מתנה על מנת להחזיר | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] אנחנו נמצאים היום ביום א יום קשה וכואב שנפלו חמישה חיילים אבל צריך לדעת ש עם ישראל לא נשבר מ גם מדברים קשים יש לנו נו פסוק בקינת דוד על שאול ועל יונתן אומר מדם חללי מדם חללים מחלב גיבורים קשת יונתן לא נסוג אחור וחרב שאול תשוב ריקם דווקא המסירות נפש של אנשים על על ההגנה לעם ישראל היא מחייבת את עם עם ישראל להמשיך ולהגשים את הדברים שעליהם האנשים האלה מסרו את נפשם. וזה מה שדוד אומר לעם ישראל אחרי המכה הקשה של ההפסד במלחמה בגלבוע. אומר להם חרב שאול תשוב רקם. אנחנו נמשיך את ה את המשימה. אז גם את המשימות של א של הלחימה ממשיכים וגם את המשימות של להמשיך ללמוד תורה ונעסוק היום בסוגיה א שמופיעה בכמה מקומות בשס בהרבה מקומות והסוגיה הזאת נקראת מתנה על מנת להחזיר מישהו יכול לתת מתנה למישהו מתנה רגילה שזה יהיה שלו מעכשיו וך ואפשר מתנה על מנת להחזיר מתנה שעכשיו זה שלך אבל אתה צריך להחזיר לי את זה לאחר השימוש או לאחר זמן או בזמן שמוסכם או בזמן שמצופה שיוחזר זה מושג שנקרא מתנה על מנת להחזיר והסוגיה אצלנו דנה וזה זה ואומרת כך אמר רבא אלך מנה על מנת שתחזירו לי במכר לא קנה באישה אינה מקודשת בפדיון הבן אין בנו פדוי בתרומה יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגורנות מה היא כסבה רבה היא כס מתנה להחזיר שמע מתנה אפילו כולו נמי והיא כסבר לא שמע מתנה אפילו תרומה נמי לא מה חילוק בין הדברים ועוד הרב ההודה אמר מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה והביאו ראיה מ ארבעת המינים דאמר רבא ה לך אתרוג זה על מנת שתחזירו לי נטלו והחזירו יצא ואם לו לא יצא כי אם הוא לא קיים את התנאי ממילא זה לא היה שלו מהתחלה ר סוגריים למה אתרוג למה לא ארבעת המינים התשובה כי ארבעת המינים היו מצויים היו נפוצים וזה היה כמעט לכל יהודי היה יכול שיהיה לו שלוש את שלושת המינים לולבים הדסים וערבות היה לכל אחד מה שהיה חסר לאנשים זה אתרוג. והאתרוג אז היו מעבירים אותו בין האנשים רק את האתרוג, לא את כל א לא את כל א ארבעת המינים. השאלה למה לאנשים לעשות א להחזיק שלושת המינים שלהם? אם ממילא הם צריכים לקבל אתרוג ומתנה. למה שלא יקחו את כל ארבעת הימים עם מתנה? אבל זה נושא למסכת סוכה. בכל מקרה אומרת הגמרא טעות האלה אמר רבשי בחולו כנה לבר מאישה לפי שאין אישה נקנת בחליפין אמר לרב הונה בר ברי דרב נחמה לרב אשי האחי אמרינן משם דרבא כבתך זאת אומרת ככה מזירים הראשונים שהשמועה הראשונה בשם רבה הייתה טעות וככה הייתה השמואה בשם רבא שהמקרה היחיד שלא נקנה נה במתי להחזיר אישה. אישה לא יכולה להיכנות לתת לה טבעת על מנת להחזיר. לא זה אי אפשר צריך לתת מתנה גמורה חוץ מאישה. דנו ראשונים ואחרונים בהסברת המושג מתנה על מנת להחזיר. מה פירוש הביטוי מתנה על מנת להחזיר? הסבר אחד, הדברים, רוב הדברים שאני הולך להגיד הם ידועים בעולם הישיבות, אבל יש לנו כמה וכמה תוספות בפרטים של ה של הדברים, כמו שנראה נראה בהמשך, אבל בכל מקרה הסוגיה הזאת כן צריכה להיות בהירה לכל מי ש לכל מי שלומד. אז זה ההזדמנות גם לעשות אותה בצורה ברורה. הראיות, הדחיות ובדחיות ובזה נוסיף כמובן נוספות. אומר הריתו אצלנו כאן בקידושים ומי הוא מתנה על מנת להחזיר? הקנאה גמורה היא וממון שלא הוא. וכשמחזירה לו הקנאה גמורה בית כשאר הקנאות דעלמה. כשהוא מחזיר לו את זה הוא צריך שה הבן אדם שמחזירים לו יקנה את זה יקנה את זה בחזרה אם הוא לא יקנה את זה בחזרה לא קיימת את התנאי על מנת להחזיר למשל דוגמה אם מישהו נותן לחברו מתה להחזיר קח אתרוג על מנת שתחזירו לי ואותו אחד אה א רצה להחזיר את האתרוג לזה. הוא עשה נענוים עם כל הדינים והוא שם לו את זה על השולחן שלו בבית כנסת. החזיר לו את זה. אותו אחד עוד לא חזר. יצא למשהו הוא חוזר והאתרוג איננו. היהודי שלא מכיר את ההלכות של אתרוג הגזול אז הוא לקח את האתרוג הזה. אז א מה הדין? יצאתי או לא יצאתי? החזרתי. החזרתי לאיפה שלקחתי. הוא אמר לי, "תה יכול, אני יכול לקחת את האתרוג, תיקח, תחזיר לי רק." אבל הוא לא קנה את זה בחזרה. לפי הרתווה. אם השני לא קנה את זה בחזרה אז קיימת את התנאי כי על מנת שתחזירו לי הכוונה על מנת שאני אעשה בו קניין כי זה אני קניתי את זה נהיה שלי איך אני מחזיר מחזיר לך שאתה קונה מחדש ככה מסביר הריטווה יש שיטה של אחד מגדולי האחרונים הקצות החושן בסימן הוא טוען שיש מושג אחר במתנה על מעט להחזיר יש מתנה להחזיר אני לאלא לא לא אפתח את הקצות עכשיו רגע רק אומר את את השיטה אומר הקצות מתנה ת להחזיר זה קניין לזמן אני יכול להקנות למישהו קח את האתרוג ל 10 דקות רבע שעה חצי שעה בסוף חצי שעה תיגמר הבעלות שלך וזה יחזור אליי בלי מיסקנין בלי מיסקנין זה יהיה שלך לחצי שעה ככה רוצה הקצות החושן להגיד והוא מביא לזה סיוע מדברי אחד הראשונים לא כל כך מוכר אבל אחד מהראשונים ועל סמך זה הוא בונה עולם עולמי עולמות והוא מביא לזה עוד באבנ מילויים עוד ראיה מגמרא בסוכה אבל באבנ מילויים הוא גם מביא ראיה נגדו מתוספות