מצווה הבאה בעבירה | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] אחרי הימים שעברנו צריך לחזור לשגרת הלימוד היום קצר במלאכה מרובה אז אני לא בטוח שכולם הגיעו ל לסוגיה הבאה יכול להיות שעדיין אוחזים בדין של הדר אז כל הפחות זה יהיה אני רוצה לעסוק בסוג של מבוא אפשר לומר לדין הזה של מצווה באה באווירה כן אז הגמרא שואלת כפסק ותני לא שנה יום טוב ראשון לא שנה יום טוב שני ששנו הפסול של גזול ויבש אז אומרת הגמרא בשלמה יבש הדר ב וליק הגזול בשלמה יום טוב ראשון דכתיב לכם אז יש הלכה שלקחתם לכם משלכם לכן לא יוצאים ידי חובה בגזוז חובה בלולב הגזול מתרצת הגמרא אמר רבי יוחנן משום רשבי משום דאבל מצווה באה בעבירה שנאמר פסוק במלאכי ובתם גזו ואת הפיסח ואת החולה ובתם את המנחה הרצה אותם מידכם אמר השם רואים בפסוק שקורבן גזול הקדוש ברוך הוא לא רוצה את הקורבן הזה מוסיפה מוסיף רבי יוחנן ואומר בשם רשבי מה פסח לת לתקנת אב גזו לת תקנתא לא שנה לפני יאוש לא שנה לאחר יאוש בשמה לפני שנתי שו הבעלים אז אדם כיקר מכם אמה רחמנא אז זה לו דידהו אלא לאחר יאוש הרי הקניה ביאוש הוא קנה את את הקורבן ביאוש למה לא יצא ידי חובה אלא לו משו דלי מצווה באה בעבירה ואז רבי יוחנן מביא עוד דרשה אחת משום רבי שמעון ב יוחא י דכתיב כן א כי אני השם אוהב משפט שונה גזל בעולם משל למלך בשר ודם שיה עובר על בית המכס אמר לעבדו תנו מכס למכסים אמרו לו הלא כל המכס כולו שלך הוא אמר להם ממני ילמדו כל עוברי דרכים ולא יבריחו עצמם מן המכס אף הקדוש ברוך הוא אמר אני השם שונא גזל בעולה ממני ילמדו בניי ויבריו עצמם מ הגזל או מן הגזול תמר נמי אמר רבי עמי יבש פסול מפני שנו הדר גזול פסול משם דב ע מצו בא בעבירה וחותמת הגמרא שדברי רבי יוחנן אינם אינם מוסכמים עלי בדו למה ופליג ד רבי יצחק דמה רבי יצחק בר נחמי נאמר שמואל לא שנו אלא ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני מתוך שיוצא בשאול יוצא גם כן בגסו שיטת שמואל שיוצאים מד חובה ביום שני גם בלולב הגזום אז בפשטות כרגע נאמר כאן בגמרא ש אדם שמקיים מצווה אני א כרגע בשטות מצווה ובעת המצווה הוא עושה איזשהו מיסה של עבירה אז יש בזה חיסרון זה נקרא מצווה בא בעבירה והוא לא יצא ידי חובה ובמקור ובמקור של ההלכה הזו ו אז מצאנו בגמרא שני שתי דרשות דרשה אחת מהפסוק במלאכי ובתם גזול ואת הפיסח אז יש כאן השוואה בין פיסח לבין מה פיסח לת לתקנת אף גזו לת לתקנת אז אז זה דרשה אחת ודרשה שנייה דרשה של רשבי כי אני השם אוהב משפט סונ גזל בעול והמשל שמובא כאן למלך בשר ודם וכולי בתוספות בדף ל מובא שיש כאן יש בגמרא בקמה צדד עוד מקור נוסף גם בגמרא בסנהדרין בדו הרי שגזל שעה של החתים תחנה והפאה והפריש ממן החלה אז גם שמה מבואר בגמרא כתוב שם שהוא לא מברך אין זה מברך אלא מנעד שנאמר בוצע ברך ניץ השם בהמשך שם בגמרא בקמה צדי ד גם כן מבואר שזה מדין מצווה בא בעבירה אז תו סות אצנו כותבים שהצורך בדרשה הזו בבב קמה וסנהדרין זה בכדי לומר שהדין הזה של מצווה באה בעבירה הוא לא נאמר אך ורק לגבי קורבן אלא הוא הדין בכל המצוות א יש כאן שאלה שעמד עליה עמדו עליה כמה אחרונים אבל אנחנו רוצים להתמקד בתשובה מפורסמת של שמופיעה בשוט נודה ביהודה מהדור התנין ה סימן קלד התשובה הזו היא תשובה לא לא של רבנו יחזק אנדה העל אלא בנו רבי שמואל בעל השיבה ציון אז יש כמה תשובות שלו של רבי שמואל שמופיעים באפיסוד ביהודה עש למה הוא שואל שאלה שצריך לעמוד עליה והיא מדוע רבי יוחנן מביא בשם רשבי שתי דרשות מדוע יש צורך בשתי דרשות למה לא ניתן להסתפק בדרשה בדרשה אחת אז א בנודע ביהודה כתב שכבר הקשה את הקושיה הזו השאגת אריה השאגת אריה בסימן צט הוא מזכיר שמה בסוגריים שכבר עמד על כך השגת הוא לא כותב מהלא ציטט את דבריו אבל מי שרואה שמה בשגרה בסימן צט רוצה לבאר את הצורך שואל שאלה הוא שואל שאלה הוא שואל על דברי התוספות התוספות ב התוספות אצלנו בדף ל עמוד א' שואל שואלים עעל שמואל שמואל אומר רב נחמן בר יצחק בשם שמואל רב יצח נחמני בשם שמואל ש יוצאים ידי חובה יוצאים ידי חובה בלולב הגזול ביום טוב שני למה אומר תוספות אח דווקא שהוא מדרבנן לחיש המצווה הבאה בעבירה כלומר אומר התוספות ש אין כן מחלוקת קיצונית לכאורה בין רבי יוחנן לשמואל גם שמואל מודה שיש דין שנקרא מצווה הבאה בעבירה רק מה הוא סובר שדין מצווה הבאה בעבירה נאמר אך ו רק במצוות דאורייתא אבל כאן ביום טוב שני בכל המו ביום השני זה לא דין דאורייתא זה אך ורק זכר למקדש כמו שמופיע גם במשנה לקמן בדף מא עמוד א' שם כתוב בראשונה הי לוליו ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד מי שחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שהלוו ניטל במדינה שבעה זה חר מקדש אז אומר ה אומר התוספות שדווקא אחה שכל נטילת לולב בשאר הימים זה דין דרבנן שמה לא חי שמצווה בא ר השואל השגת אריה זאת הקושיה שלו השגת הרי אני טעיתי קצת הוא לא מתייחס למדוע יש שתי דרשות הוא שואל שאלה מדוע בכלל מה הגיון לחלק בין מצווה דאורייתא למצוה דרבנן למה הרי בדרך כלל קיימן בכמה מקומות בשס בבמות יא ופסחים קטז וגין סד שכל דתקון רבנן כן דאורייתא תקון אז אם יש פסול דאורייתא שנקרא מצווה הבאה בעבירה יש אותו בכל המצוות של התורה אז לכאורה ההיגיון אומר שגם רבנן במצוות שלהם גם כן יתקנו שאם בעת קיום המצווה הוא עושה מסה של עבירה אז כל דתקון רבנן ד אז גם לא יצא ידי חובה במצווה דרבנן מה יסוד לחלק בין דאוריתא לדרבנן זה קושייתו של השגת רי אז אומר השגתי למרות שמצאנו זה דבר הפלא אומר למרות שמצאנו שיש לגבי פסולי ארבעת המינים יש חילוק בין היום הראשון שהוא דאורייתא לבין יתר הימים שזה דרבנן יש חילוק וא אנחנו רואים שהנה יש פסולים מסוימים למשל פסול חסר שנוהגים אך ורק ביום הראשון ולא נוהגים ביתר הימים למה לא אמרו כל דתקון רבנן כאין דורית למה לא נגיד כל דתקון רבנן כי אן דאורייתא תקון וכל הפסולים שיש ביום הראשון מן התורה יכולו ביתר הימים שהם מדרבנן זה חל המקדש אומר השגת אריה זה פלא בעיניי משום ש התקנה של חכמים ליטול אוליו ביתר הימים זה משום זכר למקדש לזכר למה שהיו נוטלים ארבעת ה מינים במקדש במקדש היו נוטלין משום המצווה של ושמחתם לפני השם שבעת ימים במה שמחים בארבעת המינים אז אומר השגרה כיוון שאפילו שאפילו במצוה דאורייתא של ושמחתם לפני השם אלוקיכם גם שמה לא היו הפסולים שנהגו בראשון נוהגים ביתר הימים והוא אומר מבואר בדברי הרמבן במלחמות וברן פרק ג' ד סוכה אז לכן לא שייך להגיד כל דתקון רבנן כי אין דאורייתא תקון משום שאפילו בדאורייתא בזמן שהיה נוהגת היה נוהג מצוות ושמחתם במקדש בכל יתר הימים גם שמה לא היו הפסולים שביום הראשון א חלים גם ביום השני אז לא שייך להגיד להחמיר בדרבנן יותר מ אשר מאשר ארבעת המינים בבית המקדש עצמו ככה אומר השגת וזה מאוד פלא בעיניי בראשונים מבואר בדיוק הפוך בראשונים מבואר אני פה הבאתי את ה הרן בשם הרמבן שכותב שכולם מתנית פרקין בשל תורה הרי הרמבן והרן גם הרטבה דרך אגב בדף כט עמוד ב אצנו כותב שכל המשנה הראשונה שנו אצלנו עוסקת בדין תורה כלומר ביום הראשון הכוונה יום הראשון אפילו בגבולין ולקחתם לכם ביום הראשון וכל יתר הימים זה זה הדין של ושמחתם שנוהג במקדש ועל זה אומר ה אומר הרן אל כח כולו פסולי פסולין דמתניתין לא שנה ביום טוב ראשון לא שנה ביום טוב שני של תורה כלומר לפי שיטת הרן והרמבן והרטבה כל הפסולים שנוהגים ביום הראשון בכל בכל בכל הגבולים מדאורייתא נוהגים במקדש בכל שבעה מן התורה למאט דין אחד בלבד שנקרא לכם דין לכם שצריך שיהיה משלכם זה אומרים הראשונים שהוא לא נוהג אל אך ורק ביום הראשון מהתוספות אצלנו בסוכה כט עמוד ב תו סות אצנו ביארו שהמשנה באמת ביתר הימים מדברת על דין דרבנן לא דין תורה כן ואף על פי כן כתבו התוספות למה כתב התוספות שבעיקר הלקיחה כגון דלת מינים ולקיחה לכל אחד תקון בשאר יומי כאין דאורייתא וכן בהדר משום דור מצווה אבל חסר ושאו לא תקון כלומר ש התוססות התוססות אומרים שכש באו חזל לתקן זכ למקדש אז תיקנו אך ורק במשק קשור לעיקר הלקיחה שזה עצם לקיחת ארבעת המינים לקיחה של כל אחד ואחד אבל וגם הדר משום הידור מצווה אבל חסר ושאול לא תקון כלומר יוצא שלפי דברי התוספות גם לעניין דין לכם דין לכם שמופיע בגבול ביום הראשון הוא למעשה נוהג במקדש כל שבעה אלא שבאו חזל לתקן זכר למקדש ביתר הימים מדרבנן לא ראוי לתקן שגם שיהיה פסול לחם ביתר הימים מדרבנן למרות שהוא נוהג מהתורה אבל לא ראוי לתקן ככה התוספות אומר א אבל בחסר ושאול לא תקון משמע שבאמת מדאורייתא נוהג דין לכם אפילו בכל הימים במקדש רק רבנן כשבאו לתקן ביתר הימים בגבולין במדינה לא תיקנו בזה כן דאורייתא