מפירות הכרם | פרשת פקודי | הרב עופר אונגר

[מוזיקה] שלום והברכה לכל היונאים באשר הם שם. פרשת השבוע אחרי הכנות מרובות, ימים ארוכים של מירוק, צחצוח, הכנת כלי המשכן, מגיע הרגע הגדול, הרגע המזוקק הזה שבו השכינה שורה על המשכן. אבל דווקא ברגע הזה אנחנו קוראים את הפסוק הבא. ולא יכל משה לבוא אלוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד השם מלא את המשכן. למה? דווקא ברגע הזה זה האות שמשה יכול להיכנס פנימה. מדוע הוא לוקח צעד אחורה? והאמת היא שהתופעה הזאת אנחנו מוצאים אותה גם במקדשו של שלמה. ותשלם כל המלאכה אנחנו מוצאים בספר מלכים בפרק ז' אשר עשה המלך שלמה. ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרט מפני ענן כי מלא כבוד השם את בית השם. מדוע אם השכינה כאן זה בדיוק האות לכהנים להיכנס מדוע הם לא יכולים להיכנס? אני חושב שהתשובה לשאלה הזאת היא נוגעת באיזשהו נקודה בעבודת השם שכל אחד ואחד מאיתנו חווה. נחזור אולי כמה פרקים אחורה. לאחר שבני ישראל מתנדבים באמת בשטף של נדיבות כל כך יפה לכלי המשכן ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו. אנחנו מוצאים בפרק ל. מעבירים קול במחנה ויצב משה והעבירו קול במחנה אל יעשו עוד מלאכה וי ויקלה העם מלאבי אומר רבי אבא בירושלמי אי אתה יכול לעמוד על אופיה של אומה זו נתבעין לעגל ונותנין נתבעין למשכן ונותנים אתה רואה את שטף הנדיבות הזאת את הרצון הטוב את הפיליאנטרופיות הזאת ששורה בעם ישראל למה להזכיר את העגל למה לבוא ולהגיד אה הם נטבעים לעגל, באותה מידה הם נתנו גם לעגל. כך הם נותנים למשכן. מה עומד כאן ביסוד הדברים של רבי אבא? הרב סולוביצ'יק על הפסוקים שאנחנו קוראים בשיר השירים אני ישנה וליבי אר פתחי לי רעייתי דודתי שראשי נמלה טל מסביר שהרב סולובצ'יק מסביר הרב סלובצ'יק שהמשל הפסוקים האלה הוא באמת איזשהו לב ליבו של עבודת השם הקדוש ברוך הוא דופק על הדלת דופק על הדלת של האדם וטובע ממנו לקום וללכת אחריו. אבל הרגע הזה הוא לא הרגע הכי מתאים מבחינת האדם. וכרגע הוא כבר פשט את כותנתו ולא בדיוק מתאים לו. אבל אחרי זה כשהוא כבר מחפש את הקדוש ברוך הוא, דודי חמק ועבר, עבודת השם טובעת קורבנות. היא לא יכולה להיות מושטטת רק על מקום אישי, חווייתי, מקומי של האדם. היא טובעת מהאדם, אומר הרב סולובצ'יק, גם בזמנים הלא נוחים היא טובעת מאדם קורבנות. אנחנו הרבה פעמים נעים על הכוטב הזה, על המתח הזה בין חוויה לבין חובה, לבין לבוא ממקום חווייתי, ממקום אישי, ממקום אינדיבידואלי, ממקום ספונטני לבין החובה התמידית יומיומית ששורה באדם. והכוטב הזה זה כוטב שמטריד את האדם. אז אומר הרב סולובייצ'יק, הפסוקים האלה באים ואומרים עבודת השם טובעת קורבנות היא טובעת מהאדם את היציאה מהאזור הנוחות שלו לא פוגש לא תפגוש את הקדוש ברוך הוא רק במקומות שבהם ובזמנים שבהם נוחים לך תצטרך לפגוש אותו גם במקומות שבהם נטבע ממך א לקום לצאת גם אם זה לא הזמן הנוח ביותר זה עומק דבריו של רבי אבא העומק הציווי של ויקלע מלהביא עומק הציווי של להפסיק ולהביא עכשיו בוא נבדוק אתכם זוהי הסכין החריפה האם הבאתם מתוך חוויה אישית מתוך רצון או מתוך ציווי השם נטבעי עוצר העם ומביא מי שממשיך להביא זה סימן שהוא הביא מתוך חוויה אישית ולא מתוך עבודת השם זה מה שאומר רבי אבא איפה הסכין החריפה שתבדיל בין ההסחפות אחרי העגל מתוך חוויה אישית לבין עבודת השם שתבואה במשכן. זה הפסוק הזה של הציווי שלהפסיק ולהביא. זה אולי מה שאנחנו כאן רוצים לחזור ולפנח את הפסוקים שלנו. דווקא כשענן שורה על המשכן, דווקא כשליבם של העם גועש לעבודת השם והם כולם בסחיפה אחת גדולה כלפי הקדוש ברוך הוא לא נכנסים פנימה. משה מעביר מסר לעם ישראל, אני לא נכנס פנימה. מתי אני אכנס? בפרשה הבאה, ויקרא השם אל משה. רק שקוראים לי. נכון, כרגע ליבי יוצא לקדוש ברוך הוא, אבל אני לא פועל מתוך הוויה אישית. אני פועל מתוך ציווי אלוקי. ויקרא כשיכזני, אומר המדרש, בציציות ראשי, ויכניסני פנימה, אז אני אכנס אל תוך המשכן ואז נחנוך את המשכן באמת. רב צדוק הכהן אומר שישנם שני מיני השגות של האדם כלפי אלוקים. שתי מערכות יחסים. הוא קורא לזה העיגול והיושר. העיגול זה מערכת שווה. כולם שווים אל נקודת המרכז של המעגל. זהו החוק זהו הציווי האלוקי שכולנו מצווים אליו. אבל יש גם את השגת היושר. אומר רב צדוק. השגת היושר היא מאונך. לא כולם נמצאים על אותה נקודה במאונח. זה מקום החוויה האישית. פעמיים הקדוש ברוך הוא נוקט בלשון יחיד. אומר רב צדוק, אנוכי השם אלוקיך שהוצאתיך מארץ מצרים, ביציאת מצרים ובעשרת הדיברות. הוא נוקט לשון יחיד כי אנחנו צריכים תמיד לעמוד על הסינתזה הזאת בין השגת העיגול בין השגה שמחפה את כולנו יחד לבין השגת היושר המקום האינדיבידואלי האישי שבו אתה פונה אל הקדוש ברוך הוא אם תפנה אליו רק בהשגת העיגול אתה לא ממקום אותנטי אתה לא ממקום אמיתי אם תבוא רק ממקום חווייתי אתה לא עובד השם הסכרון בין שניהם זהו המפתח לעבודת השם שם אמיתית וזה אולי הסוד של הפרשה שלנו כשהקדוש ברוך הוא קורא אנחנו נכנסים שבת שלום בשורות טובות [מוזיקה]