כאן אבל הרתווה ודאי לא הסכים עם הגישה הזאת שיש מושג כזה של להקנות לזמן קניין לזמן זה משהו ש א חידוש כזה שיש דבר כזה זה שקונים קונים משהו לזמן יכול לקנות בלי אחרי זה לעשות מיסקיניין אחר זה חידוש הריטוה אומר אין דבר כזה ככה אחרת אחרת למה הריטווה לא אומר שזה הראשוכה על הגמרא הגמרא אומרת כך אמר רבי זרא לא ליקנ איניש אושענה לינוקה ביום התו הקמה מה היטעמה למה לא להקנות ביום טוב הראשון לילד את הארבעת המינים דינוקה מקנקנה הקנויה לא מקנה וישתכך דכנפיק בלולב שאינו שלו לא לתת לילד לולב ביום טוב ראשון ביום טוב ראשון שלא לא לתת לילד אמנם הראשונים מסבירים זה לא לא לתת לילד מה לא לתת לילד כיתי כשאני הייתי ילד אז אבא שלי כשהיה הוא הלך לפי פשוטו של הגימורה אני הולכי לסביר לכם למה למה אני חושב שהוא גם צדק אבל הוא היה עושה ככה כשהיה יום טוב ראשון יוצא ביום חול היה קונה לכל הילדים 14 מינים שלנו וכשהיה יוצא יום טוב ראשון בשבת שאף אחד לא נותל בשבת, רק נוטלים בשאר השבוע אז הוא לא היה קונה לנו ארבעת היה נותן לנו להשתמש בארבעת המינים שלו לכן הייתי ילד לפני כ-40 שנה אז א זה היה קצת יותר יקר וגם להורים שלי כנראה לא היה זה אז ככה אבא ש כשבייה יום ראשון קונה לכולם אנחנו נו שני שני בנים קונה לשנינו אם בשבת וכשאני כשהייתי הייתי בודק בלוח שנה בבית כנסת איפה ש איפה שהתפללנו היה לוח שנה גדול על ה על הזה לא הלא יודע לא היה בבית היה לוח שנה גדול כשהיו טולים את זה בראש השונה אני מיד הייתי הולך לבדוק מה מתי הולך להיות יום טוב ראשון של סוכות אם זה יוצא בשבס הייתי נכנס למצב רוח לא טוב אה השנה השנה לא יהיה לי אם לא בשבס יהיה לי לכאורה זה הייתה הנהגה לא נכונה. כי מה זה לא לתת ליכה? רש"י אומר שם בדף א בדף מו עמוד ב א לא ליקנאיני שושנה לינוקה במתנה עד שלא יצא בו הוא עד שלא יצא בו הוא לא אומר עד שלא א לא לתת לו בכלל כמו פשטוס הגימורה פמורה אם ביום ראשון לא לתת לה לתת לילד אפשר לתת אתה תצא ידי חובה האבא יצא ידי חובה קודם אחרי זה תיתן אחרי זה תיתן לבן נכון פתרון זה אז יש קושיה על רש"י זה לא כתוב בגימורה כתוב לא לקנה איניש עושנה לינוקה ביומה קמה לא כתוב מכמה קדנפיק מה אכפת לגמרא להגיד מקמדנפיק כמו שרשי אומר מקמדנפיק תשמעו זה מטעה הגמרא פה מטעה את הנכון מטעה את ה אז אה מצד אחד אני לא יכול להגיד שרשי לא צודק מצד שני אני לא יכול להגיד שאבא שלי לא צדק שהגמור היא לא צודקת אז מה מה ההסבר אז אני אסביר לפי אני דעתי ודאי שפשטות הגמורה כמו שהיא נאמרה לאקנאיניש ביומה קמה לא נותנים לתינוק ביום הראשון אפילו אחרי שהאבא יצא ידי חובה למה כי היה מנהג אנשי ירושלים מופיע בגמרא בסוכה אנשי ירושלים היו הולכים עם ארבעת המינים כל היום וכל רגע ורגע שהם הולכים ארבעת המינים הם מקיימים את מצוות ושמחתם לפני השם אלוקיכם וביום טוב הראשון זה אומנם זה לא מצווה חיובית כי יצא מדאג בה נפק בה כבר יצא ידי חובה אבל זה הצורה השלמה של קיום מצוות ארבעת המינים. אנחנו היום כבר כל כך רחוקים מזה. כל כך חוקים. לא רק מזה, מעודים אנחנו זה כמו שלא מניחים תפילין רק בתפילה ולא מניחים תפילין כמו שהרמ כותב, עיקר מצוותם להיותם עליו כל היום. זה צורה של יהודי ביום יום הולך עם תפילין כל היום. זה הצורה היום מי שהולך עם תפילין הוא נראה מוזר אבל זה הצורה של יהודי. זה יהודי שהולך עם תפילין. זה עיקר מצוותם. אז יש סיבות, יש סיבות גוף נקי אסח דעת אני לא לא לומדים עכשיו הלכות תפילין אבל הרי לפחות לדעת מה הצורה האידיאלית של אדם מישראל ו בחג הסוכות הצורה של אדם מישראל שהוא א כל מקום שהוא הולך וזה הוא הולך עם ארבעת המינים הוא מחובר לארבעת המינים כל הזמן זה הצור נכון יוצאים את החובה ב אבל זה הצורה העיקרית של המצווה עכשיו אם אתה תיתן לינוקה את ארבעת המינים במהלך היום אז אחרי זה לא תוכל לקיים את עיקר המצווה של של ללכת כל היום עם ארבעת המינים קיימת עכשיו יש כאן בעצם לפי ההסבר שלי יש כאן חידוש אם יש לך אפשרות לקיים מצווה קיומית, לא מצווה חיובית ומצד שני יש לך מצוות חינוך, מדובר ביהודי שאין לו לקנות לכולם, בסדר? אז יש לו רק שלא. יש לך מצוות חינוך לבן, המצווה הקיומית של האבא קודמת למצוות חינוך של הבן. זה מה שיוצא לפי לפי מה שאני אומר. על מה זה נוגע? לזה אז לאבא שלי אנחנו היום נוהגים לקחת ארבעת המינים ב לפני הלל נוטלים אותם מברכים ונשארים איתם במהלך ההלל בסוף ההלל תק טק טק אני אישית גם מחזיק בקריאת התורה אין סיבה בקריאת התורה להוריד הרי מיד אחרי ההלל שת שענות אחרי השענות כולם זה כמו מי שמקפל את התפילין ב בהובה לציון אז אז א ברגע שאפשר להוריד מורידים אז ברגע שגמרו את את האישה נס ישר היום יש לה לא אתרוגים כאלה לא יודע שמכניסים לקטן כזה כשאני הייתי ילד היה לה אתרוגים היה פשתן כזה שמגלגלים אותם כמו אם אתה יודע היה לוקח הרבה זמן לגלגל אז אנשים מגלגלים את כמו שמגלגלים את התפילין מגלגלים את האתורג טק זה אבל בקריאת התורה מה למה לא תחז מחזיק את האתרוג, ממשיכים הכל אותו דבר אין אין על אוכל לשמות את האתרוג