אז זה מפורש נגד מה שכותב השג אתריה השג אתריה ברור לו שגם במקדש לא נהגו הפסולים של חסר ושאול והוא אומר שזה מופיע ברבן וברן בברן פרק ג סוכה אני לא רואה את הדבר הזה זה מאוד תמוה בעיניי ההפך אוא הנכון ההפך או הנכון שכתוב כאן לידע בראשונים לפחות ברמב וברן שכל הפסולים למעט לכם חלים במקדש ובתו סות מש שכל הפסולים בלי יוצא מן הכלל כמת בשורש העניין דיברנו על זה רב חיים מבריסק בספר שלו סטנס בכתבים בסימן סד דן בשיטה הזו מה מיך תיתי לחלק בין הוכחתם הסמכתם לגבי דין לחם מה שהרן והרמבן והרטבה כותבים שרק ביום הראשון יש דין לכם וביתר הימים אין דין לכם נוהג במקדש ממה נפשך אם אתה משווה את דין המקדש לעניין פסולי המומין של ארבעת המינים אתה משווה אותם זה לזה למה לא תשווה גם כן עניין דין לחם אז אומר רב חיים משום שבאמת מצוות ולקחתם לכם ומצוות ושמחתם לפני השם הם שתי מצוות נפרדות הם לא למדו זו מזו ולקחתם לכם משלכם נאמר אך ורק ביום הראשון אז למה כן לומדים את כל דין פסולי המומים גם במקדש אומר רב חיים משום שכתוב ושמחתם ודרשו חזל הסמכתם בארבעת המינים אז הרי בכדי להגדיר את החפצה של ארבעת המינים אז מאיפה ניקח החפצה של ארבעת המינים זה מופיע בפסוק שללו לקחתם אז זה לא ש לא שיל פינן ושמחתם ולקחתם לא אלא בגלל שכתוב סמכת ארבעת המינים אז ממילא אין ממילא כל פסולי ארבעת המינים בחפ של ארבעת המינים אז זה מופיע בפסוק של לקחתם אז חייבים ללמוד משם אבל במי שנוגע לדין לכם שזה לא פסול בחוצה אלא זה דין בקיום המצווה שהוא צריך לקיים את המצוה דווקא בממון שלו אז זה באמת זה ש שתי מצוות נפרדות ולא למדות זו מזו על כל פנים אני חושב אדרבה רואים מהתוספות ומרן שלא בכל מקום אומרים כל דתקון רבנן כן דאורייתא תקון הנה במקדש נוהגים מצוות פסולים אפילו לפי טוס פסולי לחם וכל הפסולים נוהגים גם במקדש ונוגעים כשמגיעים לדין דרבנן של זכן המקדש אז חזל כבר בוררים להם מה לעשות כאין דאורייתא ומה לא לעשות כאין דאורייתא לא משנה כרגע זה הערה שחשבנו לעיר כאן על שגת אריה אבל על כל פנים נחזור לדברי השגת אריה אז אומר השג אתריה אה א א ש אז איך אפשר ליישב את זה למה לא נמר למה לא עשו כאן חזל כל דתקון רבנן כאין דאורייתא תקון למה במצווה באה בעבירה אומר הטוסטוס שיש הבחנה מין דאורייתא לדרבנן מה אם יש דין מצווה בא בעבירה במצוות דאורייתא מן התורה היה מן הראוי שחז יתקנו שגם במצווה דרבנן לא יצאו מדין מצווה ב אומר ה שגרת על כורחך שכל דין מצווה בא בעבירה הוא דין דרבנן ביסודו הוא לא מן התורה כמר כל כל מה שנאמר כאן בדרשות זה הכל זה לא דאורייתא זה הכל דרבנן לדעת שמואל כרגע לדעת שמואל הכל זה דרבנן ומכיוון שהכל דרבנן אז ממילא יש כבר מקום להסביר מדוע רבנן עושים אבחנה בין מצוות דאורייתא ין מצוות דרבנן תרי חומרה לא ממרינה כלומר ב מצות דאורייתא שמה באו חזל ואמרו שאם אדם עושה מיסה של עבירה בעת קיום המצווה אז זה נקרא אז המצווה לא עולה לו כן אנחנו מפקיעים ממנו את קיום המצווה כאילו לא קימת המצווה מדרבנן אז זה חזל אמרו אך ורק במה במצוות דאורייתא אבל כשמדובר על מצוות דרבנן שמה אומר השגת אריה תר חומר לא מחמירין לא רצו חכמים להחמיר ולכן בדרבנן יוצאים די ו גם בלולב במצוות דרבנן כמו ביתר הימים יצאים ידי חובה גם לדעת שמואל גם בלולב הגזול מוסיף השגת הרי ואומר שאפשר לומר שלדעת התוספות הזה אצלנו גם רבי יוחנן לא יחלוק על הנקודה הזו גם גם רבי יוחנן בשם רשבי שאמר שיש דין דין מצווה בא בעבירה גם ביום טוב שני גם גם במז דרבנן לא בהכרח שהוא יחלוק עקרונית על דברי שמואל שיסוד הדין של מצוו בא בעבירה זה לא דאורייתא ז ק דרבנן הוא לא יחלוק על זה מה נקודת הוויכוח נקודת הוויכוח הוא בסברה הזו האם חזל ראו להקל במצוות דרבנן משום תרי חומרה או שלא אז רבי יוחנן סובר שלמרות שזה מצווה דרבנן אבל עדיין חזל ראו נכון שגם בדבריהם יתקנו ש דין מצווה בעבירה עכשיו נחזור לדברי הנדה ביהודה אומר אנודה ביהודה בהתייחס לדברי התוססות אצלנו שאפשר לומר לא כמו השגת רי כמו שאמרתי הוא לא מצטט את דבריו אבל עולה בברו מדבריו לא כמו דבי השגת הרי אלא אפשר לומר אומר הנדה ביהודה שעצם העובדה או עצם השאלה הנידון האם דין מצווה באה בעבירה זה דין דאורייתא או דין דרבנן זהו המחלוקת רבי יוחנן ושמואל זה גוף המחלוקת ביניהם כאשר שיטת רבי יוחנן שדין מצווה בא בעבירה זה דין דאורייתא ומכיוון שזה דין דאורייתא אז לכן גם בדרבנן גם במצוות דרבנן כל דתקון רבנן כין דאורייתא תקון ולכן גם ביום טוב שני שזה דרבנן יש דין פסול בלולב הגזול לעומת זאת שמואל סובר שכ כל דין מצווה ב בעבירה זה א אך ורק דין דרבנן ולכן רק במצוות דאורייתא שמה אמרו חכמים שמצווה בא בעבירה אז לא יצא ידי חובה אבל במצוות דרבנן תרכו מר מחמירין ובאמת יש סיוע א חזק א או אפשר להגיד כן התוספות מצטט את התוספות בסוכה בדף ט עמוד א' תוספות שואלים שם בגמרא כתוב שיש לפות ה חג סוכות תעשה לך למאו גזולה שלא יצאים ידי חובה בסוכה גזולה אז שואלים התוספות שם על התר למה צריך לפות המיוחדת שסוכה גזולה פסולה טיפו קלה משום דבלי מצווה באה בעבירה אדם גוזל סוכה כן גוזל עצים עושה סוכה אז טיפו קלה שיש כאן דין מצווה בעבירה אז תוספות מתרצים תראו בסוף הש ויש לומר דמה ד מצווה בא בעבירה לו דאורייתא ל מדרבנן כלומר תוספות נאלצו להסביר שמה בדף ט עמוד א' שכל דין מצווה באה בעבירה זה אך ורק דין דרבנן ומכיוון שזה אך ורק דין דרבנן לכן היה צורך ביפות המיוחדת חג סוכות תעשה נחה למיעוט גזולה כי כן צריך אלפות המיוחדת לומר ש בסוכה נוהג נוהג דין מצווה בעברה מדאוריתא חות גזולה אבל אי אפשר היה להתבסס על הדין הכללי של מצווה באה ועבירה משו שהדין הזה הוא יסודו אך ורק מדרבנן ולא מדאורייתא אז גם כן אנחנו רואים באמת יש כאן ריווה כאן על אתר כותב ש הרי תווה כותב לא בפסחים דף לה שאדרבה יש הוכחות לכך ש דין מצו ב בעברה זה דאורייתא כרגע לא ניכנס לזה אבל הנה רואים מכאן שיש תוספות בעצם הולכים הולכים לפי דבריהם בדף ל שיש יסוד לכך שכל דין מצווה בא בעבירה זה לא מן התורה אלא אך ורק מדרבנן וזה לכאורה הולם את שיטת שמואל אצלנו כן שכל דין מצווה בא בעבירה זה אך ורק מדרבנן וממילא רק רק בדאורייתא גזרו ולא בדרבנן ו בסוכה היה צריך לפות המיוחדת להגיד שסוכה גזולה פסולה כי אחרת מדאורייתא היו יוצאים ידי חובה גם בסוכה גזולה כן אז אז אני ממשיך אז ממילא אומר הנוד בי יהודה עכשיו יובן למה רבי יוחנן היה צריך שני פסוקים שתי דרשות למה היה צריך שתי דרשות שש שאם הוא היה מסתפק בדרשה הראשונה ובתם גזול ואת הפיסח ואת העיוור אז שמה הייתי אומר טוב זה פסוק במלאכי פסוק במלאכי זה דרשה שאפשר לאכול יותר דברי קבלה כן אז אומר הנדה ביהודה דברי קבלה מה אדם כדברי סופרים זה לא דין דאורייתא באמת במאמר מוסגר זה מחלוקת גדולה כן לשולחן ערוך בהלכות פורים בתרו סז כותב לעד שדברי קבלים כ כדברי תורה כן כן כן נכון נכון אבל ע כל פנים ככה הוא כותב לפחות ככה הסבור רבי יוחנן שדברי קבלה הם דברי סופרים ולכן שלא נבוא לטעות שכל דין מצווה הבאה בעבירה זה אך ורק דרבנן כמו שאכן סבור שמואל אלא דין מצווה הא דין דאורייתא לכן הביא רבי יוחנן את הדרשה את מהמשל הדרשה כי השם כי אני השם אוהב משפט סני צדק בעולה שמה זה משל למלך בשר ודם אומר ה הנדה ביהודה משל זה משהו של סברה וההיגיון כן זה סברה וסברה ידוע אומר הנדה ביהודה סברה זה יש לו תוקף של דאורייתא כמו שהגמרא אומרת בכמה מקומות למה לקרא סברה הוא כן הגמרא בכמה מו קידושי ל ועוד כתובות כב זה נקרא דאורייתא סברה שזה מה דאורייתא למה לקרא סברה הוא אז לכן מוב מובא לכן רבי יוחנן בשם רשבי מביא פסוק נוסף ללמד אותי שבאמת שלא נטעה לחשוב שדין מצווה בעברה זה דין דרבנן מדו סופרים מד קבלה זה דין דאורייתא גמור לכן מביא את הדרשה השנייה אבל הנדה ביהודה לא מתייחס לשאלה של חורה שלה עכשו מתבקשת הפוכה אם יש כבר משל ויש כאן מקור מסברה למה לקרא סברה הוא שזה דין דאורייתא גמור מסברה אז למה צריך את הפסוק ואת היפות ובתם גזול ואת הפיסח מה פיסח לתקנת למה צריך את זה אז אני רוצה לומר כאן בעזרת השם להגיד לומר איזשהו תירוץ לא לא ראיתי ש מתיחסים רוצה לא למר איזשהו תירוץ בושיה הזו ני רוצה לפתוח בדברי המרית אלגזי בחיבור שלו על מסכת בכורות באות סד אז המרית אלגזי דן בשאלה מאוד מעניינת אנחנו יודעים מצווה באה בעבירה מה זה עבירה האם עבירה פירושה דווקא עבירה בזדון מה הדין אם אדם עובר עושה מקיים מצווה ובעצם מקיים את המצווה ה עושה מיסה של עבירה בשוגג האם גם בחיי גבנה אומרים שמצווה באה בעבירה ומופק ממנו מופקע ממנו קיום המצווה הוא לא יוצא ידי חובה אז המרית אלגזי מביא הוכחה רוצה ללמוד את זה