משמעותם של קנייני הקידושין | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] טוב, אנחנו כבר אה נכנסנו לתוך מסכת קידושין ואולי אה סליחה שיעור השיעור הזה שהוא בעצם סוג של שיעור פתיחה למסכת קידושין יותר טוב שהוא מגיע אחרי כמה ימים שכבר לומדים את המסכת וכבר קצת מרגישים א את ענייני מסכת קידושין. המטרה של השיעור היא להסביר את מהותם ועניינם של קנייני הקידושין שהם כסף, שטר וביאה כמו שהמשנה פותחת. האם מדובר כאן באיזה מעשה קנייני בעלמה או שיש כאן גם ביטוי לתוכן של הקידושין ומה אפשר ללמוד מהדרכים שהתורה קבעה שבהם אישה מתקדשת גם על ה תוכן הפנימי של ה של הקשר בין איש לאישה ואיך צריך להיות איך צריכה להיות מערכת היחסים הזו בי איש לאישה בעקבות דרכי הקניין ואף על פי שאולי ה דברים הללו נשמעים ב אני לא אומר השקפה כי זה בעיניהם או בהקשבה ראשונה זה נשמע כדברים שיש להם נגיעה ל לדברי לדברי אגדה או קצת לדרך דרוש אז אה הדברים הם לא כך אלא הם מחוברים באופן חד משמעי לדברי ההלכה ולצורות הלימוד שהגמרא דורשת מהם את הקניינים הללו ומהפסוקים ומלשונות הגמרא ולשונות המשנה. אז כדרכנו לפני שנגיע לסוף נתחיל מההתחלה ונדון בכמה שאלות שאולי בחלקן דנו בשיעורים היומיים. שאלות שלשוניות וגם שאלות של תוכן. אז נתחיל בשאלה הראשונה שהיא שאלה לשונית יותר והיא על המילה הראשונה במשנה האישה נקנת בשלוש דרכים ותוספות עומד על ה על השאלה הזאת למה האישה נקנת החתני בהה וכן בכמה דוכתין גבי איש ואישה כתני בהה כמו האישה שהלכה האישה שהלך בעלה האישה שניתרמלה האיש מקדש וקשה מקשה תוספות מהמשנה מסכת כתובות ששם כתוב כתוב בתולה ניסאת ולא הבתולה ניסאת המילותני הבתולה ניסאת ויש לומר דהך הקרא קי כלומר האישה מבוררת בפסוק דאשכחנה האישה מבוררת בקרא גבי נישואין דכתיב כי יקח אישה אבל בתולה לא כי הקרא דלא אשכחנה בשום דוכתא בתולה בקרא מפורש גבי נישואין אמנם כן מצאנו בכהן גדול בטולה מעמה יקח אישה אבל המשנה המשנה ש לא מדברת רק על רק על כהן גדול אלא בתולה ניסאת ביום הרביעי בכל הבתולות נכון שזה קשור לפי דעה אחת בגמרא שם בכתובות לגבי כהנות אנחנו לא נעסוק עכשיו דיברנו על זה בשיעור פתיחה מסכת כתובות אבל סוף דבר למה מתחילים בהישה ולא ובבתולה בתולה אז אומר תוספות בגלל שזה מפורש בקרא ואז תוספות אומר אבל קשה לקמן דתנן עבד עבד ע דברי עבד קנעני אמריא מי לא תני בהם ה ד מבוררים בפסוק נינו הרי עבד דברי כתוב כי תקנה עבד דברי אז א אומר אומר תוספות לפי שהוא צרך לפרש בהם בא מינה אי בעברי אי בקנעני אי בעבריה אי בקנענית אז הוא לא יכול להגיד אה המילה עבד לבד אתה לא יכול להגיד העבד אתה צריך להסביר איזה עבד וטוס כאן מדבר לשון קצרה ואין דרך להגיד העבד העברי או העבד הקנעני או ה מה בגלל הריבוי ההן למה אין דרך קצת קשה קצת קשה להבין אפשר להגיד העבד העברי אה יש עוד א עוד שאלות ששואלים למשל יש פרק ב במסכת כתובות נערה שנתפתה למה אמר לו הנערה שהתבדתה הרי זה כן דבר שמפורש מפורש בפסוק עצם זה שהדבר נידון בפסוקים לא באופן ישיר גורם לתוספת ה הידה אלה שאלות ששואלים על ההסבר של התוספות תוספות מסכת כתובות מגיע למסקנה שאני לא יכול להגיד שהיא רחוקה מהאמת כי זה אמת כך בהמון מקומות במשנה התוספות אומר בסוף אה התוסף בכתובות בעמוד מספר אחד ומי הוא גבי איש ואישה רגילים בכל מקום לשנות בה אף על גב דלא כקרא כמו האישה שהלכה האישה שנתרמלה האיש מדיר את בנו א בנזיר א הסיבה לכאורה לכך שיש א זה נכון שבהרבה מקומות יש א אשהה האיש אבל יש לזה גם סיבה והסיבה היא שאם היינו היינו אומרים איש מדיר א איש מדיר את בנו בן אזיר זה לא בא להגיד שזה איש ולא אישה כשאתה רוצה לייחד אתה לא רוצה לספר על מקרה שהיה אלא אתה רוצה להגיד שהגברים במקום להגיד הגברים אתה אומר האיש במקום להגיד זה אתה אומר זה זה אולי הסיבה של א זה אבל כאן אצלנו אצלנו במשנה שאת אומר אישה נקנת בשלוש דרכים היה זה לא ה אין צורך לכאורה באות ה' סוף דבר השאלה היא למה יש יתור של ה האישה נקנת כש הידיעה היא תמיד משהו ידוע כפשוטו הידיעה איזה אישה ידועה זה שכתובה בפסוק זה לא סיבה בשביל בשביל להגיד ה וזה שהרבה פעמים כותבים בה' אמרנו שצריך בכל מקום לדון יש גם הרבה מקומות שלא לא כתוב שלא כתוב בה ישנם הסברים נוספים אנחנו רק נגיד כמה מהם בשביל הזה יש הסבר אחד א נמצא בפני יהושע הוא כותב ככה לכאורה נראה דה דקתני האישה נקנת היינו גדולה דלישנה דקרא קי כמו שכתבו תוספות ובלשון תורה סתם אישה היינו גדולה ולא קטנה כי יש א קטנה יכולה להיכרב בלשון התורה בת ואחרי אחרי זה יש לנו נערה ואישה זה רק זה רק גדולה למה הוא אומר האישה גדולה משמח כפסיק בתנה ד נקנה בשלוש דרכים שם כן בקטנה לא פסיק אמיתה דנקנה בשלוש דרכים דיקפכוטה מבת שלוש דאינה נקנת בביאה כי זה לא נקרא ביאה עליה לא נקראת ביאה אז א היא לא יכולה להיכנות בביאה לכן האישה זה בגדולה גדולה נקנת בשלוש דרכים ולכן הוא אומר שהיה צריך בזה המקום ליישב קושית התוספות דולם בחדה לא משנה דרך קצרה אלא דש בהשמ האישה מברת כ היינו גדולה אז אני לא זכיתי להבין את הפני יהושע למה צריך להגיד האישה אם אתה אומר אישה אישה זה מה שמע מה שמע גדולה כי אישה בכל מקום זה זה גדולה אז למה צריך להוסיף את הה הסבר הסבר נחמד יש במרומי שדה הנציב בחידושים שלו על הש"ס האישה נקנת בשלוש דרכים והגשו התוספות בלשון האישה דתני בהה וכתבו דחה הקרקי כלומר האישה מבוררת בפסוק אבל קשו על זה כן בעבד והמנה מלתנה בה ונראה דמשום דכתיבה בקרא לשם מצווה וכן ביבמה היבמה נקנת נקנת אה בביאה מה שאין כן בשאר מילה אז אומר הנציב אומר שכשאומרים האישה זה לא רק המבוררת אלא זה לשון רוממות קצת חשיבות והוסיפו את לשון החשיבות והרוממות כשהם מדברים במצווה יש עוד מקרים כאלה במשניות א האישה שהייתה קוצה חלטה או מקומות כאלה אבל יש גם מקומות שליו דווקא על כל פנים אבל אז ההסבר היפה הזה של הנציב הוא טוב רק אם רק אם הקידושין זה זה מצווה ככה הוא אומר אבל התוספות אז למה התוספות לא לא תרצו ככה התוספות סבירלו כראש בפרק א' דכתובות דבקידושי אישה ליקה מצווה ומשום אחי קשו כן איבר לרמבם הואשר פוסקים דסביר להודיק אישה עם מצווה ניכה טוב אז זה דרך פלפול עכשיו מאיפה יודעים שהתוספות סובר כמו הראש אז תעיינו מי שרוצה יעיין בהמשך המורה לא הבאתי אותו בגלל קוצר הזמן הוא מביא ראיה ומפלפל מאיפה יש לראה שהתוספות סובר כמו הראש שאין מצווה מתוספות במסכת מועד קטן מביא שמה א הנציב מביא ראיה בסדר זו דרך נחמדה דרך נוספת בספר סוב השמחות הוא א מתרץ האישה האישה שדובר בה. איזה אישה שדובר בה? אז הוא מסביר על פי דברי הרמב"ם בפירוש המשנה, בהקדמה