"מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול" | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] השבוע היה דבר גדול ברוך השם שחד מראשי אויבי ישראל צוררי ישראל א מת בצורה ש היה בגילוי של השגחת השם וצריכים גם לדעת לא רק לשמוח בעצמנו אלא גם להודות להודות לקדוש ברוך הוא אז אני רוצה לקרוא מזמור שאנחנו מכירים אותו טוב מאוד שיש בו הודעה על אובדנם של אויבי השם אנחנו אומרים את זה אני אומר את זה בציבור אתם דין שומע כעונה מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לאדוני ולזמר לשמך עליון להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור כי שמחתני אדוני בפעלך במעשה ידיך ארנן מה גדלו מעשיך אדוני מאוד עמקו מחשבותיך ישבע לא ידע כסי לא יבין את זאת פרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי להשמדה מדד ואתה מרום לעולם אדוני כינה אויביך אדוני כינה אויביך ובדו יתפרדו כל פועלי אבן ותרם קראם קרני בלטי בשמן רענן ותבט אני בשורי וקמים עלי מראים תשמ ה אוזני צדיק המר יפרח כארץ בלבנון סגה שתולים בבית אדוני בחצרות אלוהנו יפריחו עוד ינובון בסבה דשנים ורעננים יהיו להגיד כי ישר אדוני צורי ולא אבלת בו אנחנו ממשיכים בסוגיות של פרק שלישי והסוגיה שנעסוק בה היום זה בעצם ה חלק השני של סוגיית מצווה הבאה בעבירה העיסוק המרכזי בסוגיה הזו של המקור של מצווה הבא עבירה והגדר של מצו הבא בעבירה גורמים שהרבה פעמים צים בסוף הסוגיה מרוב שעוסקים בדעה הראשונה בדעת רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי אז מחמיצים כבר לא מספיקים לעסוק מספיק בדעה השנייה שהגמרא אומרת עליה ב בדף ל עמוד א' הפליגה דרבי יצחק דמר יצחק בר נחמני אמר רבי צחק בן נחמני אמר שמואל לא שנו אלא ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזוז יוצא שמה שכתוב לולב הגזול והיבש פסול זה ביום הראשון אבל בשאר הימים כן יוצאים ידי חובה על כל פנים בגזוז להניח שגם ביבש לכאורה לפי הדעה הזאת צריך לצאת יש זה דיוון בראשונים אבל אנחנו היום לא נעסוק ביבש אבל בגזוז דעתו ויש מחלוקת גדולה בראשונים איך לפסוק הלכה האם לפסוק הלכה כדעת רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי או לפסוק הלכה כמו א שמואל כמו שמואל בסופו של דבר מדובר בשני המוראים מהדור הראשון רבי יוחנן בארץ ישראל ושמואל בבבל בדרך כלל אנחנו פוסקים ל כרבי יוחנן אפילו כנגד רב ושמואל אבל פה יש כמה סוגיות שדנו בהם ראשונים האם יש מהם הוכחה שסתם הגמרא סבורה כמו שמואל או לא אז אנחנו לא ניכנס עכשיו לשאלה איך מכריעים הלכה דיינו ערוך יש איזה מקום להתלבטות מסוימת שגם בא לא נעסוק עכשיו אבל בסעיף שציטט הדברים לכה פשוטים תעברו רגע בדף שתיים עמוד שתיים אומר הרמבם כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני מומין שבארנו או מפני גזל וגניבה ביום טוב ראשון בלבד אבל ביום טוב שני עם שאר הימים כאן הר רם מתייחס לעובדה שהגמרא מדברת על יום טוב שני יום טוב שני שת צריך להגיד שאר הימים הכל כשר והפסל ש משום עבודה זרה מני שאותו הרוג אסור באכילה בין ביו תוב ראשון בין בשער הימים פסול זו דעת הרמבם הרבד חולק אמר אברהם איין הכל מודים בזול ויבש שאין פסולים משום הדר אלא גזו ולה למצווה באה בעבירה יבש מפני שהוא כמת בירושלמי אז הריבוד חולק שולחן ערוך מעתיק את לשונו של הרמבם כל אלו שאמרנו שהם סונים פנימים שבארנו או פני גזל וגנבה ביום טוב הראשון בלבד אבל בשאר הימים הכל כשר אומר הרמה ויש פוסלים בגזוז ואך הי נהוג אבל שאול יוצא בו אחרי זה עוד הלכה של א ניח אל עניש סוגיה סוגיה בפני עצמה אז סוף דבר הרמבם ושולחן ערוך סבורים כדעת שמואל והרימה הוא הוא כותב שנהגו לפסול בגזוז רבי יוחנן בשם רב שמעון בן יוחאי אז א השיטה הזאת זה לא רק דיוון א דיוון בשיטה שלא נפסקה להלכה אלא זה גם דיוון בשיטה שנפסקה להלכה אנחנו רוצים להבין את השיטה הזו ואולי גם להוציא מזה נפק מינות נפק מינות להלכה השאלה הראשונה שצריכים לשאול מה חולק שמואל על דברי רבי יוחנן ולא רק על דברי רבי יוחנן אלא על רבי יוחנן בשם רב שמעון בר יוחאי כביכול דומה הדבר ששמואל חלוק על חלוק על דברי תנא דברי תנא שנאמרו בפשטות והנה שמואל הולך וחולק על דברי התנא שמואל אומר את זה בשם עצמו כפירוש למשנה שלנו כשיש לנו את את רבי שמעון בר יוחאי שומר אחרת איך אתה יכול איך אתה יכול לחלוק ל רבי שמון בר יוחאי לא רק בל שאנחנו קרובים אק בעומר א שהוא תנה ואין לו איזה בריטה זה לא ששמואל הביא איזה איזה ברייתא ש שמוכיחה כמוהו זו שאלה ראשונה שאלה שנייה מה המחלוקת הרי לכאורה מצווה הבאה בעבירה זה דבר שנלמד מפסוקים זה דבר שגם יש בו היגיון מה הוא חולק בכלל על המושג של מצווה הבאה בעבירה שמופיע בכמה כמה מקומות מקומות בשס אז יש בעניין הזה ההסבר הראשון זה ההסבר של תוספות מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזוז דווקא שהוא מדרבנן לא חיש המצווה הבאה בעבירה דרבון דרבון לא וכאן השאלה למה הרי מצווה הבאה בעבירה זה דבר שנלמד מזה מפסוק מה זה נלמד מפסוק זה לא שבפסוק כתוב מצווה ועבירה בפסוק כתוב שהקדוש ברוך הוא מוס בזה לא רוצה את זה ולא מקבל את זה מה זה משנה אם זה דרזה או שזה דרבון כמו שמקבלים שכר על מצווה דרבון וכמו שמקבלים עונש לא עלינו על מי שעובר על דברי חכמים גם א מצווה הבאה מצווה הבאה בעבירה אפילו הייתי אומר מסברה הפוך הרי אם זה מצווה דאורייתא אז לפחות אתה גם קיימת משהו יש עברת על רצון השם וקיימת את רצון השם אבל פה עברת על רצון השם וקיימת רצון חכמים אז מה חכמים העמידו דבריהם יותר מאשר מצוות דאורייתא שאלה נוספת היא הלשון של שמואל ודאי לפי תוספות אבל גם סתם זה דבר שצריך בירור מה זה מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזוז שזה דרבון לכן יוצאים בגזוז שיוצא בשאול אלא בגלל שזה דין דרבון אם יש הלכה כללית שבדבר