מדברי התוספות אצנו בדף ל עמוד א דיבור מתחיל משום דע למצווה בא בעבירה תוספות בסוף הדיבור שואלים מי הו תימה בפרק כל שעה פסחים ל עמוד ב דתני אין יוצא ידי מצע בתבל כן הנה המקור מופיע בגמרא שמה במקור ז תראו שהגמרא שואלת מנין מנין שלא יצאים די חובה במצע של תבל אז אומרת הגמרא תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ שב תמיד תאכל במצות לחוני מי שאיסור משום בל תאכל בל תאכל עליו חמץ יצא הזה מצא טבל שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבן אזה אלפות המיוחדת מה השמיכות של לא תאכל ל חמץ שבעת ימים תאכל מצות שיוצאים ידי חובה אך ורק במצא שכל האיסור באכילת במידה ו חמץ אך ורק משום ב בעל תאכל חמץ כיש שכן אבל אם יש בה איסור עבר לאיסור חמץ אז לא יוצאים ידי חובה אז שואל תוססות אצלנו מיומה בפרק כל שעה תניה אין יוצא ידי מצא בתב דריש למקרא פוקל משום מצווה בא בעבירה דכי סורה ונפ כדי מצע למה צריך לפות המיוחדת שלא יצאים ידי חובה במצע טבל תיפוק שזה מצווה בא בעבירה הוא אוכל טבל אז אז אז ודאי שהוא לא יצא ידי חובה וסות לא נשארים בצרי חיום כן תוספות לא מתרצים השואל המ ריטל גזי מה הבעיה למה תוספות לא תרצו תירוץ פשוט למה צריך לפות המיוחדת שלא יצאים די חובה במצת תבל למקרה שאדם לא ידע שזה מצה תבל ה הוא לא ידע שאסור לאכול תבל הוא שוגג הוא אכל מצת תבל בשוגג אז כיוון שהוא אכל מצת תבל בשוגג אז ממילא אין כאן יותר דין מצווה בא בעבירה כי דין מצווה בא בעבירה נאמר רק בעבירת זדון פ הוא שוגג לכן צריך לפות המיוחדת לא תאכל עליו חמץ ללמד שאף על פי שהוא שוגג באכילת המצה והוא לא עובר זה לא נקרא מצווה הבאה בעבירה אף על פי כן יש כאן דין שלא תאכל עליו חמץ שלא לא ניתן לקיים או לא יוצאים ידי חובה במצע של תבל לכן צריך לפוטה מיוחדת מדוע וסות לא תרצו מכך שוס לא תרצו על ככך שדין מצווה בא בעבירה נאמר גם כאשר אדם עובר עושה מיסה עבירה בשוגג גם אז נאמר הדין של מצווה הבאה בעבירה ומרי תל גזי מוסיף להוכיח את הנקודה הזו גם מדברי הרמבם תראו ברמבם בפרק א' לכות ברכות הלכה יט כותב הרמבם כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אדם שאוכל דבר בשגגה דבר איסו בשגגה אינו מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף כיצד הרי שאכל תבל של דבריהם או שאכל מעשה ראשון שלא נתלו תרומותיו וכולי אינו מברך זה כותב הרמבם בפרק א' לכות ברכות הלכה יט בפרק ו מהלכות חמץ ומצא הלכה ז במקור י כותב הרמבם אין אדם יוצא ידי חובתו באכילת מצה שהיא אסורה לו כגון שהכל טבל או מעשה ראשון שלא נטלה תרומתו או שגזלה כלומר אומר הרמבם לא יוצאים מידי חובה במצה גזולה למה לא יוצאים מידי חובה במצה גזולה זה הכלל כל שמברכים עליו ברכת המזון יוצא בה ידי חובתו כל שאין מברכים עלי ברכת המזון אין יוצא בידי חובתו כלומר זה הנוסחה אם מברכים על המצע ברכת המזון יוצאים בה ידי חובה אם לא מברכים עליה לא יוצאים ידי חובה אז א ביאר לנו ולכן מה מצה גזולה שלא מברכים עליה ברכת המזון לא יצאים בה ידי חובה למה לא מברכים ברכת המזון המצה גזולה אז זה מבואה בירושלמי שמובא בכסף משנה שהסיבה היא הנה הסיבה היא משום הנה תראו בכסף משנה מובא ירושלמי ירושלמי בפרק מה דחלה זה פרק א' משנה ח תני מצא גזולה אסור לברך עליה בסוף מקור יא אמר רבי יושי על שם ובוצע ברך ניץ השם שואל הירוש אומר ירושל הדר שואל הירושלמי אדם הרה בתחילה מה זה הדם הר בתחילה אומר הפני משה במקור יב קודם שקנאה ביאוש ושינוי אבל בסוף לאחר שנאו מברך עליו לכאורה צריך לברך דכי לו דמים הוא חייב כילו דמים הוא חייב לו הוא רק חייב לו דמים אבל המצת זמה כבר שלו על זה אומרת הגמרא רבי יונה אמר אין עבירה מצווה אומר הפני משה מה זה אין עבירה מצווה כל שבא על ידי עבירה אינה מצווה ואין לו לברך עליה כל שבא על ידי עבירה אינה מצווה ואיין לו לברך עליה כן לפני משה היייתה גרסה שרבי יוסי חולק על זה ואומר שאין מצווה עבירה כלומר ככל שהוא מקיים מצווה אין עבירה מעקם לברך עליה אבל בסופו של דבר אומר מביא הירושה מ דברי רבי הילא ש כתוב אין מצוות אם עשיתן כמצוות הן מצוות והם נ אינם מצוות מה זה עמלו שבאו לידך על ידי עבירה אינם מצוות אז רבי לא הולך כדברי רבי יונה שאיין מברכים על מצווה הבאה בעבירה כלומר כתוב כאן לאדה בפני משה בביאור הירושלמי שהסיבה שלא מברכים על מצה גזולה זה משום הפסוק בוצא הברך ניץ השם כמ כמו שמופיע בגמרא בבק צדד שזה דין של מצווה ב בעבירה גם ברשי תראו בברכות מז על מה שנאמר שמה בגמרא במשנה שאם אכל דמי אז מברכים על זה ברכת המזון כן אז שואלת הגמרא אלו חזלה זה לא ראוי לאכילה איך מברכים על זה ברכת המזון אז הגמרא מתרצת כיוון דב מפקר נכסה ואז הוא לא מתחייב במעשר בדמי על אני לא חייבו חכמים להפריש מעשרות מדמי אז לכן זה לא נקרא לכן מברכים על זה אומר רשי שמה בביאור הקושיה אלו חזלה ובלי ברכת זימון הבא בעבירה אכתי בוצא ברך ץ השם ומר בכ צד הרי ש גזל סאה ש חיתים מחנה פ ורך ליין זהמן העץ כלומר מבואר ברשי שברכה על איסור זה גם כן מדין מצווה באה בעבירה שלומר בוצא עץ השם אז ממילא כשהרמב"ם אני מבין שגם שאדם אוכל דבר איסור בשגגה שלא מברך עליו זה גם כן מדין מצוו באה בברה כמו שמבר ברשי ליד בברכות תמז שעל זה נאמר הוא בוצא ברך נץ השם היסוד כאן ההשוואה שכל מה שלא מברכים לא יוצאים ידי חובה מה הסיבה שלא מברכים משום מצווה בברה כמו שאנחנו כמו שלמדנו מדין מצה גזולה שזה להדם הב בירושלמי שזה דין מצוה באה בעבירה ממילא גם כן לגבי א כל יתר הדברים שמוזכרים שלא מברכים עליהם הסיבה שלא מברכים עליהם משום שאיך תברך על אכילה של איסור זה מצווה בא בעבירה כל ברכת הזימון ב היא בעבירה בזה הכסף משנה רוצה ליישב את קושיית הריבוד השגת הריד על הרמבם כי הריבוד תראו במקור תשע במקור ט הרבד אומר על דברי הרמבם טעה בזה טעות גדולה שלא אמרו שהן מברכים לא כתוב בגמרא שלא מברכים כתוב שלא מזמנים עליהם לומר שאיין להם חשיבות קביעות אוים ואוכלים דבר אסור והוא כאין אכילת פירות שלעם כב לזימון אבל ברכת תחילה וסופ למה לא יברכו אל ונהנו כלומר אומר הרבד אני לא מבין בגמרא במשנה שמה במז לא כתוב שאין אן אין מברכים כתוב אין מזמנים עליהם לא מברכים ברכת המזון לא מזמנים ברכת הזימון למה ברכת הזימון לא ברת ברכת הזימון ברכת הזימון לא אומרים כי זימון אומרים אך ורק כאשר יש אכילה של כבע ועל אבל דבר שהוא של איסור דבר שהוא איסור אין לו חשיבות של קביעות אז זה כמו אכילת פירות שלא מזמנים אבל ברכה תחילה וסוף למה לא נברך אז ככל הנראה הבין הריבות שמה הסיבה בר איסור למה לא ברכים הבין הרבד משום שיש כאן אכילת איסור אז לא תקנו ברכה על אחית איסור זה זה הנקודה בגלל אין אין חי וברכה על אכילה של איסור מלכתחילה אין בכלל חיו ברכה אז שואל הרבד למה שלא יהי חיו ברכה סוף סוף הוא נהנה אבל ור מה שביאר הכסף משנה הקושיה הקושיה לא מתחילה תראו את הכסף מש מקור יא כתב הרי טעה בזה טעות גדולה למה לא יברכו אל ונהנו טעמו מדתן בברכות ממ שלושה שאכלו כחד חייבים לזמן אכל תבל ומעשה ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשה שניו כדי שלא נבדו הן מזמנים עליהם ומ שמלא זל שלא אמרו אלא שהן מזמנים עליהם אבל ברוכים מברכים מברכים כן ובאמת הראש אומר הראש אומר שנראה לו כדברי ריבד ואז הראש מביא את הסוגיה בד בסנהדרין דף ו בפרק הגוזל בקמה צדי ד הרי שגזל ע חתים תחנה ל ש פ פריש ממן חלה כיצד מברך אין זה מברך אלמן העץ ו זה נר בוצ ברשם על מה שחייב לברך אלא שברכתו אוניות כלומר הראש רוצה ליישב את הסוגיות בדף צד בקמה וסנהדרין שיטת הרבד שלמרות שיש כאן ניאוץ בברכה סוףסוף כ הוא כן חייב לברך על זה כותב הכסף משנה אייני יודע למה ח דברי רבנו בכך דעתני בפרק כל שעה בביאת הירושלמי שכתוב לאדה שמצא גזולה אסור לברך עליה אסור להד כתוב שאסור לברך עליה וכל הברכה הית אז הסיבה לא לא לא מחייבת בברכה כן כ ככה הבינה לא הבינה ריבד למה לא הרי סוף סוף הוא נהנה זה לא הסיבה הסיבה היא משום שהברכה היא ניאוץ משום מצווה באה בעבירה זו הסיבה זו הסיבה אז נכון הוא נהנה מצויין נהנית אבל איך תברך על זה איך תברך על אחילה שזור אין זה מברך אלמן העץ ולכן אסור לברך אז זה סיכום יוצא שאני חוזר לנדה ביהודה אני סליחה אני חוזר למר איטל גזי הנה כתוב כאן להדיא שאדם שאוכל אכילה של איסור אז אפילו אוכל אותה בשגגה זה כתוב לידיה בשולחן ערוך בלכ ברמבם בהלכות ברכות כל האוכל דבר עשו בן בזדון בן בשגגה לא מברך עליו למה לא מברך עליו משום שזה מצווה בא בעבירה אז הנה כתוב כאן דיה שדין מצווה בא בעבירה נאמר גם על אכילה של שגגה שזה הוכחה הוכחה נוספת על ההוכחה שהוא הביא תוס ב אצנו שנשארו