מצוות יישוב הארץ | הרב משה ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון | כנס אסופות ה-4

[מוזיקה] הנושא שבחרתי זה מצוות ישוב הארץ כ כ רוצה לפתוח בדברי ברכה לכל מי שארגן את את הכנס הזה ובאמת זה מאוד מענין ומשמח לראות תלמוד תודי רבים בצורה כל כך משמעותית וכמובן גם להקדיש את השיעור עילוי נשמ כל הנופלים והקדושים גם בני ישיבות גם שאינם בני ישיבות בזרת השם של נוכל שיעורים בשנים אחרות תת בתנאים יותר מורווחים מבחינת הלב והנשמה ו השנה בכל אופן יש חשבות מיוחדת דווקא לעסוק בתלמוד תורה ודווקא לעסוק בנושאים האלו מתוך ה ורי הזמן והמקום טוב אנחנו נדבר פה על מצוות ישוב הארץ בעיקר מסביב לדת הרמבן הטקסט אני מניח מוכר רבה מאוד אנשים בחדר הזה הוא טקסט מפורסם וחשוב בכל זאת יש איזה נקודה שהרבה פעמים נדמה לי שמכווצים עליו והוא עקרוני ביותר טוב אני מתחיל מהני מקווה שיש לכם את הדפים אני מתחיל פה מה דברי הרמבן במצת הס ד הרמבם כידוע אינו מונה מצד ישוב הארץ כמצווה אני כרגע לא נכנס לכלת הרמבם מבין את הרמבם צריך להבין את כל הגישה שלו לעניין המצוות בכלל ו כרגע אני מדלג מהזה תמקד בדת הרמבן אומר הרמבן מצד הס ד ששכח הרב מצווה רביעית שנצטוו לרשת הארץ שנתן הקל תברח ו אבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה בית זולתנו מן האומות או לשממה יינו זה לא רק לתת לעם אחר זה גם נשאיר את זה שומם ורק אלא יש מצווה לרשת את הארץ וכנה גם ומר לא רק לשלוט בה פוליטית אלא גם לבנות אותה כשל לז האומות או לשממה והוא אמרו תם את הארץ וישבתם בה כי כם הארץ דשת אותה ונחתם את הארץ ונכפל כזה העניין במצווה זו במקומות אחרים הוא צודק הרעיון שעם ישרל מכנס ארץ ישראל ורשת אותה זה חצי מספר דברים וברור שזה מתחיל כבר מאברהם יצחק ויעקב ופרשת ויר שנתתי אותם לכם מורשע אני השם הדים על פניו פשוטים ביותר ורמבן ממשיך כמר יתברך ב רשו את הארץ אני בש חשו ששבתי ל אבותיכם ופרט אותה להם במצווה זו כולה בגבולי ו מצריה כמו שנאמר בו המורי כ שכנה בבה בה בשפלה בנגב וכולי עכשיו אני דילגתי פה כי חסתי על העצים שגדלים בארץ אבל אפשר פה בספר מצוות הוא ממשיך וא מרכיב עוד ועוד פסוקים והוכחות על פניו הדורים מאוד פשוטים ובאמת קשה להבין או נמר ככה קשה לחשוב שה רמבם או מישהו אחר יחלוק על זה והתשובה אין לכם אמי אפשר לחלוק אימונים את זה בעניין המצוות או לא מים בעניין מצוות אבל זה מחלוקת נקודתית העיקרון הבסיסי שיש ציווי עם ישראל לרשת את הארץ להיכנס ולרשת כל מה שמצד פה פסוקים על גבי פסוקים על גבי פסוקים קשה להאמין שיש חלוק על זה אבל וכאן רק כדי לסבר את העין ב בעצם הקטע שדילגתי אליו זה שתי שליש הרמבן פה שתי שליש מקדיש למה שהתחלנו לקרוא כרגע וכמו הה יותר זמן ויותר נינוחות הינו ממשיכים לקרוא פה עוד ועוד ועוד אבל עכשיו בשליש האחרון הוא עושה פה קפיצה משמעותית זה פה ב אני פה קצת אחרי הדילוג אבל הארץ הניח אותה בידם וזהותם מנ האומות בדום מןד וכן בכו המות הם מפני ולכו להם אוקיי וכולי עכשיו תדו לקטע השני זה שפה בקטע חדש ואומר אני כי המצווה שהחכמים מפליגים בה והי דירת ארץ ישראל עד שאמרו כיוצא ממ דר בחוצה בניך כבד עבודה זרה שנאמר כש מספח חת השם ולך