לפירוש המשנה, יש מאוד חשוב דרך אגב, בסוגריים לכל לכל יהודי להכיר את הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה. כי הקדמת שמה הרמב"ם מסביר הרבה דברים על יסודות, יסודות תורה שבעל פה. ושם הרמב"ם מסביר גם את סדר המשניות. למה הסדר של המשניות הוא כך? למה מסכת קידושין באה לאחר מסכת גיטין? כשלכאורה הסדר היה צריך להיות קודם מסכת קידושין ולר לאחר מכן מסכ אין לנו גט בלי שהיו לפניו קידושין. אז למה לא מתחילים בקידושין ומסיימים בגיטין? והרמב"ם בפירוש המשנה מסביר בגלל ש את האחד מדרכי הקידושים שזה השטר לומדים מפסוק שכתוב ויצאה מביתו והלכה והייתה לאיש אחר ומזה לומדים שמקיש הוויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הוויה בשטר אז א ובפסוק הוקדם הגת לקידושין אז לכן גם את מסכת קידושין אמרו לאחר מסכת מסכת גיטין ככה אומר הרמבם בהקדמה לפירוש המשנה אז אומר אה אומר הרב סובס שמחות יש לתרץ קושת התוספות משום זה קשה ללמה סידר התנקידושין באחרונה א ואז הוא אומר הוא כבר כתב הרמבם טעם לדבר משום אחי שייך שפיר כאן למתנה האישה דקה למה דעסיק עד אשת האישה שיצאה בגירושין נקנת מת בקידושין על דרך הקרב יצאה והייתה כמו שכתב הרמבם הנעל טעם שסידר קידושין אחר גיטין על דרך הקרא הנל אבל כתובות דנשנת אחר יבמות לא ישאי למתנה הבתולה משום דלא קי על יבמה שעסוק מקודם כי גם ביבמה לא שייך תקנת חז"ל להנסה ברביעי שם היה לו תנת בטולים על כן כתוב שם בתולה לא זה מה זה סיפור חדש זה לא מישהו שכבר ידענו שכבר דיברנו עליו שכבר דיברנו עליו קודם זה גם פירוש יפה על דרך ה על דרך הדרוש אפילו על דרך הדרוש הרחוק. כי גם ההסבר של הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה שזו הסיבה שבגללה בגלללה מסכת קידושין זה גם הסבר שטעון ביאור בגלל שיש אחד מהקניינים מופיע בפסוק אחרי בשביל זה מסכת שלמה עם כל ה בשביל זה אנחנו משנים את כל הסדר הטבעי והרגיל של א של א של הזה זה דבר זה דבר שיש בו הרבה דוחק יש דרך להסביר את הרמב"ם, אבל אה אני לא בא עכשיו איך א לא בא עכשיו להסביר את הרמב"ם, רק שתדעו שיש שיש עוד סדרים למשניות ועוד נימוקים. כאשר ככל הנראה הנימוק הנכון הוא שהמשניות סודרו לפי האורך שלהם. זה כבר כתב הרב מרגלות אבל כבר קדמו אותו שה המקום של כל מסכת בסדר הוא קשור לגודל של המסכת. יש כמה חריגים שצריך להסביר אותם, אבל אה אם אתם רוצים תסתכלו בסבר שנקרא סדר המשנה ועריכתה של הרב רון מרגליות ומסכת קידושין היא המסכת הקצרה שבסדר שבסדר נשים ולכן היא באחרונה נכון יש חריגים ויש זה אז זה נובע מכל מיני סיבות בכל מקום יש הסבר אבל באופן כללי ככה מסודרים ככה מסודרות המסכתות בכל בכל הסדרים מהארוכה אל הקצרה ולא לפי ה ויש עוד סדרים ועוד טעמים אז לבוא ולהגיד שזאת הסיבה שכתוב כאן האישה זה דבר קשה ולכן אנחנו רוצים לתת עוד הסבר אני לא מבטיח מראש שההסבר שלי יהיה יותר טוב מההסברים שלהם אבל אה ניתן ניתן משהו שיהיה מחובר לדברים שלנו. זו דיון ראשון שרציתי לפתוח בו. הדיון השני הוא גם מופיע בראשונים. הקדישו לזה זמן וכוח. זה הסדר של א שלושת הקניינים. נקנת בכסף, בשטר ובביאה. למה זה הסדר שבחרה המשנה? כסף שטר ביאה. אז הרשבא, הרן, הרטווה כולם התייחסו לשאלות גם הרמ"בן התייחסו לסדר. נתחיל ברשבא אומר הרשבא האישה נקנת בחסף ושתה ובביביה זה הרשבא הראשון במסכת אף על פי שהביאה מפורשת בתורה כי דכתיב ובעלה דמיני אלפיין נלה בגמרא אפילו אחי הקדמה לכסף משום דאקדמי קרא דכתיב כי יקח דהיינו כסף דגמרינן כיכה כיחה משדה אפרון קודם כתוב כי כך יש אישה אז כסף הראשון בפסוק אחרי זה כתוב ובעלה אז ביאה היא השנייה בפסוק ותן השטר אחר כסף עכשיו לפי זה היה צריך להיות האישה נקנת בכסף בביאה או בשטר אז התחילו בכסף בגלל שזה ראשון בפסוק הקדימו שטר לביאה בגלל ש קניינו מרובה ככסף מה זה קניינו מרובה ככסף או שקנינו שיש אפשרות לקנות בו עוד דברים אפשר לקנות בה עוד דברים. לא רק אישה נקנת בשטר, אלא גם גם קרקעות נקנות בשטר. אפשר להסביר קניינו מרובה שדרך בני אדם לקנות נשים בשטר כמו שדרכם לקנות בכסף. זה קצת א דחו כי מסתבר שיותר בני אדם היו קונים היו קונים בכסף. אבל א אז אז הרשבא אומר לכן כתוב ושתנש אחרי כסף וגדע אז זה עניין אחד יוצא שלפי הרשבא יש דוחק הסדר של הדברים במשנה הוא לא אחיד הוא לא בגלל אה בגלל א אם הרשב אומר שהכל הולך לפי קניינו מרובה קניינו מרובה אם זה מה שהיה אומר אז הייתי אומר בסדר אם הוא היה אומר לפי הסדר של הפסוק אני גם גם יכול להבין אבל השילוב של שני הדברים הוא הוא תמוע. למה לא הלכת לפי אחד מהסדרים? למה הרשבא בעצמו לא הלך רק עם קניינו מרובה להגם לפי הפסוק? בגלל ההמשך של המשנה. כתוב קונה עצמה בשתי דרכים בגט ובמיתת הבעל. מצד קניינו מרובה, לפחות בימי המשנה, אני חושב שגם בימינו רוב רוב ה נשים שקונות את עצמם, קונות את עצמם במיתת הבעל ולא בגט. גט זה לא היה דבר כל כך נפוץ. לעומת זאת, מיטת הבעל זה דבר שקורה בכל א לכל בני אדם. נכון, שלפעמים האישה מתה לפני בעלה. אז 50% מבני אדם האמת שתוחלת אנשים תוחלת החיים של נשים ארוכה יותר משל גברים אז זה 60% 60% מהנשים קונות את עצמם במיתת הבעל ואחוז הרבה יותר קטן קונה את עצמו בגט אז מה הסיבה שם אז אי אפשר ללכת לפי קניינו מרובה אז לכן הרב הרשבא כנראה מתחיל עם זה אבל בשם אז יש סיבה אחרת וגדה הקדמה למיתת הבעל משום דכתיב בהדיה תפא ממיטה זה כתוב מפורש יותר ועוד דלישנה דחיה תפי עדיף מעדיפים להביא מקרה שזה דבר שקורה בחיים ובלא ב ולא במוות אפשר אה אפשר להביא דוגמה של איך אישה קונה עצמה קודם כל עדיף א דוגמה שכולם נשארו כולם נשארו נשארו בחיים טוב אני קשה לי להבין למה למה אם בסוף אתה צריך להגיד את זה ממילא אז למה לא להגיד א למה לא להגיד הפוך לא זכיתי להבין את זה וגם יש את הקושי כמו שאמרנו לפי מה אנחנו הולכים באמת היה צריך להגיד הרשבא שגט כתוב לפני מיטת הבעל זה מופיע כתוב א על ה במקרה של ה של ה אה זה מופיע בעמוד ארבע הפסוקים ושנה האיש האחרון וחתב לספר קריטובות נתן בידיו שכה בתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאישה לכאורה מפורש בפסוקים קודם גת ואחרי זה מיטת הבת אבל נכון שהגמרא לקמן בדף יג אומרת שמהאו כי ימות לבד אי אפשר היה ללמוד שהאישה ניתרת כי היה אפשר להגיד שלכל לכל בני אדם היא בעשה ולבעל הראשון זה גם זה גם בלו אבל סוף דבר אחרי שהגמרא דוחה את זה ואחרי שאנחנו יודעים שמיטת הבעל מתירה אז סוף סוף זה כתוב בפסוק זה כתוב בפסוק קודם אז היה אפשר ללכת לפי הסדר של הפסוק אבל המשנה לא הלכה לפי הסדר של הפסוק. חוץ מהשטר, השטר זה בעצם הבעיה שהשטר הוקדם