בצריך יון דרך אגב יש כאן הערה מעניינת שהתקשיתי בה לא לא ראיתי לא ראיתי שמתקשים בזה הרמבם כותב הרי שאכל תבש של דבריהם גם כן לא מברך עליו אפילו אכל בשגגה טבל של דבריהם גם כן לא מברך על זה למה משום שבפשטות לפי ההסבר של הכסף משנה אין זה מברך אל המנ עץ שזה נדי מצווה בא בעבירה לא שייך לברך כן לומר ברכה על אכילה של איסור כי זה מצווה זה נחשב מצוה הבאה בעבירה נכון גם כן על מה על אכילה של טבל של דבריהם או בדיוק אז זה אז זה אז הנה תראו לכאורה זה קושיה גדולה יש יש כאן רמבם תראו במקור טו הרמבם מביא את הדין שמופיע בגמרא בבכורות בדף כט ול המוכר בשר לחברו ונמצא בשר בכור פירות ונמצאו דבלים יין נמצא יין נסך מה שאכל אכל ויחזיר לו הדמים וכן כל המוכר דבר שאסור לאכלו מן התורה כך הוא דינו כומר אם אדם מכר לחברו חתיכת בשר של טריפה כן והוא אכל את הבשר הדין הוא ש שהוא לא צריך לשלם על החתיכה הזו כן מה שאכל אכל והמוכר צריך להחזיר לו את הדמים אם הוא לא שילם הוא לא צריך לשלם וגם אם הוא שילם המוכר צריך לחזיר לו את הדמים אבל מוסיף הרמבם ואומר אבל המוכר דבר לחברו שאיסור אכילתו מדברי סופרים אם זה רק איסור דרבנן שהוא מכר לו למשל הוא מכר לו בשר שהתבשל בחלב כן נתן לו במסעדה הבשר שהתבשר בחלב הוא אכל את זה עוף עוף בשר עוף שהתבשר בחלב הוא אכל את זה אז אז כאן אומר הרמבם שאם היו הפירות קיימים מחזיר את הפירות ונטל דמו אבל אם החן ואין אין המוכר מחזיר אכל ואין המכה מחזיר לו כלום כלומר אם הוא כבר אכל את הבשר של האוף שנתבשל בחלב אז המוכר כבר לא מחזיר לו כלום אז א אז נשאלת השאלה מה זאת אומרת השך השך ביורי דעה בסימן קט סע קט כז כותב א כותב הוא שואל שאלה לכאורה למה הוא לא צריך להחזיר לו הרי סוף סוף הבשר עוף שהתבשל בחלב השבויות שלו היא פחותה מבשר כשר כן כמה עולה בשר אוב שנתבשל בחלב שהוא אסור לכל לכל יהודים רק אתה מוכר את זה לגוי כמה כבר יקבל על זה הרי השבויות הערך של בשר אעוף שנתבשל בכ האיסור דרבנן הזה הערך של הבשר יורד אז למה בפשטות בלשון הרמבם אין המוכה מחזיר לו כלום כלומר הוא שילם על מה על בשר כשר כן נגיד בשר שמוכרים במסעדה עולה כ מנה לא יודע 150 שק אז הוא שילם 150 שק על בשר על בשר כשר תכלס הוא קיבל בשר עוף פרגית שנתבשל בחלב אז זה שווה הוא אלי חמיש שקים אז למה הוא צריך למה למה המוכר לא מחזיר לו כלום שיחזיר לו את הפער ככה שואל ה השך ביורד ד בשמן קויט אומר הנתיבות על אתר שמה הרמבם זה הובע להלכה בחושה משפט בסימן רלד בסעיף ב וג אז שמה כותב הנתיבות בסעיף קטן ג למה הוא לא מחזיר לו מכאן הוא אומר יסוד גדול שיש הבדל יסודי בין מצוה דאורייתא שאדם עבר בשגגה לבין מצווה דרבנן איסור דרבנן שעבר אדם בשגגה איסור דאורייתא שאדם עובר בשגגה הוא צריך על זה כפרה הוא צריך על זה לעשות תעניות להתכפר גם אם זה בסופו של דבר הגיע אליו בדרך ש שגגה אבל גם שגגה היא רשלנות זה פשייה היה צריך לדקדק היה צריך לבדוק ולכן הוא צריך על זה כפרה אבל באיסו דרבנן שאדם עובר בשגגה הוא לא צריך על זה כפרה כלל האיסור איסור דרבנן שצריך עליו כפרה זה אך ורק אם הוא עובר עליו בשעת נפש בזדון אבל אם הוא עובר עליו בשגגה הוא לא צריך כפרה וממילא כיוון שאותו אדם שלפנינו לא ידע שזה בשר אסור מדרבנן ואכל אותו אז מהש זה כאילו הוא אכל חפצה של התר גמור הוא אכל תר והוא נהנה והוא נהנה והוא לא צריך עלזה כפרה אז לכן הוא צריך לשנה בדיוק מה שנהנה לכן המוכר לא מחזיר לו כלום דרך אגב יש כאן לשאול רי זה שערי יושר שואל בשער א' פרק י רגע אחד גם אם נגיד כן הנתיבות אני מוסיף הנתיבות אומר שזה דומה למה שהגמרא אומרת בקמה דף כ שזה נהנה וזה לא חסר אם אדם נהנה ואיין חיסרון ומספק ההנאה אז הדינו הוא זה חסר פטור אבל אם הוא חסר מעט אם ה נותן נותן מספק ההנאה נותן ההנאה חסר מעט כמו שחרית ד השיתה על ידי השימוש בבית אז הושחרו קצת הכתלים שזה חיסרון מעט צריך כבר לשלם הנהנה את כל ההנאה ככה ככה מבואה בגמרא בבב קמה בדף כ אז גם כאן אומר הנתיבות למרות שהוא סוף סוף יש כאן יש כאן חיסרון קצת לבעל לבעל הבשר הבעל הבשר נתן לו בשר ששווה משהו שווה חמי שק אז כיוון שהוא חסר מעט כבר צריך לשלם הנהנה צריך לשלם על הכל אז אני שואל השער יושר אב גם נהנה בדין נהנה הדין הוא מבואר בגמרא בכתובות בדף לד עמוד ב שאם יתומים השאיר להם אביהם פרה שאולה והם בטעות לא ידעו שבר שולה ואכלו אותה אז הם לא משלמים את דמי הפרה השלמה אלא דמי בשר בזול שמבואר בראשונים שזה שני שליש מהמחיר אז גם כאן למה למה אתה מחייב אותו לשלם את הכל את את האדם אצ שאכל בשר עוף תחייב אותו לשלם שני שליש מהמחיר האמיתי למה צריך לשלם את הכל טוב אז הש אומר שיש חילוק בין בין יתומים שאכלו בשר שהם לא ידעו שזה בשר בשר שאולה שמה באמת הוא משלם שני שש כי ה יכול לומר אני לא הייתי לא הייתי לא הייתי הייתי קונה בני בשר בזול לא הייתי לא הייתי קונה בשר כזה משובח אז הייתי קונה משהו יותר פשוט אבל כאן ברור שהוא רצה את הבשר הזה הוא הלך וקנה אותו בשביל לאכול אותו אז לכן שם ערך ההנאה שלו הוא לא שני שליש אלא ערך המלא הכל פנים לסיכום שיטת הנתיבות בהסבר דברי הרמבם שאדם שעובר איסור דרבנן בשגגה לא צריך כפרה ביר את הדברים האור שמח בפרק א' בהלכות גרושין הלכה יז ובפרק ד מהלכות קורבן פסח שיסור דרבנן אינם ייסורי חפצה אלא הם ייסורי גברה דהיינו אין בכוחם של חכמים לאסור את החפצה שהתורה התירה התורה אמרה שזה מותר אדם ש בישל בשר עוב בחלב זה מותר באכילה אז אין בכוחם של חכמים לאסור את החפצה חכמים יכולים על הקצו דגברא להגיד שאתה ד גבר אתה אל תאכל את זה אז יצא למיסה שיש כאן אכילה של התר בסר התר אבל כיוון שהוא עבר על דברי חכמים אז הוא עבר על הליו שלו תסור כמו שמבואר בגמרה בקידושין בדף לט שהוא עבר על לא תסור מל הדבר אשר יגידו לך ימין ו שמאל אז אומר האור שמח כל זה אם אדם מתי אדם עובר על עבירה שלו תסור ארך ורק אם הוא עובר עבירה בזדון בשעת נפש אבל אם אדם אומר אני לא רוצה חלילה לא רוצה לפגוע בדברי חכמים הייתי מקיים את המצווה הייתי שומע דברי רק לא ידעתי אז אז לא עוברים על הליו שלא תסור בשגגה זה מה שהיסוד שלה אדם שהוא שוגג לא פוגע באיסור שלו תסור מן הדבר שיגידו לך ימין שמאל לכן מי שאוכל איסור דרבנן בשגגה לא צריך כפרה הוא לא צריך כפרה וממילא הוא זה נחשב כאילו אכל אכילת התר ולכן המוכר לא מחזיר לקונה שום דבר אז אשת דעתי אחי קשה מאוד מה שלכאורה יש הוכחה ברורה נגד דרך אגב גם הטבון דאורייתא בכלל י ככה כתב גם כן את היסוד הזה שאיסור איסור דרבנן בשגגה לא צריך כפפרה כאן כתוב לידיה לכאורה לפי ההסבר של הכסף משנה ברמבם בפרק א' לכות ברכות הלכה יט שכל האוכל דבר האסור בשגגה אינו מברך עליו למה הוא לא מברך עליו הסביר הכסף מש משהו מצוה באה בעבירה אז הנה כתוב כאן לאדה שדם אדם שאוכל דבר איסור בשגגה זה נחשב עבירה ולכן לא מברכים על זה כי זה בוצא הברך ליץ השם אז זה מפורש נגד כל האחרונים האלה לכאורה לכאורה איך ישב את הכסף משנה אב באמת ההסבר הולי אניי דעתי פשוט באמת דברי הנתיבות וור שמח הור שמח בעצמו דם בזה והכלל הטבון דאורייתא הם לא מוסכמים יש יש לדייק מהרבה מקומות ש גם איסור דרבנן בשגגה צריך כפרה אז ראשית אני לא יודע אם צילמתי את זה פה אבל א קיצור יש רמה ביורי דעה בהלכות י נסך בסימן קכג סעיף כז שכותב שאם אדם שתה יין נסך או לא הלשון של הרמה יין נסך אז הוא צריך להתענות זה תעניות אז הסבירה דרכי תשובה שמה במקום בשם קצו צור השלה שהכוונה לסתם יינם לא ליין ס כ מבואה במקור בשט הראבן אז זה מקור אחד שוראים ל סתם יינן זה די דרבנן ובכל זאת צריך להתענות צריך על זה כפרה יש גם ספר מי נידה שחיבר הגאון רבי שלמה קלוגר על הלכות נידה אז בסוף סימן קפה הוא כותב ש גם אדם שבא לשה שנטמאה באיסור כתמים צריך על זה כפרה למרות שכל איסור כתמים זה דין דרבנן זה לא דין אורית כ שאיין כאן הרגשה זה דין דרבנן בלבד ובכל זאת צריך על זה כפרה ויש שדה חמד במערכת בכללים במערכת א' בכלל קח שמביא ראיה מפורשת מהגמרא בראש השנה בדף יח הגמרא שמה אומרת שפעם אחת גזרו תענית בחנוכה בלוד ואמרו להם חכמים צאו וטענו תענית על תענית מש שזה צריך כפרה זה שהם תענו ביסור תענו בחנוכה חנוכה אסור להתענות מדרבנן בכל זא צריך לזה כפרה האור שמח בפרק א' מלכות גרושין הנחה יז מביאו חכם מדוה הרמבם במקור טז תראו פרק הלכות איסורי ביאה פרק א' הח יב הבעל ערווה מן האריות כ מתעסק בשגגה כ מתעסק אף על פי שאין כוונתו לכך חייב וכן בחייבי לן ובשניות אז הנה אז הוא אז הוא משווה אז כאן ה שמח אומר שהרמיוני חיובי חיובי עונשין כן מדבר פה על הנישה שמבואר לידע שגם בשניות יש דין נישה גם על שניות זה דין דרבנן