכים אותם עליו לא מבין למה פלים אלי למה בגלל שהמין שלו יותר גבוה אז תגיד שהמין שללא גבוה בגלל שהמין גבוה אז כולם מטפילים אותו כים לו כ מתפילים אליו לא חסר בזה עוד טעם הרב שאול יכירנו טעם עוד חסר כן כן בוא קטר לי זער וליה מגיע סמוכי רוצה לומר נשענים עליו שכוחו חזק לסובל בגדו ולא הן והינו מפני גובהו ותוקפו ארוך לנר מתרץ בדרך חריפות זה כתבתי בשביל הבאתי לכם תראו בדרך חריפות התירוץ של הרוך לנר אני רוצה על דרך פשוט ודרוש ולא על דך חריפות טוב אה אני עובר לעוד עוד זה השאלה השנייה הנושא השני הנושא השלישי ש שאנחנו רוצים לדבר עליו זה הנושא הזה של לולב שבעה ימים אנחנו היום נוהגים ליטול את הלולב שבעה ימים ואילו בימי בימי המקדש היו נוטלים את הלולב בגבולין יום אחד ובמקדש שבעה ימים אני מעיר כאן בהערה פרי עץ אדם וסמכת לפני השם אלוקיכם שבעתיים מהראשון עד השביעי פשוטו של מקרא אין מקור בכלל ללולב בגבול כי השמחה זה לפני השם ושבעה ימים זה לפני השם וסמכת לפני שבעת ימים זה לפני השם הרמבם בספר המצוות הארוך כותב ובא הקבלה בא הקבלה שבגבול נוטלים נוטלים יום אחד זה כך כך קיבלנו במסורת אבל לפי פשוטו של מקרא לא על כל פנים א אחרי אחרי ש אחרי שחרב המקדש אז בדף מא כתוב במשנה בראשונה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד מי שחרב את המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שי לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהיה יום הנף כולו אסור שואלת הגמרא מנלן דעב דינן זכר המקדש אמר רבי יוחנן דמר קרא כי עלי ארוכה לך ומכות פך נאום השם כי נידחה קראו לך ציון היא דורש אין לה אומר הקדוש ברוך הוא אף אחד לא אכפת לו מציון אף אחד לא אכפת לו מהמקדש אף אחד לא אכפת לו מהגאולה זה נורא ויום סימן שהקדוש ברוך הוא מצפה שאנחנו נצפה לגאולה נצפה לבניין המקדש אז צריך לעשות זכר זכר למקדש יש בעניין הזה יש בעניין הזה שתי שאלות על הזכר למקדש הזה שאנחנו עושים שחנו נטלים את העולב זכר למקדש שאלה ראשונה היא שאלה של שיבולי הלקט של יותר נכון של אחיו של בעל שיבו לקת הו טרץ יש תמין ושואלים למה איננו אומרים אחר בריכת י רצון ש מרב יימנו כמו שמרים אחר בריקת העומר אנחנו הרי סופרים ספירת העומר אחרי ספירת העומר יש שני שתי נוסחות אחד הרחמן ז עבודת בית המקדש למכו מירה בימינו נוסח שני א יי רצון וכולי מה שלא תגיד למה אומרים את זה אחרי ספירת האומר מה עכשיו פתאום זה אחרי תקיעת שופר אנחנו לא אומרים י רצון שבנ בית המקדש התשובה לפי השייטות שספירת העומר בזמן הזה היא לא מע תורה למד רבנן היא זכר היא זכר למקדש אחרי שאתה עושה את המצווה אתה מסביר למה ספרתי ספרתי כדי להתעורר לזכר למקדש אז אנחנו מתפלים עכשיו על בינן המקדש אז הוא אומר למה לא אומרים יהי רצון אחן טילת לולב אחן תעלת לול ואצלנו אז נכון אולי ביד מיד אומרים תהלל אחרי ההלל ש תגיד אה וכתב אחי רבי בנימין זכרון לברכה רבי בנימין אחיו של ה שיבולי לקד לא לא זכה לספר משלו אבל השמועות שלו אח שלו היה אח נאמן הביא את השמועות שלו ומתוך השיבו לקת יש לנו הרבה שמועות של אח שלו רבי בנימין שאיין לתמו על זה לפי שבעומק בו כתי עז נפחם את העומר כבס תמים לכאן פד תשוב מקומה אבל ולה באיזה קורבן המקדש הו העבודה זוכה בו ועוד לולו היה ניטל במדינה יום