לביאה. הרן אומר אה ועד בגמרא ועד ס ועד הקדים זה בשורה הראשונה הרחבה ועד הקדים כסף לשטר לפי שרוב הקניינים הם בכסף ונקד בתרי שטר משום דדמילה שהפהו קניינו מרובה אז הוא הולך לפי רוב הקניינים אמרת מה זה רוב הקניינים לא הכוונה באישה אלא כסף קונה גם ב גם בקרקעות כסף קונה במטלטלין זה כבר א זה כבר מחלוקת של רבי יוחנן ורש לקיש ב האם מטלטלים דבר תורה מאות קונות או דבר תורה משיכה קונה אבל א ודאי למולי זה מסתדר יותר למד אמר דבר תורה מאות קונות אז כסף קונה גם מטלטלין וכסף קונה קרקעות וכסף קונה אישה ושטר קונה קרקעות ואישה ו וביאר הקישה ובספ ובספנה מגבי כונה עצמה הקדים גט למיטת הבעל אז עכשיו עוד פעם הוא בעיה אם אתה הולך לפי הרוב אתה צריך להקדים את מיטה לגט אז הוא שוב חוזר להסברים של הרשבא אז אם אנחנו הולכים לפי קניינו מרובה אז אפשר להבין את הרשע ואז צריך לתת לספע טעם טעם שונה גם יש שאלה למה שקניינו מרובה לזה שכסף קונה בדברים אחרים למה למה זה למה זה נותן לו זכות קדימה פה אנחנו דברים על קנייני אישה בגלל שזה קונה דברים אחרים אנחנו נותנים לו נותנים לה כסף א נותנים לה כסף זכות קדימה ואם זה בגלל שזה נפוץ יותר אצל בני אדם אז הספע קשה הרי טווה נקנה בכסף שתר בביעה וידקדמה לכסף ושטר מכביעה למד נפק לביעלה נקת צידור הדקר דמיקר כתיב כי אישה דהינו כס דקר ועד הרוב עלי דהינו ביאה ונקדת שטר דקס כי מרובה בעלמה ואפילו למד דנק כסף מיצא חינם אין כסף ואני אומר דקידושי דאבו אז הוא גם הולך ב א הולך א גם בשיטות האלה א התוספת היחידה שיש בהריטווה שהיא תוספת א אה שאולי באמת נותנת הסבר למה אנחנו דוחים את ביאה ולא עוד זה בשורה האחרונה אלא דאסור לקדש בביאה ורב מנגיד אמן דמקדש בביאה כדאית במכילתין אז לכן לא רצו להכניס את ביאה בסדר אלא הכניסו אותו בסוף כי א כי רב מנגיד המן דמקדש בביה זה אולי הסבר שאפשר אפשר יותר להזדהות איתו שבאמת רצו ללכת לפי סדר ה לפי סדר הפסוק אבל ביאה נתחתה בגלל ש אה א אסור לקדש אסור לקדש בביאה והסבר נוסף נגיד אותו נגיד אותו בעל פה בגלל הזמן הקצר שעומד לרשותנו זה מופיע באחרונים שיש לנו עיקרון כזה שמופיע בכמה וכמה מקומות במשניות שהתנא מעדיף דבר שבא מדרשה על פני דבר שמפורש בתורה איידה בלשון הגמרא אייד דדעת המדרשה חביב עלי אז הוא התנא מעדיף להקדים דברים ש שבאו מדרשה ולהזכיר אותם קודם כך במשנה ראשונה מסכת יבמות ובעוד בעוד כמה גם במסכת נדרים בהתחלה של שמתחילים בכל כינוי כינוי ואחרי זה ידות היית דעתי מדרשה חביב עלה אז א דבר שבא מדרשה מקדימים אותו לדבר שהוא בא הוא בא לא מדרשה אלא הוא מפורש ולכן כסף הוא בא מדרשה כי הרי לומדים את זה כיחה כיחה לפי הגמרא בדף ב' עמוד א' יש אחרי זה עוד לימוד אין כסף אבל זה נלמד מדרשה עד כדי כך שהרמב"ם קורא לזה דברי סופרים ואני מניח שגם על זה כבר דיברו או אם לא דיברו עוד ידברו מה הפירוש וזה אבל בכל מקרה זה מדרשה גמורה שטר זה גם במדרשה אבל הרמב"ם לא קורא לזה דרשה אלא קורא לזה לא קורא לזה דברי סופרים קורא לזה דבר תורה וזה נלמד מויצאה והייתה ואילו ביאה מפורש מפורש בתורה אז לכן הולכים לפי הסדר כסף שטר ביאה לפי זה היה צריך א בספע לא להגיד גת ומיטת הבעל אלא מיטת הבעל ורק אחרי זה גט כי הרי מיטת הבעל אנחנו לא זה לא מפורש בתורה נכון שזה כתוב או כי ימות אבל כמו שאמרנו זה לבד לא הספיק תפתחו רגע בדף א בדף אה איפה זה יג עמוד ב אז הוא כותב ככה כתב לה ספר קריטות או כיימות האיש האחרון ואתקש מיטה לגירושין מה גירושין שריה וגומרת אף מיטה שריה וגומרת אז זה למדו מדרשה שמיטה היא מתירה לומדים מהעקש של או כי ימות לכ כתב לספר קריטות אז היה צריך אז היה צריך להקדים את מיטה לגט אם אתה הולך לפי הדרשות סוף דבר א הכל נשמע אנחנו רוצים למצוא טעם אחיד בלי שנצטרך להזדק לשני סדרים גם בגלל זה וגם בגלל זה ושיסביר לנו את ההיגיון של הסדר כסף שטר וחזקה יש הסבר שנמר אותו בסוף אבל לפני שנמר את ההסבר בסוף אני רוצה לומר הסבר נחמד מאוד שאת היסוד שלו אפילו שאני הלכתי בדרך אחרת קצת את היסוד שלו שמעתי מרבן ציון סופר אבל הוא אמר את זה קצת אחרת ממני אז אני קניתי את זה בשינוי כמו שאומרים. תהפכו לדף ארבע. מעניין שהביטוי כי יקח אישה מופיע בתורה שלוש פעמים. מופיע שלוש פעמים בתורה. ושלושתם בספר דברים. הראשון בדברים כב. כי זה ומוציא שם רע. כי קח אישה ובא אליה ושניה ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע ואמר את האישה הזאת לקחתי ויקרב אליה ולא מצאתי לה בטולים ולקח אבי הנערה ואמה והוציא וכולי זה סוגיית מוציא שם רע המקום השני כשכתוב כי יקח אישה זה בפרשת הגירושין כי יקח איש אישה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כמצב ודבר וכולי וכולי והפעם השלישית שכתוב כי יקח אישה חדשה לא יצא בצבא וכולי. זה שלושת הפעמים שכתוב כי יקח אישה. ושלושתפעמים הללו זה אני אומר קצת על דרך אזה על דרך דרוש וזה ששלוש הדברים האלו הם מכל אחד מהם אפשר ללמוד אפשר ללמוד את ה את האחד מדרכי הקניין של כי יקח כי יקח הראשון הוא רומז לקניין כסף למה הוא רומז לקניין א לקניין כסף כי כל הסיפור של מוציא שמרע שם. הוא מוציא שמרע וגוזרים עליו וענשו אותו מהחסף ונתנו להביא הנערה. מסביר הרמבן למה עונשים אותו מהכסף. למה עונשים מהכסף? כי התורה כונסת בכפל. ככה אומר הרמבן שמו הבתולות זה 50 כסף והוא רצה להיפתר ממר הבתולות אז עונשים אותו 100 כסף. בעצם המטרה של הוצאת השם רע הייתה שלא יצטרך לתת את מוחר הבתולות. נכון שמוער הבתולות זה לכאורה לא כסף, זה לא כסף הקידושין עצמו, אלא זה אבל זה סוף דבר זה התחייבות כספית בקידושין. ואנחנו אפילו מוצאים בדף מו על פסוק שקיפתרה בתולה וכולי וכולי. אז כתוב מהור עם הרנה לאישה ועל הפסוק מהור עם הרנה לאישה אומרת הגמרא זה בעצם מכילת דרש דרשבי אבל מי שרוצה לראות את זה זה גמרא בקידושין על מאור עם מרנה לאישה בדף אה זה נמצא בדף מו אה אמר רב יוסף היינו דתנינה מאור מרנה לאישה שצריכה אמנו קידושין אז רואים שה מה זה מאור עם מרנה הוא צריך לקדש אותה רואים ש שה הייתה דרשה שפרשה את המילה מאור עם הרנה כקידושין אז יש כאן אה דיון של מוציא שם רע הוא רוצה בעצם אולי גם לקבל חזרה את כסף הוא רוצה לקבל הוא רוצה לא להתחייב ב-50 כסף ולקחת חזרה את כסף כסף הסק מה שמעניין אותו פה זה הכסף לכן כי כך יש אישה בקידושי כסף הקידושים השניים ברור שזה זה קידושי שטר כי יקח אישה אף על פי שכתוב והל אז פה אני הולך לפי שיטת רבי יוחנן שלא לומד מבעלה לומד מבעולת בעל למה כי כתוב כך א ויצאה מביתו והלכה והייתה לאיש אחר מה הכוונה והייתה לאיש אחר אחר הכוונה חוץ מאשר הראשון ו היא הייתה