עבוד אלוהים אחרים וזולת זה הפלגות גדולות הכל מצד זה שצט רשת הארץ ושבת בה אם כן כי מצוות עשד דורות מתחייב כל יחיד ממנו אפילו בזמן הגלות כידו מקומות רבים מה הם שני שתי המילים הכי חשובות פה שתי המילים שבעצם חוספות את הקלפים שלו זה שתי המילים ואומר אני כאילו מה זה ואומר אני אתה יודע עד כאן הרמבן התחיל כפי שאמרתי לכם קודם זה בך שתי שליש מהקטע הקטע מתחיל הוא דבר כמשה מפי הגבורה מצווה רביעית שצונו לרשת הארץ שנתן לקל יתברך והוא ממשיך הוא מפרט מביא פסוקים ואגב גם הרמבם ככה כל מי שיפתח בספר המצוות הרמבם לא כותב בתחילת מצוות חמץ או בתחילת מצוות דסו מקדש או בתחילת מצוות תפילין הוא לא כותב יראה לי שצריך לספור את זה בתור מצווה זה פשוט לו וגם פה פשוט לרמבן במה שהו כותב בהתחלה שמדובר במצווה כפי ש כפי שאמרתי קודם באמת זה פשוט פתאום כאן הוא מסייג את עצמו ואומר אני ואומר אני זה דומה למטב לשון ברמבם יראה לי עכשיו כל מי שלומד רמבם יודע 98% מהרמבם זה לא כתוב יראה לי הרמבם פשוט מאמין שוא לוקח את הגמרא ומעתיק אותה אחד לאחד לוקח את הגמרא הופך אותה מדיון מסקנה הופך אותה מעברי מארמית לעברית ופוסק לפעמים אנחנו מסכימים הפרשנות שלו לפעמים אנחנו לא מסכים הפרשנות שלו אבל זה הואש מדבר בלשון הוא מדבר בלשון נקרא לזה מלכותית ריבונית הוא פשוט אומר שזה הדין פעמיים בכל יום קורים את השמה וכן הלאה וכן הלאה פתאום עכשיו מדי פעם הוא אומר יראה לי מה זה אומר זה אומר שהמ עצמו אומר זה לא זה לא בא מהגמרא זה חידוש זה סברה דילי אני בא מחדש איזה חידוש פה בניגוד דברים אחרים שזה אני בסך הכל לוקח אותם מחז כאן באתי חידשתי ומה חידשתי אז כלל חידוש לפי איך שהוא גם פה אותו דבר הרבן חושב שמה שה עד עכשיו זה פשיטה מה שהוא אומר מכאן והלאה זה חידוש ואומר אני וזה בכלל לא ברור לו שהדבר הזה מובן מאליו אלא זה בעצם דבר שהוא בא לחדש ואומר אני עכשיו מה מה החידוש פה החידוש פה רמבן בא והוא ותן פה איזשהו ן פה איזשהו תזה חדשה לחלוטין כדי להבין את התזה שלו אז נחדד קצת את ה או קצת נפתח את העירייה תעברו ל מקור ב גם כן מקור ידוע וש הרבה בעיות מדובר במשנה בסוף מסכת כתובות יש דיון במשניות האם יש ויכוח בין הבעל ישה איפה לגור היא רוצה לגור בכפר הוא רוצה לגור בעיר היא רוצה לגור ביהודה הוא רוצה לגור בגליל וכן הלאה וכן הלאה במסגרת מסכת כתובות ויכוחים מבעל אישה ויחסי והסדרת יחסי האישות שבין בעל לאישה אז יש שם גם כן דיון אם הבעל רוצה גו בארץ וישע בחול או ההפך אז מה עושים במסגרת חות כתובות אז אוקיי זה לא נוגע לנינו א אמר שהתוספות אינו נוהג בזמן הזה דיק הסכנה דרכי עכשיו המשפט הזה לא נוגע למצוות ישוב הארץ המצ ה המשפט הזה נוגע לויכוח מן בעל ישה איפה לגו הוא רוצה לגו בצפון היא רוצה לגו בדרום אז היא לא רוצה הוא לא רוצה לעלות ארצה עכשיו בגלל סכנת הדרכים אז אמ תוספות זה טענה לגיטימית במסגרת הדיון הזוגי ביניהם איננו ג בזמן הזה בזמן הזה בעל לא יכול לכפות את אשתו לעלות למה כי יש סכנת דרכים הא יכולה להתנגד בגלל הסכנה אבל עכשיו הם מוסיפים וי רבנו חיים דעכשיו אינו מצווה לדו בארץ ישראל כי יש כמה מצוה התלוות בארץ וכמה עונשים דך יכולים להיזהר בם ולעמוד עליהם