בדין דרבון לא יוצא אז אין בזה מצווה בבאה עבירה זה לא בגלל שמתוך שיוצא בשאול נכון אפשר להסביר שהדברים מתאימים לשיטת תוספות בדף כט עמוד ב תוספות בדף כט עמוד ב דיבור המתחיל בעינן הם סבורים שמדאיג בשאר הימים גם בשאר הימים לא יוצאים מידי חובה בשאול אלא מה שכתוב לקחתם לכם זה לכל שבעת הימים רק בדין דרבון שאנחנו מ תכנת רבי יוחנן ב בן זכאי רק תכנת היא ש היא לא הכניסה את ה את ה את השאול אז מתוך שיוצא בשאול זה יכול להיות שזה שיוצא בשאול זה ראיה שזה דרבון מתוך שיוצא בשאול וזה דר אבל צריך להביא ראיה שזה דרבון מה למה צריך להביא זה זה משנה מפורשת זה דרבון מה זה מתוך שיוצא בשאול הדבר הזה הוא הוא לא מובן אז אנחנו שואלים איך שמואל חולק על התנא אנחנו שואלים מה ההיגיון בזה ש שין אין כאן מצווה הבאה בעבירה וגם אנחנו שואלים על הלשון מה זה מתוך שיוצא בשאול יוצא נ זה בגלל שהוא יוצא בשאול הוא יוצא הוא יוצא בגזוז זה מצווה בעבירה זה שני עניינים שונים מה מה זו ז אלה אלה השאלות שאנחנו שואלים נראה שאפשר להסביר ארבעה הסברים בא מתוך שיוצא בשאול יוצא עניים גזול וכל הסבר יש בו הרבה מה להסביר ולהעריך ואנחנו נתחיל עם ההסבר שלושת ההסברים הראשונים הם הסברים על פי דברי תוספות בכל מיני מקומות בשלוש מקומות והסבר אחרון הסבר של הפני יהושע שנשאיר אותו לאת אתה לסוף אל נתחיל עם הפירוש הראשון שהוא יהיה על פי דברי התוספות בדיבור המתחיל בעינן אדר ולקה אני רוצה לראות את שאלת התוספות בענין אדר ולקה בדף כט עמוד ב אומר תוספות משמע פשיט לה דבעינן דבעינן הדר בכולו יומה ולכם משלכם לא מתוכם אלא ביום טוב ראשון וכן חתם עינ מני חסר ד לקיחת מה ביום טוב ראשון פרקין רב חי מטביל ביום טוב שני ונפיק במה מה ישנה זה מזה הקולו בדי דדי כתיבה תוספות לא מוכן לחלק את הפסוק ולהגיד שלכם זה על היום הראשון ושאר הימים לא נאמר לכם והדר זה על כל הי למה לפי מה אתה מחלק וסות בהתחלה רצה להגיד מה שכתוב לפני המילה היום הראשון אז זה רק על היום הראשון מה שכתוב אחרי זה תזות דוחה את זה כי יש ולקחתם לקיחת תמה בעינן לקיחת תמה זה לקיחה שלמה אי אפשר לקחת אתרוג חצי אתרוג אתה צריך תרוג שלם וזה וזה ב כן אז בקיצור אז סות מקשה עוד הוא מקשה לא ה תרוג ש סחה כח צריך את כל ארבעת המינים וכל ארבעת המינים צריך אותם בכל ה בכל השבוע ולקחתם שצריך את כולם ביחד אז רואים שהמילה לקחתם מתייחסת גם לכל השבוע ומסתבר שגם הברכה של כל השבוע מלמדת שהמילה לקחתם זה לא רק ביום הראשון צריך לקחת צריך לקחת בשאר הימים בשאר הימים אנחנו לא מברכים אשר קד ש נמצא וציוונו לשמוח בלולב אנחנו מברכים על נטילת לולב סימן שגם ביום השני יום השלישי המצווה הוא לקחת הנטילה זה בעצם א פירוש הלשון של התורה ולקחתם זה תוספת על התוספות התוספות לכן תוספות מגיעים למסקנה מסקנה ברורה שמ דאורייתא באמת כל הפסוק הולך על כל הימים צריך לקחתם וצריך לכם וצריך אדר אבל כאן אומר תוספות א לכך נראה דהיינו טעמה משום זה שלוש שורות סוף התוספות תחילת השורה לכך נראה ו טעמה משום דיום ראשון דורת בגבולין הושאר יומי דרבנן זכר למקדש כדי תבר שולה וערבה כח בעיקר לקיח גונד מינים ט דר זה חזר לא תקון וצריך לדקדק כאן בדברי התוספות תוספות לא הסתפקו בכך שאמרו שזה דרבנן הם הוסיפו גם מדרבנן זכר למקדש כי סתם דרב ן יש לנו כלל שכל דתקון חכמים כן דאורייתא תקון אבל בזכר למקדש חכמים לא תיקנו תמיד כאין דאורייתא דומה לדבר במסכת מנחות לגבי ספירת העומר שיש שמה דעת אמימר שהוא היה מנה יומי ולא מנה שבועי כי הוא אמר זכר למקדש אם זה זכר למקדש אז אין כאן את הכללים של קל דתקון רבנן כאין דאורייתא תקום אלא אולי הפוך משאירים חוסר מראים לנו בצורה של המצווה שיש כאן זכר למקדש חלק מהרעיון של זכר למקדש הזכרנו את זה זה בגלל שאנחנו רוצים להזכיר לנו שאין מקדש ציון היא דורש אין לה בי דרישה שנפל מתי נזכה קיים את המצווה צורתה ו כהלכתה ויכול להיות שרב חנינה ש שהיה מטביל בה ונפק בה זה היה משהו אני אומר ו קצת על דרך דרוש קצת כאין זכר לחורבן שהאתר חסר והשמחה חסרה אולי הרי השאלה ה השאלה כמובן למה הוא למה מה את בלבל למה צריך למה מה אתה צריך לאכול מה אתה צריך לאכול מה למה אתה צריך לאכול מהזה מהאתרוג מה אכפת לך להשאיר את האתרוג שלם איזה מין צורה זה לבוא לבית כנסת ביום השני עם אתרוג נגוס כל השבוע אתה מגן אתרוג נגוס טוב זה דבר ש יש כמה דרכים אפשר להסביר את זה ודנו בזה אבל אני אומר כאן על דרך על דרך אולי על דרך דרוש אולי זה אז חכמים לא תיקנו את זה אותו דבר ואז אומר ספות אכח בעיקר הלקיחה ד קחה לכל אחד תקון בש גן דאורייתא וכן באדר אבל הדר לא בגלל שכתוב אדר בגלל דור מצווה אבל בחסר ובשאלת ובגז פלוגת ד שמעתין דרבי יוחנן סבר דתקון משום מצווה ועבירה ושמואל סבר דלא תקון וכאן תוספות לא אומר כמו שהוא אומר בדף ל עמוד א' למטה בל שזה דרבון ד מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזוז ביר למה אז אולי אולי אפשר להסביר לפי לפי התוספות כך שיש הבדל בין מצוות שהם שהם שהם דאורייתא והם אפילו דרבנן לבין מצוות שהם זכר למקדש ומה הכוונה בדבר הזה הכוונה היא כך מצוות דאורייתא אנחנו עושים כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו לקיים מצוות בוראנו שכך ציווה ואנחנו רוצים לעשות את הדבר לפניו כעבדים המשמשים את הרב בעניין הזה גם מצוות דרבנן גם הם כאין דאורייתא תקון חכמים תיקנו שנעשה דבר כי חכמים גילו שזה רצון השם אני אומר עכשיו בסוגריים בסוגריים עגולות הרבה מצוות דרבנן חכמים מוצאים להם אסמכתאות בתורה והגמרא סבורה בהתחלה שזה דאורייתא ודנה ומקשה מתרצת בהרבה הרבה מקומות בשס ואז בסוף הגמרא אומרת אלא מדרבנן הוקרא השמחת בעל מהוא זה ביטוי שמפי הרבה פעמים מה הפשט בזה אם זה מדי רב אז למה בלבלת אותנו למה התחלתם לנו עם כל מיני אסמכתאות וזה זה אנשים חושבים שזה דרייס ומקשים עד שבסוף מתוך הקוש