קודם היא הייתה לאיש אחד ואחרי זה היא הייתה לאיש אחר והאיש האחר זה על ידי שטר אז ה המעשה קידושים שהפסוקים כאן בפשטות מתייחסים אליהם כמעשה קידוש פשוט מה הוא על ידי שטר אז א כי כך ישעה שני זה שטר ואולי המקור אה המקור המעניין שביאה נקראת לקיחה גם כי כך כי לכאורה זה שכתוב הוא ועלה אחרי זה זה כמו שהגמרא אומרת יכול להיות שיש מעשה קידושין ואחרי זה בעילה כי כך יש אישה חדשה נקי לבתו שנחת וסימח את אשתו מה כתוב אשר לקח מה זה אשר לקח מספיק לכתוב נקי לביתו שנה אחת ושימה חת את אשתו. מה זה שימח את אשתו? שהוא חי איתה חיי הוא חי איתה חיי ישות. אז הוא אז מה זה אשר לקח ושימח את אשתו שהוא כבר לקח שהוא התחיל לחיות איתך חיי ישות? הוא צריך להמשיך את ה את סימח את אשתו. ומכאן אתה רואה שאשר לקח זה אותו מעשה של מעשה שעליו נאמר שימח את אשתו שהוא לקח אותה והוא צריך להמשיך את ה את השמחה שיש לו איתה אחרת לא היה צריך להגיד את השר לקח ושמח את אשתו אז א זה כי יקח ביאה אז הנה לפנינו שלושת כי יקח כנגד שלושת הקניינים כסף שטר ווביאה אז זה על דרך אולי על דרך הרמז אבל אני חושב שוודאי בשני שני הדברים על הראשון אפשר להתווכח על המוציא שם רע אם אף על פי שכתוב מאור עם מרנה לאישה שצריך קידושין אבל א לגבי מוציא שם רע וכי יקח איש אישה ושימח את אשתו אשר לקח ממש יש לנו כאן את ה את הזה אשר לקח כי הנישואין זה ביאה וזה חיי אישות אז יש לך שנה ראשונה אז זה ממש מתאים לשטר וביאה וממילא הראשון לכסף אז יש לנו שלוש א שלוש מקורות לכי כך כסף שטר כסף שטר וביאה האמת שלשון לקיחה על אישה נועם לא כי יקח יש לנו עוד לפני אם אחרת יקח לו אם אחרת יקח לו זה נאמר שם הרי על המבריאה עמה עבריה זה ודאי שה הקידושין הכסף של ה של הקידושין הכסף של המכירה הופך להיות כסף קידושין אז זה ודאי שזה אם אחר תיקח לו אז שמה ודאי שזה מדובר בקידושי כסף אז הראשון קידושי כסף אפשר לקחת את זה אפילו מהיקח לו שאנחנו מוצאים רמז קידושי כסף פעם ראשונה בתורה ואחרי זה רק מוצאים את א את שת האוביה אז זה על דרך על דרך א על דרך אפשר ודרך רמז אבל אנחנו רוצים עוד הסבר שהוא התחבר גם עם תירוץ לשאלה הראשונה טוב דיון נוסף שהוא באמת אפשר להגיד שזה זה שזה היה זה היה התחלת ה הכנת השיעור הכללי לפחות רציתי לדון על השאלה הזאת אבל דרך זה בסוף א התפרסו הדברים לקצת יותר זה א דברי הגמרא שכסף מנלן גמר כיכה כיחה משדה אפרון כתיב אחה כי יקח אישה לא כתוב זה על איזה אישה זה על איזה זה שמזה זה שהם מביאים פה ב את אה כד זה לא אומר שזה על זה זה יכול להיות בכב כמו שאמרנו קודם כי יקח איש אישה וכתיב אתם נתתי כסף השדה קח ממני וכיחה יקרא קניין דכתיב השדה אשר קנה אברהם אז לומדים כיחה כיחה משדה אפרון אף על פי שהכיחה שכתובה בשדה אפרון זה לא קניין השדה זה לא קניין השדה, אלא זה לקיחת הכסף שאברהם אומר לאפרון, תיקח את הכסף. אז איך אפשר ללמוד? זה לא זה לא הקניין של השדה, זה הלקיחה, זהט take, זה לא טוב ביי. אז מה איך לומדים את זה? אז זה אומר התוספות. תוספות שם לבעיה. אז הוא אומר, "טוב, זה לא בעיה. אבל למה זה לא בעיה? קשה להבין. אומר תוספות אינו חושש אלא שמוצא לשון כיחה אף על גב דלא דמי דכיחה דאחה קימה כסף של שדה וכיחה דאישה לא קימה כסף של אישה אלא האישה עצמה אבל הוא לא חושש אז א אינו חושש הכוונה התנא או הזה הגמרא לא חוששת המורה לא חושש אבל אני הקטן חושש אני חושש שאני לא אני אתה מבין למה זה ואני לא הייתי מרשה לעצמי לחשוש איפה שתוסד אומר לא לחשוש אבל כבר חשש אחד מהראשונים הריטווה חשש לחשש הזה של התוספות ואומר הריטווה כך כתיב אחה כי קח זה בעמוד שתיים כי קר הוא כתיב את נתן זה כך ממני פירוש מה אתם כסף הפעך כסף ולו גזרה שווה ממשי דקיחה דעתם כיה הכסף וכיחה דאח כישה אז כתוצאה מהחשש הזה אומר הריתה זה באמת לא גזרה שווה אלא גילוי מילתא בעלמהי וכאין ילמד סתום מן המפורש דלישנה דכיחה כיחה דכתב רחמנ אתה לגלוי דמעת בכסף הפכה בכסף ודקבותה בתלמודה אז החשש לכן זה שאני חושש אז אני חושש כמו הרטוה מה זה הזה אבל המסקנה של הרטוה היא יש בה קושי משני צדדים דבר ראשון לשון הגמרא זה לא לשון גילוי מילתא גמר כיכה כיחה משדה אפרון זה נראה לימוד גמור מה זה זה ביטוי של גזירה שווה זה זה סגנון של גזירה שבה כן בסדר אבל כאן בלשון של הגמרא כאן זה אז אני את את התירוץ הזה שזה רבנן סבוראה זה תירוץ שמעתם את זה מהרמים שזה מופיע כבר ברמבן ובראשונים שהתחילת הסוגיה פה היא סוגיה של רבנן סבוראה אז אה גם רבנן סבוראה הם רבנן בסדר הם גם חשובים מאוד הם גם קדמו לראשונים קדמו לזה והם לא סתם הסתגננו זה לא שדבר סוגיה של רבנן סבוראה זה אפשר אה להכניס מתחת השולחן רבנן סבורה הם חשובים מאוד מספיק חשובים ודנו בדבריהם ופלפלו בדבריהם ו אני לא לא רואה סיבה שזה לא יהיה לא יהיה חשוב וסתם להסתגנן בסגנון כשגזירה שווה כשאין גזירה שווה ואני אגיד לכם יותר מזה גם גילוי מילטא אין פה אין איזה מין גילוי מילטה יש פה בגלל שכתוב כיחה המילה כיחה רבו יסאי הרבה פעמים הרבה מאוד פעמים היא לא קשורה לכסף ויקח השם אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן ויקח אחת מצלעותיו זה לא קניין כסף ולא בכסף כמה פעמים כתוב ויקח שזה לא כסף שכתוב קח ממני פעם אחת על כסף אז מזה אתה לומד עכשיו גילוי מילתא אם זה גזרה שווה ניחה כך קיבלו אבל אם זה לא אם זה לא גזרה שווה איזה מין גילוי מילתה זה הקושי השני ברטוה זה גילוי מילטא איזה גילוי מילטא וזה בכלל משמעות אחרת של המילה כך יש מקומות שהייתי יכול להגיד שהמילה לקחת היא קניין בסדר אז אני יכול ללמוד מזה אבל פה זה לא קניין אז יש א הסבר שאומרים האחרונים הביא את זה בצורה נחמדה בדיברוס מוישה בהערה ז הדיברוסמישה תדעו שהוא מחולק לשיעורים ואחרי השיעורים השיעורים ארוכים מאוד וזה ובסוף בשערות לפעמים את השיעורים קצת קשה קשה להחזיק ראש לכל השיעור אבל בהערות גם אפשר לראות את את החריף הזה אבל פה זה הערה ממש קצרצרה הרישה בהערות גם בשיעורים אבל בהערות הרבה פעמים הביא גם דברים שאמרו לו אמרו לו תלמידים בשיעורים יש אנשים שלולי שהם היו תלמידים של רב מוישה והוא כתב אמר לי תלמידי פלוני זה וזה לא לא היה נשאר מהם דברי תורה לדורות אבל פה הוא מביא משהו מהבן שלו עד כתבו התוספות אינו חושב ש אלו שמוצא לשון קיחה אף אגב דלא דמי דקרא אחרי כמה כסף שסדה קרד כמה כסף ששאל האישה עצמה אמר בני הרב הגן רב דובץ שליטה שפיר דאם לא נקנה הקרקע ללוקח בטל גם קניין הכסף שעשה בהווא המוויכר והצטח להחזירם ללוקח כמו שלא לקח כלום ונמצא שקניין השדה בכסף עשה שם כיכה וכן הוא באישה שבכסף נעשה שמקיך אתדשקחכן באישוס הוא