דבר מרב סגרא או גרוע מזה הוא בא ואומר לאחד יודע שאין מצוות ישוב הארץ למה אז א' יתכן מאוד גם בגלל סכנת הדרכים שזה כאילו וככה מובא גםמ במרדכי ככה מובע שסכנת הדרכים פה היא המוטיבציה שלו ושני יש כמה מצוות שות בארץ וכמה עונשים ואי אפשר לקיים אותם זה הזוי התורה אמרה לקיים מצוות הות בארץ התורה נתנה מערכת שלמה ש מצות ות בארץ והיא אמרה לגו בארץ ישראל תו מדברים בזמן הזה נכון רבנו חיים דעכשיו אינו מצוה לדו בארץ ישראל הוא לא אומר שלא היה מצווה בזמן יושע בנ הוא אומר שעכשיו אין מצווה מה ישנה התורה ידעה כאילו גם הקדוש ברוך הוא וגם משה רבנו ידעו שקשה לקיים מצוות ומות ומעשרות ושמיטה זה באמת ניסיון גדול אכן זה גיבורי כוח עושי דברו ואב בכן התורה אמרה תקיים את המצווה התורה לא אמרה אה זה קשה לקיים תמות ומעשרות אז בגלל זה לא נתחייב כאילו כמו שאני לא אגיד לבן אדם אתה לא אוהב את פורים אז תיסע לירושלים ביד תל אביב טו נגיד לו זה המצווה תתמודד אז יש מצוות המצוות נתנו גם כשזה קשה פתאום בא ואומר קשה אז בוא נבטל על מצווה איך אפשר למר זה לא מצווה הרי אתה אומר זה כן מצווה אז ברור לגמרי בשביל זה לא צריך בכיו גר שהמשתנה קריטי בו זה עכשיו בזמן הזה הסיפור שונה שהוא חושב שבזמן הזה יש הבדל אגב שכחתי לציין אבל זה מקו ידוע שהמית אחרי זה במאה ה-16 הוא כל כך התקשר בדברים האלו שהוא טוען שזה חייב להיות מקור לא אמין אני קוראה פה מזה פשוט המרית חלק ב סימן כח זה זה לא בדף מקורות זה השארתי משהו ל בשרוול אומר כך ונראה לי שאינה מיסוד התוססות זה תוס לא אמין לא לא תוספות שיש לו הכשר רשמי שרי הראש ובע בתוספות וגם לא בהלכות ואוקי יש לו כל מיני טענות מקוצר הזמן אני מדלג על השיקולים שהוא מעלה כדי ליטון שזה טוסו לא לגיטימי זה סיפור מאוד מעניין ויפה הוא עושה עבודה די משמעותית ובסוף הוא כותב ואירינה מכאן אתה לומד שדבר בינו החיים אינם מיסוד התוספות וכולי ומה שכתוב בתוספות אין מצרת ישראל הג תלמיד הי ולו דסמ כלל אז בסופו של דבר הוא מעלה פה שוב דילגתי עליהם הוא מעלה פה טיעונים מעניינים או שתומכים בטענה שלו שזה לא לגיטימי ואף על פי כן בשעה התחתונה הוא לא משכנע בשעה התחתונה התו אמרו את זה ואם אנחנו אוהבים את זה או לא אוהבים את זה הם כתבו את זה והשאלה כמובן אז היתכן איך יכול להיות שמי שיגיד שאיין מצוה לגו בארץ אחרי שהתורה אומרת לגו בארץ כי כשר קם מצוות אז כפי שאמרתי כבר הנקודה הקריטית זה עכשיו ומה השתנה עכשיו מה שהשתנה עכשיו זה שעכשיו עכשיו הכוונה במא 12 תמיד שרבנו תם מה שהשתנה יש סכנה וזה זה לא השינוי האמיתי השינוי היא השינוי הוא שעם ישראל לא שולט בארץ בתור ריבון לא מדובר הטוס לא מדבר פה שאתה רוצה לבוא ולכבוש את הארץ בתור העם בא לכבוש את ארצו הלאומית מדובר ביחידי סגולה שולים ארצה בימי הביניים כל מיני עליות רבנים למיניהם שבים ארצה לגו במקום קדוש בעצם הוא לא מדבר על זה שעם ישראל יכנס ונתתי אותה לכם מורשה אני השם לכבוש את הארץ בתור ציבור שעם ישראל ירש את הרצו שיגשים את יהודו ההיסטורי זה הוא מסכים ועל זה דיברה התורה התורה דיברה כל הפסוקים שבם מצטט התורה מדברת שאתה בא לכבוש את זה בתור אומה כ זה מצוות סיבו עכשיו תחזו שניה