אחד וכיוון ב אותו יום אין זכר למקדש גם לשאר רבים אין צריכים לתפילה זכר למקדש אבל לא אמר הספירה בכל מקום ההקרבה הייתה במקדש אז התירוץ הראשון התירוץ הראשון הוא דוחק כי הרי אנחנו עדיין עושים את זה זכר למקדש נכון אם זה זכר המקדש כדי מה כדי שציון היא דורש אין לה כדי שנדרש את הגאולה איך אנחנו מביאים ידי ביטוי את ציפיית הגאולה את התפילה לגאולה די התפילה יהי רצון שיבנה ה רחמנו יחזיר לנו לא משנה מה שתגידו אני לא זכיתי להבין את התירוץ הראשון התירוץ השני התירוץ השני מה זה משנה אם זה עולה על המזבח לא עולה על המזבח דבר שעושים אותו במקדש הדבר השני זה שהיום הראשון אז זה אני יכול לשמוע כי ביום הראשון יש לנו אה זה לא לא עושים את זה מדין זכר למקדש ביום הראשון עושים את זה מדין מדין דין דאורייתא רק בשאר הימים יש את הזר למקדש הדבר הזה עצמו עוד היו כבר ראשי ישיבות שרצו להגיד שיש יש גם את הזכר למקדש גם ביום גם ביום הראשון כי יש את הסמכתם שבעת ימים במדינה אן שמחתם טוב אפשר עוד להתפלפל בזה אבל בסדר אז זה לא פלוג כזה לא פלוג זה תמיד יהיה תירוץ אחרון ברשימת התירוצים שאנחנו נרצה להגיע ליו טוב היה אפשר ביום הראשון לא בשער הימים כן מה אולי אפילו הייתי לכתחילה עושה את זה כדי שיידעו שהיום הראשון זה דאורייתא ושאר הימים זה זה זכר למקדש למה וגם זה זה הקיום של הזכר למקדש כ זה אני חושב שבמחזור הקודם שלמדנו שלמדנו סוכה אני חושב שבאחד השרים הכלליים אמרתי את זה ש שאנחנו נוטלים את הלולב בשאר הימים ובכלל לא מקיימים את הרעיון כל הרעיון של נטילת ולב בשער הימים זה כדי לעורר בליבנו את ציפיית הגאולה מי שלא א נוטל את העולם ואומר איי איי איי איי איי אנחנו רק עושים פה זיכר וזה בכלל לא זה ואי מתי מתי נזכה להיות במקדש לא קיים את הרעיון של התקנה בכלל כאילו ר רבנו חן זכא לא תיקן בשבילו הוא הוא הוא לא עשה כלום כאילו ברעיון הוא קיים את את הדין דרבון אבל אבל הוא לא קיים את את כל את כל הסיבה שבשביל זה לכן אני חושב שלהגיד את הרחמן זה ממש עד כדי כך עד כדי ככה השאלה הזאת זה שאני התחלתי לחשוב בעצמי לא מדינה להגיד אחרי אחרי נתינת העולם מה אכפת לי להגיד זה לא איסור להגיד אחמ חז בית המקדש יה רצון שב זה לא איסור יש כתוב מקום שאסור להתפלל על בני בת המקדש מה אכפת לנו להגיד להגיד רשל המקדש טוב אז זה זו שאלה אחת שאלתו של של רבי בנימין אכי בעל שאלת בעל תשובת הלקט עם התשובות של אחי רבי מנמי שאלה שנייה מעניינת שיש היא על פי דברי הרב בעל המאור יש בעל המאור מפורסם מאוד בסוף מסכת פסחים שעוסק בהלכות ספירת העומר כותב הב למור כך ו בספירת העומר יש שואלים מה טעמ איננו אומרים בו זמן לא מבכים שחיינו בספירת העומר למה לא מברכים כל המצוות מברכים זמן ועוד מתם אנו סופרים בלא ברכה ביום טוב שני של פסח כומ עניין סוכה בשמיני ספק שביעי מת ב ברוך ום חינן שברכת הסוכה אומרת ני קידוש היום החנ ברכת הום אומרת ני קידוש היום בקיצר נמנ נמנ ולא לברך ברוך א נספור ולא נברך ועוד מתם אין לנו סופרים שתי ספירות מספק בחוץ לארץ היו צריכים לספור שתי ספירות מספק כמו ש נו עושים שני יום טוב שני מספק וכללו של דבר התירוץ הראשון אפשר להגיד אין לנו להחמיר בספירת העומר שאינו אלא לזכר בעלמה הדבר שהוא זכר בעלמה לא צריך לברך עליו שהחיינו בסדר אז זה התירוץ הראשון לפי זה קשה הרי נטילת לולב שאנחנו נוטלים לולב בימינו כשלא היה ביום אם נוטלים ביום הראשון חים שחינו מצות ד יתה בסדר אם יום הראשון חל בשבת ועכשיו אנחנו אנחנו הרי לפי לא לפי המשנה לפי ההלכה לפי הגמרא אנחנו נוטלים רק ביום השני מברכים שחיינו על הלולב מברכים למה מברכים שחיינו לזכר באלמה למה לא מברכים ש לפי הבעל המאור קשה למה לא מברכים שחי למה אנחנו מברכים שחיינו שאלה תירוץ שני אומר א ועוד שלא מצינו ברכת זמן אלא בדבר שיש בו שום הנאה כגון נטילת לולב שהוא בא לשמחה ותקיעת שופר לזיכרון בין ישראל למם שבשמיים ומקרא מגלת דחס רחמנא עלנו פר קינן במצוות שיש בהם שמחה זה אבל אני בטעות לא הבאתי את ההמשך הוא אומר זה יש בזה עצב אנחנו זוכרים את המקדש נזכרים שאין לנו מקדש אנחנו עצובים מה נברך שחינו אז לכאורה אותה שאלה נכון מטילת לולב שהוא בא לשמחה זה ביום הראשון הרי ימים אין שמחה במדינה בלולב אלא רק זכר אם זה רק זכר אז למה למה אנחנו שמה תגיד אולא יכול להיות שזה צער כי עושים את זה בחג שזה שמחה גם ספירת העומר אנחנו סופרים בכל המועד סוכות ולא מברכים על זה כי זה מצער אותנו שאנחנו נזכרים שיש מקדש מצד אחד אנחנו שמחים שיש לנו מצוות אבל מצד שני אנחנו מצטערים אז הצער שיש ב ב אפשר להגיד שפה בלולב יש פה יש תקנה דרבנן של שמחה ולכן כן אפשר לברך עליו שחי ככה ככה לכאורה צריכים ככה לכאורה צריכים להגיד אבל לפחות לפי השיטה הראשונה של בעל המאור שלא מברכים שחיינו על זכר למקדש למה לא אז למה למה אנחנו כן מברכים שחיינו ביום כזה החל ביום שני יכול להיות שלא פלוג כמו ש כיוון שיש ברכת שחיינו על הלולב בכל שנה שזה נוטלים ביום הראשון אז לא חילקו וגם שחיינו ביום השני אפשר לתרץ ככה אבל אני הייתי שמח אם היה לנו איזה הסבר א אולי טיפה יותר מרווח ונקודה אחרונה לפני שניגש לגוף לגוף הדבורים זה מנהג שנוהגים בו המקובלים מקובלים עושים את זה עם הדבר הולך החסידים ש אבים מנהגי המקובלים עושים את זה רוב העולם לא נוהגים את זה אבל אני בתור ילד לי זה מפריע עד היום אני בתור ילד כן היינו עושים את זה ועד היום אני מפריע לי פה בישיבה שאני לא זוכה לעשות את זה יש בשער הכוונות מה שאני נהגתי בתורת לא בגלל שער הכוונות אני התפללתי בבית כנסת פרושים שעושים כל מנהגים על פי מנהגי הגרה אבל תכף נסביר כותב הרב הרב בשאר הכוונות והנה טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר יום קודם שתתפלל תיטול הלולב בתוך הסוכה ותברך עליו ואחר כך הד' נענועים של ההלל יהיו בבית הכנסת ומה טוב היה אם היית מתפלל בסוכה כדי שתתפלל טול על ולב ברכתו ו בשעה הראויה אליו שהוא אחר תפילת שחרית קודם הלל אז איפה שיש סוכה ליד בית הכנסת אז ככה עושים הולכים לסוכה וזה ככה המקובלים הספרדים אוהבים לעשות אצל א תלמידי הגרא כתוב בתוספת מעשה רב שרב חיים רב חיים מוולוז'ין היה הולך לסוכה בזמן טילת לולב נוטל את הסוכה ושמה עושה גם את ההלל וככה נוהגים בפרוש בית כנסת פרושים נוהגים שפחות את נטילת לולה ום עושים בסוכה מפסיקים היינו כולנו הולכים לסוכה וזה אחרי ש התחתנתי באתי לפה כאלה זה לא ידעתי מה הולך פה בסוכות הבחורים אייך הם יודעים מה הולך פה בסוכות מתפעלים בבית אופוס מגיע נטילת לולב לאיפה הולכים כולם מברכים בתוך בתוך בתוך הבית כנסת הת היהה לי היה