אבל כל פנים ככה אנחנו עושים עכשיו ה החינוך של הילד זה כתוב קטן היודע לנענע אביו לוקח לו לולב מה יודע לנענע הרי גם בלי נינוע יצאת ידי חובה נכון מגביעים את מדאג בהן נפק בה אלא שהחינוך הוא לקיים את המצווה כצורתה יש ראשונים מסבירים לנענע בהלל לא רק שהוא יודע לעשות ככה ככה ושהוא יודע לפי איזה מנהג לפי הארי לפי האשכנז לפי זה אלא שהוא יודע לנענע בהלל אז אה מה שהדרך הנכונה כשזה זהכ מה שאבא שלי היה עושה שהיה אכל בשבס ולא היה נותן לנו ואז ביום הראשון ביום הראשון אז הוא לא היה קונה מה היה עושה בשאר הימים הוא היה נוטל נותן לנו לטעול ואחרי זה בהלל כל מקום שהיו מנענים הוא היה מנענע ואז נותן לנו לנענע היינו בבית כנסת שמתפעלים באריכוס כמו קרם ביבנה אז היה אז א ככה היינו עושים ונענוע בהלל אז הוא צודק כי ביום הראשון אם היום הראשון חל ביום זה אם הוא יתן לנו מיד לפני הלל לנענע בזה אנחנו אז כבר שהוא יחזיק את זה אחרי זה בהלל הוא כבר לא מקיים את הקיום שלו אז זה להצדיק את המנהג שאבא שלי היה נוהל אבל א על כל פונים זה הגמרא פה מה זה נוגע הגמרא הזאת היא הראיה הגדולה והחזקה כנגד שיטת הקצות החושן היא כל כך חזקה שהקצות החושן אה הייתי אומר קצת בורח מהשאלה הזאת. קצת בורח מהשאלה. נראה תכף. אז בוא נראה את הראש קודם שמיוסד על הגמרא הזאת. א הראש הוא מתייחס לגמרא הזאת. הוא מיסד אבל על הגמרא אחרת בסוכה שלא הבאתי אותה. שמה יש גמרא בסוכה בדף מא שם מסופר על על התנועים שהיו היו בדרך. כתוב כך אמרו חכומים אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב ראשון של חג בלולבו של חברו אלא אם כן נתנו לו במתנה ומעשה בר גמליאל ורבי יהושע ורב לוזר בן עזריה ורב עקיבא שהיו באים בספינה ולא היה לולב אלא לרבי גמליאל בלבד שלכחו ב1000 זוז נתלו רבי גמליאל ויצא בו נתנו לרבי יהושע במתנה נתלו רבי יהושע ויצא בו ונתנו לרב אליעזר בן עזריה ומתנה נטלו רבי ליזר בן עזריה ויצא בו ונתנו מתנה לרב עקיבא נתלו רבי קיבה ויצא בו והחזירו לרב גמליאל אז זה שכל אחד נתן לשני בסדר זה שהחזירו בסוף לרב גמליאל נו מה אכפת לי מה עשו עם זה בסוף סתום החזירו למה זה כתוב בברייסה שואלת הגמרא למה היה צריך לכתוב והחזירו לרם גמליאל למה לי למימר למה צריך להגיד את זה? אומרת הגמרא מלסה אגב אורחי קמשמלן מתונה על מנת לאחזיר שמו מתונה זה לא שרם גמליאל נתן להם את זה מתנה לגמרי זה עכשיו שלך רג אבל נתן להם על מנת להחזיר 1000 זוז אלף זוז רב גל רצה שיחזירו לו אז יש שאלה אם רב גמליאל אמר להם מה הוא חשש מה הוא חשש שלא יחזירו לו רוצים להקיים מצווה וזה אני שמה שמעתי פעם מישהו שמה אמר זה זה דוגמה ל קוראים לזה ביידש קרום טוירה תורה עקומה הוא אמר אמר פשט כזה אמר אם ר גמליאל נותן את זה מתנה ככה היהודי אז רב עקיבא קיבל עכשיו זה שלו עכשיו עכשיו הוא צמוד לרב גמליאל עכשיו אולי מחר לא יהיה לו אז רבי עקיבא כיוון שנתן לו את זה רם גמליאל מתנה ולא אמנת להחזיר אז הוא לא צריך להחזיר את זה רב גמליאל כי הוא קודם אם עכשיו יש לך או אתה לך יש לולב שלך ולבן אדם אחר א אין לולב תיתן לו כשהוא יצא לו קודם כל אתה מחוייב במצוות שלך תשמור לעצמך מה יעשה רם גמליאל שיבוא אליי אז אז אם צא ממישהו אחר זה עקום שבעקומים כי יש גם אם הוא לא אמר על מנת להחזיר זה זה היה שלו זה עקום לקחת בגלל שהוא נתן לי איזה מתנה לצאת ידי חובה אני עכשיו מנצל את זה בשביל זה זה ודאי לא נכון אבל גם כתבו הפוסקים שגם אם מישהו לא אמר לך על מנס להחזיר זה אומדנ דמוכח שכבנת אם אתה נמצא בסוכות אחרי הזה אפשר זה אתה מתכוון מתנה נכון כי אחרת אתה לא תצא ידי חובה ב יום טוב ראשון אז הוא נותן לך תגיד לו לא אמרת מנת להחזיר נשאר שלי ראיתי שיש להבן שלך תסתדרו ביחד לא זה דמוכ שבן אדם נותן למה שהוא יתן את זה למה שהוא יתן את זה לגמרי קיצור אז זה החזיר גמליאל לומדים מזה אז על הגימורה הזאת הראש אצלנו אומר ככה מה יס גמליאל ורבי יהושע ורבז בן עזרי ורב עקיבא שבאים בספינה ולא רב גמליאל שלקחו באלף זוז נרא רב גמליאל ויצא בו וכולי אה איפה זה נגמר הציטות מהגימורי ו השורה מתחילה במילה אחזירו באמצע ואז כתוב וכן הייתה מתנת רם גמליאל ולאחית והחזיר אוי לרב גמליאל דם לא החזירו לו לא יוצו אף על פי שכל אחד לא החזירו לגמליל רב גמליאל כן הייתה המתונה שכל אחד יתנהו לחברו ויחזירו לבסוף וצריך שיתנו לו במתונו גמור על מנת שיחזיר ואחר שיצא בו צריך לחזור ולתנה לו מתנה בשעת חזורה. אבל אם אמר לו יהיה במתון עד שתצא בו ואחר כך יהיה שלי כבתחילה שזה האבורט של הקצות לא יצא בו דאו כמו שאול וזה לא נקרא ולקחתם לכם זה לא נקרא לכם א ותידה מד אמר לקמן לא ליקנה אינישלולה לינוקה ביום התבקמה דיינוקה מקנה קנה הקנו נו יהיה לו מקנב ואם אינו צריך להחזיר לו במתנה אלא זה יכול חוזר אוטומטית כי אפשר לקנות לזמן נהיד דקטן לו ברקנויהו להיקנה ליד שיצא בו ולחזור לו ממילא אלא ודאי צריך לחזור ולתנו למתנה וקטן לו ברקנויה הוא אז זה הראיה הגדולה והחזקה של הראש שאין דבר דבר כזה כי אין לזמן כי אם היה כן אין לזמן אז למה