ל הרמבן ובקטע בתחילת הרמבן אני פה בשורה הראשונה ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה וחשיב דילגתי פה לשורה החמישית אחרי השלוש נקודות אבל ארץ ניח אותה בידם ולא בד זולתם מן האומות וכן אם ברכו האומות נצטוו אנחנו ר לבוא בארץ לכבוש המדינות לשב שבתנו וכן אחרי תן לו עממים נזכרים הבם מדבר בו כל הזמן על תסריט שאתה נכנס לארץ וכובש אותה בתור ריבון והוא מדבר כל הזמ אומות אומה שלנו מול אומות אחרות נג לא אומות אז זה כמו פשיטה ועל זה טוסו מדברים תוס באים וטוענים אם אנחנו מדברים זמן יהושע בנ בוודאי שיש מצווה עם כל הקשיים ש לשמור את המצות התליות בארץ אבל עכשיו שאלה אחרת אני נמצא בזמן הגלות כאשר אין אפשרות לכבוש את הארץ ולרשת אותה בתור ריבון אלא יש אפשרות לאדם לגום מקום קדוש אז זה כבר יש התאבדות וזה לא עולה משום פסוק של רמבן הביא כל הפסוקים של רמבן הבי שאמרתי בהתחלה שהם פשיטה וכל ספר דברים שמע ישראל אתם עומדים להיכנס לארץ שמע ישראל הכוונה עם ישראל בתור עם האם יש מצווה ל יחיד לגור כש האומה לא נמצאת זה קשה להוציא לא מתוך הסוגיות ולא מתוך הפסוקים פסוקים כל הזמן מדברים על אדם על עם ישראל שבא בתור עם אז כן הרמבן והתוספות מתפצלים אומר הרמבן שיש מצווה אבל הוא מבין שזה לא מובן מאליו וזה בכלל לא פשוט לכן הוא אומר ואומר אני נו זה חידוש עד כאן הכל הפשוט שיש מצוות ציבור לכבוש את הארץ זה הפשוט בשביל זה אני לא אמרתי אומר אני בשביל זה ציטטתי פסוקים אבל לגו בתור יחיד אז זה אומר הרמבן אני מבין שזה לא הולמה המקורות בעצם אז לכן הוא אומר זה חידוש שלי ואומר אני כי המצווה שחמים מפיגים בה כוונה שחמים מפיגים בשוח גורים בארץ ודת ארץ ישראל עכשיו הוא מתחיל ת פה אגדתות שאומרות שמאוד חשוב לגור בארץ וכולי עכשיו וזולת אני פה בשורה השלישית וזולת זה הפגות גדולות שאמרו בה ווא מתכוון בקל הגמרות בסוף כתובות הכל הוא מצוות עשה אז הרמבן פה מחדש שזה לא רק איזה מעלה רוחנית זה חובה ומצוות עשה והוא ממשיך אם כן היא מצוות עשה לדורות לא רק בזמן שיד ישראל תקיפה אלא זה מצווה לדורות בכל הדורות גם כשעם ישראל בגלות אם כןש לדורות מתחייב כל יחיד ממנו הרמבן יודע היטב שזה לא מובן מאליו וכן הוא מדגיש את זה הוא מדגיש שהחידוש שלו שמתבסס על המלת הארץ ומתחייב כל יחיד ואפילו בזמן גלות אני אומר את זה זה ברור שבזמן הגלות זה לא מובן מאליו אז לכן צריך לומר ואפילו בזמן הגלות כידוע בתמו אחרות הוא מחבר פה שתי נקודות היות שיש מצווה בזמן הגלות זה מצוות יחיד כי אין הציבור לא בא ותופס את הארץ בתור ציבור בזמן הגלות ע נקודה הזאת התוססות לא מסכימים רבינו חיים כהן לא ב איזה משהו מופרח הוא לא בא ואמר שהין מצווה לגור בארץ או לכבוש ולרשת את הארץ כי בגלל קושי המצוות הוא אמר שאין מצווה בזמן הגלות נקודה לשאלה שאבני נזר אחרי זה העלה האם זה מצווה חיובי האם זה חיוב או קיום שמי שמעוניין שיבוא ויגו ויהיה לו קיום מצווה אבל זה לא חובה כמו ש לולב או שופר זה חובה ושנית לגבי מצוות עשה של יחיד יש כל מיני שיקולים באיזה איזה מחיר כי יש לכאורה שאלה פשוטה נוספת מעבר למה שכבר שאלתי שהתורה אמ לשמור מצוות החינוך כותב שלגבי מצוות העמלק ונדמה לי גם שבת