כמב ביבמות כב אז ממילה אפשר לומר שה מה שנקטו הנתיבות והאור שמח לא לא אור שמח זה הנדן בזה הנתיבות והטבון דאורייתא שביס דרבנן אינן צריכים כפרה אז זה דבר נתון במחלוקת ס אפשר לומר שרבים רבים האחרונים חולקים על היסוד הזה ומינה אפשר לומר שככה היה סבור הכסף משנה ולכאורה כך לפי דבריו זה עולה מהרמבם יש כאן דיוק מהרמבם דיה שאדם שאוכל דבר איסו בשגגה לא מברך למה הוא לא מברך כי זה מצווה באה בעבירה אז כתוב כאן דיה שזה נקרא עבירה אז אם כן אז זה כותב המארי לגזי זה פשוט לא שאדם שאדם שעבר עבירה דרבנן בשגגה ובעת בעת קיום המצווה אז יש כאן דין מצווה בא בעבירה והוא לא יוצא בזה ידי חובה אבל שואל המרי טל גזי מה יהיה הדין אם אדם עובר עבירה באונס מה יהיה הדין באונס האם גם באונס אומרים דין מצווה בא בעבירה איך יכול להיות דין מצווה בא בעבירה באונס כן אז הוא אומר על פי הגמרא בבמות בדף ל עמוד ב הגמרא אומרת שאדם שכנס את יבמתו רצה לקיים מצוות מצוות ייבום ובסופו של דבר נמצאת מעוברת וילדה כן התברר שהיא היתה מעוברת ופטורה מד הייבום אז הדין הוא שיוציא וחייבים בקורבן כן אז אומר תוספות שמה אומר תוספות שם ש שאדם מדובר כאן שהוא כנס את אמתו בתוך שלושה שהרי אם הוא כנס אם מדובר לאחר שלושה אמה חייב קורבן כיוון שרוב נשים הוא ברא ניכר לשליש וזו היל ולא הוקר הברא מה יבל מבד אגם נמ בשבועות פרט לאנוס גבי שלו בשת סתה כלומר אדם שכנס את אמתו לאחר של שלושה חודשים הוא חיכה וא ראה שלא הוכר וברה אז הוא בא אליה לאחר מכן התברר שהיא הייתה מעוברת אז הדין הוא שזה נקרא אונס זה נקרא זה נקרא שהוא אנוס אז כאן אומר תוססות הוא לא חייב בקורבן כי זה דומה זה דומה אה בא ל אשתו שלאו בשעת וסתה אדם שבא על אשתו שלאו בשעת וסתה וראתה דם בשעת תשמיש אז שמה גם כן אומר הרמבם הרי אלו פטורים בקורבן חטאת שזה כאנוס הו ולא כשוק כן אז יש ציור בערווה כן יש ציור בערווה גם כן של אנוס שאדם שלא היה מצופה ממנו לדעת לדעת שזה שזה האישה שהוא בא אליה היא ערווה בשבילו כן אז לא יצוייר שנולד מהדבר הזה נולד בן הבן הזה יהיה ממזר אם אדם בא ל הערווה באופן כזה שהוא לא התרשל כן כמו שכותב הרמבם בהלכות שגגות שהשוק במקור יט היה לו לבדוק ולדקדק ואיל הו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה ואחר כך עשה צריך כפרה אבל זה מה היה לו לעשות הרי תוריתא ושלא ד בישת ס הבעל אז אין זה אלא אונס אז נוי צויר שאדם בא לערווה באונס כן דקדק חקר התברר לו שהיא לא ערה פי כל החקירות ובדיקות הוא הוא לא ידע שזה ערווה לו התברר שזאת אתה ערווה ונולד משם בן ממזר הבן הזה ממזר האם הוא קיים מצוות פרובו או שזה נגיד שזה מצבה הבאה בעבירה אז המרית אל גזי מביא דברי ה רמה באבן העזר בסימן א' בסעיף ו' תראו ברמה היה בן ממזר חרש שותה וקטן קיים המצווה וזה ה הבית יוסף בשם הרשבא הרשבא נמצא ביבמות כב עמוד ב גרסינן בירושלמי בנו הוא הממזר בנו הוא לכל דבר אפילו לפרה ורבייה לומר שאף על פי שנולדה בעבר גזרו וקיים נ מבא ממצ פירה ורבייה אז אומר ה אומר המרי טל גזי הנה כתוב כאן דיה שכל מה שאמרנו מדין מצווה בא בעבירה זה אך ורק בעבירה או בזדון ודאי או אפילו בשוגג אבל באונס אין דין מצווה בא בעבירה הנה כאן אדם בעל ערווה באונס שלא היה לו לידה ונולד משם בן ממזר קיים פריה ורבייה אבל הפרי יצחק רב יצחק בלזר בשוט שלו בחלק א סימן מב מקשה למה ריטל גזי אומר אני לא מבין מאותו המקור שהקשת תוססות בסוכה בדף ל משם הוכחת שיש דין מצווה באה בעבירה בשגגה בעבירה בשוגג באותו מקור תוכיח שיש דין מצווה בעבירה גם בעבירה באונס כי הרי מה הייתה הוכחה של המרי טל גזי מהתוספות למה תוספות נשארו בצרי חיון תוספות שאלו למה צריך יל פותה שלא יצאים ידי חובה במצא תבל תיפוק למשו מצווה באה בעבירה ווסת נשארו בצריך יון למה אז שואל המרי גז למה תו סות לא תרצו למקרה שהוא אכל מצת אבל בשוגג לכן צריך פסוק להגיד שלא יוצא במצת תבל כי אין כאן דין מצווה בא בעבירה כ אכל את זה בשגגה אז מכאן הוכיח שגם בשגגה יש דין מצווה בא בעבירה על אותו משקל אומר הבי יצחק אז אותה הקושיה תקשה למה תוס לא תרצו שלמה צריך לפוטה למקרה שאדם אכל מצא טבל באונס ובאמת בארוך לנר פה צנו בסוכה בדף ל מיישב את קושיית התוספות למה צריך לפות המיוחד במצת תבל למקרה שאחזו בולמוס והיה בסכנת חיים בפיקוח נפש והוא אכל הוא אכל מצא תבל אז אם היינו באים מצד הטעם של מצווה באה בעבירה אין כאן עבירה פיקוח נפש אבל באה התורה לחדש לו לא יוצאים מידי חובה ממצא תבל אפילו אם המצא לכש עצמה מצא לא ראוייה אבל א אומר הפרי יצחק כן הפרי יצחק לשיטתו אומר למה תוס לא תרצו את זה מכך שתוספות לא תרצו את זה סימן אומר הפרי יצחק שגם אם אדם עובר עבירה באונס גם אז אנחנו אומרים שזה נקרא מצווה בעבירה והוא לא יצא ידי חובה ובת פלא לכאורה איך הפרי יצחק יישב את הדין של הרמה שכתוב שמה הרמה כותב שמקיימים מצווה בבין ממזר מקיימים מצוות פרבו איך מקיימים מצוות פרבו בבין ממזר אה זה מפורש ברשב אז האמת אפשר ליישב את זה עלפי יסוד שאומר המנחת חינוך מפורסם במצווה א' באות ח אומר המנחת חינוך שזה טעות לחשוב שקיום מצוות פירה ורבייה זה במיסה הביאה כן במיסה הביאה מיסה הביאה הוא לא קיום המצווה מיסה הביאה הוא אכשר המצווה הוא מביא את השער המלך בפרק בפרק ה מלכות לולב הלכה ח שער המלך אומר מצווה ה באה בעבירה זה נאמר אך ורק אם בעת קיום המצווה הוא עובר את המיסי עבירה בעת קיום המצווה אבל אם הוא עובר את העבירה לפני קיום המצווה בזה שהוא בא לקיים את המצוה כבר נגמרה העבירה אז לא נאמר מצוה הבאה בעברה כך אומר השר שר המלך בהלכות לולב א אז אומר אומר אומר המלחת חינוך אותו דבר כאן בפריה ורבייה מסה עבירה היה בשעת הביאה זה היה מסה העבירה בשעת הביאה אבל שעת הביאה היא לא קשת קיום המצווה קיום המצווה לפי דעתו זה בקיום הבנים הולדת הבנים ומם היא מצווה שנמשכת כל הזמן למעשה כל זמן שהבנים חיים אז הוא מקיים את המצווה הגמרא אומרת ביבמות סב עמוד ב שאם מתו אז הוא כבר הוא כבר לא אם מתו הבנים הוא הוא כבר לא נחשב שהוא קיים את המצווה הוא חייב ללדת עוד עוד בן ובן אז קיום המצווה הוא לא בזמן הביאה אלא זה בהולדת הבנים וקיומם ושם בשעת הולדת הבנים אין בזה שום עבירה אזה עה נעברת כאן ולכן זו הסיבה זו הסיבה שלא שייך כאן דין מצווה ב בעבירה ב בבן ממזר שמקיימים על ידו דין פריה ורבייה מצוות פריה ורבייה לא שיך כן דין מצוה הבאה בעבירה משום שהעבירה הייתה לפני קיום המצווה המצווה הייתה בלידה אבל הברכי יוסף פה על התר בבן העזר בסימן א' סעי ו באמת מעורר על כך שריף והרמבם והראש השמיטו את ה את הירושלמי הזה שהביא הרשבא שכותב שבנו לכל דבר אפילו אפילו עניין פריה ורביה למה השמיטו את זה אומר הברק יוסה כנראה שהם חולקים והם סוברים לו שיש בזה דין מצווה בא בעבירה אז אומר המרי טל גזי שם במקום הוא מביא לא יש לי יש לי הסבר אפשר להגיד גם הם מודים שאפשר לקיים אבל הם יגידו שירושלים מדבר באופן כזה שהוא בא עליה באונס לא בא עליה במזיד או בשגגה בעליה באונס אז כיוון שבעליה באונס אז אין כאן דין מצוו באה בעבירה לכן מקיימים את ה את את מצוות פרייה ורבייה בבן הזה הממזר למה הם השמיטו את זה כיוון שזה דבר כל כך רחוק לא מצוי לכן השמיטו את את הירושלמי הזה כן אז לסיכום יש לנו כאן מחלוקת בין האחרונים האם גם על עבירה שאדם עובר באונס יש גם דין מצווה באה בעבירה שיטת ה המרית אל גזי שלא אם אדם עובר עבירה באונס אז הוא מקיים את הדין של הוא מקיים את המצווה המצווה לא מופקעת ממנו ככה סובר המרי טל גזי לעומת זאת הפרי יצחק סובר ללא שגם גם גם אדם שעובר עבירה באונס גם כן אמרינן שיש כאן דין מצווה בעבירה אז מה מה איך אפשר להבין את ה את את השיטות כאן אז אפשר לומר ככה ש כל היסוד שדיברנו עליו היסוד החיסרון מהו החיסרון במצווה בא בעבירה מה החיסרון של מצה למה למה לא יוצאים ל מצוה בא בעבירה אז מבאר המנחת חינוך גם מפורסם במצווה שכה באות י אם נחזור שנייה לגמרא לתוספות בסוכה בדף ט עמוד א' תוספות שאלו נכון במקור ו תוספות שאלו למה צריך לפות הו ת חג סוכות תעשה לך למיעוט סוכה גזולה למה צריך לפות תפוק מדין מצווה בא בעבירה לא יוצאים בדי חובה בסוכה גזולה משום מצווה באה בעבירה למה צריך פסוק חג סוכות תעשה לך למאות גזולה אז תו סות תרצו כי באמת כל דין מצווה ב בעבירה זה רק דרבנן זה לא דאורייתא לכן צריך פסוק אבל אומר המנחת חינוך יש לו הסבר למה צריך לפוטה כי באמת צריך לחכור מה יסוד ההלכה של מצווה באה בעבירה למה מצווה באה בעבירה לא נחשב לא נחשב בזה כיו מצוה לגברה אומר המנחת חינוך על דרך מה שהגמרא אומרת בראש השנה כו שאין קטגור נעשה סנגור אז אין סגור גם סנגור לא