אומר רב זיראה לא קנ איניש לוליבה לינוקה או שנה לינוקה ביום התבקמה תיתן לו לזמן לשתי דקות ואחרי זה זה תבטל וזה חוזר אליך ככה מביא הראש ראיה וזאת ראיה חזקה מאוד מאוד זאת ראיה חזקה מאוד עוד אה תראו בקצות החושן בעמוד שתיים הקצות טוען שאפשר לעשות קניין לזמן אפשר לעשות קינן לזמן גם עם קוטון ולפי זה אבא שלי היה יכול לא לא לקנות לנו 14 מינים גם כשחל יום טב ראשון להיות בחול לתת לנו את זה לזמן אז הוא כותב ככה אני אני מתחיל עכשיו מהסוף בגלל הזמן הקצר אלא שלא מצאתי לי רב בזה הוא לא מצא אומר לא מצאתי מי שאומר כי הראש והריתה אומרים לא בפירוש לא מצאתי מי שאומר כן מוסיף הקצות החושן ואומר ואחר החיפוש מצאתי רב קדמון כדברינו אלה והוא בתשובה שראש כלל ל סימן ב שם כתב תשובת הרב רבי אביגדור כהן צדק וזה לשנ יכול להיות שהרביגדור קץ הזה הוא גם סבא רבא שלי אני קוראים לו פרידמן אבל שם משפחה היה באירופה קץ קץ פרידמן ככה הם קוראים לנו קץ פרידמן אחרי שבאו לארץ אמרו צריך שם אחד הפקיד אמר שם אחד תבחרו מה אתם רוצים אז אמרו פרידמן אבל אבל היו קץ פרידמן יש לנו את הזה טוב אז רבי אביגדור כהן צדק אומר זה באותה ששנינו אין אדם יוצא ידי חויבוסי ביום טוב ראשון בלולבו של חברו אף על גב בפירוש הנעת שימושו דתו לצאת בו לא נפיק בדמקני קיניין הגוף לשעה לכל הפחות את הינותם דכתיב לכם משלכם דקניין הגוף משמע ולא סגי בהנאת שימוש לחוד ואם תאמר הלאמתנה להחזיר קניין פירות בעלמה מקרי פרפרק יש נוכלין ונפיק בשלומר דלא קרי לקניין פירות שאינו יכול לאוכלו אבל מי הוא קניין הגוף לשעה מקרי באחיסגי דולקחתן לכם משלכם לקיחה כפ רחמן שיהיה משלו והיקה ואחסיקתם בהדיה נפילומן דפליג מכירה ואכילה למיפה כולמל פליגדנופיק עד כאן לשווינוי אז אני אומר אחר שכל ההקדמות על גדולוס של הרב הקצויסחישן מהמילה קניין הגוף לשעה אין אין שום תחילת ראיה להבנה שלו. כעניין הגוף לשעה הכוונה עד שיחזיר אוילוי. הוא עושה תנאי ואומר, "תשמע, זה יהיה שלך לגמרי עד שתחזיר לי בעוד שעה." וזה נקרא קניין הגוף לשעה. זה לא קניין הגוףפורבר אלא זה קניין הגוף לזמן שאתה תקנה לו את זה. זה אין שום סיבה להגיד אחרת. אין סיבה להגיד אחרת וזה וזה גמרא מפורשת אצלנו אבל הקצה יכול להיות שמנסה ליישב את הגמורה ותראה מה אומר ול ולפי זה צריך לומר עד אמרו לו לייקנה אינשלנו היינו במקנה סתם בלי שום שיעור אלא שסונך שיחזור ויתן לו המקבל אחר כך מתנה וכיגבנ בקות לא מהנה כיוון דקנו לא מקנה המקנה לבפיירוש לשעה גם בקותון מענה כתנה דת להחזיר ממילא חוזרת המתנה ככה אומר הקצות שככה צריך להעמיד רבו יסאי זה עוד פעם אחרי הקדומס גדולת רבנו הקצות זה לא תירוץ טוב בגימורה כי הגמורה לא אומרת תקנה ככה הגמור אומרת לאי לקנה איני שוויישנה לינוקה הגמורה לא הייתה משירה את זה ככה לא להקנות באופן הרי מה זה גורם לאנשים אם יש להם רק אחד בן אדם שקורא את הגמורה לא למדן לא למד קצויסים מה הוא מה הוא יבין מהגימורה בן אדם רגיל קורא את הגמורה צריכים זה גם כלל בחיים תדעו לכם זה יסוד גדול זה אפילו לא חידוש בכלל אבל בשביל הרבה אנשים זה חידוש שהגימורה נכתבה לאנשים רגילים שהם קוראים מתנסים להבין בכל כוכם לדקדק בלשון אבל שמבינים את זה לא שנעשה מזה רק אבל יש יש פתרונות אחרים והגמורה לא אומרת אותם והגמורה לא אומרת אותם אבל תכף אני אוכיח לכם יותר חזק בסדר אני אוכיח להם יותר חזק מהגימורי אבל שנייה זה לא יכול להיות שהגמרא תגיד לא ליקני ויש דרך להקנות על ידי שעה לא יכול להיות זה לא יכול להיות מה אני אעשה לא יכול להיות אבל היה יהודי חריף אחד מילית היה רב של העיר קריניק שכחתי עכשיו את השם משפחה מהבית לפה בור מנחס ברוך ככה קוראים לספר לא זה לא אני לא בקי במן חס ברוך מביאים את זה הספרים מביאים את זה המלקטים מביאים את זה הם מביאים את זה ונשאר הופש יפה אומרים זה מורט יפה אומר ככה יש לכם איזה קצת קטן נפורש עד אמר רבזרל הוליקנה אינש אוישננו בימות קמה בגב נאחרינה דאין לא ימר דרב זיר לא מירה כלל שנותן עלולב לינוק לצאת בהדובר שב אבא לא יתן לבן שלו את את הלולב לא על זה דיברו שילדים לא יצאו ידי חובה ביום טוב ראשון אם אם אין אין להם שלהם לא על זה דיברו אלא דמירה שאביהם של תינויקוס היו שולחים אותם להביא אושנות ללולב דהיינו אהרובה הוא מדייק למה כתוב אוישנה הוא לא זה הכוונה למה כתוב לא לייקניש אוישננוכה למה למה לא כתוב מה נכון אני מסכים אבל זה הדקדוק שלו בסדר הדקדוק שלו שהמילה אוישה מתאימה יותר ל לערבות ומה שהיה קורה את הלולב ואת האתרוג ואת האדסים היו קונים היו קונים מראש זה לא מתקלקל הערבות מתייבשות אז היו יש לנו ניילונים וזה ומקרר לא מדי גרלום זה ועטיפות וזה לא אז שהיה עצרות היו היו מוכרים ערבות והיו לוקחים לוקחים את ה את הילד ד לוקח את זה אז אומר ועל זה אמר רב זיראה שהן הערבה לינוקה ביום טוב ראשון לא יתננו לא במתנה דתו דתו אייה אפשר לינוקה להקנות האושנה לאביו וביום תברי שם בי שיהיה שלו אלא שישלח הערבה על ידיהם לאביהם דכשיבואו לידי אביהם יקנו אותם ביום רגיל מישהו בא לקנות