לי מוזר מאוד מה זה הדבר הזה תמיד יוצאים לסוכה לברכה זה זה דבר שו הארי אפילו אומר עדיף שבבוקר שאתה קם תיקח את ה תברך על הלולב בבית ואז תלך יש שרצו להביא ראייה לארי מגמרא הגמרא אומרת מנהג אנשי ירושלים יוצא מביתו לולבו בידו נכנס לבית הכנסת לולבו בידו רואים שכבר בבית הוא נותן את זה זה לא נכון זה לא ראה זה הפוך הארי ודאי לא על זה הסתמך כי הרי הוא אומר שאם יש בית כנסת אם יש סוק ליד בית כנסת הוא אומר אז אז תעשה את זה בזמן הראוי כמו שכתוב בגאו שרבי גאון וזה בתשובות הגאונים וגם בריצ גאות שמברכים אחרי תפילת שחרית זה המקור של ההלכה שלנו אז אז הוא ה לא בגללה לא בגלל הגמרא הזאת של אנשי ירושלים הוא עשה אומנם שולחן ערוך כותב כך מצוות לולב ביום ולא בלילה וכל היום כשר נטלית לולב שם לא נטל שחית נטלנו אחר כך כל מקום זריזים מקדימים למצוות ונוטלים אותו בבוקר הוא זמנו משתנה צ החמה ועיקר מצוותו בשעת ההלל ואם צריך לה זה עיקר מצוותו בשעת ההלל ואם צריך להשכים לצאת לדרך נטלו משנ בד השחר ומדקדק כותב הרימה המדקדק יאחוז הלולב בידו כשנכנס מביתו לבית הכנסת גם בשת התפילה וכן יחזרו לביתו כדי לחבב המצוות זה מנהג אנשי ירושלים הרמ אומר ככה מדקדקים ככה צריך לעשות ללכת אומנם המשנה ברורה כותב ככה תראו בשעת ההלל כדי לנענע בעוד ושינה וקצת מן המהדרים נוהגים לברח ו בנץ חמה בתוך הסוכה ולנענע ואחר כך בשעת הלל מנענע מוד ככה אומר שזה המהדרין בזה הוא מציין למגן אברהם בשער הציון א גם בשעת התפילה הוא כותב כך אף על פי שאסור להחזיק שום דבר בשעת התפילה אח כד לקחתו מצוה לא מתרד ב נף בגמרא ה שקן הסים ש ירושלים ה אדם יוצא בטוב לבוא בידו קורא קר שמ לבוא בידו מכל מקום כתבו אחרונים דכי היום מחזק יוהרה אם לא מי שמפורסם ל מדקדק במעשיו אם זה מה שחסר לך הכל אתה עושה זה טוב מיהוא זה נוהגים גם היום ש הולכים על ולב בבוקר בעצמם בית כנסת מחזיר לביתו בעצמו בסדר אבל אבל לוקחים אותו על ידי דבר אחר בתוך הזה ולא מברכים עליו על כל פנים לפי הרמו כמו אנשי ירושלים המדקדקים המהדרין סליחה עושים כמו הרי וזה דבר שהוא מאיפה זה הגיע אני מחפש אולי זה קצת על דרך דרוש השאלה הזאת אבל מאיפה זה הגיע הדבר הזה למה צריך לעשות את זה בסוכה למה בסוכה מה הבעייה מה כתוב שצריך לעשות את זה בסוכה איפה כתוב שצריך לעשות בסוכה את הזה מאיפה זה מאיפה זה בא ומזה תראו איזה פלפול זה היית יכול לתת שיעור כללי רק על התדיר ושאין ו תדיר וש האם יש פה בעיה של תדיר ושין לא תדיר כי יש לנו את קריאת שמע אני בכוונה אומר קריאת שמע לא תפילה כי אפשר דרבון בסדר אפשר להתווכח אם התפילה היא דרבון דריסה והלולב הייא דאורייתא ביום הראשון על כל פנים בסדר ויש קריאת שמע תדיר תדיר תדיר קודם והזמן של ההלל גם על זה יש שגרה מהגר שמוכח לא כמ לא כמו שהיה נוהג הגרח מוולוז'ין לא משנה עכשיו אפשר שיעור כללי שלם לתת על זה אבל הכל התחיל מזה אמירה של של הארי ש צריך ליטול בסוכה שהיא לא בנוייה על אנשי ירושלים אנשי ירושלים כתוב יוצא מביתו למרות שביתו כמובן זה זהזה זה לא לא משבע הסוכה כתוב מביתו לא כתוב יוצא מסוכתו אף על פי שהיו ישנים בסוכה אבל את הלולב היו שומרים בבית בסדר בתוך מים שמה בתוך הביתה הולך הביתה לוקח את הלולב יוצא מביתו ולך הולך לבית הכנסת הולך להר הבית לא משנה איפה