אומרים א למה הביאו פסוק התשובה כמו שהרי טווה כותב שבעירו ן רית מפורסם שהסמכות גם ה כטעות זה לא רק רמז בעלמה אסמכתאות זה דבר שנכון זה לא עיקר כוונת הכתוב אבל זה דבר שהוא עולה מזה לא הנוסח של הרטבה זה כבר ניסוח שלי זה דבר שהוא עולה מרוח ורצון הכתוב והכיוון שהכתוב מוביל אלו זה מתאים לדברים שכותב רבי אלחון וסרמן בקונטרס דברי סופרים בסימן א' אומר למה אנחנו חיייבים לקיים את צות דרבנן אז הוא מסביר שחכמים מגלים את רצון השם ככה יש בשניות ובהמון המון שניות לאריות כל מיני רמזים כאלה שמצאו שהרמז מלמד מהוא רצונה של התורה מה כיוון אבל יש סוג נוסף לא דאורייתא ולא דרבנן הסוג הזה הוא זכר למקדש זכר למקדש זה לא לעשות נחת רוח זה נועד קוראים לזה בלשון זה לצרכים פנימיים לצרכים פנימיים זה נועד בשבילנו זה איך הי תמצא כדי שנקיים את מצוות דרישת ציון יש א רצון הקדוש ברוך הוא שאנחנו תמיד נצפה נייחל ונפעל למען הגאולה וזה מה שזועק הנביא ציון דורש אין לה כדי שאנחנו נרגיש את החוסר ועל ידי זה נתפלל ונצפה ונפעל צריך לעשות דברים שנזכור את המש עושים זכר למקדש זה לא דרבנן רגיל זה זכר למקדש חכמים הסכימו שנעשה שאול שיצא ידי חובה בשאול למה חכמים אמרו שיוצאים ידי חובה בשאול חכמים אמרו כשיוצא מדי חובה ב כי זה שאול זה בדיוק ההפך מכוונת המצווה המצווה אומרת ולקחתם לכם ולקחתם לכם כל אדם צריך להביא משלו אדם צריך להבין מי שלו או בגלל שזה דבר שהוא יש בו אולי כאין קורבן זה לא קורבן ממש אבל זה דבר שו הכרה בזה שכל היבול שלי הוא של הקדוש ברוך הוא איך שלא נרצה לפרש אני יכול להעריך עכשיו בדרך בדרך לא דרך דרוש אבל בדרך פירוש של הפסוקים והרעיון של המצווה אבל זה ודאי שזה ההיגיון הפשוט כמו שאדם כי יקריב מכם הקורבן צריך להיות שלך והב לוי גם הוא מבכורות צונו ומחלון אתה לא יכול לקחת ממישהו אחר גם לא לשאול ממישהו אחר מה איבדת את הכל זה חסר משמעות או אפילו אם נלך על טעם דרשני שהיה בדף מקורות של השיעור כללי הקודם לפני שבועיים אני מקווה שאתם עדיין זוכרים שכתוב שמה ש הלולב הוא אני אני חושב שזה מתחבר ל סוגריים מרובעות עכשיו מתחבר לדברי הירושלמי שמסבירים למה לולב היבש פסול כתוב כל המתים לא המתים י הללויה כלם אומרים מה לאמים מה זה קשור בגל שהוא מת לא הלולב מהלל לקדוש ברוך הוא מי מהלל לקדוש ברוך הוא האדם מה זה קשור עכשיו למה אי אפשר לקחת לולב יבש זה נראה איזה רמז כזה בעלמה התשובה המדרש מדבר על זה שעני אני לא חושב שזה דרשני ושב ש זה קרוב לפשט לולב אנחנו דיברנו על זה גם זה קצת הזכרנו בשיעור הכללי הקודם הלולב כתוב במדרש שהוא דומה לשדרוג בעצם האדם לוקח את את ארבעת המינים האתרוג זה הלב שלו ההדסים במדרש שם כתוב העיניים והערבות זה השפתיים אפשר להסביר בעוד דרכים אבל א איך שלא נסביר המדרש מדבר על זה שבעצם בארבעת המינים אדם צריך לראות את עצמו וכמו שארבעת המינים יכולים תקיים בעולם רק אם יהיה מים ויהיה גשם כך גם האדם זקוק למים ואנחנו מתפללים הרי בסוכות בחג נידונים על המים אדם צריך להרגיש שכמו שארבעת המינים אם לא תחזיר אותם למים התייבשו גם אני אם הקדוש ברוך הוא לא ייתן גשם חלילה ואז כשאנחנו אומרים בהלל לא המתים מ הללויה ולא קרד דומה מילים יכות מה אומרים לקדוש ברוך הוא אנחנו רוצים להמשיך להלל אותך ובשביל שנמשיך להלל אותך אנחנו צריכים [מחיאות כפיים] מים אז אם אתה לוקח לולב יבש מת ואתה מנענע אותה זה זה זה הפך כל כוונת כל כוונת המצווה סוף דבר האדם צריך להזדהות עם ארבעת המינים לפי הירושלמי אז אם ככה זה צריך להיות שלך אם זה לא שלך מה אתה מביא את ארבעת המינים של ראובן אז אתה מתפעל על ראובן זה כל הרעיון חכמים שרצו שתקנו זכר ל המקדש אמרו טו כל מה שאנחנו עושים ביום הראשון זה ככה הרי זה לא שחכמים היו צריכים אה תשמעו זה בעיה גדולה מה נעשה עם שאול אנשים אין להם אז התירו לעשות שאול כרי ביום הראשון כולם צריכים לקנות משלהם אז ממילה כל אחד צריך שיהיה לו משלו נכון אלא אם כן עושים שהוא מקנה בסדר אז מקנה אז מה אכפת לך שמה שגם ביום השני זה יהיה ככה צריכים לתקן שיהיה זה צריכים לתקן אלא כבן שזה זכר למקדש וזה לא לריצוי ממילא התירו שאול כי זה אין כל כוונה זה רק לזכור לזכור אתה זוכר גם בשאול וזה מתוך שיוצא בשאול כי אז יוצא נעי גזול כי כי אין פה ריצוי אין פה מצוות השם אין פה אין פה אפילו עשיית רצון השם יש פה אך ורק זכר זכר למקדש ככה הסבר ראשון שהיה אולי עולה על הדת להסביר בדברי התוספות בדף כט עמוד ב השיטה השנייה בוא כאן פלפל אולי טיפה טיפה יותר היא שיטת התוספות בדף ל עמוד א' התוספות שאומר שבד רבון אין מצווה הבא בעבירה וכאן השאלה למה בד רבון אין מצווה בא בעבירה שאלנו אולי הפוך אולי מצוה בעבירה זה עוד יותר גרוע אתה אפילו לא עשה רק עשית עבירה ולא עשית את רצון השם וגם שאלנו איך זה נכנס בלשון מתוך שיוצא בשאול יוצא בזול אז כאן לכאורה צריכים להסביר צריכים להסביר כך יש סברה פשוטה במצווה הבאה בעבירה הסברה פשוטה במצווה הבאה בעבירה הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו א לא לעשות עבירות לא לגזול לא לגנוב צ לא לעשות עבירות הוא גם ציווה לעשות מצוות ההיגיון הפשוט אומר שהקדוש ברוך הוא לא מעוניין שכדי שנעשה מצווה אנחנו נעבור על עבירה קודם כל לעבור על ליו זה יותר חמור מאשר לעשות מאשר עשה ואל תביאו לי ראיה עכשיו מ עשה דוכה לא תעשה הרי אנחנו יודעים בגמרא ביומא בארבעה חילוקי כפרה עבר על עשה עשו מוכלים לו מיד ומי שאמר ל לא תעשה אז זה כבר צריך איסורים עשה דוכה לא תעשה זה זה נושא ש שצריך דיון בפני עצמו למדנו את זה באומות א אני לא טועה גם נתתי עלזה שהו כללי עלעל העניינים האלה נמצא ב באתרים של של הישיבה מה שלא יהיה הדעת נותנת שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שבן אדם יעשה איסור כדי לעשות את רצונו זה לא רצונו של הקדוש ברוך הוא זה הגיון פשוט לא עשית את