ערבות הוא רוצה לקנות לקנות את הערבה אז אתה מוכר ערבה. למי הוא מוכר? לאבא שלו. הוא לא יודע מי זה אבא שלו. באים אליו א 1000 ילדים באים לקנות ערבות. ילד. מי שנותן לו כסף? לא, הוא נותן. בסדר? זה שלו. עכשיו א לא צריך להיות דווקא ביום טוב כמה, יכול להיות גם בערב יום טוב. לא משנה זה כאילו ליום טוב כמה. בסדר? ועל פי זה אוסי פרטוב גם לתרמר רש" בסוכשם דסתם מתנה גבי אתרוג. גם מתנה להחזיר. כמקות אי אפשר להם להחזיר אם כן אבלי המתנה בטלה למפריע וכולי זה עוד שאלה שהוא שואל שם אף אבל זה ההסבר בחריפוס של המן חשבוך אוישנה וזה לא מדובר שהאבא לא יתן אלא המוכר שהמוכר לא נותן את זה לזמן המוכר נותן לו את שן את הערבות ותלך שולים על ישראל נכון אז לא אז אל תקנה לו את זה כמו שמוכר רגיל בדרך כלל להקנות אלא לה לא לאבא בסדר ככה אומר הרבי רבוך לא זוכר את השם משפחה אני אבדוק מה כתוב מה אה כתוב למטה או או לא כתוב ש אה לבסקי או אתה זה הרב שעול אומר טוב רבוך לבסקי כתוב גם שם של אבא שלו היה אב בית דין בעיר קריניק זה עיר חשובה בליטה טוב ככה אומר אומר יפה דייק אישה זה כולם מרוצים אני לא מרוצה גם כמו שאמר א רבי מאיר מורל פה אמר נכון אומר אוישנה בלשון הגמרא משמש לכל ה לכל העגד למה קוראים לזה הוישנה בגלל שהיו א מקיפים את המזבח עם 14 אמינים ואומרים אושנות אושנה זה נכון שהערב אבות הם יש להם שם אושן גם בפני עצמם כי היו מקיפים את המזבח בערבות וביום השביעי כל הסיפור שהיו עושים יום ערבה היו מקיפים את המזבח שבע פעמים אז זה אושענה רבא בסדר אבל שם אושנה משתמשים בו בגימורה לכמה לכל זה וס מה גזול הדס כן אפשר להפ נכון אז אתה אתה מחזק את מה שאני אומר. כן. כן. היו משתמשים במילה אושנה לא רק לערבות. אבל יש לי ראיה אחרת שהוא לא צודק. מין חסברוך לא צודק. וגם התירוץ של הקצויס מעצמו נופל. גם על ידי המש וזה אם שאלתם את עצמכם אומרים צריך לדייק בראשונים לא צריך לדייק באחרונים קל וחומר לא צריך לדייק בדף מקורות אבל כאן כן צריך לדייק שראיתם את הגמורת בסוכה הבאתי גם את השני הממרות של רב זירא שזה אז מי שחושב שזה לא בדיקדוק אומר או נתפס לו בפרויקט השוטוד נתפס לו עוד שמה כמה שורות שלא נוגע לעניין אבל זה כן זה בכוונה שתי ממרות צמוכוס של רב זיראה זו אחר זו אמר רב זיר לו לייק הני שושנה לינוקה ביום התבית וכולי ואמר רב זיראה לאשינוקדנו לוחמיד ולא יובל משום דעתי להגמורי שיקרה שנאמר לימדו לשונם דבר בעיר שקר אז זה נראה מי שלא חושב בסגנון שלא דורש סמוך בסדר אז הוא אומר יש כאן שתי ממרות של רב זירא דרך התלמוד להסמיך ממרות במיוחד ששתי ממרות חינוכיות זה שני ממרות בענייני חינוך אז חינוך חינוך לאנשים מבינים דרך אגב מה הכוונה לול של ינוקדיבנה לחמידה ולא ייבלה אנשים מבינים לא להבטיח לתינוק מתנות שאתה לא הולך להביא לו פעם היה לנו איזה אורח בליל הסידר והילדים לקחו לו את את האפיקן. טוב. אז הוא שאל מה אתם רוצים בשביל הזה? אז אמרו לו ככה וככה. אני כבר לא זוכר מה זה היה. לא משהו לא נתתי להם לבקש א זה בסדר. הוא אומר אני אביא לכם. ואחרי זה הוא נסע שכח. התלמיד אותו בישיבה הוא בא אלינו אחרי שהתחתן. שכח. קיצור שנה אחרי זה עוד פעם הוא בא לנסנו. אז ה אז הילדים זה לא רוצו לקנו. אומר הוא לא הוא לא מקב את מה שהוא נותן הוא לא הוא אפילו לא זכר את הזה זה ככה אנשים מבינים לא להבטיח לילד מתנות אם אתה לא מתכוון לתת אני אקח אותך לפה אני אעשה לך ככה אעשה לך זה כהינו וכהינו לא למה כי הוא אם הוא רואה שאבא שלו שאבא שלו לא אומר לו את האמת הוא בן בן אדם אומר מת אז הוא גם יהיה אוסי להגמורי שיקרה שנאמר לימדו לשינום דבר שקר טוב אני אם זה הזה זה הפירוש רב יסא זה לא צריך את רב זירא בשביל להגיד לנו לא לשקר לא לשקר זה לא רק בגלל לא לשקר איזה איזה שהילד יהיה ילמד ממך לשקר זה אסור לשקר בל שאסור לשקר אסור לשקר בדבר שקר תרחוק לא צריך פה רק אם מישהו ילמד ממך למבוגרים מותר לשקר למבוגרים אז מה מה מה בא אז אפשר להגיד דיברו באוי אבל מה שהיה נראה לנידתי להסביר ככה היה אולי רעיון שמישהו יכול להגיד איך נעשה עם הילד ביום טוב הרי הילד לא מחוייב במצווה מצד עצמו הוא רק מחוייב בחינוך אבל בחינוך אתה אתה לא יכול לחנך את הילד לקיים מצווה לא כצורתה לא נותנים לילד לימון במקום מקום במקום אתרוג הוא חייב בחינוך הוא לא יודע לא הוא צריך זה כתוב ברית פה גם בסוכה שגם החינוך צריך להיות מצווה כצורתה שלא יתרגלו שלא כמו הצורה וכשחומים א אמרו שצריך לחנך למצבס צריך לשים תפילין לילד היום עושים את זה בר מצווה לפני הבר מצווה חודש אני יודע מה אבל כתוב יודע לשמור תפילין כשהיו נותנים לפני אז אתה לא תגיד לו תשמע למה אני צריך לשים לו פרשיאס בפנים? נשים לו רק תפילין יפה בלי פרשיאס. הרי הוא זה חינוך? לא, זה לא חינוך. חינוך זה לעשות מצווה כצורתה. עכשיו אז כאן יש לנו בעיה יום טוב ראשון לפי איך שהסברנו עם ה שכל היום וכולי יום טוב ראשון אתה רוצה לתת את ה אתזה מצד אחד אתה רוצה לחנך את הילד לקיים מצווה מצד שני אתה רוצה בעצמך לקיים את המצווה זה פוגע