שהולך אז מאיפה הגיע הדבר הזה זה הדבר האחרון טוב אני רוצה לעצור פה את כל השאלות ו לתת אני אומר בקצרה דברים שדורשים דורשים אריכות בגלל שזה שיעור קלולי אז דנו בלוחה ובדרכי הזה אבל באמת הנקודה פה היא אולי היא נשמעת קצת דברי אגדה אבל במסכת סוכה הרבה דברי אגדה מחוברים עם הלכות בצורה שאי אפשר להפריד יש יש בחג הסוכות כמה היבטים לחג וכמה טעמים לחג וצריך לדעת את הטעמים הללו ולהבין ששלושת הרבדים שאנחנו נדבר עליהם תכף הם שלושה רבדים שקשורים זה לזה ובנויים זה על גבי זה ונתחיל עעם הרובד הכי פשוט הכי זה זה הרובד של חג האסיף החג החקלאי לכל שלושת הרגלים יש מובן פשוט חקלאי שהתורה מתייחסת אליו היא קוראת ל לחודש האביב זה בפסח ויש לנו חג הקציר בשבועות ויש לנו חג האסיף בסוכות זה רובד חקלאי הכי פשוט שמודים לקדוש ברוך הוא על הפרנסה שהייתה תלוה בחקלאות יש רובד נוסף שהוא הרובד של זכר ליציאת זכר ליציאת מצרים שלכן יש לנו חג המצות ולכן יש חג השבועות או יותר נכון חג מתן תורה בסדר לצורך העניין חג השבועות זה חג הקציר בסדר זה קשור יותר לפער החקלאי ויש לנו את חג הסוכות שזה זכר ליציאת מצרים בא הברבנל והוא רצה להבין שיש לנו את ארבעת המינים זה קשור לחג האסיף שאתה לוקח מכל ה מכל מה שנאסף ודרך אגב הגדיד של התמרים הוא נמצא בדרך כלל בסביב חודש אוקטובר הלועזי כי זה הולך לפי החמה שחג סוכות חוץ מאשר בשנים שזה זז קצת זה אמור להיות סביב חודש אוקטובר א זה סביב הגדיד של התמרים ואז זה מתאים שלוקחים כפות כפות כפות תמרים דרך אגב גם המסיק בחלק גדול מהזנים היה נעשה בחודש אוקטובר היום מכל מיני סיבות קצת דוחים את זה אבל נובמבר וזה אבל אבל בימי קדם המסיק היה באוקטובר וכנראה זאת הסיבה שכתוב בספר עזרא בספר נחמיה שמה צאו ההר ואביהו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי תמרים ועלי ץ אבות ועשו סוכות ככתוב ומשם מקור לדרשה באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר בסדר אז זה רק בסוגריים בכל מקרה זה חג הסיב כ אומר הברבנל כבר הגדת שבחג הזה באו שתי מצוות ש מסוכה ולולה ושאינם שווים טעמיהם כי מצוה צו כאל זכרון עבר כמו שכתוב כ בסוכות השבתי בני ישראל הוציאם ארץ מצרים והלולב הוא מפני ההוה בכל שנה לתת שבעבודה עליו על ה שיפת התבות שבזמן ההוא היו נאספות מן השדה ולפי שה עניין הסוכות בראשונה נקרא חג הסוכות ולא נקרא חג הלולב זאת אומרת למה קוראים לזה חג הסוכות כי קודם יצאנו ממצרים ואחרי זה רק הגענו לארץ ישראל לכן נשארנו עם השם של חג ה חג הסוכ זה אחר כ חג הסוכות חג הסוכות שבעת ימים להשם ככה אומר הבננו מפריד זה שני שתי מצוות שקשורות לשני פנים שונות לגמרי של של החן ככה אומר הברבנל אבל הרשב וגם הרמבם במורה נבוכים בטעמי המצוות הרשבא אומר כך פשוטו כדברי אמורים מסכת סוכה סוכה ממש וזה טעמו של דבר ח סוכת לך באספך מגרונך ו מקוך באספך תבוע הארץ תכם אלהים כל טוב דגן תראש ויצר למען תזקק זקו ש בני ישראל מדבר 40 שנה בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודה למי שנתן לכם נחלה ו בתיכם אליים כלטוב גם חג הסוכות יש לו קשר לחג האסיף אם נלך עוד צעד אחרי הרשב כשהיו אוספים את ה כל הדברים מהשדה אני לא רוצה להיכנס ב הזמן הקצר לכל הבטים החקלאיים שהיו אבל היו יושבים בסוכות היו היה סוכות