רצונו של הקדוש ברוך הוא זה בדאורייתא דרבון מה היסוד והמקור של החיוב לעשות את מצוות חכמים יש הרבה פעמים אומרים שמצוות חכמים הם יותר חביבים וחשובים לקדוש ברוך הוא מדברי תורה חביבים דברי סופרים יותר מינה של תורה זה טובים דודך דורשים אתזה עעל הפסוק בשיר השירים טובים דודיך מיין יש גמרא נמצאת בעמוד שלוש אצלכם מסכת שבת ג מפורסמת ביותר היא מפורסמת לא בגלל הזה לאר בגלל ש לא בגלל שכולם ידעים מסכת שבת אלא בגלל שיש לנו חג פעם בשנה קוראים לו חנוכה ואז כולם מדברים על הסוגיות של חנוכה בפרק שני בשבת אמר רב חיה ברשי אמר רב המדליק נר חנוכה צריך לברך ורבי ירמי אמר רואה ש חנוכה צריך לברך אמר רב יהודה יום ראשון הרואה מברך שתיים מדלי מברך שלוש מכאן ולך זה ט שואל ג מה הי מברך מברך השך קדש צ וציונו ד שואל את הגמורה והיכן ציוונו הקדוש ברוך הוא לא ציוה אותנו שתי דעות בגימורי רב הוייה אמר מילות אסור רב נחמייה אמר שאל אביך ויגדך זה קנך ויאמרו לך יש כאן מחלוקת מה הפשר של המחלוקת של המחלוקת הזו אומר הריטבא רב נחמן אמר משאל אביך ויגד חז קנך ויאמרו לך פירוש ולא ניכ נסובה עליו דלא תסו לא רצה להגיד להב דלות אסור כדי מסכת ברכות כולו עלי הבדלות אסור אז מכינו רבנן משום דשנה מצווה זו שאין לה שום עיקר מן התורה דברים האלה סותרים לדברים שחתם סופר א לא נספיק י ללמוד אותו עכשיו אבל על כל פנים אני נאמר דברים בקיצור ישנה מחלוקת גדולה בין הרמבם לבין הרמבן בשאלה מה נצטווינו בלא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל הרמבם בשורש א' בספר המצוות לא בספר המצוות עצמו אלא בשורש א רק בשורשים אומר שבלא תסור כלולים כלולה גם המחוייבות שלנו לקיים את כל המצוות של חכמים בין אם זה נר חנוכה בין אם זה קריאת מגילה לא תסור מן הד ד אשר יגידו לך ימין ושמאל זו דעת הרמבם דעת הרמבן וראשונים אחרים הם אומרים לא כל מה שכתוב שם בפסוקים כי פלך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין דברי רבד בשרך וובת על הכהנים ופט ודרשת והגידו לך את דבר המשפט ועשית דדמ אשר יבחר השם בשמל אשר יוך על פי ה אש יוך ך תעשה לא תסור כל זה נאמר בפירושים למצוות דאורייתא פירושים למצוות דאורייתא אם אתה רוצה לדעת איך עושים תפילין איזה פרשיות צריך לשים מה הסדר של הפרשיות כמו רשי כמו רבנו תם לא יודעים באים שואלים את בית דין הגודל בירושלים את הסנהדרין שואלים אותם והם דנים ודורשים ויג מידות שהתורה נדרשת בהם ו מבערים ומעיינים ומכריע זה על זה נאמר הפסוק לא תסור מן הדבר שגך ימין ו שמאל אבל על חידושים דרבון למשל חכמים אמרו א לא לאכול בשר של עוף עם חלב זה לא דוריסה הם זה לא בלתו סיף כי הם לא אומרים שזה דוריתה אומרים שזה אן אבל זה לא עולב דל סור ככה אומר אומר הרמבן והרמבן בעצמו שם בהשגות על השורשים תול את המחלוקת בינו לבין הרמבם ממחלוקת האמוראים רב אויה או רב אביה לא משנה אני לא יודע איך אומרים את זה ורב נחמיה אחד לומד מלא תסור והשני לומד משאל אביך ויגדך זה הסבר אחד אז לפי השיטה שלומדים את זה מלוד אסור אם בן אדם עשה מצווה בא גזל ועשה גזל ועשה גזל ועשה הוא עבר עליו דלא תסור או שהוא לא עבר עליו דל סור הוא לא אני יכול להבין שלא קית מצווה למה לא כי כל המצווה זה לעשות רצון השם נרד רצון השם אבל אם נגד רצון השם לא עברת עליו סוף סוף לא עברת על עליו לא שרת מדברי החכמים החומים אמרו ליטול לולב החומים אמרו ליטול לולב אתה נטלת לולב נטלתי איי אבל לא עשיתי בזה את רצון השם נכון לא עשית את רצון השם קדוש ברוך הוא כועס עליך ואולי יותר טוב היה שלא היית עושה את הכל לא היית עושה כלום אבל אי אפשר להגיד שמה שלא קיימת את מצוות חומים כי הציווי מצוות חומים זה המקור שלה הכוח שלה היסוד שלה בא ממה שכתוב לא תסור כל זמן שלקחתי לולב לא עברתי על דברי ם לא עברתי לא עברתי על דבריהם אז מבחינת מצווה הבאה בעבירה מבחינת מצ מצווה בעבירה וודאי זה לא בגלל שיוצא בשאול מצד מצווה הבאה בעבירה ודאי שאין בעיה בד רבון זה מה שתוספות אמרו אח שו מד רבון לא חי איש המצווה ב בעבירה אבל מה זה מתוך שיוצא בשאול יוצא גזול אבל יש בעיה אחרת לפי שיטת התוספות לפי שיטת התוספות יש בעיה אחרת מה הבעיה לכם נכון יש יש ציווי שלכם ולכם זה כל השבוע לא מתוך שיוצא בשאול חכמים התירו שאול מהסיבה הם לא התירו גזול אם למשל לא היה אם שאול היה יוצא מדרי גזול חכמים לא היו מתקנים שיצאו ידי חובה בגזוז יוכלו לצאת ידי חובה לא חכמים חכמים כשהם תיקנו את הדין דרבון הם תיקנו אותו שבשאלה יוצאים ידי חובה למה א מה שאמרנו קודם לא משנה כיוון שיוצאים מידי חובה בשאול ממילא אין בעיה שלכם כחכמים לא לא העבירו את דין לכם דריס לדרבנן ממילא המצווה בעבירה זה פשוט ו למה זה פשוט ו כי מצווה בעבירה זה רק זה נקרא שלא קיימת זה הסברה לא קי זה גם הפסוק דרך אגב ובתם גזול את הפיס ואת החולה הרצה זאת מידכם אמר השם אני לא רוצה את זה לא רוצה בסדר אז לא קיימת כי אתה צריך לקיים את רצון השם לא מספיק לקיים את הזה זה הרעיון של מצווה לעשות את רצון השם אבל לא עברת עליו לא עברת עליו אני אתן דוגמה יש א יש יש דיון חקירה באחרונים מדברים לגבי סוכה לגבי סוכה האם האם יש בן אדם כתוב בסוכות ישבו שבעת ימים אם בן אדם אם בן אדם אכל בסוכה גזולה זה נקרא שהוא אכל מחוץ לסוכה או זה או זה לא נקרא שח מחוס הסוכה אז הרבה אחרונים זה שהוא לא קיים מצווה תשו בסדר לא קיים זה תשבו אבל הוא גם לא ביטל את העשה של בסוק תשבו כי סוף סוף הוא הוא לא אכל מחוץ לסוכה אז זה כאן זה נכון הקדוש ברוך הוא לא רוצה את את המצווה הזאת אבל אני גם לא ביטלתי אי אפשר להגיד שביטלתי אי אפשר להגיד שביטלתי כי סוף סוף עשיתי אותו דבר כאן אי אפשר להגיד ששרתי ממצוות חכמים חכמים ציוו א זה אני לא עברתי עליו דלא תסור לא עברתי עליו דלא תסו ככה צריכים וכאן לפי ההסבר הזה אין צורך לחילוק בין דרבון לבין זכר ל מקדוש התוספות