הממים שצריך לעשות את זה אם אתה לא מסתכן אם זה לא מסוכן אז אתה חייב להרוג שבעה ממים או עמלק אם זה מסוכן פטור אז מתחת חינוך מה זה שיגעון כל מלחמה לצערנו הגדול כל מלחמה יש סכנת נפשות כל אדם שיוצא למלחמה הוא הולך ומסתכל והתורה אומרת להילחם אז איך אפשר בכלל לבוא ולומר שפטורים מעמלק ושבעת עממים כשזה מסוכן אז כמובן מה שמסבירים וזה מתבקש החינוך חושב שגם שמה יש בעצם שני דינים יש דין אחד שמצווה ציבור וזה גם החינוך יודע שחייבים להסתכן בשביל זה אלא שאחינו חושב מה שבכלל לא מובן מאליו שיש גם מצוות יחיד ועל זה אומר מצוות היחיד היא לא במחיר של סכנה וזה אותו סיפור גם פה אם אתה מדובר מצוות יחיד אז צריך לשקלל כל דבר אגב זה לא רק לגבי הארץ גם מצוות שופר באיזה מחיר אישי באיזה מחיר של כאבים או ייסורים ו זאת סוגיה חשובה עד כמה אפשר להכביד על יחיד כדי לקיים מצווה ויש מקום אתה אומר אנוס ואתה פטור מדין אנוס וכאן זה מה שבעצם מתוספות אם זה בזמן הגלות וזה רק מצוו על היחיד ולא מצווה על הציבור אז ממילא סכנת דרכים זה שיקול להסתבך עם עונשים שתמות ומעסות זה שיקול יתכנו כל מיני שיקולים אחרים כל הדברים הללו הם שיקולים במסגרת מצווה כזאת אז לכן אנש ש בתוספות אפשר לטעון שהם חושבים שבכלל מצווה בזמן הגלות יתכן שהם חושבים הם מודעים לרמבן שיש מצווה אבל המצווה לא מחייבת מעבר למאמץ מסוים אבל כל זה קמו בזמן הגלות ואז יוצא מהרמבן הדבר הבא שלדידו בעצם יש מצוות יחיד גם בזמן הגלות ויש אבל זה כמו גם לדידו חידוש עכשיו מה למהי נפק מינה נפק מינה היא מאוד מאוד גדולה כי מה שאני חושב אני לא יכול להוכיח זאת א מה שאני חושב שגם אחרי שהוא מחדש את החידוש שלו הוא עדיין סבור שיש בעצם שני קימים שונים במצווה זה לא אחרי אחרי וא אומר אני אז עכשיו הכל אותו מצווה לא גם הרמבן יודע או גם הרמבן סבור שיש מצווה לכבוש את הארץ כציבור וזה עדיף וקודם על פני המצווה לגור בה בתור יחיד וזה עדיין בעצם מאבים שני קיומי שונים במצווה ומצד הציבור היא העדיפה והחשובה יותר עכשיו לדבר הזה יש הרבה ביטויים קודם כל הביטוי איפה מה דרגת הקדושה באיזה מקומות ניקח דוגמה פשוטה שנידון בפוסקים ב הו סליחה אולי לפני זה עוד ניקח צד אחורה מה המצווה הזאת מה המצוות היחיד היא לא שעם ישראל יכבוש את הארץ כי הוא לא כובש אותה כאילו ו פה כשהרב הגיע לירושלים במאה 13 אז אם הרמבן היה בירושלים לא הה בירושלים לא שינה הרבה את המציאות הגיאופוליטית אז מה המצווה שהוא קיים אז זה קשור בצורה זו אחרת בקדושה כמה שהוא אומר פה מל כי גשי מסתפר מנחת השם וז זה הפגות גדולות זה הכל בגלל קדושת ומעלת הארץ עכשיו יתכנו הבדלים בגבולות לשני הכיוונים תסתכלו פה במקורות ג וד שניה אח נתחיל מד זה הרמבן בעצמו בתח מסכת ג הגמרא אומרת שם שאקו לצפון זה חוץ לארץ מאשקלון לדרום זה חוץ לארץ הש מתבקשת היא כולנו יודעים שזה לא ככה כ שגם צפונית לאקו זה ארץ ישראל וגם ד אשקלון וגבולות הארץ הם מגיעים יותר רחוק מאשקלון ואקו אז הרמבן שואל את השאלה הזאת הנה זה פה בראש מקור ד וכן באקו ששני אקו צפון הכוונה חול קשה דכתיב אשר לא הוריש את יושבי עקו אז ברור שזה ארץ ישראל אם זה חוץ אם זה לבנון אז התורה הספר יש לא יגיד שהשר לא