בקיום שלך מה נעשה אז יש רעיון נגיד לו תיקח תיקח ממתנה אבל מה בלי בוי שלא התכוון לתת לו מתנה? אומר לו אני נותן לך את זה אני נותן לך את זה אבל זה זה בלי בלב כל עוד שהוא לא נותן כי הוא כי אם הוא נותן לו הוא לא זה יכול למסור מוידואה יכול לעשות כל מיני זה קיצור לא על זה אומר רב זיראה לאימה אינשינו כדיבנל לוךמידה אומר הנה נתתי לך ולא יובלי ובאמת הוא לא נתן לו כי הטעם אומר לילד הנה תיקח את זה הוא רואה שכל המבוגרים מקנים אחד לשני נכון זה שלך אתה קונה את זה אז אני קונה את זה אני קונה את זה כן אתה קונה את זה א לא קונה ולא כלום יום אחד הוא יגדל זה השיטה של שלל של שלנו בעם ישראל משקרים אנשים כדי שהם א ירגישו שהם עשו מצו לא לא אוסי להגמורי שיקרה שנאמר לימדו לשון נמדה בר שקר מעדיף זה מה שרב זר בא להגיד אל תמצא לי פתרון לשקר לילד. לא, לא, לא יהיה לו 14. בסדר? לפי זה כבר א כבר הוכחנו שלא כמו רבורך א מה אפשר איך קוראים לו? לבסקי. לבסקי. לא לא כמו מן חסבור. לא כי שמה מדובר במוכר מה מה שייך לדבר שלא לא לא מה ממרי שרב זרק שהוא רעה פה לא שייך גם הכסחשן שאומר לא אפשר בשיטה אחרת אם אפשר בשיטה אחרת אז למה רב זיראה בא לסגור את הדלת הזה יש שיטה פשוטה תגיד רב זירי תעשה לו את זה בקניין לשור אז ככה אני נראה לי שישמיחו ספר של דברי רב זיר לרב זירא אין פתרון אין פתרון לא קרשי לא אז אני קרשי אז אני אני גם את זה אני אתרץ לך בסדר או שואל אותנו שואל אותנו הרב שאול טוב כל זה טוב ויפה לפי ההסבר שלי שכל היום אתה לא רוצה לתת את את הלולב כי אתה אנשי ירושלים שהולכים כל היום עליו אבל לפי רש"י מכמי שזה מהזה לכאורה זה לכאורה זה קושיה על רש"י את זה שואל טוב הרב של שואל טוב אז אני אגיד לך מה אני מה היה נראה מה נראה לניזדתי גם ברשי להסביר את כיוון שזה הרי לי זה ברור שהסמיכות כאן היא היא מתייחסת לאירוע הקודם. זה פשוט. זה כל כך פשוט. אז אני אני אומר את זה בדרך בדרך אפשר. זה נשמע קצת סיפור אבל אני חושב שזה למה באמת הגמורה לא אומרת מקמי. בסדר? למה הגמרא לא אומרת מכמי? באמת התשובה ש ש אני חושב שהיה א בימי התנועים, בימי המירוים, המנהג של התלמוד תירה היום יש בית ספר. בית ספר הולכים בית ספר בשבוקר מתחיל הבית ספר בשעה א ילדים נגמר שתיים שלוש אם זה תלמוד תרות זה אז 3 וחצי אבל א לומדים איתם כל היוים ומקצץ מן הלילה בסדר וגם אין חופש בתלמוד תורה של חז"ל אין חופש אין חופש גם יום כפר לומדים אין חופש תלמוד תורה לומדים כל יום לומדים גם בוודאי בכל המועד מה עושים שול מועיד חופש לא ניתנו מעדות אלא שיעסקו מהם בתורה אז אה אני חושב שהתינוי כסיו הולכים לבית הספר מוקדם ביום טוב ראשון גם ביום טוב ראשון היו היו לא יודע אולי היה לא יודע מה היה ככה אני רציתי להגיד אולי תינוי כזה היו הולכים גם יכול להיות שזה היה זה היה סיטואציה כזאת ש שיהיה את התפילה המרכזית ואז היו הולכים לשם וגם יכול להיות גם יכול להיות שמדובר במקומות שלא היה לכולם כמו אצל רב גמליאל שלא היה לא היה לכולם וזה לא נוגע רק לאבא זה נוגע גם ל לאלה שאחריו בסדר מכמה דנופיקבי רש"י מתקן מכמה שכולם יצאו כל אנשי העיר יצאו ידי חובה אבל זה עובר מבית לבית אתה מבין זה זה עכשיו תחכה שכל הקטנים יבוא זה לא היה מעשי, זה לא חיוול ללכת לחפש את הלולב ולחכות לו עכשיו א שבע שעות בזה בקצה בקצה השני של העיר. בסדר? או תמות או לולב אחד או מה שתרצה. אז טוב ככה ליישב אבל אני מסכים שברשי זה קצת זה אבל בגימור זה פירוש טוב. זה בכל מקרה וזה דוחה את הזה. אז לכן נראה נראה בפשטות ש א נדחתה שיטת או ההבנה של הקצות בשיטת רבי אביגד כהן צדק מהגמרא המפורשת בסוכה אבל יש עוד ראשונים זה לא רק הריטו והראש אלא זה גם התוספות אצלנו כבר האבנ מילואים בעצמו שם לב לזה שהתוספות אצלנו באחד הדיבורים לא מתאים לשיטה שלו הוא האב מילויים מתייחס לא לא הבאתי אותו פה את האבני ממילוים הזה הוא מתייחס לתוס מתחיל ואם לו לא יצא אלך אתרוג זור אם לו לא יצא אומר התוספות ועד אמר מסכת סוכתרוג לו רב גמליאל תן לו רבי יהושע ויצא נתנו רבי עקיבא ויצא בו רבי עקיבא חזר רב גמליאל בדיקינן מינה מתנה תחזיר שמע מתנה אף על פי שרבי יהושע לא החזירו לרב גמליאל לכאורה אם אתה אומר בתנ להחזיר אז הוא נתן את זה למי? לרבי יהושע הראשון אז רבי יהושע צריך להחזיר רם גמליאל וגם רב גמליאל יתן לרביזר בן עזרי והוא יחזיר רב גמליאל והוא אז הוא אומר ככה אה למה לא הוא החזיר א ודיקי מן מתן זחזיר שמו מתונה אף על פי שרבי ש לא החזירו די טוי שר גמליאל היה לכך שלא היה חושב שיחזור דו אחר שיצאו כולם צריך להגיד שרם גמליאל התכוון שאתה תיתן אני נותן לך איזה מתנה על מנת שתתנוי לרבי לוזר בן נזריה במתנה נס להחזיר על מנת שהיתנוי לרב עקיבא במתנה מנס להחזיר על מנת שזה שיחזירו לי לכורה לפי ההסבר שמתחת מתונה לזמן עד שכולם יצאו ידי חובה לא צריך להגיד שדי טוי שר היה צריך להגיד זה זמן אבל הראיה הזאת אפשר עוד אפשר עוד להתווכח איתה למה אפשר להתווכח איתה אפשר להגיד ש זה אותו דבר היינו אחי גם התונה לזמן מה זה הזמן אתה