הראשון הסתדר עם שיטת ה רב נחמיה שלומדים את זה מישאל אביך ויגד לך ומה זה שאל אביך יגד לך מהזה שך יגד לך זה נעל לשאול את אבא שיספר לך היסטוריה זה ללמוד היסטוריה זה המצוה שלך יגד לך זה קנך ויאמרו לך בנח גויים בהפרידו בני אדם ג מספר בני ישראל חלק השמו חלתו לראות בהיסטוריה של עם ישראל את אהבת השם לישראל זה של אביך ויגדך מה זה זה מקור לקיום מצווה אז יש כאלה מסבירים כן המטרה של של הנרות זה לזכור את מהל את הנס ועל ידי זכרון הנס אנחנו זוכרים את אהבת השם אלינו ואז מקיימים שאל אביך ויגדך כ אבל אבל אבל אפשר להסביר גם אחרת וזה מה שמסביר הרב רבי אחון וסרמן בדברי סופרים מה שהזכרתי קודם אומר לפי לפי הרמבם אני מבין כתוב לא תסור לפי הרמבם אם לא כתוב בתורה שצריך לשמוע לחומים אם חומים החליטו פ לעשות משהו אז למה אני צריך לשמוע בכולם למה למה צריך לשמוע בכולם אז אומר לחון וסרמן שרצון חחמ חחמ לא באים ואומרים תשמע אנחנו ישבנו וחשבנו והחלטנו זה לא ככה אח באים אומרים אנחנו אומרים לכם ישראל קדושים זה רצונו יתברך בכל דבר הם מכווננים והם שואלים את עצמם מה הקדוש ברוך הוא היה רוצה שנעשה עשה לנו כזה נס גדול מה הוא רוצה שנעשה א הקדוש ברוך הוא אנחנו הרי יודעים שהקדוש ברוך הוא רוצה זה רבי חון בסמן אומר רוצה שנזכור את יציאת מצרים ואת הניס ראינו את זה זה חסם ספר מביא פה אז ודאי שכש נעשים ניסים הקדוש ברוך הוא רוצה שיזכרו את זה איך יזכרו נס חנוכה איך נדאג שלאורך ההיסטוריה זה לא זה לא התמוסס תסתכלו על מגיל תענית כל מיני דברים שהיו ובטלו אמרו אחנו נתקן ככה יגידו הלל הלל ועודה תקנו ימים ש זה רצון השם כמו ש צאת מצרים ודעת לנבו נקל נוגע גם לימינו הקדוש ברוך הוא עושה ניסים לעם ישראל עכשיו לא לא על כל נס קטן צי עלכל נס יחיד צריך לעשות עכשיו זה אבל הניסים גדולים יציאה מעבדות לחירות לא צריך לתקן בוודאי שצריך לתקן מוטל לחחו זה רצון השם כמו שראיינו ביציאת מצרים זה היסוד לפי הרמבן לכל המצוות דרבונות טוב אז זה ההסבר ב בשיטת התוספות לפי השיטה שלא תסור יפה הסבר נוסף הוא הסבר על פי דברי התוספות שלא נמצא לפנינו אבל הוזכר בריטבה בדף ט בואו נפתח רגע את הגימור בדף ט הגמרה בדף ט אומרת כמו שצריך תביעה לשמע בציצי נצטרך גם סוכה עשוייה לשמ כי בציצית כתוב גדילים תעשה לך אמרו שצריך שאיזה עשייה תהיה לשם גדילים וגם חג הסוכות כתוב חג הסוכות תעשה לך אז גם הצטרכו אמר שנתם דאמר קרא גדילים תעשה לך מה זה לך את גדילים תעשה על ארב מה זה לך לך לשם חובך צריך שהגדיל לא יעשו לקישוט אלא צריך שעצם העשייה יהיה לשם זה זה נותן משמעות יותר גדולה אם עשיתי את הגדילים לשם מצווה מאשר אם עשיתי את זה סתם א טוב אז אפשר כבר להרוויח את המצווה על הדרך אז אולי גם סוכות צריך לבנות סוכה לזה כדס כדס בית שמאי ולא כדעת בית הלל אומרת הגמרא ההו מבא אלי למאות גזולה לא לא בסוכה כתוב לך זה לא הכוונה לשם חובך אלא זה לך לשם ולא גזולה אמ מהת מנמי מבי למות גזולה גם שם צריך למות גזולה איפה ב צריך מיות גזולה גם בציצי לא שמה כתוב ועשו להם ציצית להם משלהם לא צריך למות גזולה יש פסוק אחר מ עלך מיותר ללכ לשם חובך ככה אומרת הגמורה אבל בסוכה יש פסוק מיוחד מילה מיוחדת בתורה נכתבה למות גזולה שואל התוספות וכל הראשונים שואלים תימה תפוק משוד מצוה בוב ויראה לא צריך פסוק ב מינים כתוב לכם זה בא למיו שאול וממילא גם גזול אבל לא היינו צריכים את זה בשביל גזול גזול מצווה אבל אבל כאן בסוכה שזה סוכה שאולי יוצאים מידי חובה כתוב כל זר בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוים לשב בסוכה אחת אז למה צריך פסוק שאלת התוספות אומר הרטבה תראו בעמוד מספר אחד א דמרי ו מ באות סוכה גזולה תמי מילת למה לקרא תפוק ד למצווה באא יראה כדי אמרינן בקורבן ובלוב תרצו בתוספות דליק למימר מצווה הבאה אלא בדבר הבא לרצות כקורבן ולולב אבל לא בשר מצוות כתוב הרי המקור הוא מי מ אצלנו מה שבים את ובתם גזול ואת ואת הפיסח ואת החולה או אני השם אוהב משפט שונא גזל בעולה שני הדברים האלה רו בקורבן אי אפשר לדמות מצוות קורבן למצוות למצוות ציצית אי אפשר לדמות אי אפשר לדמות זה לא דומה קורבן זה מובא לפני הקדוש ברוך הוא זה נורה והיום שלפני הקדוש ברוך הוא יביאו דברים גזולים גם בסוכה זה לא טוב זה לא טוב וזה לא רצון השם אבל אבל אבל כיוון שזה לא בא לפני השם זה לא פסול זה לא פוסל זה לא פוסל אפשר לשמוע סבור כז זה לא פוסל סוכה באה התורה ואומרת לנו לך למי הות ה גזולה אף על פי שהייתי אומר זה דומה לציצי זה לא קורבן ולולב כמש מלן שכן זה כן דומה למה זה כן דומה אולי בגלל מה שאמרנו פעם שעברה שסוכה לפי השיטה שזה ענני כבוד או זה גם ענני כבוד הרי כולם הלה מסכימים שהיה ענני כבוד וכולם ה מסכימים שהיה סוכות ממש כן אז אני לא סוגיה שאפשר ללמוד אותה שבוע וחצי שבועיים המחלוקת הזאת וכל ההשלכות שלה אולי לא משנה אבל זה לא משנה ס סוף דבר יש פסוק אומר אומר הרטבה ולית דמוך בירושלמי בפסחים גבי מצה גזולה מה הכוונה יש יש ויש לומר דנן אשתא קיימין לשמואל קיינן דלת למצווה פרקול גזול משך ה צריך לקרא למות גזולה גם זה לא פשוט ודאי לא התוספות אצלנו התוספות אצלנו אמרו שגם שמואל מודה ש בדאורייתא יש יש מצווה בעבירה וסוכה זה הרי זו מצווה דאורייתא לכן התירוץ השני של הרטבה לא הולך טוב עם ה לא הולך טוב עם התוספות אנ מיד אפילו לכולל מנ מצ תריך ומשום וליו אשה רחמן גזול ושאול חזן ג בסוכה ד שר שאול הייתי חושב למה הייתי חושב מצווה הבאה בעבירה למה הייתי חושב מצוה לא מבין את התירוץ התירוץ היחיד שהולך טוב לכאורה זה התירוץ הראשון שמצווה בעבירה נאמרה ב נאמרה רק ב רק בקורבן וכדומה בסדר בקורבן וב זה זה זה ההסבר של ה של ה של הרטבה ויכול להיות ויכול להיות שבאמת שמואל שמואל סבור כמו התירוץ של תו אולי זה גוף המחלוקת בין שמואל לבין רבי יוחנן בשם בשם מי מי רב שמעון בר בן יוחאי נכון ככה