וכתוב נטרה ד ציון כסוכה בחרם שהיו הולכים לאסוף את כל מה שהיה בשדה חלק חלק ממה שהיה בשדה זה היו הצימוקים שהתייבשו מאז מאז ה מאז שבצר חלק מהזה הפכו אותם לצימוקים ואם זה היה קרמי ה קרמי הזית אז כשהיו עובדים לא היו חוזרים הביתה כל יום לא היה רכב ולא היה טרקטורונים וטרקטורים אז במקום זה היו גם ככה היו שומרים על הסחורה מהגנבים היו יושנים בסוכות באה התורה והתורה תמיד תמיד לוקחת היבטים אנושיים ונותנת להם משמעות עמוקה ורוחנית משמעות אחרת ולכן אנשים יושבים בסוכה לא רק בשביל לשמור ולאסוף אלא אתה יושב בסוכה גם תדע לך שזה מה שיש לך וכל הבית והכל הזה זה מתנת השם וכך גם ארבעת המינים שניהם היבטים של חג האסיף זה הבת אחד היבט שני עמוק יותר זה הבת של יציאת יציאת מצרים למען ידו דורותיכם כי בסוכות השבתי דרך אגב פרשת ראה ספר דברים זה קשור לסייף ואילו ספר ויקרא קשור ליציאת מצרים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל והוציא אותם מארץ מצרים וכאן יציאת מצרים כולם מבאים את הסוכה אבל מה קשור ארבעת מה קשורים ארבעת המינים ליציאת מצרים לכאורה צודק בזה הברבנל וזה לא נכון גם זה דבר יש לו גם רובד של יציאת מצרים ותכף תכף אני גם אסביר את הרובד של יציאת מצרים בהיבט הזה שלה הזה ויש היבט שלישי שהוא גם יכול להיות קשור ליציאת מצרים אבל זה לא יציאת מצרים עצמה או כמו שהבר בנל הסביר והרשב"א היא לא רק כדי שהיה לנו בתים מלאים כל טוב ואוכל כמה שנרצה ואסיף וקציר ובציר וכל הדברים האלה אלא זה בשביל להשרות שכינה בתוכנו זה הרובד השלישי העמוק יותר אני רוצה ללכת לרובד הרובד הראשון הסברנו של האסיף הרובד של של ה של היציא מצרים אני רוצה ללכת ל ליציאת מצרים עצמה ביציאת מצרים עצמה נסאו מרעמסס סוכותה שם בסוכות כנראה היהה סוכות איך ולמה יש לי הסברים אבל לא עכשיו הזמן אבל על כל פנים בסוכות ישבתי ודאי שהמקום שקוראים לו סוכות שמה הה סוכות אחרי זה נסאו לים סוף ואחרי נכון לפי החירות ואחרי זה כתוב החנו בעתה בקצה המדבר אבל המסע המשמעותי הנוסף אחרי ים סוף מה היה אלים ושם 12 אינות ו70 תמרים מה היה המשמעות של 70 תמרים 12 עינות מים ודיי בשביל השבטים 70 תמרים בשביל מי בשביל ה70 זקנים ככה רשי אומר 70 זקנים יושבים מתחת ל70 תמרים כמו שדבורה יושבת יושבת מתחת מתחת תומר אז הנה אנחנו כבר זוכרים את יציאת מצרים זוכרים את יציאת מצרים שכי היה לנו סוכות ואחרי הקדוש ברך הוא נתן לנו גם תמרים ומים תמרים ומים זה כבר יש לנו את גם את הלולב גם את הערבות גם את האתרוג שגדל על כל מים והדסים גם ההדסים צורכים הרבה מים צים הדסים אשר במצולה שם בספר זכריה בסדר כל ארבעת המינים קשורים מאוד למים אבל הבולט שבהם שהוזכר בתורה יכול להיות שיש שם גם עדסים וערבות ב באלים כן אבל אבל הבולט שת עליו התורה דיברה זה כפות תמרים בסדר ש אנשים מסכנים עכשיו א נלך לרובד לרובד העמוק יותר הרובד העמוק יותר השראת שכינה והשראת שכינה בישראל היא קשורה לענני כבוד שהם ענן השם על המשכן ומתוך המשכן זה מתפשת על כל על כל ישראל מה קשורים מה קשורים ארבעת המינים להשראת שכינה בישראל אז כאן יש פסוק כולכם מכירים אותו בספר ת אומרים את המזמור הזה הרבה פעמים מזמור שר ליום השבת בסוף המזמור זה בעמו בעמוד חמש צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית אדוני בחצרות אלוהינו יפריחו עוד ינובון בסבה דשנים ורעננים יהיו שמתם לב שמתחיל בלשון יחיד ומסיים אחרי זה בלשון בלשון רבים צדיק אתמר פחב אחרי זה שתולים ואחרי זה עוד ינובון וכולי התשובה היא כך יש כאן דיבור על עץ התמר עץ התמר הוא הצדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שהוא התמר הוא גבוה כמו גבוה כמו ארז אז הוא ממשיל את ה צדיק לתמר ולרזות בבית השם מה זה שטול בבית השם מה יש בבית השם תורה מה זה תורה במבא בנמשל מה זה במשל מה זה התורה מים והיה כעץ שטול על מה הוא שטול על פלגי מים ושמישהו שטול בבית השם הוא שטול על ה הוא שטול על התורה שתולים בבית השם יש לנו מים בחצרות אלוהנו יפריחו יפריחו זה לא רק יוציא פרח מה שאנחנו קוראים פרח אלא זה גם מריח מים יפריח בספר יחזקאל העלים זה גם נקרא שזה פורח אז זה העלים זה אז יש לנו את המים זה ערבות יש לנו רצות יפריחו זה עדסים ויש גם פירות מה הם הפירות עוד ינובון בסבה הצדיקים נמשלים לתמר וכל האנשים הם סמוכים עליו נמצאים סביבו ולכן אנחנו מברכים על נטילת לולב מאיפה אני יודע שה לולב זה הצדיק לא רק מהפסוק הזה גם פסוק בתהילים אבל יש עוד משהו שרק אתמול בלילה הבנתי אותו עד עד אתמול לא ידעת לא הבנתי לא הבנתי זה פסוקים בספר מלכים ואת כל קירות הבית מסו קלה פיתוחי מקלות כרובים ותמורות ופטור מלפנים לחיצון ואת קרק בית ציפה זהב וכולי ושתי דלתות עצי שמן וקלה עליהם קליות כרובים ותמורות ופטור בית המקדש על העצים שהיו מקיפים היו א עשו פה יש לנו א נו אוניה וופה יש ספר תורה ופה יש כתר וכל מיני בבית המקדש לא זה מה שהיה מה היו מה גלפו על העצים כרובים ותמורות ודקלים כרובים אני מבין זה המלאכים שנמצאים במקום השראת השכינה המרכבה אבל מה הדקלים מימי לא הבנתי למה למה הנביא ציוה לעשות הכל בכתב מיד השם עלי הסקיל הרי עשו את זה על פי נביא למה עשו שמה תמורות במקדש זה יפה זה אפשר לעשות גם כן כל מיני אפשר לעשות אוהלים אפשר לעשות קטרים אפשר לעשות ספר תורה כל מיני דברים אפשר לעשות אפשר זה ציפו זהב דרך אגב כתוב זה ואת קרקבי ציפה זהב וא פתח זהב וציפה זהב הירד על הכרובים ועל התמורות את הזהב כמו פה נוזה מי שטמ זה זהב אמיתי בסדר שמעתי מסתפקים בדבר זהב אמיתי טוב בכל מקרה גם גם המנורות יצופו זהב אמיתי ששו פה אלה שלא נמצאות עכשיו זה לצורך הציפוי זהב טוב אבל לבתי מורות התשובה יש במקדש מקום לשניים יש למלאכי השם ויש למלאכי השם מלאכי השם המלאכים ומלאכי השם הצדיקים ותלמידי חכמים והזקנים וחכמי הסנהדרין כרובים ותמורות זה לא דרש זה לא דרושה זה רובד עמוק זה הרובד הפנימי של הל של נטילת לולב נטילת הלולב העצים ש שנמצאים כביכול לא נטעים עצים במקדש לא תתן לך אשרה כל עץ אבל יש דקלים במקדש וככה יש לנו את נטילת לולב נטילת לולב המשמעות של האדם שנוטל את הלולב ומחזיק אותו זה קודם כל במובן הכי פשוט הרי אנחנו לא מקריבים את זה כמו שאמר הרב שיבולי הלקט אז מה אנחנו לוקחים את הלולב מה שאני הייתי מסביר שהאדם הוא אומר בעצם אני כמו הלולב והדסים והערבות ני אני כמו שהם צריכים מים ונתת להם מים כך תתן גם לי מים אבל כמו שלהם זה המים זה מה שהרי זה בשביל לרצות על המים נכון לעצור רוחות רעות זה תללים רעים זה זה זה קשור לריצוי על המים ארבעת המינים לכן הם גדלים על כל מים אז