נותן לזמן שלוקח ח לבן אדם ליטול לולב אחרי שאתה נגמר הזמן של ליטול את הלולב תחזיר כמה זמן לוקח ליטול לולב כמה זמן שיקח לך ליטול את הלולב בסדר אבל ברגע שאתה סיימת אתה גם אם אתה עושה את זה עם כוונות הארי בסדר אבל גמרת את את הזהו עד אז ואפשר להסביר שזה הכוונה ש אז למה הוא לא החזיר לו כי אבל עדיין רואים ש שטוסות בינו שמחזיר לו אבל אפשר להביא מעוד תוספות מתוספות לא החזירו לא יצא תוספות אומר ואם טועים הרמאי לא יצא אם מיש אומר לו תקח את העולם מיד שתחזירו לי והוא לא החזיר אז אומר רוב והוא לא יצא נכון שואל תוסת למה אלוהבתנאי כפול יש לנו הלכות שלומדים מבני גד ובני ראובן עוד מעט נגיע לזה בסוף הזמן בפרשיות מטוס מסה אז תנאי בני גד ובני ראובן שמה זה תנאי כפול ואין קודם לליו. כל מה שנקרא בלשון הישיבות משפטי התנועים. כל הלכות תנועים. כאן לא אמר לו שזה על מנת שתחזיר לי. ואם לא תחזיר לי לא יצא. אז אם הוא לא קפל את התנאי אז לכאורה המעשה קיים והתנאי בטל. ושלום ימר דעיק התנאי דלא באי כפול. כגון אחיה דעתו שיברך חברו על אתרוג שלו. איפה שיש אומד ברורה לא צריך תנאי כפול אבל לכאורה אם אנחנו מבינים שמתונס להחזיר זה מתונה לזמן וזה בעצם כשאומרים מתונס להחזיר הכוונה אני מקנה לך את זה לזמן הזה של הלקיחה ממילא לא צריך תנאי כופול כי זה לא זה לא על ידי תנאי זה נעשה הוא אומר על מנת שתחזירו לי אבל הוא לא מתכוון מדין תנועים אלא מראש הוא נותן לו את זה לשעה אז מה בכלל שאלת התוספות? אז רואים שהתוספות גם שותף לראש ול ולריטבו בהבנה לא כמו רבי אבי גדור כהן צדק. אבל יש עוד ראיה שמביא אבני מילויים שהיא לכאורה ראיה יפה מאוד באמת ו משום מה הוא לא מביא את זה בקצות הוא מביא את זה רק באבני מילוים זה קצת שיעור לסוקה אבל אבל זה זה נוגע גם פה הוא מביא ראיה מגמרא אחרת בסוכה ש שהוא נשאר בצורך חיון על הראש והרית ואומר תשמע יש לי איזה ראיה ומי שקורא בפעם הראשונה אומר אומר וואו איך איך נשמת נעלם מעיני רבותינו הרטבו והראש דבר כזה ראיה כזאת יפה זה ראיה כמעט גמורה מה נעשה אבל אחרי שניישב נראה שזה גם הוסיף לנו גם את הרמבם שגם הוא לא מסכים בכלל לפירוש בין רבי אבדר כהן צדק אז בוא נראה את האבני מילוים אבני נלוזה על הסוגיה שלנו על קניין א קידושין וזה אומר ככה וכן יראה ראיה דמענה זה בעמוד שלוש דמענה כניין הגוף לשעה לעניין לכם מאז אמרנם פרק לולבה גוזול אבל גזל עצים וסיקר דבר הכל אין לו עד מי עצים בואו תהפכו את הדף רגע תראו את הגמורה בסוכה הגמרא גם היא מפורסמת תנו רבנן סוכה גזולה והמסכך בשוס הרבים רב ליזר פוסל ואחור מכשירים אמר רב נחלם מחלוקת שתוקפת חברו והוציאו מסוכתו ורב ליזר לטיימי דאמר אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו יש מחלוקת רב ליזר וחומי לגבי ארבעת המינים כולם מסכימים שכתוב ולקחתם לוכם אבל כתוב גם בתורה חג הסוכות תעשה לך לך מה לך בלמעת רבי אליעזר סובר שכמו שארבעה סמים נמצא רות שלך גם הסוכה אתה בן אדם לא יוצא ידי חובת ידי חובתו בסוכוסי של חברו אתה לא יכול לצאת ידי חובה רק בסוכה שלך חכומים לומדים מה שכתוב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למד שכל ישראל יכולים לצאת בסוכה אחת בסדר היא קרקע נגזלת סוכה גזולה אם היא גנה מקרקע אינה נגזלת סוכה שאולי עכשיו זה לא משנה בשאלה להם קרקע נגזרת לפי רב ליזר לא יוצא ידי חובה ורבונו לתעם מה היו דמרי אדם יוצא דרך חובתו בסוק שחברו איזה זה סוכה גזולה וקרקע אינה נגזלת וסוכה אש אולי עד כאן קרקע אבל גזל עצים וסיכך בהם אם מישהו גזל עצים ושיחך בהם דברי הכל אין לו אלא דמי עצים זאת אומרת מי זה אין לו לנגזל. הוא לא יכול לדרוש תחזירו לי את העצים אלא נותנים לו זה. מה הסיפור? אז אומרת א אומרת הגמרא אמר אבינה אתם רואים שורה שלישית מלמטה אמר רבינה האקשורה דמתלתא דגזולה אבדלה רבונון תקנתה משום תקנת מריש. תקנת מריש תקנה אם בן אדם יש הלכה כתוב בתורה והשיב את הגזלה אשר גזל מי שגזל הוא צריך להחזיר את מה שהוא גזל עכשיו אם מישהו גזל מריש מריש זה קורת עץ גדולה ותקע אותו בניין בנה בניין שלם עשה עם המריש עכשיו אם תגיד לו להחזיר את המריש את הקורה הזאת הוא צריך לקעקע את את הבירה הוא צריך לשבור את הבית כדי להוציא את הזה קורה שמחזיקה את כל התקרה אתה יודע אז יש תקנת מריש חורים אמרו לא צריך לא צריך להחזיר תשלם לו את הכסף כמה שזה שווה תקנת השבים אנשים יכלו לחזור בתשובה אחרת אנשים יגידו טוב אני כבר אשאר א ישאר רשע וזהוני אני לא אהרוס את הבית שלי אז אומרת הגמרא ככה אומר רבי הנה הי קשור דמתלת דגזולה סוכה גזולה מה אבד לרבונון תקנתם משום תקנת מוריש לא צריך להחזיר גם אפילו שזה מה זה ה לקחת כמה קני דקל זה מוריש זה אתה יכול להוריד את זה לזה תשים אחר לא חכם עשו תקנה פשיטה מה יש מעצים מעצים שכריחה אלו שכיח אם לא קמשם ואז אומרת הגמרא על כל הזה גם על העצים וגם על זה אנמילה בגוש שבעה רק בתוך שבעת הימים אבל לבטר שבעה אדר באיני וחיברו בתינה אפילו לאחרשיבונה מיוב לדומה בסדר עד כאן דברי הגמרא אז זה לדברי הכל גם לרב