אומר כך ממני זה גם תקנה כי כשקונים שדה בכסף המוכר עושה קניין בכסף הוא לוקח את הכסף הוא קונה את הכסף לעצמו ואז השדה עוברת לבעלותו של הקונה ולכן כך ממני זה גם קיניין רק פה זה קניין של הכסף ושם זה קניין של ה אז אז עדיין כיחה זה מלשון זה מלשון קניין תקנה את הכסף אבל עדיין קשה כי אם אתה רוצה לדמות ולהגיד שהקניין הוא בכסף זה לא קניין של כסף אלא קניין על ידי כסף קניין על ידי כסף אז רבו שבעצמו משום מה מזדה עם התוספות אבל בעצם אין צור צורך לזה דף עם שם כיחה אינו על אותו דבר ממש שייך למילא אף גזירה שבה תוספות עצמו שואלים בהמשך רק הערה קטנה בסוגריים א ואם תאמר וליתנה האישה ניקחת שהוא לישנה דקרא תפא דכתיב כי יקח ותנה נמ באירובן הכל ניקח בכסף מייסר אז ואל תגיד לי שביאה לא נקראת אל תגיד לי שביאה לא נקראת כיכה וביאנם משח לשון כיכה דכתיב איש כי יקח את אחותו ושמה מדבר על על ביאה אבל על זה שואלים כולם מה אתה איש יקח את אחותו אבל שמה לא תופסים קידושין זה חייבי קריטות לא תופסים קידושין אז למה התוס אומר שכי כך ביאה זה לשון קיניין זה לא נכון הוא שואל את זה כאן ועד קשור בקטע השני בדיוב מישה דליטנה האישה ניקחת וביאה שייך נלשון כיחד דקטיבש כיח אשר יקח את אחותו תמוע דכיחה הוא לא שייך לקנין אדרבה הוא סתירה לקניין דרי כיכה דאחותו לא עשה קניין קידוש הנה קדוש תפסה באחותו רשון קיחת דבר בעלמה ואיך שאנחנו נביא בשביל זה על קניין דבייש בלשון כיכה וצורך אין אז הוא נשאר בקושיה גדולה אבל יש תירוץ לא על התוספות אלא להעמיד את קושית התוספות תוספות שואל למה לא כתוב ני ככה את אומר גם ביאה נקרא קניין הביאה שייכנ מלשון כיכה בסדר הוביאה שייכנ מלשון כיכה זה ודאי אי אפשר ללמוד מכי איש אשר יקח את אחותו אבל כבר הסברנו יפה מאוד שיש לנו ושימח את אשתו אשר לקח משמה אפשר ללמוד ש בכי יקח אישה חדשה ושימח את אשתו אשר לקח כמו שהסברנו קודם אז זה מקור לביאה לביאה של שנקראת תקיחה אולי נכון שלא מקשים בדוחק ולא צריך זה ליישב את קושית הטוספות שלא אבל אני רק אומר שבסוגריים אם רוצים להקשות למה לא כתוב ניקחת וביאה יקרה זה רק בסימח את אשתו אשר לקח כמו שהסברנו כמו שהסברנו קודם אבל עדיין אחרי הכל ואחרי התירוץ של רב דוביד פיינשטיין אה א כבר נפטר זצל אז אה עדיין קשה למה לומדים מכך ממני שמשמעו משמעו אה לא קניין אלא ההפך זה נתינת הכסף זה לא זה לא מעשה ה זה זה לא קניין הדבר בעצמו אז איך לומדים את זה בכי כי כך איש איך לומדים את זה לכי יקח איש אישה זה זו קושיה שמטרידה אותי כבר הרבה שנים הרבה הרבה שנים מה שאני לומד א בצורה שמעניין אותי הלימוד מהפסוקים אז זה קשה לי הדבר הזה היה לי הסבר פעם אני אגיד אותו זה מה שהייתי אומר עד השנה השנה אז אני הולך בדרך אחרת אבל גם הדרך הישנה היא ראויה להיזכר יש סגנון בתורה שאומרים משהו אחד אבל מתכוונים הפוך. קוראים לזה כאדם הטולה כללתו באחרים. למשל הפסוק המפורסם אה כתוב א והיה כי תקראן המלחמה ונוסף גם הוא על שונאנו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. מה זה עלה מן הארץ? הם יעלו מהארץ. מצוין. אם הם אם הם ילחמו ואנחנו ננצח היום אפשר להבין את זה ונלחם בנוע עלה מן הארץ והם בעזרת השם א ירדו מהארץ כן כל הכל אה כל אויבינו ושונאנו בקשה רעתנו כולם הם התחילו את המלחמה ויעזבו אז זה לא טוב שהייתה מלחמה אבל זה שהם יעזבו זה טוב אז מה את אומר אוי אוי אוי ועלה מן הארץ אומר רשי שם הוא לא רצה להגיד ועלה מן הארץ שהם יעלו אלא הוא בעצם מתכוון להגיד ועלינו מן הארץ הם תהיה מלחמה והם יגרשו אותנו אנחנו נלך מפה רק הוא לא רצה להגיד א ועלינו מן הארץ כי זה לא נעים אז הוא אומר ועלה מן הארץ כוון למישהו אחר וחשבתי להגיד אולי מכירת שדה אחוזה היא דבר שהוא גנאי זה מי שמוכר את נחלת אבותיו גם בתורה וגם אצלנו זה דבר דבר מגונה. אדם לא צריך למכור את נחלת אבותיו. באמת התורה אפילו לא מאפשרת למכור למכור נחלת אבות. הארץ לא תמחר לצמיתות. יש יובל ויש זה. אבל מי שמוכר זה גם פרשת בהר. מי שחוטא בזה בסוף הוא צריך למכור את א את נחלתו. למכור נחלת אבות זה דבר וואפרון. זאת גם הסיבה שאפרון לא רצה למכור את ה למכור את השדה, אבל כשהציאו לו הרבה כסף אז הוא בסוף התפתע והיה מוכן היה מוכן למכור את א למכור את שדהו וגם היום תגידו יהודי חלילה ימכור בית או שדה או נחלה למי ש מי ששייך לאויבנו ושוננו תמכור לו ימכור לו שדה מה אתם תגידו תראה איזה בן אדם אתה איזה זה ארץ ישראל היא של עם ישראל מה אתה נותן כאן אחיזה ללא תחונב נכון לא זה איסור דן לו חניה בקרקע עכשיו תסתכלו מה הזווית ההפוכה אפרון נותן עכשיו ל למישהו זר ש לא היה לו אפשרות לקנות קרקעות פתאום יהיה לו קרקע אז אה אברהם אבינו בעצם היה צריך להג ככה נתתי כסף השדה אקחנה ממך ואקחננה ממך זה מה שהיה צריך להגיד נתתי כסף השדה ואקחנה ממך זה מה שאברהם אבינו היה צריך לומר או רצה לומר אבל אם הוא היה אומר ויקחנה ממך אז זה לא אומרים זה לא יפה אז אברהם אבינו תלה כי בדיוק הפוך מאצל פרעה אצל פרעה כוא טולה קיללת עצמו באחרים אצל אברהם אבינו תלה קיללת אחרים בעצמו אמר נתתי כסף השדה כך ממני מה זה ככה למה צריך להגיד ככה אם אמרת נתתי כסף השדה למה צריך להגיד מה למה צריך להגיד כך ממני זה גם דבר לא מובן נתתי כסף השדה איך זה הלשון שם של הפסוקים יש במקור ארבע היה צריך להגיד נתתי כסף השדה והקברה את מתי שמה היא הפתלש מעניין נתתי כסף השדה והקברה את מתי שמה מה זה קח ממני התשובה וכך אנה ממך בלשון סגין האור הוא אמר את בלשון הפוכה אבל אנחנו לומדים ולכן אפשר ללמוד מזה כי זה קניין של השדה ובזה הוקשה אישה וזה הוקשה אישה לשדה ככה אמרתי בעבר אבל היום אני רוצה ללכת בדרך לא אומר שזה לא נכון לא אומר שזה לא נכון אבל אני רוצה ללכת היום בדרך אחרת. לפני זה נספיק עוד א שתי שאלות בקצרה. שאלה אחת, גמרא לקמן בדף יב. עוד לא הג לא הגעתם. אני לא יודע אם בפקיעות הספקתם להגיע, לא נראה לי. אבל א הגמרא אומרת ככה. אמר שמואל זה בשליש התחתון של העמוד. השורה מתחילה במילה קום. אמר שמואל קדשה בתמרה אפילו עומד קור תמרים בדינר מקודשת חיישינן שמה שווה פרוטה במדי אולי במדי זה שווה פרוטה התמר הזה אז והענן תנ בית אומרים בפרוטה שבי פרוטה לא קש ה בקידושי ודאי א בקידושי ספק זה לא קידושי ודאי זה קידושי ספק מה הפשט בזה איזה מין הרי לכאורה צריך ללכת לפי המקום והזמן. לפי מה מודדים שובי? לפי מה ששווה באוסטרליה? אני לא באוסטרליה, אני פה. אז יש בעניין הזה מחלוקת ראשונים גדולה. הרשבא מביא את שתי הדעות העיקריות. אז לכן ציטטתי אותו. בוא נראה. חיישן השם השב פורט מדי כתב הרמב"ם זל דדווקא בדבר המתקיים