אתם חושבים אבל אתם חושבים את זה בגלל שאתם לא פתחתם את הירושלמי שהביא כאן הריטב תים את הירושלמי הייתם מבינים שהקושי של הרטבה לא קשה בכלל זו גופה מחלוקת רבי יוחנן סבר שמה רבי יוחנן סבר בשם רב שממון בר יוחאי ביינתיים אנחנו נשארים בר יוחי מה הוא סבר ש זה על כל המצוות ואילו שמואל סבר שזה רק רק מצוות כסוכה וקורבן אי כתוב בירושלמי מצה גזולה צריך לפתוח את הירושלמי פותרים את הירושלמי אז מבינים הכל אני אקרא לכם את לשון הירושלמי אמר רבי יוסה זה ירושלמי אני מצטט אותו ירושלמי משבת יג פרק יג הלכה ג אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק תדעו לכם שהמון פעמים בשס יש ממרות שרבי יוחנן אמר רבי יוחנן משום רבי שמן בן וצדק ובחלק מהמקרים שן בר יוחי וכבר עמד על זה בספר סדר הדורות שיתכן שנפלה כאן טעות רבי יוחנן היה תלמידו לא שרבי שמ בר יוחאי אין שום סיבה שרבי יוחנן ימסור שמוות בשם בר יוחא יותר מאשר כל שאר חכמי ישראל אבל יש ביניהם פער של פער דורות רבי יוחנן לא רבי יוחנן בן זכאי שחי לפני כן רבי יוחנן האמורא רבי יוחנן המורה הדור הראשון המורה ארץ ישראל מה יש לו איזה אוצר שמועות בשם רבי שמן בר יוחאי לא הוא היה התמידו ש רב שן בן יו צדק שהוא היה גם המורה מהדור ה הדור הדור החצי ראשון בסדר הוא היה רבו אבל של רבי יוחנן והוא היה יש ויכוח אם הוא היה אמורה או תנה בסדר אבל בוא נ ככ הוודאי מהדור של רב יוחנן ולכן כל מקום שכתוב משום רשבי היה כתוב רשבי רשבי רשבי ואנשים רגילים רשבי רשבי אז אשר הרבה פעמים פתחו את זה לרב שון בר יוחאי אבל זה לאבות על דרך הר רובן מרגליות שאני לוקח דברים שאין שום זכר לדבר ואני אומר זה רוש טיבס וטעות ובלבול זהזה זה השס מוכיח כל כך הרבה מקומות כתוב שרשות צדק צדק וזה גם נכון שה התלמיד שלו אז מה את גם ההיגיון אומר ש לכן זה רבי ו אז תקשיבו רבי יוחנן צדק אומר מצא גזולה אנו יצא בידי חובתו בפסח אז ככה תרצ שתי קושיות בבת אחת איך שמואל חולק על הוא לא חולק על רבי שמעון בר יוחאי הוא חולק ל רבי שמעול בן י צדק עליו הוא יכול לחלוק ומה שכתוב מצה גזולה שהרי תבו מקשה לנו כתוב מצה גזולה בירושלמי כתוב מצה גזולה אבל זה נאמר לפי רב יחנון והגמרא בדף ט יליב דשמואל יעליב דשמואל אי תגיד מה תרץ לפי רבי יחנון טוב שאלה טובה מה תרץ הרי כתוב לך אז שיצטרכו יצטרכו סוכה סוכה לשם זה אז אני יכול לתת תירוצים אבל אני לא הגימור אני לא רבשי ולא רבנה זה לא משנה התירוצים שלי עכשיו אבל זה שהסם ד סוגיה היא כמו שמואל זה לא מופקע וזה הרי גם הסוגיות הרי הרמבם והרץ גיוס טוענים שובו בראשונים הראש מביא אותם הם שהם גם סבורים שסתם דגמרא במקומות אחרים היא כדעת שמואל אז יש כאן אפילו חיזוק לשית עשר העמבה מדברי התוספות שובו בר יתווה יש חיזוק לשיטת הרם מעיון בתוך מקריאה פשוטה בירושלמי אני אביא לכם בריתה בירושלמי אחרת שאת זה הרטבה משומה לא מביא בהמשך הירושלמי שם אני רציתי לשים את זה בדף מחילה שלא לא הספקתי פשוט תני מצא גזולה אסור לברך עליה אמר רבשי על שם וצא הברך נעץ השם אז אני שואל אתכם האם הבריתה הזאת מסכימה למצה גזולה אינו יוצא בידי חובתו ודאי שלא אם לא יוצא בידי חובתו אתה צריך ללמד אותי שלא מברכים שלא מברכים צרייך ללמד אותי לא יוצאים ידי חובה אז מה תברך השקט שנ לחי לס מצי אתה לא יצא ידי חובה במצה הזאת זה כמו שאדם לא יכול לברך על אכילס מצה אם אין לו כזית על אכילס מצה וא אוכל פירור לא קיימת מצוה ס מצה אז מי שאומר שלא מברכים הוא ודאי סובר שכן יוצאים ידי חובה ושמה כתוב בהמשך הזה כתוב ככה רבי יונה אמר אין עבירה מצווה רבי יוסה אמר אין מצווה עבירה מה זה מה מה זה אין עבירה מצוו מצווה עבירה מסביר הפני מושה מסביר אין עבירה מצווה אין עבירה יכולה אין מי שעובר עבירה לא יכול להפוך את זה אחרי זה למצווה שזה בעצם מצווה בעבירה שלא יוצאים השני אומר אין מצווה עבירה איין המצווה מתבטלת על ידי שהייתה עבירה קודמת לה אז יוצא שזה גוף המחלוקת זה מחלוקת המוראים בירושלמי וזה מחלוקת ממרות בירושלמי והיא מחלוקת רבי יוחן רבי יוחנן בשם רב בן יו צדק מול דעת שמואל וזה הפשט בגמרא בדף בדף בדף ט ככה זה ההסבר השלישי וההסבר הרביעי הוא ההסבר של הפני יהושע שיש לי עליו כמה קושיות אבל מפעת זה שהזמן מתקצר אני אדלג על הפני יהושע ועל הקושיות שש לפני יהושע ני רוצה לגשת לעוד לעוד עניין שהוא קשור קצת להסברים שעכשיו להסברים שעכשיו הסברנו וזאת השאלה של הברכה במידה ויוצאים ידי חובה בגזוז שמואל וככה לפי שיטת הרמבם וככה ככה לפי שיטת השולחן ערוך מה הדין עם הברוכה לברך או לא לברך לברך השקד ש טילס לולו או לא לברך השקלול השולחן ערוך בעצמו בתר מט סעיף א' כותב לא לברך ובדומה לזה הוא גם הוא גם כותב שמי ש מי ש בסימן כה מי שיש לו תפילין זולות מני לא לברך והוא מסתמך על גמרא ב בוקמה דף צד עמוד א' שיש לגבי המחלוקת גדולה בין ה בין ה בין הראשונים ואני מביא את זה גם בגלל הסבר נחמד בפסוקים של השל המחלוקת הזאת וגם בגלל שזה מובא כאן בסוגיה לא מעט הקושיה של הפני יהושע זהזה מהסוגיה הזאת בבב קר אז בואו תראו בעמוד ש רב ליזר בן יעקב אומר הרי שגזל שעה של חיטין תחנה לשה והפאה והפריש מן החלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר בוצע ברך ניאץ השם כדרכנו ב שאנחנו לא מכירים את הספר הכי חשוב שכל יהודי צריך להכיר אותו אז אחנו לא מה זה משנה כתוב זה טוב ממשיכים הלאה נדלג לגמרא וברכות משנה שלושה שכלו כחד חון לזמן אחלו שכד שו כזית ק מזמנים עליו אבל מי שאכל תבל צרכים שלא ניטלה תרומתו שלא נבדו כזית ואנוכי אין מזמנים עליהם למה אי אפשר לזמן אכל איסור אומר הרמבם בהלכות ברכות כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף כיצד הרי שאכל תבל של דבריהם או שאכל מעשה ראשון שלא נטלו תרומותיו או מעשה שני שלא נבדו כהלכתן אינו מברך ואין צריך לומר אם אכל נבלות וטריפות או שתה יי נסר