מרפסין איגרי # חנוכה ובן פקועה

נשאלה בישיבה לפני כמה שנים שאלה לחנוכה כתוב בהלכה בית שיש לו שני פתחים שאפשר להכנס מצד דרום ואפשר להכנס מצד צפון אמנם עיקר הכניסה מצד דרום אבל גם מצד צפון יש כניסה ואז יש הלכה שהוא מדליק בצד דרום בכניסה הראשית הוא מדליק נרות החנוכה אף על פי כן יש הלכה שהוא צריך להדליק גם בצד השני בצד צפון ששם יש גם פתח אחר לדירה וכתוב בהלכה במצב כזה במקום הראשי שהוא מדליק את החנוכיה היא קיום המצווה ובכל אופן במקום השני בצד צפון שיש כניסה הוא צריך מפני החשד להדליק נרות חנוכה מפני החשד שאנשים יאמרו: הנה יש כאן כניסה ובכל אופן אין חנוכיה מפני החשד שאנשים יאמרו: הנה יש כאן כניסה ובכל אופן אין חנוכיה לכן צריך להעמיד גם בצד השני אבל, כתוב בהלכה, לא יעשה ברכה להדליק רק משום החשד אין צורך לעשות ברכה ואז שואלים רבי עקיבא אייגר אומר ידוע הרי שבן פקועה בהמה שנשחטה והוולד עוד לא נולד בן פקועה שחיטת האם מתירה גם את הוולד עד כדי כך שאפילו הוולד הוא בן קיימא לגמרי עם העור והכל אבל הוא עדיין היה בתוך הבהמה האמא אז השחיטה של הבהמה מתירה גם אותו אומר רבי עקיבא אייגר זה נקרא בן פקועה אומר רבי עקיבא אייגר זה נקרא בן פקועה אומר רבי עקיבא אייגר אם נולד בן פקועה הפירוש הוא אפילו אם הוא מסתובב עכשיו כמה זמן אפילו שנה-חצי שנה ואנשים רואים כאן את העגל הזה וחושבים שהוא צריך שחיטה אז – לא יאכל אותו בלי שחיטה כשרוצה לאכול מהבשר אין צורך מעצם הדין אבל משום החשד – קבעו חכמים שצריך לשחוט אותו אומר על זה הרבי עקיבא אייגר וגם לעשות ברכה אז השאלה כאן נובעת מאליה הנה בחנוכה אני אומר מדליקים נרות חנוכה בפתח השני משום החשד ואני אומר שלא יעשה ברכה וכאן גם כן העגל הזה שנולד ממעי אימו הרי הוא לא טעון שחיטה כיון שהוא היה בן פקועה אז עכשיו אפילו אם הוא הסתובב מצד עיקר הדין לא צריך לשחוט אבל משום החשד באו ותיקנו שצריך שחיטה ואומר הרבי עקיבא אייגר אבל צריך ברכה ולמה – הרי אם כל השחיטה זה משום החשד אז אין צורך לעשות ברכה כמו בנרות חנוכה יש תירוץ שמוע שמעתי תירוץ בליל חנוכה זה שמעתי תירוץ שלא ידעתי אותו קודם התירוץ הוא שמוע שמעתי שנמצא בכלבו שבלי הקושיה של בן פקועה אלא למה לא צריך לעשות ברכה בנרות חנוכה מפני היות שהוא מדליק בצד הדרומי שהוא עיקר הכניסה הוא מדליק נרות חנוכה אז יש כבר על הבית שם של ברכה בנרות חנוכה זה הרי נר איש וביתו אז על הבית יש כבר ברכה ממילא עכשיו שהוא מדליק לא לצורך חנוכה אלא רק משום החשד אין צורך בברכה שכבר יש על הבית ברכה אז אפשר לומר בפשטות הוא לא אומר את זה לגבי מה יהיה עם בן פקועה אבל אפשר לומר אותו דבר לגבי בן פקועה שכן צריך ברכה, שגם אי אפשר להגיד את העניין של הבית אבל נדמה לי שאפשר לתרץ תירוץ פשוט מפני שההבדל בין נרות חנוכה לבין בן פקועה בנרות חנוכה אין צורך רק הדלקה משום החשד אז לא עושים ברכה אבל כאן לאחר שבאו ותיקנו שמשום החשד צריך לשחוט את הבן פקועה אף על פי שהוא לא צריך מעיקר הדין אבל רבנן תיקנו משום החשד אז צריך שחיטה אז זאת אומרת יוצא עכשיו שמעשה השחיטה מתיר כאן משהו אפשר לאכול רק אם ישחטו אמנם הסיבה היא רק דרבנן שלא יאמרו ולא יגידו שאוכלים בלי שחיטה אז יוצא שהשחיטה מתירה כאן משהו ברגע שהיא מתירה אז זה בגדר של מתיר ואם כך אז הדין שצריך לשחוט נהפך להיות חלק מהמעשה של הדבר ולא זה לא רק סתם הדלקה, כמו בהדלקת נר חנוכה סתם שחיטה כאן זו שחיטה שמתירה שחיטה שמתירה זה מעשה שחיטה ואפילו שזה רק מדרבנן – צריך לעשות ברכה