צליח להוריש אותה כמר מסכת חולין מיק למ בית ש ארץ ישראל וכתיב וריש בית שן אוקיי וכולי אז אומר הרמבן וכימה של כבשו לי בבל האמר בשילה מסכת כתובות רבי אבא מנש כיפ דאקו אלמה קדישה הוא מלה פה שאלה מאוד פשוטה מה קובע לגבי מצוות הישיבה בארץ אוצ מה קורה לגבי הגדרת ארץ ישראל קדושה ראשונה או קדושה שנייה כידוע קדושה ראשונה גבולותיה לרוב נרחבים יותר מקדושה שנייה אז אזור שהוא שייך לקדושה ראשונה לארץ ישראל ולא קידשו אותו בזמן עזרה המני זה כארץ ישראל או לא אז זה מה שהוא מציע שמה ש צפונית לאקה לא נכבה שדי עולי בבל הוא ממילה אפ זה מוגדר כחול א עכשי אז הוא כותב כך אי קל ממר סביר קדושה ראשונה קדושה רשה קדשה עתיד לבוא ולפיכך היייתה חביבה עליהם דהינו הוא אומר כך שבאמת האזור של עולי מצרים הוא נחשב ארץ ישראל לגבי גיטן יש בעיה נקודתית אז זו הדעה הראשונה בינתיים הוא לא שינה הרבה אבל הדעה השנייה אנסי קדש תיד ות ומעשרות חביב עלי ה דקדושה שש להם איכן ארץ ישראל בחיבתה העומד וקדושתה ן נשיבת דירתה בדעה הראשונה שלו הרמבן מניח שכדי שזה יהיה ארץ ישראל בחיבתה ובקדושה לעניין ישיבה ודירה צריך להיות עולי בבל סה צריך מקום שיתקדש אז או עולי בבל או למצרים אם אתה סבור שהקדושה נצחית אבל מקום לא קדוש למרות שהוא ארץ ישראל נקרא לזה מבחינה לאומית או מטפיזית לא מוגדר כמצוות ישוב הארץ לעומת זאת בתירוץ השני מקום שאינו קדוש עדיין מוגדר כרץ ישראל בגלל חיבתה דהיינו המעלה המטאפיזית של הארץ קיימת גם במקום שלא קדוש אבל עוד לפני שנדבר על נקודה הזאת אם נספיק ברור ברמבם שמה מה הקיתון פה קדושתה מעלתה וחיבת שבעצם הקדושה היא הגורם המכריע לגבי דירתה ישיבתה וזה כמובן לשיטתו שהוא הי בעצם מה ה חובת יחיד חובת היחיד הא לגו במקום קדוש אחר כך ב סתכלו אחרי איזה מקור ו אז יש שם דיון בתשב במא ה15 האם זה הקדושה או יכולת קיום המצוות אבל מה שזה לא זה לא השיקול הלאומי השיקול הלאומי לא לא הסיפור פה הנרה בו כמו שהרומאים שולטים בארץ ולכן הדיון שלו לגבי רבי אבא וכל האחרים האם הם מחבבים רק את המקום שיתקדש ממש או גם את המקום שיש לו את המעלה חיבת הארץ סגולת הארץ ועוד כל מיני ביטויים כאלו אבל לא אומרת עליו דווקא קדושה של תות ומעשרות אבל הוא לא מדבר פה על השיקול הלאומי עכשיו יכול להיות מצב גם הפוך שעם ישראל כובל משל עם ישראל כב ש אב הירדן בזמן משה רבנו אומר התשס בתשובה וזה דבר מתבקש שאב הירדן הוא פורמ הוא שייך לארץ ישראל מצד תמות ומעשרות והוא גם שייח נקרא לזה מהצד הלאומי אם עם ישראל כבש את זה וח נתנו שמה שתי נחלת בני גד בני רובן וחצי שבט המנשה אז הפך להיות ארץ ישראל ברמה לאומית אבל זה לא ת הארץ מבחינתו אדם שגר שמה הוא גר במקום שחשוב מאוד מבחינה לאומית אבל הוא לא גר מקום קדוש עכשיו יתכנו כל מיני גם התנגשויות למשל מה אם אני אומר השיקול הלאומי מוביל אותי לומר שטובה המדינית בטחונית היא לעשות פעולה א' נגיד לא ליישב מקום מסוים כי המשאבים שזה אגזול וכדומה לא עדיף לי לוצר את הארץ מקומות אחרים אזי אומרת או ולא לישם מקום מסוים מצד הקדושה המקום ות קדוש מאוד מצד השיקול הלאומי אז עדיף אולי לא להתיישב שמה עכשיו מה מה אני אבחר אזש שלפי הרמבן התשובה היא אתה