נעשה קטגור דהיינו לא יכול להיות שמיס עבירה שהוא בא לסנגר על האדם והוא עולה לרצון לקדוש ברוך הוא הוא ייהפך להיות מזכרת עוון הוא ייהפך להיות דבר שהוא מזכיר לפני הקדוש ברוך הוא את העבירה מקטרג עליו אז לא יכול להיות שעבירה שעבר אדם באת קיום המצווה תחשב לו לקיו מצווה זה הרעיון אז יש כאן בהגדרה לפי זה יש כאן דין על הגברה לא על החפצה אלא דין על הג הגברה לא יכול לא יכול להיות שתחשב לו יחשב לו קיום המצווה יחד עם עבירה שהוא עושה בית ובעונה אחת שזה יחשב לו כי ייעלה לו כמצווה כסנגור לפני הקדוש ברוך הוא זה לא לרצונו של השם זה לא לרצונו של הקדוש ברוך הוא אבל זה לא דין בחצה זה לא דין של של פסול בחצה אלא זה דין של הפקעת קיום המצווה על הגב רע ממילה אומר מנחת חינוך יש נפקא מינה עצומה אלמלא אלמלא הדין של חג סוכות תעשה לך למאות סוכה גזולה אם לא היה היל פותה הזו ואדם היה נכנס לאכול בסוכה ש מסככים בה בעצים גזולים היה נכנס לאכול שם אז הדין היה ככה אם הוא היה נכנס לאכול שם בלילה הראשון שיש שם דין אכילה ש מצוו חיובית לאכול כזית כזית לחם פת ב בסוכה אז באמת הייתי אומר זה מצווה בא בעבירה אז הוא ביטל את המצווה הוא לא קיים את המצוות אכילת כזית פת כשהוא הולך לאכול במצ בסוכה גזולה אבל ביתר הימים הרי אין מצווה חיובית לאכול בסוכה אין מצווה לאכול בסו יש איסרו לאכול מחוץ לסוכה זה מה שיש יש איסור לאכול מחוץ לסוכה אסור לאכול לחם מחוץ לסוכה אז מה היה הדין אלמלא הלפו שלח סוכות תעשה לך אדם היה נכנס לאכול בסוכה גזולה ואוכל כזית לחם האם זה היה נחשב שהוא אוכל חוץ הסוכה לא הרי סוף סוף אוכל בתוך סוכה כשרה אלא מה לא היה עולה לו דין קיום מצווה אפילו קיום איסור של אכילה חוץ לסוכה הוא לא ה לא היה נחשב לו שהוא קיים איזשהי מצווה באכילה הזאת אז זה נחשב לכל היותר כאילו ה לא אכל בכלל אדם שלא אכל בחג הסוכות עבר איסור לא כי הם מצווה לא אז זה בדיוק האדם הזה אדם שהיה אוכל בסוכה גזולה אדם שהיה אוכל בסוכה גזולה אז הוא אכל בתוך סוכה כשרה אבל מכיוון שהוא עושה שהאכילה הזו בא על ידי מיס עבירה של גזל אז הכן זה לא נחשב לו כקיום כקיום איסור עסה אז הוא לא עשה שום דבר כאילו הוא לא אכל אבל השתא שיש לפות חג סוכות תעשה לך למות הסוכה גזולה אז הפשט הוא שסוכה גזולה זה פסול החפצה של הסוכה דהינו עצי הסוכה נחשבים כעצים שלא ניתן לסכך בהם כמו עצים שמקבלים טומא סכך שמקבל טומא או דבר שאיין גידולו מן הארץ זה לא סוכה כשרה בכלל אז עצים גזולים חג סוכות תעשה לך למות גזולה עצים גזולים זה פסול בחוצה אז אין פה בכלל סוכה כשרה אז עכשיו אחרי ששלפו החג סוכות תעשה לך לימות גזולה אם אם אדם אוכל בסוכה גזולה אפילו ביתר הימים הוא עובר עבירה הוא נחשב כאוכל חוץ לסוכה כאוכל חוץ לסוכה לכן הוא עובר עבירה אז לכן אנחנו למדים מכאן לפי ההסבר הזה שזה זה היסוד היסוד במצווה הבאה בעבירה כמו שאמרנו זה דין בגברא זה לא דין בחוצה של המצווה בגוה אדם שעושה מיסה עבירה ב קיום המצווה לא ראוי שסגור יעשה קטגור זה לא לרצונו של הקדוש ברוך הוא ממילא אפשר לומר לפי המרית אלגזי שכל זה שייך אך ורק בעבירה בזדון או עבירה בשגגה שמה אין קטגור נעסה סנגור אין סנגור נעסה קטגור סוף סוף יש כאן מיסה עבירה יש כאן מיסה עבירה בעולם נכון מה ישה עבירה על ידי מקיים המצווה הוא עושה פה עבירה בזדון או בשוגג אבל אם הוא אנוס אם הוא אנוס אז הרי עלעל נוסח מנ פטרה הוא לא הוא לא זה לא נחשב שהוא זה לא נחשב שהוא עשה כאן מיסה שלילי זה לא נחשב אין לו אחריות על אין לו אשמ בדבר הזה אז לכן מכיוון ש הוא לא נידון והוא לא מחייב על העניין הזה אז ממנה יש כאן אז זה נחשב קיום מצווה אז הוא יוצא ידי חובה לא שייך כאן לומר מצווה הבאה בעבירה כי אין שום רבב על ה על הגברה במיסה המצווה או במיסה העבירה אין שום רבב במה שהוא עשה כרגע מה סובר הפרי איצחק הפרי יצחק סובר זה נכון ניו דעתי זה נכון שאין כאן רבב מבחינת הגברה אין כאן רבב מבחינת הגברה אבל סוף סוף עדיין יש כאן עדיין יש כאן אין הסברה של אן סנגור נעסה קטגור במובן הזה וכאן כאן צריך להוסיף באמת צריך לחקור האם עבירה שנעשתה באונס יש לה שם של מיסה עבירה או לא האם יש כאן שם של מיסי עבירה אז יש קובץ שיעורים מפורסם חלק ב סימן לא הקובץ שיעורים מוכיח בגמרא גמרא בנידה תראו במקור כב כתוב שמה שאפשר לעשות מבגד שעבד בו כלאיים מותר לעשות בו חרכים למת אפשר לקר וח את המת בבגדים האלה אמר רב יוסף זאת אומרת מצוות בטלות לעתיד לבוא חייבים להגיד שמצוות בטלות לעתיד לבוא למה מה הוכחה מה הוכחה הרי סוף סוף מה הסברה פה הי בסופו של דבר שיקומו המתים בתחיית המתים אז הוא יקום עם הבגד של ה הבגד של הכלאים עליו אז איך אתה מלביש אותו בכלאים סימן שמצוות בטלות לעתיד לבוא ככה ככה אומרת הגמרא נשאל את השאלה מה זאת אומרת אבל הרי לכ שיקומו המתים בתחיית המתים אז הם פשטו את זה הם לא ישרו בזה איך אתה מדייק שמצוות בטלות לעתיד לבוא תגיד שהם פשטו את זה וזהו אומר אומר הבל חונן אבל הרי יהיה רגע אחד שעה אחת לפני שהם יפשטו את זה הרי לא תכף הוא מיד זה יכח כן אז הרי אז אז הם יעברו על איסור של כלאיים איך אתה אז איך קוברים אותם בת חים של כילים על ככח שאין מצוות ב שמצוות בתולת יבוא אבל רגע אחד הרי אותה שעה שהם השתהו זה באונס רואים מכאן אומר רבי לחנון שגם עבירה באונס היא גם כן נקראת מיסי עבירה זה גם יש כאן מיסי עבירה יש כאן יש כאן חוסר השמע על העובר העבירה אז הוא הוא לא נוסא באחריות על מה שנעשה הוא לא נענש על זה אבל ה יש כאן משהו שנעשה שלא לרצונו של הקדוש ברוך הוא גם כאשר המתים קמים בתחיית המתים וקלעים על בגדיהם זה משהו שאסור היה להכשיל את המתים ולכרוך אותם בבגדים כאלה שם כילים כי זה נגד רצון השם שהם יקומו אפילו ברגע אחד עם בגדי כליים זה גם נגד רצון השם זה גם אין קטגור נעשה סנגור שמה שמה הוא דן באמת בחילוק ב או יש מקום ל למשה יש כאן שני סוגי עונש צריך לדעת את זה יש שני סוגי אונס יש אונס שהוא חוסר אשמ כמו שאמרנו שאדם דגדג וחקר ולא ידע או שלא באשמתו כמו קלאיים אדם קם בח קלאיים זה לא באשמתו אז חוסר אשמע אז יש כאן מהסה עבירה בעולם אבל אבל אבל אין כאן אבל אבל אין כאן אחריות אין כאן אחריות עלו העבירה אז ההגדרה של אונס כאן היא חוסר השמע אבל יש אונס מסוג אחר עונש של פיקוח נפש כגון כפאו פרסיים לאכול מצה או אחזו בולמוס שדיברו עליו אחרונים הנה השולחן ערוך תראו בשולחן ערוך בקצו סעב במקור כג שאם אדם אכל דבר איסו במקום סכנה מברכים עליו לכאורה זה נגד נגד המרי טל גזי הנה כתוב כאן דיה שאם אדם אוכל איסו במקום סכנה באונס מברכים על זה אז אין פה דין מצווה ב בעבירה התשובה היא כמו שאמרנו כל מה שמרי טל גזי דיבר זה אך ורק על אונס מסוג של חוסר השמע הוא לא דיבר על דין פיקוח נפש בדין פיקוח נפש ברור שזה לא נחשב בשום אופן בעולם מיסה עבירה זה אדרבה זה עתר גמור זה מיסה מצווה כי כתוב חי בהם כשאדם עובר עבירה בגלל שהתורה מצווה אותו לעבור את העבירה כי כתוב וחי בהם אז זה לא נחשב מה ישה עבירה בכלל אדרבה עשה דוכה לא תעשה נכון למה עשה דוכה לא תעשה למה לא נגיד שיש כאן מצווה בא בעבירה הרי בעת שהוא עובר את תעשה הוא עובר גם אתה לא תעשה אז נגיד שלא יצא ידי חובה בעשה כי זה מצוה הבאה בעבירה הז דברים בטלים התורה אומרת שעשה דוכה לא תעשה אז אין כאן בכלל צה ברב העולם התורה אומרת וחי בהם אז זה כותב כאן משנה ברורה על התר בשם המגן אברהם שזה נכשיו כאילו אכל דבר התר לכן מברכים על זה לכן אני תפל מה שכותב הגאון רבי צבי פסח פרנק כותב בספר שלו מקראי קודש על קרח בפסח הכרח הראשון בסימן פג כן ליישב את המרית אל גזי מהקושי ש גשה עליו הפרי יצחק כן למה הטוסט לא תרצו למה התוססות לא תרצו ש כגון שעברת עבירה באונס לכן צריך לפות מצת תבל כן מכאן מוכרח שאפילו בו מכאן הכריח הפרי צחק שאפילו באונס יש כאן כן אז למה תוצות לא תרצו אומר ה שתרצו כגון ש קפאו פרסיים החלו אחזו בולמוס אז אומר המצי פסח פרנק לא כי אם כפאו פרסיים אז הוא גם לא עובר הוא לא עובר איסור גם שלא תאכל לא תאכל ליו מצה הוא גם לא עובר איסור של טבל סליחה הוא לא עובר איסור של טבל בכלל אם כפו פרסיים הוא לא עובר אסיר של תבן אז הוא לא אין כ דין מצווה בעבירה וגם איין סיר של תבן אין אבל דתי בכלל המרית גזי לא אלא בדעתו לדבר על דין כפאו פרסיים הוא לא מדבר על דין של כפייה של פיקוח נפש זה לא שמה מנד חר שמה מי בכלל דיבר שזה חשם מצווה ב בעבירה גם המרי טל גזי בעצמו הוא לא מדבר על דין של אחזו בולמוס הוא לא מדבר על דין של שמה בוודאי זה לא נקרא מצווה בעבירה לפי הבנ אני דעתי בוודאי שהוא לא כיוון לך אין פה בכלל מס עבירה בעולם זה דין וחי בהם הוא