האדם צריך מים אבל זה ברובד הפשוט אי אפשר להתכחש לזה שבכל התנך כולו מים ותורה הולכים ביחד אדם רוצה רוצה את התורה רוצה את דבר השם לכן ושמחתם לפני השם אלוקיכם שבעת ימים ויכול להיות שזו זו ה בה של ה של ההנהגה של הארי ליטול את הלולב הסוכה והתקנה של רחם בן זכאי אתת הרבי זכאי זה לא רק זכר למקדש זכר בעלמה כמו ספירת העומר זה שונה בתכלית כאן רבח אומר תשמע יש לך נכון המקדש זה המקדש והסוכה שבבית בסוף זה סוכה שעשוייה מ והסוכה של ציון של של ירושלים זה מה שכתוב ישעיהו וברא השם על כל מכון אר ציון ענן יומם וסוכה תיל אצל יומם וכולי זאת הסוכה של ענני הכבוד שנמצאת במקדש אבל הסוכה שבבית היא גם קצת זכר לענני הכבוד לפי דעת רבי עקיבא או רבי אליעזר תלוי בגרסאות הסוכה הזכר עני כבוד אז נכון כשהמקום באים למקדש השמחה לפני השם עכשיו שאין מקדש תשמח בביתך כי גם בביתך יש השראת שכינה זה גם קצת זה לפני השם מד רבון זה לפני השם מד רבון אבל בשביל זה צריך בא הארי אומר תשמע נכון שרבי חזקי לא אמר שצריך לעשות את זה רק בסוכה אבל הדרך הנכונה אם אתה רוצה לקיים את הלפני השם הד רבון את ה את ה תעשה את זה בסוכה זו הדרך הנכונה ליטול את זה ליטול את זה בסוכה ככה ככה הייתי מסביר אולי את ההנהגה של הרי וככה גם מתרץ את הקושיה של ש בולה לקת כי אנחנו לא עושים את זה רק כזכר למקדש אנחנו עושים את זה כי יש כי יש לפני השם דרבון גם בכל מקום זה בא רביח בן זק להגיד כמו שהוא אמר שאפשר לתקוע בשופר ב ביבנה בראש השנה שכה להיות בשבת כי זה הבית הדין מחליף את המקדש אלוהים ניצב בעדת אל אותו דבר הסוכה שכל אחד מחליפה את המקדש לכן אני חושב שגם ביבונה שהיו תוקים בראש בשבת לא אומרים רחמנו יחזיר לנו הבד בית המקדש אז זה מתרץ את הקושיה הזאת זה גם מתרץ את הקושיה ששאלנו מבעל המאור בסדר זה לא זכר בעלמה על זכר בעלמה לא ברכים שחיינו אבל הדבר שיש בו כמו מקדש מעט זה כמו שבית כנסת יש מקדש מעט מדי רבון יש לו יש לו הלכות ש יש כאלה אומרים דריסה אבל בפשטות יש לו הלכות שדומות לבית המקדש מד רבון אותו דבר יש לסוכה הלכות של כבוד של מקום שהשרת שכינה ולכן אפשר גם אפשר גם לומר ש שחג הסוכות בהתחלה זה אמרתי זה אני מסיים עעל דרך דרוש כן השאלה ששאלנו למה מתחילים בלולב הלולב זה מינו גבוה מכולם מינו גבוה מכולם ולכן בגלל שהוא המין שלו הכי גבוה הוא מייצג את מי הוא מייצג את הצדיק שהוא עולה והוא הכי גבוה מכולם הוא הכי גבוה מכולם הצדיק הכי גבוה מכולם צדיק אתמר יפרח וכולם סמוכים עליו כולם סמוכים עליו על העל על הצדיק שעליו נאמר צדיק המר יפרח לכן הוא מתחיל בצדיק ומסיים יחיד ואחי זה מסיים בלשון רבים ו ולכן יכול להיות שקודם מדברים על הלכות סוכה ואחרי זה על הלכות על הלכות לולב כי הסוכה היא הביטוי להשראת שכינה היא המקום שאליו מגיע הלולב שתולים בבית השם בחצרות אלוקינו יפריחו אני לא יודע אם כולם מקבלים את הדרש האחרון שלי אבל חלקים דרש אני מקווה שלפחות כל אחד קיבל משהו מהחלק הזה של הדרש וגם הפלפול על דרך הפשט וגם כמה רעיונות שקשורים לסוכה ואני מאוד ממליץ למי שלא הספיק בסדר לקרוא את דברי הרמבם במורא מההתחלה ועד הסוף כי יש שמה דברים נפלאים וחשובים אף על פי שלחלק מהדברים רציתי ללכת בדרך אחרת אבל הדברים הם חשובים מאוד והשם יתברך יעיר אינינו בתורתו [מוזיקה]