האוכלים המתפסדים אי אפשר להגיע למדאי? לא חישן עלו כלל דאין מקום לאלו שיהיו שווים פרוטה ולדבריו עד הקשינ עלי דשמואל מתניתין דקטן פה ש פרוטה מצנו בשקדשה בדבר המתפסד דקושה דמילת נקת דאפילו בדבר המתקיים קידושי ספקם ולא ודאי כי זה ספק אולי במדיאי אז הולכים לפי מקום אחר ומדברי רבותינו בעלי התוספות נראה שאפילו דבר שאינו מתקיים אביה ספק מקודשת שם זל פרשות דעה דשמואל מדרבנני כדי שלא יבוא הדבר להקל במדי גזרה חששו מישהו יראה שפה תמר זה לא מקודשת בתמר אז הוא יחשב שגם במדאי היא לא מקודשת בתמר כי הוא הגיע ממדאי ואצלו זה שווה זה גם דוחק ומדבריהם גם כן נלמוד דאפילו ידוע שפוטה מדהי אינה מקודשת ודאית דאין לך בכסף אלא מקומו ושעתו כי דברים בארחין אין להקדש אלא מקומו ושעתו אתה לא הולך הקדש לפי מה שזה שווה באוסטרליה הולכים לפי מה שזה שווה פה ולא אמרו כאן שמואה גזירה שמב לדבר ידי טעות וגם כן ראיתי להרמבן מרו ודברי הרמבם זהל נראים לעיקר דם כן לא מרן בקידושי ודאי כאן קדוש ספק שאין לו קידושי ספק דוודאי אינם קידושין גזרה דרבונון ואבל למי מראח מדרבונון למה אומר קידושי ספק טוב אבל הוא לא מתרץ את השאלה הגדולה ממתי אנחנו הולכים אחרי מתי שווה פרוטה זה פה מה זה מנקרא פה פה פה אז אם בקיבוץ זה שווה פחות אני לא יודע מה מה הגדר של פה אבל לפי מקומו ושעתו ודאי לא דברים שאנחנו לא יודעים בכלל אנחנו יודעים בכל מקום זה שווה זה לא שווה פרוטה אבל אולי מי יודע אולי בסוף הוילון יש מקום אחד זה בשביל זה קודשת מסופק קושיה עצומה ושאלה אחרונה זה דבר שבטוח דנו בו בשיעורים אני חושב שגם בשיעור כללי האחרון ראש הישיבה הרב גבריאל דיבר על זה. זה הנושא של כסף א שיווי וכסף קניין. מה שרגילים בכל עולם הישיבות א להביא ראיה מתז, את דברית הטז שאומר שיש א קניין כסף זה לא שיווי אלא זה כסף קניין. הוא מביא שתי ראיות. ראיה אחת לא נדון בה עכשיו והראיה השנייה היא מהעניין של קניין כסף בקידושין הרי זה ודאי לא השביות של האישה ואומר ככה וה גם גבי קניין דישה בכסף נלמד מאפרון כמו דיתא ריש קידושין וזה פשוט דבאישה קונה אותה דרך נתינה לחוט ולא בתורת שיווי מה שהיא שבואה אז מכאן שלכסף יש איזה כוח קניין כזה שקוראים לו כסף קניין ולא ואפשר מלא לעשות את זה גם בקרקעות וכולי והדבר הזה לכל אדם שהוא לא מדי למדן שכבר הכל כל דבר אפילו הכי תמוע נראה לו מיושב אז אדם רגיל בלבת אחי זה לא יכול להבין מה מה זה מה זה כסף קיניין איזה מין מושג איזה מין מושג זה זה כסף קיניין זה משהו מה זה זה סגולה שתה שם כסף על ידים באופן סגולי זה פועל מה זה כסף כל בנינו הכי פשוט זה כסף שיווי איך הגיעו למושג של כסף קניין ובאמת באישה זה תמוע מאוד זה תמוע מאוד מה זה הפרוטה הזאת מה זה הפרוטה הזאת שהוא נותן לאישה ואישה נקנת בפרוטה הזאת ופחות מפרוטה לא מקניף שם אבל בפרוטה כן מקן ענף שם ואזה אומר לו דינר זה הפקר זה מה אני שואל אותך תיתן דינר לאישה לפי שיטת בית שמי אז זה כבר זה כבר מכבעה זה כבר מכובד דינר זה מכובד גם 1000 דינרים זה לא זה לא מכובד באמת מה מה מכובד בלתת דינר לאישה ומזה עכשיו היא נהית אשתו לנצח נצוח זה אף פעם לא הבנתי מה מכובד בזה יותר בזה למה האישה פחות משהו פורטה לו מקני נפש מה זה אני אומר לכם שגם בפרוטה לא מקנן אפשר כמה זה פרוטה יש גם על זה ויכוחים אני אשאיר את זה גם לשיעורים היומיים שלא לא יודע אם הרב רצו לעסוק בשאלות הטכניות האלה אבל בוא נגיד 13 אגורות 15 לא יודע כמה כמה זה זה בזה כן בזה כן חצי שקל בסדר א 10 10 אגורות לא יודע קשה קשה לי זה קשה הדבר הזה טוב, אז א אני ניגש ליישב ולהסביר את כל ה את כל העניינים וזה הולך כך מה הרעיון של א שם קניין אז גם את זה כבר דיברו האם קניין יש לו ביילוסטוסות האוש או זה קניין איסור גם הקניין איסור זה לא יודע מה מה זה קניין איסור? אז יכול להיות שכבר הסבירו בדרכים כאלה או אחרות, אבל אה אני רוצה אני רוצה להתחיל בהסבר פשוט על פי דברי המשנה במסכת אבות. המשנה בות אומרת חמישה קניינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה א ואלו הן תורה קניין אחד שמיים וארץ קניין אחד אברהם אבינו קניין אחד ישראל קניין אחד בית המקדש קניין אחד והמשנה ממשיכה ומביאה ראיות שהקדוש ברוך הוא קנה את זה וקנה את זה השם קנני ראשית דרכו או הר זה קנתה ימינו הקדוש ברוך הוא קונה שמיים וארץ אם קונה במשמעות של עושה משמעות של עושה. אז הקדוש ברוך הוא עשה את כל העולם וכל העולם שייך לו. לא רק התורה ולא רק גם הביולוגיה שייכת לקדוש ברוך הוא וגם פיזיקה. חוכמת הפיזיקה גם שייכת לקדוש ברוך הוא וגם לא רק ארץ ישראל ולא רק הר הבית אלא גם א כפריסין גם ארצות הברית. הכל שיך לקדוש ברוך הוא. מה מה הכוונה הקניינים האלה? אז אני אגיד אני רוצה לקרוא לשון נפלא שמופיע בספר פרקי משה של רבי משה על מושנינו זה מופיע בסגנונות שונים בזה הוא חי במאה ה-16 בתולד או בספרד כותב כך ואמר כי עניין הקניין הנזכר פה וגדרו הוא תואר נאמר על הדבר שיתייחד ויתאחד ויהיה נאהב לקונה אותו על דרך כי אתה קנית כליותיי, כי איננו קניין כסף, רק עניין אהבה וחמדה מיוחדת. כשאומרים שמישהו קונה משהו וזה נהיה שלו, אז א זה נהיה שלו זה רמה מסוימת של אה יחס בין האדם לבין לבין החפץ. כל יצירת יחס בין ייחודי, יחס ייחודי בין זה יכול להיכר בלשון בלשון קניין. ולכן כשהאישה נקנת, הכוונה שנוצר יחס ייחודי מאוד בין האיש לבין האישה. עד כאן דברים פשוטים שאולי אני מקווה שכבר אמרו אבל רק הוספנו את הלשון של של רבי משה מושנינו בפרקי א בפרקי בפרקי משה עכשיו אני רוצה להסביר את הפסוק נתחיל עם שלושת הקניינים קניין כסף אחרי זה קניין שטר ואחרי זה קניין חזקה א קניין ביאה סליחה ונסביר אותם איך הם איך הם קשורים לעניין ומה המשמעות שלהם ואיך הם יוצרים את היחס המיוחד הזה בין בין האיש לבין לבין האישה. נתחיל עם הפסוקים שמהם למדו קניין כסף באפרון. נמצא בעמוד ארבע למטה המקור האחרון. וידבר אל אפרון באוזני הארץ לאמור. אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני והקברה את מתי שמה ויעפרון את אברהם לאמור לו אדוני שמעני ארץ 400 שק כסף בני וביניך מה היא ואת מתך כבור וישמע אברהם אל אפרון וישכול אברהם לאפרון את הכסף אשר דיבר באוזני בני חטא 400 שק כסף עובר לסוכ זוכר מה קרה בפסוק יג? בפסוק יג כתוב נתתי כסף השדה. מה זה נתתי? אני מוכן לתת. וכנראה כבר הכסף היה מוכן ביד של ביד של אברהם והוא אומר לו קח ממני. קח ממני את הכסף. לא כמו שהסברנו. קח ממני את הכסף. והגברהם מתי שמה. ואז כמה זה היה? כמה היה ביד של אברהם? התורה לא מספרת. בוא נגיד 100 בסדר ויעפר אברם לאמור ללא אדוני