דיבר ע על חוסר השמ במקום שאדם עשה כל מה שהוא יכול כמו כמו שהוא ה מה הוא דיבר הוא דיבר על אדם שבאל אישה שלא בישת סתה מה זה פיקוח נפש זה דין פשוט של חוסר השמע שאדם דקדק עשה כוכב שיכול אותו לא אלא בדתו שעבר איסור שמה הוא שמה על זה הוא אמר שיש דין מצווה ב שמה הוא מחדש כן שמה ועל זה על זה השיב הפרי יצחק שזה דין מצווה באה בעבירה כל כל הדיון כאן לגבי מצווה באבר באונס הוא לא במקום פיקוח נפש זה אונס של חוסר השמע אבל במקום שיש פיקוח נפש אין בכלל אין מיסה עבירה בעולם זה יתר גמור אני רוצה לומר שיש כאן עוד תפיסה נוספת בכל ההלכה הזא של מצווה בעבירה אז נגיד את זה בקצרה בסדר אז מה שראינו עד עכשיו שדין מצווה בא בעבירה יסודו מדין אין קטגור נעשה סנגור אין סנגור נעשה קטגור וזה לא יכול לא יכול ללכת ביחד שאדם עושה מיסה עבירה ומישה מצוה תו בעונה אחת אז זה לא יכול להעלות לרצון לפני הקדוש ברוך הוא אבל יש כן תפיסה אחרת לגמרי שלפי התפיסה הזו יש מצב שאדם עובר עבירה ועדיין יוצא ידי חובה וזה לא נקרא מצוה באבא בעבירה וזה גדר שונה לגמרי גדר שונה לגמרי כל הדין של מצוה הוא גדר שונה לגמרי וכאן אני מכוון לדברים שכותב א הרבה אחרונים אני אזכיר את השערי יושר בשער ג פרק יט אני אני אפתח בקצרה יש פני יהושע אצלנו בדף ל שבא ליישב את שיטת שמואל הרי שמואל סובר שיוצאים ידי חובה בלולב הגזול ביום טוב שני למה יוצאים ידי חובה אז טוס רו כיוון ששמואל סובל שכל דין מצווה בא בעבירה זה אך ורק דין דרבנן אז בדרבנן תראי דרבנן לא החמירו אומר אומר הפני יהושע הסבר אחר למה יוצאים ידי חובה בלולב הגזול ביום טוב שני וכאן הוא מדקדק לשונו של את לשונו של השמואל שמואל אומר מתוך שיוצאים בשאול יוצאים בזול מה זה מתוך שיוצאים בשאול יוצאים בזול אז ה מוסיף כאן גדר פני יהושע שכל דין מצווה בא בעבירה זה אך ורק שאלמלא העבירה לא היה ניתן לקיים את המצווה אין אכי תמצא לקיים את המצוה באופן המותר אלא אך ורק על ידי עבירה אבל אם היה אכי תמצא לקיים את המצווה בדרך עתר אז למרות שבסופו של דבר הוא קיים את המצו בדרך איסור כן לא נאמר פה דין מצווה ב בעבירה דין מצווה באהה זה אך ורק ם אלמלא העבירה לא היה ניתן לקיים את המצווה אז איך כאן בלולו הגזול בלולב הגזול אומר אומר ה הפני יושע הרי היה יכול לשאול את הלולב למה גזל אותו היה יכול לשאול אותו לשעה אחת על מנת להשיב אות לשאול אותו לשעה על מנת להשיב אותו נו והיה יוצא ידי חובה כי ביום טוב שני אפשר לצאת חובה בב שאול אז אכן מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזוז שואל החתם סופר אצלנו בסוכה בדף ל אני לא מבין הרי כמה לה בגמרא במציאה מג עמוד ב שולחן ערוך רצב סעיף א' חושם משפט שנט סעיף ה' שואל שלו מדעת גזלנו אז מה מה יש כאן אלטרנטיבה של עתר הרי ברגע שהוא שואל על שואל שלא מדעת שלא ברשות הבעלים אז זה גם גזלה כך שואל כך שואל החתן סופר אומר הנוד ביהודה מדורת עניין הסימן קלד הנוד יודע שדיברנו עליו לא אפשר ליישב על פי מה שכותב השולחן הרמה תראו במקור כה כותב הרמה תרמת עיף ה מותר ליטול לולב של חברו בלא דעת חברו בשאר ימים למה דניש למימונה ואו כשאול ככה מובא בשם תרומת הדשא אז היה הדרך לקחת את הלולב אפילו שלא ברשות הבעלים כיוון שמסתם הניח ליני מצוה במונה אם הוא לוקח ושואל הדת להשיב מיד אחרי שהוא אחרי שהוא יצא ידי חובה אז היה פה דרך ככה מיישב הנודע ביהודה אז הוא כן הנודע ביהודה כן אחז ביסוד הזה של ה של הפני יושע שכל מה שהיה ניתן לעשות בדרך עתר ככה הוא רוצה שב את סתירת דברי הרמבם לכאורה הרמבם כותב במקור כו תראו פרק ח הלכה ט שיוצאים בדי חובה ביום טוב שני בלולו הגזול כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני מומים שבארנו או מפני גזל וגניבה ביום טוב ראשון בלבד אבל ביום טוב שני הכל כשר גם לולב הגזול כלומר הרמבם פסק להלכה כמו שמואל שיוצאים ידי חובה בלולב הגזול ביום טוב שני נכון אז אומר הזה הרבד שלא כל מודים לו בגזוז זה זה מצווה באה בעבירה אז איך מה מה סובר הרמבם אז בגד משתן במקור במקור כז הוא אומר שמצאתי בדברי הגאונים כדברי רבינו שהם מכשירים את כולם מכשירים גם גזול ביום טוב שני חוץ מן האסורים באכילה וכותב המג מישנה שמחלוקת הו בגמרא ברשע הפרק בדף ל ביום טוב שני במקדש אף הפי שהוא מן התורה ויש פוסקים כדברי רבינו והגאונים זל לכן ראיתי באיתור שהוא מכשיר אף הגזול ב בפשטות דבר מגן משנה באמת הרמבם לא לא לא לא לא סובר את הדין של מצווה בא בעבירה ו הוא לא סובר את הדין שמצווה בא בעבירה זה מחלוקת בגמרא הנה שמואל לא סובר את ההלכה הזו אז שואל שואל הבן נודע ביהודה הרי אי אפשר להגיד דבר כזה הרמבם כותב בהלכות איסורי מזבח בפרק ה הלכת ט שהן מביאים מנחות ומנצחים מן התבל ולא מן החדש למה מפני שהיא מצווה באה בעבירה שהקדוש ברוך הוא שונה אז אז הרמבם כן סובר מצווה באה בעבירה אז איך הרמבם סובר שיוצאים ידי חובה ביום טוב שני בלולו הגזול הרי כן מסכים שיש מצע בעבירה אומר הנוד ביהודה לפי היסוד של הפני יהושע זה מובן כי נכון יש ד מצווה באה ועבירה אבל בחי גמנ שהיה ניתן לקיים את המצווה בלי עבירה כמו ביום טוב שני מתוך שיוצאים בשאול יוצאים בזון אבל ראיתי מביאים בשם רב חי בשיעורי הגריל וצ'יק בקונצרט שלו המצווה באה בעבירה מביא יסוד בשם רב חיים מביא בשם חיים עוד עוד הסבר ליישב את ה קושיה של החתם סופר ל הפני יהושע החתם סופר אומר מה זאת אומרת היית יכול לשאול הרי שואל שלו מדעת גזלנו זה מחליף פרה בחמור אז התשובה היא ככה אני אומר זה בקצרה אז אני חוזר לרב שימן רב שימן שקו בשערי יושר בשער ג' פרק יט כותב גדר אחר בדין מצווה בא בעבירה דין מצווה בא בעבירה אומר רב שימן זה לא כמו שכותב המנחת חינוך שזה דין בגברא זה לא דין בגברא זה דין בחוצה וכאן הוא מתייחס אני זה הקדמה הוא מתייחס לדברי הירושלמי הירושלמי שמופיעים תראו את הירושלמי במקור כט הירושלמי אומר שאדם שקורע על מתו בשבת אז הדין הוא המשנה אומרת אדם שקורא על מתו בשבת אז הוא פטור למה זה מנחש שנה צריכה לגופה מקל קן אז אומרת הגמרא חברי באו קומי רבי יוסי לוכן אמר יוחנן בשם רבי שמעון ב צודק מצא גזולה א לא יצא בידי חובתו בפסח כלומר שואל הירושלמי איך אדם שקורע על המת יצא ידי חובת קריאה איך הוא יוצא ידי חובת קריאה הרי יש מצווה בא בעבירה הוא קורע בשבת אז איך הוא יצא יד החובה במה זה שונה מאוכל מצה גזולה שלא יצא ידי חובה אומר הירושלמי אמר לון ת גופה עבירה ברמח הוא עבר עבירה ככה אני אומר הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים אלא יצא בידי חובתו בפסח כן אז מסבירים הנה תראו את השולחן ערוך השולחן ערוך בסימן שמ כותב בסעיף כח הקורע בשבת על מתו אף על פי שחילל שבת יצא ידי קראה אבל אדם שקרא בחלוק גזול לא יצא ידי קריאה מה ההבדל בין אדם שקורע בחלוק גזול שלא יצא ידי חובה משום מצווה באה בעבירה ובן אדם שקורע בשבת על מתו שכן יצא לידי קריאה אומר השך שמה דלא דמי לקרה בשבת שגוף החלוק אינה עבירה אף על פי שהמיס שעשה הוא עבירה אבל אך הגוף החלוק הוא עבירה כלומר יש כאן דבר מדהים אדם קורע בשבת מחלל שבת וקורע על מתו יוצא ידי חובת קריאה אבל אדם שקורע חלוק גזול לא יוצא ידי חובה אומר השר היושר כתוב כאן שדין מצווה בא בעבירה זה לא כמו שכתבו המנחת חינוך ש זה דין בגברא בקיום המצווה על ידי הגברה שאדם שעושה מיסה מצווה ו במקביל עושה גם מיסי עבירה כן נוסיף לך מה שאומר הפני יהושע של מלא זה הכל טוב ויפה אבל זה לא הגדר שזה אין קטגור נס סנגור במובן הזה שלא יכול להיות שמסה עבירה יחשב כמיסה מצווה זה טרטה ד סטרה עד כדי כך שהפרי יצחק אומר שאפילו מיסה עבירה שנעשה באונס בחוסר השמע הוא לא יכול להיות לחשב מיסה מצווה כ קדוש ביך הקדוש ברוך הוא שונא זה אין קטגור נעשה סנגור לא זה לא היסוד לפי השערי יושר זה לא דין בגברא זה דין בחפצי ובתם גזול ואת הפיסח פיסח זה מום בחפץ גם גזול זה מום בחפץ כלומר אותו הרי מה שאמר המנחת חינוך לדחות למה צריך לפות ה מיוחדת חג סוכות תעשה לך למאות גזולה אז הוא אומר פות המלמדת אותי שהעצים של הסכך הם פסולים לדעתו של השרו היא היא זה גוף הדין שמצווה בא בעבירה מצווה בא בעבירה אומרת שהסכך פסול השכח פסול החצר של השכח פסול כיוון שהוא גזול חפצה של מצווה ה הוא חפצה של מצווה מאוס הוא חפצה של מצווה אי אפשר לקיים בפצע הזה מצוווה זה הנקודה אבל הוא יצויר שאין כאן חפץ מאוס כמו אדם שקורע בשבת קריאה של בגד שלו שזה בגד לא מאו זה בגד שלו הוא קורע את הבגד הזה בשבת למרות שהוא עשה מיס עבירה של חילול שבת זה לא נקרא מצווה בא בעבירה והוא יצא ידי חובת קריאה מדוע כי החפצה של המצווה לא מאוס זה לא נקרא מצווה מצווה הבא בעבירה