ליזר וגם לחומי שזה רק בשבעה ימים אחרי שבעה ימים צריך להחזיר אומר האבני מילואים וכאן נראה ראיה דמני קינן הגוף לשעה לעניין לכם מד פרק לולב הגזול אבל גזל את זה ציקח בן דבר כנת מעצים אין שם והוא משום תקנת מריש הוא מסייק שם בגימור הנמי לבגו שבעה אבל לבתר שבעה אדרבה בעיניין שם ומשום דמצווה משווה להכל שבעת ימי החג כבניין קבר בגלל שזה א יש מצווה לשבת בסוכה זה נחשב כבניין קבר וכמו שפירש רש"י שם עין שום ומבואר דאף על גב דלא קניין הגוף רק לשבעה ימים הרי כתוב במגמור שאחרי שבעה ימים צריך להחזיר אז אז בעצם חכומים יקנו לבן אדם את ה את הסיכוך של הסוכה או את העצים של הסוכה יקנו לזה רק לשבעה ימים ואחרי שבעה ימים איפה הקניין הולך פוף נעלם אז הנה את רואים שחומים יכולים להקנות אפשר להקנות משהו לזמן שזה יחשב שלך כי הרי זה לדברי הכל ואין לומר משום לגבי סוכה נמי בשאלה דמרו שם אבל גזרח דברי הכל אין לו ילד מיצים היינו אפילו לרב ליזר זה הגאונות שלבני מילים הראיה בסדר הראיה זה מרב ליזר שהוא אומר שלא יוצאים בשאולה כי לפי חומים את יכול להגיד שחומים אמרו אתה לא צריך להחזיר אבל הם לא הם לא יקנו לך את זה אבל לפי רב אליעזר שהוא סובר שאדם לא יוצא בסוכה שאולה חייבים להקנות לך את זה. אבל וכתוב שאחרי שבוע צריך להחזיר. כתוב שאחרי שבוע צריך להחזיר. סימן שיש קניין לזמן. אה יפה מאוד. אפשר לדחות את דברי. אז זה הראיה שלו. עד כדי כך הוא אומר מוחרד אפילו לרב לזר סגן גוף לשעה ולשיטס הראש והרטו הסביר עוד זה תיק שמא זה וצורך איון ואפשר ליישב את קושיס ה המנים בשלוש דרכים אחד בא לבטיש לבטיש אחד בליבטיש רגיל ואפשר גם קצת אה אולי טיפה ב זה לא חריפוס אבל זה מה ש זה מה שהסבירו הראשונים הסבר ראשון זה לא קניין לזמן אין קניין לזמן אבל חכומים יקנו לו את זה לגמרי ואחרי שבוע חומים שוב מפקיעים את זה ממנו בסדר אז זה קצת אזה אין דבר כזה קניין לזמן אבל כמו שחמים מתקנת ת מריש הם עושים הפקר בזה הפקר מכניסים את זה לרשותו כל לא הוציאים רשותו בסדר זה זה דרך אחת זו דרך אחת דרך שנייה תחזרו לגמורה מאיפה הוא למד מאיפה למד אבנ מילויים את הזה מזה שכתוב הנמילה בגוי שיבו לבת השיבה אדר בעיני והרי לפי רב ליזר זה אז אני אומר עד כאן לפי לפי רבי ליזר יוצאים ידי חובה. איך יוצאים ידי חובה? כי לפי רב ליזר כדי שתצא ידי חובה חייבים מה? להקנות לך את זה. אבל מה שכתוב הנמילה בגוי שיבו זה כבר הלכה למיסה. זה לא נאמר לשיטת רבי אליעזר זה נאמר לשיטת חכומים שאנחנו פוסקים כמו חכומים. אז מה שהגמרא אמרה הנמי לבגושיבה את זה הגמרא לא אמרה לשיטת רב ליזר. לשיטת רבי ליעזר צריך להקנות לך את זה ואז זה לא לגושיבה ברגע שמקנים אין קניין לזמן זה לתמיד לפי חכומים הם לא צריכים להקנות לך את זה כי חכוים אומרים שאדם יכול לצאת בסוכה שאולי הם רק מבטלים את החיוב השובה של א של גזלילה אומרים שזה לא נחשב אתה לא צריך להחזיר את זה זה לא נחשב גוזול בסדר אבל זה עדיין לא שלך הם מתירים לך להשתמש בקורה של מי מישהו אחר בלי רשותו זה הם מרשים לך לעשות מה ש בג שזה לא תקנה מיוחדת כדי שתצי לחובת שוחה אלא מכוח תקנה שכללי כן אזזה זה זה אני אני אני אני מה אם שבא במקיוחד חו כן אני חושב שזה תקנה מיוחדת חייבים ככה להגיד צריך לראות את הלשונות של הראשונים בסדר טוב בוא נדבר נראה נראה אבל ההסבר שהרישנים אומרים הרטבו בעצמו הרי הרטב הוא אמור דשמיצה בעניין הזה הרטבוה אומר אומר ככה הדין הזה של תקנת מריש למי לגוש שיבה זה לא הכוונה שאחרי שבעה אתה צריך להחזיר א זה אומר הרטבו לא מקרה הוא כזה הנמיילה בגושיבה הכוונה שהוא בא וטבע את זה בגושיבה אם הבעל העצים הגיע בתוך בתוך השבעה ימים וטבע את זה תחזיר לי אז הם מקנים לו את זה כדי שהואכל לצאת ידי חובת סוכה מה עשו אז זה שלא אבל לנצח אבל אם הוא בא אחרי שבעה אתה לא אומר כיוון שזה אנחנו בדיעבד עושים לו ככה הריטב מסביר הגמרא אומר שבגל שחשיבות הסקה משבניין כ משוחום מחשיבים את זה כבניין קבע ותיקנו לזה תקנת מוריש אז זה ההסבר הם מחשיבים את זה בניין קבע כיוון שזה ולכן תקנו את תקנת מריש אני לא חושבת תקנת מריש הראשונה היא באמת כוללת את זה בניין קבע זה זה כבניין קבע לעניין לא יודע להגיד שעל זה התזה זה הייתה תקנת זה נקרא תקנת מריז זה נקרא בניין קבע תקנת מריז זה בניין קבע קבע של תקנת השווים פה זה גם לא אין תקנת השווים אין את הטעם של התקנה זה לא גדר של התקנה. אני חושב שצריך תקנה. ולא הרתווה אומרת זה אלא גם הרמב"ם מסביר ככה. הרמב"ם מסביר שאם הוא טבע בתוך שבעה אז זה נהיה שלא לתמיד. למה? למה? למה לא? למה להגיד שיקנו לו את זה לשבוע ואחרי שבוע תחזיר? למה הרמב"ם מסביר כמו הרטבו? כי גם הרמב"ם הבין שאין דבר כזה כי עניין לזמן. אה, יש את הסוגיה של אחריך ועוד זה. בסדר? אז יש לכם פה כנה וכאלה. אני יכול אפשר להעריך על זה שעתיים שלוש וארבע לכל הסוגיות של נחזיר. אני רציתי להביא את קודם כל את היסוד ואת הנקודות חידוש שהיו לי ב שהיו לי בראיות. הקדוש ברוך הוא ינחם את כל עם ישראל ויתן לנו ישועות בעזרת השם. เฮ [מוזיקה]