שמעני ארץ 400 שק כסף ביני ובינך מים מה הכוונה ביני ובינך מים מה זה משנה בינינו מה מה מה זה ארץ ביני ובינך מי ואת מתך כבו התשובה איך שאני מבין אפרון בעצם אומר לו תשמע ה הארץ הזאת היא שווה ארבע 400 שק אני רוצה למכור אותה לא ב-100,000לא לא ב-100 שק כסף כמו שהבאת או כמה לא משנה 100 או 50 או 120 לא משנה כמה שהבאת אני רוצה 400 אבל ביני ובינך הכוונה אני מאמין לך שאתה תביא לי את שאר הכסף בהמשך ואת מתך קבור עכשיו כבר מה זה מך קבור אז בסדר לקחתי את חלק מהתשלום ו אני סומך עליך שאתה תביא לי את ה את ההמשך הכסף בעצ מתך תקבור עכשיו אברהם אבינו לא הסכים וישמע אברהם אלפרון וישכול אברהם אלפרון את הכסף אח שזה ויעקום שדה ואחרי כן קבר אברהם את צר אשתו הוא לא היה מוכן לקבור אותה לפני שכבר שילם את כל הכסף ועשה את הכל ככה לפי אני דעתי ההסבר של נתתי כסף השדה קח ממני והקברה את מתי ואחרי זה אפרון אומר לו 400 שק כסף פנו מנחה ואת מנחה כפה ואז אברהם אבינו מתעקש לשקול את כל הכסף בהתחלה אז כך ממני זה נתינת הכסף הראשונה שעוד לא הייתה היא לא בעצם ביטעה את השווי של ה את השווי של השדה עוד נקודה כמה שווה קרקע כמה שווה קרקע הגמרא אומרת, "אין הונאה לקרקעות. לקרקע קשה לתת שוב, כי זה שווה לזה וזה שווה להוא. השווי של קרקע במושגים של א פרשת בהר זה שני תבואות. מספר השנים שבן אדם יכול להשתמש וליהנות מהקרקע, זה השווי שלה. כי מספר שני תבואות כי ביובל זה חוזר. כשבן אדם רוצה לקנות שדה אחוזה הוא יכול לקנות שדה אחוזה אי אפשר לקנות ש צדה אחוזה באמת אין דרך שדה אחוזה רק מה שבן אדם ירש מאבותיו הוא לא יכול לקנות שדה אחוזה מה השובי של בוא נגיד שאפשר לקנות שדה אחוזה מה השווי של שדה אחוזה אינסופי הרי הארץ לעולם עומדת אפשר לחשב כמה אני באופן אישי אהנה מזה בן אדם ימי שנותינו בהם 120 שנה אז אדם אומר עד 120 אז כמה אני יכול לההנות אז אפשר לעשות אבל אם אדם דואג לא לעצמו אלא הוא חי מתוך מודעות של דורות אי אפשר אין שובי בעולם שיכול יכול להיות קרקע ח שבה אתה יודע כמה דורות יכולים לההנות מהקרקע הזאת השווי של קרק אדם יש לו מודעות. ככל שאדם יש לו מודעות היסטורית עתידית גבוהה יותר, ככה השובי של הקרקע גבוה יותר. בארץ ישראל כל גרגיר חול זה יהלום, זהב טהור. זה זה ארץ נחלת אבותינו לנצח נצחים. הפרשה הזאת לא מספרת לנו רק על רק על צרות עינו של אפרון, אלא עד כמה ארץ ישראל הייתה חשובה בעיניו של אברהם ואיפה המשמעות של הנצח נצחים ואת מתך ואת מתך כבור הקבורה זה לתמיד זה לילדים ולחדים ולנינים ולענייני הנינים שיבואו לפה נמצא שזה זה זאת נקודה נוספת. עוד נקודה למה כך ממני. עוד נקודה חשובה יש דרשה גר ותושב אנוכי עמכם אם תרצו גר אם לא תרצו תושב. למה תושב? הקדוש ברוך הוא נתן לי את הכל כבר זרך נתתי את הארץ הזאת נכון שם עיניך במקום אשר אתה שם כל מקום שאתה רואה לך את לך את ננה זרך הכל כבר שייך לי בעצם קניין של ארץ ישראל מגוי הקניין שאברהם קונה מאפרון זה לא באמת קניין זה יותר הייתי קורא לזה סילוק של אפרון נכון? כדי שאברהם יוכל לחזור להשתמש בנחלתו שלו שניתנה לו מאדוש ברוך הוא. רק הוא לא רוצה לקחת את זה בכוח. הוא מציע לו בוא נעשה את זה יפה. אני מוכן לשלם גר תוש. אם תרצו אם לא אני אקח בזרוע. זה שלנו. אני מוכן לשלם כדי ש כדי שלא יהיה טענות, כדי שזה יהיה כדרך בני אדם. אבל באמת אי אפשר להגיד והקחנה והקחנה ממך אי אפשר להגיד ויקחנה ממך כי הקניין היחיד שהיה פה זה בעצם הכסף שאפרון קנה כך ממני אבל הקרקע מאז ומעולם הייתה שייכת הייתה שייכת ללאברהם אבינו אני עובר עכשיו לקניין כסף באישה כסף שטר שר וביאה אני אומר כאן משהו קצת מחודש אבל בעיניי זה זה אחד הדרכים הכי פשוטות להבין את כסף שטר ביה ואפילו המקור לכסף שטר וגם להבין את כל הסיפור הזה של הפרוטה ופחות משוו פרוטה וכל העניין הזה יש א שלושה דברים שאדם מחוייב מן התורה לאשתו לפת הרמבם והרבה ראשונים בסדר אני הולך כאן בשיטת הרמבם יש לו יש הרבה דברים שאדם חייב לשתו 10ה דברים הרמב"ם אומר שלושה מן התורה והעשרה הנה כשנוסא אדם זה במקור ארבע פרק ידוע מלכות אישות שנוסא אדם אישה בין בתולה בין בהולה בין גדולה בין קטנה אחת בת ישראל אחת הגיעות אורה משוחרת חל 10 דברים וזכה בארבעה דברים ועשרה שלושה מהם מן התורה ואלו הם שארה כסותה ועונתה שארה אלו מזונותיה כסטה כמשמעה עונתה לבוא עליה כדרך רך כל הארץ והשבעה מדברי סופרים וכולם תנאי בית דין וכולי לא נקרא אותם עכשיו שארה כסוטה ועונתה הקשר היחס המיוחד בין איש לאישה בין איש לאשתו בא לידי ביטוי מן התורה בשלושה דברים שאדם חייב אחד הוא חייב לתת לה אוכל השני הוא חייב לתת לה כסט ובכלל כס אומר הרמבם בהלכות תישות בר וד בכלל הכס שהוא חייב לה כלי בית ומדור ומיטה ומוצעת ומפת ומרצת וכלי אכילה ושתייה בקיצור כל מה שבן אדם זקוק לו יש אוכל יש כל מה שבן אדם צריך שזה בגדים ובית וכלים וריאות ומוחנת כביסה וכל הדברים האלה בסדר זה זה מה ש זה נכלל בכסותה ויש דבר שלישי שזה ביאה שזה עונתה ושלושת הדברים הללו הם מכוונים כנגד שלושת הקניינים שקניין אישה זה לא קניין איסור וזה לא קניין שיווי זה לא זה ולא זה קניין אישה זו זה מחוייבות יחס מיוחד שעיקרו מחויבויות מדאורייתא האישה לא חייבת לבעלה כלום יש אפילו ביאה יכולה למרוד ולצאת בלי כתובה והיא לא שבויה שלו ש שתיבה לו אם היא לא רוצה היא יכולה להגיד לא רוצה נכון היא לא תקבל כתובה אבל אבל היא לא מחוייבות הכוונה מ מדאורייתא אני לא אפשר להסביר להעריך בזה עוד אבל העיקר זה האיש שמחוייב כלפי אשתו וזה הרעיון של הקניינים, יצירת היחס המיוחד, קניין הכסף לפי אני דעתי הוא מכוון כלפי שארה כי היום כש אדם הולך לקנות, מה קונים את זה וקונים הכל קונים הולכים לקניון אפשר לקנות את כל העולם אפשר לים לקניון אבל אה עיקר מה שאנשים היו קונים בפרוטה יש את הביטויים האלה נותן פרוטה לאני יש גמרא מסכת תענית שמספרת על מראוקווה ואשתו שהלכו ונכנסו לתנור והוא נחרח קצת והיא לא אז הוא אומר כשבא אני אני נותן לו ש הוא כבר נותן פרוטה ואשתו נותנת אוכל כי יש לה היא היא נמצאת בבית יש שם את האוכל והוא הולך עם הכסף נותן לו פרוטה אומר קח את הפרוטה ותקנה בה תקנה בה משהו תקנה בה משהו לאכול עיקר עיקרו של קניין כסף שהבעל נותן לאישה פרוטה זה התחלת ביטוי האחריות של מזונותיה. אני אתן לך פרוטה. לכי תקני קערת צ'ונט. אתם יכולים לאכול. וכמו שעכשיו נתתי לך, אני אתן לך תמיד. תמיד שתצטרכי אני אתן. לתת משהו שאפשר לקנות בו משהו להשיב את הנפש זה נקרא זה פרוטה. נותנים להעני פרוטה זה ביטוי שמפיע בחז"ל הרבה פעמים הוא יכול לקנות משהו להשיב את נפשו וכך