זה דין בחפץ של המצווה שכל חפץ שהוא נעשתה בו עבירה כן חפצה להמצאת החפץ החפץ בא על ידי עבירה החפץ הזה לא יכול הוא חפץ פסול בחפץ ה פסול לכן יכולים להיות ציורים רבים שאדם עושה מייסה עבירה אבל כיוון שהחפץ לא מאו יוצא ייד חובה כמו שאמרנו אדם קורע קורע על המת בשבת או כמו שאומרת הירושלמי אדם שמוציא מצא מרשות היחיד לרשות הרבים אפילו תוך כדי אכילה גם כן יצא ידי חובה למרות שהוא עשה מעשה עבירה אבל סוף סוף אין כאן מצה של איסור אין כאן אין כאן חפצה של איסור שעבירה הה ואחרי כן לא אז אני אומר אפילו הוא היה אוכל תוך כדין עדין מהיי לא אני אומר אדם התחיל לאכול את ה כזית בעקירה וסיים אותו בהנחה כל הקזת כן אפילו שבתו בעונה אחת עדיין לפי השר היושר זה לא זה לא נחשב מצווה בעבירה אז א אני חוזר אני חוזר לגרי לובציק כן אומר הגצ שלדעתו יש לו הככה מהרמבם שהוא גם סובר ככה הרמבם הלכות שופר תראו בפרק ה הלכה כ ה כותב א סליחה בהלכות שופר בפרק א' הלכה ג' שופר של עבודה זרה לא אין תוקעים בו לכתחילה ואם תקע בו יצא שרי נידה אחת אם תקע בו לא יצא שופר הגזול שתקע בו יצא שאיין המצווה אלא בשמיעת הכל אף הפי שלא נגע בו ולא גביו שומע ואין בכל דין גזל מה כתוב כאן ברמבם ברמבם כתוב שאדם שתקע בשופר גזול יצא ידי חובה למה כי בקול בגלי הכול אין דין גזלה זה דבר שאין בו ממש ותיאורטית תיאורטית אם הוא היה תוקע בלי ליגוע בשופר ובלי להביע אותו אז אז אז היה אפשר להפיק את הכל גם בלי גביע אז לכן הוא הוא יוצא ידי חובה גם אם לצורך גם אם הוא יחזיק את השופר בידיו למה למה למה למה יוצאים בזה הוא עובר איסור גזל גם אם הוא עובר על איסור גזלה שהוא מגביע את השופר על מנת לגזול אותו והוא תוקע בו בתו בעונה אחת כן גם אז סובר הרמבם שיצא ידי חובה למה כי אין בכל דין גזלה מסביר הגריל ויציק שהמצווה שתקיעת שופר זה לא מיסה התקיעה אלא זה הכל השמיעה הכל שיוצא זה אם נשאל את צמנו מה החפצה של המצווה בשופר זה לא השופר החפצה של המצווה בשופר זה הכל של השופר זה לא השופר עצמו אז נכון נעשתה מיסה עבירה בגזל השופר אז מה זה לא החפצה של המצווה החפצה של המצווה זה הכל שמופק מהשופר וב אין דין גזל כיוון שבקול אין דין גזל אז אין כאן חפצה של מצווה שמוס לפני הקדוש ברוך הוא אז לכן למרות שהוא עשה מיסה עבירה בעת שביעת השופר הוא יצא ידי חובה כמו קורע בשבת על המת שיצא ידי חובה אבל אם אדם קורע החלוק גזול לא יצא ידי חובה כי החלוק הוא חפצה מאוס חלוק גזול וחפצה מאוס אז כל דין מצווה בא בעבירה זה פסול בחצה זה לא פסול בגברא זה לא מוציא מכלל אפשרות שאדם עושה מיסה עבירה בעת ובעונה אחת עם קיום מצווה והוא יוצא ידי חובה יש מצב כזה אם אין כאן חפצה מאוס כמו כמו שאמרנו קורע בגד בשבת מחלל שבת בקריאת בגד מוציא מצה מרשות החש הרבים תוקע בשופר גזול אתם יודעים מה עוד שואל שואל של מידעת ככ אומר הגרי צלו בצ'יק בשם הסבא מה רב חיים אז הוא אומר אומר רב חיים למה באמת ליישב את קושיית החתם סופר חתם סופר רגשה רגע מה הבני יהושע אומר היה יכול לצאת בשאול אבל שואל שלום מדעת היה יכול לשאול את לשאול במקום לגזל היה יכול לשאול אבל הרגע ששואל שלום מדעת גם גזלן זה גם מעשה עבירה שואל שלום מדעת אז הבן אני ודע אומר ללא איני חלילי רב חיים אומר לא צברה אחרת לגמרי אדם ששואל חפץ שלום מדעת שואל חפץ האם החפץ עכשיו גזול יש לו שם של חפץ גזול התשובה היא לא הוא מביא ראשונים בסוגיה בב קמ צדי ז שאדם ששואל שלו מידת זה רק מיסה זה רק מיסה של גזלה אבל זה לא ח צ של גזלה אין לו קנייני גזלה בחפץ השאול יש לו חיוב אחריות אבל אין לו קנייני גזלה אומר רב חין אם אין קנייני גזלה זה לא נחשב חפץ הגזול אם זה לא חפץ גזול יוצאים מזה ידי חובה לכן אומר לכן אומר הפני יהושע היה יכול לשאול את הלולב שלא מידת בעלים היה עובר על איסור גזל אבל לא היה חפץ של גזל אז הוא הה יכול לצאת יד חובה היה יכול לכן אומרת הג מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזל תראו זה משהו מדהים אדם עובר עבירה בעת קיום המצווה של גזלה אבל כיוון שאיין כאן חפץ גזול אז זה לא מצווה ב בעבירה מדהים יש הוכחה עוד הוכחה זה אני מסיים רבותיי כתוב ברמבם בגמרא בסוכה לאא שאם שסוכה ג כן סוכה גזולה יש חתמצ של גזל עצים וסכך בהם ויש חתמצ שסוכה קיימת הוא נכנס לתוך סוכתו של חברו אז אומרת הגמרא שלדעת חכמים אדם שתוקף את חברו ונכנס לסוכתו יוצא ידי חובה למה כי קרקה אינה נגזלת קרקה לא נגזלת בסוכה שאולי הביא הרמבם הביא את ההלכה הזו בפרק ה הלכות סוכה הלכה כה סוכה שעולה כשרה וכן ה גזולה כשרה כיצד אם תקף על חברו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה יצא למה שאין קרקע נגזלת שכוייח קרקע לא נגזלת אני שואל אתכם שאלה אדם שתקף את חברו והוציא אותו מהקרקע שלו עבר על איסור גזלה או לא עבר על איסור גזלה איסור גזלה עבר רמבם מפורש בכות גני פרק ז הלכה יא כותב שהמשיק גבול ראה הו והכניס מתחום חברו בתום בתוך תחום שלו אפילו מלא אצבע אם בחוזקה עשה זה הרי זה גזלן ואם השיג בסתר הרי זה גנב ואם בארץ ישראל גם השיג גבול גם יש לו תשופר הרי זה עובר בשני לון בלו של גניבה או של גזלה ובלו שלא תזיק גבו הכה לוים מפורשים אדם שגוזל קרקע או גונב קרקע עובר על איסו לו דאורייתא לאלא תגנוב תגזול אז איך למען השם איך אדם שהוא תקף את חברו נכנס לסוכה אכל כזית קיים מצות עשה איך איך הוא קיים למה זה לא מצווה הבא בעבירה התירוץ הוא נכון היה כאן מיסה עבירה היה כאן לב תגנוב לא תג הכל טוב ויפה הכל לא טוב אבל אבל אבל אין פה חבצה של גזלה קרקע אינה נגזלת אז אין הקרקע זה נדלן זה לא אין אין דין של שינוי רשות בקרקע אז קרקע אין לה חפץ של קרקע גזולה אין כאן שם של חפץ הסוכה לכש עצמה היא לא חפץ גזול היה כאן מיסה גזל אבל אין כאן חפץ גזול כיוון שאיין כאן חפץ גזול אז אין כאן פסול ש מצוה באה בעבירה כי מצווה באה בעבירה לפי האחרונים שהזכרנו חיים רב שימן זה לא דין שאומר שאין ציור ב אין מצב בעולם שמסה עבירה ומיס מצווה שמתקיימים באת ובעונה אחת אז אז יש כאן הפקעה של קיום המצווה על הגברא מצד הגברא לא קימ את המצווה לא זה לא מה שהתחדש בהלכה הזו של מצווה הבאה בעבירה מה שהתחדש בהלכה הזו זה עוד גדר פסול בחוצה שאם אתה רוצה להשתמש בחפץ מסוים בכדי לצאת ידי חובה בשביל לקיים מצווה ו החפץ הזה נעשתה בו עבירה לצורך המצאתו של החפץ אז החפץ הזה הוא חפץ פסול לקיום המצווה כי הוא כמו חפץ זה כמו כח שגידולו אין גידולו מן הארץ זה כמו דבר שמקבל טומ הוא פסול נקודה אבל אם החפץ שאני מקיים בו הוא לא פסול אבל המיסה עבירה ש אני עושה מיס עבירה בקיום המצווה כי אני כי אדם כמו שאמרנו אדם שואל או אדם נכנס תוקף את חברו מוציא אותו מהסוכה הוא עשה מהצי עבירה של גזלה אבל החפץ לא גזול יצא ידי [מוזיקה] חובה דרך אגב גם בתוספות שכותב שלול והשרה טוב לא ניכנס לזה כן התוספות אומר ש למה פסין מולב של השרה משום ד מכתת שיורה תיפוק משום מצוה בא בעבירה מה השאלה של תוססות בכלל מה שייך פה מצווה בא בעבירה הרי מישהו עבד את העץ הזהב עכשיו מי שלוקח את הלולב זה מזמן נגמרה עבירה מה מה מה בכלל ומינה לפסול לולב בגלל שפעם מישהו א התשובה היא כי מצווה הבאה ועבירה זה פסול בחוצה לכן חשבו התוספות לשאול צדק הלולב של השרה זה לא חפצה מאוס זה חפצ מאוס לפני הקדוש ברוך הוא אשת דתי אחי אז נחזור למה שפתחנו כן שאלנו שאלנו שאלה אנוד ביהודה הסביר למה צריך שתי אלפות למה צריך את האלפות ה של ה של המשל שהקדוש ברוך הוא שונא גזל בעולם כי אם היה רק היל פותה של בפסוק במלאכי ובתם גזול אז הייתי חושב שזה דברי קבלה זה רק דין דרבנן זה פסוק ממלאכי זה לא דין דאורייתא לכן צריך ך לפות של המשל שמובאת המשל של המלך מלך למד אותי שזה עניין של סבורה זה סברה סברה למה לקרא סברה הוא סברה זה דין דאורייתא אז שאלנו או אז עכשיו הדקו שלדו למה צריך את האלפות של הבתם גזול למה אי אפשר להסתפק במשל לינוי דעתי אני אומר לפי המסו שלרבי שימן אז זה מה שכתוב היה צריך את האלפות תם גזו כדי ללמד אותי על יסוד הדין ש בעבירה הגדר של ההלכה שזה לא גדר בגברא זה דין בחוצה שבתם גזול ות הפיסח כשיש השוואה בין פיסח לגזול כמו שפסח פיסח זה לא מיסה עבירה מה מה מה פיסח מסכן קורבן פיסח מה לעשות זה בי פסול בקורבן שהקורבן הזה פיסח אז אי אפשר לצאת בו ידי חובה כי הוא פסול בגופו זה פסול בחוסה כך בא ללמד אותי שהגז לולה שקורבן גזול זה כמו קורבן פיסח זה פסול בפצע הבצע הוא חפצ שלא חפצ ח פסול ממילא אדם שמסכת בעצים בעצים של עצים גזולים זה כמו שהוא מסכך בדבר שמקבל תומא כמו שהוא מסכך בדבר שאין גידולו מן הארץ זה אולי לנו דעתי הצורך בדרשה הראשונה תודה [מוזיקה] רבה ‏y