וכיוצא בו לא מברכים לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה אמר אברהם טעה בזה טעות גדולה שלא אמרו שאין מברכים אלא שאין מזמנים עליהם לומר שאיין להם חשיבות קביעות הועיל ואוכלים דבר האסור והוא כן אכילת פירות שאיין להם כבה לזימון אבל ברכה תחילה וסוף למה לא יברכו אועיל ונהנו נהנית נהנית נבילה צריך לברך עשית לחם עם מרו בשומן של טריפה היה מאוד טעים צריך לברך נהנית תודה לקדוש ברוך הוא ככה אומר חייב לברך פשוט לא מה המחלוקת בין הרמבם לבין הרבד אז נאמרו בדבר הזה שלוש שיטות שלוש שיטות נאמרו בהתאמה בן שתי הסוגיות שיטה ראשונה היא שיטת הרמבם ככל הנראה גם הרמבם לא למד את מה שכתוב אין מז רק מהעין מזמנין לא היה זה כנראה הרמבם מבין כך שמה שכתוב בגמרא במסכת בב כמה כיצד מברך איין ברך א נעץ על מה זה נאמר על ברכות הנהנים וזה הולך ככה מי שגזל סה של חיטים ותחנה ולש והפאה וגם כן ע עשה הפרשת חלה לזכות ישראל הוא עשה הפרשת חלה גדולה יש כאלה ים כולים תבל ים הפרשת חלה לא משנה קיצור הכים חלה בכל בסוגריים שני סוגריים עגולות זה זה אין אין בפשטות אין מצווה לעשות לחפש לעשות את הפרשת חלה אפילו אפילו יש כמה צדדים שעדיף לא עדיף עדיף לעשות כאלה פחות משיעור בגלל שאתם מביאים את חלה על ידי פסול איזה מי שלומד חלי יודע ש אבל ישראל או אנשים מחבבות מצוות טוב אנחנו לכן אמרתי שני סוגריים לא להגיד את זה ל לא להגיד לנשים אבל א א אפילו הפריש חל איך אתה תברך על הזה איך אתה תברך המוצי אתה יכול לברך המוצי מן הארץ את יכול לברך ברכת המוזן לא יכול להיות הוסיפה המשנה בפרק שביעי ב במסכת ברכות שלא זו בלבד שבן אדם פרטי לא מברך אתה גם לא יכול מה לזמן או שאתה לא יכול לזמן על מי שאכל איסור דרבון גם בסדר זה זה מה ש אולי אכלנו ביחד קיצור ככה שיטת הרמבם על כל פנים שהדבר אמור בברכות הנהנים שיטת ה רבד או ככה על כל פנים מבינים את הרבד שמה שכתוב והפריש כצד מברך זה נאמר על מה נאמר על הפרשת החלה אתה עכשיו רוצה לשות הפרשת חלה מחטים זולות כיצד מברך אז זה לא נאמר על ברכת הנהנים ברכת הנהנים צריך לברך נהנו נהנו אז מה כתוב שם בגימורי כיצד מברך על הפרשת כיצד מברך על מצוות אפשר לברך זה שיטת הרבד שיטה שלישית היא שיטת הרשבא והמאירי והראש מסכת ברכות הם סבורים שצריך לברך גם ברכת הנהנים וגם ברכת המצוות תראו את את לשון הרשב ועד תנן הרא שגזל ס חיתים פה ברך עליה הוא אפילו לא מזכיר את החלה בכלל אין דבר נעץ יש משפש אף על פי שקנ מקן ראוי לברך עליו ינו מחובר בעיניי ד בלולב והדס גזולין הרי מברך עליהם אלא מסתב רחי כ אמר אף על פי שהוא מברך עליה מכל מקום מתוך גזל בא לידו וגזלן מוטב שלא גזל ולא ברך זה לא הכוונה שלא מברכים כיצד מברך אח מה שווה הברוכה בעצם הביטוי מה היה עדיף שלא תגזול ולא תברך אבל זה לא שלא מברכים ככה סובר הרשב והראש להגיד לכם שזה נכנס גלת בלשון של הזה לא כל כך נכנס גלת הסיבה שכנראה הסיבה שכנראה מאיפה אבל לא נכנס בלשון מאיפה הגיעו הרשבא והמאירי גם כן אתם תראו אה אומר מברך לא המאירי מחלק בין בין בין ברכת מצוות לברכת הנהנים סליחה הרשבא ראש אומרים שצריך לברך איך הם הגיעו למסקנה הזאת אינו מחובר בעיניי מה הרעיה של הרש בו מה הסוגיה שלנו דבלול והדס גזולין הרי מברך עליהם מאיפה אתה יודע מאיפה אתה יודע שמברכים על הדס ולולב גזולים מאיפה אתה יודע את זה מי אמר משיטת הוא הבין ככה הוא הבין את שיטת שמואל אצלנו ככה הוא הבין את שיטת שמואל ששמואל אמר מתוך שיוצאים בשאול יוצאים בגזוז ושמואל היה צריך להגיד היה צריך להגיד מה שאיין מברכים עליו יוצאים בגזוז מבורכים עלו הוא לא אמר את זה א אמר יוצא בגוזו אז מבין יוצא בגוזו ממילא מה גם מברך עליו ככה הבין ככה הבין הרשב ואבל לכאורה הדבר זה תלוי בהסברים שאמרנו קודם במה זה מתוך שיוצא בשול יוצא גזול הוא לא אמר ש שצריך לעשות את זה תלוי אם לפי ההסבר הראשון שזה זכר למקדש אז אני מבין אבל אי אפשר ללמוד מזה למצוות למצוות שהם לא זכר למקדש למצוות שהם לא חלה זה לא זכר למקדש זה דרבון בזמן הזה אבל זה דרבון גמור לפי מה לפי לפי שהסברנו בתוספות אי אפשר הרעיה של הרשב לא הולכת לפי מה שהסברנו בתוספות בדף ל עמוד א' שבכל דין דרבון אין אין מצווה בעבירה זה כן מתאים לשיטת הרשמו ולפי לפי השיטה ש שדבר שהוא שהוא א כקורבן או לריצוי יכול להיות שאפשר לחלק חילוק חלה חלה זה מרימים אותו תרומה להשם הכהנים רק אוכלים משולחן גבוה זה בא לריצוי זה לא פחות מאשר מאשר לולב אז לפי זה לא ברכ הוא בסדר זה יהיה תלוי הראיה של הרשב תהיה תלויה ב אז אלה שלושת השיטות שוב שיטה ראשונה שיטת הרמבם לא מברכים ברכות הנהנים והרמבם לא הזכיר בשום מקום ים שלו שצריך לברך מה שברכת המצוות לא מברכים לא הזכיר את זה כי הוא פירש את זה על ברכות הנהנין אפילו אם הפריש חלה איך תברך כת הנהנים יותר מזה הרמבם אצלנו כמו שהבאנו הבאנו כאן בזה הרמבם כותב שמה שיוצאים ידי חובה טטט כמו שהרשו למד את זה מה מהגמרא גם אם הגמרא לא תמיד אפשר ללמוד כ תשמע הגמרא אמרה יוצאים הגמרא לא אמרה שצריך לברך אבל הרמבם שכותב למיסה מה לעשות אומר בשאר הימים זה כשר גזול היה צריך הרמבם לכתוב אבל אין מברכין עליו אתה כותב כאילו רגיל אתה משווה את גזול ליבש לכל ה כמו שעל זה מברכים גם על זה מברכים ר צריך לכתוב רם לא כתב בשום מקום שלא מברכים ברכת רק ברכת הנהנים הרמבם כתב לא ברכת המצוות ו ושיטת הרבד או המאירי בוא נגיד שברקת ברכת המצוות לא מברכים ברכות הנהנים כן מברכים תראו את ההסבר את ההסבר בסברה שאומר הכתב סופר בנו הגדול והחשוב של החתם סופר רבי אברהם שמואל בנימין קראו לו ונראה לי ד הרמבם סביר עלי לחלק בין ברכה לברכה אתם בבב קמה איירה לברך כשמקימים מצוות חלה ם שיש בעשייה מצוו ז ניאוץ לפני השם חייב לברך אשר קידשנו כיוון שסוף כל סוף עושה מצווה אבל באוכל דבר איסור גם שנהנה אן ראוי לברך ולהודות להשם שברא דבר זה להענות