צריך לבחור את השיקול הלאומי כי זה המצווה הבסיסית המצווה שהיחיד היא שלב ב או אני יודע מה ניקח ניקח שאלה אחרת שא שאלתה במאה ה 19 בחתם סופר האם יש מצווה לגור בירושלים יותר מש ארץ ישראל כי הוא נשאר שמה יהודי שהגיע לצפת והוא שואל האם האם הוא חייב לעזוב את צפת וללכת לגו בירושלים דווקא אז החתם סופר דן שמה ועמדתו הבסיסית היא כן העמדתו בסיסית שירושלים קדושה יותר זה שער השמיים ו לכן יש מצווה גדולה יותר לגור בירושלים יותר מכו שע הארץ ואדם כאלו לא צריך לגור לא בצפת ולא בנריה ולא בבי שבע צריך כולם ג בעצם לעלות ירושלים עכשיו זה כמובן דבר מוזר ביותר אלא עכשיו שוב התשובה היא פשוטה כל זה נכון כשאין שיקול לאומי מבחינה לאומית אנחנו מעוניינים לישב את הגליל מבחינה לאומית אני רוצה לחזק חבל ארץ זה או אחר אז זה קדם אם אין שום הבדל ו-130 ומשהו שהוא כותב שמה הוא לא הורה הבדל גדול אם יהיו קומץ יהודים בצוות או קומץ יודים בער תיקה אז לכן הוא אומר עדיף אם אין שיקול לאומי לדידו כמו הרמבן יש מצווה לגו מקום קדוש יותר אבל אם יהיה שיקול לאומי דהיינו שיש למדינה אזורי עדיפות לאומית אז יי המצווה תאמר אל תגו בירושלים תגו במקום ההוא בזמן עזרה ונחמיה חשבו שירושלים זה אזו עדיפות לאומית אז היה מצווה לאומית לגו דווקא שמה אם בימינו אני אומר ההפך שהמצב הנדלן בירושלים הוא טוב מדי אז אני צריך ללכת וד אני צריך לשאול קודם כל מה טובה ירושת הארץ מה טובת מצוות הציבור אם אין נפק מינה כי בחינת הציבור הכל חשוב או ש הציבור שום דבר לא חשוב כי אנחנו ממילא בגלות אז נכנס אז רבינו חיים אומר אין מצווה אומר הרמבן יש מצווה ואז המצווה הזאת היא פונקציה של הקדושה ואז יגיד חתם סופר אוקיי פונקציה של הקדושה תגו ביהודה ולא ל תגו בירושלים ולא ביהודה וכן הלאה אבל זה אך ורק כאשר כל הפונקציות אחרות הם ניקח דוגמה קיצונית אומרים לבן אדם אתה צריך להיות נספח צהל בבלגיה או אתה צריך להיות שגריר ישראל בקונגו הם הוכה מצד ישוב הארץ התשובה ה מכל לאומית ש התשובה היא כן אם הוא אם השליחות שלו א התרומה הביטחונית או הדיפלומטית שלו בחול מאפשר למדינה להתבסס להתבצר אז הוא מקיים ושם אותה ושבתם בה לפעמים ושם אותה ושבתם בה זה לאו דווקא פה אומרת לתקוע יתד באדמה פה זה גם יכול להיות לדאוג לאינטרסים הכלכליים דיפלומטים וכן הלאה לעומת זאת הוא לא יקיים את את המצווה השנייה המצווה שהרב אומר ההיה ל מצוות סיבוב ולא מצוות יחיד אז נגיד לו כדאי לך להקריב את מצוות היחיד שלך כדי לבצר את מצוות הציבור כי מצוות הציבור היא חשובה יותר אבל ברור שאדם כזה הוא דאי לאקים את המצוות היחיד הוא גם מקום לא קדוש לעומת זאת יהודי שכמ יבוא לפה ולא יתרום שום דבר לבסס את הארץ אז הואק ט אני אקח דוגמה קיצונית מה אם אדם גר פה אבל כל הפעילות שלו היא בחול זאת אומרת כ כל התרומה שלו הביטחונית כלכלית חברתית היא בחול אתודע הוא גר פה והוא שגריר הוא שגריר בריטניה וישראל אז הוא מקיים את המצווה של הקדושה הולו דווקא מקיים את המצווה הלאומית וכן הלאה וכן הלאה אפשר לתת עוד הרבה מאוד דוגמאות בכיוון הזה אוקיי עכשיו בשנ כל שנשארו אז א' ר רק נה פה את הסיפור הזה של אקו שוב אז רמבן כזכור אומר ש פ בטוס השני