הפרוטה שדים בית שם אומרים לא אני לא היא לא עניה שתח לקנות היא צריכה משהו שתוכל לקנות ביניו טדון דאורי דרבוננון לא נגיע לזה גם בעיון ממילא אבל מי שרוצה שידון תלמדו בפקיעות היינו בזה זה כנגד א שערה זה קניין כסף הקנייה דרך אגב זה מיישב גם את המדי שווה פרוטה ומדאי כי בעצם האישה יכולה ללכת עם זה הפרוטה זה לא השווי של זה אלא זה ה הבעת המחויבות של האישה שיכולה עכשיו אם היא רוצה יכולה לקנות בזה ש איפה היא רוצה איפה שהיא תרצה תוכל לקנות את זה אם היא יכולה לקנות בזה אוכל במקום אחר זה לא דין במתכת של הכסף ולא בכוח הקנייה שלו. זה ביטוי לנכונות של הבעל לדאוג לפרנסתה. עכשיו, אם יכולה לקנות, אם הדרך פתוחה לפניה למדאי והיא יכולה לקנות שמה, אז הנה יש כאן כבר ביטוי. הרי סוף סוף היא יכולה לקנות בזה משהו שפוטה. אז יש בזה ביטוי ל למחויבות של הבעל לפרנס אותה. זהזה זה כמעט הדרך היחידה להסביר את את הנושא הזה של של פרוטה ש שהוא שהוא נותן לה וזה הרעיון של א של הלימוד כיחה כיחה משדה אפרון מכמה היבטים כמו שהסברנו בכמה דרכים גם מצד שזה לא קניין שזה לא היה שייך מקודם היא הייתה מאז ומעולם מיועדת לו האישה המבוררת, לא בלי שהיא כתובה בתורה, אלא האישה שכבר נאמר עליה ב כן כתובה בתורה, אבל איפה בתורה? לזאת יקרא אישה כי מאיש לו לוקח הזאת והוא מחזר אחרי כמו שלשון הגמרא בהמשך מחזר אחרי עבדתו אבל מאז העולם היא הייתה שלו אבל הקניין זה הביטוי זה יצירת היחס ההלכתי באמצעות אותו מעשה עצמו של המחויבות ההלכתית זה מתחיל כמובן מביאה זה מתחיל כמובן מביה בסדר שזה כנגד כנגד עונתה. בסדר שזה המחויבות של עונתה. הביאה הראשונה מבטאת את המחויבות לעונתה. ועכשיו אני מגיע ל לכסף אשר זה בקלות. ואז זה ה ה העונה וביאה זה בקלות אבל ה ה כסוטה איך זה קשור איך זה קשור ל לש ל לשטר אז יש אה יש א אם תסתכלו יש פסוקים בספר רות מופיע גם ברות וגם ב גם ביחזקאל ויאמר מי את ותאמר אנוכי רותמתך ופרסת כנפיך על המתך כי גואל אתה מה זה פרסת כנפיך על אמתך אומר רש"י ופרסת כנפך כנף בגדך לכסותי בתליתך והוא לשון נישואים רבו יסאי תגידו לי יש לנו עכשיו דרך קידושין חדשה לשים יש כאלה שבטלית שעושים ב עושים בחופה שמתעצפים את האיד אז שמים את הטלית גם על האיש וגם גם על האישה אז א מישהו אמר לי שזה אחד הרבני אמר לי שבטוניס היו עושים ככה נכון אה היו עושים ככה בגלל הפרסת כנפך אבל יש בזה אולי אנשים יחשבו שזה דרך קניין זה ודאי לא דרך קניין לפרוס לפרוס את ה את הטלית עליה אז מה הפירוש ופרסת כנפיך על המתך למה זה ביטוי של נישואים ה יש לנו גם בספר הזקל והאפרוס כנפי עלייך ואבוא בברית איתך ותהיי לי לפרוס כנף זה לדאוג לכל צרכיו להיות אחראי עליו בפריסת הכנף כלול גם בגדים כלול גם בית כלולה אחריות לכל מה ש מעניין שבקניין שטר שטר רגיל בכל התורה שגונים בשטר מי נותן שטר למי? המוכר מקבל את השטר צריכה המוכר צריכה המוכר נותן את השטר המוכר נותן את השטר לקונה המוכר נותן לקונה את השטר הקונה קבל שטר שיש לו ראיה ל הקרקע אז מה אז פה זה הפוך פה הקונה נותן שטר למוכרת מה המשמעות המשמעות שתמיד שטר נותנים כדרך למי שהוא הצד החלש בקרקע. בן אדם היה גר בקרקע בבית. זה היה שלו מאז הוא מעולם. עכשיו אנשים רוצים הוא הוא חושב שמה הוא א הוא מוכר את זה למישהו. אותו מישהו חושש שיגידו לו א מה אתה עושה פה? זה בכלל שלי. הוא חייב שיהיה לו שטר כדי שהוא יוכל להראות שיגיד תשמע זה אישה שמתחתנת. אז בעלה יכול אחרי זה, בוא נגיד, אם לא יהיה לה ראיות, אם לא זה בעלה יכול להגיד אחרי זה מה מי מו שזקוקה לבעל לקבל ממנו את כל את כל זה בשטר כתוב דבר אחד את שלי מה הכוונה את שלי וממילא אני מחוייב לדאוג לכל צרכייך חוץ מהזה של שערב בסדר שזה כבר בשארה אבל בשטר האמת כלול גם זה הרי את מקודשת לי אז יש לה ראיה שהיא כמו שכתוב שם בלשון יחזקאל ותהיי לי ותהיי לי שלו שלא הכוונה שאחריותו לדאוג לכל צרכיה ולכן בשטר שאומר המקודשת לי אם מחזיקה את השטר שיש בו את הראיה שהוא מחוייב לכל כל לכל צרכיה שזה כס ובגדים וכלים וכל הדברים האלה אז זה גם הסיבה לכסף שטר וחזקה כמו ששאלנו ב בשאלה בשאלה הראשונה את האישה את האישה כבר א כבר הסברנו את כיחה כיחה למה זה כתוב בצורה כזאת בכסף הוא גם לא נותן את הכל כמו שאמרנו וגם הוא לא קונה אותה באמת אלא הוא רק מסלק את ה את החיסרון שהיא עוד לא החליטה שהיא רוצה להיות היא רוצה להיות טוב ולכן דווקא למדו את זה מכך ממני כי זה בדיוק אותו קניין כמו שהקניין של אברהם בשדה אפרון וזה רק הכסף לא היה שובי זה רק היה ביטוי של הנכונות של אברהם שעד כמה ארץ ישראל יקרה לו כי באמת הייתה ק הייתה באמת א הייתה באמת שייכת לו מקודם את פרוטה במדיאי א גם הסברנו וגם למה אי אפשר ללמוד בכלל מקניין כסף באישה לקניין כסף במטלטלין או בזה במטלטלין ובקרקעות בשדה מקנה הכסף הוא כסף שיווי ואין דבר כזה זה אין אין מושג כזה כסף קיניין לפי מה שאנחנו מסבירים אתה זנה אומר את זה אני אומר לפי דרכנו אין מושג כזה כסף ש נותן לאישה זה לא כסף קיניין זה לא כסף שבסגולי קונה אלא זה כסף שעכשיו מה הלימוד משדה אפרון כמו שהסברנו ככה ממני בכמה דרכים יוצא שאולי אפשר להמליץ את א מאמר חז"ל על כל מי שקונה עבד דברי קונה אדון לעצמו אז בעצם לא קונה אלא הוא מקנה בסדר הוא קונה זה אבל הוא בעצם מתחייב בעצם הוא קונה מתחייב את כל ההתחייבויות או את הביטוי שאמר רבן גמליאל לחכמים כסבורים אתם שררה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם אז קידושין המשמע משמעות של קידושים. המשמעות של מערכת היחסים בין איש לאישה זה לא שהוא קונה אותה ולא שהיא שייכת לו, אלא שהיא לא. היא לא ותהיי לי היא לא. והמשמעויות של זה אחריות, מחויבות, אכפטיות וזה לכל הקניינים, גם לאישה, גם לארץ ישראל. הזכות, יש לנו זכות לארץ ישראל. אין לנו זכות לארץ ישראל. יש לנו מחויבויות נתן לנו אותה מתנה שהמשמעות מה מה המשמעות של המתנה הזאת לא רק שנשב את זה אלא שאנחנו אחראים עליה אנחנו מחוייבים כלפיה אנחנו מוכנים לעשות המון בשבילה כך גם התורה הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה כי לקח טוב נתתי לכם נתן לנו את התורה אז אפשר נתן ל תורה אם נרצה לא נרצה לא נלמד לא נתן לנו את זה יש לנו אחריות שארה כסוטה אתה לא יגרע אתה צריך לדאוג הכל הכל לדעת את התורה, ללמוד את התורה, להעמיק בתורה. זה אחריות של עם ישראל. נתתי לכם את זה. מה זה נתתי? מה זה שלכם? מה זה שדבר שהוא שייך לי? זה לא כ מטלטן שאני יכול להשתמש בזה עוד תפוח לאכול ואת הגרעין למזרוק. זה יחס מיוחד שעיקרו אחריות ומחויבות. עד כאן. סליחה. סליחה על השעה המאוחרת. [מוזיקה] เ