בו הבנתם בדרך כ בשיעור ימי אני אומר לתלמידים נו תסבירו לי אבל פה יש ככך הרבה אנשים לחכ כל אחד יסבירו יש מסתו הרבה אנשים שיש להם הרבה הסברים מה ההבדל מה ההבדל אבל דזה התשובה בפשטות הכך יש הבדל בין ברכת המצוות לברכת הנהנים ברכת הנהנים זה על הדבר הזה אתה מברך על התפוח הזה יש בזה גם נפ קמינס שלא הביאו לפניו א צריך משהו שעומד לפניך בברכת המצוות זה הודעה כללית אנחנו ומדים אשר קידשנו במצוותיו וציוונו נכון שתקנו לומר את זה לפני המצווה בלולב הזה אבל ההודעה זה לא על זה שנתת נתת לי את הלולב הזה אני מודה לקדוש ברוך הוא שצית אותנו לטול לולב גם אם הלולב הזה גזול עדיין הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו לטול לולב כן הוא לא רוצה שתיקח את זה אבל הוא ציווה אותך לטול לולב אתה מקיים את המצווה בלי רצון השם אבל אבל אבל אתה מודה על זה שהתקדם מודה שהוא נתן להנות מהתפוח הזה עכשיו אפשר להתווכח האם זה גדר הברוכה אבל ככה הכתב סופר מבין את הגדר של הברוכה זה הה כתב סיפה זה הרמבם שיטת הרבד סביר דש ברכת מצווה שמודה להשם ציונו על ה מצווה שעושה עכשיו ברך עליק מצוותיו הוא עובר צונו אי אפשר להגיד אנחנו הקדוש ברוך הוא ציוה אותנו אתה מזכיר שם שמיים כמי שציווה ל המצוות ומזה אנשים ולים להבין שזה הקדוש ברוך הוא רוצה שנעשה את הדבר ה כשאתה מודע לקדוש ברוך הוא שהוא ברא את הדברים אפילו שזה נכון הוא גם ברא הוא גם ברא את זהזה הפוך כאילו סבות הפוכות ככה מסביר א ככה מסביר הכתב סופר אז בסורס אפשר להגיד ככה אפשר להגיד ככה אני רק רוצה גם להסביר את זה בפירוש בפירוש הפסוק בוצא הברך ניץ השם זה נמצא בספר תהילים למה פרק י למה אדוני תעמוד ברחוק תעלים לעיתות בצרה בגאוות רשע ידלק אני הרשע רודף אחרי המסכן אחרי החלש יתפסו ואז הוא מתפעל יתפסו במזימות זו חשבו שייקרה להם מה שהם רצו לעשות ל לאחרים כמו שזכינו לראות השבוע עכשיו כי הלל רשע על תאוות נפשו ובוצע ברך ניאץ השם מה הכוונה הלל רשע על תאוות נפשו ובוצע ברך ניץ השם אפשר לפרש בשתי דרכים הרמבם פירש אומר הרשע הזה הוא לא רק רשע מרושע כזה שכופר בקדוש ברוך הוא וזה הוא מהלל את הקדוש ברוך הוא על תאוות נפשו הוא גוזל ומברך והוא ניאץ השם הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיזכירו את שמו הלל רשע על תאוות נפשו זה בן אדם ש שעושה אוכל מה שאסור בסדר ומודל הקדוש ברוך הוא מהלל את הקדוש ברוך הוא על זה ככה הבין הרמבם את ה את הפסוק וזה בפשטות ברכות ה ברכות הנהנים הל רשע על תבת נפשו וגזלן שמברך על האוכל מה למה שגזל יברך על האוכל שהוא אוכל בוצע ברח כונה בוצע זה גזן כן אורחות כל בוצע בצה את נפש בעליו כח שונאה בצה זה זה גזלנים כן אז ככה מבין הרמבם הרבד מבין לא ככה הריד מבין שזה מדובר על בן אדם אחר הלל רשע על תאוות נפשו מי שמהלל את הרשע רשע זה לא נעים אז אתה משבח אותו הוא בוצע ברך אתה עושה מי שבירח בבית כנסת לאחד שהוא איש העולם התחתון אבל הוא תורם כסף לבית כנסת אז ש ברך גדול וזה וזה ניאץ השם מה פתאום שמישהו יברך מה פתאום שמישהו אחר יברך אנחנו מדברים ספר תהילים על דוד ים לחזור קצת אחורה בזמן לא איך שהיו דברים נראים בזמנם וגם היום בעצם לפעמים זה נהיה ככה כתוב ככה כתוב בספר בספר שמואל כ הרשי מביא את זה כמקור למצווה לברכת המצוות איפה יודעים שיש ברכת המצוות כבוא אחי מעיר אומרות הנערות לשאול ונערו כן תמצאו אותו בטר מעלי ה במתה לאכול כי לא יאכל העם עד בואו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרועים אומר רשי מה זה מה הוא יברך הזבח זה לא ברכת הנהנים שכל אחד היה מברך הוא היה מברך אשר קש וציוונו לאכול שלמים ברכת המצוות במהותה היא נאמרה על ציבור קידשנו וציונו בסדר באמת גם בספירת העומר ככה צריך להיות הה צריך להיות ש שהשליח ציבור או מי שמברך אמר השם כ כולם אומרים אמן ואז כל אחד סופר לא צריך שכל ם אחרי זה עוד פעם מברכים את הברכה דנו על זה אחרונים למה עושים את זה ככה גם ברכת כהנים היה צריך להיות שכהן אחד מברך אשר דושם כל הכהנים אונים אמן ואז מברכים ברוב עם הדרת מלך זה מתאים יותר לברכת המצוות ככה רשי על כל פנים גם שמה בנביא וגם בגמרא מבי מקור לזה יכול להיות מי זה מי שבוצע ברך יש גזלן אבל הגזלן או השודד או האיש הרשע או הזה הוא לא רוצה להיראות רשע בעיני כולם לא על רשע כזה מדובר מדובר על רשע ש שגם עושה הוא מזמין גם רבנים אליו והרבנים היום אומרים אנחנו רוצים לברך את כל הציבור וזה פעם הברכה של כל הציבור הייתה הולכת יחד עם עם הנוסח של ברכת הזה ברכת המצוות ככה אפשר גם אולי להסביר את הפסוק הידוע ותהי חטאת נהרים גדולה מאוד את פני השם כי נעצו האנשים את מנחת השם הנערים היו גוזלים את הזה אל הכהן מביאים את זה לאלי חופני ופנחס ואז היו מתכנסים כולם ו מברכים אשם זה כול מן הזבחים ומן הפסחים ומן המנחות ק אמן מה אומרת ההיא חטאת הנערים גדולה מאוד כי ניאצו האנשים את מנחת השם הם לא מברכים את מנחת השם הם מנאצים כל מה שהולך שמה הברכות וההתרגשות זה ניאוץ בוצא הברך נעץ השם זה אולי המחלוקת בין הרמבם לביין הריד אבל על כל פנים לכאורה היה יוצא שברכת המצוות על לולב הגזול שהשולחן רוך אומר לא לברך לפי הרמבם בפשטות כן צריך לברך השולחן ערוך לא סובר ככה בדעת הרמבם אבל לפי מה שאמרנו בדעת הרמבם לפי דעת הרשבא גם צריך לברך היחיד שלשיטתו לא צריך לברך זה שיטת המאירי ואולי אולי זה גם כוונת הרבד וגם זה לא בטוח שהדברים אמורים בלולב בשאר הימים יכול להיות שזה רק אמור בלולב בלולב ביום ראשון זה גם אם קנה את זה בשינוי יכול להיות שזה אמור בחלה מי אמר שזה אמור גם גם ב בשאר הימים שזה זכר למקדש בשיטת שמואל יכול להיות שבכלל אין בזה את הבעייה אז יכול להיות ככה היה נראה שאולי היה צריך לברך א אני מקווה שלא יהיה נפ קמין ל אף אחד שלא לא תגזלו לולבים ולא שום דבר כן אבל על כל פנים את עיקר הדיון דנו לעשות כל [מוזיקה]