שלו שיש מצווה לגור במקום שאין בו קדושה אבל יש בו מעלת הארץ סגולת הארץ חיבתה ה תשבץ בתשובה שמקור פ תסתכלו אחרי זה בעצמכם הוא טוען שהמצוה להיות במקום קדוש המצווה לגו במקום שניתן לקים מצוות ותסתכלו עכשיו את התוספות מקור ג אומר נותם יעקב ואשקלון דולי בבל לא כבשוה לכן מאכול הצפון חוץ לארץ או אשקלון הדרום ולכך אין תלמידי חכמים מצויים שם היו שזה לא נכבש אז ללכן ם לא גרים שמה שמעתי סלוצק הוא טען שוסו פה לשיטתו הטוס כאן משקף את התוססות בכתובות שוס בכתובות אומרים הטעם לגו בארץ בזמן הזה זה בגלל המצוות ואם אין לכן אם אין פה מצוות כי מצוות להות בארץ לא נוהגות במקום שעולי בבל לא כבשו אז תלמיד חכמים חושבים שאין טעם לגור שמה כי אין איזשהו ערך מוסף והרמבן לשיטתו כי הרמבן אומר שיש ערך מוסף כי רמבן כזכור אומר שיש מצווה גם ליחיד לגור במקום קדוש יותר אז שניהם פה בעצם לשיטתם ברור שהרבה הרבה יותר סביר לבוא ולטעון ש הקדושה המעלה ולו דווקא האופציה לקיים מצוות או לקיים מצוות זה הכשר מצווה בעוד שהקדושה זה בעצם דבר שהוא הרבה יותר הגיוני כמו ש בית המקדש יש מצוו עשי מקדש ושכנתי בתוכם יש גם מצווה לבוא ולספוג את קדושת הארץ סיכומו של דבר כי שעון כבר מזנב גם בדברי הרמבן עצמו עולה שצריך לעשות הבחנה חדה בין מצוות הציבור למצוות היחיד מצות היחיד זה באמת סימן שאלה סימן השאלה עכשיו אני רוצה להדגיש סימן שאלה אם זה כלול במצוות ישוב הארץ האם יש מעלה לגו בארץ כמובן זה כל הגמרות בכתובות שבן מצתת האם יש מעלה לגור כן אבל המעלה הזאת היא כבר סיפור שונה לגמרי מאשר המצווה לרשע בתור מדינה אגב שוב לא הבאתי את זה פה אבל מי שרוצה יש תשובה שאבני נזו בנושא הזה כן בכל רם נכון הוא קורא לזה בעצמו מעלות ש הפגות גדולות הכ כ צריך לומר כעובד עבודה זרה כן האות הביתית ו זה הכ מה זה כעובד עבודה זרה ב אבל בכל מקרה אנימ כל אלו אמירות מפרשות של חזל איש לא חולק עליהם גם הרמבם לא חולק עליהם כל ה כל הדיון האם זה כלול בתוך בתוך המצווה עכשיו מה שרצי להוסיף פה גם עשיו נזר טוען ן שתי טענות מרכזיות טענה אחת שלו שמקיים את המצווה אם אתה מבסס את הארץ כלכלית הוא טוען שאדם שגר בארץ ואיין לו שום תרומה כלכלית הוא ניזון מצדקה שמגיע מחול בעצם אם אתה לא מבסס את הארץ אתה לא מקיים זה מחיק לכת סביר או זה שוב פעם מחזיר אותנו לתוספות והרמבן לפי הרמבן אתה מקיים גם א אתה לא מבוסה שום דבר אבל ה טוען גם טענה אחרת וזה כבר טענה מעניינת מאוד מתוך הנחה שהמצוות היחיד זה לגור במקום קדוש הוא אומר אז אם אתה שומר מצוות אם אתה גר בקדושה אם אתה גר שלא בקדושה אז הוא אומר זה זה כמו שעדיף לא לבוא בבית המקדש מש לבוא בבית המקדש ולעשות שם אבירות אז הוא אומר אם אתה בא ואומר שכל הסיבה לגור בארץ זה בגלל הקדושה אין טעם לגור בב לעשות עבירות אבל כל זה נכון רק במצוות יחיד אם מדברים במצוות ציבור סיפור אחר לגמרי מצוות ציבור אני לא בא לגו מקום קדוש אני בא קחת את הארץ שנשבע שקדוש ברוך אבותינו ונחי אותה לנו אז א שואל אם אדם צדיק לא צדיק הוא מקיים את כובש את הארץ הוא מקיים את המצווה אז כמו הסיפור הזה כל הזמן מתקטב כל דבר צריך לבדוק אותו לאור הנקודה הזאת זהו עד כאן תודה [מוזיקה] רבה